יבנאל - חודש אלול

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו וברחמו ירוויח.

הערב הזה יהיה להצלחה ולברכה לקארין בטרוט

בחיים שמשון בן סימה לבריאות איתנה.

לחוכמה ולעשירות.

תודה לכל הפעילים שעזרו וסייעו בארגון הערב.

הערב יהיה גם לעילוי נשמת אבי מורי,

יחיא זכריה בן עווד,

ולעילוי נשמת אמי הורתי,

רומיה בצלם,

מנוחתם עדן.

בכל שנה אנחנו עושים שני ימים של ראש השנה,

ואפילו בארץ ישראל,

וזאת מחמת ספק.

וגם היום, כשאנחנו יודעים, בקביעת החודש,

התקנה קיימת ועומדת.

למה צריך לעשות יומיים ראש השנה?

מילא, בימים טובים עושים יום טוב שני של גלויות בגלל שלא יודעים אם נתקדש החודש,

אבל בראש השנה אפילו בארץ ישראל, שכן יודעים אם נתקדש, למה עושים יומיים?

וצריך ביאור.

איך אנחנו מתפללים ביום שני של ראש השנה

בדיוק את אותן תפילות ששייכות ליום הדין,

ליום הראשון?

יום הדין, היום יעמיד במשפט

כל יצורי עולם.

אז בשאר ימים טובים של גלויות קידשו חכמים את היום בקדושת יום טוב,

וכל דיני יום טוב חנים עליו.

אבל איך שייך גדר של יום הדין מדרבנן?

עוד יום דין?

רבנן קובעים יום דין?

איך זה?

הזוהר הקדוש מאיר את עינינו בעניין הזה.

תנן

ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו.

יום ביומו מהי?

אלא הנטרן יומין דראש השנה.

משפט עמו ישראל דבר יום ביומו זה שני הימים של ראש השנה.

ולמה צריך שני ימים?

משום שיש שני בתי דין שמתחברים כאחד.

יש דין

עליון

שהוא דין קשה,

ויש דין תחתון

שהוא דין רפה,

רפוי,

ושניהם נמצאים.

וכיוון שהם שני בתי דין שמתחברים כאחד,

דין עליון שהוא קשה עם דין תחתון שהוא רפה,

ושניהם נמצאים.

אז זוהר הקדוש מלמד אותנו דבר גדול,

שגם דברים שבאו על ידי תקנת חכמים, זיכרונם לברכה,

משום סיבות ידועות,

יש להם טעם פנימי על פי עומק סתרי התורה.

כמו שאנחנו יודעים בעניין שברים,

תרועה שאנחנו תוקעים מספק,

משמעות תרועה כתובה בתורה לא נתבהרה לנו,

ומספק עושים שברים ועושים תרועה ועושים תקיעה.

גם להם יש טעם פנימי.

ונאמר שם,

בזוהר הקדוש,

ועל זה לא יודעים

אלה הבבליים

את הסוד של יבבה ויללה,

ולא יודעים שאת שניהם צריכים,

ומבאר שם זוהר את טעמם.

אז רואים שכל מה שחכמים תיקנו,

אפילו שאנחנו שומעים איזה סיבות כאלה ואחרות,

יש בזה סודות נסתכלים.

דברים שנתקנו על פי זה.

בכתבי הארי, זיכרונו לברכה,

מבאר את דברי הזוהר האלה בעניין שני הימים של ראש השנה, ואומר

שגדר היום הראשון של ראש השנה

זה לתקן את הפנימיות של העולמות.

דהיינו, את הסוד של הנשמות.

פנימיות העולמות

זה סוד הנשמות.

זה היום הראשון.

יום שני זה לתקן את חיצוניות

העולמות

שזה סוד העולמות.

אז יום ראשון סוד הנשמות,

יום שני סוד העולמות.

והדברים הם עמוקים ואי אפשר לבאר אותם במלוא היקפם.

אבל ניתן לומר כן,

שתי הבחינות בדין מקבילות הן

לשני אופנים של השגחה שידועים לנו.

מי שלמד את כתבי הרמח״ל,

דעת תבונות,

יודע שיש השגחה פרטית

ויש השגחה כללית.

ונבער את זה כאן בקיצור.

השגחה פרטית

היא מכוונת כלפי מי שעומד בדרגה

של עובד השם יתברך לשמה.

מי שעובד את הקדוש ברוך הוא לשמה, שהוא ממש עבד לפני מלכו של עולם,

זה יש לו השגחה פרטית.

הוא בבחירתו ובמעשיו מגלה בעבודתו את כבודו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

על ידי הבחירה והעבודה שלו מתפרסם

שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם. זה נקרא עובד השם אמיתי.

ונקראת ההשגחה עליו פרטית,

מפני שהיא מכוונת כלפי כל איש לפי העבודה העצמית שלו.

ועל כן היא גם נקראת השגחה אישית.

ההנהגה הזו היא בדקדוק רב לפי מעשיו,

ונותנים לו את כל הכלים הנצרכים לו לעבודתו.

גם מונעים ממנו לעת הצורך כלים,

כי לאיש כזה גם מניעת הכלים זה סיוע בשבילו,

כדי שיפשפש במעשיו למה נטלו ממנו את הכלים.

ועל זה נאמר שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה.

אז הצדיקים האלה, השלמים בעבודתם,

עובדי השם באמת ולשמה,

מקבלים את כל הכלים הנצרכים לעבודתם מאת השם, כי זה חפצו,

והם עושים רצונו.

ודאי שייתן להם כלים כפי מה שהם נדרשים.

אבל אם הם חלילה מזייפים משהו,

השם נוטל כלים מסוימים מהם,

כדי שיתבוננו למה נחסר מהם,

ויתעוררו לשוב

לדרך הסלולה.

על זה נאמר שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.

אלה זוכים בלבד

להשגחה פרטית,

השגחה אישית.

זה מה שנאמר, השגחה פרטית.

אבל יש גם השגחה כללית.

היא למי שאינו עובד השם כלל,

או שהוא עובד את השם מחמת שגרה,

מצוות אנשים מלומדה,

בלי הכרה פנימית,

בלי התבוננות,

בלי העמקה.

לכן אין במעשיו כדי לגלות את כבודו של הקדוש ברוך הוא באופן ישיר.

תוכן החיים שלו בעצם

הוא משהו שעוסק בהכנות הנדרשות לצדיק

ולתקן את העולם

שבו עושה הצדיק את עבודתו.

כמו שהרמב״ם אומר בהקדמה למשניות,

שכל העולם עומד בזכות אדם אחד שנקרא צדיק יסוד עולם,

וכל העולם כולו

הם משרתיו,

והם מכינים לו את כל הכלים שלא יחסרו לו לעבודת הבורא יתברך.

עד שאומר הרמב״ם דוגמה שייתכן שאותו צדיק

יצטרך ללך בדרך מסוימת

ויצטרך לנוח לענפיו של אילן

בצלע ענפים.

אז הקדוש ברוך הוא יקדים

להעשיר אדם מסוים

שיהיה במסלול ההליכה של אותו צדיק בעוד 30 שנה,

וייתן לו המון כסף בשביל שיבנה ארמון

עם הרבה עוצי תמר ונופים שנוטים החוצה,

כדי שהצדיק יעבור פעם אחת בחייו שם

ויזדקק לצל

של אותו אילן.

אז כל מה שקיבל העשיר כל ימיו

היה רק כלי

בשביל לשמש את הצדיק פעם אחת.

כל הסינים

1.3 מיליארד מיליון

זה רק כלים

בשביל הצדיק

שיוכל להשיג

חפצו בעבודת הבורא.

כל האמריקאים

והאירופאים

והממציאים

כולם

עובדים רק בשביל צדיק יסוד העולם, שאם יזדקק משהו

בעולם יהיה מצוי לו.

ולא יחסר לו כלי לעבודת הבורא.

