לא זזים משולחן ערוך

- - - לא מוגה! - - - 

מידת החסידות הוא גדר גדול לרחק את האדם מן העבירה,

אבל אם הוא מתנגד לשולחן ערוך חלילה,

אז חלילה להטות מדבריהם אפילו כחוט השערה.

לא זזים

משולחן ערוך

כחוט השערה.

אז כתוב, והנה בוודאי,

זה בעל הקדושת יום טוב מביא,

הנה בוודאי אמת שאין לך מידה טובה ממידת החסידות ומינה לא תזוע באשרי למי שזוכה לכך להתנהג עצמו בחסידות ופרישות

כל ימיו לעשות לעצמו מעגלי צדק ונתיבות יושר בדרכי השם לפנים משורת הדין.

אמנם כל זה דווקא עם מידת החסידות שמתנהג בו אינו מתנגד כלל לתורתנו,

הקדושה,

ולדברי החכמים וחידותם,

זיכרונם לברכה. מה שהם כן,

אם נוגע ומתנגד לתורה הקדושה,

או לאשר גבלו הראשונים כמלאכים ברוח קודשם,

דהיינו בעלי שולחן ערוך ושאר פוסקים גאוני ארץ, מוסדי דור ודור ודורשיו,

אשר כל רז לא אניס להם,

ודבריהם דברי אלוהים חיים, בוודאי

שאסור חס ושלום להטות מדבריהם,

אפילו כחוט השערה,

וחלילה לייחס זאת

למידות החסידות,

כי אין זה אלא מעשה יצר הרע, רחמנא לצלן.

גם אם תהיה אצל צדיק,

ותראה שהוא זז מן השולחן ערוך,

אז אל תתלה את זה שהוא חסיד,

הוא יודע מה הוא עושה,

אני סומך עליו, לא, לא. אם אתה רואה שהוא זז מהשולחן ערוך ולא עושה מה שכתוב בדיוק,

חביבי, אתה עוזב את המקום ומתרחק.

וחסיד המתחסד עם קונו,

זה שעושה לעצמו שביל

לפנים משורת הדין,

כדי שלא יהיה קרוב לבוא חס ושלום לידי איסור

או חילול מצווה שבתורו ובנבני החכמים, זיכרונם לך. זה חסיד המתחסד עם קונו.

לא ספקות אפילו של נבנות רפות, לא זמרים פסולים, לא שום דבר רע,

ולא רבנים מחריטים.

אז זה דברי הקדוש,

בעל קדושת יום טוב.

אבל יש כאלה ליצנים

ואומרים אני סומך,

הרב אמר,

לרבנים יש להם רוח הקודש, הם לא טועים,

וזהו נגמר הסיפור, בזה הם תולים ונתלים וייתלו.

אז הרב הקדוש רבי שלום מסטרופקוב,

זכותו יגן עלינו, אומר, מי שאומר שאי אפשר לטעות את הצדיק

זו אפיקורסות.

וכבר אמרנו את זה בעבר, נחזור עוד פעם. כתוב בפסוק שמשה רבינו אומר לעם ישראל, הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם

ואסימם בראשיכם.

אז מה הוא מבקש?

הוא אומר, אתם תביאו אנשים

שהם חכמים ונבונים,

אבל הוא אומר עוד דבר, וידועים לשבטיכם,

שאתם מכירים אותם.

פירש רשי שהם ניכרים לכם,

שאם בא לפניי

מעוטף בתליתו,

אינו יודע מי הוא

ומאיזה שבט הוא, אבל אתם מכירים בו.

אל תתפעלו.

הוא אומר, משה, אם יבוא אליי אחד מעוטף וזה, ועם כל השטריימל וכל הדברים וזה,

אני לא יודע מי זה.

מה זה לא יודע?

אתה משה רבנו, אתה נביא הנביאים, רבן של כל הנביאים.

