נבואות שהתגשמו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שופר,

ארגון להפצת יהדות,

רחוב מתיציה 10 בני ברק,

תיבת דואר 2711,

טלפון רב-קווי 03, אזור חיוג

6777779, פתוח בימים א' עד א', בין השעות.

אחת בהצהריים, עד השעה תשע בערב.

ניתן לתאם גם סופי שבוע בשופר.

תודה.

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר.

תודה.

כן, כל התפוצות שחיכו לעלות לארץ,

חוץ מאותם ציונים,

עם המזימה הציונית להשמיד את העם היהודי,

250,000 הונגרים רצו להשמיד אותם בגורש ועלו לארץ,

כי הם לא היו מתאימים לאווירה שרצו ליצור פה בארץ.

אתה קראת על זה?

אתה שמעת מאמר אחד העם?

אתה לא קראת.

אתה יודע, ציונים.

אבל אני אגיד לך דבר אחד פשוט,

המגמה, לא, זה להיכנס בעוד דרך, למה לא?

אתה צריך להבין דבר אחד,

אתה היסטוריה כמו שצריך, לא קראת. אני קראתי אותה אחרי שהתפקחתי.

לפני שהתפקחתי היה כתוב בספר, הראו לי בספר ההיסטוריה, בבית-הספר,

את מה שרצו שאני אלמד.

אבל כשאני התפקחתי התחלתי לקרוא גם מה שלא רצו שאני אלמד,

ואת המזימה אני קראתי.

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד פשוט.

הציונות באה ובנתה, והיו מעפילים, היה הכול.

אבל לא הם שבנו את המדינה. היה יכול לבוא גם מישהו אחר לעשות את זה.

ואם הם בנו אותה, עכשיו הם הורסים אותה.

הם הורסים את העם היהודי.

מדינה, מה זה בעיה? כל מקום זה מדינה.

איפה שתהיה אתה יכול לגור?

השאלה מי אתה, מה הזהות שלך?

אתה יהודי או גוי?

אם אתה יהודי יש לך יהדות.

אם אתה גוי זה משהו אחר. אתה יכול לגור גם באוגנדה באמת, ואתה יכול לגור גם בבריטניה.

אני לא דיברתי עוד על תורה, חכה, עוד לא הגעתי לנקודה. קודם כול שאלת על הציונות שבנו את הארץ.

שאלתי שאלה, אני ירדתי ואני עולה עליה עכשיו, חכה.

מי יבנה את הארץ? מי יבנה את הבניין הציוני שהוקם פה במדינה?

אתה קראתי,

טוב, שמעתי,

שמעתי, שמעתי, שמעתי.

או, תגיד, שמעתי, די, כן.

חכה, סבלנות. אתה רוצה תשובה מקיפה או סתם אני אענה לך?

עם ישראל כי יצאו ממצרים,

שנייה.

עם ישראל כי יצאו ממצרים,

אחרי 40 שנה,

כרוך יהיה,

אחרי 40 שנה הגיעו לארץ-ישראל, אתה יודע?

תלמידי ישיבות היו.

אבל אני אגלה לך גם למה יש מלחמות. חכה, רק אל תפסיק אותי. עוד שנייה, תן לי לתת לך תשובה מקיפה. חכה.

אני לא יכול לגמור. אתה לא יכול לגמור. מה לעשות? אני אתן לך לשתות. אתה רוצה לשתות בינתיים?

תן לי לגמור.

אתה מדבר כאילו אנחנו מקבלים אותם במלחמות על הערבים ולא הערבים רוצים לגמור. אתה מדבר על משהו אחר ואני על משהו אחר.

חכה, אני מסביר לך קודם כול את המציאות, אתה לא מבין אותה נכון. חכה.

יש מלחמות, אתה לא מבין למה. אז מה אתה מבין, ראייה שאין מצדים או אנחנו אין? אתה ואני והוא וכולנו.

אנחנו היהודים אשמים. או מי אשמת?

כן.

שמענו שארצות ערב רוצים להשמיד את זה. אני יודע מזמן, זה לא מהיום.

אתה שמעת, תגיד.

מאה-עשרים. מאה-עשרים, מאה-עשרים, אני אראה לך על המאה-עשרים כתוב. חכה.

ובכן, כתוב בתורה שנכתבה לפני 3,500 שנה ככה. תקשיב.

בעיה, אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך,

לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום,

ונתנך השם אלוקיך עליון על כל גויי הארץ,

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך,

כי תשמע בקול השם אלוקיך.

ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה,

ברוך פרי בצנך ופרי באדמתך.

ייתן השם את אויביך, קמים עליך, נגפים לפניך.

בדרך אחת יצאו אליך, ובשוע הדרכים ינוצו לפניך.

יצא בהשם אתך את הברכה בארצניך ובכל משלח ידיך, וברכך בארץ

אשר השם אלוקיך נותן לך.

יקימך השם לא לעם קדוש?

שים לב, השם מבטיח שהוא יקים אותך לעם קדוש, פה בארץ.

זה לא עוזה המדינה אמר,

זה השם אמר לפני 3,500 שנה.

כאשר נשבע לך,

מתי?

כי תשמור את מצוות השם אלוקיך,

והלכת בדרכיו.

וראו כל עמי הארץ, כי שם השם נקרע עליך, ויראו ממך,

והותירך השם לטובה בפרי ביתניך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה, אשר נשבע השם לאבותיך לתת לך.

אחר כך הוא אומר ככה,

ונתנך השם לראש ולא לזנב,

והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, כי תשמע על מצוות השם אלוקיך אשר אנוכים צווך היום לשמור ולעשות.

ולא תסור מכל הדברים אשר אנוכים צווה אתכם היום, ימין ושמאל, ללכת אחרי אלוהים אחרים מעובדיהם. אמרתי לך בקצרה את הברכות שמופיעות בספר התורה.

עכשיו, עוד לא גמרתי, רגע, שנייה. עוד עשר דקות אני גומר את זה מתומצת עם כל ההוכחות של הנבואות על שלום הגליל,

השלום עם מצרים,

מלחמת יום כיפור, הכול אני אקריא לך מפה עכשיו, לא מהעיתון, מפה. חכה רק שנייה.

חכה שנייה, סבלנות, רק אל תפריעו לי.

זה אמר, אם נשמע בקול השם.

מה אם הם לא נשמע?

הבעיה אם לא תשמע בקול השם אלוקיך,

לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום,

ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך.

ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה,

ארור תנאך ומשארתך,

ארור פרי בטניך ופרי אדמתך, אשגר על עפיך ומשתרות בפניך.

ארור אתה בבואיך וארור אתה בצאתך.

ישלח השם בך את המארה ואת המהומה ואת המגערת בכל משלח ידיך אשר תעשה עד השתמדך ועד אבותך מהר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני.

ידבק השם בך את הדבר עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה, לא פה.

שמה לרשתה.

הלאה.

יכך השם בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשידפון ובירקון ורדפוך עד עובדך.

אחר כך אומר יתנך השם ניגש לפני אויביך

ודרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוץ לפניו והיית לזהבה לכל ממלכות הארץ.

אתה זוכר את השואה?

זוכר?

זה מה שכתוב כאן.

והייתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד.

את אף אחד שלא מעניין בעולם,

כי יודעים שיש שואה ואף אחד לא עושה כלום.

אחר כך אומר יכך השם בשעיל מצרים ובצחורים ובגרה ובחרס אשר לא תוכל להירפא.

יכך השם בשגעון ובעברון ובשימהון לבב.

והיית ממשש בצהריים כאשר ימשש העיוור באפלה ולא תצביח את דרכיך. והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע.

אישה תערש

ואיש אחר ישכבנה.

בית תבנה ולא תשב בו.

כרם תיטע ולא תחללנו.

אחר כך אומר שונך נתונות לאויביך ואין לך מושיע.

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך קלות ורועות עליהם כל היום ואין אל ידיך.

פרי אדמתך וכל אישייך יאכל עם אשר לא ידעת.

והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים.

והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה.

אחר כך אומר,

והיית לשמע למשל ולשמינה בכל העמים אשר ינהגך השם שמע.

והייתים יהיו לך בכל גבלך ושמן לא תשאו כי ישתל שיתך. בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך עד שילכו בשבי.

הגר אשר יהיה בקרבך עליך, עליך מעלה מעלה ואתה תרם מטה מטה.

וכולי וכולי וכולי, כל זה אומר,

ובאו עליך כל הקללות האלה הורדפוך והשיגוך עד לשמדך,

כי לא שמעת בכל השם אלוקיך לשמור מצוותיו וחוקותיו של שמחה,

והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב קול.

ועבדת את אויביך אשר ישלחנו השם אליך ברעב ובצמא ובערום ובחוסר קול.

ונתן אוי ברזל על צווארך עד ישמידו אותך.

יישא השם עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידעה הנשר,

גוי אשר לא תשמע את לשונו.

גוי על פנים אשר לא יישא פנים לזקן בנער לא יחון.

וכולי וכולי וכולי, ככה אומר עד הסוף, ונשארתם במתי מעט

תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב, כי לא שמעת בקול השם אלוקיך.

ואחר כך אומר, ופיצחה השם בעמים מקצה הארץ על קצה הארץ,

ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן,

ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה לך מנוח לכף רגלך, ונתן השם לך שם לב רגז וחיליון עיניים ודאבון נפש.

והיו חייך קצועים לך מנגד ופחדת לילה ויומיים לא תאמין בחייך.

בבוקר תאמר מי ייתן ערב, ובערב תאמר מי ייתן בוקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה.

עכשיו תשמע על העלייה לארץ.

וישיבך השם מצרים באוניות

בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה,

והתמכרתם שם לאויליך לעובדים ולשפחות ואין קונה.

הגיעו מעפילים למצרים,

החזירו אותם בחזרה, היו מוכנים למכור על עצמם בשביל שיורידו אותם לחוף.

היה תרומה. כן.

והחזירו אותם, לא ינו להם לעלות לארץ.

מתי זה כתוב? אחרי כל הצורות האלה. מתי זה היה? בשואה.

איך הוא כתב את זה מראש?

והוא אומר, למה גם?

למה יש מלחמה?

אני אומר לך עכשיו דבר, אני אדהים אותך.

בספר דברים ל',

א',

תקציב מה זה, שאין מקום לטעות שזה השואה. אין מקום לטעות.

איך?

אתה רוצה שאני אוכיח לך שכתוב שם?

תכף אני אוכיח, לאט-לאט. חכה, נגיע על 1-1.

תקשיב מה כתוב פה.

חבר'ה, לא להתלוצץ רגע, רק שאני אגמור את העובדות. שנייה.

ביאמר

השם אל משה

שינך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהים איכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו,

ועזבני והפר את בריתי אשר קראתי אתו.

שלושה הפסוקים האלה מדברים על השואה.

שוב פעם, תקשיבו.

אומר חבר הכנסת משה, אתה תמות.

אחרי זה, בהמשך הדורות, יקום העם הזה ויזנה אחרי אלוהים איכר הארץ.

יעבדו ממש עבודה זרה.

ככה הוא אומר לו מראש,

ויעזבו אותי והפרו את בריתי אשר קראתי אתם.

אתם יודעים שבשואה היו 60% מתבוללים.

ככה זה הופיע בכל אופן בעמוד האש בהקדמה לתוכנית.

60% מיהדות אירופה היו מתבוללים.

ועם ישראל נידון על כף מאזניים.

כשהרוב מכריע לחובה, עם ישראל נידון.

הלאה אומר,

וחרה אפי ביום ההוא ועזבתי והסתרתי פני מהם והיו לאכול, ומצאו הוראות רבות וצרות.

