הראיון של מנחם טוקר והרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

שנים אני רודף אחריהם כדי לקבל ממנו רעיון, והנה זכינו כאן,

חסיד ישקה את ארבע,

אנחנו מארחים ומתארחים בלשכתו של הגדול שבמחזירים בתשובה,

האיש והגדה כמובן, הרב אמנון יצחק. שלום כבוד הרב, תודה רבה שהרב מארח אותנו בלשכתו.

צהריים טובים. מה שלום הרב? ברוך השם כמו תמיד. יש לרב זמן בשבילי?

קצת.

למרות שאני קצת מפחד, אני יודע שכל תביעות הדיבה תמיד הרב מנצח, אז מראש בוא נסגור שאני אהיה בסדר, שהרב לא יתבע וסגר אותי. אם תהיה לטוב, אני לא ארצח.

קצת על ההיסטוריה,

איך הרב התחיל להחזיר בתשובה. זה לא פתאום בבוקר מגיעים ויאללה אני מחזיר בתשובה. איך זה? איך זה? בגיל 24 בשבתי בבית הוריי אחר הצהריים הסתכלתי על הספרייה

ועלה בדעתי לבדוק

מי אלה הקמצנים שנתנו לי לבר מצווה ספר במקום צ'ק.

ואז הסתכלתי על הספרים ולקחתי אותם, התחלתי להוציא.

נתקלתי בספר שמשך את עיני מוזהב,

קיצור שולחן ערוך של הרב גנץ פריד.

פתחתי אותו והסתכלתי בפנים,

ואני רואה שכתוב שמה

שבן אדם יישן על צד שמאל קודם,

ואחרי חצות על צד ימין,

פותח עוד דפים, ינעל קודם נעל ימין,

ואחר כך נעל שמאל יחלוץ קודם שמאל, ואחר כך ימין בספר התעמלות, מה זה?

אחר כך אני מגיע לדיני עניית אמן, ואני רואה שהאמן זה אל מלך נאמן,

ואי רצון, יש אמת,

ותמיד הייתי נלקח לבית הכנסת, והייתי שם שומע אמן, עונה כמו כולם, לא מבין את המשמעות.

פתאום הבנתי שיש פה משמעות, התחלתי לבדוק ולקרוא,

וזה משך אותי, כי התחלתי מההתחלה,

וראיתי שיוויתי השם לנגדי, תמיד זה כלל גדול במענות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני השם,

שאין ישיבתו ותנועתו של אדם בתוך ביתו, כשהוא לפני מלך בשר ודם, וכו',

ובסוף לפני מלך מלכי המלאכים, על אחת כמה וכמה.

אם יסתר יש במסתרים ואני לא אראה נאום השם,

ולא את כל השמיים והארץ אני מלא.

ואז תיפול עליו ירעה ופחד וכו' וכו', מהדר גאונו יתברך.

ופתאום הבנתי שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליי.

עכשיו, עכשיו, כשאני קורא, הוא מסתכל עליי.

ואז

תפסתי את הנקודה,

בדקתי עוד ספרים, מה שאמר רבנו בה, יחובת הלבבות, לא מנוקד.

ספרים קשים, פתיחה של הרמב״ן לחומש,

ושם הוא מביא כמה ראיות, לוגיות, דברים מדהימים.

ולא עזבתי את הספרים. התחלתי ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד, בלי הפסקה.

חשוב שאני השתגעתי, לא מפסיק.

וככה זה היה, והחלטתי שאני חוזר בתשובה.

אחר כך הייתי קונה ספרים כל הזמן, כל דבר לא הבנתי. לא ידעתי מה זה משנה, לא ידעתי מה זה גמרא.

אז היה לי מילון אבן שושן, הוא היה עוזר לי,

אומר לי מה הפירוש של כל דבר.

אחר כך הייתי צריך ללכת,

הכרתי את גיטלר, הם היו בבילוא ארבע עוד בתל אביב.

וכל דבר שלא הבנתי, הייתי הולך אליהם,

קונה את הספר,

והם עוזרים לי להגיד לי מה הספר שאני צריך. היה ראשי תיבות, לא מבין מה כתוב פה, הולך, קונה ספר ראשי תיבות.

מילון תלמודי, לא מבין, ארמית, צריך לפרש, והייתי צריך לרוץ. כל פעם הייתי רץ.

אחר כך כתוב, עיין בספר זה, אין לי את הספר,

אז הייתי צריך לקנות את הספר. תוך כמה חודשים הייתה לי ספרייה כמו של אחד מהרבנים.

וככה הייתי יושב ימים ולילות, קורא, קורא, קורא.

אחרי זה הגיע אליי איזה בחור מהשכונה,

הייתי בכרם התימנים,

בא, שאל אותי איזו שאלה,

עניתי לו תשובה, אהב אותה,

אמר לי, אתה תהיה מוכן לדבר פה עם החבר'ה למטה? אמרתי לו, כן, למה לא?

אסף את החבר'ה, באתי לשם, התחילו לנגח אותי, וזה, ופה וזה. עניתי להם תשובות, הופתעו לטובה,

רצו עוד, וככה זה התחיל,

התחילה תנועה של תשובה בתוך כרם התימנים, אחד על אחד. כמה שנים זה?

ימים ולילות אחורה, עשרים וארבע, אנחנו שישים ושש היום,

אז ארבעים ושתיים שנה.

קיצורו של דבר,

יום ולילה,

ואז התחילו להזמין אותי לחוגי בית,

אחר כך בתי כנסת,

הייתי נוסע לתת דרשות עם אופניים.

וואו.

חולצה קצרה, צבעונית,

ג'ינס, גיפה סרוגה קטנה, נוסע, נותן הרצאות.

מה כתוב במודעות?

אבנון יצחק.

והתחילו לשבת על העצים.

הייתי נותן הרצאות בבוסם תשע מכפר שלם, ואחר כך בביצרון,

אצל משפחת לוי,

שיעורים קבועים, אחר כך במושבים, בכל מיני מקומות.

וזה תפס.

התחילו אנשים לבקש עוד ועוד ועוד ועוד.

והאמת שבקהל היה לי קשה, בחוגים היה יותר קל.

היה לי פחד קל,

אז החלטתי בסוף להפחיד את כולם.

הפחד, הפוך על הפוך.

נגמר הפחד, אישה רק על.

כן, הבעלי תשובה שלי לא היו פוחדים לדבר, אני הייתי עומד מהצד ומסתכל מה הם אומרים.

וואו.

אחרי זה זה הלך להרצאות וכולי וכולי, עד שיום אחד הגיע יהודי בשם חנוך גבהרד.

הוא היה בארגון ערכים,

הוא ראה אותי בשכונת התקווה, שם הוא נותן איזו דרשה, בא אליי, לא עזב אותי, שתיים בלילה.

אתה חייב לבוא לניסיון אצלנו, יש ארגון ערכים, וזה אמרתי לו, תשמע, אני לא בריא לדברים כאלה.

אני, מזמינים אותי ככה.

תבוא, אתה חייב לבוא. לא עזב אותי.

בסוף הסכמתי ללכת, הגענו, זה היה בישיבת איטרי.

