החיוב לצפות לישועה

ראשית נדע עד היכן מגיע החיוב לאדם לצפות לישועה, ומאידך גיסא להבין חומר הענין של מי שאינו מצפה לגאולה. ושעלינו להרגיל עצמינו לחיות במחשבה של צפיה לישועה. עוד נבאר מהי אופן קיומה ושלא נתייאש מהגאולה. ונדע מה האופן הנכון והראוי לצפות למשיח צדקנו, ונבאר שגם בדורינו יש מקום גדול למשיח לבוא דוקא בדור הזה!

החיוב לצפות לישועה

"צפית לישועה"

כשאנו מתבוננים על חורבן בית מקדשינו, מיד עולה במחשבתינו הענין של "צפית לישועה". והאמת היא, שענין זה הוא דבר חשוב מאוד ועיקרי ביותר לכל יהודי, ולכן ראיתי לנכון להקדיש קצת דברים על זה כדי לחזק ולהשריש ענין זה בלבנו.

פתח דבר: 

שומה עלינו לבאר כמה נקודות בענין זה. ראשית כל יש לדעת עד היכן מגיע החיוב לאדם לצפות לישועה, ומאידך גיסא להבין חומר הענין של אדם שאינו מצפה לגאולה. וכן עלינו להרגיל את עצמינו לחיות במחשבה זו של צפיה לישועה. עוד יש לבאר מהי אופן קיומה וכמו כן על זה שאל לנו להתייאש מהגאולה. עוד עלינו לדעת מה האופן הנכון והראוי לצפות למשיח צדקנו, וכמו כן נבאר שגם בדורינו אנו יש מקום גדול למשיח לבוא כי דוקא בדור הזה למרות שהוא דור פחות במדריגתו כלפי דורות קודמים לגבי תורה ויראת שמים, בכל זאת אנו קרובים יותר לביאת המשיח וכמו שנבאר בעזהי"ת.

החיוב לצפות לישועה בכל יום ויום

ראשית כל נדבר על החיוב הגדול שהאדם חייב לצפות לישועה בכל יום ויום.

הגמרא במסכת שבת (דף לא.) אומרת: אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? עסקת בפו"ר? צפית לישועה? ומבואר מדברי הגמרא הללו שאחד מהשאלות הראשונות ששואלים את האדם בשעת דינו היא, "צפית לישועה"!

ובעצם, זה לא "סתם שאלה" ששואלים לאדם, אלא שזהו דבר עיקרי מאוד, כיון שזה נמנה בין י"ג עיקרי האמונה וכמו שאומרים: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

מלבד זאת הוי גם מצות עשה מדברי קבלה, כמו שכתוב בנביא (חבקוק ב, ג): "כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר". וכן אנשי כנסת הגדולה מייסדי נוסח התפילה, הזכירו ענין זה בתוך תפילת שמונה עשרה, בברכת "את צמח דוד" שבו אומרים "כי לישועתך קוינו (וציפינו) כל היום".

הצפיה לגאולה נכללת במאמר "אנכי ה' אלוקיך"

ובעל הסמ"ק זצ"ל (מ"ע א) כותב דברים נוראים בענין זה, ואומר שהאמונה שצריכים שיהיה לנו בצפיה לישועה היא בכלל עשרת הדברות וזה חלק ממצות "אנכי ה' אלוקיך". ואומר עוד שהמצוה הזו של "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", פירושה שצריכים לדעת שאותו בורא יתברך שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובארבע רוחות, והוא הוציאנו מארץ מצרים ועשה לנו כל הנפלאות. והוסיף וכתב שבזה תלוי מה שאמרו חז"ל (שבת לא.) ששואלים לאדם לאחר מיתה, צפית לישועה? 

והיכן כתובה מצוה זו? 

אלא שמע מינה דהא בהא תליא, וכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב "אנכי ה' אלוקיך", מאחר שהוא דבור אחד הכי קאמר, כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כן אני רוצה שתאמינו בי שאני אלוקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם להושיעכם. 

מבואר מדבריו שהאמונה בגאולה העתידה היא חלק מהאמונה של "אנכי ה' אלוקיך" וזה בכלל עשרת הדברות. ולכן אדם שאינו עוסק בזה ומשתדל להשיג את האמונה על הצפיה בישועה, רחוק הוא גם מהאמונה הפשוטה של "אנכי ה' אלוקיך" וזה דבר שצריכים לירא ולפחד ממנו!

כל מי שאינו מחכה לגאולה הוי כופר בתורה!

והדברים מבוארים יותר בדברי הרמב"ם זצ"ל (ה' מלכים פי"א ה"א) שכתב בזה הלשון: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד לישנה הממשלה הראשונה ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות ועושין שמטות ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה, "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו".

והגרי"ז מבריסק זצ"ל היה מדייק שהרמב"ם זצ"ל כאן מחדש לנו, כי לא רק מי שאינו מאמין בגאולה הוא נקרא כופר, אלא אפילו מי שמאמין בגאולה אלא שאינו מחכה ומצפה לה הרי הוא כופר! 

ומבואר מזה גודל החיוב לחכות ולצפות לישועה!

הסיבה שנושרים היום מהדרך רח"ל - על שלא מאמינים בביאת המשיח!

החפץ חיים זצ"ל בקונטרסו "צפית לישועה" (פרק א') כותב, שהרי בעו"ה אנו רואים בכמה מקומות שנתמוטט הדת מאוד מאוד, ומתנתקים הבנים מילדותן מתורת ה' מה שלא היה כן באיזה שנים שלפנינו.

וכאשר נחקור היטב על סיבת הענין, נמצא שדבר זה נובע מכמה סיבות, אבל "עיקר" הסיבה היא מפני שיש לנו רפיון באמונה. שהאמונה בעולם הנצח, בשכר ועונש ובביאת המשיח, היא נתנה אומץ וכח לכלל ישראל בכל דור לישא כל המצוקות והתלאות, ולעמוד עבור דתם במסירות נפש הן בעצמן והן בבניהם ובנותיהם. שיפה היה לאב לראות את בנו שחוט לעיניו על קדושת השם להשיב נשמתו טהורה לאלוקי השמים מלראותו בגרם האושר אם חלילה יסלף דרכו מדרך התורה והמצוה. 

