"ויצא בן אשה ישראלית ובן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלית. מהיכן יצא? ויצא בן אשה ישראלית, מהיכן יצא? רבי לוי אומר מעולמו יצא. רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלגל ואמר, ביום השבת יערכנו? דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, שמא הפת צוננת של תשעה ימים, בתמיהה. ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחויב, בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן? נכנס לבית דינו של משה ויצא מחויב, עמד וגידף, ויקוב כפירושו כתרגומו ופריש, דהיינו שנקב שם המיוחד וגידף, והוא שם המפורש ששמע מסיני. 

שלש דעות מהיכן יצא, מה שכתוב ויצא בן איש הישראלית והוא בן איש מצרי, לא כתוב מאיפה הוא יצא, מה ענין היציאה הזאת, אז רבי לוי אומר מעולמו יצא, ורבי ברכיה אומר מפרשה של מעלה יצא, ומתניתא אמרה שיצא מחויב בדין. 

באמת קשה להבין למה נתרבו כאן חילוקי הדעות של רבותינו בהבנת הפירוש של המילה ויצא? כאשר לפי הפשט הפשוט כבר פירשו האבן עזרא ושאר הראשונים, שהוא יצא מאהלו. אך מסתבר כי קשה היה להם להבין איך אדם שזכה לשמוע מפי הקב"ה "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" ושמע "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" שזה אחד מן הדברים הנפלאים הגדולים ביותר שאדם יכול לזכות בימי חייו, ובכלל דור שיזכה לזה, רק דור אחד זכה לזה, כפי שהפסוק מרים על נס את המעמד הזה באמרו, השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, יש עוד עם ששמע קול מדבר מתוך האש? שלא תגיד שהיה דיסקים שמה ומערכות ג'י וי סי, כמו שאמרו לי פעם, כן. 

וכפי שרבו המפרשים עד כמה דבקו בה' באותה שעה, איך אפשר לא ליפול בפח היצר עד באר שחת ממש, והוא מברך את ה', הכוונה הפוך, איך מפרש נוקב את שם ה' וחס ושלום עושה כך. לכן השאלה שלהם מהיכן יצא, דהיינו מה היתה הסיבה הראשונה אשר גרמה לו לזה שיגיע לירידה כה חמורה ונוראה מן המצב הגבוה שבו זכה להיות במעמד הר סיני. זה כמו שאנחנו אומרים על דרך השאלה, יכול להיות שהתחילו עם זה זה התחיל מפה, תגיד מה היציאה הזאת שלך, מה זה היציאה, בא עליו ביציאה אל תשאל, בא עליו ביציאה, איזה יציאה? מהיכן יצא? מבררים מאיפה המקור איך זה. 

התשובה היתה, רבי לוי אומר מעולמו יצא, ועיין בפירוש מתנות כהונה במדרש רבא שהביא בשם רבינו בחיי, וזה לשונו, ופירש מעולמו יצא דהיינו כי האדם עולם קטן. מעולמו יצא, אדם הוא עולם קטן אז הוא יצא מעולמו, כמו שאתה אומר יצא מדעתו. היינו האדם נקרא עולם קטן, ואם הוא יצא ממדרגת אדם נמצא שהוא יצא מעולמו. פירוש, כי לדברי רבי לוי אין כל צורך בהקדמות בכדי להגיע לירידה כזאת, בשביל להגיע לירידה כזאת לא צריך הקדמות, שכן האדם זקוק כל ימיו לשמירה מתמדת על מדרגתו, ואם הוא לא יעמוד תמיד על המשמר אז אינו בטוח במדרגה שהשיג, ועלול הוא לצאת ולאבד את עולמו בפתע פתאום כאשר היצר יתקיפנו, וזהו מעולמו יצא, שלא היה זהיר בשמירתו ויצא מעולמו ולכן ירד לבאר שחת. ז"א היציאה מעולמו לא מצריכה בכלל הקדמה סיבה מיוחדת או משהו, אי שמירה כראוי על מדרגה שאדם נמצא בה, יכולה להמית עליו אסון שיצא כבר מעולמו, שיאבד מדרגתו ויאבד זהותו וישתנה, קח דוגמא אדם כועס, אפילו שכינה אינה לנגד עיניו, אז הנה אתה רואה ביציאה קטנה בן אדם רק כעס בגלל הכבוד שלו, זהו, איבד הכל. בשניה אחת. כל הכועס אפילו נביא - נבואתו מסתלקת ממנו, חכמתו מסתלקת ממנו. אז אם אדם לא שומר על המדרגה, לרבי לוי פשיטא - יצא מעולמו. 