שם היה להם סמינר, והם הזמינו אותי לדבר.

טוב, באתי לדבר.

דיברתי שעה וחצי, והם עומדים בצד שם, קורה שהערכים בודקים, בוחנים מה קורה.

‫הגיע הזמן של הצהריים שצריכים לאכול, ‫החבר'ה לא רוצים לעזוב.

‫אז אני אומר להם, עושים לי ככה, ‫אני צריך להפסיק. ‫הם אומרים לי, לא, אנחנו לא.

‫אז אמרתי להם, טוב,

מה עושים?

‫אמרו, תשמע, אתה חייב להפסיק.

‫אמרתי, טוב, אני יורד. ‫אמרו, טוב, אנחנו הולכים הביתה.

‫אם אתם לא נותנים להם להמשיך לדבר, ‫אנחנו הולכים הביתה.

‫בקיצור, נכנעו קצת, ‫שאני מחר מגיע עוד פעם. ‫-עוד פעם.

‫הגעתי למחרת, זה היה הסמינר ‫הכי מוצלח.

‫החבר'ה שהיו משם היו באר שבעים.

‫הזמינו אותי מיד אחרי הסמינר, ‫החבר'ה האלה, לבאר שבע,

‫לאחד מהמקומות.

‫נתתי שם דרשה, בסוף הדרשה, ‫מישהו אמר, ‫אני אביא ציציות, ‫אתה תשים לאנשים. ‫אמרתי לו, כן, הלך, ‫אני לא יודע מאיזה חנות הביא.

‫והתחלנו לשים ציציות. ‫וואו, איזה רעש זה עשה.

‫לא היה דבר כזה עד אז.

‫למחרת אני מגיע לבני פרק, ‫אז פוגש אותי אחד מהתלמידי החכמים,

‫שואל אותי איך היה וזה, ‫אני אומר לו, תשמע, ‫שם עשרות קיבלו עליהם תשובה. ‫הוא אומר לי, מה, אתה נורמלי? ‫עשרות קיבלו תשובה? ‫אתה יודע מה זה תשובה בכלל? ‫מה אתה מדבר על שטויות? ‫תשובה? אתה יודע מה זה תשובה? ‫איזה תהליך צריך בשביל לעבור תשובה? ‫אתה בערב אחר כך זה תשובה?

‫אמרתי לו, אתה לא מאמין ‫שהקדוש ברוך הוא אמר, ‫וזרקתי עליכם מים טהרים וטהרתם? ‫כמה משך הטיפה שפוגעת בראשו של אדם? ‫שניה.

זה מה שהיה, זו התוצאה.

‫הבן אדם לא האמין, וככה זה התחיל והתגלגל ‫ונהיה הרצאות של אלפים, אלפים, כל ערב אלפים. ‫סגרנו בתי קולנוע, ‫בתי קולנוע בארץ היו נסגרים.

‫היו סוכרים אותם רק להרצאות. ‫כך היה בכל הארץ.

‫אחרי זה הגיע הרגע שהגעתי ‫לאחד הסמינרים ‫ושם היו מוכרים קלטות.

‫כל מרצה ומרצה, כל מי שהיה בסמינר, ‫היה מסמן, אני רוצה קלטת. ‫של הרב זה, הרב זה, הרב זה.

‫פתאום ניגש אליי, זה היה פס גל.

פס... ‫-גל פז. גל פז.

‫ניגש אליי ואמר לי, ‫תשמע,

‫מאה עשרים וארבע רוצים את הקלטת שלך, ‫האחרים זה חמש עשרה, שתיים עשרה וזה.

‫בואנה, מה אמרת?

‫אמרתי לו, תמיד דיברתי. ‫זו הייתה לי אז הרצאה ‫שנקראת אנטיביוטיקה, שהייתי מוכיח ‫את מציאות הבורא ואת העולם הבא, ‫שכר ועונש והכול.

‫אז הוא אומר לי, ‫תשמע, אני חייב לבוא אליך.

‫מה אתה רוצה? ‫הוא אומר, תשמע, ‫אני אוציא לך את כל הקלטות, ‫אני אוציא לך את הכול, ‫אני אעשה לך את הכול, עטיפות, הכול. ‫אמרתי לו, לא, לא, לא, לא, עזוב אותי, ‫אני לא רוצה ולא שום דבר.

‫דחיתי אותו ממש.

‫חזר אחרי שבועיים, ‫לא, אני לא מוותר והכול, ‫ואז הסכמתי.

‫התחיל לעשות, צריכה ללכת להרצאות. ‫כל ערב היינו מוכרים מאות,

‫מאות ארגזים, ארגזים של קלטות.

‫יום אחד הגעתי למסקנה ‫שבמקום שאני אמכור, אני אחלק.

‫הרי הפרנסה מתה, ‫שמתברך, אז מה, ‫אני צריך לקחת את זה מפה, ‫אם זה יכול להגיע מכל מקום? שלום.

‫התחלתי ככה, והתחלתי לחלק קלטות. ‫חילקנו 24 מיליון בארץ, בעולם, ‫בכל מקום. ‫נתנו אפשרות להעתיק, ‫תעשו מה שאתם רוצים וכולי וכולי.

‫אחרי זה, זה נהיה קלטות וידאו, ‫אחרי זה, זה נהיה דיסקים.

‫דיסק און קי שעשינו על הידיים, עם הרצועה, ‫כל מיני פטנטים, ‫רק איך להחדיר את זה לציבור.

‫אין מקום כמעט שלא שמעו, ‫אין בית שלא שמעו, שומעים.

‫כמה אנשים החזרת בתשובה עד היום?

‫לפי הערכות זה מיליון איש. ‫-מיליון איש? ‫-כולל משפחותיהם, כמובן.

‫תשמע, זה דור שלישי.

‫כל המצינת שלך בישראל, ‫כאילו, כן, מה זה, ‫מיליון עולמות קיבלת, הרב?

‫זה יותר מזה.

‫כי כל מי שחזר בתשובה,

‫והפך להיות דוגמה לאחר, ‫או שהחזיר בתשובה, ‫זה גם שייך לך.

זאת אומרת, זה עד סוף הדורות, ‫אין לזה סוף.

‫-וארגון שופר...

‫ב-86' החלטנו להקים את ארגון שופר,

‫והרב יהודה שפירא, זכר צדברך, ‫ראש כהן אל-חזוני, ‫שהיה יושב ראש בפועל,

‫ובהנחייתו עשינו דברים גדולים.

‫הגענו לאצטדיונים, הגענו לדברים. ‫זה לא היה קל, ‫הוא בהתחלה לא נתן אור ירוק,

‫אבל נו, עוד מעט.

‫אחרי חצי שנה שבאתי עוד פעם, ‫אז הוא אומר, נו, נו, אפשר.

‫ואז הלכנו, ועשינו, ומי היה מאמין ‫שאפשר למנה 24,000 איש בהופעת יחיד? ‫-בטדי.

‫בטדי. ‫-במסוק, הרגעים הגדולים, ‫ודיסקים, ופה בכניסה, דיסקים.

