בני ברק - בני ברק - העיקר לטפל בשרש, בראשית דראשית!

אנשי משפחת דן בן רזאל, ה' יחיהו וישמרהו, הם תורמי הרצאה ומבקשים לתאר את המצב החולה שבעבורו נעשתה ההרצאה. דן בן ראזל רפואה שלמה מהרה!

נתרמה הרצאה, יהודי שנולד עם תסמונת דאון, מדובר באדם צדיק, שמח, מאמין וירא שמים, מניח תפילין כל יום, מתפלל כל יום, בעל זכויות רבות, בפרט בבית הכנסת במשך שנים רבות. מתפלל מהעשרה הראשונים, מתנהג ביראת כבוד בבית הכנסת, ולא מדבר בה. משתתף פעיל בכל התפילות. לפני מספר חודשים התגלתה בעיה רפואית, ומבחינה רפואית היום מצבו קשה שלרופאים אין פתרונות מלבד נס. אז אנחנו מתכוונים להתעורר כדי להרבות בזכויות ועשיית מצוות לרפואתו השלמה ונברך אותו גם בסוף הדרשה.

"ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון", אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו.  באזהרה לבעל הדין שלא יטעין דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו. קרא בין עמי: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק".

מה אומר רבי חנינא? הוא אומר שיש אזהרה לבית דין, בית דין מוזהרים: אסור לבית דין לשמוע דברי בעל דין, יש שני בעלי דין שבאים לדון, אחד טוען שהוא זכאי והשני חייב והשני טוען הפוך, באים שני בעלי בית דין, שני בעלי דין לבית דין. אבל מזהירים בתורה, מזהירה את הבית דין. אסור להם לשמוע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו. שניהם צריכים להיות לפניהם ואז נותנים רשות למישהו לפתוח לדבר, כדי שהשני יוכל לסתור את דבריו. אבל האוסר לבית דין לשמוע, לבית דין, לשמוע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל הדין החברו.

יש גם אזהרה לבעל דין. לא לבית דין. לבעל דין, לאחד מאלה שטוענים אחד על השני. אזהרה לבעל הדין שלא יטעין דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו. הוא ניגש לדיין לפני "אל תשאל! אתה יודע מה  הוא עשה לי"... מה זה, מתחיל לספר לו את הסיפור ופה ושם. זה אזהרה גם לבית דין וגם לבעל הדין. וזה נקרא "שמוע בין אחיכם". שאחיכם לפניכם שניהם, אז "ושפטתם צדק".

פסוק בקהלת: "טוב אחרית דבר מראשיתו". בירושלמי מובא בחכמים זכרונם לברכה שרבי עקביא היה דורש את הפסוק הזה כך: "טוב אחרית דבר מראשיתו", הכוונה "טוב אחרית דבר", מתי טוב אחרית דבר? בעת שהראשית הייתה טובה גם כן. "טוב אחרית דבר דווקא אם היה טוב כבר מראשיתו. "טוב אחרית" דבר זה מראשיתו. שהראשית הייתה טובה אז גם האחרית תהיה טובה. אבל אם הראשית לא טובה, האחרית לא תהיה טובה. לולא ראשית טובה אין שום אפשרות שהאחרית תהיה טובה. אין שום אפשרות.

עכשיו מביאים דוגמה מעולם הישיבות: שמתחילים ללמוד את הלימוד, מתחיל הזמן ודומה שהראשית טובה. כולם באים לישיבה אחרי בין הזמנים, נחו, נפשו, התחזקו. באים לישיבה מתוך חיזוק גדול בתורה ובתפילה, ואומנם בתחילת הזמן ניכר מאוד ההתחלה טובה. סדרי הישיבה מלאים מתחילתם, נכרת אווירה של תורה, גם התפילה והלימוד של המוסר מחוזקים כיאות.

אבל לא עובר זמן מרובה וכבר ניכר מאוד הרפיון בין כותלי בית המדרש. ההתמדה בלימוד כבר לא כראוי, וחסרים רבים מבני הישיבה, מתחילה ההיעדרות מהתפילה, מלימוד מוסר. ולכאורה פלא. הרי אמרנו "טוב אחרית דבר מראשיתו", אם הראשית טובה גם האחרית טובה. ופה הייתה ראשית טובה. התחילו ב"שוונג". אז למה האחרית לא דוגמת הראשית? למה זה הולך ונרפה?

והלא אמרו חכמים: "מפתח לאחרית טובה פתיחה טובה". ואם הראשית טובה גם תתן אותותיה לגבי אחרית. וכאן אנחנו רואים חילוקים מהותיים מאוד. בין הראשית, שהתחילו טוב, לאחרית, שזה כבר נורא.

וביותר יש להתפלא, הרי בני ישיבה מה יש להם לעושת? יש להם עול פרנסה? אשה וילדים? מה יש להם? נמצאים בשחרית חייהם? שקועים בעמלה של תורה, בחיזוק ביראת שמים, כולם משקיעים בהם. מהבית והרמים וראש הישיבה והמשגיח, כולם דואגים רק שיתעלו.

ואם נביט בסוף לאחריתה מה נראה? אחרי שהם נישאו רואים כי רבים עוזבים את היכלי של תורה. לא נשארים בזה. היו בחורי ישיבה ולא המשיכו בכולל או בית מדרש. פרשו מהיכלה של התורה. ואחרים שנשארו עדיין נמצאים בין כותלי בית המדרש אחרי הנישואין, גם בהם בחלקם, לא נגיד הרוב או פחות, ניכר חלישות ורפיון. לא כולם מגיעים בתשע, לא כולם, זה יש לו סידורים, יש לו ככה, כל פעם יש איזה תירוץ אחר. הפעם הוא צריך ככה, מחר הוא צריך ככה.

והם לא נמצאים במצב של חיזוק רוחני כפי שהיו בישיבה. גם זה דבר מתמיה. הרי הראשית שלהם הייתה טובה, ומדוע רחקה אחריתם מראשיתם? איפה הכלל הזה שרבי עקיבא אמר בשם שלמה המלך? איפה זה?

אבל זאת עלינו לדעת. אומנם נכון, ראשיתו של הזמן הייתה טובה בחיזוק של תורה ותפילה. גם אחרי ראש השנה אנחנו מחזקים קצת עוד את החגים ואחרי זה מתחיל... כמו שאנחנו נראים עכשיו. אבל עדיין זה לא הראשית האמיתית. לא לזה התכוון! לא לזמן התכוון רבי עקיבא ושלמה הלך. לא! לא זה. זה לא הראשית האמיתית.

לראשית של התחלת הזמן קדמה ראשית אחרת. והיא נקראת "ראשית דראשית". הראשית של הראשית שמה מדובר. והראשית הזאת ודאי לא הייתה ראויה. כי "טוב אחרית מראשית". מראשית טובה תהיה אחרית טובה. אבל מאיזה ראשית? ראשית דראשית.

כשאמרו לנו חכמים שאחרית הטובה נקבעת לפי הראשית אז הכוונה תזכרו זה תלוי בראשית דראשית. במה מדובר? בנקודה הראשונה ממש. שמה אנחנו חייבים לבדוק היטב את טיבה של הראשית. דהיינו, האם היא הייתה טובה או לא. מה הכוונה? מה השורש. התימנים אומרים: "שורש מה ערגה, מה ערגה". ערגה זה שורשו. מה השורש שלו. צריך לעמוד על קנקנו מה השורש שלו. אם השורש יבלית הוא תמיד יבלית. תמיד, תמיד. אפילו תשים עליו פירות, תשתיל, תרכיב, תעשה. זה לא משנה. אבל זה יבלית.

הסבא מקלם, זצוק"ל, היה מתעורר מזה שקי מאלן, כאשר באים שניים לדון לפני בית דין, אסור לדיין לשמוע טענות בעל דין אחד לפני שבא גם הבעל הדין השני לפניו. למה? בעת ששומע טענות ,הבעל הדין, ולא שומע כנגדו את הטענות של בעל הדין האחר, שהם יכולות להכחיש את דברי הראשון, אז מתקבל בדעת הדיין הטענות של הראשון, הן מתיישבות בדעתו, כי הוא שומע גרסה אחת מנומקת, הוא שומע את הצדדים. "וואו, וואו, עד כדי כך, ככה הוא עשה?!". מתיישב אצלו. גם אם יבוא אחריו חברו ויטען כנגדו, מכל מקום שכבר קיבל קודם טענות הראשון, קשה לו לעקור את ההנחות הראשונות שקיבל. לזה קורא הסבא מקלם, זכרונו לחיי העולם הבא, "השרשה ראשונה". והשרשה הראשונה קשה לאדם לעקור.

עכשיו נבין, נכון, באים בתחילת הזמן ללמוד בישיבה, בכולל, בתחילת השנה, מתוך חיזוק ורצון נכון להתעלות בתורה ויראת שמים. אבל זה לא הראשית האמיתית. קדמה לזה השרשה ראשונה שהיא כבר טמונה בלבו של האדם מנערותו! מה? מה השרשה הראשונה?ש הוא מחשיב לעיקר את העולם הזה. "אכול ושתו כי מחר נמות". והשרשה ראשונה זו פועלת בקרבו ואין לו כמעט אפשרות לעוקרה. אין לו כמעט.

תראו, סתם דוגמה: אדם יוצא לביו הזמנים, אז יש כאלה ישר מתכננים טיולים, נסיעות, השכרת רכבים, עניינים, בלאגן... אז איפה הוא מונח? איפה הוא מונח? זה השרשה שלו! זה השרשה. הוא מחכה רק שיהיה צלצול,אפשר לצאת להפסקה, זהו.

אם השרשה הייתה עולם הבא עיקר, והעיקר זה לימוד התורה ואסור ביטול תורה, אז הוא היה יוצא ישר לישיבת בין הזמנים. מישיבה של זמנים לישיבה של בין הזמנים. והיה ממשיך ללמוד כרגיל. כי זה השרשה שלו. זה השרישו בו מתחילתו. זה מה שהוא ראה בבית, זה מה שהוא הבין, זה מה שהוא רוצה. אז ממילא זה ימשיך הלאה, אז גם האחרית תהיה טובה.

אבל אם מראש הוא מבין צריך ללמוד, כי צריך להתחתן במסגרת דתית או במסגרת חרדית, הוא לא רוצה להיות חילוני, אבל הוא בעצם העיניים שלו פוזלות החוצה כל הזמן. לכן אתם רואים שפתאום שחררו את הגז וכולם רצים לאקדמיה ונשים סיימו עכשיו, עוד מאות נשים סיימו עכשיו אקדמיה. וכולם רצים לצבא ונהיים בצנחנים ונהיה... איפה הייתה השרשה? בעולם הזה! זה מה שהם ספגו, זה מה שהם ראו. זה מה שהושרש בהם,ז ה השרשה ראשונה והיא נשארת.

אבל בינתיים צריך ללמוד עד שיגמור את הישיבה, אח"כ יסדרו לו איזה שידוך ופתאום אחרי שבוע שבועיים האשה או הזה, שומעת פתאום שיש לו רעיונות, הוא רוצה ככה ובואי נעשה ככה ובואי נקנה ככה ובואי... או הפוך, שהיא באה מהסמינר ופתאום היא אומרת לו: "לא, אני לא רוצה זה, זה לא מספיק לי, אני רוצה שתקנה לנו רכב, אני רוצה שתעשה לי ככה...", הלו! למדת בסמינר אמרו לי. אמרו שאת רוצה להתחתן רק עם בן תורה, שרק יעסוק בתורה. מה התחלף אחרי שבועיים? ההשרשה.  היה לא טוב. מה ארגה. מה השורש. זהו!

סיפרתי פעם שהיה תימני שאמר לבן שלו : "ביין עלייק, שאנט משרש רע". אני רואה עלייך מבחין בך שאתה משורש רע. אמר לו: "מי השורש?"

הכל תלוי בשורש. אז לכן הסבא מקלם לומד את זה מהדין שהזהירה התורה את הדיין, אמרה לו תזהר! אל תשמע בעל הדין לפני שיבוא בעל דין חברו. מאיזה סיבה? אותה סיבה שלמדנו. השורש, זה משתרש, הדברים הראשונים משתרשים טוב, ואז קשה לקבל את דברי השני. השני כבר צריך להתנצל.

ובאמת העניין הזה י שלראות גם במה שאמרו כחמים זכרונם לברכה, בטוב אחרית דבר מראשיתו. אתם זוכרים את אלישע בן אבויה, שהיה ריבו של רבי מאיר, קראו לו אח"כ "אחר". הוא יצא לתרבות רעה. לצערנו הרב. אדם גדול כזה יצא לתרבות רעה.

יש לזה סיבות הרבה, אבל אחת מהסיבות שהו אומר למה הוא יצא לתרבות רעה, הוא תולה את האשמה באבא שלו. והוא אומר: "בי היה מעשה", ככה הוא אומר. "אבויה, אבי היה מגדולי הדור. וכשבא למול אותי, עשה סעודה. וקרא לכל גדולי ירושלים וגדולי הדור וקרא לרבי אליעזר ורבי יהושע עמהם. מן דאכלין ושתין, שרין ומטפחין ומרקדין, אמרא עד אלין אסקין בדידו נעסוקבדידא 18:06, רבי אליעזר ורבי יהושע ראו שכולם אוכלים, שותים, שרים, מוחאים כפיים, רוקדים. אז הוא אמר, הם אמרו בינהם: עד שאלה יעסקו בשלהם נעסוק אנחנו בשלנו. "פקודי ה' ישרים משמחי לב". הם שמחים באכילה ושתייה וריקודים, אנחנו נשמח בתורה הקדושה. ישבו ונתעסקו בדברי תורה, ירדה אש מן השמים. והיו הדברים שמחים כנתינתן בסיני.

כידוע, בזמן מתן תורה ירדה אש מן השמים והתורה ניתנה באש.

והם כל כך למדו, כמו המעמד הר סיני ירדה אש מן השמים ולחכה את ספסליהם. ראה את זה אבויה, אבא של אלישע, בברית, ראה את זה ואמר: "הואיל וכך גדול כוחה של התורה, אם יתקיים הבן הזה, לתורה אני מפרישו". תורם אותו לישיבה. אם זה כבוד התורה, אם זה מה שיכולים לזכות מתורה, הבן הזה אם יתקיים, אני לתורה מפריש אותו. "ולפי שלא הייתה כוונתו לשמים", אומר אלישע, לפי כך לא נתקיימו בי". לא נתקיימו.

