אור יהודה - אמונה כחומה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם, נעשה ונצליח.

מהשם עלינו ברחמם ירוויח.

בערב הזה יהיה לרפואה שלמה מהירה מאוצר מתנות חינם לבוריס בן תמרה.

תמרה,

בוריס בן תמרה,

שיתעורר ויחזור להכרה מלאה ויהיה בריא בנפשו, גופו ושכלו, אמן.

אמן.

לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם

אדוני אלוהי אבותיכם נראה אליי אלוהי אברהם יצחק ויעקב לאמור פקוד פקדתי אתכם ותהא עשוי לכם במצרים.

רש״י אומר שהסימן הזה שמי שיבוא ויאמר פקוד פקדתי אתכם

הסימן הזה היה מסור בידם מיעקב ויוסף

שבלשון הזה הם נגאלים.

אם יבוא מישהו ויאמר זאת

אז שידעו שאכן זה הגואל.

ויען משה ויאמר בהן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי.

אומר לקדוש ברוך הוא אני אבוא ואני אגיד להם את הדברים האלה

הם לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי.

המדרש אומר שבאותה שעה משה רבנו דיבר לא כהוגן.

והקדוש ברוך הוא אמר לו ושמעו לקולך.

והוא אמר והן לא יאמינו לי.

מה כתוב אחרי זה?

אומר לו השם ויאמר אליו אדוני מזב ידיך ויאמר מטה.

כלומר

מזה שיש ביד שלך אתה צריך ללקוט.

שאתה מוציא שם רע על בניי

והם מאמינים בני מאמינים.

איך אתה אומר והם לא יאמינו לי?

אני אומר לך שהם מאמינים בני מאמינים.

ומה זה בידיך? ויאמר מטה מזה מגיע לך ללקוט.

אחר כך כתוב, ויעש האותות לעיני העם

ויאמן העם.

נשאלת שאלה, יכול, לא האמינו עד שראו את האותות?

האם האמונה של עם ישראל שהאמינו בשליחותו של משה רבנו,

היא התחילה רק אחרי שראו את האותות?

לא.

כתוב, וישמעו כי פקד אדוני.

זאת אומרת, השמועה הידועה להם מראש,

שמי שיבוא ויגיד פקוד יפקוד,

אז זה בעצם מה שהם האמינו. על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות.

במה האמינו?

בסימן הפקידה שאמר להם

שהיה מסורת בידם מיעקב,

כל גואל שיבוא ויאמר לבניי פקוד פקדתי אתכם

הוא גואל של אמת.

וכיוון שבא משה ואמר, פקוד פקדתי אתכם,

מיד ויאמן העם.

אז במה הם האמינו?

שהם שמעו את הפקודה,

לא בגלל האותות.

לכן הקדוש ברוך הוא אמר למשה,

מאמינים בני מאמינים הם.

הם מאמינים בבני המאמין הגדול, אברהם אבינו,

שכתוב והאמין בשם,

ויחשביה לא צדקה.

אבל אם זה הסימן המסור להם,

היה יכול לבוא מישהו ולהגיד

את המילים האלה,

פקוד פקדתי אתכם,

מה היו צריכים להאמין לו?

כי מי שיגיד את המילים האלה

הוא הגואל.

אז איך היה להם בירור?

אם זה אדם אמיתי או לא אמיתי.

אבל משה רבנו היה כבד פה וכבת לשון.

הוא לא יכול היה להגיד פה.

להבדיל,

כמו שהערבים לא יכולים להגיד, הם אומרים בית.

על כל פה הם אומרים בית.

כן?

אז ככה הוא היה קשה לשון.

ובכל אופן,

כשהוא אמר פקוד פקדתי,

ראו שזה הוא כן יכול להגיד.

אז הבינו שהוא גואל אמיתי.

אבל הם סמכו על מה?

על השמועה שידועה להם מיעקב אבינו,

שמי שיבוא ויגיד את זה,

אז צריך להאמין לו.

בכך דרכם של כלל ישראל מאמינים בני מאמינים הם.

אברהם אבינו אחרי עשרה דורות,

מהאדם הראשון עד נוח ומן נוח עד אברהם, עשרים דורות.

כולם באים ומכעיסים לפני הקדוש ברוך הוא.

כופרים, עובדי עבודה זרה, מינים, אפיקורסים.

והוא התעורר,

אבא שלו תרח, מוכר עבודה זרה,

והוא התעורר בגיל שלוש לאמונה.

וה' נישא אותו בעשרה ניסיונות ועמד בכולם.

עד גיל 137 הוא מתנשא.

הניסיון האחרון עקדת

יצחק בגיל 137. תחילת הניסיונות מגיל 75. לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך.

והוא שהמשיך את האמונה לבניו עד סוף כל הדורות. כולנו בזכותו מאמינים בני מאמינים.

מעלת האמונה היא מהמעלות הנפלאות של כלל ישראל.

אם חומה היא, נבנה עליה טירת כסף,

ואם דלת היא, נצור עליה לוח הארץ.

אם חומה היא,

אם היא כמו חומה,

חומה בלתי עבירה, לא ניתן לפרוץ,

האמונה היא חזקה, אפשר לבנות עליה טירות כסף.

האמונה של כלל ישראל היא כחומה.

ואפילו במצרים,

עוד לפני שראו אותות ומופתים,

עוד לפני קריעת ים סוף,

עוד לפני מתן תורה,

האמינו מכוח הקבלה שקיבלו מהאבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב.

וכל השעבוד לא גרם לערער את אמונתם.

נסתכל היום על בני האדם בדורנו.

אדם עובר כמה בעיות, כמה סיכונים, כמה צרות,

מחלות,

כל מיני דברים.

האמונה שלו מתערערת,

הוא נחלש,

יש לו קושיות, יש לו שאלות.

הבנים של אברהם, יצחק ויעקב מובטחים שהם יהיו העם שבזכותם נברא העולם ויקבלו את התורה,

ופתאום הם תקועים במצרים 210 שנה בעבדות, בהשפלה, בביזיונות,

ברציחת הילדים, בכול.

אפשר להישאר מאמין כזה?

אתם רואים אחרי השואה הנוראה, שנמשכה שש שנים בלבד,

עם אסונות איומים ונוראיים, זוועות לא יתוארו.

לא הרבה נשארו מאמינים,

הרבה בקרו,

לא העזיקו מעמד.

אנחנו לא רוצים לעמוד בניסיונות כאלה,

הם לא יכולים לדון אף אחד,

אבל רואים ששש שנים

זה יכול לגרום לבן אדם להתערער לגמרי.

210 שנה שעבוד, הריגת ילדים, שחיטת ילדים,

טבילת גופו,

בדמם של תינוקות, 300 תינוקות כל יום הוא היה רוצח.

והשעבוד, והעוני, והצער, והביזיון,

והם מחזיקים מה שמעיד, מאמינים בני מאמינים.

אתה אומר לי, והם לא יאמינו?

מגיע לך ללקוט במטה.

אז לפני כל האותות והמופתים והכול,

היו מאמינים בני מאמינים.

ואפילו אחרי שבא גואל, והם האמינו, כתוב, ויאמן העם,

האמינו למשה שהוא הגואל.

מיד אחרי זה הכביד פרעה את ליבו,

ומשה בר הקדוש ברוך הוא אומר,

למה רעות על העם הזה?

והצל לא הצלת,

כי פרעה הקשה עליהם את העבודה עוד יותר.

אז מה הייתה צריכה להיות האמונה כרגע המחורערת?

כי אתמול אנחנו האמנו לך,

והיום כבר אנחנו מסופחים בגללך.

לא התערערה.

לא התערערה האמונה, לא הרהרו אחרי משה.

למה הם לא שמעו לו?

מקוצר רוח ומעבודה קשה.

נבין את זה בהמשך.

אבל להטיל חס ושלום ספק בשליחותו? על זה לא חשבו בכלל.

אפילו שני המתנגדים הגדולים ביותר ש...

של משה רבנו לאורך כל הדרך, דתן ואבירם.

גם הם לא חלקו על עצם הגאולה שצריכה לבוא.

הם אמרו רק למשה, ירא אלוהים וישפוט אשר הבאשתם ריחנו.

זאת אומרת, כלל ישראל האמינו בצורה נפלאה,

כיוון שזוהי באמת מחלת אמונה.

מתי אדם נבחן באמונה?

דווקא במצבים הקשים, בניסיונות,

וכשלא רואים את כוחו של הקדוש ברוך הוא והוא נסתר כביכול,

אז צריך להאמין.

אברהם אבינו היה יחידי באמונתו מול עולם מלא שעמד נגדו והסכים להפיל את עצמו לכבשן האש בשביל האמונה.

לא היה לו בירור למישהו,

לא היה לו מופת,

לא היה לו הוכחה שהם עוד לא התגלה אליו.

כלום.

הוא הבין בשכלו והאמין באמונה שלמה והיה מוכן לקפוץ לכבשן האש ולא להשתחוות לפסל.

ישראל ירדו לגלות מצרים שהיא מקום ומקור של הטומאה והכישוף בעולם,

ודווקא לשם הם ירדו כדי לעמוד בניסיון,

ושמה נוצר הבירור הגדול לדורות

למען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים וידעתם כי אני אדוניי.

אתמול, שלשום, הסברנו בהרצאה בכרמיאל

שכל עשרת המכות היה כנגד עשרה מאמרות שברא הקדוש ברוך הוא את העולם.

מכיוון שפרעה הכחיש

שיש בורא לעולם, לא ידעתי את אדוניי.

לא מכיר אותו, בדקתי בספרים, לא מופיע.

אמר הקדוש ברוך הוא, אין בעיה, אני אלמד אותך.

איך בראתי את העולם בעשרה מאמרות, קבל עשר מכות, כל מכת תלמד אותך מאמר אחד. איך אני שולט בטבע ועושה בו כרצוני,

ושאני הבורא היחידי ומשגיח על כל הברואים. אין בעיה, אני אלמד אותך שיעור.

ייקח שנה, קורס מזורז,

מאחר איזה אתה תבין.

אז כל זה שירדו ישראל למצרים, שיהיה ברור גם להם.

וידעתם כי אני אדוניי.

אתם עד עכשיו מכירים אותי בגלל קבלת האבות שלכם. האבות שלכם,

אברהם יצחק ויעקב, גידלו אתכם שיש אלוקים, ואלוקים משגיח, והוא מנהיג את הברואים,

והוא מפרנס, והוא זן, והוא הכול.

יופי, אני יודע שאתם מאמינים.

אמרתי למשה, מאמינים?

בני מאמינים.

אבל אני מעלה אתכם כיתה עכשיו.

אני רוצה שאתם תכירו אותי אישית.

בחוש.

לא אמונה, קיבלתי אימא שלי ואבא שלי סיפרו לי.

לא.

אתם בחוש תכירו אותי.

אני אשם בקרב הארץ.

עיקר המציאות של האדם בעולם הזה זה לקיים מצוות,

לעבוד את השם ולעמוד בניסיונות.

אבל צריך לעבוד את השם מתוך עמידה בניסיונות. אין דבר כזה שהכול ילך חלק, ומה שאתה רוצה ילך

בלי שום בעיה.

אדם נבנה רק מהניסיונות.

ניסיונות זה כמו מדרגות.

כל מדרגה מעכבת.

אתה חייב להניח את הרגל עליה ולדרוך ולעלות,

אבל היא מעלה אותך מדרגה.

חייב להיות ניסיונות. כל ניסיון מעלה אותך דרגה.

אז עבודת השם חייבת להיות מתוך ניסיונות.

וצריך לגבש את עצמך באופן כזה שתהיה חומה,

ולא להיות כמו דלת סובבת על צירה פעם ככה, פעם ככה.

אם חומה היא,

נבנה עליה טירת כסף.

ואם דלת היא,

דלת מסתובבת על צירה כל הזמן, נצור עליה לוח הארץ.

צריך להעמיד את הדלת, או כאן או כאן, תחליט.

האמונה צריכה להיות איתנה כסלע,

ששום כוח בעולם לא יזיז אותה.

לא שייך ויתור באמונה.

כל ויתור יוצר מציאות חדשה של אמונה.

מציאות אחרת לגמרי מהאמונה צרופה.

צריך שיהיה ללא כל ויתור

עד בלי די.

מאמין, מאמין, מאמין, כמו שאומרים, עד הנשימה האחרונה.

זקני ישראל במצרים,

70 הזקנים,

היו מאמינים.

הם שנתנו את הכוח לישראל להאמין.

קודם הוא בא לזקנים, הזקנים האמינו, ואז ישראל האמינו.

אבל הם פחדו להיכנס אל פרעה.

הקדוש ברוך הוא אמר למשה שייקח איתו את הזקנים וילך אל פרעה.

אז הם באו איתו,

ולאט לאט הם נשמטו אחד,

אחד, אחד, אחד, משה מסתובב בסוף, אין אף אחד, רק הוא באהרון.

איפה כל השבעים?

פחדו.

חשבו שיספיק,

משה ואהרון ייכנסו לבד,

והם לא יסכנו את עצמם להיכנס לארמון של פרעה בלי רשות.

היה פחד גדול. פרעה היה מלך עריץ, רשע.

היו אריות בכניסה,

היו שומרים.

אתה בא בלי רשות, אף אחד לא הזמין אותך.

מה זה להיכנס?

