חובת התוכחה והמחאה ועונשה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הדברים שנאמר יהיו לעילוי משמט ולעזר ולחיים נוחתו עדן

הפלא יועץ

בערך קנאה כותב

ויש עוד מין קנאה אחרת שהיא טובה עד מאוד

לקנות קנאת השם צבאות

לשבר מלתעות רשע ולהקים דגל התורה

וידוע מעלת פינחס קנאי בן קנאי

וקנאו קנאת השם צבאות

ויקרא לו השם שלום

ובזה נשתבחו שבט לוי האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו

אז יש קנאה טובה מאוד, אומר הפלא יועץ

מי שמקנא לשם

ושובר מלתעות של רשע על מנת להקים דגל התורה

במקום שהרשעים

גורמים להקטנת

עסק התורה ולימודה ומצוותיה

מצווה לשבר מלתעות רשע

וידועה המעלה של פינחס

שהוא נקרא קנאי בן קנאי, היום רגילים לומר שקנאים זה אנשים קיצוניים

אבל קנאי

זה מעלה גדולה מאוד שהם כדוגמתה

הוא קינא לשם צבאות והשם קרא לו שלום

ונתתי לו בריתי שלום, אם הוא קנאי ועושה מלחמות והוא הרג בן אדם

איזה שלום זה לכאורה, אנשים אומרים שזה מחלוקת, למה יש מחלוקת?

לא, זה לא מחלוקת, זה שלום

כשממגרים את הרשע והרשעים שעושים נגד השם בפרהסיה בפרט

או שעוקרים תורה או ששונאי תורה

אז זה נקרא שלום

ובזה נשתבחו שבט לוי

שעליהם נאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתי אחרי העגל

משה רבנו אמר מין השם אליי

באו אליו כל שבט לוי

שהם לא היו שותפים בעגל

הוא אמר להם להרוג איש את אחיו

והם לקחו חרבות והרגו

את הבני משפחה שלהם, עליהם נאמר

האומר לאביו ולאמו לא ראיתי

זאת אומרת

שאין הבחנה בחילול השם, כשנעשה חילול השם זה לא משנה מי עושה אותו

ורואים מהפסוקים פה שהשם משבח את אלה שעושים כן

כבר אמרו בשס בברכות כ'

מה מעלתם של הראשונים שנעשה להם ניסים

ומדוע האחרונים לא נעשה להם ניסים

אם בגלל שהיו לומדים יותר וכולי

אז רואים שזה לא בדיוק כך,

יש כאלה שלמדו מהאחרונים יותר מהראשונים

ובכל אופן זה לא מה שעזר להם שיעשו להם ניסים

ותרצו שהראשונים היו מוסרים נפשם על קידוש השם

מי ראוי שיעשה לו ניסים?

מי שמוסר נפשו על קידוש השם

אפילו למד פחות מחברו,

חברו למד יותר לא לפי הלימוד

מקבלים את הזכות לעשות ניסים

או שיעשו ניסים על ידם

אלא מי שמקדש את השם במסירות נפש

ומביאה הגמרא דוגמה

מרבי עידה

שראה לאותה אישה שלובשה את שעטנז

לפי פירוש הערוך זה היה בגד אדום כקרבולת של התרנגול

ואין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר חרווה דום ולא צנוע

אז לכן עמד וקרא ממנה את הבגד באמצע השוק

ואם גדלה מעלת המוסר עצמו למיתה

כדי שלא לעבור על אותן עבירות

שאמרו ייהרג ולא יעבור

יותר ויותר גדלה מעלת המוסר נפשו לקנא קנאת השם צבאות

ולשבר מלתעות רשע ורשע

ולהציל עשוק

ולמחות

ביד עוברי עבירות וכדומה

אז רואים מרב עידה

שהוא הלך ובאמצע השוק תולש ממנה את הבגד

לגרע אותו, זה עלה לו הרבה כסף אחר כך

אבל משא נפשו הוא לא יכול לראות שעוברים עבירה בפרהסיה

מחללים את השם בפרהסיה

אבל מי שמוסר עצמו למיתה

כדי שלא לעבור על אותן עבירות שנאמר בהן ייהרג ולא יעבור

האם זו המעלה הכי גדולה?

לא, יש מעלה יותר גדולה ממי שמוסר את נפשו למיתה על המצוות האלה

שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות שאסור

לעבור עליהן ולהצליח למסור את הנפש

יש מעלה יותר גדולה, מי שמוסר נפשו לקנא קנאת השם צבאות

ולשפר מלתעות רשע ולהציל עשוק

ולמחות ביד עוברי עבירות וכדומה

ולפי גודל ערכה וחשיבותה

כך קשה מציאותה

אין כמעט אנשים שתמצא שיחרפו את נפשם

בשביל למחות באנשים עוברי עבירה באופן זה

כי אין בעוון גברה חנופה

ונטמעתה אהבת הבורא יתברך

כי זה תלוי לפי רוב האהבה

מי יכול למחות באופן כזה? מי יכול לשבור מלתעות רשע? מי שאוהב את השם באמת?

כתוב אוהבי אדוני שנאו רע

מי שאוהב את השם הוא שונא רע כי אם השם שונא רע, איך הוא יכול לאהוב את הרע אם השם שונא אותו? אז הוא לא אוהב השם

אז זאת אומרת זה תלוי באהבתו לבורא אבל אין הרבה אנשים שאוהבים את הבורא, אנשים אוהבים את עצמם

הלמה הדבר דומה?

למי שרואה באחד שמכה את אביו ואת אמו מכת אכזרי ומחרפם ומגדפם

שהוא לא יוכל להתאפק ולמסור נפשו עליהם להצילם

מה זה, מכים את אבא שלו ואמא שלו, הוא יכול לשתוק?

איך הוא יכול לשתוק?

אז הוא מחרף ומגדף, הוא כאיש מלחמות יעיר קנאה

ולא ישוב מפני כל,

זה לא מעניין אותו מי עומד לפניו, גדול וקטן, חכם וטיפש,

חזק וחלש

אז על אחת כמה וכמה לכבוד אבינו שבשמיים

אם עליו ואמא בשר ודם אתה מחרף נפשך על כבודה?

מה עם כבודו של אביך שבשמיים?

ככתוב, כי כעס לאביו בן כסיל

וממר ליולדתו

בוודאי שהמקנא לכבוד המקום

ועושה כל אשר בכוחו לעשות

לא תאונה אליו רעה

ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב

כי ה' עזרם ומגינם

עד כאן אומר הפלא יועץ, זאת אומרת לא יאונה רע לכל מי שמתנהג באופן הזה לקדש את שמו ולמסור את נפשו

כנגד הרשעים שעוברים על המצוות וכו'.

ומכאן מודעה רבה להורייתא

כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיכה

נתפס על אנשי ביתו, זאת אומרת אם אנשי ביתו עושים עבירות הוא ייתפס בעוונם, כל עוון בעוון שהם עושים והוא לא מיכה

הוא ייתפס בעוונם

ויהיה בחשבון שלו ויתבעו אותו על זה.

באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו. אתה יכול למחות, יש לך

מעמד כזה ששומעים לך בני העיר

ואתה לא מוחה בהם, אתה תיתפס על בני העיר.

מי שיש לו בכל העולם כולו אפשרות למחות ושומעים לו,

נתפס על כל העולם כולו.

ומי שבידו ואינו מוכיח ואינו מוחה

מראה כביכול על פגימה

ותהיה קלה כמה שתהיה באהבתו לשם יתברך

ולכן הוא נענש בעווירות של אחרים.

הפסוק שאנחנו אומרים פעמיים ביום

בקריאת שמע ואהבת את אדוני אלוהיך

אנחנו אומרים ובכל נפשך

הכוונה אפילו נוטל את נפשך ממך

זאת אומרת אדם צריך לאהוב את השם עד כדי כך שאפילו יתלו את נשמתו ממנו הוא אוהב את השם

ובכלל נטילת נשמה זו שמענים אותך

מחרפים ומגדפים אותך

מוציאים

שים עליך שם רע גוזלים ומזעיקים אותך ואת ממונך

שזה נפשו של צדיק שחביב עליו מגופו ונותן ממונו כנותן נשמתו

כל אלה זה מסירות נפש

של אוהב השם שמוכן שיתלו את נשמתו

מה זה יתלו את נשמתו?

הורגים אותו ממש? לא

שווה להריגת הנפש ממש?

זה עינוי שמענים אותו, מחרפים אותו, מגדפים אותו, מוציאים עליו שם רע, גוזלים, מזעיקים אותו וכולי

הוא ממשיך

למחות בעוברי עבירה ולהשפיל את כיתות השקר

ואת כל עושי עוולה

ובכלל נטילת נשמה זה שמוסרים את דינו לשלטון

ואלה שבידם לעזור ואינם עוזרים

גם הם בכלל נוטלי נשמה

כתוב לא תעמוד על דם רעך

זה נקרא שופכים לו את הדם

אנשים ששומעים את זה ולא מוחים בשופכים

הם גם כן נחשבים נוטלי נשמה ושופכי דמים

ואם תאמר

לאחר הגיעני כל זאת פטור אני

אם תאמר תשמע די ביזו אותי, השפילו אותי, רמסו אותי, כבר לא השאירו לי שום דבר ושום זיכרון טוב אז די אני פטור, עשיתי את מה שאפשר

על זה נאמר

כל זאת בעטנו ולא שכחנו אותך

שלפי גודל אהבת השם היוקדת בלב האדם כאש שלהבת יד

ובוערת בו ומרתיחה אותו על צערו של הקדוש ברוך הוא

כמאמר הכתוב חם ליבי בקרבי

בהגיגי תבער אש

לפי גודל אותה אהבה מחויב הוא להוכיח ולמחות על צערו של המלך

וקל וחומר על ביזוי שמו

זאת אומרת

אין מצב, אם אתה אוהב השם באמת, שאתה מפסיק למרות כל מה שעושים ומתעללים בך

נשמע שני מעשים

ונראה דוגמאות

מעשה במוכס אחד ישראל

רשע אחד שמת

ובא ביום מת אדם גדול בעיר

ובאו כל בני העיר ונתעסקו במיתתו

וקרובי אותו מוכס הוציאו גם את מיתת המוכס אחריו

וקפצו עליהם אויבים

והניחו המיתות וברחו

והיה שם תלמיד אחד שישב לו עם מיתת ריבו

מוכס רשע, לוקח מכס

שלא קדים, גזלן,

רשע, מת, באותו יום מת אדם גדול

ויצאו ללוות אותם

והיו אויבים,

כולם ברחו

אבל ליד המיתה של הרב הגדול נשאר תלמיד אחד

לאחר זמן חזרו גדולי העיר לקבור את החכם

ונתחלפה להם המיתה שלו ושל המוכס

חשבו שזו המיתה של החכם

וזה המוכס

והיה אותו תלמיד צועק

זה לא הוא, זה פה, אני נשארתי פה, זה פה

לא שמעו לו, לא היא

וקרובי אותו מוכס

קברו את החכם

ונצטער באותו תלמיד מאוד

מה חטא גרם

לקבר זה בביזיון, למה החכם נקבר בביזיון

על ידי משפחת המוכס

ואילו המוכס

זכה לכבוד גדול

שגדולי העיר קברו אותו

נראה לו ריבו בחלום, בא אליו הנפטר החכם ואמר לו אל תצטער

בוא ואראך בכבודי בגן עדן בכבוד גדול

ובוא ואראך אותו האיש בגיהנום

וציר של פתח גיהנום סובב באוזנו

אבל פעם אחת שמעתי בגנות

תלמידי חכמים ולא מחיתי

ולכך נענשתי

וזה פעם אחת הכין סעודה לשר העיר

ולא בא שר העיר

וחילקה לעניים

וזה היה שכרו

פעם אחת הרשע הזה עשה בטעות מצווה לא בא שר אז הוא חילק את זה לעני

בזכות זה הוא זכר לכל הכבוד הזה של הקבורה שקברו אותו כל אנשי העיר

וגדולי העיר

והוא למה נקבר בביזיון החכם כי פעם אחת הוא שמע ביזיון תלמידי החכמים ולא מחר

לכן הענישו אותו פה בעולם הזה שלא יהיה לו עונש

לעולם הבא

אז הוא הלך לגן עדן כי ניקו אותו פה

והוא קיבל את שכרו הרשע פה ולכן הכניסו אותו ישר לגיהנום

אמר אותו תלמיד

עד מתי יהיה אותו איש נידון בדין הקשה?

אמר לו עד שימות שמעון בן שטח

וייכנס תחתיו

החכם הזה שנמצא עכשיו שם

הוא נמצא, סליחה, המוכס שנמצא שם

הוא נמצא שם עד שיגיע שמעון בן שטח

זה אחד מגדולי ישראל

ומחכים לו שהוא יגיע

והוא ייכנס תחתיו

אמר לו למה?

אמר לו מפני נשים מחשבניות ישראליות שיש באשקלון

ואינו עושה בהם דין

הוא מגדולי הדור

הוא יודע שנשים נמצאות ישראליות עושות כשפים

והוא לא דן אותן

הוא לא מוחה בהן

אז מחכים לו בדין בגיהנום

אז רואים תלמיד חכם גדול דור יכול להיכנס לגיהנום בגלל שלום איכה

ודבר שהוא יודע שהוא קיים

ומחר סיפר אותו תלמיד את הדברים לשמעון בן שטח

רץ אליו אבל אתה יודע מה חלמתי?

מחכים לך

למה? בגלל שאתה

לא טיפלת בבעיה

מי עשה?

