שו"ע - אורח חיים - ב' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד שובחה ארוך.

אנחנו בסימן ב'

דין לבישת בגדים

יעבדו ועמי ובו שישה סעיפים

א' לא ילבש חלוקו מיושב אלא ייקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו

ועודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה

בזמנם היו נוהגים לישון עירומים

לא היה מושג של פיג'מה

או היו כל מיני חלוקים

נעימים למיניהם, לא היה מושג כזה

ולכן היו מתכסים מכף רגל ועד ראש

בנוסף לזה,

כשאדם היה קם בבוקר הוא היה צריך להיזהר מזה

כי כתוב, קירות הבית מעידים על האדם

מה הם מעידים על האדם, קירות הבית? קירות הבית מעידים על האדם

אחרי 120 שנה שלו, איך הוא התנהג בבית

סיפרתי אתמול בשיעור ברמלה

שקיוש ברוך הוא ירחיב את גבולנו, אנחנו צריכים דירה יותר גדולה

ושמנו שלט למחירה והגיע מתווך ועוד מתווך

אז זה מחפש וזה,

אז אחד מהמדווחים הביא קליינטים מצפון תל אביב

מצפון תל אביב לדרום תל אביב

והם רוצים לקנות, אז אחד אומר ככה, אחד אומר פה, אחד אומר שם, כל אחד והדברים שלו

ופתאום באה איזה אימא אחת שהיא מורה בפועל

איפה היא מורה? היא מורה בצפון תל אביב

והיא מורה בצפון תל אביב, היא רוצה לקנות את הדירה לבת שלה

בסדר, אין בעיה, תקנו את הדירה לבת שלה.

רוצה לקנות את הדירה לבת שלה.

הבעיה שהבת הזו, השם ירחם עליה.

היא מהצד של אלה שלא מתחתנים עם גברים.

השם ירחם.

בקיצור, אז היא אמרה, הם מוכנים לשלם את כל הסכום. המדווח אומר, הם מוכנים לשלם את כל הסכום.

אז אני חשבתי, אמרתי, טוב, בסדר.

מה זה בסדר? בסדר זה לא.

זאת אומרת, איך אני יכול למכור כזה דבר

לאנשים כאלה? הרי הבית הזה ספג קדושה.

קירות הבית ספגו קדושה, ספגו לימוד תורה, ואמרנו שם למעלה משלוש עשרה ספרים.

אז אני יכול למכור בית כזה לסדר ההכרה?

ולטמא את ארץ ישראל?

אז אפילו זה חמישים אלף יותר.

זה מפתה, עצר האומר כך.

מה זה, עוד חמישים אלף יותר מי ייתן לך?

אבל אין דברים כאלה. לא מוכרים את הקדוש ברוך הוא בשביל עוד חמישים אלף.

כי הרגע הנזק הוא כפול ומכופל.

ואדם חס ושלום ייענש גם בעולם הזה, וגם בעולם הבא הכנסת כזה דבר.

ולמה שחיים צריכים לסבול?

ואולי חס ושלום יצא מזה הרס וחורבן.

לכן מאוד אדם צריך להיזהר בדבר הזה.

זה בכל שלב ושלב של החיים של האדם,

אדם יכול חס ושלום להיכשל בדבר כזה. לכן צריך לבדוק עד לפרסי פרטים הכי קטנים,

לפני שהוא עושה עסקה, לפני שהוא עושה משהו, חס ושלום שלא ייכשל.

לכן היו נוהגים להלך בצניעות.

התז מביא

דעית בפרק עול כתבה

ארץ ישראל,

מימי לא ראו קורות ביתי,

סליחה, אמר רבי יהודה,

מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי.

עד כדי כך הם היו נוהגים בצניעות

שהקורות של הבית שלו לא ראו את אמרי חלוקו. מה זה אמרי חלוקו?

קצוות חלוקו.

זאת אומרת, עד כדי כך הם היו נוהגים בצניעות בקדושה וטהרה.

שפתי חלוקו.

למה שכשפושט חלוקו, כשהוא לובשו,

דרך ראשו מכסה את עצמו תחילה משום צניעות

בשדים ואז היה פושט את הבגל.

היום מה אנשים עושים?

חוף הים נהפך להיות הרחוב והרחוב נהפך להיות חוף הים, הפכו את היוצרות.

אמרתי פעם עיריית תל אביב,

יאמר לשבחה.

אז מה הם עשו, עיריית תל אביב?

הם עשו מודעות.

שאסור להלך עם בגד ים, לא,

אני מדבר עכשיו על גברים, כן?

שאסור להלך עם בגד ים ברחובות שסמוך, דהיינו איפה שהיום יש מלונות,

כן?

שאסור ללכת ברחובות האלה עם בגד ים. מי שיתפס יקבל דוח.

היום הם צריכים להוציא עוד סיום, נראה לי, מודעות אחרות שאפשר להלך.

אז הראיתי את זה במאה עדיין בהקבלת

פני רבו שעושים לרב בתל אביב,

הרב של תל אביב, הרב לא, אז איזה רדי לא ידעו.

זה חידוש גדול, הלוואי וימינו יהיה ככה.

היום לצערנו הרב, אי אפשר ללכת ברחוב. אתה לא יכול ללכת ברחוב.

אתה הולך מוקש פה, מוקש מימין, מוקש שמאל, אי אפשר ללכת ברחוב.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה, שאדם יקפיד, מהצניעות, מאיפה זה, מביתו של האדם.

וזה משפיע על ילדיו,

משפיע על כל הדורות הבאים אחר כך.

אם לא חסר שם, חס וחלילה,

זה מביא הרס וחורבן לאדם.

זאת אומרת שגם כשהאדם נמצא בשאר מקומות

ששם הדרך לפשוט את בגדיו, גם שם הוא צריך להתנהג בצניעות.

כן, גם אם הוא נמצא במקווה, באמת במרחב.

נכון? כולם לא מתביישים, כולם, אין בעיה.

מעלתה, תראה דוגמה אישית, תלבש חלוק.

תכנס לעצמך לא רק עם מגבת, אולי עם מגבת זה לא מספיק.

לפעמים

השוקיים יראו יותר,

כן?

נלבש חלוק.

תכף אתה מראה דוגמה אישית. או, פה רואים עשינו מפורים קדושה וטהרה.

קדושה וטהרה.

אדם שכזה, הקדוש ברוך הוא משפיע עליו שפע.

להפך, אסונו מסניק מעיתו והשפע.

לכן קראו איתו על עצמו שמימיו לא ראו כורות ביתו את דמרי חלוקה. מה זה?

איך אתה מוכר להגיד כזה דבר כזה?

בחיים הבית שלי לא ראה את זה שלך.

ואיזה אמרה?

הקצוות של החלוק.

אל.

ולכן הם היו יושבים ופושטים,

מרימים את העין ומכסים עם סדין תוך כדי,

ואז את שער הזה שמרים, ואז הוא כבר כולו מכוסה בסדין.

ואז הוא ישר ככה הולך לישון.

לא היה להם, זה היה לסגנון של מה שהרב לובש.

השמאלות הללו ככה, לא, זה ככה, אלא כמו גופיה כזו, מה שנקרא, ארוכה.

קוטונות.

ואז אדם יכול, ברגע שהוא פושט מלמטה ללמעלה,

אז הוא יכול לכסות את גופו.

מתחיל ומכסה.

או אז אפשר להיזהר מהרות גופו, כי כל מה שהוא מגביה מקצת חלוקו,

אז מכסה אותו מקצת בסדין.

מה שאין כן אם היה פושט אותו הפוך.

אם הוא יפשוט אותו מהרגליים, כלפי מטה,

אז איפה הוא יכסה? יכסת הראש שלו ואת הרגליים? לא?

לא מתאים.

דרך ריבו, מנה ולחוץ, אי אפשר לעשות כיסוי בסדין.

ומה שהוא מגלה, כידוע, מסברת דבר זה ומזה למד הטור.

וגם משד לבישת החלוק יעשה באופן שלא יגלה גופו.

זאת אומרת, גם כשהם היו קמים.

עכשיו, לדוגמה, יש לנו מכנסיים,

רק הוא לא רזיז את השדים שלו, הם כול ערערום.

איפה הצניעות שלך?

מיד לובש את חלוקו,

וכשעוד השדים מחוסה עליו, ואז,

כשהוא עד מותניו, אז הוא יכול לפשוט את חלוקו.

כמובן שלא טוב הדבר הזה. פעם אמר לי איזה מישהו,

אתה רואה איזה דמות רבנית, והוא ככה עם גופיה מסתובב בחצר שלו בבית. יפה.

מה אנשים אומרים? אם ערב מסתובב בחצר, אז אני יכול לסתובב עם גופיה, אז אני יכול לסתובב בלי גופיה היום.

איפה הצניעות?

במיוחד של דוגמה אישית.

היום הייתי בסופר במדי ברק.

הייתי בסופר במדי ברק, אז לקחתי פחמים,

לא בשביל היום או מחר.

של לר״ג בעומר.

היה לי שוברים, עשיתי קניות,

שוברים שקיבלנו מהחברה קדישא, 150 שקל, אז

אמרתי, אני כבר נמצא ביש, בצורכני, אז אני אקנה עם השוברים, אני אגמור אותם, למה אני לא קונה שם בדרך כלל, אני קונה קרוב לבית, בתל אביב.