אז מה שמגיע לאנשים כאלה

שהם לא עובדים את השם בכלל, או שימו לב,

או שעובדים את השם דתיים,

אפילו חרדים,

אבל מצוות הנשים מלומדה

באופן שגרתי.

אבל לא באופן מעמיק.

לא באופן של הצדיקים האמיתיים לשמה כל דבר ומכוונים רק לעבודת הבורא.

הם רק משמשים כלים

לצדיק האמיתי

ולתקן את העולם

שבו

עושה הצדיק את עבודתו.

אז מה שמגיע לאנשים כאלה בעולם הזה לא מכוון לפי מעשיהם הם,

כי בזכות עצמם לא הייתה להם זכות קיום,

אלא זוכים לפי צורכי עבודת הצדיק.

נמצא שהשגחה עליהם אינה ישירה,

וזו נקראת השגחה כללית.

אתם שומעים עד איפה הדברים?

זאת אומרת, אם אתה לא צדיק,

אין לך זכות קיום.

אז איך אתה מתקיים בסופו של יום?

לא בזכות עצמך,

אלא לזכותו של הצדיק שתשמש כלי,

בין במישרין,

בין בעקיפין,

בין בעקיפי העקיפין.

וכזה הוא חלקם של כל אומות העולם,

וגם של אותם מישראל ששמים את עיקר עסקם בענייני קיום העולם הזה.

וגם של אותם שעוסקים בתורה ובמצוות,

באופן חיצוני,

מחמת שגרה בלבד.

או שלא לשמה.

אתם שומעים מה זה?

שגויים,

ואפילו שומרי תורה ומצוות שעושים מצוות אנשים מלומדה, שווים

לעניין מה?

שאין להם זכות קיום מצד עצמם,

רק בהשגחה כללית ולא פרטית,

ולזכותו של הצדיק.

ואם תעיינו במה שכתב הרמב״ם במורה נבוכים בחלק ג', יז' וייח',

ובהקדמתו לפירוש המשניות על מה שאמרו זכרון המנוחה, אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע עמות של הלכה,

ואני כבר אמרתי לכם בקצרה מה כתוב.

וכן מספורנו בפרשת תזריע י״ג מ״ז.

אז תוכלו לראות את ביאור הדברים שאמרנו כרגע.

אומנם, ככה אומר, אומנם הנרדמים אשר לא התעוררו כלל,

איך אנחנו אומרים בתחילת הסליחות?

ישן אל תרדם

ועזוב את לעליך.

אנחנו נרדמים.

כך אומר הרמב״ם,

אף על-פי שתקיעת שופר בראש השנה,

גזירת הכתוב,

רמז יש בו.

עורו ישנים משינתכם ועקיצו נרדמים מתרדמתכם,

ושובו אל השם וחפשו במעשיכם,

כי העולם רדום.

אז הוא אומר, אומנם הנרדמים אשר לא התעוררו כלל, והם כל בני הגויים,

ורוב האומה הישראלית,

רוב האומה הישראלית,

זולתי יחידי סגולה,

הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע כשאר מיני בעלי חיים

אשר לא תיפול השגחה אלוהית באישיהם,

באופן הפרטי,

אלא במיניהם

בלבד

כי בהם תשלם כוונת הממציא דברה.

זאת אומרת, אין להם זכות של השגחה פרטית אישית,

אלא כללית כמו

שהתקיים המין הזה.

אבל אף על פי כן,

גם אלה שחיים תחת השגחה כללית

הם בעלי בחירה.

והם נידונים על הבחירה שלהם בראש השנה.

אומנם הקיום שלהם זה בזכות הצדיק, שהם כלים בעבורו,

אבל נידונים הם לברר

אם ראויים הם לזכות זו או לא.

מה מבררים בעצם?

אם הם זכאים להישאר בעולם

לא בזכות עצמם,

אלא לשמש את הצדיק בעולם.

האם הם ראויים או לא?

ובזה שונה האדם משאר הנבראים

אשר היותם כלים תלויה רק בצורכי הצדיק לבד.

אבל האדם נידון בזה לא רק מפאת צורכי הצדיק לבד,

כמו בעלי חיים,

אלא גם מפאת הבחירה שלו,

אם הוא ראוי לזכות

לשמש את הצדיק.

עכשיו נבוא לביאור שהתחלנו בהתחלה ונבין כפתור ופרח.

הנה הגדר של יום ראשון של ראש השנה.

אמרנו שזה דין קשה

וזה דין הפנימיות,

וזהו דינו של הצדיק עצמו, שדנים אותו ביום הראשון,

שהוא נמצא תחת ההשגחה הפרטית.

זהו הדין העליון שמוזכר בזוהר.

וכן, עניין סוד הנשמות,

שאמר הארי הקדוש בכתביו,

וזהו גדר הפנימיות של האדם,

שאז דנים ביום הראשון את האדם על-פי פנימיותו,

ורק הצדיקים.

הגדר של יום שני של ראש השנה

הוא הדין של הכלי

לפי מבט השגחה כללי,

והדין הזה הוא רפוי,

כי זכויות מועטות יותר נדרשות כדי לזכות

להיות כלי לצדיק,

מאשר לזכות בדין בזכות עצמו,

וזהו דין תחתון,

דין בבחינה של חיצוניות,

תיקון העולם עבור עבודת הצדיק,

וזה נקרא סוד העולמות, כדברי הארי, זיכרונו לברכה.

יום ראשון זה סוד הנשמות של הצדיקים שנידונים על עבודתם הגדולה.

יום שני זה דין הכלים, אלה שישמשו כלים לעבודת הצדיק,

וזה נקרא סוד העולמות.

גם בעבודה החיצונית,

תורה ומצוות,

שלא לשמן,

יש שתי בחינות.

יש מי שעיקר שאיפתו לשמה,

אבל הוא משתמש בשלו-לשמה בתור סיוע כדי להקל מעליו את מלחמת היצר.

בזה נמצאת השלו-לשמה מסובבת מהלשמה ותחת שליטה שלה.

אז זה מצב יחסית טוב יותר,

כי באמת הוא מתכוון לשמה,

רק הוא לא יכול כל דבר לעשות אותו כהווייתו,

אז הוא משתמש פעמים בכלי שנקרא שלא לשמה כדי להגיע ללשמה.

אבל יש מי שעיקר שאיפתו הוא בשלו-לשמה,

אבל נמצאת בו נקודה של לשמה,

והיא תוכל בסוף להביא אותו גם כן לשמה.

עכשיו שימו לב מה קרה.

בזמן הבית,

בית המקדש,

עדיין היו הלבבות של עם ישראל בגדלותם,

והיה עיקר השאיפה שלהם לשמה, לעבוד את השם לשמה,

לא לשום סיבה, לא כבוד, לא תאווה, לא חמדה,

לא קנאה, לא שנאה, לא תחרות,

רק לעבוד את השם לשם הבורא יתברך.

ככה היו הלבבות בזמן בית המקדש.

וכיוון שגם החיצוניות שלהם הייתה בטלה לגבי הפנימיות שלהם,

היה בהם בעיקר דין פרטי.

והדין על היותו כלי לשאר בני האדם היה טפל לזה.

זאת אומרת, דנו אותם בהשגחה פרטית,

והדין של כלי אצלהם היה טפל.

על כן היה רגיל להיות ראש השנה רק יום אחד,

כמו עיקר הדין.

ואם לפעמים הם ירדו ממדרגתם,

העם ירד ממדרגתו

ונטו לצד החיצוניות, לא לשמה,

סיבבו מן השמים שיאחרו העדים לבוא להעיד

שנתקדש החודש,

ואז היו שני ימים של ראש השנה.

למה?

כיוון שהם ירדו ממדרגתם,

אז יהיו שני ימי דין

כדי שהם יוכלו להיות נידונים כמו כלים לצדיקים,

ולא כצדיקים,

שאם לא היה כן,

לא הייתה להם זכות קיום.

