רמלה - רמלה - איך למצוא חן בעיני ה'?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫‫‫‫

‫‫‫‫‫

‫ימים על ימי מלך תוסיף ‫שנות הבקימות דור בדור ‫ימים על ימי מלך תוסיף ‫שנות הבקימות דור בדור

‫ימים על ימי מלך תוסיף ‫שנות הבקימות דור בדור ‫ימים על ימי מלך תוסיף ‫שנות הבקימות דור בדור ‫ימים על ימי מלך תוסיף ‫שנות הבקימות דור בדור ‫ימים על ימי מלך תוסיף ‫שנות הבקימות דור בדור ‫ימים על ימי מלך תוסיף ‫שנות הבקימות דור בדור ‫ימים על ימי מלך תוסיף

שותפתם עוד דור בדור

זהו שאירנו שכן הנזו פתחי הולן

בים ומלך הכבוד הכבוד צלע

זהו שאירנו שכן

הן אסור פתחי עולם,

ויראו מלך הכבוד, הכבוד צלות.

נעים נענן אדום

חירוף שאר נושכם, אם נעשו פתחי עולם,

ויבוא עם מלך עכבו, עכבו צלע.

חירוף שאר נושכם, אם נעשו פתחי עולם,

ויבוא מלך עכבו, עכבו צלע.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח.

והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב יהיה לרפואה שלמה לאליזה בת מירה,

חכמה בינה ודעת לראובן בן אסתר.

ראובן בן אסתר בעלבינה בת זינה, יזכו לראות פני משיח ובגאולה השלמה.

הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמים, נוחתם עדן.

אמן.

ונוח מצא חן בעיני אדוני,

אמרו זיכרונם לברכה, אפילו נוח שנשתייר מכל דור המבול לא היה כדאי,

אלא שמצא חן בעיני אדוני.

הגמרא בסנהדרין כח אומרת

שלמרות שנאמר על נוח

שהוא איש צדיק תמים היה בדורותיו,

אבל הוא לא היה כדאי להינצל גם כן מהמבול,

אלא שמצא חן בעיני אדוני.

אז לומדים מכאן שגדולה המעלה של מציאת חן בעיני השם,

שהרי לולא שמצאנו החן היה נאבד עם כל העולם כולו,

ולא הייתה מועילה לעולם לא זכות אבות ולא כלל ישראל ולא מלך המשיח שעתידים לצאת ממנו,

ולא ניצל בעבורם.

אלא רק משום שזכה למעלת מציאת חן בעיני השם.

זאת אומרת, גם הזכות של אבות אברהם, יצחק ויעקב, גם זה שצריך לצאת

מנוח בסופו של דבר כלל ישראל,

וגם שצריך להיות מלך המשיח,

כל זה לא היה מספיק

אם לא היה מוצא חן בעיני השם.

מה שהציל אותו ואת העולם כולו זה שהוא מצא חן בעיני השם.

ומצינו במשה רבנו שהוא ביקש

ועתה אמנם מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך וידעך למען אמצא חן בעיניך.

אז שומעים

שמשה רבנו מבקש מהשם עתה אמנם מצאתי חן בעיניך

ולמען אמצא חן בעיניך.

זאת אומרת,

רש״י אומר למען הקיר, כמה השכר של מציאת חן.

ענה לו הקדוש ברוך הוא, ויאמר אדוני אל משה, גם את הדבר הזה אשר דיברת אעשה,

כי מצאת חן בעיניי.

ואדעך בשם.

רואים שכל מה שביקש משה רבנו עבור ישראל

ולא רק עבורו בלבד,

כל מה שהוא ביקש זה בזכות מציאת חן בלבד.

מכאן אנחנו רואים כמה גדולה המעלה של מציאת חן.

מה זה העניין של מציאת חן?

אדם זוכה לקרבתו ולחסדו של הקדוש ברוך הוא יותר מן הראוי לו.

זאת אומרת, בין אם אתה צדיק, בין אם אתה לא צדיק,

מציאת חן גורמת שהאדם זוכה לקרבת השם ולחסד השם

יותר ממה שראוי לו.

זה מה שגורם

מציאת חן.

ומהם הדברים הגורמים למציאת חן?

שני דברים

ענווה ותורה.

בענווה כתוב, ולענבים ייתן חן,

אז מישהו, ענו זה נותן לו חן לפני השם.

ובתורה כתוב,

איילת אהבים ביעלת חן.

אז גם התורה, היא נותנת חן בעיני השם.

ושניהם מועילים להציל את האדם מן הסכנה,

בענווה אמרו,

אמר רבי אלעזר, הביא קבל וקיים.

רש״י אומר, מה זה הביא קבל וקיים?

התימנים אומרים, הווי גביל וגיום,

תהיה ענב ותחיה.

ענב.

קבל זה לשון אפל.

תעשה את עצמך אפל ושפל ותחיה.

אתה תהיה קיים בזכות זה. בזכות הענווה האדם מתקיים.

הרי שהענווה מחיה ומצילה את האדם

משום שלענבים ייתן חן.

וכיוון שאדם זוכה למציאת חן,

הרי הוא ניצול מכל רע.

השם מציל אותו מכל רע בגלל שהוא מוצא חן בעיני השם, הוא שומר עליו שמירה מיוחדת.

וכן, מי שיש לו תורה,

אמרו בגמרא בכתובות עין זן,

רבי יהושע בן לוי מקרח בהוא ועסק בתורה.

אמר, איילת אהבים יעלת חן,

אם חן מעלה על לומדיה הגון אלו מגנה,

אז התורה לא תציל.

מה מדובר?

מדובר

שהוא הלך להתעסק עם חולה רעתן,

מין דבר כזה, מגפה, באנשים שמי שנדבק מהם מת.

והוא הלך להראות את כוחה של התורה.

שאפילו שהוא מתעסק איתם הוא לא חושש שהוא ימות.

למה? כי התורה מצילה.

מאיפה הוא למד?

הוא עסק בתורה ואמר,

אם התורה מעלת חן על לומדיה,

כמו שכתוב, איילת אהבים היא מעלת חן, היא מעלה על לומדיה חן אצל הקדוש ברוך הוא,

אז וכי להציל היא לא תציל?

פרש רשי, שהיה נדבק אצלם בשעה שעוסק בתורה,

והיה מובטח שתגן התורה עליו והוא לא יוזק.

ונראה שזה לא בדרך נס,

כי הרי אין סומכים על הנס.

פשטות הביאור הוא

שרבי יהושע בן לוי למד קל וחומר.

אם יש בכוח של התורה להעלות חן על הלומדים,

ודאי שיש לה כוח להגן מן הסכנה.

זו הפשטות.

אבל נראה שעיקר הפירוש הוא,

כיוון שהתורה מעלה חן על הלומדים,

הרי שעצם זה שיש לך מציאת חן אצל הקדוש ברוך הוא,

זה לבד מציל ומגין עליך.

הרי כך ניצל נוח מימי המבול,

כי הוא לא היה ראוי להנצל,

אבל על ידי שמצא חן בעיני ה' כמו שלמדנו,

אז לכן הוא ניצל מן המבול.

ומה זכה נוח שהוא יהיה

מוצא חן בעיני ה'?

כיוון שהיו בו שני הדברים שאמרנו.

היה בו גם ענווה וגם תורה.

ענווה.

כתוב נוח איש צדיק תמים,

ואמרו, זיכרונו לברכה, תמים בדרכיו,

צדיק במעשיו.

פרש רש״י, זיכרונו לברכה,

תמים בדרכיו,

זה ענו ושפל רוח.

אז זה מעלה אחת שהייתה בו ענו.

ותורה, מאיפה למדנו שהוא קיים תורה וידע תורה?

שהשם אמר לו, מכל הבהמה הטהורה תיקח לך.

רש״י מפרש.

מה זה הבהמה הטהורה?

עוד לא ניתנה תורה.

הוא אומר, עתידה להיות טהורה לישראל,

שהרי למד נוח תורה, כך כתוב בגמרא בעבודה זרבה,

אכן נכשנתבונן

נעמוד על מידת תורתו של נוח עד איכה נגיעה,

עד שהייתה לו איילת אהבים להעלות עליו חן

ולהציל אותו מן הגזר דין הנורא של המבול.

עכשיו אנחנו צריכים ללמוד נקודה נוספת.

אם אין תורה, אין דרך ארץ.

אם אין דרך ארץ,

אין תורה.

פרש רבנו יונה, זיכרונו לברכה.

מי שאינו יודע תורה,

אינו שלם במידות של דרך ארץ,

כי רוב המידות הטובות שיש בדרכי העולם נמצאות בתורה,

כמו שהתורה אומרת,

והעבד תעוויתנו.

מה זה אומר?

יש פסוק בתורה שאומר,

כי פתוח תפתח את ידך לו,

והעבד תעוויתנו,

די מחסורו אשר יחסר לו.

מה זה פתוח תפתח? יש אדם עני,

אדם שאין לו אמצעים,

או אדם שנקרא למצוקה ממונית,

אז התורה אומרת כי פתוח תפתח את ידך לו. מה זה פתוח תפתח?

אפילו כמה פעמים, לא רק פעם אחת.

מה זה פתוח תפתח את ידך לו?

זאת אומרת, אם עכשיו הוא לא רוצה לקבל ממך מתנה,

הוא מתבייש, לא רוצה להתפרנס, הוא לא זקוק למתנות,

אז תן לו בהלוואה.

אתה תתכוון לתת לו מתנה,

אבל תגיד לו שזה הלוואה, ותבקש ממנו משכור,

כאילו עירבון,

שהוא יחזיר לך.

אבל אתה מתכוון לתת לו מתנה, וככה אתה תוכל לתת לו, להציל אותו מן הבושה ומן המצוקה.

וכמה אתה צריך לתת לו? דמחסורו.

אתה לא חייב להעשיר אותו,

אבל דמחסורו אשר יחסר לו. אם הוא היה רגיל, דוגמה,

שהוא רוכב על סוס ועבד רץ לפניו,

תדאג שיהיה לו סוס ועבד ירוץ לפניו.

ומה זה דמחסורו אשר יחסר לו? אפילו אישה אתה צריך לעזור לו למצוא.

כמו שכתוב, אעשה לו עזר כנגדו.

לא.

אז דמחסורו אשר יחסר לו, מה חסר לו?

אעשה לו עזר כנגדו.

אם כן, בלי תורה יש מישהו שיעלה על הדעת

שאנחנו צריכים לחפש תחבולות

איך לעזור לאדם שלא יתבייש

ולתת לו בעצם מתנה, וקוראים לזה הלוואה,

בשביל שהוא ייקח, כי אחרת הוא לא ייקח.

ואחר כך לא לקבל ממנו בחזרה. מי יעשה כזה דבר? מי יעלה בדעתו שככה הוא חייב?

והתורה אומרת, כן, כי פתוח תפתח את ידך לו,

ואעבד תעביתנו. דמחסורו אשר יחסר לו.

אם כן, בלי תורה לא יהיו הדעות שלמות בדרך ארץ.

אם אין דרך ארץ,

אין תורה.

צריך תחילה לתקן אדם את עצמו במידות,

ורק בזה תשכון התורה עליו,

כי היא איננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות.

זאת אומרת, יש אנשים שיודעים תורה.

ללמוד תורה זה לא כל כך בעיה, זה לא אומר שהם מבינים הכול, זה לא אומר שהם מקיימים,

אבל לדעת תורה יכולים לדעת.

אבל התורה לא שוכנת רק במי שקנה אותה בקניין מ' ח',

מידות שנקנה את התורה,

ושיש לו דרך ארץ, שזה המינימום המתחייב מכל אדם.

אדם.

כי אדם נברא בצלם אלוקים, והצלם אלוקים מחייב

דרך ארץ.

אבל יש דרך ארץ

שזה משותף לכל בני האדם בעולם.

כולם יודעים מה זה דרך ארץ,

איך צריך להתנהג בדרך ארץ.

זה משותף לכל העולם.

אבל יש דרך ארץ של התורה,

אז אף אחד לא יודע רק מי שלומד תורה.

כמו עכשיו שלמדנו.

