סיקור שבת פרשת שלח לך
במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בעיר התורה והחסידות בני ברק
פורסם בתאריך: 23.06.2025, 19:12 • מערכת שופר
בס"ד אנו ממשיכים בסדרת הכתבות על השבתות וחגי ישראל במחיצת כבוד הרב שליט"א ברשימת מעט גרגירים, חוויות ורשמי הוד! ראה כתבה ראשונה על הלו"ז בשבתות השנה (קישור) וכתבה קודמת סיקור חג השבועות (קישור).
ב"ה זכו תושבי בני ברק והאורחים היקרים לקבל את השבת מוקדם ולהינות מדברי אלקים חיים מפי כבוד הרב שליט"א בשיעור: 'חטא המרגלים וחטא העגל' 20.06.2025.
דרשת ליל שבת; אדם הראשון ודור המדבר
הקב”ה אמר לאדם הראשון: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) ובסופו של דבר אדם הראשון אכל מעץ הדעת (בראשית ג, ו) ואז הקב”ה הוציא אותו מגן עדן ("וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן...: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" בראשית ג, כד)
אבל, לאדם הראשון היתה טענה: אתה בראת את מלאך המוות כבר ביום הראשון! כלומר, עוד לפני בריאת האדם. אז מה בעצם זאת אשמתי שבאה מיתה לעולם אם זה כבר נברא לפני?! כנאמר ביום הראשון: "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב) ודרשו חז"ל: 'זו המיתה שמחשיכה את פני הבריות'.
עכשיו, בעניין דור המדבר:
דור המדבר היו 40 שנה במדבר בגלל חטא המרגלים: "אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה" (במדבר יד, לד) אבל גם שם התכנון אכן היה שעם ישראל ישארו 40 שנה במדבר! כי הקב”ה רצה; שהם יאכלו את המן, ישתו מהבאר ואז יעלו בדרגות, השגות ומעלות רוחניות בכדי להיות ראויים להיות העם הנבחר ולעסוק בתורה הקדושה גם בתוך ארץ ישראל.
ועכשיו בחזרה לאדם הראשון:
האדם הראשון הבין: שזה טוב שיש מיתה! למה? כי על היצר הרע קשה להתגבר, ובלי מיתה לבני האדם היה קשה מאוד להתגבר עליו כי הם יודעים שהם לא ימותו - אין להם פחד ממוות וגיהנם. וכך, היו עושים כרצונם. (דרשו חז"ל: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא) – 'זה יצר רע' (בראשית רבה ט, ז))
לאחר שהאדם הראשון הבין שזה לטובתו, שבעצם הקב"ה ברא את המוות בכדי להקל על בני אדם (שהם יוכלו להתגבר על היצר הרע) אז הוא חזר בתשובה במשך 130 שנה (עירובין יח, ב).
וכן עם דור המדבר,
המרגלים - זאת היתה רק הסיבה למה הם נשארו במדבר 40 שנה! אבל בעצם זה היה מתוכנן שיהיה ככה - כדי שעם ישראל יוכלו להתקדם ברוחניות ולחיות כמו בית שמאי, בצורה על טבעית! (רשב"י הוא מתלמידי בית שמאי, ראה דרשת הרב שליט"א: ברוקלין - ל"ג בעומר בבית ר' רפאל אשכנזי 15.05.2025)
וכך עם ישראל אכלו מן - לחם שירד מן השמים. שתו מבאר מרים. המציאות היתה ניסית כי הקב”ה רצה להרגיל אותם לרמה גבוהה!
