פרשת צו | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב לכולם, ברוכים הבאים.

בשבוע שעבר דיברנו

על העניין של, הזכרנו את העניין של חד גד ים

בצורה חינוכית,

שמתאר את הגדילה של הילד שאבא שלו לא חינך אותו כי היה עסוק בפרנסה וכולי.

אז שם אמרתי

שאנחנו לומדים מהחתול,

הגמרא אומרת שלומדים ממנו דרך ארץ.

והתכוונתי לומר צניעות.

דרך ארץ, מדובר שם על גבי התרנגול,

והצניעות זה מהחתול שהוא, כמו שאמרתי שם, שהוא מסתיר את מעשיו.

אז

עשינו הגהה.

יש מושג שהרבה פעמים אני שומע את האנשים אומרים,

עברנו את פרעה,

נעבור גם את זה.

ואני שואל אתכם,

מי עבר את פרעה?

אומנם פרעה היה גובה אמה,

אבל אף אחד מאיתנו לא עבר אותו,

ועם ישראל לא עברו אותו.

אילולא הקדוש ברוך הוא,

שהעביר אותנו מפרעה.

עד היום היינו עם פרעה.

אז המושג עברנו את פרעה זה פשוט מושג של כוכיב עוצם ידי.

עברנו את פרעה, כוחותינו ניצחנו.

אז נא לדייק בבקשה, אנחנו לא עברנו את פרעה. הקדוש ברוך הוא הציל אותנו

מידיו של פרעה.

לגבי ברכת האילנות,

שאל אותי מישהו

למה אומרים

בברכה

אילנות טובות.

למה שמה מופיע בלשון נקבה?

אתה צריך לדעת

שהמילה אילן בכל התנ״ך

היא מוזכרת

בספר דניאל.

וזה שם

רובו ככולו של כל הספר הוא בארמית.

למה הכי המילה אילן כנראה שורשה מהשפה הארמית.

ובארמית אנחנו אומרים אילנה.

אנחנו לא אומרים אילן בארמית, אומרים אילנה.

רק איך אומרים? עברתו את זה לאילן.

אבל במקור זה אילנה.

אז כנראה בגלל זה אומרים,

אילנה כן, אילנות טובות.

יכול להיות שזו התשובה, אולי.

לא מצאתי משהו אחר.

אולי זו הסיבה.

לפני שנתחיל את דברי התורה שקשורים לפסח,

אם נספיק גם את פרשת שבוע,

לפי העניין.

אז רציתי לספר

שני סיפורים שנתבקשתי בשבוע שעבר לספר,

שקשורים

להשגחה פרטית

שבדידי הווה עובדה.

סיפור אחד זה על מכירת חמץ,

וסיפור שני זה על בדיקת חמץ.

מכירת חמץ,

באחת הפעמים

כשמכרתי את החמץ,

הייתי נוהג למכור את החמץ

אצל הרב שלום נגר רבה של אריאל,

שהוא גר בראש העין.

וכך במשך שנים הייתי מוכר אצלו את החמץ.

באחת הפעמים, בשנה אחת,

כשישבתי לכתוב את הפירוט של איפה שנמצא החמץ,

אז הוא ניגש אליי

ואומר לי,

תוסיף

בכל מקום שהוא נמצא.

אף פעם הוא לא אמר לי את זה.

דווקא באותו פעם,

אני מדבר לפני הרבה שנים, לפני עשרים ומשהו שנים,

הוא אמר לי, תוסיף בכל מקום שהוא נמצא.

הוספתי.

חוץ מהפירוט, כתבתי, ובכל מקום שהוא נמצא.

בליל הסדר,

אשתי ביקשה שאני אביא את המצות

השמורות מהמקרר,

מהחלק העליון של המקרר, הפריזר.

אני פותח את המקרר

ונהיה לי חושך בעיניים.

מה קרה?

כשניקינו את כל הבית

ואת המקרר וכו' וכו',

משום מה

הייתה אי-הבנה ביני לבין אשתי,

ואת הפריזר

לא הוצאנו משם את החמץ.

ואני רואה מולי

חבילה של ג'חנון

שמרחם.

באותו רגע לא ידעתי מה אני עושה עכשיו, מה הולך פה?

מאיפה זה בא?

אז נזכרתי שמשמיים

הרב שלום אמר לי,

תכתוב, הוא בכל מקום שהוא נמצא.

ואז בעצם זה מכור.

אז

מה שנשאר לי לעשות זה רק

לעשות מחיצה.

ולהשתבח שמו לעד, ניצלתי

מבל יימצא,

שמרחם.

מאז למדנו ככה.

להשתבח שמו.

עוד סיפור

שהיה לי בבדיקת חמץ.

אתה סולח לי, נכון?

בבדיקת חמץ באחת השנים, גם כן לפני עשרים ומשהו שנה,

אחרי, סליחה, אחרי שרפת חמץ, אחרי ששרפתי כבר את החמץ,

כעשר דקות אחרי זה,

נסעתי לחנות שלי בראש העין.

הילדים היו שם בחנות, הילדים הקטנים שמרו לי על החנות.

הם היו בגילאי 12, 14, שני הבנים שלי.

ואני מגיע לחנות, ואני שואל, הכל בסדר? ואמרו לי, כן, אבל הכל בסדר.

אמרתי להם, טוב, אז אני עושה עוד איזה גיחה

לאיזשהו מקום, ואני תכף חוזר.

יום לפני כן,

לפני הבדיקת חמץ, ניקיתי את הרכב.

ובבגז, שם מאחור,

הייתה המטחן,

היה לי את המטף,

והוא היה מפורק.

לא יודע איך התפרק, אז החזרתי את כל החלקים של המטף,

החיצוניים,

ואז בעצם, איך אומרים, למדתי להשתמש בו יותר טוב.

כשיצאתי מהחנות,

ממש, נסעתי כמה מטרים,

ופתאום אני שומע את אחד הילדים שיוצא מהחנות וצועק לי,

אבא, אבא, שרפה, אבא, שרפה!

לא הבנתי.

רגע, יצאתי מהחנות, מה אבא שרפה?

עצרתי את הרכב בצד,

רצתי לחנות.

אני לא מבין על מה הוא מדבר בכלל.

אני נכנס לתוך החנות,

ואני רואה להבה,

ממש להבה ענקית,

בחנות.

החנות הייתה מורכבת משני חלקים.

צד אחד זה חנות, צד אחד זה משרד

של הארגון שלי.

