הלכות ראש השנה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. היום נעסוק בשיעור, בעזרת השם, בהלכות

יום הדין, ראש השנה.

כל אדם מן הראוי שיתכונן ויכין את עצמו הן בתפילות

והן בהכנות העצומות, כגון

הבדיקות של המצרכים הראויים לאכילה, סימנים וטבילה, הכנה לקראת היום הקדוש, תספורת

וכן על זה הדרך.

כל הדברים האלו חשובים מאוד מאוד.

בערב ראש השנה אין מטענים

ואדם שגזר על עצמו תענית, כגון שיש לו יורצייט וכדומה,

אז באמת אם הוא משתתף

בסעודת מצווה, כגון סעודת ברית מילה וכדומה,

רשאי לאכול ולא צריך לפרוע את תעניתו.

יש שנהגו לעשות גם מלכות לא רק בערב יום הכיפורים, אלא גם בערב ראש השנה, כדי לקיים על עצמם ארבע מיתות בית דין והמלכות.

כבודם במקומה מונח. כמובן כל עדה ועדה או קהילה וקהילה תנהג כמנהגה. רוב בתי ישראל,

רוב הגברים בבתי ישראל, נהגו לעשות את המלכות דווקא בערב יום הכיפורים וגם את ארבע המיתות בית דין.

האישה,

מקיימת מצוות הפרשת חלה בערב ראש השנה, לכבוד ראש השנה.

יש נוסח של התפילות שהבאנו בספר שלנו,

שם אפשר להגיד נוסח התפילות. כל הטעם הזה,

על פי הגמרא, כתוב

שהאישה החטיאה את הדם הראשון על ידי אכילת עץ הדת, ולמען דבר שעץ הדת הייתה, היה חיטה,

לכן במה שהיא קלקלה היא צריכה לתקן.

היא תכין לו מהקמח הזה, מהחיטים הללו, לחם, והוא בעזרת השם בלילה יאכל,

גם היא בעזרת השם תאכל, לאחר שיברך.

לגבי התרגול בתקיעת שופר,

תוקע שעדיין לא אורגן מספיק,

בערב ראש השנה, בדרך כלל, אסור לתקוע בשופר.

בערב ראש השנה אסור לתקוע בשופר,

ולכן באמת לא תוקעים בשופר. אבל מה הדין של אותו תוקע, שבאמת הוא לא הכין את עצמו כמו שצריך?

יכול להסתגר בחדר, ושם להתאמן וללמוד את כל ההלכות ואת כל התקיעות,

הכול כמו שצריך. יש הרבה אנשים שנהגו ללכת לבית העלמין בערב ראש השנה.

אפשר ללכת לבית העלמין,

רק להיזהר, שלא להתפלל, לא לשים מגמתם אל המתים, להגיד בזכות הנפטר הזה כך וכך יהיה,

אלא בזכות בורא העולם ובזכות אותם צדיקים שוכני עפר,

רגש ברור, בעזרת השם, יגאל אותנו להתפלל על הגאולה, לבקש,

אלוהים מר החיים וסליחות,

לבקש שבעזרת השם נזכה כמה שיותר מהר וממש,

בעזרת השם, להיגאל גאולת עולם.

יש עניין חשוב מאוד לקנות

מקום בבית הכנסת.

כך מובא בספרים הקדושים, כשם שקונה מקום בבית מקדש של מטה, יזכה למקום בבית מקדש של מעלה.

ועוד שעל ידי הצדקה הזאת שהוא עושה מרבה את הזכויות של עליון הדין. כמובן, כל אחד ואחד יעשה את זה במקום שהוא רוצה,

במקום הכי טוב לו, שהוא ידע ששם הכסף הולך באמת למקום טוב ולא לכל מיני דברים לא טובים.

כן, נהגו להניח פרוכת לבנה גם על התיבה וגם בהיכל,

וכן בשולחנות של בית הכנסת פורסים מפות לבנות, אחינו האשכנזים לובשים קיטל.

קיטל זה מזכיר, נותנים את זה מתנה לחתן

ביום החופה,

הוא כבר באירוסין, כן?