בנוסף כל מקום שכתוב בתנ”ך ”היה” כמו: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי..." (אסתר ב, ה) זה אומר: שזה היה מתוקן עוד מלפני בריאת העולם! זאת אומרת, שיהיה מרדכי, שיהיה משתה, שיהיה המן וכו'... הכל מתוכנן מראש, כי זה היה טוב שיקרה! וכמו שכתוב: "וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם" (שמות א, ה) ועוד דוגמאות. שהצדיקים בעצם תוכננו לעשות את התפקיד שלהם! (ראה לשון האלשיך הקדוש על מגילת אסתר: 'וכמאמרם ז"ל (אסתר רבה ו, ג) כל מי שנאמר בו "הָיָה" מתוקן למה שנעשה על ידו: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ" (שמות ג, א) מתוקן לגאולה, וכן "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה" מתוקן לגאולה:')
עם דור המדבר, עצם זה שהם רואים שע"י המעשים שלהם נגרם טוב או רע. כלומר, המרגלים "חטאו" (לרום מעלתם הגדילו עוונם, שהיה דק מן הדק עד לאין נבדק!) ולכן הם נשארו 40 שנה במדבר. אז הם רואים: שאם עושים ח"ו מעשים לא טובים - מקבלים עונש וכשעושים מעשים טובים אז מקבלים שכר וזה מחזק את העובדה שהאדם לא אוכל 'לחם חסד' (נהמא דכיסופא, לחם של בושה, ע"פ המגיד מישרים של מרן הבית יוסף זיע"א פרשת בראשית, והדעת תבונות פרק יח' לרמח"ל) אלא הוא פועל ומקבל!
וכאשר בן אדם אומר: "ואי עשיתי נזק" - אז הוא מבין שהוא יכול לעשות גם טוב ולשנות את המציאות.
'אֵל נוֹרָא עֲלִילָה', "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהלים סו, ה) מה זה אומר? - שהקב"ה עושה את העלילה דרך בני האדם ודרך בני האדם הקב"ה מוביל לרצונו יתברך.
שאלה: למה הקב"ה לא עושה כרצונו יתברך וזהו? למה יש צורך בבני אדם בשביל זה? הוא יכול לעשות כרצונו וזהו.
תשובה: הוא עשה את זה דרך האדם הראשון כי ככה הוא הסביר לו שזה טוב בשבילו שתהיה מיתה. בעצם כדי ללמד ולהסביר. אבל, אם הוא היה עושה זאת מלכתחילה, האדם לא היה מבין למה. בגלל שהאדם חטא הוא הבין למה חשוב שתהיה מיתה בעולם.
תורה שבכתב ותורה שבע"פ
הלחם - היה המן שירד מן השמים, המים - שתו מבארה של מרים, כי אי אפשר לחיות בלי לחם ובלי מים. התורה נמשלה למים (תענית ז, א) והתורה נמשלה גם ללחם (בראשית רבה ע, ה) המן היה כנגד תורה שבכתב. והבאר היתה כנגד תורה שבעל פה.
למה הקב"ה הביא להם מן במדבר? - בשביל להבין את התורה הקדושה. התורה היא רוחנית. הקב"ה הביא להם אוכל רוחני, אוכל משמים שנקרא: "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ" (תהלים עח, כה) וכאשר נטמאו בטומאת מצרים (49 שערי טומאה, רח"ל) אז כשהם אכלו במשך 40 שנה את המן הם יכלו להבין את התורה הרוחנית, המצוות וכו'.
המן - תורה שבכתב, הבאר - תורה שבעל פה. וכך עם ישראל למדו תורה שבכתב וגם תורה שבעל פה. המן היה לחם רוחני אך הבאר! באר אחת שמספיקה לכולם!! הבאר הלכה לפניהם! כמו שבן אדם הולך, כך הבאר הלכה לפניהם! כל נשיא שבט עשה חריץ מהבאר עד למחנה שלו והמים זרמו מהבאר לכל שבט מהחריץ שנעשה לו בבאר. עם ישראל אכלו אוכל רוחני לקלוט את מה שהתורה אומרת, אלו דברים עמוקים!
[הדרשה ע"פ הספר הנפלא 'תורת חסד' מאת הרב אליהו אילן חנן שליט"א – ישר כוחו! חומש במדבר, פרשת שלח, מאמר 'נורא עלילה' עמודים קנה-קסה. ב"ה ניתן להשיג במשרדי 'שופר' ארגון להפצת יהדות ע.ר. 5 כרכים!!! מחיר: 126 ש"ח בלבד! במקום 263 ש"ח]
וב"ה גם מתקיימים התהילים כסדרן בס"ד והתשב"ר הי"ו קוראים הפרקים בניגון ובשמחה ומקבלים הפרסים נדבת התורמים הנכבדים הע"י!
