דימונה - שידור חוזר מההרצאה: דימונה 18-07-2007

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב,

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו בנחמיו ירוויח.

בפרשת השבוע הקרוב

אנחנו לומדים שמשה רבנו אומר תוכחות מוסר

לעם ישראל במדבר.

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן,

במדבר,

בערבה,

מול סוף,

בן פארן ובן תופל,

בלבן,

בחצרות

ודי זהב.

אלה הדברים, זה דברים, לשון תוכחה.

קראתי את זה בהפסקות,

כי כל מקום שהוא הזכיר להם, הוא רמז להם על מעשים שהם עשו שלא ייעשו.

אומר רש״י, זיכרונו לברכה, לפי שהם דברי תוכחות,

הוא מנה כאן את כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם,

לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודם של ישראל.

הוא לא פתח את הדברים וחזר על המקרים שקרו,

אלא הזכיר את המקומות, ושיבינו מזה למה הוא מתכוון.

ועל הפסוק השלישי אומר רש״י,

מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למותו.

ממי למד?

מיעקב, שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למותו.

למה הוכיח יעקב אבינו את בניו סמוך למותו?

אמר

ראובן בני,

אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו.

זאת אומרת, היתה תוכחה

ליעקב אבינו לבנו הבכור ראובן,

ושנים רבות הוא לא הוכיח אותו.

למה?

כדי שלא תניחני ותלך

ותתדבק

בעשו אחי.

אם הייתי מוכיח אותך,

לא היית מקבל את התוכחה,

והיית הולך ונדבק בעשו אחי.

לכן מנעתי את עצמי מהתוכחה.

על מי הוא מדבר?

על ראובן בכור האחים.

ראובן, בכורי עטה,

כוחי וראשית אוני,

הוא אומר עליו שאם הוא היה מוכיח אותו, הוא היה עוזב אותו והולך להתדבק בעשו.

ולכאורה

זה נראה כדברי גוזמה שהם למעלה מתפיסתנו.

אדרבה,

ראוי להוכיח אותו כדי שלא ימשיך לחיות בחיי טעות.

יש מצוות תוכחה הרי.

כל שכן, כשמדובר בראובן,

שהוא בעצמו הראה דרך תשובה,

וכל הזמן טרוד היה בשקו וטעניתו

על שבלבל את יצועי האביו.

ידע יעקב

שהוא נזהר מלהיכשל ומלצער את אביו.

וכך ראובן בעצמו אמר, ואני אנא אניבה.

רש״י פירש והחכמים פירשו, היכן אלך מצערו של אבא?

אז איך אפשר לחשוד אותו חשד כזה שהוא עלול לעזוב את אביו בגלל תוכחיו ולהידבק בעשו?

אלא רואים מכאן שקיימת סכנה גדולה,

כמה שהאדם

הוא בר-מעלה וגבוה,

אבל כשמדובר בתוכחה יש צורך בזהירות כפולה ומכופלת.

כל אדם הולך במחשבה שהוא צדיק ומושלם.

אפילו שרואים לפעמים אדם שמודה בפנינו על אי-חשיבותו,

והוא משתמש תמיד בלשון לעניות דעתי כך וכך.

אבל אם מישהו יגיד לו, עניות דעתך או דעתך ענייה,

הוא יראה לו כמה דעתו חכמה ומחוכמת.

כשהוא אומר לעניות דעתי,

אין לו בעיה עם זה.

זה אדרבה מראה כאילו הוא עניו גם.

אבל כשיגידו לו כזה דבר הוא לא יוכל לסבול,

ובפרט ככל שהאדם הוא בעל מדרגה יותר גבוהה.

מי שאינו בעל מדרגה והוא רגיל שמוכיחים אותו כל הזמן,

נו, אז הוא לא מתפעל מתוכחות.

עוד פעם אמרו לו, איזה הערה, עוד הערה. לא נורא.

הוא כבר רגיל לסבול את זה.

אבל בעל מדרגה

שאינו חושד את עצמו שהוא עושה דברים לא טובים,

רואה רק את מעלותיו

ואת ההשגות שלו בכבוד גדול מאוד.

ואם הוא מרגיש שאחרים חושבים עליו אחרת,

בכל שכן אם מוכיחים אותו, הוא נעשה מאוד מוטרד מזה.

קשה לו לשכוח ולעבור על זה.

הוא יכול לשמור טינה לאדם שהוכיח אותו,

אוכל את עצמו זמן רב וזה מלווה אותו כל היום,

מפריע לו ללמוד ולהתבשר לעבודת השם,

ועלול להגיע לדברים קשים ושלילים.

מה אנחנו צריכים לעשות בשביל לא להיקלע למצב כזה?

הרי כשהתורה מצווה הוכיח, תוכיח את עמיתיך,

מתכוונת התורה שזה יהיה לתועלת.

וזה נאמר, אחרי ואהבת לרעך כמוך.

אז אחרי ואהבת לרעך כמוך, מה צריך לעשות? הוכיח, תוכיח את עמיתיך,

כי מתוך אהבה צריך להוכיח,

בשביל שחברו

ילך בדרך טובה וירוויח חיי העולם הבא.

אם אנחנו רואים שיש לאדם לכלוך על גבי הבגד, אנחנו מסירים ומאירים לו.

אנחנו רוצים בטובתו.

ואם אדם רואה שיש לו לכלוך בנשמה והוא מעיר לו,

מוכיח אותו שיהיה לו נקי בנשמה,

שהוא יהיה צדיק,

מה לא טוב, למה אתה כועס?

אם יגידו לו שיש לו פה נוצה והסירו לו, יגידו, או, תודה, תודה, תהיה בריא, תודה.

אבל אם הוא יגיד לו,

אתה קצת איחרת לתפילה,

מה זה עניינך?

מה זה, מה זה עניינך?

מה הוא רצה, להעליב אותך?

אני רוצה להעליב לך, תשים לב, מסתכלים עליך,

תבוא בזמן, תעשה מה שצריך.

אבל מה לעשות, צריך חינוך לבטל את הכבוד

ולא לטפח את הרגישות לכבוד,

כי כמה שנרצה יותר כבוד, נספוג ביזיון יותר.

אדם שרגיל לכבוד,

פגיעה קלה,

פגיעה אנושה.

קשה לו להתמודד.

אבל אדם שלא מחזיק מעצמו,

אז אמרו לו, לא אמרו לו, זה אותו דבר אצלו.

עד כדי כך אומר יעקב אבינו שהוא פוחד ופחד

שראובן יעזוב אותו רגל במרכבה.

מלאכים מלווים אותו לכל מקום,

הבן שלו יעזוב אותו וידבק בעשו.

אם הוא היה מוכיח אותו בגלל שהוא רע ממעלה,

הוא בעל מדרגה גבוהה.

ועובדה זו,

שאהבת הכבוד אצלנו, מולידה גם שנאת חינם לזולת,

ומשם עד לחורבן גדול של כל הדרך.

אם אדם זוכה לתקן

מעט מן הכבוד שלו,

מרגיש מנוחת הנפש,

סיפוק נפשי וגופני,

לא עינויים ולא דיכאון, משוחרר,

ויש לו חשק להמשיך לעבוד את הבורא

ללא שום בעיה.

אבל אם מישהו הטריד אותו ופגע בכבודו, הלך עליו היום.

אבל בואו נראה איך גדולי ישראל קיבלו את התוכחת.

משה רבנו אומר,

השם אלוקי אבותיכם

יוסף עליכם ככם

אלף פעמים,

ויברך אתכם כאשר דיבר לכם.

אחרי שהוא מוכיח אותם,

משה רבנו, ומזכיר להם את כל המקומות,

מה הוא מברך אותם?

יוסף השם עליכם ככם.

אלף פעמים.

אמר רבי איחא, יכולים היו ישראל לומר לו,

רבנו משה,

אנו, יש בנו אחד מכל הדברים שאתה מוכיחנו

וקיבלנו הוכחתך.

זאת אומרת,

תחפש בנו

אם יש משהו מכל התוכחות.

כל התוכחות שלך נכונות

על אבותינו,

אבל לא עלינו.

ואנחנו שומעים את התוכחת

בסוף ה-40 שנה במדבר,

כל דור המדבר כבר נפטרו.

כל תשעה באב היו נכנסים לקברות,

וכל שנה יותר מ-16,000 היו לא קמים,

בגלל חטא המרגלים,

כשהם קיבלו את לשון הרע על ארץ-ישראל.

ונשארו הבנים שזוכים להיכנס עוד מעט לארץ,

והם שומעים את התוכחת שלא נוגעת להם,

אלא נוגעת לאבותיהם, ויכלו להגיד למשה רבנו,

בתחילת דבריו, רק רגע, סליחה,

אתה מדבר בכתובת הלא-נכונה, זה לא אנחנו,

אבל שתקו,

וכיוון ששתקו בירך אותם,

יוסף השם עליכם כהם אלף פעמים.

כאלה שמוכנים לקבל תוכחת ולשתוק,

שיהיו כמוכם אלף פעמים.

צדיקים כיוצא בכם,

מקבלים תוכחות ושותקים.

קשה לאדם לקבל תוכחת אפילו בשעה שהוא ראוי לה ונמצא אשם בדבר,

בין אם הוא חטא למקום, בין אם חטא בינו לבין חברו.

קשה לו להודות על החטא, קשה לו לשמוע את דבר חטאו,

והוא איננו מנסה אפילו לכוף את ראשו בפני המוכיח.

אבל יותר קשה לאדם לקבל תוכחה בשעה שהוא צודק,

באמת הוא צודק.

כשקורה לפעמים שהמוכיח טועה

ומטיל עליו את האשמה

בזמן שאחרים חטאו, ולא הוא,

ויש לנאשם הוכחות להוכיח בראיות ברורות למוכיח שהוא לא אשם,

ובכל זאת הוא שותק

ואינו מגיב כלום.

אינו דוחה את תוכחת המוכיח,

כי אם שולט בעצמו ובולע את הגלולה המרה.

ודאי שראוי אדם זה לשבח גדול,

והוא נמצא במחיצת הצדיקים,

שעליהם נאמר,

שומעים חרפתם בעינם משיבים,

עליהם נאמר, ואוהביו

כצאת השמש בגבורתו.

כאלה היו בני הדור של משה רבנו,

הדור האחרון במדבר,

שכל התוכחה שהוכיח אותם משה

היו אלה חטאים שיש לייחס לאבותיהם ולא להם,

כי הם לא חטאו,

ובידם היה להוכיח שהם לא חטאו.

והתגובה היתה מתקבלת אם היו אומרים כך.

מכל מקום שתקו, קיבלו את התוכחת של משה רבם,

ומשה רבנו ידע את סוד שתיקתם,

כי מתוך צדקות הם שותקים,

שמח על מעלתם וסגולתם,

והתפלל שכמותם ירבו בישראל,

והחל להם ככם אלף פעמים,

צדיקים כיוצא בכם,

שיכולים לקבל תוכחת ולשתוק

בזמן שהם מנוקים מכל עוון.

בפסקי התוספות במסכת תענית כותב

תלמידי חכמים,

כל אחד מודה לחברו,

בין על אמת בין על שקר.

למה להודות על שקר?

תלמידי חכמים,

כל אחד מודה לחברו, בין על אמת בין על שקר.

אפילו שהמוחי טעה בתוכחתו לאדם

והטיע בפניו עוולה

שלא נעשתה על-ידו,

בכל זאת שותק ומאזין לתוכחת ומרוצה לקבל את עלבון התוכחה,

שזה מועיל לריכוך הלב,

ולהכנעתו.

התוכחת לא נכונה,

אבל הוא מרוויח בזה שהוא מרכך את הלב שלו ונכנע.

טוב לנפש,

מועיל לנשמה וממעט בהנעת הכבוד בעולם הזה.

החפץ חיים היה לפעמים בוכה.

היו שואלים אותו, למה אתה בוכה?

אז הוא אומר, אף אחד לא מעליב אותי,

אף אחד לא מבזה אותי,

אף אחד לא מקלל אותי.

אמרו לו, ולמה אתה צריך את זה?

הוא אומר, אדם שמקללים אותו,

מבזים אותו ושותק

ובולע הכול,

נמחלים לו כל עוונותיו,

ויכולתי

שתהיה לי מחילת עוון.

אם מישהו היה מקלל או מבזה אותי והייתי שותק,

נמחלים כל העוונות.

אבל אף אחד לא עושה את זה, אז הוא היה בוכה.

אבל איפה אנחנו ואיפה החפץ חיים?

בואו תראו דבר מדהים.

מצינו אצל בני אהרון

פרשת שמיני, שקצף עליהם משה רבנו.

כך כתוב בפסוקים.

אחרי שמתו בני אהרון

לפני כל ישראל,

שני צדיקים קדושים,

נדב ואביהו,

ביום שמחת לבו של אהרון הכהן,

בי ידום אהרון,

לקבל את הכול

באהבה מה' יתברך.

וידבר משה אל אהרון ואל ילעזר ואל איתמר בניו הנותרים,

קחו את המנחה הנותרת

מאישי השם,

ויאכלו המצות

אצל המזבח, כי קודש קודשים היא.

ואכלתם אותה במקום קדוש,

כי חוקך וחוק בניך היא,

מאישי השם,

כי כן

ציוויתי.

ואת חזה התנופה,

ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור,

אתה ובניך ובנותיך אתך,

כי חוקך וחוק בניך ניתנו מזבחי שלמי בני ישראל.

שוק התרומה וחזה התנופה

על אישי החלבים יביאו להניף תנופה לפני השם,

והיה לך ולבניך אתך לחוק עולם כאשר ציווה השם.

אחר כך כתוב,

בעת שעיר החטאת

דרוש דרש משה,

והנה שורף,

ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמור,

מדוע לא אכלתם את החטאת

במקום הקודש?

כי קודש קודשים היא,

ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה,

לכפר עליהם לפני השם.

הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה,

הכול תאכלו אותה בקודש כאשר ציוויתי.

וידבר אהרן אל משה,

הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני השם,

ותקראנה אותי כאלה,

זאת אומרת, מתו שני הבנים שלי היום,

ואכלתי חטאת היום?

איך אני יכול לאכול חטאת היום?

היטב בעיני השם?

וישמע משה ויטב בעיניו.

מה היה פה?

מצינו אצל בני אהרן,

שקצף עליהם משה רבנו,

וכמו שקראנו בעת שעיר החטאת דרוש דרש משה,

דרש משה שתי דרישות.

אמר להם כך,

אם שחטתם,

למה לא אכלתם?

אם לא הייתם עתידים לאכול,

למה שחטתם?

מייד ויקצוף על אלעזר ואיתמר,

ואהרן אחיו תיקן את הטעות של משה ואמר לו,

היום מתו בני,

והיום אקריב קורבן.

היום מתו,

והיום אני אוכל בקודשים,

והוא למד כך,

ומה מעשר הקל אסור לעונן?

לא אוכל מעשר קל,

חטאת דחמור

אינו דין שיהיה אסור לעונן.

מייד וישמע משה וייטב בעיניו,

הוציא כרוז לכל המחנה ואמר,

טעיתי את ההלכה, ואהרן אחיו בא ולימד אותי.

שמעתם דבר כזה?

גדול הדור,

גדול הדור

הולך

ואומר

טעיתי ואחי לימד אותי את ההלכה.

מישהו חייב אותך?

זה היה ביניכם.

לא.

לאהוב את האמת

ולפרסם אותה.

היום יש מקרים

שאדם יכול להיות אפילו נשיא,

ולעשות מעשים שלא ייעשו,

ובמקום להודות הוא גם תובע את אלה

שאומרים שהוא עשה מעשים שלא ייעשו.

לא יאומן כי יסופר.

מדהים.

אדם עושה עוולה וגם תובע את זה שהוא עשה לו את העוולה.

נפלא מאוד.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים, אלעזר ידע את ההלכה ושתה.