ומבואר מדבריו שעיקר הסיבה שאנו סובלים כיום כל כך מזה שהבנים נושרים מהדרך, הוא בגלל שחסרה לנו האמונה במשיח צדקנו ובצפיה לישועה, ולכן בקלות יוצאים ומתרחקים מדרך התורה רח"ל. 

מעשה נורא עם האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל

ומסופר על האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל שבערב ראש השנה הראשון לאחר השואה, עמד מול היכל הקודש לפני אמירת הסליחות, ופרץ בבכי מרטיט, פנה לקהל ואמר להם: אנחנו מתכוננים עתה לומר וידוי לפני אבינו מלכנו. עוד רגע קט נאמר "אשמנו". האם אשמנו? הרי צעדנו בסך עם רבבות אלפי ישראל, "בצעדת המות" של הגרמנים ימ"ש, ומסרנו נפשינו לקונינו! "בגדנו". האם בגדנו? כיצד אפשר להכתירנו כבוגדים אחרי כל השחיטות וההריגות הנוראות שעברו עלינו? "גזלנו". הרי לא היה לנו מאומה שנוכל לגזול? ואם כן כיצד אפשר לבוא אלינו בטענות?! - התייפח האדמו"ר זצ"ל. 

אבל, אמר האדמו"ר זצ"ל לקהל הרב, אכן בכל אופן חטאנו! 

אתם יודעים במה? 

שלא האמנו שיש להקב"ה כח לשחרר אותנו, חשבנו שנמות היום או מחר, והיינו בטוחים שזה רק שאלה של זמן, ועל כן אשמנו בגדנו...

בספר אהל משה כותב שדברים אלו מתאימים גם לבני דורינו. גם אם בחסדי ה' לא עברנו שואה כדוגמת זו שעברה על אבותינו בארצות אירופה, מכל מקום גם בדורנו נאלצים אנו להתמודד יום יום ושעה שעה עם שואה רוחנית המאיימת עלינו מכל צד ומפילה חללים רבים תחתיה. (ולדוגמא נוכל להצביע על כלי האינטרנט הטמא או על כל מיני טלפונים למיניהם אשר עליהם נאמר: רבים חללים הפילה!) ולכאורה אין כבר בידינו כח ללחום נגדה, אבל הטענה העיקרית שתהיה כלפינו, לאור דבריו של האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל היא, שלא ציפינו ולא ביקשנו ואף לא התחננו להקב"ה שיגאלנו. ועל זה יתבעו אותנו ותהיה טענה כלפינו. 

כי הרי נכון, אפשר עוד לומר שלא היה בידינו לעשות הרבה בענין זה נגד הטכנולוגיה, אבל מדוע לא התפללת והתחננת לבורא כל העולמים שימהר להביא את הגאולה?! וזו תהיה עיקר הטענה, ולכן כמה יש להתחזק בענין זה של צפיה לישועה!

על ידי הצפיה מקרבים את הגאולה!

ונוסיף ונאמר שלא רק שכל המוטל עלינו ובידינו לעשות הוא לקוות לישועת ה', אלא שעצם זה שאנו מצפים לישועת ה', זו בלבד הסיבה שתגרום לישועה שתבוא!

ומצינו בזה דברים מפורשים בכמה מקומות בחז"ל.

בילקוט שמעוני (איכה תתקצז) מובא ששאלו אבותינו הקדושים את הקב"ה ואמרו לפניו: רבונו של עולם שמא אין חזרה לבנים. אמר להם: אל תאמרו כך יש דור שהוא מצפה למלכותו מיד הם נגאלים שנאמר: "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

ובמדרש שוחר טוב (מ, א) על הפסוק: "למנצח לדוד מזמור קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי" אומר המדרש: זהו שאמר הכתוב "ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קוינו לו ויושיענו". אין ביד ישראל אלא שיקוו שיגאלם הקב"ה, בשכר "קוה קויתי ה'". שמא תאמר: עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'". קוה אל ה', וקוה אל ה', תקוה אחר תקוה, חזק ויאמץ לבך, ואם קויתם ולא נושעתם קיוו ושובו וקיוו. ואם עושים כן, הרי אתם נושעים שנאמר, "אשר לא יבושו קווי ה'", וכתיב "וקווי ה' יחליפו כח", וכתיב "וקווי ה' המה יירשו ארץ", לכך נאמר "קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי", דוד שקיווה לי עניתיו.

ולפי זה אפשר לנו להבין פשט בברכת "את צמח" אשר בתפילת שמונה עשרה. כי הרי לכאורה הלשון אינו מדוקדק, משום שאנו מבקשים שתבוא הישועה כפי שאומרים: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך", ומיד לאחר מכן אומרים "כי לישועתך קוינו כל היום", ולכאורה מה שייך לומר "כי" שהוא נתינת טעם. אבל לפי הנתבאר עד כאן, דהיינו, שעצם הקיווי בהקב"ה הוא הגורם לישועה, אז הדבר מבואר נפלא מדוע מבקשים שתבוא הישועה, בגלל "כי לישועתך קוינו כל היום" כי עצם הקיווי זוהי הסיבה לגאולה עצמה. וכן פירש הגאון הרב חיד"א זצ"ל ומובא בספרו מדבר קדמות. 

לפדות מחכי קץ ישועתו

ניתן להוסיף ולבאר עוד שלא רק שעל ידי שיש לנו קיווי לישועה על ידי זה זוכים לישועתו, אלא שהישועה עצמה תבוא אך ורק לאלה שמחכים לה, וכמו שכתוב בפיוט "יגדל": "ישלח לקץ ימין משיחנו לפדות מחכי קץ ישועתו" כלומר כי רק מי שמחכה לקץ ישועתו, אותו יפדה משיחנו. אבל מי שאינו מצפה ומחכה לו, ישאר במצבו הגרוע גם כשיבוא מלך המשיח. 