אז בצד של המשרד

היו הרבה מדפים,

עם הרבה דפים, עם קלטות, אז זה היה קלטות.

ואני רואה שם את כל הזה באמצע עולה בלהבה.

אתה לא מבין מאיפה זה בא. רגע, הייתי פה, בחנות לא היה שום דבר.

אז מייד,

מחשבה ראשונה, עלה לי מטף.

ובחנות היה לי מטף תלוי בקיר.

הוצאתי את המטף.

כבר הייתי מיומן מאתמול

עם המטף שברכב.

שלפתי את הנצרה,

לחצתי כלפי מטה,

בלחיצה אחת הכל נכבה.

שתבח שמו לענות.

טוב, אתה עומד מול זה ואתה מנסה להבין מי נגד מי, מאיפה זה בא.

ואז אני שואל אותו, את הילדים,

איך זה נהיה?

אז אומרים לי, לא יודעים.

פתאום.

ואז אני מסתכל,

ואני רואה שבצד השמאלי

יש שם תנור ספירלה

שהוא היה הספירלות לכיוון המדפים

והוא מחובר לחשמל.

ואז שאלתי, מי נגע בתנור?

אז הבן שלי אומר, אני לא נגעתי בו, אני הוצאתי את המטאטא משם מהפינה.

אז הבנתי מה קרה.

התנור היה מחובר לחשמל.

כשהבן הוציא את

המטאטא,

הוא נתן כנראה מכה ללחצן.

התנור נדלק,

הדליק את הדפים ואת הקלטות. זה עניין של שניות.

שתבח שמולן.

טוב, ברוך השם,

ברוך המציל.

התחלנו ל...

הבאתי פח,

את הפח הירוק,

ואנחנו מתחילים להכניס את מה שנשרף לתוך הפח.

איך שאנחנו מכניסים את הדפים לתוך הפח.

מה אנחנו מוצאים מאחורי הדפים

ואחד המדפים שם מאחורה, מאחורי כל הדפים והקלטות?

שקית עם סנדוויץ',

מאחורי הדפים.

קיצור, עשו לי בעור חמץ מנשמיא.

לא בדקת טוב?

השתבח שמולן.

סיעתא דשמיא, השגחה פרטית, השתבח שמול.

אז יצאנו, איך אומרים, בזול.

אבל מזה צריך ללמוד

לבדוק את החמץ כמו שצריך,

ברוך השם.

טוב,

ידוע שיש עניין של קמחא דפיסחא

ולא לחינם פרשת צו

יוצאת ככה

שבת הגדול.

ברשי הראשון של פרשת צו

אנחנו קוראים

צו את אהרון.

אומר רשי, אין צו

אלא לשון זירוז

מיד ולדורות.

ואז אומר רשי,

אמר רבי שמעון,

ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.

ובעולה יש חסרון כיס לכהן שכולה כליל.

אז אין מזרזין אלא למזורזין נשתבח שמו.

ויש הרבה אנשים שהם נזקקים.

יש מצווה גדולה לסייע בעניין של קמחא דפיסחא.

אז לחזק את העניין, אמרתי,

כתוב בחז'ל, כסף במילוי

הוה כפרה.

בפשט, מה שאתה יכול להבין,

כשאדם נותן כסף במילוי,

נותן כמו שצריך, לא בקמצנות,

אז זה נחשב לו כפרה.

כשנותן סכום

כמו שצריך.

אבל אם נבדוק,

נראה דבר מעניין.

כסף,

איך כותבים?

איך כותבים כסף? כ', ס', פ'.

כ' זה כפ'.

ס' זה ס', מ', כ'.

כ' פ' זה מאה.

ס' זה מאה עשרים.

פ' ה',

שמונים וחמש.

ביחד,

שלוש מאות וחמש.

כמה זה כפרה?

שלוש מאות וחמש.

יוצא שכסף במילוי, כשאתה לוקח את המילה כסף

עם המילוי שלה,

איך אומרים? תוכו כברו.

גם בפנימיות, גם בחיצוניות.

אז זה נחשב כפרה.

כשאתה נותן בשמחה, מהלב,

לא רק בשביל לצאת ידי חובה.

אז זה רמוז כסף.

במילוי, כשאתה ממלא את האותיות כסף,

אז זה יוצא כפרה כשאתה באשמה.

מאוד מעניין שבאלף-בית,

מה האותיות שקודמות

למילה כסף.

לפני האות כף יש לנו יוד.

לפני הסמך יש לנו נון.

ולפני הפה

יש לנו את האות עין.

מה יוצא?

עני.

הסתבח שמע.

אין סתם.

הכול מכתוב.

הסתבח שמע.

טוב,

בהגדה של פסח

יש לנו הרבה דברים,

יציאת מצרים, עניינים.

בואו נגיד לכם כמה חידושים מתוקים.

כתוב

שים סוף נס

מפני הנס.

ים סוף

נס

ברח

מפני הבורח. מי זה הבורח? יוסף הצדיק.

שברח מזלייכה,

אשתו של פוטיפר.

אני שואלת השאלה,

מדוע לא נפגע הים מפני משה ואהרון?

למה צריך להגיד שהוא נס מפני הנס, מפני אהרונו של יוסף?

למה לא מפני משה ואהרון?

ועוד.

איך

פנחס בן יאיר

בקע את הנהר?

מה, זה יותר גדול משה ואהרון? פנחס בן יאיר?

איך זה?

אז יש מתרצים

לגבי רבי רבי פנחס בן יאיר שהוא היה אחרי מתן תורה.

ואילו משה

היה לפני מתן תורה.

אך עדיין נשאלת השאלה,

מה תגיד לגבי יעקב אבינו?

יעקב אבינו גם היה לפני מתן תורה.

ומה נאמר אצלו?

כי במגלה עברתי את הירדן הזה.

אז איך נפגע

ליעקב הירדן

לפני מתן תורה?

אז אומרים, מתרצים,

שיעקב היה עמוד התורה.

עכשיו,

כשהשר של הים

סירב לבקוע את הים

אמר לו משה

שייבקע

מפני פיקוח נפש.

זה לא פיקוח נפש רגיל,

זה פיקוח נפש של עם שלם.

אמר לו השר של הים

שיילחמו במצרים.

מה, בשביל זה אני צריך

לחסות מעל הטבע, לבקוע את הים? שיילחמו.

אמר לו משה שהם לא יכולים.

לא יכולים להילחם עם המצרים.

למה לא יכולים?

בגלל שיש להם הכרת הטוב, למצרים.

