מעשה ברב יעקב גלינסקי זצ"ל שהוזמן לאזכרה בה התנגדו ללימוד משניות ואמירת קדיש...
'אספר לכם מעשה שהיה' מספר הרב גלינסקי: 'ידוע שאני נושא בנטל החזקת מוסדות תורה, פנה אלי אחד מעובדי החברא קדישא,
סיפר: שלמחרת היום בארבע אחר הצהריים תתקיים אזכרה ליהודי עשיר הטמון שם. אזכרה. המשפחה מבקשת אדם שישא דברים במעמד וישלמו לו בעין יפה.
שאלתי: 'הוא היה שומר תורה ומצוות?'
אז ענה לי האיש מהחברא קדישא: 'הוא אינו קבור בחלקת שומרי שבת'.
- 'אז בשביל מה צריכים אותי, לקישוט האירוע?' שאל הרב גלינסקי.
למחרת באתי, היתה זו הפעם הראשונה שהשתתפתי בכזה טקס, וגם האחרונה. הם הגיעו קבוצות קבוצות, המשפחה, החברים, השותפים והעובדים, כל קבוצה הביאה זר עטור בסרט שחור. הניחו את זה בטקסיות על המצבה וחזרו לאחור לשלב ידים. כמו שאתם רואים בטמבלויזיה כל הזמן.
ואמרו לרב גלינסקי: 'כבוד הרב, בבקשה! לא משניות, לא תהילים ולא קדיש, זה הבקשה של המשפחה'.
ז"א הם רצו רק שיגיד איזה דברים יפים כאלה ואחרים שיהיה להם קישוט.
'החלטתי: כפרה על הכסף, כאן יש להקהות שיניים! פתחתי ואמרתי: 'חשבתי לומר דברים בשם בני המשפחה, החלטתי לומר דברים בשם הנפטר. אחד מן השניים, או שיש נשמה נצחית שבפטירתו של האדם היא עולה למרום למסור דו"ח ולקבל שכר או עונש, או שאין נשמה ומותר האדם מן הבהמה אין, אדם ובהמה זה בדיוק אותו דבר, מתים, הופכים להיות עפר, אחד משתיים'.
אז עכשיו שואל הרב גלינסקי את המשפחה: 'אם אין נשמה למה מביאים פרחים? הרי לא נשאר כלום! ואם יש נשמה אז פרחים היא צריכה?! הרי ביד מוקיריה של הנשמה להקל את עונשיה של הנשמה ולהרבות את שכרה במרום, אם יאמרו 'קדיש', אם יקראו מזמור תהילים או ילמדו משנה.
משל למה הדבר דומה? לעני מזה רעב ולשונו נשטה בצמא, מתחנן לפרוסת לחם ולגימת מים, ומה מציעים לו? זר פרחים.
לא כנס זכרון עשיתם כאן, אלא כנס התעלמות!'
- 'איני צריך לומר' אומר הרב גלינסקי: 'שתרומה לא קיבלתי, אבל כעבור שנה וחצי פגש אותי אותו עובד חברא קדישא
ואמר לי: 'לא תאמין! אבל השנה הם הביאו זרי פרחים ואמרו תהילים וחתמו בקדיש'.
אז הדברים שאמר להם הרב גלינסקי נכנסו לתוך ליבם.