כל כבודה בת מלך פנימה
אומר התנחומא: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" - 'אמר רבי יוסי: 'כשאשה מצנעת עצמה...' - איפה? 'בתוך הבית! לא בחוץ, זה ברור: בחוץ - זה ברור! 'מצניעה את עצמה בתוך הבית, ראויה: להינשא לכהן גדול! ותעמיד כהנים גדולים!! שנאמר: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה".
אם היא תכבד את עצמה בתוך הבית - היא זוכה: "מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" תינשא למי שכתוב בו: "וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ" (שמות כח, לט).
למה אשה צנועה זוכה דוקא בשייכות מיוחד למעלת כהונה גדולה? מה הקשר בין זה לזה?
המהר"ל הקדוש (נתיבות עולם) אומר: 'הזכות הזאת ניתנת לה 'מידה כנגד מידה!' היות ואשה צנועה עוסקת בעולמה הפנימי! מתרחקת מן החיצוניות, לכן יש לה מעלה של כהן גדול! היא בעצמה יש לה מעלה של כהן גדול, שבעבודת יום הכיפורים נאמר בו: 'לפנַי ולפנים!'.
ע"פ היסוד הזה אנחנו מבינים: את הקשר בין הצניעות לבין הכהונה הגדולה ובין הצניעות של קמחית לשכר העצום שהיא קיבלה: שבעה בנים כהנים גדולים;
הכהן הגדול מצניע עבודתו ביום המקודש אפילו מעיני עצמו וקמחית בצניעותה מצניעה עצמה לא רק מאחרים אלא אפילו מעיני עצמה; גם כשהיא בבית לבד - הקירות, קורות הבית - לא ראו את קלעי שערה.
זאת אומרת בשביל שהיא תסדר את השיער - היא היתה מכסה את עצמה עם בגד ומתחת לבגד היא היתה קולעת את השיער! לא היה מצב שהקירות ראו, היא לבד, אין אף אחד!
צניעות מופלגת - זכתה למה שזכתה!
מכאן אנחנו מגיעים להבנה של המושג: 'צניעות' אצל נשות ישראל!
דוד מלכנו במילים הקדושות מסביר מה מהות הצניעות.
"כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" נקודת הכובד באשה - טמונה בעולם הפנימי שלה! "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" – "פְּנִימָה!"
העולם של האשה - עולם רוחני! עשיר, טהור, מלא וגדוש בערכים נעלים ונאצלים. כדי שאשה תוכל לגעת בעולם הפנימי שלה, להתרכז בכוחות הנפש שנתנו לה מהבורא יתברך - היא צריכה: להסיט מחשבותיה מהעולם החיצוני! היא צריכה: להצטנע ולהתבונן פנימה לנפשהּ!
אשה שעסוקה כל הזמן בחזות החיצונית ומה היחס שמעניקה להּ הסביבה - מאבדת את היכולת לפעול בעולמה העשיר והגדוש בפנימיות שלהּ.
גם איש לא שונה מאשה בענין זה, איש המשקיע כוחות ומרץ בחיצוניות - מאבד את העולם הפנימי האמיתי שלו! זה לא רק השקעה בפִּרטי הלבוש, זה יכולה להיות גם השקעה בגינונים חסרי טעם, באימוץ של סגנון מקובל על הסביבה וכיוצא בזה.
כשמתרכזים בעולם הסובב, באנשים שמקיפים אותנו - אנחנו עלולים לאבד את הקשר עם הבורא יתברך! כיוון שאנחנו עסוקים בחיצוניות, בסביבה.
מפחיד לחשוב! שאדם שבעים (70) שנה יכול להתעסק רק ב: 'איך אני נראה? מה חושבים עלי? איך מקבלים אותי?...'
וכשיעלה למעלה יגידו לו: 'שהוא גורנישט מיט גורנישט הוא לא שווה כלום! אתה חיפשת רק מה יגידו עליך, מה אני (השי"ת) יגיד עליך - לא חשבת?! חשבת 'מה יגידו'... ועשית בהתאם למה שיתאים להם שיגידו - אז עבדת אצלם לא אצלי! גם המצוות שעשית - זה היה שוואוי!'
אתם מבינים איפה אדם יכול לאבד את כל העולם הבא שלו? – בחיצוניות!
אם הוא לא עובד על פנימיות ולא אכפת לו מכל הסובב - לכן הוא יכול ללכת גם נגד הזרם! במקום שצריך ולכן הוא יכול לעמוד על דעתו. והוא לא מתכופף והוא לא משתחווה והוא עושה רק מה שה' אומר - זה יכול להצליח!
אבל אם הוא תלוי בדעת אחרים והוא כל הזמן חושש: 'מי יגידו?... מה יגידו??...' - הוא מאבד את עצמו לדעת!
מה המטרה של היצר הרע?
לגרום לנו: לאבד את המבט הפנימי, להתעסק בחיצוניות ובזוטות ובקטנוניות!
אצל הגברים מה הכח שלנו אצל היצר הרע? - התורה הקדושה! 'בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין'.
איך אני יכול להתמודד נגדו? כשאני לומד תורה ומקיים את צו ה' ברצינות כמו שהוא אומר - הוא לא יכול עלי! כל פעם שהוא יבוא, אם יש לי מצווה או איסור - אני דוחה אותו!
אומר לו: 'חביבי מה אתה?!... יש לי יוצר ויש לי יצר, מי ברא אותי? הוא! לא אתה, נכון?... הוא רוצה: שאני אהיה בגן עדן! איפה אתה רוצה שאני אהיה? בגיהנם! נכון... תחפש את החברים שלך... לך לשכן, בּי!' רק עם התורה אני יכול להתגבר עליו.
אצל הנשים שהן לא חייבות בתורה, מה, מה יהיה? מה ההגנה שלהן אצל היצר הרע?
אשה שלבושה ומתנהגת בצניעות, בענוות חן ומרוכזת בעולם הפנימי שלה, באישיות הרוחנית שהיא קיבלה מהבורא - היא ממש כמו איש שיושב יומם ולילה ולומד תורה!
אבל אשה שלא מקפידה על ענייני צניעות - מסירה את המחיצה הגודרת אותה מן העולם החיצון! היא מפנה את ההסתכלות כלפי חוץ והיא מפסידה במו ידיה את היכולת המופלאה לבנות את עולמה הפנימי.
אין לכם מושג איזה כח יש לנשים! כתוב: 'בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכות נשים צדקניות - עתידים אנחנו להיגאל!' לא בזכותכם (הגברים) כתוב: 'בזכותן...!' יש להן כח עצום פנימי!