יבנאל - שידור חוזר מההרצאה:יבנאל 19-04-2007

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אף פעם לא שמים אותי מול העמודים, אני אפשר לשים את הרגליים.

אני חייב להזיז את זה.

תזיז את כל השולחן, זה שולחן אותרע.

תמשכו רק את השולחנות.

די, די.

איפה הבאי?

כן.

איפה הבאי?

אחת, שתיים.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה לעילוי נשמת המנוח יוסף בן מרים, מנוחתו עדן.

האבא רוצה להגיד כמה מילים לפני שאני אתחיל.

מה שאני אגיד?

טוב.

אתם תתחשבו בי שאני בחיים לא דיברתי ביד עשר אנשים,

אז זה קצת קשה לי, בסדר?

אספר מה היה,

וזה במקום ראשון.

שלוש שעות לפני שבת

התחלנו לשמוע על משהו.

התחלנו להתקשר, אני, אשתי, התחלנו ללחץ.

הייתי כבר אחרי מקווה מוכן לשבת,

בשבת מתכוננים מוצרי שבת, זה לא ככה.

הייתי כולי, ברוך השם, לבן, מוכן שעתיים לפני שבת,

אני במרפסת,

אני ואשתי, שתחיה.

אני רואה את השוטר ועובדת סוציאלית.

אני הבנתי שמשהו לא בסדר.

ירדתי למטה, עשיתי סיבוב במחשבה,

אמרתי, נראה לי, מרגע זה אני צריך לחשוב משהו אחר לגמרי, לא כמו שאנחנו חושבים עד עכשיו.

כל מה שראיתי,

מה עכשיו אני עושה לבן שלי. אני ראיתי אותם, תקף הבנתי. ירדתי אליו,

אמרתי לי, סליחה, שוטר, תגיד לי, חבל על הזמן, יש לי שעתיים.

אומר לי, משה, בוא נעלה למעלה, אני אספר לך.

אמרתי לו, אין לי זמן, שבת, יש לי שעתיים.

אם צריך לקבור, לקבור.

פצוע, אתה תגיד לי, אין לי זמן.

אז הוא אומר לי, ברור, אני מת. אמרתי לו, אם ככה, עשה לי טובה, את האישורים שלך,

וברוך השם, עם ישראל חי,

שאדם אוהב אנשים, כולם אוהבים אותו, כולם הסתובבו, כל אחד עשה משהו,

ובחסדי שמים, השתבח שמך לעד בורא עולם.

כי בשעתיים נשיג במדינה הזאת אישורים, הם לא מבינים מה זה חבות הקבר,

הם לא יודעים מה זה לפני שבת.

אבל בורא עולם יודע שאני,

כל החיים שלי, כל החיים הולך ומתחזק,

שהשבת זה לא צחוק,

השבת זה משהו שעוטף אותך,

מלטף אותך ושומר עליך. זה לא יעזור כלום.

ואני לא אומר את זה עכשיו,

כל מי שמכיר אותו יודע שאני כל הזמן מדבר על השבת.

במחברת של המידות אצלי רשום שבת,

בכל דב רשום שבת.

אני הולך וחי עם השבת.

אבל מה עשתה לי השבת?

לדעת שאני הולך לקבור בן שעתיים לפני שבת זה לא דבר פשוט,

ושאף אחד לא יחשוב שזה היה משהו קל.

ילד כזה,

כל מי שמכיר אותו,

ילד שלא מדבר לשון הרע, כבוד הרב,

הרבנים,

ילד שלא אהב לשמוע לשון הרע,

הוא לא אהב לשמוע לשון, זה מדהים, יש לו צער ארוך,

אף אחד לא יכול לדבר עדו, לידו לשון הרע.

ילד שאם

מישהו היה יושב על המיטה והיה מחליף סדין, הוא כזה,

אבל אם היתה אשה

שאין מי שיהיה לידה בערב שבת,

אז הוא היה לוקח את הצלחת והולך לאכול אתה.

זה מדהים.

ילד של חברים באים ואומרים לי, אתה יודע,

בגלל יוסף

אני נוטל ידיים.

אני לא ידעתי את זה.

חבר אומר לי, בגלל יוסף אני לא מתגלח

עם שכין גילוח.

מדהים.

שכין גילוח, מה זה, בטח הרב יסביר את זה, אולי קצת,

זה רק לאכול חמש פעמים חזית, כמו הרב, אני לא מבין.

אבל אמרו לי, זה חמור ביותר, לא יודע.

נחזור. נחזור לקטע הראשון.

זכיתי

לירות

באותו רגע, קודם כול, השבת ירדה עלי, עטפה אותי,

כשהייתי בכלל בעולם אחר יציב, לא כדורים,

לא זריקות, לא כלום.

קברנו את הבן,

ואני הבנתי שעכשיו, בעזרת השם, זו המתנה הגדולה שיכולתי לתת לו, כי אין מה לעשות,

שאם חס וחלילה היינו נשארים עד יום ראשון ומוצאי-שבת,

זה בכלל לא נעים.

מי שיודע,

שאף אחד לא ידע ואף אחד לא יראה דבר כזה,

אבל זה אנחנו,

שבסוף,

עד מאה-20, מקווה שהמשיח כבר יבוא מהערב הזה, תגיע הגאולה, שאף אחד לא ירגיש את זה.

אבל כשהבן שלי, ידעתי שאנחנו הולכים

לקחת אותו כמו כל הארץ,

ידעתי שאני צריך לעשות עכשיו מעשה,

איך להציל את הבן שלי ואיך להתחיל לשלוח לו מתנות.

אז יש אנשים חושבים שאני קצת מסובב,

איך אני מדבר?

יש אמרו שלקחתי כדורים,

יש אמרו אולי זריקה,

אבל כל מה שחשבתי,

איך אני מציל את הבן שלי. נקודה.

וברוך השם, זכיתי,

אנשים לא הבינו, זכיתי שהוא יהיה לפני שבת.

למה?

אני ככה מרגיש שזכות השבת, בטח, באו מלאכים,

עטפו אותו,

וזה בעצם מה שנתן לי כוח להתחזק

ולחזק כל מי שבא אצלנו.

בערך רבע שעה לפני שבת הגענו הביתה,

אמרתי לילדות שלי, יש לנו שני דברים.

יש לנו ככה, או להיות עצובים

ואז אין לי מה לתת לבן שלי מוצאי-שבת.

עכשיו זכינו, בעזרת השם הוא זכה לשבת להיות בעולם האמת, עם האור האמיתי, עם האור שאין לו סוף.

יש לנו ככה.

אם אנחנו נקיים את השבת כמו שצריך

ואנחנו נעשה את השבת כמו שצריך,

בעזרת השם יהיה לנו לתת לו מתנה במוצאי-שבת.

אז כדאי לכם,

יש לנו או לבכות שזה אנחנו,

רוצים להירגע, בוכים.

אבל תזכרו שיוסף רוצה עכשיו מתנה.

זה לא במושגים שלנו בכלל, אין מה לעשות.

זכינו לעשות שבת ושירה,

כל הסעודות,

בשר, יין,

אבל שיהיו בריאים, הרבנים, הטלפון היה פתוח, כל דבר שאלתי,

כי אני לא רוצה בדמיונות ולא לחשוב.

עשינו שבת כמו שצריך. במוצאי-שבת הרגשתי עוד חיזוק,

שאני יודע שהבן שלי, אני הולך לתת לו מתנה שבת.

אם חס וחלילה

הייתי בוכה, מה הייתי אומר לו? מה הייתי עושה? הלוא אין לי ברירה. זה לא לקחת ונטילטור לעסוק לו או לקחת זריקת הרגעה.

אין. הנשמה חוזרת לגוף והבן-אדם חי בתוך הקבר. אין מה לעשות, מי יכול לעזור לו שם?

גם כשירימו, ירצו לעזור לו, אני אשמע עוד פעם. תצא, מה אני אעשה?

אין ברירה.

יש לחשוב נכון

ואין מה לעשות.

ישתבח שמו לעז, בורא עולם, כמה הוא אוהב אותי.

תאמינו לי, כל מי שיתנהג ויעשה כמו שצריך,

בורא עולם מחכה לנו,

אוהב אותנו, מלטף אותנו, רק לעשות את רצונו.

בלי צביעות צריך פשוט לחשוב, לתת את הדעת.

זה לא יעזור לאף אחד.

נסים אנחנו רואים. אומרים, עם ישראל, הנס שלו הגדול,

שהוא לא רואה נסים. למה? הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה לקחת מאתנו את המצוות, הוא עושה לנו נסים ולא מראה לנו את זה.

זה מה שאני יכול להגיד על יוסף בקצרה.

זכיתי, ברוך השם,

כל מי שבא ככה, חנוק,

יצא מחוזק,

ובעזרת השם אנחנו כל הזמן רק נחשוב.

ונחשוב ונחשוב

מה אנחנו עושים.

עכשיו, כל המחשבות שלי,

מה אני עושה, בעזרת השם, לילד שלי.

ויש לי,

יעזור השם, הרבה תוכניות קטנות, נוגעות.

לפעמים עושים דבר גדול, אבל לא נוגע.

יש דברים כאלה קטנים, אבל נוגע.

סתם איזה מדבקה על המקרר, לכבוד שבת קודש, שאדם,

אני לא אשכח את השלטר, חבל, לא הצלחנו להספיק, היינו צריכים לקבל אותם.

לא אשכח כמה דברים, וזה יהיה כמעט בכל הארץ, בעזרת השם.

הכול יהיה לזכותו של יוסף,

וחבל על הזמן שנסית כל דקה, כבוד הרב.

בן כמה היה יוסף?

24. ילד,

השתבח שמו לעד, בורא עולם.

איך אומרים?

ויכול שניהם יחדיו, אברהם אבינו, אברהם ויצחק, הלכו ביחד. אחד ידע שהוא הולך לעקוד את הבן שלו. אברהם ידע, יצחק לא ידע.

הלכו ביחד, עוד פעם, ויכול שניהם יחדיו.

פעם שנייה, שניהם ידעו, אבל הלב עבד אותו דבר.

שום דבר לא שינה אותם.

זה להידבק בבוא העולם.

צריך להיות אמיתי.

אמיתי אמיתי. תודה רבה לכולם.

תהיה בריא ותזכה

לישועות ונחמות.

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו,

וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו.

יש להבין למה הקדוש-ברוך-הוא מזהיר

דווקא את ישראל על תועבות מצרים וכנען,

שלא נעשה כמעשיהם,

ולמה לא מזהיר אותנו על כל חיי התעתועים של כל אומות העולם?

למה הדגשה מיוחדת דווקא על מצרים ועל כנען אשר אני מביא אתכם שמה?

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

מנין שלא הייתה אומה באומות

שהתעיבו את מעשיהם יותר מן המצרים.

תלמוד לומר,

כמעשה ארץ מצרים לא תעשו.

אם התורה מזהירה שדווקא כמעשה ארץ מצרים לא תעשו,

אז התורה לא מצאה משהו מתועב יותר מהם.

ומנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם,

דהיינו, המקום זה ארץ מצרים שישבו בה,

תלמוד לומר, אשר ישבתם בה לא תעשו.

זאת אומרת, גם כנגד המקום, לא רק האנשים,

אלא גם המקום.

ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו.

מניין אנחנו למדים

שישראל גרמה למצרים לכל המעשים הללו שהתעיבו מעשיהם?

תלמוד לומר, אשר ישבתם בה לא תעשו.

בגלל שאתם ישבתם בה

זה היה הגורם, ולא תעשו.

ומניין שלא הייתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים?

תלמוד לומר, וכן מעשי ארץ כנען

לא תעשו.

ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו,

שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם,

תלמוד לומר, אשר אני מביא אתכם שמה,

מעצם זה שבאתם לשם הם התעיבו מעשיהם יותר.

ומניין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו?

תלמוד לומר, אשר אני מביא אתכם שמה, לא תעשו.

לא יאומן כי יסופר.

אומרים לנו לא לעשות כמעשה מצרים וכמעשה כנען,

ולא כמו מעשי המקומות האלה.

ואומרים לנו חכמים, זיכרונם לברכה, הקדושים,

שמי שגרם למצרים ולכנענים להצעים את מעשיהם עד כדי כך שהיו הגרועים שבאומות,

זה אנחנו גרמנו להם.

ואומרים לנו, אל תעשו.

איך זה?

לכאורה,

מוזר הוא הרעיון הזה,

כאילו בני ישראל גרמו להשחתה ולהעמקה של המצרים בכנען,

אבל, חכמים,

זיכרונם לברכה, הציגו לנו תמונה אמיתית

ונפלאה שמתהווה ביחסים

של בין פרט לפרט

ובין אומה לאומה.

בשעה שאחד מצליח לעלות ולהתרומם במוסריותו לעומתו,

חברו

המשולל

את הכוח להגיע למעלת חברו,

הולך בדרך הקיצונית לחברו.

הוא מתגלגל מטה-מטה עד לשאול תחתית.

יש אחד צדיק

שעולה-עולה-עולה בדרגות המוסריות שלו כל הזמן,

יש לו שכן חבר

שהוא לא מסוגל לעלות ולהתרומם כמוהו.

מה זה גורם לחבר השכן?

לא שהוא ינסה כמה שהוא יכול להיות כמוהו,

אלא ללכת בדרך הקיצונית לשלול, לבזות ולהשפיל את המעשים של הצדיק.

זה טבע האדם.

כשהוא לא יכול לעלות, הוא רוצה להוריד אתו את האחרים.

החול קנאה ומרירות.

משליך השכן את נפשו אל הקצה האחרון והנפסד,

תגובה מרה ומיואשת,

וכל הסיפוק שלו הוא שהוא מעמיד את חברו בצד הנגדי ומשתדל להשפיל את כבודו וערכו.

חברו מתעלה בתורה, והוא כנגד זה מפר תורה.

שמעתם פעם על שכנים, אחד דתי,

שומר שבת, כמו שתיאר לנו אותה היהודי היקר,

והשכן שלו מוציא את המנגל דווקא לדשא ועושה לו מימול.

שמעתם על דברים כאלה? אני, לצערי, שמעתי.

אחד שומר שבת, שר שירים של שבת, שומעים את זה מעבר לחלון,

השכן מהבניין ממול פותח מוזיקה פול ווליום, טראנס,

טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה

זה ששר בשבת לא עושה דווקא שחן,

לא עושה דווקא.

השני עושה דווקא,

למה הוא עושה דווקא?

תשמע גם אתה, אבל בשקט, לא אתה מחלל שבת,

לא, דווקא שלא ישמעו את השני.

למה?

זה לא רק דתיים חילוניים,

זה גם יכול להיות שני חילונים,

גם שני דתיים.

אחד מתעלה, השני לא יכול לעלות כמוהו,

אז הוא משתדל לעשות ההיפך, את הנגל.

לא משום שהוא הגיע באמת למידת הפקרות,

באמת הוא מופקר עד כדי כך,

אלא המניע העיקרי הוא לבטל את ערך חברו ומעלתו,

וממילא הוא מוכרח לבטל את כל ערכי ההוד וההדר המקיפים את חברו,

מוכרח ללעוג ולבטל את דברי התורה,

קיום התורה ומסירות הנפש שעליה תפארתו של חברו.

הכול הוא עושה הפוך ונגד.

אני מכיר את זה מקרוב, הרבה הרצאות היו באות להפריע לי.

הייתי נותן הרצאות

בצפון תל-אביב,

ובמקום

שיהיה פלורליזם ושוויוניות והדדיות,

היו באים, עומדים, מפגינים ומפריעים שלא יישמעו דברי תורה בשכונה.

למה זה?

אתה לא חייב להיות כזה.

מי שרוצה יבוא,

מי שהכריח מישהו להגיע לכאן היום, אף אחד.