נותנים לו את זה מתנה והוא לובש את זה ביום החופה. למה? כדי לזכור לו יום המיטה, שלא יתגאה יותר מדי על כלתו.

יעשה בלאגן בבית, אז נותנים לו את הקיטל, זה כמו תככין.

לכן את התככין הללו נוהגים ללבוש אותם עד מתי?

בראש השנה וביום הכיפורים.

ראיתי פעם באחד מהספרים שכותב שם שלא היו מחפשים את זה.

עד מתי? עד ליל הסדר. בליל הסדר לובשים את זה, אחר ליל הסדר,

זאת אומרת,

פסח מחפשים את זה. ולמה?

כדי שיישאר רושם של ימי הדין, ימי החיים והסליחות.

נראה לו שיישאר, עם הרושם הזה הוא ייכנס

לאכול את המצות, לשתות את ארבע הכוסות וכן על זה הדרך. לכן זה מנהג של אחינו אשכנזים. היום בני תורה, בני ישירות וכולי, גם נהגו בדבר הזה.

אומנם פחות בראש השנה, אבל יותר ביום הכיפורים.

אנחנו נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש שנה וערב יום הכיפורים.

גם קודם לכן 30 יום ו-40 יום.

הדבר הזה מאוד מאוד חשוב.

לעשות את זה או על ידי שלושה גברים כשרים,

כדרת וכדין, כשרים, מי כמונו יודעים מהם הגברים הכשרים,

אכילה,

כן,

וכן על זה הדרך כל ההקפדות,

או על ידי עשרה גברים,

וכן על זה הדרך,

ששם באמת עושים את התרת נדרים. ולמה? כי אם חס ושלום, חס וחלילה, אדם שעבר נזיפה או נידוי בבית דין,

לא יתקבלו תפילותיו כל ה-40 יום.

לכן באמת אנחנו נוהגים לעשות התרת נדרים,

וכך נפתור את כל הבעיה.

האישה לא חייבת להגיע לבית הכנסת לעשות התרת נדרים, היא יכולה

שבעיה יעשה עבורה את התרת נדרים.

השנה,

שיש לנו ראש השנה רביעי, חמישי ושישי,

והם נכנסים ישר לשבת,

אז צריכים להניח עירוב תבשילין. בערב ראש השנה אמרנו, עירוב תבשילין שם שמפת וביצה, שני שיירי מאחד,

ואם השיירי מאחד הללו הוא מזכה ומברך לא רק לבני ביתו,

לא רק לעוסקים והמבשלים. הטוב ביותר זה להכין את הכל ולבשל את הכל מראש.

לא להיכנס לכל מיני בעיות, לא להיכנס לכל מיני ספקות.

תכין את הכל מראש, יש לך שלושה ימים, תכין את כל הסירים, הכל,

השתבח שמולד, פתרת את הבעיה.

אלו שרוצים לבשל,

אז כמובן. עכשיו, אחד שלא מבשל ושם את מה? את העירוב תבשילין? בשביל מי שם? הוא בעצמו לא מבשל?

א' כל, אולי יצטרך,

זה אחד, או לזכות את כל בני עירו.

כתוב שגם הרבנים ישימו לכל בני עירם, לכל בני מקומם,

לכן מאוד חשוב שהאדם יעשה ויזכה גם את האחרים, שאלו שלא יודעים. ולמה?

מובא בספרים הקדושים,

שהפוסקים מביאים,

שאסור לאדם לבשל אם לא עשה עירוב תבשילין. לכתחילה, לא עשה עירוב תבשילין במי זיד, אסור לו לבשל. עד כדי כך גזרו עליו חכמים גזירה, שלא יבשל מיום טוב.

לכן מנהגנו לזכות את אותם אנשים, כי רובה דעלמא שוכחים לעשות

את העירוב תבשילין וסומכים על הגדול שבעיר, על הרער וכן על זה הדרך. לכן גם הקטנים יכולים לזכות את היותר גדולים מהם או את הקטנים מהם במצווה הזאת של עירובי תבשילין. את העירוב תבשילין כמובן אוכלים אותו או בסעודה שנייה או בסעודה שלישית

של יום שבת.

כמובן זה חשוב מאוד לא לשכוח לאכול את זה.