‫גם עכשיו, בשנים האחרונות, גם הרב, ‫ממש כמו להבדיל נתניהו, ‫יש לה רב אתר ועיתון ודיסקים, ‫והרב נותן הרצאות כל ערב, ‫והרב באמת פופולרי מאוד מאוד היום.

‫יש למעלה מ-600 אלף סרטונים שלי ביוטיוב,

‫יש צפיות מאות מיליונים.

‫יש דפי קשר של מיליון וחצי, ‫שתי מיליון.

‫והרב צומציא את כל ההנגשה הזאת ‫ואת כל הדיבור ואת כל הסגנון הזה. ‫איך הרב עם העובדה שהיום יש עוד אנשים ‫שהם מנסים להעתיק את מה שהרב עשה?

‫הפוך, אני לימדתי את כולם בשביל שיעשו. ‫אני אמרתי לכולם שיעתיקו.

‫העניין זה האם עושים את זה ‫לשם שמיים או לא לשם שמיים,

‫והאם מתכוונים לחזר בתשובה ‫או רק קירוב.

‫קירוב פירושו זה תשארו איתנו.

‫-כן, אל תחזר בתשובה, תתרמו לנו, ‫ואנחנו נמשיך לעשות את הכסף ‫על חשבון זה, אבל תכלס.

‫המטרה היא להחזיר בתשובה, ‫להביא את האנשים אל הקדוש ברוך הוא, ‫זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

‫השיבו וחיו, אומר הפסוק.

‫אבל אם זה, מה זה קירוב? מה זה הידברות?

‫מה זה הדברים האלה? מה זה רק כאילו לנגוע ‫בקצהו וזהו ולא כלום?

‫יש מטרה, דבר ברור, ‫תגיד את האמת האלוקית,

‫מה שהם רוצים מכל בניו,

‫ותלך הביתה, תצליח או לא תצליח, ‫זה לא הבעיה שלך. ‫אני לא התכוונתי להצליח, ‫אני לא עשיתי פטנטים להצליח.

‫אני אמרתי, ואפילו כשהייתי מפחיד, ‫והייתי מפחיד פעם בהתחלה, בהתחלה. ‫-למה?

‫כי הייתי אומר את כל האמת בפנים.

‫אנשים לא ידעו בכלל שיש גיהינום.

‫אמר לי פעם אחת מסלובודקה,

‫עד שאתה הגעת לפה לבני ברק, ‫לא ידענו שידענו רק גן עדן.

‫אתה הורדת לנו את הגיהינום לפה. ‫אנחנו עכשיו יודעים שיש גיהינום. ‫לא ידעו, אנשים לא עזרו. ‫- אבל למה לאחרונה די התמתנת בנושא הזה? ‫לא התמתנתי. אנשים כבר לא שואלים על זה, ‫כי הם יודעים. ‫מה שנשאל להם זה אם קשה או לא קשה, ‫איך, מה, מתי,

‫מה אני אעשה אז אם ככה, ‫אז מה אני אעשה עם המשפחה, ‫זה השאלות. ‫אין היום שאלות במהות.

‫זאת אומרת, הרב נגד קירוב, ‫לא נגד, לא נגד. אתה פשוט צורף ‫את הפוטנציאל והאפשרות.

‫כל האמת יתבעו אותך. ‫למה? יכולת. ‫הבאתי לך את האנשים, יגיד הקדוש ברוך הוא. ‫הם באו,

‫ישבת מולם, מה סיפרת להם? ‫מעשיות?

ומה יצא מזה? ‫בשבילי, בשבילי, אומר הקדוש ברוך הוא,

‫אם צדקת, מה תיתן לו? ‫מה נתת לי?

מה תענה?

‫אני באתי, אמרתי את מה שהשם רוצה.

‫יצלח או לא יצלח, ‫זה לא התפקיד שלי. התפקיד שלי זה לבחור בטוב,

‫לכוון כוונה אמיתית לעניין,

‫והצלחות זה מאת השם. ‫לא הצלחתי, כן הצלחתי, אין. ‫אין טענה עליי.

‫רצה לעשות מצווה, נאנס ולא עשה, ‫כי מי שעשה,

‫אני רציתי להציל. יותר מזה,

‫כתוב שאם בן אדם

‫מסיט את חברו לעבודה זרה,

‫עונשו שקלה אפילו שהוא לא הצליח.

‫אז מידה טובה מרובה פי 500. ‫ניסיתי להסיט אותו בטי לטובה, ‫ולא הצלחתי.

‫מקבל שכר מלא,

‫על אותו משקל בדיוק.

‫השם לא מבקש ממני להצליח,

‫אלא מגלגלין זכות. ‫אני די זכאי, אתה זכאי, אתה תצליח. ‫אתה לא זכאי, אז אתה לא תצליח. ‫אתה תקרא לזה קירוב.

‫- ואיפה כל השנים האחרונות ‫שהרב באמת נכנס ‫לכל מיני מקומות אחרים, ‫כמו למשל

‫נגד זמרים מסוימים,

‫או פוליטיקה, או דברים אחרים, ‫שהרב יצא מהאזור,

‫מאזור הנוחות שהרב היה המלך,

‫ולאחזיבו איתו תשובה, ‫עם השליחות שהרב קיבל,

‫והלך באמת למקומות אחרים. ‫האם זה באמת נועד כדי להחזיק בתשובה? ‫האם זה נועד כדי לעשות משהו רעש? ‫למשל, נושא המוזיקה, ‫שהרב ירד על שווקי ואלימי ומשיח, ‫והאומנים שציון גולן חטפו מהרב.

‫אני אסביר.

‫קודם כול, אני דיברתי את מה שצריך להגיד, ‫לקרב את הציבור החילוני.

‫כן. ‫אחר כך ראיתי שבציבור החרדי, לצערנו הרב, ‫פסתה מספחת, ואנשים מדרדרים,

‫ומאז שאני מכיר את החרדים,

‫זה רק יורד כל הזמן, מדרדר. ‫-תחום העופות? ‫-בכול, בכול, בכול, בכול. ‫-החרדים הם לא חרדים כבר.

‫חרד זה חרד על דבר השם. ‫אין חרדים כמעט.

‫ואז אתה מגיע לבני ברק,

‫וכשאני הגעתי, אני רואה ‫שהצניעות פה לא כל כך עוד כשאני הגעתי, ‫שזה לפני עשרים וכמה שנים.

‫והיום, איפה זה לעומת אז?

‫והיום, איך המתנהגים, ‫ואיך בני הישיבות, ואיך הפלאפונים,

‫איך כל הדברים. ‫-זאת אומרת, הרב החליט גם בתוך ‫הציבור החרדי לעשות תשובה. ‫-מאחר

ואני רואה את הדברים, ‫אני לא יכול לשתוק,

‫אסור לי לשתוק.

‫יש מצווה, הוכיח תוכיח את עמיתיך. ‫זה נאמר לך, לי, לכל יהודי.

‫חובה על כל יהודי שרואה דבר ‫שהוא אסור על פי התורה, ‫לא הוכיח.

‫את הרשעים באמת אנחנו לא מחויבים להוכיח, ‫כי אין דין ערבות.

‫אבל את אחיך,

עמיתיך, אתה צריך להוכיח.