זאת אומרת, דברי תורה לא נתקיימו בו. אבל לפי הבנתנו הפשוטה קשה. קשה! הדברים האלה של חכמים מוקשים. כיוון שראה אביו את כבוד התורה ובמו עיניו ראה שהעוסקים בתורה תרד אש מן השמים ומגיעים לנבואה ממש, ולכן הקדיש את בנו לתורה, איזה פגם יש במחשבה זו? מה הפגם? הלוואי שכולם יראו שכמה כבוד יש בתורה, כמה זכות יש בתורה, כמה היא מעדנת את התורה וכו', למה שלא יבינו מזה שכדאי לתת את האדם, את הבן שלהם, לחינוך תורני? מה רע בזה? קצת קשה, לא?

אבל רואים מכאן שמחשבה לשם שמים צריכה להיות מחשבה טהורה ממש, ללא תקווה לקבלת שכר ולהשגת גדלות ומעלות. זאת אומרת, מחשבה לשם שמים היא מחשבה טהורה ממש, ללא כל תקווה לקבלת שכר, ולא למטרה להשיג גדלות ומעלות. התורה היא לא קורדום לחפור בה. היא לא לקבל סטטוס טוב.

עוד פעם: רואים מכאן שמחשבה לשם שמים היא צריכה להיות מחשבה טהורה ממש, אבל בלי תקווה לקבל שכר. לא אש יורדת מן השמים ולא אריכות ימים ולא בגלל חוכמה ולא בגלל ולא להשיג גדלות ולא מעלות. אלא צריך להיות לשם שמים, עשייה פשוטה, משום שכך רצון הבורא יתברך! וגם שע"י מעשינו הפשוטים יתגדל כבוד שמים בעולם.

אז שני דברים צריף בעשייה לשם שמים. בלי שום כוונה אחרת. זולת לעשות את רצון הבורא, כמו שאמרו חכמים "לעשות רצונך חפצתי". ושבראנו לכבודו. שנגדיל כבוד שמים במעשינו. זה הכל. לעשות רצונו בלי שום כוונת לא רווח ולא מעלות ולא גדלות ולא אחשבה, שום דבר! לעשות. לכן אומר הרמב"ם שמי שעושה מצוה לשמה בחדרי חדרים, זה נקרא קידוש ה'.

איזה קידוש ה' מי ראה אותו? זה לא אחד שעמד על במה וקידש את ה' או אחד שעשה  מעשה פנחס וקידש את ה'. לא! אחד נמצא בחדרי חדרים ועושה מצוה לשמה, כמו שאמרנו, עשייה פשוטה, כי ככה רצון הבורא, זה נקרא קידוש ה'. אם הוא עוד זוכה לעשת קידוש ה' ברבים, לא בגלל הפוזה שזה ברבים, בגלל שהוא עושה את רצון ה' הפשוט. וממלא זה קידוש ה'.

אז צריך שני דברים. אחד לעשות עשייה פשוטה ללא מטרת רווח. הוו משמשים את הרב של על מנת לקבל פרס. ושיתגדל כבוד ה' יתברך. שיהיה ריח ניחוח לפניו, שאמרתי ונעשה רצוני. מה זה ריח ניחוח? מה עושה ריח ניחוח לה', "שאמרתי", אומר הקב"ה, "ונעשה רצוני". לא רצונך. שנעשה רצוני. שעשית בדיוק מה שהרצון שלי אמר.

אבל מחשבה אחרת זולתה, אינה מחשבה רצויה. אם מעובר בזה עוד רצון כלשהוא, מחשבה כזו אינה רצויה. ולכן, זו הסיבה שלא התקיימה תורה ב"אחר". לא התקיימה התורה ב"אחר". 

אבל נשאלת שאלה: הלא "אחר", לפני שיצא לתרבות רעה, הוא הגיע למדרגות גבוהות ביותר. הוא אחד מארבעה שנכנסו לפרדס. הוא אחד מהארבעה שנכנסו. בן עזאי, בן זומא, רבי עקיבא ו"אחר". הוא אחד מארבעה. עלו לשמים! עלו לשמים. אז הוא היה כזה שהיה מסוגל לעלות לשמים. לא כל אחד יכול לעלות לשמים. בחייו. והוא זכה להיות רביו של רבי מאיר, שכל תורה שבע"פ שלנו עוברת דרך רבי מאיר. סתם משנה, רבי מאיר. ולא ירדו חכמים לסוף דעתו של רבי מאיר. בזכותו גדולה בעולם מאוד מאוד. היחידי שנקבר בעמידה. שזכותו תעמוד לכל עם ישראל. זה התלמיד שלו, הוא היה הרב שלו! ורבי מאיר לא וויתר עליו אפילו שהוא יצא לתרבות רעה והיה כופר. כופר היה. היה מחטיא רבים.  עם כל זה היה הולך להמשיך ללמוד ממנו תורה. הוא היחידי שהתירו חכמים: "תוכו אכל קליפתו זרק". שרבי מאיר היה יודע לקחת ממנו את התורה שבו, בלי האפיקורסות שהייתה מלווה, בלי הקליפה. אבל אף אחד אסור לו לעשות ככה. אחד שיצא לתרבות רעה, נגמר הסיפור. אפילו שיש לו מה למכור בידיעות וזה, אסור לשמוע אותו בכלל. אז נמצא בכל אופן שמינקותו היו לו מעשים טובים. אז לכאורה התקיימה בו ראשית טובה. מכל מקום מגלים לנו חכמים מה שלמדנו: שעדיין זו לא הראשית הנכונה. כי קדמו לכל המעשים הטובים שלו, נקודה ראשונה שהייתה בשעת מילתו שהיא הייתה לא ראויה. זה הנקודה שהייתה באביו. ולכך לא הועילו כל מעשיו ותורתו. שנקודה ראשונה זו פעלה בעמקי נפשו וכל תורתו הייתה ל"אחר", ההשרה הראשונה ונקודה ראשונה לעולם אינה מתבטלת.

ועכשיו אני רוצה להקשות קושיה: קשה לבטל את ההשרשה הראשונה. קשה. תקשיבו טוב! אבל מי אמר לנו את הדרשה? אתם זוכרים בהתחלה מי אמר את הדרשה? "טוב אחרית מראשית", מי אמר את זה? רבי עקביא. רבי עקיבא היה רבן של כל ישראל. מה הייתה ראשית שלו? עם הארץ! 40 שנה. אז הראשית שלו הייתה גרועה. אז איך נהייתה אחרית שלו טובה? ואילו אלישע אחר הייתה הראשית שלו, שלו, שלו עצמו, לא של אבא שלו, שלו, הייתה טובה ואחרת שלו הייתה גרועה. איך זה מתסדר? מה זה יש אפילות בפסוק? אלא מי שזוכר רבי עקיבא למרות שהיה עם הארץ, היו לו מידות טובות מאוד, תרומיות.

כתוב עם הארץ, הוא היה אומר "מ יתן לי תלמיד חכם ואנכהו נשיכת חמור". הוא היה שונא תלמידי חכמים. אז יש מפרשים שהוא ראה שמעשיהם לא בדיוק, אין תוכם כברם, והוא לא היה יכול לסבול את זה ולכן הוא היה שונא! "תן לי אותם החרדים האלה". אבל ברגע שראה את המים שנטפו על הסלע וחדרו לבפנים, יש על זה הרבה לימודים, מה זה השפיע עליו.

בכל אופן הוא השתנה והתחיל ללמוד ואז ראה את התורה וכו', והוא הוא שאמר מה ששמעון העמסוני לא יכול היה להגיד. שמעון העמסוני אמר: "דרש את כל ה"את" שבתורה. כל "את" שבתורה זה לרבות. לרבות. לרבות. כבד את אביך ואת אמך, כבד את אביך לרבות אחיך בכור, את אמך  לרבות. כל דבר זה לרבות. והגיע "את ה' אלוהיך תירא". לרבות מי? לא ידע מה להגיד. פרש! פרש. ביטל את כל התורה שלו, כל מה שהוא עמל, כל עת שבתורה הוא דרש, פרש מהכל. אמר: "כשם שיש דרישה, כשם שיש שכר על הדרישה, על הדרשות שהוא דרש, כך יש שכר על הפרישה. אם הכלל הזה לא עובד בכל המקומות, אני פורש. 

עד שבא רבי עקיבא ואמר :"את ה' אלוקיך תירא", לרבות תלמידי חכמים. אלא שהוא אמר שהוא ינשוך אותם נשיכת חמור. כשהראשית היא טובה מידות טובות, זה הדבר שהכי גרוע באדם, שהוא לא מתקן את המידות, לכן השרשה שלו רעה. וברגע  שידרכו עליו במשהו, תצא אפיקורסות. יצא הרע שבבן אדם, יצא השחתה שבו. למה? כי המידות שלו פגומות. זה השרשה שלו. זה שבינתיים הוא מחנוך ואולף, זה לא אומר כלום, זה זמני. הכל נבחן בשעת הניסיון. בשעת הניסיון.

האם התורה פעלה עליו, שינתה אותו או לא? האם המאור שבה החזירהו למוטב או לא? אז לכן כיוון שהוא לא תיקן את הדבר הזה ורואים אצלו עוד כמה דברים שנפלו ספרים חיצונים מחיקו, יכול להיות שספרים חיצונים זה גם להחשיב את עצמו, לפי מה שראיתי בספרים, אז מה הייתה השגיאה שלו? כתוב שהוא עלה בפרדס והוא קיצץ בנטיעות.

הוא ראה בעולם העליון שכל המצוות שעושים פה בעולם הזה, זה הכנה למה שיהיה בעולם הבא. וכיוון שהוא ראה שהוא הגיע לעולם הבא בחייו, אז הוא כבר אמר "אין טעם במצוות, אני כבר השגתי את כל מה שהמצוות הן כלים להגיע למה שלהגיע", וככה הוא קיצץ בנטיעות. זה אחד ההסברים שיש למה הוא קיצץ בנטיעות.

אז אתם ידועים שאדם מגיע לאיזה רמה מסוימת, הוא חשוב שהוא כבר לא צריך, אז גמרנו! כזה גדול! אז צריך גם ספרים חיצונים, לדעת קצת, אתם מבינים? את כל העניינים, כאלה וכאלה ואחרים. וגם זה מרבני, אז אפשר גם להיות, אתה יודע, בתוך העניינים, מוזיקה ומקאמים וכל מיני דברים, פריד אל-אטרש... אז לכן... ושומעים ככה...

וגם אמא שלו עברה בהריונה ליד בית עבודה זרה והריחה, הריחה, אמא שלו הייתה כמו שצריך, כתוב שאסור לעבור על פתח עבוד הזרה, אולי היה אונס אולי הי האונס, לא כתוב. אבל עצם זה שהיא עברה שם והיא הריחה זה מפעפע וגם פוגע בילד. ועוד כל מיני. בקיצור, רואים פה בשורשים משהו לא היה טוב. ועל זה הוא לא עבר. זאת אומרת הוא היתר לעצמו יותר. יותר. למה? יכול להיות שזה יותר מכבד שאתה מונח במוזיקה ואתה מונח בספרים חיצונים ואתה מונח בפרדס ואתה מונח.. ייתכן שזה מה שגרם וכו'.

אבל מכל מקום, אנחנו לומדים מפה שאין לנו להתפלא למה אצלנו, אצלנו למה לא מועילה התחלה טובה מראשית הזמן. גם אם התחלנו טוב, מראש השנה התחלנו טוב נגיד, למה זה לא מחזיק? התחלנו בישבה טוב, למה זה לא מחזיק? כל דבר שמתחילים, למה זה לא מחזיק? למה זה ממשיך? התחלנו בנץ, למה זה לא ממשיך? למה זה לא ממשיך? למה?

כי קדמה אצלנו מחשבת כזב ושקר של תאוות, רדיפת כבוד ואפשר להוסיף עצלנות וכו'. וכל רצוננו בתורה אין לזה שייכות כלל שלם שמים. אלא להפך. עושים את התורה קורדום לחפור בה. גם אם בן אדם מקיים תורה ומצוות משום היראה, לא מגיע לו שכר בעולם האמת. כי זה לא מצווה לשמה. הוא יקבל שכר בעולם הזה. למה הוא עושה? עושה מיראה, יקבל עונש. אבל אם נגיד הקב"ה יגיד אין עונש? אז למה אני צריך לעשות מצוות? אני לא מפחד, אין איום. אתה תעשה או לא תעשה?

שאלו את הנוער הישראלי לפני שנים, הבאתי את זה מקטע בעיתון: "מה היית מעדיף להיוולד יהודי או גוי?". 70% אמרו גוי. פטור מהכל. עושה מה שבא לו, אוכל מה שרוצה, הולך לאן שרוצה, עושה מה שרוצה, חיי בהמה בכייף. הנה, רואים, בן אדם משחררים אותו לבן הזמנים, את מי משחררים?את בחור ישיבה משחררים! הוא נהיה כמו בעל חי. ישר הוא פושט את המדים, לובש חולצות טריקו, צבעוניות, הולך ככה חצי, הולך לים, כפכפים, זה, ככה...

הראנו לפני שנים חבר'ה שהיו יוצאים לבין הזמנים, משחקים אותה שהולכים להתחזק ועולים על ספינות תענוגים. בלי כיפה, עם פאות מאחורי האוזן, בלי חולצה ואוכלים נבלות וטרפות, עומדים וממלאים את הצלחות ואח"כ יורדים בקפריסין  והולכים שמה למועדונים הכי מלוכלכים. ועשינו עליהם מעקב ופרסמנו והרב שטיינמן פסק לזרוק אותם מהישיבות. זו היתה מכה. היו כאלה שהיו מארגנים ומסדרים להם ועשרות עשרות, עשרות, עשרות! יוצאים לספינות תענוגים. מהישיבה לספינת תענוגים. איך זה?!

אז מה ראשית? הכל רקוב! אז לכן, אין רצונם בתורה ואין לזה שייכות כלל לשם שמים. אלא להפך. עשיית תורה קרדום לחפור בה לכל מיני מטרות. להשיג זיווג הגון, שם של המשפחה, כאלה חיים פה ושם וכו'. אח"כ הם כבר מוציאים את השביל להסביר למה הם פרשו ולמה קשה ונקלעו לחובות וכל מיני סיפורים.