כינס שמונים בחורים בעלי קומה

ותפסום ותלאום כולם

לקח שמונים בחורים בעלי קומה כל אחד תפס מהמכשפות האלה

ותלו אותן

ונתקנאו קרוביהם בדבר

זאת אומרת, נקמות חיפשו עכשיו

הקרובים של המכשפות האלה

ובאו שניים מהם

וכיוונו דבריהם והעידו על בנו של שמעון בן שטח חיוב מיתה ונגמר דינו ונהרג

היו עדי שקר, החליטו להגיד עליו שעשה עבירה שחייבים עליה מיתה

ובבית דין שמעו את העדים, לא הוכח אחרת

וחזרו עליו מיתה וככה הם התנקמו בו שהרבו את הבן שלו

מי זה שמעון בן שטח? אמרנו גדול בישראל אבל אומרת הגמרא, הוא אותו שמעון בן שטח

שלא החניף לי ינאי המלך

כשעבדו הרג נפש

ינאי המלך היה לו עבד

והעבד הזה הרג נפש מישראל, רוצח

אמר להם שמעון בן שטח לחכמים

תנו עיניכם בו ונדוננו

אנחנו צריכים לדון אותו

זאת אומרת הוא לא מפחד מהמלכות

לא מפחד מי ינאי המלך, הוא אומר דין זה דין

שלחו לו חכמים לינאי המלך

עבדך הרג נפש

שלח להם את המלך את העבד שידונו אותו

שלחו לו שוב חכמים

צריך שתבוא גם אתה לכאן

כתוב הוא הועד בבעליו

אז זה צריך להיות שאתה תהיה פה עד ונוכח

הבעלים של העבד במקום בבית הדין

אמרה התורה יבוא בעל השור ויעמוד על שורו

העבד הוא קניין כספו

צריך לבוא

ולעמוד על השור

בא וישב

אמר לו שמעון בן שטא ינאי המלך

עמוד על רגליך ויעידו בך

ולא לפנינו אתה עומד

אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד

שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב

אמר לו ינאי המלך לא כשתאמר אתה

אלא כשיאמרו חברי

נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע

נפנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע, כיוון שהיו ירעים ממנו

אמר להם שמעון בן שטה

בעלי מחשבות אתם

שמראים עצמכם כאילו אתם מעיינים בדין לדעת מי צודק

יבוא בעל המחשבות

שיודע מחשבותיכם

שאתם ירעים ומפחדים ומבטלים את הדין לא תגורו מפני איש

וייפרע מכם

מיד בא גבריאל

וחבטן בקרקע ומתו

שבעים חכמי הסנהדרין מתו

ללמדך שהקדוש ברוך הוא לא מחניף לי איש

ואם אפילו יהיה כגובה ארזים גובהו

אז רואים דבר מדהים

שמעון בן שטה חזה שלא החניף לי ינאי המלך ולא פחד ממנו

וגם לא עשה חשבון כמו שאומרים לסנהדרין

ואמר להם אתם לא מקיימים

את הדין ולא תגורו מפני איש

אתם עושים מחשבות ואתם רוצים לעוות את הדין

יבוא מי שיודע את המחשבות שלכם וייפרע מכם באמת הוא

אז זה גוברא רפא

אדם גדול מאוד

ומה ראינו קודם?

שבגלל שהוא לא מיגר את המכשפות ולא מחה ולא עשה כלואות

היה ראוי שייכנס לגיהינום עם כל גדולתו זאת

רק כשהוא העמיד את הדין על כנו והרג אותם, הוא ניצל מן הדין הזה

רואים מה זה גודל התוכחה שאם לא מוכיחים

אז אין חשבון כמה אתה גדול, גדול הדור, גדול הדורות,

סנהדרין, זה לא מעניין, הקדוש ברוך הוא אמר הוכיח תוכיח את עמיתך

ויש חובת מחאה, חייבים לבצע את זה במסירות נפש, באהבת הבורא

לא עושים,

נתפסים בעוון, כתוב וכשלו איש באחיו

וכשלו איש בעוון אחיו

עוד דוגמה

תקופה רבת הוד

בה כיהן כנביא השם, קדוש השם עליון, נביא זכור לטוב

בימיו הייתה מפולגת מלכות ישראל לשני חלקים

אחאב מלך ישראל שהיה רשע ועובד ילידי

ולהבדיל יהושפט מלך יהודה שהיה מלך

ישר וצדיק

אחאב יוצא למלחמה על ארם

זו אותה מלחמה בה הוא מקפח את חייו

ובגלל מה? בגלל חתיכת אדמה

שהוא חשק בה ואשתו המרשעת איזבל סיבחה אותו בפרשת רצח

של נבות היזרעאלים

שעל זה הקדוש ברוך הוא כבר לא יכול היה לשתוק מכל עוונותיו של אחאב

אז אחאב מבקש מיהושפט

שיתלווה אליו למלחמה נגד ארם והוא מסכים

למה הוא מסכים? בוודאי

הוא הרי חיתן את הבן שלו יהורם עם הבת של אחאב

ולא הבין כמה ביוקר זה יעלה לו

שהרי עתיד בנו להרשיע בזכות

אשתו הרשעה ולרצוח את כל בני משפחתו

כשאתה מתחתן

צריך לראות מה גודל הסיכונים עם איזה משפחה אתה מתחתן

אז הרבה אנשים לא לוקחים את הסיכונים כי הם רואים שזו משפחה מכובדת, מיוחסת

אנשים רמי מעלה, יש להם קשרים, יש להם מעמד

הציבור שומע להם

אז מחפשים להתחבר אליהם

אבל יש משפחות שהם מושחתים

ואז אתה מתחבר אליהם, אתה כבר לא יכול לדבר נגדם, אתה לא יכול למחות בהם,

אתה אפילו תצדיק אותם במעשיהם

מה המקרה הזה?

ואז מבטיח לו יהושפע, כמוני כמוך

איך אתה אומר כמוני כמוך?

אתה צדיק והוא רשע, כל ישראל ידעים שאחר רשע

אתה אומר כמוני כמוך?

יש רבנים שיושבים לידם עבריינים ואומרים הצדיק, החסיד,

הנדיב, אז מה זה הדברים האלה? איך אתה אומר דברים של שקר בגלל שהוא נותן כמה מעות?

לכסות, הוא חושב על כמה עוונות, הוא כבר עושה אותו צדיק וקדוש ואדם נפלא והכול?

איזה מין דבר זה.

כמוני כמוך אומר,

כמוני כמוך,

כעמך עמי,

מבטיח לו יהושפט, והמילים האלו עלו לו ביוקר

כמעט במחיר חייו.

ויזעק יהושפט

באדוני עזרו.

היה לו מזל שהכז הוא עזר ורחם עליו על יהושפט, אחרת היה מת במלחמה.

יש כאלה שמשלמים מחיר יקר על דברים כאלה ונכנסים בסוף גם לבית הסוהר,

בגלל החיבור שלהם לאנשים הסוגים.

כשחזר יהושפט מהמלחמה

ויצא אל פניו יהוא בן חנני החוזה

ויאמר אל המלך יהושפט

על הרשע לעזור

לשונאי ה' תאהב

ובזאת עליך קצף

מלפני ה'.

היינו פרשת מורי עסגו.

ואחרי שאחאב מת במלחמה,

המשיך יהושפט מלך יהודה הצדיק

להתחבר עמלו אחזיהו הרשע לשם עסקים.

שלח לו הקדוש ברוך הוא מסר ביד נביאו

אליעזר

ואמר לו בהתחברך עם אחזיהו

פרץ ה' את מעשיך ויישברו אוניות.