אתם שומעים עד כמה זה חמור

שבן-אדם שלא עובד את השם לשמה, אין לו זכות קיום.

אז הקדוש-ברוך-הוא יצר מצב

שיהיו שני ימי ראש השנה,

אחד לצדיקים הגמורים שהם בהשגחה פרטית,

ואחד מאלה שלא זכו לחיות בזכות עצמם,

אלא שהם יהיו כלים

לעבודתו של הצדיק.

זה יום שני, זה הדין הרפוי,

לא הדין הקשה.

לא כחוט השערה.

הדין השני של יום שני,

זה לא צריך את כל הזכויות כמו של הצדיק בשביל להתקיים.

גם בבית שני,

אפילו שלא שרתה בו שכינה כמו בבית ראשון,

מכל מקום בדרך כלל גברה פנימיות

על החיצוניות,

כי ראו את קדושת בית המקדש,

בית הניסים,

כמו לשון של זהורית, שהיה מראה שנתקפר לישראל.

אבל לאחר החורבן,

בעוונותינו הרבים, גברה החיצוניות על המעשים,

ועל כן תיקנו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

יום שני של ראש השנה באופן קבוע.

אפילו שאנחנו יודעים היום את קביעות החודש בדיוק,

תיקנו חכמים שיהיו שני ימים.

למה?

אם לא, חס וחלילה,

לא תהיה אפשרות קיום לאלה שלא עובדים את השם לשמם.

הרי שיש לנו שני דיני שמים נפרדים בשני ימים.

ביום הראשון דנים את האדם על דרגת פנימיותו,

אם הוא יזכה בדין במבט השגחה.

פרטית.

ובחסדי שמים הוסיפו לנו עוד בחינה אחרת בדין,

שאם לא זכינו חס ושלום בדין הראשון,

אולי נזכה בדין השני, בדין הרפוי.

זה דברים שלא הרבה אנשים שמעו ויודעים.

אנשים חושבים ראש השנה זה דבר נחמד,

אוכלים תפוח בדבש,

סימנם מילתא,

והם אבסוטים,

נובשים בגדי לבן, נפגשים עם כולם, בני משפחה,

חוגגים מה שנקרא.

ואנשים לא נותנים דעתם שאין להם זכות קיום בכלל.

למה אין להם זכות קיום?

כי הם עושים את כל המצוות.

אבל הם עושים אותם בדרך של שגרה.

הם עושים את זה מצוות אנשים מלומדה.

הם לא עושים את זה לשמה.

ממילא,

אתה לא עובד את הבורא,

אתה עובד את מה שנוח לך.

מה שנוח לך, אתה עושה איך שנוח לך.

אתה לא עושה איך שהכתוב ביקש,

עם כל דקדוקי המצווה

ועם כוונה לשמה, כי מצוות צריכות כוונה.

אז ממילא,

אצל מי אתה עובד, סליחה?

בורא עולם אמר בדיוק מה צריך לעשות.

יש דין בשולחן ערוך.

מי שמזלזל בנטילת ידיים,

נעקר מן העולם.

שמעתם דבר כזה?

המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם.

למה?

מה קשה לנטול ידיים?

והוא כבר נוטל,

אז למה בזלזול?

מה זה זלזול?

צריך שהנטילה תהיה על כל כף היד עד הפרק.

והוא נוטל, ופה לא מגיע מים, עושה ככה וככה וככה, ולא מגיע לפה מים,

ולא מגיע לפה מים, והוא לא עושה על פי הדין.

זה נקרא מזלזל.

מורה עולם ביקש א', ואתה עושה ב'.

נעקר מן העולם.

יש דין.

לא תוקעים בשופר

בראש השנה שחל בשבת.

למה?

שמא ייטלטל שופר ברשות הרבים.

רגע.

תקיעת שופר

תקיעת שופר

זו תקיעה

שמגינה עלינו מפני הקטרוג

של השטן,

ואנחנו יכולים להינצל.

אבל חכמים תיקנו

שעלול להיות בן אדם אחד

מכל ישראל שיטלטל שופר בשבת

ויתחייב עונש.

אז דוחים את כל תקיעת שופר של כל ישראל ביום שבת

בשביל שאחד מישראל לא יעשה חטא.

אז אתם מבינים מה זה חטא?

ומה ידעו חכמים שזה חטא?

מי מבין דבר כזה?

אבל לצערנו הרב, אנשים לא לומדים מוסר.

יש לומדים הלכות, לומדים גמרא,

בקיאים,

שס ופוסקים.

אבל מוסר לא לומדים.

איך עובדים את השם יתברך?

מה זה יראת שמיים?

מה השם שואל מעמך?

כי אם ליראה,

אז כל ספר מסילת ישרים,

זה איך מגיעים ליראה ומה משיגים בזכותה.

עד רוח הקודש ותחיית המתים, שתוכל לחיות מתים.

אז אדם אומר יראה,

מלה אחת.

אבל יש על זה ספרים רבים.

מראשית חוכמה,

מה זה יראה?

מראשית חוכמה יראית השם.

ספר ראשית חוכמה, לקרוא אותו, להבין מה זה יראה.

יראת השם היא אוצרו.

אם יש לך את כל השס

וכל הפוסקים,

ואתה יודע בעל-פה,

ואין לך יראת שמיים, אין לך כלום.

הכול הולך לסטרה אחרה,

כי זה לא לשמה.

הגמרא אומרת

שאינו דומה שונה פרקו מאה למאה ואחד.

זה ששונה פרקו מאה

נקרא לא עובד השם.

זה ששונה פרקו מאה ואחד נקרא עובד השם.

הפרש של אחד.

הלוואי עלינו שנלמד פעמיים.

שלוש.

חמש.

עשר.

מאה פעם בן-אדם לומד.

חוזר על השס מאה פעם.

חוזר מאה פעם

על משנה.

אבל היה יכול לעשות עוד אחד ולא עשה, זה נקרא לא עובד השם.

הוא החליט להפסיק פה מספיק.

במאה עגול אני עוצר.

ההוא המשיך 101,

אצלו אין מספיק, הוא ממשיך.

זה עובד.

זאת אומרת, המושגים שלנו בכלל הם לא מושגים שמושתתים על מה שחכמים,

זיכרונם לברכה, מלמדים אותנו.

אבל חסד הבורא,

כמו שלמדנו עכשיו,

להציל גם את אלה שהם עדיין לא הגיעו להכרה ולא למדו כראוי,

שתהיה להם זכות גם כן בדין.

אם לא בזכות עצמם,

אז להיות כלים לצדיק.

עכשיו אנחנו יכולים להבין

מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

אמרו, מה זה אפיקורוס?

כגון האומר,

מה מועילים חכמים

לעצמם הם קוראים, לעצמם הם שונים.

מה יש מהדתיים האלה?

כל הזמן הם מתנדנדים ולומדים. מה יש מהם?

איזו תועלת?

זה נקרא אפיקורוס.

ומה דינו?

אין לו חלק לעולם הבא.

כך גזרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אין לו חלק לעולם הבא. מה הוא אמר?

משפט אחד.

מה מועילים חכמים?

מה ייהנו רבנן?

זהו, מזלזל ככה ואומר, וזהו.

חרץ גורלו, אין לו חלק לעולם הבא.

וזה מפליא ומדהים, איך ייתכן?

הרי רוצח שרצח את הנפש,

יש לו חלק לעולם הבא.

הוא יקבל עונש,

הוא יתוקן.

אבל יש לו חלק לעולם הבא.

ואילו מי?

מי שאמר משפט,

אלה הדתיים, לומדים,

מה הם מועילים?

זה אין לו חלק לעולם הבא. למה?

אומר הגאון מווילנה,

כל עמל אדם לפי הוא.