רבי ברכיה אומר, מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר, ז"א מספיק אומר רבי ברכיה רק ללגלג, ליצנות אחתה בכוחה לדחות מאה תוכחות, ואחד מדברי הליצנות הכי גרועים זה שליצן אומר על מישהו אחר שהוא ליצן. זה דבר שעוד לא נשמע כזה דבר, אבל זה ליצנות אמיתית. ובכוחה של ליצנות להוריד אדם מאגרא רמה לבירה עמיקתא, ואם יש באדם כח הליצנות והקלות, עלול הוא להתלוצץ גם על דבר שהוא למעלה מהשגתו, דבר שאינו מבין, ומפני מיעוט השגתו בו הוא מלגלג עליו. זה בד"כ נמצא אצל בעלי גאוה, שהם לא מבינים משהו הם מלגלגים, או כשמישהו אומר להם משהו והם לא הבינו אז הם מלגלגים, או שמישהו אמר להם משהו והם לא יודעים גם מלגלגים. בקיצור זה הכיסוי על מה שהם לא יודעים. 

וכן היה בלחם הפנים, כי באמת היה לחם הפנים חם, כי כסידורו כל סילוקו, איך ששמים אותו חם גם כשמסלקים אותו אחרי תשעה ימים הוא חם, והוא הליצן הזה המלגלג לא ידע את זה, אלא בין הישראלית מפני מיעוט השגתו לא הבין הדבר ולגלג על זה, וזה טבעו של המתלוצץ שאינו תולה החסרון בו אלא מוצא מקום להתלוצץ על אחרים. 

וכן מצינו בגמרא, מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, אז הוא נמצא ברשות שלו - רשות היחיד, ואת האבנים לא היה אוסף לתוך פח כמו שאנחנו אוספים פה, היה זורק ישר לרשות הרבים, לא לתוך מכולה, לרשות הרבים. מצא אותו חסיד אחד ואמר לו, ריקא, פעם היו מכנים ריקא, ראש ריק, ריק שבריקים, ריקא, אז מצא אותו החסיד ואמר לו ריקא, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך? הרשות שאתה נמצא בה היא רשות שאינה שלך, רשות הרבים היא הרשות שלך, למה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך? לגלג עליו, לגלג עליו. לימים נצרך למכור את שדהו, והיה מהלך באותה רשות הרבים ונכשל באותן אבנים, אמר יפה אמר לי אותו חסיד, אחרי שקיבל את החלעה הבין. על זה נאמר ולשטיא בכרמיזא, אתם יודעים מה זה ולשטיא בכרמיזא, שוטה כרמיזא זה אגרוף. רש"י פירש, לגלג עליו לא היה מכיר טעמו של דבר, כשלא מכירים את הטעם של מה שמדבר השני אז מלגלגים. 

זוהי דרכו של ריקא שאיננו מעמיק להבין טעמו של דבר, זה לבד מספיק לו בכדי שיגיע לחטא של מקלל, כי כח הליצנות הוא גדול עד כדי להביא לחטא החמור ביותר, להיות מקלל את ה'. 

והמתניתא אמרה, אז זה היה טעם שני של רבי ברכיה, עכשיו המתניתא אמרה בבית דינו של משה יצא מחויב עמד וגידף, כאן מוצאים אנו את היסוד של הרגשת הפגיעה בכבודו.

וידוע מאמרם ז"ל, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, כי כוחן של המידות הפועלות על האדם גדול הוא מאד, עד כדי כך שיכולות להביא את האדם להגיע עד למדרגת מובחר שבמובחר לעבירות החמורות ביותר עד כדי להיות מקלל את ה', זה כח המידות שפועלות באדם. ובאדם אפילו הכי גדול, ואפילו המובחר שבמובחרים יכול להגיע לעבירות החמורות ביותר עד כדי לקלל את ה'. בגלל מה, הקנאה התאוה והכבוד. מה לנו יותר מאחיתופל, שכל השואל אותו כאילו שואל באורים ותומים, אבל כשלא שמעו לעצה אחת שלו זה פגע לו בכבוד - הוא התאבד, ויחנק - חנק את עצמו. הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. והמן זה לא הוציא אותו מן העולם? אני חושב שזה הבן אדם שהצליח לצאת מן העולם בגובה הכי גבוה, ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, זה נקרא מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

ויש ללמוד משלשת הפירושים הללו מה שנוגע לעניננו, אמרנו שתמיד קמים מהלימוד צריך להסיק מסקנות ולהתחיל בביצוע. מה נוגע לענייננו? שישמור האדם את עצמו שלא תהיה לו ירידה מעולמו, שלא יגידו עליו יצא מעולמו, לשמור על המדרגה שלו, ויתרחק מן הליצנות ומן הקושיות על דברים גבוהים שאינו מבין בהם מפני מיעוט השגתו, אז תדע שאתה מוגבל, מה לעשות, לא הכל אתה מבין ותשאל. אל תמהר ללגלג, קודם כל תקשיב. והעיקר יעמול ויטרח על תיקון מידותיו. אז עיקר העיקרים זה לעמול ולטרוח על תיקון מידותיו. אז לשמור על עולמו ולהתרחק מן הליצנות ולתקן את המידות. 

