אזכרה יום ה-30 לעילוי נשמת חיים נגר ז"ל | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'מי האיש אשר המלך חפץ ביקרו' באדיבות הרב המחבר שליט"א - - - 

הנה כאשר אנו מתבוננים במהלך הסיפור של מגילת אסתר ישנם כמה שאלות וקושיות המתעוררות לכל אחד ואחד.

עשרת השאלות;

שאלה ראשונה - מדוע אך ורק מפני שעם ישראל שבאותו דור נהנו מסעודת אחשורוש, נגזרה עליהם גזירה נוראה כזו - להשמיד להרוג ולאבד את כל עם ישראל כולו - ביום אחד, והרי לכאורה כל המאכלים בסעודה היו כשרים למהדרין מן המהדרין – כמו שכתבו חז"ל.

שאלה שניה - כיצד כאשר עם ישראל ישבו עדיין בתוך הסעודה - ונהנו מסעודתו של אותו רשע, והקטרוג עליהם היה נורא ועצום מאד בשמים כמו שכתבו חז"ל (מגילה יב). 

 והנה אנו רואים שבתוך הסעודה הזו נהרגה ושתי המרשעת על ידי אחשורוש – ( ועל ידי כך התגלגל הדבר ואסתר נקראה לבית המלך, שעל ידי כך התבטלה הגזירה), ונשאלת השאלה כיצד יתכן שבתוקף הקיטרוג, באמצע הסעודה כבר הקדוש ברוך הוא ביטל את הגזירה והרג את ושתי, אשר על ידי כך מלכה אסתר תחת ושתי, וכל ישראל ניצלו מרוע הגזירה הנוראה, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, ועשו בשונאיהם כרצונם.

שאלה שלישית - מדוע הנס היה דווקא על ידי שאסתר הצדקת תלך לבית אחשורוש, ולא בדרך אחרת.

שאלה רביעית - כיצד אחשורוש שהיה שונא ישראל מובהק, כמו שהמשילו חז"ל (מגילה יד), למה דומים אחשורוש והמן - לתל של עפר ובור - בא התל וכיסה את הבור, ויחדיו היו תואמים כמכסה לסיר וככפפה ליד, וכיצד לפתע פתאום נהפך אחשורוש לאוהבן של ישראל - וכאשר אסתר אמרה לו כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד - שאל אותה אחשורוש מיד, מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן, ואמרה לו אסתר, איש צר ואויב המן הרע הזה (אסתר ז), הרי הוא והמן ביחד רקחו את כל הגזירה הנוראה הזו, וכיצד לפתע התהפך לבבו להמליץ טוב על עם ישראל. 

שאלה חמישית - מדוע אסתר המלכה הוסיפה ואמרה לאחשורוש: ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שווה בנזק המלך (אסתר ז), ובשביל מה היה לה להוסיף ולומר טענה זו לאחשורוש הרי גם גזירת עבדות היא גזירה נוראה מאוד.

שאלה שישית - במה היה שונה הנס של פורים מכל הניסים אשר בו זכו ישראל לקבל את התורה מחדש באהבה - בפורים כדברי חז"ל (מגילה) הדר קבלוה מרצון.

שאלה שביעית - במה היה כוחו של מחצית השקל שנתנו ישראל - אשר לפי החשבון - הגיע למאה ככרות כסף - יותר גדול מכוחם של עשרת אלפים ככר כסף שזה כפול מאה - אשר בזכות כך ניצלו ישראל מהגזירה כדברי חז"ל - קדמו שקליהם לשקלך.

שאלה שמינית - מדוע התגיירו בפורים כל כך הרבה גוים, מה שלא מצינו בשאר החגים והמועדים אשר אף בהם ארעו ניסים גדולים ועצומים לעם ישראל.

שאלה תשיעית - מדוע אחשורוש עשה את הסעודה בחצר גינת ביתן המלך, ולא בבית המלכות.

שאלה עשירית - מדוע זכו ישראל בפורים שנהפכה הגזירה מהיפך אל היפך, כמו שכתוב: ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם (אסתר ט) מה שלא מצינו בשאר החגים והמועדים. 

מה היתה מזימתם הסמויה של אחשורוש והמן?

והתשובה לכל השאלות האלו נמצאת בדברי חז"ל בכמה מקומות, המגלים לנו את אשר זמם המן על ישראל ומבארים את אשר התרחש מאחורי הקלעים בסעודתו של אחשורוש הרשע, וכאשר נבין זאת יתורצו מאליהם כל הקושיות והתמיהות.