איזה הכרת הטוב יש להם?

שהם השאירו אותם בארץ גושן.

אז השר של הים,

אמר, נראה לי שהתירוץ שלך נובע מעצלות.

אבל אז

שרו של הים ראה את ארונו של יוסף.

מה הוא ראה בארונו של יוסף?

הוא ראה

שכשהוא

יוסף נס מפני זליכה,

אז הוא היה יכול לקחת את המעיל שלו,

שזה היה בידיים שלה,

והוא לא לקח.

עכשיו יש מתרצים, למה לא לקחת את המעיל, יוסף? למה לא לקחת?

השארת ראיות, תחלים ראיות.

אז יש את ערוץ אחד שמתרץ,

בגלל שהוא לא רצה להישאר אפילו רגע,

כדי שהוא לא יתפתה.

הוא ברח מעצל הרע,

כשבורחים אז

לא משתהים.

אבל יש את התירוץ שקשור לעניין הזה,

שהיה לו הכרת הטוב גם כלפיה וגם כלפי בעלה,

על כל מה שהוא היה אצלם.

אז לכן,

היות שהוא השאיר בידיה את המעיל,

ובגלל זה, בגלל הראייה הזאת שהוא השאיר את המעיל,

כי הוא לא רצה להשתמש בכוח

למשוך את המעיל מידיה.

אז זו הייתה מסיבת הכרת הטוב.

אז השר השתכנע,

שרו של ים השתכנע,

שמה שאומר משה רבנו עכשיו,

שהיהודים לא רוצים להילחם עם המצרים משום הכרת הטוב,

אז היה לו בעצם ראייה ממי?

מיוסף.

כשהוא ראה את ארונו של יוסף,

היה לו ראייה שמה,

שגם יוסף, משום הכרת הטוב,

היה מוכן לשבת בכלא,

והעיקר לא להשתמש בכוח

נגד מי שהטיב לו.

אז גם הם, עם ישראל,

לא רוצים להשתמש בכוח כנגד מי שהטיבו להם

והסכימו שיגורו בגושן.

הם לא יכולים לגלות אותם, להעביר אותם.

כל זמן העבדות הם עדיין היו גרים בגושן.

וגושן הייתה הארץ הטובה במצרים.

שכונת עילית.

שם רחם.

עכשיו,

אצל יוסף

כתוב שמה

ויענוס

ויצא החוצה.

למה צריך לכתוב ויענוס

ויצא החוצה?

אלא מה?

כשהוא ברח,

הוא ברח מפניה.

הוא נס מפניה.

אבל איך שהוא יצא מהדלת

הוא יצא.

הוא הלך רגיל. הוא לא ברח.

בתוך הבית הוא רץ. הוא ברח.

איך שהוא הגיע לדלת ובא לצאת

הוא הלך רגיל.

למה?

שלא ירגישו האנשים

ויחשדו בו חלילה.

אז לכן,

כשהוא יצא מהבית,

אז הוא וייצא.

בפנים, ויענוס.

עכשיו,

מאיפה ידע יוסף

שאשת פוטיפר אינה מתכוונת לשם שמיים?

הרי היא באה ופיתתה אותו, ואמרה לו, וכולי, וכולי, וכולי.

איי, איי, איי.

והיא טענה שכל מה שהיא עושה זה לשם שמיים.

מאיפה הוא ידע שזה לא לשם שמיים?

אלא,

יצר הטוב מציע את הסחורה שלו פעם אחת.

תשמעו איזה כלל.

אבל כתוב שיצר הרע הוא כמו הזבוב, הוא נודניק.

וזה מה שכתוב,

ויהי כדברה אלה אל יוסף יום-יום.

לכן, מה אומר המשך הפסוק?

ואלה שמע אליה.

למה?

התבררה כוונתה.

שהיא, כמו יס ארורה,

שהיא כל הזמן מנג'סת.

אז מכאן הוא ידע שזה לא לשם שמיים.

ואכן, אנחנו רואים אחר כך

שהיא גרמה לכליאתו בכלא.

פרט מעניין נוסף שקשור למשה ויוסף.

משה רבנו,

כידוע, לא זכה להיכנס לארץ ישראל.

מה הסיבה?

כתוב שמשה,

יש הרבה סיבות, כן, מופיע בחז״ל, אבל אתם תשמעו עכשיו משהו,

חידוש מתוק.

משה,

כששמע שאומרים עליו

איש מצרי הצילנו מיד הרועים,

אז הוא לא מחה.

הוא לא אמר,

לא, לא, לא, איש עברי אנוכי.

הוא לא תיקן.

אבל יוסף,

שאמר

כי גנוב גונבתי מארץ העבריים,

זכו עצמותיו לקבר בארץ ישראל.

שמעתם?

מדהים.

עוד דבר שקשור לעניין.

כתוב, הים ראה וינוס.

הירדן ייסוב לאחור.

הירדן

ייסוב לאחור. אז מה נעשה?

אנחנו ניסוב לאחור באותיות הירדן.

קח את האותיות,

שהן מתחת לירדן.

ניסוב לאחור.

אז מה יש לנו מתחת לאות ה'?

יש לנו את האות ד'.

מה יש לנו מתחת

ליוד?

ט'.

מה יש לנו מתחת לר'?

ק'.

מתחת לד'?

ג'.

מתחת לנון?

מ'.

האותיות שיש לנו מתחת לירדן,

הירדן ייסוב לאחור.

גימטריה,

156. כמה זה יוסף?

156. לכן הים ראה וינוס.

מה ראה?

ראה את יוסף.

איפה זה רמוז?

הירדן ייסוב לאחור.

אם תיקח את הירדן,

תסתכל לאחור, תראה יוצא לך יוסף.

זה מה שראה הים.

הים ראה וינוס. את מי? את יוסף.

שזה אותיות, הירדן ייסוב לאחור.

אה?

חזק ביותר.

טוב.

כתוב שאחת הסיבות

אצל משה רבנו

שהוא נענש. שהוא נענש.

במקום לדבר על הסלע הוא היכה בו.

פעמיים.

ובפסוק כתוב

את המילה האמנתם.

שלא האמנתם להקדישני.

יש מלעיל ויש מלרע. יש האמנתם

ויש האמנתם.

מה ההבדל בין שניהם?

האמנתם זה אתם.

האמנתם? האמנתם או לא האמנתם?

אבל זה מדובר על מי שאני מדבר איתו.

כשכתוב במילה האמנתם

אז זה לגרום אמונה למישהו אחר, לאחרים.