מי שרצה בא,

מי שרוצה יכול ללכת.

מי שרוצה נשאר.

אבל לא, כשזה מגיע לשני קצוות,

הופה,

אם אחד מציג מצג כלשהו, השני צריך לבטל אותו.

למה זה?

זה מעשה ארץ מצרים וארץ כנען.

כשהם ראו את עם ישראל עולה ועולה ועולה ועולה, ויפרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד.

ויפרו ויפרו וישרצו זה בריבוי ילודה.

וירבו ויעצמו זה ברוחניות.

היו רבים ועצומים מעל המצרים.

וכשהם ראו את טוהר המידות

שהיו מצוינים שם במצרים,

ושמרו על המוסריות שלהם

ועל הצניעות שלהם,

אז בדיוק הפוך נהייתה ערוות הארץ, מצרים.

בדיוק הפוך, הלכו הפוך על הפוך.

אלה נתעלו ברוחניות ובשמירת המידות,

ואלה הלכו הפוך על הפוך.

מזה אנחנו רואים את ההסבר על התמונה של ישראל במצרים והשפעתם על המצרים.

בני ישראל, למרות השעבוד,

הצטיינו בכל מידות, העיקר והקדושה.

כמו שכתוב האי שם, לגוי גדול

מלמד שהיו ישראל מצוינים שם.

אף המצרים האדונים המשועבדים הכירו ברוממות נפשם של הישראלים,

שהיתה מרחפת עליהם והיותם באוהלי קדר,

והבינו את התבונה האנושית הפשוטה

כי בני ישראל נעלים מהם,

והעבדים היו נעלים מהאדונים בזוהר נפשם.

מה היתה תגובתם של המצרים על האור הגדול?

שהיו מזרע אברהם, יצחק ויעקב,

במקום לחקות אותם,

להתלמד מהם ולהיות כמותם,

לא היה להם אפשרות וכוח בשום פנים ואופן אלא להחליש

ולרכך את קרני האור הבוקעים מאוהלי בני ישראל,

הדוקרים את נפשותיהם הגסות.

על זה צריך להתגלגל לקצה האחרון,

שפלות מוסרית כזו שתשמש תריס והגנה מפני קרני האור הטובעות והדוקרות.

אחד מהדברים שרואים לפעמים יחס מזלזל

למי שחוזר בתשובה

זה משום שזה דוקר את השני,

שהוא בעצם התמרור שאומר לו עד כמה הוא רחוק.

אדם רואה את השני מתחזק,

הוא בא לעבודה פתאום, שם כיפה.

מה קרה לך? התחרפנת?

מה, הסתובב לך הראש?

מה, נהיית פנאטי עכשיו כמו הפנאטים האלה, החרדים?

למה הוא אומר את זה?

1. כהגנה על מצבו,

2. הוא פשוט מזכיר לו עכשיו מה הוא חייב, מה הוא צריך לעשות.

אז זה מפריע לו, אז הוא צריך לבטל את זה.

איך הוא מבטל את זה? בזלזול, בלגלוג.

ראית? בוא, בוא, בוא, בוא, תראה. בוא, תראה.

אתה מאמין?

לא, זה לא עסק. בטח שילמו לך כסף. לא.

וככה, לאט-לאט, משתדל להוריד את הבנאטים. למה?

תגיד לו, כל הכבוד, סחטיין. מה ראית?

מה למדת?

מה גרם לך? מה שינה אותך?

ספר, אולי גם אני אשתכנע.

לא, אוטומטית, נגד,

אנטי,

זלזול.

זה מה שהיה בארץ כנען, בארץ מצרים.

בגלל העלייה הרוחנית

של ישראל,

זה גרם שהמצרים והכנענים ירדו עוד יותר ממה שהיו,

והיו הגרועים שבאומות. כי ככל שעלו ישראל,

הם ירדו למטה יותר ויותר.

ישמעאל מצד עצמו,

ועד שנולד יצחק,

היה בסדר.

אבל אחר כך הוא הגיע לעבודה זרה,

גילוי עריות ושפיכות דמים.

הרמב״ן ואספורנו אומרים שהוא היה מצחק, על הפסוק

מצחק

היה מלעיג על יצחק.

אומר הרמב״ן ואספורנו שהיה מלעיג על יצחק.

ועוד דבר,

כשנעשה המשתה הגדול בבית אברהם,

היה לועק שנתעברה

מאבימלך.

הסביר על זה זיכרונו לברכה

כי ישמעאל מצד טבעו ומצבו הרוחני לא היה נוטה כל כך לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

כמו שאומר אספורנו,

כתוב שהוא היה פרא אדם.

מסביר אספורנו מה זה פרא?

פרא זה חמור הבר.

חמור הבר, קוראים לו פרא.

מצד אמא שלו, המצרית,

הגר

הוא היה חמור הבר, היה פרא.

אבל מצד אביו

היה אדם.

לכן הוא היה פרא-אדם.

פרא מצד האמא והאדם מצד האבא.

אבל בסוף כתוב שישמעאל עשה תשובה.

ישמעאל עשה תשובה.

אם כן, הוא לא הגיע ברשעתו כל כך רחוק,

אלא שהאור הגדול שטפח על פניו מהופעתו של יצחק

הכהב וטמטם את נפשו,

ולא היה לו כוח לחכות ולהתעלות לדרגתו של יצחק,

לכן התמוטט ונפל לקצה השני עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

ואיך הפסוק קורא לו?

מצחק.

מצחק.

למה מצחק? תגיד, עובד עבודה זרה.

תגיד, שפיכות דמים.

אומר לו, השורש של העניין זה מצחק.

לא יכול לעלות? מצחק.

מלגלג.

כתוב שליצנות אחת

דוחה אלף תוכחות.

אתם יודעים מה זה ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות?

אם יבוא בן-אדם אחד ויוכיח אמת

בצורה פשוטה, לוגית ואבסולוטית,

וכולם ימחאו כפיים,

יבוא ליצן אחד

וישמיע קולות,

וכל ההוכחה שלו ירדה.

יבוא עוד מדען אחר ויוכיח הוכחה אחרת,

לוגית ואבסולוטית.

מה, ליצן יצחק עוד פעם? יצחק עוד פעם?

הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא וזהו, ירדה ההוכחה.

יבוא עוד אחד,

אומרים החכמים,

אלף תוכחות.

אלף אלף הוכחות שונות שאין עליהן פרחה.

מליצנות אחת,

הא הא הא הא הא הא הא, נגמר.

זה הכוח של ליצנות.

מה היה עושה ישמעאל? מצחק.

למה זה גרם?

צוחק זה לא מספיק.

מוכיח שהצחוק הוא אמיתי. עושה עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות.

אחד אומר לי, זהיר, זה אסור, זה חזיר. אבל מה אתה אומר?

ברוך אתה ה' עוד מברך מאוחר.

מה אתה אומר?

אה?

מצחק.

שבת, תכף שבת נכנסת.

פיפיפיפיפיפיפיפיפיפ. דווקא פותח מוזיקה.

פיפיפיפיפיפ.

נוכיח את ההפך.

מצחק.

זה היה מצרים וכנענים. הם לא היו כל כך גרועים עד שהגיעו ישראל.

לא שישראל קלקלו אותם. הפוך.

בגלל שישראל עלו הם עשו את ההיפך.

כי הם לא יכלו לעלות כמוהם.

לא יכלו לעלות כמוהם.

אז בן-אדם היום שזוכה לחזור בתשובה ורוצים להוריד אותו,

הוא צריך לשמוח. למה? כי אין להם כלים להתמודד ולעלות אליו.

הם לא באים ואומרים, תשכנע אותי.

תוכיח לי.

אדרבא, תסביר לי, אני רוצה לדעת. לא.

כל תחום אחר, מתעניינים.

ראית את הפלאפון החדש? לא. תראה לי.

ישר, תראה לי טתד, דגה.

טינג טינג טינג טינג טינג טינג טינג טינג טינג טינג טינג.

מה אתה אומר? איזה יופי. כמה זה?

MP3. מה אתה אומר? ואפשר זה? כמה ג'יגה?

פתאום,

כולה פלסטיק. מה קרה? התעניינות. מה קרה?

אומרים לו, תשמע, חזרתי בתשובה, יש גן-עדן.

אז במקום להגיד גן-עדן, זה יותר מפלאפון.

על פלאפון ישבת אתו שעה לדבר.

גן-עדן אמר שיש, למה אתה לא עוצר אותו? בואי נעלתן לך, רגע, תסביר לי.

איך משיגים גן-עדן?

אחד אומר, השגתי כרטיס טיסה עכשיו לארצות-הברית ב-400 דולר.

איפה?

איפה?

איפה, ישר, איפה?

מה? חיסכון 200 דולר.

חוסכים לו את החיים, ואם לא, גן-עדן, לא רוצה לדעת.

לא, לא, לא, עזוב אותי. לא, לא, לא, לא. לא, לא רוצה לשמוע. לא.

למה? בוא, נסתובב לי הראש. עזוב. אני יודע, זה מתחיל בדיבורים, ואחר כך, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

מה קרה? מה קרה?

מה קרה?

מה, הכניסו אותך לגן-עדן בכוח? אל תיכנס. אל תיכנס.

אבל תלמד שיש. מה אכפת לך לדעת? אתה חייב לקנות את הפלאפון? לא.

אבל תדע שיש כזה דבר.

לא יכולים לעלות?

עושים הפוך, יורדים.

וואי, וואי, וואי.

אז לכן התורה מזהירה אותנו,

כי מעשי ארץ כנענו, כמעשי ארץ מצנעים, לא תעשו.

אשר ישבתם בה, לא תעשו. כי אתם, שישבתם שם,

זה מה שגרם את מה שגרם.

יוצא מכאן

שישמעאל לא היה יכול לעלות,

לכן הוא ירד.

אבל בסוף,

בסוף,

כתוב

ויקברו אותו יצחק וישמעאל.

מי היותר גדול? ישמעאל.

ומה כתוב בפסוק? ויקברו אותו יצחק וישמעאל. ישמעאל הבין שיצחק גדול ממנו.

לכן הוא נתן את הזכות בקבורה,

למי? לאחיו יצחק.

מכאן שחזר בתשובה.

הבין את ערכו, לא זלזל בו, בדיוק הפוך, נתן לו את הכבוד.

הוא נולד ראשון לאביו.

אף על פי כן כיבד את אחיו הקטן יצחק בגלל שהיה גדול ממנו.

חזר ישמעאל בתשובה, בסוף החיים

רואים שהכול זה צחוק, הכול זה חרטא,

הכול זה נוצץ והבלים, אבל דמיונות שנגוזים.

יהודי יקר, אוהב תורה, שומר שבת,

מודיעים לו שעתיים לפני השבת שהבן בן ה-24 נלקח לעולם האמת. על מה הוא חושב?

איך לזכות אותו שלא יהיה לו חיבוט הקבר ולתת לו מתנה במוצאי-שבת?

מי שמע דבר כזה?

אבל זה, מי שמתחנך על-פי התורה יכול להגיע לדרגות כאלה.

כתוב אצל אהרן הכהן

שביום שמחת לבו,

ביום שחנכו אותו להיות כהן גדול,

ביום שירדה שכינה בזכותו,

באותה שעה שני הבנים שלו, נדב ואביהו, נכנסים למשכן,

בהקריבם אש זרעה,

יוצאת אש מלפני השם,

נכנסת להם בנחירים ושורפת אותם חיים.

ושני בניו הצדיקים שהיו גדולים ממשה ואהרן מתים.

יום שמחת לבו הופך להיות יום הקבורה של שני בניו.

איך מגיב אהרן?

כתוב וידום אהרן.

מה זה וידום אהרן?

אתם יודעים,

אדם, אם פוגעים בו,

הוא מחזיר.

בעל חי,

אם נוגעים בו או פוגעים בו,

הוא בועט,

מקיש.

צמח, אם פוגעים בו,

הוא נובל.

אבן,

אם פוגעים בה,

דוממת,

אין תגובה.

בועטים בה,

לא מגיבה.

בידום אהרן, כמו דומם.

שום השפעה לא הייתה עליו.

ולא עוד,

אלא ששמח.

מאיפה אנחנו יודעים ששמח?

מייד לאחר מכן נאמרה לו פרשת שטויי יין,

יין ושיכר על תשת.

אין אדם זוכה לנבואה, אלא אם כן הוא בשמחה,

כי אין הנבואה שורה מתוך עצבות.

ואם השם מייד לאחר מכן אמר לו פרשת שטויי יין,

אז לא רק שהוא היה דומם,

שהמיטה של בניו לא השפיעה עליו כי הוא זה,

אלא הוא גם נדם

ושמח

בגזרתו של הקדוש-ברוך-הוא.

זה בעל מדרגה.

האבא היקר הזה דומה במדרגתו לאהרן הכהן.

השם שלך לא אהרן?

משה, אח שלו.

משה ואהרן.

וידום אהרן.

לא יאומן כי יסופר.

רבי מאיר בעל הנס,

מתו לו שני בנים בשבת קודש.

בשבת קודש.

אתם יודעים למה?

הייתה דרשה קבועה בבית-הכנסת,

והם עזבו את הדרשה והלכו לאכול בבית

במקום לשמוע את הדרשה,

והם נענשו מן השמים ומתו.

שניהם מתו בשבת.

האמא שהייתה צדקנית וחכמה כיסתה אותם בסדין

ולא אמרה מאומה לרבי מאיר.

במוצאי שבת הוא אומר, איפה הבנים?

תכף יבואו.

בינתיים יש לי שאלה.

אם אדם הפקיד פיקדון אצל חברו,

הוא בא חברו וביקש את הפיקדון.

צריך להחזיר לו או לא?

כן.

אמר, ודאי, צריך להחזיר לו.

אמרה לו, באה לפיקדון ולקח פיקדונו.

לקחה אותו לחדר, הרימה את הסדין וראה את שני בניו מוטלים מתים.

יש בורא לעולם,

הוא בעל הפיקדון, נותן לנו ילדים,

זה פיקדון.

מתי שהוא רוצה הוא יכול לקחת את הפיקדון.

בא בעל הפיקדון ולקח פיקדונו.

אתה יכול להגיד לו מתי לקחת ומתי לא?

הוא יודע את החשבון.

אבל לקבל את הדברים בשלוות נפש

לא כל אחד יכול.

רבי עקיבא

חי 120 שנה.

רבן של כל ישראל,

ראוי היה להביא את התורה לישראל.

איך הוא מת?

סרקו את בשרו במסרקות של ברזל עד שנפח את נשמתו.

ומה הוא היה אומר באותה שעה?

תשמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. אתם יודעים למה?

כל החיים שלו התכונן לזה.

כשהוא אמר, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך,

מה זה ובכל נפשך?

אפילו נוטל את נפשך.

צריך לאהוב את השם,

בכל נפשך.

אפילו נוטל את נפשך, צריך לאהוב אותו.

והוא קיים, ואהבת את השם,

בשעה שהוא נוטל את נפשו.

כל ימיים

הייתי מחכה מתי יבוא ויגיע פסוק זה, ואקיימנו.

והגיע.

והוא לא הבט את העשתונות, ובשלוות נפש

הוציא את נשמתו באחד.

מה עשו לו אחרי זה האויבים?

חתכו אותו חתיכות

ושקלו אותו על המכולים.

רבי ישמעאל, אחד מעשרה הרוגי המלכות,

בתו של הקיסר חמדה אותו, הוא היה יפה תואר.

והיא ביקשה, לפני שהורגים אותו,

שיורידו את עור פניו

בשביל שיוכלו לפחלץ אותו, שהיא תראה דמותו תמיד לפניה.

והורידו לו את עור פניו חי.

