מאמר: 'שתיקה' על פרשת ויגש מהספר הנפלא: 'תורת חסד'

שתיקה

א כיצד יתכן שסיבב יוסף צער ואימה לאחיו בנימין על ידי הטמנת הגביע באמתחתו בו בזמן שבנימין מעולם לא חטא כלפיו כי הרי לא היה שותף כלל לחטא המכירה?

 ב מי הראשון מבין האחים שידע ש: "צָפְנַת פַּעְנֵחַ" (בראשית מא, מה) הוא בעצם יוסף?

 ג כיצד הגיבו השבטים כשנתגלה הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן (בראשית מד, יב)?

 ד מדוע בית המקדש נבנה דווקא בחלקו של בנימין?

 ה איזו צניעות היתה בשאול ומדוע "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" (אסתר ב, כ)?

 ו כיצד זכה דוד המלך להיות רגל רביעי במרכבה?

 ז מפני מה לא נקם דוד המלך בחייו בשמעי בן גרא שקיללו "קְלָלָה נִמְרֶצֶת" (מלכים-א ב, ח) אלא רק בשעת מותו ציווה לשלמה בנו: 'להוריד את שיבתו בדם שאול'? והלא בדרך כלל אדם נוקם מיד ואילו בסמוך למותו הוא מרגיש שהכל הבל ואז מוחל וסולח?

יוסף מגלה לבנימין את זהותו

בתחילת הפרשה ניגש יהודה ודיבר עם יוסף קשות וכל זאת למען לא יקחו את בנימין לעבד במצרים ויש לברר האם בנימין חשש מעונש כל אותו הזמן?

והנה במדרש רבה (צב, ה) מסופר: שבשעה שיוסף סעד עם האחים ישבו כולם בשולחן אחד יהודה ראשון לפי שהוא מלך ולאחר מכן ראובן וכן הלאה לפי הסדר חוץ משניים שלא ישבו עמם יוסף ובנימין שכן אמר יוסף: 'לבנימין אין אמא וגם לי אין ולכן נשב יחדיו' ויאכלו "וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (בראשית מג, לד). 

ובספר הישר מתואר ההמשך המפליא שהיה לאחר מכן:

'יוסף פנה לבנימין ושאל אותו: 'כמה בנים יש לו?' 

אמר לו: 'עשרה' 

אמר לו יוסף: 'מה שמותם?' 

השיב לו בנימין: 'כל שמותיהם על מה שארע לאחי יוסף' 

הביא יוסף לפניו ספר מפת הכוכבים ואמר לבנימין: 'שמעתי כי העיברים יודעים בכל חכמה הבט בספר זה ותאמר לי היכן יוסף?' 

התבונן בנימין ותמה מאוד אמר לו יוסף מה ראית ועל מה תתמה אמר לו בנימין: 'רואה אני שאחי יוסף יושב איתי פה על הכסא' 

אמר לו יוסף: 'אני אחיך אבל אל תגלה את הדבר כי נשאר לי עוד משהו אחד לבדוק ראה אשלח אותך איתם ואטמין את הגביע באמתחתך ואז רצוני לראות אם ילחמו וימסרו נפשם עליך ורק אז אווכח כי ניחמו על אשר עשו לי ואתודע אליהם'.

היו שבטים מכים אותו

אם כן מבואר היטב: שיוסף כלל לא ציער את בנימין כי בנימין מלכתחילה ידע את כל הענין וברי היה לו שכלל לא יענש על גניבה שלא עשה ויתר על כן ידע בנימין שהמלך הוא אחיו והנה תיכף יתגלה לאביו ולאחיו. ויש אומרים: שבנימין כלל לא ידע שאחיו מכרו את יוסף אלא רק ראה את הכתונת עם הדם ושמע מה שאחיו סיפרו ליעקב ש: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ" (בראשית לז, לג) ולפי זה יוצא שרק ברגע זה נודע לבנימין על המכירה עצמה ועל החלומות שהתגשמו.

והנה כשהלכו בדרך עצר אותם מנשה: "לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה?" (בראשית מד, ד) חיפשו בכל השקים ומצאו את הגביע באמתחת בנימין ומבואר במדרש (תנחומא י): 'היו השבטים מחבטין על כתפיו של בנימין היכו את בנימין ואמרו לו: 'גנב בן גנבת! ביישת אותנו כפי שאמך רחל ביישה את אביך כשגנבה את התרפים!'.

 ומה עשה בנימין?

 הרי היה לו מה להשיב! הוא יכל לומר להם: 'אני הגנב?! והלא אתם גנבתם את אחיכם ומכרתם אותו! אתם ציערתם את אבא כ"ב (22) שנה!'