ונעבדו לו אוניות בים וניהלו פסידון כבדים.

ככה זה כשמתחברים לרשעים

סובלים בעוונם.

אז זה שני מעשים שמהם אנחנו רואים

כמה צריך אדם

לקנא לכבוד ה' את דבריו.

ולא לעשות שום חשבון אחר.

כי אם לא, נתפסים בעוונות,

אפילו אם אתה גדול שבגדולים לא יעזור לך מאומה, גיהנום מחכה לך.

יש מקום מיועד כבר. אומרים אפילו בנוקמים את שמך.

לכל אדם יש חלק בגן עדן וחלק בגיהנום.

זכה, נוטל חלקו בגן עדן,

וחלקו של גיהנום לרשעים.

לא זכה,

נוטל חלקו של גיהנום,

וחלקו של גן עדן, הצדיקים.

לאלה שהוכיחו אותו.

אז זאת אומרת, כל בן אדם צריך לשים לב.

אם אתה אוהב ה' הוא אומר ואהבת את ה' ובכל נפשך,

תדע מה מדובר. שאתה תהיה מוכן לקבל חרפות וגידופים וביזיונות והכל הכל הכל הכל. צרות וצוקות והכל.

לכבוד ה' יתברך.

זה מעלה הכי גדולה שיש. אין מעלה. זה יותר ממי שמוסר את נפשו על ייהרג ועל יעבור,

על שפיכות דמים ועובדן זרם, גילוי ארץ.

יהי רצון שהדברים יהיו לעילוי נשמת.

הנה עזר בן, חיי, מנוחתו עדן. אמן.

תנוחו מין השמיים.

אנחנו מדברים בימים אלה על החובה להוכיח ולמחות ברשעים ובעושי עמלה.

לא, זה יותר מדי.

פחות ריבן.

לא צריך.

אז יש דוגמה נוספת.

אישה ענייה צעקה בבית הדין לפני שמואל

על עוול שנעשה לה.

ושמואל

לא השגיח בה ולא התייחס אליה.

באותו מעמד

נכחו מר עוקבא

שהיה אב בית דין וריבו של שמואל.

ורב יהודה שהיה תלמידו של שמואל.

אז היה

שמואל

הרב שלו

מר עוקבא

שהיה אב בית דין גם והתלמיד שלו של שמואל,

ורב יהודה.

ורבי יהודה שראה שהאישה ענייה צועקת בבית הדין ושמואל לא השגיח בה ולא התייחס אליה שזה הרב שלו

רבי יהודה התפלא על כך והחיל לרב שמואל בעדינות

ואמר לו

האם לא כתוב בפסוק

אוטם אוזנו מזעקת דל גם הוא יקרע ולא יענה?

הרי זה יעזור אליך כאילו בומרה, לידה כנגד מידה. אם אתה שומע זעקת הדל ואוטם את אוזנך

אז גם אתה יום אחד תצעק לשם ותקרא לו, הוא לא יענה.

ואתה לא תענה.

האשים לו שמואל ריבו

רישך בקרירי

רישא דרישך בחמימה

הכוונה רישך זה הראש שלך, הרב שלך

בקרירי אל תדאג, לא ידונו אותו רק בצוננין

אבל רישא דרישך

הרב של שנינו שזה מר עוקבא הוא ידונו אותו בחמימה, ברותחים

שיש פה בית דין

אני התלמיד שלו, האחריות מוקטלת עליו לכאורה, מה אתה רוצה ממני? אני לא אמרתי כלום.

כלומר, אני שאני רבך, איני נחווה ונענש בעבור זה

אבל מר עוקבא שהוא הרב שלנו ואב בדין, האחריות מוטלת עליו ולכן הוא ייקבע בחמין.

פעם אחת אני יצאתי נגד מאן דהוא בנושא הכשרות

וצלצל אליי רב עובדיה יוסף,

זיכרונו לברכה, ואמר לי

עזוב אותו,

עזוב אותו, אל תתערב.

האחראים זה הרבנים הראשיים לישראל.

אז הוא הטיל את כל האחריות

על הרבנים הראשיים בישראל, אפילו אם הם לא רוצים,

כי הם נטלו אותם משרה.

אבל האם זה אומר שאני פטור מלהוכיח או לא?

אני לא פטור.

אבל מעצם הסיום הזה עלולים לטעות ולחשוב כי כך צריך או אפשר לנהוג בהטלת אחריות על הגדולים מאיתנו ולומר מה אתה מדבר בכלל? למה אתה מתערב?

יש גדולי דור, תן להם דבר בעניין. למה אתה נכנס לכל עניין?

אבל לא כך מורים לנו ריבותינו.

בנו של רבי יהושע בן לוי היה חולה,

ומרוב חולשה פרחה ממנו נשמתו.

לאחר זמן מה, כשחזרה אליו נשמתו,

שאל אותו רבי יהושע אביו,

בני, מה ראית למעלה?

וענה לו בנו,

אבי, עולם הפוך ראיתי,

עליונים למטה ותחתונים למעלה.

כלומר,

אותם שהיו כאן בעולם הזה יקרים וחשובים,

ראיתי אותם במדרגה תחתונה.

היורדים בעולם הזה,

דהיינו מי שהם ירודים בעיני הבריות,

ראיתי בעלייה למעלה מאלו.

השיב אביו ואמר לו, בני,

עולם ברור ואמיתי ראיתם.

ופרשו שם התוספות כך.

פירש רבנו חננאל,

שאמרו הגאונים,

שקבלה בידם רב מפי רב,

שעולם הפוך שראה בנו של רבי יהושע בן לוי,

היינו שהוא ראה למעלה את שמואל

יושב כתלמיד לפני רב יהודה.

בעולם הזה רב יהודה היה תלמיד של שמואל,

ושם הוא רואה

בדיוק הפוך,

שהתלמיד יהודה, רב יהודה,

הוא הרב למעלה,

ושמואל רבו כמו תלמיד לפניו.

שבעולם הזה היה שמואל רבו של רבי יהודה, ונתהפך הדבר למעלה מעולם האמת, שהפך להיות רבי יהודה רבו של שמואל.

וכל זאת למה?

משום שמיחה בו.

באותו סיפור ששמענו,

שהוא ראה איך הוא סותם את אוזנו לזעקת אותה אישה ענייה.

הוא אמר לו, רשך בקרי, רשע דרשך בחמימה.

כאילו, אני לא מוטל עליי לדבר, להתערב פה, יש פה גדול הרבה דין, הוא קובע.

אז הוא שתק,

אבל עצם זה שרב יהודה היה תלמיד ממחה

בדרך ארץ,

בריבו שמואל,

הוא עלה במדרגה מעל ריבו בעצם המחאה האחת.

ובעולם האמת הוא מעלק.

כי הגם שנאמר ששמואל צודק בטענתו, אם נאמר ככה אפילו,

שסוף סוף הנוכחות של מר עוקבא פוטרת אותו מאחריות,

הרי שלכל הפחות הייתה מוטלת עליו החובה להוכיח אותו על כך.