מישהו יעלה על הדעת שאתה מחויב לתת כמה פעמים לאותו בן אדם ולעזור לו ולחזור לעזור לו ולהתחכם בכל מיני תחבולות בשביל שתוכל לעזור לו?

מי יחייב אותך? מי יגיד שזה דרך ארץ בכלל?

וצריך לעשות את זה באופן כזה שאתה לא עושה את זה בגלל שאתה חייב לעשות,

אלא בגלל שאתה רוצה לעשות.

כי זה הדרך ארץ.

אם כסף תלווה את עמי, מה זה, רשות?

זה חובה.

אז למה כתוב אם?

אלא לומר לך, אם

כסף תלווה עמי, לפעמים אתה לא צריך להלוות.

כי אם הלווה רשע ולא ישלם,

הלווה לוקח ולא משלם, הוא נקרא רשע.

הוא לקח כסף ולא מתכוון להחזיר.

לא שהוא נקרא למצוקה, הוא לא מחזיר.

זה אתה לא חייב.

לכן כתוב בלשון אם.

אם זה היה כתוב בלשון חובה,

היית חייב לתת אפילו שהוא לא מחזיר.

אבל לא כתוב, כתוב אם.

אז זה לימוד אחד. ולימוד שני,

שלא תעשה את זה בגלל

שאתה חייב,

אלא שאתה רוצה ומעוניין מעצמך.

אם כן, בלי תורה,

לא יהיו הדעות שלמות בדרך ארץ.

כי אם אין דרך ארץ,

אין תורה.

כי צריך קודם לתקן את עצמו במידות,

ובזה תשכון התורה עליו.

כי איננה שוכנת לעולם בגוף

שאינו בעל מידות טובות.

ואם נדייק בלשון שאמרנו קודם,

אז כתוב,

מי שאינו יודע תורה,

לא מי שאינו מקיים תורה.

אלא מי שאינו יודע תורה.

יסוד הדבר הוא נראה

שהן אמנם מידות דרך ארץ, בעיקרן

מן המושכלות המה.

זאת אומרת, צריך ידיעה.

זה דבר שכלי, דרך ארץ.

מן הדברים שהשכל של האדם מכריח ומחייב.

וזה מעצם יסודו שהוא צורה אנושית בצלם אלוקים.

אבל בתורה ישנם מושגים שונים לחלוטין.

חיוב מידות דרך ארץ,

והם למעלה מן השכל והשגה האנושיים.

לכן,

כתוב אם אין דרך ארץ,

אין תורה,

ואם אין תורה,

אין דרך ארץ. מה זה, כפל לשון סתם?

לא.

אם אין דרך ארץ, זה הדרך ארץ של כל בני האדם המינימלית,

כמו שאומרים, שמחייבת כל ייצור אנוש בעל שכל.

אם אין דרך ארץ, אין לך מידות טובות?

אין תורה, אתה לא תאכל. התורה לא תשכון בך.

כי אפילו אם תהיה לך תורה,

המידות שלך פתאום ירתיחו אותך ואתה תתנהג כמו בעל חי.

אחרי שיש לך דרך ארץ ראשונית של בני אדם נורמליים,

אז אתה יכול ללמוד תורה, כי המידות שלך סבירות.

אבל אחרי שאתה לומד תורה,

יש דרך ארץ אחרת לגמרי, מדרגה אחרת לגמרי.

זה מה שכתוב אחר כך. אם אין תורה, אין דרך ארץ.

מה הפירוש? לא יהיה לך את הדרך ארץ של התורה.

מה זה דרך ארץ של התורה? בואו תשמעו כמה דוגמאות מדהימות.

מצינו בכמה מקומות מחכמים זיכרונם לברכה שלימדה תורה דרך ארץ.

וזה בדברים שאין בכוח אדם לעמוד עליהם מדעתו.

לכן, אי-אפשר לאדם להיות שלם במידות דרך ארץ אם לא יודע תורה.

בשביל להיות שלם במידות דרך ארץ צריך ללמוד תורה.

והנה אמרו חכמים על נוח.

כתוב בפסוק, צא מן התיבה.

אמר נוח,

כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות,

כך אין אני יוצא אלא ברשות.

איך הוא נכנס ברשות?

הקדוש ברוך הוא אמר לו בוא אל התיבה.

בוא אל התיבה.

אז הוא נכנס ברשות לפני שהשם אמר לו בוא, הוא לא נכנס.

אחר כך התיבה הייתה שנה במבול,

והיא נחתה על הרי ערארד.

ועכשיו, מה הבעיה? תפתח את הדלת ותצא.

הוא לא יוצא.

הוא מחכה עד שהשם יגיד לו, צא מן הטבע.

אתם יודעים איזה מסירות נפש הייתה שם?

הוא היה גר בקומה העליונה,

הבהמות למטה ובקומה התחתונה היה כל,

חוץ מכבודכם,

כל הזבל וכל הרפש וכל הטינופת של כל מה שהיה שם.

אתם תארים לכם איזה ריח מסריח היה שם?

התיבה סגורה.

כשנכנסים לגן חיות, אפילו כשהוא פתוח,

פתוח,

הולכים לחנק מהריח.

וסגורים במשך שנה,

אז ברגע שהוא נחת היה צריך לפתוח את הדלת ישר והופ, למרוח, לנשום אוויר.

הוא מחכה עד שהשם יגיד לו, צא מן התיבה.

למה?

כי דרך ארץ.

הוא נכנס ברשות,

יוצא ברשות.

אמר נוח, כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות,

כך אין אני יוצא אלא ברשות.

והיה לו צער גדול מאוד בתיבה.

כתוב ויישאר אך נוח, אך זה מיעוט,

אך זה רק מעט נשאר, אך, אך. מה נשאר ממנו?

פירש רשי

הוא היה גונח וכוהה דם

מטורח הבהמות והחיות.

אתם יודעים מה זה להאכיל במשך שנה כל יום מהבוקר עד הלילה, בלי הפסקה,

את כל בעלי החיים שהיו שם. כל אחד אוכל בשעה אחרת, כל אחד אוכל משהו אחר.

וצריך להאכיל אותם כל הזמן.

פעם אחת הוא איחר לאריה,

האריה נתן לו זפתא, עשה אותו נכה.

הוא יצא מהתיבה נכה.

אז בתנחומא כתוב, צא מן התיבה,

אמר רבי לוי, כל אותן שנים עשר חודש הוא לא טעם טעם שינה,

לא נוח ולא בניו,

כי היו זקוקים לזון את הבהמה, את החיה ואת העופות.

וכך מבואר בגמרא בסנהדרין כח,

אפילו שכבר יבשה הארץ,

מי יכול היה לצאת,

ממסגר,

נפשו יכולה לצאת, מהטורח והייסורים,

לא יצא.

עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא צא. למה?

כיוון שהוא נכנס ברשות,

הוא לא יוצא אלא ברשות.

והנהגה זו ממידות דרך ארץ היא.

אבל היא לא מחייבת, מן השכל.

השכל מחייב כזה דבר?

כשהאדם יחכה עד שיגידו לו צא.

הוא רוצה לצאת, יצא.

רוצה לנשום.

וכי מן ההשגה האנושית,

שיהיו נוח ובניו אחרי שמסרו את נפשם שנים עשר חודש לקיום העולם,

נשארים בתיבה לשאת בתור החטיבה ללא צורך.

אלא, אין זה אלא ממידות דרך ארץ של התורה,

כיוון שנכנס ברשות,

לא יוצא אלא ברשות.

מכאן שאדם נכנס אצל רב,

והרב הסכים לקבל אותו,

הוא לא יכול לצאת לפני שנתן לו רשות לצאת.

תארו לכם הוא נכנס,

פתאום הוא קם והולך.

זה דרך ארץ?

רועים מנוח זה לא דרך ארץ.

אמרו זיכרונם לברכה בתנחומא בפרשת נוח אוטיוד על חנניה מישאל ועזריה.

אלה היו שלושה צדיקים יהודים שהיו סריסים

אצל נבוכדנצר הרשע,

והם לא אכלו מאכלות אסורות אצלו מפתב״ג המלך,

והם לא שמעו לנבוכדנצר להשתחוות לפסל.

הוא עשה פסל וחייב את כל העולם להשתחוות, והם לא הסכימו.

אז הוא גזר עליהם להכניס אותם לכבשן האש. אם אתם לא משתחווים,

אני זורק אתכם לתנור שבעת אלפים מעלות חום.

הם אמרו, אין בעיה,

אין בעיה.

אנחנו לא משתחווים לצלם.

אפילו שהצלם הוא היה רק לנוי ולא עבודה זרה ממש,

הם לא רצו לחלל שם שמיים, רצו לקדש שם שמיים,

והם אמרו, מוכנים להיכנס

לכבשן האש.

הוא זרק אותם,

זרק אותם לתוך כבשן האש,

והשם הציל אותם.

לא קרה להם כלום, לא נחרך להם אפילו הבגד.

שערה לא נשרפה וגם ריח של שרפה בבגדים לא היה להם.

כיוון שראה המלך שהם ניצלו מכבשן האש בנס,

אמר להם, צאו לכם מכאן,

שהרי כבר התיר אתכם הקדוש ברוך הוא

ועשה לכם ניסים.

אמרו לו, אנחנו לא יוצאים,

אלא ברשות המלך.

ברשות המלך הושלכנו,

ברשות המלך נצא.

שואלת הגמרא, ממי למדו?

ממי למדו?

מנוח שהוא נכנס ברשותו של הקדוש ברוך הוא,

ככתוב בו אתה וכל ביתך אל התיבה,

ובסוף נאמר לו, צא מן התיבה.

וממה ששאלו חכמים, זיכרונם לברכה, ממי למדו?

מה זה ממי למדו?

מזה מבואר שהנהגת דרך ארץ זו שהם התנהגו בה לא מחויבת

מן ההשגה האנושית.

שאם לא כן, אין לשאול ממי למדו אם הדין נותן כן. מה זה ממי למדו?

אם הדין נותן כך,

וכתוב בדין שצריך ככה להתנהג,

אם מלך זרק אותך לכבשן אתה לא יכול לצאת עד שהוא יגיד לך לצאת,

אז מה זה השאלה ממי למדו?

כי אין זה משכל האדם

לנהוג דרך ארץ במלך רשע שהשליך אותם לכבשן האש,

שלא לצאת מן הכבשן עד שייתן רשות?

ודאי שהוא לא חייב למסור נפש עבור מידת דרך ארץ.

למה?

כי חנניה, מישאל ועזריה מסרו נפש

והם שוהים בכבשן, והכבשן רותח.

אז אם אתם לא יוצאים,

מה קורה? הנס ממשיך.

ואין סומכין על הנס.

נגיד נעשה לכם נס, נגמר צאו.

מי אמר שזה ימשיך?

אז אתם מוסרים נפש

על מידת דרך ארץ

וממשיכים להישאר?

מי אמר שיהיה נס?

אלא מכאן אנחנו מוכרחים להבין

שממידת דרך ארץ של התורה,

היא ההנהגה הזו.

וזה מה ששאלו חכמים, זיכרונם לברכה, ממי הם למדו?

והשיבו שלמדו את זה מכוח נוח,

שהוא עמד מכוחה של התורה על מידת דרך ארץ זו.

נוח בעצמו למד את הדרך ארץ הזו מכוחה של התורה.

אז ראינו שהיה בנוח גם ענווה וגם תורה.

עוד דוגמה נפלאה של דרך ארץ,

שהיא לא מובנת על פי שכל, יוסף הצדיק.

אשת פוטיפר רוצה להאשים אותו שהוא כאילו עשה מעשים שלא ייעשו, שקר כמובן.

וכתוב, ויעזוב בגדו בידיו

ויאנוס

ויצא החוצה.

מה הפירוש? כתוב, ותתפסהו בבגדו.

היא תפסה אותו, רצתה לקרב אותו אצליו,

כשיעשה את העבירה,

והוא כתוב, ויעזוב בגדו בידיו.

ויאנוס ויצא החוצה.

כותב הרמב״ן,

זיכרונו לברכה,

למה הוא עשה ככה? אתה משאיר ראיות ביד שלה?

אומר הרמב״ן לכבוד גבירתו,

לא רצה להוציאו מידה בכוחו הגדול

והסיר אותו מעליו.

אתם שומעים?