איתמר ידע את ההלכה ושתק. בשעה שהוא קצף עליהם וגער בהם,

הם ידעו את ההלכה כמו אביהם אהרון והם שתקו.

ומה הם זכו בגלל שהם שתקו?

נתייחד הדיבור עליהם ועל אביהם

ועל אחי אביהם בחייהם.

ברוך הוא,

אישרה שכינתו עליהם והתייחד עליהם הדיבור,

נבואה באה להם מן השמים.

זה מה שכתוב, וידבר השם אל משה ואהרן

לאמור עליהם,

תאנר רבי חייא לאמור עליהם

לאלעזר ולאיתמר.

ונשאל את השאלה, אם אלעזר ואיתמר ידעו את ההלכה,

למה שתקו?

למה לא הגיבו מייד לומר

כל מה שהם יודעים ויימנע מהם הקצף

והתוכחת לחינם?

אלא שבני אהרן לא רצו להפסיד את התוכחה של רבן של כל ישראל.

חבל להם להחמיץ את ההזדמנות

והזכות לשמוע את קולו של איש האלוקים, משה רבנו,

בשעה שהוא מוכיח אותם.

רבי פרחס ורבי ירמיה קראו עליהם את הפסוק, אוזן שומעת,

תוכחת חיים בקרב חכמים תלין,

אלו בניו של אהרן.

בגלל שהם שמעו תוכחת של משה רבנו,

והיה בידם להשיב, אבל לא עשו כן,

זכו שהדיבור מתייחד אליהם,

ולא רק הם,

אלא זיכו את אביהם בדיבור השם והתגלות שכינתו יתברך שמו לכולם.

וכן אמרו זיכרונם לך, לפי שקיבלו ראובן

ושמעון ולוי,

תוכחת אביהם יעקב,

זכו להתייחס אצל משה ואהרן,

לקיים מה שנאמר, אוזן שומעת,

תוכחת חיים בקרב חכמים תלין.

במעשה אחד מהחיים

מספרים על בעל שפת אמת,

זכר צדיק לברכה.

כשהיה ילד,

למד פעם עם חברו כל הלילה בהתמדה.

רק לפנות בוקר שכב לישון.

בישן עד עיצומו של היום.

נכנס אצלו סבו, בעל חידושי הרים,

והטיף לו שעה ארוכה דברי תוכחה ומוסר

שהוא מרבה בשינה ואינו משכים ללמוד תורה.

בשפת אמת

הקשיב לדברי המוסר הקשים בתשומת לב מרובע,

ולא הפסיקו אפילו במלה אחת

כדי להתנצל או להצטדק.

חברו, שהיה באותה העת בחדר,

שאל אותו לאחר מכן,

איך ייתכן שחרשת

ולא אמרת לסבך שהיית ער כל הלילה ולמדת תורה?

השיב לו השפת אמת,

זיכרונו לברכה,

לא רציתי להפסיק את סבא שלי באמצע דבריו,

כדי שאוכל לשמוע יותר דברי מוסר מפיו.

איפה שמעתם דבר כזה?

עד שיש הזדמנות כזאת לשמוע דברי מוסר אמיתיים,

מלב בוער,

הרושם הזה לעולמים.

אחר כך נטל את החומש

והראה לחברות הפסוק

בפרשת מטות.

וייגשו אליו בני גד ובני ראובן,

אל מי? אל משה,

ויאמרו,

גדרו צאן נבנה למקננו פה ואנחנו נחלץ חושים.

היה ספק למשה רבנו

אם בני גד ובני ראובן רוצים להישאר מעבר לירדן בגלל המקנה הרב שהיה להם,

בשביל לא להיכנס לארץ ולהילחם את המלחמה עם 31 המלכים,

לכן הם רצו להישאר מעבר לירדן.

ככה סבר משה רבנו

ונתן להם תוכחת חבל על הזמן.

מה הם אמרו לו? וייגשו אליו בני גד ובני ראובן

ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה ואנחנו נחלץ חושים.

אז אנחנו נבנה רק את הגדרות,

ומייד אנחנו הראשונים נצא,

בפני כולם, בפני המלחמה אין בעיה.

שואל השפת אמת,

אותו צדיק

שסביב

גער בו,

סבו.

אם מלכתחילה היה בדעתם של בני גד ובני ראובן

לעבור את הירדן ולהיחלץ למלחמה,

היה להם לומר זאת מייד כשהתחיל משה רבנו להטיף להם מוסר,

באומרו,

האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?

ולמה תניעון את לב בני ישראל?

כה עשו אבותיכם

ונותן להם.

היו צריכים לומר, סליחה, סליחה,

אנחנו לא מתכוונים לברוח מהמלחמה, אנחנו נלך ראשונים.

ולא היו צריכים להקשיב לכל התוכחת הזאת לפני כולם.

והיא היתה תוכחת מלאה ביטויים קשים. הוא אמר להם, תרבות אנשים חטאים.

אלא אין זאת כי חבל היה להם להפסיק את דברי התוכחת של משה ריבם,

כי רצו להוסיף ולשמוע דברי תוכחה ומוסר מפיו הקדוש.

שמעתם דבר כזה?

ככה למד שפת אמת את הפסוקים

וככה התנהג בחייו והיה מוכן לשמוע טענות

שלא שייכות אליו בכלל, כי צדיק הוא,

בשביל לזכות ללמוד מוסר.

זו הפרשה שלנו.

יש כאלה

שנותנים להם מוסר

והם מתרחקים, הם יכולים להתדבק בעשו,

ושמעתי הרבה כאלה.

בתחילת דרכי

כשהייתי מדבר עם אנשים היה להם קשה מאוד לקבל דברים. קשה מאוד.

קשה מאוד.

מי אתה?

מה אתה חושב את עצמך?

מה אתה אמר?

לא חושב את עצמי כלום.

אני אומר מה שכתוב בספר.

מה, אסור להקריא?

מה עשיתי?

תקרא אתה לבד, עזוב אותי, הנה תקרא, קח לבד.

הנה כתוב, תקרא.

בגלל שאני מקריא לך, אתה כועס?

מה, אני כתבתי את התורה?

הקב'-ברוך-הוא כתב את התורה.

הוא אומר, לא ידעת? אני מודיע לך.

אחד בא להיכנס באין כניסה, ואומר, סליחה, אדוני,

זה אין כניסה.

אני עשיתי את התמרור.

אתה רוצה לנסוע באין כניסה?

אני רק מודיע לך, זה אין כניסה, זה הכול. מה אתה רוצה ממני?

יש כאלה בגלל זה?

ייסעו באין כניסה ויעלו על המדרכות גם.

למה אמרת לי?

איזה מין דבר זה?

אמר הצדיקים?

הוא אומר, אדרבה, אני מוכן לשמוע.

מה יש לך להגיד?

מוכן לשמוע.

זה ההבדל.

מי זוכה לגן-עדן?

שומע תוכחת

בקרב חכמים ילין.

הוא יהיה בגן-עדן עם הצדיקים.

שונא את התוכחות,

הוא לא יכול לחזור בתשובה. זה אחד מ-24 דברים המעכבים את התשובה.

אדם ששונא את התוכחות,

אין מי שיוכיח אותו.

ממילא הוא מקבל תוכחת,

הוא הכי צדיק, הוא הכי שלם, הכי מושלם, הכי מבין, ואין מה להגיד לו.

נו,

אז אחד כזה יכול להגיע למשהו? הוא יכול לתקן את עצמו?

הוא לא יכול.

הוא מפסיד את חייו,

כי יש לו כבוד רב לעצמו.

אוי, אומר ישעיה הנביא, אוי, חכמים בעיניהם

ונבונים נגד פניהם.

הוא חכם בעיניו, הוא צדיק, הוא קדוש, הוא הכול, הוא 100%. הוא לא צריך לקבל מאף אחד שום תוכחת.

אבל באמת לא היינו צריכים בכלל לא להגיד דברי תוכחת, אולי לא היינו צריכים כלום. אם כל אחד היה תופס את הספר ולומד לבד,

והיה מסתכל בספרי המוסר,

היה מגלה בדיוק מי הוא, כמה הוא שווה,

מה הוא צריך לתקן,

איך הוא יכול לתקן ואיך הוא יכול להשיג אורחות חיים,

לזכות בעולם הזה ולעולם הבא.

אבל רוב האנשים עצלים.

הם אוהבים שייתנו להם את הכול אינסטנט,

בפרט בדור הזה.

אז אדם אין לו סבלנות לשבת, ללכת, ללמוד, להשקיע וזה.

אם יש משהו על הדרך,

יאללה.

אבל גם כן, שלא יהיה אישי.

לא יהיה אישי.

לא ממש ישר.

ספר לי על אנשים, ספר לי על אחרים.

זה מה שאמר שלמה, מלך החכם מכל האדם.

הוכח לחכם

מי אהבך

אל תוכח לץ

פן יסנאיך.

הוכח לחכם,

חכם צריך להוכיח אותו, הוא יכול ללמוד לבד, לא?

אבל נגיד שהוא צריך תוכחן,

מה הוא יעשה? הוא יאהב אותך.

תודה רבה לך, תודה רבה לך שאירת את עיני,

תודה רבה לך,

תזכה למצוות.

אם תראה בי עוד מום כלשהו,

תעשה טובה, תודיע לי.

זה חכם.

אבל אל תוכח לץ.

פן יסנאיך.

מי אתה?

טול קורם בין עיניך.

ויש מפרשים כך,

אם אתה כבר רוצה להוכיח,

הוכח לחכם.

תגיד לו, מה קרה לך? אתה בחור חכם, אתה נבון.

למה אתה צריך להגיע לדברים כאלה?

הוכח לחכם, תעשה ממנו חכם,

תגדיל אותו,

תשבח אותו,

תגיד עליו דברים טובים.

אם תעשה ממנו חכם, יאהבך.

או, זה יודע מי אני.

כל הכבוד.

אל תוכח לץ.

אל תגיד לו לץ.

אתה רשע אתה, אתה עושה ככה וככה.

אל תוכח לץ. אל תגיד לו לץ.

פניסנאיכה.

צריך בזה

חוכמה.

אבל, יהודים יקרים,

החכם האמיתי

זה מי שמבקש תוכחת.

הגאון מווילנה היה מלאך אלוקים.

מלאך אלוקים.

והוא היה קורא למגיד

שיבוא

לתת לו תוכחות מוסר.

כשהגאון מווילנה קרא את ספרו של הרמח״ל, מסילת ישרים,

הוא אמר,

אם הייתי יודע עליו

בשעה שהיה חי,

הייתי הולך רגלי אליו לשמוע תוכחת מוסר.

מורי וריבי במוסר.

נו, לא צריך היום ללכת הרבה רחוק. אני מאמין שלהרבה יש את הספר הזה בספרייה,

ומי שזה לא נמצא עדיין, אז יש

בחנות ספרים,

וזה עולה אולי 15 שקלים,

וב-15 שקלים

אפשר לראות למה רצה הגאון מווילנה ללכת

וללמוד ממנו מוסר.

הגאון מווילנה, מלאך אלוקים.

כמה אנשים ישויים ללמוד מסילת ישרים,

ולא רק ללמוד מסילת ישרים,

שהוא מבטיח

שמי שילמד את הספר ויקיים מה שכתוב, יגיע לדרגת רוח הקודש.

ואם אדם יחליט ללמוד ולקיים,

הוא יהיה מלאך אלוקים.

מסילת ישרים.

ספר, לא

אפשר לגמור אותו בתוך כמה ימים.

בקריאה שוטפת אפשר לגמור בתוך שעתיים-שלוש.

אבל לקרוא כמו שצריך לקרוא,

מספר ימים, ככה, כל יום איזה פרק, שני פרקים,

להבין, להפנים ולהשתנות.

עולם אחר, אתה נהפך לאדם אחר, חדש לגמרי.

אתם יודעים שאנשים סובלים ממחלות, איסורים, מכות, צרות, בעיות,

קולוסטרול, סוכר, מה לא?

מה לא?

אתם יודעים מה הסיבות והשורש לכל המחלות?

זה המידות הרעות של הבן-אדם.

המידות הרעות גורמות לכך שאדם יעשה גם עבירות,

ועל עבירות מקבלים עונש,

וממילא זה המחלות.

אם אדם היה מתקן את המידות,

לא היה עושה עבירות, ממילא לא היו מחלות.

אבל גם אם יש לו מידות רעות והוא לא עושה עבירות,

הן בעצמן אוכלות אותו.

אדם שיש לו מידת כעס,

נגיד שהוא לא יעבור עבירה, אין דבר כזה.

אין דבר כזה. אדם כעסן

עובר עשרות ומאות של עבירות ביום.

לכן כתוב, כל הכועס,

כל מיני גיהינום שולטים בו,

לא גיהנום אחד,

כל מיני,

כי כשוב את עצמנו הוא מקלל, הוא מכה,

הוא אומר לשון הרע ומוציא דיבה ופוגע בממון, מה לא.

אז זה כל מיני גיהינום, זה שונה.

אבל הוא גם אוכל את הלב,

גם לחץ דם,

גם יכול לקבל שבץ.

הרבה דברים הוא סובל בעצמו מהכעס, אז בשביל מה לך?

אבל הכעס לא נובע סתם בלי סיבה.

הכעס נובע מגאווה וכבוד,

כיוון שאדם מכבד את עצמו בעיני עצמו,

ובגלל שהוא בעל גאווה גדול,

כמובן שהוא לא מראה את זה, הוא משחק אותה דם עניו,

כך הוא הולך בכפיפה לפעמים,

אבל תדרוך לו על הרגל,

תעקוף אותו, נראה.

פתאום אתה תראה, חביבי, אש להבה.

כמו ברנר.

ואם אתה מוסיף לו עוד מלה, ל״ג בעומר.

זה מידה אחת.

והיא יכולה להרוס לבן-אדם את כל החיים.

הוא לא יסתדר לא עם אשתו,

לא עם הילדים,

לא עם השכנים,

לא עם הקרובים,

לא עם החברים.

הוא יכול להיות שקט ונעים הליכות,

עד ש,

עד ש,

עד ש.

שמעת?

עד ש.

אל תעלה לי את הסעיף.

שמעתם על הסעיף הזה?

זאת אומרת,

מידה אחת.

אם יש לו עוד מידה אחת לא טובה,

וואי וואי וואי איך הוא מסובך.

אם יש לו שלוש,

הלך עליו.

תוכחת.

אבל מי שמוכן לקבל תוכחת

אומר אדרבה, כמו אדם שהולך לרופא,

תשמע, כואב לי פה, כואב לי שם, יש לי סחרחורות,

לא מרגיש טוב, למה אני זה? למה הוא הולך לרופא?

הרופא אומר לו תוכחת.

מה התוכחת שאומר לו הרופא?

תאכל בזמן,

תנוח,

אל תשתגע,

אל תעמיס עליך יותר מדי,

אתה צריך לפחות שש עד שמונה שעות לישון.

אומר לו תוכחת.

אומר לו, אתה לא חי נכון,

אם היית חי נכון,

לא היה לך את כל הלחצים ולא את כל הצרות.

מה הוא אמר לו?

תוכחת, הוא אמר לו.

הוא אמר לו, אתה חי לא נכון.

פעם היה רופא שהוזמן, בן-אדם,

הלב,

הלב,

הלב,

הוזמן הרופא,

ראו שהוא עולה אליו הביתה בלי תיק, בלי סטטוסקופ, בלי כלום.

אמרו לו, אדוני רופא, לא הבאת לך את המכשירים?

אמר, הכול אצלי.

הגיע לחולה,

במקום לפתוח את החולצה, אמר לו, תגיד לי,

מה אתה מרגיש?

לא נשמע,

לא נשמע, לא נשמע.

אמר לו,

תגיד לי, יש לך שכנים?

הוא אמר, כן.

אתה בסדר? לא, לא, לא.

