פרשת שלח לך: "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם"!
פורסם בתאריך: 27.06.2024, 14:37 • מערכת שופר"נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם"!
רצון ה׳ מלכתחילה היה שישארו במדבר ארבעים (40) שנה!
חז״ל במדרש תנחומא בשלח מגלים טעם חדש! שבגינו בני ישראל סבבו והלכו במדבר ולא זכו להיכנס לארץ ישראל.
בפרשתנו נאמר במפורש שזהו עונש על חטא המרגלים שהילכו בארץ ישראל במשך ארבעים יום, ודיברו סרה על הארץ הקדושה, ולכן נגזר על כולם: 'למות במדבר במשך ארבעים שנה!' ולולי שחטאו - היו נכנסים מיד לארץ ישראל. וממילא מפשטות הפסוקים נראה היה שה׳ יתברך רצה: שיכנסו לארץ המובטחת כמה שיותר מהר! אלא שעם ישראל קלקלו וחטאו ושינו את התוכנית.
אולם רבותינו במדרש שם מגלים טעם אחר, מחודש ומפתיע עד מאוד! - באמת ה׳ יתברך היה חפץ מלכתחילה: שישארו במדבר זמן רב: שנאמר: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז) וביארו חז״ל: 'שכך אמר הקב״ה: 'אם אני מוליך אותם בדרך פשוטה וקצרה הישר לארץ ישראל - מיד מחזיקים איש איש בשדהו ובכרמו - ומתבטלין מן התורה!' כי עם ישראל עדין לא היו בשלים כל הצורך כדי להיכנס לארץ ישראל!
ומה הפתרון?
אוליך אותם במדבר ארבעים שנה - ויאכלו מן, וישתו מי באר - והתורה מתישבת בגופם!!!
והקשה העץ יוסף שם, פליאה עצומה!
- מה ענין הבאר והמן אצל לימוד התורה, ומה יכולים להועיל אוכל ושתיה במשך ארבעים שנה כדי להבליע את התורה בתוך גופם?
ועוד יש להבין: כיצד המן והבאר יכולים להשפיע על לימוד התורה בעתיד בארץ ישראל, הרי לאחר שנכנסו לארץ - הפסיק המן ונעלמה הבאר?
"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ!"
אכילת המן איננה פתרון טכני בלבד כדי להסיר את דאגות הפרנסה, וירידת המן לא באה רק כדי להחזיק את הגוף - כי בשביל זה היה יכול לרדת גם לחם רגיל.
אלא המן הוא מזון רוחני, מזון לנשמה. אוכל המזכך את השכל לאמונה בה׳ יתברך.
כפי שאמרו חז״ל בילקוט שמעוני בשלח: "התורה נבללת בגופם על ידי המן".
והוסיף רשב״י (רבי שמעון בר יוחאי זיע"א) במכילתא: ״לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן״ - כי ללא אכילת המן לא היתה התורה יכולה להיבלע בגופם.
וכך מבאר הגאון רבי שמעון שקאפ זצוק״ל, הקדמה לשב שמעתתא, שהמן והבאר היו הכרחיִּם להבנת התורה.
וכך מבואר בילקוט ראובני בשלח, קע״ו, שזהו שנאמר: "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע" (תהלים עח, כה) – הוא המן, המזון של מלאכי השרת. ואין כל ספק כי מלאכים "אַבִּירִים" אינם צריכים דבר מאכל גשמי למחיּתם, אלא בוודאי היה זה המזון הרוחני שעל ידו זכו מלאכי השרת להשגות רוחניות בתורה הקדושה, כשהמן היה נראה בצורה הרוחנית והמופשטת שלו.
ואת אותו ״לֶחֶם אַבִּירִים״ אכל משה רבנו בהיותו בשמי מרום, כשעלה להר סיני למשך ארבעים יום. ״אָכַל אִישׁ״ - הוא משה רבנו: "אִישׁ הָאֱלֹהִים" (דברים לג, א).