כן, ערב ראש שנה,

היום יש בו מעלה מאוד גדולה, השתדל ללמוד תורה,

תפילה, קיום מצוות.

בימים הללו,

שכבר נכנסנו אליהם,

וגם נמשיך הלאה בעשרת ימי תשובה, זה ימים שמסוגלים לכפר על כל ימות השנה כולם.

יש בספר סדר לימוד שהוא מקורו בפרשת כי תבוא,

עד והגר אשר בקרבך. זה דברים כו.

א' עד יא, זה הפסוקים, 11 פסוקים.

כתוב בספרים שאדם שעושה כסדר הזה, הגדוש ברוך הוא מוציא עליו כרוז בשמיים ואומר גבידי חובותיי מאדם זה,

וגם מוחה לו על כל חטאיו.

לכן מאוד חשוב שאדם ילמד את הסדר הזה בערב ראש השנה.

כמובן, לאלו שמבשלים צריכים,

וגם לאלו שלא מבשלים,

צריכים לשייר נר, אנחנו נוהגים לשים נר של 48 שעות,

כן? כדי שיוכלו להשתמש בו לא רק לצורך

בישול ביום טוב, אלא אגב לצורך הדלקת נרות של יום טוב.

אנחנו צריכים לשים דגש, השנה היות וזה שני ימים ומייד שבת, כל שנה זה שני ימים אבל מייד שבת,

אנחנו צריכים לשים דגש לדבר הזה שאת הדלקת נרות

של שני הימים הראשונים אפשר להדליק בכניסת החג או בלילה כשהבעל חוזר הביתה.

אבל של ערב שבת חובה להדליק קודם השבת, שחס ושלום חס וחלילה לא ייכשל בחילול שבת.

אותו דבר את השעוונית, זה כעין פתיל צף, שמכניסים בו את אותה פתילה אדומה לבפנים. כל הדברים הללו, צריך לעשות אותם קודם החג.

בסדר? להכין אותם הכול בשיעור שיספיק לי לכל הנרות.

עכשיו מדליקה שתי נרות שבת, שלושה נרות, וכן על זה הדרך כמספר אבנים,

יכין הבעל את הכול שהכל מראש כדי לפתור את כל הבעיה הזו.

בדיעבד, מי ששכח ולא עשה יכול בשינוי להכניס את הפתיל הזה לתוך עיגול השעה.

כן, חשוב מאוד שאדם מלכתחילה לחברו, לפעס אותו, לבקש סליחתו, לא להמתין עד ערב כיפור כדי לבקש סליחה. למה? כי עבירות שבין אדם לחברו אינם הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.

חשוב להכניס את ראש השנה מוקדם מהרגיל, להתכונן.

כתוב שאדם צריך לשמח ולשימח את אשתו ואת ביתו.

לא רק

הוא לדאוג לעצמו שיהיה לו חליפה חדשה או חולצה חדשה, אלא גם לבנה ביתו.

ואשתו, תכשיט,

גדים, וכן על זה הדרך.

כמובן לעשות הכול כדי שבעזרת השם תשרה שמחה וקדושה

של היום הקדוש כבר קודם לכן. וגם חשוב מאוד להוסיף מחול על הקודש, כמו שאנחנו עושים בערב שבת,

כמובן גם בימים טובים,

הדבר הזה. בתי כנסיות שיש להם כמה ספרי תורה מכינים את כל הספרי תורה מראש בערב ראש שנה,

יכינו את כל הספרים של היום הראשון, של היום השני,

מפטיר, וכן על זה הדרך, וגם של יום שבת.

אף בית כנסת שאין לו שני ספרי תורה,

זה בעיה,

לכן אין להם ברירה, אלא רק בכניסתו של היום השני יכולים להכין את הספר של יום השני.

וכמובן, מערב שבת יכינו

עד של ערב שבת. ולמה? כי אסור להכין מיום טוב אחד ליום טוב אחר.

זאת אומרת ליום בית של ראש השנה,

ביום א' די ראש השנה.

אותו דבר גם לגבי בישול, שמבשלים לא מכינים את זה ביום הראשון בלילה בשביל היום השני, אלא עם כניסת היום השני יכולים לבשל את האוכל בשביל היום השני.