‫אם אני אשתוק, יתבעו אותי, ‫יגידו לי, היה לך פה? ‫יכולת לדבר? למה לא אמרת?

‫למה לא ערת?

‫למה לא התרעת? ‫-מה הפריע לרב על המוזיקה? ‫-לא, יום אחד אני יושב,

‫ומישהו שלח לי באינטרנט,

‫במייל, שלח לי

‫הופעה של פריד,

‫והוא שר אונסנא תויקיף.

‫הוא שר בתערובת אנשים ונשים,

‫יורד לקהל מול הבנות, מול הזה, ‫ושר אונסנא תויקיף.

‫תגיד, אתה נורמלי? ‫התחלתי לבכות.

‫התחלתי לבכות.

‫עכשיו, לא האמנתי.

‫אני מכיר את השם פריד, ‫לא שאני חסיד ‫כדי לשמוע את המוזיקה שלו,

‫אבל מסתכל, מחפש עוד, ‫פתאום אני רואה עוד הופעות כל הזמן, ‫קונצרטים וזה.

‫מסתכל בן דיוויד, אותו דבר, ‫מסתכל זה, מה זה? זה הופעות כמו של חילונים, ‫תפאורה ואורות והכול.

‫זה שואו חילוני.

‫אני יודע, הייתי פעם חילוני, ‫אני יודע מה זה.

מה זה?

באיזה מילים? ‫-אולי זה נועד לקרב. ‫-רק רגע, איזה לקרב, איזה לקרב.

‫בקיצור, הסתכלתי על הדברים האלה, ‫מאז הבנתי שיש בעיה. ‫הלכתי לרב שטיינמן, יש את הסרטה שהייתי אצלו. ‫-נכון. ואני מספר לו,

‫כבוד הרב, המצב הוא כזה וכזה וכזה וכזה, ‫ואז הוא נותן לי ברכה.

‫אחר כך אמרתי לו שאני רוצה לשבור ‫כמחאה את הדיסקים ‫של הזמרים האלה וכולי.

‫קניתי מגרסה,

‫הבאתי להרצאות, אמרתי לאנשים, ‫כל מי שיש לו, שיביא לשם.

‫התחילו להביא.

‫במשך שנתיים אני גורס דיסקים, ‫גורס דיסקים בהרצאות. ‫-מי קיבל הכי הרבה גרסות?

‫לא יודע, מי שהביאו.

אבל זה היה בשביל לעורר בכלל. ‫היום יש המונים שלא שומעים מוזיקה. אומנם נשארו המונים יותר, שהם כן שומעים,

‫אבל המונים שמנוזרים לגמרי.

‫זאת אומרת, בעצם הבעיה ‫שהרב זה הרפואה במאורב?

‫לא שלי. זה פסק הלכה שפסקו. ‫-אבל יש להם רבנים. פריד יש לו רב, ‫שווקי אני מניח, הרב ירד על שווקי. ‫-לא הבנתי. הרב עובדיה יוסף חתם.

‫דיברתי עם הרב דוד יוסף.

‫אמר לי במפורש, ‫אני החתמתי את אבא על זה.

‫הרב טוביה וייס אמר את הדברים,

‫והוא הסכים עם הדברים, ‫והחתמתי אותו יש הקלטה, ‫אנחנו נמצאת באתר. ‫-מופעות נפרדות, יש לרב בעיה? ‫-לי אין בעיה עם שום דבר. ‫אני לא מורה הלכה. ‫אני לא שולחן ערוך. ‫-כן, אבל אתה תצא נגד מי שמופיע בנפרד? ‫אני שאלתי את הרב עמר, ‫מה הגדר שמותר? ‫אז הרב עמר אמר בזמנו, ‫גם זה יש הקלטה. ‫הוא אמר במפורש, ‫אם זה ערבי פיוטים... ‫אבל לא כל אחד, ‫הרב עמר זה הרב שלו. ‫אני אמרתי, אני רק אומר לך, ‫על פי ההלכה. ‫לא שאלתי

ספרדים פלג זה או אחר. ‫שאלתי אותו, על פי ההלכה. ‫אמר, קונצרטים זה של חילונים, ‫אין דבר כזה, ‫ביהדות אין דבר כזה, ‫ערבים של שירה.

‫דבר נוסף, אבל פיוטים נהגו הספרדים,

‫אז אם יבוא מישהו ויפייט, ‫פיוטים ממש, לא שירים. ‫-או חזנות לאשכנזים. ‫-או חזנות לאשכנזים,

‫אז זה סוג הדבר ש... נו,

‫זה ביטול תורה וכולי,

‫אבל בוא נגיד שזה עובר.

זה הכול.

‫אבל גם אם יהיה אירוע בנפרד, ‫עם מחיצה, זה אסור.

‫מעבר לזה, הרב שטרמן בזמנו אמר, ‫אני גם שאלתי אותה על הקפות שניות.

‫האם להתיר במקום שהנשים קצת מתערבבות? ‫ופה ושם, הוא אמר, בשום אופן.

‫בשום אופן, אפילו בהקפות שניות. ‫אז כל שכן כשבאים למופע... ‫שמי היה הקרב הכי גדול עם איזה זמר?

‫לא הקרב, על מי הרב באמת התכוון הכי הרבה? ‫-אני לא התכוונתי על אף אחת ספציפית, ‫לא עניין אותי.

‫אבל הראשונים שראיתי, דיברתי עליהם. ‫כשראיתי את שווקה ופריד ובן דיוויד, ‫דיברתי עליהם.

‫אחר כך התוודעתי לספרדים, ‫שהם חקיינים גם כן, ‫שעושים את אותו דבר,

‫כמו מרחיק משיח, כמו ישראלה, כמו כמה...

‫אז התחלתי לצאת גם כן נגדם, ‫שלא יגידו שאני כאילו נגד אשכנזים. ‫-זה לא ענייני, ‫לא אכפת לי מי עמוד מאז.

‫היו כמה מהם חבר'ה שלי, כמו שאומרים,

‫שמעריכים ומוערכים אפילו. ‫-כמו ציון גולן.

‫לא, זה אף פעם. ‫לא, זה מחריט מההתחלה שלו. ‫-וואי, וואי, וואי. ‫רגע, אבל אז איזה זמר כיף? ‫זה לפני שלושים וכמה שנה, אמרתי לו, ‫אם אתה מפסיק להופיע מעורב ‫ולהרקיד מעורב,

‫אני מפיץ אותך ואני דואג ‫שאתה תתפרנס. ‫-ואז הרב יאכל דרך המילונק על הכות האלה. ‫-והוא לא הסכים.

‫שלחתי בזמנו יותר ממאה דיסקים, ‫שטפים זה היה.

‫שלחתי אותם לכל הזמרים לומר להם, ‫התראה,

‫אין עונשין אלא אין מטרין. ‫אמרתי, אני נותן לכם את הקלטת הזאת, ‫תשמעו, אני חושב שקוראים לה ‫זנב לאריות ולא ראש לשוענים.

‫אמרתי,

‫אל תשאירו יותר שירים במעורב, ‫אם לא, אני יוצא נגדכם.

‫אז שלחתי לכולם.