זה האויבים.

מישהו מהם התרחם?

אף אחד.

חשבון שמים.

מי היו עשרת הרוגי מלכות?

גלגול של עשרת השבטים.

אז יש דברים שזה בגלל מה שעושים עכשיו,

ויש דברים שזה בשביל גלגול קודם.

אבל מי שיודע שאנחנו פה זמניים בעולם,

כל הזמן מכין צידה לדרך,

כי הוא לא יודע מתי

ייקחו אותו.

לפעמים זה עם התראה,

לפעמים זה בהפתעה.

אבל אשרי מי שרואה תמיד

שכולנו הולכים בדרך כל הארץ, וצריך להתכונן.

אז אני מבין

שהערב הזה, מן הסתם,

שנעשה לעילוי נשמת המנוח יוסף בן מרים, מנוחתו עדן,

היכה גלים ביישוב,

ובפרט, כמו שאבא אומר, שכולם הכירו הוא.

אבל כשאנחנו אומרים יתגדל ויתקדש מרבה, למה אנחנו מתכוונים?

שכיוון שנחסר אדם מן העולם,

וכל אדם יש לו צד וחלק

בהרמת הקדושה בעם ישראל,

וכמו ששמענו שהוא זכה לקרב אחרים,

אז כיוון שנחסר עכשיו האדם,

נחסר חלק מהעבודה שהוא עשה.

אז אנחנו מבטיחים

שיתגדל ויתקדש שמרבה. מה שנחסר,

יתגדל ויתקדש,

היא תוסף על-ידי מעשינו, שנלמד מאותו אחד.

זאת אומרת, לעולם החובה שלנו היא להעלות

ולהוסיף ולהעלות ולהעלות אחרים אתנו,

ולא לתת לאחרים לרדת,

אלא להשתדל להרים גם אותם.

לא להתפעל ולא להתייחס מהמלעיגים,

זו הלכה ראשונה בשולחן ערוך.

לא יבוש מן המלעיגים.

אם אדם מתחיל להתבייש

הוא לא יכול להתעלות, הוא לא יכול להמשיך.

אבל תראו פלא,

אנשים עושים עבירות ומשוויצים בהן,

עושים מצוות ומצטנעים.

כשהוא עושה מצווה הוא לא רוצה כל כך פרסום.

עושה עבירה, אתה יודע איפה הייתי?

אתה יודע מה עשיתי?

אל תשאל.

איך הוא מוטל?

הוא ייקח את זה, עד שהוא אומר את זה, כמו מסטיק,

בשביל להגדיל את העבירה, שזה לא סתם עבירה, זה משהו ככה מסוגנן.

אבל מצווה,

פעם שמעת אחד מתהדר ואומר, אתה יודע מאיפה באתי?

הייתי עכשיו בית כנסת,

איזה תפילת מנחה,

ברוך השם שני מניינים, איזה חזן,

איזה קדיש,

אמרנו קדושה.

שמעתם אחד מתרברב ככה?

אף פעם לא.

הייתי בשוק, איזה עגבניות,

מלפפונים,

איזה בננות, זה כן.

שטויות כן, מצוות לא.

למה זה?

למה זה?

אמר אחד מהרבנים,

הרב פלאח, שיחיה.

אמר,

אדם מאבד פעם ארנק, הולך בדרך,

איבד ארנק. מה היה בתוך הארנק?

משכורת חודשית.

מסכן.

בקושי משתכר 4,500 שקל.

כל המשכורת החודש הלך, יש לו ארנונה, יש לו חובות, יש לו גז, מים, חשמל, מה אין לו?

רק הוצאות, בקושי גומר את החודש. כל ה-4,500, איך הוא יבוא הביתה? מה יגיד לאשתו? מה יגיד לילדים? אין מה לאכול, מה יעשה?

מסתובב, מחפש,

מבקש עזרה. אולי ראיתם, אולי שמתם לב.

דורי דורי החממה.

מסתובב, מסתובב, מסתובב.

חוזר, הולך

מתחת למכוניות, מאחורי הפחים. אולי מישהו זרק.

אולי ראית, אולי זה.

בסוף מתייאש, הולך.

אחרי עצי שעה, חוזר.

אולי לא שמתי לב. עוד פעם, מנסה, מנסה.

שבוע שלם הוא ידבר עם כל אחד. למה אתה נראה ככה? אל תשאל.

כל המשכורת נפלה עם הארנק.

ירים טלפונים, זה יבכה. הלך למשכורת.

אומר הרב פלאח,

ראיתם פעם בן-אדם שיוצא מתפילת מנחה ואומר, יואו, יואו, יואו, יואו, איבדתי את הכול.

מה איבדת?

מה איבדת?

אומר לך מנחה, לא שמתי לב.

התחלתי,

השם שפתי תפתח, פתאום ראיתי עושה שלום עם רמיו. איבדתי את כל התפילה, הכול הלך, לא שמתי לב. מה אמרתי?

לא יודע מה עשיתי שם.

שמעת מישהו שמצטער על עיבוד תפילת מנחה?

אין דבר כזה.

ארנק הלך? וואי, וואי, וואי, וואי.

למה זה?

כי הערכים שלנו עקומים.

אנחנו חושבים שאנחנו באנו לעולם לתרייח,

לשבת פה, על מי מנוחות ינהלני,

ביבניאל ינחני,

או על הכיפ-כיפאק, מה צריך, כנרת ממול,

שמאים מלמעלה, דשא בצדדים,

מה אני צריך עוד?

אבל,

שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. הלו, יום אחד אנחנו טסים מפה אסטרונאוטים,

טאז,

עוזבים את האטמוספירה,

עולים למעלה לסטטוספירה,

עוברים את היונוספירה,

ועושים מאתנו בסוף פורפירה.

יא וואי וואי.

אף אחד לא מסתכל למעלה, כולם למטה.

איזה מכונית, איזה אופנוע, איזה קורקינט.

תסתכל למעלה, תסתכל,

תסתכל.

יום אחד כולנו יוצאים מפה.

מה הכנת?

זה עולם השקר.

למה קוראים לו עולם?

הכול פה ביעלם.

חושבים שאנחנו רואים,

אבל הכול נעלם מאתנו.

זה דמיון, מה שאנחנו רואים.

הכול חרט.

אתם חושבים שאתם רואים במישרים?

מה פתאום?

זה אור חוזר,

וזה גם הפוך,

ורק המוח מסובב.

הכול חרטא.

אנחנו חיים דמיונות.

נכון שאנחנו חושבים שהאולם הזה עומד?

נכון שחושבים שהשולחן לא זז?

אתם רואים איזה סיבובים הוא עושה?

יא ווי ווי,

כדור הארץ מסתובב?

איך אנחנו לא רואים שהוא מסתובב?

כי זה חרטא ברטא.

אנחנו לא מתפעלים אפילו מכלום.

החזון איש, זכר צדיק כזה של הולכה, היה מסתכל בעלה,

מתבונן בעלה,

והיה מתעלף.

מעלה.

אתם ראיתם פעם עלה?

שייבשו אותו עד שכל הירוק

ירד ורואים רק את הצינוריות

של המים שמובילות אותו?

חשבתם פעם איך עץ גבוה, 30 מטר, איך העלים למעלה מקבלים מים?

ראיתם בניין של 30 קומות?

צריך מנועים על הגג בשביל להעלות את המים, משאבות.

איך המים משקים פה למטה?

זה עולה עד העליון.

העלים למטה, הייתם צריכים לקחת הכול, לא?

אבל בורא עולם,

מסדר הכול, מדהים,

פלא פלאות.

אנחנו בכלל לא מתפעלים מזה.

בכלל לא מתפעלים.

לא, התרגלנו.

התרגלנו לכול.

כבר לא מתפעלים.

אבל אם בן-אדם מתבונן,

כמה פלאי הבריאה יש סביבו,

כמה יש בגוף שלו.

מבשרי אחזה אלוקה. מבשרי, וכנראה איך אני בנוי, איך אני עשוי,

אדם יכול להתעלף.

אבל כל זה אפס אפסים ליד הנשמה.

אם אנחנו רואים צריף,

אז אנחנו אומרים מיגר שם אדם דלפון.

אם אנחנו רואים וילה, אומרים אדם עמיד.

רואים ארמון?

אומרים מלך.

ככל שאנחנו רואים את המבנה אדיר מימדים,

אנחנו מעריכים את הדמות שיושבת בפנים.

ודאי איזו חשיבות יש לו.

אם אנחנו רואים את הגוף הזה,

שהגוף הזה זה עולם קטן, קחו את כל העולם עם כל השכלולים שלו, הוא אפס ליד העולם הזה.

וזה רק הבית לנשמה.

אז מי הדייר הזה?

מה ערכו של הדייר? הנשמה.

וכל הגוף הזה רק לשמש את הנשמה,

לעשות את רצון הנשמה בשביל להשיג את העולם הבא.

ואנשים, מה עושים? כל הזמן משקיעים בגוף,

בבית,

מרב הנשמה.

עומד מול המראה,

מסריק, מברשת,

נשים, פנים, אבו-עגלה, צבעים,

ריסוסים,

צבעים על הפנים,

קישוטים,

מה לא?

הכול רק על הבית החיצוני.

ומה המנשמה?

מה עם הדייר?

הדייר משועבד

לטפח את הבית כל היום.

כל היום טפח את הבית.

תגידו לי, ראיתם פעם אנשים שמנקים ביום שישי בדרך כלל, לכבוד שבת מנקים את האוטו?

כן. מוציאים את הצינור,

סבון והכול.

חסר היה רק ג'קוזי להכניס את האוטו בפנים.

שוטפים את האוטו ככה כמו שצריך,

ואחר כך החלק האחרון זה המראות.

המראות.

והופ, מציץ, מסתכל איך הוא נראה, עוד פעם,

ועוד פעם,

מה זה מכונית?

זה החמור של פעם.

פעם זה היה חמור, עכשיו זה מכונית.

נו,

תארו לכם שאדם היה שוטף כל יום שישי את החמור שלו לשכן,

עוד לא התפתח,

יש לו חמור.

הוא היה שוטף אותו עם סבון והכול.

ואחרי זה, בסיום, בפיניש, הוא היה עושה לו,

באוזן,

היה עושה לו ניקיון, ומציץ, איך הוא נראה.

היו אומרים, זה קוקו זה,

קוקו.

אבל גם זה חמור.

ואיך הוא מדקדק

וקס פוליש?

איי, איי, איי, איי.

עולם השקל,

עולם השקל.

מטפחים את הגינה, דואגים לממטרות, טפטפות, שפריץ, הכול בסדר.

מה לא, נברשות, זה, הדלקה מפה, משם.

היום זה הולך עם שלטים,

אתה נכנס, הופה, בית דולג, טח, הוא נחבא.

איזה יופי.

נו, ומה עם הדייר?

מה עם הדייר?

מה עם הדייר?

מישהו עובד לבית, מה עם הדייר?

יש לנו גוף, נתנו לנו.

אבל הגוף צריך לשמש אותנו, לא אנחנו אותו.

צריך לטפח אותו, לשמור על ניקיונו ועל בריאותו, כדי שייתן לנו את המענה כשאנחנו צריכים לעשות את המצוות.

אבל מי האדון פה?

הגוף אדון על הנשמה או הנשמה צריכה להיות?

מה התפקיד של הנשמה בעולם, מה התפקיד?

התפקיד של הנשמה זה לא אכילה ושתייה ועידון,

התפקיד של הנשמה זה לצבור זכויות ולהגדיל את האישיות.

אם אין אני לי, מי לי.

זאת אומרת, אני צריך לדאוג

לאני שלי.

אני צריך לזכות להתעלות, לעלות מעלה-מעלה.

כי יום אחד אדם יוצא מכאן,

וכשהוא יוצא מכאן

נשאלת השאלה,

למה באת לעולם הזה? מה הוא יגיד?

ישאלו בן-אדם אחרי 70 שנה,

ברוך הבא.

כן, מה עשית בעולם?

מה הוא יגיד?

אתם יודעים, בעולם האמת,

שואלים שאלות.

נותנים לבן-אדם חומש,

אומרים לו פתח,

הוא פותח,

תקרא את הפסוק, הוא קורא,

אומרים לו, קיימת את זה?

מה יגיד?

נפתח לו, ולא תשחית פעד זקניך, קיימת את זה?

מה יגיד?

ולא תקיפו פעד ראשכם, קיימת את זה?

מה יגיד?

שמור את יום השבת לקדושו, קיימת את זה?

מה יגיד?

מה יגיד?

רגע, רגע, מה עשית שם?

מה עשית שם?

מה, אכלת, שתית, ישנת, פרית ורבית? גם חמורים עשו את זה.

מה עשית שם?

במה אתה, אדם?

במה אתה יותר מן הבהמה? במה?

בזה שיש לך דעת,

ואתה מכיר את הבורא,

ואתה עושה את מה שהוא רוצה,

ואתה משיג את התכלית, חיי העולם הבא.

אבל אם לא, מה ההבדל בינך לבין חתול?

מה יגיד אדם?

אתם יודעים, כתוב בקהלת,

סוף דבר הכול נשמע.

את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. בסוף משמיעים לאדם את כל מה שהיה בעולם.

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו משמיעים לו בשעת הדין,

בפול ווליום.

בפול ווליום.

הוא דיבר בשקט, ושם שומעים את זה ברעש גדול.

אומרים, טוב,

תביאו את הקסטה שלו, גיל 13 ויום אחד.

אנחנו רוצים לשמוע את הקסטה.

מביאים את הקסטה?

את ה-CD, את ה-MP3,

שמים ושומעים.

ושומעים.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים,

שאחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך ברוך אתה.

יפה, לא רע. תביא דיסק של יום הבא.

מודה אני.

תקפיץ שבוע.

מה קרה?

תעביר קצת.

קלטת ריקה.

תעביר עוד שבוע.

ריק.

תעביר שנה.

שים גיל 20. איננו.

לכן הוא מרדם.

לא עשה כלום.

60. אולי חזר בתשובה.

פססססססססססססססס. מתי הוא נפטר? 72. 20. שים 71. פסססססססססססססססססססססס.

אין כלום.

שבוע אחד הוא חי.

מה עושים לו עכשיו? מה העונש שלו?

אומרים, פססססססססס.

מה זה?

בן-אדם ירד לעולם, לא עשה כלום?

הוא חושב, הוא יבוא, יגיד, אני קניתי, אני בניתי, היה לי קרקעות, יש לי טאבו,

יש לי טאבה, יש לי כושן,

בוא הנה קושקוש, מה אתה מבלבל את המוח?

מה זה שייך אלינו?

מה עשית עם הבן-אדם?

לא עם הגוף. מה עשית עם הבן-אדם?

מה עם הנשמה?

אתם יודעים, יש גם מזל לאלה שנפטרו כבר ולא זכו, לא זכו. יש מזל.

מה המזל? שהקדוש-ברוך-הוא כל כך רחום וחנון, שנותן אפשרות לאלה שנשארו לעשות גם בעבורם.

בערב הזה, לדוגמה, הוא לעילוי נשמת הנפטר. מה הפירוש?

איפה שהוא נמצא אפשר להעלות אותו עוד יותר.

למה? כי אנחנו יוצרים עכשיו בדברי תורה זכויות כפול מספר האנשים,

ועוד אם תהיה התחזקות וכל אחד יקבל עליהם משהו.

כל זה זכויות, מי גרם? הוא.

אם הוא לא היה נפטר, לא היו עושים את הערב לעילוי נשמתו.

אז כל זה הולך זכויות אליו.

באבא יש לו תוכניות, שמעתם?

הוא יעשה עוד דברים כאלה, זיכוי רבים, הוא יחלק בכל הארץ, הוא אמר.

בכל הארץ.