 אך בנימין שתק!!!

ובזכות זה זכה לשכר עצום בית המקדש נבנה בחלקו "בֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן" (דברים לג, יב) על בֵין כְּתֵיפָיו ושתק ועיין במדרש רבה (צב, ח) שנראה לכאורה שבנימין כן השיב להם אבל בפירוש מהרז"ו ביאר: שבעצם מנשה הוא זה שהשיב להם ובנימין שתק וכנראה כדי שלא יסתרו מדרשי חז"ל זה לזה.

ומנין לקח בנימין את הכוחות העצומים לשמוע עלבונות בו בזמן שהאמת הפוכה ובמקום להטיח באחים את האמת שומע עלבונו בשתיקה?

רחל הורישה את מידת השתיקה לששה מצאצאיה

בגמרא (מסכת מגילה דף יג') מבואר: שרחל שצנועה היתה ומסרה את הסימנים בשקט שלא יתפרסם המעשה זכתה ויצא ממנה שאול המלך ובשכר צניעות שהיה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר המלכה.

מבאר רש"י: 'שאול הוא דור עשירי (10) לבנימין ומרדכי ואסתר דור עשירי לשאול'.

אם כן רואים שהענין העצום של שתיקה שורשו ברחל אימנו והיא הורישה זאת לשלוש (3) מצאצאיה לבנימין לשאול ולאסתר.

אולם יש להרחיב את היריעה שכן נאמר בספר במדבר (כו, לט): "לִשְׁפוּפָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי לְחוּפָם מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי" מבאר הרוקח: בפסוק זה מופיעות האות פ' (7 פעמים) והאות מ' שש (6) פעמים.

האות פ' מרמז למי שיש לו פה ושותק והאות מ' מרמז למלכות ומדוע שש פעמים? כיון שמרומז על ששה מצאצאיה של רחל שידעו היה להם פה ושתקו.

שתיקת רחל

ותחילה נתבונן בשורש ברחל אמנו:

בפרשת ויצא התבאר באריכות שבמעשה מסירת הסימנים ויתרה רחל על דבר עצום שלא היה אף אדם בעולם שויתר על דבר גדול כמוהו רחל נתנה לאחותה להיות האמא של כלל ישראל שכל שושלת עם ישראל תצא מלאה!!!

שכן באותו זמן חשבה רחל שתהיה רק אשה אחת ליעקב.

יתר על כן ברבות השנים לאה קבלה דודאים מבנה ראובן ורחל לקחה אותם ובאה לאה וטענה: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?" (בראשית ל, טו) והרי רחל היתה אמורה מיד להשיב: 'האם אני לקחתי את יעקב?! הרי בעצם לא היית אמורה להנשא לו כלל אני ויתרתי לך!'

אך מה עשתה רחל? שתקה!

מבאר רבי שלום שבדרון זצ"ל: שבעצם לאה כלל לא היתה מודעת לכך שרחל ויתרה לה כי כשמסרה את הסימנים; חנ"ה חלה נדה והדלקת הנר. אמרה רחל ללאה: 'שאלו הם מצוות האשה' וגם כעת רחל לא גלתה ללאה שהיא זו שויתרה לה שהיא זו שאיפשרה ללאה בכלל להנשא ליעקב אלא מה עשתה רחל? שתקה!

שתיקת בנימין

שתיקת בנימין ושתיקה זו הכח האדיר לגבור על היצר הבוער בפנים להתבייש ולשתוק המשיכה הלאה לששה מצאצאיה של רחל וכולם קבלו על זה שכר עצום:

הראשון הוא בנימין שמע עלבונו ושתק וקיבל על כך שכר עצום בית המקדש נבנה בחלקו ובספרי (זאת הברכה) מבואר: מדוע נבנה בית המקדש בחלקו של בנימין? כיון שהוא נועד לכך שהשם יתברך ירחם על עם ישראל וכיצד יבנה מקום רחמים אצל שבט שלא ריחם על יוסף? על כן רק אצל בנימין אפשר היה לבנותו.

אולם כנ"ל במדרש: "וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן" - זכה בנימין שבית המקדש ישכון בחלקו על שהיכוהו בין כְּתֵיפָיו ושתק. ועל כן גם האבן האחרונה בחושן שמה: "יָשְׁפֵה" (שמות כח, כ) והיא כנגד בנימין – 'יש פה ושותק!'

צניעותו של שאול

השני הוא שאול המלך הלך שאול לחפש את האתונות שאבדו לו ובדרכו נכנס אל שמואל הנביא כדי להעזר בו והנה לפתע התבשר: שהוא יהיה המלך של כלל ישראל!