היה יכול למשוך את זה מהיד שלה ככה, הופ!

ולצאת עם הבגד, והוא לא משאיר שום סימן.

אבל עשה כבוד לגבירה שלו. איזה גבירה? מרשעת, מטונפת,

אימה עליו ברצח,

הכניסה אותו לבית הסוהר עשר שנים.

והוא עושה כבוד לגבירה,

והוא משאיר את זה בידה בשביל לא

למשוך את זה ממנה כאילו שלא לפגוע בכבודה של הגבירה.

זה הנהגה של דרך ארץ למעלה משכל של בן אדם.

הרי הוא סיקר את עצמו כשהוא עוזב את הבגד אצלה,

והיא רצתה לאבד אותו משני עולמות.

הרי אם היה עושה מעשה איתי, היה מאבד את העולם הבא.

וגם,

אם אתה לא, עולם הזה אתה הולך לבית הסוהר.

אבל מחיובי התורה זה

שלא נפטר יוסף מחיוב דרך ארץ של כבוד גבירתו אפילו במצב כגון זה.

אתם שומעים דבר כזה? זה רק התורה מלמדת דרך ארץ כזאת.

אין דבר כזה בשכל אנושי,

אין דבר כזה בנימוסי העמים,

אין דבר כזה.

על זה אמרו חכמים.

אם אין תורה,

אין דרך ארץ.

אין דרך. זה לא דרך ארץ, מה שכל העולם עושים דרך ארץ.

זה המינימום בשביל לא להיות בהמה.

אבל בשביל שלמות דרך ארץ צריך תורה.

אם אין תורה, אין דרך ארץ.

אמרו זיכרונם לברכה,

ואהבת את ה' אלוהיך, מה זה אומר?

שיהי שם שמיים מתאהב על ידיך.

גמרא ביום הפ״ו.

איך אתה מקיים ואהבת את ה' אלוקיך?

שיהי שם שמיים מתאהב על ידיך.

שתהיה קורא תורה,

שונה משנה,

משמש תלמידי חכמים,

יהיה משאך ומתנך בנחת עם הבריות.

אז מה הבריות אומרות עליו?

אשרי אביו שלימדו תורה.

אשרי ריבו שלימדו תורה.

אוי להם לבריות שלא למדו תורה.

פלוני שלמד תורה.

תראו כמה נאים דרכיו,

כמה מתוקנים מעשיו,

שהרי גם הבריות יודעים

שמה שפלוני נאים דרכיו ומתוקנים מעשיו,

אין זאת מחמת מידותיו הטובות בשכלו האנושי,

אלא מחמת שלמד תורה,

שאם אין תורה אין דרך ארץ,

ואין הדרכים נאים במעשים מתוקנים.

מזה שזכה נוח

לעמוד על מידת דרך ארץ של התורה.

למדנו עד היכן הגיעה מידת תורתו,

והיא שעמדה לו להיות לו איילת אהבים ביעלת חן,

לעלות עליו חן,

למצוא חן בעיני השם,

וכך זכה להציל את עצמו ואת כל הבריאה כולה.

זה הזכות של מציאת חן. אתם מבינים איך מוצאים חן?

ענווה ותורה.

עכשיו נראה מה איתנו.

איך אנחנו נשיג מציאת חן?

אם נשיג מציאת חן, יא באב ביי, איזה זכות.

אין זכות למעלה מזו.

אז למרות שהתורה מציינת את המעלות של נוח ומגדירה אותו צדיק תמים,

רואים שאין בכך את הכול,

כי עדיין כתוב, ונוח מצא חן בעיני אדוני.

זו מדרגה נוספת

של מציאת חן בעיני השם.

מפה לומדים.

חובה על כל אחד ואחת מאיתנו להשתדל להפיק רצון מהשם

ולמצוא חן בעיניו,

וזה עניין נוסף לבד מהחיוב שלנו בקיום המצוות.

חוץ מהמצוות שנצטווינו,

אנחנו צריכים למצוא חן בעיני השם.

כתב רבנו יונה בשערי תשובה א'-מ' ב',

ועוד התפלל בעל התשובה אל השם.

אדם חזר בתשובה.

עשה תשובה גמורה.

התחרט על כל העבר.

קיבל על עצמו לעתיד לא לעשות יותר עבירות.

התוודה. בעל תשובה אמיתית.

אומר רבנו יונה זה לא מספיק.

והתפלל בעל התשובה אל השם

שיחפוץ בו וירצה הוא.

יכול להיות שאתה תעשה תשובה

והשם יקבל את התשובה,

אבל הוא לא יחפוץ בך.

וגם לא יענה לך על התפילות שלך.

אז תתפלל,

למרות שאתה בעל תשובה,

תתפלל שיחפוץ וירצה

ויעתר לו, יישמע לו בתפילותיו, כאשר הוא לא חטא. כאילו הוא לא חטא מעולם, כאילו הוא צדיק תמיד.

למה?

כי ייתכן נהיות העוון, נסלח,

ונפדה מן הייסורים בכל גזירה.

וגם לא יהיו לו יותר ייסורים ולא יהיו עליו גזירות.

אבל אין להשם חפץ בו,

ומנחה לא ירצה מידו.

אין בעיה, מחול לך,

אין ייסורים, אבל תעוף לי מהעיניים. תעוף, תעוף, לא רוצה לראות אותך שלום,

לא רוצה שום דבר. תמשיך ככה, לא תקבל ייסורים, תשאר בזה, תקבל גן עדן גם.

הכל טוב, אבל אני ואתה סיימנו את הפרשה.

איך זה יכול להיות דבר כזה? הנה.

ייתכן

להיות העוון, נסלח,

והאדם נפדה מן הייסורים בכל גזירה,

ואין השם חפץ בו, ומנחה לא ירצה מידו.

לכן צריך להתפלל בעל תשובה,

אלא השם שיחפוץ בו,

וירצהו,

ושיעתר לו, כאילו לא חטא.

בתאוות הצדיקים,

מן ההצלחות, מה זה נקרא אצלהם הצלחה, אצל הצדיקים?

להפק רצון מהשם ושיחפוץ בהם.

שהקדוש ברוך הוא ירצה אותם, ישמח בהם.

זה בשבילם הצלחות, ושיחפוץ בהם.

ורצונו,

החיים הקיימים והאמיתיים,

והאור הגדול,

הכולל כל הנעימות והנעימות,

כעניין שנאמר,

חיים ברצונו.

ואמרו חכמים, זיכרונם ברכה,

אין לנו אלא הארת פניך, הארת פניך,

יאר השם פניו אליך,

ויחונקה.

השם יחון אותך ויתן לך חן.

די,

זה הארת פנים שהקדוש ברוך הוא מאיר פניו לבנים שלו הצדיקים.

הרי להיות מרוצה לשם זה מדרגה נוספת אחרי התשובה,

כשהחטאים כבר נתקפרו.

אבל עדיין לא זוכים להארת פנים.

עדיין לא.

לכן צריך תפילה מיוחדת

כדי לזכות לנשיאות חן בעיניו יתברך.

מי מרגיש שהשם נושא לו פנים?

מי מרגיש שיש לו מציאות חן? איך תדע אם יש לך נשיאות חן?

אם יש לך סייעתא דשמיא שמלווה אותך במעשיך,

זה סימן שהשם מחייך לך בכל רגע.

אתה רוצה לעשות משהו והשם מסייע.

אתה רוצה משהו קשה והשם מסייע.

אתה רוצה איזה דבר וכבר בא לקראתך הדבר.

שי, אתה רואה?

תרם יקראו ואני אענה. עוד אבן דברים ואני אשמע.

אתה רואה סייעתא דשמיא?

אז זה אומר שהשם מאיר פניו אליך.

ולפי זה, תקשיבו עכשיו, נחמה גדולה,

ייתכן גם מדרגה הפוכה,

שאפילו עדיין אין המעשים של האדם כהוגן,

ומכל מקום הוא יזכה לנשיאות חן בעיני השם.

איך יכול להיות?

בן אדם עשה תשובה,

השם מחל לו, כיפר לו,

אין איסורים, אין גזרות,

ואמרנו שיכול להיות שלא ירצה אותו.

עכשיו אנחנו שומעים שיש הפוך.

יכול להיות שבן אדם עוד לא שלם במצוות,

עוד לא חזר בתשובה גמורה,

והשם כן ירצה אותו.

אה, מה הולך פה? מה זה אפליות?

איך זה עובד?

תשמעו,

ייתכן גם מדרגה הפוכה,

שאפילו שעדיין אין המעשים כהוגן,

מכל מקום הוא זוכה לנשיאות חן בעיני השם.

וזה מפורש בחכמים זיכרונם לברכה. אתם זוכרים את הפסוק שאומרים לפני ברית מילה?

מה הפסוק?

אשרי,

אשרי,

נו תגידו,

הוא קידש את זה, עוד לא, עוד לא.

אשרי תבחר ותקרב, ישכון חצריך,

נשבעה בטוב ביתך,

כדושך עליך.

מה זה אשרי תבחר ותקרב?

יש כאלה שהוא בוחר אותם

ויש כאלה שהוא מקרב אותם.

ישכון חצריך.

את מי השם בוחר ואת מי הוא מקרב?

איך זה עובד?

אשרי מי שבחרו הקדוש ברוך הוא,

אף על פי שלא קרב אותו.

יש כאלה שהוא בוחר בהם ולא מקרב אותם.

ואשרי מי שקרב אותו,

אפילו שלא בחר בו.

איך זה?

יש שהקדוש ברוך הוא בוחר בו,

כיוון שהפעולות שלו ראויות.

וראוי מחמתן שהקדוש ברוך הוא יבחר בו.

בגלל פעולות שהאדם עושה,

והן פעולות ראויות אצל הקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא יכול לבחור באדם הזה אפילו שהוא עדיין לא שלם.

אומנם יש שמבחינת מעשה האדם אי אפשר לבחור בו,

כי עדיין הוא לא הגיע לשלמות,

אבל מכל מקום הוא זוכה,

והקדוש ברוך הוא מקרב אותו.

למה? כי הוא נשא חן בעיניו.

נשא חן בעיניו.

אז השם מקרב אותו.

עכשיו נראה מי אלה שהשם בחר

ומי אלה שהוא קרב.

איזה בחר?

אברהם אבינו.

השם בחר בו.

כתוב, אשר בחרת באברהם,

בחר בו.

אבל לא קרב אותו.

הקדוש ברוך הוא לא קרב אותו. אברהם קירב את עצמו אל הקדוש ברוך הוא.

משה,

בחר בו גם כן הקדוש ברוך הוא.

כמו שכתוב, לולא משה,

בחירו.

הקדוש ברוך הוא בחר בו.

אשריהם של אלו שהקדוש ברוך הוא בחר בהם.

אבל הוא לא קרב אותם.

הם קרבו את עצמם אליו במעשיהם הטובים.

אבל יתרו,

השם לא בחר בו.

אבל קרב אותו.

קרב אותו הקדוש ברוך הוא את יתרו.

רחב, הזונה.

קרב אותה הקדוש ברוך הוא, אבל לא בחר בה.

אשריהם גם של אלו שהוא קרב אותם,

אפילו שלא בחר בהם.

עכשיו בואו נבין.

יתרו לא היה ראוי מצד מעשיו.

הרי הוא לא השאיר עבודה זרה בעולם

שהוא לא עבד.

נו, אז מגיע לאחד כזה שעבד כל עבודה זרה בעולם לקרב אותו?

אם אחד שעשה תשובה

ונתכפר לו

וחזר בו,

עדיין זה לא בטוח שהשם יקרב אותו אליו?

יכול להיות שלא ירצה אותו.

מה יותר טוב?

מה יותר טוב יתרו שעבד כל עבודה זרה שהקדוש ברוך הוא קרב אותו?

למה הוא זכה לנשיאות חן בעיני השם?

אתם יודעים למה?

כי הוא עשה פעולה אחת

שמחמתה זכה לקירוב. מה הייתה פעולה?

כתוב בה, וישמע יתרו.

מה שמועה שמע ובאה והתגייר?

מלחמת עמלק.

כיוון שהוא שמע מלחמת עמלק,

התעורר מעצמו ועזב כבודו של עולם. הרי הוא היה כומר גדול וכולם היו משחרים לפתחו.