לא רק ביבניהם.

הוא יחלק ויעשה ויעשה. זאת אומרת, אפשר עוד לזכות. תראו כמה אפשר להספיק ולעשות.

זה אחד שעושה בשביל אחר.

כמה אדם יכול לעשות בשביל עצמו

לאין-סוף ואין-שיעור.

רק אם הבן-אדם יבין שהתכלית

זה להגיע לשווא. מלהגיע לשווא המצב הטוב ביותר,

אבל לא לבוא עם קסטות כאלה.

אתם יודעים איזה בושה זאת?

איזה בושה.

תארו לכם אחד צריך להגיע לאיזה מחזמר וצריכים לבחון אותו.

והוא מגיע ואומרים לו, נו תשאיר.

אז הוא עומד ועושים.

ולא יוצא לו כלום.

הוא לבד בורח.

לא צריך לגרש אותו אפילו.

אבל הבעיה של למעלה, אי-אפשר לזוז.

אומרים לך, תעמוד פה, תסתכל, תשמע.

מה הוא יעשה? לאן יוריד את הראש?

איפה שהוא מוריד את הראש הוא רואה את החבר'ה, את השכנים,

וכולם מסתכלים עליו.

אתם יודעים שתופסים בעולם הזה אחד שעשה עבירה?

ואם זה מתפרסם, אוי ואבוי.

אתם מכירים היום את הנבצר של המדינה.

לא יכול לזוז.

איפה יזוז? כולם מדברים עליו, כולם רואים אותו, כולם חושבים עליו. אוי ואבוי, מה זה? איזה בושה זו.

אם זה נכון או לא נכון, זה עוד עניין. אבל תארו לכם רק,

זה עוד בלי לדעת את האמת.

אבל כשיודעים את האמת ורואים את האמת,

ואתה לא יכול להתחמק אם הכול מצולם,

הכול מוקלט, הכול מתועד,

איזה בושה זאת.

איזה בושה זאת.

והקדוש ברוך הוא נותן לנו זמן והזדמנות.

זמן והזדמנות.

הנה, נבראת?

אני נותן לך 13 שנה להתחנך,

להתארגן, להתכונן,

ללמוד, שעביך ילמד אותך,

יחנך אותך במצוות.

כשתגיע עד גיל 13

ואתה תהיה בר-מצווה, בעל חיוב למצוות,

מרגע זה ואילך מתחיל המונה לעבוד.

מצווה, עוד מצווה, עוד מצווה, עבירה, שתי עבירות, שלוש מצוות, ארבע עבירות, וואי וואי וואי.

ומתחיל המאזן של הבן-אדם לעלות ולטפוח.

ומורא עולם אומר, רגע, וגם אם נכשלת ואם טעית,

בראתי לך תשובה.

תארו לכם שבבית-המשפט הישראלי היה מושג שקוראים לו תשובה.

אז רמון היה אומר, סליחה, חוזר בתשובה מחילה,

מחזיר את הנשיקה.

והיו אומרים לו, אוקיי, אז אתה שר האוצר.

איזה כיף היה,

אבל אין דבר כזה במשפט הישראלי.

אבל בתורה יש.

ומי נותן את האפשרות הזאת? הקדוש-ברוך-הוא.

ואם בן-אדם אחרי שהוא מקבל את האפשרות לא מנצל,

מה העונש שלו? עוד יותר.

כי נותנים לך את המחילה ביד.

בוא,

מחילה וכפרת עוונות. בוא,

תחליט שאתה חותם,

כשאתה לא חוזר יותר לחיסלא עוד,

לא תעשה עבירות מהסוג הזה? אתה מוכן להתחייב?

כן.

אתה מתחרט על העבר? כן.

אתה מוכן להודות במעשה ולהתוודות עליו?

כן. אומרים לו, זך ונקי.

איך בן-אדם לא מנצל כזה דבר?

אם יש דבר כזה,

איך בן-אדם לא רץ?

אם היו אומרים הבנקים עכשיו

שבשבוע הבא יש מחיקת חובות,

כל מי שבאוברדרפט ומגיע, מחקים לו את החובות.

מי לא היה רץ לבנק?

אפילו משטרה צבאית אומרת פעם בכמה שנים,

מי שמגיע והיה עריק, היה נפקד, יבוא ועושים לו פשרה, 28 על פנאי.

אחד עריק שלוש שנים, ייתנו לו 28 בפנים.

אבל במקום שנתיים?

זו לא עסקה טובה.

הקדוש-ברוך-הוא אומר, במקום גיהינום וגיהנה גיהינום, גן-עדן,

לא מחיקת חובות, גן-עדן,

לא מוחקים את המיליון אובר בבנק,

אלא מפקידים לך עשר מיליון בזכות.

רק תגיע לבנק ותגיד שמהיום לא תיכנס לאובר,

ומהיום תהיה בן-אדם, זה הכול.

ומכניסים לך לזכות עשר מיליון.

יש מישהו שלא יסכים לעסקה כזאת, למחוק חובות

מלקנות זכויות במהלך אחד?

אז איך אנשים לא חוזרים בתשובה?

מאוד מלגלגים.

מה, התחרפנת?

מה, עבדו עליך?

מה שילמו לך? מה נתנו לך?

מה הבטיחו לך?

בוא תבדוק,

בוא תברר,

בוא תשאל, בוא תבין.

הזכות היא שלך.

אבל דבר אחד אני רוצה לגלות לכם הערב.

אתם יודעים, יש אנשים שזוכים

ולא כולם זוכים,

שפתאום מודיעים להם בגיל מסוים שהם קיבלו ירושה.

האם זה חבילה?

וואי וואי וואי, מברכים שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אבל כמה אנשים זוכים לירושה?

אני רוצה להגיד לכם שכולכם פה ביבניעד,

יש לכם ירושה,

ירושה,

שאין אדם בעולם שיש לו את הירושה הזאת.

לא בוש,

ולא

בלייר,

ולא קונדוליסה,

ולא עבדאללה.

רק לכם יש את זה.

מה זה ירושה?

היה אחת זקן בן 98. הודיעו לו שכבר הוא גוסס.

הנר עומד לכבות

ופתיל חייו עומד לכלות.

98. הספיק הרבה לנקות את המכונית.

פתאום הגיע אליו מכתב ממשרד הפנים,

ואנחנו שמחים להודיע לאדוני

שהוא זכה בירושה בסך

10 מיליון דולר.

בן-אדם בן 98,

שבוע לפני שהוא מת,

קיבל 10 מיליון דולר.

מה הוא עושה אתם?

אם הוא לא מת עכשיו

משבץ לב,

אז בשורה הבאה הוא ודאי עומד.

כי משרד הפנים מתנצל.

זה 40 שנה, חיפשנו את הכתובת שלך.

אבל כיוון שלא עדכנת אותה במשרד הפנים,

איתרנו אותך רק עכשיו. עמך, סליחה.

הוא כבר לא ייהנה מ-10 מיליון דולר.

40 שנה הוא הלך תפרד,

ובעצם הוא היה עשיר גדול.

רק לא הודיעו לו.

לא הודיעו לו שיש לו ירושה. לא הודיעו לו.

גם אתם כאלה.

התורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

ירושה רק לקהילת יעקב.

התורה ציווה לנו משה, היא רק ירושה לקהילת יעקב.

לא לבלייר,

לא לבוש,

לא קונדליסה ולא עבדאללה.

רק לכם.

ובירושה הזאת

יש גן-עדן

בעולם הבא לנצח-נצחים.

לא 10 מיליון דולר, לא.

קטן עלינו.

לא 100 מיליון דולר, חריט בריץ.

לא ביל גייטס.

לא יקברו אותו בתוך מחשבים.

יקברו אותו באדמה כמו כולם, 1.70 מ' על 60.

והוא לא ייקח את הכסף אתו, אפילו לא מברשת שיניים.

אבל מי זה העשיר הגדול?

מי שהכין צידה לדרך.

ויש לנו ירושה גדולה-גדולה-גדולה.

עולמות נצחים לנצח-נצחים, ואפשר לזכות בהם פה.

ואני מודיע לכם היום, לא בגיל 98,

שיש לכם ירושה, היא שייכת לכם.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

צריך לבוא לקחת את החלק.

לא כתוב, כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא.

לעולם הבא. אתה רוצה לבוא לקחת את החלק? בוא תיקח.

תעשה את התנאים שצריך למלא בשביל לקבל את הירושה.

אם תוכיח שאתה היורש,

תקבל הכול, כל מה שמגיע לך.

יש לך חלק לעולם הבא,

אבל בוא תזכה בו.

למי שיש שאלות,

אשמח לענות.

יש לך שאלה?

תן לה בבקשה שם לשאול.

בסוף תרימי את היד,

תעביר את זה בזריזות.

אני רוצה לשאול את כבוד הרב,

אתה דיברת על העולם הבא, אתה דיברת על זה שלאדם יש זכויות בעולם הזה, שהוא לוקח אותן אתו.

איך אתה מסביר?

יש לי שאלה אולי קצת מסובכת.

פשוט בעלי נפטר לפני שבועיים,

אחרי שהוא חזר בתשובה מאוד מאוד גדולה,

במחלה שקטלה אותו בתוך שלושה חודשים.

למה זה קרה?

שנייה.

מתי הוא חזר בתשובה?

הוא כבר מעל עשר שנים בתשובה מאוד מאוד חזקה.

הבנתי.

שלושה חודשים והוא נפטר.

כן.

כן.

תראי,

כתוב שרשעים שמתים בחצי ימיהם,

טוב להם וטוב לעולם.

אם רשעים נפטרים בחצי ימיהם, אז לעולם ודאי טוב.

ואם

נפטרים חצי ימיהם,

אומרים חכמים זיכרונם לברכה שגם להם טוב.

למה גם להם טוב?

כיוון שהם עושים פחות עבירות

ולא ישלמו על זה עונש.

אם הם הלכו מוקדם,

אחד עשה רק שני שודים,

אז הוא יישב על שניים.

אבל אם הוא עשה עשרה שודים ושתי רציחות

ועוד כמה מקרים כאלה ואחרים, הוא יקבל יותר עונש.

אז אם רשע נפטר מוקדם,

טוב לו וטוב לעולם.

ואם צדיק נפטר מוקדם?

אם צדיק נפטר מוקדם והוא היה צדיק, כמו שאת אומרת, ובעל תשובה גדולה,

אז הוא מזומן לחיי העולם הבא מייד,

שאבוי נבין.

בדרך כלל משלמים משכורת ב-31 או ב-1 בחודש.

אם אחד הקדימו לו ל-20 בחודש,

זה טוב או לא טוב?

ובפרט אם זה לפני החגים.

טוב או לא טוב?

אנשים בדרך כלל לפני החגים מבקשים להקדים את המשכורת, שיהיה להם מה לבזבז, לא?

אם אחד, מגיע לו גן-עדן,

והקדימו, לקחו אותו לפני יותר מאלה גן-עדן.

טוב או לא טוב?

אחד צריך לטוס לאמריקה,

מחכה לטיול הזה שנה עד שהוא חסך כסף.

כל יום שעובר הוא בגעגועים, מתי הוא יטוס?

לכולם הוא מספר, אני טס, עוד מעט אני טס, עוד מעט אני טס.

פתאום הודיעו לו שבוע לפני, הקדימו את הטיסה, אתה יכול לטוס, ולא רק זה, ב-first class.

הוא התנגן?

הוא לא התנגן.

למה?

הוא טס סוף-סוף לאמריקה, הוא רצה לטוס לאמריקה.

אדם שידע שהחיים שלו פה הם רק מעבר,

והוא הכין צידה לדרך,

וה' החליט להעלות אותו בטיסה מוקדמת,

אין על מה להצטער.

צדיק שהולך מן העולם, מבוגר או צעיר, זה אותו דבר.

למה?

משום שאומר המדרש שאם צעיר בן 20 היה צדיק גדול ונפטר,

הוא יבוא לשמים ויגיד, ריבונו של עולם, אם היית משאיר אותי גם על גיל 80, הייתי עושה את כל המצוות.

אבל אתה לקחת אותי מוקדם.

אני לא נמלעתי מלעשות, אתה יודע שאני עשיתי את הכול.

מגיע לו שכר, כאילו הוא חי יותר גם.

הוא לא מפסיד.

הוא לא מפסיד. ומה עם אלה שנשארים?

או,

מה עם אלה שנשארים?

עכשיו, כמובן שהקדוש ברוך הוא, עד שהוא עושה משהו עם...

מישהו, בין אם הוא צדיק, בין אם הוא רשע.

בואי ניקח את הצד השני, היותר קשה, כאילו.

יש אדם שהוא רשע,

ומגיע לו למות הרגע.

כתוב, עצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט,

אין אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא. מה פירוש שהקדוש ברוך הוא לא עושה עוול?

לכאורה כל שופט לא עושה עוול. אם בספר החוקים כתוב עונש

על דבר מסוים והוא נותן לו כפי מידתו,

אז הוא לא עשה עוול.

אבל שופט בשר ודם כן עושה עוול.

למה הוא עושה עוול?

כי אם הוא לקח, נגיד, רוצח ל-25 שנה בצוהר,

אז פירושו של דבר שהוא גרם לאשתו להיות אלמנה 25 שנה, והיא לא אשמה,

והילדים שלו היו יתומים 25 שנה, והם לא אשמים, אבל אין לו ברירה,

כי החוק מחייב להעניש את האשם.

אצל הקדוש ברוך הוא זה לא כך, הוא לא עושה עוול.

הוא לא לוקח בן-אדם

עד שהוא מסתכל באשתו,

בילדיו,

באביו, באמו, באחיו, אחיו, אחיותיו, דודיו, מכיריו, ידידיו, חבריו,

כל מי שמסביב,

שכולם יהיו ראויים לרמת העונש שיגרם להם כל אחד לפי קרבתו לנפטר,

עד שהם יהיו ראויים לעונש הזה,

אז הוא יחיל עליו

את גזר-דינו.

אבל אם,

לדוגמה, אחד אפילו מכולם

לא יהיה ראוי לשמוע את השמועה הרעה,

הקדוש ברוך הוא יעכב את מיתתו של הרשע, אפילו שחייב מיתה הרגע,

עד שאותו אדם, גם הוא יפשע במשהו,

ויהיה ראוי כבר לצוהר, רק אז ייקח אותו הקדוש ברוך הוא.

לכן כתוב בגמרא,

משפחה שמת למת, תדאג כל המשפחה.

חבורה שמת למת, תדאג כל החבורה.

מדוע?

משום שאם היה בהם מישהו שהיה יכול לגונן בזכויותיו,

שלא ייגרם לו הוא בעצמו צער מהמיתה,

היה מעכב,

וכיוון שאין כזה כרגע, אז הוא נלקח.

זאת אומרת, זה הולך עם חשבון מדוקדק, מדוקדק, על המיליגרם של הרגשות

של כל הרחוקים והקרובים.

עכשיו, מה החשבון של כל אדם ואדם? מובן שאין לנו אפשרות להגיד, כי אנחנו לא יודעים מה עשיו של אדם.

פעמים כשאנחנו רואים בני-אדם שבעינינו הם צדיקים ויראים ושלמים ונוחים ונחמדים ומסורים ונאמנים וכו'.

אבל בתוך-תוכיותם אנחנו לא יודעים, יש הרבה מצוות שהן תלויות בלב.

כתוב, לא תשנא את אחיך בלבביך,

לא תכה,

לא תיטור.

יש כל מיני מצוות שרק מי שרואה את הלב יכול לדעת מה יש בפנים.

לפעמים איש ואשה חיים ביחד זמן רב, ואף אחד לא יודע מה יש לשני בלב שלו.

יום אחד זה מתפרץ, ופתאום שומעים קיתונות

שאספו במשך שנים. איפה זה היה?