וכך כתבו חז"ל במדרש (מדרש רבה פרשה ז' י"ד), וזה לשונם: אמר רבי יצחק נפחא המן הרשע בעלילה בא על ישראל, אמר המן לאחשורוש - אלקיהם של אלו שונא זימה, העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם - שנאמר לעשות כרצון איש ואיש וכו. וביארו המפרשים שכל זאת עשה כדי להכשיל את ישראל להביט באותן שתעמודנה שם, (וכן כתבו חז"ל בפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ט) אכלו ושתו ונתקלקלו וחטאו (בחטא ראיית נשים שהיו שם – מפרשים) מיד עמד השטן והלשין עליהם עיי"ש.

וכך גם מבארים חז"ל (מגילה יב(, מדוע עשתה ושתי את סעודתה בבית המלכות אשר למלך אחשורש ולא בבית הנשים, אלא שושתי עשתה זאת כדי להכשיל את כל המשתתפים בפגמי העינים ובהרהורי עבירה שיהיו בפומבי "בבית המלכות" ולא בבית הנשים הצדדית, כי שניהם גם אחשורוש וגם ושתי לדבר עבירה התכוונו להכשיל את ישראל בפגמי העינים בעצתו של המן, ועל ידי כך לעורר את כעסו של הקב"ה עליהם, שיגזור עליהם גזירת כליה רחמנא ליצלן.

וכן מבאר הבן איש חי זיע"א בספרו בן איש חיל (דרשות לפרשת זכור), שכל עצתו של המן היתה להכשיל את ישראל בפגם העינים - בידעו שאלוקיהם של אלו שונא זימה, ועל ידי כך יכעס עליהם, ובוודאי שלא חטאו ישראל ממש חס ושלום, כי ישראל באותו הזמן היו עניים וסחופים בגלות המרה ולא נשאם ליבם לחטוא בחטאים ממש חס ושלום, אלא שנכשלו ישראל בפגם העינים והסתכלו בדברים אסורים ובאו לידי הרהורים רעים, ועל כך גדל הקצף מאד על ישראל בשמי מרום ונגזרה עליהם גזירת כליה, ועל פי זה מסביר הבן איש חי זיע"א כמה דברים נפלאים בסיפור המגילה עיי"ש.

מדוע המגילה מספרת על כיסויי המיטות - חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן?

ומוסיף הבן איש חי זיע"א בספרו בניהו, שזה הטעם שהמגילה מספרת לנו איזה כיסויים היו על המיטות שבבית אחשורוש, וזאת אף על פי שכיסויים אלו לא היו יקרים כל כך, ולא הראו על עושרו הגדול של אחשורוש, ואם כן לכאורה מדוע סיפרה לנו המגילה את זאת? אלא הביאור בכך הוא מפני שהקדוש ברוך הוא רצה לרמז בכיסויים אלו לעם ישראל שיזהרו מפגם העין הגורם מיעוט ההשגחה העליונה. וזאת על ידי שיראו שהכיסויים של המיטות עשויים חורים חורים (כדברי חז"ל על תיבת חור), המרמזים על מיעוט ההשגחה שהיא רק כחור קטן אשר בו הקב"ה מסתכל על ישראל כמציץ מן החרכים על ידי עונות ישראל, ועל ידי כך ישימו על לבם להשמר מפגמי העינים בסעודת אחשורוש. 

כמו כן כיסויים אלו שהיו עשויים מבד לבן כדברי חז"ל (מסכת מגילה), באו לרמז לכל ישראל שישמרו מעוונות וישובו בתשובה, כי הלובן מרמז על תשובת ישראל כמו שכתבו חז"ל (מסכת יומא) על הפסוק, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

והכרפס שכדברי חז"ל - היה כריות שהיו עשויים פסים פסים, אף הוא בא לרמז לישראל שהשתפפו בסעודתו של אחשורוש, שיזכרו את יוסף הצדיק בעל הכתונת הפסים, כיצד התגבר על יצרו וכבש את תאוותו ושמר על עיניו, וזאת כדי שגם הם יישמרו כמוהו מן העבירה. 

ומשמים שמו בליבו של אחשורוש, שישים דברים אלו דווקא על המיטות בסעודתו, וזאת כדי לרמז לישראל שיישמרו מפגמי העינים, ועל ידי כך לסכל את מזימתם של אחשורוש והמן להכשיל את ישראל בסעודה.