בדרך חזרה פגש שאול את דודו שאל הדוד: 'היכן היית?' 

אמר לו שאול: 'חיפשתי ומצאתי את הָאֲתֹנוֹת' "וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ" (שמואל-א י, טז). קוראת הגמרא למעשה זה: 'צניעות'! ומבאר המהרש"א: ששאול לא פירסם את מעלתו: "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ" (משלי כז, ב) ואיזה שכר עצום קיבל על כך? מלוכה! על צניעות על שתיקה.

יונתן ומיכל

השניים הנוספים הם יונתן ומיכל שניהם ילדיו של שאול יונתן עזר לדוד לברוח מאביו בו בזמן שידע שהוא זה שאמור להיות המלך הבא אבל יונתן הסכים לוותר על המלוכה ולהיות משנה לדוד המלך הוא לא הסגיר את דוד אלא שתק וכך גם מיכל סייעה לדוד בעלה לברוח ושתקה.

אסתר שותקת

ומרדכי ואסתר משלימים את ששת צאצאיה של רחל. שותקים: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ" (אסתר ב, כ) מבאר העץ יוסף: 'הלא אסתר יכלה להתפאר שהיא מגזע תרשישים בת מלכים משאול המלך!' אבל אסתר לא התהדרה בכך.

ושנים רבות חשב אחשורוש: 'שאין כל ייחוס לאשה שהוא נשא! הוא אפילו לא ידע מאיזה עם היא' אלא רק לבסוף כשמרדכי ציווה גילתה אסתר שהיא יהודיה מצאצאי שאול המלך או אז פנה אחשורוש ביתר כבוד לאסתר המלכה.

והמסקנה מכל האמור: על שתיקה על צניעות שלא להתהדר בכבוד וקל וחומר שלא לפגוע בזולת אפילו שהאמת עמך על ידי זה זוכים לשכר עצום: למלוכה למקום בית המקדש.

דוד המלך רגל רביעי במרכבה

ולסיום תובא עוד שתיקה מופלאה ומתן שכרה המפואר בצידה:

בזוהר הקדוש (משפטים קז') מבואר: שדוד המלך למרות כל היסורים שעבר בימי חייו הבזיונות ממשפחתו רדיפת שאול המלך אבשלום בנו שמרד בו ורצה להורגו ועוד כהנה וכהנה מכל מקום היסורים הקשים ביותר שלו היו משמעי בן גרא.

כיון ששמעי בן גרא היה ראש הסנהדרין וכשברח דוד המלך מבנו קללו שמעי "קְלָלָה נִמְרֶצֶת" ועיפר אותו בעפר.

והדבר נורא למתבונן עם כל היסורים שעברו על דוד בימי חייו הביזיון מהזולת היה הקשה מהכל!!

ובילקוט שמעוני (מלכים-א רמז ער') מבואר באופן הברור ביותר מה אמר שמעי: "קְלָלָה נִמְרֶצֶת" ראשי תיבות; נואף הוא מואבי הוא רוצח הוא צורר הוא תועבה הוא.'

דוד המלך הושפל עד התהום אולם כיצד הגיב דוד המלך? שתק!!!

ומה קיבל על כך?

אומר החפץ חיים (שמירת הלשון שער ב' פרק ח') אמרו חז"ל: 'באותה שעה זכה דוד המלך להיות רגל רביעי במרכבה!!!'

ובגמרא (מסכת ברכות דף לב') מבואר: 'שיש ג' (3) רגלים לכסא ה' והם; אברהם יצחק ויעקב והראיה שבחטא העגל כשרצה הקב"ה להשמיד ח"ו את כלל ישראל וליצור עם חדש ממשה אמר משה רבנו להקב"ה: 'אם כסא של שלוש רגלים לא עמד בפניך איך יעמוד כסא של רגל אחד?'.

ועיין ברש"י שם שמבואר: שבכסא ה' יש שלוש רגליים אבל במרכבה יש ארבעה (4) רגליים וכמו כן אומר השל"ה הקדוש: 'שאף על פי שאין קוראין 'אבות' אלא לשלושה מכל מקום אין במרכבה פחות מארבע'.

וכיצד זכה לזה? - על ידי שקיבל על עצמו את הדין באהבה!

דוד המלך עזר למי שפגע בו

שכן עבדי דוד רצו לפגעו בשמעי אך לא הניח להם דוד המלך לקנאות לכבודו אלא קיבל על עצמו את הדין באהבה ואמר לעבדיו: 'שהקב"ה ציווה על שמעי לקלל אותו!'.