אז ברגע שאתם לא האמנתם

דהיינו לא גרמתם אמונה לאחרים

על ידי זה

שלא דיברתם אלא הקיתם.

ואז יש להם סיבות להגיד שאולי זה ככה ואולי זה ככה.

אז התמעט הקידוש השם.

כי מי שקורא ככה רגיל ולא יודע את ההבדל אז לא מבין מה משה רבנו ואהרון לא מאמינים.

בטח מאמינים.

אז מה זה לא האמנתם?

אלא הכוונה שמיעטו את האמונה

בפעולה שלהם.

עכשיו כתוב בחזל

מילה בסלע משטוקה בטרנד.

מה זה מילה בסלע משטוקה בטרנד?

בפשט

אם אתה אומר מילה כמו שצריך

אז מגיע לך סלע למטבע.

מגיע לך סכום מכובד.

אבל משטוקה?

אם אתה שותק?

בטרנד. מגיע לך שתי מטבעות כאלה.

כי הגדולה היא לשתוק יותר מאשר לדבר משהו...

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

‫וואי.

‫הגאון מוויללה אומר

‫דבר נפלא על זה.

‫אומר,

מילה בסלע.

‫אם משה רבנו

היה מדבר עם הסלע, מילה בסלע,

‫לא הכאה בסלע, מילה בסלע,

‫אז משתוקה בטרן.

‫מה זה משתוקה בטרן?

‫השניים היו שותקים.

‫מי זה השניים?

‫אלדד ומדעד.

‫אלדד ומדעד.

‫לא היו מתנבאים

את מה שמתנבאו.

‫דרך אגב, מה זה מתנבאים?

‫מתנבאים

זה ראשי תיבות.

‫משה תנוח נפשו בעדן,

‫אז יהושע מכניס.

‫זה ראשי תיבות של מתנבאים.

עכשיו,

ממה הוא נענש, משה?

ממים.

מה זה ממים?

ראשי תיבות.

נוטריקון, משה מת,

יהושע מכניס.

‫משה אמר, כי מן הסלע הזה נוציא לכם מים.

‫מה היה צריך לומר?

‫כי מן הסלע הזה יוציא לכם מים.

על הייעוד הזו,

הקדוש ברוך הוא, ‫שמדקדק עם הצדיקים כחוטא סערה,

כשהעיד עליו

שמשה הוא העניו

הגדול בעולם,

‫והאיש משה עניו מאוד מכל האדם ‫אשר על פני האדמה,

‫אז שם כתוב עניו בלי יוד.

‫אז הקדוש ברוך הוא הוציא לו את היוד.

‫על זה שהוא אמר נוציא במקום יוציא,

‫אז הקדוש ברוך הוא איפה שהעיד עליו ‫שהוא העניו הגדול בעולם, ‫הוא הוציא לו את היוד.

‫אז כשמשה אמר כי מן הסלע הזה ‫נוציא לכם מים,

‫זה עוד דבר מדהים.

‫מה זה הסלע הזה?

‫קח את האותיות סלע.

ס, למד, עין.

איך כותבים סמך?

איך כותבים סמך במילוי? ס, מ, כ.

‫אז מה האות האמצעית בפנים?

‫מה האות האמצעית של הסמ�?

‫בתוכו מ.

‫האות הבאה של המילה סלע זה למד.

איך כותבים למד?

למד, מ, דלת.

‫מה האות האמצעית של למד?

גם מ.

‫האות האחרונה של המילה סלע

זה עין.

עין, איך כותבים במילוי?

עין יוד,

נון.

מה האות האמצעית של עין?

יוד.

איזה אותיות יצאו לנו?

מ, מ, יוד, שזה אותיות מים.

אז אומר משה, כי מן הסלע הזה נוציא לכם מים.

למה? כי בתוך המילה סלע יש את האותיות מים, שזה האותיות האמצעיות הפנימיות

של

הסלע.

כידוע,

משה רבנו שקול כנגד כל עם ישראל.

דרך אגב, משה רבנו, כשאתה כותב משה רבנו,

זה מניין תרייג, בדיוק, 613 יוצא.

צפור משה רבנו, צפור את האותיות,

יוצא 613 כמניין תרייג.

אבל, מאיפה אנחנו יודעים ראייה

שהוא שקול כנגד כל עם ישראל?

כך נאמר בנביא ישעיה,

כתוב ויזכור ימי עולם,

משה עמו.

שמעתם? ויזכור ימי עולם,

משה עמו.

מה, משה זה עמו?

עם ישראל זה עמו.

משה עמו. משה שקול כנגד עמו.

כנגד כל עמו.

אז אם אמרנו שמשה רבנו,

הקב' ברוך הוא מחיד עליו

שהוא הענב עלי אדמות,

ואמרנו שהוא הוריד לו את היוד,

מעניין שענב זה יוצא גימטריה בעדן.

אמרנו באחד השיעורים

שרבי לויטס אומר מאוד מאוד הווה שפרוח כי תקוות אנוש רימה.

כדי לקיים

את ה...

ואהבת לרעך כמוך,

כמו שצריך.

אדם צריך להיות,

להנמיך את עצמו.

כמו שאמרנו, עם המראה.

למה חז״ל אמרו שאדם מסתכל במים?

כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם, ולמה לא כמראה? אז אמרנו שהוא צריך להוריד את הראש.

אז אותו דבר גם פה.

ואהבת לרעך כמוך.

מה אותיות שטפלות

למילה רעך,

על אותו רעיון שאמרנו מקודם?

מה מעל רש?

שין.

מה מעל עין?

פה.

מה מעל הכף?

למילה.

מה יוצא לנו? שפל.

אם אדם משפיל את עצמו,

אז יכול לקיים רעך כמוך.

אבל אם הוא מחזיק מעצמו,

לא יהיה לו את ה... ואהבת רעך, יישאר לו רקע כמוך.

אם ניקח את המילה עוון,

נראה שזה יוצא גימטרייה רמח.

העוון

פוגם ברמח איברים.

איך עוון יוצא רמח? זה לא יוצא.

במילוי.

איך כותבים עוון?

עין ונון.

עין,

במילוי, זה עין ינון.

יוצא 130. ו' זה 12. נון

זה 106. ביחד, 246. סליחה, 248. שזה רמח.

אז העוון פוגם ברמח איברים.

אז מה התיקון?

אותן עטיות, רק להפוך אותן.

במקום עוון,

תשפיל את עצמך, תהיה ענב,

ועל ידי הענבה מתקנים את כל ערמח איברים.