כיצד זוכים ישראל לשמירה והגנה משמים?

והנה צריך להתבונן, מדוע באמת כה מחמירים בשמים בפגם הראיה, עד שעל כך בלבד נגזרה על כל ישראל גזירת כליה רחמנא ליצלן.

 אלא מבאר הגה"ק בעל העטרת ישועה זיע"א (פרשת חיי שרה), בביאור דברי חז"ל על הפסוק ישנו עם אחד, שאמר המן לאחשורוש אלוקיהם ישן הוא (אסתר רבה ז' י"ז), 

כי הנה הקדוש ברוך הוא משגיח תמיד על ישראל כמו שכתוב: הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, אבל כאשר ישראל פוגמים בעיניהם הם גורמים ח"ו בחי' שינה למעלה.

 וזאת מפני שהקב"ה מתנהג עם האדם מדה כנגד מדה, וכאשר הוא מסיר עיניו ממנו לפגום בהם, אף הקב"ה מסיר ממנו את עין השגחתו ואינו משפיע עליו את כל מה שצריך, אבל כאשר הוא שומר את עיניו, על ידי כך הוא גורם שאף הקב"ה ישמור עליו בכל מקום שהוא הולך – ולכן על ידי שישראל פגמו בעיניהם בסעודת אחשורוש, הם גרמו דורמיטא ושינה למעלה (כמובא בשער הכוונות דרוש א' לפורים), ומפני כך על ידי זה נגזרה עליהם הגזירה הנוראה הזו.

ולכן הנס היה דווקא על ידי אסתר המלכה אשר תיקנה את העינים בשלימות – ועל ידי זה בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו' א), והתבטלה מחשבת המן שרצה לגרום בחינת שינה למעלה חס ושלום, ולכן המן בגימטריה קוץ - וגימטריה עין טוב לב טוב כי כל מזימתו לעמוד מול העין והלב ולפגמם.

מדוע עשה אחשורוש את סעודתו בחצר ביתו?

וזה הטעם שאנו רואים שאחשורוש עשה את סעודתו דווקא בחצר גינת ביתן המלך, ולא בבית המלכות, מפני שמבואר בחז"ל (מגילה יב), שאחשורוש הושיב את האנשים בחצר ופתח להם שני פתחים, פתח אחד לגינה ופתח אחד לביתן שהוא בית המלך, שנקרא ביתן על שם שיש בו הרבה בתים וחדרים, וזאת כיון שכל כוונתו של אחשורוש היתה להכשיל את עם ישראל בזנות, ולכן הוא הושיב את האנשים בחצר, ואת הנשים בתוך בית המלכות כדי שכאשר ירצו הנשים לקום וללכת לשאוף אויר צח בגינת המלך כדרך היושבים במשתה זמן רב שדרכם לצאת לטייל תחת כיפת השמים, ואז יתערבבו עם האנשים ויבואו להיכשל בזנות מתוך שיכרותם. וזה כוונת המגילה שמדגישה שאחשורוש עשה את הסעודה בחצר גינתו, כדי ללמדנו את כוונתו שהיתה רק בכדי להכשיל את ישראל בפגמי העינים רח"ל.

מדוע ביום השבת התבטלה הגזירה על ישראל? 

והנה הגאון רבי שלמה אלקבץ זיע"א בספרו מנות הלוי מבאר, שכאשר הגיע יום שבת - עם ישראל כולו הלכו ויצאו מהמשתה של אחשורוש, מפני שפחדו שמא יכשלו שם בחילול שבת בסעודה אשר היתה בחצר גינת ביתן המלך, וניתן בקלות להיכשל בה בחילול שבת, אם יפול מאכל ומשקה בגינה, ועל ידי כך יבואו לאיסור תולדת זורע או לשאר חילול שבת חס ושלום. 

ועל פי זה מבואר מדוע כבר באמצע הסעודה שערך אחשורוש הרגו את ושתי, כי על הפסוק ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמרו חז"ל (מגילה יב), אותו יום שבת היה ושרו ישראל שירות ותשבחות, ואז היה טוב לב המלך -מלכו של עולם ביין - אשר הוא יין הקידוש של שבת (הבא"ח), וכל זאת מפני שבאותו יום שמרו על עיניהם ולא היו בסעודת אחשורוש, ועל ידי כך דווקא ביום זה התבטלה מעליהם הגזירה כאשר נהרגה ושתי - ועל ידי זה התגלגל הדבר ומלכה אחר כך אסתר המלכה אשר על ידי כך התבטלה הגזירה.