‫קיבלת תגובה ממישהו? ‫-מאף אחד.

‫-בכלל מהזמרים האלה הרב קיבל תגובות ‫אז במהלך השנים?

‫היו כאלה שרצו זה וזה. ‫היה אפילו מישהו שבא לאחת ההרצאות ‫ואמר, תשמע, זה פוגע בפרנסה, ‫אתה פוגע לאנשים בזה. ‫אז אמרתי לו, אין בעיה, אני מוכן

‫להתרים חצי מההפסדים ‫שאתה קורא להם. ‫-אם תפסיק. ‫-איך קראו לו הבחור הזה ‫שבא להרצאה שהיה מפיץ ‫את הדיסקים של הזמנים? ‫-רוני רומי. ‫כן, רוני רומי.

‫אז הוא בא להרצאה שלי,

‫והבטחתי לו,

‫והוא לא עמד בדיבור. ‫הוא אמר, בסדר, ‫אני הולך, אני אדבר איתם. ‫הוא היה מפיץ להם. ‫אז אמרתי לו, בבקשה, ‫אני 50% לוקח עליי ‫להשיג להם את ההפסדים. ‫כמה שתגיד שיש הפסדים, ‫תביא לי את זה, אני נותן. ‫-סתם שאלה, אבל כאילו, הרב, ‫כשהרב מחזיר בתשובה, ‫מישהו חילוני והוא נהיה דתי, ‫והרב במאה אחוז הצלחה מצליח. ‫ואיך הרב מרגיש עם זה ‫שחלק מהמקרים הרב לא הצליח ‫עם המוזיקה, למשל שווקי, ‫הרב ירד עליו וירד עליו,

‫זה מפריע לרב או שהרב עושה, ‫אני את המצוות מחאה שלי, ‫עושה, לא מעניין אותי, ‫שיעשה מיליארדים.

‫חור,

באו אליו, אמרו לו לעשות עגל.

‫הוא לא הסכים, הרגו אותו.

‫מה אתה אומר, הוא הצליח או לא הצליח?

‫עד כדי כך זה עגל. ‫-הוא הצליח.

‫הוא מאוד הצליח. ‫יותר מזה, יצא ממנו בצלאל, ‫בן אורי, בן חור.

‫בוודאי שהצליח.

‫אתה צריך לעשות מה שהשם מבקש. ‫אין הצלחות, כבר אמרתי לך מההתחלה.

‫אין פה עניין של הצלחות, ‫יש עניין של עבודת השם.

‫אתה מצליח או לא, ‫זה הכול הקדוש ברוך הוא קובע. ‫-לאחרונה, אבל הרב כבר הפסיק ‫עם התחום של המוזיקה, נכון? ‫אני פחות בערצות, ‫אני שומע איתו. ‫-מי לא יודע? מי לא יודע? ‫זאת אומרת, הרב עשה את שלא, יודעים, ‫הנה, אפילו אני מגיע ‫אחרי כל כך הרבה שנים ואני מדבר על זה. ‫-אני לא חוזר לדבר ‫שלא באנו מהקופים כבר. ‫פעם בהתחלה הייתי משקיע, ‫זה זמן שאתה לא קוף.

‫מי שרצה להישאר, נשאר. ‫מי שרצה לצאת מזה, יצא.

‫אבל אני לא חוזר עוד פעם ‫להגיד שאנחנו מהקופים. ‫גמרנו, זה כולם... ‫-זאת אומרת, עד היום אבל הרב כועס ‫על אותם זמרים?

‫מה יש לי לכעוס עליהם? ‫שתהיה בעיה. ‫-הרב נגדם עד היום? ‫-אנשים חוטאים בלי סוף ‫בכל מיני תחומים,

‫אבל זה סוג דבר שכל הציבור נגרר. ‫אני אגיד לך, זו העבירה ‫שאין כדוגמתה בישראל. ‫-מה?

‫מי לא שומע מוזיקה? ‫-כולנו. ‫ואם הם פסולים... ‫בגלל שמופיעים במוריו הם פסולים? ‫זה מה שכתבו. ‫-אז להופעות אני לא אלך ‫אבל נשמע אותם בבית. ‫-אבל זה מה שכתבו... ‫בישיבות שרים אותם, ‫בחתונות שרים, בשבת שרים. ‫-זה מה שכתבו הרב אוזנר, הרב מליאשים, ‫הרב שטיינמן, הרב קניבסקי, ‫כל גדול האשכנזים, ‫והרב שלום כהן ועוד רבנים שרים. ‫כולנו חוטאים כשאנחנו שומעים ‫זמר שמופיע במוריו. ‫בדיוק

‫הם קבעו, לא אני. ‫אני רק הקראתי. ‫-וואו. ‫-טוב, עכשיו אני רוצה ‫לעבור לפוליטיקה. ‫-בבקשה. ‫-אני יודע שהרב אולי לא יודה לי, ‫אבל אני יודע שגם בבחירות האלה שמגיעות,

‫יש כמה מפלגות שפנו לרב, ‫שרוצות שהרב יהיה חלק מהן ‫או שייתן איזה אישור להן.

‫בזמנו הרב נכנס לפוליטיקה, ‫היה באמת, הייתה הצלחה אולי פחות ‫ממה שהרב ציפה, ‫אבל עדיין דיברו על המפלגה הזאת.

‫למה הרב נכנס? ‫מה זה מעניין את הרב?

‫האם עכשיו הרב באמת נכנס ‫לתמוך באיזו מפלגה כלשהי?

‫הרב, צריך איזה כותרת, איזה זקוק. ‫-בזמנו,

אני יצאתי לבחירות ‫בגלל שהיה סקר, שבסקר היה ‫שיש לנו שמונה לפחות.

‫כן, כל אותם מיליוני אנשים. ‫-רגע.

‫ואז הרב ליבוביץ' הלך,

הרב אברהם ליבוביץ' ‫הלך לרב שטיינמן לשאול אותו, ‫אז הוא אמר,

אם יש

מצווה להציל, ‫אם יש אפשרות, מצווה להציל.

‫ונתן את הברכה. ‫פעמיים שאלנו.

‫פעם, חיכינו שבועיים, ‫שיהיה ודאי. ‫שאלנו עוד פעם, אמר כן.

‫אמרתי, אני לא חוזר בי אחרי זה. ‫אם אני יוצא, לא חוזרים.

‫הולכים עד הסוף.

‫כי ידעתי שיהיה הלחצים.

‫האגודל לא הסכימו שהרב שטיינמן יגיד, ‫כי זה יפגע להם בקולות אולי.

‫שס ילחצו וזה וזה. ‫בקיצור, יצאנו לדרך.

יצאנו לדרך.

‫ההצלחה הייתה צריכה להיות כבירה, ‫אבל במקום שהם יילחמו נגד לפיד, ‫מה שאני התכוונתי לעשות... ‫-נלחמו עם הרב. ‫-נלחמו עם הרב. ‫-נלחמו עם הרב.

כולם כחצי מיליון אנשים ללחמו בגדי.

על מה? מה עשיתי?

זה הרגע הכי קשה של הרב בחיים הציבוריים?