בדומה לזה מצינו ביציאת מצרים שכל אותם שלא האמינו בגאולה מתו במכת חושך, ואם כן כך יהיה גם כן לעתיד לבוא, בגאולה העתידה. שרק מי שמאמין ומחכה לה, יזכה לישועת ה'.

אין להחמיץ אפילו רגע קט לקראת המשיח

ובעצם, רחוקים אנו מלחיות עם צורת חיים כאלו, שיהיו חיים עם רגש זה שמחכים למשיח. אולם נביא בענין זה כמה עובדות והנהגות נפלאות כדי שנוכל לראות איך נהגו גדולי ישראל, ועל ידי זה כל אחד מאיתנו יתנהג לפי יכולתו ומדרגתו.

כתוב בירושלמי (כתובות פי"ב ה"ג) שרבי ירמיה ציוה בשעת מותו שיתנו את נעליו על רגליו, ומקלו בידו, וישכיבוהו על צידו, שאם יבוא המשיח יהיה מוכן מיד לעמוד.

ושאל על זה הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל (קובץ מאמרים ח"א) וכי כמה רגעים ירויח רבי ירמיה אם נעליו כבר יהיו ברגליו? כמה רגעים ירויח בכך שמקלו יהיה בידו? לכל היותר דקה! אף על פי כן דאג התנא הקדוש לעשות תחבולה בכדי לא להחמיץ עוד רגע קט שיכולים להספיק לקראת המשיח. מכאן חובה עלינו להתבונן, כמה אדם צריך להיזהר שלא לאבד אף רגע מלהיות מוכנים לקראת המשיח!

מהנהגת רבינו החפץ חיים זצ"ל

זכינו שבדור הקודם, לא לפני כל כך הרבה שנים היה חי רבינו החפץ חיים זצ"ל. וידוע עד כמה היה מצפה כל יום חושב ומשתוקק ומדבר על ביאת המשיח ואיך שהיה מחכה לו. ונביא כמה דוגמאות כדי שנוכל להתחזק על ידם.

דיבורו בענין המשיח היה ברצינות עמוקה ובבטחון גדול עד ששוב לא היה אפשר למישהו לפקפק אף כחוט השערה בהנחה שיש להתכונן לקבלת פני המשיח. אף הכין לעצמו בגד מיוחד כדי לקבל איתו את פני משיח צדקנו, ומזמן לזמן היה מתעטף בו ויושב לחכות לו. ומרגלא בפומיה: שיותר ממה שאנו רוצים שיבוא, רוצה הוא לבוא, ברם הוא לא יבוא אלא אם כן כל ישראל יחכו ויצפו לו.

והיה תמה על כך, כשאנשים היו מכינים ביניהם חוזה כלשהו כדי לקנות או למכור דבר, ואמר שתמיד כותבים בחוזה כל מיני אפשרויות מה יהיה אם יקרה רעידת אדמה, שטפון גדול וכו' וכו', מה יהיה עם הדבר הזה או אחר והתבטא ואמר, שפלא בעיניו מדוע אף פעם לא כותבים שום סעיף בחוזה הדן במקרה שהמשיח יבוא?! והרי זו אפשרות קרובה ואמיתית מאוד.

וכן צוה ללמוד סדר קדשים, כי במהרה תשוב העבודה לבית המקדש, ולא מבעיא לכהנים, שהם צריכים לדעת את כל הדינים שהרי עליהם מוטל ענין המקדש ועבודתו והם שצריכים לשרת שם, אלא גם כל איש ישראל צריך לקבוע עת ללמוד דינים אלו כי הרי כשתתרבה העבודה בבית המקדש אז הכהנים יבואו לשאול גם אותו איך צריכים להתנהג, ולכן על כל איש ישראל לדעת דיני קדשים, וגם מפני שלא כל העבודות היו עושים הכהנים כי הרי יש דברים שגם הישראלים עשו. ואם כן עלינו ללמוד ולהכיר את הדינים הללו.

ומתוך צפיתו ואמונתו הגדולה בביאת משיח צדקנו אמר פעם לקרוב משפחה כאשר ראש המשפחה רצה לנסוע לאמריקה למשך כחמש שנים. ואמר לו הח"ח זצ"ל שבמשך חמש שנים בודאי יבוא המשיח, ואם כן לא כדאי להיות מנותק ממשפחתו, ולכן יעץ לו שיקח את בני ביתו עמו. 

מדוע החפץ חיים זצ"ל לא רצה להתחיל קבלת שבת?

בספר אהבת איתן הביא מעשה מופלא על גודל עבודתו של החפץ חיים זצ"ל בצפיה לישועה באופן מוחשי ממש. 

פעם אחת השתהה הח"ח זצ"ל בישיבתו אחרי מנחה של ערב שבת ולא רצה להתחיל את קבלת שבת. הציבור חיכה זמן רב, וכשנתאחרה השעה, שלח ראש הישיבה הגאון רבי משה לונדינסקי זצ"ל את אחד מבחורי הישיבה שיאמר לו שהרי "היום הוא כבר לא יבוא", ומיד הסכים הח"ח זצ"ל להתחיל את התפילה. הח"ח זצ"ל חשש לקבל שבת כי אז אין אפשרות למשיח שיבוא כמבואר במסכת עירובין (דף מג.) שאין המשיח בא בשבת.

נוסח הזמנה לחתונה...

וכן כסדר רואים אצל גדולי ישראל איך שחיכו למשיח באופן מוחשי ממש. ומסופר (הובא בקונטרס הגיע זמן גאולתכם) שפעם כשהתקיימה "חתונה גדולה" בזלובין, שבה התחתנו צאצאיהם של האדמו"ר הזקן בעל התניא זצ"ל ושל הרבי רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זצ"ל, היה כתוב בהזמנות כנוסח הזה: "החתונה תתקיים אי"ה בירושלים עיר הקודש ת"ו אמנם אם משיח צדקינו לא יבוא חלילה עד אז תהיה החתונה בעיר זלובין"... 