כמו שרבי יהודה אמר לרבו שמואל,

איך אתה אוטם אוזנך מזעקת הדעל,

היה יכול גם שמואל להגיד למר עוקבא,

אתה לא רואה שהיא צועקת,

יש לה צער גדול,

צריך להשקיט אותה,

צריך להרגיע אותה, צריך לעשות משהו.

היה צריך למחות בצורה יפה, כמו שמוטר.

הוא לא עשה זאת.

ומכיוון שלמרות קושי הדבר, הרי להוכיח אדם גדול זה קשה,

ועוד אם זה הרב שלך,

ועוד אם הוא אוהב ביתי,

מתי יושב שם מתחתיו?

עזר עוז רב יהודה והוכיח את ריבו שמואל, וזה מורה

על דרגתו הרוחנית שהייתה גבוהה מאוד.

רק אדם בעל מדרגה רוחנית גבוהה מאוד יכול להגיד הערה למי שגדול ממנו בהרבה.

ואל כך הוא הפך בעולם האמת להיות ריבו

של ריבו.

מפני שבעולם האמת רואים את המדרגה האמיתית של האדם,

מה שאין כן בעולם הזה, שזה עולם השקר.

יושבים הרבה בני אדם ביחד,

אף על פי שכל אחד ואחד במדרגה שונה.

נגיד יש מניין,

ולמניין מצרפים אנשים.

אז יש את הרב קנייבסקי,

יש את הרב שטיינמן,

יש את הרב שלום כהן,

יש את הרב זה ואת הרב זה ואת הרב זה, וחסר להם עשירי.

עכשיו מחפשים עשירי.

אין.

יוצאים לרחוב,

מוצאים בן אדם רגיל ופשוט, ומכניסים אותו, ויש עשרה, יש מניין, אפשר להגיד, קדיש וקדושה,

והכל.

אז לכאורה כל אחד שווה, כי צריך עשירים. אם אין עשירים אין כלום, והנה אפילו תשעה גאונים שיהיו ביחד,

לא מועיל.

אם לא יהיה חסר אחד, לא מועיל.

אבל האם זה נכון שבאמת הם שווים?

הם לא שווים. לעניין מניין צריך עשרה יהודים כשרים.

אבל המעלה של כל אדם ואדם שונה בתכלית,

ולא דומה זה לזה,

ולא קרב זה לזה, כל אחד לפי מעלתו, מדרגתו הרוחנית.

אבל בעולם השקר יכולים לשבת כולם ביחד,

והמעלות הן שונות לחלוטין, לגמרי, לגמרי, לגמרי.

אז רואים מפה שמי שלא מוחה,

מפסיד הרבה במדרגה הרוחנית שלו, ומי שמוחה,

מתעלה על ריבותיו ואפילו גדולתו.

אם תשמעו את הדרשה שאמרתי בנאום המילים הקודם, שזה היה חצי שעה,

תוסיפו לזה, אז תבינו על מה אני מדבר.

אבל אני אוסיף לכם עוד כמה דוגמאות.

כתוב שעשרים ושתיים שנה

שכב גופו הטהור של ביל עזה,

ובגופו לא השתנה מאומן, הוא היה ריח,

ולא שינוי צורה.

קדוש ועליון.

פעם אחת הבחינה אשתו שתולעת יצאה מאוזנו בחן אלפחד,

שמו הוא מתחיל לרכב,

וצריך ליתן אותו לקבורה.

הופיע רבי אל-עזר בחלומה,

הרגיע והסביר לה.

התולעת הזו שיצאה מאוזנו,

זה בגלל ששמעה פעם אחת ביזוי תלמיד חכם,

ולא מחק הראוי.

אז מהאוזן שהיא פגמה יצאה התולעה.

בסוף קברו אותו משום כבודם של חכמים אחרים, שלא יגידו שאחרים נרכבים והוא נשאר,

אז בסוף קברו אותו. אבל מסופו של דבר זה היה רק בגלל מקרה חד פעמי

שהוא שמע בזיון תלמיד חכם כדמי אחד.

אז זו דוגמה נוספת מה עולה לאפילו גדול וקדוש כזה שמעלתו היא

לאין שיעור וכמידתו של אביו רבי שמעון בר יוחאי.

צאו ראמה עלתה לו ליהושע כהן גדול.

כתוב,

יהושע היה לבוש בגדים צועים בזכריה ג' ג'.

וכי דרכו של כהן גדול ללבוש בגדים צועים?

אלא מעשה שהיה כך היה.

היו שני בני בן יעל יהודים.

הם היו נביאי שקר.

מאוד מפורסמים בזמנם.

אחד קראו לו אחאג בן כל היה,

והשני צדקיה בן מעשיה.

צדקיה בן מעשיה כשמו כן הוא.

היו חושבים שהוא צדיק והיה עושה מעשים שלא יעשו.

אחאב בן כל היה,

הוא, כלאו אותו בסוף, את שניהם סרבו באש.

הם היו עושים מעשי נבלה בישראל ומנאפים את נשי רעיהם.

והיו מסרסרים זה לזה בגילוי עריות.

עד שהיו מפתים לנשי שרים ומלכים.

היו נכנסים לבתים של האנשים הכי גדולים שיש בעולם.

בתור נביאים.

באים למלך ואומרים לו, תשמע,

הקדוש ברוך הוא שלח אותי לדבר עם אשתך.

בכאמור,

הנביא הגיע.

נכנס לאישה ואומר לה, תשמעי, הקדוש ברוך הוא אמר לי שאת צריכה להוליד נביא

מצדקיה בן מעשיה.

ואז היא הייתה מזמינה את הנביא השני להביא ממנו נביא.

והוא היה הולך צדקיה ועושה אותו תרגיל ואומר אצלך להביא נביא מאחד בן כל היה.

וככה הוא מסרסרים אחד לשני עד שהם נפלו אצל

בתו של נבוכדנצר. למד דאמר אשתו, המדרש אומר אשתו של נבוכדנצר,

שומרת קראו לה.

ואמרו לה כעין זה דברים מכוערים.

אבל היא הייתה חכמה, אמרה, אני לא עושה שום דבר בלי לשאול את אבי.

ואבא שלה לא היה טמבל, הוא שלט בכיפת העולם.

מי זאת אשתו של נבוכדנצר?

כן. שומרת?

היוה, תרשום, תשאל שאלות,

אני מעוניין לשאול,

מה נקרא כאן אטמרט או הבן?

והרי אלוהיהם,

היא אמרה לאבא שלה, והרי אלוהיהם של אלו שונא זימה.

אמר לה,

אם יבואו אלייך עוד פעם, תשלחי אותם עדיין.

באו אצלו החצופים האלה,

אמר להם, מי אמר לכם לעשות כך?

אמרו לו, הקדוש ברוך הוא.

אמר להם, והרי שאלתי את חנניה,

מישאל ועזריה, והם אמרו לי, זה אסור.

אלה היו צדיקים גדולים שיצאו מכבשן האש.

אמרו לו, גם אנחנו נביאים כמותם.

להם השם לא אמר, לנו הוא אמר.

אמר להם, אם נביאים אתם כמותם,

אני רוצה לבדוק אתכם כמו שבדקתי אותם.

אני אזרוק אתכם לאש,

ונראה, אם תישארו בחיים כמו תם.