אז כולם חושבים שאם בן אדם הוא נביא, אז הוא הכל יודע. לא, יש נבואה שחלה עליו, אז הוא יודע מה שאמרו לו בנבואה.

אבל זה לא אומר שכל דבר שהוא רואה,

זה כבר נבואה, נבואה, נבואה, כל הזמן נבואה.

אז הוא אומר, לא!

רשי מסביר, מה זה וידועים לשבטיכם?

שיהיו ניכרים לכם, שאתם מכירים אותם, שאם בא לפניי,

מעוטף בתלית, אני לא יודע מי הוא, מאיזה שבט הוא, אבל אתם מכירים בו.

הנה מזה יש להוכיח גודל צדקת הצדיקים

אפילו כשיש איזה מחלוקת בין איזה צדיקים ושומעים מהם

שאחד אומר על חברות דיבורים נגדו

ידוע שזה מחמת בעלי לשון

אשר היצר הרע רוצה להפריע הצדיקים ותלמידיהם מעסק מצוותם ותורתם על כן הוא מאמין

הולכי רכיל בשקרים שונים וקלי הדעת אומרים

כיוון שהרבי הוא בעל רוח הקודש

איך אפשר להטעותו

ומזה באים חלילה לפקור באמיתיות צדקת הצדיקים הקדושים האמיתיים

כמו שהיה בשס ובבחירות

ובאמת מי שאומר קושי אי אפשר להטעות את הצדיק

זו אפיקורסות

כיוון שמצינו שאפילו משה רבנו עליו השלום אדון הנביאים אמר וידועים לשבטיכם

שאם בא לפני מעוטה בטלית אינו יודע אם הוא מיהו ומהו ואם הוא הגון

אלא על כורחך שאם בא איש צבוע לפני הצדיק ורוצה להטעותו

שהוא איש כשר אפשר שהצדיק אינו יודע פנימיותו כמו שאמר משה רבנו עליו השלום וכו'

כמו מחמוד

שמרגע שיצאו נגדו

אז הוא הולך כבר לרב קניבסקי כל פעם עם עוף מוזר כמוהו

ורוצה להכשיר עופות בלי נוצות

ומצטלם העיקר ומשלם כסף ושיפרסמו אותו בעיתון כאילו

הוא נמצא אצל הרב קניבסקי

ואחר כך מביא לו איזה אתרו כאילו

וכל מיני תמונות אחת אחרי השנייה

וזה להראות במסווה שכאילו הוא כשר

אבל זה לא יעזור העובדות מדברות בעד עצמן

גם אם אתה תצטנף

בגלימה כמו של הרשלץ

זה לא יעזור לך שום דבר

רואים מקיים שולחן ערוך לא מה מעשיך וכולי

זה מספיק זה הכל לא צריך יותר מפעם אחת מספיק

אבל אתם יודעים בדור הזה משתמשים באותות ומופתים היום כל אחד חולם חלומות

כן יש אחד חלם שבעשירי בטבת

יהיה בלאגן יש ילד בן 15 שאמר שצהל יתפרק

לחלוטין ויושמד תוך 48 שעות

יושב לידו בן אדם ולא אומר לו תגיד מה אתה מדבר שטויות

וכולם נותנים לו אסמכתה אפילו אדמו״ר מעלמין כתב ספר שלא יידח מון נידח

והוא אומר שמשהו מצדד בילד זה בגלל שהוא לא ידע שאני יצאתי נגד

אבל גם אני הוא שמע ממישהו מבאי בית המדרש

הוא שמע מבאי בית המדרש שלי שאומר שאני אמרתי מה חידש הילד כל מה שאמרתי 38 שנה אז הוא אמר

