מאמר ג: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב"
1. מדוע לא נהגה רבקה כמו שנהגה שרה ואמרה לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה? מדוע נאלצה לנהוג בעורמה שיעקב יקבל את הברכות ולא עשו? 2. איך יתכן שיעקב, שמידתו אמת לקח במרמה לכאורה, את הברכות? ואיך רבקה שותפה לזו? 2. מדוע רצה יצחק לברך את עשו גם אם הצליח לרמותו קצת, אבל יעקב ודאי צדיק, ואין ספק מוציא מידי?
פורסם בתאריך: 27.11.2024, 09:00 • מערכת שופרמאמר ג: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" (ספר תורת חסד, חומש בראשית, פרשת תולדות, עמודים רסט' - ערה')
[ב"ה כבוד הרב שליט"א מסר את המאמר בשיעור: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" 02.12.2024]
השאלות:
א] תתבהר התמיהה: מדוע לא נהגה רבקה אימנו כמו שנהגה שרה, ואמרה לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ" (בראשית כא, י) ומדוע נאלצה לנהוג בעורמה ולדאוג שיעקב יקבל את הברכות ולא עֵשָׂו?
ב] ועוד קשה מאוד: איך יתכן שיעקב, שהוא מידת האמת - "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה ז, כ) - לקח "בְּמִרְמָה" (בראשית כז, לה) לכאורה, את הברכות, והלא המרמה היא היפך מוחלט של מידתו? ובפרט, תמוה איך רבקה הצדקת היתה שותפה למרמה זו?
ג] מפני מה רצה יצחק לברך את עֵשָׂו? והלא אף אם נאמר שעשיו הצליח לרמותו במקצת, אבל הרי ידע יצחק שיעקב הוא ודאי צדיק, ואין ספק מוציא מידי ודאי?
ד] כיצד יתכן שכל הברכות של יצחק הן ברכות גשמיות: "מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ" (בראשית כז, כח) "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ" (שם פסוק כט) - עושר ושפע? והיכן הן הברכות הרוחניות: בנים תלמידי חכמים, ארץ ישראל, והיכולת לברך - "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"? (בראשית יב, ג).
ה] מה עניינו של האוכל לכאן? ומפני מה בכל הברכות מצאנו את חשיבותו של האוכל: יצחק בירך רק לאחר אכילת מטעמים, עֵשָׂו הכין אוכל, וגם רבקה? וכן תמוה: וכי לא היה ראוי יותר להתכונן לברכות על ידי לימוד תורה בבית מדרשם של שם ועבר?
ו] ופלא נוסף: יַעֲקֹב נטל גם בכורה וגם ברכה - ובשניהם (2) זכה על ידי אוכל! ותמוה: מהו החוט המחבר בין שני הדברים? ומדוע בשניהם זכה על ידי אוכל?
ז] מאיזו סיבה רימה עֵשָׂו את יצחק דוקא בענין מעשרות – 'כיצד מעשרין תבן ומלח?' [אוכל] - והלא יש תרי"ג (613) מצוות?
ח] ושאלת השאלות: מדוע סיבב הקב"ה שיחד עם יַעֲקֹב הצדיק. נולד עֵשָׂו הרשע, שהוא היפוכו ממש - וכי מה תועלת יש בלידתם יחד? ובפרט, אם סיבב הקב"ה שיעקב יקנה את הבכורה! למה מלכתחילה לא נולד יַעֲקֹב ראשון?
- - -
אי אפשר לגרש את עֵשָׂו, כיון שהוא מתחזה לצדיק
במדרש רבה (סז, ב) ובילקוט שמעוני (רמז קטו) מבואר: שכשיצא יעקב מעם אביו לאחר שהתברך, ועשיו בדיוק נכנס, נאמר: "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד" (בראשית כז, לג) וממה פחד יצחק? אלא, נסתפק יצחק מי יהיה זה שיתחייב על המרמה: האם הוא שברך מבלי לבדוק תחילה, או שמא יעקב שנטל הברכות במרמה.
יצאה בת קול ואמרה: 'לא אתם השקרנים שניכם אמת עשיתם;
והרמאי הוא עֵשָׂו - שצד בפיו את אביו שנים רבות!'
משל למה הדבר דומה? לאדם שהגיע לעיר, והכריז שמצא אבידה, וכך כל אנשי העיר טעו אחריו, וחשבו לתומם כמה הגון וישר הוא, עד שכולם העריכו את יושרו וכיבדוהו ומינוהו לשר עליהם. או אז - הוציא את זממו לפועל, והראה לכל את רוע מעלליו.
וזו הסיבה שאף על פי שגם לאברהם וגם ליצחק היו בנים רשעים, בכל אופן שרה ורבקה לא נהגו באותה הדרך. כיון שישמעאל הרשיע בגלוי, וממילא יכלה שרה לגרש אותו מביתה, ולעומת זאת עֵשָׂו הסתיר את מעשיו הרעים מעין כל, ובפרט מאביו יצחק, ועל כן לא היתה אפשרות לגרשו כלל וכלל.
השקר הוא של עֵשָׂו, ויעקב גומל לעשיו כרעתו 'מדה כנגד מדה!'
ולכן, מבאר מרן הרב שך זצוק"ל, לא נותרה לרבקה ברירה, שכן: "עִם נָבָר תִּתְבָּרָר" (תהלים יח, כז) ידעה רבקה בנבואה, שיעקב הוא זה שצריך ליטול את הברכות, וכמו שפירש אונקלוס את המילים של רבקה: "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי" (בראשית כז, יג) - נודע לי בנבואה שתתברך.
ועל כן, גם יעקב, אף על פי שמידת האמת היא מידתו, היה אנוס על פי הדיבור - על פי נבואתה של רבקה, ונאלץ להשתתף בדבר מרמה ושקר, באשר כולו לשם שמים - גם הוא מצוה!
אך גם אחרי שנעשה כל זה בכה יעקב, ובעל כורחו לקח את הברכות עד כדי כך שבמדרש רבה (סה, ט) מסופר, שכשאמר יצחק: "גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ" (בראשית כז, כא) היה ליבו של יעקב רפה כשעווה, חזימן לו הקב"ה שני (2) מלאכים לאחזו שלא יפול...
הרי שהנהגה זו ארעית היתה אצל יעקב, ונהג כך רק במקום שנצרך לכך בלית ברירה, אבל בתוך תוכו נשאר שונא שקר!
והבן איש חי הוסיף: שגם בדיבורו נזהר יעקב שלא לשקר, וצריך לקרוא את הפסוק כך: "אָנֹכִי [תחת] עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ [שכן קניתי את הבכורה ממנו] עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, אֵלָי קוּם נָא ".
והוסיף על כך המהר"ל (גור אריה): ראיה גדולה לדבר שלא היה כאן שקר. שהרי הקב"ה השרה שכינתו, והברכה חלה. מוכח אם כן שלא שקר היה כאן, אלא גניבת דעת, שהגיעה לעשיו 'מידה כנגד מידה' על כך שגנב את דעת אביו, ועל פי זה, אמר יצחק: "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה" (בראשית כז, לה) ופירש רש"י: 'בחכמה'.
[ואף מאוחר יותר - כשהיה יעקב אצל לבן - במשך שנים רבות, נזהר יעקב מכל רבב של שקר, ולמרות שלבן רימהו, עבד אותו יעקב נאמנה שבע (7) שנים נוספות. וגם אז, על אף שיעקב שנא שקר בתוך תוכו, נאלץ באופן ארעי לנהוג עם לבן - כמו שנהג עם עֵשָׂו – 'מידה כנגד מידה'].
"וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז, כב) התכלית היא שעשיו יהיה המפרנס
ונביא כאן באור מופלא מתורתם של גדולים, הלא הם החתם סופר, השפת אמת והמלבי"ם, המבארים את הפסוק הידוע: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" שהשאלה כמו עולה מאליה: מה ראה יצחק לברך דווקא את עֵשָׂו, בו בזמן שיעקב היה ודאי צדיק, ועשיו - לכל היותר - ספק צדיק, והלא אין ספק מוציא מידי ודאי?
אלא, ראה יצחק בעיני קודשו, שהקב"ה ברא בבת אחת (1), שני (2) אחים הפוכים לגמרי זה מזה! יעקב היה "אִישׁ תָּם", ועשיו "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" (בראשית כה, כז) - ושניהם בנים יחידים לו. ולכן הבין יצחק: שודאי התכלית הנרצה היא שיעקב ילמד תורה, ועשיו יפרנסו. ומשום כך נולד עֵשָׂו עם תכונות של: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" שהן תכונות המתאימות ביותר כדי לפרנס.
ואם אמנם כך, הרי שתכלית הבריאה הוא ש: "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" והוא וזרעו יהיו "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו) ויעסקו בתורה, ומאידך עֵשָׂו וזרעו – דהיינו; כלל שבעים (70) אומות העולם - יפרנסו את עם ישראל! ומכאן, מובנים היטב דברי הפסוק: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח) שהרי שנים רבות עֵשָׂו דאג לאביו, האכילו והשקהו, ואם כן - החזיק לומדי תורה!
ומוסיף הכתב סופר פנינה לשרשרת זו - שמשום כך, רימה עֵשָׂו את אביו, דוקא במעשרות! משום כך שאל אותו: 'כיצד מעשרים את התבן ואת המלח?' - כיון שרצה להראות לו שכביכול הוא צד ציד ומאכיל בו עניים.
ומעתה, רואה יצחק שעשיו בנו עושה את תפקידו נאמנה!
ופשט הפסוק מאיר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" [יעקב ילמד תורה] - "וְהַיָּדַיִם" [שיעבדו, ויפרנסו את יעקב) – "יְדֵי עֵשָׂו"!
הברכות הגשמיות, הם המתאימות ביותר לעשיו
לפיכך יתבאר להפליא מדוע קודם הברכות צריך עֵשָׂו להכין אוכל?
שכן, ההכנה של עֵשָׂו לקבלת הברכות היא לצוד ציד ולהאכיל! כי זהו תפקידו - לפרנס!
ולכן יובן גם כן שהברכות כולם היו ברכות גשמיות! שהרי מכיון שתפקידו לפרנס - מובן שצריך ברכות של: "מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ" מלכות ושפע - הכל כדי לפרנס את יעקב.
אולם, בודאי שלא עלה על דעתו של יצחק, לברך את עֵשָׂו בברכות רוחניות - שכן הרוחניות נועדה אך ורק ליעקב בלבד!
וידע יצחק אבינו בבירור, שיעקב אבינו הוא הוא הממשיך של האבות הקדושים!
עשיו מועל בתפקידו, ויעקב הוא המאכיל אותו - ברגע זה איבד את בכורתו
אך כאשר יעקב נתברך, ועשיו נכנס, נאמר: "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד" (בראשית כז, לג) - ומובא במדרש רבה (סז, ב): שראה יצחק שנכנסה עמו גיהנום! - ואז הבין: ש: "יְדֵי עֵשָׂו" תכלית אחרת יש להם - "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה... וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (בראשית כז, מ).
ורבקה, ראתה כל זאת כבר קודם לכן, וידעה שעשיו כלל אינו מעוניין למלא את תפקידו - לפרנס, אלא רוצה תכלית אחרת לידיו - לרצוח!