אם תישארו חיים, אני אשמע לכם.

ואם לא,

אז הם אמרו, אבל הם היו שלושה ואנחנו שניים.

אמר להם, תבחרו לכם בן אדם שלי שאין בעיה.

ואז ביקשו הרשעים,

איזה צדיק שבזכותו יוכלו להתנצל,

אז חיפשו, מצאו את יהושע, כהן גדול.

כהן גדול זה צדיק ודי גדול, כי הוא נכנס לקודש הקודשים, לפני ולפנים, יוצא חי.

אם יהיה לו הרהור לא טוב אחד, בפנים הוא מת.

צריך להיות קדוש קדוש.

אז הם בחרו אותו.

כשזרקו את שלושתיו מכבשן האש,

הם נשרפו ונקלו,

ואילו יהושע כהן גדול, נחרחו רק שבולי גלימתו.

שאל אותו נבוכדנצר הרשע,

יודע אני בך שאתה צדיק,

אבל למה שלט בך אש קצת,

ובחנניה מישאל ועזריה לא שלטת אש כלל?

אמר הם היו שלושה,

ואילו אני הייתי אחד.

אז כאילו הזכות של שלושתיו מגינה עליהם.

אמר לו, נבוכדנצר לא היה טמבן,

הוא לא היה קריזי.

אבל גם אברהם היה אחד,

כשהוא הושלך לכבשן האש על ידי נמרוג,

ובכל זאת הוא לא נשרף.

אמר לו, נכון,

אצל אברהם אבינו לא נלוו עימו רשעים לכבשן.

ולא ניתן רשות לאש לשרוף.

לא כן איתי, שנלוו עימו רשעים, ניתנה רשות לאש.

כמאמר העולם,

שני גזירי עץ יבשים שדלקו באש,

חורכים איתם את השלישי גם אם הוא לח ורתום.

זה המענה שהוא ענה לנבוכדנצר,

אבל חכמים זיכרונם לברכה ידעו שזה לא התירוץ האמיתי.

מה היה התירוץ האמיתי?

הרי הקב' ברוך הוא יכול לשמור שגם הבגדים שלו לא יחרכו, מה הבעיה?

אז למה הוא נענש?

אמר רב פאפה שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות וראויות לכהונה.

ולא מיכה בהם.

זה הכל, הוא לא מיכה בהם. בגלל שלא מיכה בהם,

אז זה הבגדים הצועים שראה זכריה הנביא את יהושע כהן גדול לבוש בהם.

זה נקרא בגדיך חלציך, היוצאים מחלציך.

אז כיוון שיוצאי החלציו

הם לא היו הגונים כי לקחו נשים שלא ראויות לכהונה.

אז לכן הוא לא מיכה בהם, הוא נענש כשנשרפו בגדיו ונחלחו.

אם לא די בכך לראות כמה חשוב למחות ואם לא נתפסים בעוון,

אז בואו נלמד משלמה המלך עולם השלום שהיה צדיק גדול וחכם באדם

וישב על כיסא השם

וזכה לבנות את בית המקדש.

ועם כל זה,

לא עזר לו להתחמק ממה שכתוב עליו,

ביעש שלמה הרע בעיני אדוני.

מה היה רע?

מפרשת הגמרא בשבת מונבב,

מפני שהיה לו למחות בין השב ולא מיכה.

והיה לו אלף נשים,

והם החמידו אלינים שלהם,

היו משתחווים להם

ועובדים אותם, ולא היה לו כוח למחות בהם,

לא בכה בהם,

ושתק.

אז נחשב שכאילו הוא עבד עבודה זרה.

למה? כי הוא לא מיכה.

והעלה עליו הכתוב כאילו חטא בעבודה זרה.

וממשיכה גמרא וכותבת, אמר רב יהודה, אמר שמואל,

נוח לו לאותו צדיק

שיהיה שמש לדבר אחר.

מה זה שמש לדבר אחר? הם מתאים, ראוי וכדאי לו לשלמה, להיות חוטב עצים ושואב מים בשכר בשביל עבודה זרה.

ואל ייכתב בו, ויעש הרע בעיני אדוני.

יש מקום אחר

שכתוב, נוח היה לו לשלמה להיות גורף ביבים,

ולא ייכתב עליו הפסוק, נשב הטו את לבבו.

גורף ביבים, אתה יודע מה זה? מג'חף.

כמו שהיה בחוץ לארץ.

לא היה שירותים כמו היום.

היה בור שעושים בו את מה שעושים.

אחרי הולכים ומרוקנים אותו, זה נקרא גורף ביבים, היה כדאי, נוח לו, נוח לו ולא יהיה מלך בכלל,

ולא יהיה מלך בכלל ולא ייכתב עליו בתורה מנשיו הטו את לבבו

ללמדך שקשה תוכחה במי שיש בידו למחות ואינו מוחה, אומר רשי

זה שיכול למחות ולא מוחה, התוכחה עליו תהיה קשה מאוד

ואם תשמעו את החצי שעה שאמרתי קודם, תבהלו

אבל גם עכשיו אני אבין אתכם

שני בנים היו לו לעלי הכהן

צאו ראה מה עלתה לו מהם

שני בניו, חופני ופנחס

היו אחראים על הקרבת הקורבנות

ועליהם כותב הכתוב שהיו שוכבים את הנשים פתח אוהל מועד

ככתוב ועלי זקן מאוד

ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל

באשר ישכבון את הנשים הצובעות פתח אוהל מועד

זה בשמואל ב' כב'.

הגמרא מסבירה

שחופני לבדו חטא

ופנחס אחיו לא מחבו

אז נחשב כאילו שניהם עברו אותה עבירה

אתם שומעים?

העושה עבירה ומי שאינו מוחה בו שניהם נתפסים באותו עבוד

והם באמת עשו מעשה כזה?

לא

חס ושלום, לא עשו

פירשו חכמים זיכרונם וברכה חס ושלום להבין פשטות העניין כמו שכתוב

אלא שכך היו מעשיהם, שהיו דוחים את הנשים

שהיו מביאות קורבן לאחר לידה

הן צריכות להביא שתי ציפורים

אחרי הלידה, נשים בדרך כלל נשבעות שהן לא יביאו יותר ילדים בשעה שיושבות על המשבר

אז מביאות קורבן

אבל שתי ציפורים זה קורבן קטן, זה לא רציני, זה לא עגל

זה לא שור

זה לא קפש

אז כיוון שהם היו מביאים להם קורבן מועט, היו מעדיפים על פניהם את מביאי הקורבנות הגדולים והמפותמים אשר מכילים יותר בשר

ועל ידי זה היו הנשים מתעכבות

ומשתהות מלחזור לבתיהם

ונשארות ללון בקרבת מקום

עד שיקריבו את קורבןן כי אסור להן להיות מותרות לבעליהן

עד שהן יקריבו את הקורבן כי זה קודם

על כן מעליה כתוב עליהם כאילו שכבום

למה? שהיו מונעים אותן מפריה ורבייה

שכל המונע חברו מפריה ורבייה נחשב לו כאילו שכב עם אשתו

אתם שומעים?