אני ידעתי את זה. אני אמרתי פה לאנשים, לפעילים לפני כן, אמרתי, יעשו ממני שטיח וידרכו עליי, תדעו לכם. זה לא, לא יהיה יותר ממה שאתם מכירים.

ידרכו עליי. אבל זה הוציא את הרב מקונצנזוס,

מעוצמה,

באמת למלחמות מול כל מיני אריה דרים כאלה. נו, ותראה שכדאי או לא כדאי? לא. למה לא?

מה שצריך לעשות. כי הרב בנותה גרר, מה אכפת לי?

אבל מה אכפת לי? אני עובד בשביל עצמי? אם הייתי עובד בשביל עצמי,

אז באמת הייתי עושה שיקולים. הייתי עושה שיקולים כאלה.

ידעתי לקראת מה אני הולך. אני לא בחור שלא מבין.

ובכל אופן הלכתי.

למה? אם יש מצווה להציל, הלכתי להציל. אם גדול הדור אומר לך שמצווה להציל, והוא היה הרב שלי באותה שעה, אחרי הרב שפירא,

והוא אמר שמצווה להציל, הלכתי. לקחתי בחשבון את הכול.

אם לא, לא הייתי שואל בכלל.

הוא מתעלם.

אבל איך אני אתעלם אם אני יודע שלפיד יהיה?

ממה הרב אחי נפגע? אז הוא היה מסוכן שבע מנדטים,

זה מה שציפו לו. והוא קיבל שבע עשרה בסוף, כי אף אחד לא נלחם איתו.

ממה הרב אחי נפגע?

אם הרב נפגע בתקופה הזאת?

נפגע? כן, ברמה אישית, משפחתית. ידעתי, לא, המשפחה שלי כן נפגעה, אני לא.

אני בשעה שבע בבוקר למחרת הייתי פה להמשך העבודה כרגיל.

אני לא נפגע, כי אני יודע לקראת מה אני הולך. אני לא טיפש.

אני לוקח בחשבון הכול.

זה המשפחה? ועל דעת זה המשפחה. בטח נפגעת, כי פוגשים אותם ברחוב, מדברים וזה, ופה ושם.

המשפחה נפגעת.

אבל בסדר, הם התחשלו.

מבינים שזה האיש, אין מה לעשות.

ולקראת הבחירות האלה עכשיו, יש לך איזה דעה,

במי לתמוך, מי הרב קורא לאנשים שלה? באף אחד.

לא, המפלגה צריכה לעשות משהו.

לא, לא חייבים.

כלום. הרב יעקב יוסף אמר, שאלתי אותו, יש הקלטה,

האם חייבים להצביע? אומר, אין מצווה כזאת.

ויותר מזה אומר שמאות רבנים אסרו.

אבל מי מישהו רוצה להצביע? למי כן?

אני אומר לא להצביע. זה איך אני אגיד לו כן? מה, מה, אף אחד? אף אחד.

אבל הרב שטיינמן, הרב של הרב, אמר לי להצביע נניח יהדות התורה.

נכון.

נו. אבל אני לא הצבעתי, גם אני לא הצבעתי. גם למפלגה שלי אני לא הצבעתי. למה?

למה?

כי אני אף פעם לא מצביע.

אני אף פעם לא מצביע.

לכן לא קיבלתם קולות. הרב עצמו לא הצביע. נכון. זו דוגמה אישית מדהימה. כן. ולא רק זה, גם אמרתי שמי שלא הצביע, שלא יצביע.

מי שמצביע, אם הוא רוצה,

יכול להצביע למפלגה הזאת.

כי אמרתי, המצע שלי הוא חברתי-כלכלי.

לא הלכתי על דתי, בשביל לא לפגוע באף אחד. איך הרב עם החברי כנסת החרדים?

מה הרב חושב עליהם? הם עושים את העבודה טובה, בצורה טובה? לא. אף אחד? אף אחד.

אחד, אפשר להגיד מישהו שם טוב אחד? אחד זה נסים זאב,

יהודי שהיה לו, אני יודע. הוא לא שם. בשביל זה הוא לא שם.

מי שעושה את העבודה טוב, יותר מדי טוב, אז מסלקים אותו.

איך אתה עם אריה דרעי?

מה זה מצוין.

לא, ש״ס, יש הרבה תימנים, והרבה אנשים שמצביעים להם,

והרבה רבנים גם תומכים בהם. כן, יש רב בשם הרב רצבי,

שהובטיח לו, הרב ועדני, שתוך שלושה חודשים ייתן לו בית כנסת. עד היום כבר עברו שנים רבות.

אין לו בקתה.

כי מה שמבטיחים תמיד מקיימים. נו, אז הוא ממשיך אבל לתמוך בהם. בוודאי, למה לא?

אשרי המאמין,

ויחכה,

ויצפה אלפיים שנה.

זאת אומרת, אין אף אחד מהיהדות החרדית והדתית שרק יכול להגיד,

הוא באמת עושה דברים לשם שמיים לעזור,

לעזור לאנשים. בלי לשם שמיים. גם בלי לשם שמיים. בוא תגיד לי, מה הוא עושה?

אם חוק הגיוס עובר, אם המרכולים

לא עובר,

אם כל דבר שמדברים,

הכול שום דבר, אם יש נסיעה בשבת זה, אם יש רון קובי או רוקנבי. כן, זה המאבק החדש של הרב, רון קובי.

ואין מחאות, ואין שום דבר, ואין כלום. למה? ראיתי רבנים מכל מיני ארגונים שמגיעים ו... כן.

אחרי שנים אחיתי, הם באו לעשות קולקטינג,

לקחת כסף בשביל השבת, ארגון הידרדרות, באו לקחת כסף. הידרדרות, אוי אוי.

כן, באו לקחת כסף בשביל השבת, לכבוד השבת, שיהיה הכלות. נו, אבל הרב מראים את העסק והחבר'ה קוצרים את הכסף. למה? לא, מה אכפת לי? אני אית שלי אמרתי, מי שרוצה ישמע, מי שלא רוצה לא ישמע. אתה יודע ממי למדתי את זה? ממי? מהקדוש ברוך הוא. מה הוא אמר? משה רבנו אמר לו, איך אתה כותב נעשה אדם?

הרי אנשים יקשלו, יגידו שתי רשויות.

אז הוא אמר, אני רוצה ללמד דרך ארץ,

והרוצה לטעות, יבוא ויתעה.

לא יעזור.

מי שרוצה לטעות, יבוא ויתעה.

אתה לא יכול לשכנע. אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא יכול לשכנע, אתה רוצה מה? מי יכול לשכנע?

אתה, חובתך להגיד, וזה הכול.

מה המאבק הבא של הרב עכשיו על זבורון קובי? מה אתה חושב שאני מתכנן? אה, אין אסטרטגיה או משהו. מה פתאום? מה שלא צף, אני לא מתמודד איתו. מה שצף וצריך להתמודד,

ואני מרגיש שיש לי את היכולת להגיד את הדברים, להביע אותם,

להסביר אותם נכוחה.

אז זה מה שאני עושה.

לא בגלל שאני מחפש את זה, אני לא מחפש מלחמות ולא כלום. תאמין לי שיש לי מספיק עבודה.