הצפיה למשיח צריכה להיות כמו הצפיה לאורח שהוזמן לשבת

וכן מרן הרב שך זצ"ל הביא בשם החפץ חיים זצ"ל (הובא בספר שמושה של תורה) שהצפיה למשיח צריכה להיות כמו הצפיה לאורח שהוזמן לשבת. כשמגיע יום ששי, יודעים שהוא אמור להגיע בכל רגע אך לא יודעים בדיוק באיזה שעה יבוא. בינתיים מתעסקים בכל צרכי הבית ומכינים הכל לשבת, אבל אין מסיחין את הדעת מהאורח, מחכים לנקישה בדלת בכל רגע. כמו כן צריכה להיות הצפיה למשיח שצפוי לבוא בכל רגע, ואף שכל אחד מתעסק בעניניו, אבל אין סיבה זו פוטרת להסיח דעת מבואו...

האמונה הפשוטה אצל כל יהודי

ובעצם ראינו שלא רק אצל גדולי ישראל היתה הצפיה למשיח באופן מוחשי, אלא שכל יהודי באשר הוא היה חי פעם עם ההרגשה הזו שבאמת המשיח עומד לבוא בכל רגע, ונביא מספר דוגמאות לזה.

המשגיח רבי מתתיהו סלומון שליט"א סיפר: אנא עובדא ידענא באחד שמישהו הניח אצלו את המעיל בביתו ולא הכיר של מי הוא, וכיון שלא היה בו סימן היה חייב לשמרו עד שיבוא אליהו, והסביר לבני ביתו שכך הוא הדין, בכגון דא, שצריכים לשמור החפץ עד שיבוא אליהו, ואז כשיבוא אליהו יביאו הבגד אליו והוא יגלה מי הוא הבעלים, ולכן הניח את הבגד בארון הבגדים שלו. 

והנה בליל בדיקת חמץ, בעת שחיפש בארון הבגדים של אשתו, ראה שם את אותו בגד בין בגדיה, וכששאלה על זה ענתה היא, הלא כשיבוא אליהו הנביא יהיה דוחק גדול של המון רבבות כדי לקבל פניו, ואולי אתה תזכה להתקרב אליו, אבל אני אשה פשוטה, איך ובמה אזכה לקבל פני אליהו הנביא? על כן תפסתי את הבגד הזה כדי שגם לי יהיה במה להיכנס לפניו כדי לשאול על הבעלים. ובו אזכה גם אני להתענג מזיו פניו של אליהו הנביא!

בוא וראה כמה כוחה של אמונה תמימה של אשה צנועה וכשרה, המרגישה ומצפה לנועם הזה לקבל פני אליהו הנביא!

שלוש דוגמאות נפלאות שסיפר הגאון רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א

עוד דוגמאות לזה הביא הגאון רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א (בספרו טיב הנחמה) וסיפר על סבו ז"ל שהיה יהודי פשוט ותמים החדור באמונה גדולה, ולצורך פרנסתו היה מתעסק במלאכת הנגרות, וברוב תמימותו ואהבת ה' שהיתה חדורה בו, היה רגיל לומר: רצוני והסכמתי היא, שכאשר יבוא המשיח והמקדש יבנה, אבצע ואתקן בבית המקדש תיקוני נגרות בהתנדבות ללא קבלת תשלום. שלוש רבעים של השנה... 

ורואים מכך איך שחיכו למשיח באופן מוחשי יותר...

עוד סיפר על הנהגת אמו, שבערבי פסחים נהגה להכין את כל צורכי הסדר לבדה בלי לבקש כלל עזרה מבעלה זצ"ל וטענתה היתה כי הרי הבעל זצ"ל הוא כהן מיוחס, ולכן כשיבוא המשיח במהרה הוא יצטרך לשרת שם כמו כהן, וידוע שבערבי פסחים תהיה הרבה עבודה במקדש משום הקרבת קרבן פסח וכו', והוא יצטרך להיות בבית המקדש כל הזמן, לכן אם היא תתרגל לבקש ממנו עזרה בהכנות החג, כשיבוא המשיח במהרה, יהיה קשה לה להתרגל לבדה להכין את כל צורכי הפסח... ולכן מעכשיו היא מרגילה את עצמה להכין הכל לבדה!

דוגמא נוספת הביא מאמו שהיתה רגילה לומר להם תמיד, שלכשיבנה בית המקדש יהיו צריכים להשתמש בבית בשני מקררים! אחד בשביל הזכרים שהם כהנים ואז יאכלו טהרות, ואחד בשביל האחיות הנקבות הנשואות לישראלים, שאין עליהם דין כהונה!... 

וזה באמת מחזק לראות איך אנשים חיים עם הצפיה באופן אמיתי ומוחשי לגאולת משיח צדקינו.

המשיח יהיה אשכנזי או ספרדי?...

ובנותן ענין להביא מה שענה הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל כשניגש אליו אחד ושאלו: "כבוד הרב, המשיח יהיה אשכנזי או ספרדי"?...

ורבינו זצ"ל ענה: אחר נישואי לא זכיתי להפקד בזרע של קיימא, כעבור הרבה שנים זיכני השם יתברך בבן יחיד, כמה שמחנו בלידתו וכמה טרחנו בגידולו. בהגיעו לפירקו, ייחלתי שימצא בקלות את זיווגו. ביום חתונתו שמעתי מתלחשים: מי יסדר קידושין? רב פלוני או פלוני. ושוב תחת החופה: מי יקרא את הכתובה, מי יברך ברכה ראשונה ומי ברכה אחרונה. התעניינו באמת, ואני חייכתי ביני לבין עצמי: שאלות אלו לא מעניינות אותי כלל, העיקר שזיכני השם יתברך לראות בחופתו. שנים חיכיתי למאורע - יברך מי שיברך!

כך גם לענין המשיח והגאולה. כמה צרות עברו על עם ישראל בשנות הגלות, מאות שנים אנו מצפים לגואל. ואתה שואל האם יהיה המשיח אשכנזי או ספרדי?!...

יבוא מאיזו עדה שתהיה, ובלבד שיבוא!!!