סודה של ושתי הרשעה;

ועל פי זה מבאר בעל הגאון יעקב זצ"ל, מדוע לא רצתה ושתי לבוא בדבר המלך, הרי כל רצונה היה להכשיל את ישראל, ומדוע לפתע לא רצתה לבוא, אלא שזאת מפני שכל רצונה בסעודה היה להכשיל את ישראל ח"ו, ועכשיו שישראל לא היו שם אמרה ושתי מה לי לבוא שם, ולכן כתוב במגילה שהיה זה כטוב לב המלך ביין, כאשר היה אחשורוש שיכור, ולכן לא בדעת ידבר ולא התבונן מה התכלית מכך - הרי ישראל אינם נמצאים כלל ביום זה, ועל פי זה מבואר מדוע הדגישה המגילה שכל זה היה "ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא את ושתי לפניו ולא באה", והרי לכאורה היתה זאת כל תכניתם לפני כן, כדי להכשיל את ישראל בפגם העין, ומדוע רק כאשר השתכר המלך ביקש לקרוא לושתי לבוא, אלא הכתוב בא לבאר מדוע קרא לה בשבת כאשר ישראל לא היו שם בכלל אלא שכל זאת מפני שהיה שתוי ביין ולא שם לבו לכך.

ומוסיף בעל הגאון יעקב שלכן המגילה מאריכה ומדגישה כמה פעמים, שהיה יין מלכות רב כיד המלך, וכרצון איש ואיש, כי כל תכניתו של המן היתה להכשילם בפגם העין ובזנות, אשר בא על ידי ריבוי שתיית יין, ומטעם כך הוציא אחשורוש את כלי בית המקדש כיון שחשב שכלים אלו אשר בהם הוא מועט המחזיק את המרובה (כמבואר במסכת זבחים), וכל זאת כדי להכשילם שישתו הרבה יין ללא רצונם, ועל ידי כך יבואו לידי מכשול חס ושלום. 

בשבת - חוזר כוח הראיה לישראל;

והנה על פי סודם סודם של דברים מבוארים כל הדברים האלו באר היטב, וזאת כיון שכל הקטרוג על ישראל היה על פגם הראיה אשר פגמו בעיניהם, והנה בשבת קודש הוא בחי "כח הראות" מפני שבו חוזר ונתקן ונשלם כוח הראיה והעינים של ישראל כמבואר בתיקוני זוהר. ששבת - הוא מלשון שין בת כיון שיש בה שלשה ראשים שזה מכוון כנגד שלשת הגוונים שבעין - שהם לבן אדום וירוק, והבת - הוא כנגד הבת עין שהוא השחור שבעין.

 ולכן בשבת חוזרת ושבה ההשגחה על ישראל אפילו כאשר הם חוטאים ח"ו, ולכן בשבת קודש חוזר ונתקן כח הראות של ישראל. וזה הטעם שאמרו חז"ל (שבת קיג), שמי שנתקלקלה ראייתו על ידי פסיעה גסה הנוטלת מאור עינו של אדם, יתן עיניו בשעת קידוש בנרות ויתרפאו עיניו, (כיון שכל קלקול הראיה בגשמיות בא מפגם וקלקול הראיה ברוחניות כמובא בחז"ל [אליהו זוטא פרק ג], וכאשר נתקן ברוחניות נתקן ממילא בגשמיות). ועל פי זה מבואר באר היטב מדוע דווקא בשבת התבטלה הגזירה מעל ישראל, וזאת מפני ששבת קודש הוא תיקון הראיה - וממילא התבטל בשבת הקטרוג מעל ישראל על פגם העינים.

מהיכן היה כל כוחו של המן;

וזה הטעם שאמרו חז"ל: המן מן התורה מנין שנאמר "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנה אכלת" - דהיינו שהמן שינק את כל כוחו מחטא עץ הדעת אשר עיקר חטאו היה פגם הראיה, כמו שכתב האריז"ל, וכן במשנת חסידים (מסכת אדם פ"ג) מובא שהמן היה משורש הנחש אשר פיתה את חוה והטיל בה זוהמה, כמו שכתוב (בראשית ג י) "ותרא האשה כי טוב העץ מאכל וכי טוב הוא לעינים", ולכן כל מזימתו של המן היתה להכשיל את ישראל בפגם הראיה אשר משם הוא ינק את כל כוחו לקטרג על ישראל חס ושלום.

