הרב ליאור גלזר בעצרת ה30 לרבנית רומיה יצחק ע"ה ובשבעה לרב זכריה יצחק ע"ה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזר השם יתברך.

פשוט

רבנים הגאונים,

מזכי הרבים,

משפחת יצחק,

הרב הגאון, ידידי וחביבי הרב, אזניחא,

כל הקהל הקדוש,

מורי ורבותי,

נמצאים עכשיו

בניחום אבלים

של אחד מהגדולים של המחזירים בתשובה

הגדול שבהם,

מבחינת המניין של הבעלי תשובה של האדם של כוח ההשפעה.

וכידוע,

מפורסם שבתורה הקדושה אין מתנות,

ואיש את קודשיו לא יהיה.

אדם לא זורה סתם ככה על המתנות. הגמרא מפורסמת במסכת שבת,

שאדם שמכבד רבנן, אדם שאוהב רבנן,

זוכה לחתנים ובנים רבנן, כמו שאומרת הגמרא.

הגמרא בשבת כג,

וגם בכא הגמרא שם דנה,

שכחנו ברסת מר ג', תרשע א',

שאדם שרגיל בנר זוכה לבנים ותלמידים חכמים,

שנאמר כי נר מזווה ותורה אור,

האור מהיר בבית שלו.

מביאים את הנקודה המפורסמת,

שהיצר הרע נותן לאדם לעשות כל מה שהוא רוצה.

אם אדם רוצה עכשיו לתפוס פתאום איזה גלגולי שלג,

היצר רע לא מונע בעדו.

אתה יכול לראות אנשים שרחוקים מכל דת ודין,

אבל ברגע שיש איזה מקובל אחד שצורק רבי זי,

פעם הייתי באיזה

כולל, ככה שעשו תיקון שובבים,

והרב שם עמד ואמר להם, רבי זי,

בשבוע הבא לא כאן, בשבוע הבא בחרמון,

ההר הטוב הזה בלבנון,

היית רוצה כולם עם אש בעיניים, אנשים רחוקים מידת ודין,

היית אש בעיניים, קיצים יוצאים להם של התלהבות בעיניים.

למה? גלגולי שלג?

היי, אבל אתה, כל הנשמה שלך מגולגלת בשלג. מה עכשיו יעזור לך השלג אם האשורת עוד הקור? לא משנה אם אכפת לך.

העיקר שיעשה משהו כמו שנביא המשתברה בתקופה הינה,

שכל סיגוב שהאדם עושה את זה טוב לו, רבה אמורת המטהרת הקודש,

שכל סיגוב בעולם הזה, אחי, ככה אומר,

יעזור לך המון בעולם הבא.

כל סיגוב קל וקטן, הגברה מדברת על זה, ובייחוד

רבותינו בעלי החסידות, שכל דבר ודבר שאדם יתענה,

יכול לחסוך ממנו

המון המון צעדים בעולם הבא.

ולידוע, מוריי ורבותיי, השים כי אין עצר נותן הכול.

תעשה מה שבא לך, עוצר גלגולי שלג?

תעשה גלגולי שלג.

גם בתשומות ותעניות, אני אישית,

יש לי איזה משהו פסיכולוגי,

לכן גם כשהרב עשה את המבצע הגדול של הרבה יום תענית,

אז אני קורא, מפעלתי הסטרקתי ואני פעם ישבתי עם הרב ואמר לי זה קל קל קל מאוד קל מאוד.

אני לא מסוגל, אני קם הבוקר, אני רק חושב שאין קפה, אבריך בלי קפה. זה לא אבריך נקרא היום, כן?

אבריך בלי קפה, בלי איזה פעמיים שלוש

טוב, זה כבר נהיה חובה.

כפריים בהתחלה אמר, טוב לשתות קפה. אחרי זה כבר עבר, כשהכפריים אמר, חובה לשתות קפה.

ואתם יודעים, עוד דור הבא, כשתפרסם לכפריים, יגידו מי שלא שותה קווים חלב, זה לא יהודי,

כנראה, כן, כבר יצאו עליו פצ'קווילים, מי שלא שותה.

אבל,

יצר רע יכול לתת לך לעשות מה שאתה רוצה.

קשרים על יפעים אנשים, הרב, תשמע, כך וכך,

עבירה פלונית, עבירה אלמונית, מה הרב אומר, מה שהרב יגיד,

איזה סכום שהרב ינקוב, עד 300 שקל.

הוא נזהר, הוא פוחד שלא יצא לעוד אחד,

יגידו, תשמע, תביא לי מניה.

אבל ברעיון,

מה שהרב ינקוט עליי, אני לוקח.

מה שהרב ינקוט, אני לוקח.

טוב, אז אומר לי, הרב, אני מוכן, זה היה בשובבים בשנה שעברה.

חברי חד באמת הרגישו ככה,

חרג בלשון הרע,

וידוע מה שהוא אומר, שאוהלים קטנים מחבלים, קמים החפצרים, כתב,

שיסגרו שבעים ישיבות ולא לשון הרע אחד. הוא שמע את זה, הוא נרעד.

התחלנו פעם בשיעור של הרב יצריים.

רק התחלתי עם הלאווים של הרב יצריים, כמה לאווים, 17 לאווים שאדם עונה.

אמרו לי, הרב, אם אפשר לעבור נושא, כי אין לנו קצת חיות בבית.

עד עכשיו חשבנו שאנחנו יהודים, ראינו שבפי הרב יצריים,

כנראה שאנחנו לא בגדר היהודים.

מה, כמה לאווים, אדם עובר על דבר אחד, לא תישא השם עכשיו, לא תאכי בעמך,

לא תחיילו את שם אלוקיכם, כמה דברים, לאווים, רק לאווים, עוד לא התחלנו דעשים, רק לאווים.

בקיצור, מורי ורבותיי, אז הוא אמר לי הרב, אני מוכן, כל השובבים,

בן אדם פשוט מהשורה,

כל השובבים תעניד, אני מוכן הרב, גם תעניד דיבור וגם תעניד זה. אמרתי לו בהתחלה תעשה תעניד דיבור,

גאון מפורסם, מעלים לתרופה,

שזה יותר טוב מכל הסיגופים, והמשטרה ברורה מביאה את זה בכמה מקומות, שהתעניד דיבור הוא דבר גדול מאוד.

מה לי הרב אני מוכן אם אתה אומר גם זה וגם זה אני מוכן.

טוב, שאלתי אותו, תגיד לי, מה עם תורה בהתמדה?

הוא אמר, קשה ללמוד. קשה ללמוד. עץ הרע תופס את האדם דווקא בדבר שהוא נוגע וידוע. בראתי עץ הרע רע,

בראתי לו תורת תבלין.

מורי ורבותיי, לכן

כשאדם בא בבית האבל, ואדם ניגש כאן לבית האבל,

אי אפשר שלא להזכיר את הגמרא בשבת גב'

הגמרא המבורסמת, אמר רבי אלעזר

אמר לתלמידים שלו שוב יום אחד לפני מידתך

אמרו לו תלמידיו רבנו, וכי אדם יודע מתי ייפטר?

כי אדם יודע מטה אמות, איך אדם יכול לדעת קיציו?

אמר להם, אדרבה ואדרבה, לכן אני אומר,

כל יום אדם יעשה תשובה שנאמר וחולק, ובגדר הלבנים,

ושמן על אושרה לא יחסר.

ואז הביא להם את המשל המפורסם,

והמשל הזה מפורסם ונוקב, ונחזור עליו במהירות.

אמר להם משל למלך

שעשה סעודה וזימן את כל קרוביו ואוהביו.

המלך עשה סעודה וזימן את כל הקרובים.

אמר למלך לקרובים,

אני עושה סעודה גדולה בלי שעה, בלי זמן עקוב.

כולם מוזמנים לסעודה הזאת.

אומרת הגמרא, איי, איי, איי, איי,

פיקחים שבהם קישטו עצמם.

אומרת הגמרא, וביניהם פיקחים,

המלך עושה סעודה, לא תדע מתי יקרא.

התקשר לבעל הבית באוסן, לא מגיע יום.

למה לא מגיע? מה יש?

המלך שלי עושה סעודה,

לא נעים לי לא להגיע.

הוא אמר איזה שעה, הוא לא נקם שעה.

אמר, אז תבוא, אתה יודע, שעתיים,

איזה כמה, כמה זמן, תעשה קצת כסף, אתה יודע,

time is money.

אמר לו, כן, אבל אתה יודע, הרבי בונוביץ' אמר,

time is money, אבל money is time, גם זה נכון שזמן זה כסף,

אבל גם כסף זה זמן, אתה לוקח את הזמן של התורה.

אמר לו, טוב, אתה לא בא, אני מוריד לך מהמשכורת.

ואם זה אברך שלא מגיע,

אז מורידים לו מה זה, יש כל אחד עשינו בקירת הרצוג, הוא עכשיו עשה הנהגה. מה ההנהגה?

בפעילה אחת, שבע וחצי שקל יורד.

כן, מי שאומר בוקר טוב, ארבע עשרה שקל.

בא בצהריים, צהריים טובים, עוד ארבע עשרה תוריד. מה יישאר בסוף החודש?

כן, אולי רק הדתות, רק שלא יקחו להם הדתות,

רק שהדתות יוצאו עכשיו רואות כל דברות האלה.

ככה עשה הכולל. בן אדם יתברח לו איזה מירת כזה,

תרשום לך, שבע וחצי שקל. עכשיו, בסוף החודש, הראש כולל אומר לו, תשבע. כאן אמרת שלום,

פעם אמרת בוקר טוב,

פעם אמרת את ספרת הבא, יאללה, זה בארמית, נעשה לך הנחה, ארבע שקל בבוקר הזה.

אפשר ככה להתחשב בך.

בקיצור, מורי ורבותי,

אמר לבעל הבית, אני לא מגיע,

לא בא, לא היה זור שום דבר.

מורי ורבותי, באמת הוא לא הגיע,

אלא היה הפיקחים שבהם.

אומרת הגמרא, קישטו עצמם ובאו ליד ארמון המלך.

שם את הבושם, שם דורדורנט,

שם חליפה יפה והגיעה. כן, גם דורדורנט מותר על פי ההלכה. כן, יש כאלה שעדיין תקועים וחושבים שיש בעיה לשים דורדורנט.

יש חלק מהחסידים שמחמירים לשים דורדורנט בלי ריח.

כן, כאילו שזה יהיה רק להוקמה ולא לעברויה. יש להוקמה בסוגיה, כן,

בשוויץ ויש לעברויה.

יש כאילו רק למנוע את הזהב ויש תכל'ס, שאתה גירעון גם אריח טוב.

כן, אנחנו הונהגנו בישיבה כמה שיותר לשים מפרט אדם שעוסק עם ציבור,

אין בזה שום בעיה.

לכבוד המלך, חליפה מיוחדת.

כל אחד שם את החליפה, אלה שמו את השטריימל, עם האור שפן,

כל אחד ואחד, בלי שעטנץ כמובן, כל אחד ואחד יסתדר, ויגיע למלך.

אומרת הגמרא, ישבו בפתח ארמון המלך.

אומרת הגמרא, אבל היה גם שם טיפשים שבהם.

אומרת הגמרא, טיפשים שבהם אמרו, חבל, הפסידו עם עבודה, חבל.

כל רגע ורגע בעבודה זה עוד שקל ועוד כסף,

עוד קללה של בזעת הברח תוך הלחם, קל בעיניך הקללה,

אז הוא הולך עוד קללה להתקלל קיצור מוריי ורבותיי הטיפשים שבהם

הלכו למלאכתן

ואז המלך פתח את השערים, מוריי ורבותיי, אומרת הגמרא,

היי הפיקחים שבהם נכנסו מקישתים לארמון המלך,

המלך מריח אותם, השתבח שמולעד,

איזה בוסם שמת לכבודי.

מה לא כבוד המלך, זה ז'אנק פול ווטייר, רק מה שמשבחה קניתי, עם זיעה של סוס, וגם זיעה של סוס, וגם זיעה של עכבה, חירבו את זה ביחד,

רק לכבוד המלך.

אמר לו, משהו משהו, עולמו, דזיובי,

תודה רבה, והחליפה מאיפה?

אמר לו, אדוני, תפרתי את החליפה הזאת,

ממש, שו״, כנגד שם ה',

כנגד עין הרעתי לכבודך. אמר לו, תודה רבה,

אבל יש עוד ארבעה שהם צריכים לבוא, איפה הם?

אמר לו, שלא תדע, כבוד המלך,

הם ברפת.

אמר לו, מה ברפת?