זאת היא המבט הנכון על ענין ביאת המשיח.

אופנים איך לחכות ולצפות למשיח

אבל באמת עלינו לבאר איך צריך להיות אופן ההכנה מצידנו, ובאיזה צורה נקיים את הצפיה למשיח.

המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל היה אומר שהח"ח זצ"ל היה ממשיל את צורת הצפיה למשיח, לחולה אנוש היודע כי רופא גדול צריך להגיע לבקרו כדי להגיש לו תרופה ומזור למחלתו. והרי הוא יושב וממתין. וכל נקישה בדלת גורמת לו להתרגשות לחשוב, הנה, הרופא הגיע. ולמרות שהרופא מאחר בכל זאת הוא עדיין מצפה וממתין מתי יבוא ולא מאבד תקותו, אדרבה ככל שעובר יותר זמן הוא חושב לעצמו, הרי עכשיו בודאי יבוא... וכל מי שלא ממתין למשיח שיבוא בצורה כזו עליו לחזק עצמו באיזה אופן, כדי שיוכל להיות מהמחכים לו.

אופן אחר איך לקיים ענין זה הוא על ידי מחשבה. שחושב בכל רגע על משיח, ורוצה שכבר יבוא. ואפשר להתרגל לזה, כשבתפילת שמונה עשרה מתפלל ומכוין היטב בברכות הנוגעות לזה, כגון, את צמח דוד עבדך, ובבונה ירושלים וכדומה, שעליו לומר את זה בכונת הלב ובמחשבה, ועל ידי זה יתעורר להיות "מבקש" ו"מצפה" למשיח צדקינו שיבוא ויגאלינו.

עוד צורה להתכונן לזה הוא מה שהבאנו מהח"ח זצ"ל שהיה דורש שכל אחד ילמד וידע את הענינים הנוגעים לקדשים ולבית המקדש, כי בזה חוץ ממה שידע באמת מה לעשות, גם ירויח שעל ידי זה תתעורר אצלו הצפיה למשיח. 

לגמור מסכתות! זה האופן לצפיה למשיח! 

בחג הפסח שנת תשס"ז בעת מסיבת נעילת החג, העירו להגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל ראש ישיבת מיר ארה"ב שאצל החסידים סעודה זו נקראת "סעודת משיח", ובקשו מראש הישיבה זצ"ל לדבר אודות המשיח. 

הראש ישיבה זצ"ל הרהר לרגע ואמר בנוסח האופייני שלו: כולנו מחכים לביאת המשיח, ברם כשיבוא משיח בכבודו ובעצמו, מה יהיה נושא שיחתו עמנו, הלא בטח שידבר עמנו "בלימוד", ומה אתם חושבים, שידבר רק בפרקים הראשונים של המסכתות? הלא בודאי שידבר גם בפרקים האחרונים, יוצא מזה שאם באמת רוצים להיות מוכנים לקראת ביאת המשיח, כדאי להתחיל כבר עכשיו בהתמדת הלימוד ולגמור מסכתות! וזה האופן לצפיה למשיח!

עוד אפשר לומר על פי יסודו של המסילת ישרים, שהחיצוניות מעוררת את הפנימיות. ועל כן עלינו לעשות פעולות מסויימות כגון דיבור או מעשה כלשהו, ולמרות שבהתחלה זה יראה כמעשה חיצוני גרידא בלי כונה אמיתית אבל זה יעורר לנו את הפנימיות שנוכל באמת לצפות לביאת המשיח. 

"חזקו ידים רפות, וברכים כושלות אמצו"

הנביא ישעיה (לה, ג) אומר: "חזקו ידים רפות, וברכים כושלות אמצו" ופרש"י זצ"ל כל הנביאים מבשרי הישועה נחמו את ישראל וחזקו את ידיהם הרפות. וכן המצודת דוד זצ"ל כותב: הוא מאמר ה' אל הנביאים, חזקו ידים הרפות, ר"ל בשרו הגאולה למי שידיו רפות ומתייאש מן הגאולה.

הרי לנו שכבר מתחילת הגלות של עם ישראל, נזקקו הנביאים לחזק את ידיהם של כלל ישראל, את אותם אלו שנתייאשו מן הגאולה העתידה. ואם בזמנם היו צריכים לחיזוק, כל שכן בזמנינו אנו שעברנו כל כך הרבה שנים, הרבה רדיפות, צרות, הריגות, גלויות, שאנו זקוקים לחיזוק בביאת משיח צדקינו. 

הגאולה תבוא דוקא מתוך צרות...

אבל כשנתבונן נראה דבר מעניין מאוד. שאם אנו חושבים שריבוי הצרות הוא טעם כדי לשכח מאתנו את צפייתנו לגאולה, אדרבה ואדרבה! הצרות עצמן והמצב שאנו שרויים בו מתוך גלויות, רדיפות, צרות וכו' הוא הוא אשר צריך לחזק אותנו שהרי אנו קרובים יותר לזמן הגאולה, כי הרי זה חלק מהמהלך של הגאולה שתבוא דוקא מתוך צרות וכדומה. ונבאר את הדברים.

כתוב בנביא ישעיה (סא, יא): "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח" ובספר מעייני הישועה ביאר הגאון רבי יצחק אברבנאל זצ"ל שכונת הפסוק היא, כי כמו שהארץ תוציא צמחה אחרי עיפוש הזרע והפסדו, כן תשועת האומה תבוא אחרי שפלותה והפסידה. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה בתהלים (מד, כו-כז): "כי שחה לעפר נפשינו, קומה עזרתה לנו" דהיינו, כיון ששחה לעפר נפשינו והגענו לתכלית השפלות, אז מזה גופא "קומה עזרתה לנו".

וכמו כן, כותב המשגיח הגאון רבי ירוחם ממיר זצ"ל בדעת חכמה ומוסר (ח"א, ס"ד) שכל ענין הצרות אינו אלא כדי שעל ידי זה תוכל לבוא הישועה, אולם יש בזה יותר עומק, כי עצם הצרה היא כבר גם כן ישועה, כי מהלך הצרה הוא מהלך צמיחת הישועה. וכמו שבגידולים צריך מתחילה לזרוע והזרע עולה ומצמיח, כמו כן הוא ענין הצרות, שהצרה עצמה הוא מהלך ותהליך הישועה, ובלי זה אי אפשר להושע, ואם כן לא נוכל להבדיל ולהבחין אם לכנות לצרה "צרה" או "ישועה".