ולתוספת נופך, אמרו במדרש: שעשיו נשתהה בשדה כל כך הרבה זמן עד שהצליח לבוא ליצחק בכדי לקבל את הברכות, כיון שכל אותו יום היה צד עופות וקושרם, והולך לצוד עופות אחרים, ואז היה בא מלאך ומתירם! וסיבבו כך מן השמים, כדי שיעקב יטול בינתיים את הברכות. עד שלבסוף ראה עֵשָׂו שאינו מצליח לצוד עופות, הלך ושחט כלב והביא את בשרו!! ונודע דבר זה ליצחק ברוח הקודש, וכך ידע, שאם עֵשָׂו מאכילו נבלות - ודאי שאיננו ראוי להיות אף לא המפרנס! ולכן אמר על הברכות של יעקב - "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה"! (בראשית כז, לג).
בכורה וברכה ניטלו דווקא על ידי אוכל
והמתבונן יראה, שמדגישה התורה קודם הברכות את ענין הבכורה. ומתעוררת הקושיה: מה ענינה של הבכורה אצל הברכות? ומדוע בשניהם - בכורה וברכות, הכל נעשה על ידי אוכל דווקא?
ויתבאר הדבר, כשמכר עֵשָׂו את הבכורה ליעקב, הגיע מן השדה עייף (בראשית כה, כט), לאחר שרצח את נמרוד! ובמקום שהוא יפרנס ויאכיל את יעקב - מי האכיל את מי? יעקב את עֵשָׂו!
נמצא, שעשיו מעל בתפקידו. שהרי מלכתחילה נברא כתאום ליעקב, על מנת לפרנסו, ולמעשה במקום "יְדֵי עֵשָׂו" - ידים של פרנסה, השתמש ב: "יְדֵי עֵשָׂו" - לרצוח את נמרוד!
יעקב יפרנס את עצמו, על ידי זבולון
ולכן, איבד עֵשָׂו מיד את הבכורה, כי תפקידו של הבכור - של החשוב - הוא לדאוג ולפרנס את אחיו! וכיון שכך, יעקב נצרך לפרנס את עצמו ולקחת גם את הבכורה לעצמו, והוא שאמר יעקב (משה רבינו ע"ה): "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דברים לג, יח) - זְבוּלֻן מוזכר ראשון, כי הוא המפרנס! וְיִשָּׂשכָר, תמורת הקמח, ילמד תורה.
וממילא, מתבאר ומתבהר מה שאמר יעקב: "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (בראשית כז, יט)
אמר יעקב: מאחר שכל רצונך שעשיו יפרנסני - "אָנֹכִי" אפרנס את עצמי [כיצד? על ידי שזבולון יהיה במקום] "עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ".
ואמרו במדרש רבה (סז, ב) שאמר עֵשָׂו: 'על ידי שיעקב האכילני עדשים - נטל את הבכורה!' ואם כן, כשהאכיל יעקב את יצחק אביו בבשר - על אחת כמה וכמה שראוי הוא שיטול את הברכות על ידי הסעודה.
ואז הבין עֵשָׂו: שכיון שאינו רוצה להיות המפרנס, למעשה הוא הפסיד את שניהם (2): גם את הבכורה וגם את הברכה, שקשורים הם זה לזה באותו ענין - ענין האוכל, שהוא הוא עניין הפרנסה!
- - -
[קרדיט: גם מאמר זה על חומש בראשית פרשת תולדות מהספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! למאמר הקודם, חומש בראשית, פרשת תולדות, מאמר ב: עשוי ועקב [לחץ כאן] 1. מדוע בבריאת העולם נאמר כי טוב אך על בריאת האדם לא נאמר כי טוב וכי האדם איננו טוב? 2. מהו עומק שמותיהם של יעקב ועשו 3. מנין הגיע האות י' ליעקב כשהפך מעקב ליעקב? 4. מדוע בכו המלאכים על עיניו של יצחק וגרמו לעיוורון וכי לא היה להם מקום אחר לבכות? 5. למה סיבב ה' שיצחק יאהב את עשו יותר מיעקב? ועוד...