וכן אנו מוצאים בגמרא, שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, רבי אלישע בן אבויה שנקרא רבי אלישע אחר, הוא היה רבו של רבי מאיר והוא יצא לתרבות רעה, ואחרי שיצא לתרבות רעה הוא שאל את רבי מאיר תלמידו, שאל אותו מה זה הכתוב "לא יערכנה זהב וזכוכית ומורתה כלי פז", אמר לו - אלו דברי תורה שקשים לקנותם ככלי זהב וככלי פז, ונוחים לאבדם ככלי זכוכית. אמר לו רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם אע"פ שסרח יש לו תקנה, אמר לו אף אתה חזור בך, אמר לו כבר שמעתי מאחורי הפרגוד, שובו בנים שובבים חוץ מאחר. לפי זה נשמע שכאילו הוא היה מוכן לחזור, רק הוא שמע שאומרים מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר, אז לכן הוא לא חוזר בו והוא נשאר בכפירתו. 

ובתוס' שם ד"ה שובו מביא מהירושלמי, שבעת שחלה אחר ורבי מאיר בא לבקרו, אמר לו חזור בך, אמר אי הדרנא מתקבלין, אם אני אחזור בתשובה יקבלו אותי? אמר ליה והא כתיב "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם", בכה אלישע ונפטר. אמר רבי מאיר, דומה שמתוך תשובה נפטר. למה? התוס' שם מביא מהירושלמי שכשהוא חלה אחר רבי מאיר בא לבקר, אמר לו חזור בך, לפני שהוא יפטר, אמר לו אם אני אחזור יקבלו אותי? אמר לו הרי כתוב, "תשב אנוש עד דכא" אפילו עד דכדוכה של נפש, "ותאמר שובו בני אדם", גם כשאדם הולך למות ברגע האחרון שובו בני אדם, בכה אלישע ונפטר. אולי יש פה רמז גם, אמר רבי מאיר, דומה שמתוך תשובה נפטר, למה? תסתכלו מה כתוב, בהתחלה כתוב כשחלה אחר, בסוף כתוב בכה אלישע ונפטר. אז הוא חזר להיות אלישע, כבר לא אחר. זה רמז כאילו, אבל רבי מאיר אמר דומה שמתוך תשובה נפטר. למה, כי הוא בכה בכל אופן, וגם מה פתאום אתה שואל שאלה מה יקבלו אותי, מה עם זה שאמרת שאתה שמעת שמעת מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר, אם שמעת מה השאלה שאתה אומר יקבלו אותי, איך יקבלו אותך אם שמעת? הרי שמעת שלא יקבלו אותך, אז מה אתה שואל עכשיו יקבלו אותי? אפשר לתרץ כמה תירוצים אבל תיכף נראה אם הוא יגיד משהו, אם לא אני אגיד. 

וביאור הענין כך הוא, כי בעת שרבי מאיר אמר לו את ההסבר על הפסוק "לא יערכנה זהב וזכוכית" שדברי תורה נח לאבדן ככלי זכוכית, רצה לומר לו בזה כי על האדם מוטל החיוב לעשות סייגים על דברי תורה שלא לאבד אותם, על זה הגיב אלישע ואמר, רבי עקיבא רבך, לא אמר כך. תלמיד חכם אע"פ שסרח יש לו תקנה, כך אמר אחר, ואם כן אין צורך לעשות גדרים וסייגים, כי אפילו אם יסרח גם כן יש לו תקנה, למה? כי תלמיד חכם אע"פ שסרח יש לו תקנה, כמו כלי זהב וזכוכית מחזירים אותם לכור ההיתוך ויוצאים מחדש, אז תמיד תלמיד חכם יש לו תקנה אפילו שסרח, אז למה צריך לעשות סייגים וגדרים? 

ועל כן השיב לו רבי מאיר שאם כך הוא הפשט, כמו שרבי עקיבא אומר, אם כן אף אתה חוזר בך, אם זה הפשט שאפילו תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה, אז תחזור בך. על זה כבר היה לאחר תירוץ, כבר שמעתי מאחורי הפרגוד. 

