הרב דניאל פריש זצוק"ל בעל 'מתוק מדבש'

היום בערב, י"ד שבט, תחול הילולת המקובל האלוקי הגה"צ רבי דניאל פריש זצ"ל, שחיבר ספרים רבים כאשר הנפוץ והמפורסם שבהם הוא ביאור מתוק מדבש על ספר הזוהר, בלשון שווה לכל נפש, עפ"י המפרשים בדרך קבלת האריז"ל זיע"א

לרגל יום השנה, לקט משיעוריו של כבוד הרב שליט"א שהובאו בשמו של בעל המתוק מדבש זיע"א

עורמת היצר הרע - לשלוט באדם...

הרב הצדיק המקובל ר' דניאל פריש זכרונו לחיי העוה"ב (בעל ה'מתוק מדבש') אומר: 'כשיצה"ר מבקש לשלוט באדם, הוא לא אומר לו: 'עשה כך וכך...' - כי הוא לא ישמע לו! מה הוא עושה? הוא מתנגב ללבו ואומר: 'מנהיג פלוני - כולו חנף! מנהיג אלמוני - כולו שקר! רק המנהיג שלך - הוא הצדיק האמיתי!!' 

וכשכל מנהיגי הדור הם כבר בעיניו כקליפת השום חוץ מהרב'ה שלו, אז לוקח עצמו היצר לרבי שלו וגם משחיר את פניו עד שנגמר בלבו: 'שגם אותו אחד שחשב עכשיו לצדיק וחכם – "תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (משלי כו, יב)... וכעת כשאין מנהיג אחד ראוי לשמו שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל, כבר הניח אותו עמוק בכיס יצה"ר והולך איתו לדרכו...!' 

גמר עליו. לא מלמד זכות, רק מלמד חובה: 'בזה יש בו מום, וזה יש בו זה, וזה יש בו חסרון וזה ככה וככה, רק הרבי שלי! אחר כך מראה לו ברבי שלו איזה משהו, אחת-שתים כאלה קטנות, 'אַה! אם הוא כזה אז מה הוא יותר טוב ממני?! וזה... וזה וזה...' אז אין לו רב'ה, אין לו רבה'! מי נהיה הרב'ה? - יצה"ר נהיה רב'ה זה שלימד אותו: שכולם הם לא רבס'... אז הוא נהיה רבי שלו ועכשיו הוא שם אותו בכיס והולך לדרכו. ככה, הוא לא אומר לו: 'תעשה עברה! תעשה עברה...' הוא נותן לו לראות מומים בכל מיני אנשים וככה הופך אותו בעצמו לבעל מום וזהו.

מתוך השיעור היכל הזכות - חלק יג 

על ידי שבועת שוא היה ראוי לבוא מבול מים לעולם 

ובזהר הקדוש ובזהר הקדוש פרשת יתרו (דף צא:) כתב בענין זה סוד נפלא (עפ"י הספר מתוק מדבש) וזה לשונו: "לא תשא" סוד זה כבר פירשו החברים. לפי שכשהקב"ה שתל וברא את העולם השקיע ונעץ בתוך התהום צרור אחד שהוא חקוק בשם הוי-ה הקדוש הנזכר בפסוק זה "לא תשא את שם "ה' אלקיך" לשוא".

והטביע אותו בתוך התהום, והיינו האבן שתיה הנמצאת במקום המקדש, והיא מגעת עד תחתית הארץ ונוגעת במימי התהום להכניעם שלא יתגברו לשטוף את העולם, וכשמימי התהום רוצים לעלות לשטוף את העולם עבור איזה עון שראוי לבוא עליו מבול כגון גזל ועריות, והשחתת זרע (והגם שהמים יודעים שבועת ה' שלא יביא עוד מבול לעולם מכל מקום כדי להראות שמקנאים לשמו הגדול הם רוצים לעלות) אבל הם רואים את סוד שם הקדוש החקוק על הצרור ההוא, ושבים ונשקעים וחוזרים לאחור. וגם שם הזה קיים בתוך התהום עד היום הזה.