דרשת מנחה: חטא המרגלים
בעקבות חטאם של המרגלים הם נענשו שלשונם התארכה וכו'... רש"י על הפסוק: "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'" (במדבר יד, לז) – ' "בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'" – בְּאוֹתָהּ מִיתָה הַהֲגוּנָה לָהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. הֵם חָטְאוּ בַּלָּשׁוֹן, וְנִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם, וְתוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וּבָאִין לְתוֹךְ טַבּוּרָם; לְכָךְ נֶאֱמַר: בַּמַּגֵּפָה, וְלֹא נֶאֱמַר 'בְּמַגֵּפָה'. וְזֶהוּ לִפְנֵי ה', בְּאוֹתָהּ הָרְאוּיָה לָהֶם עַל פִּי מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סוטה לה, א)'.
וכתוב שכשהמרגלים נפטרו הם נפטרו כשהפנים למעלה (בבא בתרא עג, ב – עג, א: 'ודמו כמאן דמיבסמי וגנו אפרקיד' ופרש רש"י: 'וגנו אפרקיד - שהיו שוכבין בפנים צהובות כשתויי יין: אפרקיד - פניו למעלה שיפינ"ש בלע"ז:').
אז השאלה היא מה זאת אומרת כשהפנים למעלה? הרי כל נפטר, נפטר עם הפנים למעלה...
אז ההסבר הוא שכשהם נפטרו הם נפטרו שמחים! מאושרים. אבל בעצם אנחנו יודעים שחז"ל אמרו לנו שתשובתם לא התקבלה (לפי רבי עֲקִיבָא: 'מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא... דּוֹר הַמִּדְבָּר, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא' סנהדרין י, ג) כלומר, הם הבינו את חטאם, הם עשו תשובה אבל זה לא התקבל. אז איך הם שמחים ומאושרים כאילו הכל טוב מה היתה השמחה שלהם? גם אחד מהם שכב בתנוחה שהוא "מבסוט" בביטחון .. איך?!
תשובה: החטא שלהם היה כל כך דק!!! למה? למה בעצם הם לא רצו להיכנס לארץ? לא בגלל כבוד... לא היה חשוב להם שיכבדו אותם. הם לא רצו להכנס לארץ, כי הם ראו שבארץ האדם צריך לחרוש את השדה, לנטוע... צריך לעבוד קשה בשביל האוכל.. הכל נהיה גשמי יותר!
ואילו במדבר, הכל היה רוחני! בארץ הם צריכים לחיות בצורה יותר גשמיות. הם לא רצו לרדת מהמדרגה שלהם והם פחדו שעם ישראל לא יעמוד בזה. כי אם הוא כל הזמן יהיה בגשמיות יכול להיות שהוא ישכח איך חיים ברוחניות: מה זה רוחניות בכלל, מה המטרה בעולם. הם גם הבינו שהם לא יהיו המנהיגים של הדור. - למה? כי הם לא יכולים להיות מנהיגים כשהם כולם רוחניים! חיים כמו מלאכים! הם לא יכולים להיות מנהיגים לאנשים פשוטים שחיים את הגשמיות, את היום יום.
לדוגמא: רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) תתארו לעצמכם שהוא היה הרב שלהם... - זה לא מתאים. כשרבי שמעון בר יוחאי יצא עם בנו ר' אלעזר מהמערה (בפעם הראשונה) וראו אנשים החורשים בשדה, בכל מקום שנתנו עיניהם – מיד נשרף! כי הוא לא יכל לראות את זה (שבת לג, ב) הוא בדרגה אחרת לגמרי! הוא לא יכול להבין אותם, לשפוט אותם, לדון בצרות שלהם כי הוא בדרגה אחרת.
המלאך מ"ט
המלאך מ"ט אחראי על בני האדם (לדוגמא, חגיגה טו, א 'מונה זכיותיהם של ישראל') למה? כי הוא בעצמו היה בן אדם! הוא היה חנוך ("וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" בראשית ה, כד). אבל לעומת זאת מלאך שנברא מלאך - היה שופט את בני האדם רק ע"פ דין.