אבל בעת שחלה ורבי מאיר אמר לו חזור בך, שאל אחר אי הדרנא מתקבלין? אם אני אחזור יקבלו אותי? אז כבר לא אמר יותר ששמע מאחורי הפרגוד, אלא בכה ונפטר. ורבי מאיר אמר עליו, כמדומה שמתוך תשובה נפטר, למה הוסיף לשאול וגם האחרונים אם תועיל לו תשובה? והרי כבר שמע בפירוש מאחורי הפרגוד חוץ מאחר. 

דבר זה מוכיח לנו כי כל השאלות והספקות שיש לו לאדם על התורה הן נובעים כולם מסבך רצונותיו המנוגדים לתורה, הם יוצרים את השאלות והספקות, אבל בשעה שהוא רוצה באמת ורצונותיו רצויים, אז גם אם שומע בפירוש מאחורי הפרגוד, בכל זאת כל השערים נפתחים וכל החסרון הוא רק בו, מפני שאיננו רוצה באמת ומפני זה הוא נדחה. ז"א, שהוא אמר לו אף אתה חזור בך, אז הוא אמר לו אני שמעתי, אז אני שמעתי זה מה שרציתי לשמוע, איפה אני שמעתי שאתה כבר על ערש דוי ואין לך רצונות כבר, ועכשיו אתה רק רוצה להגיע הכי למעלה, איפה הרצון ההוא? איפה השמיעה ההיא? אין שמיעה כבר, אין שמעתי, למה? משום שאז מתבטלים כל הכוחות וכל הרצונות, ואז שואלים יקבלו אותי? כי הוא הבין שהוא הגזים, הוא הגזים מה שהוא עשה, הוא הגזים. אז אחד כזה אע"פ שהוא אמר את מה שאמר רבי עקיבא, שתלמיד חכם אע"פ שסרח יש לו תקנה, לפי גודל פשעיו היה קשה לו אפילו לעכל שיקבלו אותו, כי מה אתה שואל אם יקבלו אותך, הרי אתה בעצמך חידשת שרבי עקיבא אמר ככה, אז מה אתה שואל? 

אבל לפי מה שהוא ידע, ואיפה השמיעה מה ששמעת מאחורי הפרגוד, גם זה נעלם, למה זה נעלם - כי כבר אין רצונות. על זה אמרו חכמים, אם יאמר לך בעל הבית, כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, כל מה שיגיד לנו הקב"ה צריכים לעשות, אבל אם יגיד לך צא ממחיצתי, אני לא מקבל אותך בתשובה, אל תשמע אליו, גם אם הוא אומר זה רק נסיון לראות אם אתה תשמע או לא תשמע, אל תשמע לו. אל תשמע לו, כי התשובה פתוחה לכל, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם. 

ואם האדם איננו עושה סייגים וגדרים על דברי תורה שקנה, מה שאמר לו רבי מאיר, אפילו השיג אותם במחיר של קשיים מרובים, ומתוך מצב של קולות וברקים במעמד הר סיני, כמו המקלל, עלול הוא לאבדם ככלי זכוכית, כי דברי תורה קשה לקנותם, שכך הוא טבעם של דברים, שדברי תורה קשה לקנותם ככלי זהב, אבל בכל זאת נח לאבדם ככלי זכוכית, כי העיקר איננו רק קנין המעלות שהקניה שלהם היא קשה בגלל חשיבותם, אלא גם השמירה עליהם לאחר שמירתם צריכה להיות באותה החומרה והזהירות בגלל יוקר חשיבותן. אדם קנה יהלום, לקח לו הרבה זמן עד שהוא חסך חסך וקנה את היהלום, קנה, עכשיו יותר קשה, הוא עבר את הקניה, עכשיו שמירה כל החיים, תשמור שלא יגנבו את היהלום, עכשיו תשמור שלא יגנבו לך את היהלום. 

אונקלוס הגר אמר לאחד הגדודים שהוא גייר אותם, על המזוזה, כמה המזוזה חשובה, אה, כמה המזוזה חשובה. אה. שמלך בד"כ יש לו עבדים ששומרים עליו מבחוץ, והקב"ה שומר עלינו בחוץ ואנחנו בפנים. שדי - שומר דלתות ישראל. 