לא ראו, לא הרגישו, הסתירו.

אבל מי שיושב בשמים רואה בדיוק מה יש בלבו של כל אדם,

מה יש במעשיו שאנחנו לא רואים,

מה כוונתו במעשיו.

זאת אומרת,

כשהקדוש ברוך הוא לוקח, ואל תשכחי את מי הוא לוקח, הוא לא לוקח את בעלך,

הוא לוקח את הבן שלו, הוא הבן שלו, את גם הבת שלו.

את מכירה אבא מאצלנו שייקח את הבן שלו?

אם היה מוטל בידו, הוא היה לוקח את הבן שלו?

הוא היה רוצה שיאריך ימים לאין-סוף, נכון?

אז אם הקדוש ברוך הוא אב הרחמן שנתן לנו בכלל רחמים, שיהיו לנו בכלל דמעות,

שנוכל לרחם בכלל על מישהו,

אם הוא, אב הרחמים, מחליט בזמן מסוים לקחת מישהו,

זה אחרי כל הרחמים וההתחשבות בו ובכל הסובבים אותו.

וראית את ההבדל.

רק בצער,

וכנראה שיש לך על מה להצטער,

כי הוא היה אהוב נפשך והיה אדם טוב.

אבל גם לו היה בן טוב, אני לא מכיר, לא אותו ולא את בנו.

אבל ראינו איך הוא קיבל את זה.

למה?

כי הוא הולך עם הבנן.

הבן של הקדוש ברוך הוא הולך לאבא.

אבא שבשמיים יותר טוב מאבא הזה. אפילו שהאבא הזה אמר את מה שאמר

וגרם צמרמורת לאנשים,

אבל אבא שבשמים הוא פי מיליון לאין ערוך

ממה שהוא. ומה הוא יכול להעניק לבן שלו? מעט מאוד, לפי יכולתו בלבד.

ומה אבא שבשמים יכול להעניק?

לאין שיעור,

בלי גבולות, לנצח נצחים.

ואם הוא היה בעל תשובה, כמו שאת אומרת,

שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד,

אז את צריכה לשמוח שהוא זכה.

את יודעת שהיה אדם גדול מאוד, קראו לו ירבעם בן נבט.

הוא היה מלך ישראל.

כל גדולי ישראל בדורו היו כאזובי קיר לידו.

הוא היה גדול גדול מאוד, שאפילו הוכיח את שלמה המלך על כסאו,

והוא זכה למלוכה,

והוא מלך עשרת השבטים.

אבל בסוף,

בגלל מידת הגאווה שלו, זכה דעתו,

והוא העמיד עגלים,

ומנע מישראל לעלות לרגל, וחטא והחטיא את הרבים,

והפך להיות ההפך הגמור של משה רבנו,

הקצה הקיצוני ביותר.

את יודעת, כתוב במדרש

שהקדוש-ברוך-הוא והמלאכים, היה כביכול ויכוח ביניהם.

הקדוש-ברוך-הוא רצה לקחת אותו,

והמלאכים אמרו, יש לך כזה אדם גדול בעולם ואתה רוצה לקחת אותו? הוא אומר, שמא יחטא.

אמרו, לא, תשאיר אותו, והוא חטא.

היה צדיק גדול מאוד בתחילת בריאת העולם, קראו לו חנוך.

בחנוך לקח אותו השם טרם זמנו,

כדי שלא יחטא בדור ההוא שהוא חי בו,

דור המבול.

ולירבעם רצה השם לעשות גם כן,

אבל אף-על-פי-כן הוא נשאר יותר וחטא.

יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה,

80 שנה נכנס לקודש-הקודשים בבית-המקדש, האדם היחיד בעולם

שזכה 80 שנה רצוף לחיות

ולהיכנס לתוך בית-המקדש,

ובסוף הפך להיות סדוקי,

כופר,

ונאבד את העולם הבא שלו.

לפעמים כשאדם מסתלק והוא טהור,

והוא קדוש, הוא חוזר בתשובה,

עדיף

ממה שיישאר,

ולפעמים חס ושלום יכול גם להתקלקל, ולא משנה מאיזו סיבה.

בקורים מקרים אנחנו רואים, לצערנו הרבה.

לא כולם מחזיקים לאורך זמן.

אז ככה שאין לך על מה להצטער.

נכון, זה אבדה, זה חסר,

אבל צריך לסמוך בשבילו,

ותדעי לך שאם בוכים הרבה זה מצער אותו גם.

עד כדי כך שהגמרא מספרת באשה אחת שמת לה בן

והיא לא רצתה להתנחם.

ובאו חכמים אצלה,

וניחמוה, היא לא קיבלה תנחומים.

אמרו לה, אסור להצטער יותר מדי. שלושה ימים לבכי,

שבעה להספל,

אבל לא יותר.

למה שאדם לא יהיה יותר רחמני כביכול מהקדוש-ברוך-הוא? לא שמעה.

מת לה עוד בן.

באו חכמים,

ניחמו אותה, הפצירו בה, אל תבכי יותר.

לא יכולה, לא יכולה, לא יכולה, לא יכולה, לא יכולה.

בכתה, מת לה עוד בן.

שבעה בנים מתו לה,

עד שמתה גם היא.

למה?

הקב'-הוא לא מרשה להתאבל יותר מדי.

ולכן גזרו שנה,

עד שנה.

הבהילות שנה וזהו.

הייתי ככלי עובד,

נשכחתי כמת מלב.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת, גזירת השם יתברך תמיד לטובה.

רק אנחנו, אפילו אם נשבר לנו כוס,

אז כואב לנו גם כן. ואם זה כוס מיוחד,

גם כואב. ואם נשבר חציץ, גם כואב לנו. אז על אדם בדרך אחת כמה וכמה.

אנחנו רק שנים.

אבל אם היינו עובדים עם השכל ויודעים שכל גזירותיו יתברך הן לטובה,

וכל הייסורים שאדם עובר זה בשביל למרק אותו ולנקות אותו,

לא היינו בוכים כל כך.

אתן לך דוגמה, גידלת ילדים בטח, לא?

מי שהסתכל עלייך מהצד ולא הבין מה את עושה הרע, שאת לוקחת תינוק

ומשפשפת אותו באמבטיה ומקרצפת אותו ושמה עליו סבון ומקשקשת לו בראש,

ואחר כך לוקחת אותו ומהפכת אותו ומייבשת אותו ומחתלת אותו וקושרת אותו.

מה זה התעללות בתינוק?

כי אנחנו לא מבינים.

לא, זה לנקות אותו, למרק אותו, לשים לו ג'ונסון,

ג'ונסון,

שיהיה לו ריח טוב, ואחר כך מרימים אותו ככה, מותק, מותק, מותק, ונותנים לו נשיקות.

למה?

כי ניקינו אותו.

אבל קודם, אם הוא היה מלוכלך,

בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא לאמבטיה, בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא, לא יכולים להריח.

ככה אנחנו.

רק המבוגרים זה לא עם ריח, זה עם עבירות ל...

מעבירות, צריך לנקות, מה לעשות?

אז אם אדם עושה תשובה אשריו,

ואם עוד קיבל ייסורים במרקת עצמו,

אין ניקיון יותר מזה.

שם ינחם אותך.

תודה. כן.

פה שאלה שורה ראשונה.

רגע, רגע, רגע.

אפשר עוד מיקרופון אחד?

שתי שאלות, כבוד הרב.

כן. ידוע שכל העולם הזה באנו בגלגול לתקן משהו.

עכשיו אח שלי יוסף, זיכרונו לברכה,

אם הוא בא לתקן בגלגול של מישהו משהו, זאת אומרת,

אם עכשיו אני מתפלל לעילוד נשמתו.

אז יכול להיות שבגלגול הקודם הוא היה דוד מתל-אביב או חיים מחיפה או לא יודע מאיפה.

אז את מי אני מתקן?

ועוד שאלה, בעזרת השם, בתחיית המתים, מי יקום?

הוא או זה שלפניו או הלאה?

תראה, יש בן-אדם

שיש לו חשבון,

ואם אני יודע את החשבון שלו,

ואני נכנס לבנק, אפילו במדינה זרה,

ואני אומר, נא להפקיד בחשבון שלו איקס כסף,

הוא מייד מזוכה בחשבונו.

אם אתה עושה מצוות,

והמצוות הן לעילוי נשמתו

או בגללו ולזכותו,

אז זה אוטומטית מזוכה בחשבונו.

זה לא משנה מה היה הגלגול הקודם שלו.

נשמתו זה נשמתו, זו אותה נשמה.

הגלגול הוא לא בנשמות, הגלגול הוא בגופות.

זה כמו אם אתה היית גר בדירה אחת,

אחר כך עברת לדירה אחרת, ואחר כך לדירה שלישית בעיר אחרת. זה אותו בן-אדם.

הנשמה שעוברת בגלגול זה אותה נשמה, זה אותו אדם. זה שיש לה שם אחד דוד ואחד יוסף ואחד אברהם,

זה רק השם של הבית, כמו שאומרים. הנשמה היא אותה נשמה.

אבל מי יקום בעזרת שם, אותה נשמה בדיוק תקום, אתה שואל, באיזה גוף? בגוף שנעשה בו עיקר התיקון.

זאת אומרת, יש מצב שאם בגלגול הקודם הוא לא היה משהו, אז הוא לא יקום.

הגוף ההוא, הגוף. הגוף ההוא לא יקום. כן.

תהיה בריא.

אשריך.

כן, אבא, תן לאבא.

הרבה פעמים רציתי לשאול, אבל זו הזדמנות, בסדר.

כבוד הרבי, שאל אותך שאלה, אבל אתה לא כועס עלי. אף פעם. שתהיה בריא. למה אתה עושה את כל הדברים האלה, עובד קשה, לילות, ימים?

בשביל מה אתה עושה את זה? משעמם לי.

לא, לא, זו בדיחה. מה משעמם לך?

אתה לא משעמם לך.

למה אתה עושה את זה? אם יש אנשים כמו בטורים, איך ישעמם לי. אז תהיה בריא.

לחזק את עם ישראל של הגאולה? נכון. כן.

למה בארצות-הברית, בחיל האוויר, כל כך מדויקים על כל דבר,

הכול עושים לך פיקס,

ואצלנו אתה תהיה בריא. יום ולילה עובד השם יתברך,

נחזיר את עם ישראל בתשובה כמה שיותר.

כמה שיותר למלות, שיבוא הגאולה.

אמת?

מי יציב.

אה, תהיה בריא.

למה בכל ה... כמו שאמרתי קודם,

אם בחיל האוויר חושבים לך על כל בורג,

הכול,

בחללית, בכלל שם, חבל על הזמן,

וכבוד הרב, אתה עובד קשה להחזיר את עם ישראל,

נכון?

כדי שהגאולה תבוא.

נכון?

למה אנחנו רואים את משה רבנו,

זכותו יגן עלינו, מעבר לגבול,

ואנחנו מעקבים אותו,

ואתה עובד באמת עובד קשה,

רק שמשה רבנו ייכנס. אמת?

יציב. יפה מאוד.

עכשיו, למה אין לך עוד צוות שעושה את התיקונים,

את התיקונים האלה של השנאת חינם,

שאתה עובד, עובד, עובד ממלא-מלא,

ולמטה הכול בורח, בורח, בורח. לא חבל?

שאלה יפה. אתה רוצה תשובות?

לא.

קודם כול אתה אחד מהצוות, נכון?

אני, מה שאתה עושה פה הערב, אני חושב שזה משהו גרנדיוזי. אתה חושב שאתה מדבר אתי.

אתה מדבר עכשיו עם כל העולם, אתה יודע?

השידור עכשיו עובר באינטרנט לכל העולם. רואים אותנו עכשיו אלפי אנשים מכל העולם.

אז קודם כול, המסר שלך עובר. דבר שני,

נכון שהבעיה שלנו החמורה ביותר זה שנאת חינם,

ועל זה חרב הבית,

ואנחנו בגלות הזאת,

עד עכשיו.

והסברתי באחת ההרצאות האחרונות, כיוון שאנחנו אחרי פסח,

שזה מה שכתוב בעצם בהגדה, המגיד אומר ורומז,

כתוב,

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות,

שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה,

והלילה הזה כולו מצה.

מסבירים חכמים, זיכרונם לברכה, מה זה לילה?

לילה זה הגלות.

הגלות

היא משולה ללילה, לחושך, לכדרות, ליגון,

לצרות.

לילה.

הגבולה נקראת בוקר,

אור.

שואל המגיד,

מה נשתנה הלילה הזה, הגלות הזאת, מכל הלילות, מכל הגלויות?

איזה גלויות?

היתה גלות מצרים 210 שנים,

והיתה גלות בבל 70 שנה.

מה נשתנה הלילה הזה? למה מהגלויות של גלות מצרים וגלות בבל אנחנו ניצולנו?

ולמה מהגלות הזאת כבר למעלה מאלפיים שנה ועוד לא ניצלנו? למה?

אומר המגיד שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה.

מה זה חמץ ומצה?

חמץ זה כנגד מידת הגאווה,

כי החמץ מטפיח,

מטפיח,

מטפיח,

מטפיח. השמרים גורמים,

השעור גורם,

שהקמח יטפח.

זה כנגד הגאווה, האדם,

מטפיח, מטפיח, מטפיח, מטפיח כמו בלון.

רק סיכה קטנה, פסססססססססססססססססססססססססה.

אז זה החמץ.

המצה,

מצה זה מלשון מצה ומריבה.

כמו שמשה רבנו ראה,

שני עיוורים ניצים, רבים.

מה זה מצה?

לישון מריבה.

אז בכל הלילות היה חמץ ומצה.

היו מחלוקות, היו קטטות, היו מריבות, אבל היה חמץ גם, היה גאווה.

גאווה זה דבר פסול מאוד,

אבל בגאווה יש משהו טוב.

מה יש בגאווה? משהו טוב.

לפעמים יש קטטה ומריבה,

שבעל הגאווה אומר,

זה לא לכבודי להתווכח אתו,

והוא פורש מהמריבה.

לפעמים הוא אומר, לא משתלם, אולי אני אקבל מכות גם,

ויהיו לי בושות.

אז הגאווה אומרת לו, לא כדאי להתעסק אתו, עזוב,

תצא מזה, כאילו.

אז הגאווה גורמת

שהוא מבטל את המחלוקת והמצה והמריבה.

אז בכל הלילות,

בכל הלילות, בכל הגלויות, היה חמץ, הוא מצא,

היו מריבות קטטות, אבל בסוף הגאווה גרמה שהפסיקו את המריבה.

לא השתלם.

אבל הלילה הזה, הלילה הזה, כולו מצא,

הלילה הזה, הלילה הזה, כולו מצא. רק מכות, מריבות, צרות, בעיות,

מחלוקות,

ואין אפילו חמץ, אין אפילו גאווה טיפה לפרוש מהמחלוקת.

אפילו טיפת גאווה להשתמש אפילו במידה פסולה לטובה לפרוש מהמחלוקת. גם זה אין שכל.

לכן הגלות מתארכת, שנאת חינם כל הזמן, שנאת חינם.

מחלוקת זה מחרים.

מחריב בתי-כנסת, מחריב אנשים, מחריב יישובים.

מחריב.

אש המחלוקת בוערת.

מי שמצטרף למחלוקת, אפילו שהוא לא קשור אליה,

הוא לוקה ונשרף בה.

צריך לברוח ממחלוקת.

לברוח, לא להיות שייך.

אתה רואה מחלוקת בית-כנסת?

צא החוצה, אל תתפלל.

תברח.

למה?

טובים ורעים נספים בה.

אז, לכן, הגלות ממשיכה, השנאה ממשיכה. אתה מבין? היא מתלבה, מתלבה. אין אפילו שכל להשתמש בגאווה.

