הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין [לימוד גדול]
אבל אומר רבי יענקל'ה: אני עיינתי ברש"י.
רש"י אומר: "הרואה סוטה בקלקולה",
מה זה "בקלקולה"? לא שהיא מקלקלת את מעשיה או מעוות אותם, לא שהיא בסמטה לבד עם מישהו אתה ראית. לא זה. אלא, בנבולה ובבושתה. מתי שמנבלים אותה כבר ומשקים אותם את המים המעוררים והיא מקבלת את העונש שפורעים את שערות ראשה ופה חותכים לה את הבגד ואומרים לה ומאיימים עליה. שאתה רואה אותה בקלקולה עכשיו בנבולה,
אומרים: 'לך תזיר מיד את עצמך מן היין!'
אומר הרב גלינסקי: 'אני תמה. היכן מנבלים ומביישים אותה?'
אתם יודעים איפה עושים את זה? עושים את זה בבית המקדש. איפה בבית המקדש? עושים את זה בעזרה. ומי רואה אותה בעזרה? מי נמצא בעזרה? מי שבא להתקדש. מי שבא להיטהר. מי שעלה להקריב קורבן. או מי שבא להתפלל כדי להתעלות ולהזדכך. בית המקדש הוא בבחינת גן עדן עלי אדמות! והוא רואה שמביאים סוטה שם והיא מקבלת את העונש ואינה מספיקה לשתות מהמים עד שהפנים שלה מוריקות, עיניה בולטות, היא מתמלאת גידים, ירכה צבה, בטנה נופלת,
ואומרים: 'תוציאו אותה מהר שלא תטמא את העזרה במותה!'
והוא רואה גהנום מול עיניו. גהנום! צריך עוד להזהיר אותו שיזיר עצמו מן היין? הרי אין לך שיעור מעלף במוסר יותר מזה, לראות שעבירה לא משתלמת!
אז למה אומרים לו: "יזיר עצמו מן היין"?
הלא בפירוש שנינו: יש אזהרה: "אל תאכל צונן, אל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני".
אין אזהרה יותר מעולה ומועילה ממה שאומרים לבן אדם בפנים: 'תשמע, אתה זוכר איך פלוני מת? אתה רוצה למות כמוהו?".
זה האזהרה הכי טובה! שמזהירים רק. וכשאדם רואה איך אישה מתה מול הפנים שלו.
אבל התשובה היא מזעזעת! אתם יודעים מה התשובה?
איך אומרים לו עוד: 'תזיר את עצמך?'
מישהו עוד יעלה בדעתו לשתות יין אחרי כזה דבר?! אבל יש מעשה שהמדרש מספר, המעשה הזה היה הווה וגם יהיה:
מעשה בחכם וחסיד שאביו היה מכור לטיפה המרה. כל זמן שהיה מתמוטט בחוצות בשכרותו, היו באים נערים, מתקלסים בו, זורקים עליו אבנים ובוץ וקוראים לו קריאות גנאי. ואז היו מזעיקים את הבן החסיד, והיה מתבייש באבא שלו ומבקש נפשו למות. לא יכול כבר לסבול את הביזיונות שאבא שלו עושה לו. היה תומך בו ולוקח אותו הביתה.
ואומר לו: "אבא, אני אשגר לך יינות מעולים, חביות! כל מה שתרצה! רק תשתה בבית. אל תלך לשתות בבית היין, בית המרזח. אתה ממית עליי בכך חרפה עליי ועלייך".
והאבא הסכים. והיה עורך לו בכל יום סעודה, מאכיל ומשקה אותו ונותן לו לישון במיטה. ואח"כ הולך לבית המדרש.
פעם ירד גשם זלעפות, הבן עלה לבית המדרש ללמוד, ובדרך ראה שיכור מתגולל בשכרותו, בתוך השלולית של המים ומרזה ומקלח עליו והנערים תחים בבוץ בפניו ומתקלסים בו. והשיכור לא מרגיש.
אמר בליבו: 'זה ההזדמנות! אני אלך להביא את אבא שיראה איזה חרפה ממית השיכור על עצמו! אולי מזה יראה, ימנע מלהשתכר'.
הלך, הביא את אביו. הראה לו. אביו ניגש וגחן לשיכור,
שאל אותו: "אחי, מאיפה השגת יין כזה טוב?".
אמר לו הבן: "אבא, בשביל זה אני הבאתי אותך?! רציתי שתראה את החרפה שאתה ממית עלינו! ותבין שככה אתה נראה בעת השכרות!".
אמר לו: "בני, בחיי, אין לי תענוג וגן עדן, אלא זה! היין הזה! זה הגן עדן שלי".
כששמע החסיד, הלך לו בפח נפש.
מה כתוב כאן בעצם? שמי שמכור לתאווה, שיראה את העונש, את העונש, את הביזיון, את המכה, את החרפה, הוא לא רואה אותם. הוא נזכר רק בשתייה.
הרואה סוטה בקלקולה הוא לא יראה את העונש, הוא ייצר את הציור במה היא נכשלה. כי הוא בעל תאווה. ובעל תאווה רואה רק את מה הוא שהוא רוצה לראות. הוא לא רואה את העונש, הוא רק יזכר בעבירה. הרואה סוטה בקלקולה במה הוא יזכר? מה הביא אותה לידי ככה? יין.
אז מזהירה אותו התורה: 'תזיר את עצמך מן היין! זה מה שהביא אותה. מה שאתה נזכר, תזהר בזה'
אפילו אם הוא ראה את המעשה בבית המקדש בעזרה! אתם שומעים? יכול להיות בבית המקדש, בעזרה, לראות אישה מתה והוא לא חושב על זה. הוא חושב על הסבבה של היין שהביא אותה לידי כך.
מזהירים אותו חכמים: 'דיר באלק! אם ראית סוטה בקלקולה, הולך לשורש, תזהר! תזיר, תהיה נזיר מיין. אם לא, יבוא עליך!'