בודאי שהשקפה כזו פועלת את אותותיה, ולאחר זמן בעת שעוזב את כותלי הישיבה, מאבד כל תורתו ויראתו שרכש  במשך שנות לימודו בישיבה, כי מעולם לא עקר מלבו את השרשה הראשונה. ועוד להפך, הוסיף לחזק את המחשבות הפסולות.

כל שבים טהור, חוץ מכלב ים. אם לוקחים עור מבעל חיים ימי, אז הוא טהור. חוץ מכלב ים. הוא נידון כמו ביבשה והוא טמא. למה? כי פעמים שהכלב ים עולה ליבשה בורח ליבשה. אם הוא בורח ליבשה, פירושו שהוא שייך למין של היבשה. לכן טמא. אם אדם נמצא בישיבה ומידי פעם הוא מציץ מהחלון לראות מה ברחוב, הוא כלב ים. הוא שייך לרחוב. הוא טמא. אם הוא צריך לעשות ביקור בקניון, אם הוא הולך לעשות סיבוב לראות חנויות זה וזה, כלב ים.

אמרו חכמים: "אל תאמן בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי". מה הייתה השרשה שלו שאחרית לא הייתה טובה? מה קרה? 80 שנה להכנס לקודש הקודשים ולא למות? בזמן בית שני נכנסו 300 כוהנים לקודש הקודשים ומתו באותה שנה. נכנסו פעם אחת ומתו, גררו אותם החוצה עם חבל. והוא נכנס 80 שנה. 80 שנה כיפר על עם ישראל. אדם הכי מורם בעם ישראל. יוחנן כהן גדול.

מתתיהו היה בן של יוחנן כהן גדול. מתתיהו החשמונאי. ונעשה צדוקי! כופר! איך זה? תפתחו את הגמרא בברכות כט, יש מאן דאמר שיוחנן כהן גודל היינו ינאי המלך שבנערותו היה צדוקי. אז השורש שלו, לפי המאן דאמר הזה הי צדוקי. ומשום כך לא הועיל לו ששימש בכהונה גדולה 80 שנה, כיוון שהשרשה ראשונה הייתה פסולה ופעלה השורש הרע את פעולתה גם לאחר 80 שנה. אז אם לא מצליחים לעקור את השורש, השורש יצמח יבלית. כדי לעקור את השרשה הראשונה לא מספיק לאדם יעסוק בתורה ומצוות. לא מספיק! חייב לעשות פעולות מיוחדות לעקור את השרשרות הקודמות, וליצור בקרבו השרשות חדשות שמנוגדות להבנות הקודמות. חייב!

ותראו איך פותח רבנו הרמח"ל,רבי משה חיים ליצואנו, זכרונו לחיי עולם הבא, בספר "מסילת ישרים": "יסוד החסידות ושורש העבודה תמימה הוא: שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". איזה לשון זהב!

אמר הגאון מוילנא: שבכל מסילת ישרים אין מילה אחת, אחת! מיותרת. הגאון מוילנא אמר שאם היה חי בזמנו של הרמח"ל היה הולך להקביל פניו כמורו ורבו. ולפני שהיה יורד לרחוב בלית ברירה, היה קורא ולומד 13 פעם את שער הזהירות. של הרמח"ל, לפני שהוא יורד.

והוא אומר ככה: "היסוד של החסידות ושורש העבודה תמימה", אם אתה רוצה לעבוד את ה' בשלמות, זה שיתברר ויתאמת", מה "יתברר"? "יתברר" זה לברור בין הטוב לרע. אז קודם כל שיהיה מבורר לך וברור לך. וגם יתאמת לך, שזו אמת מוחלטת!  מה חובתך בעולמך. אתה צריך להתעסק רק בחובתך! מה שלא חובתך, אל תתעסק. מה שחובתך. חייב אדם ללמוד תורה בלא הפסק. למעט אילוצים הכרחיים שכתובים בהלכה. אבל חייב לעסוק בתורה תדיר. עד ששואלים: יש ליווה, לצאת ללוויה? יש ניחום אבלים, ללכת ניחום אבלים? אם המצוה יכולה להיעשות ע"י אחרים, אתה לא עוזב את התורה.  המצוה יכולה להיעשות ע"י אחרים. ואם אין אחרים וצריך ללוות את המת ואין מה שיעשה את זה? אז אתה עושה וחוזר לתלמודו. לא כב על הדרך אז הוא אומר, טוב, כבר הלכנו אז אני אלך הביתה. לא! חוזר לתלמודו. זאת אומרת, אדם צריך לעשות רק את מה שהחובה מוטלת עליו.

עוד פעם: יתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו". באנו לפה לזמן קצוב, יש לנו חובות, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו? בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. אסור לך לעמול בשום דבר שהוא לא לצורך החובות שלך. מה זה ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו. אחרי שאתה מבין, התברר לך והתאמת לך, מה חובתך בעולמך, אתה צריך לסמן את המטרה. אז מה המטרה? אני צריך לעשות את המצוות האלה כל יום, אני צריך לעשות את זה, אני צריך לעשות חסדים כלאה, אני צריך ללמוד, אני צריך זה, אני צריך זה, זה מה שמוטל עליי כל יום, זה מה שמוטל עליי כל השנה וזה מה שמוטל עליי כל החיים. זה החיובים. מכל תרי"ג מצוות מצה אני חייב לקיים ומתי ואיך. אחרי שאת היודע את זה, יופי, אתה יודע, עכשיו תשמן את המטרה וכל הזמן יהי מבטך ומגמתך לשם. לא להסית את המבט לשום מקום אחר, כי זה לא חובתך ולא עניינך! אתה רק תשים את המבט והמגמה לשם כל ימי חייך! ורק לעמול בזה. אדם כזה יגיע בשלמות לפני בורא יתברך. לא תהיה עליו שום טענות.

ועכשיו הוא מסביר לנו, הרמח"ל: והנה מה שהורנו חכמים זכרונם לברכה, הוא שהאדם לא נברא, אלא להתענג על אדוני ולהנות מזיו שכינתו. כל מה שנבראנו וברא אותנו ה' בעולם ,זה בשביל מה? לא בשביל חומוס, עם בדיקות, בלי בדיקות, עם תבלינים, בלי בשר, בלי בשר. לא, לא. כל מה שנברא האדם זה רק להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו. שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים הימצא. אין עונג ועידון יותר מזה, בכל העולמות כולם.

ואיפה מקום העידון הזה? הוא אומר: במקום העידון הזה באמת, הוא העולם הבא! כי הוא הנברא בהכנה מצטרכת לדבר זה. העולם הבא ממתין לנו והוא נברא בהכנה, זה העולם הזה, שהיא מצטרכת לדבר הזה. איך נשיג את העולם הבא? ע"י שעוברים דרך העולם הזה, עושים את רצון הבורא. כמו שאמרנו, מגדילים כבוד שמים ויוצאים מפה לקבל את העידון שהכין וזימן לנו הקב"ה. אבל הדרך להגיע למחוז חפצנו זהו זה העולם! וזה מה שאמרו חכמים במשנה אבות: "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא". זה רק מעבר. בבית שלכם יש הול, אלא סלון. זה רק מעבר, אף אחד לא מתעכב שמה. נכנסים לחדרים. יש  שמה חדרים למעלה, אולמות, עולמות, כל אחד לפי מה שהוא זכה. אבל זה העולם שמכינים את העולם הבא ואת העידון. זה המטרה שבנו, אין מטרה אחרת. שום מטרה אחרת. שום הישגים בעולם הזה חומריים, לא יגדלו את העולם הזה, אלא יקטינו. כל האמצעים החומרים שה' מזמן לכל מי שמזמן מה שמזמן, זה כלים כדי להשיג איתם את העולם הבא. לא למטרתם הם, לא! הכל זה רק לצורך העולם הבא.

אז חיי באדם ליצור ידיעות ושורשים חדשים שכל תכלית חייו זה רק לעולם הבא. מי שמבין את זה ולא שוכח את זה מהבוקר עד הערב, זה הפרש בין אדם לחברו כבר מהעולם הזה, אתה יכול לדעת מי בן העולם הבא ומי לא. כבר עכשיו אני יכול להגיד לכם מי בן העולם הזה ומי לא. והנה אני מגלה לכם את הסוד:

כמה שאדם משקיע רוב היום בשביל העולם הבא, הוא בן העולם הבא. בהתאם למה שמשקיע. אבל אם הוא משקיע רק שעה ביום או שעתיים והוא מבסוט, "אני אקבע לי שיעור", "יש לי שיעור", פעם שבוע, יש כאלה ככה, ומבסוט. טמבלולו! אין סיכוי! אתה משקיע את העולם הזה, כי אתה משקיע רוב זמנך לעולם הזה, בעולם הזה להשתרש בעולם הזה. אתה לא רואה אותו כמעבר, כאמצעי, לתכלית העולם הבא.

כי אם זה מה שאתה משקיע, כבר אמרנו את זה פעם במשל, אז אם אתה משקיע שעה ביום מתוך 72 שעות, אז זה כאילו אתה חיי שלוש שנים מ- 72 שנים. 72 שנה אם אתה לומד שעה ביום, אז זה 1 חלקי 24, תחלק 72 ב-24, אתה תהיה בן 3 שתגיע למעלה. זרקת 79 שנה לפח!אז איך אתה רוצה להיות בן העולם הבא? איך אתה רוצה להיות בן העולם הבא? כמה אתם משקיעים לעולם הבא? אל תחלמו חלומות! אם אתם לא משקיעים את כל חייכם למטרה הזאת, לא תשיגו אותה. אין! אין קונצים. אין "אני דתי", אתה סוחב מעיל, סוחב מעיל. גם בקיץ סוחב מעיל שחור, הולך עם מגבעת, זקן, סוחב. ומה? מה? מה? לאן אתה מתכוון ללכת? לאן? העולם הבא? חבל אתה סוחב סתם. אין בזה שום דבר. בשמים לא מתפעלים. הפוך, השחורים שמגיעים למעלה, נכנסים לבדיקה מדוקדקת, שלא יהיו מהצבועים. "אל תיראי לא מן הפרושין", ולא מאלה שהם משלנו, הצדוקים. היזהרי מהצבועים. צבועים? וואי!

אז חייבים ליצור ידיעות ושורשים חדשים שכל התכלית של החיים זה רק עולם הבא. בלי הכרה עמוקה כזו, אין מקום כלל שיזכה לחיי העולם הבא! כיוון שקודמת אצלו השרשה בחשיבות עולם הזה, אז כל המעשים שלו מודרכים ע"י הרצון של העולם הזה, ובוודאי שעבודה חמורה מוטלת עלינו לשנות את השרשה הרעה הזאת.

לכן אתם רואים שאנשים יוצאים לעבודה. למה? כי הם אומרים "תשמע, אי אפשר לעבור את העולם הזה בלי לעבוד". אז הם מאמינים בה' או לא מאמינים בה'? תגיד לי " מאן דהוא חייל לא יהיב מזונא"? חיים הקב"ה יודע לתת לך. זאת אומרת שאתה תראה ואתה תשמע ותנשום ותוכל לאכול ולדבר, יהיה לך שכל להשיג דברים, ויהיה לך רגלים וידיים. את הכל הוא דואג שיתפקד אצלך כל השמן בלי שום מאמץ. זה הוא יודע. ולהביא לך סנדוויץ' הוא לא יודע?! לזון את כל העולם, מיליארדי מיליארדים של מינים וסוגים, לכולם הוא נותן מזונו בעתו. רק אתה לא, הא?! רק אתה לא. ואתה קורא לעצמך "מאמין". אתה נקרא מאמין. כן, אתה מאמין. "בכוחי ועוצם ידי". זה השרשה רעה של העולם הזה. שאתה מאמין בעולם הזה. לא בעולם הבא.

אבל ה' אמר במפורש: "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", אז אתה לא סומך עליו. אח"כ אתה מתפלא על דור המדבר, איך אמרו "מי יתן לנו מים, מי יתן לנו בשר. מה יצאנו למות במדבר, תחזירו אותנו למצרים, למה מה".. ואנחנו מתפעלים. למה אתה מתפלא? אתה בדיוק ככה! ויותר גרוע. כי אתה מתפלא עליהם, אז אתה מבין שהם שאלו לא כהוגן ולהם יש להם הסברים, יש להם טענות. מי שילמד ידע. אבל אתה מה? "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". שהיית בבטן של אמא שלך, עשית איזה השתדלות? שחית, טיילת לך בפנים, צילמו אותך באולטרא סאונד, מקופל עם סלסולים. יצאת, היה לך מזון או שהלכת לעבוד? דאגו לך, יש לך חלב ויש לך זה, ואפילו מטרנה וסימילאק וכל מיני שמות, ורוחצים אותך עם ג'ונסון ומטפלים בך, מחתלים אותך, וגדלת והכינו לך שקית אוכל, ונתנו לך גם חלבה ועשו לך ככה...ועד שגדלת נהיית טיפש-עשרה" נהיית טיפש עשרה, החלטת שאתה רוצה ארנק מעור. ובארנק מעור צריך להכניס כסף. וההורים לא נותנים דמי כיס, כי לא רוצים שתבזבז, אז אתה אומר "אלך לעבוד. מה אני צריך אותם, אדאג לעצמי". ומה עם ה'? הוא לא יודע לדאוג? לא, אני סומך על עצמי, אתה לא רואה שיש לי שרירים אני מתאמן. זהו! ומאז הוא נהיה טיפש עד הסוף.

והוא רוצה עולם הבא. על מה ולמה? השקעת? סמכת על ה'? עם ישראל לא סמכו על ה' שהם יכנסו לארץ כמו שהוא הבטיח להם, אז מה הוא עשה? הם מתו במדבר. אנשים שלא מאמינים בעולם הבא, ימותו בעולם הזה. לא יכנסו לעולם הבא. זה מה שכתוב. לא יכנסו. מי שלא סומך על ה' עד הסוף, מי שלא מאמין במה השוא אור, תקבל שכר מעצמך. אתה הרי פרנסת את עצמך, גם תתן שכר לעצמך. תבנה לך גן עדן ותשב בו עד שתמות. הרי זה מה עשית. דאגת שיהיה לך עולם הזה גן עדן. אבל לא דאגת לגן עדן ששם. אז מה תבוא לשם? עם שקית אוכל של שעה אחת? ואתה רוצה כבר שיפנו לך מקום ומלאכים ילוו אותך. לאן? לאן בדיוק רק? תגיד לאן?