הוא אמר, למה? לא, לא, לא.

הוא אמר לו, זו הבעיה שלך, אתה תקבל התקפות לב בגלל השכן,

תשכח ממנו,

לא קיים,

לא קיים, אתה תחיה טוב,

לא יהיה לך לחצים,

לא יהיה לך שום דבר.

אתה רק רואה אותו, הוא מקבל את הסעיף.

הוא אמר, אתה חושב שאתה תקפיץ אותי כל פעם?

אני אלמד אותך פעם אחת מה הבעיה,

ומעכשיו, טפל בעצמך.

כמה אנשים מקבלים עצות כאלה?

כמה כאלה נותנים עצות לאחרים?

אבל כמה אנשים עומדים בזה בעצמם?

זה סוד החיים.

אמר להם, סמוך למותו,

משה רבנו תוכח, אתם יודעים למה?

כשאדם הולך למות,

זהו,

נשארו לו הרגעים האחרונים, כמו שאומרים.

ברור שאם הוא אומר את הדברים,

אין לו מזה כבר נפקא מינא, הוא לא ירוויח מזה.

זה לא בן-אדם שמוכיח אותך כאילו יתעלם עליך ויוכל להגיד, אני אמרתי לו ואני הוכחתי אותו, ואני,

חלאס, זה הסוף, זה האמת, זה רגיעה האמת.

ואם בן-אדם ברגע זה חושב על השני,

ואומר לו מה צריך לתקן,

ותזכור מה לא היה בסדר,

וכך וכך צריך לעשות,

הדברים מתקבלים על הלב.

כששומעים את הגוסס

אומר את הצוואה האחרונה של חייו,

בדרך כלל מכבדים אותה.

אבל אם הוא היה נותן צוואה בזמן חייו, תעשה ככה, תעשה ככה,

בסדר, בסדר, שמעתי.

בסדר, טוב, כמה פעמים אתה יכול להגיד? שמעתי, די, חלאס.

אם אבא יגיד לבן שלו, תקום להתפלל מותק בזמן, תקום להתפלל בזמן.

אבא, אל תדבר איתי יותר על זה, אתה שומע? לא, לא אתפלל בכלל, אל תדבר איתי יותר על זה.

אבל לפני שהוא ייפתר, לפני שהוא יעצום את העיניים, הוא יגיד לו, בני,

יש לי בקשה אחת,

תתפלל בזמן במניין.

הוא יקיים את זה.

בחייו?

בשום אופן.

מה אתה מוכיח אותי?

אבל לקראת הסוף,

משה רבנו, לקראת הסוף

אמר דברי תוכחת לעם ישראל.

בעם ישראל

קיבלו את הדברים.

אמר יוסף השם עליכם, כך הם אלף פעמים.

עם ישראל בתפארתו

מוכן ומקבל תוכן.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לו בבקשה מיקרופון באמצע. איפה חברך? לא הגיע היום.

תרים את היד,

שיראו אותך.

כן, אפשר להביא לו מיקרופון?

באמצע.

תמסור פה.

איפה המיקרופוניסטים?

מר יוסף, גל וחיים גיא.

הוא לא מדבר.

שומעים.

אתה מדבר, הוא לא מדבר.

כבר זמן רב אנחנו ככה מחכים איזו תבורה. אני שואל את הרב את השאלה הזאת.

היינו בכמה קלטות שהרב שואל את הציבור

אם יש תשובה חילונית.

תחוות ביאתנו לעולם.

לא שמעתי שהרב נתן על זה תשובה, או מישהו נתן תשובה.

אבל נראה לנו לפרש, אני לא רציתי להגיד עכשיו, נראה לעלות דעתי.

כן.

נראה לנו זה גם כן ענווה.

אבל נראה לנו שיש לנו תשובה לזה, אם הרב מוכן...

אני חושב שאמרתי כמה פעמים תשובה.

כן? אנחנו לא שמענו אותה.

אז נשמח לשמוע עליה. כנראה קפצתם בטרקים.

כן, יש תשובה לדבר הזה? בטח, באנו לקיים תורה ומצוות

על-פי התורה הקדושה של הקדוש-ברוך-הוא.

לא, אבל תשובה חילונית.

תשובה חילונית?

כן, הרי הרב ביקש אם יש למישהו תשובה חילונית לסיבת ביאתנו לעולם. יש הרבה תשובות חילוניות, רק אף אחת לא נכונה.

אז הייתי מוכן לנסות רגע... לנדב לנו תשובה.

כן. בבקשה.

אם אפשר.

א',

הייתי רוצה להגדיר מי זה חילוני.

אנחנו בטח לא מדברים על מישהו אנטי-דתי, הרי אין לו עצמות.

אנטי-דתי זה מעין טפיל, שאם אין דתי אז הוא לא קיים.

אנחנו גם לא מדברים בכסילים שאין להם שום דעה.

אנחנו מדברים באיזו מהות שיש להם חזון.

הרב מכיר את הרקע שלי.

אני חלק גדול מחיי עסקתי במחקר ופיתוח.

אני מודע מאוד למדע,

והייתי אומר שהדעה החילונית

מיוצגת על-ידי אנשי המדע.

והתפיסה הזאת,

יש להם חזון.

המדע חוקר היום דבר פשוט.

כל בעל-חיים אוהב את החיים ושונא את המיטה.

כל בעל-חיים רוצה להמשיך את חייו,

להמשיך את תוחלת החיים עד לאינסוף.

האדם, שהוא בעל המשכל הגבוה ביותר בכל הבריאה,

הוא נועד לזה.

כלומר, המדענים מאמינים שבכוחו של האדם להגדיל את תוחלת החיים

ולהביא אותה אפילו לאינסוף.

אם אנחנו אומרים עכשיו שאותו מדען,

ודרך אגב, כל המדענים הטובים ביותר בעולם עובדים על העניין הזה,

אם הרב יודע, זה ה-DNA, וכולם חוקרים את ה-DNA.

אני חלק מהזמן גם עסקתי בדברים האלה,

והמדע הולך ומתקדם.

אנחנו רואים שהיום,

היום כתוצאה מזה,

יש כבר התפתחויות של השליה.

למשל, היום כבר נוטים לשמור את השליה כדי לחדש את הנעורים של האדם

בימי זיקנתו.

יש גם כאלה שמקפיאים מתים ולוקחים על זה כסף.

כן, אבל לא יכולים לחיות אתם. בטח שלא יכולים, אבל הם חיים על השמונה.

כן.

אנחנו קוראים לזה, זה טוב להם, כן. כן?

זה נהנה וזה לא חסר.

כן. אבל עם השלייה, העובדות הן מדברות בעד עצמן.

אפשר באמצעות השלייה היום לרפא אדם מהמחלה הידועה, כן, מאותם החלקים שנפגעים,

ומייצרים בו תאים חדשים.

מחליפים איברים, חלקי חילוף,

ממש חלקי חילוף.

אם כן, התשובה

החילונית שבאה מצד המגזר המדעי היא הגדלת,

באנו לעולם כדי להגדיל את תוחלת החיים,

כדי להביא אותה לאין-סוף.

מה זה אומר? זה אומר שגם אז לא יהיו מחלות, משום שאם תוחלת החיים גדלה אז אין מחלות,

אין דברים רעים, אין שכנים מציקים וכן הלאה וכן הלאה.

זה לפי הביג-בנג, או לפי מה?

לא, לא. אני תכף אגיד גם.

המפתיע בזה זה שזו גם התשובה הדתית.

התשובה הדתית היא מהי?

אנחנו באנו לעולם גם כן לחיות חיי נצח,

בלה המוות לנצח.

אז אם כן, נשאלת השאלה באמת מה ההבדל בין שניהם.

ההבדל הוא בזה שהמדע הולך בדרך ייסורים

והדת הולכת בדרך תורה.

זה כל ההבדל ביניהם,

אבל מצודה פרוסה על כל החיים.

והמשנה הזו מסיימת שהכול מוכן לסעודה.

כלומר, גם אלה גם אלה, אלא איזו דרך יבחר לו אדם

ויגיע למטרה הזו.

שמעתי את התזה החדשה,

הדימונאית,

אפשר להגיד גם דמיונית,

אבל יש לי כמה סתירות לה.

אחת, שאמרת שבעצם החילונים מסתמכים על המדע,

עד לפני כמה זמן לא היה בכלל מדע, היה קופים הרי.

אז על מה הסתמכו כל הברואים בכלל בעצם חיותם?

לא קיבלתי תשובה מה תכלית החיים.

קיבלתי שצריך לחיות עד אין-סוף.

אבל בשביל מה צריך לחיות בכלל?

בשביל מה צריך לחיות עד אין-סוף?

אם אני לא יודע למה אני חי 70,

אז למה אני אחיה 1,000 ולמה אני אחיה מיליון,

ולמה אני אחיה בלי סוף? מה תכלית החיים? לא קיבלתי תשובה.

דבר נוסף, המדענים לא יודעים כלום,

וזה שהם מחפשים ומחפשים ומחפשים ומחפשים ומחפשים,

אז הם יאריכו בעוד עשר שנים,

בעוד 20 שנה, בעוד 30 שנה, נגיד, יאריכו אלף שנה, יאללה,

בואו נקצר את התהליך,

אלף שנה חיי בן-אדם. ומה?

ומה תכלית הבריאה?

מי ברא את הבריאה?

ואיזו תכלית נבראה?

אין להם תשובה.

זאת אומרת, אבל יש להם הוכחה

שהתבונה שבראה את הבריאה היא לא תבונה אנושית והיא בלתי נישגת

והיא מתוכננת,

והיא עשתה את זה לתכלית ולא לחידלון.

אז לכן הם מחפשים תמיד לחפש בנקודת המוצא,

או בחלקיק הקטן של החומר, להבין את מהותו,

או בתחילת הבריאה.

אבל גם בחלקיק הקטן הם נתקעים,

והם רואים שעדיין לא הגיעו אפילו לחקר החלקיק הקטן,

וגם בתחילת הבריאה הם לא יודעים מאיפה להתחיל.

אז לכן הם ממציאים תיאוריות.

למה? כי לפני מה שהיה, הם לא יודעים מה היה.

וכשזה התחיל הם יודעים.

ומה היה לפני שהתחיל הם לא יודעים.

ורעיה לזה אין להם.

הסברות אני יכול להביא מפה עד להודעה חדשה.

ואם אמרתי סברות כאלה ואחרות, אז מה?

אז למה אני חי בן?

אין תשובה חילונית,

לא יכולה להיות תשובה חילונית

בלתי התורנית.

יש מי שברא,

יש לו תכלית,

הוא ביקש, הוא ציווה,

הוא הוכיח,

הוא נוכח.

ראינו,

שמענו בעינינו,

באוזנינו,

מיליונים,

עדות חיה של בני-האדם המקוברת על האנושות,

עדות של בני-אדם המקוברת על האנושות. על-פי שני עדים יקום דבר בכל העולם.

היום, אפילו בנסיבות מסוימות, גם בלי עדים מרשיעים בני-אדם ומזכים אותם.

אז ודאי שעל-פי עדים,

ועדים נאמנים,

ומיליונים,

ומגוונים מכל העולם ומכל הסוגים,

משלשלת של 3,000 שנה,

עם ראיות ומופתים,

עם נבואות שהתגשמו,

עם כל הדברים האלה,

אין צורך להסביר הרבה.

ברור שיש בורא,

ויש נבראים, ויש להם תכלית.

והספר הזה מסביר את הכול.

אז למה אני צריך

לחפש סברות,

לחפש ב-DNA,

לחפש פה ולחפש שם ולהמציא תיאוריה,

ונגיד שהארכתי וחייתי עד בלי סוף?

מה תחליט?

אהבת החיים.

אהבת החיים? אהבת החיים. אנחנו רואים את זה בקול הבריאה.

לא. קודם כול, אמרת גם נתון אחד שהוא לא מבוסס,

שהחיות אוהבות לחיות.

אין דבר כזה שחיות אוהבות לחיות,

ואין דבר כזה שחיות

מבינות את המושג חיים.

אין דבר כזה.

כשלוקחים את הפרה לשחיטה,

חוץ ממורה הסכין,

היא שמה את הצוואר שלה.

כששמים את הכבש,

תלך, תראה שוחט ושוחט,

תראה.

אתה לוקח יונה,

חוץ מהתפיסה אולי שכואבת לה קצת,

שום דבר.

אין להם העניין של להישאר, אתה מבין, יש להם המושג

של אבא ואמא,

כמו שלביאה תשמור על הגור שלה,

את המושג הזה בשביל ההישרדות, שהקדוש-ברוך-הוא נותן להם את הכוח, שתהיה הישרדות,

אבל לא במושג של הבנת ערך חיים, מטרת חיים,

תכלית חיים.

אלה מושגים רק של בן-אדם.

רק בן-אדם יש לו את זה, אין את זה לבהמות.

ממילא אנחנו רואים שבני-אדם, גם יש להם ההפך מזה.

אם אהבת החיים זה יסוד המוסד,

איך הרבה אנשים בשעה של קריסה אומרים, אני אתאבד?

מה פתאום?

אני אחיה דווקא.

למה תתאבד?

אם אהבת החיים, אז אתה צריך להתבצר באהבת החיים.

זה משום המחלות.

משום המחלות. ואם ידבירו את המחלות, שזה תוחלת החיים, אז לא תהיה בכלל התפיסה הזאת. כבר הסברתי, המחלות לא נובעות

מווירוסים.

וירוסים הם שליחים.

וירוסים הם שליחים.

אתה יודע, יש מזיקים.

אצלנו במקורות כתוב שיש מזיקים.

חלק מהמזיקים הם וירוסים.

יש מזיקים

שהם שדים.

יש מזיקים שהם מלאכי משחית.

יש כל מיני סוגי מזיקים.

גם הווירוסים

וגם כל אלה הם גם כן מבחינת שליחים של הקדוש-ברוך-הוא.

יכול אדם להיות בית-חולים,

והבית-החולים הזה, אתה מבין,

לא היגייני,

וכמה ייפגעו וכמה לא.

הם היו אחד ליד השני במיטה.

יכולים להיות שניים באוטובוס,

ויהיה פיצוץ,

ואחד יתפוצץ ולא יישאר ממנו כלום, והשני לידו בכיסא יישאר שלם.

וכן, על זה הדרך, הרבה דוגמאות.

זאת אומרת,

יש פה מישהו שמסדר את זה עם סדר מסוים,

זה כן וזה לא, וזה למה.

אל תשאל, רק אם תברר את המקור של הציוויים שהיו על כל אחד ומה הוא עשה, תוכל למצוא את זה.

ראיה לכך,

אני לא חושב שהיו הרבה ראיות כאלה בתקופות קודמות, היו, ודאי שהיו,

אבל לא היו במסות כמו היום,

ראיה לכך,

לדוגמה, אם אומרים לאדם שהוא חולה סרטן,

ואומרים לו שנשאר לו עוד שבוע לחיות,

כן?

מה הוא עושה?

הרפואה מרימה ידיים,

אין מה לעשות.

איך יכול להיות שבא בן-אדם

ואומר לו, תחזור בתשובה,

תתקבל עליך עול מלכות שמים,

ובעזרת השם תרפא,

והוא עושה חן

והוא נרפא?

מה שייך מלים?

מה שייך מלה ברכה?

מה שייך?

מה שייך?

אם במציאות המחלה כבר בתוך הגוף, בכל האיברים,

משתוללת ומכלה כל חלקה טובה, והבן-אדם הולך ונגמר,

מה שייך להגיד,

תחזור בתשובה. אם הוא יניח תפילין וישמור שבת,

אז הסרטן ילך הביתה?

מה זה קשור?

אלא זה קשור הוא האבוע קשור.

אם זה לא היה קשור, זה לא היה עוזר.

הנה, הייתי פה בדימונה לא מזמן.