גם אלה שנותנים חיצות, לא רק כדאי לך להיכנס בהיריון

זה כאילו חס ושלום מה שאמרנו

ועוד

כשהיו הנשים הילדות

או הזבות

שחייבות להביא שני טורים או שני בני יונה

מביאות דמי קורבנותיהן למקדש

ומניחים את המעות

באחת משלוש עשרה התיבות שהיו מיועדות לכך, הקופות שהיו שמים את הכסף

והולכות וחוזרות לבעליהן על פי החזקה

שאין בית דין של כהנים מתעצלים

זאת אומרת הם הקריבו את הקורבנות מיד

יש חזקה כזאת

ואילו הם חופני ופי ניחס היו משהים את הקורבנות ולא מקריבים

ועל ידי זה גרמו לאותן נשים ובעליהן לעבור עבירה

כי הם היו ביחד לפני הקרבת הקורבן

מה כתוב על זה? ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה

אשר אני שומע את דבריכם רעים

מאת כל העם אלה

על פניי

כי לא טובה שמועה אשר אנוכי שומע שמואל בית כד

אז שומעים שהלשון שהוא דיבר אליהם לשון רפה, לא תוכחה כבר ראוי, על בניים

כמו שאצלנו היום אומרים לא יפה, לא נעים

על בניים

ומתוך שלא הוכיחם עלי הכהן אלא בלשון רכה ופיוס ולא בלשון קשה

כעס עליו הקדוש ברוך הוא ונשבע

והגדתי לו

כי שופט אני את ביתו עד עולם

בערון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כי הא בהם

השם נשבע

שבערון הזה שהם היו מקללים לו הכוונה לשם כתוב להם בלשון כבוד

אבל הכוונה שהיה חילול השם מזה

אלא משרתי השם

והם עושים חילול השם

איך אומרים היום הדתיים האלה,

החרדים האלה, חילול השם

אז הוא ידע שהם מקללים לו, מקלים בו בכבודו של הקדוש ברוך הוא

ולא קיהה בהם

לא הפחיש את כוחם, לא ביזה אותם, לא בייש אותם,

לא סילק אותם מתפקידם

אמר לו הקדוש ברוך הוא לעלי הכהן

בדברים לא ייבשר עבד

עבד זה רק אם מקבל סלחות אז הוא מבין, זה בדברים אם אתה אומר לו אל בניי הוא לא ייבשר, הוא לא יקבל מוסר

בדברים באים אליהם

היה לך ליטול מקל ולשבר ראשיהם

חייך שהם מתים בחרב

ואכן העונש היה קשה מנשוא

באותו יום מתו חופני ופי נחס

ומתו גם נשותיהם

שלא מיחו בהם

אתם שומעים?

בעל לא מוחה באשתו, אישה לא מוחה בבעלה,

העונש על שניהם שווה

הם מתו, מתו נשותיהם שלא מיחו בהם ומת עלי הכהן אביהם

על שלא מיחה בהם

הוא מיחה אבל זה לא מיחה

להגיד בלשון כזאת זה לא מיחה

גם הוא מת

ועוד 34,000 מישראל

נפלו חללים במלחמה בפלישתים

שהיה להם למחות בעלי הכהן

ולא עשו זאת

גם עם ישראל, אתה רואה

שככה עושים הבנים של עלי ואתם לא אומרים לעלי ומוחים בו, תראה מה הבנים שלך עושים וכולי וכולי

נתפסו גם כן

וגם נשבע אהרון השם

ואחרי שנים נהרגו כל כהני נוב

שהיו מזרעו של עלי הכהן

והגזרה הזו קיימת עד היום על כל כהן מזרעו של עלי

שלא יאריכו ימים

וכולם מתים בחצים מהם

אתם שומעים מה זה?

בשביל שלא מחו

במחו אבל לא כהוגם

אז זה מבהיל

אדם יכול להיות קדוש ככהן גדול

כמו היה עוד צדק

יכול להיות חכם

כמו מלך, כמו שלמה המלך, יכול להיות צדיק

כמו תנא,

יכול להיות כמו עלי הכהן שהיה מלך וכהן גדול ונביא

כל זה לא יועיל לו לפטור אותו ביום הדין מהחובה המוטלת עליו כבן של הקדוש ברוך הוא למחות

בעוברי עבירה ובפרט בחילול השם החמור מכוליו

כי עבודה זרה בקודש הקודשים

זה חילול השם

אך לא למחות באלו הרשעים המחללים את השם

זה חילול השם יותר גדול

אתם שומעים?

הם שמחללים את הקודש בבית המקדש

זה חילול השם נורא

אבל אלה שלא מוחים בהם באלה ששם

זה חילול השם עוד יותר גדול ונורא

כל כך חמורה שתיקה על מעשה עוול

שלא אמורים לקרות, כל כך חמורה

אז אולי המעשה הבא לסיום יצליח להמחיש לנו

עד כמה הקדוש ברוך הוא מקפיד על השתיקה כששותקים

לא במקום

כולם מכירים את המעשה באדם אחד שערב סעודה ואמר למשלתו ללך לביתו של אהובו קמצה שמו

ולהזמינו לסעודה

התבלבל המשרת הזמין אדם אחר

ובר קמצא שמו.

אך דע עקא,

בעוד שקמצא היה אוהבו של אותו איש,

בר קמצא היה שונאו.

אז השליח הלך והזמין את השונא

במקום את האוהב.

כנראה שבר קמצא סבר לתומו שהשונא מבקש לעשות איתו שלום.

כי אחרת למה הזמין אותו לסעודה?

החליט לבוא לסעודה.

אני יודע שהוא שונא.

הוא זכר אותה בא, הוא אמר בטח, סעודה.

אבל נתפייס הפעם.

למגינת ליבו הרגיש בעל הסעודה כי אוהבו קמצא נעדר מהסעודה.

במקום זאת הוא מוצא את שונאו, אוכל, שותה ומטיב את ליבו.

ניגש אליו בעל הסעודה והטיח בו

מה אתה עושה כאן?

צא מיד!

התבייש בר קמצא ואמר לו,

היות שכבר באתי,

הניחני ואשלם לך דמי סעודתי.

סרב בעל הסעודה.

אמר לו, אשלם לך חצי הוצאות הסעודה שלך.

עדיין עומד בעל הסעודה בסירובו, אומר לו, אשלם לך.

כל ההוצאות של הסעודה, רק אל תבייש אותי.

וכאן פקעה הסבלנות של בעל הסעודה,

ובעודו זועק בקול.

לא!

נטלו לבר קמצא בידו והוציאו אותו בכוח החוצה, בחרפה ובזיון לעיני כול.

זה המעשה של קמצא ובר קמצא.

אמר בר קמצא בליבו,

הואיל והיו יושבים שם חכמים וגדולי הדור,

וראו בעלבוני ושתקו,

משמע שנייחה להם בביזיוני.

הלך לקיסר רומא

והעליל עליהם שמרדו בו.

עלה הקיסר על ירושלים והחרים אותה.

בשביל זה חרב בית המקדש.

אמר רבי אלעזר, בואו ראה כמה גדולה כוחה של בושה.