אני קראתי לסעודה, אמרו לו, כן, אמרו, אולי שתכנו את המפרום, את הסלטים,

ייקח אולי זמן.

וואי ורבותי, והמלך אמר לקרוא להם מיד, והם יתחננו רק עם מקלחת קטנה, רק עם מקלחת קטנה.

הם יתחננו רוצים רק דוש קטן. אתה יודע מה, גם מקווה בלי מקלחת. אבל מי שבשרד הבריאות אוסר, אבל מוכן, מקווה בלי מקלחת, רק לא להגיע ככה עם הרפת.

אבל הם יצאו דחופים מדבר המלך,

שיש בה קריאה מהמלך, אתה חייב לרוץ, אתה חייב להגיע.

וואי ורבותי, אומרת הגמרא,

הטיפשים שבהם נכנסים מנוולים,

הגיע לארמון מנוול, ואז הגמרא שם מביאה גדול,

נתן להם שם באמת לאכול עם צלחות ריקות גדול.

הרי רבותינו בעלי המוסר בהסבר הפשוט של הגמרא, אז תקלו בלב אליהו וברבי אלופיאן.

המלך זה בורא עולם.

המלך עתיד לעשות סעודה לכל אחד ואחד מאיתנו לעתיד לבוא.

פקרים שבהם קישטו עצמם.

מה הקישוטים שהאדם יכול לקשה עצמו לכבוד המלך?

אומר רבנו רבי נחמן בברסלב, בנקודותי מוהרן,

וגם בשבחי ההרן, וגם בבולת הצדיק, וכל מיני מקומות שהרבי נחמן דיבר עליהם עם התלמידים,

גם בחיי מוהרן.

מה נקרא קישוטים נסלה, כמו שירה שמביאים?

מה זה נקרא קישוטים נסלה?

אמרי ורבותי, מרבי נחמן בברסלב, שהאדם לומד תורה,

שהאדם קורא פרקי משנה,

כל דף ודף שהוא לומד נעשה בעולם הבא.

פח, מגן, כשהעץ הרע יורה עליו ריצים זה חוזר כנגדו.

נעשה כנגדו פח ומגן, עד כדי כך.

אומר רבי נחמן, זה נקרא קישוטין.

אדם מגיע לשמיים,

אומר ברור העולם, אני רואה מסרת חגיגה,

אני רואה מסרת ביצה,

אני רואה מגינים, אני רואה קישוטין.

כמה שכר יש לאותו אחד, אין לו ראתה אלוקים זו אולי דרך הגמורה אומרת,

כל הנביאים לא נתנבו אלא לא עושה ברקמטיה לתלמיד רחם

לאדם שעוזר לתלמיד רחם,

ואתה לתלמיד רחם בעצמו, אין לו ראתי אלוקים זולתך,

נפשך הם בשער ד' בשער התורה כידוע,

שכל דיבור ודיבור של אדם המהימן נשתתל באורייתא,

קודשא בריך הוא נשיק לה, הנביא את הצוהר המפורסם ברשת בראשית,

קודשא בריך הוא נשיק לה, וגב יפלה ואת תירלה,

ומטיס אותה בשבעים עולמות,

וצועק בקולי קולות,

אתה בני בכורי ישראל אשר בך יתפאר זה נקרא מקושד לכבוד המלך.

אלמורי ורבותי הטיפשים שבהם נכנסו מנו בלים.

אדם שלא לומד תורה, הבושה שתאכז אותו.

כותב הגאון הצדיק רבי אהרון רטה מאמר מרדך ושבנם,

שזה כמו שבא רב לדרוש, אני ממחיש את רב אהרון רטה,

בא לדרוש עם פרק יפה,

עם זקן טוב, פאות, אבל בלי כיפה. תארו לכם עכשיו נכנס פה רב,

זקן, פאות וזה, נעליים יפות, אבל כיפה אין לו. אומרים לו, רק שים כיפה, הוא אומר, לא, זה לוק חדש.

זה רבנים חדשים, שנות אלפיים.

כן, משהו חדש, בלי כיפה. זה לא מתאים, זה נראה מצחיק.

אומר רב רב ראון רטה, בשמים סופרים את הימים של האדם.

ויום שהאדם לא למד תורה, ומנפש חיים, חבל שקמת בבוקר.

טוב לו שנפחשו לטו על פניו,

חבל שהתורדת באותו יום, ארידו חושבנה. האדם מתבייש,

הלבוש של אותו היום חסר לך.

מורי ורבותי ולכן, שבאים כאן

ורואים מה זה אסוף כל האדם,

סבדיה ספידונה דקווריה גבירונה,

כל אחד ואחד, אם לא נותן את המוסר הזה אליו,

יגיע היום שגם אני אבוא למלך,

ולא צריך לפחד מזה, סגולה לחשוב על זה,

סגולה לאיכות הימים, לחשוב על יום המיטה.

כל יום האדם מזכיר לי יום המוות, מה אני אשיב לבוראי?

ותמיד,

כשמגיעים ביום הכיפורים לחיי לתשוקתי,

אי-אפשר שלא להתרגש, כל אחד ואחד מתרגש במקום שבכיפור וראש שנה, ידע רבנו אריזל,

הוא אומר שמי שלא בוכה ביום ראש שנה וביום הכיפורים,

כנראה שהנשמה שלו לא טהורה, כנראה שהנשמה שלו פגומה,

רחמנא ליצלן,

אז איפה לבכות?

אז יש אחד בוכה במוסף, מי יחיה, מי ימות,

מי בקיצור, מי במים, מי באש,

יש אחד בונתני תוקף, של רבי עמל בגינצא.

רבי נורי ורבותי,

קבוע,

לך אעמוד נגדך ארום ומה תהיה משובתי.

אדם יגיע למלך,

מה הבאת לי בעולם?

מה עשית לי? נתת לך חיים? פרנסה, זה לא פשוט בכלל.

סיבוב אחד בתל השומר בפליליסון, אתה רואה שהאוויר שאתה נושם, זה לא דבר מובן מאליו.

אתה רואה שהוא עולר ברגלך,

מנענע ידך, העיניים צורפות לך לפעמך.

זה לא בא ברגל, זה לא בא ביד.

אתה יכול להבין שזה ניסי ניסים כל רגע.

התאמצתי כביכול לתת לך,

מה התאבת לי אומר אני מעשי למלך לשוני הצופר מהיר.

איך אפשר לדעת אם אדם מעשיו למלך,

אם הלשון שלו מדברת תמיד דברי תורה הצופר מהיר.

ואז האדם זוכה ליפיופית מבני אדם וצעק רן בשפתותיך אבל עם אדם דנים את התיק שלו והכל נרשם.

שניים שלושים עוסקים בתורה.

הקדוש ברוך הוא כותב להם, קובע להם סחר שנאמר והקשיב השם ישמעם

וייכתב בספר זיכרון לפניו לראה השם חושבי שמו אומר הפרט כלווינשטיין.

כותבים לבן אדם את כל השטויות שהוא דיבך כל החיים

גם באמצע הלימוד וגם אחר כך, מה תשיב למלך?

מה תענה למלך, רבי ישאי, ביטול תורה?

בורא עולם וסלח על עבודת שרה, גילוי עוד שבור דמים ועצור לו ויתר.

להגיד לך שזה הנשק הגדול

ושהאדם באמת מחובר לתורה אי אפשר אחרת,

שהאדם מחובר לתורה הוא מבין שזה הנשק, לכן נמצא מוכן לתת לבן אדם הכול,

העיקר תורה אל תלמד.

אומרים שהיה גאון צדיק,

כולם הכירו אותו בירושלים לוורוד הרב יוסף וולטוך הוא סיפר פעם סיפור שהיה עם הרב ווסנר

ועם רבי מאיר אבוחצירא הם היו בקשרים טובים הרב ווסנר והרבים מאיר אבוחצירא היו בקשרים מאוד מאוד טובים אז אתם יודעים הרב ווסנר הוא מצאצאים של תלמידי החטב סופר כידוע הוא מזכיר את זה הרבה בשביל שבט הלוי ועוד הוא מזכיר הרבה את החטב סופר ובדרך כלל הרב ווסנר גם כשהוא רוצה להחמיר איזה חומרה

שבדרך כלל הרב אוזנר יש לו הרבה חוברות,

אבל ברגע שהוא רואה שהחתם סופר הסתייג,

הרב אוזנר כותב, ראוי,

טוב, הוא לא יטוב לך להחמיר.

למה?

חתם סופר זה מורו ורבו. כן, הוא קיבל את זה ככה מהדורות,

לא עושה שום דבר אחר חוץ מחתם סופר.

פעם אחת נפגש הרב אוזנר עם רמי רב אורצירא,

ורמי רב אורצירא אמר לו, תגיד לי משהו, איזה וורד יפה.

אמר לו, אני אגיד לך איזה תשובה בהלכה.

ואז התחיל להרביץ התשובות בהלכה של החתם סופר, אחת אחרי השנייה,

תשובה אחרי תשובה,

שהחתם סופר, תשובה אחרי תשובה.

אלוהים יהודה חתם סופר, בעיון,

אמר הרבה פעמים שבת הרב יצוג יוסף, הוא אומר לאבא שלו, הרב עובדיה,

שאומר שיש לו שתי ספרים שהוא בקיא בהם הכי הרבה,

נודע ביהודה והחתם סופר. הרב בקיא בהרבה ספרי האחרונים,

אבל הספרים הכי חזקים של הרב עובדיה באחרונים זה החתם סופר נודע ביהודה.

כן, מי שלמד נידה פעם, מי שלמד איסור והיתר,

רואה שיש עבודת ארוך,

יש סדרי טהרה, ארוך,

לפעמים אתה רואה בתשובה ברוך עובדיה,

ואין סדרי טהרה ודוק.

הוודוק הזה, אנשים חושבים, סתם מסתכל, ראה שיש דיבור הזה על הוודוק.

הוא אומר, הוא עבר על כל התשובה ודייק בה,

הרב רוזנר גם, חתם סופר אצלו, שגור על הלשון.

אומרים שאי אפשר לתפוס את הרב רוזנר בחתם סופר כי הוא זה, שגור על לשונו.

אז בקיצור, הגיע הרב מאיר אבו חצירא והוא אמר לו, אני אגיד לך,

יש תשובה אחת של החתם סופר לגבי קידושים, אני זוכר טוב, גם פטרי תשובה מביא סימן מב' באבן עזר, ופטרי תשובה לגבי אישה,

עוסקים באותו עניין בקידושים, על הגמרא מסרט קידושים נפי עמוד א'

ודף עמוד א', לגבי עוסקים באותו עניין.

שם החתם סופר מביא איזה מקרה ביידיש,

שאומר שהחתן ראה את העדים,

בואו תראו שאני מקדש אותה,

ושם יש לשון כן אתם רואים זוגי זוג לי אתם רואים אני אומר לי הרי את מקודשת לי הוא לא אמר לי הוא אמר הרי את מקודשת

והוא לא אמר לי אמרו לו העדים מיידיש זוג לי תגיד לי והוא לא אמר לי הוא אומר לי לי לי לי לי לי לי לי לא שום דבר

ואז החתם סופר הביא שם תשובה עופר מכאן ועופר מכאן ולוקח מכאן ומכאן תשובה רצינית של חתם סופר.

אמר הרב אורצירא ואמר לו אני מכיר את התשובה הזאת

הוא עולה אחריו בקיר מרוקאי ויידיש

יש לו אולי בראשי איך יכול להיות, אבל איך יכול להיות? יש לי חבר תימני,

יש לי חבר בכולל תימני, הוא היה באמריקה,

הוא יודע שלוש שפות, אנגלית,

תימנית וערבית, כמה שפות, עברית כמובן לשון הקודש,

ערבית עם התימני ביחד יודע,

אנגלית, יהודיה ויידיש, ארבע שפות.

טוב, הוא היה בחוץ לארץ,

הוא רצה לשים את הילדים ליד הבית, אבל זה היה חסידות בובוב.

טוב, עכשיו תימני רוצים להיכנס לבובוב, כן,

אולי באבובים ישלחו אותו, אבל לא בבובוב.

בקיצר, על המעיס הרבי עיסאי, רוצה להיכנס.

אז הוא אמר, אם אני אבוא אליהם ואגיד להם, תשמעו, חבר'ה, אני רוצה להכניס את הילד שלי,

אז הם ישמעו ככה את זה, לא ייכנס הילד. יגידו, תשמע, אין מקום,

אולי שבעזרת השם יתפנה שלא יהיה שרת בה וזה, אולי ניקח,

אבל אין מקום ברעיון.