ואמר ביום ההוא, הלא על-כי אין אלוהי בקרבי מצעוני הרעות האלה. אנשים שאלו איפה היה הקדוש-ברוך-הוא בשואה.

תשמעו מה אומר הקדוש-ברוך-הוא מראש.

ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה,

כי פני אל אלוהים אחרים.

זה שלושה פסוקים בספר דברים, פרק ל״א,

פסוק ט״ז,

והלאה.

אם תיקחו

את המילה ויאמר השם אל משה,

את האות ה',

תספרו 49 אותיות, האות ה-50-7,

עוד 49 אותיות, האות ה-50-ו,

עוד 49 אותיות, האות ה-50-א,

עוד 49 אותיות, האות ה-50-ה, השואה.

אתם ראיתם בטלוויזיה?

בשבוע שעבר כשהוכיחו שיש קודים בתורה,

זה אחד מהקודים הנוספים שלא הראו בטלוויזיה.

מי ויאמר השם אל משה, בפסוק הזה,

מהאות ה',

תספרי כל 49 אות החמישים, תקבלי ה', ש', ו', א', פ', באותו מרחק של אותיות, השואה.

רגע,

אם תיקחו בספר דברים, פרק ד',

בספר דברים, פרק ד',

ותגידו לי אם אפשר לכתוב בן-אדם

לפני שזה יהיה 3,500 שנה.

כתוב פה, והפיץ השם אתכם בעמים,

שימו לב,

והפיץ השם אתכם בעמים,

ונשארתם מתי מספר בגויים,

אשר ינהג השם אתכם שמה ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון.

רבותי,

פה מדבר שעם ישראל יעבדו עץ ואבן.

בשביל זה נשאר מתי מעט בגויים.

מה זה העץ והאבן,

סליחה, זה מפריע,

מה זה העץ והאבן שעם ישראל עתידים לעבוד?

אם תיקחו את המילה והפיץ,

תיקחו את היוד מהפיץ,

תספרו 48, האות 49, ש',

האות 49, ו', ישו.

תיקחו והפיץ,

האות ה',

תספרו אותו דבר 48, האות 49, כ', האות 49, מ', מכה.

עץ ואבן, עץ זה התת-שבות של הנוצרי,

זה הצלוב,

זה ישו,

ואבן זה האבן השחורה במכה.

וזה כתוב, עץ ואבן, קודם עץ אחר כך אבן, כי הנצרות קדמה לאסלאם.

איך ידע כותב ספר זה 3,500 שנה לפני?

שיהיה ישו,

יהיה מכה,

והוא שם לי את זה בתוך שני הפסוקים שמדברים על עבודה זרה, עץ ואבן.

גם כן מקרה.

וואו, וואו, כמה מקרים יש פה.

לא היה ישו, ישו,

וואו נגמור את כל הדברים האלה.

אם היה כותב ישו בזמן שלא היה ישו, אף אחד לא היה מבין.

הוא גם היה יכול לכתוב טלוויזיה, אבל מי היה מבין מה זה?

אבל אתה רוצה לראות שהוא כתב?

רבות רעות תדיף,

יש רמזים, אם אתה לא יודע, קודם כול אני אקדים לך.

התורה נדרשת בפרדת, פשט רמז דרש סוד. שמעת את המושגים האלה?

יש פשט, זה הפשט, מה שכתוב, פשוט.

יש רמזים שצמונים, זה חלק מהרמזים שאמרנו.

יש דרש, זה המדרשים של חז״ל,

יסוד זה הקבלה, הזוהר הקדוש, העומס של התורה.

אז יש רמזים.

אם היה הכול פשט, אז לא היה דרש ולא היה סוד, אבל יש.

אז נתנו את זה ברמז.

כתוב, רבות רעות צדיק, ומכולם יצילנו השם.

מה זה הרעות?

רעות,

בשביל צדיק,

זה ראשי תיבות,

רעי ותו, רדיו, עי עיתון,

והווידאו, צו טלוויזיה.

מאה אחוז תוציא לי בבקשה מהעיתון כאלה. תראה לי ש-3,500 שנה יגידו לפני שיהיה כזה דבר.

מה זה נראה לי? מאה אחוז, תראה לי שזה נכתב לפני 3,500 שנה, לא תוציא לי עכשיו סיפורים. ישו ומכה לא היה לפני 3,500 שנה, אתה מסכים?

מה זה נראה לי? אני מבטיח לך שלא, כי היו כאלה בכל הדורות.

אני יכול.

אני יכול.

אנשים, תראה לי אחד במשך כל ההיסטוריה העולמית שכתב ספר כזה.

החזאי היום לא יודעת משק אוויר של מחר.

רגע, עוד רגע, עוד לא גמרתי. שנייה,

שנייה.

עכשיו אני אראה לך עוד משהו.

מלחמות רצית לדעת, נכון? מלחמות.

כן? בבקשה, מלחמות. ביחזקאל, פרק מ'.

אתה זוכר באיזה שנה הייתה מלחמת יום כיפור?

148,

כשעזבנו את הגלות,

כמה זמן עד 73?

25 שנה. 25 שנה. אתה זוכר באיזה תאריך הייתה מלחמת יום כיפור?

לא, אבל, זאת אומרת, באיזה יום בשנה זה היה?

יום כיפור, נכון?

אתה יודע,

סליחה,

בלוח העברי, אתה יודע באיזה יום, באיזה חודש זה יוצא?

עשירי בתשרי, נכון? כן. תשרי.

עכשיו באיזה שעה הייתה מלחמה?

שעה.

אתה אמרת שתיים, נכון? לא? אני אמרתי?

לא. מאה אחוז.

עכשיו תסתכלו,

תסתכלו איך התורה הקדושה רומזת לנו מראש, היא המלחמה הזאת בדיוק.

תשמע איזה רמז ברור.

ובכן, בפרק מ', ביחזקאל כתוב ככה,

ב-25 שנה לגלותנו,

מזמן שנעלה מהגלות, 25 שנה זה 73,

בראש השנה זה חודש תשרי, נכון?

בעשור לחודש

זה יום כיפור, נכון?

ב-14 זה שעה 14. איך כתבה לי התורה מראש,

איך כתבה לי התורה מראש, תאריך מדויק,

שנה,

יום ושעה.

אבל הרבנים משלמים את זה זו זו זו, מי אמר? מי אמר? אתה היית?

עכשיו תשמע,

תשמע, תשמע, תשמע, תשמע, תשמע, תשמע, תשמע, חכה, רגע,

חכו,

חכו רגע, חכו.

פתאום אתם שומעים לרבנים פתאום? ברוך השם, ברוך השם.

רגע,

רגע.

קודם כול זה כתוב 3,500 שנה, ואנחנו קוראים את זה בהסתרת השבוע כל שנה.

קודם כול.

מי שבבית-כנסת שומע כל הזמן? אחד.

דבר שני, כן התריעו.

יתרה מזאת, גולדה ידעה שתהיה מלחמה, ידעה בפירוש,

זה היה רק מחדל.

היא ידעה, היא לא עשתה, היא לא,

אני הייתי בצהל במלחמת יום כיפור שלושה ימים,

כוננות עשר דקות עם נעליים יושד,

בקו מוכן ירי.

איך אני ידעתי? איך אני ידעתי שלושה ימים כל דבר לא ידעה? הנה תפלת ההוראה שאני אהיה שם בכוננות.

אתה מדבר על ימין, אתה מדבר על, אבל אני אגיד לך גם עתיד, חכה רגע.

אגיד לך, חכה, ולא תגיד אחר כך שהרבנים לא אמרו.

בספר ישעיה, פרק יט,

מי שזוכר,

אמרו, יהיה שלום עם מצרים? לא יהיה שלום עם מצרים. מה יהיה, יהיה או לא יהיה, יהיה או לא יהיה,

בסוף נהיה.

אני אראה לכם שישעיה הנביא ידע את זה מראש.

אנחנו החזרנו שטחים?

החזרנו שטחים.

עכשיו,

היו חגיגות,

עשו מזה המצרים חגיגות.

אני זוכר שראינו שהם רקדו שם בעריש כשקיבלו אותם. עשו חגיגות, עשו.

אחר כך

החזרנו ערים ונשארו שם ערים שמדברות עברית.

הייתה שאלה בכנסת

האם להחזיר את השטחים

תמורה כספית

או להחריב אותם עד היסוד.

הוחלט להשאיר את כל המבנים באופירה, בכל המקומות להשאיר את הכול,

כמו שהוא,

ולבקש פיצויים אם זה ניתן.

הייתה עיר אחת בלתי צפויה להריסה, והיא נהרסה זו ימית.

בגלל גוש אמונים שהיה שם,

עד היום לא יודעים את הסיבה האמיתית למה היא נהרסה.

בכל אופן ראינו מההליקופטר שהיא כן נהרסה,

עד היסוד.

וראינו דבר כזה.

אריק השרון אמר אז

שזה מחמת גוש אמונים שלא יחזרו למקום.

אחרים אמרו שהמחבלים לא יגיעו ויתבייתו שם ויהיו בקו חזיתי, כל מיני סיפורים היו על העניין, אבל היא נהרסה. זו עובדה, היא נהרסה.

מכל אלה אחת נהרסה.

הייתה שם מצבה, אתם זוכרים, האנדרטה הגדולה עם כל העמודים.

ביקשנו, התחננו שאת זה לפחות נשאיר בשביל שלא לעשות ביזיון למתים.

לא הסכים אף שעל,

והעברנו את המצבה הזאת לגבול שלנו, נכון?

בפתחת שלום היום, זה נמצא שם, נכון?

טוב.

כל העניין שם, היו שם גוש אמונים שצעקו לשם, אם אתם זוכרים, על הגגות עם טליתות והכול מפני הלחצים של שלום עכשיו והאמריקאים.

כן, לא משנה, כל אלה שהיו שם, לא חשוב מי.

הייתה מציאות כזאת?

הייתה מציאות כזאת.

בואו אני אראה לכם שישעיה הנביא ידע את זה מראש, בדיוק מילה אחר מילה.

הוא אומר ככה,

והייתה אדמת יהודה למצרים,

חזרת שטחים,

לחגה, עשו שם חגיגות גדולות.

ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען,

זו עברית,

ונשמעות לשם צבקות, מי שזוכר שנשמעו ליד הדגלים במעמד הורדת הדגל.

עיר ההרס יאמר לאחת,

לא יותר,

רק אחת.

ביום ההוא יהיה מזבח לשם בתוך ארץ מצרים, ומצבה אצל גבולה לשם.

ויהיה לאות ולעד לשם צבקות בארץ מצרים,

כי יצעקו אל השם מפני לוחתים. מי צעק לשם פני לוחתים? גוש אמונים. הורידו אותם מכלובים משם.

וישלח להם מושיע עבריו ויצילם.

הייתה צריכה להיות שם מלחמת אחים.

ממש. נשק, אם אתם זוכרים.

ואיך קראו לה? גאולה כהן ירדה לשם בשביל לעשות שלום.

בגין

הצליח למנוע את המלחמה שם.

ואיך מכנים אותו רב? הוא לא רב.

במלחמת השחרור הוא התחזה לרב, אם אתם זוכרים. כך הוא ניצל מהבריטים.

איך כל הפרטים האלה ידע ישעיה הנביא לפני שיהיו?

זה גם אנחנו אומרים כל שנה בהפטרה.

כל שנה.

בכל מקום שנאמר ביום ההוא, מדבר על אחרית הימים.

שלום הגליל. רוצים לראות? בבקשה.