ובעצם רואים יסוד זה כסדר, שרק על ידי הצרה באה הישועה. 

דברים נפלאים מרבינו החפץ חיים זצ"ל

והנה החפץ חיים זצ"ל (מובא בח"ח עה"ת פ' נצבים) על הפסוק (דברים ל, ג): "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך" כותב שזוהי הבטחה שהגאולה תבוא, וצריכים לצפות ולחכות לזמן ההוא. וזהו ששואלים לאדם "צפית לישועה?". 

והנה אחד המפריעים היותר גדולים בענין האמונה הזאת הוא מצב עמנו בשנים האחרונות בין העמים, כי היינו ללעג וקלס בגויים ואנו השפלים והבזויים בעיני הכל. ורבים שואלים, איך זה אפשר שאומה שפלה כזאת תתרומם לאות ולתפארת לעיני הכל?

ותירץ החפץ חיים זצ"ל, שכשמתבוננים בדבר רואים שכל מעשה ה' עמנו הוא על דרך זה בבחינת "מאשפות ירים אביון" להבליט ביותר את הנס הגדול שבעצם קיומנו. והביא על זה כמה וכמה דוגמאות, וכדאי להביא אותם ולהעתיק מדבריו הקדושים.

אברהם אבינו ע"ה הוליד את יצחק אבינו ע"ה, בהיותו בן מאה שנה, שעל פי דרך הטבע אי אפשר היה לו להוליד, וכן שרה אמנו ע"ה אמרה "הבת תשעים שנה תלד"?

יעקב אבינו ע"ה זכה להעמיד י"ב שבטים, ולהלחם עם מלאך ולנצחו, אחר שאליפז בנו של עשו לקח ממנו הכל והשאירו בחוסר כל, ורק במקלו עבר את הירדן, ואחרי אשר עבד בבית לבן ביום ובלילה י"ד שנים.

יוסף הצדיק זכה למלוכה, אחרי אשר היה מעונה בבית האסורים י"ב שנה.

משה רבינו ע"ה מיום הולדו, כבר היה מוכן לצרות ופגעים, השליכוהו היאורה, וסוף דבר היה שנעשה שליח להקב"ה, להיות לגואל את עם ישראל, ולתת להם את התורה.

ישראל היו במצרים שפלים ונבזים, כעדות הכתוב (שמות א, יב): "ויקוצו מפני בני ישראל" וכל אחד מהם היה צריך לעשות ארבע מאות לבנים בכל יום, וגזרו עליהם גזירות נוראות, ומי שראה אותם בשעבודם לא היה יכול להאמין שהמשועבדים האלו יצאו ביד רמה לעיני הכל, והשיגו השגות גדולות עד למאוד, יותר מכל הנביאים שעמדו לישראל אחר כך, וכמו שאמרו חז"ל "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי".

וכן מי שראה את ישראל בימי המן הרשע שכבר נכתב ונחתם בחותם המלך להרוג ולאבד את כולם, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בי"ג לחודש אדר, מי האמין אז לומר שביום ההוא גופא יתהפך הדבר הזה על שונאיהם, שהיהודים ישלטו בהם כחפצם, ותחת אשר היו מתחילה באימה ופחד מכל, יפול פחדם ומוראם על כל העמים.

וכן הדבר גם בזמנינו, כשאנו רואים איך שעם ישראל נתון למשיסה כמעט בכל המדינות, אל ירך לבבנו, כי אדרבה סימן הוא שימהר ה' לגאלינו ומאשפות ירוממנו ונתפרסם לשבח ולתהילה בכל העולם תחת אשר נבזינו כל הזמן לעיני הכל. 

ועל כן - היה מסיים הח"ח זצ"ל, עלינו ללמוד מן העבר על העתיד, ולכן ככל שכבר עברנו יותר צרות זמן זמנים טובא זה גופא סיבת התקרבות הגאולה שצריכה להיות בקרוב ממש.

אם כן אז למה המשיח עוד לא בא?...

אבל אם כנים אנו בדברינו עד כה, אם כן יש לנו לשאול שאלה גדולה.

מדוע המשיח מתאחר ועוד לא בא? הרי כבר מספיק צרות עברנו מבית ומחוץ. ומדוע עדיין לא זכינו לגאולה השלימה?

והביאור בזה הוא, כי למרות שאנו אומרים שמחכים לביאת משיח צדקינו, אבל האמת היא שבתוך ליבנו אנחנו לא מחכים לו ולא מצפים לביאתו, ולא רק זה, אלא שכל מה שאומרים שרוצים שהמשיח יבוא, הוא בגלל שענין הפרנסה בדוחק וכדומה.

וראיתי שבספר ארחות רבינו (ח"א עמ' רפז) כותב וז"ל: מו"ר הקהלות יעקב זצ"ל אמר לי שהאמת כמו שסיפר הח"ח זצ"ל מהבית הלוי זצ"ל (ידוע המעשה שבאו לבקש ממנו שיסכים להיות רב של איזה עיר והבית הלוי זצ"ל לא הסכים לזה עד שאמרו לו ששלושים אלף איש מחכים לו, ואז אמר שאם מחכים אז מוכרחים ללכת, לבש את מעילו והלך לאותה עיר, החפץ חיים זצ"ל כששמע סיפור זה, נאנח ואמר שאילו היינו מחכים אנו למשיח אז אפילו אם הוא לא היה רוצה לבוא אבל יהיה "מוכרח" לבוא, כי הרי מחכים! הבעיה היא שאנו לא מחכים!) ואילו היו מחכים למשיח היה ממהר ביאתו, אבל לא מחכים אצלינו. 