היה לו פרנסה בשפע, היה עשיר גדול, מכובד מאוד.

עזב הכול. ביזו אותו, קיללו אותו,

פגעו בבנותיו.

מה לא עשו לו? איזה ביזיונות, בגלל שהוא החליט

לעזוב הכול ולהתגייר.

ובא להתגייר.

עבור מעשה אחד,

שהוא הכיר את האמת בשלמות.

ואמר, מה הוא אמר?

עתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים.

זכה שהקדוש ברוך הוא קרב אותו ונהיה חותן משה.

ונכתבה פרשה על שמו בתורה.

כי הוא מצא חן בעיני השם.

אפילו שהמעשים היו לא ראויים,

אבל במעשה אחד שלם

הוא הכיר את האמת

ורדף אחריה במאה אחוז.

זהו.

הקדוש ברוך הוא קרב אותו.

רחב

הייתה במקצוע הכי מגונה ארבעים שנה.

אבל כיוון שהגיעה להכרה אמיתית בקדוש ברוך הוא,

ומסרה את נפשה להציל את המרגלים ששלח יהושע בן ינון,

קרב אותה הקדוש ברוך הוא, וזכתה למדרגות גבוהות,

כמו שאמרו חכמים במגילה יד,

מי התחתן איתה?

יהושע בן ינון.

ונולדו ממנה שבעה נביאים,

וגם חולדן נביאה,

וגם ירמיהו הנביא,

כי מי שזוכה לקירוב אצל הקדוש ברוך הוא,

השכר שלו רב לאין ערוך.

מהתחתית של התחתית של הגיהנום עלתה למעלה, למעלה, למעלה. תראו מה זה.

אין אדם שאין לו סיכוי. אין.

רק תעשה דברים שהשם

תמצא חן בעיניו.

וואו, וואו, וואו, אתה יכול לחטוף אותך ככה,

לקרב אותך אליו,

אפילו אם המעשים שלך עדיין לא שלמים.

דברי חכמים אלה צריכים לעורר אותנו לשמחה בלב,

כי בשעה שאדם רואה מה גודל החיובים של התורה שמוטלים עלינו,

ושאנחנו נטבעים להגיע לשלמות בכל התורה כולה,

ואנחנו מחויבים להשיג מעלות עליונות כמו אהבת השם, דבקות בשם,

יראת השם,

שמחת השם,

זריזות בעבודת השם,

כל כך הרבה דברים.

ואם בן אדם מסתכל במצב שלו,

הוא יראה שהוא לא שייך בכלל לדברים האלה.

אפילו מצווה אחת כמאמרה קשה לו לקיים.

כמה אנשים מכוונים בברכת המזון כל פעם?

כמה אנשים יכולים לכוון בתפילה אפילו ברכה אחת כמו שצריך?

כמה אנשים מברכים ואומרים אדון הכל היה ויהיה תקיף בעל היכולת ברכה אחת כמה אנשים?

כמה אנשים מכוונים בקריאת שמע כמו שצריך בכל הפרשה הראשונה?

לא יודעים אפילו את פירוש המילות.

כמה אנשים קיימים מצוות כמו שצריך?

כמה קונים תפילין מעודר באמת,

שהם לא פסולים שנכתבו על ידי אוכלין ולא תוטרפות ולא נעשו ולא עובדו על ידי אוכלין ולא טרפות?

אנשים

קשה מאוד לעשות מצווה כמאמרה, לא פשוט

אבל אנחנו לא ניפול לייאוש

כי יש תקווה

אנחנו יכולים לזכות

ואנחנו רואים את דברי החכמים שייתכן

שימצא אדם חן בעיני הקדוש ברוך הוא

ויזכה לנשיאות חן אפילו שלא ראוי

אז מזה הלב שלנו צריך להתמלא שמחה יש עדיין תקווה

אבל זה לא מן הקלות

לזכות לקירוב אצל השם יתברך

בשביל זה צריך להגיע להכרה אמיתית

שהיא תביא אחרי הפעולות

שנובעות מכוח ההכרה

כמו שלמדנו גבי יתרו ורחב הם הגיעו להכרה אמיתית שהשם הוא האלוקים

עזבו הכל והלכו אחרי האלוקים

הם היו כבר שלמים במעשים?

לא

זה עובד עבודה זרה וזאת הייתה במקצוע המתונדף

אז איך השם קרב אותם?

כיוון שעקב ההכרה האמיתית שהם הכירו את השם

הפקירו הכל לכבודו ואמרו מעכשיו אנחנו איתו

באותו רגע קרב אותם

עכשיו אני אספר לכם סיפור קצר

בזמן האחרון דיברתי על קנישטה חדה

מי שמע שאני דיברתי על קנישטה חדה?

כן?

יש כמה ששמעו

קנישטה חדה כתוב שהגאולה יכולה לבוא לישראל גם אם לא כל ישראל יחזרו בתשובה

אם תהיה קבוצה אחת, בית כנסת אחת

שיהיו קבוצה של עשרה לפחות יהודים ביחד, באחדות שלמה

ויעשו את רצון הבורא באהבה, בזריזות, בשמחה,

ביחד אבל, ביחד, אוכלים ביחד, שותים ביחד, ישנים ביחד,

קמים ביחד,

עושים חסדים ביחד, לומדים ביחד,

הכול ביחד בדעה אחת

הם יכולים להביא את הגאולה לישראל.

רגע.

אז מה קרה?

דיברתי על זה.

כידוע לכם שיש קהילות פז,

יש לנו בית כנסת, קוראים לו קהילות פז, יש שם אנשים שבאו לגור, עזבו מקומות אחרים ובאו לגור במקום,

והם שייכים לקהילות פז. יש בכל רחבי הארץ, אבל יש כמה שבאו לגור

בסביבות בית הכנסת.

זה בית הכנסת אחד מהיחידים שיש מניין כשר,

כי צריך שליח ציבור שלא אוכל נבלות וטרפות, והוא הגון וכו' וכו', וזה קשה למצוא מאוד,

ובפרט אחרי שאתם בפלוויזיה הישראלית פרסמה מה קורה בשחיטות ובסכינים ובכול בתוכנית שהתפרסמה בשבוע שעבר.

ואתם ראיתם את זה כנראה קודם, אני מאמין שראיתם, כן?

יופי.

אז עכשיו,

מה קרה?

כמה נשים

החליטו ביניהן

שהן תורמות את הבעלים שלהן למשך חודש חוץ לבית,

שהן יבואו לבית המדרש ולא יצאו משם,

רק למשימות שאני אטיל עליהן.

זו הקרבה גדולה.

יש אישה בהיריון, יש נשים עם ילדים,

יש כאלה שצריך לתקן להם משהו. היה מקרה, לדוגמה,

שאישה בשתיים עשרה בלילה,

הוא צף לה הבית, התפוצץ צינור.

מה עושה אישה? היא לא אינסטלטורית,

בקרייזי לא בסביבה.

אז מה היא תעשה?

אז היא צלצלה לשתי נשים, והם באו ועד אחת וחצי בלילה הם גרפו את המים החוצה.

זה לא פשוט.

ויש כל מיני בעיות.

אז הם החליטו שהם תורמות את הבעלים בשביל להביא גאולה לישראל.

הבעלים התכנסו,

והם יושבים שם ולומדים עד שעות מאוחרות שבלילה עם משימות כאלה ואחרות, ויושנים בקושי שלוש-ארבע שעות,

וקמים כבר בארבע וחצי בערך, ובחמש כבר לומדים, ואחר כך יש נץ, ואחרי זה יש עוד פעם לימודים,

ועוד פעם זה, ועוד פעם בדיקת תבלינים,

חודש.

מילואים

זה קייטנה.

אבל כל זה הם עושים בשביל להציל את עם ישראל.

אז עצם זה שהגיעו להכרה,

אנחנו מוכנים לתרום את הבעלים,

והבעלים ויתרו על הנשים בילדים, בילדים,

ויושבים כולם בשביל להביא גאולה לישראל,

בטוח שהקדוש ברוך הוא מקרב אותם אצלו.

כי אם ההכרה גורמת

שאחרי ההכרה אתה יוצא לדרך ועושה מה שצריך,

זה מה שעשו,

יתרו ורחב.

והשם קרב אותם,

למרות שהמעשים שלהם עוד לא היו ראויים.

כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו,

אלא כל אחד נטבע לעשות לפי כוחותיו.

וזה היה העניין של רחב.

אף על פי שהיא הייתה במקצוע 40 שנה,

אבל כשהיא הגיעה להכרה אמיתית,

והיא מסרה נפש עבור הקיום של ההכרה שלה,

שמענו, אשר הוביש השם את מי ים סוף.

אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא הגדול, אין עוד.

הכרה כזאת מאישה כזאת,

איך הגיעה לכזה דבר? כמה אנשים אצלנו יודעים להגיע להכרה כזאת, ולהפקיר הכול,

ולצאת לדרך אחרי השם בכל מה שיאמר?

היא עשתה לפי כוחותיה,

כי קודם היא לא ידעה,

קודם היא לא הכירה,

רק אחרי קריעת ים סוף נודע שיש אלוקים כזה.

לכן היא זכתה שהקדוש ברוך הוא יקרב אותה.

וזאת חייבת להיות השאיפה והמטרה שלנו,

לעשות כפי כוחותינו.

ואם השם יראה שאנחנו עושים את המקסימום לפי הכוחות שלנו,

אנחנו נזכה לקרבת השם יתברך ונמצא חן בעיניו.

אם היינו מכירים ומבינים באמת את היסודות האלה,

ודאי שהיינו משנים את אורחות חיינו.

שהרי אפילו אלה שמבקשים ודורשים אמת, בואו נגיד שיש היום דתיים, חרדים,

כל מיני שמות,

נגיד שאפילו אלה מבקשים ודורשים את האמת,

אבל אם נבדוק באמת,

כל המטרה שלהם זה רק לצאת ידי חופה.

והם מסתפקים בדיעבד.

בוודאי שבמצב כזה לא ייתכן שיהיו מרוצים לקדוש ברוך הוא.

והם לא ימצאו חן בעיניו,

כי כל מה שהם יכולים לפרוק עול מעליהם הם פורקים.

תשמע יש עכשיו ספקות גדולים בקשר לבשר. עזב הכל בסדר.

כולם מחליפים.

מה אתה אומר?

אל תגזים, אל תפיל עלי תיקים, תן לי לאכול, אל תפריע לי.

אל תפריע.

אז אתה רוצה לקיים את רצון הבורא?

הרי ספק דהורייתא לחומרא.

אתה צריך להחמיר, אולי זה נבלות וטרפות?

איך אתה מעז לאכול?

אם זה ספק רעל אתה תאכל?

מה ההבדל בין ספק רעל לספק חזיר?

זה אומר שאפילו אלה שרוצים לקיים את האמת זה רק כדי לצאת ידי חובה.

אבל לא להגזים.

אז אלה לא ימצאו חן אצל הקדוש ברוך הוא. אלה לא מוצאים חן.

רק בעת שיש לך שייכות לקדוש ברוך הוא ואתה לא רוצה לעבור על דברו ולא רוצה להכעיס אותו

ולא רוצה לעשות משהו שהוא לא יאהב כי הוא אמר לך הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. לא מן האיסור.

מן האיסור ודאי שאתה צריך להתרחק.

אפילו מכיעור.

אפילו מהדומה לכיעור תתרחק.

נו, אז אתה תמצא חן בעיניו.

אבל אם לא,

במה תמצא חן בעיניו? שאתה רוצה לעשות את המינימום?

זה נקרא שאתה...

אומרים לך, תביא תה,

אז תמביא חצי כוס.

איך יסתכלו עליך?

חצי כוס?

מה זה נקרא שאתה אוהב, שאתה באמת רוצה?

תביא תה,

מביא תה, עוגה, פיצוחים, מביא,

מביא. רואים שהבן אדם אוהב להעניק, רוצה לתת.

הוא אוהב את זה שביקש.

אם השם אתה אוהב אותו ואהבת את השם אלוקיך,

אז זה בכל הלבביך ובכל נפשך ובכל מועדיך.

אפילו לוקח לך את הנשמה אתה אוהב אותו.