ובזכות המן השכיל להבין ולדעת את כל פרד״ס (פשט, רמז, דרש, סוד) התורה.
ואומר האריז״ל, ליקוטים, עקב: שעתה נבין מדוע דווקא משה רבנו הוא שמוריד ומאכיל לעם ישראל את המן, וזאת כיוון שמשה רבנו עצמו לא אכל לחם בשמי מרום, אלא היה כמו מלאך, ונהנה וניזון מאותו "לֶחֶם אַבִּירִים".
ולכן הוא "מוריד" את המן תרתי (2) משמע: ״מוריד״ אותו אל הארץ - לכלל ישראל, וגם "מוריד" את המן מרוחניותו, כך שאותו "לֶחֶם אַבִּירִים" נתגשם ונעשה מן, ועתה כבר יכול בשר ודם בן תמותה לאוכלו, כמו שאוכל את שאר מאכליו.
וכך מבואר בזוהר הקדוש, ויצא, קנ״ז: שלולי אכילת המן, כלל ישראל לא היו יכולים בשום פנים ואופן להשיג את סודות התורה. רק כשאכלו מאותו לחם עליון - זכו להשגות נכבדות בתורה הקדושה במשך ארבעים שנה.
וזו היא ההכנה הראויה להכין את נשמותיהם כמו שצריך: "עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן" (שמות טז, לה).
באר התורה!
ובאותו האופן נצרכה גם אותה באר מים חיים, כדי לקדש את השכל להבנת התורה הקדושה.
האלשיך הקדוש, חוקת, מאיר: שעם ישראל ראו בכל יום פלא עצום! כי בכל המסעות היתה אותה הבאר מהלכת אחר בני ישראל, כמו אדם המהלך.
ועוד הוסיפו חז״ל במדרש תנחומא, חוקת, כא' חידוש נפלא! ומגלים לנו כיצד כל שבט נהנה בפועל ממימי הבאר, ואיך הגיעו המים למעשה לכלל ישראל?
אלא, כל נשיא ונשיא מי״ב (12) השבטים היה עושה חריץ בקרקע ממקום הבאר עד מקום שבטו - והיו המים נמשכים כנחל מים עד מקום אותו השבט. וממילא גם היו צומחים לצידו אילנות, פירות ודשאים.
וכתב החיד״א: שכפי שטעמו במן כל מאכל שרצו, כך במי הבאר טעמו כל טעם משקה שהיו חפצים בו.
אולם מלבד הניסים הגשמיִּם שהיו בבאר – בוודאי היה בה גם פן רוחני, כי כיצד יתכן להעלות על הדעת שאכלו מן רוחני, ושתו מי באר גשמית?!
על כורחך שגם הבאר נועדה לסיֵּע להשגות בתורה הקדושה כמו המן, והראיה - התורה נמשלה לשני (2) דברים:
[א] נמשלה ללחם - והוא המן - כנגד תורה שבכתב.
[ב] ונמשלה למים - שהם מי הבאר - כנגד תורה שבעל פה.
וזהו הרמז הנפלא! שהיתה הבאר נמשכת כנחל שוצף - כי התורה באמת מתגברת כמעין הנובע!
ובמדרש רבה, שיר השירים ד: 'אמר רבי יוחנן: 'נאמרה בתורה מ״ח (48) פעמים המילה: "באר" - כנגד מ״ח קנייני התורה [ראה כתבה: ריכוז 26 קניני התורה מהספר הנפלא 'תורה דיליה' [חלק א]...]. מוכח שיש קשר עצום בין אותה הבאר לתורה הקדושה.
ויאירו דברי הזוהר הקדוש, חדש חוקת, נ: שהתורה שבעל פה - היא זו שנמשלה לבאר, שנאמר: "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א, ה).
ולכן במסכת אבות (ה, ו) נקרא בלשון: 'פי הבאר': פי - לרמז לתורה שבעל פה. הבאר - כי היתה כמעיּן הנובע. לכן התורה נמשלה למים.