תטבח שמע.

יש דבר מעניין.

כידוע, כל מכה במצרים הייתה שבוע,

ואחר כך היה הפוגה של

עוד

שלושה שבועות

עד המכה הבאה.

יוצא שזה היה פעם בחודש, חודשי.

עכשיו, בפרשת בו

יש שלוש מכות.

הרבה,

חושך ומכת בכורות.

עכשיו, מתי הייתה מכת בכורות?

בטו' בניסן.

יוצא,

שחודש לפני,

איזה מכה הייתה?

מכת חושך.

מתי היא הייתה?

בטו' באדר.

מה היה?

חושך במצרים.

להבדיל, מה אצלנו בטו' באדר?

ליהודים הייתה?

אורה ושמחה.

השתבח שמעו.

נלך חודש לפני כן.

חודש לפני כן

זה היה טו' בשבט.

מה היה שם?

מכת הרבה.

הרבה, מה עשה?

כילה את כל הירק

והעצים, אילנות וכו'.

אז מה אנחנו חוגגים?

טו' בשבט.

בדיוק,

בטו' בשבט.

השתבח שמו.

דרך אגב, כאן יש אולי להעיר באלף

שהמושג

טו' בשבט הגיע חג לאילנות

זה לא מחזל.

זה המצאה.

כי באמת,

אין שום חג בטו' בשבט.

מה הכוונה?

במשנה

כתוב ארבעה ראשי שנים מהם,

באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים,

באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.

רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי.

עכשיו, באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטים וליובלות,

לנטיעה ולירקות.

באחד בשבט

ראש השנה לאילן,

זה כדברי בית שמאי.

בית הלל אומרים בחמישה עשר בו.

זאת אומרת, לפי בית הלל,

טו' בשבט,

זה ראש השנה לאילן.

מה אומר על זה רשי?

אומר רשי הקדוש,

ראש השנה לאילן,

לעניין מעשר.

זה הכול.

שמה?

שאין מעשרין פירות האילן שחנתו קודם שבט

על שחנתו לאחר שבט.

שבאילן הולך אחר חנתה.

זהו.

איפה כתוב חגיגות,

הסתבח שמו.

אבל אנחנו איפה שיש אפשר לחגוג, יש סיבה לחגיגה. חוגגים, הסתבח שמו.

זה לא בא מהגמרא בקיצור,

העניין של

חג לאילנות.

כתוב,

עד יעבור עמך, אדוני.

עד יעבור עמך,

סליחה, עם זו קנית.

אמרנו שהמילה זו

זה לא זו, אלא זו ש.

עם שקנית.

עד יעבור עמך, אדוני.

עד יעבור עם זו קנית. עם שקנית.

אומרים חז״ל על זה.

עד יעבור עמך,

זו ביאה ראשונה.

עד יעבור עם זו קנית, זו ביאה שנייה.

מכאן אמרו חכמים.

ראויים היו ישראל.

לעשות להם נס בימי עזרא

בביאה השנייה לארץ ישראל,

כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, ביאה ראשונה.

אלא

שגרם החטא.

עכשיו במסכת ברכות וגם במסכת גיטין

כתוב שם מעשה ברבי יהושע בן חנניה.

כשהוא הלך

לכרך גדול ברומי.

הוא מצא איזה תינוק אחד.

שאל אותו,

מי נתן למשיסה יעקב

וישראל לבוזזים?

זה פסוק בישעיה.

אז התינוק, מה עונה לו?

אמר לו, הלא השם זו חטאנו לו.

ולא עבו בדרכיו הלוך

ולא שמעו בתורתו.

מה הוא ענה לו?

את המשך הפסוק פשוט.

זה המשך הפסוק.

אמר מובטחני בו

שיהיה מורה הוראה בישראל.

לכאורה יש פה שאלה.

מה הגדלות שלו שהוא המשיך את הפסוק?

בסדר, אז הוא מכיר את הפסוק. אמר את זה. סוף הפסוק.

אז מה, בגלל זה מובטח שיהיה מורה הוראה בישראל?

אומר הגאון מווילנה,

התשובה של התינוק הייתה כל כך גדולה בעיני רבי יהושע.

למה?

הוא שאל אותו

מי נתן למשיסה יעקב.

בהמשך כתוב, וישראל לבוזזים.

אבל מי נתן למשיסה יעקב,

יעקב, ידוע, זה מדרגת העקב.

מדרגה שפלה.

אז, במדרגה השפלה, כשהיו בגלות בבל,

זה הכוונה ליעקב.

בישראל לבוזזים.

אז אפילו שהם היו אחר כך במדרגה העליונה,

אז מפני מה לא נגאלו גאולה שלמה?

כשהם כבר היו ישראל.

על זה השיב לו התינוק,

הלא השם זו,

חטאנו לו.

מה זה זו?

שחטאנו. אמרנו זו זה ש, זו מילת ש.

אז הוא אמר לו, הלא השם זו.

למה?

מה הקשר?

גזרה שווה.

בגאולה הראשונה

נאמר עד יעבור עמך אדוני.

כן,

אז זה גאולה שלמה.

אבל בגאולה השנייה נאמר זו.

עם זו קנית.

אז זה מקביל,

העם זו קנית,

להלא השם זו, חטאנו לו.

אז בגלל שחטאנו לו,

והעם זו קנית,

אמרנו שזה מדבר על הגאולה השנייה,

אז זו וזו

זה אומר שלא הייתה גאולה שלמה.

זה מה שכתוב, עד יעבור עמך אדוני,

עד יעבור עמזו קנית.

אמרנו שחז״ל אמרו שהתחלת הפסוק מדברת על ביאה ראשונה,

וסוף הפסוק,

עמזו קנית, זה על ביאה שנייה.

אז זה מתחבר למה שכתוב שמה,

בנביא ישעיה,

שכשמדובר על הלא השם זו, חטאנו לו,

אז זה זו וזו.

עם זו קנית,

עם

הלא השם זו, חטאנו לו.

אז זה לא כמו שאנחנו הבנו.

השתבח שמה.

הלאה.

נאמר, ויסע משה את ישראל מים סוף.

רש״י הקדוש אומר,

הסיעם בעל כורחם

על הפסוק הזה.

למה צריך להסיע אותם בעל כורחם?

הכלי יקר מבאר דבר נפלא.

אומר שמשה רבנו חשש

מהריבוי של הכסף והזהב שהיה שם בים,

אז הם יבואו לידי חטא.