הוא נתן להם יידיש רעותה, הוא יודע לדבר יידיש, הוא גם חקיין גדול.

הוא יודע לדבר יידיש, נתן להם יידיש,

כן, כן, הוא נותן להם כל מיני שמות,

קייני יש אתגר מספרינדן, דבר איתו.

יו, יו, קים, קים עיניי, קים בוא.

אמרו לו, אין שום בעיה, האם קים?

הגיע אליו,

אומר לו, כן, תגיד לי, איפה זה דיברת איתו?

הוא אומר, לפניך כפרה, אני כאן לפניך.

טוב, הוא נכנס, מה יגידו? עכשיו, לא, מה זה גזענות לשמה, מול הפנים לאתון.

אם סיבבת את איזה גרמה, גרמה בתימנים פתור.

אבל איפה זה משהו אחר.

בקיצור, רבי ישראל, לפי העניין,

אמר לו, הבנתי, התקבלת.

הרמי רב אבוחצירא, הוא אומר לרב עוזר, אני מכיר את התשובה הזאת.

מכיר אותה, ידוע.

אמר לו, כן, תגיד את התשובה.

אמר לו רמי רב אבוחצירא, מילה היא מילה ביידיש. אמר, טוב, אולי ככה שאימם לך,

אז קראת קצת יידיש, ללמוד שפה.

אבל מה אומר חטב סופר?

פירש לו מילה מילה ביידיש.

טוב, מה לא חטב סופר אם ככה?

אני מדבר איתך ביידיש. למה, הדיוק של האסטרסידים

מדברים רק יידיש, וזה מלכתחילה. למה לשון הקודש תשאיר לתורה?

מדברים יידיש, ולמה אומרים שבשפה העברית, מה שהגיע הוא רב לזר, כן, רב לזר, חס שלום,

הגיע אליעזר בן קליפטה, הגיע לשמה

ושיבש את השפה והכניס כל מיני מילים לא רציניות בשפה.

לכן ראיתי מיטב של הרב בפרמישלן, הוא כותב לא להשתמש יותר בשפה של העברית.

להשתמש רק בשפה היידיש.

תורה, עירת שמיים, תלמוד, עניינים, זה עברית.

אבל שאר הדברים לא, אפילו שבאים לתי שלו ספרדים וכל זה, הוא לא מחליף.

פעם דיברו איתו, אמרו לו, הרב,

מגיעים הרבה ספרדים, רוצים לשמוע איזה דבר צורה מהרב, והוא מדבר לפידים, שמכיר את הרב בפרמישלן,

לפידים יהלוכו, הבן אדם הזה זה אריה שבחבורה,

יש לו לפידים זיקים, זה קיקוי דה נור יוצאים לו מהפה.

והוא לא מוכן. למה אצלו היידיש, רק כשהוא מקבל קהל, זה לשמוע את צרתם של עם ישראל,

הוא מדבר עברית.

והוא מדבר עברית ראותה, אין לי בעיה עם העברית, אבל ככה רק יידיש. למה?

הוא אומר שהשפה העברית יכולה לקלקל את הנשמה של האדם. לכן, הידיש שידברו יידיש. הרב עוזר אמר לי ככה, אני מדבר עם רבי עוצר היידיש.

התחיל לדבר איתו,

אמר לו, אומר רבי עוצר השכונדה,

מדבר איתי רגיל.

אמר לו, אבל אמרת שאתה יודע יידיש.

הוא אומר, זו תשובה שלך, אתה סופר.

הוא אומר, אתה יודע יידיש שלא יודע יידיש.

הוא אומר, כשרוצים ללמוד תורה, יודעים כל השפות.

אהבה לתורה, לא יודע איך הבנתי, חיברתי מילה כאן, מילה כאן, מילה כאן,

הבנתי מילה, מילה, מה זה היידיש, אהבה לתורה, שאוהבים משהו, רוצים הכול,

שכבר מפורסמת, עשרת ברכות,

רב,

ת״ו עמוד א', י״ד עמוד א', למטה, תסתכלו שם, הגמרא אומרת,

רב שהיה יוצא מדי בדשא, היה נכנס,

שהיה מסיים את תפילתו, היה אומר,

תן לנו חיים של שלום, חיים של שלום,

חיים שתהיה בנו אהבת תורה ויראת שמים,

תמיד היתה לי קושייה, מה זה אהבת תורה ועבירת שמים?

הרבה אנשים אוהבים תורה.

הרב,

אין כמו הרבנים בעולם, קדוש עליון הרב,

תודה רבה,

בואו לא לומד מלה אחת. אז מה,

רב מתפלל, ריבונו של עולם, זכה לי שתהיה לי אהבת תורה ועבירת שמים?

אדם, אהבת תורה יש לאנשים פשוטים גם,

אנחנו רוצים תורה, למה רב לא יתפלל,

ריבונו של עולם, זכה אותי שתהיה לי תורה ועבירת שמים,

שלידע את כל השס,

שר והפוך, הוא ידע פשוט, חיים מתים, כמו שכותב מרן אחידה בשם הגדולים,

שכל אחד שכתוב בש״ס ודאי שהיה מחיים מתים.

אבל למה הוא מבקש אהבת תורה? תן לי אהבת תורה ויראת שמיים.

תגיד לי פשט, אני רוצה תורה אמיתית ויראת שמיים. מה זה אהבת תורה?

תשובה מוריי ורבותיי, שבן אדם אוהב משהו.

אומר הרב בן ציון,

כשאני הייתי הולך פעם לעשות סידורים,

הייתי שומע את האברכים מנגנים בלימוד במרפסת,

הייתי אומר לאשתי, אני כבר מגיע חותר למרפסת ולומד.

הרב חיים רבי, ראש הישיבה שלי, תמיד היה אומר שגדולי הדור יש להם התקפת ש״ס.

כמו שרדיו של התקפה של אסתמה, יש רדיו של התקפת ש״ס.

כן, נמצא פתאום באיזה מקום,

כן, הם באים מספרים על הרבשך,

כשהרבשך נעלם פעם באיזה פגישה שהייתה שם בדגל התורה,

הרבשך וזה, נעלם להם. אז שאלו את הרבשך, מה קרה?

אומר, הרגשתי כבר שאין לי אוויר.

אמרו, הרב לא מרגיש טוב, לא מרגיש טוב, אבל הרגשתי שבלי הבעיה ורוב ואני כבר אין לי אוויר. הייתי חייב להיכנס, לתבוס איזה גמרא קטנה.

חצי שעה, אני חושב שיהיה לי, הסברנו עוד עשר דקות לדבר.

כאן היה בורח להם,

רבן גודלר פעם אחת באמצע הישיבה של הבד וזה,

אמר להם רבי סייאנר, אני מוכרח ללכת, מחכים לי.

טוב, הלך אחד ואמר, תשמע, בוא נהיה מחכה לו.

הוא אמר, רבא, הלך הבמה, עזב את הבית מזמן,

ושום טלפון לא היה.

לא ראינו שום גבאי שאומר לו, תשמע רב בוא נלך.

מי זה מחכה לו?

היה אחד כזה גם, תמיד היה אומר, מחכים לי. תמיד הוא היה אומר ככה.

רב דוד, הרב מלילוב שנפטר האחרון,

זה שנפטר לפני שנתיים,

בלילים הכיפורים, עשה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה,

והחזיר את הנשמה הטהורה שלו ליוצרו.

גם היה עושה, הוא היה מגיע,

ידוע שבלילוב הם שנאו את כל האדמרות, הם לא אהבו את כל ה... גם לילולוב וגם שומר אמונים, תולדות אהרון,

הם לא אהבו את הגאונות למלכות.

אין דבר כזה.

בדורוג, למשל, בעוד כמה חסידויות, בקריצ'ניף,

זה מלכות, זה עניין שעובד על מלכות,

שזה הקידוש השם. גם אחת צבי, ככה, פעם מספרים שרד הגיע לחכם צבי,

ראה את הבית שלו, סידורים מאור.

הוא אמר לו,

עושר זה גם קידוש השם. אנשים רוצים לשמוע, למה הרב צריך שיהיה לו עושר?

למה צריך שיהיה לו סידורים מאור? וזה, איפה הפשטות? צריכים לדעת, זה שתי עבודות.

גם העושר זה קידוש השם, שרואים את הרב,

שהרב עשיר, זה קידוש השם בעצמו.

אבל בשומר האמון עם תולדות אהרון הם אמרו לו, מה פתאום? לא רוצים שום זה.

הרבי בתולדות אהרון, החתן של רבי אורטה,

התחננו אליו להחליף את החד פעמי. הוא היה עושה את איש עם החד פעמי.

את הכלים שלו, שצריך להיות כסף, לקבלה,

הוא לא היה מוכן.

כששמו לו את הבית המדרש החדש, הוא לא רצה להיכנס.

גם הרבי בקריצ'ניף, שנפטר הרב אשר מפרמשתן,

שבנו לו את הבית המדרש החדש,

הוא הגיע, התחיל לבכות. אמרו לו, למה הוא אמר? את זה בניתם, מה היה חסר בבית המדרש הקטן?

למה את הדבר הזה? אמרו לו, הרב, אתה צודק, לא בשבילך.

זה החסידים, אין מקום, בלי עין הרע, צפופים.

והחסידים בדרך כלל הם צפופים. פעם אמרתי, למה החסידים יש להם את החליפה מהסטן?

יש להם את החלק הזה.

ברוב הדחיפות,

אם לא היה, זה מחליק, בדחיפה.

אם לא היה את זה, תאר לכם, הם מתקיים אחד בשני דבר מאיזה גוג ומגוג, את מה הוא צבועים.

אני אומר לכם, הרי בעבר

החסידים לידו מכות.

מה זה מכות? פיצוצים.

אמרתי לו, תשמע, אולי יש תפריד. אחד החסידים אמר, לא, לא, לא, זה בשגרה, אנחנו אוהבים את זה. אוהבים את המכות.

זה כאילו, אם אין את הזה, אז כאילו לא הרגשנו שם בממלכתי.

אם אין טריפה, אין איזה משהו,

לא, בקיצר, רבי ישראל, הרבי מילולוב

נפטר בלילה בכיפורים, הוא תמיד היה מגיע עם הגבאים שלו,

אמר, חבר'ה,

אני מסתדר לבד,

אני לא צריך גבאים.

סיפר לי אחד שהוא לומד עם ה...

הוא חדש מאוד, הוא חדש.

מה, לא שומעים, לא שומעים טוב?

לא שומעים.

מה זהו?

אין לי בעיה, אין לי בעיה, היום סביר.

אין שום בעיה, סגור.

אבל מי שבדרך כלל ביום ראשון בדרך הקשה לי, אבל ברוך השם, אני מרגיש שיש פה אשראה בזכות הרב.

בקיצור, נמשיך הלאה.

אז בקיצור, כל העניין,

שמגיעים עכשיו לכזה מקום, רבי דוד מילולוב,

הוא היה עמל הגבאים לסדר לבד. סיפרתי לכם, סיפר לי אחד שהיה באומן,

אמר רב סבג מפרדס כץ,

אז הוא בא, ותיקחו אותו, אדם כזה, פשוט כזה, אש כזה, קרה מתנעונע ושמח.

כן, אני ראיתי אותו פעם,

לא הספקתי לטבול בקריית הרצוג. הקודש שלי בפרדס כץ,

לא הספקתי לטבול בקריית הרצוג.

נכנסתי שם למקווה בפרדס כץ, הוא ניצל שם בזה,

הוא תופס את הטלית ככה על הזה,

ומדבר עם השם איזה 20 דקות,

בקיצור, רבי זי,

ספר לי אחד באומן, רצו למשבק אותו,

כי הוא לעבר ההפסיה, רצו למשבק אותו.

אמר לך, לא צריך למשבק אותי, אני פרדס כץ, אני מסתדר גם לבד,

אין לכם מה למשבק אותי,

אני מסתדר יפה מאוד, אני יכול להסתדר.

טוב, בקיצור,

גם איזה רבי אחד פעם אחת עבר עם הגבאי שלו,

הרבי ארבע על ארבע והגבאי דחליל, הרבי עושה אפצ'י, הגבאי עף.

אמרו לו הרב, למה הבאת את זה? אמרו לו סתם שיש השתדלו אותה, אני יודע שיכול להיות שיש השתדלס ככה,

אני בעצמי יכול, אבל שיש השתדלס ככה, אגב.

טוב, בקיצור, על המעשה.

בקיצר, הרבי מללוב

אמר להם,

חבר'ה, אני מסתדר, ראה שהגבאים הם הודניקים,

לא עוזבים אותו, הרב, הרב, הוא לא רצה את הכבוד,

ובאמת הוא רצה לעשות דברים שהפריעו לו, הגבאים.