אז בלי עבודה על כך, המידות הרעות יוסיפו לפעול בקרבו, וכמו שאמרו חכמים, כל מי שיש בו שלוש מידות הללו: עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה, הרי הוא מתלמידו של בלעם הרשע, אפילו שהוא ישוב בישיבה של אברהם אבינו. אפשר לשבת בישיבה של אברהם אבינו, ולהיות תלמיד של בלעם הרשע.

מה זה עין רעה? העין שלו רק מסתכלת, "יו! מה יש לו", "יו! מה קנו", יו, תראה", יו, יו, יו.. לא מסתפק! לא מסתפק! העין שלו רעה, צרה בשל אחרים. רוצה לקחת ולגרוף.

מה זה רוח גבוהה? בעל גאוה. אני והפסיעות, אני אביא, אני אעשה, אני אזיז, אני, אני,א ני, אני, אני אנהיג. שמעתם פעם על אחד כזה, כן?  אני אנהיג, אני אנווט. עד שניווטו אותו לאן שהוא.

ונפש רחבה, רוצה, חביבי, עולם ומלואו! רוצה יאכטה, רוצה בוכטה, רוצה שחטה, כולו חארטה. "רוצה". רוצה אוכל, אוכל, אוכל, בילויים, זה פה שם. "בלעמי". תלמיד של בלעם יושב בישיבה של אברהם אבינו.

אז למשנו יסוד גדול, שהכל מתחיל בהשרשה וצריך לעקור את השורשים הרעים. היות ואדם "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". רע מנעורי! ויצר הרע שכן בו 13 שנה לפני שהגיע יצר הטוב, יש לו השרשות רעות. הוא חייב, חייב לעבוד עליהם למגר אותם. חייב! לא תעבוד על המידות, לא תיקח אורחות צדיקים, ותעבור מידה, מידה, מידה, ותפרק אותה עצמך, לא תלמד מוסר כל יום שעה, לא תטפל בעצמך טיפול אינטנסיבי, אתה תשאר עם שורש רע.

"לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון, לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוהים הוא. והדבר אשר הקשה מכם, תקרבון אליי ושמעתיו", אומר משה רבנו. אומר רש"י, זכרונו לחיי העולם הבא, על דבר זה שאמר משה רבנו והדבר אשר הקשה מכם, כל דבר שיהיה לכם קשה, תקרבון אליי ושמעתיו. על דבר כזה נסתכל ממנו משפטן של בנות צלפחד ולא ידע מה הדין. האם הבנות נוחלות או לא. מה הבעיה בזה? תכך נלמד.

ועוד דוגמה מובאת: וכן שמואל הנביא שאמר לשאול: "אנכי הרואה", מה זה הרואה? אני הנביא, הרואה. אני רואה דברים. שהוא אמר "אנכי הרואה", אמר לו הקב"ה: "חייך! שאני מודיעך שאין אתה רואה". ואימתי הודיעו? שבא למשוך את דוד. ה' שלח אותו למשוח, "וירא את אליאב ויאמר: אך נגד ה' משיחו". הנה, זה משיח ה', את זה אני צריך למשוח למלך. "וירא את אליאב". מה אמר לו הקב"ה? ולא אמרת "אנכי הרואה"? "ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואת גבוה קומתו, כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה אל העיניים וה' יראה ללבב". אתה אמרת "אנכי הרואה". תראו איך תוספת התורה בן אדם על מילה. על מילה! אמרת אנכי הרואה. "וירא את אליאב", אמר לו אתה רואה? "אל תבט אל מראהו", לא מראה עיניים קובע, "אל תבט אל גבוה קומתו". הוא ראה אותו תמיר ונאה. זה ישפיע על העם שיש מנהיג כזה. אמר לו "אל תבט כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם", אתה אדם, אפילו שאתה הנביא, אתה רואה, אבל אתה רואה בעיניים. "כי אדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב". לראות את המידות בפנים, זה רק ה' חוקר לב, בוחן כליות. זאת אומרת, רק הקב"ה רואה את פנימיותו של האדם.

רואים מכאן באיזה חומרה התורה הקדושה מתייחסת לדיבור. לדיבור. סה"כ פליטת קולמוס כזו והעונש כל כך חמור. משה שוכח פרשה שלמה, פרשת נחלות והרואה כתוב עליו שהוא לא רואה ואל תבט אל מראהו, עונש כזה חמור, אבל פליטת קולמוס כזאת, כתוב שהלשון זה קולמוס הלב. מה שאתה מוציא מהפה זה קולמוס, אבל של הלב.

אחד אומר: "מתנצל, לא, זה היה פליטת פה". תראו כל אלה הפוליטיקאים, אומרים מה שהם רוצים, מה שבא להם, אחרי זה שתופסים אותם, "איך אמרת ככה..."?, "לא זה היה פליטת פה". מה זה פליטת פה? מה שהאדם אכל, זה מה שהוא מקיא. אדם לא מקיא מה שהוא לא אכל. מה אתה פולט? מה שיש בקרבך. זה לא נפלט סתם. זה לא אתה מגמגם פתאום יצא לך איזה קולות. לא! אתה אמרת! אמרת מהר, בלי לחשוב על ההשלכות, אבל אמרת מה שיש לך בלב.

ככה אנחנו רואים אצל בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשי שהם אמרו :"גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו". רש"י מתייחס לדברים ואומר: חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה: 'לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואח"כ גדרות לצאנכם'.

מה רואים פה? מה הם אמרו? "גדרות צאן נבנה למקננו פה", את מי הם הקדימו? את המקנה שלהם. את הבקר, את הבהמות. ואח"כ "ערים לטפנו". מה בונים קודם? קודם לבהמות ואח"כ לילדים. אז הם חסים על הממון. בקר זה ממון. יותר מהבנים והבנות. אז משה אמר להם: הלו! תעשו את העיקר עיקר ואת הטפל טפל. למה? מה קרה? פליטת פה. הם אמרו קודם את זה ואח"כ את זה. פליטת פה. לא, לא, לא. אתם מחליפים, אתם עושים את העיקר טפל ואת הטפל עיקר. העיקר זה הבנים והבנות. ואתם עושים אותם טפל. קודם אתם אומרים שהעיקר זה לבנות גדרות צאן למקנה. אז לכן אמר להם תבנו קודם תחילה ערים לטפכם ואח"כ גדרות לצאנכם.

וחכמים זכרונם לברכה במדרש, הם התייחסו למה שאמרו, השבטים, ביתר חריפות. ואמרו עליהם את הפסוק מקהלת פרק י: "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו". אם מקדימים את הממון למשפחה, זה לב של כסיל. חרצו עליהם משפט, חכמים אמרו שזה כסילים. מי שם את המשפחה אחרי הפרנסה?

יש הרבה אנשים עושים את זה. "אני לא יכול לבוא הביתה", "אני לא יכול לעזור", "אני לא יכול זה, אני לא יכול לעשות זה, אני עובד, אני עובד, אני עובד, אני עובד, אני עייף מהעבודה, אני עייף, אני עייף מהעבודה, אני קם לעבודה, אני קם לעבודה, אני קם לעבודה"... הממון יותר חשוב מהמשפחה, מהילדים, מחינוכם, מהכל. אז מה ילד רואה דוגמה? השרשה רעה של כוחי ועוצם ידי זה העיקר.

הכנת שיעורים? למדת? עשית זה? לא שואל אותו אפילו. אבל אם נשברה כוס? "מה קרה לך! אתה לא שם לב! אתה עובד כמה אני עובד עד שזה, ואתה שובר את זה?!". אז מה הוא  מבין? שממון זה חשוב וללמוד לא חשוב. כי אבא לא כועס אם אתה לא למדת כל כך, התבטלת קצת, "רד, רד לשחק, אל תפריע, רד לשחק". אז הוא מבין, מבין בדיוק מה שהאבא משדר. אז לכן אמרו חכמים "לב חכמים לימינו ולב כסיל לשמאלו". אם מקדימים את הממון למשפחה, זה לב של כסיל.

נשאלת השאלה: אבל למה כל החומרה? דתיים האלה כל הזמן מחמירים, למה החומרה הזאת? תגידו? למה? למה? ייתכן שבאמת הייתה פליטת פה, מה, לא קורה שאדם טועה ואומר דברים בלי כונה? מה יש? לא קורה? לא צריך להתייחס, לתפוס על כל מילה. אבל כאן רואים שלא כן הדבר. משה רבנו כן מתייחס. כן מתייחס. וכך התייחס ה' יתברך אל שמואל הנביא. כי התורה מודדת כל מילה שאדם מוציא מפיו במאזניים מאוד עדינות. שמרגישים כל פרט קטן שבקטנים. גם אדם חכם יודע כל מילה שאדם אומר מה מסתתר מאחוריה. ולא רק המילה עצמה, הניואנסים, הצליל.

שאדם דופק בדלת, אתה יכול לדעת כבר מי עומד מאחוריה. דופק בעדינות, דופק עם רווח, ממתין שיעור זמן סביר עד שמישהו יגיע ממרחק, לוקח בחשבון שאולי אני נמצא במקום שלא שומע, או שאחד דופק בתכיפות ובחוזקה וכו'. אתה רואה כבר אם יש דרך ארץ, אין לו דרך ארץ, הוא מתחשב, הוא מבין, יש לו טאקט או אין לו טאקט. כבר מהדלת. עוד לא ראית, עוד לא פתחת, עוד לא הסתכלת אפילו באישון. אתה כבר יודע מי יש שמה. ואח"כ איך הוא פונה, איך הוא עומד שהוא מדבר איתך. כל תנועה, "גם במעלליו יתנכר נער". כבר שהילד עוד קטן, אפשר לדעת מה יצא ממנו. כבר "במעלליו יתנכר נער". זה הכל תלוי בהשרשה הראשונה. לכן כל מילה התורה בוחנת.

גם אצלנו. הנה, תבדקו את עצמנו. אם זה מדובר על כבוד שלנו, אז גם אנחנו משתמשים במאזניים מאוד מאוד דקים ורגישים. מאוד! חשדנים על כל מילה, למה הוא אמר ככה? למה אמרת ככה? כל מילה ומילה חושדים.  ומנתחים ומבררים. מה הוא אמר, למה הוא אמר? למה עכשיו הוא אמר. ומה הכיוון של כל מילה ומה כל תנועה. זה כשאנחנו מבררים שמדברים עלינו. אבל כשאנחנו מסתכלים על כבוד הזולת. אנחנו לא מבינים בכלל. "תגיד לי, למה אתה כועס? מה קרה? אז מה אם הוא אמר לך? אז מה אם.. לא הבנתי, מה קרה? מה קרה...". שמדברים עלייך? "בואנה, אתה יודע מה הוא אמר לי? אתה יודע איך הוא אמר לי? מה הוא חושב שאני טיפש? אני לא מבין מה הוא אמר לי, הוא רומז לי, אני הבנתי, הבנתי מה הוא אומר לי". לא אמר לך, הוא לא אמר לך! "לא, לא, אתה לא יודע, אני מכיר את האנשים האלה". אבל אם אתה רואה שעו כזה דבר לשני, אתה: "מה קרה? מה אתה ילד קטן? אז אמר לך, אז מה אם אמר לך". איך אנחנו עקומים! 

על כן, שאמר משה רבנו לעם ישראל תוכחה על העגל, מה הוא אמר לכם? הוא אמר להם את זה ברמז. איזה רמז? מה היה רמז על העגל? "ודי זהב". למה לא אמר במפורש "העגל"? מה עם העגל? למה הוא אמר? אפשר להסתיר את מעשה העגל? התפרסם בכל התורה. מתו כ-3,000 איש. אפשר להסתיר? מישהו לא יודע מהדור ההוא שלא היה עגל? זה לא כאילו אתה מגלה דברים שהיו בסתר. דבר ידוע ומפורסם שקיבלו עליו מכה נוראה וה' רצה לכלות את כל עם ישראל.

אלא משה רבנו לא התעסק עם התוצאה, הוא התעסק עם השורש. מה גרם לעגל! השורש זה היה ודי זהב. שה' נתן להם הרבה זהב. זה השורש. צריך לטפל בשורש. לא בתוצאה. התוצאה זה רק בגלל שיש שורש.

יש אנשים מבקשים מה': "תן לי כסף אתה תראה, אני אבנה לך ישיבות, אני אבנה לך כוללים, אתה תראה אני אחזיק מה זה.. אלף אברכים אני אחזיק! תן לי רק. תסמוך עליי, תראה". אומר: "מכיר אותך, לא סומך עלייך, תשאר ככה".

דור שלם נתתי להם 90 חמורים מלאים כסף וזהב! מה עשו לי? עגל.  וזה היה דור דעה. לא כמוך! דור דעה! אנשים שראו את ה' בנבואה. אנשים שיצאו ממצרים, אנשים שראו מעשה בראשית. איזה ניסים, איזה מופתים. אבל ודי זהב היה להם יותר מידי זהב. מה יעשו? אדם יש לו הרבה כסף, מה יעשה? טוב, אז הוא יבנה כוללים, הוא יבנה זה, אבל הוא ילך לספא, הוא ילך אח"כ לפה, ילך לבריכות וילך לטייל, יקנה יאכטה ויעשה ככה ויטייל, יעשה ככה, הוא יעשה ככה, יעשה ככה. מה הוא יעשה? מה הוא יעשה עם כל הכסף? אז הוא חייב בסוף גם לחטוא. למה? די זהב. השורש.

כמו שמביא רש"י על המקום, הוכיח אותם על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר: "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל". תמיד התוכחה צריכה להיות מכוונת למקור ולא רק למעשה הנראה לעין. התוכחה צריכה להיות מכוונת למקור ולא רק למעשה שנראה לעין.

לכן לפעמים תראו בהרצאות, אחד שואל אותי שאלה אני בכלל לא עונה על מה שהוא שואל ואחרי שאני עונה לו, הוא אומר "הבנתי, תודה" ומתיישב. מה הבנת? לא אמרתי לך שום תשובה על מה ששאלת. כי אני כיוונתי על לענות לו למה הוא שאל, מה הסתתר מאחורי השאלה. הוא הבין שקלטתי בדיוק, עניתי לו, והוא התיישב. צריך לטפל בשורש.