כאשר יש ריבוי של כסף וזהב,

איך אומרים? מאבדים את הצפון.

אז הוא הסיע אותם, ויסע

משה את ישראל מים סוף.

לא כתוב שהם נסעו ויסעו, ויסע.

למה צריך לקרות ויסע?

שהוא הסיע אותם.

הוא לא הסיע אותם.

למה?

מעשה העגל יוכיח.

כשיש ריבוי כסף וזהב, תראה לאיזה תוצאות מגיעים.

וישמן יהושרון ויבעוט.

עכשיו, מטרת יציאת מצרים,

מה הייתה?

לקבל את התורה.

עכשיו, תורה

ועושר

לא הולכים ביחד.

למצוא מציאות של תורה וגדולה

במקום אחד,

זה קשה למצוא.

את זה מצאנו רק אצל משה רבנו,

משה רבנו, רבי יהודה הנשיא,

אנשים גדולים ממש.

אבל בדרך כלל אנשים שהם עשירים,

זה לא פשוט לשמור על הערת שמיים והתורה עם עושר.

פרעה

רודף אחרי מצרים.

אחרי ישראל, סליחה. ישראל יוצאים ממצרים,

פרעה רודף אחריהם.

מה כתוב שם בפסוק?

שהוא יוצא עם 600 רכב בחור.

מה זה? זה כל החיילים שנשארו לו?

רק 600.

מה קרה? הוא יוצא עם 600. למה דווקא 600?

למה לא 500?

איי, איי, איי. פרעה היה למדן.

אומר הגאון מווילנה,

מה החשבון של פרעה היה?

פרעה לא ידע שבמכת חושך

מתו ארבעה חמישיות מעם ישראל.

נשארו רק חמישית בחמושים.

הוא לא ידע את זה.

אז הוא היה בטוח

שיצאו שלושה מיליון גברים.

עכשיו, כתוב בפרשת תאזינו.

איכה ירדוף אחד אלף

ושניים יניסו רבבה אם לא קיצורם מחרם

והשם יסגרם.

כשעם ישראל לא עושים רצונו יתברך

ויש מציאות של איכה,

של תשעה באב, איכה,

איכה.

אז איכה ירדוף אחד אלף

ושניים יניסו רבבה.

אז עכשיו נעשה חשבון.

600 אלף, 600 רכב

בחורים.

600 אלף.

600 רכב בחור.

אם נכפיל את זה,

כפול כמה?

כפול 5,000. כמה יצא לנו?

3 מיליון.

למה לקחנו 5,000?

אה?

לא.

אמרנו איכה ירדוף אחד אלף

ושניים

יניסו רבבה.

אם שניים מניסים רבבה,

שהם רבים, אחד מניס,

רודף אחרי אלף.

אבל כשזה כבר שניים, כשזה רבים, מיעוט רבים שניים,

הם מניסים רבבה.

אז יוצא שאם רבבה זה עשרת אלפים,

אז אחד כמה מניס?

אם שניים מניסים רבבה,

אחד מתוך השניים מניס חמשת אלפים.

עכשיו הוא בא עם 600,

600 כפול חמשת אלפים, זה יוצא שלוש מיליון.

אז הוא עשה לימוד,

ולכן הוא יצא עם 600 כנגד

השלושה מיליון.

עכשיו,

מה הוא אומר?

אמר אויב,

ארדוף, אשיג, חלק שלל, תמלא אמו נפשי, אריג חרבי, תורי שם או יעדי.

מה הולך פה?

מה הוא אומר בעצם?

בדרך כלל, הרי קודם כל אתה מנצח את הצבא

שמולך

ואחר כך אתה מחלק שלל.

פרעה מה אומר?

הוא אומר הפוך.

ארדוף אשיג,

אחלק שלל.

אחרי מה שמחלק שלל, מה?

הוא אומר, תמלא אמו נפשי, אריג חרבי.

הפוך היה צריך להיות כתוב.

השלל צריך להיות בסוף.

למה הוא אומר ככה?

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, למה?

כי כשמשה רבנו נשאל על ידו

מי ומי ההולכים.

מה ענה לו משה?

אמר לו,

בנחרנו ובזקננו נלך.

בבננו ובבנותינו,

בצוננו ובבקרנו נלך.

יש לנו

בהתחלה את הנערים והזקנים,

אחר כך יש לנו את הבנים והבנות,

ואחר כך יש לנו את הצאן והבקר.

בלאו הכי

הוא חשב, הרי כשהוא רודף אחריהם,

למי הוא יגיח ראשונים?

לצאן ולבקר, כי הם נמצאים בסוף.

לכן הוא אמר, קודם כל נחלק את השלל.

כי הצאן והבקר נמצאים אצלם בסוף.

ואחר כך אנחנו נגיע אליהם, ואז נריק את חרבנו.

זו הסיבה שהוא אמר.

הפוך כאילו

כשהוא שילח את העם,

פרעה,

אז כתוב, ויהי בשלח פרעה את העם.

אז כבר אמרנו

שויהי זה לשון צער.

והעם אמרנו שזה הערב לאו.

עכשיו,

עוד לימוד בפסוק עצמו.

כתוב, ויהי בשלח פרעה

את העם.

וידוע שכל אתן שבתורה

באים לרבות.

את מה זה בא לרבות כשהוא אומר את העם?

אלא פרעה

שילח

את החרב רב.

למה?

הוא לא רצה אותם בכלל.

אז הוא שילח אותם

מה הריבוי,

וגם את ישראל.

אבל העיקר בשבילו היה מה?

להתפטר מהחרב רב.

שם מרחם.

אפילו פרעה

רצה להתפטר מהערב רב.

והזוהר הקדוש אומר שהערב רב ישלטו בישראל לפני המשיח. לפני ביאת המשיח הם ישלטו

על עם ישראל.

וואי וואי וואי וואי.

הראש הזה, פרעה, רצה להתפטר מהם.

ואנחנו עד היום לא התפטרנו מהם.

עוד כתוב,

וירעו אותנו המצרים ויענונו.

שימו לב שלא כתוב וירעו לנו המצרים.

כתוב וירעו אותנו.

כדי לענות אותנו,

צריך קודם כל לעשות אותנו רעים.

שיש סיבה לתת לנו את החפצות.

אז כתוב, וירעו אותנו. הם קודם כל החטיאו אותנו

בעבודה זרה של מצרים.

כל הטומאה של מצרים.

ורק כשהם הרעו אותנו,

אז הם הצליחו להתגבר עלינו ויענונו.