והנה תמוה: מדוע דווקא בשעת פטירתו ציוה דוד המלך לשלמה בנו על שמעי בן גרא: "וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ... וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל"? (מלכים-א ב, ט) הלא דבר הוא שבדרך כלל אדם נוקם ונוטר מיד כשפגעו בו אולם בחלוף השנים הוא מוחל וסולח ובפרט בסמוך למיתתו כשהוא חש שהכל: "הֲבֵל הֲבָלִים" (קהלת א, ב) ודאי אינו נוקם ואילו כאן דוד המלך דוקא בשעת מותו ביקש כזו בקשה?

מבאר רבי משה חגיז ביאור עצום! פחד דוד המלך: שמא יענש שמעי לעולם הבא והרי עדיף לו שיענש כאן בעולם הזה לטובתו! ובאמת היה כך סיבב הקב"ה שיצא שמעי בן גרא מירושלים ועבר בזה על מצות שלמה המלך ומת וכופר עוונו.

ואם כן עצום הוא הדבר לא די שדוד המלך לא נקם בשמעי בן גרא אלא אדרבא דאג לטובתו!!!

וזו הסיבה שבמרכבה הושלם חסד אברהם, גבורה יצחק ותפארת יעקב עם מלכות דוד!

כששותק - כל העולם חי בזכותו, כאילו הוא רבי חנינא בן דוסא!

ושתיקה בשעה שעולבים באדם ובפרט כאשר יש לו מה להשיב להקהות את שיניו של הפוגע ובכל זאת הוא שותק זוהי גבורה שאין כמוה ועליה קיבלו גדולי עולם שכר עצום כמבואר לעיל.

ולכן במסכת שבת (דף פח', ב') מובא: תָּנוּ רַבָּנַן: 'הנעלבים ואינם עולבים, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין, עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין — עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״' (שופטים ה, לא).

כלומר הגמרא מבארת שאין מספיק לשתוק ולשמור את הכעס בפנים! אלא מדברת הגמרא על אדם שהוא בדרגה כה גבוהה עד ששומע חרפתו מאדים מבושה ואף על פי כן שמח בְּיִסּוּרִין!

או אז נעשה אהובו של מקום על גבורתו העצומה כי אם הוא יכול לשמוח בכזו שפלות אות הוא שמאמין בהקב"ה באמונה שלמה: 'שאין חבירו מזיק לו אלא הקב"ה עצמו שלח אותו שליח לנסותו ולרוממו!'

ודרגתו כל כך גבוהה עד שבגמרא (מסכת חולין דף פט'): 'אמר ר' אילעא: 'אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את פיו בשעת מריבה! שנאמר: "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" (איוב כו, ז).

מבאר האור יהל (ב' ויצא): 'ישנם שני מאמרי חז"ל המורים על שורש אחד שיכול העולם כולו להתקיים בזכות אדם אחד: 

במסכת ברכות (דף יז') מפורש! ש: 'כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזּוֹנִין בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי!' ובמסכת חולין כתוב: 'העולם מתקיים בשביל מי שבולם פיו בשעת מריבה'.

זאת אומרת שכשעומד בניסיון הוא זוכה להיות ממש כרבי חנינא בן דוסא יש על כתפיו זכויות עצומות של קיום כל העולם בזכותו כאילו הוא הגדול שבדור.

ואם לא די בכך מבאר החפץ חיים (שמירת הלשון שער ב') עד כמה צריך האדם לשמוח ולהיות מאושר כאשר מעליבים אותו:

שכן כתוב (מסכת ראש השנה דף יז'): 'רָבָא אָמַר: 'כׇּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו — מַעֲבִירִין לוֹ עַל כׇּל פְּשָׁעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״ (מיכה ז, יח) לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן — לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע!'.

והרי אפילו אם ימחקו לאדם עבירה אחת בלבד כדאי לו מאוד לשתוק בעבור זה על אחת כמה וכמה כשמעבירים ומוחלים לו על כל העבירות ולא רק על מה שחטא בשוגג אלא גם על פשעים הכל נמחק!

ולפי זה נבין בנקל כיצד יתכן שאדם ישתוק יאדים מבושה ובו זמנית שמח 'עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין' כי ודאי שישמח הלא כל עוונותיו נמחקים!

אבל הכל בתנאי אחד שיאמין בהקב"ה באמת! ואז ישתוק!

[קרדיט: מאמר זה 'שתיקה' על פרשת ויגש מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!]

לצפיה בדרשת כבוד הרב שליט"א ע"פ מאמר זה: 'יוסף הצדיק עושה מהפכה במצרים' יבנה 03.01.2024 - לחץ כאן.