אז המרגלים הבינו שהם לא יכולים להיות המנהיגים בארץ ישראל. למה? כי העם עוד ירד בדרגה שלו והם לא רצו שהעם ירד.
אבל... מה שהקב"ה אומר- צריך לעשות! מה אתם עושים חשבונות?! השי"ת אמר: 'שהארץ טובה!' ('אמר ה' למשה: 'אני אמרתי להם שהיא טובה! שנאמר (שמות ג, יז): "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" וגו', רש"י על הפסוק: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" במדבר יג, ב) אז הארץ טובה! לא צריך לעשות חשבונות אם זה טוב או לא.
שאלה: מתי עוד קרה שעוד אדם חישב חשבונות וזה לא היה טוב? - תשובה: שאול המלך . כאשר שאול המלך ע"ה נצטווה להרוג את אגג מלך עמלק, ואת כל זרע עמלק ("עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" שמואל-א טו, ג) אלא ששאול המלך עשה חשבונות וריחם.
ומזה - עד היום אנחנו סובלים!
[להרצאה: עמלק שבדורנו, בית הכנסת אוהל יצחק, בית דגן 09.02.2025]
אז הקב"ה עשה אותנו בגוף גשמי, שלא נהיה רק ברוחניות כמו מלאכים אלא שאנחנו נקדש את החומר (למשל; תרומות ומעשרות וכו').
"וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" (תהלים מ, ט) אז אנחנו צריכים לקדש את החומר, כל דבר הכי פשוט שאנחנו עושים. וכך דוד מלכנו ע"ה אומר: "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" (שם) מה זה אומר? וכי איזו תורה יש בתוך המעיים? – אלא הכוונה היא לאוכל שאוכלים! האוכל שלנו נהיה כמו תורה במעיים. איך? אדם שמכוון בברכה על האוכל (הכוונות), מקדש את האוכל , מברר את ניצוצות הקדושה (כתבה: פרספקס כוונות שם ומלכות...)
העניינים האלה בעצם נהפכים לתורה! ואז גם הגשמי נהפך לרוחני. וזה רצון השי"ת! השם יתברך שם אותנו בתוך גוף גשמי, לא נבראנו מלאכים.
וכתב הרב משנה ברורה (סימן רלא' סק"ה) בשם הרב חיי אדם וזה לשונו: 'וראיתי לאנשי מעשה שקודם אכילה היו אומרים, הריני אוכל כדי שיהיה לי כח לעבודת ה' יתברך' עד כאן לשונו.
- אם ככה כתוב עליהם, אז מה אנחנו עם כל הכוונות...? לפעמים אומרים עלינו שאנחנו "מחמירים"... בשעה שאנחנו הולכים עוד לפי בית הלל! אם היינו הולכים לפי בית שמאי - אז בכלל... ובאמת אנחנו יכולים להגיע לדרגות מאוד גבוהות גם בדור הזה! בשיטה של רבי שמעון בר יוחאי ובית שמאי! ב"ה יש לנו את האפשרות הזאת. לא שחייב... אבל זה אפשרי.
יש 4 אנשים שלא חטאו מעולם (שבת נה, ב):
1. בנימין בן יעקב.
2. עמרם אבי משה.
3. ישי אבי דוד.
4. כלאב בן דוד.
הם לא היו צריכים מיתה כי הם לא חטאו בחיים שלהם! (הם נפטרו בגלל חטא אדם הראשון.)
שאלה בנוגע לדור המדבר: איך יכול להיות שהם לא חשבו לחזור בתשובה.
תשובה: כל הדור שבכו בכיה לחינם - כל ערב תשעה באב היו קוברים קבר, נכנסים לתוכו וכל אחד היה מתפלל: 'שהוא לא ימות'. לאחר מכן, מי שלא זכה - מת, ומי שזכה - לא מת. (' רש"י תענית ל, ב. ד"ה 'שכלו מתי מדבר' דתניא: כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר: צאו לחפור. והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר, וישן בו, שמא ימות קודם שיחפור. ולמחר הכרוז יוצא וקורא: יבדלו חיים מן המתים. וכל שהיה בו נפש חיים- היה עומד ויוצא.')