אפילו לוקח לך את כל הממון אתה אוהב אותו.

אז איך אתה אוהב אותו אם הוא לקח לך את הסטייק?

לקח את הסטייק, יש פה ספק.

אז אתה כבר לא אוהב אותו!

אתה לא מבטל על הגרפסים!

זאת אומרת, רק בעת שיש לך שייכות לקדוש ברוך הוא, אתה תזכה לנשיאות חן.

אתה מחפש דרכים להוסיף חיזוק

ולא מסתפק בדיעבד. אין דיעבד ואין ספק ואין ספק ספקא.

אתה רוצה רק להתחזק.

אז יכול להיות שיהיו שני חברים.

שניהם מקיימים את התורה באופן שווה.

אבל המדרגה שלהם שונה לגמרי.

אחד מבקש לקיים מעיקר הדין, לצאת ידי חובה.

ממילא אדם זה אין לו שום קשר לנשיאות חן בעיני הקדוש ברוך הוא.

אבל החבר שלו השני מקיים גם כמוהו.

אבל הוא שואף לנשיאות חן, הוא משתדל בכל כוחותיו.

אדם כזה זוכה שהקדוש ברוך הוא יקרב אותו אפילו אם המעשים שלו עדיין

לא ראויים כל הצורך.

כותב הרמב״ם,

אחאב בן עומרי

היה מלך בישראל.

מלך רשע אשתו קראו לה איזבל. שניהם היו זבל.

הוא היה כופר באלוקים.

הוא היה עובד עבודה זרה.

הוא העיד,

העיד השם עליו.

רק לא היה כאחאב.

לא היה רשע יותר מאחאב.

והנה,

כשבא אליהו ואמר לו שהוא מת

וכל זרעו

צם שעתיים וחצי

ובטלה הגזירה מעליו,

שנאמר יען כי נכנע אחאב

בפניי

לא אביא רעה בימיו.

השם אמר טוב אני דוחה את הגזירה.

אם הוא יעשה תשובה מהאהבה אני מבטל אותה.

אבל הוא עשה רק מירעם הפחד של המוות.

אז השם דחה אותה בשלוש שנים.

אפילו שהאחאב נשאר רשע הוא לא חזר בתשובה אמיתית.

הרי ארבעה מלכים כתוב בגמרא בסנהדרין צדיק אין להם חלק לעולם הבא ואחד מהם אחאב.

מכל מקום כיוון שהוא נכנע בפני השם

באמת ובתמים

מהפחד

הכנעה זו לא בטלה.

בדבר השם מפורש

לא אביא הרעה בימיו.

אתם שומעים מה זה כשאדם מגיע להכרת אמת

ברגע מסוים מה הוא יכול להרוויח אם הוא עושה על פי זה?

אבל אצלו זה לא החזיק הרבה,

שעתיים וחצי.

נבוכדנצר הרשע רוצח ההמונים מחריף בית המקדש,

שרף את בית המקדש

ובשביל שהוא רץ ארבע פסיעות להקדים את כבודו של המקום לכבוד בשר ודם,

לשנות מכתב שהיה כתוב את שם השם בסוף של המכתב.

והוא העביר את שם השם להתחלה של המכתב,

בשביל זה הוא פסח ארבע פסיעות,

זכה למלוך על כל העולם ארבעים שנה

כמו שמלך שלמה המלך והשם לא קיפח פסיעות, ארבע, ארבע פסיעות לכבוד השם.

תראו כמה השם מחשיב שאדם יש לו הכרה נכונה ואמיתית והוא פועל על פיה,

מה השכר שהוא יכול לקבל?

עשו הרשע,

עד היום אנחנו סובלים ממנו,

עבר חמש עבירות חמורות ביום אחד.

בכיוון שקיים מצוות כיבוד אב ואם כהלכה,

הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכרו,

עד שיעקב אבינו פחד ממנו בגלל כיבוד אב ואם שלו,

כי הוא עשה מצווה זו בשלמות.

אף על גב שכל אלה שמנינו היו רשעים אחא ועשא ונבוכדנצר,

מכל מקום, כיוון שעשו מעשה

שיש בו כבוד שם שמיים,

קיבלו שכרם מושלם על זה,

כי המעשה הזה מרוצה בעיני השם יתברך.

לסיכום,

דע לפני מי אתה עמל.

אנחנו צריכים לדעת לפני מי אנחנו עמלים.

אנחנו צריכים לדעת שאנחנו עמלים לפני הקדוש ברוך הוא.

לכן אנחנו צריכים לדעת מהם העניינים החשובים לפניו.

מה חשוב אצלו?

וכיוון שהעיקר הוא להיות רצויים לפניו,

לכן, זאת צריכה להיות עבודה עם דגש גדול מאוד.

יש אנשים שזכו ובחרו ללמוד בישיבה,

אבל אם ניכר רפיון

בקוטלי הישיבה,

ויגידו גם כמה סיבות ותירוצים למה זה,

אבל האמת הניצבת מאחורי כל זה,

שאין להם שאיפה כלל להיות מרוצים אל השם יתברך.

כי בשעה שאדם שואף להארת פנים מהקדוש ברוך הוא, יאר השם פניו

אליך ויחוניך,

אין מקום לתירוצים באמתלאות.

אין מקום.

אין מקום.

אם נכנסת לכנישתא חדה,

אין שום תירוצים, הייתי עייף, ממוטט,

קשה לי.

אין תירוצים.

זה רפיון.

רפיון

זה אומר שאין שאיפה להיות מרוצים לפני השם.

רק להיות במסגרת חשובה של ישיבה של כנישתא חדה ותו לא.

כן, כי זה דבר מאוד מכובד. להיות במקום מכובד זה מכובד.

לא השם רוצה שאתה תהיה מרוצה לפניו.

השם רוצה לראות אם אתה באמת רוצה הארת פניו.

והנה יש לראות שאפילו בעת שאנחנו מתחזקים בתור אווירה,

ההתעוררות לא מחזיקה אלא זמן מועט

ומייד שווים למצב הקודם.

הנה עבר ראש השנה ויום כיפור.

אנחנו כמו שהיינו בראש השנה ויום כיפור היו,

עם אותם רגשות, עם אותם רצונות,

עם אותן הבטחות.

איפה זה?

אז זאת אומרת שאנחנו לא שואפים לעשות את רצון הבורא ולהשיג הארת פנים.

רק לצאת ידי חובה.

לא להיות עבריינים.

לא להיות פושעים.

אנחנו רוצים להיות דתיים.

אבל לא מעבר לזה.

זאת הבעיה.

משום כך לא זוכים לסייעתא דשמיא

להתחזק ולהמשיך את החיזוק וההתעוררות שקיבלנו.

ולכן,

אם נבחן את הדברים, נראה שאחרי שהתחזקנו,

פתאום יש סיבות ומפריעים

שמונעים מאיתנו את המשך החיזוק.

מה קרה?

זו ראיה שאנחנו חסרים את העזר האלוקי.

כי אם זוכים לסיוע מן השמיים,

אין עיכובים.

השם עוזר שלא יהיו עיכובים.

כל המתבטל מדברי תורה,

יש לו בטלים, הרבה כנגדו.

אבל כל מי שמקבל עליו עול תורה,

מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

לא יהיו לו סיבות מונעות,

לא עיכובים.

הפוך.

שש ושמח כל היום לעבוד את הבורא, להוכיח עוד יום.

תראה, ריבונו של עולם, איך אני איתך. תראה איך אני רוצה.

עזור לי שאני אוכל להוכיח את כל מה שאני רוצה להוכיח.

לכן, פשוט,

אם אנחנו משוללים מסיעתא דשמיא,

זה בגלל שעדיין אנחנו ספוגים

במידות רעות.

לא יכולים להתבטל

בפני השם,

בפני התורה,

בפני השולחן ערוך,

בפני החברים.

לא יכולים להתבטל, כי יש גאווה וקנאה ותאווה וכדומה.

ולכן אין לנו עזר מהשם.

כמו שאמר רבנו יונה בהתחלה.

יכול להיות שאתה תעשה תשובה,

יכול להיות שיתכפר לך,

ויכול להיות שגם לא יהיו איסורים,

אבל השם לא רוצה אותך. למה?

אתה עוד לא מתוקן,

אתה עוד לא שואף באמת למצוא חן בעיניו.

אין לו חפץ.

בעל גאווה נמסר ביד יצרו.

למה?

כי אין עזר השם עמו, מאחר והשם מתעב אותו.

כתוב תועבת השם,

כל גבה הלב.

אז אם אתה בעל גאווה, השם מתעב אותך. אם הוא מתעב אותך, הוא יחזור לך?

הוא עזב אותך.

הוא זנח אותך.

מי גרם?

הגאווה.

כי אתה גנב.

אתה גזלן.

אתה גנבת מלבוש של הקדוש ברוך הוא.

השם גאות לבש, זה בגד שלא גאווה.

השם גאו גאה.

אתה מתלבש בבלבוש של הקדוש ברוך הוא. ומה יש לך להתגאות?

אתה טיפס רוחה.

מאיפה באת? מה יש לך? יש לך כוח עצמי?

במקום שתחזיר את כל הכוחות לשם, לכבודו, לטובתו,

אתה משתמש בזה לעצמך, גנב, גזלן,

כי גאו גאה.

ומעת האלה שאין להם סייעתא דשמיא,

זה ראיה שאינם מרוצים אליו יתברך.

הוא לא רוצה אותם.

לכן קשה לנו לקוות

שנזכה להצלחה.

משום כך חובה עלינו להעמיק בעניינים האלה שלמדנו כדי שנזכה לסיוע מן השמיים.

הגמרא בבבא בתרא דף י' מביאה לנו דוגמה.

רב יהודה חלה,

חלה ונפח את נשמתו וחזר.

שאלו אותו,

מה ראית?

אמר להם, עליונים למטה ותחתונים למעלה.

מה הכוונה?

אין הכוונה שהכוונה עליונים זה אנשים עשירים,

אנשים שפה הם חשובים,

שהם למטה,

שעשירים למעלה הם למטה. לא.

אין שום חשיבות בעולם העליון למי שהיה עשיר פה,

ושהיה לו כבוד בעולם הזה. זה פשוט.

אלא מדובר על יונים,

זה גדולים בתורה וביראה ומעשים טובים.

הוא ראה שהם למטה.

באלה שהיו תחתונים פה בעולם הזה.

בתורה, ביראה, מעשים טובים למעלה.

איך זה?

אפשר

שיהיה מצבם בעולם הבא,

של אלה שהיו פה עליונים, גדולי הדור, מה שנקרא,

יכול להיות שהם יהיו למטה מאלה שנחשבו פה כפחותים מהם.

למה?

משום שלנו אין ידיעה איזה מעשה יוכשר בעיני השם יתברך.

ואפשר שאחרים עשו מעשה אחד

וזכו

לאין שיעור.

כמו יתרו,

כמו רחב,

כמו שלמדנו.

הנה יש לראות כמה גדולים,

כמה גדולים שזכו למעלות גבוהות

שאחרים לא זכו להם.

בדור האחרון,

כן,

לא מזמן,

לפני כמאה שנה,

חיי יהודי,

שהוא לא היה הכי גדול בדור,

היו יותר גדולים ממנו.

קראו לו חפץ חיים,

זכר צדיק וקדוש לברכה.

הוא זכה שכל כלל ישראל מתנהג על פי הוראותיו,

וכל ספריו נעשו לאבני יסוד בעם ישראל.

ובוודאי

שהייתה לחפץ חיים מעלה מיוחדת

שקרב אותו השם יתברך.

מה הוא זכה מכולם?

משנה ברורה, מי לא לומד?

כל הלקות לשון הרע,

מי לא לומד?

כל בית יהודי.

מה הוא זכה?

נשמה מיוחדת.

המעשים שלו היו כולם לשם,

כל כולם לשם. תורה וגמילות חסדים,

צדקות וחסידות,

ענווה,

זכה יותר מכולם.

מה זכה מרן הבית יוסף, שהשולחן הארוך נכתב על ידו ולא על ידי שלושה שהם היו גדולים בדור?

הוא היה ענבי יותר מהם.