כן, נוסח התפילות כידוע במחזורים,

גם נוסח הקידוש, זה מאוד חשוב. יש פסוקים שהם לסימנה טבעה. אנשים מזלזלים בדבר הזה, אומרים יאללה, קידוש רעבים, רוצים לאכול את הסימנים, את הרוגיה, את התמרים,

את התפוח בדבש שלא מוותרים עליו,

אבל עיקר העיקרים זה הפסוקים וכולי וכולי, שקוראים אותם פעם אחת בשנה כמו שצריך, אולי פעמיים בשנה, לילה ראשון ולילה שני,

הם מפספסים את זה. לכן מאוד חשוב שאדם יתפלל כמו שצריך.

קל עצמותה היא תאמר לה' היא כמוך לכוון בתחיל שנה וברכותיה, שבימים בעזרת השם יש שנה

עם הרבה ברכות, וגם תכלה שנה וקללותיה.

אמר הרב גלינסקי בדרשות שלו לראש שנה, דבר נפלא, אמרתי את זה בשבוע שעבר בעיר רמלה.

אומר הרב גלינסקי, הוא אומר, קניתי לוח שנה, הייתי בטוח שהמחבר הוא נביא של הלוח שנה.

הוא אומר, אני פותח את הלוח שאני רואה, תחיל שנה וברכותיה, אה, שמחתי, חייכתי, אמרתי, איזה יופי,

איזה ברכה הוא מאחל לי עם תחילת השנה.

בדקתי מתי פורים, מתי חנוכה, מתי פסח, וכן הלאה, זה הדרך, כמה הייתם מתי ראש השנה,

כמה ימים, וכן הלאה, זה הדרך.

הוא אומר, אבל כשהגעתי לסוף הלוח שנה, אמרתי, זה נביא זה,

השם ישבור ויציל. מה הוא אומר לי?

תכלה שנה וקללותיה. הוא אומר, אבל לא הבנתי, חשבתי שרק הוא כתב את זה בלוח שנה שלי. רצתי מיד לחנות, קניתי לוח שנה חדש,

אומר הרב גלינסקי.

קניתי לוח שנה חדש, ואז אני מגלה שמה שגם בלוח השני כתוב, עברתי חנות,

הלכתי לחנות אחרת, אולי בלוח שנה, זה לא כתוב.

בסוף התברר לי שמה, שבאמת זו מציאות עגומה.

בכל לוח שנה כתוב, תכלה שנה וקללותיה,

והמחבר מסיים, בתכלה שנה וקללותיה.

אז מה שנקרא, למה לנבא על הרעות מלכתחילה?

למה שלא תנבא על הטובות?

הוא אומר, עד שהגעתי לדברי הגמרא, תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר,

שמשה תיקן להם לישראל שיהיו קוראים במשנה תורה.

ספר שלנו, כן? למה? כדי שתכלה שנה וקללותיה. מה היו קוראים?

בפרשת השבוע שעבר,

עם ה... ונתן את הברכה על הר גריזים, ואת הקללה על הר עיבל,

כל הדברים עלו. כי מה? כדי שתכלה שנה וקללותיה.

אז אנחנו רואים שמה, שגם מוישה רבנו הוא כבר מיסודו וכולי ידע את הדבר הזה,

שאדם בטוח שבעזרת השם השנה הבאה תאכל שנה וברכותיה,

וצריך להיות בטוח הלאה, להאמין ולהתפלל על זה,

אבל אתה לא יכול לדעת מה מלווה אותך בהמשך הזמן,

השם ישמור ויציל,

שאולי תיאלץ בסופו של דבר להגיד בערב ראש שנה,

תכלה שנה וקללותיה. לכן לכוון על כל החטאים והעוונות שבעזרת השם יכלו,

וכביש ברוך הוא יכתוב ויחתום את כולם בעזרת השם לחיים טובים מול שלום.

את התפילות כמובן שלא מתפללים במרוצה,

זה מאוד חשוב.

הדבר הזה,

יש עניין לכוון, להתפלל בהכנעה ותחלונים לבורא העולם. אמנם אסור לבכות בימי ראש שנה.

