מהי דרך ארץ של התורה? [קטע א]
- - - לא מוגה! - - -
מה זה דרך ארץ של התורה? בואו תשמעו כמה דוגמאות מדהימות.
מצינו בכמה מקומות מחכמים זיכרונם לברכה שלימדה תורה דרך ארץ.
וזה בדברים שאין בכוח אדם לעמוד עליהם מדעתו.
לכן אי אפשר לאדם להיות שלם במידות דרך ארץ אם לא יודע תורה.
בשביל להיות שלם במידות דרך ארץ צריך ללמוד תורה.
והנה אמרו חכמים על נוח.
כתוב בפסוק, צא מן התיבה.
אמר נוח,
כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות,
כך אין אני יוצא אלא ברשות.
איך הוא נכנס ברשות?
הקדוש ברוך הוא אמר לו, בוא אל התיבה.
בוא אל התיבה.
אז הוא נכנס ברשות.
לפני שהשם אמר לו בוא, הוא לא נכנס.
אז אחר כך התיבה הייתה שנה במבול,
והיא נחתה על הרי ערנת.
ועכשיו מה הבעיה? תפתח את הדלת ותצא.
הוא לא יוצא.
הוא מחכה עד שהשם יגיד לו צא מן התיבה.
אתם יודעים איזה מסירות נפש הייתה שם?
הוא היה גר בקומה העליונה,
הבהמות למטה ובקומה התחתונה.
היה כל, חוץ מכבודכם, כל הזבל וכל הרפש וכל הטינופת של כל מה שהיה שם.
אתם תארים לכם איזה ריח מסריח היה שם?
התיבה סגורה.
כשנכנסים לגן חיות, אפילו שהוא פתוח,
פתוח,
הולכים לחנק מהריח.
וסגורים במשך שנה,
אז ברגע שהוא נחת היה צריך לפתוח את הדלת ישר והופ, לברוח, לנשום אוויר.
הוא מחכה עד שהשם יגיד לו צא מן התיבה.
למה?
כי דרך ארץ.
הוא נכנס ברשות,
יוצא ברשות.
אמר נח, כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות,
כך אין אני יוצא אלא ברשות.
והיה לו צער גדול מאוד בתיבה.
כתוב ויישאר אך נוח, אך זה מיעוט.
אך זה רק מעט נשאר.
אך, אך, מה נשאר ממנו?
פירש רשי.
הוא היה גונח וכוהה דם
מטורח הבהמות והחיות.
אתם יודעים מה זה להאכיל במשך שנה כל יום מהבוקר עד הלילה בלי הפסקה
את כל בעלי החיים שהיו שם.
כל אחד אוכל בשעה אחרת, כל אחד אוכל משהו אחר,
וצריך להאכיל אותם כל הזמן.
פעם אחת הוא איחר לאריה,
אריה נתן לו זפתה, עשה אותו נכה.
הוא יצא מהתיבה נכה.
אז בתנחום הכתוב, צא מן התיבה,
אמר רבי לוי, כל אותן שנים עשר חודש הוא לא טעם טעם שינה,
לא נוח ולא בניו,
כי היו זקוקים לזון את הבהמה, את החיה ואת העופות.
וכך מבואר בגמרא בסנהדרין כח,
אפילו שכבר יבשה הארץ,
מי יכול היה לצאת,
ממסגר,
נפשו יכולה לצאת, מהטורח והייסורים,
לא יצא.
עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא צא. למה?
כיוון שהוא נכנס ברשות,
הוא לא יוצא אלא ברשות.
והנהגה זו ממידות דרך ארץ היא,
אבל היא לא מחייבת, מן השכל.
השכל מחייב כזה דבר?
כשהאדם יחכה עד שיגידו לו צא.
הוא רוצה לצאת, יצא.
רוצה לנשום.
מכי מן ההשגה האנושית,
שיהיו נוח ובניו אחרי שמסרו את נפשם שנים עשר חודש לקיום העולם.
נשארים בתיבה לשאת בתור החטיבה ללא צורך.
אלא, אין זה אלא ממידות דרך ארץ של התורה,
כיוון שנכנס ברשות,
לא יוצא אלא ברשות.
מכאן, כשאדם נכנס אצל רב והרב הסכים לקבל אותו,
הוא לא יכול לצאת לפני שנתן לו רשות לצאת.
תארו לכם, הוא נכנס,
פתאום הוא קם והולך.
זה דרך ארץ?
רועי מנוח זה לא דרך ארץ.