שעזרו הקדוש ברוך הוא לבר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו.

כל אחד יכול להטיל את האשמה על חורבן בית המקדש

על מי שלבו חפץ,

אבל אף אחד לא יוכל לשנות את העובדה

שבית המקדש נחרב בגלל שתיקת הרבנים

שעליהם נאמר תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.

כך קבעה הגמרא לפני אלפיים שנה,

כי היה להם לקום ולהשכין שלום בין שני השונאים.

אך הם לצערנו בחרו בשתיקה,

ועד היום אנחנו, כל בית ישראל, משלמים את המחיר.

אז מה למדנו?

צריך

למחות בעוברי עבירה משום כבודו של הקדוש ברוך הוא. מי שאוהב את השם ודאי שעושה זאת,

מוסר נפש על זה, מוכן לקבל ביזיונות, עלבונות, חרפות.

וככה הדין הוכיח ותוכיח את עמיתך אפילו מאה פעמים,

אפילו אלף פעמים.

עד מתי יוכיחו? עד שיכה, הוא אומר הרמב״ם.

אתה אומר לו, הוא מגדף אותך, הוא מחרף אותך, הוא מקלל אותך.

אתה ממשיך.

עד שאתה רואה שהוא רוצה להכות אותך, אתה פטור.

למה? כי ישראל ערבים זה לזה.

ידוע לכם דין ערב, אתה לא משלם את החור.

והשני ערב,

באים בערב, לוקחים את הכסף.

אחד לא משלם את החובות שלו לבורא, עושה עבירות, ואתה לא גרמת לו לעשות מצוות,

יתבעו ממך את העונשים שלו גם.

לכן ראינו שכולם נענשו,

בלי יוצא מן הכלל.

הכי גדולים בעולם.

אין אצל הקדוש ברוך הוא

משוא פנים.

אין משוא פנים.

בחצי שעה הקודמת

למדנו על רבי שמעון בן שטח

שהסנהדרין חלקו כבוד והיה להם פחד מינאי המלך

שהיו צריכים לדון את העבד שלו.

ואז הוא אמר להם, שמעון בן שטח,

מי שיודע בלבבכם

מה אתם חושבים,

ידון אתכם.

באותו רגע נתן הוראה הקדוש ברוך הוא למלאך גבריאל וירד,

והרג את השבעים סנהדרין.

אין קוצים.

צריכים לדעת.

ולצערנו הרב היום כולם מורחים, מורחים. לא, לא, זה בסדר, זה בסדר. לא, אל תאמין, זה פוליטיקה, זה ככה. לא, הכל בסדר, אפשר לעשות הכול כשאתה יכול, הכל בסדר, הכל מותר למוחם, הכל שלא יכול למוחם.

אין כבר לא ולא ולא ולא ולא ולא ולא,

צריך לדעת, צריך לחפש ולרדוף אחרי אלה שהם אנשי אמת

ואומרים את האמת בפנים, כי זה הצדה.

מה אתה עדיף, רופא שיגיד לך אין לך כלום,

אין לך כלום, אין לך כלום,

ואחר כך חודשיים תלך,

או שיגיד לך יש לך את המחלה,

ואם תעשה כך וכך אפשר להאריך את ימיך.

ואולי, אולי, אולי גם להציל.

מה עדיף?

כשאדם נכנס לרופא הוא מחפש את הבשורה הטובה, נכון?

לא טרח.

אבל חכם אומר, אל תמרח אותי,

תגיד לי בדיוק מה המצב, כמה נשארת פה ושם, יש לי עוד מה לעשות.

אני יכול עוד לחזור בתשובה,

אני יכול לעשות ככה, אני יכול לעשות ככה, לשלם את החובות,

לבקש מחילות, סליחות, כפרות, יש לי מה לעשות.

יש עוד זמן שאני יכול עוד להספיק הרבה דברים, הרי העולם הזה זה רק המעבר,

אני הולך להגיע לשם.

אז אם אני מתנקם מכל החובות פה ואני אגיד עכשיו, תודה רבה שהודעת,

עכשיו אני אזדרז, לא להתמהמה, כי אין לי זמן. עכשיו ברור, אין זמן, אז אני...

אז מה עדיף?

עדיף לדעת האמת.

אבל אנשים לא אוהבים את האמת, כי הם רגילים לניחות בשקר.

נמרוח, נמרוח הכול, אפשר הכול, זה בסדר, בסדר.

לא, אל אגזים יותר מדי.

לא אל אגזים, אל תהיה קנאי יותר מדי.

קנאי זה לא טוב.

כן, אבל פנחס היה קנאי בן קנאי, והוא זכה להיות אליהו.

ומהקנאה שלו, שהוא הרג את זמרי,

כתוב שהוא עשה שלום בין ישראל לבין אביהם שבשמיים.

אבל מה ישראל קראו לו?

הראיתם בנפותי זה אשר פיתם אבימו עגלים, הרג נשיא שבט מישראל.

ראית?

השם משבח אותו, מעיד עליו, כותב עליו, הופך אותו מלאך,

וישראל לא.

אומרים ראית איזה בן אדם?

מי הוא חושב את עצמו? מה הוא חושב את עצמו?

איך הוא עושה דברים?

יש גדולים, יש זה, מה הוא מתערב?

אז ראינו שכל הגדולים לא עוזר, הם הנטבעים הכי גדולים.

פנחס וסנהדרין נטבעים על פי דגש בגבעה שמתו שבעים אלף מישראל.

למה הם נטבעים?

שהיה להם

להרים את סבלותיהם,

ולחגוג מותניהם,

וללכת כל יום למקום אחר לעורר את ישראל בתשובה, במוסר וכו'.

פעם בית אל, פעם חברון, פעם ירושלים,

וכו' וכו'. לא עשו כך.

ישראל חתו, נהיה מלחמה,

שבעים אלף מתו, בצווארם הקולר תלוי.

פינחס

ושבעים זקנים. אתם שומעים?

אין מי שיימלט מן הדין. אז לא מספיק העבירות שיש לכל בן אדם ובן אדם,

יש לו גם את כל המשפחה על הראש גם.

יש לו גם את הבית כנסת,

יש לו את העובדים בעבודה, יש לו את הכול, כי הוא שותק.

וכתוב, וכשלו איש באחיו,

וכשלו איש בעוון אחיו.

בעל בחרה בבית היו שריה הכאיילים.

מה זה היו שריה כאיילים?

כל אחד דוחף את ראשו תחת זנבו של חברו.

איך האיילים הולכים חדר כשאתה רואה אותם?

אתה לא רואה ראשים, אתה רואה רק את הגבים שלהם.

כולם מכניסים את הראש מתחת הזנב של השני.

היו שריה כאיילים.

במקום שהשרים יוכיחו את העם,

יגידו להם, אתם אומרים עבירות?

כל אחד מוריד את הראש כאילו הוא לא ראה כלום. דעמם, אומרים לזה ביידיש.

רב ערש אביט, יש כאן כמה שרצו לשמוע ממש רב ערש אביט.

אז הבנתם את הנושא, אני מקווה.

אתם תפעלו בהתאם לפי מה שאתם מבינים.