יש מי שכתב שכן בוכים,

אבל אף על פי שזה יום הדין, ואנחנו בטוחים, מתלבשים, שמחים, מסתפרים וכולי וכולי לכבוד היום הגדול והנורא והקדוש, ומתכוננים את תקיעת שופר והכול,

עדיין צריך לשמוח, כי אנחנו בטוחים שהקדוש ברוך הוא, בעזרת השם, יגל אותנו השנה ויחתום אותנו ויחתום אותנו לחיים טובים מול שלום.

כן,

כמובן שמאוד חשוב הדבר הזה להשתתף עם השליח ציבור.

כל השליחי ציבור,

השם ישמור ויציל.

הם כל כך מתאמצים ומתפללים והכול, והציבור יושב שקט ושאנן.

שילמו לך, יאללה, אנחנו רוצים לשמוע אותך. זה לא ככה.

צריך להשתתף, לענות לו,

מתי שצריך לענות, להשתתף, בתפילות וכן על זה הדרך.

זה מאוד חשוב הדבר הזה.

יש לנו את התוספות שבעזרת השם אנחנו מתחילים אותן החל מראש השנה ומסיימים אותן עם מוצאי יום הכיפורים בתפילת הנעילה,

שזה זוכרנו לחיים, מי כמוך וכן על זה הדרך עד

עושה שלום במומיו,

אבינו מלכנו כמובן, בשבת הבאה,

בעזרת השם, זו שבת תשובה,

שם אנחנו מוסיפים גם המלך הקדוש, זה פעם אחת בשנה המלך הקדוש אין כמוהו, באמירת

ויחולו בברכת מעין שבע.

כן,

עם סיום תפילת ערבית נוהגים למכור תפילה לפרנסה או תפילה לפרנסה הזאת,

כל העשירים מגיעים לקנות אותה, למה רוצים פרנסת תורה וכולי?

אז גם יהודי פשוט שאין לו כסף לקנות תפילה לפרנסה ויאמר תפילה לפרנסה כמו שצריך, מובטח לו שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא יזכה אותו למזונות ופרנסה טובה לכל ימות השנה כולה. בסיום התפילה נפרדים איש מעת רעהו,

ומברכים מאחד את חברו, תיכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים. יש כאלה שנהגו לומר שנה טובה,

תהיה וחתימה טובה, מועדים לשמחה לא אומרים.

למה זה ימי דין ולא ימי ששון ושמחה? אומנם אנחנו שמחים,

אבל עדיין זה ימי דין, לכן לא אומרים מועדים שמחה, אומרים או שנה טובה, כתב וחתימה טובה, או תיכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים מול שלום.

נוסח הברכה שהאישה מברכת להדליק נר של יום טוב. ברכת שיחיינו לא מברכת, את זה אנחנו מברכים גם בלילה הראשון וגם בלילה השני בקידוש, בין אם יש לנו פרי חדש ובין אם אין לנו פרי חדש.

יש שנהגו לעלות על השולחן את הפרי החדש כגון חבושים, קלמנטינות,

גויאבות וכן על זה הדרך, זה הפירות עכשיו שהגיעו לשוק, כמובן לבדוק שהכל מחוסר, כדת וכדין,

ואז לעלות אותם על השולחן.

לכן אישה לא תברך ברכת שיחיינו, כי אליו פרד כוונה היא, אלא הבעל מברך ברכת שיחיינו בקידוש ומכוון לפתור אותה ולהוציא אותה על ידי חובה.

לכן היא מברכת בלבד להדליק נר של יום טוב, ולא להדליק נר של יום הזיכרון. להדליק נר של יום הזיכרון, מתי הם מברכים?

בערב יום הכיפורים.

שם מברכת את זה.

כן.

המקובלים נהגו להקיף את השולחן בית פעמים,

ולברך על הבשמים. ככה יש עניין גדול על פי דעת המקובלים, אנחנו נוהגים לפי הפשט,

ואנחנו מתחילים את סדר הקידוש.