הרב עדיין נהנה מההרצאות האלה?

ומה שהרב עושה כל ערב ההרצאות, בחזרה בתשובה? אני אף פעם לא נהנה משום דבר.

אני רק נהנה בסוף היום אם עבדתי את השם או לא עבדתי, זה הכול. מה זה הנאה?

פעם אמר לי, נגר, תגיד לי, אתה אחרי ההרצאות, איך אתה מרגיש וזה? אמרתי לו, איך אני מרגיש? אני לא זוכר בכלל שאני חושב קדימה.

אז הוא אומר לי, אבל אני נגר, אתה יודע,

אני יכול לדפוק בדלת אחר חמש עשרה שנה ולהגיד, אני עשיתי לכם את הארון מטבח,

אפשר לראות,

וכשאני רואה אותו עומד על תילו, אז אני שליחת בת יצירה.

אין לך?

אמרתי לו, לא.

אני עומד קדימה.

מה שהיה היה, מה יעזור לי? מה אני אטפח לעצמי בשייחים? מה יעזור? כן, מותר. מה יעזור? איך אחוזי ההצלחה שלך בחזרה בתשובה?

ממשיכים בלי עין הרע. כן? זאת אומרת, יש כאלה שיוצאים חס ולא עלינו בלי לחזור? אני אסביר לך מה ההבדל. או שרוב האנשים שמגיעים באמת רוצים לחזור בתשובה? אני אסביר לך מה ההבדל

בין מה שאני הייתי בהתחלה רק שם.

אז הייתי אמור לשכנע כל הזמן שיש בכלל בורא,

שיש תורה,

שיהיה אמת,

שיש שכר ויש עונש ויש עולם הבא.

את כל הבסיס של היהדות,

שגם בני ישיבות לא יודעים עד היום,

הייתי בישיבה באיזשהו מקום בדרום,

את אותן שאלות של החילונים של פעם שאלו אותי. רק את זה.

אין להם את הבסיס.

לא מלמדים את זה.

או שאתה מאמין מהבית, או שאתה לא מאמין, ולכן כשיש להם איזה ספקות, או שיש להם רצונות בחוץ, אז הם נפלטים,

כי אין מי שיענה להם על התשובות. וגם אם אתה שואל, צועק הם עליך, מה אתה שואל?

אז הוא לא יכול.

אני עזרתי גם לציבור החרדי בזה שנתתי מתן תשובות, וזקפתי להם את הקומה שיכולים ללכת בחוץ ולא לפחד מהחילונים, כי יש מי שיודע להשיב להם.

זה לא היה בעולם החרדי.

מי עוד הרב יכול... רגע, אז זה דבר אחד. כן.

היום אני מדבר מוסר, כבר כמה שנים רצוף,

ועם מוסר מספר חוכמת המצפון

של כל הסאבות,

סבא מסלובודקה, סבא מן וארדוק, וסבא מכלם, וכולם כולם.

עם זה אני מחזיר בתשובה אנשים,

הם משנים את המידות שלהם, את התוכן שלהם, את הפניות שלהם. תני לחתוך את הקוקו בכל מה שהיה אז. גם חותך, דווקא חתכתי אחד ארוך כזה עכשיו, אור עקיבא, שבוע האחרון,

ויכול להיות שיראו את זה בטלוויזיה בתוכנית הנשים הקרובה.

יפה מאוד.

הרב יכול להחמיא או לתת מילה טובה למישהו,

קולגה,

שמחזיר בתשובה איזה רב שהוא יודע באמת להשיב,

שאני מאוד אוהב את הרב נויגר שלו, לא יודע מה המצב ביניכם עם איזו תחרות או משהו, אני אוהב לשמוע אותו.

אני לא רואה אחד שעובד בשביל לחזיר בתשובה ממש.

לענות תשובות כן, הוא עונה טוב תשובות לאינטלקטואלים וכולי וכולי.

אבל חזיר בתשובה, זאת אומרת שבסוף החרב יקומו 20-30 אנשים,

יהיו מוכנים להשתנות, יהיו מוכנים לשים עליהם ולקבל עונחות שמיים, או לגזור קוקו, כמו שאתה אומר, או להוריד את הזה.

אני לא מכיר הרבה אנשים כאלה.

אבל כל מי שעובד בזה, והוא עובד לשמו יתברך, יבורך,

ומן השמיים ודאי יקבל שכרו מושלם.

מרגע לפני שאני מרכיש מהרב ואברך את הצופים,

את כל המשחקי לשון האלה, היה מרחיק משיח והידרדרות, ולחם בשקל, מה, היה לחם בשקל או מה זה? זה לא היה. לחם בשקל.

איך הרב חושב? זה קופירייטריות של הרב? זה אסטרטגיה של הרב? זה הרב חושב על זה? הרב שולף את זה? זה קופץ לבד. קופץ? כמו שאצלך קופץ הרבה דברים. אז שהרב ייתן לי איזה משפט ככה בשבילי,

שאני איזה סקופ שהתחיל פה אצלי בתוכנית. התחיל פה בתוכנית בפרשת השבוע, קורבני לחמי לישי.

קורבני זה אותיות רוקם בי.

ארון קובי.

לחמי זה הלוחם.

לישי, לא תבערו, יש בכל משמעותיכם יום שבת וגם נגד השבת. פחד תהיה לישי שם. אבל גם יש, לחמי לישי, לישי זה לאמנון יצחק שליטה.

גדול. אז זה מלחמה בינינו. זה רמוז בפרשת.

לסיום הרב יברך את הצופים.

השם יזכה את כולם להכיר את האמת, ללכת בה, לדבוק בקדוש ברוך הוא ולזכור.

כשהזמן קצר, המלאכה מרובה.

מעוד מעט נעמוד לדין לפני הבורא יתברך.

סיפורים הוא לא מקבל,

רק מעשים.

והאדם נידון לפי רוב המעשה.

מי שיש לו הרבה מעשים, אשריו אשריכם כה. אמן. ומשפט סיכום הרב יכול לתת לי איזה סיפור קצר, או איזה משהו אחר מעניין ומרגש, או אפילו עניין אחר שהיה עצה רב שטיימן.

נראה שהרב היה הולך הרבה מאוד ליוראן ראש הישיבה.

אני יכול להגיד לך דברים. אולי זה משהו שרק יכול לחשוף לי כאן שהרב היה אצלו.

תראה, קודם כל הוא צידד במה שאני עושה.

יש את ההקלטות ששמענו מהרב אברהם ליבוביץ' והרב זילברברג.

בנושא הידרדרות הוא הסכים שאני אצא נגדם.

יש את ההקלטות האלה.

בנושא הזמרים הפסולים הוא נתן איתה אוקיי.

כולל

שבירת הדיסקים שלהם.

אין ברכות.

רציתי לעשות איתו אצטדיון והוא הסכים. הוא היה נוסע לברזיל ולכל מקום.

ואמרתי לאחד העוזרים שם,

זה לא עוזרים, זה אחד מהחשובים, הרב שניידר.

אמרתי לו,

למה אתם מטריחים את הרב בגיל מאה שייסע לחוץ לארץ, לאלף, אלפיים, שלושת אלפים,

כשאפשר פה למלא את האצטדיון, ארבעים אלף, פה ברמת גן.