אומר הגאון מווילנה, זכר צדיק וברכה, הלוואי

שכל העמל של האדם בתורה ובמצוות

יספיק לו בשביל מה שהוא אוכל בפיהו.

אכלתם ארוחת ערב?

צהריים אכלתם?

הלוואי שכל המצוות שעשיתם יספיקו כדי

כדי שתהיה לכם את הזכות לאכול ארוחה.

מה אתם חושבים, לאכול

ארוחה זה בחינם?

הרי אם לא תהיה ארוחה ועוד ארוחה, אתה לא תהיה.

ומי זימן לך את הכול? מי הכין את הכול?

מי ברא את העולם בצורה כזאת שיהיה לך הכול?

מי זה המוציא לחם מן הארץ שהכל נהיה בדברו?

בורא פרי העץ, בורא פרי האדמה.

מי זה?

אז הכין לך הקדוש ברוך הוא, והלוואי שכל התורה והמצוות שלך יספיקו למה שאתה אוכל בפה.

לפי זה,

אם כל מה שאדם עשה, תורה ומצוות, זה בשביל האוכל שהוא אכל, מה יישאר לו?

מה יישאר לו לקבל שכר לעולם הבא? לא יישאר לו כלום.

לא יישאר לו כלום. אומר החפץ חיים,

זכר צדיק, קדוש ברוך הוא.

הגמרא אומרת

שבכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת,

אוי,

אוי, אוי, אוי, אוי, לא משגחים בחנין הבנים.

לא מהר חורב, כל יום יוצאת בת קול.

כל יום יוצאת בת קול ואומרת.

כל העולם כולו ניזון בשביל חנין הבני.

וחנין הבני די לו בקו חרובין מערב שבת לערב שבת.

שימו לב מה הגמרא אומרת.

מה שאמר הרמב״ם.

כל העולם,

זה כל העולם,

סינים, אמריקאים, אירופאים, אפריקאים וכולם, כמו שאמרנו קודם.

כל העולם ניזון,

זוכה לאכול, לשתות הכול,

בזכות

ובשביל של חנינה בני.

יש אחד שקוראים לו חנינה בן דוסה.

הוא צדיק יסוד עולם,

ובזכותו כל העולם כולו ניזון.

אז כיוון שכל העולם כולו ניזון בשביל חנינה בני,

אבל אם יש חנינה בן דוסה שכל העולם ניזון בזכותו ובשביל שלו,

אז אנחנו לא מבזבזים

את הזכויות שלנו, והן נשארות.

ואז נוכל לקבל

שכר לחיי העולם הבא.

אבל האפיקורוס,

מה הוא אומר?

מה מועילים חכמים?

הם לומדים לעצמם,

שונים לעצמם, אין מהם שום תועלת.

אה,

אתה מכחיש את התועלת מהצדיקים?

לא תיהנה מהם.

ואתה תאכל

את כל מה שאתה אוכל על חשבון הזכויות שלך.

יוצא שכשיצא מן העולם לא יישאר לו זכות אחת,

וממילא אין לו עולם הבא.

לכן אפיקורוס,

אין לו חלק לעולם הבא.

זה לא שחכמים זיכרונם לברכה

והענישו אותו.

הם רק קבעו לו

בדיוק שידע מה גרם בעצם זלזולו בתלמידי חכמים.

עכשיו אתם מבינים מה זה זלזל.

כל המזלזל בנטילת ידיים

נעקר מן העולם.

אז כמה יש עוד מצוות אצלנו, מזלזלות?

כמה אנשים מברכים ברכת המזון בתשומת לב

ומבינים מה שהם אומרים?

אדם בבוקר אוכל ארוחת בוקר

ורץ מהר לעבודה.

לכן הוא מברך ברכת המזון

בחיפזון

ולפעמים גם משלים אותה בדרך.

ומה הוא אומר בברכת המזון?

הזן את העולם כולו בטובו, בחן,

בחסד,

ברווח וברחמים רבים,

נותן לחם לכל בשר,

כי לעולם חסדו ובטובו הגדול

אל יחסר לנו וכו'.

מה אמרת?

אמרת שבעצם לא צריך ללכת לעבודה.

לאן אתה רץ?

אמרת שהוא זן את העולם כולו, כולל אתה.

וחן, בחסד, ברווח

וברחמים גדולים אפילו שלא מגיע לך.

והוא נותן לחם לכל בשר גם נרשעים.

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

ברוך אתה ה' הזן את הכול.

נו, אז למה אתה רץ לעבודה על חשבון ברכת המזון?

זה נקרא מצוות אנשים מלומדה.

כשאדם לא חי בהתבוננות,

המצוות נעשות

על הדרך.

ברכות השחר.

איזה מהירות?

פוקע, חברים,

מתיר אסורים,

זוקף כיפופים,

מלבש ערומים.

דקה, דקה, דקה.

דקה, דמעה.

דקה, דקה, דקה.

מה זה?

שותה.

עוד לא הגיע הכוס, הוא כבר גמר את הברכה.

מצוות אנשים מלומדה.

מה דינו בראש השנה?

אין לו זכות קיום.

אז איך הוא מתקיים?

בזכות הצדיק.

שבדרך עקיפה דעקיפה דעקיפה

הוא ישמש את הצדיק ואפילו פעם אחת בחייו.

ואפילו לא במישרים.

רבותי, זו הבנה שצריכה להחריד אותנו

ולעורר אותנו.

מה אנחנו אומרים בתפילה בראש השנה?

מלכויות,

זיכרונות,

שופרות.

מלכויות, אומר הקדוש ברוך הוא, תאמרו פסוקים של מלכויות,

שתמליכוני עליכם.

מה זה תמליכוני עליכם?

שאני מלך ואתם עבדים.

אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי איתכם מארץ מצרים.

בשביל מה?

להיות לכם לאלוקים.

אז תמליכוני.

ראש השנה זה המלאכה של הקדוש ברוך הוא.

נמליכך מלך.

אבל אם הוא מלך, אנחנו עבדים,

והעבדים עושים בדיוק

מה שהמלך אומר.

אז אם בן אדם

ממליך את הקדוש ברוך הוא עליו,

אז ודאי שהוא יעשה כל דבר שהמלך אומר בתשומת לב,

כי אוי ואבוי,

אפילו בדין בשר ודם, מי שעובר על גזרת מלך חייב מיתה.

אבל אנחנו חיים

חיי שגרה.

ולא חיים בהתבוננות.

וחייבים לחיות בהתבוננות.

לכן העצה של כל גדולי ישראל היא שילמד כל יהודי לפחות

שעה אחת ביום מוסר,

חוץ ממה שהוא לומד.

שעה שלמה, תמימה,

מוסר. לא בקריאה, בעיון.

ויתבונן מה המוסר אומר עליו, לא עליו.

ויראה איך לתקן.

את מה שהוא קרא ומה שהוא למד,

ויתחיל להשתנות.

ואם יעמוד כך,

תוך שנים

הוא יכול להפך מאדם פשוט

לאדם צדיק אמיתי,

שידונו אותו ביום הראשון של ראש השנה,

ויזכה בדין בזכות עצמו,

ותהיה עליו השגחה פרטית אישית מאת השם יתברך בכל עת.

כי אין השם

אל ירי אב,

אלא מייחלים לחסדו.

למי שיש שאלות,

בבקשה.

אני מקווה שזה לא יהיה מסובך, נראה לי שהבנתם.

אבל עכשיו נשאר לכם רק להפנים ולקיים.

עדיף להיות נידונים ביום הראשון.

ערב טוב.

ערב טוב.

איך אני אתחיל?

מההתחלה.

כן, ארוך מדי.

שהערב אמר את

המהלך הזה שיש שתי ימים,

והיום הראשון זה לצדיקים שבאמת זה בזכות, והיום השני זה דין לא קשה, זה דין רפוי.