זאת אומרת, יכול להיות אדם

שבמעלה מסוימת,

במעשה מסוים,

במעשים מסוימים, הוא יזכה יותר מהגדולים שבגדולים.

מי יהיה קרוב אצל הקדוש ברוך הוא?

יש ספר החזיונות

של רבנו חיים ויטל,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, תלמיד של הארי הקדוש.

אני אומר לכם בקצרה.

הוא היה צריך להיות המשיח.

הוא נשלח להחזיר בתשובה את עם ישראל.

הוא היה צריך ללכת לדמשק, להחזיר שם יהודים בתשובה.

זרקו אותו, גידפו אותו, לא נתנו לו לדרוש, הפריעו לו, מה לא עשו לו?

והוא לא הלך, הוא לא קיים את זה בסוף.

והוא לא זכה.

אבל הוא היה צריך להיות, הוא היה נשמה מיוחדת וגדולה,

וכל הארי הקדוש בא לעולם

בשבילו.

והם נפגשו

שנה ועשרה חודשים,

נפטר הארי הקדוש ששומרי בגיל 38,

צעיר, הוא בא רק בשבילו,

לימד אותו תורה,

ואמר, הוא היה המחליף של מרן הבית יוסף.

אתם שומעים?

כל תורות הקבלה עברה דרכו.

האלשייח הקדוש היה הרב שלו בפשט,

רבי משה אלשיך,

והוא לא רצה ללמד את הרב שלו קבלה.

אז הוא הלך להתלונן אצל הארי, אמר לו, תלמד אותי קבלה.

אמר לו, לא.

אני באתי בשבילו, והקבלה מסורה אצלו,

רק הוא יכול ללמד אותך.

אמר, אבל איך הרב ילמד אצל התלמיד?

אמר לו,

אין אדם מתקנא בתלמידו ובבנו,

ואני אומר לך,

בתור מי שלימד אותו, שאני מתקנא בנשמה הגדולה שיש לו.

הארי אומר עליו.

והוא גילה לו,

פעם רבי חיים אמר לו,

רבי,

לא יכול להיות שאני הנשמה הכי חשובה שאתה מצאת. יש פה גדולי עולם.

אתם יודעים איזה גדולי עולם היו שם

באותו דור שלו?

גדולי עולם.

הרב שלמה אלקבץ,

הרב משה קורדוברו,

הרב אל-זיקרי,

הרב מילוא, גדולי עולם היו שם.

מה פתאום אני?

אמר לו, זה לא הולך לפי המעשים אפילו.

תלוי בנשמה.

הנשמה שלך היא מיוחדת.

ופעם הוא שאל אותו, תגיד לי,

איך יכול להיות שאנחנו נביא את הגאולה אם דורות של רבי שמעון ורבי מאיר ואחרים לא הביאו את הגאולה בזמן התנאים, אנחנו נביא את הגאולה? איך יכול להיות?

אנחנו, המעשים שלנו לא מגיעים לכף רגלם, כמו שאומרים. איך זה?

אמר לו, הארי הקדוש, תדע, זה לא הולך לפי המעשים,

זה הולך לפי הדור והזמן.

בדור כזה נחות, לפני 500 שנה, לא היום,

בדור כזה נחות,

מעשים שלך היום,

אילו היית בדור התנאים, היו גדולים משלהם.

אז זאת אומרת, אנחנו לא מבינים בזה.

אדם לא יודע מי הוא, לא יודע מה מעלת נשמתו,

לא יודע מה מצפים ממנו,

אבל הקב'-ברוך-הוא אומר, תן לי את כל מה שיש לך,

תלך איתי באמת, בכל הכוחות שלך, אפילו אם לא תשיג הישגים גדולים,

אני אקרב אותך.

אתה תמצא חן בעיניי.

כשאתה רואה ילד קטן, אתה אומר לו, תלך, תלך, והוא נופל כל פעם, אתה אומר לו, עוד פעם, תלך. איך אתה אוהב אותו כשהוא שומע לך?

כל פעם הוא נופל, מתגרדע מחדש,

והוא קם לכבודך עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם.

כשאחד שומע לך פעם אחר פעם, אתה מוצא, הוא מוצא חן בעיניך. אה, זה כלבבי.

אם השם רואה שכל דבר אנחנו רוצים לעשות,

את מה שהשם מבקש?

בטח שנמצא חן בעינם.

לכן החפץ חיים זכה.

אבל נשאלת עכשיו שאלה אחת קשה.

למה אנחנו לא מבקשים?

מהי הנקודה שבעזרתה זוכים לקרבת האלוקים?

ככה אומרים חכמים,

ככה אומר הרמב״ם.

אנחנו צריכים להתבונן.

למה חשק הקדוש ברוך הוא באבות הקדושים?

מה גרם?

והגמרא אומרת, חייב אדם לומר מתי הגיעו מעשיי למעשי אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב.

למה אנחנו לא מבקשים? הרי הם היו קרובים הכי הכי קרובים אצל הקדוש ברוך הוא. אלה בחר אותם השם.

למה אנחנו לא שואפים לזה?

אנחנו מסתפקים להיות דתיים, זה הכול.

דתיים?

מה אתה? אני דתי.

אני חרדי. אני חרדי.

זהו.

אתה צריך להיות שהקדוש ברוך הוא יאהב אותך,

שתמצא חן.

ונוח מצא חן בעיני השם.

לכן אי אפשר להישאר בגדר מצוות אנשים מלומדה.

ואם אתה בגדר מצוות אנשים מלומדה,

זה בגלל שאתה לא מבקש את האמת באמת.

רק מי שמבקש את האמת באמת

ומוכן לשלם הכל בשביל האמת,

הוא יהיה קרוב אצל השם וימצא חן בעיניו.

הוא מובטח מוגן מכל צרה, מכל צוקה,

מובטח בעולם הזה, מובטח לעולם הבא.

אין לך דבר יותר גדול מזה שהרי נוח לא ניצל מן המבול בזכות שהיה צדיק תמים,

כי זה לא היה מספיק.

אלא ונוח מצא חן בעיני השם.

לכן אנחנו יושבים פה הערב רק בזכות שנוח מצא חן,

אם הוא לא היה מוצא חן, לא היה עולם.

לא היינו היום פה נמצאים ברמלה.

כן, שאלות למי שיש בבקשה.

כן, תן לה שמה.

שלום הרב, השיעור הזה בעזרת השם זה לרפואת ליזה בת מירה.

אם אפשר שהקהל יקבל על עצמם קבלות.

הרופאים אומרים שהיא כבר על... היות ואתם זכיתם לשמוע דברי תורה

האלה שאם תאמינו בהם, תעשו אותם, תזכו להיות קרובים אצל השם ולא יחסר לכם קול.

מי שיהיה מוכן לזכות החולה שבעבורה ישקיעו הרבה כסף, שיהיה זכות,

זכויות,

בשביל שהיא תינצל.

שתי הלכות ללמוד.

כל יום במשך חודש בלבד. זה פחות מחמש דקות.

מי שיגביה את ידו ויקבל על עצמו,

זכות המצווה תגן על החולה,

וגם הוא לא יצטרך לאחרים בשביל שיהיה תמיד בריא.

להרים את היד גבוה עוד פעם.

יפה.

לא משנה איזה הלכות.

בעזרת השם.

ובכן,

מי שבירך רבותינו הקדושים, אברהם יצחק יעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה,

ובכל הקהילות הקדושות והטהורות, ואמותינו הקדושות, שרה, רבקה, רחל ולאה. הוא יברך את החולה.

ליזה בת מירה.

ליזה בת מירה, בזכות קבלות שקיבלו פה ללמוד תורה בה עבורה,

לקיים דינים על פי התורה,

תזכה לישועה ולמתנת חינם מעוצר חינם לחיים טובים ולשלום,

ויעתיק המחלה ממנה לאשתו של אסד נשיא סוריה.

ואלה שקיבלו על עצמם לא יזדקקו לרופאים, בעזרת השם.

הרב, אם אפשר עוד לרפואה שלמה, זינה בדבורה.

בזינה בדבורה רפואה שלמה מהר.

הרב, אפשר בשבילה?

דחוף בשבילה. דחוף. דחוף מה? היא רוצה לשאול שאלה. בבקשה.

כבוד הרב,

אימא שלי חולה סרטן כבר שש שנים.

כן.

לאחרונה המחלה התפשטה לה גם בגוף.

שומרת תורה ומצוות, אימא?

לא.

לא.

עכשיו היא התחילה לשמור שבת.

רגע, היא בהכרה עכשיו?

היא פה.

היא פה. אז צריכה לקבל על עצמה הכול.

הכול. לא מתעסקים עם מלאך המוות.

הוא אכזרי.

הוא לא מתכוון פחות ממוות.

אז לא להתעסק איתו ולעשות הגנה.

צניעות גמורה בשמירת כל המצוות. אם עושים ככה, מחליפים תעודת זהות, זה נקרא,

שיחפש אותה במקום אחר. הוא לא ימצא אותה, כי זו אישה אחרת.

אם היא עושה את זה, היא יכולה לזכות.

אם היא לא עושה את זה, משאירה פרצה, קוראה לגנב.

מלאך המוות לא מוותר. הוא צופה בשביל להמית.

אז לכן

לא כדאי להתעסק איתו. הוא אכזרי.

אני מוכנה לקחת את הכול. לא אני, היא קודם.

קודם היא.

אם היא תחליט,

אז תגידי לי.

כן.

כן? שומע?

תן לה את המיקרופון.

תן לה מיקרופון.

אני ירדתי כדי לבקש ממך מחילה.

לפני כמה שנים שמעתי את ההרצאה הזאת של אישה חטופה.

ושירדת,

ושאמרת לאישה הזאת מעמנואל

על הפאה.

כן, שהיא לא רצתה במשך 50 דקות לשים פאה?

שהיא לא רצתה כיסוי ראש.

ולמרות שהיא הייתה חולה במחלה.

לא, לא, לא.

זה קראו לה מרגלית.

היא מאמינה ברבי מלובביץ'.

ואתה, אתה כאילו אמרת מי זה הרבי מלובביץ'.

נו.

ונפגעתי כזה, לקחתי את זה קשה ו...

אז למה את חוזרת בתשובה?

כי דיברתי עליך כל מיני דברים.

ואני,

נו, אז מה יש? אז מה? אז דיברת כמה דברים.

להגיד, ובאתי לבקש את מכילתך. אבל מה הבעיה אם דיברת כמה דברים? העברת לי את כל הזכויות, מה הבעיה?

באתי לבקש ממך סליחה. אה, באת לבקש אותם בחזרה, את כל הזכויות?

אבל אני רוצה שתברך, נולדה לי ילדה. אה, איזה יופי, מזל טוב. לא, לי זכה, ימושקה.

יא חביבי. ואני רוצה שתברך אותה, שיהיה לה בריאות,

ושיהיה לי בריאות הנפש והגוף. טוב. את באמת מבקשת מחילה אמיתית?

כן. טוב. אז מחול לך אחד. וגם... ושהבת שלך תגדל, צדיקה, צנועה היא ריאת שמיים. אמן. ועליזה בת שמחה לרפואה שלמה. אמן. שהיא לא, לא יהיה לה כלום בלב, שהיא... לא, אוי ואבוי, אם לא יהיה לה כלום בלב, או מה? יש לה בעיות בלב, וסכרת, וזה... חייב להיות. חייב להיות דם, חייב להיות כמה חדרים.

מה זה?

השם יעזור, שהיא תהיה בריאה.

אמן. אמן. אמן.

ורציתי לברך את חמתי נעמי בת עמומה. אמן. לרפואה שלמה דחופה. אמן.

אני מקבלת על עצמי לשמור את טהרת המשפחה כמו שצריך.

אמן.

תן לה.

שלום הרב. שלום. אנחנו באנו פה עם הבן שלי, הצדיק,

זה שיושב... תקום, דוד.

תקום, תקום. הבן הצדיק, ממש צדיק תמים, טהור.

והוא מאורס לכלה הזאת שלושה חודשים.

עכשיו, יש איזה מחלה תורשתית,

והוא אחת לכמה זמן חוטף איזה התקף כזה, נכנס לאשפוז לכמה זמן.

האמא, הסבתא, החמה מאוד מאוד מאוד דאגת, גם אני כמובן כאימא.

ואנחנו רוצים לבקש ברכה, באמת, לכבוד החתן,

ש... תלמד שעתיים בתוכנית דיבור כל יום שלושה חודשים רצוף.

זה תאריך החתונה באמת. אז שלושה חודשים. ובעזרת השם יתברך, שיהיה לך רפואה שלמה. מה השם ושם האימא? אמן, אמן.

מה השם ושם האימא?

דוד בן טובה.

דוד בן טובה, השם יזכה אותך לרפואת הנפש והגוף. אמן, אמן, אמן. ולא יאירע לך מאומה רע.

אמן, אמן. אבל תקפיד,

שעתיים רצופות בתוכנית דיבור לימוד תורה שלושה חודשים,

כולל שבת וחגים.

אמן, אמן. וגם זיווג הגון לבת החמודה הזאת, לטליה שרה בטובה.

טליה שרה בטובה, זיווג הגון מהרה.

אמן. תלמדי חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה במשך שלושה חודשים רצוף.

וברכה לזוג שיזכו דומות. יבנו בית נאמן בישראל. אמן, אמן, אמן. תודה, הרב.

תודה.

כבוד הרב, שבוע טוב.

אני רוצה להגיד על דרך ארץ שדיברת קודם.

איך היא דרך ארץ במדינה הזאת שהחרדים פוגעים בחיילים שלנו?

אני רואה בטלוויזיה,

אני רואה שהחרדים פוגעים בחיילים.

למה הוא ראתה לי את זה?

דבר דבר נותן לו. מה אתה רוצה ממנו?

אני רואה את זה, אני רואה את זה, אני ראיתי את זה גם במציאות.

בכית?

זה כואב לי. אבל לא בכית. אני עשיתי צבא. אבל לא בכית.

אני עשיתי צבא, למה הם לא יכולים לעשות צבא?

הם לומדים בישיבות, הם מנסים לברוח מזה מכל דרך אפשרית. שואל, בכית?

כואב לי, כן, כואב לי. כואב לי שאנשים כמוהם לא עושים צבא, שמעתי. ולא נותנים מהמדינה ולא תורמים.

שמעתי. בכית?

בכיתי וכואב לי על זה כל יום שאני רואה. עכשיו בוא אני אגלה לך סוד עכשיו, תקשיב.

אדם שאומר שהם לא עושים כלום והם לא תורמים למדינה נקרא אפיקורוס.

מי שאומר

מה יענו לנרבנן, מה מועילים החכמים בזה שהם יושבים ולומדים,

זה אפיקורוס שאין לו חלק לח...

העולם הבא, אז תחזור. אבל איך אתה רוצה שיהיה דרך ארץ? רגע, אז קודם כל תחזור בך. תגיד, אני חוזר בי מיד, קודם כל, שלא תהיה אפיקורוף.

אני חוזר בכבוד הרב, אבל... די, די, די, תישאר כאן.

עכשיו אני אסביר לך.

עכשיו אני אסביר לך.

בכל הדורות בעם ישראל

היו אנשים שיצאו למלחמה והיו אנשים שלא יצאו למלחמה.

היו אנשים שלמדו והיו אנשים שנלחמו.

אז אתה בעד לעומדי התורה? תן רגע, תן רגע לדבר.

יש חלוקה.

הבנת?

לא רק אצלנו,

גם אצל אומות העולם

יש כאלה שהם אנשים רוחניים

והם לא הולכים לצבא.

אם זה שיח'ים, אם זה כמרים,

אם זה לא משנה,

בכל מדינה,

בכל אומה,

יש להם את המנהגים שלהם.

גם במצרים הקדמונית הכוהנים היו פטורים

מכל מיני דברים שאחרים היו חייבים.

הבנת?

אז יש דבר כזה, אתה צריך להבין, רק המדינה לא רוצה להכיר באלה שלומדים תורה. בלי התורה אנחנו לא היינו פה.

בלי התורה ראש הממשלה הראשון לא היה יכול לנפנף את התנ״ך ולומר לנו מגיעה את ארץ ישראל,

כי כתוב פה בתנ״ך.

אתה יודע מה אמר לו שוקרי באו״ם?

אמר לו כן, אבל בתנ״ך כתוב שצריך לשמור שבת, ובתל אביב נוסעים בשבת.

אז אתם משתמשים בתנ״ך בשביל לקחת את ארץ ישראל.

אבל לקיים מה שהשם ציווה אתכם, אתם לא עושים.

אבל יש תנ״ך על החרדי.

זה אותו דבר מה, גם כשאומרים תורה, גם כשאומרים מצוות,

גם עושים צבא. אין בעיה, מי שרוצה, למה לא? שילך, זו בחירה.

אבל תראה, הם בורחים לישיבות כדי לא לעשות צבא. בורחים? וזה מה שמעצבן אותי. זה כאילו, אני אגיד, יש כאלה שבורחים לצבא בשביל לא להיות באזרחות והם לא יכולים לעשות צבא.

תודה רבה.

תודה רבה.

כן, תן, תן.

תן את

בקצנדרינגה. מי כאן? כן? מי רוצה עוד?

אני רוצה להגיד מה שאתה רוצה.

אני שמעתי שאתה רוצה.

זה נחמד שאתה רוצה.

כן.

דניאל, דאחר, צחר, דבר רגע עלו.

לא, עוד לא, עוד לא, עוד לא.

טוב. מי עוד רוצה?

ג'מבורי?

כן?

תן לבחור ההוא שם שיושב.

לא לצעוק.

קיבלת מיקרופון? רגע. אני רציתי לחדד את השאלה של הבחור הזה פה. בבקשה.

היי.

הוא התכוון לכך שיש בחורים

שלא צריכים לעשות את זה, נניח, דתיים.

הם לא צריכים להגיע למצבים שהם צריכים לחסום כבישים.

לא, הוא לא דיבר, אז אל תמציא שאלה.

הוא דיבר על זה בהתחלה. אה, גם, גם. הוא התחמק מזה.

כן. זה אתה שואל. מותר לך לשאול? אז זאת השאלה שלי.

אני אגיד, הם לא צריכים להגיע למצבים של לחסום כבישים. אני אגיד לך. זה מגיע למצבים שאנשים לא הולכים לעבודה, יש.

ומפסידים מזה כסף ועבודה. נכון.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

לפני שהתחילו החרדים האלה לעשות את החסימות, עשו את זה הנכים.

למה אתה לא אומר על הנכים שהם חוסמים את כולם?

הנכים הם לא חרדים, והם לא... מה זה קשור לחרדים?

יש קשר. מה זה קשור? יש קשר. זה רועה שלא שומעים לו. זאת לא דרך ארץ. סליחה.

הנכים עושים את זה בשביל כסף,

והחרדים עושים את זה בשביל קיום האומה.

אז מה? יש הבדל. ודאי שיש הבדל.

אז אם אדם בשביל כסף מונע ממך להגיע לכסף שלך,

כי אתה הולך לעבודה ואין עבודה,

הוא מונע אותך בשביל כסף שלו,

זה יותר גרוע ממי שאומר לך,

אני לומד תורה בשבילך בשביל שאתה תתקיים בכלל, כי בלי זכות התורה אין לך קיום.

אז בוא, כבוד הרב. אז קודם כול יש הבדל. זה אחד.

אין הבדלים. שתיים,

מחר הם הולכים הנכים

לבלום את הנתמ״ג.

לא יהיו טיסות.

אז תראה מה יהיה מחר,

ונראה שאתה תגיד, אה,

בשביל כמה ג'ובות כולם לא יטוסו,

יפסידו את העסקים,

ויש כאלה שצריכים לחזור הביתה,

יש כאלה שיש להם חתונה מחר בלילה, אני אדבר על הזיתים, אני לא אדבר על הנישובים שלך. ולא יגיעו הביתה. אוי ואבוי.

פעם היו עושים תעניות, היו צמים, ולא היו צריכים לחסום כבישים.

למה פעם היו צריכים לחסום?

אני ממליץ עליך שתהיה מנהיג שלהם ותיתן להם עצות. אני עדיין לא לובש מגבעת ולא לומד בישיבות, אני לא יכול. אז תלבש ותהיה מנהיג. יש לך עצות טובות, תלבש מגבעת ותציע להם. אני לא הגעתי למצב של לחסום כבישים ולא הולך לישיבות. ברור שלא. אתה נחסם לא חוסם על ידי נכים חרדים.

אז אתה מצדיק את זה שהם חוסמים כבישים. מה פתאום? שמעת שאני מצדיק? אני שואל שאלה. ראית שאני חוסם? אתה מצדיק דבר כזה? לא, אני לא מצדיק כלום. שאלת רק מה הם עושים.

אז אמרתי לך, הם עושים מה שעושים ענקים?

טוב. יש להיות שאלה. רק מסיבה יותר מוצדקת, לדעתם.

כבוד הרב, איך אתה רוצה שיהיה דרך ארץ מצביע לנו?

תכף הם רוצים שיבוא ומשיח. תכף הם רוצים שיגיעו גאולה.

הדוגמה הכי טובה לדרך ארץ זה זה שאתה מתפרץ.

אין דוגמה יותר טובה.

המקים זה דבר אחד?

כן, קדימה, שאלה נוספת.

תן לי את המיקרופון, תן לי את המיקרופון.

תן לבחור הזה שרצה לעזור לו, פה, פה.

כן.

תן לו לדבר.

חאט. חאט.

קודם כל, שבוע טוב, כבוד הרב.

שנה טובה, חג שמח.

שבוע טוב וחודש טוב.

כן.

רציתי לשאול,

אם למשל קורא יצר הרמה או שם.

אם קורא יצר הרמה? אם הוא קרא לך?

כן.

כן. אם הוא קורא לך, תגיד לו, אני עסוק.

אני עסוק?

כן.

ועוד דבר, עוד דבר.

לפעמים כשאני הולך לבית כנסת,

כולם אוהבים אותי שם, זה.

מתפלל, זה.

אבל יש לפעמים שאני לא שומר שבת.

אוי ואבוי. רגע, אם למשל אני לא שומר שבת, זה טוב לבוא לבית כנסת?

אתה חייב להתפלל, אבל אתה מחלל שבת זה כמו כופר בכל התורה כולה.

כן. לא, בסדר, יש מצבים כאלה. מה זה בסדר? זה לא בסדר.

יש מצבים אבל שאני שומר.

מה זה מצבים? למה אתה במצבים? לא, קשה לי לכל אחד.

יש מצבים שאתה נושם ומצבים שאתה לא נושם?

למה אתה נושם תמיד?

כי צריך לנצור. גם צריך לשמור שבת תמיד. בעזרת השם. תודה, תודה.

מתי אתה מתחיל?

אה? מתי אתה מתחיל?

יהיה בסדר בעזרת השם. מה יהיה בסדר?

מתי אתה מתחיל? הכל בעזרת השם, אני מניח... בעזרת השם הוא עוזר, אתה מפריע לו. אני מניח תפילין תמיד, נושם מצוות. אז מה? זה קשה לשמור שבת, שמע. קשה לנוח?

קשה לשיר? קשה לאכול? קשה לישון? מה קשה?

קשה לשמור שבת. מה קשה, אני שואל?

אתה שומר עליה בדלת?

מה אתה עושה?

קשה. מה קשה?

אני לא יודע. אני לא יודע.

תחשוב, מה קשה?

קשה לשמור. כיפור אתה שומר?

כיפור, כן. למה?

כולם שומרים כיפור. אה, כולם שומרים.

אבל יש הרבה כמוני שלא שומרים. מאה אחוז, הם יהיו בגיהנום. אתה רוצה להיות איתם?

לא, חלילה. אז זה מה שיהיה.

למה?

אבל בסדר, אבל אני עושה מעשים טובים. מה זה קשור?

אדם נוסע באדום, אומר, אבל אני גם חונה בחניה.

אני לא נוסע באדום. אז מה אם אתה חונה בחניה?

יהיה בסדר. מה יהיה בסדר?

בעזרת השם נשתדל לעשות את זה. מה זה נשתדל? אתה חייב, אתה לא יכול להשתדל.

אבל בסדר. מה בסדר? קודם כול, דת זה לא בכפייה. מה פתאום? זה חובה. השם כפה את ההר על עם ישראל, אמרת? דת זה לא בכפייה, בסדר. הפוך, זה בכפייה.