זה אני לא יכול לעשות בכל מקום.

אני יכול לשכנע,

להוכיח שהתורה אמת,

לשכנע אנשים שזה הדבר היותר נכון והיותר הגיוני. הכול אני יכול.

אבל לתקן את המידות של כל אחד ואחד זה עבודה עם פינצטה.

זה טיפול שורש.

איפה אפשר לעשות כזה דבר?

אבל אם אדם לומד ואומר, הנה, אני לוקח דוגמה מפלוני, שעושה למען הכלל,

ואני גם רוצה להיות כמוהו,

אז זה כבר, כל מי שתורם לקהילה, כולם אוהבים אותו. אמרת שאוהבים אותך. למה? כי אתה אוהב את כולם.

למה אוהבים אותך? בגלל שאתה אוהב את כולם.

אז אם כל אחד ירעיף אהבה על השני,

אז ודאי שיאהבו אותו גם.

איזה הוא מכובד,

איזה הוא מכובד?

אה?

מי שמכבד, מכבדים אותו.

מכבד את הבריות.

מי שמכבד את הבריות הוא בעצמו מכובד.

זאת אומרת,

אם היינו חכמים, הרי זה משתלם.

בסופו של דבר, גם אם זה לא הלכה וזה לא דין, זה משתלם פשוט.

תראה, אתה הולך מחוץ לארץ, אתה נכנס לאיזה חנות.

כולם פותחים את השיניים התותבות ומחייכים.

כן, אדוני, בבקשה, כן, תודה, הכל חריף.

הם שונאים אותך, שנאת מוות, אבל כן,

הייתי בשווייץ, דנקישר, ביטישר,

דנקישר, ביטישר, עם ניגון.

שונאים אותך, אבל בשביל הביזנס,

מחייכים, שירות, הכל. למה?

יש להם מטרה.

אם חנווני יגיד לכל אחד מה שהוא חושב עליו, לא יקנו אצלו.

לא יקנו אצלו. כן, מותק, מה אתה צריך? מה חמוד? מה זה, מה זה?

ומה הוא אומר בלב? השם מרחם.

אבל בשביל לקחת את הכסף, הוא מוכן לחייך, הוא קם בארבע בשביל זה.

בארבע בשביל לקחת כסף.

בטח.

אבל מה לעשות,

זה החלק הכי קשה,

התיקון של המידות,

ולכן צריך ללמוד מוסר, הרבה מוסר.

אם לומדים מוסר ומיישמים,

מפנימים את זה,

זה משנה את האדם ומשנה את הסביבה, כי אדם מקרין על הסביבה שלו.

אדם מקרין.

כל אדם מאתנו הוא דוגמה,

או לטובה או לרעה, כל אדם.

ואדם זוכה להקרין.

כמה שהתרבו האנשים שעשו למען הזולת,

ככה אנחנו נקרב את הגאולה.

כנגד שנאת חינם צריך אהבת חינם.

ואהבת חינם, פירושו של דבר זה לפעול ללא לאות

וללא תמורה.

העיקר לזכות את הרבים.

כן.

הרב, עוד משהו קטן. שאלת המשך. שתהיה בריא, שנשמור אותך.

אנחנו, בתפילה, או בברכת המזון, כל דבר אנחנו אומרים, עושה שלום במרומיו

יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ויאמרו אמן.

זה אמיתי או לא?

צריך להתכוון באמת או לא?

לא רק זה.

אני אגיד לך.

כתוב עושה שלום במרומיו,

וכי יש שם מלחמה?

מה, בשמים יש מלחמות שהקדוש-ברוך-הוא עושה שלום במרומיו?

אלא, בשמים

יש אש ומים.

ממה מורכב שמים?

אש ומים.

אש ומים זה שני ההפכים.

זה אחד נוגד את השני.

אם האש מתרבה,

אז המים מתאדים.

אם המים רבים, אז האש נכבדת.

הם לא יכולים לדור במחיצה אחת.

אז איך הקדוש-ברוך-הוא מעמיד שמים עם אש ומים? הוא עושה שלום במרומיו.

אז הוא יעשה עלינו ועל כל עמו ישראל. את זה אנחנו מבקשים. אבל אתה יודע מה הבעיה? לפני שאנחנו אומרים, עושה שלום במרומיו,

אנחנו אומרים, בנפשי כעפר לכל תהיה.

באמת מישהו מוכן להיות עפר?

רק דורכים לו על הרגל. מה, אתה חמור? אתה לא רואה?

מה, אני לא פה?

תסתכל איך אתה הולך.

אבל רגע, עכשיו גמרת להגיד, בנפשי כעפר לכל תהיה. אז דרכו עליך, כי דורכים על עפר.

מה קרה?

הוא לא מבין מה הוא מדבר אפילו.

זאת אומרת, בן-אדם היה צריך להפנים מה שהוא עושה.

אם באמת היינו בהרגשה, בידיעה,

שנפשי כעפר לכל תהיה,

אז לא היינו מקפידים על אף אחד ולא כועסים על אף אחד, והיינו מוותרים לכולם ולא היינו מקנאים באף אחד.

הכול היה בסדר.

יש אחד שאמר

שהוא מבטל את החמץ.

איך הוא אמר שהוא מבטל את החמץ?

הוא אמר,

וחשיב לבטיל וחשיב כעפרה דרעה.

כל חמירה וחמירה דייקה ברשותי, לבי בטיל וחשים כעפרה דרעה.

אז עמד חכם בצד ואמר לו,

אני לא יודע אם אתה מצליח לבטל את החמץ.

הוא אומר לו, למה?

הוא אומר, כי אם אתה מחשיב את העפר כל כך,

אם אתה מחשיב את העפר כל כך,

אז אתה לא יכול לבטל את החמץ.

כי ראיתי מישהו שהזיז אותך בתפילה ואתה כעסת מאוד.

אבל אתה אמרת לנפשי כעפר לכול תהיה.

עפר זה כשהכול דורסים בו.

אבל אם אתה כמו עפר וככה אתה כועס וכו', סימן שלעפר יש שווי אצלך.

אז איך אתה יכול לבטל כעפרה דרעה? יש לזה שווי.

זה לא בטל לגמרי.

זאת אומרת,

המרחק בין מה שאומרים למה שעושים הוא גדול, והניסיון מגיע בשעה שדורכים על הבן-אדם.

כבוד הרב, אני חושב שאם אדם אומר, עושה שלום במהומיו

וברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל,

ואחרי זה שונא בן-אדם,

בשמים אומרים לו, שקרן, שקרן, שקרן. אין מה לעשות.

זהו זה, ככה אני חושב.

אני יכולים להיות אתי ברוגז,

בדיוק נגיד מצילת שחרית,

עד ברכת המזון.

אחרי זה עוד פעם עושה שלום.

אני אומר לך שלפני התפילה כבר אומרים לו, שקרן, שקרן, שקרן, כי יודעים גם מה הוא יגיד ומה הוא יתפלל.

אבל מכל מקום זה לא ישנה כלום.

אנחנו צריכים להביא שלום בעולם, ולהביא שלום בעולם, פירושו של דבר, זה לקרב את הבריות לתורה. מה היה עושה אהרן הכהן?

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. היה אוהב שלום

ורודף שלום.

לא מסתפק באוהב שלום,

אלא רודף שלום, רודף אחרי השלום לכל מקום. להשכין שלום בין איש לאשתו, בין אדם לחברו,

בין מקום למקום, בין אדם לאדם.

ואיך מקיימים שלום?

מקרבן לתורה.

המכנה המשותף היחידי שיכול להשלים בין כולם, התורה הקדושה.

כן.

עוד רגע, הנה שמה אצל הנשים. בבקשה.

תעביר להם.

עוד רגע.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אני קצת מתרגשת, אז הבנה.

אני חוזרת בתשובות בזכות הקלטות שלך ובזכות שתי

האחיות הקטנות שלי שהכירו לי את האתר שופר.

אתר שופר באינטרנט.

כן.

בעקבות הצביעה שלי בקלטות שלך התחלתי לקרוא את התנ״ך,

והאמת שיש לי שתי שאלות שמאוד מטרידות אותי.

אני אומנם בתחילת התנ״ך, ויכול להיות שהתשובות יהיו בהמשך,

אבל רציתי לנצל את הרגע הזה.

השאלה הראשונה היא לגבי השבת.

רשום ששישה ימים מלאכה ושביעי-שבת,

נכון? כן.

השאלה היא כזאת, למה אנחנו מתחילים לשמור מיום שישי ולא משבת עצמה,

ביום השביעי?

בערב היא בוקר יום אחד.

היום מתחיל מהערב אצלנו ביהדות.

אה, אוקיי.

כן, שאלה שנייה. שאלה שנייה זה בנוגע למושג הזה, יהודים.

כמו שאמרתי לך, בתנ״ך אני ראיתי את הפנייה של הקדוש-ברוך-הוא אל אבותינו כאל גוי ולא כאל יהודי.

גוי זה עם,

ואנחנו נקראים גוי קדוש, עם קדוש.

יהודים אנחנו נקראים על-שם יהודה,

מהשבטים.

אוקיי.

עכשיו יש לי בקשה. זה אפשרי?

כן.

אוקיי.

קודם כול, אני רוצה לקבל ברכה מהרב לתשובה מלאה ואמיתית.

בעזרת השם.

זיווג הגון.

שם ושם האמא?

הדס בצרה.

הדס בצרה, תזכי בעזרת השם יתברך לתשובה שלמה, מלאה ואמיתית.

לזיווג הגון הראוי,

אברך ירא שמים.

אמן.

אמן.

כן.

עוד שאלה הנה בחור פה.

כן.

פתח אותה.

נאום ה'.

מה? נאום ה'.

כשכל אומות העולם ירצו לתקוף אותנו,

הוא ירד, נכון? כן.

אז למה צריך משיח בעצם?

אנחנו גם מחכים למשיח. אם משיח יבוא וישלוט, וכנראה,

עכשיו רשום שיהיה שלום ויהיה טוב, כנראה זה לא באמת יהיה ככה.

נכון?

המשיח הוא המנהיג העולמי שיהיה בכל העולם, מוסכם על כולם. כולם יבינו שהוא האדם הגדול והנבחר ביותר באנושות

מאז בריאת אדם הראשון ועד זמנו.

הוא יהיה יותר גדול משלמה המלך בחוכמה,

והוא יהיה קרוב למשה רבנו בנביאות.

האדם השלם ביותר

שיהיה עלי אדמות זהו מלך המשיח.

ומה זה מלך המשיח? שהוא נמשך בשמן המשחה,

והוא יביא את העולם לתיקונו.

אבל הקדוש-ברוך-הוא ילחם את המלחמות גם בזמן משה רבנו.

הקדוש-ברוך-הוא נלחם בעמלק,

אבל צריך מנהיג, שיהיה מנהיג לכל העולם כולו.

אוקיי, וגויים, יש להם את הזכות לק...

שבע מצוות נוח. נכון.

והם גם זוכים לגן-עדן.

נכון. הם זוכים לעולם הבא?

הם זוכים לעולם הבא, אתנו? כן, מי ש... עכשיו, אז גם הם בעצם יקומו בתחיית המתים? כי אם אלה שכבר מתו,

מה אתם?

תחיית המתים היא לצדיקים, ורק הצדיקים קמים.

לעניין הגויים בתחיית המתים,

לא ידוע לי על זה שיקומו הגויים,

אבל הם יהיו בגן-עדן,

והעולם הבא זה העולם החמישי,

אז המעבר כנראה יהיה ישיר.

תודה רבה.

תהיי בריאה.

כן, פה,

הבחור הזה.

כן, כאן.

תן לו מיקרופון.

בבקשה.

הודיה חיה בת עליזה, השם ישלח לה רפואה שלמה,

וישועה קרובה מהרה.

כן, איפה הבחור פה? תן לו מיקרופון.

תעמוד בבקשה.

אני גם כן בתהליכים של חזרה בתשובה,

ורציתי לשאול,

הזכרת במקום, תקרב את המיקרופון, כן.

הזכרת במקום שאנשים חוזרים בתשובה,

הצדיקים, זה המקום, כן, שבעלי תשובה עומדים.

כן, צדיקים אינם עומדים שם. השאלה, מהי ההגדרה של חזרה בתשובה?

אם זה לשמור שבת זה לחזור בתשובה, או אם זה לקיים את כל המצוות שבעולם זה לחזור בתשובה?

מה זה בעצם לחזור בתשובה?

לחזור בתשובה פירושו לחזור ממה שאתה לא עשית.

אם עשית עבירות, צריך לחזור מזה ולא לעשות עבירות. אם לא עשית מצוות, צריך לעשות מצוות. אם אדם חזר בתשובה בנושא שבת, אז הוא חזר בתשובה חלקית.

התשובה האמיתית היא תשובה מלאה.

אדם מתחייל, יש לבים בחיול,

אבל אם הוא החליט לחזור בתשובה, פירושו של דבר שהוא התגייס והוא חייל.

עכשיו הוא עובר את הקורסים וההשתלמויות

עד שהוא יהיה חייל מקצועי.

זה התהליך.

אבל חייל מקצועי, רק צדיק עושה אותו.

כולם צדיקים.

עמך כולם צדיקים. אם אדם רוצה, אין אדם מאתנו שזכאי להיות רשע, רק צדיק.

זה לא קשה בכלל.

הצבא יותר קשה מלהיות צדיק.

אוקיי, ברשותך, אם אפשר לקבל ברכה,

לקבל קביעות במקום העבודה שלי.

חשבתי שאתה רוצה קביעות בתורה.

זה אני דואג לעצמך. זה אתה דואג כבר.

הבנתי.

בדיוק הפוך זה בתורה, אתה יודע. הקדוש-ברוך-הוא דואג לקביעות שלך בעבודה,

ובתורה אתה צריך לדאוג לעצמך.

אז לא צריך לבקש אפילו ברכה, כי מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד אחרית שנה. ואם חזרת בתשובה,

מדיש מגיע לך יותר.

אבל אם אתה רוצה ברכה תומכת, אני מוכן.

מה השם ושם האמא?

שמי זה אורן,

המשפחה זה יאיר לוי, והאמא זה רחל.

אורן,

בן-רחל.

השם יזכה אותך לשוב בתשובה שלמה אמיתית. אמן.

ופרנסה ברווח, בקביעות.

תודה רבה לך.

כן. אחריו, שתי שורות.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני זכיתי לפני תקופה מסוימת לחזור למקורות,

לחזור בתשובה.

היום אני נמצא בישיבה בירושלים, ברוך השם,

אני וחבר שלי פה.

יש לנו בקשה מכבוד הרב, אנחנו רוצים,

יש עכשיו שעת רצון, אני בטוח. ראיתי כל מיני דברים שהרב עשה, והייתי רוצה לבקש, יש לי פה חבר שלפני כמה שנים עבר תאונה,

וכיום הוא מרותק לכיסא גלגלים.

ואני יודע שהשם יתברך בשבילו, אם הוא החליט שהוא יהיה במצב הזה, בשבילו הוא גם יכול להקים אותו על הרגליים.

אני מוכן, כאילו, יותר להתחזק

ולקבל על עצמיות קצת, וממש להתקרב, ו... הוא שומר תורה ומצוות?

אני יכול לתת לך לדבר אתו הרע. בבקשה.

אתה מקיים תורה ומצוות?

כן. מלא?

לא מספיק, אבל... מה לא?

מה אתה צריך עוד להתחזק, אתה חושב?

שבת אתה שומר מלא?

שבת שומר מלא, כן.

ללמוד תורה אתה לומד?

לומד.

כמה?

לא מספיק, אבל אני לומד.

כמה?

מדי פעם.