עכשיו יתורץ מה שכתוב במשנה: המשנה אומרת: "כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקימה מעושר". למה? לפי מה שלמדנו. כל המקיים את התורה מעוני, גם בזמן של עוני, הוא לא עזב את התורה, הוא לא הלך לעובד, הוא לא אמר "כוחי ועוצם ידי, אפילו שהוא נדחק והיה ענה מרוד, והוא קיים את התורה ולא זז ממנה, אז הוא עמד בניסיון. הוא לא הלך להביא כסף שיהיה לו יותר קל, הוא לא הלך להקל על עוניו. אם הוא עמד בניסיון הזה שהוא היה עני והיה זקוק, זקוק מאוד לכסף, זקוק מאוד! לפעמים הוא דילג על ארוחות, אם אז הוא קיים את התורה, אז הוא יעמוד גם בניסיון של עושר. לכן אני אתן לו עושר! כי הוא לא יעזוב את התורה. אם בעוני, שאין מה לאכול, הוא לא עזב את התורה, אז בעושר שודאי יש לו לאכול. למה השוא יעזוב את התורה. כי הוא עמד בניסיון. השור שלו טוב מאוד. השורש טוב מאוד. הוא מעד בניסיון, בתנאים הקשים ביותר. אז לכן המשנה מבטיחה כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר.

"טוב אחרית מראשית". שהראשית טובה גם האחרית תהיה טובה. כתוב: "אין האריה נוהם מתוך קופה של תבן". אלא מתוך קופה של בשר. מתי האריה מתגאה ושואג את השאגה שלו? אחרי שהוא אכל זברה. אבל אם יש לו תבן, אין לו כח.

אז התוכחה צריכה להיות מכוונת למקור ולא למעשה הנראה לעין. ואם אדם נכשל בלשונו ואומר דברים שאינם כהוגן, יש לראות מה השורש שממנו יצא, ועל השורש הזה יש להוכיח. מה השורש.

וכן מצינו לחכמים שהם גילו את המקור והשורש לחטא העגל ועל זה מביאים חכמים את המשל הידוע שמביא רש"י בפרשת "כי תשא", על המילים: "ויעשו להם אלוהי זהב". מה המשל? אתה הוא שגרמת להם, משה רבנו אומר להקב"ה אתה הוא שגרמת להם שהשפעת להם זמן וכל חפצם. מה יעשו שלא יחטאו?! משל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו ותולה לו כיס בצווארו, נותן לו כרטיס אשראי פתוח. מה יעשה הבן שלו שלא יחטא? שבע, מקושט, הכל יש לו, ויש לו כסף בלי הגבלה. מה הוא יעשה שלא יחטא? כך משה רבנו מוכיח אותם על כל מכשול ומכשול. ואומר להם את השורשים.

אחד מהדברים שהוא אמר להם: "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע", מברר להם את מקור המכשולים ומה התוצאות. כל מכשול יש לו שורש. כל מכשול יש תוצאה. הדברים לא מקריים. מה אמר להם? תראו מה גרמתם, איך לך דרך קצרה מחורב לקדש ברנע, כמו דרך הר שעיר. זה הדרך הכי קצרה שאתה יכול להגיע וזה מהלך אחד עשרה יום. 11 יום. ואתם הלכתם אותו בשלושה ימים! ה' הקפיץ להם את הדרך. כל כך שכינה מתלבטת בשבילכם, מזדרזת, למהר את ביאתם לארץ, ובשביל שקלקלתם, אסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה. בגלל זה התעכבו במדבר 40 שנה.

רואים תוצאות. תוצאות נוראות של מכשול. לכן תפס הקב"ה את משה רבנו על מה שאמר: "תקרבון אלי ושמעתיו". ושמואל הנביא אמר :"אנכי הרואה". אין פה תקלה בלשון, אלא יש פה מכשולים שיש להם שורש. ולשורש צריך להתייחס. לא דווקא כדי להעניש אלא כדי לתקן. כמה עלינו להתחנך, לחשוד את עצמנו, הם תלו את הפתרונות בעצמם, הם ייחסו לעצמם, משה אמר: "תקרבון אלי ושמעתיו". שמואל הנביא אמר: "אנכי הרואה". המלאכים שבאו אצל אברהם אבינו נענשו למעלה מ-300 שנה שסילקו אותם ממקום ולא נתנו להם לעלות. עד סולם יעקב. למה? הם ייחסו את השרפה של סדום ועמורה שהם עושים אותם. "אנחנו משחיתים". משחיתים אנחנו". אנחנו? תליתם את ההשחתה של סדום ועמורה בעצמכם? זרקו אותם 318 שנה.

כמה עלינו להתחנך לחשוד את עצמנו, לנתח כל מכשול, לחפש את השורש, ולחתור לתיקונו. אבל מה ראינו? שעם ישראל קיבלו את דברי התוכחה. לא ראינו שהם הקפידו על משה. למרות שהם לא היו החוטאים, אבותיהם הם שחטאו. הנכנסים לארץ בתום 40 שנה שהיו במדבר, זה היו בניהם שלא חטאו. והוא הוכיח אותם!  והם לא ענו לא. הם לא הקפידו והם לא כעסו. אחרי כל התוכחות הקשות. וזה הוכחה שהם קיבלו את הדברים בהבנה, שמעו את התוכחה ושתקו וזה סימן של צדקות. ואכן על זה שיבח אותם משה רבנו ובירך אותם. מה ברך אותם? "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים". זאת אומרת, "ככם", צדיקים ששומעים תוכחת, מקבלים אותה, מפנימים אותה, אפילו שהיא לא נוגעת אליהם, זה צדיקים! זה העם הנבחר! וזוהי הברכה. ברכה הכי גדולה זה אדם מקבל תוכחה, מבין וחותר לתקן את המכשול מן השורש.

ועכשיו אני רוצה להגיד לכם לסיום דרשה שהיא מפילה מהכיסא, טוב שאתם ישובים, אבל לא לזוז. שלא תפלו. זה דברים שלא הרבה אנשים שמעו, והם עושים מהפכה. מהפכה! מהפכה! מהפכה גדולה בהבנה:

כתוב: "ויטיב בעיני הדבר ואקח מכם שני מעשר אנשים, איש אחד לשבט". אמרו חכמים: מה זה "וארח מכם"? מן המסולתין שבכם. יש קמח, מנפים אותו הרבה פעמים, הוא נהיה סולת. סולת זה הקמח במשובח ביותר. אז הכי משובחים שהיו מעם ישראל המסולתין שבכם, אלה שבעצם נלקחו להיות שני מעשר איש.

וכתב הרמב"ן: שפה הפסוקים, הכתוב מנה את השבטים לא לפי הדגלים שלהם ולא לפי צבאותם, אלא לפי מעלת השלוחים. הקדים את היותר חשוב, פחות חשוב, פחות חשוב... יהושע בן נון היה החמישי. מי שמעותד להיות המנהיג אחרי שמה רבנו, הוא היה החמישי ברשימה.  אז תבינו איזה מסולתים הם היו.

בעניין של חטא של המרגלים היה, מה שהם אמרו "נשלחה אנשים לפנינו", כמו שלמדנו בדרשות האחרונות. וכשהם אמרו "נשלחה אנשים", זאת אומרת, הם באו ואומרים לאנשים פסיקתא. "נשלחה אנשים". לא שאלו אותו מה אתה אומר?, צריך לא צריך. הם קבעו! נשלחה אנשים. היה בזה כבר בחינה של "הבא לטמא". "הבא לטמא פותחים לו". לכן אמר לו הקב"ה: "שלח לך". לדעתך, אני לא אמרתי לשלוח. אלה כבר נכשלו. זה כבר "הבא לטמא פותחין לו". אבל זה בא לטמא לפי דרגתם. זה להטמא חס ושלום לעשות עבירות, זה לא לעשות שום דבר במזיד. זה יש פה בחינה דקה מן הדקה שהם לא מרגישים אותה. אבל ה' הודיע זה כבר בא לטמא. ושם היצר הרע, למדנו היום בבוקר, ידע איפה לתפוס אותם.

אבל שמגיעים למצב של הבא להטמא, אמרו חכמים שה' אמר להם כך: "חייכם שאני נותן לכם מקום לטעות". אני אמרתי דברים ברורים, עלו, רשו את הארץ, אני אמרתי שהארץ טובה, אני אמרתי והנחלתם את הארץ, אני אמרתי שהנה ה' בא מראשית שנה ועד אחריתה, אני אמרתי דברים ברורים, מוחלטים שאין עליהם שום הרהור. אתם אומרים "נשלחה אנשים", אתם לא סומכים הא? אם אתם לא סומכים, זה כבר בא לטמא. אתם בוחנים אם מה שאמרתי זה יעמוד לפי המציאות. אז חייכם שאני נותן לכם מקום לטעות. כל מה שתראו יתן לכם מקום לטעות. אם תרצו לא לטעות, לא תעטו. כי זה ברור. אבל מי שמניחים לו מקום לטעות, הוא טועה.

אני אמרתי השבת, שלפעמים אני יודע איך להדליק אנשים לעשות להם ככה סוויץ' קטן, יודע בדיוק איך המידות שלהם עובדות ויודע איך להפעיל אותם. לא בעיה להדליק בן אדם שהוא יכעס, לא בעיה להביא בן אדם לזה שהוא יפלוט את מה שהוא בפנים. זה לא בעיה בכלל. ועשיתי את זה השבת למישהו, וזה התברר שהוא אפיקורוס. צדקתי.

זאת אומרת, צריך לדעת. הניח להם מקום לטעות. זאת אומרת, נותנים לבן אדם את האפשרות לטעות. אתה יכול לפרש את זה טוב, שזה תוכחה לטובתך, ואתה יכול לפרש שזה לא לטובתך, זה כאילו פגעו בך. זה הניח להם מקום לטעות. והשורש יבצבץ ואז ידעו מי הוא בדיוק. בשנייה זה קורה.

יהודים יקרים, "חייכם שאני נותן לכם מקום לטעות". הם כבר לא יכלו לעבור בשלום. והמכשול הזה היה אצל יוצאי מצרים, שהם היו בקריעת ים סוף, והם היו בקבלת התורה, והיו הגדולים במעלה בדור המדבר. ולא הועיל להם כל זה ונכשלו וטעו. אתם שומעים מי? האנשים הכי גדולים, המורמים בעם ישראל, בדור דעה, אלה שיצאו ממצרים, שנקרע להם הים, שקיבלו את התורה, אלה שראו בנבואה את ה', כל הגדולים האלה במעלה בדור, לא הועיל להם כל זה, כי "הבא לטמא פותחים לו". "חייכם שאני נותן לכם מקום לטעות", והם נכשלו וטעו.

עכשיו תשמעו דבר שלא תאמינו:

תגידו לי, אם גדולים כאלה טעו, מי לא יטעה? יש מישהו שלא יטעה? מי לא יטעה?

(תשובה מהקהל: הרב קנייבסקי)

הרב קנייבסקי נכון. למה הוא לא יטעה?

(תשובה מהקהל: כי כולו תורה)

כי כולו תורה. הם היו יותר ממנו בתורה. והם היו פי אלף אלפים יותר ממנו בתורה.

(תשובה מהקהל: לא יכול להיות)

לא יכול להיות? טוב, מה לעשות?! מכל מקום, מה קרה? מי יכול לא לטעות? אתם יודעים מי יכול לא לטעות? מי שידע מקבל 100 שקל.

(תשובות מהקהל)

אתם יודעים מי? הבא לטהר! יש הבא לטמא, זה נותנים לו מקום לטעות, אבל הבא לטהר, הוא לא רוצה לטעות. רחב הזונה, שמעתם עליה? לבד מה שהכניסה עצמה בסכנה גדולה שהיא הצפינה את המרגלים, כי לו לא היו מאמינים לה השלוחים של המלך והיו מחפשים בתוך הבית והיו מוציאים את המרגלים, אחת דתה להמית. היא סיכנה את חייה שהיו תולים אותה בכיכר העיר. למה היא עשתה את זה? מה פתאום גויה? במקצוע ה' ירחם, אישה כזאת תסכן את חייה בשביל מי? אנשים זרים שבאים לכבוש את הארץ שלה! ושהולכים לקיים בארץ שלה "לא תחיה כל נשמה". זאת אומרת, כולם ימותו! אם היא עוזרת להם הם מחסלים את כל העם שלה. והיא עוזרת להם לחסל את העם שלה. למה שהיא תעשה את זה?

מתבהר לנו שהיא לא מסרה את המרגלים ולא הסגירה אותם, משום שהיא האמינה בניצחון שינחילו עם ישראל. מה? מה? היא האמינה יותר מהמרגלים שהלכו בשם עם ישראל ששלח משה רבנו. מה? הנשיאים, הנשיאים! לא האמינו בניצחון ואמרו: "כי חזק הוא ממנו". העם הזה יותר חזק אפילו מהקב"ה. והיא? האמינה בניצחון שינחלו. והייתה בטוחה בניצחון של ישראל. כאילו זה דבר שכבר ברור והתהווה. ממה זה בא לה? זה בא לה מזה שהיא שמעה  על קריעת ים סוף ומלחמת סיחון ועוג וזה הספיק לה! בשביל לא לנטות אפילו במשהו מדרך הישר. כי הכל היה כל כך ברור אצלה כשמש בצהרים ששוב אין להסתפק בזה כלל וכלל.

יכולים אנשים להיות סמוכים אצל האותות והמופתים ורואים אותם בכל יום, והם יצאו אפיקורסים, יכולים אנשים ששמעו ממרחק בחו"ל מעשה אותות ומופתים והם לא קשורים בכלל, והם מאמינים ב-100% יותר מאלה שסמוכים ורואים כל יום. וחיים תוך כדי. איך זה יכול להיות? הבדל אחד מפריד: זה בא לטמא וזה בא לטהר. ואפשר לעשות את הסוויץ' ברגע. ברגע!

יש לנו כאן מחזה מול מחזה. מצד אחד המרגלים שהם מסולתים שבישראל עדי ראיה של כל האותות והמופתים וכל הגילויים ביציאת מצרים ואף על פי כן, היות שהם בבחינת הבא להטמא, תבע אותם הכתוב לפי המדרגה הרמה שלהם, נכשלו וטעו. לעומת זאת, רחב הזונה טמאה, גויה פשוטה, לא ראתה ולא ידעה כלום כמותם. כלום היא לא ראתה. היא לא ידעה, היא רק שמעה. אבל מ"הבא לטהר" שלה, מה היה "הבא לטהר" שלה? היא אומרת להם, למרגלים: "כי שמענו את אשר הוביש את מי הים סוף מפניכם מצאתם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לסיחון ועוג אשר החרמתם אותו ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלוהיהם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". מה"כי שמענו", היא הגיעה לאמונה כל כך חזקה עד מעשה כזה של מסירות נפש.