אנטונינוס נתן לרבי פעם מתנה אבן טובה, והוא החזיר לו רבי מזוזה, אז אנטוניוס אמר לו מה אתה מביא לי? זה נמכר בשוק בשתי שקל, מה אתה מביא לי כזה דבר? אני הבאתי לך יהלום כך וכך קראט, ואתה מביא לי זה? אומר לו מה אתה מסתכל על מחיר, אתה הבאת לי דבר שאני צריך לשמור עליו כל החיים שלי, ואני הבאתי לך דבר שישמור עליך כל החיים שלך. אז ז"א, בן אדם צריך להבין, יש דברים שקשה לקנותם, קשה, זהב קשה, אבל אפשר לאבד אותם בקלי קלות כמו זכוכית, ככה דברי תורה אדם יכול להשיג. תראה אדם תלמיד חכם הכל, רק שתה קצת יותר מרביעית יין, טרנק איבד את הכל, נשתטה כמו כולם. כמו כל המסטולים. רק אצלו זה יותר גנאי, שיכור כרוני מכירים יודעים מה מצפים ממנו, אבל תלמיד חכם שמשתכר, ומשתטה, נח ויתגל מתוך אהלו, יבבי, נח, פש פרשת נח, כל העולם קורא כל שנה שנח התגלגל והיה מגולה בתוך האהל שלו בגלל ששתה יין, איזה בושות. 

הסברנו לפני כמה שיעורים דוגמא על זה, שהיה רב שרקד במסיבה מתוך שכרות, והגיע הביתה ואשתו אמרה איזה בושות עשית לה, וזה וזה, מה קרה אז היא סיפרה לו כל העיר מדברת, שאתה רקדת ועשית פוזות של משוגע על השולחן עלית ורקדת ככה וזה, זה בושות, אז הוא לא יצא חודשים מהבית. אחרי חודש בלילה הוא הלך ככה לראות אם שכחו או לא, פתאום הוא רואה איזה פוטו תמונה של אחד על השולחן וזה, הוא מסתכל מקרוב ורואה שזה הוא מצולם, יבבי, עכשיו פעם ראשונה הוא רואה, אמר לאשתו עוברים דירה, עברו לעיר אחרת, יוצא שמה לטייל, פתאום רואה עוד תמונה שתי מטר על שתי מטר שלו, אמר עוזבים את הארץ, הגיע לחו"ל הוא רואה ספר בשדה התעופה, מי בתמונה הוא בתמונה, יבבי, אמר בשויץ, הגיע לשוייץ בדיוק יש כנס נגד אלכוהול, מי נמצא שם - הוא נמצא, איפה הוא הולך בכל העולם תמונה שלו מופיעה, כאילו אין מישהו אחר. האם דבר כזה יכול להיות שאחד יקבל כזה פרסום? זה נח. פעם אחת הוא עשה ויתגל בתוך אהלו, כל העולם תמונה, כל העולם, דורות על גבי דורות קוראים כל שנה פרשת נח מחדש איך הוא נפגע ומה היה. 

אז יש דברים שאפשר לקנות אותם הרבה זמן, בהתחלה כתוב עליו איש צדיק, ובסוף איך הוא מסיים - איש האדמה. יבבי. למה הוא נטע כרם שורות שורות, רבן אומר בגלל השורות שורות איי, נהיה איש האדמה, ירד ממדרגת איש צדיק למדרגת איש האדמה. אז אפשר לאבד הכל בשניה. אז צריך לשמור, צריך לעשות סייגים וגדרים, כמו שאמר רבי מאיר. לכן פחדו חכמים, איך רבי מאיר, שאלו אותו איך רבי מאיר לומד ממנו מאלישע אחר, אז אמרו רבי מאיר שני, הוא שונה מכל החכמים והכל, הוא יכול לשמור שהוא יכול לקחת רימון תוכו אכל וקליפתו זרק. את הקליפה שהיה לאחר הוא זרק והוא לקח את התוך, את הברירה הזאת יודע לעשות רק רבי מאיר ואין היתר לאף אחד. 

אז לכן רואים מפה שהמקלל יצא מעולמו, המקלל לגלגל והמקלל לא שמר על סייגים וגדרים ולא תיקן את המידות, ואם מזלזל האדם בשמירתם קל לו מאד לאבדם. 

אם כן המקום יתן חלקנו עם הקונים והשומרים מעלת התורה, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, לעלות בהר ה' זה קשה מאד, אבל עוד יותר קשה לעמוד בקיומו בהר ה'. עלה ראש הפסגה, נו תעלה, להתייצב אבל, תהיה יציב שם, לא לרדת מהמדרגה, לעלות ולא לרדת. זה המשימה. ופה נכשל בן הישראלית ויש עליו פרשה כמו נח, כל העולם יודע שהוא יצא מדעתו, שהוא היה מלגלגל וליצן, ושהוא לא תיקן את המידות, ולכן זה דינו. סקילה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה...