אין יאוש בעולם כלל
כתוב במדרש, אמר רבי חמא בר חנינא, אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'". אז ז"א מי שיש לו קו ישיר אל הקב"ה צריך לקוות אל ה' התפלל התפלל ולא נענה, אל תדאג, חזק ויאמץ ליבך ותמשיך לקוות אל ה'.
בזה לימדו אותנו חז"ל שאין יאוש בעולם כלל, אלא יתפלל שוב ושוב עד שתענה בקשתו.
אמרו במדרש בדברים רבה ב' י"ג, שערי תפילה אינם ננעלים לעולם. יש תפילה שנענית לארבעים יום, ממי אתה למד? ממשה רבינו. ככתוב "ואתנפל לפני ה' ארבעים יום". יש תפילה שנענית לעשרים יום, ממי אתה למד? מדניאל, ככתוב "לחם חמודות לא אכלתי עד מלאת שלשה שבועים ימים, ואח"כ אמר "ה' שמע ה' סלח. יש תפילה שנענית לשלשה ימים, ממי אתה למד? מיונה הנביא, ככתוב "ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה". יש תפילה שנענית ליום אחד, ממי אתה למד, מאליהו הנביא. ויש תפילה שנענית לעונה אחת, ממי אתה למד? מדוד המלך, ככתוב "ואני תפילתי לך ה' עת רצון", יש עת של רצון ומתקבלת התפילה.
ויש תפילה שעד שלא יתפלל אותה מפיו הוא נענה, שנאמר "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע".
ואמר רבי חיא רבה, כתוב "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'", הוי מתפלל וחוזר ומתפלל ויש שעה שיתנו לך. נו, אז מפה יש לנו תקוה גדולה ואין יאוש בעולם.
לימדו אותנו חכמים, אדם שמתפלל וחוזר ומתפלל עוד ועוד ועדיין לא נושא לא יפול ברוחו, אלא ידע שעדיין הוא לא הגיע למספר התפילות ש צריך לבקש על דבר זה, תיכף נלמד מה איכות התפילה שצריכה להיות, אבל עדיין לא נענה תמשיך, יחזור ויתפלל עד שיענה. שהרי מצינו אצל משה רבינו, שהתפלל 515 תפילות כמנין ואתחנן כדי שיוכל להכנס לארץ ישראל, וכתוב במדרש שאילו היה מתפלל משה עוד תפילה אחת היה נענה מיד, לכן אמר לו הקב"ה, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, משמע, יש מכסה של תפילות ואז נענים. וזה חיזוק גדול למצפים לישועה, הרבו להתפלל ועדיין לא נענו, יחשבו בדעתם שמא חסרה עוד תפילה אחת למספר התפילות אשר על ידם תבוא הישועה, ולכן הוי מתפלל וחוזר ומתפלל ויש שעה שיתנו לך. ואל יאמר אדם שמא אני לא זכאי ואין תפילתי מתקבלת, שהרי לימדו אותנו חז"ל, שגדול כח ריבוי התפילה להיענות גם מי שאינו ראוי. כך כתוב בספר חסידים באות ק"ל, וזה לשונו: יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפילתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו, אשר תמיד בוכה ומתחנן אע"פ שאין בידו זכות ומעשים טובים מקבל הקב"ה תפילתו ועושה חפצו. שמעתם? אבל במה זה מותנה? בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו שתמיד בוה ומתחנן.
כעין זה מובא בתנא דבי אליהו זוטא פ"ו: אמר לו הקב"ה למשה, משה, אין אתה יכול לעמוד על מידותיו, אלא הריני מודיעך מקצת מידותי, כשאני רואה בני אדם אע"פ שאין בהם תהילה ושבח של תורה ומעשים טובים, לא במעשי ידיהם, ולא במעשי אבותיהם, אלא רק בשביל שהן עומדין ומודין ומברכין ומשבחין ומרבין בתחנונים לפני אני נזקק להם, וכופל להם מזונותיהם, שנאמר "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם", ערער זה אילן סרק במדבר שאין בו שום לחלוחית, גם לאחד יהודי או יהודיה שאין בהם שום לחלוחית של מצוות ומעשים טובים, לא הם ולא אבותיהם, אבל אם כמו שאמרנו, הקב"הרואה בהם שהם עומדים מודים מברכים משבחים ומרבים בתחנונים לפני, אני נזקק להם וכופל מזונותיהם. אתם שומעים יהודים יקרים? אין יאוש בעולם.
אבל איך צריך להתפלל בשביל שהתפילה תתקבל לפני הבורא? סיפר הגאון הצדיק רבי חיים חייקין זצ"ל, ראש ישיבת עקס-לע-בען מצרפת, מתלמידי החפץ חיים, באחד הימים הגיע יהודי מתושבי רדין עיר מושבו של החפץ חיים לביתו, ביקש שיעתיר בתפילה עבור דבר מה שהיה זקוק לו לישועה, אמר לו החפץ חיים, האם אתה בעצמך כבר התפללת על הענין? ענה לו האיש כן, כבר התפללתי, אמר לו לך תביא לי את ספר התהילים שהתפללת ממנו, היהודי היה גר במרחק רב מביתו של החפץ חיים, הלך ושב כעבור זמן, ספר התהילים בידו, נטל החפץ חיים את הספר בידו, פתח ודפדף בו אחת הנה ואחת הנה, ואמר לאיש, זה נקרא להתפלל? אני אראה לך תהילים שמתפללים בו, ניגש מרן החפץ חיים על אף זקנותו הרבה אל ארון הספרים שבחדרו, טיפס על גבי כסא, הוריד מלמעלה ספר תהילים ישן, הגיש אותו ליהודי, פתח את דפי הספר והצביע לו על דפים צהובים מיושן, וכתמי דמעות מרובים מפוזרים בו לרוב, תהילים שספוג בדמעות טהורות, ואמר לו, זה ספר התהילים שבו התפללה אימי ע"ה, תראה, אתה רואה את הדפים? אתה רואה את הדמעות? זה נקרא להתפלל. ככה מתפללים. אבל אם התהילים נשאר חדש, והדפים עוד דבוקים, איזה מן תפילה זו? אז ז"א צריך לדעת איך מתפללים וקורעים שערי שמים.