מה זה להיכנס?

פחדו.

אבל בגלל שהיה חסר להם מסירות נפש,

אם משה אומר לכם, הגואל, בואו איתי,

ואתם נשמטים,

לא היה להם מסירות נפש,

גרמו לעצמם הפסד לא ישוער.

בגלל שהם נשמטו מהשליחות,

אמר להם הקדוש ברוך הוא כך.

כך עשיתם?

חייכם שאני פורה עליכם.

מתי?

בשעה שאלה משה ואהרון עם הזקנים להר סיני לקבל את התורה.

החזיר אותם הקדוש ברוך הוא,

ואל הזקנים אמר, שבו לנו בזה עד אשר נשוב עליכם.

אתם לא עולים.

למה לא עולים?

כשאני אמרתי לכם, בואו איתי וניכנס אל פרעה, לא נכנסתם.

אין אתם ראויים לעלות עכשיו להר סיני לקבל איתי את התורה.

הפסידו.

וזה הפסד עצום,

שהם לא עלו בהר,

וכל זה נבע ממה שלא היו שלמים באמונה.

לא מסרו את הנפש עד הסוף.

אמונה זה עד הסוף.

מאמין זה עד הסוף.

לא מאמין ולא מאמין.

כתוב על נוח שהיה מקטנה אמנה.

מאמין אבל לא מאה אחוז.

למה?

כשהשם אמר לו תבנה טבע ואמר לו תבנה אותה 120 שנה, הוא בנה.

אז הוא מאמין או לא מאמין? מאמין.

אבל הוא לא האמין שהשם יביא מבול וימחה את כל העולם. הוא לא האמין.

עד שהמיים דחפו אותו.

הוא לא האמין.

זאת אומרת,

אדם צריך להיות שלם באמונה עד הסוף.

אברהם אבינו, כשהשם אומר לו לעקוד את הבן, מאמין עד הסוף.

היה צריך לסרב.

כי זה נגד האמונה שלו.

האמונה שלו שהקדוש ברוך הוא לא מבקש

לזבוח בני אדם.

הוא בעצמו דיבר בדרשות לכל העולם שאתם טיפשים, שאתם שוחטים את הילדים שלכם לפסלים.

ופתאום הוא מצטבע על זה הוא בעצמו.

מה היה צריך? לפקפק.

איך זה יכול להיות?

מה, טעיתי?

מה, יכול להיות שהשם אומר לי ככה?

שום פקפוק.

בא יצר הרע ומבלבל אותו ואומר לו, תשמע, יא חביבי,

אתה מתבלבל.

מה בלבול?

נכון, השם אמר לך לזבוח את הבן.

אבל הוא רוצה לראות אם אתה באמת הולך לזבוח אותו. הכוונה שלו שלא תעשה את זה.

הרי אתה בעצמך אומר שאסור לזבוח,

והוא לא רוצה קורבנות אדם.

אז איך אתה הולך לעשות כזה דבר?

טענה צודקת.

מה עושה אברהם אבינו?

זורק אותו.

הוא אומר לו, על מנת כן.

לא שומע אותו, לא מקשיב לו.

שמעתי מפי השם שאמר לי.

מה שאמר, אני הולך עד הסוף, נגד ההיגיון,

נגד ההבטחה שלו. הוא הבטיח לי כי ביצחק יקרא לך זרה.

נגד.

שמעתי, הבנתי, זהו.

אין שאלות.

אמונה זה עד הסוף.

יש מעשה שמובא בגמרא בתענית יח'

על הרוגי לוד.

הם מסרו את נפשם בשביל כלל ישראל,

וחכמים אומרים שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם.

הם במדרגות של רבי עקיבא וחבריו, עשרת הרוגי מלכות.

יש אומרים מעליהם.

למה?

היה מלך

רומאי בשם

טריאנוס

את הבת שלו רצחו,

נמצאה הרוגה.

כמובן במי חושדים? ביהודים.

ולכן גזרו עונש מוות קולקטיבי לכל היהודים.

עכשיו היהודים לא רצחו.

היהודים לא רצחו.

היו שני יהודים,

אחד בשם פפוס

ואחד בשם לוליאנוס.

הם היו צדיקים גמורים, אומר רשי,

והם נטלו על עצמם את מחסי הרצח כביכול,

והם הוצאו להורג ובזכותם ניצלו כל היהודים.

אלה נקראים הרוגי לוד,

לא רחוק מפה.

הרוגי לוד.

והם, המדרגה שלהם, אין כל בירייה יכולה לעמוד במחיצתם. זאת אומרת,

הם האמינו בהישארות הנפש.

הם האמינו שזה הדבר הנכון, שעדיף שימותו שניים ממה שימותו כלל ישראל.

הם עשו את זה במסירות נפש עד הסוף.

והם זכו למדרגה הכי גבוהה שיש בעולמות העליונים.

זה השכר של מסירות נפש עבור אמונה.

וככה המציאות. כמה שאנחנו מתקרבים לבורא,

באותה מידה אנחנו נישאר קרובים לו לנצח.

כמה שהתקרבת באמונה, ככה תישאר לנצח, קרוב אליו.

אם אתה קרוב אליו ממש, אתה מאמין בו במאה אחוז,

תהיה הכי קרוב אליו.

ודבר זה צריך לעורר כל אחד מאיתנו

להתחזק באמונה. ומי שחושב שאמונה זה דבר שאני מאמין,

חכמים אומרים לנו כל פעם בתפילה להגיד

אמת ויציב ונכון וקיים, ישר ונאמן,

ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ותוקנתו.

כל הזמן אנחנו חוזרים כל בוקר ובערב, אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו.

אמת ואמונה.

ואומרים בקריאת שמע, כל פעם.

זאת אומרת, כל הזמן אנחנו צריכים להאמין,

להאמין ולחזק את האמונה. וכל פעם אנחנו צריכים להזכיר את כל יציאת מצרים.

ממצרים גאלתנו, מבית עבדים פדיתנו,

וכו' וכו'. כל הזמן נחזור על המסלול,

עד שאומרים גאל ישראל,

השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.

עכשיו שאני מאמין וציירתי את כל מה שעשית לאבותינו במשך כל הדורות,

עכשיו אני עומד לפניך מאמין באמונה שלמה,

לא צועק,

כי אני יודע שאתה שומע גם בלחש.

ואני אומר לך,

השם שפתי תפתח,

ועכשיו אני אומר לך מה אני רוצה.

אני רוצה דעת,

אני רוצה רפואה,

אני רוצה ברכה,

אני רוצה זה, אני רוצה זה. מאמין באמונה שלמה. אם ככה אתה מתפלל,

גם תענה מן השמיים.

תלוי בגודל האמונה.

עכשיו אנחנו חיים כבר אחרי יציאת מצרים,

אחרי מתן תורה,

ואנחנו כבר יכולים להתבסס

על האמונה החושית

לבד מקבלת האבות.

הם במצרים שמחו על הקבלה של האבות שיש אלוקים והוא מנהיג והוא משגיח והוא הכל.

הם עוד לא הכירו אותה בחוש.

אנחנו כבר אחרי יציאת מצרים.

אנחנו יודעים שאבותינו יצאו מצרים,

אנחנו עברנו היסטוריה,

בכל דור ודור עומדים על החלותינו,

והקב' מצילם מידם.

גם עכשיו כולם חורשים עלינו מזימות ורעות ורוצים להשמיד ולכלות,

והקב' מחזיק אותנו.

אנחנו כבר מכירים את הבורא בחוש.

אבותינו היו במצרים בגלות תחת שעבוד נורא,

והם היו

נמצאים תחת חוכמת הכישוף

בטומאה של מצרים,

והם לא זזו מהאמונה.

היום תראו, יש מסכנים, הולכים לכל מיני מגידי עתידות, פותחים בקפה, בקלפים,

כל מיני בבות,

רק אומרים להם אתה תמות בגלל זה,

הוא אמר לי, והם מפחדים מכל מיני שטויות והבלים וזה פה ושם.

ואלה היו במקום של הכישוף, ולא זזו מאמונתם.

ואנחנו עכשיו בדור של עקבתא דמשיחא,

והמלכות נהפכה למינות.

אתם רואים, הממשלה והממשלות,

היום זה הכול מינות, כפירה.

לא מאמינים בשם, לא בוטחים בשם.

כולם סומכים על כוחי ועוצם ידי.

יש שאומרים שכל הקורונה שיש עכשיו בסין, ממה זה?

מניסוי ביולוגי שעשו הסינים והתחלק להם,

והנגיפים יצאו החוצה. יש שאומרים ככה.

תראו מה זה קורה, כל העולם ברעד.

ממה?

מווירוס קטן.

לא מלחמה אטומית, לא פצצות אטום.

אתם יודעים מה עושים לסינים?

דופקים בדלת, שלום. יש לכם אוכל? כן. תודה.

סוגרים את הדלת, תוקעים להם מסמרים,

הם לוחות,

אין לצאת.

שלום.

ככה, סוגרים אנשים. לוקחים אנשים בכוח ברחובות, מכניסים לניידות, להסגר,

אחר כך למשרפות,

וזהו. שורפים בהמות, חיות, הכול,

שלא יעבירו.

מעיפים כל מיני חומרים כימיים עם ניידות שמעיפות ככה באוויר, כאילו לחסל את אף אחד.

הם לא יודעים מה יש, מה, איפה הוא, מה, מי, איפה הווירוס, לא יודעים.

אחד יתעטש,

כולם כבר בפחד שהם נדבקו.

אפילו פה בארץ, עכשיו, שלחו סרטונים, עורך דין אחד בא אליו מישהו לדבר על סהפצ'י,

אבל זה עשה ככה.

למה? אולי הדביקו אותו כבר.

אז זאת אומרת,

הם עם כל הכישוף לא זזו מהאמונה,

ואנחנו בדור עקבתא דמשיחא. המלכות נהפכה למינות. העולם כולו באורח החיים וההשקפה,

ההפך מהאמונה.

כוחי ועוצים ידי, יש טנקים, יש מטוסים,

יש זה, יש זה, יש טכנולוגיות, יש זה. בואו, וואו, וואו, וואו, וואו, איך אדם סוגד כבר לעצמו, סוגד ליכולתו והכול.

השם שולח לו בראייה קטנה מיקרוסקופית,

וקוראים לה קורונה. למה קוראים לה קורונה? קורונה זה כתר.

למה קוראים לה כתר? כי הווירוס, כשמסתכלים עליהם, הוא דומה לכתר.

אז יש מסבירים על פי הקבלה למה כתר?

יש כל מיני יהודים, תמיד יודעים למצוא כישורים.

בקיצור,

אנחנו צריכים להתחזק בניסיון הזה של האמונה,

כמו אבותינו במצרים,

אבל לא לרמות את עצמנו שאנחנו חיים לאור האמונה.

עכשיו, אם אני אשאל פה מישהו,

יש פה מישהו שלא מאמין?

כולם יגידו מאמינים.

יש מישהו שמאמין בשם במאה אחוז?

חלק יצביעו, יגידו, כן, אני מאמין במאה אחוז.

אז למה אתה עובד?

הרי השם זן ומפרנס את הכל, אתה אומר את זה בברכת המזון. מה, אתה מאמין מה שאתה אומר או אתה לא מאמין?

זן את הכל זה גם אתה, אז למה אתה הולך לעבודה?

למה אתה בלחץ שיום, מחר אני לא יכול לאכול לעבודה,

וזה, אני אפסיד יום עבודה?

מה קרה?

אתה בוטח בשם מאה אחוז?

למה אתה הולך לרופא?

הוא אמר. הוא אמר, בדיוק, הוא אמר.

למי הוא אמר?

לאלה שאינם ביטחון.

לא, כתוב בגבלה. כתוב, כתוב, נכון, אני יודע מה כתוב.

כתוב, כתוב, אבל כתוב.

לא, הרמב״ן אומר,

מה לרופאים בבית יראי השם?

מה לרופאים? מה הם עושים אצל יראי השם? יראי השם,

לא צריכים רופאים.

רק בגלל שירדו הדורות,

ואנשים נהגו, כך אומר הרמב״ן,

נהגו ברופאים

מכוח מנהג,

אז הולכים לרופא.

מי ברא את הרופא?

הקדוש ברוך הוא.

אז מה, הוא ברא גם סכין.

אז הוא ברא סכין, אז אחד ידקור את השני ויגיד לו, בשביל מה הוא ברא סכין?

בשביל לדקור אותך, בשבועות בהמה?

כן.

אז כתוב שניתנה רשות לרופא לרפות,

אבל לא כתוב שניתנה רשות לחולה להתרפות.

ככה אמר הגאון מווילנה לאחיו.

אחיו היה,

רב זלמן היה צדיק גדול, גדול מאוד.

ופעם הוא שמע שאחיו הזמין רופא הביתה.

אז הוא אמר לו את דברי הרמב״ן.

מה לרופאים בבית יראי השם?

אז אחיו שלח לו,

ורפו ירפא. התורה אמרה, ורפו ירפא.

אמר לו, נתנה רשות לרופא לרפות.

לא נתנה רשות לחולה להתרפות.

אלא מה? נהגו.

מי נהגו? אלה שפוחדים.

אין אמונה מאה אחוז.

אז ממילא,

אל ירמה אדם את עצמו שהוא בוטח,

ויתלה הכל בקדוש ברוך הוא.