הם פחדו שהוא ככה יעשה יותר מדי דברים פשוטים עממיים, כי הוא היה באמת עממי,

הוא היה מתפעל בבית דולש בצפת,

היה לו אחד מהמניין,

דיבר לי אחד שהיה מגיע לצפת,

יושב בבית הכנסת באמצע, לא במזרע, אחד מהמניין, היה קדוש וענב טהור.

בקיצור, אמרו לו, היה וטן טהור. בקיצור,

יום אחד אמר לגבאים, היום אתם לא יכולים להישאר איתי, אני ממהר ומחכים לי, תלכו מייד.

הם הלכו, אחד הגבאים אמר, אני פעם אחת צריך לראות לאן הוא צריך ללכת,

פעם אחת צריך לראות לאן הוא רוצה ללכת, לאן הוא הולך.

קיצור, ככה היה,

רבותי, אגבו אחריו

רואים שיושבים איזה כמה אנשים הומלסים, דלפונים,

מאחורי הבית שלו,

וקוראים לו, נתן, למה אתה מאחר?

גבאי שאל טבאו קוראים לו את אדמו שלו נתודה, ושל חסיד, ואיך קוראים לו את אדמו שלך, הוא מעיד לך, מ', א',

והוא רועד,

להגיד את השם של הרב, השם ישמור ויציר,

השם ישמור ויציר, זה כמו להגיד לבן אדם,

הקללה הכי גסה בתואר, להגיד את השם של האדמו״ר יבבוי. ואלה קוראים לו נתן, למה אתה מכר לנו? פעם אחרונה שאתה מכר נתן.

אמר להם, בסדר, בסדר, מה תרצו לאכול היום?

או תעשה חביתה מקושקשת.

אמר הגבאי, רק תצאו מהבית, אני מקשקש לכם את הקורא הזה.

והיה מכין להם חביתות, האדמו״ר בעצמו היה מכין.

פלא פלאים, פלא פלאים איזה עוצמות, זה גדולי ישראל עם כל העוצמה שלהם.

היה אמר, מחכים לי.

רבא רון קוטלר, גם באמצע פעם הישיבה של כל הגדולי הדור,

אמר רבי עיסאי, אני חייב ללכת, מחכים לי.

אמר אחד, אני חייב לעקוב אחריו. מי מחכה לו?

מי שמחכה לו, מה יש?

עקב אחריו,

והוא תיאר במכתב, הוא כתב מכתב לבנים שלו.

אני זכיתי לראות את רבא רון קוטלר בורח מוועדה אצל רבנים,

ונכנס לדפי גמרא כמו שיכור, כמו שיכור,

כמו שיכור שלא שתה יין הרבה זמן, ככה, סוף סוף קיבל.

ופעם שאלתי אותו, הרב, זה לא שקר?

אתה אומר, מחכים לך, ואתה בורח לתלמוד?

הוא אמר, אתה יודע איך מחכים לי כל התנאים?

הרי ידוע מה שהביא רבי נחמן ברסלב, וכתב מרן תוראי ב', הוא לא אמרת רבי נחמן על זה, הוא יודע אותו בטוח,

אבל בתוראי ב',

שכל מילה שהאדם אומר מתחבר עם התנא ביחד,

שפתותיו דובבות זה ידוע והמילים עפים באוויר, אומר רבי נחמן ברסלב, שלפעמים אתה יכול למצוא דברי אמונה אצל הגויים. אתה מוצא בספרים של הגויים דברי אמונה, איך זה יכול להיות?

שהצדיקים מרבים בתורה הלשונית, צופר מהיר,

התורה עוברת באוויר ועוברת באוויר ועוברת באוויר,

ודברי האמונה מגיעים לגויים, זה הגוי בא וכותב,

כותב, כותב, כותב, וזה נכנס לו בידיים,

ממש ההשראה, עד כדי כך מה כוח של התורה הקדושה, מורי ורבותי, ולכן

כל ההפרעות של האדם ושל התורה, כל מה שאדם בא להתקדם מניע,

מניע,

אומר הנועמי למלך עד פרשת נח,

והמבול היה ארבעים יום על ארץ.

המבול היה ארבעים יום, מים על הארץ.

מורי ורבותי, מים כידוע,

אין מים אל התורה שנאמר, וכל צמל אכול המים.

המים זה התורה,

המבול בעצמו היה ארבעים יום. צריכים באמת להבין

שידוע שהמים זה התורה, נסיעה הקדמה קצרה לנועם מילימלך,

ידוע שהמים זה התורה, ולפני זה הפסוק אומר,

ויהי המים הלוך ורסור,

כן, עד החודש העשירי.

אומר ינועם מילימלך, כשאדם רוצה להיכנס לתורה, רוצה להיכנס למים,

הרבה הפרעות, הלוך ורסור,

עולה, יורד, עליות וירידות, עליות וירידות.

הוא אומר, די, זהו, נגמר. מיום ראשון,

אני מגיע, לומד.

הרב, אתה רואה יום ראשון, אני מתמיד, ובאמת הוא מגיע,

מגיע, מכירים את אלה שבאמת להבין את השיעור,

בא לך עם טפטפת,

עטים, קלמרים,

ומביא לך קצת שתייה, שיהיה ככה טוב הלימוד,

כותב, מסמן,

וקשקש את כל החוברת.

עוד יום למחרת הוא בא רק כי מת, בלי התושים,

למחרת גם בלי העט, עובר לפנקס,

מהפנקס עובר לפנקס צוויקים, הוא לא מגיע בכלל לשיעור,

כן, הוא מגיע בכלל. מה קרה?

בהתחלה הוא היה באורות,

אבל אחרי זה קם במצברו אחר, רבנו יונה אומרת שימי עבר רבנו תם ימי הוואי וימי שנאה.

בהתחלה הוא רוצה,

אבל, הרב, אתה יודע מה? מחר אני אבוא. טוב, אתה יודע מה, הרב? מחר.

אומר הרבי מרושין,

צאי להילחם בעמלק מחר,

העמלק הגדול של האדם זה המחר, אין מחר, עכשיו,

הרגע, לא זז, עכשיו, הרגע,

זה הדבר הגדול.

בקיצור, מורי ורבותי, אומר אנו עמי למלך, בתורה יש הרבה הפרעות,

ויהי המים הלוך ורשור עד החודש העשירים.

ולבו היה כבד בעשר המכות, כך האדם, להבדיל בעבודת השם,

צריך לא להיכנע בשום מכה,

כי הגמרא במכות,

הגמרא בעשרת לברמות כפי עמוד א', הגמרא המפורסמת,

שאומרת הגמרא, כל גל וגל שבא עלי,

יישר כוח גדול. נהנתי לו בראשו,

האדם אסור להתייאש, אומר אנו מלך, זה רומז העניין, שהאדם,

ויהי המים הלוך ורשור, התורה זה מניעות, הלוך ורשור,

אבל עד שהאדם מגיע לחודש העשירי,

מגיע המצב שהאדם כבר קונה קניין ועבודת השם על ידי העמל, על ידי היגיעה,

הוא כבר קונה שעבודת השם זה בידיים שלו.

אומר המהראש, בדרשת מוהרש, חלק ד', כמדומה,

כי תצא למלחמה אלוהיך ונתנו, השם אלוקיך בידיך. הוא אומר שאם אדם יוצא למלחמה, ונתנו,

דהיינו, אתה נותן לעצר כל הזמן מלחמה, מלחמה, הוא נותן לך ואתה נותן לו, ונתנו.

הוא אומר, אתה עובר להיות צדיק,

צדיק גוזר השם אלוקים, כי הגמרא מועד קטן לזיין עמוד ב'.

מה זה נותן לו?

השם אלוקיך בידיך, כאילו. אם אתה נלחם, השם אלוקיך בידיך, אתה נהיה צדיק.

צדיק גוזר, אמר אלוהי ישראל היא דבר.

צור אלוקים, אני מושל באדם עם מושל בצדיק, כשנאמר צדיק מושל ליראת אלוקים.

צדיק גוזר, והקדוש בו הוא קיים עד כדי כך.

אומר הנעמי למלך זה הסבר אחד, שאסור להתייש במניעות.

ויהי המים על אור ורסה אור, אבל עד החודש העשירי יגיע יום שתילחם ותקנה את זה בקניין.

אל תיכנע לי צררה. תמשיכו ללכת הלאה. זה אחד.

ואחר כך, מורי ורבותי, כדור הפסוק,

ויהי מקץ ארבעים יום,

ויפתח נח את חלון התיבה.

יש כאן רמז נפלא, מורי ורבותי, שכל אחד ואחד מאתנו צריך לקחת.

והרמז עשה, מורי ורבותי, אם אדם לא לוקח את זה, הוא נשאר בטלן.

אתם יודעים מה? אני רואה את הזקנים שבלי תורה,

מתבלם רחמים, איזה פחד פרדים.

הלכתי פעם לאיזה בית-הכנסת בערב שבת,

שם אני שומע, ליל שבת כבר נכנס, בין השמשות,

אולי אותו זקן הוא פוסק כמו רבנו תם, כי אין, אז הוא עדיין לא אומר שאפשר לנסוע.

אחד בן 80, אני אומר לכם 80, רוטט על ההגה, ברטט,

80, רוטט על ההגה,

שומע מוזיקה לועזית. אמרתי, בטח, בחור צעיר עכשיו יוצא לאיזה מועדון.

אתה רואה בן אדם בן 80,

כאילו שתי רגליים בקר ורק האוזן שלו בחוץ נשארה, כאילו מה כבר נשאר, כאילו? זה כאילו ביום הולדת הבא אתה אומר לו תשמע שיהיה לך יום נעים, או חודש טוב, זה מה שנשאר לו, לא נשאר לו הרבה.

בקיצור,

אני, אתם מכירים אותי, אני בן אדם מאוד מאוד מתון.

פעם שחזרתי בתשובה הייתי קיצוני,

אבל עכשיו התמתנתי. זה מתון מאוד.

אבל זה, כנראה קפצתי איזה איכות שם של האהבתך, של האש, של ההתחלה,

איך אומר הבעל שם טוב, אין חסידות כתחילת חסידות. בהתחלה, בעלי תשובה, משיחיסטים, משיח, מה שאתה אומר לו, תגידו, תשמע, הבן אדם הזה דיבר לשון רע, מצווה להרוג אותו. הוא לא הורג אותו, לשם שמיים.

עזוב שכבר לא נשאר מקום לשם שמיים מרובה לשם שמיים. לא נשאר מקום בשמיים, כולם רואים תשמע, אני עושה את זה לשם שמיים.

לא נשאר כבר מקום בשמיים, אבל עושים אש.

אמרתי, אני חייב להגיד לו מילה אחת, שלא יעבור על הסכן הזה ככה, אתה שבת רגוע.

מה זה ככה, אתה לא מתבייש בגיל 80, נוסע על ריחונית, ערב שבת?

אני מתקרב, שומע, הוא שמע שם איזה שיר, כן?

היה שיר כזה, פני מלאך, משהו כזה, זה מלאך. היה שם משהו עם מלאך.

אמרתי לו, תגיד, אתה לא פוחד מהמלאך שבלקט אותך עוד מעט?

אמרתי לו, איזה מלאך?

אמרתי לו, תסתכל בחקיקה דפי עמוד א', דומא, מלא עיניים.

אמרתי לו, איזה עיניים?

אמרתי לו, כל פגם עיניים שאתה פוגם, אומר הרעיון אחידה,

מוסיפים עוד עין למלאך המוות. מה שיוסיפו, שיהיה לו עוד עין.

אמרתי לו, אין בגימטריה שבעים?

שבעים שנה איסורי איוב על כל פגם עין,

כל ראייה רעד, כמה אדם יגיע לו לתקן.

שבעים שנה איסורי איוב.

אמר לי, על מה אתה מדבר?

אמר לי, תשמע, אם אתה השבת הזאת מחלל,

אני אומר לך אמות יומת.

מה, איך עד עכשיו אני חי?

אמרתי לו, זה נס,

רחמים של השם עד שהאדם מוכיחים אותם, ברגע שהם מוכיחים אותו,

נגמר.

הוא התחיל לקלל אותי, מה זה קללות?

אתם יודעים איזה קללות נתן לי שם?

איזה קללות נתן לי רבי צה״א? אני אומר לכם,

גם בצדיק ט' קללות,

זה רמז לקללה.

הכתובות, אולי בכתובות ולא גם במכות שלא כתובות,

נתן לי. איזה קללות.

