עין יעקב - ברכות קלט-קמ | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת ברכות, פרק תשיעי, דף נד, עמוד א',

עוד קלט.

משנה

כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם.

משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד,

התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם,

כמו שאמרו, ונשמת כל חי מן העולם ועד העולם עדיין.

והתקינו שיהיה אדם שואל את שלום חברו בשם,

שנאמר במגילת רות,

פרק ב', והנה בועז בא מבית לחם,

ויאמר לקוצרים ה' עמכם, ויאמרו לו,

יברכך ה'

ואומר שופטים ו' ה' עמך גיבור החיל, ואומר במשלי כג אל תבוז כי זקנה עמך,

ואומר בתהילים קי ט' לעשות לה' הפרו תורתך.

רבי נתן אומר, הפרו תורתך משום עת לעשות לה'

גמרא, כל כך למה?

בשביל מה כל האסמכתאות הללו שהמשנה מביאה?

לפי שאין עונין במקדש אמן.

לא עונין במקדש אמן.

ומניין שאין עונין אמן במקדש?

אמן.

כתוב שאדם שאומר אמן כמה מעלתו גדולה,

שהיה שווה לו להגיע לעולם הזה בשביל אמירת אמן אחת.

וזה אמן נשמר אבק, כל שכן וכל שכן.

קורה לו גזר דין של שבעים שנה אפילו.

אז בין המקדש לא היו אומרים אמן?

על השחיטה שם כל היום.

איך לא היו אומרים אמן?

שנאמר בנחמיה ט' קומו ברכו את ה' אלוהיכם מן העולם עד העולם,

ואומר ויברכו שם כבודיך ומרומם על כל ברכה ותהילה.

יכול כל הברכות כולן תהילה אין תהילה אחת.

תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהילה.

על כל ברכה וברכה תן לו תהילה.

אז יש את הגמרא בסוטה,

ששם הגמרא מביאה לגבי העניין הזה של

היו אומרים אמן במקדש, לא היו אומרים אמן במקדש,

וכו'.

אומר השיב, יברכו שם כבודיך,

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, עונין,

והמברך אומר, ברוך השם אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם.

הוא מפרש בתוספתא שתיקנו מן העולם ועד העולם,

להודיע שאין העולם הזה לפני העולם הבא כלום,

אלא כפרוזדור שלפני הטרקלין.

כלומר,

הנהיגו את ברכותיו בעולם הזה כדי שיהיה רגיל לעולם הבא,

ששם העולם שכולו ארוך וכולו טוב.

עץ יוסף כותב,

ומניין שאין עונים אמן במקדש, שנאמר בתפילת עזרא בבית שני.

קומו וברכו את ה' אלוהיכם, והיינו, ברוך השם אלוהי ישראל וברכו שם כבודיך,

היינו שעונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

אז אמירת אמן לא הייתה, אבל היו עונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. איפה מוזכר לנו העניין הזה של אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד?

בסדר העבודה?

בסדר העבודה שאנחנו מזכירים שם כמה וכמה פעמים אחר

דבריו של הכהן, אחר ברכותיו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

עם הנפילה שאנחנו קוראים על גבי הארץ, קוראים ומשתחווים וכו' וכו'.

יפה.

אז זאת אומרת, לא היו פותרים את

עניית האמן, אלא באמירת

ברוך

שם כבוד מלכותו לעולם ועד. למה?

כי ראשי תיבות אמן זה אל מלך נאמן.

יפה.

ואמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, זה

מגדל יותר את שמו יתברך.

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

לעומת אל מלך נאמן.

יש לנו מה שנקרא חזקה יותר גדולה בדברים שאנחנו רואים.

לכן זה מה שהיו באמת אומרים בבית המקדש

אחר רבו החורש.

והתקינו שיהיה אדם שואל בשלום חברו.

מהי ואומר?

וכי תימה בועז מדעתי דנפשקה אמר, וכי בועז אמר מדעת עצמו,

תשמע אדוני עמך גיבור אחי,

וכי תימה מלאך ודכאמר ללגדעון,

תשמע אל תבוז כי זקנה עמך,

ואומרת לעשות לאדוני הפרו תורתך.

אמר רבה,

היי קרא מרישא לסיפא מדריש, מסיפא לרישא מדריש?

מרישא לסיפא מדריש,

עת לעשות לאדוני, מה אתה משום הפרו תורתך.

מסיפא לרישא מדריש, הפרו תורתך, מה אתה משום עת לעשות להשם.