זה כמו אחד אומר, למה אתה חוטא?

מה, יצר הרע.

אבל אתה צריך להתגבר עליו.

לא, אבל השם ברא אותו.

אם השם ברא אותו ושלח אותו אליי,

אז כנראה אני צריך לחתוך.

חה חה, זה טענה.

השם ברא הכל.

אז מה אם הוא ברא?

אז אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה ולהגיד שזה הוא?

הוא נתן כללים.

והוא אומר אני רוצה שתפתח בי במאה אחוז.

אם תהיה בטוח בי במאה אחוז.

הבוטח בשם חסד יסובבנו.

משלוש מאות שישים מעלות אני אתן לך כל מה שאתה צריך.

משלוש מאות שישים מעלות.

ברוך הגבר אשר יפתח בשם. ארור הגבר אשר שם בשר זרועו. מי שבוטח בזרועו

זה ארור.

אז זאת אומרת אדם צריך להתחזק

ולהאמין במאה אחוז.

אבל היום אדם חי ברמאות כאילו הוא מאמין.

בזה החוצפה ישגה.

איך אתה אומר שאתה מאמין כשבעצם אתה לא מאמין?

איך?

אדם אומר,

בוא הנה, סמכתי עליך, פתחתי בך, עבדת עליי,

וזה, ופה ושם.

רגע, רגע, אתה מאמין או לא מאמין?

אם אתה מאמין, אז זה שעבד עליך. זה לא הוא עבד עליך.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שהוא ייתן לך.

אז זה יוצא שהוא עבד עליך, אבל השם אם היה רוצה שהוא ייתן לך, היה מוכרח לתת לך, גם אם הוא לא רוצה.

אין אדם שיכול להזיק לך, אין אדם שיכול להועיל לך,

אין אדם שיכול להגן עליך, אין אדם שיכול לעשות שום דבר בלי גזירת הבורא.

הגזירה לועגת להשתדלות.

הגזירה עומדת בצד, היא יודעת שיש גזירה, היא חייבת להתקיים.

היא מסתכלת כמה אדם משתדל, משתדל, משתדל, והיא לועגת לו.

למה? כי היא גזירה.

היא נשלחה

להיות גזירה עליו.

אז כל ההשתדלות לא טועים.

מה כן אתה יכול להשתדל?

לשכנע את הבורא, להסיר את הגזירה.

אם תשכנע את הבורא שיסיר את הגזירה

הוא שם אותה, הוא יכול להסיר אותה.

אני מחצתי ואני ארפה ואין מיידי מציל.

אף אחד לא יכול להציל אותך.

אני אמית ואחיה.

רק אני.

אז זאת אומרת, אם בן אדם יודע איפה להשתדל,

הוא יכול לקבל את מה שהוא רוצה,

אבל הוא משתדל אצל אנשים, הוא סומך על אנשים,

הוא קורא לעצמו מאמין בשם.

אז השם אומר לו, אם אתה לא בוטח בי, אתה בוטח בו, תסתדרו.

מה אתה מבלבל לי את המוח? מה אתה מבקש ממני? ביקשת ממנו, לא?

אם ביקשת ממנו, מה אתה רוצה ממני?

תחליט. או אתה בוטח בי או בוא.

אבל אנחנו רחוקים מאמונה ומתחשפים לחשוב שקיימת בנו אמונה.

צריכים להתחזק,

להיות כחומה,

ודווקא עכשיו, כשאנחנו בגודל החשיכה,

יכולים לגדול הרבה באמונה, כי אנחנו רואים בעיניים

איך כל דברי החכמים, זכרונם לברכה, שהיו לפני אלפי שנים,

אמרו, לא בתור נביאים,

בתור חכמים, אמרו לנו מראש אלפי שנה קודם, מה יקרה פה.

דוגמה,

מעמד של ארץ ישראל.

יש לה מעלות טבעיות,

אבל אף אחד לא יכול מאומות העולם היה להתיישב בארץ. הארץ הזאת הייתה שממה

אלפי שנים.

מאז שגלינו מחורבן בית שני,

הארץ הזאת שממה, שממה אלפי שנים,

עד שבאנו.

ועכשיו ייססו מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח ככב אצלת,

ואנחנו כאילו בחקלאות הכי טובים בעולם,

ויש לנו כל מיני מנגנונים וכאלה, ואנחנו יכולים להפריח את השממה וכולי וכולי וכולי. הגענו לארץ שמלאה ביצות, הכול,

מחלות,

ותראו,

תוך 70 שנה,

ועוד לפני,

מה המצב של המדינה הזאת? אחת מהטובות שיש בעולם.

רק יהודים שבאו לפה יכלו להיאחז בה.

כל מי שהיה לפנינו, מעצמות.

לא יכלו

לדור כאן.

ונס האומה,

אלפי שנים אנחנו נרדפים ורוצים לכלותנו לגמרי,

לגמרי.

אתם יודעים, אני מספר לכם על פפוס ולוליאנוס,

הרוגי לוד.

לפני שהוא הוציא אותם להורג,

הרומאי,

הם אמרו לו, הקדוש ברוך הוא ישלם לך על זה. לא עבר זמן ורצחו אותו.

והתקיים בו מה שהם אמרו.

הוא רצה לכלות את כל היהודים.

הוא בעצמו רצה לכלות את כל היהודים.

אבל לא עלתה בידו.

המן לא רצה,

פרעה לא רצה.

מי לא רצה?

כולם רצו.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם.

הוא נשבע.

וזה מתקיים.

ואומות שלמות, מעצמות על, נעלמו, נכחדו. נשאר מהם רק היסטוריה.

כתוב בזוהר הקדוש שבשנת 600 ל-1000 השישי, שזה לפני 180 שנה,

לפני בוא המשיח התגלו הרבה חוכמות בעולם.

תרד החוכמה לעולם.

במקום שאנחנו ניקח אותה,

לקחו אותה האומות הגויים.

ואנחנו רואים איזה התפתחויות התחילו מלפני מאה וכמה שנים.

כל מה שיש לנו.

עד לפני כן העולם היה פרימיטיבי לחלוטין.

פרימיטיבי לחלוטין.

והכל נהיה, נהיה טלגרף, נהיה אחר כך דפוס, נהיה אחר כך טלפון,

נהיה רדיו, נהיה זה, נהיה זה, נהיה טיווי, נהיה פה, נהיה רביינים, נהיה מטוסים, נהיה פעם,

מה לא נהיה?

‫היום אתה מחזיק את כל המדינה ‫בתוך פלאפון. ‫כל העולם, כל העולם. ‫מה אתה רוצה לדעת עכשיו? ‫מה קורה בעולם עכשיו? ‫אתה יודע, על המקום. ‫כל העולם בכיס.

מה זה גורם?

‫זה גורם שהשכל האנושי

‫מפסיק לעבוד, כמו שהוא אומר, ‫יורד מדור לדור,

‫בין בחוכמת התורה בין בחוכמת העמים.

‫בדורנו אין חכמים בתורה ‫כמו הגאון מווילנה.

‫שזה רק מלפני 250 שנה.

‫אין כרבי עקיבא איגר.

‫ולהבדיל בחכמי אומות העולם, ‫יש ירידה כל הזמן.

‫ההתפתחות שאנחנו רואים,

‫זה ננס על גבי ענק.

‫זאת אומרת, מה שחקרו עד עכשיו, ‫בעוד אחד הוסיף עוד טיפה, ‫בעוד אחד הוסיף עוד טיפה. ‫זה ננס על גבי ענק. ‫זה אחרי אלפי, אלפי, אלפי שנים.

‫אבל אצלנו, כל אלה שהיו לפנינו ‫יותר חכמים לאין ערוך.

‫וכמה שאתה הולך יותר אחורה, ‫עוד יותר השכל שלהם היה עצום בחוכמה שלהם.

‫עד היום לא מבינים את חוכמת מצרים. ‫מצרים!

איך הם חונטים, ואיך חנתו, ואיך עשו, ‫ואיך בנו פירמידות, ואיך עשו כל מיני, ‫והנדסה וכל מיני תחומים ‫שהעולם הישן, הפרימיטיבי, כאילו,

‫לא מבינים איך הם הגיעו להשגות כאלה.

‫באסטרונומיה שלו, בלי טלסקופים, ‫בלי כלום, במהלך הכוכבים וכולי.

איך זה?

‫היום רק מאששים ומעמתים את מה שידעו ‫בדורות הרבה יותר קודמים.

‫אבל כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ‫כך הוא,

‫מתגלים חוכמות חדשות, המצאות נפלאות,

‫אבל כל זה בהשגחה מהבורא יתברך,

‫לטעם וצורך מיוחד.

‫לדוגמה,

‫הנה, המציאו, אתם רואים מיקרופונים, ‫אתם רואים איך הם מזזים, איזה יופי.

‫פעם היית צריך להחזיק אותו ביד, ‫והמחו אותו הולך עד לשמה,

‫היום הכול אלחוטי, ‫אני יכול לעשות גם בלי זה.

‫אבל הנה, בשביל מה זה? ‫שאתם תשמעו בקלות, ‫אני לא צריך לצעוק.

‫אתם רואים שיש מצלמה,

‫אני מדבר, ועכשיו כל העולם ‫מסתכלים בשידור חי, מה שאני אומר. ‫פעם הייתי מדבר לאנשים שלפניי,

‫היום אני מדבר כל ערב אצטדיון, ‫אצטדיון, אצטדיון,

‫בלי לעשות אצטדיון. ‫לקחת אצטדיון, מיליון וחצי שקל.

‫עכשיו אתם רואים, עם מצלמה אחת, ‫אצטדיון מלא רואים, ‫ואחר כך שידור חוזר מחר,

‫ונשאר לדורות, לדורות, זהו, נגמר. ‫איפה היה פעם ככה וכזה?

‫אברהם אבינו היה צריך ללכת ‫כל פעם להתחיל מחדש, ‫להסביר מחדש, ‫עוד פעם מחדש, עוד פעם מחדש. ‫לא אל-עוטפ, לא קלטת, לא דיסק, ‫לא שום דבר, לא כלום.

‫הכול מחדש.

‫אני אומר פעם אחת, ‫הכול מוקלט, הכול מוסרט, ‫כך, כך, כך, כך, כך, שלום, ‫כולם יש להם שלום.

‫פעם אחת אני מדבר, זהו.

‫אז זאת אומרת, כל מה שהקדוש ברוך הוא ‫ברא בעולמו לצורך, לטעם,

‫השאלה אם יודעים להשתמש ‫בכל החידושים וההמצאות, ‫לטובת הרצון האלוקי.

‫אבל אפשר לטעות, כשרואים את הישגי החוכמה היום,

‫וכך דרכם של הרשעים,

‫כשיש להם מקום לטעות,

‫אז מספיק להם לקפור ולעצום עיניים ‫מהמציאות האמיתית.

‫לדוגמה,

ראו את כל הדוקטורים והפרופסורים,

רובם,

‫הם כופרים במינים ואפיקורסים. ‫אפילו כשהם רואים את החוכמה האלוקית ‫בגוף האדם,

‫שאין חקר איך אפשר לברום ‫מנגנון כזה של בן אדם, ‫מנגנון כזה,

הם כופרים.

למה?

‫הם מייחסים את זה ל...

חוכמה שהם יודעים מה זה, איך זה זז, זה טמבל, אבל מי עשה את זה?

מי עשה את זה?

היום מתהדרים באומות העולם שבונים רובוטים. יש רובוט שמגיש לך כמו מלצר, יש אחד פותח לך את המקרן וביא לך חלב,

יש אחד שמלווה אותך כמו אם אתה נכה או לא,

אבל איך הם הולכים?

פום,

פום, פום, פום, פום, עד שהם זזים, ועד שהם זה, ועד שהם מסתובבים,

ואיזה רעש,

וצריך לשמן אותם, צריך בוא, איזה חרטא,

ואתה בשנייה קולט הכל, מבין הכל, זה מזיז הכל, טיק, טיק, טיק, טיק.

מתי הגיעו למצב שיהיה כמו בן אדם ממש,

כמו בן אדם כאילו שזז וזה וזה?

אז זאת אומרת, אבל האדם סוגד לעצמו,

לאט לאט הוא נהיה כמו פרעה, מה אמר פרעה?

לי יאורי ואני עשיתי ני.

הוא האמין שהוא אלוה.

למה? הוא שולט על כל העולם.

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

לך תפגוש אותו בבוקר כשהוא יוצא המימה,

כשהוא הולך לעשות קטנים.

למה הוא יוצא ליאור לעשות קטנים?

כי הוא מחזיק מעצמו אלוה, אז הוא, אין לו שירותים בזה, כי הוא אלוה, אלוה, לא צריך לעשות צרכים, מה פתאום?

אלוה זה אלוה,

אז איפה הוא הולך לעשות? בתוך היאור, כאילו, שוחה.

בינתיים הוא עושה צרכים.

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? שלח לו את משה רבנו שהוא יוצא המימה.

ושם תדבר איתו, תפוס אותו שהוא רוצה ללכת, אתה תדבר איתו, דבר איתו לאט לאט.

תראה לו שהוא לא כלום.

תאמין שעשה במכנסיים קצת, לא נורא.

אז זאת אומרת,

אדם מתחיל לסגוד לעצמו בגלל כל ההתפתחויות.