אותו דבר שמענו אצל גוי אחר, כהן לעבודה זרה: "וישמע יתרו". מה השמועה? קריעת ים סוף, מלחמת עמלק. שמיעהו, מי שיש לו שמיעה, שמיעה טובה, לב שומע. לא אוזן שומעת. לב שומע. מי שלא יודע אוזן יותר חשובה מהעיניים. מי שהוציא עין לחברו, נותן לו דמי עינו. אבל מי שחרשו נותן לו דמי כולו. "שמעו ותחי נפשכם". אם אתם אחרי הדרשה הזאת תשמעו ותקחו עמכם דברים ותעבדו על השורשים הרעים ותעקרו אותם, הרווחתם את העולם הבא. יכול להיות שמהרצאה הזאת יהיה לכם עולם הבא. אבל תשרישו את זה מעכשיו השרשה טובה, היו בבחינת  "הבא לטהר", לא מחפש בא לטמא, קצת מהעולם הזה, קצת מהעולם הזה, קצת זמרים, קצת אוכל, קצת פה, קצת שם, קצת קולות, קצת, קצת, קצת... זה בא לטמא. אם אתה בא לטהר, אתה יכול להפוך קערה על פיה.

עכשיו תקשיבו איזה חילוק:

ודאי ש"הבא לטהר" שהיה ברהב הזונה רחוק כרחוק מזרח ומערב מ"הבא לטמא" של המרגלים בקדושה ובטהרה שהיה אצלם. "הבא לטמא" שבמרגלים זה היה פגם דק מן הדק במעשה של קדושה עד אין שיעור שהכתוב תובע מהם. אבל אף על פי כן, מ"הבא לטמא" הזה, כבר היה מקום לטעות. ואומנם הם טעו עד שיהושע היה זקוק להוסיף לו אות על השמש שלו, להגן עליו. קראו לו הושע בן נון, והוסיף לו משה יהושע. לומר "יה יושיעך מעצת מרגלים".

מ"הבא לטהר" של רחב, כבר היה הכח ברור לפניה ואין מקום לטעות בלי יכולת להיכשל כלל. כלל! עכשיו תבינו, יש חרדים ויש בעלי תשובה. למה בעלי תשובה בהתחלה לפחות, הם יותר חרדים מהחרדים. למה הם מדקדקים בכל דבר ודבר? ולא מקלים בשום דבר ולא מחפשים הקלות.

פעם שאלו שחקן כדורגל שבעקבות החזרה בתשובה הוא ישר שם כיפה שחורה והחליט להיות חרדי. שאלו אותו: למה? קודם תתחיל עם כיפה סרוגה ואח"כ תגיע לשחורה. אז הוא אמר לו: "שחקן כבר הייתי". הוא הולך על הכל!

שאלו פעם אחת ערבי: למה אתה לא צם ברמדאן? אמר אני מזרחניק.

אבל חרדים הם עדיין לא חרדים! הנה, אתה מדבר איתם על נבלות וטרפות לא מזיז להם, מחפשים תירוץ דחוק, לא מעניין אותם, לא יכנסו לבדיקה, לא לעובי הקורה. זה דאורייתא! סכינים זה דאורייתא! דאורייתא! ואפילו זה ספק אז ספק לדאורייתא לחומרא. איך אתה אוכל? איך אתה מעיז לאכול? איפה יראת שמים שלך? גרם, גרם יראת שמים. אין! אין!

אבל תראו בעלי תשובה, וגם לא בעלי תשובה, חילונים מגיעים לפה, חילונים! הם לא שומרים שבת, לא שומרים טהרה, אבל נבלות וטרפות הם לא מוכנים לאכול. שנה, שנתיים לא אוכלים שום דבר! יש הבדל בין חרדים לבין זה. כי אצל חרדים יכול להיות שיש לו בחינה של "בא לטמא", זה כבר נותן מקום לטעות. ובעל תשובה בא לטהר! למה? הוא מפקיר את כל העולם של העבר שלו, והוא בא להיטהר! זה הבדל גדול!

עכשיו נראה מה ההבדל: בעולם הטבעי יש כח צומח ויש כח נובל. גרעין קטן מתחיל להתפתח לאט לאט ואז הוא משתרש, נהיה לו שורשים, במשך הזמן הוא גדול ונהיה אילן גדול עם הרבה ענפים ונשוא פירות רבים. אבל כשתושלם כל התפתחותו, הוא מתחיל לנבול. עכשיו אם נעמיד זה לעומת זה, יש לפנינו אילן מפותח שמתחיל לנבול. ולעומתו יש לנו גרעין שזרענו והוא מתחיל עתה להכות שורשים. הגם שבפועל, בפועל, יותר חשוב האילן הגדול שנושא פירות, אבל הערך של הגרעין יותר גדול. למה? כי זה הולך ועולה  וזה הולך ונובל. "עם נבל ולא חכם". הכח הזה שהוא טבעי בגשמיים, הוא נמצא גם ברוחניים. גם אצלנו ברוחניות יש כח צומח ויש כח נובל. אם נעמיד זה לעומת זה, אדם שהוא גדול בתורה ויראת שמים, אבל הוא מתחיל לנבול, כמו אלישע אחר שהגיע בסופו של דבר לנבילה, כמו יוחנן כהן גדול, כמו גחזי, כמו דואג האדומי, כמו אחיתופל. ולעומת זאת, ניקח תינוק שמתחיל זה עתה להראות סימני צמיחה, בפועל אנחנו נחשיב את מי שיותר גדול בתורה, אבל הערך של התינוק שמתחיל לצמוח, ערכו יותר גדול. יותר גדול. זה הולך ונובל וזה הולך וגדל.

לכן במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גדולים לא יכולים לעמוד. כי אלה בדרך של עלייה ואלה יכול להיות שיש איזה ירידה. "עלה ראש הפסגה", אבל זה לא מספיק. "והתייצב שם, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו". לעלות בהר ה', לעלות במדרגות בעבודת בה', בכל המדרגות שכתב רבי פנחס בן יאיר, זה קשה מאוד! לעלות בכל המדרגות. לעלות, לעלות, לעלות, לעלות. אבל מי יקום, מי ישאר שם מה עומד על מעמדו זה הכי הכי קשה. מי יעלה ומי יקום. זאת אומרת, החוכמה לעלות ולא לנבול. לא לרדת. "מעלין בקודש ואין מורידין". למה  צריך להגיד "ואין מורידין"? ברור שאם עולים בקודש, מה פתאום לרדת? לא... אחד מהעונשים שהנזיר נענש וצריך להביא קורבן, אומרים: בגלל שאם היית כבר קדוש במשך 30 יום, למה לא המשכת? למה רק 30 יום? למה לא המשכת? תביא קורבן. מעלים בקודש ואין מורידים", צריך תמיד להוסיף בעבודת ה'. להוסיף, להוסיף, כל הזמן.

דור המדבר, אחרי כל הגילויים והמופתים, ולא עוד, אלא שהם היו מהמסולתים שבהם, אבל הם היו בבחינת "הבא לטמא", כשנראה בהם הכח הזה של כמישה, "חייכם אני נותן לכם מקום לטעות". לעומת זאת, רחב שזה רק עתה התחילה לצמוח, אין לה מקום לטעות! ודאי שאין דמיון בים המרגלים, בבחינת של "הבא לטמא" שלהם, הם יותר חשובים לעין ערוך וגבול, נגד מדרגת הצמיחה של רחב, אבל הם כבר בבחינת נובל וזה גרם שהם ימותו. כולם ימותו. 600 אלף ומהרגלים כולם מתו בגלל הנבילה הזאת. בגלל המקום לטעות. ורחב הייתה בבחינת צומח והבטיחו לה ונשבעו לה, נשבעו לה שלא יהרגו אותה ואת שמפחתה בגלל שהיא השיגה את ההשגה הזאת. היא הייתה בגזרת "לא תחיה כל נשמה". זאת אומרת, אם הם היו נכנסים והיא לא הייתה מסתירה אותם בגלל שהיא משעה והיא הבניה והיא באה להיטהר והיא רצתה להיות חלק מעם שיראל והיא זכתה והיא התחתנה עם יהושע בן נון! והיא הביאה נביאים. שמונה נביאים יצאו ממנה. וירמיה מבניהם. זה מהבא לטהר. והיא הייתה מהתחתית של התחתית של הגוים. אתם שומעים מה אפשר להגיע מ"בא לטהר" ומ"בא לטמא"? מה ההבדל, אתה יכול להיות שיא השיאים,אבל התחלת לדבר שטויות, התחלת להקל, התחלת להיטמא, צניחה. ואם אתה בא להיטהר, אל תזלזלו! כל בעל תשובה שמקפיד ומחמיר בעוד דבר ובעוד דבר, זה נקרא "בא לטהר". כל פעולה כזאת מטהרת אותך לאין שיעור! כל פעולה כזאת מעלה אותך. אתה בבחינת צומח. אל תזלזל בעצמך! אל תתפעל שאת הרואה אנשים ככה וככה, אל תתפעל! תבדוק. האם אתה בגדר צומח או נובל. והם בגדר צומח או נובל? אם אתה רואה שהם מקלים הם מקולקלים. אבל למרות כל מה שאמרנו , הם אמרו בבחינת נובל ורחב בבחינת צומח. שאתה בבחינת צומח, אי אפשר לטעות בשום אופן. אבל בכמישה הכי קטנה, חייכם שאני נותן לכם מקום לטעות. אפשר להגיע לידי דרגה שהכתוב מעיד בהם: "יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים". אתם שומעים מה גורמת הנבילה? שיכולים למאוס, למאוס! בה. למאוס בה', רחמנא ליצלן! כתוב: "יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם", הוא מלווה אותכם, לא מלאך, הוא בכבודו ובעצמו מלווה אתכם ואתם מואסים בו? "ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים".

מה הייתה במצרים? עבדים לפרעה השפל, הרוצח, המתועב. אתם רוצים לחזור למצרים? מה רע? מה עשיתי לכם רע? מה אתם מואסים אותי? על  מה? איך מגיעים לזה? הבא לטמא פעם אחת מתחיל לנבול. וזה מבהיל מאוד! כלל ישראל מאס בה', שהיה בקרבו ובכה ממש לאמר "למה זה יצאנו ממצרים". מה היה יציאת מצרים? מה השיגו ישראל ביציאת מצרים? השיגו את זה שה' היה לך לאלוקים. אלוהי ישראל, שלנו במיוחד ובפרט. זה אותו כלל ישראל שאמרו "נעשה ונשמע". ומלכותו ורצון קיבלו עלהם בשמחה רבה, והכלל ישראל הזה בוכה לפני ה' למה זה יצאנו ממצרים".

מפה נלמד מה זה סוד הכמישה שמתחיל ובא מה"בא לטמא", זה כח הכמישה. מכל שהוא של כמישה מוכרח שיצאו טעויות. אפילו במצבים  גדולים ונשאים. אפילו במסולתים שבדור המדבר. אבל מצד ני יש לנו תקווה גדולה, כי ראינו מה כח הצומח, מה החלה של צמיחה, אפילו בגויה פשוטה. הכל נעשה אצלה כבר בהיר! עד שמן הנמנע שתהיה לה טעות. היא מפקירה את חייה. הרי אם יתפסו אותה היא תמות. היא רוצה להינצל והיא תגרום לעצמה למות. אבל היא כ"כ בטוחה בניצחון, שהיא סכנת את חייה בלי שום בעיה. היא בטוחה שמגיע לעם ישראל ניצחון. "כי שמענו אשר הוביש ה'".

רבי ישראל מסלנטר, זצ"ל, היה אומר על פסוק: "כי נער ישראל ואוהביו וממצרים קראתי לבני". משתבח כאן כלל ישראל שעם ישראל תמיד בבחינת נער. תניד הוא בבחינה כאילו זה עתה מתחיל הוא ללמוד. ולכן בא אוהביו. כל רגע אנחנו יכולים לעשות התחלה חדשה. כל רגע אנחנו יכולים להיות בבחינת נער. להתנער מעבירות ולהתחיל מחדש. הבא לטהר. דרך העולם הוא תמיד  ששמים לב לגדולים, לאילנות, אבל הדרך תמיד להעריך את אלו שצומחים. אלה שצומחים. זה העתיד. היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. לא לזלזל! לא לזלזל! לדעת, תסתכל, תבחן: האדם הזה הוא בגדר צומח? האם הוא בגדר בא לטהר? תסתכל, אפילו אם הוא גדול, האם הוא בגדר הבא לטמא? האם הוא כבר נובל? האם הוא מקל? האם הוא מקולקל? תשים לב. ותדע במי להשקיע.

מהמאמר הזה יוצאת לנו הארה גדולה: שעלינו לפקח מעתה על עצמנו שנהיה תמיד במצב של צמיחה ולהיזהר בכל היכולת מלהיכנס למצב של כמישה, כי אין סכנה כסכנה זו. אין סכנה יותר מכמישה. שאתה מתחיל להתעייף ממצוות, אתה מתחיל לזלזל ולאחר לשיעור ולא להגיע לתפילות, זה מראה שאתה בכמישה. בצמיחה אתה כל הזמן, זה רק הולך ויותר,אתה מוסיף ומוסיף, מוסיף והולך. אם אתה מתחיל, אתה בכמישה. לא יא ממך הרבה. אתה הולך להיות אבוד. אין עולם הבא לאלה. אלה אין להם עולם הבא. רק מי שצומח כל הזמן. כל הזמן.

"שיתברר ויתאמת מה חובתו בעולמו ולמה ישים מבטו ומגמתו כל ימי חייו". יש רק מסלול אחד: מסלול האמת עד הסוף. בדקדוק ההלכה ובקיום התורה והמצוות, בלי פשרות, בלי הנחות. בקיצונות. קיצונות זה האמת. בדיוק. אין פשרות. מי שחי בפשרה, הוא לא יכול להיות לעולם בעל תשובה. מי שעושה פשרה לא יכול להיות לעולם בעל תשובה. בעל תשובה זה חייב לחזור באמת על הכל. לשוב מכל הדברים הרעים, מכל חסרון המצוות ולקיים הכל. זה בעל תשובה. אין פשרות. אז תבדקו את עצמכם אם אתם בגדר בא לטמא או בא לטהר. האם אתה צומח או נובל.