כשחל ראש השנה בחול, נוהגים לומר פתיחת אליהו, עד קום רבי שמעון ויתחדשון,

ונוח מצא חן בעיני השם יב פעמים, ויעזרא יצחק יב פעמים, כי עמך מקור חיים עשרה פעמים,

אור זרוע לצדיק יז פעמים, ואמרתם כל החיי עשרה פעמים, תחל שנה וברכותיה פעם אחת,

ולאחר מכן אומרים את הנוסח של התפילה שתיקן רבנו הבן איש חי הקדוש בספרו לשון חמים, לשם ייחוד של הקידוש,

אמירת הפסוק וביום שמחתכם, ברכת בורא פרי הגפן, ברכת אשר בחר בנו מכל עם,

ברכת שהחיינו,

בסיום יושבים, שותים יין,

מחלקים לכל המסובים כולם, ולאחר מכן האב והאם מברכים את ילדיהם בשנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.

כל הנוסחאות והכול מופיע הן בסידורים והן בעזרת השם בשאר הספרים.

כן.

להשתדל לא להניח את הפירות על גבי השולחן בזמן הקידוש, למה יש לנו פירות כגון תמרים החדשים הצהובים, עדיין לא אכלנו אותם, רוצים להרוויח עוד ברכת שהחיינו,

ואם אתה מניח אותם בקידוש, אתה פותר כל מה שעל גבי השולחן. לכן את הפירות, את הסימנים,

מניחים לאחר מכן על גבי השולחן, ולא בשעת הקידוש.

כמובן, כמו שאמרנו, אמירת שהחיינו, גם אם אין לאדם פרי חדש,

הן ביום הראשון והן ביום השני, נתקנה על עיצומו של יום. עצם היום הוא גורם לאמירת ברכת שהחיינו,

בין ביום הראשון ובין ביום השני, לכן באמת,

גם אם אין לו פרי חדש או בגד חדש,

יכול לברך ברכת שהחיינו.

כן.

כתוב שישתדל אדם להכניס בראש השנה עורכים לביתו, ובפרט אם זה תלמידי חמים ועניים.

ועושה כן זוכה לשבעה דברים, בהם נכפל את פרנסתו, מכריע כף מאוזניים שלו לזכות,

ניצול ממוות וגזרות רעות, נוכל עולם הזה ועולם הבא,

זוכה להתפקד בבנים זכרים, זוכה לאריכות ימים ומביא טובה לו ולעולם כולו.

כן.

נהגו, זה רק מנהג.

הגמרא אומרת, סימנה מילתהי.

זה רק סימן בעלמא.

זה לא חובה לאכול את הסימנים. נהגו להעלות כל עדה ועדה את הסימנים שלה על גבי השולחן בליל ראש השנה, הן בלילה הראשון והן בלילה השני.

כמובן שאנחנו נוהגים לעשות את הסימנים אחר ברכת המוציא.

גידוש,

נטילת ידיים, ברכת המוציא, לאחר מכן מתחילים בסדר הסימנים. וכל זה כדי שלא להיכנס לספק

של ברכה אחרונה. יש שנהגו לעשות

את הסימנים לאחר ברכת המזון,

וכמובן שצריכים לברך עליהם את ברכתם.

כן, המנהג שלנו להעלות על גבי השולחן, הן לדעת הבן איש חי והן לדעת שאר הפוסקים,

גימל דברים.

מלבד הסימנים זה מלח,

סוכר,

או שאומרים מי סוכר ודבש.

דעת הבן איש חי לטבל את הפת במי סוכר ומלח.

דעת שערה, פוסקים לטבל בדבש.

על פי הבן איש חי, היות ודבש זה דינים, לכן לא מעלים אותו.

את המלח ואת הדבש או את הסוכר מניחים על גבי השולחן עד מתי?

עד להושענא רבה.

עד להושענא רבה.

ויש אומרים אפילו עד

אחר הושענא רבה.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה שבאמת אדם יכין את הכל, על פי מי שהוא נוהג,

ונוהגים לטבל את הפת

באותם טיבולים ולאכול ממנה.

הרב פרנד טימאן אומר להגביל את הסוכר והרבה. נכון.