ואני יושב מחייך, עומד מחייך ככה בכביש, מצפצפים, מחייך.

אמר לי, תסתכל לי, הבהמה.

זה מה ששמונים שנה לימדו אותך על חתיכת בהמה.

בן אדם בן שמונים,

דיברתי איתך מילה,

תראה מה יוצא לך מהפה, בן אדם בן שמונים.

תראה מה יוצא מהפה שלך, בן אדם בן שמונים. שמונים שנה ילדו לך, תראה מה יוצא לך מהפה.

ודאר את הזקנים של תלמידי החכמים, הגמרא בסוף קידושין, אמר רבי נאורי,

מניח אני כל מבנות שבתורה,

ואיני מלמד את בני לתורה.

תראה מה זה סיכלי תלמידי החכמים,

גיל מאה, מאה ואחד,

מאה ושעשרה, הרב אלפנדרי אומרים עליו, עד גיל מאה ושבע עשרה היה חזן באים נוראים כל התפילות.

תורה בעל פה, פעם הגיעה לאישה אחת עם בדיקה,

היא חשבה שהוא אמר לה זה טמא,

חשבה שהוא כבר איבד את החוש, בן אדם כבר כנראה מבוגר, למה טמא? היא לא ראתה שום דבר.

חזרה אליו למחרת, אמרו לו, כבוד הרב ישר, אמרו, באת לשקר אותי?

אתמול היית גם בשעה ככה וכך,

באת לשקר אותי? אני פעם, כן, זה היה לי צהר בחיים כניסתי, פעם אחת רציתי לעשות איזה משהו,

באתי לרבחיים,

אמר לי, תעשה מה שהלב שלך אוי מר.

אמרתי לו הרב, באתי לשאול את הרב, מה הלב שלי אומר, אני לא מתקשר עם הלב טוב,

לא יודע, אני עדיין בהתלבטות.

הוא אומר לי, אתה צודק, תעשה מה שהלב שלך אוי מר.

כן, כן, תדעו, אתה שיטה, נו, נו,

תסתדר לבד.

כן, הוא אומר לגביי, תשחרר אותי אתה, תצעק משהו, תעשה.

הגביי יוצא לי, תעשה מה שהלב שלך אוי מר.

אמר הרב, נגמר הסיבוב, כן, זה מזכיר שאחת פעם הגיע לרב,

הוא ואשתו ביחד.

פיצוצים, מה זה פיצוצים, בבית קונסרבים עם החבטות באוויר, פיצוצים, באים לרב,

הרב יושב כזה מחייך,

היא באה, התחילה לצעוק על בעלה, מה זה אש באוויר.

מה זה פיצוצים, פיצוצים, מה הוא עושה ככה, ולא אומר שלום בערב, ולא מדבר עם החברים שלו שעות, איתי מילה הוא לא מדבר.

הרב שומע, אומר לו, תשמעי, את צודקת.

הוא אומר, מה יש לה להגיד על זה?

מר לוי, זה תפס את הפנים של האיומים,

שהיא טה, טה, טה, צרורות.

ובאמצע אמרת הרב, אתה יודע?

הרב, אתה יודע?

בן אדם, התלמיד שלך, זה אוכל בשר וחלב, אתה יודע?

חס וחלילה, חס ושלום, התלמיד שלי אוכל בשר וחלב?

זה אוכל בשר וחלב, זה צדיק יסוד עולם, זכותו דגל על הבלדה, צדיק אמיתי.

אמרה לו הרב, שאל אותו אוכל בשר וחלב. אמר לו, זה נכון?

הרב, הוא אומר לי, תגישי לי גבינה אחרי בשר.

אמר לו, זה נכון? אמר לה, רב, אש תהיה בריאה עצלנית,

עד שהיא מגישה שש שעות, עובר הזמן, אז הכל בסדר, ככה, גליל, הכל ברגוע הרב, אני במאוזן, עד שהיא מגישה.

כן, דרך אגב, אתם יודעים שיש מחנה משותף

בין אישה לבין בשר בחלב, הוא אמר לי פעם את זה אחד חסיד.

יש מחנה משותף, מה המחנה משותף?

כמו שבבשר בחלב אכלת חתיכה בשרית השש שעות תקועה, גם אם האישה זרקת מילה מיותרת שש שעות עכשיו. למה אמרת? למה?

מה הווה אמינא לפני שאמרת? למה חשבת? מה הוקשה לך שאמרת?

כל מיני חשבונות ככה, למה לא באת? הכל ככה.

אמרת מילה בטעות, לא התכוונת באמת? לא, למה?

ככה זה היה מחנה משותף.

קיצור, הגבר גם צועק,

צעקות, יורי יריעות, היא ככה והיא ככה והיא ככה והיא ככה.

אמר לו, הרב, אתה צודק?

אומר לו, אגבי, כבוד הרב שלי, קושייה,

קושייה חזקה.

היא צעקה, אמרת, את צודקת.

זה צעק, אמרת, הוא צודק. אמר לו, גם אתה צודק.

שבכעס, כולם צודקים. הגמורה עומדת ביומה,

אדם שכועס, אפילו שכינה,

תרד אליו, לא חשוב מה כיני שכינה, יורדת, אין, לא מחשיב אותה.

לפעם דיברתי עם איזו אשה, אמרתי,

שמה לא עשו?

אני חושב שאפילו את הרב אמנוני אהבה לשמוע את תקלתו של הרב,

ואמרו שרק אם יביאו אותו, והוא היה סנדק אצל הילדים שלה,

אם יביאו אותו, היא תהיה מורנה.

וגם הוא דיבר איתה בטלפון ולא עזר לה. אז אני קראתי את המשפחה,

שאלתי את האישה, תגידי לי את האמת, אם בורא העולם יירד ויגיד לך שהיא צריכה לחזור לבעלך, את חוזרת,

והיא אמרת בורא העולם לא יעשה לי את זה.

הוא לא יעשה לי את זה. כשהאדם תפוס בזה, תגיד כזה מה,

הוא לא יעשה לי את זה. אל תגידי את זה אפילו באבה אמינא.

כן, זה כמו שאתה בא לאיזה חנות, פעם הגעתי לאיזה חנות נעליים.

אז אמרתי, שמע, הנעל שלי נקרעה,

אז הוא מסכן,

היה שם הרבה קליינטים, פחד שאני ארוס לו את הקריינטורה.

מצד שני, הוא לא רוצה להתחייב לנעל.

הוא אומר, אני שולח בתיקון.

ואם?

רק אם אם?

ואם? חס ושלום אם?

אם? אם? אם אין תיקון, אז תקבל חדש. אמר לי זה שבע פעמים אם? כן, כי נגד שבע יפול צדיק וקם, שבע תיקרא נעל ותחזור.

כן, אמר, רק אם אם חס וחלילה, הוא לא רצה להגיד את המילה, שחס ושלום אם זה לא יעזור.

אם? הייתה חדש. חס וחלילה. כן, בסוף לא חדש ולא כלום. אבל ברעיון, מורי ורבותי, כשאדם כועס, כולם צודקים.

אבל כשמסתכלים בהתבוננות האמיתית,

כל המידות הרעות יכולים לתקן בדבר אחד,

ידוע מה שאומר הגאון מווילנה

על הפסוק,

כסירים עלי דשא

וכרבבים עלי עשב,

אה, יערוב כבטל יקרית יזהר כתל ימרתי.

אומר הגאון מווילנה,

הטל ידוע זה התורה כמו שהביא רשי במקום, טל דחייה,

שהטל הזה מחייבת את הבתים כי אין לגמרא מסכת כתובות כא' עמוד ב', מכות יא עמוד א', י' עמוד א', סליחה.

וגם בגמרא,

בכדל במסכת מכות שם, הגמרא מפורסמת,

כבוד התורה, כל מלה של תורה.

אז בקיצור, מורי ורבותי,

כל המידות הרעות של האדם,

אומר הגאון מווילנה, הטל זה התורה,

אם אדם לומד תורה עם מידות טובות, גודל ישר.

אם אדם לומד עם מידות רעות, גודל עקום.

גמרא הקידושים מפורסמת,

ושמתם אותם, שמתם. זכה, שם חיים, לא זכה, שמו מוות. ככה אומרת הגמרא.

אומר הגאון, זה רעיון מהפסוק,

כי סירים על ידי שם וקריבים על עשב.

התורה זה כמו עשב.

גידלת ישר, ישר, עקום, עקום. ככה אומר הגאון מווילנה.

שואלים על הגאון מווילנה, מה הגאון מווילנה לכל עולם הישיבות.

אתה יודע שבישיבות מה צועקים? איך אמרו במשגיחים?

תאכל כמו סוס, תישן כמו חמור, העיקר תלמד כמו אריה.

אתה רואה שהגאון מווילנה בעצמו אומר שלא ככה. אומר הגאון מווילנה,

יהיה לך מידות, תגדל ישר. אם לא תגדל, עקום.

שואל את זה הרב שטיינמן.

אמר הרב שטיינמן, אתם צודקים, לימוד התורה עם מידות רעות לא יעזור.

אבל מסירות לתורה,

שאדם את כל-כולו מוסר לתורה,

אמר לתורה,

גם אם האדם מושחת הכי גדול בעולם, יעזור לה.

גם אם האדם מושחת, אם האדם מתמסר לתורה, מוסר נפש.

אמרי ורבותי, זה היסוד.

ויהי מקץ ארבעים יום,

אחרי שאדם מוותר על המיניות של ארבעים יום,

אשר רבנו עלה למעלה לקבל תורה ארבעים, אבל לומד לחם לא אכל,

מים לא שתה.

כתוב ברבותינו בעלם עושר, אנחנו מבינים מה זה הכוונה לא אכל, לא אכל לחם לא שתה.

לחם זה הכוונה תורה, שנאמר לכו ילחמו ומלחמים,

ושתו בי אין מסכתי.

אשר רבנו שעלה לתורה אומר המדרש,

לומד שוכח, לומד שוכח,

לחם לא אכלתי זה התורה, מים לא שתתי זה התורה.

אשר רבנו לומד את עם ישראל, שכשבאים לתורה בהתחלה לא הולך.

בהתחלה קשה,

בהתחלה יש מניות,

לחם לא אכלתי, מים לא שתיתי,

זה רומז למניות.

מורי ורבותי, זה הפסוק שלנו, אומר הנועם מילימלך,

ויהי מקץ ארבעים יום, משה רבנו סיים את הארבעים יום, מה קרה?

אחרי זה הוא קיבל תורה,

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נוח, נוח זה ברור העולם שמניח לעולם,

נוח לעולם,

פותח את חלון התיבה,

תיבה של התורה,

פותח את כל האוצרות על תיבה של תורה,

ואז אדם לא יכול להתנתק מלחש של תורה.

שאלו פעם את הרב שך,

איך הסתדרת כשהתחילה מלחמת העולם הראשונה, והרב שך היה תקוע בסלוצק,

בבית-מדרש?

שאלו אותו הרב, איך הסתדרת?

תמידי, מתגעגע לו, הוא רצה לחזור לאבולבויניק, הוא יגע שם,

רצה לחזור, אמרו לו שההורים שלו הלכו,

גירשו אותם מהיר.

בן אדם לבד בעולם,

לבד בבית-מדרש, כולם ברחו למשפחות, והוא לא יודע איפה ההורים שלו.

הוא היה תקוע בסלוצק.

רבי ורבותיי, הרב שך אמר,

לחם לא היה לי מסודר,

היו באים כמה זקנים שגם פליטים היו אוכלים לחם, הייתי אוכל את השאריות שלהם.

הרב ויסר זלמן מלצר, שהיה הרב שלו, לא ידע את המצב שלו, שהוא כזה מרוד, הוא לא ידע.

אז הוא גם לא היה בכזה היכרות איתו, אז הוא התבייש לבקש ממנו.

אחר כך רבי ויסר זלמן לקח אותו כמו בן שלו,

ובמלחמה רבי סל זלמן סבו את עצמו בבית ואמר לאשתו,

הבאתי קמע הביתה.

לא צריך לסגור את החלונות, גם כשיש טילים והחלונות פתוחים.

הוא אומר לו, איך אתה יודע, הבאתי קמע.

היא אומרת לו, ליטאים, קמע? מה לליטאים וקמע?

מה לך מלקמע?

לא עושים שום קמעות.

אמר לה, הבאתי את הבחור שווה, זה המתמיד, הרב שך, זה הקמע של הבית.

כל זמן שהוא כאן, אני מבטיח לך, טיל אחד לא ייפול.

שהוא כאן, לא ייפול שום טיל.