ואז אני אמרתי לו, אני צריך את זה, צריך את זה, אז קנית לי קצת ירקות, קצת פירות, מה שצריך,

ואז נשאר, זה סכום הגנה, אמרתי לו, אני אקנה לר״ג בעומר.

בעזרת השם עושים מזורה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, סיום הזוהר,

תחילת הזוהר וכו', גם עושים לך סעודת מצווה.

על הסיום צריך לעשות סעודת מצווה,

סעוד מצווה,

בשר של קהילות פס כמו שצריך מועדל על האש. ברוך השם, כמובן לא ברחובה של עיר,

כן, זה גם בעיה, אדם אוכל ברחוב של עיר,

אסור ליהודות.

לא יכול להיות עד חופה וקידושין,

לא יכול להיות עד בבית דין אחד כזה.

יש אנשים לוקחים פנת פלאבר וככה אוכלים ברחובות.

איך אתה אוכל?

גם במקום, אז עזבו שאסור לאכול בכלל בחוץ, כן?

אבל גם במקום שהוא מגודר,

כמו שצריך זה בעיה, למה רואים אותך?

אז מה יגידו? תראה איך הוא אוכל.

לפעמים בן אדם יותר מדי, היה לו זמורמית ביסים.

דרך ארץ.

כן, אחד כזה נפסל ליהדות.

בסדר, לכן מאוד חשוב הדבר הזה.

לכן, מה יעשה?

אז המציאו את המנגל החשמלי.

אתה עושה מנגל החשמלי,

אתה מביא את זה ככה בצלחת,

כמו בן אדם, חמגשית כזה,

ואה, שולחן מסודר.

אמרתי, ילדים יכולים להרגיש אווירה טובה, אבל לא תראו גדולי ישראל עושים על העץ, לא תראו גדולי ישראל,

כל שכן לא ביום טוב, יש אנשים שגם ביום טוב על העץ. ביום טוב, איך אתה מסריח את הבגדים שלך,

ביום טוב, ונמצא בגדי שבת ולא הכול.

לכן זה גם מדין של דרך ארץ קדמה לתורה, שאדם צריך להקדים ולפאר את עצמו בדברים הללו,

להיות כבן של מלך ממש. מה זה נקרא בן של מלך?

שמתנהג כמו האבא, כמו המלך מתנהג.

לא מתנהג כנס שלום כמו, להפך,

ילדי הרחוב.

פעם אמרתי למישהו, תסתכל איזה מסכן אתה.

אתה קונה ג'ינס שעולה 700 שקל, איך אמר הרב בגד של קורין,

אלה שחופרים בזה.

אתה גונה ג'ינס שעולה 700 שקל, אתה עושה בו חורים

כדי להיות במודו.

פעם אבות עבודיך היו משלמים כסף לדברה כדי שיעשה להם טלאי, היו מתחננים שלא היה מכנס קרוע. היום אתה גונה באלפי שקלים, והיה גם עליהם מכנס אייק בושי.

היום אתה גונה באלפי שקלים ועושה בו חור.

היו פה מוכרים את זה עם החור.

עושים בוכרים את זה עם החור, משופשף, מה קרה לך?

הוא אומר, תשמע, כבר לא חשבתי על זה, באמת, כאילו, יש דברים בגו, מה שאתה אומר.

אמרת עכשיו עזוב, יותר מזה.

נכון שקנית מה הכל וזה,

אבל תגיד לי אתה, ביבי נתניהו, כן? נגיד שהוא חשוב,

ראש ממשלה, הוא הולך עם ג'ינס? אתה לא יודע שהוא הולך עם ג'ינס?

אפילו שהוא בבית,

אחרי, כאילו, ביום פורקן, יום העצמות,

אפילו שהוא לא ביום העצמאות הוא לא מסתובם עם כזה, הוא מסתובם חליפה, מחוייה,

מעונה ומסודה, לא בעלו עניבה,

אבל יש פפילונה,

לא פפילונה, אבל יש חולצה מכובדת.

לא תראו אותו. למה? הוא בן לא מכובד.

אז אם אתה בן של מלך, לא של ביבי,

של מלך, מלכה ונרים, אז יש ברור. איך אתה צריך להסתורף?

יותר טוב ממה שאתה חושב שזה טוב.

אז איך אתה עושה כזה דבר?

שאתה מסתובב ככה עם טרנינג וכל מיני זה.

זה מתאים.

אז נכון, לא, אבל זה יותר נוח, זה יותר פה, זה יותר שם.

לפעמים בן אדם מאבד את השפיות שלו,

והוא רואה את החיצוניות, הסביבה. כולם גרמניה יהיה שונה.

להפך, תהיה שונה, כן, תהיה מיוחד מכולם.

שכולם יראו ויקחו ממך דוגמה.

אספר לכם עוד סיפור אישי. בתל אביב, מה היה המושג של לגדל פאות?

לא היה מושג.

וכשהייתי הולך בתור עוד קטן, הם מושכים בפאות, צוחקים, מסתלבטים וזה.

ואפילו בתלמוד תורה.

בתלמוד תורה היה תמיד איזה אחד בכיתה שהיה תמיד מושך בפאות.

שלי היה צוחק.

אז יום אחד דירכתי אותו, אמרתי לו, בעזרה השם, אני מבטיח לך שיהיו לך פאות יותר ארוכות משלי, ואני, בעזרה השם, גם אני אזכה, אני אמשוך לך.

יאללה, ברכה. תראו לכם.

ברכה עושה רושם בשמיים,

והברכה התקיימה, הוא נהיה ככה חסיד דרסלב,

ומה לי גידל פאות?

פי שלוש ממה שיש לי.

אז יום אחד, כל הזמן לראות אותו ברחוב, לא, אז זה, יום אחד נזכרתי, ואז אמרתי, או,

עכשיו זו ההזדמנות והכל, אשתו, הילדים שלו, אמרתי לו, אה, מה שלומך? קוראים לו אהרון.

מה שלומך, אהרון? אתה זוכר שהייתי קטן עם הפאות? הנה, עכשיו אני מחזיר לך בחזרה. טנינג!

הו!

הו! הוא נזכר בנו, הוא אומר, תשמע,

שיחקת עוד, מה שנקרא, החזרת לי.

אמרתי, אתה רואה מה זה? אתה זלזלת, צחקת, אמרת לא, לא.

נראה לך פאות, מוסיף לאדם יראת שמיים.

לא סתם אמרו, גדולי ישראל, תשים ציציות בחוץ. למה הדבר הזה?

אדם ששם ציציות בחוץ, שם ציצית, יש לו יראת שמיים, יש לו יראת כבוד, הוא לא ייכנס לכל מיני מקומות לא טובים.

לא תראו אותו להסתובב בקניון.

אני, לצערנו הרב, אתה רואה בחור מסתובב בקניון.

אתה בחור ישיבה, אתה דוגמה אישית, הבן של מלך, מה אתה עושה במקום כזה?

עזוב שזה שעת הלימוד, השם ירחם,

תגיד שלא בשעת הלימוד,

איך אתה בכלל לא יכול להסתובב במקום כזה? אז אולי אם אתה צריך שם איזה טוב משהו,

גם עדיף שתשלח מישהו אחר.

אם אתה דוגמה, אתה לא יכול להסתובב במקום כזה.

להפך, במקרה הזה אולי תחליף את הלבוש שלך.

הוא בושה.

איך אתה יכול, הבן של מלך, להסתובב במקומות כאלה?

לכן אדם צריך לזהר בדבר הזה מאוד, למה חילול השם זה איום בנורא,

ואין כברה לחילול השם, רק קידוש השם.

וכמה אדם יצטרך לשלם על הדבר הזה כדי לקדש את שמו יתברך,

כדי לתקן?

אמר, אין סוף.

כי מי אמר שהוא עשה את הכל כמו שצריך?

מי אמר שהוא השלים כמו שצריך בדיקות?

ולכן אין סוף של דברים.

הלאה.

לכן היו מקפידים בדבר הזה,

והיו מורידים ומייד מכסים עם הסלים,

ככה כדי שביתם חס ושלום עז וכאלה לא יראה, כי קורות ביתם לא יראו

אפילו את הקצוות של החלוק,

שפתי החלוק שלהם.

לא את הגוף, את השפתיים של החלוק.

עד כדי כך.

לכן אומר השולחן הערוך לא ילבש חלוקו אלא מיושב,

אלא ייקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודו שוכם ונמצא שיקום העולם מכוסי הזויות, ובזמנם הוא בלי בגדים.

אז איך יקום? יקום ערור.

לכן מאוד חשוב הדבר, על זה שיהיה חסה עצמו,

ואז יאמר,

יקום אל היסטוריה, כי היו ישנים ולא פרי.

ואל יאמר אדם, הנני בחדרי חדרים, מי רואה לי?

אה, אני נמצא פה עכשיו,

מי רואה אותי?

אני יכול עינוב, אני יכול פה, אני יכול שם, אני יכול זה? מי רואה אותי? אה, אף אחד לא רואה אותך?

יראו לך אחרי 120 שלך, לא אני לך, אלא לכל המשפחה ולכל הרבים ולכל אלה שהחזיקו ממך.

יראו את הסרט של החיים שלך.