חלקית זה נכון אבל אמרתי שהוא אמר גם חצי דברים שהם שטויות שהם שקט

שבזוהר כתוב הפוך

ואמרתי שהוא משקר

אז זה לא זה שציינתי שגם אם הוא אמר חלק מהדברים שהם ידועים וכתובים

ובשביל זה לא צריך אותו כי יש את התורה וזה בושה להאמין לילד ולא להאמין לתורה

ולהתפעל כאילו יואו מה אז ככה מה אבל הייתה תורה ודיברה אז מה

אז הוא אומר זה כאילו ראיה קצת שעדיין זה אמת

ודבר שני הוא אומר דבר מטמיע

הוא אומר שיש אחד דוקטור הלמר

שהוא מומחה בשפת הגוף

והוא אומר

שזה שקר

הוא אומר למה אני צריך להאמין לו

הרי ברור שהוא אוכל נבלות וטרפות

ואם הוא אוכל נבלות וטרפות למה שאני אאמין לו

לפי זה כבוד האדמו״ר

הילד גם אוכל נבלות וטרפות וגם זה שיושב לידו אוכל נבלות וטרפות וגם אלה ערן וכל החבר'ה אוכלים נבלות וטרפות

אז למה אתה מאמין להם?

ודבר שני, אני לא מבין

מה הטענה עליו.

אז אם אדם הולך לרופא שיניים

ואומר לו שצריך לעקור לו את השם, צריך להאמין לו? הרי הוא אוכל נבלות וטרפות, מה פתאום שיאמין לו?

ואם הוא הולך לנגר והנגר אומר לו שצריך לעשות ככה וככה ואי אפשר ככה, אז הוא אומר, רגע, מה אתה אוכל?

אז למה שאני אאמין לך?

ואם שוטר יעצור אותך ויגיד לך שאתה עברת על החוק, מה אתה אוכל? נבלות וטרפות? מה פתאום?

אני לא עברתי באדום, עברתי בירוק. מה פתאום שאני אאמין לך?

לא הבנתי.

מישהו אכן אבנות טרפות,

אז הוא לא יכול להיות מומחה בשום דבר?

הרי זו המומחיות שלו.

זו המומחיות שלו. אז למי כאן תאמין?

נהג,

אוטובוס, שהוא אכן אבנות טרפות, מותר לנסוע איתו?

למה אתה מאמין שהוא יגיע לכתובת שאתה חושב?

אולי הוא לא יגיע.

זו טענה.

כבוד האדמו״ר,

בשביל להצדיק

את הרשע,

את השקרן,

את הרמאי, הם מביאים ראיות?

הרי זה בלוף מעיקרו.

ובמקום לשאול מישהו מבאי ביתו או בית מדרשו,

אפשר לברר את הדברים עם מי שנמצא לידו,

או לראות את הדברים שאני מקליט

ושומעים ברור מה אני אומר.

למה להתלות במישהו מבאי מדרשו?

אבל מה לעשות, הטעות מצויה שמתחברים לרשעים, נופלים איתם.

וזה גם כן, עם רצון טוב כמובן,

כמה שאפשר להרבות תורה וכולי.

אז גם מתחברים לעמרם,

מתחברים לילד, מתחברים לזה.

זה רק מקטין, כבוד האדמו״ר,

להתרחק מהשקר והדומה לו.

ואפילו אם יש רק ספק, לא להתדבק לשם.

אז אין לבנות, אומר הרמב״ם, שום יסוד על אותות ומופתים,

אלא באדם המוחזק בקדושה ובפרישות.

הנה אנחנו רואים בדברי הרמב״ם, זיכרונו לברכה, בכמה מקומות שהם מתיירא מאלה שסומכים על המופתים

בטרח לבאר את ההלכות יסודי התורה, פרק ז״ן.

לא כל העושה אות או מופת מאמינים לו שהוא נביא,

שאפשר שיעשה אות ומופת

ואינו נביא.

וזה האות, יש לו דברים בגו,

אלא באדם

שהיינו יודעים בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה,

בחוכמתו ובמעשיו,

ושנתעלה בהן על כל בני גילו,

והיה מהלך בדרכי הנבואה, בקדושתה ובפרישותה,

מעמידים אותו על חזקתו.