אז האמרה הזאת של עת לעשות להשם, הפרו תורתך, אפשר לדרוש אותה לשני הכיוונים,

כפי שמלמד אותנו רבה.

תניא, הלל הזקן אומר,

בשעת המכנסים פזר,

המכנסים, סליחה, פזר, בשעת המפזרים כנס.

מה זה בשעת המכנסים?

אומר ראשי הקדוש שאין חכמי הדור מרביצים תורה לתלמידים.

כשהחכמים מחפשים להם תעסוקה, מה אתה עושה? אתה תכנס את התלמידים ותיתן להם דברי תורה.

אבל בשעה שמכנסים,

אתה פזר.

זאת אומרת, זה לא פזר, אלא כמובן תוציא אותם לשחק,

אלא אתה תשנה להם.

אז בשעת המכנסים, פזר, בשעת המפריזים כנס.

אם ראית דור שהתורה חביבה עליו, פזר, שנאמר במשלי יא יש מפזר ונוסף עוד.

ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו, כנס.

שנאמר את לעשות לה', הפרו תורתך.

דרש בר כפרה,

זלת,

קפוץ קנה מיניה,

בעתר דלית גבר.

טמאן

הוה גבר.

אומר השיעי הקדוש, זלת, זלת,

קפוץ קנה מיניה,

אם ראית פרקמטיה בזול.

סחורה,

קפוץ וקנה מיניה.

למה?

למה תקנה אותה אם יש עכשיו ביזנס?

עסקה טובה.

סחורה בזול תקנה אותה. למה? כי סופה של הסחורה הזאת להתייקר.

אמר אביי,

שמאמינא באתרא דאית גבר.

טמאן לא תהיה וגבר.

פשיטא.

אומרת הגמרא, לא נצריכה אלא כששניהם שווים.

כן,

אז אם אדם הגיע למקום ששם הוא רואה גדול, והוא רוצה לומר משהו,

תעצור.

אל תיטול עטרה כדי לדרוש במקומו של אותו אדם.

יש פה מעט גדול דיון לדבר.

והיה אם הוא לא מדבר, אם הוא לא מכנס,

מקום שאין איש,

תהיה איש.

דרש בר כפרה איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה.

בכל דרכיך דאהוב הוא יישר רוחותיך.

זה במשלי ג'.

ואמר רב פיפי,

שומרים רבה, אפילו לדבר עבירה.

ואמר רב פאיין ודמריין שגן ואפום מחתרת רחמנא קרא.

דרש בר כפרה לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה, ומה יהי?

אמר רבה מחתה דתלמיותה.

אז כן,

אדם צריך ללמד את בנו אומנות קלה.

מהי אומנות קלה?

מה אתם אומרים?

אז הגמרא תמנה כמה וכמה דברים.

יש רואים שהוא ילמד אותו חייטות,

נחייט.

אבל האומנות הכי קלה, מה זה?

ללמוד תורה, לא?

ככה כולם חושבים.

מה אלה עושים, הבחורי ישיבות,

האברכים האלה לוקחים כסף מהמדינה?

הם חושבים שזו אומנות קלה.

אני רואה אותך יושב שעה אחת, רק לא יותר.

שעה, רק שעה.

הוא זז

ימין, שמאל, תפרוטי, אחורה, קדימה, קופץ, קם. בכיתות הם לא יושבים

בבתי ספר שלהם.

אז אתה רוצה שהוא יישב?

זו אומנות קשה יותר מכל.

אבל באמת זו אומנות קלה. למי שאוהב את התורה הקדושה,

השתבח שמו לה.

פעם סיפר אחד מהראשי ישיבות

שלמד בישיבת קול תורה, אצל רבי שלמה זלמן נוירבך, זכר צדיק לברכה.

והוא אמר, היה איזה בחור אחד אילואי גדול.

היה את כל הסוגיה ברבע שעה עשר דקות לומד.

כל הבחורים בישיבה היו כועסים, מה ראש הישיבה?

אתה מאיר לו פנים,

פרגן לו הכול,

בגלל שהוא ככה עושה.

והוא בעשר דקות לומד,

ואנחנו עמלים חצי שעה ושעה וסדר שלם

ויום שלם ולא מצליחים עדיין להבין את הסוגיה שהוא הבין בעשר דקות על בוריה.

ולנו אתה לא מתייחס אפילו.

אמר להם ראש הישיבה, אותו ראש הישיבה,

רב שלמה זלמן נוירבך, תראו איזה גדלות.

אמר להם, אתם יודעים לו מה אני מייחס לו עכשיו, מתייחס אליו?