ואמר שבספר הברית כבר כתוב על כך שאם יאמרו לאחד שהמשיח בא, ירצה שיחכה עד שיחסל עסקיו. ובספר הברית (ח"א ט-טז) כתב: דרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכת הגלות הזה, וע"ש שביאר את הסיבה - כי ביאת משיח רגיל על לשון כולם תמיד רק מהשפה ולחוץ ולא בלב שלם! כי חפץ לבו לגמור הבנין שהתחיל לבנות וכן לגמור עסקיו הגדולים וכדומה!

מי היום מתאנח ומבקש משיח...

וכאן המקום לעורר על ירידת הדורות הגדולה שחלה גם בענין זה (ע' ספר טיב הנחמה) שהרי אם נחשוב חשבונו של עולם נראה, שכאשר אנו נתקלים באדם המתאנח ושואל: מתי כבר יבוא משיח? הרי נראה שסיבת שאלתו נעוצה באיזה מעוקה או צרה שאליה נקלע. ובדרך כלל מדובר באדם שקרובו נחלה רח"ל או שפרנסתו דחוקה עליו וכדומה.

וכבר מספרים שפעם ביקש אדם להפקיד ביד רעהו סכום כסף נכבד לצורך השקעה ומסחר, וכיון שהבחין בכך אחד מהנוכחים, רמז לחבירו שיבוא איתו לצד, ושם לחש לו לאמר: תשמע לעצתי - אל תפקיד ביד אותו אדם ולו אגורה אחת! וכל כך למה? כי אתמול שמעתיו שמתאנח ואומר: מתי יבוא כבר משיח? ומי שמתאנח ומבקש משיח זה סימן שהענינים אצלו בדוחק ובבעיות, אילו היו עסקיו בטוב לא היה מתאנח על עיכוב הגאולה...

וכמה מן העלבון והתביעה יש על מציאות שכזאת, שכל עוד ואין לאדם סיבה או צער כלשהו לא היה מבקש על ביאת המשיח...

החפץ חיים זצ"ל מתפלא בקונטרסו "צפית לישועה", איך זה שאנו אומרים בכל יום ג' פעמים "על כן נקוה לך ה' אלוקינו לראות מהרה בתפארת עוזך" והלא אם היה באמת אכפת לנו, ומה שאומרים אומרים בכונה, אז היינו צריכים לדאוג על זה ולראות איך יכולים להשתפר בענין זה. 

בכוחנו להביא את הגאולה יותר מבדורות הקודמים

יש לדעת שבכוחנו לפעול להביא את הגאולה יותר ממה שהיו יכולים לעשות הדורות הקודמים למרות שהם חיו חיים נעלים ורוחניים יותר. וזה משום שבזמנינו יש יותר נסיונות ממה שהיו להם.

וידוע מה שכתב הגאון רבי חיים ויטאל זצ"ל בשם רבו הקדוש האריז"ל וז"ל: פעם אחת שאלתי למורי זצ"ל: איך היה אומר לי שנפשי היא מעלה כ"כ, והרי קטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אנו מגיעים לעקבו? ויאמר: דע כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן מאוד בדור הזה שקול ככמה מצוות בדורות ראשונים, כי בדורות האלו הקליפה גוברת מאוד מאוד עד אין קץ, מה שאין כן בדורות הראשונים. 

אנו "כננס הרוכב על גבי הענק"

ובאמת שכבר אמר החפץ חיים זצ"ל שאל יהיה פלא בעיני האדם לומר איך נוכל לזכות למה שלא זכו דורות הקודמים, דזה לא קושיא כלל, דהן אמנם שאנחנו קטנים הרבה מאבותינו, אבל ידוע הוא שהקב"ה מצרף לכל אחד זכותו וזכות אבותיו, ואנו "כננס הרוכב על גבי הענק", שהוא רואה ומביט יותר למרחוק.

ולהמתיק את הדברים יש להביא לכך את המשל המובא בספר בזכרנו את ציון בשם ספר דברי אמונה: אנשים גיבורים ואנשי חיל רצו להפיל עץ חסון וגבוה. אך על אף כל המאמצים, לא הצליחו. לפתע הגיע מישהו חלש שנתן דחיפה, והעץ נשבר לפליאת כל הסובבים.

הדבר ברור שסיבת הדבר היתה בגלל שכל אחד מן הגיבורים עשה פעולה וגרם לעץ להחלש, והיתה חסרה רק דחיפה קטנה. והנמשל: כך גם לפני ביאת המשיח, גדולי ישראל בכל הדורות דחפו בכל כוחם ובכל מאודם, בכו והרעישו עולמות על הגאולה השלימה. וכעת, לפני ביאת המשיח חסרה רק דחיפה אחת קטנה. והאיש החלש שיתן את הדחיפה הזאת, יגרום לגאולה השלימה!

מעשה עם החפץ חיים זצ"ל

ויש להביא מעשה שהיה עם החפץ חיים זצ"ל. 

סיפר רבי אברהם צבי גלינסקי זצ"ל שהיה תלמיד בישיבת ראדין שבראשה עמד רבינו החפץ חיים זצ"ל, יום אחד שמע כיצד פונה אחד מתלמידי הישיבה אל הח"ח זצ"ל ושואל אותו השאלה דלהלן: הזוהר הקדוש כותב "שכל מצוה שנעשית בלא יראה ואהבה אינה עולה לשמים" ואם כן מי יוכל לומר שמקיים המצוות עם היראה ואהבה הנדרשת? 

החפץ חיים זצ"ל הרגיע את האיש הדואג תוך כדי שהוא מברכו, וביקש ממנו שירשה לו לספר לו סיפור שאירע עמו לפני זמן לא רב. 