ביחזקאל כ' ח',

פסוק כ',

מי שזוכר, במלחמת שלום הגליל אנחנו כבשנו את צידון,

כי בצידון היו לנו חללים,

עלינו דרך הים, קיטרנו אותה,

ונפלו לנו חללים עוד בכניסה לצידון.

נספח הרבה דם שם.

כל העניין של מלחמת שלום הגליל,

היה פשוט.

בגין הצהיר,

לא יהיה עוד קטיושות.

זוכרים?

לא יהיה על הגליל קטיושות.

הוא אמר את זה גם בכיכר המדינה בתל-אביב,

לא יהיה קטיושות.

בסדר. כמה זה קטיושות?

הוא אמר, טווח של 40 קילומטר זה טווח התותחים הכי ארוך אצלם, על מנת שלא יפול אצלנו, נכון?

מכל הקצוות.

זה היה או לא היה?

זה כתוב מלפני.

וְהִיְדְבּר ה' אלַי דָּמֹר בֶן־אדם שִם פָנֵיךָ אֶלְצִדּוֹן וְהִנְּבָה עָלֵיהָ שִימוּלֵבּ, אומר יחזקִל, תִנְבֵה עֲזִרים שַׁעֲתִּדִּיִם.

וְאַמַרְתָּהּ כָה אמר ה' אלֹהִיִם הִנִי עָלַיֶקִדּוֹן וְנִכְּבַדְּתִי בְתּוֹכֶּהִ יְדְעוּ כיָּ אֲנִי הָשֶׁם בְעֲשֹׂותִי בָּשְׁפָטִים וְנִקְדְשְׁתִּי בָּה וְשִׁלַחְתִּי בָּד�

ּוֹת מכאיב מכל צמימותם.

וידעו, כי אני ה' אלוקים.

איך הוא ידע? אני לא מבין אותו. איפה הוא מבין את זה?

חכו רגע.

רגע, עוד לא גמרתי.

עוד לא גמרתי.

חודשיים, חודשיים לפני הבחירות

אני אמרתי מה יהיו התוצאות של הבחירות על-פי התנ״ך.

אתם שומעים?

אני אגיד לכם על מה אמרתי להם לפני.

וזה כתוב בכמה מקומות.

בספר קוהלת

פרק ד',

ואני אגיד לכם אחרי זה מה יקרה.

שלא תגידו שלא אמרתי אחר כך.

ובכן,

כתוב

בקוהלת פרק ד', פסוק א',

על רקע שעלה בגין לשלטון אחרי שלושים וכמה שנה,

זה היה על רקע זה שכביכול היו עשוקים,

נעסקים, היו שכבות חלשות, היה מצב שכולם דחפו, נתאכזבו כבר מהמשטר של המערך.

ואז ביום אחד, בום, מנחם בגין עוזב את השלטון.

זו הייתה מהלומה רצינית לכל אלה שתמכו בו.

קוהלת,

לפני הרבה זמן, כבר אמר,

ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש,

והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם,

ומיד עושקיהם כוח ואין להם מנחם.

רגע, מי אמר שזה מנחם בגין?

נכון, נכון, אבל גם מנחם זה מנחם,

רק קוראים אותו במלעל או במלרע לפי הניגון, אבל הוא מנחם.

גם זה.

מסכים?

אמרתי אני בעצמי את השאלה שלך. מי אמר שזה מנחם בגין? נכון?

אמרתי.

חכו.

זה אני אמרתי חודשיים לפני והמשכתי, לא עצרתי פה, אמרתי להם, זה אני מתכוון, המשכתי.

אמרתי להם, תסלחו לי רגע,

אני עובר למקום אחר במגילת איכה,

בפרק א', פסוק 2, רק סבלנות.

אמרתי להם, עכשיו אני רואה, אני, אני רואה פה בפסוק

את המצב של מפלגת הליכוד בשעה שבגין יורד באותו ערב, מה יקרה?

ולמה זה יקרה?

אמרתי להם, ככה כתוב, עכשיו כל פסוק מתייחס לדידי על מפלגת הליכוד.

בכו תבכה בלילה,

כל חברי המפלגה בוכים, בגין עזר,

לדמעתה על לחייה,

אין לה מנחם מכל אוהביה,

כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבית.

אני חוזר שוב פעם לפסוק,

בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחייה, זה ברור,

אין לה מנחם.

אני אגיד לך איך זה מנחם בגין עכשיו.

מנחם בגין, אנחנו 36 למדינת ישראל,

לפני שנה הוא ירד,

זה 35. מתי אין מנחם?

בשנת לה.

למד ה, אין לה מנחם.

מנחם בשנת לה לא יהיה, לא יהיה.

רגע, רבותי, זה אני לא אומר היום, זה אמרתי לפני, רגע,

רגע, זה לא אומר היום, אמרתי לפני, חכו,

אני אראה לכם גם את התוצאות של הבחירות.

שנייה.

אין לה מנחם מכל אוהביה, כל הקואליציה.

אין.

למה?

כל רעיה בגדו בה.

היו לה לאויבים, תמי וכל אלה, הפילו את הממשלה,

הפכו להיות בוגדים, עזבו אותה.

מה יהיו התוצאות? שאלו אותי, אמרו, עוד רגע, כמה פסוקים קדימה.

אנחנו מתקרבים לפסוק מס' 9,

וכאן כתוב על המצב של המפלגה,

הליכוד, לאחר מה שקרה בבחירות.

ולמה זה קורה?

טומעתה בשוליה,

לא זכרה אחריתה,

בתרב תלאיד,

אין מנחם לה,

ראה השם עוני כי הגדיל אויב, המערך יעלה.

ככה אמרתי לפני שהייתה בחירות.

ככה היה במציאות.

עכשיו, רבותי, רגע, שנייה. זה תנ״ך, זה לא עיתון הארץ.

זה תנ״ך, זה מלפני 3,500 שנה.

וכתוב,

ועלה שמיר בשית.

גם זה כתוב בישעיה.

וכתוב, והיו שוסייך למשיסה. יעקב ש״ס, כתוב.

וכתוב, תקשיבו, וכתוב,

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.

זה קצת ירגיז אולי כמה, אבל ככה זה כתוב.

מי זה מהרסייך?

תעשו גימטרייה, יוצא מערך.

תעשו מחריבייך גימטרייה, יוצא רץ.

ככה יוצא, לא יודע למה,

אבל ככה כתוב.

ומי לא רוצה שיהיה דתיים בממשלה הזאת? שניהם.

הפעם בלי דתיים אמרו.

בלי דתיים.

זה כתוב.

זה לא מעוק.

עכשיו, מה יהיה?

זה כתוב ביחזקאל ל״ח ל״ט.

או, מה יהיה?

רבותי, זה מה שיהיה.

זה מה שיהיה אם לא יהיה מה שצריך להיות.

ואני אסביר תכף מה צריך להיות.

כתוב פה, בספר יחזקאל,

פרק ל״ח, פסוק א',

זה שני פרקים שמדברים.

מדובר על גוג ומגוג.

ויהי דבר ה' אלי לאמור בן-אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג,

נשיא ראש משך ותובל וינבא עליו. דרך אגב, שתבינו מי זה גוג,

זה ברית-המועצות.

גוג,

ג.ו.ג.12, מדינות ברית ורשה.

תנו לי לדבר.

עכשיו אני מסביר. עכשיו את אומרת?

ואמרת,

כה אמר ה' אלוקים,

הנני אליך גוג, נשיא ראש משך ותובל,

ושובבתיך ונתתי חכים מלחייך,

והוצאתי אותך ואת כל חילך,

סוסים ופרשים לבושי מכלול כולם,

קהל רב צינם ומגן טופסי חרבות כולם,

פרס כוש ופוץ אתם כולם מגן וכובע,

גומר וכל אגפיה, ביתו גרמה ירכתי צפון ואת כל אגפיו עמים רבים אתך.

היכן ואכן לך אתה וכל קהליך ניכרים עליך,

והיית להם למשמר.

עכשיו תקשיבו מה יהיה.

מימים רבים תתפקד באחרית השנים,

תבוא אל ארץ מסובבת מחרב,

מקובצת מעמים רבים,

על הרי ישראל אשר היו לחורבה תמיד,

והיא מעמים הוצעה.

ישבו לבטח כולם,

ועלית כשואה,

תבוא, כי ענן מכסות הארץ תהיה אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך.

מדבר על אחרית הימים,

כשנצא מהגלות נהיה פה מקובצים מן העמים, נשב פה בארץ ואז כל העמים יבואו עלינו.

אני קופץ, אתם תקראו בבית ברציפות,

רק לגמור. זה יותר גרוע מהשואה.

זה מלחמה שבע שנים,

לקבר את המתים רק שבעה חודשים.

אבל אני אראה לכם את התוצאות שלה.

אני מכבד שזה איתן כבר. עוד לא.

כה אמר השם, אני מכבד שזה איתן כבר. אתה אומר, בסדר.

אני מכבד שזה איתן כבר. מאה אחוז.

בסדר, גם לי מותר להגיד משהו, לא?

כה אמר השם אלוקים,

האתה הוא אשר דיברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל,

הנביאים בימים ההם שנים להביא אותך אליהם,

שמא יהיה.

וְאָיה ביום ההוא, ביום בו גוג על אדמת ישראל נאום ה' אלוקים,

תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דיברתי,

אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל, פצצת אטום.

ורעשו מפני דגי הים,

איך אני יודע על פצצת אטום? תקשיבו לתיאור של מה שיקרה. זה היה בהירושימה ונגסקי.

ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחיית השדה וכל הרמז

הרומס על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תיפול.

וקראתי עליו לכל הרי חרב נאום ה' אלוקים חרב איש באחיו תהיה ונשפטתי אתו בדבר ודם וגשם שוטה ואבני אל גבי אש וגברי תמטיר עליו ועל גפיו בעלמים רבים אשר אתו והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו שאני ה'.

זה מה שאנחנו אומרים כל הזמן,

יתגדל ויתקדש שמי רבה על זה,

והתגדלתי והתקדשתי, זה עוד לא היה.

ורעש גדול על אדמת ישראל שיביא לתוצאות של מיטת הדגים בים והעוף בשמים וכל הרומס על הארץ לבני-אדם ושיפלו פה הרים,

זה עוד לא היה.

רעש גדול על אדמת ישראל,

רעש של פצצות אטומיות,

וזה באחרית הימים, וזה עכשיו או-טו-טו.

כי זה בצפון הולך להתרחש,

ואנחנו כבר שמענו במלחמת שלום-הגליל,

שהפרסים

והעיראקים רצו לבוא על ירושלים, להפסיק את המלחמה הזמנית,

להגיע לפה, לעשות מה שהם רצו.

הם קראו לזה, את השם שלהם, מלחמת קודש, אנחנו קוראים לזה ג'יהאד.

והיו מציאויות כאלה, והיו האמריקנים כבר פה, והיו הרוסים, והיה הכול.

כל המציאות הייתה מוכנה, התלקחות קטנה,

וזה מה שהיה קורה פה.

אבל זה יכול לחזור עוד יום, עוד יומיים, עוד שנה, פה, פה,

או-טו-טו, זה לא יהיה הרבה,

כי אנחנו בסוף העולם כבר.

אנחנו נמצאים לקראת סוף האלף השישי, לקראת ביאת משיח,

לקראת ביאת משיח,

שכתוב בגמרא,

מתי יבוא משיח?

הוא אומר, בעקבותה תמשיכה,

שוצפה ישגה,

היוקר יאמיר,

היום מספיק בסוכה עולה שלוש ספרות.