אני לא יודע מה אנשים חושבים, ואני שומע את זה,

אני חושב, גם מה אנשים חושבים, אבל מה אני חושב?

אנשים, קשה להם לקבל את זה.

יהיה קשה להם

לבנות מהשורש הזה, לבנות מזה עבודה קבועה.

למה? כי בן-אדם,

הדורות זה לא הדורות שהיו פעם.

בן-אדם, נגיד, הוא שומע, למשל, הרב אמר בהרצאות אחרות שהעולם הזה הוא הכנה לעולם.

כשבן-אדם עובד כאן, זה, כמו הרבי משילת, זה להשקעה.

בן-אדם משקיע עכשיו באיזה עסק.

אז מה שהוא השקיע,

ברור שזה לא מה שהוא מצפה להרוויח, הוא מצפה להרוויח הרבה יותר.

אז זה יכול להיות שכל עמל אדם לפיהו,

הוא יבוא פה,

מספיק שעל אמן אחד שהוא אמר הוא יכול לחיות גם עוד אלף שנה, כי אם זה ההשקעה,

לא יכול להיות שהוא עכשיו בא להשקיע, וכל הזמן מה שהוא משקיע, הוא לא מכסה את מה שהוא נמצא בו בכלל.

איך אפשר להסביר את זה?

זו שאלה אחת.

אז אני אנסה ככה לנסות להבין.

הבנת אותי? בטח, ברוך השם.

השאלה שלך יפה מאוד,

אבל אתה צריך לדעת

שאנחנו לא חיים בזכות עצמנו.

תן לו משלו שאתה ושלך שלו.

כל מה שיש לנו זה חסד הבורא יתברך.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא עושה חסד שהוא משלם לנו בכלל.

זה כמו

ביום האם שהאימא נותנת כסף לילד שיקנה לה מתנה.

הקדוש ברוך הוא נותן לך את הכלים, את היכולות, את הכוחות,

את האפשרויות וההזדמנויות

כדי שתוכל לעשות משהו לכבודו ועל זה הוא ישלם לך כך וכך וכך וכך וכך.

אבל אתה צריך להבין,

אתה,

בשביל להתקיים,

מה אתה בעצם עושה לקדוש ברוך הוא?

מי הקדימני ואשלם?

איזה תשלום אתה יכול לתת לקדוש ברוך הוא? הרי כל מה שאתה יכול לשלם לו

זה רק ממה שהוא נתן לך.

נכון, אבל הוא,

הקדוש ברוך הוא, קבע שכל אדם שנמצא פה יש לו,

הוא קבע שהוא חשוב.

הוא קבע שהוא חשוב. הוא קבע שבן אדם אחד שחסר פה,

שחסר במהלך של הבריאה, הוא חסר, כל הבריאה חסרה.

נכון. הוא קבע את זה. זה לא שאני קבעתי את זה שאני חשוב.

כמו שאם יחסר גרגיר חול זה גם כן חסרון בבריאה.

נכון, אז צריך להתחיל משם.

אז זאת אומרת,

אבל למה הוא ברא את העולם?

והאלוקים עשה שיראו מלפניו

כל הנקרא בשמי ולכבודי,

בראתי ויצרתי ואף עשיתיו.

יש תכלית למה נבראנו. נכון שאם יחסר אדם זה בעיה במקום שהוא צריך להיות,

אבל יש מטרה למה הוא בא.

הקדוש ברוך הוא לא ברא את האדם כבעל חי,

יש לו מספיק בעלי חיים.

הוא גם לא ברא את האדם מלאך,

כי יש לו מספיק מלאכים.

הוא רוצה שאתה תבחר

במה שהוא אמר.

אז אתה צריך לשמוע בדיוק מה הוא אמר

ולעשות בדיוק מה שהוא אמר. משל,

משל,

שאדם נמצא במפעל הייטק,

ושם אתה יודע, הכול זה עם מחשבים,

ואומרים לך לעשות כך וכך וכך,

ואתה רק לא הקלטת פעם אחת את הנקודה במקום שצריך,

ושום דבר לא יצא,

לא עבר אימייל,

אין נקודה.

מה אתה רציני?

בגלל שלא שמתי לב ולא עשיתי נקודה, זה לא עבר?

כן, אתה יכול לעבוד, לעבוד, לעבוד, להכין עבודה דוקטורט,

ואתה צריך לשלוח את זה, לא עשית נקודה,

לא עבר.

מישהו מכחיש את זה שעבדת?

לא.

אבל עברת?

גם לא.

עברת את המבחן?

לא.

אז זאת אומרת, אתה צריך להבין

שאתה צריך,

בשביל לאכול,

הרבה הרבה זכויות.

אתה אומר בעצמך בנשמת קול חי,

שאפילו על אחת מאלף אלפי אלפים,

ורוב רבי רבבות, פעמים הטובות שעשית עימנו ועם אבותינו.

אנחנו לא יכולים להחזיר לקדוש ברוך הוא אפילו כי הוא זה,

על פי פסק קטן שהוא נתן.

אני הקשבתי לך, כבוד הרב, מילה במילה.

אני אולי לא הסברתי את עצמי. אתה מובן, אני יכול לחזור על מה שאמרת. לא, אז יכול להיות שאני לא...

אתה אומר טוב, אבל אתה לא רוצה לקלוט מה שעונים.

לא, אני רוצה לקלוט.

אז אני אנסה לכוון את השאלה יותר.

אני באמת, בספק,

בן אדם, הרי גם המכתב מלאה, הוא אומר,

זה המכתב מלאה, הוא מה שלמדנו עכשיו.

אז אולי, אולי, אז אני, רגע, אז שנייה, זה שתי משפטים.

גם המכתב מלאה אומר שהבן אדם,

וזה גם הגיוני, בן אדם יש לו,

הוא משתי סיבות הוא ייגש לעשייה.

הוא ייגש לעשייה. כשאנחנו באים לדרוש מאדם משהו,

יש שתי אפשרויות שאנחנו נגיד לו, או שאנחנו נבקר אותו ונגיד לו תשמע איפה אתה עומד,

תסתכל, תראה מה מוטל לפניך, תעשה את מה שאתה צריך לעשות

בצורת ביקורת,

או שאנחנו נמחיש לו, נבהר לו,

נוכיח לו שעצם זה שהוא נמנע מלעשות הוא מפסיד,

ובעצם יש פה איזה משהו שהוא מחמיץ.

זאת אומרת זה לא בצורת ביקורת שאנחנו אומרים לו תשמע

קשה לי להאריך, אבל אני בספק אם בצורה כזאת

אנשים באמת

ייכנסו לעבודת אשים. זאת אומרת, זה אמת. שמעתי. אתה מבין מה אני אומר? בטח, פעם שנייה אני מבין.

עכשיו אני אסביר לך.

גם המכתב מאליהו בשיטה השנייה שאתה אומר, שהוא אומר, תשמע, אתה לא יודע מה, אתה מפסיד והכול,

הוא בעצם אומר שאתה מפסיד,

ואתה מפסיד הכול.

רק הוא אומר את זה, באיזה דרך?

בדרך שאתה מפסיד.

נו, אז הוא אמר לו, אתה מפסיד, אבל שמענו את המילה מפסיד.

רגע.

רק רגע.

רק רגע.

אתה מדבר על דרך ואופן, איך להציג דברים לפלוני אלמוני.

אבל אני עכשיו אמרתי את אותו מכתב מאליהו, שאמר את מה שאמרת,

כשהוא מבאר למה יש שני ימי ראש השנה והוא לא בא עכשיו לשכנע אותך להיות א' או ב',

הוא מספר את העובדה.

למה שולחן ערוך אומר, כל המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם,

נו, זה דרך לקרב רחוקים?

זה לא התפקיד של השולחן הערוך לקרב רחוקים.

התפקיד שלו לומר את הדין ואת העובדות.