לפני המלחמה פגשתי את האופה של העיירה ושאלתי אותו כיצד מתנהלים עסקיו. אוי רבי, השיב האיש, הייתי שמח לומר שעסקי הולכים טוב, אך האמת היא שאני עובד קשה כל הלילה כדי להכין כאלף לחמניות, וזו עבודה קשה מאוד, ובבוקר אני שומע מכל הלקוחות רק תלונות. לקוח אחד טוען שהלחמניות אינם עגולות בצורה שווה, לקוח אחר טוען שאין הלחמניות אפויות דיו, אחר מתלונן ואומר שהלחמניות אפויות יותר מדי, ולכן אני מצליח למכור רק כשש מאות לחמניות ואת הארבע מאות הנותרות אני נאלץ למכור כמאכל בהמות במחיר זול מאוד, ולכן ביקש שאברכנו. בירכתי אותו, סיפר הח"ח זצ"ל וכך נפרדנו כל אחד לדרכו.

אחרי זמן מה, לאחר פרוץ מלחמה העולם, שוב ראיתי אותו ופניתי אליו שוב בשאלה איך מתנהלים העסקים? אך הפעם הוא ענה לי: פשוט נפלא! והייתי מופתע שכל האחרים היו מדוכאים בגלל המלחמה, ולמה אם כן הוא טוען שהעסק משגשג ועולה? ואז הסביר האופה, שכיון שזה זמן מלחמה, האנשים קונים כל סוג של לחם ולחמניה שרק יכולים להשיג בלי להסתכל אם היא עגולה, שרופה וכו', העיקר שיהיה לחם, ומשלמים על זה במיטב כספם!

זהו - אמר החפץ חיים זצ"ל לתלמידו - מה שמרגיש הקב"ה כלפי הדור שלנו.

אנו כולנו נמצאים במלחמה נוראה נגד היצר הרע, הנסיונות והמבחנים שיש לאדם הם מחרידים מאוד, ובכל זאת האנשים מקיימים מצוות ולומדים תורה! ולכן אף אם לא תתקיים המצוה באופן הרצוי, אבל אחרי שזה נחשב ל"זמן מלחמה" הקב"ה כביכול מוכן לקבל כל סוג של מצוה!

ולכן מי שיודע את זה מבין עד כמה הקב"ה שמח ומקבל לרצון את כל מצוותינו ולכן על ידי זה נוכל בקלות, ואפשר לומר שגם יותר קל מדורות הקודמים, שעל ידינו תבוא הגאולה העתידה בב"א ולכן עלינו לצפות לישועה ולחכות למשיח, וגם שעצם זה שמחכים לו זה לבד כבר סיבה לקרב הגאולה.

משל נפלא מהחפץ חיים זצ"ל

לסיום, כדאי להביא משל נפלא שהיה שח החפץ חיים זצ"ל, שעל ידו אפשר להתחזק בענין זה של צפיה לגאולה. כי הרי, היום אחרי כל כך זמן שעבר, קשה לנו לצפות לישועה כי אנו חושבים: "כל כך הרבה זמן" ולא הגיע...

וכמו כן היו זמנים שחיו גדולי עולם כגון תקופת הגאונים, הראשונים, האחרונים וכו', ולא הגיעה הגאולה, ואם כן למה שיבוא דוקא עכשיו בימינו?... אבל יש לדעת כי מחשבה זו בטעות יסודה, וראיתי משל מהח"ח זצ"ל שמביא הרבה חיזוק בענין והוא: 

משל לאיש אחד שנכנס לכספת של העיר, והיו שם אלפי שטרות של כסף, ולהאיש הזה גם כן היה שטר מאוד יקר, צ'ק חתום על סך מאוד מאוד גבוה. ופתאום היה רעידת אדמה חזקה וכל מה שהיה בתוך הכספת נפל עליו ויתערב שטרו עם כל שאר השטרות שהיו שם, אלפי שטרות דומים. 

אותו אדם ביודעו ששטרו היה שם התחיל לחפש אחריו אחד אחד ועבר על אלף, אלפיים, ג' אלפים שטרות וכו' ולא היה מוצא שטרו עד שכבר היו מעט שטרות שם. באותו רגע ניגש אליו ידיד שלו ואמר לו: "תראה, אם עברו כבר כל כך הרבה שטרות ולא מצאת את שלך שוב לא תמצא, ולמה לך להמשיך בחיפוש"? 

אותו אדם שאבד שטרו שם ענה לו: אדרבה! אם עברו כל כך הרבה שטרות ועוד לא מצאתי את השטר שלי, זה סימן ששטרי קרוב מאוד להמצא! 

והנמשל מובן - אמר החפץ חיים זצ"ל: נכון, הרבה ימים כבר עברו, הרבה תקופות עברו, הרבה זמנים שהיו מסוגלים שיגיע המשיח בהם עברו, ובכל זאת עוד לא הגיע, אבל זה לא סיבה להתייאש, אדרבה זו סיבה להתחזק ולהתבונן שהיום הגדול אט אט מגיע! 

יהי רצון שנתחזק בזה ויקוים בנו הפסוק (ישעיה כה, ט): "ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קוינו לו ויושיענו" וכן (תהלים לז, ט): "וקווי ה' המה יירשו ארץ".

קרדיט: מאמר זה מתוך הספר 'הראנו בבנינו' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! [מחבר הספרים: אל תדיחנו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...] לכתבה על הספר לחץ כאן.

לכתבה קודמת: סיבת החורבן - על עזבם את תורתי | החיד"א הביא מתנא דבי אליהו: 'לא נחרבו הבתים ולא אירע צרה לישראל אלא בעוון ביטול תורה!' וכן האור החיים: 'לכן נתארך הגלות כ"כ הרבה שנים, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות - אין משה חפץ לגאול עם בטלים מן התורה!' והשאלה: שהיו עוד סיבות... ועלינו להבין מהי באמת סיבת החורבן? לחץ כאן.

לכתבה: מאמר ב' על בין המצרים: 'דלתות נפתחות' | במשך כמה זמן הקב"ה אותת לבניו שבית שני הולך להחרב? למה מרמזים הדלתות הנפתחות באישון לילה? מה פשר דברי רז"ל: שבית המקדש נחרב בעטיו של לשון הרע שאמר ציבא לדוד המלך? על איזה חטא נענש דוד המלך שבעטיו שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא קיללו קְלָלָה נִמְרֶצֶת והשפילו עד התהום? ועוד... לחץ כאן.

לכתבה: 'תיקון חצות' לחץ כאן.