יין,

הגפן תיתן פרייה, היין יהיה ביוקר,

מלכות תהפך למינות,

קצירה,

יראי חטא יימאסו, שונאים את הדתיים,

האמת תהיה נעדרת,

בית-ועד יהיה לזנות, קולנוע תל-אביב,

בתל-אביב

נשים מתפשטות בשביל כרטיס טיסה לחוץ-לארץ, משפחות,

הבעל מכריח אותה, זה ערב בידור,

ערב בידור.

אני לא אתן לך לדבר עד שנגמור כמה עובדות.

אני רק אזמור לדבר, שנייה.

אחר כך כתוב,

חוכמת סופרים תצרח,

פורנוגרפיה, דן בן-אמוץ, כל החבר'ה.

אחר כך כתוב שם,

אנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר. פעם אנשי מג״ב לא היו בערים, היו משמר הגבול בגבולות,

היו מסובבים מעיר לעיר. איך ידעו חכמינו זוכר מלכה אלפיים שנה לפני?

בן קם באביב,

בת באימה,

כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו,

פני הדור כפני הכלב.

כל המציאות התרחשת בזמן שמשיח יתגלה.

עכשיו הוא אומר שם עוד יותר.

פני נערים, פני זקנים ילבינו.

כל המציאויות האלה,

ועוד כאלה,

צבורות במקום אחד שנאמר, בעקבתא דמשיכא.

למה נקרא את זה? רגע, מי אמר שיקרה?

אתה רואה?

העיתון אמר, איפה כתוב? כך, כך, איפה כתוב?

אני לא קראתי את זה. אז אני קראתי, ולא כתוב, ולא היה כתוב אף פעם, ולא יהיה כתוב.

אני אסביר לך משהו, רגע.

מי שהמציא את הפטנט של תשמד,

זה היה איזה דוגמן אחד,

לא, לא, לא. בהתחלה זה היה איזה דוגמן אחד. איך?

לא, לא. היה דוגמן אחד שכתב בעיתון לאישה,

תקשיב, כתב בעיתון לאישה,

שהוא שאל אסטרולוגים,

אנשי קבלה,

כל מיני אנשים ריכז,

והם אמרו שהם רואים חצי השנה, חצי השנה האחרונה הם לא רואים מה יהיה בסופה.

תמליץ.

על בסיס זה הוא קבע שתשמד בגלל שתרצח היה הריגות ובגלל שזה היה ככה וזה היה ככה,

אז זה מה שיהיה בשנת תשמד. הוא קבע, הפחדנים שבחברה אמרו, מה אתה אומר תשמד? באו לרבנים, יהיה תשמד,

אף אחד לא אמר להם כלום.

הסיבה שלא כתבו תשמד וכתבו תשדם או דברים כאלה זה לא מחמת זה.

תפתחו שולחן ערוך ולא תמצאו שם סימן ר' עין.

תמצאו סימן עין ר'.

לפני כן תמצאו ר'

ר' סט, זה לפני.

ר' קודם הר' אחר כך עשרות, אחר כך יחידות. פה כתוב ההפך, קודם העשרות אחר כך מאות. למה?

כי בלשון חז'ל לעולם לא אומרים דבר רע.

כי לא יגידו לאדם שפתח בסימן רע,

ר' עין.

בסימן ער,

כל השולחן ערוך תמצאו ככה,

כל מקום שמשמעות המלה הופכת להיות רע, פשוט משנים.

אצלנו לא כתוב בשום מקום שיהיה תשמד.

כתוב גוג ומגוג.

וכתוב שאנחנו יכולים למנוע את גוג ומגוג אם אנחנו חוזרים בתשובה.

איך?

כתוב את זה בפירוש, ובא לציון גואל

ולשווה פשע ביעקב נאום השם.

מתי יבוא לציון גואל? כשתראו שווים בתשובה.

אנחנו רואים היום עשרות אלפים שווים בתשובה, אז תדעו שבא לציון גואל.

ואומר, מה יהיה אז?

ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.

לא יסגור כל חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

אחר כך הוא אומר, כי אז אהפוך אל עמים.

שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם ולעובדו שכם אחד.

ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

כל העולם יעבדו את השם.

זה מציאות כתובה גם כן.

את זה אנחנו רואים בעיניים, אני רואה את זה כל הערב.

כל סוף ערב

מתלבשים 30, 40,

ביום ראשון האחרון למעלה מ-100 איש,

ציציות,

כיפות,

חוזרים למקורות.

קונטה קינטה יכול לחזור למקורות שלו.

אני לא יכול.

אבל זו מציאות.

עשרות אלפים, תזכרו, אני אומר לכם,

עוד יעברו חילונים ברחוב, לא הרבה, מעט.

ואנשים יגידו, איך היית חילוני עבר?

לא יהיו כבר כאלה.

אולי יישאר אחד במוזיאון בתור מאובן מהדורות הקודמים,

לא תהיה מציאות כזאת.

זה לא אני אומר.

מי שאמר את כל הדברים הנכונים האלה אמר את מה שאמרתי עכשיו,

שזה מה שיהיה.

וזה או-טו-טו, עוד פעם.

אני אענה לך, אני אענה לך, שנייה.

לא כתוב שיהיה הכול כתוב.

שמה?

שמה?

שיהיה הכול כתוב. ודאי.

הכול כתוב. אין דבר פה לא כתוב.

ובציון תישאר פליטה.

אבל אלה שישארו שם זה רק הצדיקים.

ככה כתוב גם כן.

רגע, היא רצתה לשאול הרבה זמן.

כן.

חי תדע שהיה אברהם אבינו, יצחק, יעקב, כל זה משה רבנו, תורה מסיני.

מאה אחוז, מאה אחוז.

אני רוצה רק להסביר לכם דבר אחד פשוט, תקשיבו היטב.

אני לא אוכל להוכיח לך היום את כל ההוכחות שאני יודע,

אבל מעט נתתי, ואני אתן לך עוד קצת.

אבל תקשיבי, קודם כול, שיהיה לכם ידוע, יש סמינר ערכים,

סמינר בין שישה ימים,

שעומד להיות,

אחד בערד ואחד בבת-יעב, לא?

שניים יהיו בערד.

שישה ימים, תשאלי את כל השאלות בעולם, תקבלי את כל ההוכחות.

אני אענה לך, חכי רגע, אני רק אומר לך, קודם כול, לא תספיקי, שלא תגידי הוא לא ענה לי.

אי-אפשר בערב אחד להגיד מה שאומרים בשישה ימים, את מסכימה, לא?

עכשיו,

שם תקבלי הרצאה שלוש שעות עובדות מהסוג שנתתי לך רק על זה.

נבואות שהתקיימו, שתוכלי לבדוק אותן,

עוד שלוש שעות.

אמיתות התורה, הכול. מדענים יוכיחו לך שכל מה שהמדע טוען לא קיים ולא נברא,

גם ככמה שעות.

ככה לאט-לאט יבנו לך את האמת, רק תהיי בטוחה,

כמו שזה טמפו,

שהאמת של התורה היא אמת.

חכו.

עכשיו אני אגיד לך דבר פשוט.

את למדת פעם היסטוריה?

מי אמר לך, עכשיו תנו לי רק לנהל אתה את הדיאלוג הזה,

ואני חס שלום, לא מתלוצץ לו כלום. תקשיבי, אני רוצה לשאול אותך שאלות ואת תשיבי לעצמך את התשובה.

מי אמר שמה שלמד בהיסטוריה נכון?

זאת אומרת, את רק האמנת,

נכון?

איך הוכחו? הביאו לך את נפוליאון?

רגע, רגע, שאלה, שאלה. רגע, חכי, רגע, חכי.

חכי.

אמרתי שאני לא רוצה לצחוק ואתם צחקים.

רגע,

ההוכחה בשבילי זה טמפו, זה אף אחד לא יערער.

זה ספר, אף אחד לא יערער.

מאחורי הלוח אני אומר שיש אוטובוס.

אולי כן, אולי לא.

מתי זה יהיה הוכחה? כשנראה אוטובוס, נכון או לא.

עד אז זה רק אמונה מסכימה.

כשאת אומרת, הוכיחו לי, תגידי לי איך הוכיחו לך שזה אמת, מלפני אלף שנה, לדוגמה,

על מה שהיה ברנסנס.

צוחקת לי. בבקשה.

אבל הוכחה, שימי לב, הוכחה כמו שזה מציאותי, כמו שזה. הוכחה.

רק כתוב.

רגע, לאט-לאט, אחד-אחד. אם אתם תתווכחו, בקול רם לא נשמע כלום.

אני מוכן לקבל כל טענה ולענות. רגע.

היהודייה הזאת אומרת שיש תאריכים כתובים. מסכים.

הכתוב, הכתוב,

זה הוכחה.

גם זה כתוב, לא מחוק.

אז זה הוכחה.

אני יודע. מה חשבת? אני יודע שאצלכם קצר זה לא טוב, וגם לי על זה קצר. לא, לא, לא. תוסיף לי להוביל הוכחות.

אני גם לא רוצה קצר, תעני לי יותר.

אני חשבתי שלום, לא מתלוצץ עלייך. תקשיבי, אם בשבילך, אני רוצה שתביני.

אם בשבילך, פשוט, פשוט,

שכתוב, תאריכים והכול, זה עובדה, הוכחה, למה זה לא?

בגלל שזה יחייב אותך?

זה מה שיש לי להגיד.

שמעתי. אני עונה לך מתוך התשובות שלך. תקשיבי, מה יש לי יותר פשוט מזה?

אני לא מבין לך דבר שתאמיני לי.

בסדר.

מסכים, חכים.

עכשיו, שתבינו דבר אחד פשוט.

אבל אנחנו עשינו אופן כדי להתכבד עליו. עוד פעם אמרתי לך,

הבנתי. למה אני עושה את זה כשאני שואל אתכם? למה אני משתף אתכם?

שלא תוכלו להגיד, הוא אמר, את אמרת.

אז מבינה, מה ההבדל?

כשאני אגיד, תגיד לי, עזוב אותך, שטויות.

אבל כשאת תגידי, והראיה תהיה קבילה עלייך בצד שלך,

את לא תוכלי להגיד לי שאצלי זה לא קביל, אלא אם כן יש לך אינטרס שלא לקבל את זה דווקא.

לא אמרתי עלייך, עוד פעם.

לא עלייך.

כי כל ספר היסטוריה, אנשים פותחים,

קוראים, אני אסביר לך מה זה בהיסטוריה.

אני למדתי בהיסטוריה,

המורה להיסטוריה לימד אותי שבמלחמת צרפת באנגליה האנגלים כתבו את תוצאות המלחמה שונה מהצרפתים,

והאירועים לא היו מדויקים בשני ההיסטוריונים שכתבו.

אבל זו עובדה היסטורית שאף אחד לא מראה שהיתה מלחמה,

בין צרפת ובין אנגליה עפעפית, שאף אחד לא נשאר מאז.

מקובל על כל העולם,

נכון?

אנחנו לא ראינו אף אחד מאתנו את גלילאו גלילי.

אף אחד מאתנו לא ראה.

אנחנו לא יודעים,

לומדים את התורה שלו, אומרים שזה ככה וככה וככה, נכון?

אף אחד לא ראה.

מישהו קם ושאל,

המורה תוכיח לי שהיה גלילאו גלילי, זה דבר פשוט, למה המורה ישקר?

רק כשמגיעים לתורה שוארים את השאלות.

למה?

כי התורה מחייבת יותר מגלילאו גלילי.

אני יכול להגיד, עזוב אותך, מה אכפת לי ממנו? מסתובב הירח, לא מסתובב ה' מה זה מעניין אותי?

אבל כשפה זה מחייב אותי כבר בעול תורה ומצוות,

פה מתחילות השאלות של יצר הרע.