היתה פה אישה חולה,

מה אישה החולה הזאת, היתה לה מחלה,

והיא באה במיוחד ועשו אותה ערב לרפואתה,

וברוך השם, היא נרפאה.

פה, פה, בדימונה.

אתה יודע מי זר? ידוע, ידוע, כן. אתה מכיר אותה? כן, מכיר אותה. אני חושב שהיא הגיעה לפה, היא נמצאת כאן.

הם תרמו את האירוע הקודם. נכון.

היא נמצאת כאן, אבל

בעלה היה פה קודם.

נמצא הבעל?

איפה הבעל?

הלך להביא אותה.

מכל מקום,

הבעל נמצא או לא?

פגשתי אותו בחוץ. מכל מקום היתה לה מחלה,

המצב היה קשה. מי שזוכר את התמונה שהיתה פה, היא היתה קשה,

וברוך השם, עשו מה שביקשנו,

והיום היא בריאה ושלמה.

אז מי עשה את זה?

התורה עשתה את זה.

מי אמר שצריך לעשות את זה?

התורה אמרה שצריך לעשות את זה. אמר הקדוש-ברוך-הוא,

השיבו וחיו,

כך אומר הפסוק,

השיבו וחיו,

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. זו מצוות התשובה.

אז רואים בחוש

שלא כדורים, ולא ניתוחים, ולא רופאים, ולא כלום. כולם שליחים.

אבל השליח האמיתי, בדוק ומנוסה,

שיכול לתקן את הכול,

זה התשובה שהקדוש-ברוך-הוא ברא כתיקון לכל הקלקולים.

אפילו אדם עבר כל עבירות שבתורה,

ובאחרונה שב בתשובה,

הקדוש-ברוך-הוא מוחל, סולח ומכפר.

אבל התשובה האמיתית,

אפילו שלא נשאר זמן כבר,

ואפילו חרב חדה מונחת

על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן התשובה.

זו תשובה מוחצת

לכל המדע,

לכל התזות, לכל הסברות.

לא יעזור. מול מציאות אי-אפשר לעמוד.

ואני אומר לך, מעשים שבכל יום,

ככה זה. מהרצאה להרצאה,

עוד אנשים נושעים, עוד נרפאים, ועוד, ברוך השם,

הקדוש-ברוך-הוא מראה את כוחו ויכולתו,

ואת אמינותו, מה שנקרא, על-פי התורה הקדושה.

אם הייתי זוכה לעוד מפגש כמו שהיה אז, יש לי כמה וכמה שאלות,

גם על דברים שהרב אמר, וזה לא המקום לברר אותם,

משום שגם המדע מאמין בכוחות מעל הטבע,

והמדע היום חוקר את הדברים האלה.

אני יודע,

אבל הנקודה היא אחת,

כל זמן שלא יהיה לו בסיס,

הוא ימשיך להמציא סברות.

סברות

זה לא כלום.

בסיס יש, בסיס, כל דבר צריך על בסיס.

אם אין בסיס, אמר הרמב״ם בפתיחת ספרו המדע,

יסוד היסודות ועמוד החוכמות לדע שיש מצוי ראשון,

ממציא לכל נמצא.

יסוד היסודות, בלי להעמיד על יסוד,

הכול בטל ומבוטל, לא קיים.

יסוד היסודות ועמוד החוכמות לדע, לא להאמין,

לדע שיש מצוי ראשון,

ממציא לכל נמצא.

אם זה יש לך,

אתה על הדרך הנכונה.

אחר כך, אם תמצא ותגלה ותחדש ומה שאתה רוצה, זה כבר לא,

יש לך מקור,

יש לך יסוד, יש לך על מה להסתמך.

אבל בלי כלום להגיד סתם סברה ואחר כך לסתור אותה ואחר כך לפעמים.

אתה רואה איך הם הולכים, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה. אין, אין. אם היה, אדרבה, אומרים, הנה ההוכחה.

בוא, תבדוק אותנו א', ב', ג', אמפירית, וזהו, נגמר.

אין דבר כזה.

והם ימשיכו, למה לא? שימשיכו לחקור.

הבאנו באחד הסרטים,

שפעם פילוסוף גדול אמר,

פרופסור הוא גם היה,

שהוא אמר שהיום המדע נראה

כקבוצת אנשים שמעפילים לפסגת ההר

ורוצים להגיע למעלה, לכבוש את הפסגה.

והם מעפילים, מעפילים,

מעפילים, מעפילים, הם מגיעים בסוף למעלה,

ובסוף הם רואים קבוצה של חרדים עומדים ואומרים, אוי, סוף-סוף הגעתם.

אם כן, זה משלים משענן, מה אני אמרתי?

תודה תפוסה על כל החיים.

כן, כן.

אבל הם לא בדרך הנכונה. אני אמרתי את זה. אני אמרתי, אבל אמרנו שזה. במקום לטפס להר

ולמצוא את החרדים שם, תיגש לכולל בדימונה,

תבוא לבני-ברק, צעד לירושלים,

לך לאשדוד,

לך, דבר אתם, עם אלה שאומרים שיודעים.

אתם תשב ותדבר.

ישבנו ביחד, כבוד הרב. לא, אתה, אין לי בעיה אתך.

אבל אני רק אומר,

זה כמו אחד, אתה יודע, עקשן,

הוא מגיע לניו-יורק,

נתנו לו כתובת,

והוא מסתובב, מסתובב, פתאום איזה נהג מונית רואה אותו, אומר לו, תגיד, מה אתה מסתובב?

הוא אומר, אני מחפש כתובת. הוא אומר, אני אגיד לך, לא, לא, אל תגיד לי, אני אמצא לבד.

מה אתה רוצה לבד? שאלה אחת, תגיע למקום. אתה מחפש את הכתובת או מחפש להסתובב?

הם מחפשים להסתובב.

יש בזה פרנוסה.

ממה מדען ירוויח?

מה המחקרים?

אם יגיעו למסקנה, לא יהיה מה לחקור יותר.

נכון, אבל בכל זאת, זו תשובה חילונית.

הם מאמינים בזה. זה שזה לא נכון, הרב הוכיח עכשיו, זה הבעיה, שהם מאמינים.

נכון. מאמינים זה אצלנו צריך להיות.

יש לזה עוד שאלה, אם הרב יכול.

אני מקווה שהציבור

ייתן אפשרות. אתם מסכימים עם עוד שאלה?

כן. כן, אין בעיה.

כן. עוד שאלה אחת הוא מתנה. בסדר.

כתוב ביום הרביעי של הבריאה שהיה קיטרוג של הלבנה

והקדוש-ברוך-הוא מייט אותה וכו'.

למה ומה היא קיטרגה, וכי אפשר שני מלכים בכתר אחד?

לעתיד לבוא כתוב שיהיו שני מלכים בכתר אחד.

השאלה היא, מדוע זה בלשון זכר?

מדוע שניהם לכים בכתר אחד?

מלכה זה לא צנוע שתהיה.

מלך הולך עם מלכה?

זה כן, אבל

המלך הוא מלך

והמלכה היא נספחת עינה.

נספחן הוא בוושינגטון.

תודה רבה. תהיה בריא.

כן, הנה פה שאלה,

שורה שלישית.

שורה שלישית פה, פה, פה, פה. תרים את היד. כן, הנה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

הרב יצא בערך לפני כשנתיים בחרם על שטראוס ועל עילית, על כל מצעד התועבה שהיה.

עכשיו, הרב, אני ניסיתי, מה שנקרא, להפיץ את החרם של הרב, ובצדק, על כל המוצרים של שטראוס ועל עילית.

החברים בהתחלה קיבלו,

אבל אחר כך הם אמרו,

רגע, אם הרב מוציא חרם כזה, זה דבר לא פשוט, הרי יש חתימות של הבד״ץ,

עדה חרדית, יש חתימות של הרב לנדאו.

למה הרב לא מפיץ בכרוזים שלו, כמו שהוא הפיץ לא מזמן על הנושא של הפלגות באילת,

שהרב פרסם כרוז שהרב קרליץ חתום והרב בעדני?

למה שהרב על הנושא הזה של שטראוס ועל עילית לא הוציא אותו דבר כרוז? כי סך הכול

ילד שרואה בד״ץ על עילית ורואה בד״ץ על שטראוס, אומר לי, אבא, מה, יש על זה בד״ץ, למה שאני לא אקנה?

וקצת קשה לענות על שאלות כאלה. לילד,

כשהמבחר, לפחות בדימון, הוא לא גדול ויש בד״ץ,

וצריך לתת להם תשובה. ובאמת, למה הרב לא פרסם כרוז עם גדולים שעומדים מאחורי זה? כי הרבה חברים שהתחילו בכים אמרו, תשמע,

אין גדול מאחורי זה. הרב גדול חס ושלום מזכה הרבים, אבל עובדה שבנושא של ההפלגות הרב פרסם כרוז של גדולי ישראל. למה בשטראוס-עילית אין מישהו מוכן לעמוד מאחורי הדבר הזה? טוב.

קודם כול, אני רוצה שתבין שמאחורי מה שאני יצאתי נגד שטראוס עומדים כל גדולי ישראל,

כולל הרב אליושי והרב שטרנמן ואחרים,

כיוון שהם לא הסכימו להיכנס

לכנס שהיה בבנייני האומה של מאורות הדף היומי,

אם לא יסירו את שטראוס משם,

ואם לא ימחקו מתוך החוברת שהוכנה חודש ימים לפני כן,

הם לא ייכנסו לשם עד שיסולק.

ואכן כך בוצע,

ופרסמנו את זה בעיתון, והראינו שהם מחוץ למחנה.

עד פה זה בסדר?

ברור.

עכשיו, למה הם לא עשו את זה?

יש שיקולים שגדולי ישראל לא יכולים לעשות כל מלחמה וכל דבר באשר,

כמו שאמרת, זה כשרות.

וכיוון ששטראוס או יועצי האחיתופל שלהם הציעו להם הצעה

שהם יעשו את הכשרות שלהם, החולקת לכמה,

נגיד, יש את שארית ישראל על מוצרים מסוימים ויש את בדצ,

על מוצרים מסוימים, ויש את הרב לנדאו על מוצרים מסוימים,

ומילא אם תצא נגד דבר מסוים,

אז כאילו אם יצאו הרבנים,

יצא שכאילו יצאו כנגד הרב האומה, כשרותאי, וכאילו זה וכאילו זה, לכן הם לא רצו להתערב בנושא,

כדי שלא יתפרש שיצאו נגד פלוני, שעליו במקרה הזה היתה חותמת.

הבנת? הבנתי. אז זה שיקולים כאלה.

עכשיו אני רוצה להגיד לך דבר לעניין הטענה.

היות שאני רואה בדצ,

אז בכל אופן אני אומר איך הבדצ נותן.

לאלעל גם כן יש בדצ,

אבל אלעל טסה בשבת,

אז זה אומר שמותר לטוס באלעל?

גם מירס וסלקום ובזק עובדים בשבת.

תלוי.

אלעל טסה, לדוגמה, בשבת, יצאו נגדה גדולי ישראל.

הנה, אנחנו גילינו בעיתון הקודם שאלעל ממשיכה לטוס בשבת וטסה בלונדון.

אני מודיע לך כבר עכשיו

שהיא לא רק זה, אלא היא קרבת השעון שלה אחורה,

בצרפת עכשיו,

שיהיה חילול השבת עוד פעם.

אומנם היא לא תטוס בשבת,

אבל היא קירבה את זה ל-300 שעות לפני,

וכידוע שלוש שעות לפני כן חייבים להגיע לטיסה,

מה שפירושו חילול שבת.

אבל למה יצאו כל גדולי ישראל שלא יטוסו אל העל?

היו צריכים להגיד להם, אבל יש כשרות.

מה זה כשרות?

מה זה כשרות שיש כשרות?

יש כשרות על מוצר מסוים,

זה אומר שהוא לא יכול להטליע?

יש כשרות על התולעים?

אם תמצא תולעים ושקדים עכשיו.

אבל כתוב בחוץ כשרות.

כשר, בדץ, מהדרין.

כן, אבל זה עמד בשמש וזה התליע.

אז כותבים, יש לברור לפני וכו', אבל פה, גם אנחנו אומרים.

גם אנחנו אומרים.

יש לברור בין מחללי שבת ללא מחללי שבת,

בין עושה מצעדים אסורים וכו'.

אני רוצה להגיד לך יותר מזה,

ששטראוס עכשיו קנתה שתי חברות מחללות שבת.

יד מרדכי. לא, זה לעבר.

זה הם עושים בעצמם.

הם קנו חברות שעיסוקן בחילול שבת. תקרא בעיתונים הקרובים.

זאת אומרת, הם לא חוזרים בהן.

אם הם היו מראים פנים,

לחזור,

להגיד לציבור, פגענו בכם,

פגענו בדברים החשובים והערכיים לכם,

כמו לדוגמה קסטרו,

מכיר, חברת קסטרו? כן, חברת לבוש. הם עשו מעילי פרווה,

מחיות.

אתה יודע, יש עמותה של שניים וחצי אנשים בכלבלב,

קוראים להם, תנו לחיות לחיות.

תנו לחיות לחיות.

והם יצאו נגד קסטרו ונתנו להם במה, אתה יודע, זה היום הירוקים,

ותנו לחיות,

ואלה שיוצאים מהארונות וכל אלה.

היום יש להם הרבה חבר'ה בתשקורת,

אז הם נתנו להם במה לדבר, והם דיברו, דיברו, איך הורגים חיות בשביל לבוש מעילים,

כאילו הם לא הולכים עם ילקוטים של חיות ונעליים של חיות וכל זה.

רק הפרווה הפריעה להם, הפרווה.

הבנת?

הבנתי. אז הם יצאו נגד, וקסטרו, מה עשתה?

עשתה בחוכמה,

התקפלה.

אמרה, אני מורידה את כל הדיזיין הזה, נגמר.

הפסידה הון כסף, אבל מה הרוויחה? מה הרוויחה?

אהדה, כולם אמרו להם, כל הכבוד.

עסקית זה היה משתלב.

למה שטראוס, בעלת הגאווה, לא מתקפלת ולא מודה על מה שהיא מרעה ועושה לנו עוול שזה פוגע בנו באמת?

למה לא? כי וולטון, אישה חכם, לא יודעת איך נעלת את זה. אז אתה מבין, העניין אני רואה.

אז מכל מקום, הדברים נמצאים בעינם.

אנחנו מצפים ומקווים שנוכל לבשר שברוך השם הם חזרו בתשובה והם החליטו

להתחשב גם בציבור הגדול שהם צריכים.

היום כל הציבור רץ אחרי הציבור החרדי, כי יש לו כוח קנייה גדול,

ורוצים מאוד ומחזרים אחרי הציבור הזה.

אבל לבוא ולדרוס אותנו ברגל רמה ולעשות את כל הדברים הכי קשים שיש לנו כנגד התורה,

אז אנחנו לא מוכנים. אתה יודע, כשהגויים רומסים משהו,

משהו,

ממה ששייך ליהודים,

כולם יוצאים גוועלד, גוועלד, גוועלד, גוועלד.

נו, אבל למה כשרומסים אותנו פה, יהודים, אנחנו לא יוצאים בגוועלד-גוועלד?

הבנת?

עוד שאלה קצרה, בנושא של העיר אילת.

יש המקום הזה שנקרא שם עיר המלכים,

וזה מקום שאני לא יודע אם להגיד לצערנו או לשמחתנו יש נירה גדולה של הציבור החרדי לשם.

יש היתר למקום הזה? האם מותר לנסוע לשם רק למקום, או שיש איסור בכלל להתקרב לאילת לשם טיול,

כמו שמופיע במקורות, שזה חוץ-לארץ?

לעניין טיול לחוץ-לארץ, זה ידוע שכל זמן שזה לצורך טיול בלבד, זה אסור.

אם זה לצורך

מותר,

אז מותר.

ומותר או לא מותר, צריך לשאול תלמיד חכם.

תודה רבה.