אבל זה בדרך כלל נכשלים הרשעים.

אבל מן השמיים לא מעכבים אותם להיכשל.

כי כל מי שרוצה לטעות,

השם נותן לו אפשרות לטעות, יבוא ויטעה.

וכך הוא ניסיון החיים.

וצריך כל אחד להתגבר ולהתחזק,

ולראות אדרבה בחוש, איך מתקיימים כל דברי החכמים על דור עקבתא דמשיחא,

ויכיר את המציאות האמיתית,

ויקבל על עצמו עול תורה ועול מצוות ועול מלכות שמיים.

וכל המטרה של החיים זה רק לקיים מצוות, לעבוד את השם, לעמוד בניסיון.

זה חלק ראשון.

חלק שני,

הרמב״ם אומר בהתחלה בעלקות עבודה זרה,

איך הייתה דרך מסירת האמונה ודרך האמת

מאחד לשני?

איך הכל התחיל מאברהם אבינו אבי האומה עד משה רבנו שמסר את התורה?

מבאר הרמב״ם שאברהם הודיע את הדרך,

דרך האמונה, דרך השם,

ליצחק.

יצחק העביר ליעקב,

יעקב אבינו לימד את 12 השבטים בניו,

ואחר כך הוא הבדיל את שבט לוי ומינה אותו להיות ראש ישיבה.

והוא לימד את דרך השם

ואיך לשמור את המצוות של אברהם.

וציוות הבנים,

שלא יפסיקו מבני לוי,

ממונה אחר ממונה,

כדי שלא יישכח הלימוד. זאת אומרת, כולם היו מצווים להעביר את האמונה הלאה הלאה.

כשירד למצרים קבע יעקב אבינו את הישיבה בארץ מצרים, לפני שהוא ירד.

הוא ביקש מיהודה ללכת להקים בית תלמוד, קודם כל.

והוא הורה לבנים שיהיו כל הזמן שם ותתקיים הישיבה,

והיא התקיימה בארץ גושן.

ומבני לוי עמדו בראשות אותה ישיבה ולימדו את העם,

את הדרך שילכו בה.

עכשיו, לפי מהלך הדורות יש להתבונן.

גם משה רבנו היה ראש הישיבה,

והוא לימד תורה ברבים,

עוד לפני שנתקבלה התורה.

וסביבו ישבו שבט לוי, לגיון המלך.

ואיתם, שישים ריבו,

קהל ישראל, כולם קשורים לבית התלמוד הזה,

ומשם יצאה ההוראה לישראל.

עכשיו, אם אנחנו נחשוב,

אז כאילו מה יש למשה רבנו להוסיף

יותר ממה שלמדו מאברהם ועד אותו דור?

אין לו מה להוסיף, כי הוא עוד לא קיבל תורה.

זה, ככה אנחנו מבינים, במבט ראשון.

והוא המשיך ללמד באותה מתכונת, הרי הוא משבט לוי.

והוא המשיך ללמד את הכול, אותו דבר, עד קבלת התורה בסיני,

כי התורה לא ניתנה עדיין.

וכל הלימוד היה,

בכל ההשגה,

על פי תורת השכל ודברי הנבואות

שנתגלו להם מפי הנביאים שהיו באותם הימים,

כמו אהרון,

מרים וחמשת הנביאים מזרע יהודה.

מי שיודע מי היו חמשת הנביאים מזרע יהודה,

אני נותן לו אלף שקלים.

דוד, אתה בדרך כלל יודע הכול.

אלף שקל.

השאלה, מי חמשת הנביאים מזרע יהודה שהיו באותו דור?

פסוק בדברי הימים, נתתי לכם רמז והשארתי את הסכום.

אני אגיד לכם מי הם.

אפילו אם תחפש בגוגל לא תמצא.

ובני זרע,

ובני זרע,

זמרי ואיתן והימן

וכלכל והדרה כולם חמישה.

וגם משה ואהרון מישראל,

כל אלה היו נביאים שקיבלו נבואות מאת השם

ואמרו אותם לישראל.

אמנם כשנתבונן בדבר נבוכח

שמשה רבנו בכל אופן חידש לפני עם ישראל תורה חדשה עוד לפני מתן תורה.

איך?

כשהם ראו את האותות והמופתים שהוא עשה,

מה הם למדו מזה?

הם למדו ייחוד השם יתברך,

שהשם אחד ושולט בעולמו.

הם למדו אהבת השם,

הם למדו יראת השם,

כמו שלימד יעקב אבינו את בניו.

אבל הפעם האמונה הייתה לא רק שכלית ולפי רוחב דעתם,

אלא הם למדו עכשיו את הכל באופן חושי.

הם ראו שהאמונה שהם האמינו בשם וביכולתו,

הם רואים בפועל מכת דם, צפרדע, קינים, ערוב,

רק על המצרים ולא על בני ישראל.

אז רואים שהשם משגיח ורואה כל אחד.

מצרי ויהודי שותים בכוס אחד,

בכוס מים,

היהודי שותה בקש מים, המצרי שותה מהמים, יוצא לו דם.

משלם, יוצא לו מים.

לא משלם, דם.

מה זה? זו השגחה ברורה שהקדוש ברוך הוא התריע מראש שתהיה מכה כזאת.

ועל מי? רק על המצרים.

אז אתה מכיר את הבורא בחוש.

והנה הבורא בתוך הכוס.

הנה, תראה.

תראה מה הוא עושה.

מה שהוא רוצה.

אין דבר כזה שמים נחלקים.

כל נוזל עם נוזל מתמזג.

ופה זה נחלק.

זה שותה כך, זה שותה, תחליפו צד.

נחלק.

אז זאת אומרת,

פה למדו אצל משה רבנו עכשיו את האמונה בחוש.

כל מופת שעשה משה על פי השם שימש הוכחה שהקדוש ברוך הוא אחד.

וזה קבע בליבם את כל השלמות

שתלויה ביסודות של האמונה.

עוד דבר הם למדו.

גם השליחות ששולח הקדוש ברוך הוא משה לפרעה כל פעם,

נודע להם שהקדוש ברוך הוא קודם כל מדבר עם אדם.

כי הנה, הם רואים. הוא בא בשם ה' ואומר, ה' אמר לי.

והוא אומר לפרעה מה אמר לו, ומתקיים מה שאמר לו.

למשה אין כוח לשנות את הטבע.

הוא יילוד אישה.

אבל ה' אומר לו, לך ותגיד כך וכך, וככה מתקיים.

אז רואים קודם כל שיש נביא, נביא אמת.

ורואים שהוא יכול לפעול ולשנות את הטבע.

דבר שני, הם גם לומדים.

הם לומדים פה דבר נוסף.

את גודל האהבה של הקדוש ברוך הוא

לעם ישראל, לעומת המצרים המשועבדים,

אהובים אצל הקדוש ברוך הוא,

והמשעבדים,

אפילו שהם שולטים בהם, שנואים עליו.

הם מקבלים את המכות,

ואלה ניצלים.

והשם קורא לישראל, בני בכורי,

ישראל, יש לך דבר מכובד יותר,

שהקדוש ברוך הוא מכל העולם, מיליארדים,

אומר, אתם הבנים שלי והבכורים הכי חשובים שיש בעולם.

ואז רואים גם את היסוד הגדול במשפט האמונה,

שכל אחד מאיתנו חייב להרגיש שאתה בן יחיד של הקדוש ברוך הוא.

כל אחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם,

השמן, הירח, הכוכבים,

הגלקסיות, הכל נברא לכל יהודי ויהודי.

ושהקדוש ברוך הוא רוחש לך חיבה ואוהב אותך אהבה אמיתית.

ברוך אתה השם, אוהב את עמו ישראל באהבה.

הבוחר בעמו ישראל באהבה.

ומה זה בוחר בעמו? מכל המין האנושי.

אתם מתארים לכם דבר כזה?

יש שמונה מיליארד כרגע,

ומכל העולם הקדוש ברוך הוא בחר כל אחד ואחת בפינצטה.

טק, הוציא אותו זה אתה, בני בכורי ישראל.

טק, בחר את פער ישראל.

טק, אשר בחר בנו מכל העמים.

ככה ליקט אותנו הקדוש ברוך הוא נשמות מיוחדות.

אשר בחר בנו מכל העמים.

אנחנו עולים על ספר תורה ואומרים אשר בחר בנו מכל העמים.

יש סיני אחד שאמר עכשיו,

למה אנחנו לא קיבלנו את התורה לדעת מה מותר לאכול,

ומה אסור? לאכול, אתם יודעים מה מותר לאכול ולא לאכול, לכן אין לכם קורונה.

אתם ראיתם מה הם אוכלים? השם מרחם.

עכברים חיים, צפרדעים.

נותנים לילד צפרדע, ככה לאכול חי, אוכל אותה, משחק איתה,

נוגס בה,

משהו זוועה, לא יאומן כי סופר, זה חיות אדם. אפילו חיות נגעלות מכמה דברים. אלה לא נגעלים בשום דבר.

שום דבר.

טוב, אז יש לנו פרשה מופלאה של המכות שעשה השם לפרעה במצרים, והיא באה ללמד אותנו דעת השם בדרכי השגחתו.

למען תספר באוזני בנך, וידעתם כי אני אדוני.

וכל זה בא ללמד את הידיעות בהשגחה פרטית שהוא משגיח בצדק ובמשפט.

למצרים זה היה עונשים ומכות,

לישראל זה היה מופתים ללמד אותם ולהכיר את השם.

עכשיו,

לא רק מהמופתים למדו ישראל על ידי משה,

אלא גם מההתראות.

כל מכה היה מתרא שלושה שבועות,

המכה הייתה אורכת שבוע.

התראה שלושה שבועות, מכה למשך שבוע.

אז מזה גם למדו ישראל,

שמה?

שמשה בא להזהיר את פרעה.

אז מה לומדים מזה?

עד אחד מגיעים חסדים של הקדוש ברוך הוא והרחמים שלו אפילו על הרשעים הארורים הקשים ביותר, המצריים,

הרוצחים המתועבים.

והקדוש ברוך הוא מוכיח כל אדם לפי מה שהוא יכול להבין.

אבל אנחנו, מה היינו סוברים? אם היו אומרים לנו, בוא, טפל במצרים, איך היינו מטפלים?

בום טראח,

וגמרנו. מה, להתעסק איתו, לשלוח, להתרות לו,

להגיד לו, יסתלבט עליי, בסוף יכביד את ליבו, עוד פעם נשלם, עוד פעם, עוד פעם,

תן לו בום טראח אחד בראש, קורנס חמש קילו,

וזה הכול.

אבל לא,

באים אל פרעה, שלח את עמי לחירות עולם.

והוא לא רוצה.

מי הוא בכלל?

שפל שבשפלים.

הוא בן בנו של חם,

עבד עבדים לאחיו,

מקולל, ארור כנען.

אתה, מי אתה בכלל?

אתה בעצמך עבד העבדים,

ואתה מחזיק אותנו עבדים?

אז אני אומר לך עכשיו, אני האלוקים שלהם,

ואומר לך, שלח את עמי ויעבדוני,

ואם ימהר אתה לשלח, אז אני מביע עליך ככה, ככה, ואני אהרוג לך את הבכורים וכו' וכו'.

אבל אנחנו לא היינו עושים ככה, אין לנו סבלנות, נכון?

אם מישהו מתחיל להטריד אותך יותר מדי, אתה ישר מתפרץ, לא נתער.

אבל התורה יורדת לסוף דעתו של פרעה.

פרעה לא יוכל להבין בום טראח,

הוא לא יעשה כי הלב שלו ערל,

לכן דברו איתו, דברו איתו בדרך ארץ, בנימוס,

כמו שאחד כזה יכול להבין ולהשכיל.

ומפה רואים שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם כל אחד לפי מעלליו, לפי הבנתו, לפי שכלו.

לא עם כל אחד אותו דבר.

אבל פרעה ערל לב,

לא מקבל את הדברים, לא שומע על משה ואהרון, ואומר, לא ידעתי את השם,

וגם את ישראל לא אשלח.

מה היה צריך עכשיו לקבל? טוב, אז עכשיו בום טראח.

גם לא.

באים אליו ואומרים לו, תשמע, יש לנו עצה.

נלחה נא דרך שלושת ימים במדבר,

ונזבחה לה' אלוקנו.

נו, דברים כאלה יכולים, תשב, תשמע, עבדים, 210 שנה, תן להם מנוחה שלושה ימים.

יחזרו עם כוחות מחודשים.

מה אכפת לך? תן להם מנוחה, חופש,

תנאים סוציאליים, שום דבר.

אחר כך אומרים לו, תשמע,

אנחנו לא יכולים להתחייב לך מה קורה, מה לקחת, מה לא לקחת.

פן יפגענו בדבר ובחרב.

אנחנו לא יודעים, אם אנחנו לא נבוא עם כל הצאן והבקר ועם כל הבנים והבנות,

בכל זה אולי הקדוש ברוך הוא יעניש אותנו.

ומדברים אותו בשפה שהוא מבין,

כי הם מאמינים, המצרים, שאם הם לא עושים מה שהאלוהים שלהם רוצה,

אז הם עלולים לענש.

גם זה לא עוזר.

ומה אומר להם? למה משה ואהרון תפריעו את העם ממעשיו?

והוא לא נכנע.

מה לומדים מפה ישראל בינתיים?