שחרית, מלכה ערבית.

זה תפילה.

לומד תורה. לומד. אתה לומד. שיעורי תורה אתה לומד?

מדי פעם שיש להשתלמות.

מדי פעם. אתה מוכן ללמוד כל יום שעתיים תורה?

כן.

בתענית דיבור אבל.

לא לדבר שום דבר חוץ מלימוד התורה.

כן.

במשך שלושה חודשים רצוף, בלי הפסקה. זאת אומרת, לא תדלג יום אחד.

כן. כולל שבת.

מוכן? מוכן. מה שבך ושם האמא?

יהודה.

יהודה בן?

בן

חנה.

חנה.

השם ירפא אותך ברפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל ויקים אותך להלוך על רגליך בריא ושלם. אמן. אמן. אתה גם מוכן. בטח.

אני גם. שעתיים בתחנית דיבור שלושה חודשים עם השני, גם כן. בעזרת השם, כן. מוכנים? במוסר.

מוכנים. רגע, לבחור על הכיסא יש קציצית?

כן. יש עליך קציצית?

אשריך.

טוב, תזכו למצוות ושמתבשר בשורות טובות.

זיווג הגון בשבילי. שם? אבשלום בן מלכה.

אבשלום בן מלכה,

תזכה לזיווג הגון מהרה. אמן.

כן.

פה יש שאלה אצל היהודי, תעמוד עם החולצה האדומה. תעמוד.

תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

שאלה מקצועית.

מקצועית. אני לא רואה אותך, אתה מסתיר.

כן.

איפה היה בורא עולם בשואה?

בשמים.

איך? שישה מיליון נצפו בשואה.

נו. לא רחם על העם היהודי? עם נבחר?

הבנתי. ומה היה? איפה היה הקדוש ברוך הוא במבול?

לא יודע.

לא יודע.

הוא היה באותו מקום.

עכשיו, בוא אני אסביר לך.

במבול מתו כל העולם.

כל העולם מתו.

מיליארדים.

נשארו רק שמונה בתיבה,

הן החיות.

והקדוש ברוך הוא הקים עולם חדש.

למה? כיוון שהם חטאו והקדישו את הסאה.

בשואה הנוראה

עם ישראל גם כן לא היה במצב הכי שפיר.

והתחילו להתבולל הרבה בין אומות העולם ועזבו את אורחות התורה.

זאת אומרת,

כשהתחילה האמנסיפציה וההשכלה והשוויון שנתנו אומות העולם,

לאט-לאט יהודים הלכו וירדו.

ואז מה קרה?

כשמתקרבים לגויים,

אז הקדוש ברוך הוא עושה הבדלה.

מה פירוש?

אנחנו אומרים בהבדלה במוצאי-שבת,

המבדיל בין קודש לחול

הוא בין אור לחושך

ובין ישראל לעמים.

המבדיל בין קודש לחול זה שני קצוות,

ובין אור לחושך, אור וחושך זה שני קצוות,

ובין ישראל לעמים זה שני קצוות.

כמו שיש הבדל קבוע בין אור לחושך,

ככה צריך להיות הבדל קבוע בין ישראל לעמים.

מה ההבדל בין אור לחושך?

אתם יודעים, יש קיץ וחורף,

פעמים הימים ארוכים, פעמים קצרים.

אבל תמיד יש בין הערביים, בין אור לחושך, זמן קבוע בכל ימות השנה.

יש הבדל בין אור לחושך, תמיד קבוע.

אותו דבר צריך להיות הבדל מרחק בין

ישראל לעמים קבוע.

ואם ישראל מתקרבים לעמים יותר מדי, הקדוש-ברוך-הוא עושה הבדלה.

כשהתקרבו ישראל לאומות העולם, התקרבו, התקרבו, התקרבו, התקרבו,

הגוי התחיל לשנוא את היהודי ולהגיד שהוא מתעלק עליו ועל הכלכלה שלו וחי על חשבונו ומוצץ את דמו והציגו אותנו כערפדים ופרוטוקולים של זקני ציון ועשו מאתנו שדים.

למה?

כי התקרבנו יותר מדי.

אם היינו שומרים על ההבדלה לא היה קורה כלום.

כשהיינו במצרים עם ישראל ירד בהתחלה לארץ גושן,

וכשהיו בארץ גושן לא קרה כלום.

כשיצאו מארץ גושן התחילו להסתובב במצרים סיטי,

והתחילו להתערבב עם המסרים.

יצא פרעה,

שם לבנה עליו,

פיתה אותם, ואמר, מהיום תשתעבדו.

למה? הנה עם, עלה מן הארץ, מי אמר לך לזוז מגושן?

עלה מן הארץ, אה? מי אמר לא לעלות?

הגזירה היתה בהתחלה רק גרות.

גר יא זרעך בארץ לא להם,

אבל ועבדום ועינו אותם זה היה תנאי.

גר, כן,

אבל ועבדום ועינו אותם

זה היה תנאי.

מה הראיה?

נכון, אתם שמים שלוש מצות בפסח,

כהן, לוי ישראל.

את האמצעית חוצים

שני שליש ושליש,

כאות ו',

לאפיקומן,

וחצי נשאר.

למה עושים את זה בלוי?

משום שהיו שלוש גזירות,

גר,

עבדות ושעבוד.

כיוון שלוי ירדו רק למצרים, אז היתה להם גרות.

כיוון שהם לא יצאו מארץ גושן, לא היו להם עבדות ושעבוד.

210 שנה לא עבדו ולא שעבדו אותם.

אז כנגד זה חוצים את המצע של הלוי, כי הם היו רק בשליש ולא בשני-שליש.

אם ישראל גם היו כמותם,

לא היו עבדות ושעבוד, היתה רק גרות.

אבל הם יצאו לארץ, הסתובבו,

שופינג עשו במצרים,

אז קיבלו עונש.

זאת אומרת, אם אנחנו מתערבבים,

אוטומטית נהיה תבדלם. מה כתוב במצרים?

נתן ליבם לשנוא עמו.

הקדוש ברוך הוא נתן בליבם של המצרים לשנוא עמו.

למה הקדוש ברוך הוא נתן ליבם לשנוא עמו?

כי התחילו בני ישראל למשוך עורלתם והתחילו לא למול,

כי למדו מהגויים,

מעבדו עבודה זה רק מותם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא לטובתם של ישראל?

נתן למצרים לשנוא אותם,

ואז הם הרחיקו אותם מהם.

וזו היתה הצלה של ישראל בסוף,

שהוא ציווה אותם לקחת את הקורבן, את השה,

את האלוהים של מצרים,

ולשרוף אותו על המנגל.

אם תעשו כן ותיבדלו מהם

ותמרדו בחוקותיהם, אני אגל אתכם.

באירופה,

בזמן השואה,

בגרמניה היו 60% מתבוללים.

ובכל אירופה, בכל עיר,

הייתה בסך הכול ישיבה אחת מכלל האוכלוסייה,

שזה אפס קטן לעומת כמות היהודים שהיו שם.

זאת אומרת, עולם הישיבות מנה אלפים בודדים.

היום, לצערנו,

ההתבוללות של יהודים בעולם

היא הרבה יותר גדולה.

הרבה יותר גדולה. 90% בארצות-הברית ו-75% באירופה.

אנחנו הולכים ומתמעטים. היום אנחנו,

12-13 מיליון בעולם.

זאת אומרת, עברו 60 שנה,

ואנחנו, במקום להתרבות,

נסוגים בכמות המספרית. איך זה?

ההתבוללות נוגסת.

אז אם עוזבים את השם,

אם מחליטים, לא רוצים את התורה,

אז הקדוש-ברוך-הוא נותן בלבם לשנוא עמו.

עכשיו, מה קרה בשואה?

מתו 6 מיליון.

לא מתו. נרצחו, נטבחו, עונו, הושפלו.

אבל הם נקראים הרוגי מלכות.

כיוון שהגויים הרגו אותם בגין יהדותם,

הם נקראים הרוגי מלכות.

ומי שהוא הרוג מלכות זוכה לחיי העולם הבא.

אפילו אם הם לא היו בסדר,

זוכה לחיי העולם הבא.

זאת אומרת,

איך אפשר להציל 6 מיליון,

להציל 6 מיליון,

אם הופכים אותם להרוגי מלכות?

אם הם נהפכים להרוגי מלכות כעשרת הרוגי מלכות,

אז פרושו של דבר שנפלה להם זכות.

אתה יודע עד כמה זו זכות?

בואו אני אספר לך.

היה צדיק קדוש שנרצח, השם ינקום דמו, קראו לו רבי אלחנן וסרמן.

הוא היה ראש ישיבה,

והיו לו עשרות תלמידים.

הגרמנים הוציאו גזירה להרוג את כל בני הישיבה,

אבל את ראש הישיבה אמרו שהם לא ייהרגו.

ראש הישיבה לא הסכים.

אמר, אני הולך למוות.

הם, כל הישיבה.

לפני שיורים בהם כיתת יורים,

שאלו אותו אם הוא רוצה להגיד משהו.

הוא אמר, כן, אני רוצה להגיד לתלמידים שלי דבר מה.

אתם יודעים מה הוא אמר להם?

אמר להם, בני,

אנחנו נבחרנו להיות קורבן,

וכמו שבקורבן יש דין

שהוא יכול להיות פיגול,

כך גם אנחנו.

אם תזוח דחתנו

ונתגאה שנבחרנו להיות קורבן,

אנחנו ניפסל.

אז הוא מבקש מהם לא להתגאות שהם נבחרו לצאת להריגה.

תודה רבה שהכנעת אבי.

תהיה בריא.

אתה רוצה ציצית אולי?

אתה רוצה ציצית?

תביא, תביא. אשתריך, אשתריך.

בבקשה.

תן לו, בבקשה.

תשים כיפה על הראש.

יופי. תשים את הציצית עליך. תעזור לו שם.

חזק וברוך. תזכה לעלות ולהתעלות בתשובה שלמה.

אמן. תודה.

כן.

אפשר שאלה, כבוד השר? תכף, תכף. עוד מעט.

כן, רק רגע.

תן לה שם.

תרימי את היד.

כבוד הרב, רציתי לשאול אותך שאלה.

אומרים שכשהנפטר מופיע בחלום,

אז הוא בוחר בעצם למי להופיע בחלום, ולמי שיכול להועיל לו בעצם.

ואם יש אנשים שהוא לא מופיע אצלם בחלום, למשל,

והם מקורבים אליו, אחים שלו,

הורים שלו, והוא לא מופיע אצלם בחלום,

אז

למה זה בעצם קורה כאילו?

תראי,

זה לא מדויק שתמיד מישהו רוצה, הוא יכול לבוא, פעמים ניתנת רשות כזאת או אחרת עם חשבונות מאוד מורכבים.

אבל גם אם הוא הופיע אצל מישהו והוא אמר שהוא הופיע אצלו ואמר כך וכך, או נראה כך וכך,

אפשר להעביר את המסר בין בני המשפחה, לא צריך להופיע אצל כל אחד.

אם שולחים מכתב ומודיעים שאנחנו באים לשבת, אז מודיעים כבר לכל בני הבית.

לא צריך לשלוח מכתב לכל אחד.

אם הוא בא ואומר מסר, או שהוא מראה את עצמו עצוב,

וזה מראה שהוא למעשה רוצה שיעשו משהו בשבילו,

אז אם מודיעים את זה לכולם, כולם ידעו.

אבל לפעמים הקשר של הנשמות הוא דווקא בין אחד לשני ולא לאחר.

ואם למשל רואים אותו שמח או מאושר בחלום,

זה אומר שזה טוב לו? זה אומר שהוא בסדר שם למעלה? אם הוא היה צדיק

ורואים שהוא שמח בבגדי לבן, הנה מה טוב ומה נעים.

אם הוא היה רשע,

סימן שעכשיו פורים שם.

תודה רבה.

אפשר לשאול?

כן.

רציתי לדעת אם זה נכון מתי שבן-אדם נולד,

מראש מתי הוא ילך לעולמו.

נכון. כתוב יום המוות מיום היוולדו.

לכל אדם נקצה.

את מכסת ימיו,

אבל לא כולם זוכים להשלים אותה.

לכן כתוב בפסוק, רשעים לא יחצו ימיהם,

אפילו מחצית ימיהם הם לא עוברים.

אבל אם אדם היה צדיק,

כתוב שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של הצדיקים מיום אל יום.

משה רבנו נולד

בזן באדר ונפטר בן 120 שנה בזן באדר.

דוד המלך נולד בשבועות ונפטר בשבועות בן 70 שנה.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא משלים ימיהם ושנותיהם של הצדיקים מיום אל יום בדיוק.

תודה.

כן.

רק רגע.

רגע.

אתה רוצה לשאול?

תן לו בבקשה פה.

דבר. יש שאלה, רב.

למה הקדוש ברוך הוא נותן עונשים לצדיקים יותר מאשר החילונים?

הבנתי.

למה הקדוש ברוך הוא נותן עונשים לצדיקים יותר מהחילונים, אמרת, או מרשעים? כן,

חילונים, רשעים.

ובכן, לא כל החילונים רשעים.

יש כאלה שהם רק מוסווים.

אבל מכל מקום, הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים

כחוט הסערה.

ככל שאדם במעלה רמה הדרישות ממנו גבוהות יותר.

אתה יודע, גם בצבא,

מי שיש לו סיווג ביטחוני גדול יותר אז הביקורת עליו גדולה יותר.

מי שמגיע

לגדוד יותר חשוב,

ככה נדרש ממנו יותר. מי שטייס

צריך חמש שנים הקדמה לפני כן וכן הלאה.

זאת אומרת,

ככל שאדם רם במעלה, ככה ההקפדה עליו יותר.

אתה רואה גם, במדינה,

כמה שהתפקיד יותר בכיר,

הדרישות והרף הנדרש ממנו גבוה יותר.

אומנם במדינתנו זה לא חל,

כי הראש תמיד רקוב יותר,

אבל בסך הכול זה הנדרש.

אם מבצעים או לא, זה עוד עניין.

אצל הקדוש-ברוך-הוא הוא מדקדק

סביבה נסערה מאוד,

אבל הוא מנקה את זה.

אתה רוצה שאני אסביר לך דוגמה נוספת?

אם אתה הולך עם בגדים של מכונאי,

מתלכלכת קצת,

אז שולחים את זה לניקוי יבש?

לא.

אבל אם יש לך חליפה מיוחדת

ונהיה כתם קטן, שולחים יד לניקוי יבש, נכון?

ואם החליפה משמשת אותך לעבודה,

ואתה צריך להופיע עם החליפה הזאת,

ואתה נפגש עם שרים ומלכים,

אתה לא יכול ללכת להיות מלוכלך אפילו עם כתם קטן. מייד שולחים את זה לניקוי יבש, נכון?

אם צדיק מתלכלך בדבר קטן, מייד חייבים לנקות אותו.

לא משאירים אותו רגע בלתי נקי.

אז לכן מדקדקים אותו מייד.

אם התינוק חשוב, אז לא משאירים אותו מלוכלך.

מייד כשהוא מתלכלך,

יורד לו פה קצת, מייד מקנחים לו.

למה? כי הוא חשוב.

אבל אם הוא לא חשוב, אז גם אם הוא מלוכלך משאירים אותו ככה. בלאו הכי הוא יתלכלך עוד.

מי שעומד בגריז, בכלל לא מחפשים את הבגדים שלו.

הבנת? אז רשעים, לא צריך לחפש אותם בכלל.

יש לי עוד שאלה.

בבקשה.

לפני ארבע שנים נולד לי ילד חולה,

בעיות נשימתיות וכאלה.

זה אמור להתאחס כדי להתפלל. כאילו, אין לי כוח להתפלל.