בדיוק אותה ראיה שתתמידי מכל מקום בעולם, שתתן לי קול למדען, אני אבינו מפה.

רק לי יש יותר טוב ממנו, תקשיבי.

לי יש אימותים, אימותים.

אימות. מה זה אימות?

אם התורה אומרת דבר,

והמדע עצמו,

או שטחי המדע השונים,

גם אומרים אותו הדבר, זה אימות,

אימות, נכון? אחד מאמץ את השני, אין סתירה ביניהם, נכון?

מה יש לי יותר חזק מעימות אל?

אם התורה אומרת דבר,

אמונה לא יותר חזקה מאמת.

נכון, מי שמאמין, בצורה עדרת, בסדר, אני רוצה ממך אמת, לא רוצה ממך אמונה,

אני לא מבקש ממך שתאמיני, להאמין זה לא בעיה.

מחר יבוא לך ללכת פרסה וייתן לך פרנסה, תאמיני.

אז מה, זה ראייה? לא ראייה.

אני רוצה להתייחס אליך בצורה אישה שכלית חושבת.

אז עכשיו,

אם התורה תגיד דבר והמדע יאמר דבר ותהיה סתירה ביניהם,

זה לא יהיה אימות,

זה יהיה ספק.

ספק שהתורה צודקת, ספק שהמדע צודק,

נכון?

מה עדיף תמיד?

העימות הבטוח.

טוב,

התורה הזאת ניתנה לנו לפני 3,500 שנה,

לפחות כמו הספרים האחרים שקיימים ביד,

רק יש בה יתרון אחד,

שידוע מה היתרון?

שהספר הזה מפורסם בכל העולם, מה שאין שום ספר דומה לו.

הספר הזה,

במשך 3,500 שנה,

לא שונתה בו עוד אחת, לא הוסיפו ולא גרעו ממנו.

את שומעת?

בעוד שספרי היסטוריה משתנים כל הזמן.

יהודי,

ב-2,000 שנות גלות,

יסב בגרוזיה, באירופה, בספרד, באסיה, בכל חור נידח היו היהודים.

בכל חור נידח.

לפחות

בשביל שתקבלי ראייה,

מה?

כולם מניחים אותו תפילין.

כולם מרובע פה שחור,

שבפנים יש אותן פרשיות ופה אותן פרשיות,

כורכים כריכות, כולן רצועות,

כולם אותו דבר. כל היהודים,

גרוזינים, לא היה להם טלפון, לא היה רכבת. גילו את אמריקה הרי לפני כמה שנים.

לא היה כלום. והיהודים האלה, בכל מקום בעולם, בלי קשר,

ידעו אותו דבר,

אותן ציפיות,

אותו ספר תורה בהיכל,

עם אות אחת, לא פחות ויותר,

בכל העולם.

ג'ער ידין, לפני שנפטר,

הוא הספיק עוד למצוא במערות קומרן תפילין,

גם זה הראו בטלוויזיה, אמרו לי,

תפילין שנפתחו ונבדקו,

וזה תפילין של רשי בדיוק כמו שמוכרים באלנבי, לפני אלפיים שנה.

זה מראה שלא היה טלפון שבור והיה קשר רציף,

והספר הזה מלווה את העם הזה בכל מקום.

זו עובדה פשוטה שעד היום מוכחת והיא יציבה הן בתנודות.

אני אענה לך, חכי.

אני אענה לך, חכי, חכי.

חכי, חכי, אני יודע, חכי.

עכשיו, זה הספר, חכי.

אדם דתי שיכתוב,

הוא לא יכול לכתוב את המלחמות מראש שהיו פה מתוארות שתיארתי?

הוא יכול.

אבל ספר הוא כזה, אתה רוצה להגיד, תנדו אותם, אתה רוצה להגיד מוליהם, זה לא יעזור להציבה, לא תיבדק, אוקיי. תקשיבי, שמעת?

מה האמנתי? אני פותח היום ספר, קורא על שלום, תקשיבי.

אני קורא היום שלום הגליל. מה זה האמנתי? מה, מישהו בלבל לי את המוח?

אני קורא,

חכי,

חכי רגע.

אני קראתי בת שיצין, לא קראתי בין השיצין, לא אמרתי לך כבר שיצין, קראתי לך בדיוק את המאורעות כמו שיקרו.

תאריכים בדיוק.

חכי, חכי.

רגע, רגע, שנייה, שנייה.

עכשיו אני אסביר לך דבר פשוט.

באותו סמינר יוכיחו לך,

יש פפירוס, פפירוס, אתם יודעים מה זה?

מגילות שנמצאו אצל המצרים הקדמונים,

שהגיל שלהם הארכיאולוגים קובעים 3,500 שנה,

תואם לאותה תקופה שהיו עשר המכות במצרים.

בפפירוס במגילה הזאת

כתוב בדיוק עשר המכות שעברו על המצרים,

אבל בלשון כמו עיתונאי כותב.

היום ירדה עלינו אש, ניצחה מן השמים, היום היה לנו ככה,

האור היה מלא דם,

כל מיני דברים בלשון פשוטה, כמו שכתב וכותב,

קטעים של מגילות פפירוסים שנתגלו.

ואם תפתחי את ספר התורה, תמצאי את אותן עשר מכות כמו שמתואר שם,

וזה מסמך תיעודי ארכיאולוגי מדעי שנמצא בבריטניה במוזיאון.

תבליטים ותחריטים על קברי פרעונים מוכיחים את יציאת מצרים וכל זה.

בעצם אין אף אחד בעולם שאומר שלא היה עם ישראל שיצא ממצרים ולא היה מעמד הר-סיני.

אפילו אריק פונדיניקן, שכתב את הספר מרכבות האלים,

התייחס לכל המאורעות ונתן להם הסדרים שכליים אפשריים בלבד,

שאחרי זמן הוא הוציא ספר אחר שסותר את כל מה שהוא כתב,

וידויו של כופר מקצועי.

אז אף אחד לא אומר שלא. הנצרות אומרת שזה נכון, האסלאם אומר שזה נכון, העולם יודע שזה נכון, העובדות מוכיחות שזה נכון, ואני היהודי מוכיח.

יבוא גרמני ויגיד לך, מי אמר שאת מדברת עלברית?

מה תגידי לו?

מה תגידי לו? מאיפה תדע שאת מדברת עלברית?

מאיפה תדע?

מה?

מי לימד אותך עברית?

מי מי?

יופי.

לא שאלת מי אמר שזה עברית. עברית, מה שאני מדבר זה עברית.

זה שלימד אותו, גם הוא לא שאל.

כשאני נכנס לשיעור באנגלית,

אז המורה אמרה לי A, B, C, D, E, F, G, לימדה אותי אנגלית.

יכולתי להגיד למורה למה A, B, C, למה לא שיגה למה?

יכולתי, אבל זו סטות היה להגיד כזה דבר.

למה? כי היא יודעת, היא המלמדת.

תגידי לי, אם רופא אומר שפלוני חולה

ועשרה קצבים עומדים בידו ואומרים, אה, עזוב, הוא לא חולה, הוא בריא,

ממי שומעים?

כשהתורה אומרת, ואני אומר בשמה, ואני בעל המקצוע,

שזה מה שכתוב,

אז אפילו 1,000 קצבים ו-3,000 חייטים ו-4,000 סנדלרים לא יכולים להגיד לי מה כתוב.

להוכיח את האמת זה לא בעיה, זה לוקח פשוט חצי שעה-שעה,

אם האדם מוכן רק לשמוע אמת, לא בעיה להוכיח.

הבעיה שבאמת מפריעה לאנשים בעניין של התשובה זה איך לצאת מפה,

לצאת החוצה ולקבל עול תורה ומצוות.

זה הקטע הכי מפחיד שהאדם צריך לעבור,

ומזה הוא בעצם חושש, בגלל זה הוא דוחה את כל הטיעונים והכול.

הוא לא יכול לראות את עצמו כיהודי דתי שומר תורה ומצוות, כשכל הזמן הוא הביט על הדתי בצורה שלילית.

היום הוא יהפוך להיות אחד מהם,

זה לא מקובל עליו,

וזה מה שמונע אותו מהרבה דברים.

כי האמת, להוכיח זה דבר פשוט קל,

האמת, שום שקל לא יכול לעמוד לידה.

אבל אני אספר לכם מה הבעיה.

אנשים שמים כיפה על הראש, יוצאים החוצה,

שאלה שנתקלים בה בדרך כלל אצל האנשים החילונים זה,

השם ירחם עליכם, מה קרה?

מי מת?

זו שאלה מקובלת בחוג החילוני,

כי צריך להרוג אבא או אמא בשביל לשים כיפה על הראש.

כשאדם ישים סתם כיפה זה מין דבר כזה שהסתובב אצלו.

אבל זו מציאות קשה,

וקשה בפרט לאלה שגדלו בשומר הצעיר או בקיבוצים חילוניים ובמקומות כאלה, בכלל לקבל.

אני לא מאשים אנשים שלא למדו ולא ידעו ולא חונכו על ברכי היהדות.

אני מצטער שיש הרבה שלא יודעים, אפילו חגי ישראל.

זו אחת מהבעיות של החברה שיצרה פה בארץ.

אבל, רבותי,

כשיש לאדם אמת, הוא לא צריך לחשוש,

כי עם האמת אפשר להבקיע את כל העולם כולו.

אתן לכם דוגמאות של אנשים שחזרו בתשובה.

דוקטור סרוורזי,

כימאי,

צווי ענבל,

יושב-ראש התנועה נגד כפייה דתית, מדען, חזר בתשובה.

טייס F-16 מחיל האוויר,

טימוני כמוני,

עם סימוני ועם זקן,

טס עכשיו עדיין עם שלום-הגליל, עם הזקן,

דיבר אתי בבאר-שבע בבית-הקולנוע.

הפדיחה שבטייסת זה אם הוא נופל בשבי הסורי, לא יאמינו שהוא טייס.

מה הם האנשים האלה?

הם לא היה להם דת,

הם לא ידעו כלום, הם נולדו כופרים,

אתאיסטים, לא ידעו שום דבר.

מה ששכנע אותם זה רק האמת,

לא רגש ולא אמונה ולא שכל, שכל קר ויבש.

הרגשות באים אחר כך,

אבל השכל הוא הקובע, ובשכל אני יכול להוכיח לכם הכול.

לא מבקש מכם שתאמינו שום דבר.

למה ההוכחה הזאת אומרת, איך?

תיכף, שנייה.

בכל אופן, צריך להבין,

תשובה זה לא רק לדתיים, זה לא לסוג מסוים. היום כל השכבות בחברה,

כל השכבות בחברה חוזרים בתשובה.

יש סמינר גם לאינטלקטואלים,

יושבים מדענים,

מדענים שחזרו בתשובה ומוכיחים את כל האמת פשוט על השולחן.

אף אחד לא יכול לסתור טענה אחת שלהם.

כן.

תיכף אני אגיד מה קורה אתו.

אבל בכל אופן צריך להבין דבר אחד,

הבעיה של החברה זה גורם קובע,

ואני רוצה להסביר לכם עד כמה האדם שפוט של החברה.

אנשים עושים את מה שעושים היום משום מה יגידו הבריות.

איך אני חוזר לעבודה דתית?

אתמול הייתי חילוני,

ענתי, היום אני בעיון כיפה,

זה בלתי אפשרי.

מעטים האנשים גם שמסוגלים לקום ולהגיד, טעיתי,

ובשביל מילת טעיתי הם מוכנים לשים את החיים האלה והחיים הנצחיים,

בשביל לא להגיד טעיתי.