שוטר שפגש אותך

כשעברת עבירה,

זה לא התפקיד שלו לאזרח אותך וללמד אותך אזרחות.

הוא עובר לך את הסעיף שעברת,

כותב לך את הרפורט ושולח אותך להתמודד בבית משפט.

לא הבנת.

לאף אחד אין אינטרס, יש אינטרס

לא יהודים שבאים לקרב, יש לנו את זה. אנחנו לא רוצים לקרב כלום.

לא.

יש שעה שרוצים לקרב

ויש שעה שרוצים ללמוד.

אני שואל אותך שאלה.

שואל אותך שאלה.

בפרשת השבוע כתוב לפעמים

שיש דין הוצאה להורג.

נכון?

יש בבית כנסת גם חילונים לפעמים.

יש גם לפעמים אחרים.

בוא נדלג, לשיטתך,

על פסוקים מסוימים,

כי זה לא דרך לקרוא את כל פרשת השבוע בשעה שיש אנשים כאלה.

הם עלולים להתרחק מן התורה.

לא כל דבר הולך במבט

של לקרב או לא לקרב.

צריך סוף-סוף ללמוד

מה התורה אומרת,

ולא לכסות,

לא לעדן,

לא לייפות.

לא לייפות. בהתחלה, בהתחלה. תקשיב, ללמוד.

אדם שעכשיו, תשמע,

ללמוד. אני שואל, אני לא מבין. מה, אני מבין גם מה הרב רוצה להמשיך? אחרי שלמדת,

ויקום בן-אדם כמוך ויאמר את מה שאמר פעמיים,

ויאמר, אני מקווה שהבנת אותי,

אז נאמר לו,

יהודי יקר,

אלה העובדות.

אבל אתה לא חייב להיות מאלה שיידונו ביום שני.

בוא,

תתחיל ללמוד כל יום שעה מוסר,

כמו שאמרתי קודם,

וזאת תהיה העצה שאתה תהיה מאלה שיחשבו צדיקים,

שעושים לשמה ולא עושים מה שהם רוצים במצוות ה'.

חזק וברוך, אני באמת מקווה שבאמת תהיה תועלת בזה.

אני יכול עוד שאלה קצרה?

בטח.

יש איזה מאמר בשם האור החיים,

שהקדוש ברוך הוא היה שווה לו לברוא את כל העולם,

כל הששת אלפים שנה, כדי שבסוף יבוא יהודי אחד

ויגיד פעם אחת ברוך הוא ברוך שמו.

וזה ממשיך.

ואם היה יותר מזה שהיה יהודי שבסוף כל העולם בא ויגיד אמן,

אז זה כמו אלף פעם ברוך הוא ברוך שמו.

ואם

היה אפשרות, ואם נצייר שהיה יהודי, יש ברבה,

אז זה עוד יותר פי אלף פעם. ללימוד תורה זה אז.

ואם הוא יחזיר בתשובה,

אז זה עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר. זאת אומרת, מה אני ממשיל את זה? המשל זה כמו בן אדם שאתה רוצה,

עכשיו אתה בא לאמן אותו.

אתה בא לאמן אותו, הוא צריך לעבור איזשהו מקצה מסוים.

אם הוא יתחיל מההתחלה בספרינט, הוא לא עשה כלום,

הוא יתחיל מההתחלה בספרינט,

הוא לא יעבור את זה, חבל על הזמן, הוא לא יצליח. עזוב, עזוב. בטוח שהוא לא יתקדם. אל תנהל לקדוש ברוך הוא את העולם, עשה טובה.

אני לא מנהל. בוא, בוא, תקשיב, תקשיב.

אני אומר... תקשיב, תקשיב. בוא, אני אתן לך את המשל שלך עכשיו,

ואני אסביר לך אותו ככה.

אתה ילד צעיר,

ואני אבא שלך,

ואני שולח אותך,

ואני אומר לך, לך

ותביא איזה סכום שאתה יכול להשיג.

ואתה הלכת

וחזרת עם עשרה שקלים.

ואני מתפעל, וואי, הבן שלי יצא בלי כלום, חזר עם עשרה שקלים.

אבל אני יודע שאם היית הולך בדרך הנכונה, שאני קיוויתי שאתה תלך,

היית חוזר עם מיליון דולר,

כי לא רחוק מהמקום שמצאת את ה-10 שקלים,

היה שם ארגז מלא מיליון דולר.

אז עכשיו אני צריך לשמוח או להתעצב

על מה שהיו האפשרויות שלך ולא ניצלת.

יש שמחה, בטח, מ-0 ל-10 שקלים זה טוב מאוד.

לא חזרת אותו דבר, חזרת עם אמן.

אם הוא יחזור עם עשרה שקלים כל פעם, אז אתה צודק.

אבל אם מ-10 שקלים הוא ילמד להתקדם,

אז זה מה שאני מחכה. אני מחכה להתקדמות שתהיה קבועה, לא חזרת. אני אשאל אותך שאלה.

אתה אמרת פעם אמן?

אני לא ספרתי כבר ככה. אז אתה יכול להיות רגוע לחיי העולם הבא?

בוודאי.

זאת אומרת, אתה יכול לחלל שבת, יכול לבנות את רפואות הכול? לא, לא, לא אמרתי את זה. כן, כי אמרת אמן.

לא, לא, אמרת אמן.

אני יכול להיות רגוע לחיי העולם הבא, אבל למה שאני אפסיד?

אני כל רגע יכול להרוויח עוד. אה, זה קודם אמרתי. עכשיו אני שואל אותך שאלה.

אבל עם אמן אתה מסתדר לחיי העולם הבא, כי אמן, אתה יודע מה זה אמן?

אמרתי את הדרך שבה... שמעתי, אני מבין. למה אני אשפיע על בן אדם? אני לא... תשמע, תשמע. כמה בעלי תשובה עשית? בוא נעשה סיכום.

זה קשה לי לענות על השאלה הזאת. לא משנה. מאתיים?

5,000. אם אני שותף לצדיקים בכל מה שאמרת בהתחלה, אז אני גם אין-ספור.

אז אני אסביר לך.

אני נחשב אחד מהמפחידים.

הנה, אתה עומד רועט כבר ממה שאני אמרתי, ואומר שזה... לא, אני לא, אני פשוט מתרגש. לא משנה.

אני יכול לדבר איתך גם עוד שעה, זה לא... נכון, אני גם.

אבל בסך הכללית, צריך להבין,

עשיתי מספיק בעלי תשובה בכל שיטות שהשתמשתי בשביל להסביר לאנשים,

בין ברכה,

בין בקשה.

לפי העט, הזמן והאנשים.

אז זאת אומרת,

לך יש הבנה שדרך מסוימת היא תנחל הצלחות.

טוב,

עשה בשלך.

אבל זה לא אומר שהדרך שלך היא דרך יחידה,

כי היא לא הביאה את התוצאות שאני הצלחתי להביא.

מה לעשות?

אני לא ניסיתי. יכול להיות שזה לא התפקיד שלי, אבל גם... אבל זה מה שאתה עושה כל הערב עכשיו.

התפקיד שלך להגיד לנו איך צריך להגיד ומה להגיד.

לא לי אמרת הפעם. אם זה לא הגיוני. לא, אבל במקרה... זה לא הגיוני. אבל במקרה הפעם לא אמרת לי.

אתה הערת למכתב מאליהו.

אני ניסיתי להבין אם ככה זה נראה לי הגיוני.

אם תגיד לי שזה לא הגיוני... שמעתי, שמעתי. אני יושב. שמעתי. אתה יכול לעמוד, אתה לא צריך לשבת.

אבל אתה טענת את הטענות לא עליי,

אלא על המכתב מאליהו.

אותו מכתב אליהו שהבנת אותו אחרת ממקום אחר.