וידוע המעשה המובא בפרי עץ חיים, שבתחילה היה רבנו האריז״ל מלמד את תלמידו הגה״ק רבי חיים ויטאל זצוק״ל את סודות התורה - ולא היה זוכר מאומה.
עד שלקחו לעיר טבריה, ושם האריז״ל השקה אותו ממעיינה של טבריה במקום שידע ברוח קודשו שהוא בארה של מרים - ומיני אז השיג המהרח״ו את החוכמה האלוקית שבתורת הסוד.
נמצא באר היטב, שהתורה נבללת בגופם - על ידי המן (תורה שבכתב) ומי הבאר (תורה שבעל פה)!!!
מה שייך שכר ועונש?
ומעתה, לאחר שהתבאר להפליא שה׳ יתברך היה חפץ שישארו במדבר ארבעים שנה כדי שהבאר והמן יועילו להם לקנות חלק נכבד בתורה הקדושה - התמיהה כמו עולה מאליה, שדברי חז״ל סותרים פסוקים מפורשים בתורה:
הקשה העץ יוסף (שם) שבפרשתנו מפורש שנשארו במדבר כעונש על חטא המרגלים, וכיצד יתכן לומר כדברי חז״ל שהכול היה מתוכנן מראש, ומלכתחילה הקב״ה רצה שיִּשארו במדבר ארבעים שנה כדי שיזונו את עצמם מהמן ומהבאר?
מעתה הרה״ג פנחס פרידמן שליט״א פותח צוהר עמוק ונכבד עד מאוד, והוא לימוד גדול כיצד ה׳ יתברך מנהיג את עולמו.
ישנו כלל המופיע בחז״ל פעמים רבות, שהקב״ה מנהיג את עולמו באופן הבא: ״לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהלים סו, ה).
וכך דרשו חז״ל במדרש רבה (בראשית ל, ח; שמות ב, ד. ובמדרש תנחומא וישב ד׳, בשלח א) וחידשו וגילו לנו גילויים מפתיעים ומסעירים עד מאוד:
כל מקום שנאמר: ״היה״ - סימן שהיה מתוקן לכך;
האדם - היה מתוקן למיתה, שנאמר: "הֵן הָאָדָם הָיָה" (בראשית ג, כב).
והנחש - היה מתוקן לפורענות, שנאמר: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם" (בראשית ג, א).
ויוסף - היה מתוקן לרדת למצרים ("וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם" שמות א, ה) ואז למשוך אחריו את בית ישראל.
ומשה רבנו - היה מתוקן להיות הגואל, שנאמר: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה" (שמות ג, א).
העולם היה מלכתחילה מתוקן למיתה.
ואם כולם היו ״מתוקנים לכך״ - בטלה הבחירה, ומה שייך שכר ועונש?!
דרכי ה' יתברך!
מבאר העץ יוסף (תנחומא שם) יסוד עצום ונשגב עד מאוד:
לעולם מה שגזרה חוכמתו יתברך יבוא לעולם - אולם מדרכי ה׳ יתברך שהוא איננו מכריח את האדם לקבלו, כי אם מסובב בחירה לאדם, ובמעשיו שלו מוציא אותם אל המציאות.
והאדם הוא בעל בחירה גמור ואיננו מוכרח במעשיו!
וכך העולם נברא באופן שהמיתה כבר היתה בעולם ביום הראשון בדמות מלאך המוות.
והאדם יכול היה לבחור שלא לאכול מעץ הדעת - ונתלה בעלילה שאם יאכל, הוא זה שגרם למיתה בעולם.
וכך הוסיפו חז״ל במדרש תנחומא (שם) וביארו באותו האופן את שעבוד מצרים: הקב״ה ביקש לסובב את גזֵרת ברית בין הבתרים - וכיצד ירדו למצרים?
ולכן גלגל ה׳ יתברך את ענין כתונת הפסים, ואהבתו של יעקב לבנו מחמד ליבו - יוסף. ומעתה העמיד את האחים במבחן הגדול - קנאה...