מדוע הנס היה דוקא על ידי אסתר המלכה?

וזה הטעם שהנס היה דוקא על ידי אסתר המלכה, כיון שכוחה היה גדול ועצום מאד בקדושת העין, כמו שכתבו חז"ל (תרגום מגילת אסתר ב' ז) שלכן נקראה בשם אסתר משום שהיתה שבעים וחמש שנה מוסתרת בבית מרדכי ולא ראתה פני שום איש בעולם חוץ ממרדכי, ואף אדם לא ראה אותה מעולם. ולכן כאשר היו צריכים לבטל מעל ישראל את הקטרוג שנגרם על ידי פגם העין היו צריכים להביא צדקת אשר מעולם לא נכשלה בדבר זה - ודווקא על ידה התבטל הקטרוג הזה וזכו כל עם ישראל לנס הגדול של פורים.

כיצד אחשורוש נהפך לאוהב ישראל?

וביאר בעל הקדושת לוי זיע"א (דרוש לפורים), שלכן כאשר אחשורוש ישב עם אסתר המלכה בסעודה נהפך לבבו לאהוב את ישראל - ושאל מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן, כי כאשר הרשע רואה את הצדיק הוא מקבל מקדושתו ונתהפך לבבו למוטב מגודל קדושת הצדיק.

והנה עד יום זה לא דיבר אחשורוש עם אסתר המלכה, כי אחשורוש חשב שאיננה מזרע המלוכה וגנאי הוא לו לדבר עימה, והיה מדבר עימה רק דרך מתורגמן אבל באותו יום גילתה לו אסתר שאף היא מזרע שאול המלך והיא מזרע המלוכה, ולכן דיבר עמה ועל ידי שראה אותה קיבל מקדושתה, ונתהפך לבבו להיטיב עם ישראל וביטל את הגזירה.

מדוע קיבלו את התורה מחדש בפורים?

ועל פי זה מבואר מדוע זכו ישראל דווקא בפורים לקבל את התורה מחדש, וזאת מפני שעל ידי קדושת העינים זוכה האדם לקנין התורה, הן להבנה בתורה - כמו שכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, והן לזכרון בתורה, ורמז לזה מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו' למען תזכרו, כי השומר עיניו לא ישכח כלל מה שלומד, ולכן רב ששת ורב יוסף שהיו סומים, היו גדולים בכוח זכרונם יותר מכל בני דורם כמובא בחז"ל, (עירובין ס"ז זבחים צ"ו) (מחזה עינים סימן ט).

וכן כאשר פעם שאלו את החזון איש זיע"א כיצד זכה לגדולה כה נוראה בתורה, השיב שהכל בזכות קדושת העינים אשר על ידה זוכים לאור שבתורה. (שעריו בתודה עמוד קא). 

וכך השיב בעל החתם סופר זיע"א (אורחות הסופר פרק א), לחבירו שלמד עמו בישיבה בשנות הבחרות, וניגש אליו שאלו, הרי כל השנים בישיבה למדנו יחד, ומדוע יצא ממני מה שיצא, ורבינו זכה להיות רבן של כל ישראל, והשיב לו החתם סופר, הנה כאשר היינו שבים בעגלה יחדיו לבית הורינו, אתה היית מסתכל בדרך מהחלון אל ההרים והבקעות והנוף, ואילו אני כל הדרך שמרתי את העינים ולא הסתכלתי החוצה כלל, וזה הסיבה שזכיתי לכל זה.

מדוע בפורים התגיירו כה הרבה גוים?

וכתב בעל התפארת שלמה זיע"א (רמזי פורים ד"ה שושנת) שעל פי זה מבואר מדוע התגיירו כה הרבה גוים בימי מרדכי ואסתר, כמו שכתוב "ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (אסתר ח, יד) כי על ידי שראו את פני מרדכי הצדיק נפל עליהם יראת שמים, כמו שכתוב כי נפל פחד מרדכי עליהם (ט', ג), ולכן "מרדכי" גימטריה "רעד" כי ממנו נמשך פחד ויראת שמים לכל רואיו, ועל ידי זה התגיירו כי ממנו נמשך פחד ורעד על כל העמים.