אז אם מדברים בנבואה או באותות ומופתים,

צריך אחד

שהוא אדם שיודעים שמתחילתו ראוי לנבואה ולחוכמה ומעשיו,

ומתעלה מעל כל בני גילו, מהלך,

בדרכי הנבואה, בקדושה ובפרישות, אז מעמידים אותו על חזקתו.

אבל אם יבוא אחד ועושה אותות ומופתים,

לא מאמינים שהוא לא נביא, לא מאמינים, אפילו שיבוא עוד והמופת, לא מאמינים לו.

היום בכלל יש חולמי חלומות, זה לא ייאמן כי יסופר בלי בושה ממש.

בלי בושה ממש.

הרב עמר אמר שבעל הבן אש חי בחלום,

הבן אש חי בעליו בחלום.

הבן אש חי.

אמר לו,

שילך להודיע לרב עובדיה יוסף, זכר צדיק ברכה,

שאם

ייבחר הבן שלו יצחק יוסף,

אז הוא ימות.

והוא רצה להיכנס כל פעם ולא נתנו לו,

לכן כשנבחר יצחק יוסף אז הוא מת.

זה החלום שהוא חלם, למען ידעו

כל העולם, מה היה פה?

שמעתם חלום?

חלום בלהות.

נו, כולם חולמים.

זה החולם שהקדוש ברוך הוא מדבר איתו כל רגע, והוא חולם שהשם נגלה אליו.

וערן בן עזרא עין בן עין, רשי ממש בא מעולם האמת להודיע כמה רעש זה עושה, הספר שלו,

בשמיים. באמת זה עושה רעש, כי כבר נמאס לשמוע את הנושא הזה.

וכן, העריך עוד בפרק ח' הרמב״ם שם, שכל מיני מופתים

אינם דברים ברורים להאמין בהם,

שגם במשה רבנו עליו השלום

לא בשביל המופתים האמינו בו.

וכל האותות שעשה משה במדבר,

לפי הצורך עשם,

לא להביא ראיה על הנבואה.

אבל האמונה במשה רבנו עליו השלום היא בשביל שבעינינו ראינו במעמד הנבחר.

כמו שנאמר, הנה אנוכי בא אליך בעב הענן,

בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם.

למה אנחנו מאמינים במשה רבנו על השלום?

כי במעמד הנבחר, במעמד הר סיני,

השם אמר לו, אני בא אליך בעב הענן, למה?

בעבור ישמע העם בדברי עמך,

וגם בך יאמינו לעולם.

מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות

ולא בנאמנות

שהיא עומדת לעולם.

נעריך בזה שלא להאמין לשום אות ומופת לשנות חס ושלום ממה שבוהר בתורה הקדושה.

אז גם אם יבוא בעל האותות והמופתים,

וחולם חלומות,

ומספר בדיות, ופותח במזלות,

כל אלה וכל המתעסקים בדברים כאלה,

כל אלה שפותחים להם קליניקות להוצאה את עין הרע,

ולהסיר כשפים,

ולהסיר זה ולעשות כל זה, כל חרית וברית.

תמים תהיה עם ה' אלוקיך. לכל דבר יש את התשובה.

לפשפש במעשיו אמרו חכמים,

למשמש במעשיו,

לחזור בתשומה על העמירות,

והכול יסולק והכול יחזור לקדמותו.

אפילו בעל מופת

על ידי מופתים

אינו יכול להכריע נגד ההלכה.

וזה צריכים להבין, כל אלה שהתקרבו ליהדות,

אין להאמין בשטויות, רק מה שכתוב

בספרים הקדושים,

שלא נכתבו עכשיו על ידי פנחס ראובן,

אלא בספרים הקדושים המפורסמים לעין ולעין.

עכשיו, עוד דבר שצריכים להבין, אנשים שואלים,

למה אני יוצא לפעמים על אנשים מסוימים שנחשבים בעיני הציבור, צדיקים, מגדולי דור וכל מיני דברים כאלה, שמות משמות שונים ושונים?