ובשעה שבני אדם נשבעים שבועת שקר, שעי"ז כביכול מתישין כח של מעלה, הצרור ההוא עולה לקבל להשבועה ההיא, כיון שרואה שהוא שבועת שקר, אז הצרור ההוא שהיה עולה חוזר לאחוריו, ומימי התהום הולכים ושטים ועולים, והאותיות של שם הקדוש שחקוקות באותו הצרור פורחות תוך התהום ומתפזרות, והמים רוצים לעלות לכסות ולשטוף את העולם ולהחזירו כבראשונה שהיה העולם מים במים. 

עד שהקב"ה מזמין לממונה האחד הנקרא עזריאל שהוא מלאך העזר הנמשך מן החסד שהוא שם א-ל. לכן נקרא עזריאל שהוא ממונה על שבעים מפתחות בסוד שם הקדוש. וחוקק בו אותיות השם כמקודם, ואז העולם מתקיים והמים חוזרים למקומם. לפי שנשבע הקב"ה שלא יביא עוד מבול לעולם. וזה שכתוב "לא תשא" ותעלה "את שם ה' אלקיך" החקוק על התהום "לשוא́ " פי' ע"י שבועת שוא. 

מתוך השיעור: שבועת שווא אחת דוחה מאה זכויות חלק ד'

בְּשַׁבָּת זוֹכֶה כָּל אֶחָד לְכֶתֶר קָדוֹשׁ וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ;

כִּי הִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם זוֹכֶה לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה – "זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת" וְכוּ', הוּא מִתְעַלֶּה בְּסֻלַּם הַמַּעֲלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁהוּא זוֹכֶה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם

וְהִנֵּה בְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְכָךְ, כִּי בְּשַׁבָּת זוֹכֶה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לפי מַדְרֵגָתוֹ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זוהר חדש בראשית דף כא), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אָמַר רַב נַחְמָן, נֶפֶשׁ יְתֵרָה נִתּוֹסֶפֶת בָּאָדָם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת,וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁשּׁוֹרָה עַל הָאָדָם בְּשַׁבָּת וּמַכְתִּירָה לָאָדָם בְּכֶתֶר קָדוֹשׁ כְּכִתְרֵי הַמַּלְאָכִים. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל זוֹכֶה בְּשַׁבָּת לְרוּחַ שֶׁל קְדֻשָּׁה שֶׁמֻּכְתָּרִים בָּהּ הַמַּלְאָכִים - וְהִיא כְּאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁעֲתִידָה לִשְׁרוֹת עַל הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. עַד כָּאן דְּבָרָיו.(על פי ביאור המתוק מדבש).

מתוך השיעור: מהות השבת והשמחה בה - חלק כב 

גְּדֻלַּת וּמַעֲלַת סְעוּדוֹת הַשַּׁבָּת

וּמְגַלֶּה עוֹד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקוני זוהר תיקון יט דף לח ע"א עפ"י ביאור המתוק מדבש), שֶׁכָּל מִי שֶׁמּוֹסִיף בְּעֹנֶג שַׁבָּת, מִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק (ישעיה סא יא) "וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ". כְּלוֹמַר, כְּמוֹ שֶׁהַצַּדִּיקִים מְתַקְּנִים בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ תִּקּוּנִים נוֹרָאִים וַעֲצוּמִים מְאֹד עַל יְדֵי לִמּוּד הַקַּבָּלָה בְּגַן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר בָּהּ יֵשׁ גַּן סְדָרִים, כְּלוֹמַר נ"ג פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה, כָּךְ מַמָּשׁ מְתַקֵּן כָּל אָדָם עַל יְדֵי עֹנֶג שַׁבָּת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִכְבוֹד שִׂמְחַת הַשַּׁבָּת.

מתוך השיעור: 'מהות השבת והשמחה בה - חלק יג - שלש סעודות שבת'

האוכל נבלות וטרפות אין לו חלק באלוקי ישראל והוא משוקץ לעולם הבא

כך מובא בזהר, פרשת שמיני, דף מ"א ע"ב, פירוש 'מתוק מדבש'.

לכתבה - לחץ כאן.

קרדיט: תמונת הרב דניאל פריש זצ"ל באדיבות: 'בית הזוהר 'מתוק מדבש'' - ישר כוחם!