שאלה לקהל: למה "הנאגלה" האחרונה לא מתו?
אחד מילדי התשב"ר הי"ו ענה: בגלל שהם התפללו הכי חזק... אין עוד "נאגלה" אחרונה...
כבוד הרב אמר שיש בזה משהו, אבל לא זאת התשובה שהתכוון. התשובה: אז התשובה היא, שבעצם "הנאגלה" האחרונה, היה להם כל כך הרבה פעמים פחד מוות, ככה כל שנה, עד שזה היה שקול כבר כנגד המוות!
דרשת סעודה שלישית - לכתבה - לחץ כאן.
העילוי, האריות, והחידה של הסבא
'הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ראש ישיבת עץ החיים שבירושלים, היה רגיל לנסוע מידי פעם לעיר חברון כדי להשתטח על קברי אבות. למסעות האלה היו נלוים אליו מקצת מטובי הלמדנים בישיבתו, תמיד הוא לקח איתו טובי למדנים איתו. באותן הזדמנויות היה נכנס עמם לבקר אצל הסבא מסלבודקה זצ"ל שהתגורר בעיר חברון. באחד מביקוריו אצל הסבא, הכריז הגאון רבי איסר זלמן מלצר עם בואו, היום הבאתי עמי את הגדול שבכולם, זהו עילוי אשר העולם עוד ירעש ממנו. ככה הוא הכריז. הסבא קיבל אותם בשמחה, הזמינם להסב עמו ליד השולחן, ביקש מהרבנית שתגיש לאורחים כוסות תה וסוכר. ישבו השלשה, ושוחחו בדברי תורה. לפתע הבחין הסבא מסלבודקא שהעילוי הצעיר היושב עם שני האריות, האריות שבתורה, מלקט בראשי אצבעותיו גרגרי סוכר אשר נשפכו על השולחן ומלקקם. יש פסול בזה? יש פסול בזה?
ש. זה לא נימוסי
הרב: לא נימוסי מה? לא חבל על הסוכר שהוא על השולחן סתם יזרקו אותו, לוקח אותו ככה, גם הוא חוסך בסוכר גם הוא נהנה, מה הבעיה? את מתעקשת שזה לא בסדר? לא נימוסי. מה אתה אומר?
ש. זה לא דרך ארץ
הרב: זה לא דרך ארץ, למה? ז"א אם נשפך סוכר על השולחן לא כלום. כן, מה אתה אומר?
ש. כשהוא נמצא ליד שני גדולי הדור צריך לפחד ולא להכניס סוכר לפה לפניהם.
הרב: יפה, שמעתם? הוא אמר ליד שני גדולי הדור צריך לפחד ולא להכניס סוכר לפה לפניהם. טוב, בואו תשמעו, הסבא ראה את הדבר הזה, לא מצא חן בעיניו, כי ראה בזה פגם בדרך ארץ, שכן אין זה מן הראוי לנהוג כך כאשר יושבים עם גדולי תורה. אתה יושב עם גדולי תורה, אתה נמצא ברומו של עולם, מדברים פה דברי תורה בכבשונו של עולם ואתה מתעסק עם סוכר? אתה אוכל סוכר, לפניהם עוד ככה באמצע, זה יפה בפני בן אדם בכלל לאכול בפני בן אדם? שומעים אנשים מדברים ואחד מתעסק במשהו אחר, זה יפה? יפה שבן אדם מתעסק במשהו אחר? יפה שאתה מדבר עם מישהו פתאום הוא עונה בטלפון, בלי לדבר איתך בלי להגיד סליחה, זה יפה?! איפה מלוא תשומת הלב לאלה שאיתך?