תורה חדשה.

איך הקדוש ברוך הוא מתייחס אפילו לרשעים הגדולים ביותר?

אפילו פרעה התפעל מהקדוש ברוך הוא במכת ברד.

למה?

כי הקדוש ברוך הוא אמר למצרים, תניסו את הבקר, שלא ימותו.

אז הוא הולך להנחית עליהם מכה, והוא אומר להם להניס, כאילו הוא חומן להם על הממון.

שלא ילך הממון לאבוד.

גם לא משתכנע. והוא משוכנע, יעני, הוא מבין.

הוא מבין שיש פה התייחסות מכובדת.

בכל זאת הוא לא משתכנע.

ולומדים שהקדוש ברוך הוא מתנהג ככה עם הרשעים.

אז מה עם הצדיקים?

אז אנחנו איך צריכים להתנהג לצדיקים?

אם חלילה אפילו שמענו שצדיק נכשל באיזה משהו,

אז צריך להוכיח אותם, להעמיד אותם על דרך האמת, בדרך ארץ וכו' וכו'.

להיות טוב ישר, בדרכי התוכחה וכו'.

ולימד משה רבנו וגורל הצדיקים בעיניהם,

שהחובה לשום עין שלא תיפגע האמונה מאלה שלא מאמינים.

למה?

יהיו צדיקים שם.

כתוב בהם, ויאמן העם וישמעו כי פקד השם את בני ישראל.

חכמים אמרו, משה אמר, והן לא יאמינו לי.

והקדוש ברוך הוא אמר, מאמינים בני מאמינים.

אז איך זה כתוב אחר כך, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה?

הרי כתוב, ויאמן העם.

אלא מה? מקוצר רוח ומעבודה קשה?

אז חכמים מסבירים לנו שיש פה תביעה נוקבת.

מה זה מעבודה קשה?

הם היו משועבדים לעבודה זרה.

לכן, לא שמעו אל משה.

לא יכולים להתנתק מעבודה זרה.

ולכן כתוב, ולא שמעו אל משה,

כי היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה.

הראיה,

80% מתו במכת חושך. 12 מיליון לפחות מתו במכת חושך מבני ישראל.

לא רצו לצאת ממצרים.

דיברנו על זה בהרצאה הקודמת.

אז זאת אומרת,

הייתה להם אמונה, ולא מספיקה.

והיה להם קושי.

הקושי של עבודה זרה.

והכתוב תובע אותם שהיו אדוקים בעבודה זרה, ולא היו מסוגלים לקלוט את הבשורה של הגאולה שהשמיע להם משה רבנו.

ואיך זה שכתוב היה, מנעם.

ואחר כך רואים שלא יכלו לפרוש.

איך מיישבים את המקראות האלה?

אלא הצדיקים שביניהם היו מאמינים, בניהם מאמינים.

אבל הצדיקים היו רק חמישית.

אחד מחמישה היו מאמינים.

אלה הם החמושים שיצאו ממצרים.

רק חמישית.

אבל ארבעה אחרים,

בכל משפחה לא היו מאמינים.

היו דבוקים בעבודה זרה בלי יכולת לפרוש ממנע.

בוודאי שהייתה להם השפעה על המאמינים,

כי כך דרך בריאתו של אדם שמושפע מהסובבים

ומבני המשפחה.

ומשה הזהיר אותם לא להתפתות אחר הלא מאמינים.

ודרשו חכמים על הפסוק הנאמר במולך.

הייתה עבודה זרה לקראת מולך שהיו מקריבים עליה וזופחים עליה את הילדים.

כתוב ושמתי את פניי באיש ההוא ובמשפחתו.

מי זה האיש ההוא?

אחד, אבא, לקח את הבן, הקריב אותו על המזבח למולך.

שחט אותו למולך.

אז למה כתוב שהקדוש ברוך הוא ישים את פניו באיש ההוא ובמשפחתו?

אם המשפחה התנגדה, לא רצתה,

למה

טניה אמר רבי שבעון, וכי משפחה מה חטאה?

אלא ללמד אותך שאין לך משפחה שיש בה מוכס,

שלא כולם מוכסים. מה זה מוכס? לוקח מכס.

ואלה שלוקחים את המכס היו עושים קומבינו. אתם מכירים את זה במכס, כן?

אז אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסים גם כן.

ואין משפחה שיש בה ליסטים, גנב,

שאין כולה גנבים.

למה?

איך קובעים חכמים דבר כזה?

אומר, מפני שמחפים עליהם.

אם יש לך בן גנב, אתה הולך להגיד למשטרה?

הבן שלי גנב החרב, ככה וכך. אתה הולך? לא הולך. אתה מחפה עליו. מחפה? אתה גנב גם.

אם יש לך אחד במשפחה שהוא במכס,

והוא גונב את המכס ועושה ככה וככה, ואתה שותק,

אתה גם כן גנב כמוהו. הוא בדיוק אותו דבר.

לכן התורה אומרת, ושמתי את פני באיש ההוא וגם במשפחתו.

בגלל שמחפים זה על זה.

מי שמחפה על בעל עבירה הוא עבריין כמוהו. אייבן עזרא אומר,

מי שרואה גנב גונב

והוא שותק ולא אומר, הוא גנב כמוהו.

כיוון שהם מחפים עליו, אז הם גם לא מתעבים את הדרך שלו.

כאילו זה לא נורא, בסדר, הוא גנב, גנב, בסדר, גנב.

והם לא מתרחקים גם מאותה דרך רעה.

וכיוון שהם לא מתרחקים, אז בהכרח הם גם מושפעים ממנה ביודעין ובלא יודעין.

והדבר הזה הורה משה רבנו למאמינים שביניהם, שעליהם לשקוד על האמונה שלא תיפגם בהשפעת בני הבית הבלתי מאמינים.

את כל אלה הדברים לימד משה רבנו לישראל במצרים כשהיה זקן ויושב בישיבה,

שהקים כבר יעקב אבינו על אדמת בני חם,

שלא תשכח התורה של דרך אברהם מפיהם ומפי זרעם.

ועל ידי העמידה של משה רבנו על המשמר,

של האמונה של בני דורו,

נשמרה הדרך הצרופה של אבות העולם,

עד שבזכות זה היו רואים לקבל את התורה בהר סיני.

ממשיך הרמב״ם ואומר,

והיה הדבר הולך ומתגבר,

זאת אומרת, ללימוד של דרכי התורה,

הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם,

ונעשית בעולם אומה שלמה שיודעת את השם,

עם ישראל.

אבל מה קרה?

אומר הרמב״ם,

עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהם ולעבוד כוכבים כמותן.

אברהם הוציא אותנו מעבודה זרה ולימד אותנו את האמונה באל אחד.

כל זה החזיק עד מצרים.

במצרים חזרו עוד פעם לעבוד עבודה זרה וללמוד ממעשיהם.

אומר הרמב״ם, וכמעט כת

היה עיקר ששתל אברהם נעקר,

וחוזרים בני יעקב לטעות של כל העולם

והטעייה שלהם.

אבל מאהבת השם אותנו

ומשומרו את השבועה לאברהם אבינו,

שלח את משה רבנו, רבן של כל הנביאים,

בשביל שהוא יציל את העם וימשיך להם את האמונה שיאמינו בשם

עד שיקבלו את התורה.

וגם עכשיו בדורות האלה,

שהאמונה מתערערת לאור החידושים וההמצאות, ושכל אלה אינטלקטואלים, ואתם כאילו טמבלים, לא מבינים, ואתם מאמינים פנאטים. כל הזמן עוזרים על זה שאתם מאמינים פנאטים. אתם מימי הביניים. אתם כאילו... תשמעו את ליברמן, איך הוא אומר עליכם.

אתם... לא, אני אוהב את הערדים.

אני אוהב את הערדים. בטח שאני אוהב את הערדים. רק העסקנים שלהם הם זה וזה וזה.

אני אוהב את הערדים! אומר עליהם כל דבר הכי רע שיכולנו לומר אותם.

אני אוהב אותם, אני אוהב אותם, חולה עליהם.

אבל,

וככה מורידים אנשים, אנשים יורדים, יורדים, יורדים, יורדים, יורדים, ולכן אתה שומע אנשים,

אל תגזים, נו די, לא צריך להיות עד כדי כך, אל תהיה קיצוני, אל תהיה זה, למה, מאיפה נהיית פזפה? סבא שלך היה כן קיצוני, למה סבא שלך היה קיצוני?

כי אתם ירדתם במשך הדורות, יורדים, יורדים, יורדים, יורדים.

אז הקדוש ברוך הוא שולח שליחים שיבואו לעורר

על האמונה ולהעמיד אותה שבית ישראל יהיו מכונים וראויים לגאולה אחרת מה יבוא המשיח ולא מאמינים את מי יגאל?

אז צריכים להחזיק את האמונה בכוח זה עכשיו זמן האחרון.

כתוב שאין ישראל נגאלין אלא בזכות האמונה.

בזכות האמונה.

אז עכשיו מה שנשאל לנו מה שאמר חבקוק וצדיק באמונתו יחיה.

אם תרצה לזכות לחיות, הכל תלוי באמונה.

הערב הזה הוא לרפואה שלמה של מוריס בן תמרה.

בוריס בן תמרה.

אם אתם מאמינים באמונה שלמה שהוא יכול להבריא...

לא, זה לא מספיק.

אז הוא יבריא.

אז עכשיו אני נותן לכם משימה,

נראה אם אתם מאמינים שאתם מסוגלים להחיות בני אדם.

לא משימה קשה,

משימה קלה.

אבל אני מבקש שכולם ישתתפו.

לא דבר גדול.

שכל אחד יקבל לרפואתו ללמוד שתי הלכות כל יום במשך חודש ימים בלבד.

זהו. אם תרצו להוסיף, ברוכים תהיו.

בבקשה להרים את היד.

מי שרוצה שיהיה רפואה לבוריס בן תמרה.

לא כולם מרימים את היד. כל הכבוד. מאמינים גדולים אני רואה.

למה אתם לא מרימים את היד? לא רוצים שילד יחיה? שיהיה בריא?

אבא? לא משנה, ילד גדול.

לא רוצים?

רוצים?

נו, למה לא מרימים את הידיים?

בשמיים מצלמים מי הרים ומי לא הרים.

מי שהרים לא יצטרך לרפואות ולא יצטרך שיתפללו עליו.

השם יזכה את החולה, בוריס בן תמרה, לרפואה שלמה מהרה אמן. אמן.

מי שיש לו שאלות, בבקשה.

תן לו שם מצביע.

כן, תן לו. ערב טוב. ערב טוב.

היו צריכים להתקיים שירים על שלום הבית. למה זה התבטא?

לא הבנתי אף מילה מה אמרת.

היו צריכים להתקיים שירים על שלום הבית.

מה אומר?

שירים על שלום הבית.

אתה מתכוון בבית מדרש אצלנו? כן.

המרצה אוים על ידי יגאל כהן וחבריו ולא הגיע להרצות.

חיכינו לזה מאוד.

טוב, שאלה נוספת.

לא האמנתי, גם הייתי מאוד מזועזק כששמעתי שהוא היה מוכן להלשין עליו, שאין לו על מה בעצם.

הוא לא הלשין שום דבר, הוא פשוט מאוד תקע אותי.

לא, לא, ששמענו קרייזי,

שהוא היה מוכן להלשין על הרע. מה להלשין? מויסר מסר אותי למס הכנסה והם באו. הם באו? באו מס הכנסה גם לשופר וגם אלינו ובדקו ומצאו שהכל בסדר והלכו.

וש״ס לא מסרו אותי לרשם העמותות.

מסרו את העמותה, שש שנים עברנו בדיקה מעמיקה, שש שנים.

לא השאירו דף,

דף,

שלא בדקו וקיבלנו, עכשיו הכל בסדר 100%. אבל ככה זה הרשעים, של לא טוב להם, שהשני מצליח,

קנאים,

זה מה שקורה.

הרשע, כולם רשעים?

לא, אלה שעושים את מה שעושים.

כן. תודה רבה. עוד שאלה?

תן לבחור פה, כן.

ערב טוב.

ערב טוב.

האם צריך להגיד,

אמן, על שידור חוזר.

לא.

לא. כן.

שאלה נוספת. דוד, אין לך שאלה?

מאחוריו.

יש לך עוד שאלה? כן. כן, בבקשה. אומרים שהמשיח אשכנזי, מה זאת אומרת?

למה לא? שיבוא רק.

תן לו שמה מאחורי דוד.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

ראשית אני רוצה להגיד תודה רבה לרב שהרב מקטט את הרגליים שלו בכל הארץ. זה מחזיר אנשים בתשובה לשמה.

באמת מגיע לו מחיאות כפיים.

למדתי רמב״ם לא מזמן,

ורשום שם שבן אדם שרשע הוא ישר מת ברשעו.

לא כתוב שהוא ישר מת, כתוב מת ברשעו.

מה זה אומר בדיוק מת ברשעו? זה לא באותה שנה דווקא? אם הוא רשע

והבן אדם הזה לא חזר בתשובה, הוא ימות ברשעו כרשע.

לא מחייבים אם הוא באותה שנה. לא, לא, לא. אתה רואה שאנשים אחרי שהם, איך קוראים?