עד כאן רבותי, אני מקווה שנטעתי בכם שורש טוב. ואולי הצלחתי לעקור ממכם שורש רע.

שאלה:

שואל: בגדול, משהו קטן רק. אני...

הרב:בגדול משהו קטן, זה דבר יפה. כן?

שואל: אתה אמרת, דיברת אולי איזה 15 פעם על שורש אולי, בהרצאה הזאת.

הרב: נכון.

שואל: שורש ושורש ושורש. אני לא יודע מה השורש שלי. נולדתי נוצרי אחרי זה הפכתי להיות יהודי בגיל 13 ע"י גיור. אח"כ חזרתי להיות חילוני. עכשיו אני באיזה שהוא משבר משפחתי, אשתי הודיעה לפני חודשיים שהיא רוצה להתגרש. אגב היא לא יהודיה. ובבית חב"ד אמרו לי שרוב הבעיות שלי שקורות לי כרגע זה בגלל זיווג לא נכון ושאני לא חי כמו יהודי. אני לא עושה שום דבר שקשור לאורח חיים היהודי. והרב שם זה רב ישראל ליברמן מכפר חב"ד, בבית חב"ד במקום, עכשיו הוא ראש בית חב"ד. אומר לי תתחיל לפחות בהנחת תפילין כל בוקר ואתה תראה שהדברים ישתפרו. ואני התחלתי להניח ובאמת הדברים השתפרו. אני קצת סטיתי מהנושא, אתה אמרת על השורש ואמרת אם יש לך שורש שהוא נכון, אתה תגדל ותהיה טוב עוד. לפחות תהיה טוב וגדול בתורה ותשמור מצוות. אבל הדוגמה שהבאת על הזונה, האישה הזאת שהייתה כביכול, הגויה הגמורה וזכתה להיות גדולה בישראל ולהביא נביאים, אז איך זה? זה קצת סותר אחד את השני.

הרב: לא. אמרנו שכשאדם מחליט להיטהר באמת, אז הוא מתחיל שורש חדש. השרשה חדשה. ממלא כל ההבנות שהיו עד עכשיו, הכל מתבטל. קודם היה טמא, ועכשיו הוא פרש מהדרך הזאת והתחיל להיטהר. זה הצד השני בדיוק שך הטומאה. ברגע שאתה משריש שורש חדש, חדש, אז אין את השורש הקודם. אבל יש גם מדיות. אם המידות שלך לא טובות, גם אם תבוא להיטהר ולא תתקן את המידות, הן יתפרצו בהמשך.

שואל: אני כשהייתי קטן...

הרב: רגע, רגע. אז הן יתפרצו. עכשיו, מה שעשו לך גיור, מן הסתם הגיור לא היה כראוי. ואתה צריך לעשות, אם אתה רוצה, גיור שיהיה בטוח, גיור לחומרא נקרא לזה...

שואל: זה גיור חרדי.

הרב: איפה?

שואל: בירושלים.

הרב: איפה?אצל מי?

שואל: לא זוכר. הייתי בן 13 אז.

הרב: בן 13. מי עשה לך? מי לקח אותך?

שואל: אין לי מושג. שמו אותי בבני עקיבא שמה.

הרב: לא הבנתי. מי לקח אותך? ההורים או  משיהו אחר.

שואל: אמא. אני עליתי עם אמא.

הרב: אמא התגיירה?

שואל: כן.

הרב: אמא היום גיורת?

שואל: כן.

הרב: ממש או כמוך?

שואל: לא, היא רק שמה נרות לשבת.

הרב: אה, היא שמה נרות. אז למה היא התגיירה.

שואל: לפי מה שאני יודע כוונה שלה ש.. כאילו, הייתה שאני אתחתן כדין פה בארץ.. בעיקר זה בשבילי,ש אני לא אגיש שונה בצבא ואני אהיה עם ברית...

הרב: בקיצור, זה לא היה גיור לשם שמים, זה היה עם תכלית לא טובה. לכן אני אומר שהגיור הוא צריך לעשות אותו מחדש, כמו שצריך. אם אתה רוצה להיות יהודי כמו שצריך. ברור שאם תהיה כמו שצריך, וראית מה גויה יכולה להגיע, לשיא השיאים ולהתחתן עם המנהיג של עם ישראל ולהביא נביאים. זה לא נתפס! דרך אגב, מגדולי עם ישראל לדורותם, היו דווקא מגרי צדק. שמעיה ואבטליון שהיו הרבנים של הלל ושמאי, שכל התורה עוברת דרכם, הם היו גרי צדק. רבי עקיבא היה בן של גרים. גדולי ישראל! רבי מאיר היה גר צדק. זאת אומרת היו גדולי עולם, עולם, עולם, והתורה עוברת דרכם. רות המואביה ממנה המשיח שיתקן את העולם, יוצא. אז אם אתה תהיה גר צדק באמת, אתה יכול להיות מי יודע. מי יודע איזו נשמה זאת. לא כל אחד זוכה להיות גר. כי כתוב שבמעמד הר סיני עמדו גם שנמות הגרים. שעדיתים להתגייר. אז אם אתה מאלה שעמדו שם,ז ה לא צחוק. אתה מבין? מכל אומות העולם דווקא אתה זכית לעמוד שם עם גרי הצדק...

שואל: הלוואי.

הרב: מה הלוואי? זה תלוי. תעשה גיור כהלכה ותמשיך הלאה. אבל אם תמשיך. אתה מבין? אז לכן תחליט ואתה תלך לבית דין של הרב קרליץ, זה פה בני ברק ותגיד את הסיפור. אני בגיל 13 עשו לי ככה, במקום ככה, ואני רוצה לעשות גיור לחומרא. והם יגידו לך מה עלייך לעשות. זה לא תהליך ארוך, לא מסובך. ומאותו רגע את הצריך באמת להיטהר.

שואל: אבל לא להפוך לחרדי.

הרב: אז מה זה נקרא? כאילו, אז מה להיות? אהבל? להיות אהבל אתה רוצה? מה?

שואל: לא, ככה דתי לאומי. זה סבבה.

הרב: דתילוני, אז תישאר "גוילוני", בשביל מה לך? תהיה גוילוני, תשחק כדורגל בשבת, תלך זה, תאכל שרימפס...

שואל: אבל אי אפשר לקפוץ למים ישר.

הרב: אי אפשר? למה אי אפשר? בקלות. למה היא קפצה ישרה? למה היא קפצה ישר? מה פירוש אי אפשר? מה לחיות בחצי שקל חצי אמת? מה זה?

שואל: לא, שאתה נוהג באוטו, אתה מעביר לראשון, לשני....

הרב: לא הבנתי, אתה באוטו, שאתה מעביר ראשון, אתה רגל אחד בכביש ורגל אחד באוטו? כאילו קומסי קומסה, דתילוני, חצי נהג חצי הולך רגל. יש דבר כזה? מה זה הדבר הזה? או שאתה נהג ונמצא ברכב או שאתה הולך רגל. אבל אין חצי חצי. מה זה חצי חצי?

שואל: תודה רבה!

שואל: תהיה בריא!

 

שאלה:

שואל: ערב טוב הרב. באתי לבקש סליחה מהרב ששמעתי לשון הרע על הרב בדרך ברכב, ואני שיחקתי אותה יושן ולא מחיתי.

הרב: אתה תחזור לאותו אחד ותגיד לו מה שראוי להגיד לו ואח"כ תספר לי מה הי.

שואל: ועוד משהו: וגם שיקרתי ששאלו אותי אם אני שמעתי ושקרתי, שכמה שאני כפוי טובה והרב עוזר לי ותומך בי ונכנס לי מעשה שטן נכנס בי. ואני מצטער! אני יש לי מידות מושחתות ואני רוצה לעבוד על המידות האלה. אני מבקש סליחה מהרב.

הרב: לי זה לא מועיל. אתה מבקש ממני סליחה, אתה צריך לתקן את עצמך. אבל על שקר אתה תקרא אורחות צדיקים בערך האמת ובערך שקר ואתה תלמד אותם בע"פ, ואני אבחן אותך. שתגמור את כל הפרקים האלה על אמת ועל שקר, נחשוב על למחול. ולאותו אחד רשע, אפיקורס, אתה תחזור אליו באיזה שהיא דרך ותגיד לו בדיוק מה אתה חושב עליו.

שואל: הלכתי אליו אח"כ ומחיתי בו. ואמרתי לו "אתה רשע מרושע" ומחיתי בו על כל מה שהוא אמר לגבי הרב.

הרב: זה לא מספיק, זה לא מספיק. מגיע לו עוד קצת, עוד קצת.

שואל: בסדר כבוד הרב.

הרב: עוד קצת.

שואל: אני אעשה את זה. סליחה כבוד הרב.

הרב: הוא אמר שהיטלר בגן עדן. היטלר בגן עדן. אפיקורס.

שואל: רשע גמור. סליחה הרב. אני מצטער.

הרב: מה סליחה, אתה לא באת... מה אתה פגעת בי? אתה פגעת בעצמך, לא בי. אתה שמעת. אוזן שלך התקלקלה. תודה.

שאלה:

שואל: מקודם הוא עמד פה ואמר שהוא גר ורוצה להתגייר, זה היה נשמע שהרב משכנע אותו להתגייר, וידוע שלא משכנעים גרים להתגייר.

הרב: אתה שמעת שאני משכנע?

שואל: הרב אמר לו מעלת הגרים...

הרב: אתה שמת מה אני אמרתי? מה אמרתי?

שואל: שיש גרים זכו ל...

הרב: לא, מה אמרתי?

שואל: שרחב והרבה גדולי ישראל היו גרים.

הרב: חבל שאתה לא שומע. אני אמרתי שאם אתה רוצה, אם אתה רוצה.

שואל: בסדר, אבל לא צריך לספר לנו על מה.. אם אנחנו מספרים לו שגרים זה דבר מאוד טוב..

הרב: הוא כבר עשה גרות. שמא הגרות תפסה שמא הגרות לא תפסה. ועל הצד שהוא חצי גר שעושה ככה ולא עושה ככה, אז מה? שיקבל עונש בגהנום על מה ולמה? אם הוא יכול לתקן את עצמו, יכול להיות שהוא יהודי כבר.

שואל: אני הבנתי שאין צד.. שהרב היה פשוט לו שלא היה גרות.

הרב: לא הבנת? זה אני אומר מבלי לדעת איפה הוא עשה. מה אמא שלו התכוונה הוא השמיע לי, אבל מי עשה לו שמה, אני לא יודע. ומה הם הבינו שהוא רוצה לעשות, אני גם לא יודע. אני לא יכול לברר מזה שאני שומע ככה. לכן אמרתי לו לך ותספר את כל הסיפור בבית דין של הרב קרליץ והם יגידו לך מה לעשות. אבל על הצד שאתה עושה גיור לחומרא, אז אתה צריך לדעת את המעלה של מי שעושה, כי הוא אומר שקשה לו. רוצה להיות דתילוני. אז אמרתי לו שזה לא כדאי, תהיה כבר גוי. גם זה שמעת או לא שמעת.

שואל: כן, כן...

הרב: נו, אז למה אתה אומר שזה...

(הערה מהקהל)

אני מחזיר לגהנום? אני לא שוער שם. אני מתכוון להיות אולי בגן עדן שומר. אולי. אולי. נראה.

שואל: תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

הרב: אבל את השורש הבנת. את הדרשה, או רק זה תפסת?

שואל: כן...

הרב: ברוך ה'.

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב, ערב טוב.

הרב: שלום שלום.

שואל: באתי מירושלים...

הרב: ברור, תמיד אתה בא מירושלים.

שואל: בא תשובה מרה, אני מאוד אוהב את הרב. ממש כמו אבא שלי.

הרב: תודה מותק.

שואל: מה שקורה, לשאול את הרב, כבוד הרב, מה עושים עם העצורים האלה שהם נמצאים חמישה חודשים במעצר על...

הרב: מי זה עצורים?

שואל: האנשים האלה היקרים: מוטי ליבל, אורן שם טוב ועו"ד צביקה זר...

הרב: לא יודע מי אלה. מה זה?

שואל: הם נלחמים ברווחה, בעובדים סוציאליים, באלה שמוציאים ילדים מהבית, פקידות סעד, הם פרסמו עליהם באינטרנט...

הרב: אני לא יודע את הסיפור, אבל יש עורכי דין שהתפקיד שלהם להלחם את מלאכתם של האזרחים ולנסות להוציא ואתם. כי עם החוק עצר אותם, צריך לבוא מכח החוק ולראות איפה הפרצה להוציא ואתם, להחזיר אותם הביתה.

שואל: יש להם עורכי דין מהסנגוריה הציבורית, אבל הנקודה היא שהם עצורים על הדבר הזה של הפרסום ברשת...

הרב: אז מה אתה רוצה שאני אעשה?

שואל: אם הרב יכול לברך אותם וגם ש...

הרב: כבר ברכתי, אתה שכחת?

שואל: לא, לא שכחתי. חס ושלום!

הרב: נו, אז מה יועיל עכשיו עוד פעם?

שואל: רק להגיד לרב שמה שקורה פה במדינה...

הרב: את החשוב שאם אני אברך עכשיו שכל העצורים שנמצאים בבית סוהר ישתחררו, אז אתה תראה הערב שכולם מטיילים בחוצות העיר?

שואל: אני מאמין שהברכה של הרב פועלת...

הרב: תלוי. יש דברים ש.. ויש דברים שלא. לכן אמרתי צריך עו"ד ועל העורכי דין צריך סיעתא דשמיא. זה כבר משהו אחר. אבל חייבים לפעול על פי הטבע גם שאדם הולך לרופא, צריך סיעתא דשמיא, אבל אי אפשר להגיד לא ללכת בכלל לרופא במקום נגיד שצריך לעשות ניתוח. יכול להיות שיהיה נס. אבל לא כל פעם יתרחש נס וגם הזכויות נקטנות. זה לא פשוט כל דבר.

שואל: אז מה אפשר לעשות?

הרב: עורך דין. אם תיקח...

שואל: יש להם.