זה לא עודק ניסה שמה.

כולם יראו, גם אלה שפה וגם אלה ששם כבר הלכו.

מה תגיד אחר כך?

אז עדיף לך עכשיו להתבייש,

עדיף לך עכשיו לעשות תשובה מהעשיר חס ושלום אז וחלילה, אחר כך

שהבושה היא בושה עולמית,

ושם צועקים שקרן, זה כל העולם עוד נשמע שקרן.

זה לא רק שאמרו בואו הדואר, החבר'ה אמרו לעם, גם הוא לא שקרן, נו, תוותרו לו.

אין ויתורים, אין פרוטקציות, אין ויזה, מה יעשה עליו?

איפה יטמון את עצמו מהבושה?

אוי לאותה בושה, אוי לאותה חלימה.

ולכן לא יגיד העניין בכד רבע דרימי רואיני, כי הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו.

כמו שאתה מאמין שהקדוש ברוך הוא זנו ופרנס, כמו שאתה מאמין שהקדוש ברוך הוא נמצא איתך בכל צעד ושעל,

ברקעים הכי קשים,

גם הקדוש ברוך הוא נמצא איתך בשאר הרגעים.

כשקדוש ברוך הוא נמצא איתך בשאר הרגעים, אז גם שם אתה צריך להתנהג בצדינות.

גם שלא צריך להתנהג בקדושה וטח.

ג', ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו, שלא יהפוך הפנימי לחומץ.

הדבר הזה אמרו רבותינו שגורם לשכחה.

אדם שלובש בגדים הפוכים,

גרביים הפוכים,

גופייה, לבנים, כל הפוכים, קשה לשכחה.

לכן אדם רוצה לזכור את תלמודו,

בלבד זה שהוא ישנן,

בלבד זה שהוא יאכל וישתה שמן זית,

לא ירבה באכילת זיתים.

כל הסגולות הקיימות יעשה, אבל גם בבגדים הוא צריך לנאום.

אם את הבגדים הוא לא לבוש כמו שצריך,

וזה הפוך.

קשה לשכחה?

גם אדם צריך להקפיל את הדבר הזה.

בנוסף לזה, גם שהוא לא יהיה ללעג וקלס בעיני הבריות.

מה זה לעג וקלס בעיני הבריות?

יאיר את השוטה הזה, איך הוא לבוש,

חולצה הפוכה.

מה זה, מה הוא עושה ככה? במקום זה הוא עושה... מה, איזה התנהגות זאת?

אז כדי שלא יהיה ללעג וקלס בעיני הבריות, ונמצא מחלל את השם במקום לקדש את השם,

גם בדבר הזה צריך להתלבש.

צריך כמו שצריך,

לסדם את עצמו.

אז הנה, פה אומר המגן אברהם דבר נפלא, שימו לב,

ויראו התפירות המגונות ויתגנה בעיני הבריות.

ובנוסף לזה, מללבוש בית מלבושים יחד בפעם אחת.

הוא רוצה עכשיו ללבוש עצלנים בבוקר, הוא רוצה ללבוש גם את הגופייה וגם את החולצה שלו בבת אחת, שתי ימות או כמה? או אחד ואול אחד.

שתי ימות, מכניס את השרוולים ככה, לא פותח את הכפתור,

של הזוהר, רוצה להכניס ככה.

גם זה לא טוב, הדבר הזה.

זה גם קשה לשכחה.

וישים בית צידי המלבוש ביד ימינו, גלבש הימין קודם,

ואחר כך

להופכו כדרכו.

ובירש רשי אם לובשו כשהוא הפוך, מקפיד עליו.

והופכו שלו, יראו את הדפירות המגונות וימרי החלוק.

וקשה,

הטור אמר שפתח בכל אדם,

וכל שכן תלמיד חכם.

הלשון שלו,

של הטור, זה לאו דווקא בזה, אלא פתח בתלמיד חכם, שזו דוגמה אישית,

וכל שכן בשאר בני אדם.

אם תלמיד חכם יעשה כזה דבר, מה אמרו יזובי הקיר, אה?

אז גם אנחנו יכולים להרשות לעצמו לעשות כדבר הזה.

ועוד תחילה אמר ללובשו כדרכו, ולגבי תלמיד חכם נקט להופכו.

ונראה דחד אמיתה ארצית בחברתה.

ומתחילה אמר שכל אדם יהיה ניזהר לכל הפחות בלבישתו לכתחילה.

איך אתה לובש את זה לכתחילה, תהיה ניזהר.

שבתלמיד חכם מצינו דבר גדול מזה, שאפילו היה לבושו כבר מגופך,

דהי עם השרוולים של החליפה היו בפנים,

לא כלפי חוץ,

חוזר ופושט ולובש כדרכו.

צריך להוציא את זה וללבוש כדרכו.

למה שם יש דרישה יתרה לתלמיד חכם?

גדול כבודו, זה כספר נורא מעליך, איך אתה עושה כזה דבר.

אנשים לומדים לך דוגמה אישית.

לכן הרבה הרבה הרבה מסתכלים על הדבר הזה, דוגמה אישית.

אתם שמעתם שפרסמו את ההקלטה על קופושדו.

ראיתם איזה צדיק הרב,

שהג' ברוך הוא אוהב את דבריו,

הוא אוהב את תפילתו ואוהב בקשותיו?

הם עשו על זה העדה החרדית.

והנה, בסוף גם העדה החרדית הסירה את ההחשב.

היא אמרה שיש עוד בעיה,

אם בכלל, כי הרי זה בגדר חמץ.

ואם חמץ, השאלה אם מכרו את זה,

אם לא מכרו את זה חמץ שעבר עליו בפסח, אז גם אסור אחרת בסך לאכול את זה.

אז זה עוד יותר בעיה.

תסתכלו כמה הדבר הזה שאדם צריך להקפיד מה להכניס לפיו, כמו שהרב שלח, מפה ליועץ,

מה הוא כתב על כל הדברים וכל העניינים האלה. זה מאוד מאוד חשוב, הדבר הזה.

אחרת אדם לא מבין, והצפילת לא מתקבלת.

למה זה?

למה זה?

הוא מרשה להכניס לפה שלו כל מיני דברים, בלי בדיקה, בלי הקפדה, בלי מזלזל. אה, אפשר בזה להכניס, אפשר, אפשר, אפשר, אפשר, אפשר, אפשר, כל הזלזולים הללו. בסוף עולים ביוקר לבן אדם.

ואז המוח נסתם, הילדים לא לומדים טוב,

בבית לא הולך, בא לנו לשלום בית.

אבל האדם מזלזל בדבר הזה.

אתמול מישהו סיפר לי

גם איזה משהו,

הוא אמר שכמעט הבן שלו היה נדרס למוות בשבת.

הוא אומר, למה? אשתו מתעקשת,

היא רוצה שהם יאכלו בגן כמו כולם,

שלא יהיו משונים.

להפך,

אומרים לך פה, אם הוא מוכן להכין, יש לו קצת בעיות בשלום בית.

רב חיים אמרו, תתגרש.

תתגרש.

הוא אמר, אז אמרו לו, היי, עכשיו בלידה וזה, ופה, טוב,

תחכה אחרי הלידה.

תראה מה זה. עכשיו הוא אמר, זה לא קודם, תיסע לרווחה עם פינקס, תשאיר לו עוד פעם מה לעשות.

אמרתי, אולי אתה תכין את הארוכה לילדים, הוא אמר, אני מוכן להכין את הארוכה לילדים, אבל לא, היא לא רוצה שהם משונים.

זה נקרא להיות משונים?

להפך, אם את יודעת שזה נפט, הילדים שלו אוכלים נפט, אז תני להם להמשיך לאכול נפט,

אפילו ספק שאולי משפחה זה טיפה, אז לא תתני להם.

אז איך אתה עכשיו רוצה לעשות את הדבר הזה?

איך?

זלזלים, אפשר הכל לאכול, אף אחד, מה, כל מה שמכניסים יוצא החוצה? לא.

גם נספק משהו לגוף, לנשמה, השם ירחם.

הוא משקיע על האדם.

הלאה.

אנחנו בהלכה ד', הלכה מאוד חשובה.

ינעול מנעל ימין תחילה ולא יקשרנו.

לובשת מנעל ימין, ולא יקשור.

ואחר כך ינעול של שמאל ויקשרנו,

ויחזור ויקשור של ימין.

פותח בימין ומסיים בימין.

מכניע את הסטרה האחרונה הזאת, שמאל.

אז לובשת ימין, לא קושר אותו.

לובשת שמאל, קושר אותו,

ואחר כך מסיים בימין.

אומר הרמב״ם, במנעלים שלנו שאין להם קשירה,

יש את הנעליים עם הסקוץ'.

אין לזה קשירה, מה יעשה?

אז מה ילבש קודם?

של שמאל או של ימין?

ינעול של ימין תחילה.

בסדר?

בכל מקרה, במנעל של ימין תחילה.

כן, בכל מקרה נועל, רק לגבי העניין של הקשר,

אם יש לו בהנעליים חוטים,

אז יקשור את של ימין אחרון.

בסדר? ינעל ימין,

ינעל שמאל, יקשור שמאל, ואז ינעל

של ימין בסוף.

אבל כשיש לו סקוץ', את הסקוץ' הזה,

אז נועל ימין תחילה,

נועל שמאל,

ולא משנה אם אתה יסגור, יסגור לפני, יסגור אחרי זה כבר,

לא משנה.

למה? זה לא כמו סורחים.

לא, לא, אין לו דין של סורחים.

אין לו דין של נעילה.

זה יכול להיות ראיתי ש...

יש כאלה שלא מקפידים על הדבר הזה.

בדרך כלל כשאתם פושט את המנעלים,

אז הוא פושט את חיל השמאל, נכון? נכון, אגב ימין.

כשאתם פושט את המנעלים של חור למעון למנעלים של שבת,

אז הוא פושט חילי ימין.

כדי ללבוש ימים מיד.

זה אתה.

כדי ללבוש ימים מיד.

יפה.

אתם יודעים שבנעליים אין הקפדה שצריך שיהיה של שבת מיוחדות,

אבל בבגדים כן צריך שיהיה מיוחד.

בגדים צריך שיהיה מיוחד לשבת.

אדם לא ילבוש אותם ביום רב.

אבל של נעליים אין הקפדה בדבר הזה

אומר המגן אברהם, דבר נפלא, שימו לב, מה הוא אומר?

די יש חשיבות לימין

לעניין

בו הן יד ובו הן רגל

ושמאל, יש בונה מחשיבות לעניין תפילין, אה?

אז איפה מניח תפילין?

אתה אומר שמאל לא טוב כבוד הרב, מה קורה?

מניח בשמאל,

יש לו חשיבות,

רק לגבי עניין של הלכת תפילין.

ומשום מה הכי אמרו בשמי בגמרא, משמי דרבי יהודה, די יכול לעשות כמו שירצה.

אלא רבי נפמן אמר יש שומרים יוצא ידי שניהם ויכלות בכל אחד מעלה, דהיינו, הקשירה לשמאל,

וחשיבות תפילין הוא בקשירה.

לכן קשירה תעשה בשמאל כל היום,

ותסיים בימין.

הבנתם?

דהיינו.

היות וימין זה דבר חשוב משום החשיבות שהגבי יד נוח אוזן

ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית,

אתם רואים חשיבות בימין.

במיוחד אצל הכוהנים שהיו משרתים לפני ולפנים בקודש.

בנוסף לזה אמרנו, יש לנו גם חשיבות של שמאל.

של שמאל זה סתם אדם מניח תפילין, לא איתר יד.

סתם אדם מניח תפילין בשמאל.

אומרים רבותינו הקדושים, התשובה היא כזאת.

של ימין, אתה צודק, החשיבות היא מה לגבי לבישה,

לגבי נעילה.

אבל לגבי קשירה,

איפה אתה קושר את התפילין שלך?

שמאל. לכן מזה אנחנו נלמד לגבי מה?

לגבי קשירה.

שכשאתה לובש את התפילין,

אתה קושר שמאל, אותו דבר כשאתה לובש נעליים.

את מה אתה תקשור?

אתה תקשור בנעליים שלך את מה? את השמאל לפני ימין.

אבל ימין קודם, ימין חשוב, לא.

ימין חשוב,

ימין חשוב לגבי הנעילה, לגביה ללבוש את זה.

אבל השמאל יהיה חשוב לגבי מה?

יהיה חשוב לגבי הקשירה.

ולמה? כי שמאל בקשירה,

לכן אנחנו מכבדים את השמאל גם בקשירה.

אז אנחנו מכבדים את השמאל בקשירה, לכן תנעל ימין,

תנעל שמאל. תקשור את שמאל, ואחר כך תחזור בתקשורת ימין.

בסדר?

לא רואים נפלול.

והטור כתב חליצת מנהל כמו שכתב כאן בשולחן ערוך וגם לא דין מנהלים שלנו.

אף על גב דוזכר בדלמוד נראה לומר לרבנו דהלכה כרידי יעשה כמו שיוצא.

לא משנה מה אתה זה, ימין, שמאל, אין.

רק כיוון שאפשר לקיים מצווה על השולחן עבודה סתם לא כתב.

הוא הביא את זה כקיום וכשאדם מקיים את הדבר הזה הוא עושה מצווה חשובה.

אז אם כבר אתה רוצה להרוויח מצווה, למה שלא תחטוף את המצווה בקלות?

למה לזלזל?

לפעמים נופלת לאדם מצווה פשוטה, הוא מזלזל בה.

אחי, אתה יודע מה המעלה של השכר של המצווה הזו בשמיים?

אתה יודע כמה היא משפיעה לטוב או לא לטוב?

לפעמים בשביל מצווה אחת יכלת להינצל ממשהו.

לפעמים אתה ניצל משהו. לדוגמה, סיפור אישי מפסח האחרון.

אחיין של אשתי,

רזה, מכב.

אמרו, יש לו בעיה, לא יודעת, בעיה, בקיצור, עשה את שלוש-ארבע ניתוחים.

שלוש-ארבע ניתוחים בעקבות הבעיה הזו של שהוא רזה.

טוב,

נגמר שלוש-ארבע ניתוחים, אז אחרי הניתוח האחרון, היא הלכה לאיזה, וכמה ימים שהוא לא הניח תפינים.

מהצער, מהזה, גם היה לו כאבים, הוא סבל, לא היה מי שיעזור לו,

אז אשתי הלכה, כאב לה עליו, מה קרה אם הוא לא הולך לתפינים? בוא אני אניח לך תפינים.

אז היא הלכה, ועזרה לו, אני אניח תפינים.

אני ניח תפינים, וזה בירך, כי עד שמעו, עוד ידעו אותו, והכל וזה וזה.

כן?

סיימו, הכל וזה. היא חזרה הביתה היום למחרת, זה,

אני חושב, כמה ימים,

יומיים לפני ערב שביעי של פסח,

לפני חג האחרון, מה שנקרא.

בקיצור, היא באה הביתה והיא נקטה על הזה, אז מהספונג'ה היא,

אתם מכירים את זה שכאילו מחליקים,

לא באמת מחליקים, חושבים שהולכים ליפול.

אז היא כאילו חושבה שהיא הלכה ליפול, היא עשתה תנועה לא נכונה עם היד, והרגישה שהיא פשוט פרקה את הכתף.

זאת אומרת, היד נתקה מהמקום, וזה כאבי תופת,

לפרוק.

אז תגיד שהיא פרקה.

בינתיים, מהפחד היא עשתה, עכשיו, היא לא נפלה על הרצפה, בן אדם היא עשתה תנועה חזרה והסתדר, אבל הכאבים נשארו.

כאבי תופת.

טוב,

כאבי תופת לא התייחסה לזה באותו יום, למחרת בבוקר התעלפה.

מהכאב, כל כך כאב, עד כדי עילפון.

עד כדי עילפון,

חמותי מתקשרת אליי, תבוא דחוף,

אשתך לא מרגישה טוב, אבל בסדר גמור, אין בעיה, הגעתי,

למרות המעולפת, ככה, מה קרה?

טוב, בוא ניסע לבית חולים.

ניסע ביום, לא פרקת הכתף, כאבים, זה היה כאב נדמהות. תראי, פריקת כתף לא יכולים לישון בלילה, והיא ישנה בלילה.

אם היא ישנה, זה לא פרקת כתף, אולי זה יקרה איזה תזוזה או משהו, או איזה גיד, או זה.

הכול, אני קצת מבין בזה, בסדר, בוא ניסע. בכל אופן, בשביל להשק את הנפשי, ניסע,

בבית חולים, הוא אומר, הנה, חבר הזה, חבר הזה, תעשו לו, תזדרז, למה בבית חולים היום זה, אתה עומד כמה שעות בתור.

אז ברור השם ככה, הקדוש ברוך הוא שלף את השליחים,

תיק, תיק, תיק, תיוויץ את הדברים, עשו צילול, ברור שבצילול, אני מסתכל, אני רואה,

הכל בסדר.

הכל בסדר, אבל הכאב נותר,

הכאב נותר.

והיא סיפרה לי את הסיפור עם הצפילים, לפני כן, למה אמרה לי לצפוך?

לא יודע, אם יש ברור הציל אותך.

בזכות זה שהתנך דו-תפילין, אחרי כמה ימים,

מי יודע כמה שבועות, שהוא לא הניח מהצער שלו, מהעוגמת נפש שלו,

כזה בחור צעיר, בן שש, 17, 18,

פתאום ביום בהיר נופלים עליו ואומרים לו יש לך בעיה שלוש, ארבע, חמש ניתוחים, חור פה, חור שם, כמו זה.

זה פי לפלוי.

כמה אדם צריך להודות בברכה הפשוטה שלנו, אשר יצא,

שטמון בה סודות רזים ואילאים.

אז אמרתי, רימה, זה בזכות מצוות הנחת תפילין שעשית לו,

שמסרת את נפשך לשיקים מצוות הנחת תפילין,

אני אשמרו שאמר לך על הכתף שלא ברקת לו,

כי אם היית פורק את הכתף,

הכאבים הם פיקם והפיקם.

ואולי היא מתייחסת יותר.

לפעמים מה אדם יגיד? לא, כבל שהנחתי לתפילין, תראה מה קרה לי.

כן, אבל טיפש.

היה צריך לקרוא לרפיקם וכמה יותר.

ואני בורוך ריחם עליך,

ובזכות מצווה הזו,

שבורוך ריחניס לך באותו רגע, ניצלת.

ניצלת ממה? ניצלת מהרבה דברים.

ההוא של שבת, שסיפרתי לכם מקודם.

הוא אומר, הילד היה צריך להידרס, זהו.

עברה ערבייה עם אוטו?

מטר ממנו אפילו לא.

הייתה מעיפה אותו, היה צריך למות הילד.

הוא אומר, למה אשתו בטעות? תקשיבו טוב, היא הזיזה את הפלטה, את הסיר מהפלטה,

מקצה הפלטה לאמצע הפלטה.

זה עכשיו מצטבק ויפה לו עם האוכל.

וגם היא פתחה את הכיסוי וכיסתה בחזרה.

התמדה.

הוא אומר, לא אכלתי מהאוכל בשבת. אמרתי לה, אתה עשית פה זה,

רציתי להדר את האיסור של זה, כי שלא תעשה חס ולום לאבא, כי אם אתה בא, טוב, נו, הכל בסדר, אז

אחר כך בסדר יהיה עוד יותר גמור.

ואם אדם נכשל במשהו אחד, מכשילים אותו מן השמיים במשהו אחר.

דהיינו, הוא הזיז, הוא אומר, אה, בסדר?

פתאום הוא ילך לאשר מודים להתפנות, ידליק רוב את הרוס.

אה, מה, איך הגעתי לכזה דבר?

לא תראה רועש.

בקטן הזה אתה חיפפת, מה שנקרא, בקטן הזה אתה זלזלת?

עכשיו, בגדול מכשילים אותך מן השמיים.

זאת אומרת, מן השמיים מסייעים בעדו שייכשל ברב ארדי חליל שבת.

אז אמרתי, או, תקבע על עצמי מה עושים לו ללכות שבת. הוא אומר, תדע לך, בזכות זה שלא אכלתי, ילד שאני ניצל.

בזכות זה.

אם הייתי אוכל, הילד שאני היה נדרס לך, שלום, כל השבת הייתה נהרסת לי. ילד נדרס לומר, מה היה עושה?

ילד קטן.

נו, תראו מה זה, שאדם מקפיד על דברים פשוטים, שהוא, אה, מה זה קשור?

הוא אמר לך מישהו, מה זה קשור אסיר לילד שלך?

כן, מה זה מה זה קשור? כל דבר קשור אחד לשני ביעדות.

אין דבר שלא קשור לשני.

כל צעד ושאל שיהודי עושה בחיים, יש לו קשר אחד עם השני.

לכן מאוד מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

שאדם חרא, אתה לא יודע ללכות שבת, שבת תלמד.

לא אתה, עם כל המשפחה. תושיב את כולם, תלמד אותם מה זה הטמנה, מה זה פה, מה זה שם,

מה מותר, מה אסור, שידעו.

אם אתה לא מדריך עודם יחידו, מה, בגלל שהיא רעדה אצל אמא שלה?

הרי שנים אצל אמא שלה עשתה עוון.

אז מה? היא נשארת באותו קו, צריך לשנות.

הרגלים לא טובים צריך לשנות, אדם יכול לשנות את עצמו.

רק שהוא מתעצן, הוא לא רוצה, כן, לא, רע, פה, לא, מה שם.

יש גם את הסיפור עם האסון המסוקים.

עם הראש שהקפיד על,

התחיל לעשות את המצווה הזאת של השרוכים,

כמו שלמדנו קודם.

הוא הפסיד את המסוק, בגלל זה.

הוא לא נהרג.

הוא נמצא. נמצא, נכון.

גם עם מטלית קטן, גם עם נטילת ידיים, זמן הרבי מלובביץ', על אותו חייל בצבא ארצות הברית,

שהוא אמר לו, תקפיד על נטילת ידיים.

הוא אומר, מה הקשר? אני באתי לקבל ברכה ודולר,

הוא אומר לו, תקפיד על נטילת ידיים.

הוא אומר, מה הקשר לזה?

ואז הם הגיעו למקום של מדבר, שמה כל הפלוגה וזה, הם הקימו שם אוהלים והכל וזה,

והם אמרו, תאמר,

אני לא אוכל ממני מים מנטילת ידיים. הוא אומר, איפה מים אפשר לזה? תאר, תנגב ככה, תעשה ככה על כל מיני טכניקות.

עזוב, אתה יכול לאכול עם שקית, עם שתי שקיות, עם שדים.

לא, נגמר. הרב אמר לי, קיבלתי על עצמי, נגמר.

והוא הלך לחפש עזבות, הלך לחפש את זה, בן אדם מצא מקור מים, הגיח נחש גדול לעברו. נחש עומד בצורה כזו, זה סימן של תקיפה.

הוא הולך לתקוף, רק תזוז,

חצי מילימטר, הוא מקיש אותך, והוא לא ידע, הוא ידע את הכלל הזה של נחש ועומד ככה. זהו, עמד ככה דום.

נעלם דום, וחיכה, חיכה, חיכה, איזה עשר דקות רבע שעה ככה.

הנחש עומד.

בינתיים, אחרי עשר דקות רבע שעה, הנחש הזה ירד, הלך,

והוא בהתחלה, בריצה, למה היו צריכים תוך חצי שעה-שעה לצאת מהזה,

מאותו מקום, היו שם, מה שנקרא, לזמן מועד וממשיכים.

והוא הלך, הוא אומר שאני לפחות אספיק אותם בריצה שלי.

בינתיים הוא מתקרב, ככה, מה שנקרא,

כמה מאות מטרים, הוא רואה את כל הזה עולה באש. מה?

האויב ראה אותם שם, הנחית על כולם שם פצצות, הרג את כולם, והוא ניצל ליחס.

אסור לו, מה זה? בזכות הקפדה על נטילת ידיים,

כמה אדם ניצל. זה מצוות, מצוות קטנות שאנחנו מזלזלים חס ושלום בהן.

וזה גם נטילת ידיים פרנסתו של אדם, תנויה לו.

אדם שנוטל בשפע, אז ברור שהוא שולח לו שפע.

אדם נוטל בקמצנות, לא עושה כמו שצריך.

אנחנו נראה מה זה, איך צריך לטעון את הידיים.

כמו שצריך, כשנלמד הלאה את הסימונים בשולחן העורף. כמה אדם צריך להקפיד בדבר הזה.

ואם חסר למה אדם מזלזל בדבר, אבל מזלזלים עם פרנסתו. הקו הישר הקודם, שפרנסתו של האדם, לא רק מברכת המזון, תלויה גם בעניין של נטילת ידיים.

נטלת בשפע, תקבל פרנסה בשפע, נטלת בצמצום, תקבל בצמצום.

תסתכלו,

בעבר, כן, כשהיינו עוד יכולים ללכת לאולמות,

הייתי רואה איך אנשים נוטלים ידיים.

לא יודעים לטול ידיים.

חצי יד יבשה עוד.

הוא אומר, נטלתי, מה זה פה?

איפה פה?

אתה צריך לסובב הכול כמו שצריך,

והטיפות הראשונות, אם ירדו, אז אין בכלל הכשר לשלישי,

ואז השני גם לא טוב, אז מה אתה עושה?

אז הנטילה לא טובה, אז עוד פעם לנגב, עוד פעם ליטול, מה אתה עושה?

לכן צריך מאוד בדבר הזה להקפיד.

כמו שצריך, אדם שהוא מקפיד

על כל דבר, קלה כבחמורה, בשביל הוא מכשיל אותו,

הוא מונע ממנו להיכשל.

יפה.

כשחולט מנעליו, אמרנו חולט של שמאל תחילה, יפה.

אסור ללך בקומה זקופה ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש.

אתם יודעים,

תמיד שואלים, אחינו השומרי תורה ומצוות מינוס, זה נקרא.

איפה כתוב בתורה שצריך ללבוש כיפה? יש כזה איזה?

ההלכה אומנם, שאסור ללכת בגילוי הראש.

אני עושה מקסקט, איפה כתוב בתורה שצריך כיפה?

לא כתוב בתורה כיפה. מה אתם הדתיים כופים עלינו כיפה, כיפה מלשון כפייה?

מה אתם עכשיו רוצים מאיתך?

אז בחזרי השם מצאתי לזה חידוש,

אז כשכתבתי ספר על התורה,

שהוא עוד לא יצא בעזרנו, שיצא על חמישה חמישי תורה פירושים,

אז יצא לי שם חידוש.

מה כתוב שם בחידוש?

כתוב שם בחידוש דבר נפלא.

כתוב שם, וכל כלי פתוח, זו פרשת חוקת,

וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עלה,

תמאו. זה מדבר שם לעניין השארת כלי פתוח,

בעניין של קבלת טומאה, כגון של עפה לתוכו שרץ וכולי,

אז נטמא.

כמו בדבר שאנחנו מקפידים על עניין שלא לשתות ממשקים שהיו גלויים בלילה.

דהיינו,

אם אתה משאיר משקה גלוי בלילה, צריך לשפוך אותו

בבוקר, לא להשתמש בו, אסור לשתות מתוכו.

ולמה הדבר הזה?

כמה זמן? מה? כמה זמן? שעברנו דווקא לילה, שלא ישתמשו בו בלילה.

זו הכוונה.

זה לא שעכשיו הם יושבים ועוסקים בתורה כמו שבועות וזה.

כמו שמיני עצרת, נו,

ראשה ענא רבה ושותים. זה, אין בעיה.

פה מדובר על דבר שנשאר. ולמה?

כתוב

הסמי,

מלך המוות, יש לו כמה שמים.

אז הוא, יש לו הרי חרב.

זוכרים, מכירים את הסיפור עם רבי יהושע בן לוי,

של הר חברותא שלו.

הוא למחד לקח את החרב שלו ונעלה מיתה בגן עדן, שם עלי בעלה.

ואז אמרו מן השרים שחזירו לו את החרב בחזרה. למה? כך.

זה גזר הדין של העולם שאנשים צריכים למות.

אז יש לו שם כמה וכמה טיפות בחרב הזו, שהוא מטפטף.

עכשיו, כשהוא לוקח את נשמתו של האדם, החרב נהיית מוכתמת בדם.

זה דם רוחני, לא דם גשמי שאנחנו מכירים.

איפה הוא מנקה את זה? הוא מחפש מקור מים

כדי לנקות, ושם הוא שוטף את החרב שלו.

לכן יש סכנה ששאריות של הטיפות שמלאך המוות מטיל לפיו של הנפטר יתווספו למים האלו הגנויים, ואז אדם ישתה ויסתכן.

לכן, גם בניין שיש שם אדם שנפטר עלינו,

ויש שם מהם גלויים,

אפילו ביום, לא בלילה, לא שותים מהר יום, אלא שופכים אותם.

בסדר?

אם עשיתי עכשיו בלילה, בשעה כזאת, נשארתי בכוס בחדר, היא גלויה.

חשוב שם. אחרי כמה דקות חזקתי לשתות.

זה פחות בעיה.

פה מדובר שהכוונה שעובר עליו לילה, כן.

יש זמן משוער, אנחנו נראה את זה, שיעבור עליו תפקד הלילה.

עכשיו, לגבי החילה אין את הבעיה הזאת.

לגבי שטיח זה יותר בעיה. זה תחת שם נפטר, אבל יש בעיה בתחילה.

מה?

נפטר את המידה, כן, זה משהו אחר. מה אתה אומר? יש יום דבר, הבעיה הוא פשט שהם הייתי בזה רעש אלף, כן? נכון, יפה בזמנם, שלא היה כמו היום ריצוף והכול, היה שם בעלי חיים.

גם אם יש בעלי חיים,

הייתי אחד מגדל קוף בבית שלו,

לא פה, בחוץ לארץ.

אנשים משונים, הם רוצים להתעמוד לדור הבלגן.

אז מגדלים כל מיני בעלי חיים, יש שם ביביסיטר לכלבים.

פעם התחילו עם מספרה ואמבולנס לחיות, היום זה כבר השתדרג לביביסיטר לכלבים.

אתם הולכים ברחובות פלורנטים בתל אביב,

אתם לא מאמינים, מה אתם רואים? פעם צעדתי, שם ראיתי איזה אחד,

15 כלבים, לא יכולתי לעבור במדרכה, ירדתי לכביש.

אז תגיד לי, אי אפשר לעבור פה 15 כלבים? הם לא עשו כלום, זה בסדר, תתרגל.

אמרתי, אם אתה הולך בבני ברק, מזורקים אותך, זורקים עליך אבנים.

ניהול לך שבת היום.

מה זה גרדה הולכת 15 כלבים?

הוא אומר, לא, זה משהו רדש, אני ביביסיטר, למה הבעלים של זה נסע לחוג של קוקו,

הוא נסע לים המלח,

של זה נסע לנופש, של זה מתחתן, של זה.

אז מי יישאר עם הכלבים?

אז אני עושה ביביסיטר, הוא מקבל משכורת חודשית,

והוא עושה ביביסיטר, מוציא אותם לדיור,

לוקח אותם למגלישות, נותן להם לאכול, מוציא אותם להתפנות, סליחה מכבודכם,

וזה מקצוע חדש.

בייביסיטר, רגעים, מסכורת מכובדת.

אפשר להגיע לעשירייה.

כן, לא צריך לטרוח.

הלאה.

יפה. אז אדם אסור לו ללכת בקומה זקופה.

ושברוך הוא מלא כל הארץ כראות אותו ללכת בקומה זקופה, מול מי אתה מתגאה?

תרכין את ראשך.

שכינה בעליך.

אבל לעומת זה כתוב אצל בן תורה אמיתי,

כתוב ויגבל ליבו בדרכי השם,

שהוא כן צריך שיהיה לו שמינית שבשמינית של גאווה.

ולמה חס שלום שלא יהיה מזולזל בעיני הבריות?

כדי שיראו מה זה ערך של תורה, כדי שיהיה ערך של תלמיד חכם אמיתי,

שהוא מהערך של התורה הקדושה שלא יזלזלו חס שלום

בלומדי התורה,

כמו שעושים לצערנו הרב.

לכן אסור לסתם אדם ללכת בקומה זקופה,

ולא יהיה לך ארבע אמות בגילוי הראש. אז אני חידשתי,

כתוב, בכל כלי פטור אשר אין צמיד פטיר, עליו תמיהו. שימו לב,

אמרתי, מה זה כלי בסיידה דשמיא?

על ידי הרמז.

כלי זה אמו של האדם, נכון?

זה כלי לקבל דברים טובים,

וגם להפך, עכשיו לא מקבל דברים שליליים.

את השלילי קשה להוציא מאוד מהראש.

מאוד קשה.

אדם יכניס טומאה לראשו, קשה מאוד להוציא את זה.

אבל דברי תורה,

קל להכניס אותם וקשה לסגור אותם.

שטויות קל להכניס לראש, להוציא קשה.

דברי תורה. עם דברי תורה קשה להכניס

וקל לאבד.

קל לאבד.

ואם אדם רוצה עכשיו, העבר החילוני רוצה עכשיו לשנות כל גודל, צריך 360 לעשות כל הזמן.

למה? אם לא, כל הדברים צפים לו.

ומתי צפים? היה אצלנו איזה אחד ממול בחדר ניתוח

בין חמישים או בין שישים ומשהו. חרדי.

ירושלמי.

אני לא יכול להגיד נשבע, כי אסור.

אבל הוא הבטיח לי שמימיו הוא לא יתפלל תפילה זכה ושלמה.

וכל זה למה? שגילינו שהוא בכלל ערב.

שהייתה עורלתו עליו,

והעורלה הזו זה חלק של הסטרה האחרונה.

ואיך אדם יכול לנהוג מהקדושה אם יש לו את המקום הקדושה ביסוד סטרה אחת?

אחרי שבוע הוא התקשר להודות

ששבוע כזה לא היה לו, לא בלימוד תורה ולא בתפילה.

הוא אומר, כל ימי לא היה אני כזה שבוע.

הוא אומר, אתה לא מבין איך יכולתי להתפלל.

דעתי מושחת, לא יכולתי להתפלל.

כל רגע אני מפריע, כל רגע אני עם מחשבות לא טובות.

לא ידעתי למה זה, והנה ברוך השם

אבל איך זה ש... מה? איך זה שלא יערב, הוא חרדי, כאילו? זה היה סיפור ארוך, עובדי הזדמנות לדבר על הדבר הזה

אז לכן זה נקרא כלי, וכל כלי פתוח, אם הכלי הזה פתוח, אין כיפה עליו, זה פתוח, אה?

מה הוא פתוח?

הרי הכיפה זה מלשון כפייה, מלשון יראת שמיים, אני כופה את הקדוש ברוך הוא עליי כדי לקראת מורה מישהו עליו

והרגע שהאדם אין לו את הכפייה הזאת, אין לו את היראת שמיים הזאת, מה קורה פה?

הוא מרגיש שמותר לו הכל.

הוא חילוני ברחוב,

הכל בסדר, אה?

יכול לעשות הכל כמו שצריך, אין שום בעיה, אין שום מגבלה.

למה? אין לו את הדברים שעוצרים אותו מלעשות.

בטוח יש לו את הציצית, יש תפילין, יש לו את הביגוד שלו, זה לא נותן לו לעשות שטויות, הוא לא יכול ללכת למקומות מאוד טובים.

הוא לא יכול לסתור עכשיו בליל העצמאות במקומות שיש שם מוזיקה,

בכל מיני מקומות שיש שם גברים, נשים ותערובת וכל מיני דברים. הוא לא יכול לסתור שם, למה?

לא מתאים בתור היחסתור במקום כזה. גם סבירת העונה, איך אפשר ללכת? יפה, יפה, יפה. אין שום חוסר באמת. אתמול שמעתי במקרה ככה, האוטו שלי היה בטיפול,

והדלקתי את הזה, לחצתי בכפתור, מדלק הכל מת, הכל חי.

מדלק כזה.

עכשיו אני שומע את השדרן, מעלה איזה זמר,

והוא שם ככה אשכנזי,

הוא אומר לו,

תשמע,

כל הווקאלי הזה זה חרטה ברטה, אז הוא אומר. למה הוא אומר?

כי זה הכל מחשב, זה הכל פה, זה הכל שם, זה לא באמת ווקאלי.

זאת אומרת, השוהים האלה מכשילים ודאי את האנשים,

ואומרים, זה ווקאלי, זה מוכר לי, אפשר לשמוע, אפשר, ובמקום עיניהם מתירים,

והכל שאפשר. מה אפשר?

הרי, ואתה יודע בתוך תוארך שזה לא,

עשו את זה בפה,

שזה כל מיני, אז זה לא כלים ממש, נכון, אבל זה כיף.

אז מה זה משנה?

אם זה כן, או זה בדיוק.

אמרו לא לשמוע, הצטער בצער 24,000 תלמידים,

מה אתה מנסה לעשות לעצמך כל מיני, ובדיחות וזה?

מאיפה הדברים האלה?

מאיפה הדברים האלה מותרים?

אז זה, אולי לחילוני גמור, אולי התירו לשמוע, אולי, גם, אולי.

למה שלא ישמע דברים אחרים שלא צריך לשמוע, כל מיני אין?

תועבות. זה יותר חמור, כאילו, אני לא חושב שאתה מתאים.

כן, אבל זה רק לחילוני גמור.

ואתה, החמודי, ואתה אומר, אני שומע אותו עם מצוות, אני פה, אני שם, אני מהדר, ואני שומע כזה דבר.

כנראה שישמעו רוצה שזה יידלק רק כדי שאני אשמע את הדבר הזה, שנדגיש את זה ברביעי.

כי אנשים נכשלים בדבר הזה, חושבים מותר, לא, זה יום מיוחד. איזה יום מיוחד?

זה ציונים, הארורים, הם קבעו את היום הזה.

אף אחד לא קבע את זה.

מי שקורא, יש ספר שנקרא...

לבית הציונות.

עדה, כן, לא.

שם שני חלקים.

זה משהו, משהו. אתה צריך ללמוד את זה. שתיים נקרא ואחד הרגו. טוב, טוב.

לראות את הספר, מה זה?

כל השקר הזה.

שהם אחרי ישראל, ממש ככה.

והשמידו ולאלפים ורבבות הרגו ולא רצו הכל וכל זה. אני אעלה את זה בקבוצה, מי שירצה,

יהיה לו את זה. אנחנו כל יום העצמות מעניינים את זה.

מה, כל הספר?

זה שתי קבשים, כן.

מה זה, pdf? שתי קבשים, ב-pdf.

אה, איך זה נקרא, אחרון?

אני צריך לקנות אותו.

איך זה נקרא,

מה הספר? דת הציונות. דת הציונות.

מה, עשו משהו שם, כתבו איזה דברים נפלואים.

מיוחד.

וכל זה, למה? כי הם חיפשו כל מיני, הכל הולך מעקור, איך לגזור את הפאות, לגזור את הסימנים של היהדות, שלא יישאר שום סיימן.

והנה, לשבור עשה על הפעם, דרך אמרתם, איך אמר מישהו?

האדמו״ר מיקאליף גם אמר את זה.

אם היו יודעים שיצא מהיום הזה, כזה יום שכולו תורה, ישתבח שמו בוואללה.

הם לא היו עושים את היום הזה.

למה? כי יצא להם, להפך, אלפי בית ישראל יושבים ועוסקים בתורה ולומדים מבוקר עד דרך.

ואם היהודים שיציג את זה, הם לא היו עושים את היום הזה אפילו.

מפחיד.

מפחיד.

אבל מה לעשות, אנחנו נמצאים בסוף.

בסוף נמצאים.

עוד קצת, עוד קצת, אדם יתחזק, עוד קצת, עוד קצת יתפוס את עצמו, לא נשאר הרבה.

אנחנו כבר מרגישים, אפילו האנשים ברחוב, איך כולנו מרגישים?

זה לא, אני, כשאני מדבר עם אנשים, זה לא, זה לא כמו שהיה לפני כמה שנים. היום הכול מהר, מהר, מהר.

מרגישים טעם אחר, מרגישים משהו אחר. זה כבר הסוף, זו הייתה רצפה, אולי תמצאו את זה הסוף.

זה היה חפיץ חינם שלקראת הסוף, והזמן הוא...

נכון, נכון.

דרך אגב, בבני הספר אז אמרו, הם יצאים חלק שלישים.

אה, כן. לפני שאני חבר בגלל איתו על משהו, הוא הולך ל... וואו, בואו נקווה.

אולי זה יצא על החרדניקים.

חכה בבקשה שלישים.

בקיצור, אז הראש נקרא כלי, אם הוא בלי כיפה, הוא פתוח.

פתוח למה?

מוכשר לקבל דברי טומאה.

דברים לא טובים. אבל כל כלי פתוח,

אשר, תקשיבו טוב, אשר אין צמיד פתיל.

אם תעשו בגימטריה קטנה צמיד פתיל,

כמה זה יוצא בגימטריה קטנה? 9. כיפה בגימטריה קטנה? 9. זה כנגד זה. צמיד פתיל, 9. כיפה? 9.

שמע את סמית פתים, אומרת שזה צריך להיות אטום, סגור לגמרי.

אז אם הכלי פתוח אשר אין סמית פתים עליו,

אין עליו את הכיפה תמרו.

אמרתי, מכאן אפשר ללמוד פסוק מפורש מהתורה.

פסוק מפורש מהתורה, שאדם שלו לובש כיפה.

לא רק שנכשל, אלא מכשיל את עצמו כל רגע ורגע, מכשיל את עצמו ומכשיל את עצמו.

מכשיל את עצמו מקיום מצווה, מיראת שמיים.

ומכשיל את עצמו לקבלת טומאה,

לקבלת דברים שליליים לראשו.

לכן אומר השולחן העור, ולא יהיה לך ארבע אמות בגילוי הראש.

כן, אפילו רגע אחד, אבל גם ארבע אמות, אדם צריך להיזהר בדבר הזה, לא להלך בגילוי הראש.

הנה, וזה המגן הראה אומר, ומידת חסידות אפילו פחות מארבע אמות.

להגיד, לה, יש לי ארבע אמות, יאללה, אני עכשיו אתחיל לבדוד, מכירים את זה?

כמו רגע, נגיד להתחיל לבדוד, יש לי ארבע אמות, לא?

מידת חסידות אפילו פחות מארבע אמות לא להלך עם כיפה.

בכל רגע יש כאלה מקפידים לשינה,

לשינה, לשינה, בלילה, שיהיה להם ככה כיף. אתם מכירים את הכיפות האלה כמו של ברסלב?

לא נחנח.

הכיפות האלה ככה, זה, כמו הכיפות התימניות,

הזה שמתלבש ככה טוב על הראש ולא יוצא.

יש כאלה מקפידים לישון עם כזה דבר שאפילו רגע אחד שלא יהיו בלי הכיסויים.

כי הרגע האחד זה של ללא מורח וללא בוים. אי אפשר לישון בלי כיפה, איך אתה חייב לעשות את הכיפה?

יפה, נכון, אדם שהתרגל.

אתה לא יכול.

נכון?

נכון, היה שני כיפה מתרגלת ולא היה.

מה?

כיפה מתרגלת. בסדר, מה לעשות, אז קונים?

אס, כן, אס, כן. קונים, הנה אני קונה כל תקופה, מה לעשות?

אתה רוצה קרמבו?

יש לי כיפה ללילה.

כיפה ללילה.

מה? זה טוב.

כן, כיפה ללילה וכיפה ללילה. המאוחות זה ללילה, עקבות זה ללילה.

יפה.

ויבדוק נקביו.

גם בדבר הזה אדם צריך להקפיד מאוד מאוד מאוד מאוד.

אתם יודעים כמה אדם שלא שוטף את אותו מקום, סליחה, מכבודכם?

היטב. בטוח, בטוח, בטוח שנותרו לו שמה שיריים של לכלוך.

ואיך אתה יכול להתפלל?

איך אתה יכול להזכיר שם השם?

איך אתה יכול לברך שלכל גופך נודע? כי אני ארגנתי את עצמי מיד אחרי שירותים,

אחרי שטיפה טובה, גם מקלחת.

לא יכול. וזה לפני הגס?

מה? או זה לפני הגס?

לא, בדרך כלל בלילה.

אה, בלילה.

ככה אני מגיע מוכן לתפילה.

גם ריק וגם זה, גם בלילה לא אוכלים.

לא בריא. ללכת לישון על בטן בליה.

אתה צריך להרגיש את עצמו בדבר הזה.

במקום שאין שם ברזיה לשטיפה,

צריך לזכות אותם בדבר הזה, להגיד להם.

חייבים, זה לא אולי חייבים להתקין.

ומה אתה עושה בזמן שאי אפשר להשתמש בגבונים בשבת?

לא, אבל יש מגבונים בשבת. בסדר.

ואם נגמר המגבונים?

והיום יש שיטבו. יפה, אז ברוך השם היום זה חמש ב-עשרים וארבע.

אתה צודק, אבל

עדיין זה לא עוזר.

לכן טוב שאדם ישטוף כמו שזה היה, שים את הברז, זה לא עולה. הברז לא עולה על זה במגבונים.

13 שקל, 12 שקל, נגמר המזיבות.

לא צריך להשתייח על זה. עושים את זה אפשר גם היום להכין את המגבונים בשבת בבית.

כן, נכון, נכון. ליאבש אותם קצת לפני כן, נכון. זהו, אפשר להכין מגבונים בשבת בבית. איך?

אתה לוקח את הגלל של הנייר,

לא, הגדול, אתה שם את זה בנייר מגבל,

כן. שם אותו בקופסה,

ופשוט לשבח עליו שתי כפות של סבון של קלינג ושמן לטינוק,

יחד שנייה, כל כך יחד שופך על הנייר מאשרה את זה, וזהו, יש כמה גבולים שאתה יכול להשתמש בהם בשבת.

יפה.

ויחסה כל גופו ולא ילך יחף.

אז היה גם סכנה ללכת יחפים.

לדוגמה, אצל נשים הסכנה הזו,

עדיין קיימת.

במיוחד אצל בנות ישראל,

אצל בנות ישראל, זורים יחפות.

חס ושלום זה קוראים להם דלקות בגוף,

וכל מיני דברים.

לכן מאוד צריך להקפיד על הדבר הזה, שהילדים לא יסתובבו בבית ללא מנעלים.

לא משנה, קיץ, חוף, אני לא יכול לסתובב בלי מנעל בית.

לא יכול, קשה, אני ככה התרגלתי.

למה אצלנו חינכו אותנו מגיל קטן, לא יסתובבו לי.

יש אנשים שתראו אותם ברחוב חונכים בלי מנעליים.

זה כנראה גדלו במדבר, לא יודע, כמו בעל ישראל.

אי אפשר ללמוד, זה לא כואב באבנים, בזה.

אני עם מעליים עם סולייה דקה, כבר כואב עם איזה אבן צפיצי. עד גיל 18 הלכתי לנעליים.

איזה מידה עדיין אפשר לצעוק?

מה?

איזה מידה עדיין אפשר לצעוק?

מה זאת אומרת? מה מידה? מה עדיין?

אתה טוב שעוד נעליים, כאילו הרגליים שלו גוזלות. לא, הלכתם, אורן, הלכתם לנעליים.

בסדר, אז הזמנים האחרים זה בסדר, אבל היום כשהכול ברור מהשם גזול,

ואפשר בהישג פשוט לקנות, בנוח והכול,

אדם לא יעשה את זה. למה? בזמנם גם הייתה סכנה, גם היום יש את הסכנה הזאת.

ילדים מביאים כל מיני זכוכיות הביתה, כל מיני אבנים בכיסים,

וזה, וזה,

כשמרחים, אדם, מחט חצי שלום, נפל.

מאוד צריך לזהר בדבר הזה.

עיסוקה גם בציפורניים, שהאישה לא תדרוש בציפורניים. נכון, נכון, זה נראה לי, נכון.

זה איבד ציפורניים שגוזים אותם והכול, וזה נכון.

יפה.

וירגיל עצמו לבנות בוקר ו... מתי גם אתה צריך להגיד את עצמו, את גופו, שיהיה נקי, יש אנשים ואנו עליכם?

לא יוצא.

הנקבים שלהם סתומים.

כי זה סבל היום הנוראי. אחד אמר לי, אפילו שבוע וחצי אני מכיר מישהו.

השם ירחם בדבר הזה.

זה אדם כזה צריך להיכוון בוקר, צהריים, וערב, כל פעם שהוא מתפנה באשר יצא כמו שצריך.

שהגוש ברוך הוא באמת ירפא אותו

מהחולי שלו.

אדם חס ושלום כזה דבר שכל הזה שלו עושה את הטורמוי ואמרוי לו.

זה יכול להתקדם מוות הדבר הזה. זה כל הרעלים בגוף, הרי זה פסולת.

כל הפסולת הזו של כל התמציות של האכילה והגוף והכול, זה נשאר בגופו,

חס ושלום עושה מחלות.

אתה צריך להיזהר בדבר הזה. לכן ירגיל את עצמו.

מה זה ירגיל, הנה עכשיו מרגיל את עצמי, זה אומר עכשיו ועד עולם.

ככה בדבר הזה.

אומן יש מקרים חריגים.

אז ישתדל, אחד כזה שיודע שיש לו קושי להקול את זה,

ישתדל לא לאכול דברים שמגשים את צואתו.

אני רוצה לסמכויותכם כתוב שהאזינות באה על ידי שקר.

שקר. כן, שקר. נכון.

נכון?

וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב איזשהו זריזות ונקיות.

גם מדין זריזות,

שיהיה זריז, שיהיה מוכן, מוכשר לקראת המצוות שהוא עושה,

וגם מדין נקיות, שיהיה תמיד נקי.

כשאב ישבור הוא נגלה למשה רבנו, אז צריך להיות מופרש ומוכן בחוץ מאשתו. מה אמרה מרים?

דאגה לשלום בית של אח שלה.

מה, רק במשה דיבר השם? הרי גם בנו דיבר השם.

מה אנחנו שונים?

אבל אנחנו נביאים. כל המשפחה היו נביאים.

אהרון, מוישה רבנו,

מרים, כולם היו נביאים.

מסודרים. כולם, ברוך השם, הייתה להם נבואה.

אבל אצל משה רבנו היה שונה מכולם. למה כל רגע ורגע שהוא יכול להיכנות אליו?

לכן כל רגע ורגע הוא היה צריך להיות פרוש ומנוקה, וזה. לכן מה הוא עושה?

איך אני יכול לשעות עם אשתי?

יכול לשעות עם ציפורה? לכן

שם אותה בצד, בבית אביה.

למה קורה יויר רגש ברוך צריך להיגנות אליי? איך אני יכול?

צריך תמיד להיות בפרישות קדושה וטערה.

ומרים דאגה לה שלום בית, אמרה מה יהיה עכשיו שלום בית? אם זה גדול הדור, כי לימדו כל העם ממנו דוגמה אישית.

היא זכרה מאבא שלה, מה אבא שלה עשה?

גירש את כל הנשים, את אשתו,

את יוכבד.

והיא זאת שבאה והציעה לו את השלום בית, אמרה לו, אם חיים ילמדו כולם, אתה גדול הדור.

אמרה, מה אתה עושה?

כולם עכשיו יגרשו, וחס וחלילה חס וחלילה תקומה לעם ישראל.

תחזיר אותה.

אבל שם אביו שבור הוא לא נגלה אליו.

פה אביו שבור הוא נגלה למשה,

וזה התיקון של משה לזוז מאשתו,

להסיר את ציפורה מעליו.

ומרים דאגה, אבל זה לא רצון השם יתברך. אם זה לא רצון השם יתברך, זה רשון הרע.

אם זה רשון הרע, תענשי.

ואיך אנחנו יודעים שזה היה בסופו של דבר כמדת לשם שמיים?

כי כל עם ישראל, כולם מחכים לה.

מה קרה? משפט ספר הכותלה.

הרי אם דיברה דבר לא טוב למלך, חכות לה.

כן, כי הייתה לה פה כוונה טובה.

הייתה לה כוונה לכלל עם ישראל, לכן עם ישראל יחכה לאחת כזאת.

יפה.

ולכן זה דין של זריזות ונקיות, זה גם נלמד, כמו שאמרנו, עמו ישירה מאמור.

יפה.

ודהייתה בשבת קכט, ובפסחים דף קייב,

ובמדרש רבה פרשת מצורע.

אתה שומע?

תקשיב טוב.

אדם ימכור כל מה שיש לו,

כדי לקנות בזום נעליים.

מה חשוב בזעליין?

אז קודם כל, מבחינה בריאותית,

כפות הרגליים שלנו השתבחנו באור אדם, יש להם נקודות.

כל נקודה ונקודה משפיע על איבר אחר בגוף האדם.

אלה שעושים רפלקסולוגיה, בא ומסביר לי איזה אחד,

הוא אומר, כואב להשמה, זה בנקודה כזאת וכזאת, מספר כזה וכזה נוגע,

זה מרפא את האשמה.

עושים ככה, זה מסאז' ככה מיוחד, מבינים בזה.

זה תורה בפני עצמם.

זה משפיע על כל נקודה ונקודות בגוף. הוא אומר, לכן, בבגדים אתה יכול לזלזל.

בנעליים, תדע לך כלל, כבוד הרב אומרים לי, נעליים קונים את ההכי טוב.

יעלה אלפיים שקל, תקנה. למה? זה הבריאות של כל הגוף.

זה התמיכה של כל הגוף לאדם.

לכן, מאיפה זה לקוח? מחוכמת הרפואה?

מהתורה הקדושה, גמרא בשבת, גמרא בפסחים,

מדרש רבה, פרשן מצורה,

שימכור אדם כל מה שיש לו כדי לקרם נעליים וחגליים שלו.

אז בזמן שיכלו, כן,

כמובן, בזמן שלא יכלו, אין שאלה.

אבל בזמן שאדם יכול,

הוא יעשה כל הונג'ה בעולם כדי להשתדל בדבר הזה.

עכשיו אני מבין את הילדים הקטנים, במילדא דבדיחודא.

אבא, אני רוצה את הנעליים האלו.

לא מבטא, אני רוצה את זה.

קיימים את דברי הדברה.

יש טבח שמו בעולם. השם יזכינו על דבר כבוד שמו,

שנזכה בעזרת השם

לקדש שם שמיינו,

נזכה להידבק בתורה ומצוותיה, ועל דזק שברו יחיש גולנינו,

נבנה בפגישנו וישלם על המשיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. אמן. אמן.