כן, זה מה שלא הבנתי. כן. עכשיו לגבי חובת התוכחה. כן. עכשיו אתה יודע שבן אדם, נגיד לגבי הבשר ועוד כל מיני נושאים שהרב עוסק בהם,

אני יודע, עכשיו יש לי חברים כלשהם שאני בא, מנסה להוכיח אותם וזה, ואני יודע שהם לא ישמעו לי.

כאילו, וניסיתי כמה פעמים... הם דתיים?

דתיים, כן. אם הם דתיים, אתה מחויב להוכיח אותם מתי שאתה רואה שהם אוכלים איסור,

ולהגיד להם, הם לא חייבים לשמוע הלכה,

כי אתה יודע, הבטן שלהם זה האלוהים,

אז הם שומעים לאלוהים. עמי אתה? אתה לא אלוהים. הבטן זה אלוהים. אז הם שומעים לבטן.

‫-אבל אומרים שכשם שלומר דבר שנשמע, ‫ככה... זה בדברים שהם לא מפורשים בתורה, אבל דברים שהם מצוות מפורשות בתורה,

לא אומרים את הכלל הזה. רק בדרבנן ובדברים שאנשים לא רגילים בהם.

‫אבל במצוות תורה חייבים להוכיח.

היה לנו חובת התוכחה עד כדי עקה.

עד עקה ואפילו מאה פעמים, כן.

לגבי, שמעתי שלגבי סדר הרחצה, שבן אדם מתקלח,

מישהו אמר לי שצריך להתקלח, קודם כל לשים שם פה, כאילו לנגב את הראש, ואז אחרי זה כל הגוף, כאילו.

יש בזה עניין, משהו?

אני לא יודע שיש מי שמקפידים בזה, אבל אם אתה רוצה להקפיד, אתה מתחיל מהראש,

תתחיל מהראש. לא, שמעתי את זה, לא ראיתי בספר או משהו. שמעתי, יש הרבה שמועות, בסדר. שיביא לך את הכתוב המחייב, כן.

עכשיו לגבי ברכת הגומל.

לא מזמן עברתי עם תאונת אופנוע ויצאתי ברוך השם נקי.

כאילו, יש אומרים שלא אומרים ברכת הגומל על דברים כאלה, עושים סעודת הודיה וכולי.

על ארבעה אומרים הגומל, אלה שמנויים כמניין חיים.

כן.

ואני רוצה ברכה לי ולאימא שלי, קודם כל לאימא שלי.

כן. שיהיה לה בריאות, שמחה, פרנסה, חווה.

חווה בת. בת יהודית.

יהודית, תזכה לבריאות והצלחה ורפואה שלמה ופרנסה.

אמן. ואתה. ואני חגי בן יוסף. חגי בן יוסף וחווה. תזכה לעלייה ברוחניות וזיווג הגון. אמן. תודה רבה רבה. תהיה בריא. כן, שאלות.

כן. אתה לא ראה כאלה.

גם חוץ חצו אף אשם, ביבו נוסף. רק באוזן שמת לי מוזיקה, אם אתה לא שמת לב.

כן, הלאה.

כבוד הרב, שאלה לי אליך לגבי הגיוס לצה״ל.

כן. יש הרבה רבנים, הייתי בשיעור תורה שבוע שעבר, והרב שאל מי פה בצבא,

וכל החבר'ה, כאילו מי שענה אני,

אז הוא ממש התנגד לזה.

ואם לא צה״ל, מי ישמור על המדינה?

עכשיו, מה, אתה שואל אותי או אתה מספר? שואל אותך, למה הרבנים נגד גיוס לצה״ל? צריך לשאול אותו. אתה שאלת אותו או לא משהו? שאלת, מה, אתה חיכית עד שאני אבוא?

לא, כי אני הבנתי ש... הוא אמר לכם, מי שזהו זהו כועס וזה וזה. תשאל אותו, למה הוא כועס?

כי הבנתי, כאילו, לפי מה שאני יודע,

הרבה מאנשי הדת לא נגד גיוס לצה״ל.

הרבה נגד? כן. הרבה בעד לימוד התורה.

בעד לימוד התורה ונגד גיוס לצה״ל. לא נגד, בעד לימוד התורה.

‫מי, מי, מי, מי? ליברמן.

‫כן?

כן.

כן?

‫שאלה פה לבחור, כן?

‫כן, כן.

‫שלום לכם, כבוד הרב. ‫-שלום. ‫אני רציתי לשאול בעניין של כשרויות.

‫-כן.

‫אני שמעתי פה שהרב מחבוד ‫מאכיל נבלות וטרפות. ‫-נכון.

‫הוא הודיע בזה שהוא מאכיל נבלות? ‫-הוא הודיע. ‫לא, הוא אמר לך שהוא... ‫שמעתי שהוא בא אליך למשרד. ‫-כן. ‫-צילמת אותו. ‫-כן, זה כן, כן. ‫-שהוא אמר שאני כן? ‫-שהוא הודה שכן, שזה, ‫אבל בלית ברירה הוא הודה. ‫-מה זאת אומרת? לא הבנתי. ‫-אז אני אספר לך. ‫קודם כול, איך הוא הגיע אליך? ‫לא הבנתי. ‫אתה רוצה לשמוע? ‫-כן.

‫זה מעניין מאוד. ‫-נכון.

בשביל זה אני מספר לך.

‫לפני עשרים שנה בערך,

‫נתבקשתי לחקור את הנושא של הכשרות שלו ‫על ידי הוועדה שלו,

‫שהיו מנויים שם ארבעה רבנים.

‫אחד קראו לו יוסף חממי, ‫אחד קראו לו הרב עזרא מחבוד, ‫אחד קראו לו לא משנה, ‫ואחד עוד אחד לא משנה. בסדר, ארבעה. ‫-ויש שם עוד אחד, הרב בצליל אלחדד?

‫לא.

‫ראש שוחטים בחוץ לארץ? ‫-לא, לא, לא, לא.

‫אז זה היה ארבעה שבאו אליי ‫וסיפרו לי את הבעיות ‫והראו לי אם ופה ושם.

‫בעקבות זה הרב שלי אמר לחקור את הנושא.

‫חקרתי את הנושא, ‫הגעתי לכל מיני עובדות וראיות,

‫ואז התברר לי ככה,

‫שהוא

הזמין למסעדה שנקראת ‫אל-גאוצ'ו ברמת-גן,

‫שהייתה תחת השגחתו,

‫הזמין סינטה פילה,

‫שזה חלק אחורי ‫ושזה לא הולך בחלק בית יוסף,

‫הוא הזמין את זה משוחט שהוא פסל אותו,

‫והביא את זה לשם, ‫אבל זה הגיע כבוש,

שזה טרף.

‫עכשיו, כמובן,

‫אני הייתי מכיר אותו, ‫היינו ביחסים טובים והכול.

‫ואז קראתי אליו הביתה, הוא בא אליי,

‫שמתי שני עדים,

‫שישמעו את הדברים מהצד, ‫הוא לא ידע בהם,

‫הטמנתי לו עדים, קוראים לזה,

‫שיהיו עדים על פי תורה,

‫ושאלתי אותו.

‫שמעתי שאתה נותן כשרות לאל-גאוצ'ו.

‫אמר לי, מה פתאום?

‫אמרתי לו, מה, אתה לא נותן כשרות? ‫אמרתי לו, אבל שלחו לי את התעודה שלהם. ‫הוא אומר, מה פתאום?

‫אני מוציא לו את התעודה, צילום של התעודה.

‫הנה, כתוב שאתה מפרסם, ‫ואתה אומר שהאיש הזה הוא נאמן, ‫ואתה מכיר אותו, והכול,

‫ופה ושם, ויאכלו ענבים, יסבחו.

‫הוא אומר, לא, זה לא שאני נותן לו השגחה, ‫זה רק ככה. ‫הוא ביקש ממני המלצה, ‫אז נתתי לו המלצה.

‫אמרתי לו, טוב, נתת לו המלצה.

‫ואתה הזמנת לו סינטה פילה?

‫מה פתאום? מה לב אל סינטה פילה? ‫מה, אני בסך הכול נותן השגחות? ‫אני לא... זה. ‫אמרתי, אתה לא הזמנת?

‫לא? לא.

‫אמרתי לו, יש איזה שוחט שאתה פסלת אותו,

‫קוראים לו האגר.

‫נו, אז מה, מה?

‫אמרתי לו, אתה הזמנת מהאגר ‫את הסינטה פילה.

‫אני, מה פתאום? ‫מי אספר לך סיפורים כאלה? ‫אמרתי לו, הנה תעודה חתומה.

‫הנה, הוצאתי לו את התעודה החתומה ‫שהוא מזמין מהאגר ‫את הסינטה פילה לאל גאוצ'ו.

‫אחר שאני מראה לו את זה,

‫אז הוא אומר, נו, אז מה?

‫אמרתי לו, הבעיה שזה הגיע כבוש בניילון,

‫ועבר יותר מ-24 שעות, ‫שזה היה כבוש

‫וכל אדם בפנים,

‫וזהו, זה טרף.

‫אז איך מגיע לשם, ‫ויאכלו ענבים ויסבעו?

‫עזוב.

‫אז תקשיב, תקשיב, זה לא ככה. ‫-לא ככה. בקיצור, ואז

הוא אומר לי,

‫אבל זה חילונים אוכלים שם.

‫אמרתי לו, וחילונים מותר להאכיל אותם?

‫וחוץ מזה, כל האברכים סומכים ‫על הכשרות שלך ‫שהולכים לשם מבני ברק, ‫כי זה המקום הכי קרוב ‫שמוכרים שם את הסינטה פילה, ‫אף אחד לא מוכר.

‫אז מה אתה רוצה שאני אעשה?

‫אמרתי לו, אני דיברתי עם הרב שפירא, ‫זכר צדיק לברכה, ‫ואמר לי במפורש,

‫שצריכים לעשות בית דין, ‫והבית דין הזה, הוא יפקח ‫על כל ענייני השביטה.

‫אתה תעלה למדרגת נשיא, ‫יקנו לך אוטו חדש,

והכול,

וזהו,

‫אתה לא תטפל יותר באיך קוראים לו.

‫אדם כזה, שנתפס על מזיד, ‫הוא פסול לעולם, לעולם הוא פסול.

‫טוב, אז הוא הלך, ואז הוא הבין את המצב ‫שתפסו אותו על חם, ‫כי הראיות מדברות בעד עצמן. ‫-מה הוא עושה? הוא כבר נותן את הכסף? ‫-כן.

‫בקיצור, זה לא מקרה אחד. ‫-זה לא פתאום שהוא נוסע לאוטו פאר, ‫יש לו פער, זה, זה, זה, זה, זה, ‫אני הייתי אצטוב בבית. ‫יש אנשים עניים שישנו על מזרונים, ‫מלאים כסף,

‫והמשיכו לקבץ נדבות, ולא התקלחו שבועות. ‫-אבל הוא התפלל בבית.

‫וישנו על מזרונים מלאים כסף, ‫כשהם מתו, פתחו אותם,

‫והם היו מיליונרים וחיו כמו עניים. ‫למה? אני לא יודע. ‫צריך לשאול, זה אופי. ‫-זה לא מסתדר פה משהו. ‫-לא מסתדר, מה לעשות? ‫כי אם היינו... ‫-אבל לא משנה, עזוב עכשיו.

‫יש הקלטות של הרב אברהם יוסף,

‫שמדבר נגדו ואומר, ‫זה המסמר האחרון בארון שלו,

‫סכינים, פגומות. ‫-אבל איך אנחנו מעבירים קורסים? ‫הם נותנים קורסים, ‫מכשירים פרטיים. ‫-אז מה?

‫אז מה?

‫יש גם גנבים שמעבירים קורסים לגניבה, ‫ויש אנשים שפורצי דלתות וזה, ‫גם כן מלמדים קורסים, ‫ואצלהם לומדים גם גנבים. ‫קורס מנעולן, ‫והוא הולך אחר כך, נהיה גנב, ‫מה הבעיה? ‫-מה עם הבדצים? ‫-תעזוב רגע עכשיו, ‫דיברת עכשיו על מחפו...

עכשיו אנחנו מדברים עליו.

אז זה ברור.

יש על זה קלטות.

יוצא ספר 2500,

יצא כבר פרק ראשון,

ויוצא ספר 2500 רק על כל מעלליו שלו.

זה הכול.

האכיל נבל, כן, האכיל נבלות טרפות,

קנה עופות במקסיקו מגויים, מכר ליהודים, חלב, דם, כל הצרות, הכל.

עדויות של אנשים מוקלטים שעבדו תחתיו,

איומים ברצח,

הכל.

כל זה מופיע בחמישה דיסקים, אתה יכול לשמוע.

תיכנס לאתר שופר, יש שם, תכתוב,

מעללה, הרב מעפוד, הנה, הנה, חילקו לך, הנה, הנה, הוא נותן לך ביד.

ושם תוכל לשמוע את הכול, וזהו.

עד עכשיו ותמיד הוא פסול לעולם.

פסול לעולם.

אין בעניין הזה חילול השם?

בטח שיש חילול השם, מה שהוא עושה זה חילול השם. כן, אבל אתם ביניכם לא הייתם צריכים לסבור את העניין הזה, לא לערבים, לכל הציבור. הפוך, עשינו את זה, והזמנתי אותו לבית. שכחת מה שאמרתי? אבל כשהגדולים התכותבו... אבל הסברתי אותו לבית, מה עוד?