אדר מזל דגים;

וביאר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א שזה הטעם שהנס היה דוקא בחודש אדר שמזלו דגים, כי הנה טבע הדגים שעיניהם פתוחות תמיד, וזה מרמז על עיניו של השם יתברך שהם פקוחות תמיד להשגיח על ישראל להטיב להם ולהצילם מכל שונאיהם ורודפיהם, ולכן כשהמן הפיל פור ועלה לו חודש אדר שמזלו דגים, כמו שכתבו חז"ל (מגילה יג), שמח המן ואמר שאין בחודש זה שום זכות לישראל, מפני שאין בו שום חג או מועד.

 והוא לא ידע שחודש זה מסמל את עיקר זכותם של ישראל, שהיא בכך שהם שומרים את עיניהם מהביט ברע, ועל ידי כך עיני ה' יתברך פקוחות עליהם תמיד להטיב להם, מדה כנגד מדה, וזה מרומז במזל הדגים שעיניהם פתוחות תמיד, וכך גם בדגים לא שולטת עין הרע כידוע, כי על ידי שישראל שומרים על עיניהם מדה כנגד מדה לא שולטת עליהם עין הרע, ועל ידי כך מצילם הקב"ה מכל צר ומשטין.

ולכן שמירת העינים היא הסגולה הטובה ביותר לאריכות ימים, כמו שכתב בעל האבן עזרא על הפסוק (תהילים קיט) העבר עיני מראות שווא בדרכך חייני - כי על ידי שמירת העינים יזכה לאריכות ימים - וזאת כיון שרוב המתים הם מעין הרע כמו שאמר רב תשעים ותשעה מתים מעין הרע, ועל ידי שמירת העינים ניצול מעין הרע, ולכן זוכה לאריכות ימים ושנים טובות.

והנה על ידי פגם העין גרמו ישראל לכוחות הרע להתגבר חס ושלום, ולכן אמר אחשורוש ועתה כתבו על היהודים כטוב "בעיניכם".

ועל פי זה אפשר לבאר, שהמן חשב שבאדר נסתלק משה שכל כוחו היה על ידי קדושת העינים - כמובא שלכן נקראים הצדיקים עיני העדה - כי זה עיקר גדולתם וכוחם, והוא לא ידע שבאדר נולד משה (מגילה יג), כי הוא לא ידע שאתפשטותיה של משה רבינו הוא בכל דור ודור, בצדיקי הדור, ובאותו דור היה את מרדכי הצדיק שהיה גדול הדור, ובכוח קדושתו הנוראה הוא הגין על ישראל מכל רע.

והנה דבר זה נרמז בפסוק: ועתה כתבו על היהודים כטוב בעיניכם, כמו שאמר הבית אברהם מסלונים זיע"א למלמד ילדים - ועתה כתבו על היהודים - תחקוק ותכתוב בלבותיהם של תלמידך, כטוב בעיניכם, שיהיה להם עינים טובות על ידי שישמרו עליהם בקדושה ובטהרה תמיד.

מדוע אסתר הסכימה שישראל ימכרו לעבדים ולשפחות?

ומובא בספרים הקדושים, שלכן אסתר אמרה "אילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שווה בנזק המלך".

כי מובא במדרש שהגזירה היתה בתחילה על ישראל שיהיו לעבדים והיה כתוב באגרות ששלח אחשורוש לעבדם - בעין - אבל הסופרים התבלבלו וכתבו לאבדם באלף, וכל זאת נגרם לישראל על ידי שפגמו בעין – באה העין ותקעה עצמה שם, ועל ידי כך נגזרה גזירת כליה עליהם ח"ו, ולכן אסתר אמרה אילו לעבדים ולשפחות נמכרנו כמו שהיה כתוב בהתחלה החרשתי.

מדוע בפורים הגזירה התהפכה לגמרי?

וזה הטעם שדוקא בפורים זכו ישראל שהגזירה התהפכה אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ויעשו בשונאיהם כרצונם, כי על ידי קדושת העינים אפילו אם נגזרה על האדם גזירת מות חס ושלום, על ידי שעוצם את עיניו מראות ברע נמשכת האות עין לתוך המילה מוות ומתהפכת לו הגזירה מהיפך אל היפך מגזירת מוות רח"ל לשפע של מעות ופרנסה טובה.