כי הוא בן תורה, תלמיד חכם אמיתי לא יצא.

מה הוא יצא? הוא יצא עסקן טוב,

איש מצליח,

מהנדסטור.

אז מספר אותו ראש ישיבה,

שנים עברו.

שנים עברו. הוא אומר, כל הטיפשים והקשים והזה, יצאו, ברוך השם,

תלמידי חכמים מובהקים, והכול בגלל הרצון שהיה להם אז ללמוד תורה.

אבל אותו אחד, הוא אומר, יום אחד פגשתי אותו באוטובוס,

מה אתה עושה? הוא אומר, אני, יש לי חברה של סוכנות נסיעות לטיסות.

הוא אומר, תראה כמה הדברים של

אותו תלמיד חכם אמיתי, אותו צדיק, רב שלמה זלמן, לא ירבך, צדקו.

לכן הוא יאיר לו פנים.

הוא אומר, אם אני לא יאיר לו פנים,

הוא לא יישאר יהודי טוב אפילו.

הארת פנים שמורה, רב, עושה לתלמידים שלו,

זה מספיק כדי להוציא אותו יהודי טוב.

מספיק כדי להוציא אותו יהודי טוב.

אם חס ושלום הוא לא יאיר לו פנים, אוי ואבוי לו.

אז לפחות הוא יצא יהודי טוב, אבל שוכן נסיעות.

אבל אלו שעמלו ולא עירו לפנים, והיה להם קשה, והכול, ובכו, ועמלו, והכול,

בסופו של דבר צמחו ראשי שיבור.

לכן אם הולך בקלות זה לא טוב

אם הכל הולך קל.

אם הולך הכל בקשיים, סימן שאתה בדרך הנכונה.

קמ.

אמר רב אמנון,

רואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים.

חיל גדול, שישים ריבוע.

אוכלוסי עובדי כוכבים אומר בושה אימכם. רואה ההפגנות של החמאס,

הוא אומר בושה אימכם.

רואה שם את ההפגנות בעיראן וכו'.

תנו רבננה, רואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים לפי שאין דעתם דומות זו לזו

ואין פרצופותיהם דומות זו לזו.

בן זומא ראו אוכלוסה על גב מעלה בהר הבית

ואמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלה לשם שני.

הוא היה אומר כמה יגיעות יגע האדם הראשון עד שמצא פת לאכול.

אה?

היום לוחצים על הכפתור,

לא, לא צריך אפילו ללכת למכולת.

נכנס לאינטרנט,

צ'ק צ'ק צ'ק צ'ק שמזמין את הכל, דופקים לו בדלת.

זה לא כמו בקהילה, שהכל בודקים, הכל כמו שצריך.

אז אדם הראשון גם היה עובד קשה.

היה חורש, היה זורע, היה קוצר, היה מעמר, היה דש, היה זורע, היה מברר, היה טוחן, היה מרקיד, היה לש,

היה עופה, ואחר כך רק יכול לאכול.

עשרה.

ואני משכים ומוצא כל אלו בשנייה אחת.

כשהוא מתוקן לפניי,

אה, איזה ריח טוב.

וכמה יגיעות

יגע האדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש?

גזז, וליבן, וניפץ, וטבע, והרג, וצבע, ותפר.

ואחר כך לבש.

ואני משכים ומוצא את הכל כשהוא מתוקן לפניי, מכובס, מגואץ, נקי.

אומרים על זה תודה.

למה את זה?

אה, מתחילים להתלונן.

כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי, ואני משכים ומוצא כל אלו לפניי.

הוא היה אומר,

אורח טוב, מה הוא אומר?

כל טרחות טרח, כמה טרחות טרח בעל הבית לפניי.

כמה יין הביא לפניי.

כמה בשר הביא לפניי.

כמה גלוסקאות הביא לפניי.

כל הטורח שטרח לו, טרח אלא בשבילי. באמת, כל הכבוד לו.

יישר כוח.

אבל אורח רע, מה הוא אומר?

מה אומר האורח הרע?

מה, מה טרח בעל הבית הזה? מה, איזה יין הביא? של הסוג ב'?

מה הביא?

בשר.

איזה גלוסקאות הביא? הכל, כל החרוגות יבשות.

כל מה שטרח,

שומעים את זה, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.

הוא עושה את זה בשביל המשפחה שלו, לא בשבילי.

איי, איי, איי.

על אורח טוב, מה הוא אומר?

הפסוק באיוב ל״ו, זכור כי תשגי פעולו

ועל אורח רק כתיב, לכן יראו הנשים.

והאיש בימי שאול זקן בא באנשים.

אמר רבה וייטי עמה רבי אבאו,

רב זבית וייטי עמה רב הושעיה.

זה ישי אבי דוד שיצא, זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסה ונכנס באוכלוסה

ודרש באוכלוסה.

מה זה אוכלוסה?

חבורת אנשים.

הרשע כותב שהאנשים היו כדור המדבר.

ואמר אולה נקטינן אין אוכלוסה אלא בבל.

תנא אין אוכלוסה פחותה משישים ריבו.

יפה.

אז לכאן דעות ולכאן דעות. תנו רבנן, הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו.

לא ראש ממשלה אם רואים. ראש ממשלה מסכן היום.

לא כדאי לו להישאר ראש ממשלה.

מחפשים אותו.

אז אם הוא רואה מלך בישראל,

ברוך שחלק מכבודו ליראיו.

מלכי עובדי כוכבים

אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם.

חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו.

חכמי עובדי כוכבים

ברוך שנתן מחוכמתו לבשר ודם.

ואמר רבי יוחנן לעולם משתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים.

רב ששת

שגי נהור אבא, היה עיוור רב ששת.

הבו כעז לכל העלמא לכבול לאפי מלכה, כולם קמו כדי לקבל את בני המלך.

וכמה זל בעיידה היו רב ששת.

אשכחי אומי נא,

אמר ליה חצבא לנהר אקיגנא ליה.

הכדים השלמים שהולכים לנהר לשאוב מים,

זה בסדר,

אבל כדים שבורים?

בשביל מה הולכים?

אתה עיוור, בשביל מה אתה תלך לשם? אתה תראה את המלך?

אתה תהנה מהגלימה שלו, מהכתר שלו,

מהיהלומים הנוצצים? אתה לא תראה כלום.

בשביל מה אתה הולך? שב פה, בשביל מה אתה טורח?

ועיוור ללכת זה קשה, עם המקל, היום יש כלב.

או עם המקל, הפעם לא היה את זה. פעם היו צריכים להוליך אותו, נופל, נחבל, הרים ועוד, פתאום נופל אותו. השם ישבור.

אמר ליה תחזה דיד ענא תפה מנך.

חלף גונדה כמאייתא, כאשוה.

אמר לך חליף מלכה, אומר לו תדע לך, אף על פי שאני עיוור, אני יודע יותר טוב ממך מתי המלך יעבור, והנה אני הוכיח לך.

כשחלפה הקבוצה, השיירה של המלך,

אמר לך חליף מלכה, הנה המלך עבר.

אמר ללב,

חליפה אחריטה.

אמר לך חליף מלכה,

אמר לה לב,

אתא היתלית דעה ושתקא.

גיבל פעמי,

אמר לה את המלכה,

אמר להין.

אמר לה, מי נה ידעת? מאיפה ידעת באמת? אני ניסיתי לבלבל אותך.

לא, זה לא נכון, זה כן נורא, מאיפה אתה ידעת באמת?

זה לא כמו היום עושים רעש חצוצרות ניידות, אוווווווב, זה לא.

אמר לה, מלכותא דארא כן, מלכותא דרכיה.

מלך

שמן השמיים מחליטים שהוא יהיה מלך.

המלכות שלו זה כמו המלכות שלמעלה.

אז יש איזה כעין הרגשה מיוחדת

באוויר

שהמלך נמצא פה.

כמו שמרגישים את הקדוש ברוך הוא

בארבעים יום

שקודם

מתחילים כן קודם ראש שנה ועד יום הכיפורים

מרגישים את האווירה שהיא אווירה מיוחדת.

זה לא האווירה של כל השנה.

לכן מלכותא דערא כן מלכותא דרכיא דכתיב

ואחר הרש אש לא באש השם

ואחר האש כל דממה דקה

כי את המלכה

פתח רבששת וכאמר

ברוך

אמר לה וכי לו חזית איך היא מברכת?

איך אתה מברכת? אתה רואה, אתה צריך לראות.

ומה אהבה עליה דעהו מנאה?

יקדאמרי חברוהי כחלינו לעיניים

וייקדאמרי רבששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.

יש אומרים שניהו עיניו עיוורות,

זאת אומרת כחלו לו את העיניים,

שמו לו כי אין חומר,

או על פי מה שכותב רש״י ניכרו את העיניים שלו,

של אותו רשע,

אותו אחד.

ויש אומרים שרבששת נתן בו עיניו אף על פי שהוא עיוור ונעשה גל עצמות.

זה כמו בממדים של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר, שיצאו מהמערה

וראו איזה בן אדם שעוסק וחורש וזה,

נתנו עיניים ושרפו אותם.

ואז יצא בת קול, יצאתם להחריב את עולמי, תחזרו שוב פעם למערה וכולי.

אז אנחנו רואים כמה כוח וגדלות

הייתה

באותם תנאים,

אותם קדושי עליון, אותם אמוראים, אותם צדיקים הייתה.

אבל יש לך איזה דבר.

כן.

מוסר.

הלבנה.

ידוע חומר איסור מלבין פני חברו ברבים שאין לו חלק לעולם הבא.

ואמרו רבותינו בברכות, מוטב לאדם שיפיל עצמו לגבשן האש

ואל ילבין פני חברו ברבים.

אין בעוון רבים מעמי הארץ כי יריב בין אנשים מחרפין ומגדפין זה את זה.

וכל אחד מזכיר את מומי חברו, את אשר לא טוב עשה ממי קדם ובשנים קדמוניות.

ולא עוד אל השומר עליו את אשר איננו בו.

ונעיד איזה חמור מצד שהוא מוציא שם רע.

אבל כשמחרפו במה שהיה בו,

יותר חמור ממה שאין בו.

כי הוא ידע שאין לו.

כלומר, אומר לו, אתה ככה.

אני לא כזה.

זה לא מפריע לי, תגיד מה שאתה רוצה.

אבל אם יש לו איזה וואי וואי, זה יותר מכעיס.

וכי במה שאין בו ליגה כל כך על בנק כמו שמזכיר לו עוונות ראשונים.

כי אז אל סונקה ואת החברה, והרי זה כשופך דמים.

והעושה זה אינו שב בתשובה שדומה לו, שאין בידו עוון, ואומר מה בכך.

והאמת אמרתי, ואינו שם לב,

כי גדול עוונו מצד החומר איסור הלבנת פנים כאמור, ויש שמלבין פני חברו גם בלא דעת,

שמדבר לפניו בגנון מומין שבו,

או בגנון מעשים שעשהו,

אף שאינו מתכוון עליו,

להראה הוא נלכד בשרח ההלבנה,

ולכן יפה שתיקה, כי ברוב דברים לא יחדל פשע.

אמנם לאפרו שמאיסור השרא,

כגון איש שעובר על דברי תורהו, מוכיחו על פניו בסדר כדת מה לעשות, והוא מחזיק בטומאתו.

וסוף סוף ראוי לחרפו ולגדפו ולהלבינו ברבים למען ישוב מדרכו הרעה,

וילך

בדרך טובים.

אתם יודעים שנפטר

גדול הדור,

הרב שטיינמן.

אבל לא מספיק הכאב הזה שיש לעם ישראל,

באו כל מיני רשעים ושותים,

ומה ששמו לו זמנית שם, את הזה שברו.

שברו.

שמו שם איזה חתיכת אבן עם השם וכו',

כי אין מצבה זמנית, שברו את זה.

קבר של גדול הדור.

אתם לא מתביישים?

לא משנה מי זה ומה זה. איך יהודי מסוגל לעשות כזה דבר?

העיסוק עם הנפטרים זה פי כמה וכמה יותר חמור מהעיסוק עם החיים.

אנשים חושבים, זהו, בן אדם נפטר, הכל בסדר, אפשר לעשות מה שרוצים.

קודם כל, צדיקים במיטתם קרויים חיים.

וב', אוי ואבוי לך

אם עשית כזה דבר.

חס ושלום, חס וחלילה.

לא הנפטר עצמו, אלא אותם

חיצוניים

שמסתובבים שם, יכולים להיפרע מאחד כזה.

איך אתה נוגע בכזה דבר?

איך אתה מזיק לכזה דבר?

שם ישמור.

לכן נקווה, בעזרת השם, שאותו אחד יעשה תשובה.

את התשובה צריך לעשות שם בפני עשרה אנשים,

לבקש מחילה וכולי,

סליחה וכפרה, ובעזרת השם שיהיה מחול לו.

ואם יודעים מי זה הבן אדם הזה, צריך להוכיח אותו.

להגיד לו שהוא ישמור ויציל, עשה דבר שאסור לעשות.

בפרט לא עם הנפטרים, שזה דבר מאוד מאוד מאוד חמור.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנין המגשה אומר, אזי הקדוש ברוך הוא לדעקות ישראל, איפה יגר בעלם תורה ומצוות שנאמר ה' חפש ממען צדקו, יגדיל תורה ויגדיל.