לא הלכתי לפרסם אותו.

הלכתי, הזמנתי אותו לבית, הוכחתי אותו על פניו.

יצא שקרן, מרמאי, ומאכיל נבלות וטרפות בשביל בצע.

אז אמרתי לו מה עצה, אמרתי לו מה עצה שאמרו הגדולים.

היה בית דין אצל הרב קרליץ, הוא לא הגיע.

הרב קרליץ כתב מכתב שאני עושה את כל הפרשה הזאת לשם שמיים.

זה גם הופיע באתר, אתה יכול לראות.

אז זאת אומרת, עשיתי מעל ומעבר, שישה חודשים נתתי לו צ'אנס, בחנתי ובדקתי והקלטתי ותיארתי את כולם.

לפני עשרים שנה זה התחיל.

לא, הרב קרליץ נפטר לפני כמה חודשים, הרב קרליץ נפטר.

כן, אבל מה זה קשור? אני אומר, לפני עשרים שנה.

אתה לא שומע? לפני עשרים שנה כשזה היה,

אז נתן הרב קרליץ את המכתב.

תראה את התאריך שם.

מכל מקום זה המצב.

המצב של ההשגחות בענייני עופות ובשר הוא על הפנים.

למה?

משום שיש שם מיליארדים,

וכל יום שוחטים מיליון וחצי עופות

בבשר בכמויות שצריך, אף פעם לא חסר.

אבל למה אני, כשאני שוחט,

מהבקר יוצא לי שלוש?

למה כשאני שוחט ששת אלפים עופות יוצא לי שלוש וחצי, ארבע? יוצא לי מ-10, יוצא לי ארבע טרפות.

לא הבנתי. מ-10 יוצא לך ארבע טרפות?

מ-10 בקר, בקר ל-4. אז פירושו של דבר שאתה מאכיל נבלות וטרפות. אני? כן. איך? אני אסביר לך.

אין דבר כזה שיצא יותר משלוש-חמש אחוז.

מוכרים לך את הבשר עם רירים. לא חלק, התכוונתי.

אה, לא חלק, בסדר.

אין כשרות.

לא, לא, כשרות זה אתה אומר.

אבל אני מדבר עכשיו על חלק.

חלק בית יוסף, אסור למישהו לאכול משהו אחר. אם אתה אוכל משהו לא חלק בית יוסף, אתה אוכל טרפות.

זה לא אני אמרתי, זה הרב עובדיה יוסף אמר.

אז עכשיו רק חלק אפשר לאכול בבית יוסף. רק, רק.

אבל אם זה חלק אמיתי, לא שמחליקים את החלק.

זאת אומרת, שום רירים, שום שרחות.

אתה ראית פעם את הרב עובדיה מדבר על זה?

זה נדיר אבל... אתה ראית פעם?

בוא תראה.

בבקשה בוא נראה את הרב עובדיה מה הוא אומר.

שכולם משקרים.

כולם משקרים.

הוא אומר שיוצא 20% חלק גם זה לא נכון.

אבל הוא אומר ש-20% חלק זה בית יוסף. זה כן. זה הוא אומר זה לא נכון אבל הוא אומר.

וכל השאר שיוצא להם 60%

כי איך אוכלים כל המדינה זה הכל שקר.

‫איך חלטות הם עובדים מבחינאי?

‫בשביתה של וודש מתיוסף ‫הוציאה 20% חלק,

80% בחלק, חלק כשיר, חלק טרף.

אצלכם

‫של שאר החברות, שקוראים את עצמם בן יוסף,

‫שישים אחוז חלק,

‫מאיפה זה, מי שקח חלק?

‫או שלא כמובן ברן,

‫קוראים את עצמם חלק, ‫והנוכי איש חלק, ‫הקושק הזה חזק.

‫שמעת? זה אחד. ‫עכשיו הרב עמאר,

‫גם היה הרב ראשי לישראל, ‫אחר היה לרבנות.

‫מה אומר? שכולם מחריטים.

בבקשה.

‫אני מעולם נמנעתי לא לומר על אף אחד,

‫אבל ברור, אני יכול להגיד ‫באופן כללי,

אני ראיתי בעיניי אנשים שרחוקים מחלק ‫וכותבים על זה חלק מתיוסף.

רבים, לצערי, גם מכל החוגים.

‫יש הרבה שזה רחוק מחלק מתיוסף.

‫צריך להיות אמיתי, אם זה חלק מתיוסף,

‫זה פירושו חלק אמיתי ‫בלי שרחות כלל ועיקר.

‫אחרת, נכנסים לשאלה בהלכה של טרף.

‫-תודה.

אז זאת אומרת,

‫אלה שהיו ממונים ואמונים על הכשרות,

‫מודים שכולם מזייפים, ‫כי זה צריך להכיל את כולם.

זה כסף. איזה יבואן יעצור את זה?

‫איזה מרבית מטבחיים ייתן לך לבדוק ‫כל סכין מייבש?

אין דבר כזה. ‫-אין דבר כזה. ‫אז לכן, אוכלים לנבל אותו.

‫מטרפות, בתיאבות.

‫שאלה נוספת.

‫-מי, הרב, מי קונה את 97 הפרות של... ‫-אתם, אתם, אתם, כל שאר הציבור? ‫-מי שהוא קונה את זה, לא? ‫-מי?

‫הרב שוחט 100 כבשים, או פרות, מה שזה. ‫-כן. הם לא שינית. ‫-איזה איך הוא מתגבר? ‫הם לא שינית. הם לא שינית. ‫-הרב לא קונה את זה? ‫לא.

איך?

‫הם של הערבי,

אני שוחט, מה שיוצא רק אני לוקח, ‫מה שלא הוא לוקח.

‫-כן.

‫הלאה.

שאלה נוספת.

‫תן לבחור שמה.

‫תן לו.

מה?

‫עוד דבר כזה.

‫רוב הבדאצים, שתדעו, ‫זה הכול חרטא, זה שוחטים רבנות.

‫רק שמים את הפתקית של בדאץ.

‫שלום, כבוד הרב. ‫-שלום.

‫אמרת שיש היום, מה שאתה קורא לזה, ‫המרצים החדשים. ‫-כן.

‫שאני בעבר שמעתי, הייתי שומע אותם. ‫-כן.

‫וסיפרו לי על אלישע בן אבויה,

‫שכפר בתורה ועדיין לימד תורה.

‫ואתה אמרת שאסור לשמוע חלק מהם.

‫כן. מי אמר לך שהוא לימד תורה ‫אחרי שהוא כפר בתורה?

‫ככה שמעתי. ‫-שמעתי, אתם חיים על שמועות, ‫הכול זה שמועות. ‫-אז זה לא נכון. ‫מה פתאום?

‫רק ריבי מאיר, שהיה תלמיד שלו, ‫הוא היחידי שהותר לו,

‫קליפתו זרק, תוכו אכל.

זהו.

‫אבל הוא ידע להישמר ממנו ‫עם השקפתו וכו' וכו'. זהו.

כן. ‫-אז יש איסור לשמוע אותם או לא?

‫בוודאי.

מישהו כופר,

מישהו מין,

כמו שהשמעו,

‫אפשר לראות את עכשיו ההאחדה ‫שיצאה על הידרדרות.

‫תראה מה שהתפרסם עכשיו, ‫דברים שהרבנים הגדולים מדברים,

לא אני,

‫הם מדברים.

זאת אומרת, ‫הם נחשפו לכל המעשים שלהם,

‫והם מדברים עליהם בצורה הכי חמורה ‫שלא שמעה אוזן. לא שמעה אוזן.

זה לא שמתנפלים עליהם סתם.

‫אדרבה.

‫אני גידלתי עליהם. ‫-לא, ברור לי גם, אני הפסקתי לשמוע אותם.

‫אני הייתי הראשון שפרסם את הזמיר. ‫אני הראשון.

אני פרסמתי את החוברות שלו. ‫אני השקעתי כסף בשביל שיפיצו אותם.

ולא רק הוא.

רוב אלה, אחד מהם היום שחקן כדורגל, ‫שמרצה, חזר בתשובה אצלי,

והשני, רונן, חזר בתשובה אצלי.

וכל אלה חזרו בתשובה אצלי, ‫ואחר כך הם בעטו בכול,

‫ומחרתים מה שהם רוצים, ‫מוכרים לאנשים את המין תורה חדשה ‫שלא נשמעה מעולם.

‫להדליק

סיגריה עם נר של נשמה, ‫עם נר נשמה, בחייאת דינא.

‫איפה הגענו?

זה המלצות?

‫ככה מחנכים אנשים?

‫-צודק לגמרי.

ובעניין הזמרים הפסולים,

‫איפה כתוב בתורה שאסור לשמוע מכתיאר,

‫שאסור כאילו להביא לשמחות ואירועי תורה?

‫יש פסק הלכה של 25 הרבנים הגדולים,

‫ביניהם הרב עובדיה יוסף, ‫הרב שלום כהן ואחרים, ‫ספרדים ואשכנזים,

‫שיצאו הרב אלישיב, זכות מנוחתו עדן, ‫רב שטיינמן, הרב קניבסקי, בדל חיים, ‫כל אלה יצאו נגד וכתבו שמחתיאי הרבים, ‫אסור להזמין אותם אפילו לסעודות מצווה, ‫לשום דבר,

לא להעלות אותם לספר תורה,

‫ולא כלום. ‫יחטיאי הרבים זה כמו ירובעם בן נבט.

‫עכשיו שתבין, יש כוח הפועל בנפעל.

‫מה זה כוח הפועל בנפעל? ‫אם אתה טמא, אתה מטמא.

‫אם אתה טהור, אתה מטהר.

‫כוח הפועל בנפעל.

‫זאת אומרת, אם אני פועל עכשיו, ‫כולה עושה לחן,

‫והלחן בא מאדם טמא,

‫הלחן הזה משפיע עליך טומאה.

‫עכשיו, כל דבר שאתה שומע היום, ‫מוזיקה, אתה מתפעל.

‫מה זה מתפעל? ‫אוטומט, אתה רואה מוזיקה, ‫כולם מתחילים לזוז, לתופף, ‫לשים ברגליים.

‫אתה לא יכול לא להתפעל, אתה מתפעל.

‫וממה שאתה מתפעל, זה משפיע עליך.

‫להגיד, אם אתה שומע רוק כבד,

‫אז אתה נעל בדיוק עם הגוף, ‫לפי הרוק הכבד. ‫אם אתה שומע מוזיקה של בית טובן, ‫אז אתה רגוע, אתה לא...

‫המוזיקה פועלת על הבן אדם.

‫אם היא באה ממקור מושחת, ‫אתה נהיה מושחת. ‫אם היא באה ממקור טהור, אתה טהור.

‫לכן היו שומעים את שירת הלוויים ‫בבית המקדש,

‫כי זה היה משפיע קדושה ‫על כל השומעים.

‫והחוטא שבא להקריב קורבן,

‫כששומע את הזמירות, ‫שהם אומרים את התהילים,

‫שמה זה היה משפיע עליו קדושה,

‫להתחרט ולקבל עליו לא לחטוא יותר.

‫אתה מנך, זה עומד.

‫זהו. יש לך את הקטע?

‫אפשר להראות. בבקשה.

‫גם ערוץ אחד מחטיא איתה רבים, ‫קוראים לו ערוץ דתי,

‫של טלוויזיה דתית.

‫מחלק לנו כל מיני עלונים צבעוניים.

‫כמה פריצות יש באתרים שלו.

‫ארגון הידברות, מוכרים לך טלוויזיה לאנשים,

‫טלוויזיה בין הארגון הזה ששמו הידברות ‫לפיקה או תמה האופל. ‫כל השם של הארגון, המהות שלו, ‫שהוא קונה לחילונים,

‫זה על בסיס של הידברות,

‫של חלק מהדברים אנחנו נוותר, מהמצוות,

‫חלק הטל, וככה אנחנו נגיע ‫למין הסכמה, לפשרה.

‫כמו הידברות עם האתר שידוכים שלהם, ‫עם האתר היכרויות שלהם.

‫אין סיכוי שהדבר הזה ‫הוא רצון השם לעולם.

‫אתר של זימה וניאוף?

‫אבל מי הבטיחו לכל הכל?

‫נכנסו, אמרתם אתם רשעים, רשעים, הידברות.

‫לא מתביישים.

‫מי התיר להם לעבור הבום, ‫ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם? ‫והם רשעים, גמורים, רפורמיים.

‫סוכמים לרבנים את הפה. ‫משתמשים בשמות של רבנים ובשקרים ובהכול.

‫מרמים את הציבור. ‫ראיתי בעיניים את האתר שלהם ישר ועבוד.

‫נורא ואיום.

‫נורא נוראות. פריצות נורא.

‫משה רבנו לא יכול להתיר דבר כזה. ‫מיני ואפי כושן, אני קורא להם.

‫פר מנהל, אלה, כל אלה, ההידברות, ‫החברים שלהם, רשעים, אלה באו, לא יודע, ‫מכת השטן הגיעו.

‫זה נורא ואיום.

‫אני משורף אותם עם הספר אינטליגיית תורה שלהם.

‫-אבל העצמו רב. ערב רב. ‫רפורמים מתנהגים ככה, זה לא תורה.