אתם יודעים, הרי ידוע שהרב חיים כניס כזה וחטא מפרץ,

הוא אמר שבבני ברק שום טיל לא ייפול.

ואז שלחו לרב שך, אמרו לרב,

הרב חיים אמר להישאר כאן עם בני ברק ולא ייפול שום טיל.

בא להם הרב שך, מה פתאום, תחזרו לצפון, אין דבר כזה.

מי יכול להבטיח כסף לך?

לכו הביתה.

באו לרב חיים, אמרו לו, הרב שך, הולק עליך.

הוא אמר, אני אסביר לכם.

למה אני אומר שבבני ברק לא ייפול טיל? בגלל שהרב שך בבני ברק.

אז הרב שך יודע למה אני אומר את זה. הוא לא רוצה לסמוך על עצמו. אני אומר לכם, תשארו, הרב שך פה, הכול בסדר. הרב שך!

אז שאלו אותו, הרב,

מה עשית בסלורצק?

אמר להם הרב שך, רבי ישראל בודי, שהוא מה זה טרם?

מה זה תורה?

היו אורחי עם הקדוש המפורסם ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך.

אין טוב אל התורה.

אדם נשאר ערום, מבוזה.

צוחקים עליו בעולם הבא. מה הבאת לכאן, יא עם הארץ? עם הארץ טוב.

שום דבר אתה לא יודע.

כל החיים נתנו לך בשביל התורה, שום דבר אתה לא יודע.

מעלים בן אדם על 50, 16 שנה בשיעור תורה, לא יודע להכין דף גמרא.

תגיד, אתה עושה צחוק?

לא, תשמע, אני איש פשוט, אדם בעסקים בלי עין הרע ובמכשירים שלך בלי עין הרע מגלגל, לוקח מכאן, לוקח מכאן,

בכל הטומאה והגיהינם שלך.

למה בזה אתה מסתדר יפה מאוד, יודע לדפדף?

איפה זה כאן? מולקולה כאן? פונקציה כאן? גיהינם כאן? את זה אתה יודע?

תורה, 17 שנה בשיעור תורה, אתה לא יודע להסתדר, מה קרה?

מה קרה?

חסר לך ברצון. ראית מניעה? ברחת.

וימים על עור ורסור, אבל בסוף נראים ראשי הערים.

תילחם עד שתראה נקודה אחת.

מפסיד את כל העולם באבל וריק.

מה נשאר לך בסוף?

בניך ובנותיך לקבר ילווך אשר שם לבדיך, ומה תשיב לבוראיך?

ואיך אעמוד נגדך ערום?

ומה תהיה משובתי?

מורי ורבותי, הרב שך אמר

שהייתי שם, לא לחם מסודר, אין לחם, הכול בניסי-ניסים,

בגדים, חולצה אחת כמה תחזיק,

כמה חולצה אחת מחזיקה.

הרב שך אמר, אם בבגדים אחד זה תסתדר,

כשנקרעה לו החולצה הוא החליף צד.

הוא העביר את הקרע לאחורה, כי המשטרה בו הוא אומר שאם הקרע נרץ יותר מגולה,

זה יותר מפחיד,

בשבוע הבא הוא החולצה. שמע, העביר את זה אחורה,

שנקרע גם מקדימה, הוא התחיל לנסות לתפור משהו, לעשות איזה משהו. אמרו לו, מה עשיתם עם החשמל?

שמעו מה עשה הרב שך עם החשמל.

אומר הרב שך, פרמתי את החולצה שנשארה לי,

פרמתי את זה ועשיתי מזה פתילות.

והשמן שהיה נשאר מהזקנים שהיו באים, הייתי עושה מזה ומדליק.

אומר האור של החשמל, האור של הפתילות שהייתי עושה,

היה כל כך עמום, הייתי נלחם עם האותיות. נלחם!

כשהייתה יוצאת הירח בעננים של סלוצק,

בתורה ויראת שמאים ככה. הוא אומר, סבלתי,

אבל יש ספר שנקרא משבב נתיבות,

שם הספר הזה כותב שהרב שך כתב מכתב לבנות סמינר.

היו לי ימים קשים שם,

אבל זה הימים הכי יפים שהיו לי.

כי אז הבנתי שאין נחמה יותר ואין מתוק יותר מהתורה.

אין החיבור אמיתי ונפשי כמו התורה הקדושה.

שם גילאתי את המהות האמיתית של האדם, ושם,

בתוך אזהרת נשים בסלוצק,

נרקם לו גדול הדור לבד, הוא והסטנדר לבד,

הוא והגמרא לבד, היה לו שם כמה שס ושוטר בקיוויגר.

הרב שך יודע, היה בקימי שוטר בקיוויגר, עכשיו הפוך.

זה מה שהיה לו, תורה, הרבי מבלז.

רבי ארוני בלז,

שיידוע, הם היו ידיעים מאוד באהבת ישראל, פעם שאלו את הרבי מבלז,

כל דבר היה לו כף זכות.

הרב, הבן אדם הזה דיבר לשון הרע.

לא, הוא חשב שזה לא תועלת מסכן.

הרב, איזה תועלת? בן אדם לא יודע מה זה תועלת.

בן אדם הזה כל כולו תועלת, הוא לא ידע מה זה תועלת.

הוא לא הבין שהוא צריך תועלת, הוא לא ידע.

כל דבר כף זכות.

קיצור, הבייסאי, יום אחד אמרו לו, כבוד הרב, הגזמת.

זה כבר מצחיק, זה כבר לא כף זכות.

זה מצחיק.

אמר להם הרבי מבלז,

תגידו לי, שיש רמב״ם קשה,

אנחנו לא יושבים ליישב אותו?

הוא אומר, אז יש רמב״ם קשה, אנחנו משתגעים, רמב״ם מוקשה.

כשאני רואה יהודי בלי תורה, אני רואה איזה יהודי מוקשה,

חייבים ליישב אותו.

למה אתה בלי תורה, נשמה? למה?

מה מציג כשאתה בלי תורה?

יהודי מוקשה, אומר הרב בן בלז ראייב ליישב אותו.

כשהרב בן בלז קיבל את ההנהגה אחרי אבא שלו,

קיבל את ההנהגה.

וידוע, בבלז, רבני בלז, היה דבר מדהים אצלם.

זה בדרך כלל אדם שמתפלל.

כן, אנחנו מתחילים תפילות כיפור, כולם מתחילים, מי שחזן יודע.

מתחילים תפילות כיפור, אשתבר שמו לעד,

קולות, רעמים, ברקים,

אה, אשתבר שמו ברוב העולם. הנה הרב כאן יעיד אצלנו, הרב ליאנרע.

כן, הם נוראים כל התפילות.

כן, ברעמים,

מגיעה המנחה של כיפור,

הגרון צעיר להוציא את הכול מהרגליים, אתה מרגיש שזה כבר נוציא לך מהזה?

כן, כל אחד...

מוריי ורבותיי, אצל הרבי מבינז אומרים עליו שלא רק כיפור, כל החיים לא הרגישו אצלו פעם אחת עייפות. אין דבר כזה עייפות.

לא ראו אסור בחיים עייפות.

הרבי משומר אמון עם הבן של רבי ארון רטא.

הרבי משומר אמון עם הבן של רבי ארון רטא שנפטר בבני ברק.

הרבי בפרמשתן, שקרית הרצוג אמר על הרבי משומר אמונים שנפטר,

אמרו עליו שהוא מסכני האדמויים.

אז ככה אמרו לרבי פרמשתן.

הוא אמר להם, הוא לא מסכני האדמויים, הוא עוסקן האדמויים.

והוא אמר, הקדוש הבן, ככה הוא אמר.

אומר הרבי בפרמשתן, אם יש לי קצת חום בתפילה,

זה מה שזכיתי לקבל אצלו ב-90, אצל הרב במשומר אמונים.

שאלו את הרב במשומר אמונים,

הוא פעם אמר, אני לא יודע מה עושים, אימני עסק.

אני לא יודע מה עושים, איש פשוט.

איזה איש פשוט.

הוא היה מסיים כל שנה,

כל שנה וחצי היה מסיים שולחן ערוך,

וכל שנה היה מסיים את השס. קבוע, מהר. הוא היה יושן שעתיים ביום, שעתיים בלילה, שעתיים ביממה, שעתיים.

וכל יום אש.

אחרי מנוראים, כתוב, ראיתי ספר עליו,

שיוציאו איזה חוברת קטנה, אחרי מנוראים הרגליים שלו היו נפוחות,

מרוב שהוא היה עומד בעמידה במנוראים ובהקפות,

הוא היה מנענע תלוליו בהושענא רבא, למעלה מארבע שעות.

אומר הגבאי, תלית על הפנים,

למעלה מארבע שעות הבן אדם בנינויים, למעלה מארבע שעות.

הוא אומר, איזה כוחות לרבה הזה? לא הבנו.

ואז מנסים להכניס לו את הנעליים אחרי שמחת תורה, לא נכנס.

מרוב שהרגליים שלו כבר נהיו בציקים,

בר המינל לא נכנס, מרוב העבודה. שאלו אותו הרב,

מאיפה הכוחות?

מאיפה הכוחות?

הוא אמר להם, אתם עושים ממני סתם עסק.

אני יהודי פשוט.

אולי כשאני אגיע לעולם הבא אני יכול להגיד דבר אחד.

אני יכול להגיד שיה ריבון עולם ואלמיה,

שרתי בהתפשטות הגשמיות.

אומרים עליו, שהיה מגיע לשיר,

יה ריבון עולם ויאלמיה,

כן, כל אחד לפי הניגוד שלו, זה עשיתי לי טעי, אבל יש חסידי גם.

כשהוא שר את זה, יה ריבון עולם ואלמיה,

הוא אמר, כאן אני יכול להגיד שאם זה היה להתפשטות הגשמיות, השאר זה עבודה.

שאלו אותו הרב, מאיפה הכוח?

מאיפה העבודה?

אומר, אבא שלי, מור אבי, עליו השלום, רבי אהרן רטה,

היה חלש שבחלשים, רזה,

שהיה מגיע השעת התפילה, אומר רבנו אבא סאלי, ואבא סאלי פעם אחת הלך לרבם משומר אמונים.

הוא אומר, הייתי יהודי כחוש, רזה, דל.

הוא אומר, שהגיע השעת התפילה, ראיתי יותר משמשון הגיבור,

הולך ממקום למקום ואש כל כולו.

אומר רבא קיבל את החיות שלו בתפילה, אני גם בתפילה קיבלתי, ואבא נתן לי כוח שגם בתיש שלי יהיה לי שעות על גבי שעות. הוא היה מטריד, התיש ב-02 בלילה, לקידוש. אמר לי חבר שהלך,

שתיו, והכיר לי עד שתיים בלילה, מה הוא עושה? הכנות, הכנות לקידוש. למה השולחן לא מביא בסימאריה סמי חטא שהאדם הרי מעיד, על פי הגמרא,

שהאדם בהליל שבת מעיד שמים וארץ.

הוא אומר, איך אני יכול להעיד בלי הכנה?

ישר יבוא להעיד, אנחנו באים בקידוש בליל שבת, ובדרך כלל אתם יודעים, תמיד כשבן אדם עושה קידוש על ידים עצבניים ועל ידים רבים ביניהם,

ואז בן אדם, אחרי זה קידוש חצי עצבים, ויאכלו, נו,

שמים, נו,

בארץ.

הוא רואה פה הגפן, פתאום האישה הולכת. קיראים את זה שהאשה נעלמת בקידוש פתאום.

פתאום הולכת להתבטח, פתאום.

ואז אתה נשאר עם הקורס, מצד אחד אתה רוצה שמים וארץ,

מצד אחד אתה רואה שם את הנר, אני מזכיר לך את האש.

מצד אחד היין, אתה אומר,

אל תהיה בזוללי היין, גברה בקידין דף ז עמוד א',

אתה אומר פה אלו, קונפליקט גדול, ואז אתה אומר, יאללה, מקדש השבת הזאת, יאללה, יאללה, קדש ה...

מה קורה לכם? איפה אתם?

הרב אמר, אי אפשר ככה לגשת,

אי אפשר, צריך הכנות, הכנות לגבי הכנות, שתיים בלילה הוא עושה.

כל זה הוא קיבל מעבר מורי ורבותי,

הוא קיבל את כל זה מאבא שלו, מהכוח.

אמר רבי אהרון רטה, שכל הכוח שקיבלתי בתפילה זה לימוד התורה שהיה שמש ומגן, צוהר תעשה לתיבה ואלמה תכלנה מלמעלה,

שאתה שומר על תיבת נוח, על התורה הקדושה,

התיבת נוח אמיתית,

שפעם אחת שאל הרב מסטמר את הגאון הרזוניש,

הרמב״ם אומר שהאדם צריך ללכת במדברות,

מה המדברות של היום?