לא, אמרתי שפשוט במצבים מסוימים,

אפילו אחרי או אחרי שנים, זאת אומרת, המכתב מאליהו, אז עוברים שנים,

או גם מה שהיה באמוראים,

כל פעם יש דרך מסוימת כדי שאני אקרב את הבן אדם, ברור שהמטרה תהיה שהוא יתקדם,

בלי סוף.

השאלה היא איך אני אקרב אותו.

אתה תעשה בשלך,

ואחרים יעשו בשלהם, וזהו.

למה אתה רוצה להנחיל את השיטה שלך?

אני לא הנחלתי את השיטה שלי אליך.

לא, אני פשוט... אתה תאמץ את שלך,

ואחרים את שלהם.

מאדרבא, נגדיל תורה ונאדיר ביחד.

אני רק קמתי כדי לדעת אם אני לא טועה.

אתה אף פעם לא טועה. עד פעם לא שכנעת אותי. ברור, הנה, אתה רואה? ידעתי, אתה אף פעם לא טועה.

עוד משהו קטן. למה לא?

תעזבי אותי.

זה היה הדבר אבל הכי חשוב שאמרת בסוף.

שלא שכנעת אותי עוד לפני שהתחלתי לענות.

לא, זה בסדר גמור.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. קודם כל, אנחנו רוצים להגיד לך תודה רבה שהגעת עד צפון הרחוק.

תהיו בריאים. וזיכית אותנו.

תהיו בריאים, בשמחה רבה.

שאלה, דיברת על תכלית החיים, דיברת על מוסר.

נכון.

אני לומד כבר קרוב לשנה איזשהו ספר מאוד

שאני ממליץ לכולם עליו.

והוא אומר ככה,

הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל.

תנסה לבאר לי בבקשה, הזמן לא.

הזמן כן, לא הזמן לא. לא, הזמן לא.

אם הכל הבל.

אז מה לא? אז מה לא?

מה זה הזמן לא? הכל לא, כי הכל הבל הבלים.

אז חייב להיות משהו כן.

זה מה שאמרתי.

אז מה כן? לא הזמן לא. אז מה כן?

אוה, תודה.

אני איתך.

אז עכשיו, קודם כול, אתה צריך להבין שהוא לא אמר הבל הבלים.

הוא אמר הבל הבלים.

ומה ההבדל בין הבל הבלים להבל הבלים?

הבל הבלים זה שתאביל את ההבלים

ואל תחשיב אותם.

כל דבר שהוא הבל, שאין לו קיום,

אל תשקיע בו,

כי הוא כמו הבל הפה והבל הקומקום.

לא יישאר מזה כלום.

אלא סוף דבר הקול נשמע את האלוהים ירה ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם.

כל מה שתשקיע משהו אחר,

יישאר לאחרים, לא לך.

ועל זה...

דואג קהלת להביל את כל ההבלים ולומר לך

שהוא ניסה אותם, היה לו, בחן אותם, בדק אותם, השתמש בהם,

עשה בהם כרצונו,

ואומר לך האדם הכי מנוסה,

הכי חכם,

שזה הבל ורעות רוח.

לכן הוא מבקש ממך,

הבל את ההבלים,

כי הכל הבל.

ואני ניסיתי, וראיתי בחוכמה, וניסיתי במעשה.

הכל הבל, חבל על כל דקה שמבזבזים בחיים האלה.

רק תורה ומצוות ורוחניות,

כי אתה בעולם המעבר,

מה שתספיק לקחת, ילך וילווה אותך.

מה שלא הספקת לקחת רוחניות,

הכל יישאר פה.

הרבה כסף, מעט כסף, הרבה רכוש,

מעט מיטלטלין.

מה שיש זה לא שלך,

לא היה שלך ולא יהיה שלך.

זה רק בשמירתך.

אתה רק שומר.

וביום מסוים

ייקחו אותך,

וכבר לא תוכל לשמור על כלום, ייקחו בלי לשאול אותך.

אז אתה רק אוסף

לאחרים.

לך מזה לא יהיה כלום.

אם השתמשת ברכוש שלך ככלים לעבוד את השם,

ותרמת לצדקה, ונתת, והקדשת דברים לכבוד השם וכו',

אז את זה גם העברת למעלה.

אבל אם לא עשית כן,

אז מה יש לך?

אז כמה זה מדת,

וכמה זה מעשים טובים?

כל מה שאתה יכול להרבות.

צריך לשלב תורה,

מצוות,

וגמילות חסדים.

תורה צריך ללמוד הרבה בשביל לדעת מה לעשות נכון,

וכראוי.

וצריך לקום מן הספר,

ולהתחיל לעשות,

ולעשות את הדברים על מתכונתם.

וצריך גם לגמול חסדים עם הזולת, כי הקב' ברוך הוא ברא את העולם, חסד ייבנה,

שכל אחד יתחסד עם חברו.

מה, אז האדם זוכה בשלמות

הבנתי אותך?

בינתיים כן.

ברוך השם.

שאלה נוספת.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אפשר לחלוק עליך קצת?

תמיד עולקים עלי, ברוך השם, ברוך השם. תמיד.

מקודם אמרת

שההשגחה הפרטית שלנו היא באה כדי דרך הצדיקים.

לא,

השגחה כללית.

השגחה כללית והשגחה פרטית. לכל אחד ואחד מאיתנו יש השגחה פרטית.

לפי מה שלמדנו עכשיו, לא.

זהו, אבל מה, הקב' ברוך הוא לא איתנו?

מי אמר שהוא לא איתך? השלושה יקרים של התורה הקבוצה. על עם ישראל באופן כללי ודאי שהוא משגיח.

ובפרטי פרטים לא?

על הצדיקים כמו שלמדנו?

אז יש לו עבודה קלה.

ואתה לא חולק עליי?

אתה חולק על מה שכתוב?

לא, חס וחלילה. אני רק רוצה להבין. מה, חס וחלילה על הכתוב ועל היתר? לא. אני מאמין שיש השגחה פרטית עליי.

מותר לך להאמין, זה בסדר גמור. אני גם מוכן להסכים איתך אפילו.

אבל זה חולק על מה שהוא כתב.

המכתב מאליהו.

והוא גדול משנינו.

והוא אומר את זה בשם הרמב״ם

ובשם הספורנו.

אז מה, את ההשגחה הפרטית האישית שלי אני מקבל דרך הצדיקים,

לא ישירות ממנו? לא, לא דרך הצדיקים.

הקב' ברוך הוא משגיח כללית

שיהיו כאלה שישמשו את הצדיק.

בן זומה

עמד

בהר הבית,

הסתכל על כל האוכלוסין

שמגיעים לרגל ואמר,

ברוך

שברא כל אלה לשמשני,

כיוון שידע שהוא צדיק

יסוד עולם.

שמעת?

כן. זהו.

טוב.

אז אנחנו לא חולקים.

לא, לא, חס וחלילה.

כן.

תן ליהודי פה.

שלום להיכנס

בעובי הקורה של השאלה הגדולה של הרב דסלר,

זכרונו שזה לא להחסידים.

אבל בן זומה אמר שמה שכולנו חייבים להגיד,

שחייב אדם לומר כל אחד

בשביל אינברא העולם.

אז להגיד, לצמצם את זה לבן זומה שהיה צדיק יסוד עולם,

שייתכן מאוד,

אבל אלה שהולכים בקו

של ידיעה שהקדוש-ברוך-הוא איתם בכל מקום ובכל מצב,

ודאי שהלכה כמותה.

אלא מה? יש חשבון חוץ מזה, מה שהרב הסביר,

שיש חשבון כללי וחשבון פרטי. אלה ואלה דבר אלוקים חיים.

אבל מי שחי עם ידיעה שהקדוש-ברוך-הוא קרוב אליו,

ודאי שאין ספק שהוא גם צודק. זו ההערה שרציתי להעיר,

ובלבד זה רציתי להודות לרב שהוא הגיע ממרחקים,

לכונן את פני העיר ולחזק אותנו.