היו שני תימנים בתימן,

זוג התחתן,

החליטו לחזור לכפר,

החתן על החמור והכלה אחריו הולכת ברגל.

עברו אנשים,

ראו אותם ככה, אמרו, מסכן,

פחמנות,

מסכנה אישה,

תן לנו לפחות להיקלע ביום הראשון,

תשב על החמור, תרכב,

עשה כבוד.

אמר לי, יש בזה היגיון.

ירד מן החמור,

שם את הכלה על החמור, הלכו ברגל.

עברו אנשים, ראו את המצב הזה, צחקו עליו.

אמרו לו, יש לך שכל אתה?

מהיום הראשון אתה נותן להרכבה על החמור, מה יהיה מחר?

אמר, גם בזה יש שכל.

אמר לו, תרדי, ירדה, הלכו שניהם ליד החמור.

עברו אנשים, אמרו, נו,

אנשים, יש להם חמור, הולכים ברגל.

אמר, גם בזה יש היגיון ושכל.

עלו שניהם על החמור

ורכבו בדרך. הם לא פגשו אנשים?

כן פגשו אנשים.

אמרו לו, מסכן החמור, שניים רוכבים על אחד,

גם בזה יש שכל.

ירדו מהחמור, לקחו שניהם את החמור עליהם והלכו בדרך.

עברו אנשים, אמרו, הנה שלושה חמורים.

זאת אומרת, אם אדם מחכה מה יגידו,

בסוף הוא יכול לצאת מקסימום חמור.

לכל אחד יש דעה, הוא אומר, החולצה הזאת מתאימה, שנייה אומר, לא מתאימה. אז מה, נתחיל להחליף כל היום.

אחד אומר, לא מתאים לך המקצוע הזה, שנייה.

אז מה נעשה? לא נחיה?

אני צריך להחליט, לא אחרים יחליטו שניים. אם זה אמת, אני עושה. לא אמת, לא עושה כלום.

ואני מתפלא על החילונים, פלא גדול.

מה אני מתפלא עליהם? שוב פעם, אני מדבר בצור חילוני לשעבר.

מה אני מתפלא?

אם הייתי אומר,

אני יכול לשאול אותך אם אתה כבר חבר שלי?

לא, לא. חברי.

אני לא יודע מה קורה. בבקשה. תקשיב, אני אשאל אותך שאלה.

אם אני, אם הייתי אומר לך, נגיד נהיה לך בן קטן. הייתי אומר לך, תשמע,

אני מעוניין שתביא לי את הבן שלך.

אני רוצה להביא סכין,

תחתוך לו חציך מהאצבע פה.

אתה תסכים?

מה, יש עוד אפשרות שתסכים?

עכשיו, יותר מזה, אני אגיד לך, תשמע,

אני רוצה לא רק שאתה תביא את הבן שלך עם האצבע,

אני רוצה גם שתזמין את כל המושב חגור, נעשה מסיבה מזה שנחתוך לבן שלך את האצבע. אתה תסכים?

בהוצאות עליך, לא עלייך.

כן, לא מסכים.

ומה אתה תגיד על אחת כמוני שרוצה בכלל, איך הוא מעז לבוא ולבקש ממני לחתוך את היד ולהזין? מה היית אומר על אחת כמוני?

משוגע. הוא אמר בשקט, בוא, אולי תעשה שקט, תעשה.

טוב,

מה עושה אדם חילוני

שלוקח את הבן שלו בגיל שמונה ימים,

חותך ומזמין אנשים על חשבונו.

מה עם זה?

מה זה השטות הזאת לחתוך לו? מה יש? הוא שואלים, למה לחתוך?

למה לעשות לו פגעה? מה יש?

אה, התורה אמרה.

מה זה התורה? הרי אתה אומר, זה כלום.

את הדברים הכי משוגעים שיש בשכל של האדם שחושב אתה הולך ועושה בקלות.

שמחה גדולה, יש לנו ברית.

ברית של אברהם אבינו.

מביאים כיסא של אליהו, איפה אליהו? מביאים כיסא של אליהו,

עושים מקום, הם מאמינים, יופי.

עושים בר-מצווה,

עושים חתונה בקידושין,

ומתים נפגשים עם חברה קדישה.

כל יהודי נפגש בארבע מאורעות,

אפילו חילוני.

ברית, בר-מצווה, חתונה, פתירה.

עכשיו מת לחילוני מת,

מת לא מת,

הוא יושב עליו שואה.

למה? לך תבלה, הוא שיר ילושה.

תן לבלות.

לא, לא, הוא יושב.

למה אתה יושב? איזה שטות. מי אמר את זה? חכמים אמרו, אפילו לא התורה.

חכמים אמרו שאתה הולך לשבת שבעה.

ואתה פתאום שומע עליהם, הרי אתה אנטי.

איך אתה יושב שבעה?

ובעינויים.

יותר מזה, אתה אומר קדיש,

ואתה משלם שיגידו קדיש, ישתרם לא לבין קדיש.

אתה עולה בשלושים לקבר, אתה עולה בשנה. מי מטריח אותך? מי חייב אותך?

אתה מדליק נר לעילוי נשמת הנפטר.

אם אתה מדליק נר,

יהיה לו אור בקבר?

של מה אתה מדליק נר?

למה אתה שם לו זר פרחים? מה, הוא מריח?

רגע, רגע, אתם מאמינים בהישארות הנפש או לא? לפי כל מה שאתם עושים אתם מאמינים בשורות הנפש. מה אתם אומרים שלא מאמינים?

אז איך אתם עושים הפוך?

מה הספירה הזאת בחיים,

שאדם חי כל הזמן בלי לחשוב?

אנשים חיים לא עושים את זה.

זה כבוד למת, שמים לו פרחים.

הוא לא רואה אבל.

ואנשים ככה לא חושבים. פשוט רק לא חשבתם על זה. אני לא מאשים אתכם.

לא חשבתם.

והיום תתחילו לחשוב.

לא רק היהודים עושים את זה, גם הגויים,

גם הנצרות,

גם האסלאם,

גם ההודים, כולם מאמינים בישארות הנפש,

והיום יש הוכחות.

ורבותי, לא מתים.

לא מתים. חוברים רק מפה לעולם אחר על מנת שאתם לקבל שכר ועונש,

כמו שאומרים בהוכחה,

בשיאנס עם נשמות, ושמעתם יהודי שאביו בא ודיבר אתו כשהכוס לא יודע את השם שלו.

ולא אחד, אני יכול להביא כאלה אלפים,

ואתם יכולים לפגש אתם אם רק תרצו.

אבל תבינו דבר אחד,

השם אמת,

תורתו אמת, עם ישראל חי וקיים.

אתן לכם דוגמה, הספר, היא שאלה על הספר.

מהו צטונג, בדור שלנו, כתב ספר האדום,

חייב את כולם להרים אותו בשעה שהוא היה אומר איזה דבר.

כולם מרימים את הספר וצועקים מהפכה סינית.

הוא מת.

כולם זרקו את הספר למצרפות, נקרא מנהיג חדש.

למה כשמשה רבנו קם ואחר כך מת לא זרקו את הספר הזה, שיש בו כל כך הרבה חובות?

אסור, מותר. הוא מת. מה, הוא יקום ירביץ? לא, נזרוק אותו.

למה מתו על קידוש השם, מיליונים, גם הוריכם?

למה מתו?

זה ספר של שטויות?

זה כתב בן-אדם? הנה, אתם רואים שכתב בן-אדם, זורקים את הספר, דורכים עליו. את מוכנה לדרוך על התנ״ך?

לא, למה זה לא סתם ספר, את מרגישה אליו משהו.

לא רק את, גם הגויים נשבעים עליו במשפטים.

כי זה ספר וייבל, זה קדוש, זה holy book.

זה לא סתם ספר.

אבל צריכים להבין דבר אחד פשוט.

כל העולם מאמין בספר התורה ורודף אחרינו בגלל התורה,

ואנחנו האחרונים שנשארנו לא מאמינים בתורה.

יש פה חילונים שהם מאמינים בשם. אתה מאמין בשם אתה עם הספם?

מה זה?

בהסתייגות.

בסדר.

על קיומו אתה אין לך עורגים.

מה עורגים?

ארוך.

לא הבנת עוד שאי-אפשר שיברא העולם הזה בלי בורא שיש לו חוכמה?

אז אין בערך, חייב להיות בורא עם חוכמה.

עכשיו אני שואל אותך שאלה פשוטה.

מקור החיים בעולם זה מאת זה שברא את כל העולם כולו.

דרך אגב,

שרק שלא תטעו,

כל המדענים בעולם אומרים שיש כוח עליון.

כל המדענים בעולם. ולא אכפת לי איך תקראו לו.

תקראו לו אלוקים,

תקראו לו ככה. מה זה, לא משנה לי עכשיו השם. קודם כול שתדעו שיש בורא לעולם.

עכשיו תקשיבו דבר אחד פשוט.

אני אשאל אותך שאלה.

אם הייתי בא להתארח אצלך במושב ואני נכנס אצלך בבית ונותן לך בונבוניירה עם 24 שוקולדים,

ואתה מגיש אותה לשולחן ואני מבקש ממך שוקולד,

אחד או שתיים,

תסכים לתת לי?

כן.

אם הקדוש-ברוך-הוא בורא העולם נתן לך 24 שעות כל יום,

שעה-שעתיים אתה לא יכול לתת לו?

כן.

כן.

עכשיו, שתי נקודות, אה? שתי נקודות.

עשר.

יופי.

24 שעות.

אני לא מבקש לך 20 וגם הוא לא מבקש 24 שעות.

אתה יכול לעבוד במושב חגור, חקלאי, טרקטוריסט, אינסטלטור,

מה אתה רוצה? 12 שעות, 15 שעות, כמה שאתה רוצה? ותישן ותאכל.

אתה צריך מעט לעשות, ואני אסביר לך מה המעט, מעט בצור יהודי. מעט, מעט. תקשיב.

אתה צריך להתפלל בתפילת שחרית בתפילת מרחב הערבית,

זה לוקח בדיוק שעה במשך כל היום.

שעה.

רגע, תן לי לגמור.

אתה רוצה שאני אסביר לך פעם אחת שתדע? לא לך, לאחרים. אני מתקן רק עליך.

תקשיב.

עכשיו תסתכל.

אתה צריך, חוץ מלהתפלל, שלוש תפילות,

לברך על כל דבר שאתה אוכל ושותה.

סיבה פשוטה.

אתה בא אלי הביתה, מבקש משהו, אתה אומר תודה אם אני נותן לך, נכון?

עכשיו, כשאתה לוקח דבר שהוא לא שלך,

אתה צריך להודות למי שלקחת משלו.

זה, המים בעולם לא שייכים לא לי,

לא לך, לא למקורות, לא לפחד. באנו לעולם, המים היו כבר.

הם שייכים למי שברא את המים.

אתה תסתכל.

אתה נכנס לפעמים למסעדה, אם לא אתה, מישהו אחר.

נכנס למסעדה, שתה.

מה הוא רוצה? שתייה ואוכל. כמה זה עולה? הוא יודע. זה עולה כסף, הוא ישלם.

בא אליו בסוף מלצר,

על כל פעם שהוא שם לו הראשונה, הוא אומר לו, תודה רבה, תהיה בריא, תהיה בריא, כן, תודה רבה.

בסוף בא אליו, מביא לו צלחת.

בצלחת יש פטה, שם חירון,

גזר-דין.

אז הוא מושיט לו את זה, אתה יודע,

מראה לו את זה, הוא לוקח, רואה את זה, שם לו את הכסף.

בא הוא לא זן,

הוא מחכה לטיס.