אז כתוב מפורש,

חזה אינן בזה,

שאף באדם גדול,

אם רק בדבר אחד עושה שלא כתורה,

ויש חשש שלא להיגרר אחריו,

בזה גדרו גדר חכמים שלא להסכים לדבריו בשום עניין,

אפילו בשאר עניינים שאינם נוגעים לזה כלל.

ולא סאגי להוא במה שיחלקו עליו בזה שהוא עושה שלא כתורה ותו לא מדי.

כי אם יסכימו לדבריו אפילו באיזה עניין אחר,

זה גורם שיגררו אחריו אף במה שעושה שלא כתורה,

ולא יועיל מה שיחלקו עליו בזה שהוא עושה שלא כדין בלבד.

ומכל שכן באותו עניין עצמו שהוא אומר שלא כדין,

שהחיוב להכחישו בכל אופן ואופן,

אף אם הוא רק פרט אחד מענייני התורה הקדושה.

אז כתוב פה יסוד עצום.

אם נראה אדם אפילו גדול ביותר

שעושה לא כתורה,

אז כמובן שנחלוק עליו ונוכיח אותו על מה שהוא לא עושה כתורה,

ואפילו אם זה פרט אחד מענייני התורה הקדושה.

ולא נגיד, מה, בסדר, אמר, אמר, מה זה משנה, זה, זה.

לא!

צריך להעמיד את אמת התורה על מקומה. זה, 1. 2. אבל גם אם האדם גדול,

ואם רק בדבר אחד הוא עושה לא כתורה, ויש חשש,

אבל יש חשש,

שלא ייגררו אחריו,

אז גדרו גדר לא להסכים לדבריו בשום עניין.

כל מה שהוא יגיד לא מסכימים איתו.

אפילו בשאר העניינים שלא נוגעים לזה כלל.

הבנתם?

עכשיו תבינו, כשאני יוצא נגד מישהו, תשמעו למה אני יוצא נגדו.

תראו אם זה נגד התורה מה שהוא עושה,

ואז תבינו למה אני ממשיך

ואומר שאין לשמוע אליו.

זה היסוד.

אבל יושבים אברכים בכולל,

והם יושבים שמה, והם אומרים, אנחנו סומכים על הוראת חכם.

חכם אמר, מה אתה רוצה יותר מזה? אני סומך על החכם.

אבל מובא בכנסת הגדולה,

בחושם נשפט, סימן ל״ד,

אמר המאסף, הדברים ברורים דהיינו דווקא כשזה הסומך על הוראת החכם הוא עם הארץ,

וחושב שהחכם הוא רק הדין.

זה נקרא שוגג.

מי ששמח, עם הארץ ששמח על הוראת חכם,

בה חכם

טעה או הטעה,

והוא הלך על פי הוראתו, זה נקרא שוגג.

אבל אם הוא תלמיד חכם ויודע ספר, אם הוא אברך שלומד בכולל,

ויודע שהוראת החכם היא לא כדין,

אז ודאי מזיד מקירי ומפסל,

והוא פסול.

והצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי הרבה בני אדם יודעים את קונם

ומתכוונים למרוד בו,

וסומכים על הוראת החכם שהורש לא כדין,

אף על פי שיודעים בבירור שהחכם הורש לא כדין.

ואיך הם אומרים?

מה אכפת לי?

החכם אמר, מה זה מה אכפת לי? עצם זה שאתה אומר מה אכפת לי,

אתה אומר שלא מעניין אותך הדין, מעניין אותך התוצאה.

התוצאה הוא התיר לי לאכול נבלות וטרפות, מה אכפת לי?

הוא אמר

יכול לבוא חכם ולהגיד שהכל בסדר וכל ההשגחות בסדר והכל על איזה חוסר אחריות משווע?

זה ברור שהוא לא יודע, הוא לא יכול להעיד על זה.

אז איך הוא אומר? ודאי שההוראה שלו היא לא נכונה,

היא מזידה.