הרב: אז סנגוריה...

שואל: יש להם..

הרב: מהסנגוריה זה שווה אפס!

שואל: אין להם פשוט ממון...

הרב: מה אני אעשה? מה שבא בחינם, שווה חינם.

שואל: אני מבין.

הרב: תודה.

שואל: אין להם פשוט ממון, אבל רציתי להגיד...

הרב: מה לעשות?! תעשה להם מגבית. תודה רבה!

שואל: רוצה להגיד רק לרב על הרווחה, מה שקורה עם הילדים...

הרב: לא מעניין אותי הרווחה, לא מעניין אותי כלום. זה סיפורים ידועים, לא מהסיפור הזה, מכל הסיפורים מקום המדינה. דבר לא ישתנה, חוץ מאשר לקחת עו"ד שישלמו לו כמו שצריך וילחם את מלחמתם. תודה.

שואל: תודה כבוד הרב.

הרב: אני רק רוצה לבקש מהציבור, אתם לא שוכחים שההרצאה נעשתה ומומנה בעבור דוד בן ראזל, שה' ישלח לו רפואה שלמה מהרה!

עכשיו בחודש זה אנחנו נבקש מכל אחד כאן, אם יכול בעזרת ה' יתברך לקבל על עצמו...

(הערה מהקהל)

מה אמרתי? דן ראזל ה' ישלח לו רפואה שלמה מהרה! ויעקור את המחלה מהשורש. בעזרת ה'!

עכשיו, כל מי שיכול ללמוד שתי הלכות כל יום, לרפואתו במשך חודש. שעוד יהודי יחיה איתנו, בקרבנו ויזכה להגיע לראש השנה ויגזרו עליו ועלינו גזרות טובות. אז מי שיכול לקבל על עצמו. שתי הלכות במשך חודש ימים, 30 יום. להרים את היד. בעזרת ה' שלא תצטרכו אתם שיתפללו עליכם לרפואה, בזכות שאתם עושים למענו. עוד פעם, פעם אחרונה להרים את היד.. גם אתם, גם אלה שארגנו את ההרצאה, מה קורה פה? להרים את היד...

(שאלה מהקהל)

אם אתה יהודי חלקי או זה, יכול להיות שכן.להזיק זה לא יזיק. אתה מניח תפילין אמרת?

אני מודה לכם! זכות המצוה תגן בעדכם. למי שיש שאלה בבקשה!

 

שאלה:        

שואל: ערב טוב, הרב.

הרב: ער בטוב.

שואל: הרב דיבר על תמיד להיות בעליה וצמיחה.

הרב: כן.

שואל: כתוב אבל במפורש שיש ימי שנאה, ימי אהבה. איך בעצם אפשר להיות צמיד בעלייה?

הרב: מה פירוש איך אפשר? אם אתה תשים מבטך ומגמתך כל ימי חייך, בכל אשר אתה עמל לכיוון שיתברר ויתאמת לך, ככה זה יהיה. אם אתה סוטה ימינה ושמאלה, בינתיים רוצה ככה, בינתיים רוצה ככה, אז אתה סוטה מהמטרה.

שואל: טוב. תודה. אפשר ברכה.

הרב: כן. תזכה לחופה בקרוב.

שואל: אמן!

הרב: תהיה בריא!

שואל: תקרא ב"מתיבתא" שמה. על... משנה, יש שמה הרבה תירוצים בשבילך. הרבה. הוא אחד מהדברים אמר שם אתה קורא לי "חברין", "חברין" אנחנו, אני חבר שלך, הא? אתה אומר "חברין"? אמרת לשון רבים, אני היחידי בעל תשובה מהם. אני היחידי בעל תשובה מהם. על זה הוא הקפיד. כל האחרים שאין להם חלק לעולם הבא לא חזרו בתשובה,  אני חזרתי בתשובה. לכן הוא הקפיד על זה שאמרת לשון "חברין". זה אחד התירוצים. יש שמה עוד. כדאי לך לעיין. אמרתי לי שעיינת הכל, זה מאוד מאכזב. תסתכל שמה בפנים.

שאלה:

שואלת: כבוד הרב, רק שאלו פה שבמודעה היה כתוב "גוג ומגוג בדרך", ורצו...

הרב: מה, כבר לא יודעים שגוג ומגוג בדרך? צריך עוד להסביר?

(שאלה מהקהל: מה זה?)

אתה לא יודע מה זה גוג ומגוג? מלחמה עולמית שתהיה עם כל אומות העולם שילחמו בישראל. אתה מוכן?

אז אנחנו רואים שכל יום זה מתפתח יותר ויותר ומתקרב. אני מוסיף על דברי הקודמים שדיברתי בעניין, הנה צפון קוראיה עכשיו שחררה טיל שהוא מגיע עד אמריקה לכל מקום, והאמריקאים הטיסו מטוסים B1, B2, שנושאים פצצות גרעין מעל צפון קוריאה. ועכשיו טראמפ קצת יותר עצבני מהפעם הקודמת, ואומר "הפעם זה לא יעבור בשתיקה". והוא רומז לסין שהוא מאוכזב, עשו עלינו מיליארדים ולא עוזרים לנו לחנך קצת את צפון קוריאה. יפן גם מאיימת, דרום קוריאה אומרת שהיא מתכוננת למלחמה ומזהירה את האזרחים. זאת אומרת, מצפון תפתח הרעה, כמו שכתוב, וזה יגיע המג'נון ההוא בן 35 או בן 45, בן כמה? זה עם התסרוקת, קינג קונג, והוא חייב את כולם לעשות תסרוקת כמו שלו. ובכל אופן הבן אדם הזה רברבן, לא מעניין אותו שהעם שלו ימותו הרבה, העיקר שהוא יראה שהוא יתן מכה לאמריקאים. וזה לא הולך להיות קל. וכשמדובר על גוג ומגוג זה יהיה רק במלחמות גרעיניות. כי אפשר ששני שליש מהעולם ימותו שזה ארבע וחצי מיליארד שימותו במלחמה קונבנציונלית עם טילים ותותחים, שש שנים הורגים יום יום, הפצצות והכל וחביות, חביות, חביות נופלות על האנשים וערים, לא נשאר שם בית שלם, ומתו 400 אלף בשש שנים. אז להרוג מיליארד כמה צריך? וארבע וחצי מיליארד? וזה צריך להיות תוך 7 שנים. אז זה אומר שהולך להיות מלחמה גדולה ביותר. והחיזבאללה מתגרה בנו ושם כל מיני דברים, אומרים אנחנו מתכוננים לכבוש ועושים כל מיני פרסומות ושמו גם תצפיתנים עכשיו בלבנון ופה והם גם חופרים מתחת לאדמה ועושים זה. והרוסים עכשיו החליטו לעשות שדה תעופה במרחק כמה קילומטרים מקוניטרה לידנו פה בדרום סוריה, ואז יהיה לנו בעיה בכלל לזוז באוויר, כי הרוסים שמה, הם לא אוהבים, פוטין "עצבני", ועכשיו אמרו שיעשו לו סנקציות, אז הוא שחרר 455 מהדיפלומטים של האמריקאים וכבש להם עכשיו שני מתחמים. והולך להיות אקשן! ושמה בפולין מזיזים דברים. יש התרחשות כל הזמן. כל הזמן חדשות נוספות שהמעגל נסגר ונסגר ונסגר עד שיבוא הפיצוץ.

שאלה מהקהל: גם בישראל?

הרב: בטח!

שאלה: אז מה אנחנו נעשה עכשיו?

הרב: מה אנחנו נעשה? אנחנו נצלצל ל"פיפי" ונגיד לו: מר שפניהו, אתה לא עזרת לנו בעניין הכותל המערבי והר הבית, מה דעתך במקרה שיפציצו אותנו, מה אתה תעשה?". תצלצל למלך ירדן, תצלצל לסעודיה? למי תצלצל לקבל עצה? מה? תשבו בקבינט ותרימו אצבעות? מה יהיה? מה יהיה? ואיך תשמור עלינו ממטח של 4,000 טילים? מה תעשה? "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר". אני אומר לכם במפורש: רק מי שעוסק, עוסק, כל הזמן, בתורה ובגמילות חסדים, זה יינצל. רק העוסק. כמה פעמים אמרתי אני אמרתי את זה בשלושים, ארבעים שנה? מי שלא הכין את עצמו, שלא יהיה מופתע. ככה גם מי שיצא מהעולם. הרי אף אחד לא מודיע לו מתי שיצא. שלא יהיה מופתע, מה שהכנת, מה שבישלת, זה מה שתאכל. לא הכנת, זה מה יש! לנצח! לנצח! אי אפשר לנשנות, אי אפשר לתקן, אי אפשר. זהו, אכלת אותה לעולם! לעולם! לעולם! אין! אז לכן צריך להבין: גוג ומגוג בפתח. בפתח. רק זה העניין של טיפה זמן, טיפה זמן וזה יהיה.

שאלה מהקהל: הרב יכול להגיד כמה זמן?

הרב: בטח שאני יכול להגיד. כמה שיותר מהר.

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב. איך זה יכול להיות שיש רבנים שמתירים לעלות להר הבית? אם זה דבר כל כך פשוט לכאורה.

הרב: שמצהירים לעלות?

שואל: כן. ו...

הרב: הרב שטרנברוך היום אמר שכל מי שעולה להר הבית יש לו דין של רודף. כי...

שואל: זה ברור לכולנו. מי שיושב פה. אבל איך זה יכול להיות שיש אנשים שמסתפקים בזה?

הרב: לא מסתפקים. הם אומרים שעד פה זה לא הקדושה שיש עליה דין של כרת. עד פה הם עשו להם ציור והם סידרו ועשו מידות ועשו ככה ועשו ככה... אבל זה לא רק זה, הם מחטיאים את הרבים, כי תיירים באים, הם רואים שהחרדים עולים כבר, יש חרדים כבר, לא רק מכיפות סרוגות. אז כיוון שהם עולים, אז הם נכנסים עוד טיפה ועוד טיפה ומסכנים תיירים. מה אכפת להם?! והם יהודים. וזה איסור כרת! רחמנא ליצלן! זה מכשלה. "ולפני עיור לא תתן מכשול". ומה יש לראות שם? מסגד? מה אתה הולך לראות? מה יש לראות? אז לכן זה שטות והבל, זה גם גורם שמתגרים באומות העולם, לא שזה שלהם,זה לא שלהם, אבל כרגע ה' מסר ואתנו בידם בגלות ואנחנו בגלות, אז לכן צריך לדעת שאם אנחנו בגלות, אסור להתגרות באומות העולם במקום שאתה צריך לשמור על עצמך. מותר לך "הבא להורגך השכם להורגו", אבל אם לא, אל תתגרה באומות העולם. על מה ולמה? מה תרוויח? מה אתה רוצה? להראות בעלות? הרי אתה רואה שהם יושבים באום אל-פחם ו"פיפי" רוצה כבר לתת להם את אום אל-פחם שזה יהיה שייך לפלסטינים. הוא כבר אומר בוא ניתן להם את זה, ובאיו"ש, יהודה ושומרון, יתנו לנו משהו אחר בתמורה. כל מיני שטויות והבלים. הם לא יודעים מה לעשות! זה לא הנהגה, זה בדיחה! אבל זה הגלות. בגלות צריך שיהיה לנו אנשים כאלה, כי אם הדור היה זכאי, היה בא משיח. הדור לא זכאי, יש לו את שפניהו.

שואל: ושלהולכים אנשים בדרך שער יפו- שכם, זה לא מתגרה בהם?

הרב: לא, מה פתאום! מה פירוש?

שואל: הכותל, שהולכים..

הרב: אתה יכול ללכת לכל...

שואל: עוברים בין הערבים, זה לא מתגרה בהם?

הרב: כל מקום שמוגדר שלך והם יודעים שזה מוגדר שלך, אין בעיה.

שואל: תודה רבה!

אני מודה לכם, הייתם נחמדים, הייתם טובים. בעזרת ה' נקווה שתשעה באב כבר באמת נבכה את הבכייה שהיא לא על חינם, אלא בכייה אמיתית! שרוצים כבר בגילוי משיח צדקנו ובבניין בית מקדשנו וחזרה של היכלנו במהרה בימנו אמן ואמן!

עוד אחד מהתירוצים שמה ב"מתיבתא" אומר: שגם החכמים שאמרו שאין להם חלק לעולם הבא, זה רק להרחיק מן העבירה, אבל באמת בסוף יהיה להם חלק לעולם הבא. גם אלה שאמרו לא התכוונו ממש, רק בשביל להרחיק מן הדבר. יש שמה כתוב במתיבתא, אתה תראה. אחרי זה אני אדבר איתך.

שאלה:

שואלת: מה זה חסד?

הרב: חסד? חסד נגיד בבית, הבעל יכול להתחסד עם בני הבית. דהיינו, הוא עוזר בכל מה שאפשר, הוא מרים את הצלחת,הוא לפעמים גם שוטף, הוא מוריד את הזבל והוא מתכוון "הרני מקיים חסד עם בני הבית". את, עושה חסד, עוזרת לכ מי שאפשר, סועדת, מאכילה, משקה, טורחת וכן הלאה. את יכולה לעשות את זה בבית, את יכולה לעשות את זה לשכנים, לקרובים, לידידים ולאחרים. את יכולה להדריך אותך בלימוד תורה. את יכולה להפנות אותם למקומות של עזרה. את יכולה לעשות חסד כמו לתת לאנשים לאכול. את יכולה ללכת לנחם אבלים, את יכולה ללוות את המתים, את יכולה לשמח חתנים, את יכולה... כל אלה זה גמילות חסדים.

שואלת: ?????

הרב: מה פירוש בתשלום? בטח! אם את נותנת כסף בשביל שיעשו חסדים וודאי שזה גם חסד. חסד זה גם בממון וגם בגופו.

שואלת: נגיד שעובדים  בבית אבות, עם זקנה, ומקבל תשלום.

הרב: אדם שעובד בבית אבות על מנת להתפרנס, אז למעשה הוא בא בשביל הפרנסה, אבל אם הוא התכוון שהוא מתכוון לעשות גם חסד ובאמת יעשה איתם מכל הלב, ויעשה ויסעד אותם, לא יעשה רק מה שהתפקיד מחייב, יעשה גם מעבר קצת, יעשה פה. יעשה שם, באמת ישמע להם וכל מה שזה, גם זה ייחשב חסד.