תהיה בריא.

הנשים לא רוצות לשאול שאלה,

כך שלא יגידו, אחר כך הן באו בחינם.

תן לשמה למענה.

תכף, אז שהיא תיכנס. איפה היא? גברת פה? לא, הבעל. הבעל. הבעל. תן לבעל. הנה הבעל, ברוך השם.

המתיני בחוץ בשביל להגיד תודה.

בוא, תעמוד קצת כאן, שיראו אותך.

אם אפשר, תספר לנו את הסיפור מתחילתו, פירושו של דבר.

למה הגעתם בפעם הקודמת? למה הייתה הרצאה? בעקבות מי? נדמה לי שזה היה חבר ידיד,

כן, שהיה קרוב לרב שפירא, נכון?

כן, כן. תספר את הסיפור יוסף. כן, תספר את הסיפור בבקשה.

ב-18 במאי 2006

התגלה לנו

שאשתי פתאום חלתה במחלת השחקן.

אני אדם מאוד מאמין,

אבל לא הייתי שומר שבת,

וגם תפילין בבוקר, כאילו הייתי מניח רק מהבר-מדווה.

מה זה? זה טוב מאוד מהבר-מצווה.

רק בבר-מצווה. אה, רק בבר-מצווה?

אוי ואבוי.

היום אפשר לצחוק על זה.

כן, זה מאחרינו.

והתקרבתי מאוד לרב סילם,

שבאמת, הוא, כל הכבוד לו.

למה לא לוקחים אותו מפה? למה?

תקרא לו.

כן.

סילם,

וגם הרב בן-שושן,

ראש הכולל,

וחבר מאוד מאוד מאוד חשוב, חיים אור-יוסף,

משיפודי-רון.

באמת, שלושתם עזבו את העבודה שלהם,

ולקחו אותי לרבים שפירא וקיינבסקי,

קנייבסקי.

חיים קנייבסקי והרב גנרמן.

גריינמן.

לא נורא, לא נורא.

הם לקחו אותי, חיים לקח אותי,

וסילם ליווה אותי והיה מתפלל הכול. הייתי הולך, כל מיני רבנים,

אמרו לי, תשמע,

המצב לא טוב,

כי היא סרבה את המחלה אצלה שנה,

ולא הרגישו בזה אפילו.

הם מעריכים את זה שנה, וזה בטח היה יותר, ולא הרגשנו.

ובשבילי, כל העולם אחריו, יש לי בסך הכול שני ילדים קטנים,

אמרתי לסילם, סילם, מה אנחנו עושים? וזה, סילם אמר לי, תשמע,

יש את הרב אמנון יצחק,

בוא נביא אותו,

ובעזרת השם, כל מי שייקח עליו משהו שם, זה יהיה לרפואה שלה.

אמרתי לו, סילם, אל תחכה, לך תביא אותו.

ובאמת, מהיום הזה שהגעת לפה,

אתה היחידי שאמרת תקווה, נתנת לנו תקווה,

ובאמת, לקחתי על עצמי מאז שבת,

הנחת תפילין,

אני לא מפספס

מאז,

וברוך השם, היום זה עבר.

ברוך השם.

תודה רבה.

אמרת,

אשתי פשוט שמעה שאתה בא לפה והיא הייתה בנסיעה, והיא הייתה באמת,

רצתה מאוד מאוד לבוא ולהגיד לך תודה באופן אישי.

שנה שעברה

אפילו לא היתה לה שערה בראש.

היום, ברוך השם, יש לה שיער מאוד ארוך.

אבל מכוסה.

אז היא לקחה על עצמה כיסוי ראש רק בסוף שבוע.

היא אמרה את זה גם.

כן, עם הנחות זה.

כן.

היא אמרה את זה, היא פחדה לקחת באמצע השבוע וזה, והיא אמרה כי אם היא כבר לוקחת היא חייבת לעשות.

לא העיקר להתחייב ולא לעמוד בזה זה יותר גרוע.

והיא מתפללת כל בוקר, תפילות,

צהריים, הכל, שעורי תורה, הכל.

התודה פה בסך הכול מגיעה לך, אתה הרב הלאומי.

להשם יתברך, להשם יתברך.

תגיד לי רק משהו.

איך הגעתם לרב הגאון, הרב שפירא?

דרך חיים אור-יוסף, הוא לקח אותי.

ומה הוא אמר לכם?

הוא שלח אותי אליך ואתה שחזרת אותי אליו.

יהודי צדיק, אה?

היית שם.

כן, כמה פעמים.

ברוך השם. אשריך שזכית.

השם מזכה את אשתך ואותך להתמיד ולעלות מעלה-מעלה ולהיות דוגמה לאחרים.

יש תקווה.

כבל השם. היום אפשר להגיד כן.

חזק ויאמץ לבך וכבל השם.

זה מה שצריך לדעת.

תודה רבה.

כן, איפה למעלה?

בבקשה.

כן, למעלה, למעלה, כן.

אל תפחד, לא יחטפו אותך.

תודה רבה.

כבוד הרב, אתה קודם אמרת שהשליחים לווירוסים זה איזה שליחים שלנו לפה.

מה השם מילד קטן שנולד שהוא עוד לא הגיע לגיל 13, עוד לא טעה בדרך,

שאומרים שהילדים האלה הם צדיקים ולא עושים שום עוון?

למה קורים מקרים שילד לפני גיל 13 מת או עובר תאוני דרכים או כל מיני דברים כאלה,

שזה לא קשור אליו? הנשמה שלו לא טעתה בשום דבר.

היא טעתה, אבל בגלגול קודם.

אם היית שומעת קלטות, היית יודעת

שאחד מהדברים שהקדוש-ברוך-הוא נותן כדרך תיקון למי שלא השלים את עצמו בעולם הזה,

הוא נותן לה אפשרות לשוב עוד פעם

על מנת לתקן את מה שהוא לא השלים.

ואחת מהדרכים זה להביא אותו לעולם הזה כדי לתקן וכדי להיות בטוח שהוא יתקן.

לפעמים הוא נולד בעל מום,

לפעמים הוא נולד חולה, לפעמים אפילו צמח,

לפעמים אפילו עובר שמת.

תלוי

מה היו המעשים שלו בגלגול קודם ועל מה הוא בא ומה הוא צריך לתקן.

אבל אין אדם שנברא סתם

על מנת להיענש.

אין דבר כזה.

הקדוש-ברוך-הוא עוות דינא בדינא,

עושה דין בדין,

על-פי הדין.

הבנת?

תודה.

כן. עכשיו, איפה יש לנו פה?

אתה רוצה לשאול שאלה?

אתה רוצה לשאול שאלה?

כן, לשאול?

תן לו חולצה מס' 67.

כבוד הרב, אני עכשיו, רגע.

כן.

אני עכשיו סיימתי ישיבה תיכונית,

וברוך השם הקדוש-ברוך-הוא פגח את עיניי ואני הולך לישיבה בקריית-מלאכי.

עכשיו אני רציתי לשאול שאלה שמאוד מטרידה אותי.

הרבנים שלי, כאילו, יש לי בשכונה כל מיני סוגים של רבנים,

אז הרבה פעמים מדברים איתנו על חסידות.

אני רוצה לשאול, כאילו, מה, למשל,

תלמיד שהולך לישיבה שהיא ליטאית, מה, זה כאילו

פחות בעבודת השם? למשל, הם אומרים, הרבנים שלי, למשל, נגיד, אדם שהוא לומד תורה, אז

יכול לצאת למצב שבתוך הלימוד שהוא שקר בו הוא שוכח בשביל מי הוא בעצם לומד תורה.

מי אומר את זה?

רבנים מסוימים אמרו לך שאם תלמד תורה בישיבה ליטאית תשכח, בשביל מה אתה לומד תורה?

עדיף שאני אלמד עם זה גם חסידות.

טוב, זה לא חסידי כל כך, מה שהם אמרו.

אבל מכל מקום,

כי חסידות היא נטועה לאהבת הבריות,

אהבת השם, שמחה וכו',

מכל מקום, תראה, אני למדתי אצל ליטאים,

למדתי בחזון איש.

הרב שלי הוא ליטאי,

והוא גם חסידי בעצם,

והוא תלמיד מובהק של החזון איש, זכר צדיק ברכה,

אבל הוא ירושלמי במקור,

ויש בו השילוב, וזה לא מפריע.

אתה יכול גם ללמוד חסידות וגם להיות בישיבה ליטאית.

אתה יכול ללמוד גם בישיבה חסידית וללמוד כמו הליטאים,

אין בזה שום בעיה. אתה יכול להיות תימני ומרוקאי ופולני וצ'רקסי,

ואין שום בעיה.

תלמד תורה על מנת ללמוד,

ואתה יודע מה, בגלל מה שהם אמרו,

שים פתק, לא לשכוח שאתה לומד תורה.

יאללה.

ועוד שאלה, רציתי לבקש מהרב ריצה ללימוד תורה. דרך אגב,

הישיבה שהזכרת היא ישיבה חשובה,

שיוצאים ממנה יהודים מאוד חשובים.

עמל,

שקידה והתמדה.

תודה רבה, רב. בהצלחה.

פה יש בחורצ'יק עם חולצה ירוקה.

שלום,

כבוד הרב.

שלום וברכה.

יש לי כמה שאלות,

ואחת מוזרה בעקבות איזו הרצאה שראיתי, מקלטות שראיתי באינטרנט.

הרצאה מה ההבדל?

לא מה ההבדל, שאלת השאלות.

וואי.

אז רגע, טוב, נתחיל קודם. יש לי שאלה די בסיסית כזאת, רק שנייה, למי הוא משדר? זה החבר שלך?

לא יודע.

על הישיבה בטח, כן, נו.

איך יודעים אחרי החזרה בתשובה שהתשובה בעצם מתקבלת איפשהו, או אם היא יורדת או אם היא מתקבלת?

כי לחזור בתשובה אפשר בהרבה דברים, הרבה מצבים.

זאת השאלה הראשונה בעצם. אם בן-אדם

החליט להתחרט על העבר

שידוע לו שאסור היה לעשות משהו או שהוא החסיר בעבודת השם,

הוא התחרט באמת

והוא מקבל עליו מעתה והלאה לעשות, והוא עושה.

והוא התוודה ואמר,

לפני השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי ופרט את מה שהוא זה,

זו תשובה גמורה, אין תשובה אחרת.

בסדר. אבל איך יודעים שיתקבל? אולי אתה סתם עדיין חוטא?

מה פירוש? מה, אתה לא יודע מה אתה עושה?

יודע מה אתה עושה, אבל אולי זאת לא הדרך? מה, שכחת מה שאמרתי?

מה אמרתי? אם אתה יודע מה אתה חטאת ומה אתה חסרת,

ואתה מתחרט על זה, מתחרט, נו.

ברור שאתה יודע מה אסור לעשות כבר

ומה היה חסר לך.

ואתה מקבל עליך לעשות, ועושה, אמרתי,

ועושה,

והתוודית,

אז אתה מאה אחוז, מה אתה רוצה עוד? אין יותר. ואם אתה לא יודע ועדיין עושה דברים שהם לא ראויים? אני הייתי כזה.

נו? אני נתתי דרשות,

דרשות,

ולא ידעתי שאסור להתגלח בתאר.

והייתי מתגלח בתאר,

עד שנודע לי.

וכשנודע לי,

הפסקתי.

אמרו לי, מכונה.

עשיתי מכונה.

אחר כך הרב שלי אמר לי, הדרת פנים זקן.

אמרתי לו, סחטיין, זקן.

גידלתי זקן.

אז בכל שלב שידעתי מה שידעתי,

קיבלתי ועשיתי. זו תשובה.

מה שאתה לא יודע, אתה לא יכול להקיף את הכול עכשיו, ברגע.

אבל אם אתה יוצא לדרך,

וכל מה שאתה יודע, לכן ציינתי, כל מה שאתה יודע שאסור ומה שהחסרת,

אתה מתחרט ומקבל לעשות,

זו תשובה. מה שאתה לא יודע.

גם אני, אולי יש דברים שאני לא יודע.

אז כשאני אדע, ברגע שאדע, אני מוכן לעשות,

אז זו תשובה.

אוקיי, בסדר.

ועוד משהו בקשר להרצאה, שאלת השאלות. היה שם בחור שבסוף גזרת לו את ה... מה לא? ששאל שאלה שהיא, לא, לא לחזור על השאלה.

שהיא בסיסית? כן. לא לחזור על השאלה. לא.

בסדר.

השאלה שלי היא דומה.

דומה.

למה צריך ציפורניים? למה זה לא פשוט מכוסה בעור וזהו זה הכול?

האדם כולו היה בתחילתו ציפורן.

ציפורן? כולו היה מכוסה בציפורן.

ואחר כך, כשהאדם הראשון נענש,

אז הציפורן הפכה רק בקצוות שלו,

לזכר מה שהיה לו קודם.

זה עונש נחשב.

זה שאין לו את כולו הגנה של ציפורן,

כן, תראה את הצו.

תעלה עליו, נראה.

תודה רבה, כבודו. אם היית כולך ציפורן, היה וירוס שיכול לחדור אותך?

לא.

אני חושב.

תודה.

כן, הוא רוצה שם, לידך כבר.

ערב טוב, הרב.

כן, ערב טוב. אם כבר הרב דיבר על שדות התעופה ואל על,

למרות שפה בדימונה זיכו אותנו להסעות לירושלים מהדרין,

שהם קוראים לזה מהדרין במירכאות,

שבאו, ועל דעת עצמם, שאומרים, פוסק ברוחם, שזה הרב קראוס,

אני נסעתי עם אשתי בצאת שבת

מצומת גאה לכיוון דימונה, אוטובוס של בני-ברק.

שיוצא מבני-ברק עובר דרך גאה.

הנהג הוא בן-אדם יהודי.

שאלתי אותו מתי הכבוד על יצא מדימונה.

ב-1700 בערב, שבת יצאה רק ב-1730.

העברתי שאלה לרבי זלמן אוירבך,

אחיו הפוסק,

לגבי הגרסה הזאת שנהג יוצא מדימונה במיוחד לאסוף את הנוסעים.

מבני-ברק וצומת-גהה, להביא אותם לדימונה.

איזה אוטובוס מהדרין, הוא מתכוון?

כשאני שאלתי את אחד האברכים פה,

הוא אומר, כן, זה מהדרין,

זה במירכאות נחשב מהדרין. לא, לא, הוא התכוון שהאוטובוס מהדרין, הנהג לא. אבל, כבודו, מכשילים פה את הרבים,

והם אומרים שזה אוטובוס מהדרין,

והאוטובוס הזה,

בדקתי מישהו שנסע לראשון, מה ענה לך הרב שמואל אורבך?

אמר לי שזה איסור גמור לנסוע באוטובוס כזה,

וצריך לעדכן אנשים בבני-ברק שהאוטובוס הזה לא ייכנס

עד צאת שבת, בצאת שבת הוא ייכנס.

נפלא. שואל. ולבדוק ממתי האוטובוס הזה יוצא מדימונה.

לבוא ולהגיד שמהדרין, נכשיל פה ציבור, די, די, שמעתי.

ומה עשית מאז שהוא אמר לך? אני פניתי לאחד האנשים פה, שהוא

מופנה לרב קראוש, שהפיקו פה את ההסעות האלה, המהודרות,

במירכאות,

ולהגיד לך שזה לא מהדרין?

אני נסעתי בו. שמעתי כמה פעמים שזה לא מהדרין.

עכשיו, אני שאלתי את אותו בחור,

את אותה אברכת, שלשום הוא הביא לפה אדמו״ר,

והפניתי לו את השאלה.

אמרתי לו, מה אתה אומר על זה? הוא אומר, הרב קראוס פסק שהנהג הזה, מותר לו להביא נוסעים.

ואני חושב שזה להכשיל ציבור לנסוע בשבת, וזה לא חזר בתשובה. למה אתה צריך בכלל להגיד שאתה חושב? אמרת שהרב שמואל אורבך אמר. כן. אז מה צריך שאתה חושב? אני הולך פשוט לחתים עכשיו רבנים גדולים בירושלים,

לשאת על זה,

ולהביא את הבן-אדם הזה שפסק לבית-דין תורה של הרב קרליס.

הרב קרליס בבני-ברק,

וכשאני פונה אליו וכשאני אומר לו,

כשאני פונה ל... עזוב את האישי, עזוב את האישי.

העניין,

אם אתה עושה לתיקון המצב, זה יפה מאוד.

בלי האישי. הרב, עם כל הכבוד לסילם שמזכה פה את האנשים,

אבל צריך לדעת בתת-מודע, די, די.

לא להזכיר שמות סתם, עכשיו חבל.

די, הבנו.

אמר לך הרב, שמעו כולם, מה אתה רוצה יותר מזה? תודה רבה.

כן, מי עוד? הנה שם למעלה,

תן להם למעלה, בריצה. חיים, חיים, חיים, בריצה.

למעלה בסוף, איפה שהאנשים, למעלה.

חיים, חיים, חיים, למעלה, למעלה. חיים,

חיים, תראה אותי,

שם בסוף, כן.

לא. כן, שאלה.

אני מבקשת ברכה לאחיינית שלי, ילדה בת שלוש וחצי שחולה במחלת הסרטא.

אחיינית?

כן.

לא, אני מבקשת ברכה. את נשואה?

אני, כן. איפה ההורים שלה?

ההורים של הילדה?

כן.

לא היה באפשרותם להגיע.

הם שומרי תורה ומצוות?

הם לקחו על עצמם שמירת שבת עקב המחלה.

הבנתי.

קודם כול, תבקשי גם טהרה וכשרות.

טוב?

אוקיי. באתי מוכנה לשים כיסוי ראש?

אני יכולה לקחת על עצמי התחזקות בשמירת השבת.

נפלא מאוד.

וכיסוי ראש?

אני צריכה לחשוב על זה.

יופי, אני ממתין, תחשבי, תגידי לי עוד מעט, ובעזרת השם

ניתן ברכה,

שזה יועיל, אם ירצה השם. טוב?

תודה רבה.

כן.

יש לי שיחה, אני חושב, כן? איפה?

אמרו לי שיש שיחה, איפה?

איפה שפריר?

לא פה. תן לו בינתיים פה.

כן, עם החולצה השחורה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

יש באפשרותך לעשות משהו בנושא של ה...

יש לי אבא שהוא לא כל כך מרגיש טוב,

והוא לדעתי צריך כאילו לקבל על עצמו הרבה דברים, אבל אנחנו במשפחה קשה לנו נדבר איתו.

הוא פה? לידך? הוא פה.

ורציתי לשאול שאלה. רגע, מה יש לו?

הוא חולה ב...

אני לא יודע כאילו להסביר את המחלה.

לא תופעה שאנחנו מבינים בעיניים. הוא כל הזמן טוען שהוא חולה.

ובגלל זה כל הזמן הוא יושב בבית ולא עושה כלום, והוא אומר שהוא לא מרגיש טוב, והוא מפחד לצאת מהבית.

בדיקות עשו?

בבדיקות לא מוצאים דברים ש...

אין שמחת חיים. תן לי אותו רגע בכמה.

ערב טוב.

ערב טוב.

תפסיק את הבן-אדם.

אני מבין שאין לך שמחת חיים, נכון?

נכון.

תראה,

פיקודי אשר נשארים משמחי לב,

אם תקבל עליך בעזרת השם תשובה,

לא בגלל הדתיים,

לא בגלל שום דבר,

בגלל שאתה רוצה להתחבר לאבא שבשמים, אין דבר יותר משמח

כשאדם קרוב לאביו שבשמים, שהוא הכול-יכול.

אם תקבל עליך, בעזרת השם,

נחזור בתשובה ולהקפיד על שיעור תורה לפחות שעה ביום.

אני מבטיחך שבעזרת השם יתברך, תיכנס לך חדוות חיים, שמחת חיים,

ותצא מכל הבלגנים האלה, שבעצם הם בועה של כלום,

שרק בגלל שאתה לא מחובר לפנימיות

של מה שהנשמה שלך בעצם רוצה,

זה מה שגורם את המצב שלך.

טוב, אבל יש הרבה בלאגן של חובות.

עזוב את החובות, עזוב.

חובות זה קטן.

חובות זה דבר קטן. החובות הרוחניים הם הבעייתיים,

ואם תתחבר לשם, הוא גם יודע להמציא את הפתרונות. אם הוא ידע להוריד לדור המדבר 40 שנה מן מן השמים,

אז תאמין לי שזה קטנה בשבילו לסדר לך את המצב.

אפילו שלך זה נראה רחוק, כי אתה עושה חשבון כמה משכורת וכמה חובות ומתי תחזיר.

זה לא חשבון שלך, זה חשבון שלו. אתה תדאג לעשות את שלך,

תן לו לעשות את שלו.

העיקר תתחבר אליו, זה העיקר.

תודה רבה. אתה מוכן?

כן, אני מתחייב.

אשריך. אני יכול להציע לך ציצית?

אני יכול להציע לך ציצית?

אני יכול להציע לך ציצית?

ברוך תהיה. בבקשה,

תן לו שם.

תגיד לי את השם שלך בינתיים.

ציון עמוס.

עמוס בן?

ציון. עמוס בן סוליקה.

עמוס בן סוליקה, השם יזכה אותך לשוב בתשובה שלמה וייתן לך שמחת חיים ובריאות הנפש והגוף ופרנסה טובה בסגירת החובות.

אמן. אמן.

אשריך.

זכות גדולה וקידוש השם.

תגיד את המילים, שהחיינו. ברוך אתה, אדוני מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והיגענו לזמן הזה. אמן.

חזק וברוך.

תודה רבה. כן, איפה,

יש פה שיחה על הקו. רק שנייה, כן.

ערב טוב.

שלום.

מה השם של כבודו?

דן יצחק.

דן יצחק. מאיפה אתה?

מרמת-גן.

מרמת-גן.

כן.

אתה צופה בנו, אני מבין, באינטרנט, נכון?

הלו?

כן, אני שומע אותך. אתה צופה בנו באינטרנט.

כן.

אמור נא לי, מה המחלה שיש לך?

סרטני המונים.

הבנתי.

אני מבין שאתה ושני בניך חילונים.

כן.

ואתה מבין שאני אדרוש ממך לשוב בתשובה עם שני בניך,

על מנת שבעזרת השם הגזירה הזאת תסולג ותיתקע בראשו של אחמדינג'אד.

האם אתה מוכן?

כן, אני מוכן. אשריך על חיי העולם הבא.

ושני בניך מוכנים?

כן. בני כמה הם?

אשריהם, אשריהם, אשריהם, אשריהם.

מי שבירך, אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השם הטוב.

מה שמך ושם האימא?

דן.

דן בן?

דן בן רות.

כן.

השם ירפא אותך ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

כן.

ויסלק את המחלה ויתקע אותה בראש של אחמדינג'אד אם נשאר מקום שם.

כן.

שיהיו לכם בשורות טובות, תודיעו, בסדר?

בסדר.

כל טוב. שלום לכם.

תודה רבה, חבר הכנסת.

אתם רואים מה זה? כל הגויים דאגו שיהיה לנו אינטרנט

ונוכל לעזור ליהודים בכל העולם כולו.

ישתבח הבורא. אה,

מרא בו מעשיך השם.

כן,

עוד שאלה, עכשיו אני מבקש שאלה.

שאלה.

שאלה, תיכף, עוד מעט ברכות. שאלה.

כן, למי יש שאלה?

לך יש שאלה?

תן לו שם עם כיפה לבנה.

כן, כן.

שלום, כבוד הרב.

ערב טוב.

יש לי שאלה בקשר לשיעור שהבאת על התוכחה.

כן.

אני חוזר בתשובה כבר משהו כמו חמש שנים.

אני לומד הרבה מוסר.

קשה לי עם הקטע

שאנשים,

למשל, מדברים בבית-כנסת או דברים כאלה.

אני מנסה כביכול להעביר את הכעס שלי.

יש לי מין כעס כזה שאנשים,

למשל, זה הדבר שהכי חורה לי, לדבר בבית-כנסת, למשל.

הכעס בא, אני לא יודע מאיפה הוא. הוא בא פשוט, ואי-אפשר להוציא אותו.

זה לא כעס שלילי, שאתה מבין.

יש מציאות שאדם כל כך דבק באלוקיו

וכל כך רוצה שיעשה רצון השם,

שכשהוא רואה דבר שהוא לא נכון או שהוא מצער על-פי תורה,

הוא פשוט מאוד רותח אצלו.

התורה מרתיחה אותו.

זאת אומרת,

היא גורמת לו שממש הוא יכעס.

הכעס הזה הוא חיובי,

אבל לא צריך להפוך אותו לכעס שלילי על-ידי ביטויים

או התנהגות לא ראויה לאותם אנשים,

אלא צריך, הפוך, לקחת את זה ולפנות אליהם, אתה מבין, או לרמוז להם בדרך שיתקבלו הדברים על לבם.

לא תמיד תצליח,

בפרט אם אתה צעיר ביחס למבוגר

או שאתה טרי ביחס לוותיק או כל מיני דברים, אתה צריך לקחת את זה בחשבון.

אבל אתה כלפי שמאיה עושה את החובה שלך בזה שאתה אומר, כמו שאני אומר לבן-אדם,

אין כניסה.

אני לא יכול לעצור אותו אם הוא ייכנס או לא ייכנס,

אבל אני יכול לפחות להגיד לו את זה.

כלפי שמאיה אתה בסדר. הכעס הזה הוא כעס חיובי.

יש לי עוד שאלה.

כן. התחתנתי לפני חמישה חודשים.

יש לי אשתי שומרת מצוות, היא פה בקהל, אבל פשוט אני לא רוצה להגיד איפה היא,

כי אני לא רוצה להבין את פניה.

היא שומעת, היא מקשיבה,

היא דוחקת בי להוריד את הזקן.

אוי ואבוי.

היא שומעת, אם תוכל לדבר אתה, להסביר לה את המצב.

המצב שלי הוא,

הזקן שלי אומר הכול.

היא אומרת שזה לא יפה לי, דבר ראשון. נכון, בהתחלה זה לא יפה.

נכון, אמרתי לה את זה שהוא התאמפק קצת, אז הוא ירד. נו, אז מה?

אבל גם ילדים בהתחלה שיוצאים מהבטן לא כל כך יפים, עד שזה אחרי שלושה חודשים כשרואים אותם בבונבוניירות.

בכל מקרה.

כן.

אשתי היא מאוד דתייה,

פשוט לא רואים את זה עליה,

חוץ מכיסוי ראש.

זקן זה מעלה גדולה מאוד.

זה לקיום חמש מצוות עשה לפי

החפץ חיים, כמו שכתוב בספר הדרת פנים, זקן בשם נכדו, שכך שמע מפי זקן.

זקנו,

שזה מצווה.

ואדם יכול ב-50 שנה לקבל 90,000 מלאכים טובים שנבראים מהזקן.

דבר נוסף, לא תשחית בעד סגניך, זו עבירה חמורה ביותר,

וזה כמו אוכל חמש פעמים חזיר.

ולא כל השיטות המתירות מותרות.

אז ממילא לא להסתכן.

עניין של יופי זה עניין של טעם, אבל להיות יפה בעיני ה' זה יותר חשוב.

זאת אומרת,

מי שעושה את רצון ה' זה הדבר החשוב. שקר, החן והבל, היופי.

אישה יראה את השם, היא תתהלל.

ההילול הגדול זה מי שירא שמים.

היא רוצה שאני אעשה זיפים,

כאילו להשאיר את זה עם זיפים, היא נכונה.

מאוד קשה. תראה, לעשות את זה יותר קצר זה פחות בעיה.

אבל אני מבין, אצלך זה קצת דליד.

אז בגלל זה, היא אומרת, אם היה לך מלא מילא,

אבל קומסי-קומסה זה בעיה.

תראה, אני לא אגיד לך תמיד

לקצר או להאריך,

אבל אולי תעשו תקופתי.

אני חושב שאחרי ששמעה אותי תיגש לזה בגישה חיובית. אני לא אומר שהיא תסכים לכל מה שאני אומר, אבל

אני בטוח שאם היא תתיר לך לשים את הזקן כפי שהוא גדל אצלך, מה שהשם נתן לך, זה מה שהוא נתן,

אז הקדוש-ברוך-הוא יעריך את זה מאוד מאוד, ותרוויחו מזה הרבה מאוד.

ואני אתן לך רק דוגמה. היה יהודי אחד שלא היה לו ילדים,

והוא הלך לבבא סאלי, הלך, הלך שנים, שנים.

אחרי תשע שנים הבבא סאלי אמר לו, אתה רוצה ילדים?

אז הוא אמר לו, בטח, על זה אני בא כל שנה לבקש.

אז הוא אמר לו, טוב,

תגדל זקן.

עכשיו, הוא היה אדם שהוא סוחר אמיד מאוד בארצות-הברית,

ובמקצוע שלו יהלומים וזה, ב-47 סטריט,

זה לא מתאים ללכת עם זקן, זה לא הולך. יהלומים עם זקן, זה לא הולך.

אבל הוא אמר, בשביל שיהיו לו ילדים, הוא מוכן.

אבל יש לו בעיה? הוא אמר לבבבא סאלי.

אמר לו, כבוד הרב,

אשתי לא תסכים להכניס אותי הביתה עם זקן.

אמר לו, הבבבא סאלי, ככה תגיד לה,

אם היא לא נותנת לך לגדל זקן, יגדל לה זקן.

אז הוא הלך, אמר לה את זה, יש לו זקן עד כאן היום,

מהפחד.

עד כאן.

יש להם, בלי הענרה,

יותר מחמישה ילדים כבר.

הוא כבר נשיא אותם וכו' וכו'. הוא אדם מפורסם מאוד בארצות-הברית.

אז זהו, זקן זה דבר גדול מאוד, גדול מאוד.

הוא בכה, אתה יודע, לבבבא סאלי לא היה זקן עד גיל 40,

והוא בכה להשם יתברך שייתן לו זקן, ובגיל 40 התחיל לצמוח לו.

ואתה יודע, היה לו זקן בדיוק כמוך.

רק הוא גדל לו קצת, היה לו עד פה, ככה, ככה, קטן.

עשרה אנשים גם הוא לא נכנס למניין. כן. נכון. זקן, מי שאין לו, לא נותנים לו לעלות על ספר תורה.

והחפץ חיים בזקנותו, בזקנותו,

כשהוא היה כבד שמיעה,

אז הוא היה מתקרב לבימה לשמוע את קריאת התורה,

ובשעה שהיה עולה אחד עם גלוח,

אז הוא היה זז הצדה ולא היה מקשיב.

למה? כתוב בפסוק, ויאמר לרשע,

מה לך לספר חוקי ותישא ורתיע לפיך?

אז כתוב במפרשים,

ויאמר לרשע, מה לך לספר חוקי?

אתה הולך לספר את החוקים שלי שכתובים בספר התורה,

ואתה נושא בריתי עלי פיך, ואתה רשע, אתה עובר על התורה בעצמך.

ויש כאלה מכוונים ואומרים, זה מדויק בתוך הפסוק.

ויאמר לרשע,

מה לך לספר, מלשון תספורת, לספר חוקי, זה חוק שנתתי,

ועוד ותישא בריתי עלי פיך? איך אתה יכול לספר תורה להגיד,

ולא תשחית פעד זקניך, ואתה בעצמך משחית?

איך אתה יכול לעשות דבר כזה?

דיברתי מספיק, כן? אפשר לקבל ברכה?

בטח. חזר בתשובה שלמה, מהאהבה. מה השם ושם האמא?