למה? אז תגידו לרב,

שאני מוכן להיות אחרי.

ומה הנושא אמרתי לו? אמרתי לו, אנחנו נעשה ככה. חיבור בין עולם התשובה לעולם התורה.

אני אבקש מהציבור של בעלי התשובה לממן את האברכים.

הוא יבקש מהאברכים

ללמד את הבעלי תשובה,

וככה נתפור את שני העולמות. יששכר וזבולון. כן.

הרב הסכים אמר, הוא צודק, נעשה.

הכנתי את ההכנות, התחלתי ללכת.

והנה,

מגיעה שאלה מבית הרב, לא שלו.

שואלים, האם אתה תסכים שגם ארגוני התשובה האחרים יהיו על אותה במה?

אמרתי, כן.

הסכמת? כן.

לא סמכו כל כך על התשובה.

שלחו שליח אליי לפה, הגיע לכאן ואמר לי, תשמע,

הרב רוצה לדעת האם אתה מוכן

שיהיה כזה דבר.

אמרתי, בשמחה,

ככה זה היה עולה למיליון וחצי, עכשיו נתחלק כולנו, וידברו כולם.

לא, הם הסכימו לשלם?

בקיצור, לא חזרו אליי.

אחרי בירור מה התברר? אמרו לו שאני לא מסכים.

בדיוק כמו שעשו לי עם הרב עובדיה,

שכאילו מצלצלים אליי ואומרים,

הלו,

כן?

הרב, הוא לא יכול לדבר.

כאילו, מדברים איתי ואני לא יכול לדבר, כי אני לא יכול, אין לי זמן משהו. וזה לא היה ולא נברא. לא היה ולא נברא. שלוש פעמים עשו לו את אותו תרגיל.

אז איך הוא לא יצא נגד?

איזה חוצפה. מה זה לא עונה? מה זה אין לו זמן?

ואני הרי משתדל להגיע, משתדל להגיע. כן, אבל אתה, יש לך את כל התקשורת איך להגיד

לא היה ולא נברא, וקיבלנו את זה, שמענו את זה. כן.

לא רק זה, שלחתי שליחים, שמתי לו בסידור במנחה, שמתי לו פתק,

שלחתי מישהו שיצחק לו במעלית,

הכנסתי לו גינזי המלך שבזמנו היה לתוך היד,

ובאו והוציאו לו מתוך היד. היה ביד, הוציאו לו מתוך היד. מה שלא עשיתי לא עזר. מי זה היה זה שעצר אתכם?

מי? שניים.

דרעי ואלי ישי.

חברים טובים היום.

מאוד.

הרי אמר עכשיו הרב מזוז שהם בכלל לא חרדים.

מפלגת ש״ס הזדקנה, הם לא חרדים. זה חרדי?

נקמה עושים?

שלא יהיה אלי ישי? רק שלא יהיה אלי ישי.

אבל הרב מזוז שכח משהו.

מה?

שהוא אמר, לי,

למה לך לעשות מפלגה? בשביל מה לך לעשות מפלגה?

למה אתה צריך מפלגה?

מה?

מה?

ואחרי שאני...

הוא עשה

והפסיד.

עכשיו ביבי אומר לו,

תרדו מהמפלגה מיחד. תרדו.

למה תרדו?

כי אתם מפריעים.

תפסידו את הקולות.

מה שהוא אמר לי, החזירו לו.

בדיוק מידה כנגד מידה. הקב' ברוך הוא מטפל בכולם.

ותרם עשה דרעי מהרס.

הוא הפחית הרב עובדיה שיש לו כל כך הרבה קולות.

אם לא, הוא יעשה מפלגה לבד.

שבע, שמונה מנדטים.

נו, הם היו 11 והוא עוד שבע?

שמונה עשרה.

שמונה עשרה.

וכמה היה בבחירות בסוף?

שבע.

אתה מינוס ארבע.

הורדת אותם.

לא העלית אותם. לא הבאת מנדט. עוד הורדת אותם לשבע. ועכשיו אתה מגרד את הארבע.

ומי יודע אם בכלל תעבור.

והעיקר שלא יהיה...

שלא יהיה שלום. אלי ישי. כן. שלא יהיה חס ושלום. כן, זה כואב.

נקמה,

נקמה. אבל הם שחררו גם. שאין נקמות השם.

לא, זה דווקא הרב אולי. דמות ספרדית, ממלכתית, שיכולה לחבר בין כולם.

לעשות איזה סולחה. בין מראב, מראב אמון יצחק, עם אלישי, אריה דרעי. כולם ביחד. אתה יודע, היה... כאיש אחד בלב אחד. היה ריאיון עכשיו עם ליאון רוזנברג, היה איתו ריאיון לאנשים.

אז בתוך הנסיעה הוא אומר, אולי אתה תנהיג.

תראה למה נעשה פיספיסוק כבר.

זה כבר לא פה.

אבל הרב, רק לסיום,

אז הם לא... ארגוני התשובה עם הרב שטיימן, בסוף הם לא רצו לעשות את זה עד כה? שום דבר, הכל בוטל. ארבעים אלף. בגלל הכסף?

אין לי מושג למה הם החליטו ככה.

תתפסנו עצרת מרכזית של הרב שטיימן עם הרב אמון.

לא רק זה. שמע, הרב ליווה אותי כל הזמן.

ניסו למנוע ממני, אני עשיתי חברותות.

וניסו למנוע שלי את הכנס. ואמרו לאנשים לא לבוא. וזה בוטל, ככה אמרו.

בסוף הוא בא וזהו.

ולהיות אצלי בבית, אתה יודע שהוא היה.

לשלוש קומות, אומרים לו אין מעלית.

הרב יבוא אליך.

לא רצה. הגיע לך הביתה.

אני מזכה הרבים, גם אני רוצה זכויות. הוא אומר, זה מוקלט. וואו. הוא אומר, זה גברא דמרא סייעא.

רק בגמרא יש שני מקומות. דוד המלך ורבא נאמר עליהם גברא דמרא סייעא. אדם שהקדוש ברוך הוא מסייעו, אני רוצה ללכת אליו. וארבע שטיימן אמר את זה לרב.

הוא עלה אליי. הוא הלך לשלוש קומות בגיל 97. בלי לשבת, שמתי לו כיסאות בכל קומה,

והוא לא רוצה, עלה עד למעלה ישר. תראה אותו הולכים לנוח.

אצלי זו פעם ראשונה שהוא נשען.

הרי תמיד הוא היה מקפיד לא להישמע. מה הוא עשה בבית של הרב? מה היה?

אז דיברנו שם על איזה אפשרות לעשות איזה פעילות בנושא מסוים.

והוא יצא משם, אמר, אתה לא יודע מה גודל הסוכר שלך.

הסכר? אתה לא יודע.

נו, עם זה הרב הולך קדימה.

כן.

גדול במחזיר בתשובה הרבה, ברוך הוא יצחק. תודה שהרב הריח אותנו. תהיה בריא. אמן. תודה רבה. תהיה בריא. תהיה בריא.