אמר לו, המדברות של היום זה בית מדרש,

שאתה עושה צוהר לתיבה, גם עבודת השם, אלמה תכלנה מלמעלה,

אתה רואה עבודת השם גבוה מעל גבוה,

אלא מה תכלנה מלמעלה, אז זה עולה גבוה מעל גבוה.

הרבי מבלז אמר,

שהוא נהיה רב,

אין אצלו עייפות, הכול עבודה.

כל הזמן היה מדבר איתם, היה מגיע לתיש,

יש רמב״ם, מדבר על הרמב״ם,

מלאכת חינוך, חבורות, והיה גאון נדיר.

אמר לו הרב, כבוד הרב, אבא שלנו מדבר חסידות,

מדבר על תחסידות גם, דבר על התיש, כולם באים,

רוצים לשמוע עם מילי דה חסידות, מה אתה מדבר איתנו? דבר על חסידות.

אמר להם, יגיע היום, אני אתן לכם חסידות טובה.

יגיע היום.

קיצור, ככה היה, מורי ורבותי, יגיע היום.

קיצור, רבי עזראי,

יום אחד הגיע רביעי הכיפור, בא לו החסיד ואמר לו, כבוד הרב, שנה שלמה, אתה מכהן בתפקיד,

וחסידות לא אמרת.

כל התישים, רק תרש, טיינגן, רק תהתרש, טיינגן, אתה לוקח מכאן, חבורה מכאן.

אמר לו, אני אגיד לך את האמת,

הבנת רש״י טוב, טייסס טוב,

אין יותר חסידות מזה.

שפעם הגיע אליו איזה יהודי אחד,

גם הרב שחס, סיבוב דומה. הגיע אליו יהודי, אמרו לו, כבוד הרב,

יהודי הזה שבעיה עם העיניים,

מסכן, לא מצליח לשמור את העיניים ופוגע בקדושה.

אמרו לו הרב, יש תיקון? אמר, בטח, שילמד גמרא טוב.

אמרו לו הרב, כן, אבל הוא בהתחלה חשב שזה גמרא,

הוא הלך לרופא ואמרו לו, זה משהו כפייתי, יש לו כאילו איזה משהו ש...

משה יכולה לראות, זה משהו נפשי.

אמר, אה, זה משהו נפשי? שילמד גם תוספות.

אמרו לו, הרב, לא, זה משהו ממש נפשי.

אמר, יאללה, בכיווייגיה שייקחנו, מה אני אגיד לו, שייקח את זה?

אבל זה יותר מדי חזק בשבילו, כן, שלא ירדם,

התרופה יכולה להשפיע יותר מדי חזק.

קיצור, מוריי ורבותיי, זה היסוד, זה היסוד, אפשר להעריך הרבה,

אבל תקודה כאן, רבי ישראל, קלטנו.

היי, איזה בושה, אומר לך נפשי חיים.

עולם הבושה זה העולם המזעזע ביותר שבן-אדם ראה.

ומה אני ומה חיי?

תפילה לאל חיי.

כל החיים של האדם זה חיים של תורה ויראת שמים.

והאדם מגיע לעולם, את הפיקדון הגדול של התורה לא נתת.

בילא ימיו באפל וריק.

איזה בושה, איזו כלימה, להגיע למלך עם פרקס ריק.

מה למדת? מה שנית? הנה, הגיע חשבון כבר, עבר תשרק. קדימה,

מה למדת? אפשר עכשיו, מעכשיו עד פסח,

לסיים כמה מסכתות,

300-400 דפי גמרא בקהל.

מה קשה לעבור חברותא, דפי גמרא, פרקי משנה,

התלהבות בתורה,

ואתה הולך מכאן והולך מכאן,

והלכו אחרי האבל ובעל ומורי ורבותי, אם נעיקר את החיזוק הזה כאן,

בשבעה על אבא,

שזכה לבנים שאירו את העולם בתורה,

שבלי עין הרע אני קידשתי סידת ירבה וקידושין

לגירת צדק, גיורת צדק, בצרפת.

אז סידרתי, בהחלטה נשארתי בקשר. הוא שומר איתי קשר בהלכה וזה.

אז יום אחד שאלתי אותו סתם מה קרה פתאום נכנס לג'וק לחזור בתשובה,

אה, בצרפת, מה קרה ג'וק.

אז הוא אמר לנו, יש את אותו אחד שמגיע וזה.

אמרתי לו, מי מגיע?

אמר לי אותו אחד, אמרתי לו, מבוגר? אמר לי, כן, כן, מאוד מבוגר.

אמרתי לו, מה, זקן לבן? הוא אמר לו, לא, שחור עדיין.

אמרתי לו, מי זה היה?

נו, זה, זה, אתה מאוד מכיר אותו. אמרתי לו, מי זה?

אומר לי הרב אמנה. אמרתי לו, מה, הרב אמנה גם התחיל לחזור בתשובה גויים? כן, הרב יגן, פעם מספרים עליו שהוא נסע במטוס.

אז ישב לידו כומר.

טוב, אומר הרב יגן, מכל המטוס עבר ישבתי, ובמטוס אי אפשר לקום.

זה מטוס, זה כרטיס, נגעת, נסעת.

כומר,

אומר, פתאום הוא רואה את הכומר, פותח את...

כשאתה מוציא תהילים התחיל לקרוא.

והיה לו פתק, כלומר ג'ונסון.

אמר לו,

תגיד לי, כלומר ג'ונסון, סליחה שאני עושה לך ביטול תהילים? סליחה כן?

אבל, תגיד לי,

תגיד לי, נשמה, מה לך ולדירה? מה אתה עושה עם התהילים?

מה לך ולזה?

אמרו להגיד לך את האמת?

איך קוראים לך הרב? אומר לך הרב יגן? אמרו נגיד לך את האמת, הרב יגן?

צריך קצת כסף, פרנסה, אתה יודע איך אתם אומרים אתם?

שאיך הגמרא אומרת, אצלכם,

שאישה שפרנסתה לא מצויה,

תיקונים מצויים בבדיקה. כלכלה, אישה לא רואה כסף, תהיה הבת של הרבי מביצבורג,

וגם הרבי מקוץ, וגם הרבי מטיזנטיר.

אין כסף בבית, לא יעזור שום דבר, יש מכון בבית, יש כוללות, אין מה לעשות.

ציר פרנסה, הציעו לי בכנסייה עם הפעמונים קצת, חליפה יפה, וזה, הלכתי.

אני מאמין שהכל חרטא ברטא, אין כמו התורה שלכם, הכל אמת.

אני רק דוד המלך תהילים בדבקות, אל תשאל, אני מתמודד, אל תשאל, יש לי פראק של הרבים בפרשת, אל תפחד, אני קדוש.

ויותר מזה הרב.

אני רוצה שאתה הרב יגן,

תבוא אלינו לכנסייה, תחזיר את כולם בתשובה.

אמר לו קודם כל ג'ונסון, תן לי קודם כל לזה עם היהודים,

אחרי זה אני אעבור גם לגויים.

אני אסייר עם היהודים את זה.

הרב אמנון, שיהיה בריא, השם תולחות ימים.

גם אצל הגויים,

גם אצל הגויים.

הוא היה בכנס סיפר לי איך זה היה, היא סיפרה, היא סיפרה לו והוא סיפר לי.

כן, גוי לא נאמן לעדות, אבל אחרי שהוא התגייר,

יש אחייעזר, שוט אחייעזר, שאומר שבדיעבד, כן, לא נאמן,

אבל איזה גילוי מיתר, זה בסדר פתומו, יש מרן בסמרטטס י',

וגם לגבי תערובות, זה נאמן, בסמרט צדיק ח', נאמן לפי תומו, זה לפי תומו, זה נאמן.

היא סיפרה שהרב אמר, מי רוצה כאן להתקרב ליהדות? הוא אמר פתאום, חצי אולם, צרפתים גויים, צרפתים גויים, בפינה.

והיא עשתה, לא יודע אם הרב יודע, היא עשתה מסלול ובלטה בית של תורה,

בית של לירת שמים,

קלה כבחמורה.

ברבותיי, זה נקרא תורה אור, ומה מיוחד אצל הרב? מה מיוחד אצלו? ואת זה צריכים לקחת, מה מיוחד?

שאין דקה מנוחה, רבי ישראל. אין דקה מנוחה, זו עבודה אמיתית,

שאין דקה מנוחה ישיר, ששארים במליגת היא פעם אחת איזה הקפות שניות, או איזה מזמן,

הקפות שניות של שמחת מתושבבה,

אז היה חבר'ה צעירים,

שמו להם איזה דיסק של ברסטר, כזה טרנס כזה,

ועד עכשיו זה היה חסם על החסידית, היה רגוע.

פתאום שמו להם טרנסים, אתה רואה מה, עפים באוויר,

ולקחו את הרבנים שלהם, בלי עין הכול רב, ארבע על ארבע, אתם יודעים, רב מגדל את המרפסת, מקדימה, כאלה שהיו נוספות,

הרב יושב הרבה שנים, ואלה חבר'ה צעירים, תפסו את הרב שלהם, אתה רואה את הרב עם הפרעה, קף באוויר, לוקחים אותו מכאן, מכאן, עשו לו כמו של הלולב, טוב, אני זכר לשמחת מתושבבה,

לקחו אותו באוויר, רימו אותו, ואש,

שמו שיר שם, טרנס, כזה, כמו טרנס,

על רבי נחמן ברסלב.

הוא עבד את ה' בשמחה, לא הייתה לו דקה מנוחה.

נתפסתי המשפט הזה, הלכתי איתו כמה חודשים.

עבד את ה' בשמחה, מי יכול להגיד עליו, לא הייתה לו דקה מנוחה.

מי אפשר להגיד עובד את ה' בשמחה? הרד שאין לו דקה, אין לו, הוא חייב,

חייב איזה משהו רע. הרב זרבשטיין אמר פעם אחת,

הוא ראה את הרב יושב באיזה מקום, הכנסה ספר תורה, לא רגוע. הוא אומר, מחפש,

אמרתי אולי רעב, צמא, לא רגוע.

הוא אומר, עד שהוא כבר קלט,

הוא תפס את הספר תורה, פתח אותו והסתכל עליו.

שאל את הרב יושב הרב, מה קרה איתה, אני שר?

אומר הרב ימירוז'ין על הפסוק, ואתה עייף ויגע ולא ראה אלוקים.

אם אתה עייף ויגע, זה סימן שאתה לא יראה אלוקים.

ואתה עייף ויגע, זה סימן שאתה לא יראה אלוקים. אין דקה מנוחה, אין עייפות, גיבור שבגיבורים.

בלי עין הרע, בלי עין הרע, השם ייתן לו כוח, כהנה וכהנה עד מאה עשרים.

פיץ תורה בכזאת התמדה, בכזה ניצול הזמן,

כל דקה, זיכוי הרבים, לא מפססת, עוד אחת בתורה לא מפססת, כל דרשה מתועדת, הכול.

אמרי ורבותיי, אם נצא מכאן בלי החיזוק הזה,

אומרת הגמרא, בבית קטן כ' פספסנו את עיקר האבילות.

עיקר האבילות, עיקר בית האבל,

עיקר השכר, הגמרא אומרת, ישתיקותא.

מה הפשט שתיקותא? עיקר, אגרא דביתם ישתיקותא.

אדם מגיע לגמרא ברכות, גם עוד קטן.

בהלכות האבילות, בבית חלק ג',

שאדם מגיע עכשיו לבית האבל, מגיע לשם, אומרת הגמרא, השכר שתוק.

מה, זה השכר שתוק? באתי להנחם אבילים, שתוק?

אז יש שאומרים שלפעמים בן אדם לא יודע לנחם, הוא אומר שטויות, עדיף שתשתוק ולא לדבר.

מה שהאבל ידבר איתך, דבר אתה.

והייתי אחד הביורים,

השכר של בית האבל שתוק.

תשתיק את המסלול של החיים שלך ותחשב מסלול מחדש.

שכר דביתם ישתיקותא, שתוק!

תגיד לי, הנה בן אדם היה איתנו ועכשיו הוא איננו.

ואדרבא, כששולחים לבית האבל של אדם מבוגר זה יותר.

אם היינו בבית האבל של מטושלח,

זה היה יותר חיזוק. מה, מטושלח? הלוואי עלינו, הלוואי עלינו.

זה הכי חיזוק. גם 930 וכמה שנים נגמרו גם בסוף.