אלירן בן-סימונה ונעמה בת-איריס. אלירן בן-סימונה ו... נעמה בת-איריס.

נעמה בת-איריס. תזכו לחיות ביחד עם זקן אצלך ולא אצלם,

ושהיא תשבע נחת מזה,

ושיהיה לכם כל טוב ותעלו בעלייה רוחנית תמיד.

אמן.

כן, אתה רוצה לשאול שאלה?

חולצה שחורה מצד ימין,

שורה לפני הסוף.

כבוד הרב, ערב טוב.

ערב טוב.

אמרת קודם שאילת זה חו״ל, למי אתה רוצה לטייל.

לא, אני אמרתי, זה כתוב, מה לעשות? רגע, שאלה.

יש גבולות בתורה שכתוב,

גבולות שניתנו לאברהם אבינו בספר בראשית,

הארץ המובטחת,

גבולות בפרשה האחרונה, מטות מסאי,

שזה עובר בין דימונה לירוחם, לפי החוקרים.

אתה אומר שאסור לטייל בגבולות, כאילו, מה שמובטח לנו, אסור טייל.

אני אמרתי, איפה שזה חוץ-לארץ,

אסור לטייל, אלא ללכת רק לדברים המותרים.

חוץ-לארץ זה גם מה שמובטח לאברהם אבינו בספר בראשית?

אילת זה חוץ-לארץ.

טוב. אתה יודע איפה זה כתוב?

לא. בספר דברים, בפרשה עכשיו. אבל לאברהם אבינו הובטח מאזור שער יימשך עד נחל-פרת,

כל האזור הזה.

זה הובטח לאברהם אבינו בספר דברים. משה רבנו נכנס לארץ?

משה רבנו לא נכנס לארץ. למה? זה הובטח על השבטים, הוא לא נכנס.

הוא לא נכנס. בטוח שהוא לא נכנס, נכון? כן. כל הוויכוח היה, והתחנני אל ה' בעת ההיא לאמור זה בשביל להיכנס, נכון?

כן. הוא לא נכנס.

הוא אומר בפרשה, ונעבור

מאילת ועד ציון גבר.

אז אם הוא עבר באילת ובעציון גבר, אז משמע שזה לא הארץ.

ומי שגר בירוחם ומצפה-רמון וכל האזור, מהקו פה, כאילו.

כאילו, זה כאילו הגבול. זה מה שכתוב במעלה-הקרבים וכל זה בפרשה האחרונה.

כל השאר זה כאילו, זה חוץ-לארץ.

זה הפוסקים צריכים להחליט, אבל אילת זה חוץ-לארץ.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן?

רק רגע.

אצל הנשים, תן להם צ'אנס גם.

כן, שמה, הם צהוב. כן, הגברת? כן, כן, תן לה.

כן, תן לה.

גל.

כבוד הרב, אם אתה יכול להגיד מה דעתך בנוגע לכיסוי ראש בפאה,

האם זה מותר לפי ההלכה בסופו של דבר או אסור?

כי אני הולכת לפעמים להרצאות של הרבניות של חב״ד וכו',

ואני רואה שהן במפורש מכסות ראש בפאה.

אז על-פי ההלכה, מותר או אסור?

תראי, ידוע שחב״ד הולכים עם פאות הראש, וזה לפי הרבס שלהם, שאמרו להם.

לפי הספרדים צריכים ללכת בכיסוי ראש מלא,

ויש אשכנזיות, לא כולן, שהן הולכות בפאה, וחלקן הולכות עם כיסוי ראש.

אני הייתי בשווייץ לפני כמה חודשים,

והייתה שם אישה שאמרה שהיא עגונה במשך חמש שנים,

ובעלה עזב אותה בשווייץ והלך לארץ-ישראל.

שניהם חסידים אשכנזים,

ובשביל להתיר אותה מעגינותה הוא אמר שהוא רוצה מיליון דולר.

אז ההורים אמרו שאין להם האפשרויות האלה וכו', והיא נתקעה חמש שנים. היא באה להרצאה,

היא לא רצתה כל כך

לבוא כי היא חסידה,

ומה אני אבוא, מה הוא יגיד לי? מה הוא יגיד לי?

אז אמרו לה, תשמעי, אולי הוא יגיד לך שתקבלי חצי שעה לפני השבת או משהו כזה?

טוב, היא ניאותה לבוא ובאה.

היא שאלה אותי שאלה, מה אני עושה בשביל הדבר הזה?

אמרתי לה,

אתי מוכנה לכסות את שערות הראש?

אז היא אמרה, יש לי פאה.

אמרתי, כן, אני מתכוון לכסות את שערות הראש.

אז היא אמרה לי, אבל אני אשכנזייה.

אמרתי לה, גם אני.

אז היא אומרת,

רגע, אולי שישי-שבת.

אמרתי לה, את רוצה שהוא יתיר אותך, מעגין אותך, רק שישי-שבת?

אז היא אמרה, לא, כל הזמן. אז אמרתי לה, את מוכנה או לא?

היא חיככה בדעתה, אמרתי לה, תשמעי,

אם תהיי מוכנה לקשור קשר של מטפחת על הראש,

תתירי את הקשר של העגינות.

אמרה, אני מסכימה.

בירכתי אותה,

עברו ארבעה חודשים,

אמא שלה מצלצלת אלי, היא אומרת, היום הודיעו לנו שהגט בדרך,

בלי שום בקשת תשלום.

אז כיסוי ראש מועיל גם לאשכנזיות.

כן.

שאלות? עוד, עוד, עוד.

רגע, שאלות, שם בסוף, בסוף שאלות, אבל לא ברכות עכשיו, כן? שאלה.

שאלה? שאלה או ברכה?

קודם שאלה או ברכה? שאלה.

לא, שאלה, רגע, שאלה.

רגע.

שאלה.

שאלה, תן לה שאלה.

כן.

ערב טוב. ערב טוב.

יש לי ילדה שקרואה על שם אחותי שנפטרה,

וזה היה בעצת רף.

כשהיא היתה בכיתה א' חלמנו שנאמר שאם היא לא תלמד בבית-יעקב אז היא תהיה חולה.

זאת אומרת, אחותי שנפטרה באה אלינו בחלום ואמרה לנו מסר כזה.

אני, מאותו זמן, מכוונת אותה רק לבית-יעקב,

וכרגע היא עולה לכיתה ט', וגם רשמתי אותה, בעזרת השם, לבאר-יעקב.

שאלה שלי, אני עושה את כמיטב יכולתי לכוונה לכך.

השאלה היא אם יש להאמין בחלום, אם בעתיד היא תגדל, אם היא יכולה לכוון למשהו. אני מאוד מקווה שהיא תמשיך בזה והיא רוצה בזה, אבל השאלה,

אם יש להתייחס לחלום.

בחלומות עכשיו ידברו.

תלכו בדרך תורה ומצוות, ולא יאונה לה כל רע.

בעזרת השם. ברכה לילדה שתצליח בדרך השם. יעל בת אילנית. יעל בת אילנית תזכה להצליח בדרך השם.

אמן. תודה.

כן, פה יש שאלה.

כן, תן לה פה, פה.

שורה שנייה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. שמי יישע ראובן,

וכל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה לשאול אותך שאלה.

אני, בעשור האחרון, היו לי לא מעט בעיות.

לא מעט, יותר מדי בעיות.

ונפתר לי ילד גם בגיל שנה. תקרב בבקשה את המיקרופון. נפתר לי ילד בגיל שנה,

ושני האחיינים שלי נפטרו.

שני האחיות שלי נפטרו במהלך עשר השנים הזה.

וקרה לי איזה מקרה לפני איזה... תקרב את המיקרופון.

קרה לי איזה מקרה לפני איזה שלוש שבועות,

שאני לא יודע אם אני

יכול להגיד את זה

בפורום הזה. לא כדאי.

לא כדאי. תרמוז נראה לי.

אה? תרמוז.

הרמז הוא זה, זה כל ה... כל העניין. כל העניין? תרמוז, רמז על רמז.

רמז על רמז.

אוקיי. אבל זה רמז,

תקרב את המיקרופון, אם לא, אני לא אשמע את הרמז.

אוקיי, אוקיי. אני...

רק אם יהיה אפשר,

אם יהיה אפשר, כבוד הרב,

אם יהיה פנאי, אני לא יודע,

של עניין של איזה שתיים-שלוש דקות

בפרטיות,

שכבוד הרב יכול...

אומנם אני... האמת שאני מתבייש.

אסור, אסור להגיד.

גם רמזים לא.

אבל אני אגיד לך מה נעשה.

אני... תשאיר את הטלפון, אני אצלצל אליך, בסדר?

אוקיי. יש לך פלאפון? כן. עכשיו אתה צריך ברכה, נכון? כן. מה אתה עושה בחיי היום-יום? אתה לומד? אני נכה, חולה לב,

מוגבל, וכל ההצהרות שלך. אבל הראש עובד.

ברוך השם. אז אתה יכול ללמוד תורה.

ברוך השם.

אתה יכול ללכת לכולל ללמוד לפחות שלוש-ארבע שעות.

ברוך השם, כן.

ברוך השם שאתה יכול.

בטח, רק בזכותו.

אבל אתה תלך ממחר.

ממחר.

ברוך השם.

אשתפש שמו לארץ. אמן.

אבל,

אבל, אבל,

אבל יש פה אבל.

כן.

אני נסעתי לא מזמן לירושלים, היו לי תפילין, קרב את המיקרופון.

היה לי תפילין,

וגנזו לי את התפילין מפני שהתפילין היה פסול.

היום אני מקבל 1,040 שקל בסך הכול

קצבה מהביטוח הלאומי שאין באפשרותי לרכוש תפילין.

כבוד הרב, אני מקבל תפילין.

אשריך.

יש פה שניים, יש פה שניים.

אתה צעקת ראשון, אבל הוא גם צעק, אז רגע.

מי עוד לא מניח תפילין ואין לו תפילין באמת

ורוצה להניח תפילין מהיום?

מי אין לו תפילין ורוצה להניח תפילין מהיום באמת?

יש פה עוד תפילין שיהודי מוכן לתת.

לא, אתה תפסיד.

לא.

תפסיד, תפסיד, תפסיד, תפסיד. מי?

אתה?

אתה תניח מהיום?

מהיום אי-אפשר, מחר.

הנה, זכה היהודי הזה.

זה נציגנו בני גולדשטיין משווייץ.

הוא מארגן עכשיו הרצאה בגרמניה.

ברלין.

אחטום.

דנקישה, ביטישה, כן.

כבוד הרב, עוד בקשה אחת. עוד רמז?

לא.

כן. זה בקשה.

הילדה שלי הגדולה, שתהיה בריאה,

היא כבר יוצאת עם מישהו כבר תקופה של שש-שבע שנים. מה זה? זה יוצא את זה?

אני לא יודע איך לקרוא לזה. היא כבר צריכה להיכנס.

לחופה. היא כבר היתה מזמן.

היום אני כבר סבא, אשתבע שמו לעד. בלי שתתחתן?

לא. אה, אם. לא, אני מדבר על ידה אמצעית.

הבנתי.

אשתבע שמו לעד,

חיתנתי את הידה אמצעית ואני מאושר עד השמים.

ברוך השם. יש נכד, אשתבע שמו. קודם אמרת שיש לך מלא צרות.

הצהרות בלי סוף. ומאושר עד השמאי. אבל מאושר, מאושר, מאושר. אין יותר דומים. מאושר, אני יכול לשנות את המציאות, יכול לשנות.

זה מה יש.

איואה.

Welcome, welcome. אבל,

קודם כול, אני רוצה לעזור, בעזרת השם, למקורות, לשורשים,

שלוש-ארבע שעות ביום, אתה תראה, אתה חוזר

אין דבוק ואבו אבוק.

אני שער. שער, לא שער. שער. שער זה עם דלת.

איימא, זה השער להשם סטייקים יבואו בו. זה, עד כה נהיה בסדר. הנה, הוא תורם לך גם

סט גמרא, תלמוד בבלי, שאתה תוכל להלחם ולמוד.

תראה כמה צרות נפלו עליך בערב העם.

השם יברך אותך, השם יזכה אותך לחיים טובים,

וכן תרבה להרבות בצבאות בעם. אמן.

אתה היחידי שברכת אותי הערב, כל הכבוד.

כן, תן לו פה שורה ראשונה,

כיפה לבנה.

אל תדאגו,

עכשיו הוא יגמור אותך את זה, זה בחור רציני, זה לא צחוק.

הטלפון זה לא אתה נותן, והתפילין ממנו למעלה.

כן.

ערב טוב.

ערב טוב.

אני התחזקתי כבר חצי שנה,

ומשהו, בעיה אצלי, שהיצר רע, ולפעמים קשה להתגבר עליו. אני יודע, אבל אל תסביר לי, כן?

אז מה לעשות במצב הזה?

אתה בן כמה? 29. אתה לומד במסגרת של תורה משהו? לא. כן, כן. כמה שעות?

בשעה.

זה במסגרת?

תגיד לי,

במה אתה עובד?

בים-המלח.

בים-המלח?

מה אתה עושה שם?

חשמל.

חשמל? חשמל, כן. רגע, מטעם חברה או פרטי?

לא, חברה.

חברה. מאיפה אתה לומד שעה כל יום?

פה, בדימונה.

אתה חוזר כל יום?

כן.

הבנתי.

ואתה תומך במשפחה או שאתה חי לבד?

עם אמא שלי. אמא שלי גם חולה.

ואתה אתה? כן.

ואני מאוד רוצה ללמוד גם בישיבה. זה מה שרציתי להציע לך, אבל אתה אומר שאתה עם אמא שלך. אתה יכול לנסוע לישיבה לחודש?

לא.

לא?

אמא זו יקוקה לי, כן. הבנתי.

הבנתי.

אז מה לעשות במצב הזה? רגע, מוטי, לאט-לאט. אני חושב בשבילך.

תראה,

קודם כול טמפלוויזיה יש לך בטח.

טלוויזיה? כן. כן. אתה צריך קודם כול להוציא אותה, או אם אמא שלך שם היא מבוגרת.

לא, לא ממש.

היא תהיה מוכנה לוותר על הטמפלוויזיה?

לא יודע איך להגיד. אם זה זקוק, אז אני אעשה הכול. כן, כי זה מכניס יצר רע גדול.

אם מתפטרים מזה, אתה כבר שלושת-רבעים מהבעיה פתרת.

וקלטות שלי,

אתה יכול לשמוע?

כן. יהיה לך חיזוק גדול.

אני אתן לך, בלי היעדר, 50 דיסקים שלי. דיסקים יש לך?

כן, כן. של הרצאות מוסר,

בשביל שתתחזק,

ואני מאמין שאתה תגרש אותו,

ותתחתן גם מהר.

תודה רבה.

מה השם שלך?

סטאס.

סטאס בן?

סווטה.

השם יזכה אותך לנצח את יצר הרע ולהתעלות בתורה, וזיווג הגון מהר. תודה רבה רבה.

דל יוסף, קח ממנו את הפרטים, תשלח לו 50 CD. כן.

מי זה פה? הנה, פה עם תכלת,

תכלת שחור באמצע.

ערב טוב לרב.

גם לך.

יש לי שתי שאלות.

נתחיל קודם כול מהראשונה.

ברור. אז מה, שנייה?

קודם כול, אני, בהתחלה כשהתחזקתי וזה, ראיתי סרטים, אתה יודע, על אמונה, דברים כאלה, סיונסים בצבא,

חיים אחרי המוות, דברים כאלה.

עכשיו כביכול ראיתי סרטים, וזה על מוות קליני.

עכשיו אני רואה כביכול יהודים וגורמים שהיה להם מוות קליני,

וכביכול הגויים האלה אומרים

שהם מתו וזה, אז הם עלו לשמים והרגישו שטוב להם שם, וזה, דברים כאלה, והיה להם משפט וזה.