ולכן כאשר ישראל חזרו בתשובה התהפכה הגזירה לגמרי ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. (אמרי נועם מדז'יקוב).

מדוע כל ההתחלות מפורים? 

ועל פי זה מבואר מובן מדוע הרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א אמר (ליקו"מ עד), שעכשיו כל ההתחלות בעבודת השם הם מפורים, (כמבואר בליקוה"ל ברה"ר ד). וזאת מפני שעיקר תחילת תיקונו של האדם הוא לתקן את תחילת הקלקול של האדם הקדמון שהיה בחטא הראיה, כמו שכתוב ותרא את העץ כי טוב הוא, וכיון שבפורים נתקן קלקול זה על ידי הכנעתו של המן לכן בו תחילת כניסתו של האדם לדרכי עבודת ד' יתברך.

כיצד כח הצדקה גבר על ככרות הכסף? 

וזה הטעם שאמר הקב"ה להמן, רשע, כבר קדמו שקליהם לשקלך, כי על ידי כח הצדקה שבא מטוב העין של ישראל מתקנים ישראל את הפגם של קלקול העין, כמו שכתב הבעל שם טוב זיע"א שעיקר הפגם שנוצר כתוצאה מפגמי העינים הוא שהאדם נהיה רע עין ונהיה מלא צרות עין, ולכן עיקר תיקונו הוא להרבות בצדקה וחסד ולהיות טוב עין, ולכן בימי הפורים מרבים במשלוח מנות ומתנות לאביונים שכל ענינם הוא טוב עין, ועל ידי זה מתקנים ישראל את כל פגמי העינים וזוכים לתיקונם בשלימות.

מדוע המתיקו את הדין על ידי הזעקה גדולה ומרה?

ומטעם כך המתיקו ישראל את הגזירה בכוח הזעקה גדולה ומרה, כי ענין הצעקה הוא שהאדם מסתכל בעיניו להשי"ת בלבד ובוטח רק בו וזה עיקר התיקון לפגם העין שבו הסתכל האדם בעיניו על דברים אחרים, ולכן על ידי כך נקרע רוע הגזירה והתבטלה כל הגזירה לגמרי.

מתי החלה מפלתו של המן הרשע והתבטלה הגזירה?

ועל פי זה מבואר מדוע הנס היה דווקא בחצות הלילה, וכדברי המהרח"ו בספרו מחברת הקודש (שער הפורים) - שהפסוק בלילה ההוא נדדה שנת המלך שהוא תוקפו של נס כדברי חז"ל (מסכת מגילה) נכתב בדיוק בחציה של המגילה, וזאת כדי לרמז שמפלתו של המן וביטול הגזירה היה בדיוק בחצות הלילה, בזכות ישראל הקמים ללמוד תורה בלילה. וכן מבואר בליקוטי הלכות (הלכות העושה שליח לגבות חוב ג) עיי"ש. 

והטעם לכך הוא מפני שאחד התיקונים הגדולים ביותר לפגם העין הוא לקום בלילה ולנדד שינה מעיניו כדי לעסוק בתורה, כמו שכתב בעל הראשית חכמה (שער הקדושה) שמפני כך דוד המלך אמר קדמו עיני אשמורות לשיח באמרתך ולא אמר קידמתי אשמורות, וזאת מפני שעל ידי לימוד התורה בלילות מתקנים ישראל את חטאי הראיה שהם שורש כל הצרות.

 ולכן על ידי שעם ישראל שהיו באותו הדור קמו בלילה ועסקו בתורה ותיקנו בכך את כל פגמי הראיה אשר הם היו סיבת כל הגזירה על ידי כך הם ביטלו את הגזירה מעל כל ישראל, ולכן הגזירה התבטלה בדיוק בשעת חצות הלילה, על ידי שנדדה שנת המלך ונזכר במרדכי שלא החזירו לו טובה, ומשם החלה מפלתו של המן כדברי חז"ל. עד שזכו ישראל לכל הניסים הגדולים של פורים. 

וכתב האריז"ל שבכל שנה בימי הפורים הקדושים מתגלים כל ההשפעות והאורות הנפלאים ומתחדשים כל הניסים שהיו בימים ההם בזמן הזה, ועל ידם יכול כל אחד מישראל לזכות לקדושת העינים בשלימות, כמו שזכו ישראל בימים ההם בזמן הזה, ועל ידי כך לזכות לכל הישועות ברוחניות ובגשמיות. אמן ואמן.