ובאותה שעה האחים בחרו לקנא, לשנוא ולבסוף גם למכור את יוסף לעבד!
וכך הגיעו כולם למצרים, ונתקיֵּם רצון ה׳ יתברך שירדו לגלות במצרים, וזהו: "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם".
ומעתה מתבאר מדברי חז״ל שחטא המרגלים גם הוא בא בעלילה. כי האמת היא שמלכתחילה רצון ה׳ היה שישהו במדבר ארבעים שנה, וזאת כדי שהתורה תתיישב בליבם.
הקב"ה חפץ להיטיב עם האדם בזכות ולא בחסד!
והעץ יוסף בשם היפה תואר (וישב) מוסיף ומעמיק – אם רצון ה׳ היה להביא מיתה לעולם - שיגזור כך מלכתחילה, ומדוע להביא זאת בעלילה כתוצאה מחטא עץ הדעת? ואם רצון ה׳ היה שישהו במדבר במשך ארבעים שנה, למה צריך עלילה של חטא המרגלים - "מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל"? ובפרט שבכל המקומות הללו מתבאר בתורה במפורש שאדם הראשון נענש במיתה על חטא עץ הדעת, ועַם ישראל נענשו על חטא המרגלים - ואם עזר כך מראש, הלוא אין להם בחירה בדבר, ומדוע נענשו?
מבאר העץ יוסף חידוש פלאי –
הקב״ה ברוב רחמיו חפץ להיטיב לאדם בזכות ולא בחסד, וממילא כל תכלית בריאת העולם הזה היא לגבור ולנצח את היצר הרע. ולשם כך מוכרחים לברוא את היצר הרע - והמלחמה כנגדו תהיה מלחמת חייו של האדם בעולם הזה.
ומשעה שנברא היצר הרע - שוב צריך לגזור מיתה בעולם - כי לא שייך לגבור על היצר בלא שיזכיר לו את יום המיתה. והמיתה בנוסף גם נצרכת כדי לכפר על עוונותיו!
וממילא בחטא עץ הדעת הקב״ה בעצם שכנע את אדם הראשון למה צריך מיתה בעולם.
כי לולי החטא, בוודאי היה האדם אומר לה׳ יתברך: למה תמית אותי בלא עוון?!
לכן נתנסה בעץ הדעת - וראה שבקל נפל!
וזהו עומק דברי חז״ל שדרשו את מאמר הפסוק: "נוֹרָא עֲלִילָה" - כי בוודאי הקב״ה איננו גורם לאדם שיחטא, שאם כך ודאי שלא שייך שיענש על מעשיו. אלא הבחירה תלויה ועומדת, והוכיח הקב״ה קבל עם ועולם שללא המיתה - לא שייך להתגבר על הנחש האימתני והנכלולי!
ורק אז אדם הראשון השתכנע והשלים עם הגזֵרה. וכך בחטא המרגלים - אם ה׳ יתברך היה מעכב את כלל ישראל במדבר לחינם במשך ארבעים שנה - היו מיד מתקוממים ושואלים: למה?!? הלוא סבלנו די במצרים, ולמה נתענה עוד במדבר? לכן הקב״ה משכנע את עם ישראל: ראו שניסיון קטן של חטא המרגלים - ועם שלם נופל בפח! וממילא אי אפשר להיכנס לארץ ישראל מיד - וטרם הגיע הזמן.
כי היו שקועים במצרים בתוך מ״ט (49) שערי טומאה, ולכן צריך הכנה של ארבעים שנה עם משה רבנו, בקדושה ובטהרה, בזיכוך המידות ולימוד תורה, ובד בבד אוכלים מן ושותים מי באר!
זאת כדי שהתורה תהיה נבללת בגופם - ואז ימשיכו ללמוד תורה בקדושה ובטהרה גם בארץ הקדושה.
[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת שלח לך מהספר הנפלא! 'תורת חסד'
באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!
למאמר הקודם: נסיון העושר או העוני - לחץ כאן].