אולם כדי לא לפגוע בו, העדיף הסבא לשתוק ולא העיר לו על כך בגלוי. לקראת סוף הביקור, פנה הסבא אל הבחור ואמר לו לעילוי, ברצוני לשאול אותך כמה שאלות, אמור לי בבקשה, מי יותר חשוב, אדם חי או אדם מת? מה אתם אומרים? אתם מפחדים לענות, אין לכם בטחון? אדם חי. התפלא הבחור על השאלה והשיב בפשטות, אדם חי כמובן. הוסיף הסבא ושאל, אריה חי ואריה מת, מי מהם חשוב יותר? מה אתם אומרים? מי יותר חשוב? חי. טוב, הסבא אינו מרפה, ממשיך לשאול, כלב חי וכלב מת, מי יותר חשוב? מה אתם אומרים? הואו הואו כן, התשובה כלב חי. שאלה נוספת אומר לו הסבא, כלב חי ואריה מת, מי מהשניים יותר חשוב? הוא אומר לו הבחור זה פסוק מפורש בקהלת ט, ד: "כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת" לסיום אמר לו הסבא, ברצוני לחוד חידה, האם תוכל להצביע על מקרה של אדם חי ונבלה מתה ובכל זאת הנבלה עדיפה על פני האדם החי? - אמר העילוי, אין מציאות כזאת. אמר לו הסבא, אמנם זו רק חידה, אבל שגית. חכמים ז"ל אמרו: 'כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו!'
[לצפיה בסיפור מפי הרב שליט"א: בית כנסת בית אל, בת ים 11.03.2013 נקודת זמן 00:31:38]
התנא רב הונא זיע"א
רב הונא פעם אחת התארח אצל רב נחמן. שאלו אותו: "מה שמך?"
ענה להם: "רב הונא"
אמרו לו: "שב על המיטה" וישב. הציעו לו כוס שתיה. וקיבל אותה בפעם הראשונה בלי לסרב בתחילה ושתה אותה ב-2 פעמים ולא הסב את פניו לצד אחר.
לאחר מכן, שאלו את רב הונא מספר שאלות; שאלו אותו: "למה קראת לעצמך רב הונא (ולא רק הונא)?"
ענה להם: "כי ככה קראו לי מילדותי"
שאלו אותו: "למה ישבת על המיטה כשאמרו לך?" (ולא על הרצפה, כמו שפעם היו יושבים)
ענה להם: "כל מה שבעל הבית אומר לך - עשה"
שאלו אותו: "למה כשהציעו לך משקה ישר קיבלת את המשקה ולא סירבת מעט?"
ענה להם: "מסרבים לקטן, לא לגדול"
שאלו אותו: "למה שתית את המשקה ב-2 פעמים?"
ענה להם: "השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן, שניים דרך ארץ, שלשה מגסי הרוח."
שאלו אותו: "למה לא החזרת פניך?" (למה לא הסבת אותם לצד אחר)
ענה להם: "כלה מסבה את פניה" (כלה בזמן קורבן הפסח צריכה להסב את הפנים)
מה לומדים מהסיפור? - איזו דרך ארץ היתה פעם! צריך ללמוד מהם מוסר, מההנהגות שלהם (פסחים פו, ב וברש"י).
סיפור נוסף; היה רב אחד שכל הזמן היה אוכל עם התלמידים שלו ולא היה אוכל לבד.
שאלו אותו: "למה אתה לא אוכל בבית שלך? למה כל הזמן עם התלמידים?"
לאותו רב היו כמה סיבות שלא רצה לספר אותם, אך אחת מהם גילה: הוא ענה כי הוא "רוצה ללמד אותם דרך ארץ"! שהרי ליד הרב, אף אחד לא יחטוף אוכל, יאכל ברעבתנות וכו'... אז בעצם כך הוא הרגיל אותם לאכול בדרך ארץ! וכבוד הרב הסביר קצת על הלכות דרך ארץ בסעודה כגון; לא לאכול בשוק שמי שעושה כך דומה לכלב, ועוד.
שאלה לכבוד הרב: מה זה עם הארץ? מי שלא מברך?... מי נחשב כך?
תשובה: הם מברכים... אבל בלי כוונות... לא מתבוננים בברכה.
'אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ'... (בבא בתרא ח, א)
[ב"ה 2 הסיפורים הובאו בשלימותן בחג השבועות... ראה נא שם...].
יהי רצון שלא תצא תקלה תחת ידינו, אמן.
ישר כוח לצוות המסקרים הנפלא הי"ו
להתראות בעזהשי"ת בסיקור הבעל"ט.