אז כביכול אומרים שבכלל אין להם עולם הבא, וגם הם חוזרים אחר כך. מי אומר שאין עולם הבא?

לגויים, לא יודע, ככה אומרים.

הגויים אומרים.

לא, אנחנו אומרים שלגויים אין עולם הבא. מי אמר לך? אני אומר כל הרצאה שיש להם. כתוב ברמב״ם במפורש.

אלה שהם חסידי אומות העולם, יש להם,

ואלה, לא עולם הבא, גן-עדן וגיהנון אנחנו מדברים.

יש להם גן-עדן,

ואלה שמקיימים שבע מצוות בני נוח.

כן, אבל אלה בכלל לא קשורים גם לתורה ולא כלום. תמיד לא קשורים בכלל לשום מצווה, אתה מבין? אומרים שהם בכלל לא מאמינים.

יכול להיות, אבל תשמע, ביציאה זה נחמד, כולם בדרך.

השאלה כשמגיעים, לאן מגיעים?

בסדר, שאלה שנייה, אבל זה ככה גם אישי.

אני בהתחלה באתי ללכת לישיבה,

תמיד הלכתי לישיבה לאורח חיים לאיזה שבוע.

כן. עכשיו, כשחזרתי הביתה,

פתאום אמא שלי קיבלה איזה קריש זן ברגל, אתה מבין? בלי קשר לעולם.

אז הייתי צריך להיות בבית, שער אמא שלי.

כן.

השארתי אתה איזה תקופה של חודש וחצי, חודשיים, באתי לחזור עוד פעם לישיבה,

ופתאום סבתא שלי קיבלה עוד פעם איזה מכת, אתה מבין?

עוד פעם באתי לחזור, אבא שלי היה לו קצת בלאגן, ובזה הייתי צריך להישאר.

לפי דעתי אתה צריך לנסוע מהר לפני שיהיה להם עוד משהו.

שמע, אני נוסע והוא מחזיר אותי, אתה מבין? לא, זה רק בגלל שאתה נשאר קורא להם מקרים. לא, אני נסעתי והחזירו אותי. לא, כי כל פעם אתה אומר, באתי ל... באתי ל... אל תגיד כלום, סע, זהו, סע, סע. נסעתי, אבל חזרתי, כי אמרו לי, לא יכלתי לא לחזור.

נשמה, היה פעם בן-אדם

שיצר הרע הרג את אבא שלו בשביל שלא יהיה בישיבה.

אתה יודע?

היה אחד מגדולי ישראל

שהיה בהתחלה לא כל כך, היה כמו יהושע פרוע, מפורסם מאוד.

מפורסם מאוד בעיירה שלו,

וכיוון שהוא היה מפורסם מאוד בזה, עד שהוא שמע פעם אחת שמישהו אומר לבן שלו, אתה רוצה להיות כמו פלוני אלמוני?

אז הוא אמר, מה, הפכו אותי למושג בעיירה?

אני הדוגמה השלילית?

אני חייב לשנות את דרכי.

הוא החליט ללכת לעיר אחרת וללמוד תורה.

קיבלו אותו שם עם תנאים כמובן כאלה ואחרים שהוא יעמוד בהם,

והוא באמת השקיע ולמד,

ופתאום, אחרי כמה זמן, הוא קיבל מכתב

שאמא שלו אומרת שאבא שלו לא מרגיש כל כך טוב, הם צריכים עזרה, והמצב קשה,

והם מבקשים ממנו שיבוא לעזור.

ואז הוא ניגש לראש הישיבה ואמר לו, כבוד הרב,

המצב כזה, קיבלתי מכתב, מה אתה אומר?

אמר לו, תשב ותלמד.

הוא ישב ולמד, ופתאום אמרו לו,

מכתב חדש,

החנות נשרפה,

אין לנו קול, חייבים שתבוא ותעזור.

הלך לרב, ראש הישיבה שמע,

ואמר לו, תישאר בישיבה.

אחרי כמה זמן, שלחו לו, אבא שלך חולה,

אנחנו מבקשים שתבוא.

שאל את הרב, ואמר לו, תישאר בישיבה.

אמרו לו, אבא שלך גוסס,

תבוא,

תתבייש לך,

אבא שלך במצב כזה,

אין יותר מאבא אחד,

שאל את הרב, אמר לו, ראש הישיבה, תישאר בישיבה. מה כבוד אבי אמר?

תשמע,

האבא נפטר, שלחו לו, תבוא לשבעה.

שאל את הרב,

אמר לו, תשב פה שבעה ואל תלך לשם.

אחרי זה כבר לא כתבו לו שום דבר.

הרב נתן דרשה,

דרשה,

ואמר לתלמידים,

אתם רואים את הבחור הזה?

הבחור הזה היה

אחד מהאנשים הכי קשים לעיירה. לא היה אחד שלא נשא את השם שלו לשמצה,

והוא החליט לחזור בתשובה,

והוא הלך לישיבה.

אבל יצר הרע

כל כך

כל כך הצטער על שהוא איבד קליינט כזה טוב,

שהוא לא ויתר עליו, והוא עשה כל תצדקה

בשביל שהוא יעזוב את הישיבה

וילך הביתה, ושם הוא יתקע אותו כבר.

אמר, הוא היה מוכן להרוג את אבא שלו,

בשביל להחזיר אותו בחזרה לעיירה.

וכיוון שאני ידעתי שזה מה שרוצה יצר הרע,

אמרתי לו שלא ייסע,

והוא לא נסע.

באותו זמן הוא רק אמר את הדרשה הזאת,

סופו של אותו אדם, שהוא היה אחד מגדולי ישראל,

שכתב ספרים רבים.

זה העצה של יצר הרע.

הוא יודע איך לתפוס אנשים בקטנות.

אתה צריך להיות חכם,

שע,

יש לה פצע, קיבלה מכה, זה ככה, זה לא בעיה שלך.

יש בראי לעולם רופא חולים.

תתפלל יותר,

תתכוון יותר ברופא חולים עליהם, שיהיו בריאים,

ושע, תרפא את הנפש שלך,

תבנה את ביתך בעזרת השם בניין עדי עד עם אשת חיל,

ואל תדאג יותר.

אתה תדאג לעצמך, וה' ידאג להם.

תודה.

בהצלחה.

כן, הנה פה בחור עם חולצת חלץ.

כן, בבקשה.

ערב טוב, כבודו.

רק רגע,

החשמל מגיע לאט.

טוב.

ערב טוב.

זו שאלה שתשולב בסוף עם ברכה.

אנחנו משפחה,

ארבע נפשות,

כאשר האמא

היא חולה, מנתינה להשתלת כליה כבר קרוב לשמונה שנים,

אז רציתי לדעת מה אפשר לעשות.

האמא שומרת תורה ומצוות?

שומרים שבת, כן. שומרים שבת, מסורת.

היא תהיה מוכנה ללכת בצליעות?

אני לא יכול לדבר בשמה. אני מאמין שכן.

אתה תשכנע אותו שכן.

דבר שני, אתה תהיה מוכן ללמוד שעתיים בתענית דיבור כל יום במשך שלושה חודשים?

אם כבוד הרב יוכל להסביר לי,

אני אשמח. תלמד שעתיים תורה כל יום.

בשעה שאתה לומד תורה, אתה לומד אותם את השעתיים בתענית דיבור.

מותר לך לדבר בלימוד מה שאתה לומד אבל לא מדבר שום דבר אחר חוץ מהלימוד שאתה לומד.

לא פלאפון, לא טלפון, לא שלום, לא אפשר לשתות כוס תה, לא זה, כלום.

שעתיים אתה בתענית דיבור.

נותר לך לשתות ולברך,

אבל תענית דיבור.

אתה מתחבר עם אינפוזיה לקדוש-ברוך-הוא

במשך שלושה חודשים רצוף כל יום,

חוץ מראש השנה,

כיפור

ויום טוב

של החג,

שזה תעשה במוצאי

ראש השנה.

הבנת?

הבנתי. שלושה חודשים רצוף. מוכן?

בעזרת השם. יפה.

מה השם שלי?

רמונד

בת

מסעודה.

רמונד בת מסעודה.

השם ירפא אותה ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמון ישראל מהירה. אמן. אמן. תודה, כבוד היושב-ראש. רגע,

היות שאנחנו מגיעים לשלב שהרבה אנשים ירצו ברכות,

בואו נעשה את זה מסודר.

קודם כול,

ואחר כך ניתן לכולם.

זכות גדולה וחשובה מאוד אצל הקדוש-ברוך-הוא

לקרב את הבנים שלו לאביהם שבשמים.

ומי שזוכה במצווה גדולה זו,

זוכה להיות מחובר וקרוב אצל הקדוש-ברוך-הוא.

כתוב

כל המלמד

בין

עם הארץ

תורה זוכה שאפילו הקדוש-ברוך-הוא גוזר גזירה,

מבטלה בשבילו.

אדם שלוקח בן-אדם שלא למד תורה ומלמד אותו תורה,

הקדוש-ברוך-הוא, גם אם יגזור גזירה,

מבטל בשבילו.

זה, אם אדם רק לימד תורה, אם אדם מחזיר בתשובה יהודי,

זה עוד יותר.

זו תחיית המתים ממש.

לקחת אדם שחס ושלום

היה בבחינת מת רוחנית

והופך אותו לחי,

זו מעלה שאין כדוגמתה, עד שרבי יונתן אייבשיץ אומר

שזה יותר גדול מתחיית המתים של אליהו הנביא ואלישע הנביא,

כי הם מחיו את הגופות

של המתים

ואילו זה מחיי את הנשמות של המתים.

לכן יש מצווה גדולה לקרב את

האחים שלנו לאביהם שבשמים,

ובזכות התשובה כתוב ישראל נגעלין.

אין ישראל נגעלין אלא בזכות התשובה.

לכן,

מי שרוצה לזכות בזכות גדולה זו,

יש אפשרות פשוטה וקלה,

שהיא עושה מהפכה בכל העולם כולו,

וזה הפצת ה-DVD והדיסקים שאנחנו מפיצים,

ואנשים רבים שבים בתשובה בזכות ההיחשפות להם.

מה אדם צריך לעשות בסך הכול אם הוא מוכן

להשקיע ביום

שקל וחצי

מכספי מעשר,

זאת אומרת, אם בן-אדם מרוויח, לדוגמה, 15 שקלים ביום,

אז שקל וחצי זה מעשר.

אם הוא מרוויח 150 שקל ביום, זה 15 שקלים.

אני מדבר על שקל וחצי בלבד ביום.

שקל וחצי ביום,

כל יום

בחודש זה בערך 50 שקלים,

50 שקלים לחודש,

20 תשלומים,

למעלה משנה וחצי זה לוקח 1,000 שקלים.

בסך הכול 1,000 שקלים למעלה משנה וחצי.

אבל הוא כבר זוכה לקבל 100 DVD,

שזה עושה מהפכה לחלוטין,

מ-100 DVD חוזרים כמה יהודים בתשובה, ודאי,

מכספי מעשר,

ויש לו פתחון פץ, לקדוש-ברוך-הוא.

מי שרוצה, בעזרת השם, לקחת דבר זה,

יכתוב על הוראת קבע שיחלקו ביניכם למי שמעוניין

את השם ושם האימא

ואיזה ברכה הוא רוצה, ויקבל ברכה.

אם הוא רוצה לעילון נשמת מישהו,

הוא יכול לכתוב אם הוא רוצה בריאות, פרנסה, זיווג הגון,

זרע חי וקיים,

מה שהוא רוצה יכתוב ויזכה.

מ-DVD הוא יכול לקבל אותם

והוא יחלק אותם למי שהוא רוצה,

או שהוא

יאשר לנו ואנחנו נחלק אותם בשבילו, איך שהוא רוצה.

אבל בשקל וחצי

ניתן לזכות בזכות גדולה של החזרת

האחים לאבינו שבשמים.

מי שמעוניין, בעזרת השם, שיגביה את ידו,

יביאו להוראת קבע ימלא,

ובעזרת השם הוא יכתוב שם ושם האימא, ונברך אותו.

ומייד אחרי כן נתפנה לכולם לברך,

לתת ציציות וכיסויי ראש למי שמעוניין.

בבקשה, מי שרוצה, ירים את הידים לשם. יש נשים רבות רוצות מצד שמאל.

למעלה הרבה נשים רוצות,

פה גברים,

מעט גברים ביחס לנשים.

נשים צדקניות בדימונה, אני רואה, ברוך השם, אשריהם ישראל.

למעלה, לרוץ למעלה.

אם אפשר לקבל עזרה מחבר'ה שרוצים לעזור לחלק,

לתת לחבר'ה גם לחלק. שפריר,

לתת לחבר'ה לחלק.

כן, אבל חבר'ה, לחלק, לתת להם.

בוא, תעזור, בני,

לחלק הוראות קבע לאחרים,

בעזרת השם.

עוד מעט, שב, אני פה.

לשבת, לשבת. למה?

לשבת.

רק בזריזות, למלא את הוראת הקבע ולהעביר אלינו.

עליזה פריינדל, בת חנה,

רפואה שלמה, יואב בן מזל, רפואה שלמה,

גרשון בן-ציון, בן עליזה פריידל, רפואה שלמה, שולמית בת-אסתר, רפואה שלמה,

מטילדה,

זיווג הגון, בריאות איתנה והצלחה, שרה-בת איטרי, זיווג הגון, עמית שלום בן-רחל, זיווג הגון, מיראת שמים,

משומר, שמריהו בן-חנה, רפואה שלמה, יצחק בן,

רינה, זיווג הגון, נועם בן-טרי, רפואה שלמה,

משפחת נגר,

מאיר ורבקה, הצלחה בעסק

ובחינוך הילדים.

עוד מעט תכתוב לי על פתק בבקשה,

מי שזוכה בהוראת קבע, בעזרת השם, תעביר להם. מי שמעוניין, שירים את היד.

רחל בטרינה תזכה למאור עיניים מהירה ולא תזדקק לניתוח בעיניים. רפואה שלמה לדינה בת-אסתר.

כן, זריז למלא ולהעביר אלינו את ההוראה.

שקל וחצי ביום, זכות גדולה.

שם ישי שלום,

בן אסתר יעל, רפואה שלמה, והתעורר לחיים טובים שלום.

מה השם?

חוות תורג'מן בת.

אברהם, רפואה שלמה והמזל ייפתח.

אחר כך.

כן, אבל במהירות למלא ולהעביר אלינו בחזרה.

מה השם?

זינה בת-ברכה, רפואה שלמה, מהרה.

אמירה בת-עלייה,

זרע חי וקיים מהרה.

כן.

עוד מעט, אמרתי לך עוד מעט.

ציציות, מי רוצה?

מה השם?

מזל בת.

ז'וזיאן,

בשורות טובות.

תן לו, תן לו, כן.

כן?

רפואה שלמה על אלברטו בן-אלגריה.

אלברטו בן-אלגריה, רפואה שלמה.

זריז, חבר'ה, למלא ולהחזיר.

כיסוי ראש, בבקשה.

כיסוי ראש, מי רוצה?

כיסוי ראש, את רוצה?

מי עוד?

מי עוד כיסוי ראש?

תן לה.

קחי בבקשה.

מי עוד כיסוי ראש?

תן לה, תן לה. שמה, שמה.

איפה?

חבר הכנסת מיקי לוי,

פאני בת-רחל, רפואה שלמה מהרה.

יעל בת-אורלי,

בשורות טובות, מהרה ורפואה שלמה.

כיסוי ראש, נשים.

קיבלת כבר, לא?

תני לה, תני לה.

כיסוי ראש.

תן לה שמה, שמה. תן לה, תן לה.

כיסוי ראש,

תן לה שמה.

כן.

כן.

בבקשה.

כיסוי ראש,

תהיו בריאים. עוד כיסוי ראש.

חבר'ה, לרדת בבקשה.

לרדת בבקשה.