יהיה ברוך ויתחזק מאוד מאוד, ויצליח לעשות עוד אלפי אלפי אלפי בעלי תשובים.

אמן. תודה.

אז אני רק אגיע משהו קטן.

מי שאמר שבן זומה אמר את זה בגלל שהוא היה צדיק יסוד עולם זה הרמב״ם.

ודבר נוסף,

זה שאדם

מאמין שהקדוש ברוך הוא משגיח בו, אנחנו לא פסלנו את האפשרות הזאת.

אבל אדם צריך לדעת

שהשגחה פרטית אישית,

לפי מה שלמדנו כרגע,

זה דווקא בצדיקים, לכן הקדוש ברוך הוא מדקדק בהם כחוט הסערה.

למה הוא לא מדקדק

כחוט הסערה באחרים?

כי הם לא מושגחים עד כדי דקדוק כחוט הסערה.

זאת אומרת, יש פה השגחה מדוקדקת אישית בכל רגע,

ואפילו אם משהו קטן פעם אחת במאה שנה

יעשה הצדיק,

על המקום הוא נתפס באותו רגע,

וכבר על המקום הוא יקבל את העונש,

או את התשומת לב, או את ההערה,

או את הגערה,

בשביל שיתקן מייד את דרכם.

בעוד שלאחרים, הקדוש ברוך הוא

מניח להם יותר להתנהל לאורך זמן,

בלי להיות מושגחים בן רגע לתקן את דרכם.

זאת הבחינה בין אישית לבין כללית.

מסכים, כבוד הרב?

כן. תודה.

כן, יהודים יקרים? עוד שאלה? מאחור.

אני רוצה להגיד תודה רבה לרב.

הרבה תודות הערב האירוני. פעם אחרונה, אתה זוכר מתי היית פה?

לא, זה היה הרבה זמן.

שש וחצי שנים בערך.

כן.

ואני אמרתי שנשלח לבן שלי מתנות,

והרב

כתב את זה בעיתון שלך.

ומהעיתון שלך התקשר אליי הרב אלפירין

יוסף, זיכרונו לברכה. אתה מדבר על הבן שנהרג? הבן שלי.

שנהרג בערב שבת. כן.

אבל תדע לך, שאם אתה זוכר מה אמרתי,

ברוך השם, הגענו מקריית שמונה עד אילת,

מקשת ברמה עד נתניה.

כיתות ה'-ו' לומדים שבת.

וזה בשביל הכתבה שכתבת.

אז יש לך זכויות, ברוך השם.

זכינו באמת לשמח את בורא עולם

ולהעלות אותו איפה שצריך.

כבוד הרב, כשעשינו את השנה,

כשגמרנו את השנה, הבת שלי,

הקטנה רואה את יוסף,

כולו זוהר ושמח,

אומרת לו יוסף,

תגיד לי, באמת מה שעשינו זה עשה לך טוב, או שרק להרגיע אותנו?

אומר לה שפה לא יודעים עוד מה זה שבת.

מהפכה בשמים, וכל ההיכלות פתוחים בשבילי.

כיתות ה'-ו'

מקריית שמונה עד אילת, מקשת ברמה עד נתניה.

אם ירצה השם, השנה גם יהיה בחוץ-לארץ,

ככה שזה יהיה עולמי ונביא את הגאולה.

אז מגיע לך שער כוח גדול, והרבה תודה רבה.

תהיה בריא.

גם אתה כבוד הרב.

בשורות טובות תמיד. אמן לכל עם ישראל.

כן, שאלה נוספת לסיום.

לגבי ההשגחה הפרטית,

עוד איזה נקודה קטנה, קצת קשה לי.

כתוב שעד כמה איסורים עד שבן אדם רוצה להוציא שקל מהכיס ומוציא מטבע אחר, עד פה איסורים.

זאת אומרת שבייסורים הוא מושגח אפילו על פרטים קטנים.

אז איך זה מסתדר עם העניין שהרב אמר?

הקדוש ברוך הוא רוצה לתקן את האדם

יורה חטאים בדרך

והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו רוצה שבניו יתקרבו אליו.

אז גם האנשים שהם נקראים אפילו רשעים

הם לא מוזנחים,

רק הם לא מושגחים עד כדי כך

כמו שהסברנו קודם.

אבל צריך להבין דבר אחד,

כתוב כי את אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה.

זאת אומרת,

את אשר יאהב השם יוכיח.

אבל מי שהוא לא אוהב

הוא לא מוכיח.

אז אלה שיש להם את החשבון של המטבעות וכו',

זה נועד בשביל שהם ישימו לב גם למה הם התכוונו להוציא שלושה מטבעות והוציאו שניים.

אבל אם הם לא הרגישו בזה,

זה גם לא הועיל להם כלום.

ייסורים

שמלמדים את האדם

בעצם מה אומרים לו,

זה ייסורים,

ייסורים טובים.

אשרי הגבר אשר תייסרנו יאה ומתורתך תלמדנו.

זאת אומרת,

שהאדם הזה עדיין יכול ללמוד מהייסורים.

לא רק כמו הפירושים הרגילים שאומרים

שאדם כל זמן שאיסורים מאפשרים לו ללמוד שזה נכון,

אבל שיהיה לו לימוד מזה.

אם לא יהיה לו לימוד מזה,

אז הוא חושב שזה טבע.

הוא פותח ספר ולא נפתח לו בדיוק במקום שהוא רצה.

אז הוא חושב שזה טבע שפותחים ספר ומדפדפים ימינה ושמאלה עד שמוצאים.

באמת הצדיק הגמור,

איך שהוא יפתח את הספר, זה ייפתח לו בדיוק במקום.

למה?

כי אם הוא צריך לדפדף מספר דפים הלוך חזור,

זה בדיוק כמו המטבעות.

אבל זה יכול להבחין שזה ייסורים, מישהו בדרגה כזאת.

לא רק מי

שאמר את זה כמוך.

ידיעות יש להרבה אנשים,

אבל לחיות את הידיעות זה העניין.

צדיק באמונתו יחיה.

צריך לחיות את האמונה.

אז כמה אדם מוטרד אם באמת הוא הכניס את היד לכיס והוציא את זה?

האם הוא עומד כרגע ולומד ספר מוסר,

או עכשיו הוא אומר, וואי,

השם עכשיו עורר אותי,

ואומר לי, תשמע, הנה קיבלת ייסורים בקטנה,

ונו,

על מה זה אתה יודע?

הבן-אדם ממשיך כרגיל.

בן-אדם נופל לו חפץ, הוא מתכופף מרים וממשיך.

ואם פעמיים נפל לו אז הוא גם אומר עוף,

וממשיך.

האיסורים צריכים ללמד. ברור שאיסורים זה גם בקטנה,

וזה חסד השם.

אבל אם אתה לא מפיק מזה תועלת,

מה התועלת שהעירו לך?

לכן כתוב,

לכן כתוב,

תחת גערה במבין

מהכות כסיל מאה.

אדם שהוא מבין

הוא ניחת מפני גערה אחת.

מישהו גוער בו גערה קטנה,

הופ, הוא כבר מבין, וזהו.

אבל כסיל ייתנו לו מאה מכות ולא יבין.

אז לכן השאלה שלך במקומה,

אבל צריך גם את ההבנה שבשאלה ובתשובה.

תודה רבה.

תהיו בריאים. נהניתי להיות אתכם.

השם יברך אתכם.

שיהיו לכם כתיבה וחתימה טובה,

ושנזכה כולנו לכתב

ולחתם ביום הראשון

של ראש השנה, בעזרת השם יתברך.

אלה שרוצים

ציציות יוכלו לגשת לכאן,

נשים שירצו כיסויי ראש,

כיפות למי שרוצה,

בבקשה, אפשר לקבל כאן.