זה המסר הגדול, רבותיי, לכל הדורות.

שכל מה שאנחנו מקבלים צרות זה בגלל שהתרבות,

התרבות המערבית הצליחה להרע אותנו.

לעשות אותנו רעים.

ובגלל שאנחנו לא הולכים בדרך השם, לא עושים רצונו להתברך

כמו שצריך,

אז יש סיבה לכל הצרות שאנחנו מקבלים.

אין סתם.

כשמשה רבנו עומד ליד הים,

מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?

מה תצעק אליי?

הוא מדבר על בני ישראל.

מה המסר?

המסר, רבותיי,

שלפני הגאולה

אתה צריך להיגאל עכשיו?

אז זה דווקא לא הזמן עכשיו להתפלל.

זה הזמן להוכיח את בני ישראל.

זה לא הזמן לצעוק.

זה הזמן לדבר בלשון קשה.

להוכיח את עם ישראל.

אם רוצים גאולה,

צריך אכפתיות אחד מהשני.

כמובן, בדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום,

אבל לא כל אחד יגיד לעצמו, אני את שלי עשיתי, אני...

איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי

כי כתוב, כתוב.

קשין מזונותיו של האדם

כי כריעת ים סוף.

יש לזה כמה וכמה פירושים, ואמרנו כמה מהם.

נוסיף ונאמר

שגם המזונות של האדם

וגם כריעת ים סוף

מופיעים בעצם

מפרשת בשלח

זה לצד זה.

קריעת ים סוף מופיעה בסמוך לפרשת המן.

פרשת המן

זה הפרנוסה, זה מזונותיו

לעמדוך העמים. מקריעת ים סוף מופיע כפשוטו ממש.

כשם שקריעת ים סוף

עם ישראל היו תלויים אך ורק בשם יתברך,

כך במזונות.

תלויים אנו אך ורק בקדוש ברוך הוא.

ולא כמו שאנשים חושבים שזה

שטדלוס.

אמרנו חידוש

בשבוע שעבר

על העניין של

ארם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו.

אמרנו אם אתם זוכרים

הים גימטריה חמישים ובקעהו עשרים וחמש כפול עשר עמקות

יוצא המאתיים חמישים שאומר רבי עקיבא

בהגדה.

נאמר עוד חידוש

משמו של רבי שמשון מאסטרופולי.

הוא אומר ככה

כתוב ואתה ערם את מטיך ונטה את ידך על הים ובקעהו.

אז אם אנחנו נרים את מטיך

האותיות שעל מטיך

מהם?

מעל מ' יש לנו נ',

מעל הט' יש לנו י',

מעל הכ' יש לנו למד.

זה יוצא גימטריה ניל.

זה 90. נכון?

כן.

אחר כך

זה מטיך.

ונטה את ידך

שם זה היה הרם את מטיך.

פה זה אונטה את ידך.

תוריד את היד.

אז אם אנחנו נסתכל על האותיות שמתחת לידיך

שמה אצל מטיך האותיות שמעל.

פה עכשיו אונטה את ידיך.

מתחת.

האותיות שמתחת לידיך, מה יש לנו מתחת ליוד?

יש לנו ט',

תחת לד',

ג',

מתחת לכף

יש לנו יוד.

יש לנו את האותיות ט',

ג', יוד.

זה בגימטריה

22. אחר כך כתוב

על הים ובקעיהו. נכון?

אז מה האותיות שמעל

על הים?

האותיות שמעל ים

מעל היוד כף,

מעל המם נון.

כף ונון

שבעים.

אז יש לנו תשעים,

22 ושבעים.

נחבר את זה ביחד.

יוצא 182. ובקעהו,

תפקע את זה לשתיים,

יוצא 91. מה זה 91?

גימטריה אדנות ואביה.

י' כו' כה הם אדנות.

ביחד יוצא בדיוק 91. שזה, דרך אגב, גם יוצא בגימטריה אמן,

כידוע.

אז זה השמות שבעצם היו מופיעים על המטה.

שאל אותי מישהו,

מה הזכות שהחמורים זכו למצוות פטר חמור?

אה?

שמה?

כשהם נשאו את הכלים של עם ישראל ממצרים,

זכו לפטר חמור.

דרך אגב,

את החמור אנחנו עורפים.

כל מה שאנחנו אוכלים אנחנו שוחטים,

אבל חמור עורפים.

מה זה עורפים?

שוחטים אותו בעצם מהעורף.

אצל כולם שוחטים מפה, אצלו מפה.

נשאלת השאלה, מה?

למה דווקא אותו מהעורף?

אז ידוע שאחת הסיבות ששוחטים

זה כדי שלא יהיה צער.

משום שהסכין, ברגע שהיא עוברת על הקנה והוושת,

אז דואגים שלא יהיה שום סרחה, שום פגם בסכין, שלא יהיה שום דבר,

שזה יהיה מהיר בלי שום צער ל...

איך אומרים? עוד לפני שהוא יבין שהוא מת, הוא כבר יהיה מת.

אז הקנה והוושת נמצאים פה, אצל החיות שאנחנו שוחטים אותן.

אבל המדהים הוא, שימו לב, שאצל החמור,

איפה הם נמצאים הקנה והוושת?

בעורף.

שוב,

שלא יהיה צער בעלי חיים.

עוד חידוש מדהים.

אם אנחנו ניקח

את

שלושת המכות,

כינים,

שחין וחושך,

ונסדר אותן

אחד מול השני.

חושך, שחין, כינים.

זאת אומרת, אתה כותב ככה, חטא, שין, כף,

שין, חטא, נון,

וכף, נון, מם.

לכל הכיוונים זה יצא אותו דבר.

מונח, מאוזן, איך שלא תעשה, יצא לך חושך,

כינים ושחין.

שאתה בא שם.

באגדה אנחנו נאמר בעזרת השם בליל הסדר

נתן לנו את ממונם.

יש על זה שאלה?

למה נתן לנו את ממונם?

הרי ההבטחה לאברהם אבינו הייתה שיצאו ברכוש גדול בלבד.

לא הכוונה שייתן לנו את כל ממונם.

ייצאו ברכוש גדול.

אבל פה, בהגדה אנחנו רואים שנתן לנו את כל ממונם.

איך קיבלנו פתאום את כל ממונם מרכוש גדול?

אלא מה?

פרעה

אמר ליוסף,

איך אומרים? הוא מצוטט. הוא לא יכול לזה. הוא מצולם, מצוטט,

מה הוא אמר?

כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא.

ככה הוא אמר.

הוא לא יכול לחזור מהדיבור שלו.

מילה זה מילה.

מילה והכי נתן לנו את ממונם. למה? כי כבר פרעה

נתן את זה ליוסף הצדיק.

ועוד נאמר בהגדה.

אילו קירבנו לפני הר סיני,

ולא נתן לנו את התורה.

נו,

דיינו.

מה טוב בזה שיקרב אותנו להר סיני ולא ייתן לנו את התורה?

אם לא מקבלים בעצם את העיקר,

אז מה יש לנו מזה הנאה שהוא מקרב אותנו להר סיני?

אלא מה?

הכוונה, אילו קירבנו להר סיני,

שנהיה כאיש אחד בלב אחד.

כי זו המציאות שהייתה

בהר סיני,

שאיש אחד

בלב אחד.

אז

אם נזכה להיות כאיש אחד בלב אחד, זה כבר דיינו.

מכורח זה אנחנו נזכה לכל שאר הדברים.

עוד חידוש נפלא.

אנחנו אומרים בפסוק,

מתחת סבלות מצרים.

מתחת סבלות מצרים.

מה נמצא מתחת סבלות מצרים?

מהם האותיות שמתחת סבלות מצרים?

האותיות מתחת סבלות מצרים,

מתחת לס', מה יש לנו?

נ',

מתחת לב',

א',

מתחת לל',

כ',

מתחת לת',

ש',

כמה זה יוצא בגימטריה?

371. בסדר.

מה יש לנו מתחת למצרים?

מתחת למם יש לנו ל',

מתחת לצדיק,

פה,

מתחת לר',

ק',

מתחת ליוד,

ט',

מתחת למם,

ל'.

מה יוצא לנו?

כל זה יוצא גימטריה 249. תחבר את זה עם ה-371 ביחד,

יוצא בדיוק 620,

כמניין כתר.

מצוות

דאורייתא ודרבנן, זה יצא לנו מתחת סבלות מצרים.

כמו שאומרים חז״ל,

שבעצם כל מה שאנחנו עברנו בירידה במצרים

זה בשביל להגיע לקטרה של תורה.

כדי להגיע לקטרה של תורה היינו צריכים לעבור את כל הצער הזה.

אני כבר בירכתי לפני.

אה?

לא, שבע מצוות דרבנן.

תרי״ג מצוות פלוס

שבע מצוות דרבנן.

בפעם שעברה דיברנו

על ייקבעו המים וכולי וכולי ותראה היבשה.

אז מצאתי עוד חידוש יפה שקשור לזה, לעניין הזה, שהקדוש ברוך הוא

החזיר את הים לתנאו,

שהתנא בו בראשית

של ותראה היבשה.

אז מצאתי עוד חידוש נפלא,

שהרי כתוב ותראה היבשה שם, ותראה כתוב בשבא.

לא כתוב ותראה היבשה בפתח.

ותראה היבשה זה בלשון עתיד.

כן?

ולכן מובן שהשם התנא

עם הים, שייבקע

לפני מי שיהיה ראוי לכך, לעתיד לבוא.

אז לכן שם כתוב, ייקבעו המים מתחת השמיים אל מקום אחד,

ותראה היבשה. ומיד אחרי זה כתוב, ויהי כן.

ויהי כן,

זה לשון עבר.

ותראה זה לשון עתיד.

אז זה בדיוק הדיוק

על החידוש הנפלא שאמרנו בשבוע שעבר.

במסכת פסחים,

גם במסכת ביצה,

מופיע שכתוב אחד אומר,

עצרת

להשם אלוקיך.

זה נאמר בפרשת ראה.

כתוב אחר אומר, עצרת תהיה לכם.

זה בחומש במדבר.

אז הגמרא שואלת שמה, הכיצד?

אז יש שמה מחלוקת.

רבי יהושע אומר,

חלקהו.

חציו לשם וחציו לכם.

יש שני פסוקים, אחד אומר

לשם

ואחד אומר לכם.

רבי יהושע פותר את הבעיה, אומר חלקהו, חצי-חצי.

איך זה רמוז במילה חלקהו?

למה הוא אמר דווקא את המילה חלקהו?

על כל יום טוב.

כל יום טוב.

לא. בגמרא זה מופיע שמה ציטוט,

כן?

מהפסוק עצרת

רשם אלוקיך.

על כל יום טוב.

אז כתוב חלקהו.

אז מה הרמז?

אומר דבר מדהים.

חצי מתיבת לשם,

כמה יוצא לשם?

י' כו' כזה 26. הל' זה עוד 30. כמה הגענו?

56. אז חצי מתיבת

לשם זה 28. עכשיו, חצי מתיבת לכם,

כמה זה לכם?

לכם זה 90. 30, 20. ומ' זה 40. חצי מזה זה 45. 45 ועוד 28 יוצאי 73. כמה זה גימטריה יום טוב?

יום טוב, גימטריה 73. לכן אמר חלקהו,

תחלק את זה.

את הלשם,

זה מה שאומר חציו לשם וחציו לכם.

קח את החצי של השם

ואת החציו של לכם,

יוצא לך גימטריה יום טוב.

בסדר?

בסדר?

פיקס.

מספיק ליום?

אה, עייבתי אתכם קצת, לא?

נסיים.

הקדוש ברוך הוא גאל אותנו,

הוא ולא שליח, לא מלאך, לא שרף וכו'.

ובכל דור ודור

עומדים עלינו לכללותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

נאמר, השם יילחם לכם ואתם תחרישו.

בכל דבר,

השם

מסנגר

על עם ישראל כנגד המקטרגים.

שהרי הגויים

הם יותר גרועים מאיתנו בכל דבר.

יש לנו בעיה אחת.

עם הדיבורים בבית כנסת.

בדיבורים של הבית כנסת

יש קושי לסנגר עלינו.

למה?

כי הגויים הם מקפידים לא לדבר בבית תפלתם.

אז הקדוש ברוך הוא, השם יילחם לכם.

אבל אנחנו צריכים להחריש בבית הכנסת.

אם אנחנו רוצים שהקדוש ברוך הוא

יילחם לנו,

צריך לשמור

כמו שצריך על הפה בבית הכנסת,

כדי שבעזרת השם נראה את הגאולה העתידה

בצורה הטובה ביותר,

כמו שזכינו ביציאת מצרים לניסים ונפלאות,

כך נזכה, בעזרת השם,

לניסים ונפלאות,

אמן כנראה.