אז אם אתה תסמוך עליו בזה, ואתה בן אדם עם שכל, כמו שאומרים, כמו שאמרנו,

ממילא אתה מזיד בפסול,

ולא יעזור לך מה שאתה תגיד שאתה סמכת על החכם.

כי זה ברור שהוראתו

היא טעות במקרה הקל,

ומכיר בבוראו ומורד בו במקרה היותר חמור.

אז זה לא יועיל לכל אלה שמסתתרים

מאחורי גלימתם של אחרים.

אבל יש כאלה גם שאומרים

ולא מנמקים.

הכל בסדר, כל ההשגחות בסדר, הכל בסדר.

תנמק למה כל ההשגחות בסדר,

תסביר למה בכל מקום אין בעיות של סכינים,

אין בעיה של בדיקות,

אין בעיה של זה,

אין כלום. תסביר למה.

הוא לא מסביר.

אין זו מידת החכמים להשתרר שלא כדת תורתנו הקדושה ולומר,

קבלו דעתי בלא טעם.

אין דבר כזה.

ומביאים פה

דברים להוכיח עד כמה זה. וכבוד תורתו, רוח כביר עם רפיו, ואין טעם לדבריו.

מה עלתה ביד הגאון, מורנו הרב אביש,

זיכרונו לחיה העולם הבא,

אבי דין קדוש,

פפדם,

אשר היה כמעט יחיד בדורו בחוכמה ובחסידות,

וכל גדולי דורו היו כפופים לו.

בכל זאת ביטלו את דבריו בעניין הגט מקילווה,

מאחר שלא מצאו טעם בדבריו על פי תורתנו הקדושה,

ולא נשאו פנים בתורה.

מופיע בשאלות ותשובות מהרייז ענזיל סימן קב.

זאת אומרת,

אם לא מביא טעם לדבריו,

אין שומעים לו והוא לא יוכל לומר קבלו דעתי.

רב שמצווה לעבור על דברי תורה,

אסור לשמוע לו.

בשאלות ותשובות דברי מלכיאל,

חלק ד', סעיף פה, כתב

ואף אם היו שני עדים מעידים שהרב,

זיכרונו לברכה, ציווה כן,

בכל זאת אין מחויבים הציבור לשמוע בקולו בדבר כזה,

דאף אב שמצווה לעבור על דברי תורה מפורש,

אסור לשמוע בקולו.

מכל שכן רב

שציווה לעבור על דבר תורה,

ואפילו אם יש עדים שהוא אמר ככה,

אסור לשמוע בקולו.

ועד קיימא לן מצווה לשמוע על דברי החכמים,

זה רק כשמצווה לעשות גדר וסייג למצווה.

אם בא חכם ורוצה לגדור גדר,

לעשות סייגים,

צריך לשמוע בכל דברי החכמים.

אבל לא לדבר עבירה, חס ושלום.

אם בא מישהו לפרוץ גדר של חכמים או להקל בגדר של חכמים,

כל שכן לעבור על דבר אחד מן השולחן הארוך,

לזה אפילו אם כןים הדברים אסור לשמוע על דבריו.

נו, דברים ברורים כאלה, יותר מזה, מה עוד צריך?

תסתכלו סביבכם ותכירו את מי שעומד לידכם.

שאלו פעם את האדמו״ר מסאטמר, זכר צדיק לברכה, רבנו יואל,

מהי יסוד החסידות?

אז הוא אמר, יסוד החסידות הוא שיהיה לו לאדם מסירות נפש על כל סימן קטן

וסעיף קטן

מארבעת חלקי השולחן ערוך.

זה חסידות.

ושיהיה אהב לעשות טובה ליהודי ברוחניות וגשמיות.

וזה היסוד הגדול ליהדות וחסידות. שמעתם מה זה חסידות?

זה החסידות.

אלף בית זה השולחן ערוך על כל חלקיו וסעיפיו.

ודבר שני להיטיב ליהודים ברוחניות ובגשמיות.