והאדם,

הוא נימוסי, אתה מבין?

אז הוא מוציא עוד כמה פרוצות ושם לו

על הצלחת.

אתה יודע למה הוא שם לו?

כי הוא לארגי,

הוא לא מדיום.

שם לו על הצלחת,

בא הוא הולך ואומר לו עוד תודה.

והוא הולך.

וכל זה על מה שהוא שילם בכספו.

על כוס מים שאתה שותה ואני שותה,

אנחנו לא יכולים לשלם לקדוש-ברוך-הוא לא בכסף,

לא בזהב,

לא בילדים,

לא בבריאות, לא בשום דבר, כי אין לנו כלום.

תן לו משלו,

שאתה ושלך שלו.

אתה באת ערום לעולם ואתה תלך ערום.

ילד קטן בא לעולם עם ידיים קפוצות, ככה.

שאלו אותה על נשים, כל ילד בימים הראשונים ככה? ככה.

כשמת, למה הוא בא ככה? הגמרא אומרת, האדם בא,

שלי, כל העולם.

תשמע, ילד קטן אומר, אבא שלי, אמא שלי, אותו שלי. הוא דוחה, הכול שלו.

כשנפטר האדם, אתה יודע איך הוא מת?

ככה.

להראות, לא לקחתי כלום.

שום דבר, שום דבר לא לקחתי.

כן, רק שנייה, עוד רגע, שנייה.

רק שנייה, שנייה.

אני רק רוצה להסביר דבר אחד פשוט.

האדם לא לוקח מהעולם הזה כלום. זה אנחנו רואים בבית-קברות כל אחד.

אז לא ראינו אף אחד שנכנס עם כסף פה עם המכונית שלו.

רגע, שנייה. שנייה, חבר'ה.

עכשיו,

אם כן, אני צריך להבין דבר אחד.

בעצם למה רוצה הקדוש-ברוך-הוא שאני מברך? הברכה היא לא בשביל שאני מברך את השם.

אני מתברך.

כל המברך, מתברך.

זה כמו שאתה אומר, אמא, תודה רבה, אמא, אוכל היה טעים.

תהיי בריאה.

מה היא אומרת? תהיה בריא.

גם אתה אומר, הקדוש-ברוך-הוא, ברוך אתה, אומר אתה ברוך.

וברכה של הקדוש-ברוך-הוא זה ברכה.

כדאי.

מה זה שעה?

כלום.

ואם זכית עוד שעה ללמוד תורה, לדעת מה כתוב,

מה רוצה ממך הבורא ידברך,

הרי הוא היצרן ואתה מוצר.

וזה ספר הוראות יצרן.

איך הוא רוצה שתתנהג בעולם הזה?

אז מה, הוא רצה להרע? רצה להיטיב.

אז תדע דבר אחד פשוט,

יותר משעה, שעתיים מיום,

אתה לא צריך, אתה יכול לעבוד, וגם העבודה שלך תהיה תלמוד תורה,

אם אתה עובד, על מנת לקיים את מצוות הבורא.

כי צריך לאכול אם אין קמח, אין תורה,

וצריך זה, וצריך זה, הכול צריך, וזה בני-ברק.

יושבים אנשים, ויש להם חנויות, ויש אינסטילטורים מסרברבים, ויש הכול, הכול, הכול, הכול, שם עובדים, בירושלים ובכל מקום.

יש שם אנשים שזכו לעסוק רק בתורה,

כמו אחרים שעוסקים באוניברסיטה בלבד,

או בלימוד, או עורכי-דין, או שופטים, אז יש רבנים,

ויש מוהלים, ויש סוחתים.

ומי שזכה לשליט בישיבה וללמוד ולעסוק בחוכמה, זה כמו איזה פילוסוף שישב בחוכמה, להבדיל, כן?

אבל זה לומד וזה לומד, זה לא פסול.

והם עובדים ולומדים. יש כאלה שלא עובדים ותומכים בהם כמו שתומכים באחד, מדען, אני יודע מה, שרוצים שהוא יעשה איזה מחקר על משהו. רציתי להשמיע מעשה, צריך דברים רציונליים. בואו נשמע איזה מעשה רציונלי אחד שאירע ליהודי הזה.

הוא חזר בתשובה בעקבות הרצאות שאני נותן בנחלת-יצחק בתל-אביב,

והוא יספר איך הוא הגיע אלי ומה קרה לו בעצם מאז. בבקשה.

טוב, אני אתן את זה רגע קצר על עצמי. אני עובד בחברת צינורות המזרח התיכון בתפקיד מנהל רכש.

ביום שבת אחד רציתי לנסוע לאיזשהו מקום ברכב, ואשתי, משיחות עם שכנים בנושא ההרצאות של סמינרים, שחוזרי בתשובה,

נכנס בה איזו אירעה ואמרה לי לא לנסוע ביום השבת.

אני לא שמעתי, ונסעתי. לא עברו 100 מטר, ונכנס בי אוטו, דבר נדיר, אוטו ברוורף נכנס בי, ועשיתי תאונה רצינית באוטו.

כל הפרונט נמעך, וזה אוטו 84. אחרי זה נכנס בי איזו אירעה, ואני אמרתי לעצמי, אני מפסיק לנסוע בשבת, אני מתחיל לנסות.

הפסקתי לנסוע בשבת,

ואחר כך התחלתי ללכת לבית-הכנסת.

התחלתי באורח החיים להרגיש שינוי, היו לי בעיות גם בהנהלה בנושא הזה,

בכלל, והתחלתי להרגיש שהחיים משתנים אצלי.

לאחר מכן השכנים שלי נעו פה, קינן מאיר ואשתו, הם היו בסמינר באשקלון

אצל חוזרי תשובה. הם היו חילונים קיצוניים,

והיום הם, אפשר לומר, יהודים למופת,

והם הביאו משם קסטות.

ואני לקחתי אחת הקסטות,

אחרי שכבר, איך אומרים, אני כבר נכנסתי, וקצת להיות יהודי,

שמעתי את הקסטה של כבוד הרב אמנון יצחק,

ואני ואשתי שמענו את הקסטות עד 03 לפנות בוקר.

אז כבר כשהיינו היופים, אז הדבר האחרון, אני ראיתי שאת רוב המצוות אני מקיים,

ולא את הכול,

אבל יש שם נושא של גילוח.

ואז כבוד הרב הזכיר שם שמי שמתגלח עם טער זה כמו מפר חמישה לוואים, ועוד כל מיני דברים, ונכנס לי פחד מזה, וזה בשעות המאוחרות של הלילה, ב-03 לפנות בוקר.

אז אני אמרתי לאשתי, מחר, בעזרת השם,

יש לי מכונת גילוח במגירה,

שכבר שנה וחצי זה מכונת גילוח בראון, שמי שמכיר אותה זה כמור, והרשת כמורה שם,

ובלי הרשת אי-אפשר להתגלח בה.

מכונת גילוח הזו נקרעה לי ברשת, והמכונה ששוכבת שנה וחצי במגירה.

אז אני אמרתי לי בלילה שלמחרת אני, בעזרת השם, לוקח את המכונה ומתקן אותה, ומפסיק להתגלח בשער.

למחרת בבוקר אני נכנס למשרד,

אני פותח את המגירה, מוציא את המכונה, והמכונה שלמה,

הרשת שלמה.

כמו שהסברתי לך, אני נתתי רקע קצת על עצמי, ורק בשביל להסביר את זה.

ואני השתוממתי.

לקחתי את מכונת הגילוח ושמתי אותה מול הפלורצנט.

רציתי לראות,

אולי אני לא רואה, אולי הרשת באמת קרועה.

הרגשתי שאני מתחיל להשתגע, וצעקתי לפועל שלי שם, המחסנאי, ואמרתי לו, שלום,

אתה מחליף אותי עלו, ואני הייתי בדיוק באותה תקופה במילואים,

למה אם אנחנו רוצים לישיבות, למה אני רוצה ללכה להתגלח? הוא אומר לי, כי יש לך מכונת גילוח פה, אתה לא מגולח, והיא קרועה שם.

אמרתי לו, מתי ראית אותה פעם אחרונה?

אומר לי, עכשיו, שהחלפתי אותך לפני יומיים, אמרתי לו, איך היא הייתה, הוא אומר לי, הרשת קרועה.

אז אמרתי לו, תראה, אני יודע, אבל אני חשבתי שהשתגעתי, רציתי לשמוע גם ממך, כי אתה במשרד אצלי.

אז סיפרתי לך סיפור, והוא אומר לי, לא יכול להיות.

לא החלפת את הרשת, אמרתי, עכשיו באתי למילואים.

רק אתמול, עכשיו בבוקר, נכנסתי,

הראיתי לו את זה, ושנינו השתגענו, אמרנו, שמע ישראל. אני הלכתי למהנדס הראשי והוא התחיל לטפל לי שם טבע, כוכב צפון, כוכב עליון.

וזה הסיפור למאזכם.

איך אתה מרגיש היום טובה הזאת, בוא נגיד, מרגיש היום,

יותר טוב מזה לא היה לי,

בכל החיים,

בכל אורח החיים.

עוד יהודי אחד,

עוד יהודי אחד,

משה סופר,

איזה קטע קטן,

לא על העניין של התשובה, משה.

רגע.

אני מדבר על הנקודה, יש לו נקודה שחשובה ליהודי הזה שהוא הזכיר,

לגבי גלגול נשמות.

תשמע מה המעשה שקרה ליהודי הזה גם כן בסמינר באשקלון. בבקשה.

טוב, רבותי, אני הייתי בסמינר האחרון ושם היו שני בתי-מלון, אז היו בערך כ-700 איש.

קודם כול אני רוצה להגיד לכם,

חוץ משני בנות כאלה שהן רווקות והיה להן קשה להשלים עם זה שהן צריכות לשמור על השבת וזה,

ולשים מטפחת ראש,

אבל בכל זאת הם החליטו שהן ישמרו על השבת והכול יהיה בסדר.

בסמינר זה הולך,

זה דבר שאנשים מגלים את האמת ומתחילים לחזור בתשובה.

אני הייתי המסמר של הסמינר משני בחינות,

גם המסמר של הסמינר מבחינת הסגנון שם, איך שהתנהגתי, וגם מבחינת זה שהייתי המסמר האחרון שהצליחו לשים לי טיפה וסיטית.

מה שקרה שם,

באחת ההרצאות של הרב יגן,

הוא דיבר על נשמות, והוא ביקש ממני שאני אשב לידו קרוב.

אני לא הייתי מוכן לשים טיפה על הראש.

הוא ביקש ממני שאני אשב לידו קרוב,

ואני ישבתי קרוב, והוא דיבר, ואני לא התייחסתי ולא שמעתי להרצאות.

כשהוא גמר להרצאות הוא ביקש ממני שאני אבוא לבמה ואני אשים טיפית וטיפה,

ואז לא רציתי.

ובא שלמה והתחיל לשכנע אותי והסביר לי למה ככה, פה, שם. אז אני החלטתי שאני לא רוצה וזה.

אז בא מישהו שם, מאנשי הצוות שהיה בסמינר, ושאל אותי למה אתה לא רוצה, אז אני אמרתי שאני לא מאמין וזה הכול שטויות וזה.

אז מישהו אמר לי, מתי אתה תאמין? אמרתי, אם אני אראה את אבא שלי בחלום, ואבא שלי נפטר לפני שבע שנים, אם אני אראה את אבא שלי בחלום אני אאמין.

טוב,

אותו לילה, האמת, מהפחד אני לא הלכתי לישון.

וישבתי כל הלילה עם המרכזנית של המלון ודיברנו.