כאילו, הוא מוריד לי מה...

קשה לי עם זה, כאילו, לראות אותו ככה.

אני ירדתי, ואשתי, ההפך, חזרה בתשובה חזקה.

הבנתי.

עכשיו,

הילד חולה, אתה הולך איתו לרופא?

כן.

לא התייאשת ללכת לרופא?

יש פעמים שכן התייאשתי.

אבל אתה הולך.

כן. אם לא תלך יהיה יותר גרוע, נכון?

נכון. אז למה אתה הולך לרופא? בשביל שתהיה לו בריאות, נכון?

נכון.

הרופא הזה הוא רופא טוב?

שאתה הולך אליו, או שיש יותר טובים?

ברור שהקדוש ברוך הוא, זה הרופא שלנו. אהה, אז יש רופא כל בשר ומפליל לעשות,

ולא עוד,

אלא שהוא נתן את המכה והוא יכול לקחת אותה.

התייאשת ללכת אליו?

אתה הולך לרופא בקופת חולים?

מה, הוא יכול לעזור? לעצמו הוא לא יכול לעזור.

קודם כול, רופא כל בשר,

ואחר כך, אם הרופא הזה יהיה השליח,

אז הוא יכול לעזור.

אבל לא הוא קובע.

אני מחצתי, ואני ארפא,

ואין מיידי מציל.

אומר הקדוש ברוך הוא, אתה צריך אותי.

אני עשיתי לסיבה מסוימת.

תשכנע אותי להסיר את הסיבה, אני אסיר אותה, אבל תשכנע אותי.

תעשה תשובה שלמה, תקבל עליך עוד ועוד,

ובעזרת השם תתפלל ותגיד, ריבונו של עולם, אתה רואה שאני משתדל?

אתה רואה מה אני הוספתי? מה עשיתי?

ואז הקדוש ברוך הוא אומר, או,

עכשיו יש לך פתחון פה, מבקש.

אתה יודע, קראו לו אדיר,

ואיזה רב אמר לנו להחליף לו שם, לאביחי חיים.

אז אבא שלי בא לי בחלון ואמר שאסור להחליף שם,

שבן אדם נולד אסור להחליף לו שם בברית גיל.

מה נעשה בדבר כזה?

תתפלל כמו שאמרתי לך, תחזור בתשובה, ובעזרת השם הבן יהיה בריא.

אני יכול לקחת על עצמי ציצית?

בהחלט, הנה כבר התחלה טובה.

בבקשה.

בוא,

ומה שם הבן?

אביחי חיים בן אופירה.

אביחי חיים בן אופירה, רפואה שלמה, מהרה, אמן.

בוא, קח, קח, קח.

בוא,

עצור, תפוס,

שים.

לא צריך להוריד את המעיל. אחר כך תעשה,

זה השכפץ עכשיו.

חזק וברוך. שהחיינו וקיימנו. ברוך אתה, אדוני אלוהים, מלך העולם. שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. אמן. חזק וברוך.

שם בסוף יש שאלה.

בסוף?

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

הייתי רוצה לדעת מה העיקרון, או יותר נכון הרעיון של הטלית קטן,

של הציצית.

מצווה ממצוות התורה,

ששקולה כנגד כל מצוות התורה,

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה',

מצווה חשובה שבגינה זוכים לראות פני שכינה כשנפטרים מן העולם.

זה בגד,

שהחיוב שלו, של המצווה הזאת, מגינה על האדם.

באחרית הימים, מי שזכה ללבוש ציצית יזכה ל-2,800 עבדים שישרתו אותו,

והקדוש-ברוך-הוא אפילו מהבגדים שלנו עשה לנו מצוות.

בסדר, אבל איך הגיעו לקטע הזה של הציצית? ממתי זה התחיל? כאילו, מה, אברהם אבינו אז, בזמנו, זה גם היה הולך עם ציצי?

מאז שהתורה ניתנה

יש לנו חיוב ללכת.

על אברהם אבינו נאמר שהוא קיים את כל המצוות כולן, כיוון שהוא השיג אותן שכלית גם בלי התורה.

אבל מכל מקום, מאז שהתורה ניתנה,

מצווה זו רשומה בתורה,

והיא חייבת את מי שיש לו בגד של ארבע כנפות.

אם אין לו בגד של ארבע כנפות,

מרובע או מלבן, הוא לא חייב.

דוגמה, החולצה שלך לא חייבת,

המכנסיים לא חייבים,

אבל בגד מרובע, מלבני, בעל ארבע כנפות,

חייב בציציות.

וארבע כנפות, יש איזה הסבר?

כי אומרים כשיש איזושהי תפילה, ארבע כנפות הארץ, לפני שמע ישראל.

כן, אז אמרתי שזה מגן על האדם.

אוקיי, אז ברשותך אני יכול לקחת על עצמי את עלית קטן.

בשמחה רבה.

בבקשה.

אתה נותן לו או כך?

תברך, אשריך.

אמן.

חזק וברוך.

רק שנייה.

כן, נו, שם היה מיקרופון בסוף, נו.

ערב טוב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב. רציתי לשאול למה אשה נסועה צריכה לשים כיסוי ראש.

התורה מחייבת את האשה ללכת עם כיסוי ראש מרגע שהיא נישאה.

הראשונה שעטתה כיסוי ראש על ראשה הייתה חווה.

כיוון שהיא חטאה לה' יתברך

והיא רצתה לעשות איזה מעשה על תשובתה על מעשיה,

היא שמה על ראשה כיסוי ראש כאבלה על מעשיה.

זו הייתה החווה הראשונה.

היום אנחנו שמים כיסוי ראש

כיוון שזה עניין של צניעות,

וכשאישה מכסה את ראשה היא גם מסמלת בזה שהיא כבר נישאה,

והיא מכסה את ראשה כיוון ששער הראש מוגדר כערבה.

וכיוון שאישה שהיא חשופת ראש,

וכולנו יודעים עד כמה חשוב לה להיות עם שערות הראש גלויות, כמו שאני רואה את התסרוקת שלך זה בטח עלה הרבה כסף,

לא?

אז זאת אומרת, משקיעים בראש הרבה,

אז כשמכסים את הראש,

פשוט מאוד זה יותר צנוע,

כי לא עם הראש מבליטים את האדם ומושכים תשומת לב יתרה, בפרט כשהאישה כבר נשואה.

ואם היא נשואה היא צריכה להתקשט לבעלה ולא להתקשט לאחרים.

אז כמובן לא אמרו לה שתשים כיסוי ראש שהוא לא יפה או משהו. היא יכולה ללבוש משהו נאה, אבל צנוע.

כי אם לא, אפשר להתפרע עם השערות לאין שיעור ובצמחים כאלה ואחרים,

ואנחנו יודעים בדיוק מה זה עושה ומה המטרה של כל הדברים האלה.

לכן, אישה צריכה להיות מכוסת ראש.

בעונש בתורה שכתוב שאישה, חלילה,

שסטתה מעל בעלה,

היו פורעים את ראשה ומגנים אותה בזה,

שזה גנאי שאישה הולכת גלויית ראש.

ואסור להתפלל מול אישה ולברך ברכות

כשהיא גלויית ראש והיא אשת איש נשואה, גרושה או אלמנה.

אז למה פאה מותר?

פאה זה לא שערות ראשה, זה כיסוי ראש,

רק עם שערות כאלה ואחרות.

פאה שאינה צנועה זה בדיוק אותו דבר.

פאה ארוכה

או צבועה בצבעים שהם לא צנועים,

היא גם אסורה.

אלה שמתירים מיהדות אשכנז ללכת עם פאה, זו פאה קצרה,

צנועה,

ושניכר שהיא גם פאה.

תודה רבה.

כן,

יש פה בחורצ'יק שרוצה לשאול?

ערב טוב, כבוד הרב.

אפשר לעמוד? תודה.

לפני 12 שנה, תקרא בבקשה את המיקרופון.

לפני 12 שנה אחותי נהרגה בתאונת רכבת, דרסה אותה רכבת.

בשבוע שעבר היה לי חלום שכמעט הורסת אותי רכבת, ואז אני מתעורר מהחלום.

את יודעת מה זה אומר?

תראה, אני לא קוראים לי יוסף, אמנון קוראים לי.

אבל בעזרת השם, אם היא באה אליך בחלום, לא, היא לא באה אלי בחלום.

אז מה אמרת?

מה שקרה לה, כאילו, זה קרה כמעט לי. חלמתי בחלום שכמעט הורסת אותי רכבת, ואז אני מתעורר מהחלום.

כאילו כמו שזה קרה לך. אחרי 12 שנה, בת כמה היא הייתה אז?

13 וחצי.

ואתה היום?

21. 21. הבנתי.

אתה שומר תורה או מצוות היום?

ככה ככה.

ככה ככה.

זה המצב של הרכבת, כמעט, אבל ככה ככה.

נשארת בחיים בסוף.

אז בעזרת השם יתברך,

תתקבל עליך לשוב בתשובה,

ותתכוון גם שאתה עושה את זה לעילוי נשמתה של אחותך,

ויהי רצון שיהיה טוב לשניכם. היא שם ואתה כאן.

אמן. מוכן?

אתה רוצה ציצית?

כן. אשריך. בבקשה.

תברך שהחיינו.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

כן, עוד שאלה?

ראיתי אותו. תכף, תכף. עוד מעט. כן, מי עוד?

עוד רגע תרצה לשאול?

תן לו רגע פה.

לא עובד.

כבוד האב, אני שומע צורה ומזוות.

אמרתי להורים שלי,

למה המצווה הכי זולה?

בזמן הזה, אם אני לא אחיה בין נטה,

תעשו סניבי תורה לבית-נטס,

תעשו סניבי תורה לבית-נטס, תעשו סניבי תורה לבית-נטס.

אז הכו ברוך.

אז הכו ברוך. כן.

הנה פה הוא רצה לשאול שאלה.

תן לו בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

רצינו לבקש מהרב, יש לנו חבר, שכן,

שהוא מאוד מתחזק, מאוד מתקרב בעבודת השם,

ואפילו היה לו קוקו מאוד ארוך כשהוא חתך את זה.

החבר יושב כאן אתנו, וגילו לו לאחרונה את המחלה.

השבוע הוא חזר מהטיפולים,

והפעם כבר הסדרה השלישית,

והוא שואל מה הוא יכול להוסיף על עצמו עוד בתורה ומצוות להתחזק, כדי שבעזרת השם הקדוש-ברוך-הוא ישלח לו רפואה שלמה, ואם הרב יכול גם לברך אותו.

קודם כול, הוא יכול ללמוד שעתיים תענית דיבור שלושה חודשים רצוף כל יום. אולי הרב ידבר אתו.

אני לא רואה אותו, מסתירים לי.

אתה מוכן ללמוד שעתיים כל יום תענית דיבור במשך שלושה חודשים? כן.

בעזרת השם.

רגע.

מי מהציבור הקדוש כאן מוכן ללמוד שתי הלכות כל יום לרפואתו, שירים את היד?

שתי הלכות.

תרימו, תרימו. זה לא כל כך מסובך, שתי הלכות. זה לוקח שתי דקות.

הנה, ברוך השם.

אז יש פה יהודים עיקריים שמקבלים על עצמם חודש ימים לפחות, בסדר? לפחות חודש ימים. תלמדו קודם רק שתי הלכות. אם תאכלו יותר, אשלכם.

כבר עכשיו. מה שמך?

חיים צהל בן אוריה.

חיים צהל בן אוריאל. נוריה.

בן נוריה.

השם ירפא אותך ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

אני רוצה גם ציצית, הרב. ציצית, בבקשה.

תמסור.

אני ממליץ לך לראות סרט שנקרא נסים התותח.

אתמול ראיתי אותו. ראית אותו? אתמול.

השם יעזור לך, שתרפא כמוהו.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהיה לו וקיימנו והגענו לזמן הזה.

אמן. חזק וברוך. מי עוד רוצה?

מי רוצה עוד ציצית? יש מישהו שרוצה פה ציצית? בוא, מותיק. בוא.

מי שרוצה ציצית, בבקשה.

מי עוד רוצה ציצית?

אתם רוצים ציצית? בבקשה.

כן. כך.

בבקשה. מי עוד רוצה ציצית?

בבקשה, כך.

רוצה?

בבקשה.

בבקשה.

תעביר לו שמה. בבקשה.

מי עוד רוצה ציצית?

מי עוד?

עוד?

מי עוד?

פה החבר'ה רוצים מקדימה?

קח.

מי עוד?

בבקשה.

מי עוד רוצה?

יש עוד מי שרוצה ציצית?

או, הנה עוד יהודי. איזה תסרוקת. יא חביבי, איזה תסרוקת.

וואי וואי וואי.

קח, בבקשה.

כיפה, בוא, בוא, בוא.

חייבים לצלם אותך.

בבקשה.

אתה רוצה שאני אחזור לך להוריד את זה?

אחרי העצמאות.

בבקשה, תן לו כיפה. רגע, קח.

רגע, תן לו לברך גם.

בבקשה.

אתה רוצה גם?

עוד מעט.

כן.

בבקשה.

זה עובד?

ברוך אתה.

ברוך אתה.

אדוני, אלוהים הוא מלך בעולם, שהחיינו והגיענו לזמן הזה.

ברוך הבא

כיפה?

כיפה?

כבוד הרב! נו שנברך... הרב זה מיותר למי לדאוג אותך? תן להם שם מאחורי על המסר למי למי? איפה? איפה הם?

איפה? שיבואו, שיבואו. תודה רבה.

רוצה בר שחיינו?

כן.

אתה רוצה לברך?

תהיה בריא מותק. תודה.

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש? יש מישהי שרוצה כיסוי ראש?

מי רוצה לשישי-שבת כיסוי ראש? ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהכינו והקימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

מי רוצה כיסוי ראש?

מה?

מי עוד רוצה ציציות? כיסוי ראש.

כן?

כן?

ציצית?

מי עוד?

הנה עוד אישה רוצה.

בבקשה.

מה?

מי רוצה לברך שיחיינו? בבקשה.

כיסוי ראש, בבקשה.

ציצית, בבקשה. תמחי לבן, לבן. זה לבן שלך. מי עוד?

מי רוצה לברך שיחיינו?

בבקשה.

מי רוצה עוד כיפה?

כיפה?

כיפה?

כיפה?

ציצית?

כיסוי ראש.

רוצה בהמשך יד. כיסוי ראש? כיפה?

כיסוי ראש? כיפה? ציצית?

כיסוי ראש?

כיסוי ראש?

הרב, להגיד הרב?

את נשואה?

כיסוי ראש? הוא נתן לך. ציצית?

ציצית?

כיסוי ראש?

ואחרון, כיסוי ראש אחרון.

כיסוי ראש אחרון?

כיסוי ראש?

כיסוי ראש? נתן לו את האחרון. יש לך עוד אחד, אדם? כן.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד שלמה וכל הקהילות הקדושות והתורות, הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה,

הם ונשיהם ובניהם לתלמידיהם וכל אשר להם.

הקדוש-ברוך-הוא יזכה את כולכם לשוב בתשובה שלמה,

אמן, אמן, אמן, בריאות שלמה ואיתנה, אמן, נחת והצלחה, אמן, פרנסה טובה, אמן, מסיעתא דשמיא, אמן, גידול בנים בבריאות שלמה, אמן,

זיווגים הגונים, אמן, זהו וקיימא, זהו חי וקיים,

ולעילוי נשמת המנוח יוסף בן מרים, מנוחתו עדן, אמן, ויעקב בן אסתר, רפואה שלמה, ברוכים תהיו להשם.

מרים בת זוהר, תזכה לרפואה שלמה ונחמה גדולה,

בהרב דוב קוק ובמשפחתו, בריאות שלמה, בן שושנה.