גם זה עבר!

תשתוק! תשתיק את התאוות שלך! תתחיל להתקדם כבר!

מה, אתה רוצה לעבור אותו בן אדם, אותו עם הארץ?

אותו בהמה?

סיפר לי אחד הרב, אתה לא מאמין, בן אדם בגיל 90?

עשו לו הלוויה עשר דקות. 90 שנה, תוך עשר דקות נגמר.

מה יספידו אותו? מה יגידו בהספד?

אני פעם הייתי באיזה הלוויה של איזה אחד

הוא רצה להספיד,

ואז היה איזה אחד שהוא איש אמת, הוא לא יכול להספיץ דם.

החתן הקודם, נפטר אחד המבוגרים, חמיב של החתן הזה ועוד חתן. החתן הקודם היה כזה אחד שהוא ככה חמוד כזה, אוהב להתחנפן,

אוהב להתחנחן, לקקן כזה.

הוא אוהב ככה להגיד מילים שכולם יגידו עליהם וכו' וכו'. בא ואמר, חמינו היקר, אהוב על הבריות, אהוב על המקום.

איזה אהוב את הבלגן.

שם מגהצים אותו עכשיו בשמיים חביבי, כפה קלע מתקוד, פינג פונג, סנוקר, יויו,

אהוב למקום, אבל טוב ולא יפה, החמה פה וזה, שעולה בלגן אחר זה איתי עשו לי, כפה קלע, עוד בעולם הזה,

בצק הבית שזה יותר מסוכן מזה. בקיצור, נמשיך הלאה.

הגיע החתן הזה שאני מכיר איש אמת,

לא משנה שאני לא מסכים איתו בקטע הזה.

כן, הרב יוספי הוא בסגנון.

הרב יוספי, עם זה אני מסכים.

הרב יוספי הוא נראה גם מפחיד, נביא.

נראה מפחיד.

פעם ראיתי את הרב יוספי בשתי מלח...

מפחיד, פחד פרדים, אני ציפרתי לכם פעם.

חבר שלי לא אף פעם להתפעל למנחה.

והוא אמר, יאללה, ניכנס פה, נזמין שכבר באמצע.

הוא אומר, אז הוא עשה,

הוא בא ללכת את ארבעת הצעדים אחורה ואז לבוא קדימה.

הוא אומר, עשיתי את ארבעת הצעדים אחורה, בא ללכת קדימה, אני מרגיש שאני לא הולך.

מה קרה? הרב יוספי תפס אותו.

הוא נעצר, הרב יוספי מתגלם.

באמת?

באמת?

באמת?

תגיד לי, באמת?

הוא אומר, הרב, מה?

באמת אין לך עוד חמש דקות, לאלוקים.

הוא אומר, הרב, מה הפחד?

הלכתי עם עניין אחר, התחלתי עם מי פתח אליהו של שחרית.

מה הפחד?

מה הפחד? דבר כזה לראות בחלום עליה לו כמה, מה הפחד?

באמת?

באמת? באמת?

הרב יוספי, מה עושה בהלוויות של חילונים? מזמינים אותו, זה משהו אונליין, זה ה-VIP, בהלוויות של... אתם רואים את הנפטר הזה?

אתם יודעים מה קורה איתו עכשיו?

שלא תדעו.

ומי שיחליל שבת,

לעבדאללה אתה עושה כבוד.

זה כבוד למלך. מי שלא, ימות כמוהו בעזרת השם יתברך היום.

אבל ברעיון,

ברעיון, מחדיר, לא כמו שאמרתי, אני גזמתי.

אבל ברעיון,

קיצור, אז זה שאני אספר לכם עליו כמה אמר, חמינו היקר,

כולם חושבים עכשיו,

אף על פי שהיה מחלל שבת,

עושה עריות,

כריתו אותך על מיתות בית דין, אבל מה, היה מאוד מאוד אהבתי בשבילו.

איזה חזק.

רצה להראות להם מה נשאר מאדם בלי תורה.

מה זה אדם בלי תורה?

אמוריי ורבותיי, ניכרת הנשק הזה הגדול ביותר,

ואת המסר הזה כאן עם הרב שלנו,

שמלמד אותנו מה זה עמל תורה, מי שנמצא ליד הרב וחולם וישן,

התביעה הגדולה עליו, יש גמרא מפורסמת, ובזה אני מסיים, אתם יודעים שיש לי בעיה עם רב, אני לא עוזב אותו, אני כבר עוזב אותו.

כן, יש גמרא מפורסמת,

גמרא מפורסמת, ל״א עמוד א',

הגמרא במסכת שבת,

גמרא אומרת, אותו אחד שבא להתקרצץ ולהפריע להילל

באמצע ערב שבת, בן אדם בהכנות,

זה בא, למה הרגליים של הכושים ככה,

ולמה העיניים של הסינים ככה?

שאלות, קיצור, גמרא מפורסמת.

מוריי ורבותיי,

השאלה נשאלת, שאלות מוזרות כאלה, פעם אחת שאלת רבי ציון, כבוד הרב, יש לי שאלה,

איך מלאים שדים,

רבי ציון, באמצע שיעור.

מה, לא כלום מעשה בלידך? מה אתה שאלתי כאלה שיעור?

יש לך איזה שד למולי? מה אתה שאלת שאלה?

באמצע שיעור, איך מלאים את השדים?

אבל יש לי גם פעם שאלו אותי כזה שזה,

ואמר, או, אתה בטח מתכוון לגמור במגיל עם המארשור. אומר לו, כן, הרב, הוא מתכוון למארשור, רחוב מארשור מכיר, כן? הוא מתכוון למארשור, הוא אומר, לא, טוב, אני אדבר איזה, זה שיעור בפני עצמו. נמשיך הלאה. דפדף עליו, אבל בפה, בענווה.

טוב, בקיצור, הלל,

הלל הזקן,

מגיע אליו אותו אחד,

כבוד הרב, למה זה ככה ולמה זה ככה?

תארו לכם היום,

כל רב שיש לו איזה כמה גבאים שהם קצת ככה

להוטים על הרב.

אחד פעם משגע את הרב, כן? פעם, פעמיים, שלוש. היה לי איזה אחד, מסכן חבר,

שאל את החסיד אחד באיזה מקום בבני ברק,

אמר לו, תגיד לי, מה, הרב עדיין לא יוצא לקידוש?

אומר לו, הרב לא אוכל ארבע שעות, רק ארבע שעות אחרי זה הוא מקדש.

אמר, בסדר, מה, הרב לא נראה רע, בלי עין הרע, ברוך השם, לא קריא ארבע שעות.

הוא אומר, לא יודע איך מצאתי את עצמי למטה, זרקו אותו מהחלון, קומה ראשונה.

אומר הקמאל הרבי שלו, זרקו אותו מאחורי הגבאי שלו.

איפה הגבאי של הלל הזקן? איפה?

איפה הגבאי של הלל? איפה הגבאי של הלל הזקן? איפה?

בא בן אדם לודניק,

מפריע לרב בערב שבת, נפלפו אותו, איפה אתם? אתם משינים? איפה אתם?

היה גם פעם עם הרבי מקריצ'נף.

הוא היה פעם עם הגבאי שלו, הגבאי שלו חלם.

טוב, הגיע איזה רב, שאל את הרב, תגיד לי, מה אתה עושה כאן? אמר לו, אני שמש פה. אמר לו, מה אתה שם? הוא אמר, אני מתפלל שצריך, אני אתן דרשה שצריך,

מנקן השירותים שצריך, ומנקן המיגווי שצריך,

והגבאי לה שם לב.

זה הגיע לטישט, מי הוא רואה את האדמו״ר בזה? הוא אומר, סליחה. אמר לו, מה פתאום, האדמו״ר זה שמש?

מה, מה, שליח ציבור?

שליח ציבור. זה גם עם רג' ושמש, משמש את הציבור בתור אווירת שמים.

איפה הגבאי? איפה הגבאי חולם?

אצל הלל הזקן, איפה הגבאי?

הוא אומר הרבי מגור,

וכמה זה נכון לרבי מגור, תיכף תראו למה.

אומר הרבי מגור, רב אמיתי,

גם אלה שסביבו, מרוב שהוא כזה דבוק בענייניו,

אז גם כל הסיבוב שלו, כל הציבור שלו, ככה, הלל כל כולו היה ענווה.

הגבאים שלו לא מסוגים להגיד לבן אדם לך הביתה.

מרוב שהלל כל כולו ענווה, גם הגבאי,

כמו הלל, הוא כל הזמן איתו, לא יכול להגיד לך הביתה.

קולו כולו ענווה.

רבי ורבותיי, הרבי במיקור גם פעם אחת היה צורך, הוא היה קולו כולו אהבת ישראל.

מספרים שפעם אחת הגיע חצוף לקבלת קהל,

אמר, אני רוצה להיכנס לרבה. אמר לו הגבאי, עכשיו הרבה ישן.

הרבה עוד מעט קם, אמר, עכשיו, עכשיו.

בקיצור, הגבאי אמר, אני מתחנן אליך, לא עכשיו.

הוא חשב שהגבאי לא צריך להכניס אותו, הוא נתן לו סטירה לעד כולם.

הגבאי, את זה קראו לו רבי בולים, ככה קראו לו הגבאי.

טוב, לימים

הגיע אותו אחד, רצה להיכנס עוד פעם לרבה.

הגבאי בענווה הכניס אותו.

הרבה ברוח הקודש ראה מה שהוא עשה פעם לגבאי,

אמר לו, אני לא מברך אותך שאתה לא מכס סטירה מהגבאי שלי.

אמר לו, רבי, שום בעיה, תביא אותו, אני אהיה מכס.

גבאי קיבש...

תראה לה את כולם.

לפחות, אתה יודע מה, תעשה, לא תיקום ולא תיטור. הרי דעת הרמב״ם והחינוך שלא תיקום ולא תיטור, זה רק בענייני ממון,

שאר הדברים לא.

בקיצור, מוריי ורבותיי,

הגיע הגבאי, אמר לו הרב, תבקש ממנו סליחה.

הוא ביקש, אני מבקש ממך סליחה על הסליחה שנתתי לך.

אמר לו הרב, אני רוצה לבארך אותה, אתה מוחל לו או לא?

אמר לו הרב, אני יודע למה הוא בא, הוא רוצה ילדים, ואין לו ילדים.

אני מוכן למחול לו רק בתנאי שהרב יגזור שיהיו ילדים השנה.

אמר לו הרב, אני לא צריך לגזור, אתה כבר גזרת.

אתה כבר גזרת לבד.

השפעה,

מי שנמצא ליד הרב אמנון ולא מנצל את הזמן בשמיים,

רבי ישאי, איזה פחד, פחדים המחכה לו.

נתן לך כזאת דוגמה אישית,

כזאת התמדה,

כזה ניצול הזמן, ואתה כמו בטטה הולך,

העולם הזה מעניין אותך?

מעניין אותך עכשיו רק תורה, קרית שמיים.

מי שנמצא לידו ולא את זה אוי ואבוי לו ואין לנפשו אני אומר את זה פה מלא מול אהרון הקודש, מול בורא עולם.

אדם שנמצא עד כזה גדול, איזה תביעה נתתי לכם. אמר פעם אחרונה מפלס לבן שלו,

תאכל את זה, אתה יכול לאכול. אמר לו, אבא, למה אתה יכול לאכול?

הוא אומר, כי אני ראיתי את סבא שלך. מי שראה את סבא שלך לא מסוגל לאכול, לא תאווה את העולם הזה. אתה לא ראית את סבא שלי, את סבא שלך. אתה יכול לאכול.

מי שראה את הרב יכול לבצץ את הזמן סתם, הלב לבריג?

הרי הכל מנוצל לתורה זה המוסר שניקח אותנו ביחד.

ללמוד וללמד בעזרה של דרך, לשמור ולעשות, וכן יהי רצון ולומר אמן.

לעילו בן כל ברכותו, שירותות שמוחות ומנחם באותו אדם עירון בעולמו ואימרו אמן.

על ישרוא אלמן רבו נרמן תלמידיון וכל תלמידי תלמידיון, דעוסקין בורדת וקדיש את הודי ואזרו אוזן ובכל איתר ואתר.

יהא לנאול הון ולכו ונחנו עץ דב ורחמנו וכל המורה שמה יהיה ואירועו ואימרו אמן.

יהא שלמה רבו נשם היו החיים עשו במישהו ומנחמו ומשה עשו ואורפו ואוכלו וצלחו לך פרעו.

ברוך הוא עשו לא לנו וכל המה ישראל יאמרו אמן.