בבוקר הגיע איזה רב מבני ברז בשם שכטר,

והוא הגיע לשם, אז כל האמהות לקחו את הילדים, שהוא יברך את הילדים.

אז אשתי גם כן רצה עם הילד שהוא יברך אותו.

אז הוא ניח לו את היד ככה לראש והתחיל לברך אותו, והוא שואל את אשתי איך קוראים לו.

אז אשתי אומרת, גלי, לילד שלי קוראים גלי.

אז הילד התחיל, הילד הוא בן שש.

אז הילד אמר, לא קוראים לי גלי, קוראים לי יחזקאל.

ביחזקאל קוראים לאבא שלי.

הוא לא שמע את השם הזה, לא בבית,

אף אחד לא קורא לו בשם הזה, והוא לא יודע מי זה.

הילד התחיל להגיד, לי קוראים יחזקאל.

אז אשתי אומרת, לא, אתה גלי. אז הוא אומר, לא, אני יחזקאל.

טוב, לא התייחסנו למקרה הזה,

ובערב חילקו, אחר כך הגיעה ארוחת ערב,

חילקו לכל הילדים גלידה.

אז ישבו שם כמה נשים ליד הילד, ואחת הנשים היפה אותו ואמרה לו, איזה חמוד, איך אתה אוכל יפה וזה.

אחת הנשים שואלת אותו, איך קוראים לך? אז הוא אומר, יחזקאל.

אז אני כבר הייתי קרוב לידו ושמעתי, אמרתי לו, לא, אני מנער אותו. ואני אומר, לא, קוראים לך גלי. הוא אומר, לא, אני יחזקאל.

אני אומר לו, לא, קוראים לך גלי. אז הוא פרץ בבכי והתחיל לצעוק, לא, אבא, קוראים לי יחזקאל.

טוב,

אני רצתי לרב יגן ושאלתי אותו מה קרה,

אז הוא ביקש ממני שאני אאסוף שלוש צדיקים, נכנסנו לבית-הכנסת, הושיבו את אשתי עם הילד,

הוציאו את כולם מבית-הכנסת, שמו עלי את הטלית ועל הילד ובשום ממני לקרוא איזה פסוק בתורה, ואחר כך הרב יגן קרא לי הצדה והסביר לי מה קרה פה.

אז שימו לב,

וזה נכון,

מהבחינה שאני, עד כמה שאני הכרתי את אבא שלי.

הרב יגן אמר לי ככה, אבא שלך היה כופר גדול.

נשמתו ירדה מביהינום, נכנסה לתוך הילד,

להודות לך על זה שאתה חוזר עכשיו בתשובה,

והנחמה שלו עולה לגן-עדן לעולמי העולמים.

שאלת אותי לאמץ.

רצית לאמץ אם אני אגיד רגע, אה, דרך אגב, למחרת שאלתי את הרב אמנון מה זה יכול להיות כזה דבר שהילד קורא לעצמו בשם של אבא שלי,

אותו דבר אמר לי הרב אמנון,

בדיוק כמו שהרב יגן אמר לי.

כאן אימדתי את הדברים.

חוץ מזה, עשיתי תשווי גם בבית,

עד היום, דרך אגב, אני בא ואני שואל את הילד, למה אמרת שקוראים לך יחזקאל?

אני חשבתי שאולי הפנתו אותו,

אני יודע, אולי כבשו אותו בלילה, משהו קרה.

רבותי, הילד עושה לי ככה,

אין לו תשובה.

זה ילד עם כושר דיבור, ילד נורמלי, הכול טוב ויפה. הוא עושה ככה.

טוב, לסיום, לסיום,

סליחה,

מי שלא יודע עדיין, אז אני אבקת למה גורג'י,

וגם לי קרה נס,

אני לא בטוחה שכולם נאמנו לזה, אבל זו מציאות שקרתה.

פשוט, זה אמת.

אני הייתי בסמינר, וגם בסמינר חזקתי בתשובה, ואחרי זה הייתי בעוד סמינר.

סמינר אחד לא הספיק לי.

הייתי אחרי סמינר של משפחות,

כמו כל סמינר.

בעוד סמינר של נוער.

רציתי לראות נוער חזק בתשובה, ולא אנשים.

היוצר אמר לי, אולי הם מבוגרים,

נמעט להם החיים, אז עברו אותו עד חיים אחרת.

ענתה לראות נוער חזק בתשובה.

באתי לסמינר כשהיו בבואקת נוער, ובאנו אלי אז גיל 24. ביום רביעי לסמינר,

בשעה 0330, בחדר שלי היו אתי רפורמיות.

צריכים לזמור, היו אתי בחדר רפורמיות.

אז אחת מהרפורמיות בשער 0330 אומרת לי,

תראי, בואי ואספר לך איך היה ראיתי עד מצרים. פשוט.

משה נתן שוחד לפרעה, וככה הם עברו בלי שום בעיות את הסוף.

אותו רגע, והיא אמרה את זה בתורת אנכית, כמובן, ואני אותו רגע הרגשתי אחרי שבוע וחצי של סמינרים שזה לא צחוק,

וזאת אמת,

ואמרתי לה, זה לא צחוק.

אותו רגע,

לא תאמין לי, זאת אמת, אני מדגישה, זאת אמת.

עשוי שבע זה לא שבע, אבל זאת אמת.

היה בחדר,

היה בחדר,

חוץ מהדלת, עוד דלת ניסוחית, שזה בעצם חלון,

עם ו',

והתביעה 0330 בלילה, והבנים היו במרחק של קילומטר וחצי ללכת למקום הזה.

לא היתה שום אפשרות לטפס למקום הזה.

הדלת הסגורה הידית נפתחה לאט-לאט,

והדלת זזת לאט-לאט. אותו רגע, אני אמרתי, רוח אלוקים בחדר ופחדתי.

ועכשיו אני רועדת.

אותה רפורמית,

אותו רגע, אני לא יודעת גם מה קורה פה,

היא הדליקה את האור מייד,

והיא בדקה באמבטיה, אבל בשימוש, איפה יכול להיות מישהו,

משהו,

לא היה אף אחד, אף זכר של שום אדם.

לאחר מכן היא נערכה מייד לחלון, ובכתה ללכתה סליחה, והביאה שזו כנראה סימן השמים.

באותו ערב, למחר בבוקר, מישהי אמרה שהיה לה גילוי אליהו הנביא באותו לילה.

גילוי אליהו הנביא באותו לילה.

באה אליה אדם, אדם עם זקן לבן,

אדם זקן,

והיא הביאה שזה אליהו הנביא.

יש מנרגה מרווקות. רבותי,

לפני שאנחנו מסיימים את הערב,

ובעזרת השם יתברך. רגע, רגע, רגע, תכף תשמע איזה דבר, תן לפלאות. תקשיב, תקשיב, משהו פלאי, פלאי, פלאי. אכפת חיים אומר למשל.

אדם נכנס,

אדם נכנס

לחתונה,

אנשים יושבים שמחים, מאושרים, אוכלים ושותים.

הוא נכנס לחדר אוכל,

והוא רואה שנשפך רעל לתוך הסיר,

ומייד נזעק

וקורא לטווחים ואומר להם, רבותי, נשפך פה רעל לתוך הסיר, חייבים להציל את כל הציבור עד שלא יאכלו את הבשר.

הם אומרים לו, עזוב שפויות, לא נשפך שום דבר,

ואל תעלה בדעתך שאנחנו נקום ונשפוך כמה עשרות קילו בשר, בגלל שאתה אומר שנכנס רעל.

ולא היה דבר כזה, ולא יהיה דבר כזה,

ושום דבר לא יקרה.

הוא מפסיר בהם, הוא נשבע להם, שום דבר לא עוזר.

מה נשאר לו? הוא יוצא לציבור

שנמצאים בתוך האולם,

אולי הם כבר שטויים קצת,

אולי הם נהנים מהערב,

אין להם סבלנות לשמוע אף אחד,

והוא צועק, רבותי,

הבשר מורעל,

נפל רע על תוך הבשר,

אל תאכלו, אל תעזו, אתם תמאו תוכל שלום, אל תעש.

אף אחד לא שומע לו בחייך, שב, תשתה משהו, תאכל, מה קרה לך, תעצבני היום.

שב, לא קרה כלום.

בקיצור, אף אחד לא שומע לו,

לא טבחים, לא ציבור, לא אף אחד. מגישים את הבשר.

כולם מגישים להם מנה.

האם אדם כזה צריך לאכול את המנה שלו או לא צריך לאכול?

צריך או לא?

לא. לא. צריך או לא?

לא.

רבותי, אם אתם

ראיתם היום

שהתורה אמת,

ועוד דיברנו קצת,

והבנתם שהתורה אמת,

ואתם מבינים שבחוץ יש שקר,

ואתם תתריעו,

ותגידו, תשמעו, זה שקר, בחוץ שקר, יש אמת, מצאנו אמת,

ואחרים יגידו, עזוב, שטויות, זה כלום, כמה עבדו עליך אתמול וכל זה.

אתם תאכלו את הנוח שלא תאכלו,

אסור לכם לאכול, כי אתם יודעים שיש אמת.

מי עולה עכשיו לשים עליו ציצית לקבל עול מלכות שמים?

יש לאחד כזה?

מי עולה?

בכבוד.

מטהר לי בינו לעובדך באמת,

מטהר לי בינו לעובדך באמת,

ותאמר לי בינו לעובדך באמת,

ותאמר לי בינו לעובדך באמת,

לעבדך באמת ותאר לי בלוב לעבדך באמת.) רבותי,

ברכת שהחיינו וקיימנו. בכבוד.

ברוך אתה, אדוני, ראינו מלך העולם שהיינו וקיימנו לזמן הזה. והגיענו. והגיענו לזמן הזה. אמן.

מי השני?

הסתבכנו לארץ, אצלך.

רבותי,

בהרצאה שנתנו בבאר-שבע היה יהודי שכל כך התרשם, עזרו שם למעלה מ-100 בעלי תשובה,

תרם 2,000 ציציות.

אנחנו מלבישים את הציציות האלה חינם.

הוא תרם את זה שיהודים יתעטפו במצווה.

אחר כך הוא תרם עוד 1,000 מצפחות.

וכמעט כל ערב תורמים לנו, ברוך השם, אנשים, כיסיות וכיפות ומצפחות,

וגברים ונשים מקבלים עול תורה ומצוות.

רבותי, אנשים מוציאים מכספם על רז דקות עם ישראל.

בכבוד.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם,

והחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. אמן!

לא בושה להיות יהודי.

ככה הלכו אבותינו הקדושים, השתבח שמו לארץ. בכבוד.

בעזר השם.

שיהיה לכם רק ברור,

שישית אחת,

יהיה לכם ברור, שישית אחת עלה 4,500 שקל.

חולם.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך עולם השם, כשחייאנו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן!

בכבוד!

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שחייאנו וקיימנו וגיענו לזמן הזה. אמן! בכבוד!

השתבח שמו לארץ.

חבר'ה, שמחה קצת, מה איזה?

בעזר השם, כן, בעזר השם, השם יברך אותך, כן.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שחייאנו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

בכבוד!

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שחייאנו וגיענו וגיענו לזמן הזה.

נשים כרוצות נשים כיסוי ראש! בכבוד!

עם ישראל נגעל!

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שחייאנו וגיענו וגיענו וגיענו וגיענו לזמן הזה.

חנוך ארץ רצחה בעיני אלוהינו,

ועובדך בעיני אלוהינו וגיענו וגיענו וגיענו וגיענו.

וכך הם ממשיכים

ומגיעים

ועולים

ומקבלים עליהם עול מלכות השמים.

עשרות ומאות בכל ערב