הוא כפה עליהם את ההר ואמר אם לא תקיימו את התורה אני שם עליכם את ההר אבל זה לא בכפייה אתה לא שומע? תשאל את החילונים זה רק כפייה בטח

הדתיים קופים אתה לא יודע

הדתיים קופים והחילונים גם קופים אני אשתדל בעזרת השם מה? אני אשתדל בעזרת השם אני הולך לשיעורי תורה זה נחמד אבל אתה חייב לשמור שבת אתה יודע מה אתה עושה אם אנחנו באונייה ואתה עושה חור בתא

כולנו תובעים. אה, ברור. ברור, זה מי שעושה חור בשבת. בגלל זה המסיח לא מגיע. בדיוק.

נו, אז קדימה, תקבל על עצמך מעכשיו להתחיל.

בעזרת השם, אני מקווה. לא רק אתה מקווה, תחליט.

אני מקווה. מה זה אתה מקווה?

אוהבים אותך, תהיה בריא. תודה, מותיק, ביי. שתשכל שנים רבות, הכי טוב. הכי טוב. אני תמיד שאני אנח תפילין, אני מברך שתשכל שנים רבות. תודה רבה, תחי.

בעזרת השם, אתה רב גדול. תודה, תודה.

תודה.

לא את רחל בת מעתוקה.

רחל בת מעתוקה, נו. שתהיה בריאה. בריאה ושלמה.

אמן. תהיה בריא.

ורחל בת חביבה.

גם, זרע חי וקיים.

ורון בת חביבה.

גם. רות בן חביבה.

כולם.

ובעזרת השם, שכל עם ישראל ישמור שבת. גם אתה.

בעזרת השם, אני מקווה.

אמן.

גם, גם בן חביבה.

גם יש חלק, אוהבים כדורגל, זה... או אסטריגה, אמרו לא לדבר על כדורגל עכשיו!

בסדר, זה טבעי. זה טבעי למי? למי שיש רגליים!

אה?

טוב, מספיק, די, מתום, די.

קח, קח, קח.

תן לאבא של יונה שם, ליד העמון.

ג'מבורי.

נו, דבר.

דבר.

בוא הנה, אתה לא רואה אותו.

אתה לא רואה אותו פה, מוחמוד. אתה רואה אותו?

אתה שואל, אתה רואה?

כן.

כן, מה השאלה?

ערב טוב לכולם.

תודה רבה על ההרצאה.

כן.

אני,

רק יש לי דבר אחד להגיד פה.

אנחנו, יש לנו בשכונת נווה הדרים ברחוב הגלעד שלוש,

בית מדרש של הקהילת פז,

ואנחנו מאוד, מניין מצומצם.

מה?

רגע, רגע, בטרייה. מה קורה פה? בטרייה.

יש לנו מניין מצומצם מאוד.

אני שמעתי בכמה הרצאות ברמלה, או בכל מקום,

אמרו שיש איזה 40 משפחות ששייכות לקהילה.

אז אני מבקש מכל האנשים...

הלו, מה קורה איתך, בחור?

נו.

כן.

אפילו שאנשים גרים גם כן רחוק מהרחוב שיש לנו את הבית מדרש.

ויכולים להגיע, להשלים לנו את המניין,

כי מאוד חשוב, יש לנו חזנים כשרים, כמו שהרב דורש.

ומדקדקים גם בקריאה. מדקדקים. וגם מדקדקים בקריאה,

וברוך השם קוראים בתורה כמו שצריך. כולנו נהנים מזה. בית כנסת חדש. בית כנסת חדש. בית כנסת חדש. אני גם מזמין את הרב לבוא ולבקר במקום.

זה נראה כמו ארמון קטן.

נכון.

תודה רחוב הגלעד. איזה גלעד? מה?

הגלעד שלוש ברמלה.

כן.

תן לו בבקשה פה.

כבוד הרב, רציתי לשאול

בקשר להכשרים.

אני בעזרת השם רוצה לקבל עצמי הכשר כשהרב אומר,

אבל אני לא יודעה על איזה הכשר הרב מדבר.

אם אתה מדבר על בשר ועופות, כן. אז תירשם לקהילות פז.

מתי שיש לנו שחיטה ויוצא משהו,

ייתכן שתוכל להשיג.

היום שחטנו 35 בקר, יצא אחד.

כבוד הרב, אני שואלת. זה דבר נדיר שמצליחים להוציא בגלל סכינים,

בגלל שצריכים שיהיה נקי לגמרי, בלי ריבים, בלי שרחות,

וזה לא נמצא באופן הזה בכל המשחטות.

בחילה כבוד הרב.

כן. אני גר ברמלה, ואני לא יודע אם ברמלה יש את הבשר של ההכשרים שהרב מדבר. לא, זה מצלצלים לקהילות פז,

וכשמצלצלים לקהילות פז אז אומרים לך איפה יש ומה יש וכולי.

בסדר רב.

בלי נדר אני אעשה את זה. תודה רבה. בבקשה.

אתה רוצה לדבר בקשר לבנבנישתי או מה?

כן.

לא, בלי קשר.

בלי קשר.

בלי קשר.

תן לו בבקשה.

כן.

שהשיעור יהיה לילול נשמת ימי, זהבה כהן בצביחה, וצחי איתן במלכה.

כבוד הרב,

אני לא שומר שבת,

לא מניח תפילין.

אני באתי במיוחד לחמתי.

אני רוצה לקחת על עצמי תפילין.

בעזרת השם אני אשתדל בשבת שיהיה לרפואתה. היא פה איתנו, ו... רגע, זאת שלא הסכימה בינתיים? היא תכף תסכים. אני מוכן לקחת על עצמי תפילין. נו, רגע, עד הבת שלה מצליחה לשכנע. כל בוקר תהילין בבוקר. שמעת?

כל בוקר תהילין שבת. אני רוצה אבל שהיא תחיה.

אני רוצה שיהיה תהיה. כולנו רוצים. אבל היא צריכה להחליט?

לא הבנתי.

היא דיכר, השבת הזו שמרה בעזרת השם. לא הבנת. אני מדבר עכשיו על צניעות גמורה ולשמור מצוות כהלכה.

אתם לא מבינים ש... בעזרת השם, באנו. גם אשתי רוצה צניעה. אבל שתבינו,

מלאך המוות מחפש אותה כמו שהוא מחפש את כולם. כן, אבל עולים במדרגות לאט לאט.

אבל המלאך לא מחכה. אז לוקחים בהתחלה, אני תפילין, זה, גמרות. נשמה, לא יכול להיות שהחולה. כל שיעור אנחנו נבוא אליך בעזרת השם כל שיעור.

תקשיב, תקשיב, מה שמך? ניקח על עצמנו משהו, וככה אחת זה קשה, ניפול. מה שמך? זוהר. זוהר.

כשאדם נכנס, עכשיו אמי היתה בבית חולים,

והרופא אומר, מיד, מיד, חדר מיון, חדר מיון.

אתם הייתם עוצרים את הפרופסור ואומרים לו, רגע, רגע, שוויה.

נבוא אליכם כל פעם, כל שבוע,

לאט לאט נתקדם ממחלקה למחלקה. מה אתה ישר מיון?

אבל אני מבטיח לך שכולם פה, אף אחד לא בבום, במכה אחת. אבל נשמה, אני מסביר לך, היא מתארת את המצב קשה, לא אני תיארתי.

אוקיי. אז עכשיו לכם צריך קודם כול,

כשבאים לפני השופט, שופט אומר, אתה נאשם ברצח.

אתה מתחרט או לא?

הוא אומר, לא מתחרט.

מה ייתן לו, פרס?

ישר הוא מוריד עליו 25 שנה.

זאת אומרת, קודם כל מבקשים מהנאשם,

תגיד, אני מתחרט.

אחר כך נשמע עדיין אופי,

אחר כך נשמע עוד חיזוקים,

ונשמע את המעשים הטובים,

ואז נקל קצת בעונש.

אנחנו רוצים הצלה גמורה. כל מה שתגיד, אתה צודק, אין לי ויכוח. אז בוא נעשה, צריך לראות אותה, דבר אליה. שנייה, לקחת על עצמי תפילין. זה מצוין.

ובכל בוקר תהילים. מצוין. תברך את חמתי, זה מה שאני מבקש. אני אברך. מה שהיא. אבל לא יעזור.

אם אתה תברך, יעזור. נעמי, תקשיב. אני מבטיח לך שיעזור. היא תיקח על עצמה,

תדבר עליו תכף. בוא אגלה לך סוד. אני רוצה להצמיד תפילין, זוהר. מה שמך, זוהר. זוהר, תקשיב.

יש לי מילה אצל הקדוש ברוך הוא. ברוך השם, היא הצליחה לעזור להרבה אנשים,

אבל אלה ששמעו לי,

כי אני לא אומר מדעתי, אני אומר מן התורה. מה השם רוצה

כשהוא מביא על אדם איסורים זה בשביל לקרב אותו אצלו.

אם הבן אדם לא מבין מה הקדוש ברוך הוא אמר לו,

נשאר באותו מצב.

לא יעזור.

אם אני אגיד אלף ברכות ואני אשים ידיים

ואני אתרום ואני אעשה מה שאני לא אעשה, לא יעזור.

כי אם הבן אדם נשאר עקשן במרדו,

לא יעזור. הרי על מה בא לאדם בעיות?

על מה שהוא לא בסדר.

על מה שהוא בסדר, לא מקבלים בעיות.

עכשיו, אם אתה רוצה להתפטר מהבעיות,

תגיד לפחות שמעכשיו אתה כבר לא תעשה בעיות. אז אתה מציע אי צניעות? היא שומרת בר שבת, שאמרה, הצליחה ש... כן, צניעות ומצוות. שהיא תתפלל. היא החלטה לא עושה מציאות. שהיא תתפלל.

שהיא תתפלל. היא צריכה לבקש מהשם. צריך להתפלל.

בקשר, אני מבקש ממך. אתה מצוין.

אתה תוספת.

אני תוספת.

אבל קודם העיקר.

קודם העיקר.

הנה, אני נותן לה כיסוי ראש,

שהיא תתחיל. יאללה.

תודה רבה.

תודה רבה.

הופה! דירוזי יופי!

אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו. עכשיו היא חוזרת לאבא שבשמיים, ככה צריך.

מה השם?

סיגלית בת רחל.

סיגלית בת רחל, השם יגזור עליך גזרות טובות.

ויסיר את המחלה ממך.

ויעביר אותה מהרה לאשתו של אסד, נשיא סוריה.

ותזכי לעמוד בתשובה איתנה.

אמן. ותהי דוגמה לאחרים לחזור בתשובה. אמן. וכל המשפחה שמקבלים עליהם מצוות,

יוסיפו לזכויותייך שמלאך המוות יחזור ריקם. אמן.

אמן.

אני רוצה לבקש בקשה. בקשה. הנכד שלי, אושרי,

אני רוצה רפואה לאושרי.

אושרי בן. בן.

אוראל אליאן. אוראל אליהו, השם יזכה. אליאן.

אליאן יזכה לבריאות שלמה ואיתנה.

קח את הזוהר קציצית, בבקשה תן לו.

תפילין הוא כבר לקח, שבת.

ומה הבת לוקחת שמה?

אני לוקחתי כי עמדתי את צניעות.

יאללה, הנה צניעות, קדימה.

מי עוד לוקח צניעות בשבילה?

קדימה, הנה.

קדימה.

מי לוקח ציציות בשבילה?

מי לוקח?

מי לוקח?

חיים ושולם יוסיפי לו כי אורך ימים ראש נוסח חיים חיים ושולם יוסיפי לו.

השם יברך את כל הקהל הקדוש, יזכו לכל טובה וברכה, יזכו לכל טוב,

בשורות טובות, ישועות בנחמות.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

ראשו הקודש ברוך הוא חוזקות ישראל,

לפי כוח חירבו לו תרום מצוות שנעמוק,

אדוני חופש למען סגוייך, דין תורו יאדיר.

מי שרוצה לעשות הוראת קבע לקרן ההרצאות

ולזכות חמישים שקל לחודש, יכול לעשות פה בכניסה.