‫זה לא תורה ולא רצון השם, ‫וזה לעולם לא רצון השם. זה בית תור! ‫זה רפורמים, זה לא יהודים.

‫איך מעיזים אנשים שקוראים לעצמם רבנים ‫וכאילו מחזירים אנשים בתשובה?

‫בשאלתו יהודים מדרך אמת לדרך הכלכלה,

‫סופו יהיה רב, אמר, מי שזה לא יהיה, ‫ושום זכויות ושום מצוות לא תעמוד להם. ‫שום דבר לא יעמוד.

‫הקב' ברוך הוא ינקום להם, אין ספק.

אין ספק.

‫זה מקרב יהודים לאבא של בשנה?

‫מה זה? זה הדבר, זה מה שהשם רוצה?

‫כן, כשהם רוצים.

‫צריך להתפלל למינים ולמלשינים ‫על אותם מחטיאי ערבים,

‫לכוון עליהם,

‫שובר אויבים ומכניע סדים.

‫כן, אויבי התורה.

‫תודה.

כן, אז הנה ראית, ‫גדולי ישראל יוצאים נגד אחרי בירורים, ‫אחרי שיתרו בהם,

‫אחרי שהפצירו בהם,

‫אחרי שביקשו מהם לבטל את האתר ‫זימה שלהם, של ההיכרויות,

‫של השידוכים, ‫שנשים מציגות את גופן לפני כולם, ‫תסתכלו עליי,

לא בדרך היהדות,

‫אחרי שהם עושים דברים ועוולות לציבור,

‫אחרי שהם מקלים כל מיני קולות ‫שאין בהם שום בסיס בהלכה,

‫אחרי שהם משקרים לציבור,

‫אחרי שלוקחים את ממונם ומבזבזים את זה,

‫אלא הורידו את כל הסרטונים שלי מיוטיוב. ‫אתה יודע,

אתם תורמים להם כסף, ‫הם לוקחים את הכסף ועוקרים תורה.

‫זה מה שהם עושים.

‫אז אתה מבין, הכניסתם בלוויזיה, ‫והם כותבים על הטמבלוויזיה,

‫שיוויתי ה' לנגדי תמיד.

‫זה בדיוק כמו שעשו את העגל במדבר. ‫אתה יודע שהעגל במדבר אמר,

‫אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים? ‫הוא דיבר.

אז זה אותו דבר בדיוק. זה העגל של הדור הזה,

‫ואלה ערב רב שעושים בדיוק ‫את מה שנעשה אז.

‫כמו שאז רצו להכשיל את העם ‫מלקבל את התורה,

‫ואמרו, הנה, משה מת, הנה.

‫ככה עכשיו הם רוצים להגיד, ‫אין אף אחד, רק אנחנו, נביאי הבעל, ‫תסמכו עלינו ואנחנו מתירים לכם.

‫איך הוא אומר, זמיר?

‫אנחנו משנים את פני היהדות, ‫ככה הוא אומר, במפורש, במודעות.

‫הוא כתב שהוא אחראי לבית המשפט בתצהיר ‫על הכול מה שקורה שם.

‫אוקיי, שאלה אחרונה, ובזה אסיים. ‫באתר השופר כתוב איזה זמרים כן אפשר לשמוע?

‫כאילו, אם אני לא רוצה לשמוע ‫התיעני נשאי... אין לי הרבה ברירות, ‫אני אגיד לך בקיצור. ‫יש יהודי שקוראים לו יהודה חדד,

‫יש יהודי שקוראים לו יוחי כהן,

‫יש אחת שקוראים לו סיני מעודה,

‫שהוא אושר גם באשכנזית, ‫אבל יפה מאוד.

‫יש עוד אחת תימני בצפון, ‫אבל אתה לא תימני.

‫ויש עוד אחד גם תימני ‫שגם כן, איך קוראים לו, מבני ברק? ‫אני לא זוכר כרגע.

‫-לא, לא. חוץ מאהרן כהן,

‫הוא לא זמר שמזמינים, ‫אבל יש אחת שקוראים לו, ‫הוא נתן לי דווקא דיסק השבוע.

‫לא זוכר כרגע. ‫אם תשאל אותי יותר מאוחר, ‫אני אזכר, אני אגיד.

‫-יישר כוח, ארב. תודה. ‫תהיו בריאים, כן.

‫תן לבחור פה.

‫-יש לי שאלה. ‫-ברור שיש לך שאלה.

‫לפני חצי שנה היה לי בר מצווה,

‫וכאילו, מההתחלה עשיתי תפילין והכול.

‫הכול היה בסדר,

‫כל פעם תמיד אמרו לי, תעשה, ‫וזה יהיה לך טוב, זה ישמור עליך.

‫ואני לא כזה מבין, ‫כי אני רואה גם אנשים אחרים ‫שלא מניחים תפילין ‫ולא קורה להם כלום.

‫קודם כול, מי שאמר לך את זה, ‫רימה אותך, שיקר אותך ובלבל אותך. ‫לכן אתה עכשיו לא מניח תפילין, ‫כי הוא אמר לך שהתפילין ‫זה בשביל שמירה.

‫ואתה רואה אנשים אחרים נשמרים בלי תפילין, ‫ויש אחרים שמניחים תפילין ולא נשמרים. ‫מי אמר לך את הבדיחה הזאת?

‫זה כאילו שיגידו לך ‫שאימא שלך נולדה ‫רק בשביל לתת לך לאכול.

‫אז אם היא לא נותנת לך לאכול, ‫אז אתה לא צריך כבר שהיא תהיה אימא שלך.

‫כי אמרו לך, אם יגידו לך ככה, ‫אז מה אתה תגיד? ‫אמרו לי. ‫-אז מה תפילין באמת עושה? ‫תפילין חייבים לעשות ‫כמו שמזוזת צריכים לעשות, ‫כמו שצריכים ללמוד תורה,

‫כמו שצריכים לעשות סוכה, ‫כמו שצריכים לעשות כל מצווה. ‫יש תרייג מצוות שחייבים לעשות ‫בגלל שה' ציווה,

‫שבזאת אנחנו נזכה לחיי העולם הבא.

‫אם אתה רוצה לזכות לחיי העולם הבא,

‫אתה צריך לקיים את המצוות.

למה אני צריך לקיים את כל המצוות,

הכוונה, חוקים של המדינה?

בשבילו לענש.

אם אתה לא שומר את החוקים, תענש. ואם אני אשמור,

אתה לא מקבל פרס,

לא מקבל שכר,

רק עונש.

אבל בתורה, לא.

אם אתה שומר מצוות, תקבל שכר.

אם לא תקיים, תקבל גם עונש.

אז לכן,

מה עדיף?

אם חוקי בשר ודם שמשתנים כל פעם אתה שומר,

אפילו אם אתה לא מבין.

שוטר עוצר אותך, נסעת בשתיים בלילה באדום.

הופ! עצור,

תן את הרישיונות,

צא מהאוטו, תשאיר את האוטו פה,

לך הביתה ברגל.

מה קרה?

נסעת באדום, אין אף אחד.

למה יש אדום?

אדום זה בשביל שלא יבוא מישהו מנגד, יעבור, יחצה, וזה, פה ושם.

ואני לא אעצור, ואני אתקע בו.

זו הסיבה.

אין סיבה אחרת לאדום, זה לא עונש.

זה לא רגע מנוחה.

זה רק המטרה, אבל אין אף אחד.

אומר לך שוטר, לא מעניין מה הסיבה, למה עשו. עברת על החוק,

תשלם.

אז אם אתה מבין ולא מבין, זה לא משנה.

החוק הוא חוק.

צריך להניח תפילין.

אתה רוצה לדעת למה מניחים תפילין? אני אגיד לך.

והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך.

למה?

בגלל שאני הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

זאת אומרת,

בתפילין של ראש וביד יש ארבע פרשיות שכתוב בהן יציאת מצרים.

כדי שלא נשכח שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים, ויהיה לנו לזיכרון בין עיניך,

כן?

אז אנחנו צריכים לשים את התפילין האלה לזיכרון שאנחנו יצאנו ממצרים והשם גאל אותנו והוא משגיח עלינו גם עכשיו, כל הזמן.

וככה אנחנו נזכור את הדברים.

יש אנשים שרוצים לזכור לקנות מתנה לאישה, אז הם שמים מסטיק באוזן,

יש כאלה שמים בשעון,

יש כאלה שכותבים בחטא על היד,

יש כל מיני אנשים, יש להם כל מיני פטנטים לזיכרון.

הוא לא רוצה לשכוח.

השם לא רוצה שנשכח שהוא הוציא אותנו,

והוא גם יגאל אותנו בסוף.

אז הוא ביקש, נשים את התפילין לזיכרון.

אז אתה צריך לשים.

הבנת?

כן. יופי.

תודה.

שאלה אחרונה.

כן, הגברת פה, שם, עם כחול. כן. כיסוי ראש כחול.

תודה רבה, ערב טוב.

תודה רבה לכבוד הרב, על כל הפועל שלו.

ויש פה שלוש שאלות.

אחת, אחת הבנות, המורה שלה בלימודים,

היא שמה מוזיקה.

היא תמיד עובדת עם מוזיקה,

והבת שלי מנסה להגיד לה שהיא כאילו תחליף את המוזיקה למוזיקה כשרה יותר וזה, והיא לא יודעת מה לעשות עכשיו באמצע השיעור, זאת אומרת. שתי אפשרויות, זה לשים אטמים באוזניים או צמר גפן,

או לא להתייחס.

אוקיי.

יש פה עוד מישהי שרצת לשאול בקשר לבן שלה, ואז מישהי שרצת לשאול בקשר לנושא של המלחמה.

כן. שאמרת שאתה תדבר בנושא הזה.

את מתכוונת למלחמה בקורונה עכשיו או למלחמה הכללית? נראה לי המלחמה הכללית. גוג ומגוג, גוג ומגוג. כן, ועוד מישהי שרצתה זיווג לילד שלה? אנחנו מתקרבים כל הזמן, אני כבר שנים מדבר על זה, כל הזמן מתקרבים יותר ויותר.

אתם רואים שאיראן חמה מאוד לפגוע בישראל. היא חוזרת חדשות לבקרים שהם יפגעו בנו, והם מתכוונים לפגוע בנו, והם מכינים פצצת אטום בשביל זה.

אני אומר לכם כבר שמזמן יש להם כמה פצצות, רק אם הם רוצים יותר,

כי הם יודעים שיקבלו מכה שנייה.

אבל מכל מקום אתם רואים שהם מתקוטטים עם סעודיה, מתקוטטים עם זה,

עכשיו איחוד האמירויות וכל אלה שם שנמצאים,

רוצים לקשור איתנו קשרים בגלל שכולנו צריכים להיות חזית אחת נגדם, כי הם רוצים להשתלט על כל המזרח התיכון.

אמריקה נגדם,

המצב

לא טוב.

הרוסים פה בשטח, הסורים,

המלחמה לא נגמרת כבר שמונה שנים,

הטורקים עכשיו מעורבים,

הכול מסביב בוער.

וזה יכול כל רגע להתלקח, ואת רואה שהאיומים הם החמאס כל יום,

ואת רואה שחיזבאללה אומר שאם תהיה פגיעה באיראן אז הם יפציצו פה וכו' וכו', כי הם שלוחה של האיראנים,

וכן, על זה הדרך. זו רק השאלה מתי, אבל זה עומד בפתח כמו חבית נפץ, שרק צריך מישהו להדליק אותה ותתפוצץ.

כן.

אם הייתי יודע, אני אומרת לך תאריך, אבל אני לא יודעת את התאריך.

כן.

כן, עוד שאלה שלישית, גברת? סליחה, כן.

האישה רוצה לשמוע, זאת אומרת, לבקש ברכה בעבור הבן שלה לזיווג הגון, שם? יעקב בן אסתר. דתי או לא?

דתי או לא?

לא. לא כל כך.

לא כל. ככה, ככה. אז דוד בן אסתר ישוב בתשובה שלמה ויזכה לזיווג הגון.

אני מודה לכם, תודה על ההקשבה. ולחנה בן זיווה. יהי רצון שיהיה לתועלת לטובת החולה בוריס בן תמרה.

מי שרוצה ספרים וציציות, כיסויי ראש, בבקשה.

מים בסין לו נוברוכו עד בלי וידיי.

חלקים שבשומיים ספשערי שמיים בסין לו נוברוכו עד בלי וידיי.

חלקים שבשומיים ספשערי שמיים בסין לו נוברוכו עד בלי וידיי.

חלקים שבשומיים ספשערי שמיים בסין לו נוברוכו עד בלי וידיי. חלקים שבשומיים ספשערי שמיים בסין לו נוברוכו עד בלי וידיי.

עד לי די, עד לי די, אוהו עד לי די, אוהו עד לי די, ברוחו עד לי די, עד לי די, אוהו עד לי די, אוהו עד לי די, ברוחו עד לי די, עד לי די, אוהו עד לי די, ברוחו עד לי די, עד לי די,

אוהו, עד מידי, אוהו, עד מידי, ברוחו עד מידי.

אלוקים שבשמיים, ספשרי שמיים,

בסיילון וברחוב, עד בלי ידיים.

אלוקים שבשמיים, ספשרי שמיים,

בסיילון וברחוב, עד בלי ידיים.

אלוקים שבשמיים,

ספשרי שמיים, בסיילון וברחוב, עד בלי ידיים.