נהגו בקהילות ישראל להביא לשולחן בערב ראש שנה את הסימנים הבאים. זה כל השיטות, הכל פה. לחם, תמר, אימון, תפוח, גזר, רובי, עקר תקרה, סלק, סומסום,

פול, גזר, ביצה, חבוש, תאנה, לב, לשון, ראש כבש, ראש עיל, ראש עוף, ראש דג, קישואים, ריאה, אתרוג.

אבל ישלוח את האתרוג.

וטעם לדבר שכתב רשיעי הקדוש, לפי שממהרים הדברים הללו לגדול,

ויש שמתוקים, לפי שתהיה אלוהם שנה קלה ומתוקה וממהרת להצליח.

ורבותינו המפרשים כתבו ששמותיהם מרמזים לדברים טובים ומוצלחים. זה כבר הבאנו בספר, לא נאריך.

כן, גם כשאוכל את הסימנים יש עניינים. כתבנו פה בספר,

אפשר לרכוש אותו בבית המדרש אצל הרב, בעלות של עשרה שקלים.

הנה זו התמונה של הספר,

מאוד חשוב.

כל דבר ודבר מה לבקש. אדם לאויבו אומר שאיתם אויבינו ושונאינו, והוא חס ושלום, חס וחלילה, מכוון על האויבים שלו מעם ישראל. זה לא פועל הדבר הזה. השם ישמור ויצאת יכול להיהפך עליו בר מינה לנזק.

לכן לכוון שאיתם אויבי עם ישראל.

לא אויביו מעם ישראל, חס ושלום, אלא אין לעם ישראל אויבים.

כולם אויבים, כולם גיבורים, כולם גיבורים, כולם קדושים.

אלא התפלל שאותם האחמדינג'אדים, אותם הצפון קוריאנים וכולי, הם תיפול עליהם עמת הפרד ויעבדו.

אותו דבר בשאר הסימנים אמרו בי עקרתי סלק וכן על זה הדרך.

את כולם עושים על פי הסדר.

המנהג לברך בתחילה בורא פרי העץ על תמר.

לוקחים את התמר החום, מברכים עליו בורא פרי העץ.

הוא המובחר והוא הראשון לשבעת המינים. ואם יש לו חדש,

לוקח את הצהום, מברך עליו ברכת שהחיינו.

ואחר כך לוקח תמר נוסף,

ואז הוא אומר, או את הנוסח של מה?

של יהי רצון מלפניך וכולי. הוא אומר את זה מילה במילה.

נוהגים להגיד את זה כבוש צעיר בכוונה וכולי, מברכים.

ואז אוכל ממנו, כמובן, לא לאכול יתר על המידה, כדי שלא להיכנס לכל מיני ספקות למי שלא נוהג לאכול

את הפירות באחר המוציא.

כן.

אין חובה שכל אחד ואחד יברך לעצמו,

יכולים להתכוון לצאת ידי חובה.

כמובן, כל אחד לפי החאנג'ורי.

אז מישהו רואה מי המברך וכולי וכולי,

כך ידע אם הוא יכול להתכוון לצאת ידי חובה והוא יכוון עליו,

או שהוא יצטרך לברך בעצמו.

כן.

דברים חמוצים

לא אוכלים בלילה הזה.

לא מלפפון חמוץ ביתי ולא זיתים כבושים ביתיים לא אוכלים בלילה הזה.

למה אנחנו צריכים שהלילה הזה, בעזרת השם, יהיה שנה טובה ומתוקה?

יש שנהגו להימנע מאכילת שקדים, בוטנים שום קישואים, חצילים, תאנים של זיפים ושארי תניות,

ויש שנהגו שלא לאכול אגוז, שהוא בגימת רחץ, יש שנהגו שלא לאכול דג, שהוא מלשון דאגה,

יש שנהגו שלא לאכול מאכלי חלב, וכן אסרו להניחו של גדי, עייזה רומז לדין קשה, ויש שלא הקפידו על הדברים הללו.

רבותינו כותבים שנהגו שלא לאכול בזה הלילה ענבים, הן אדומים והן שחורים.

זה קצת קשה, כי הרי עושים קידוש.

כל זה למה? כי יש מאן דאמר בגמרא שאומר שחטאו באכילת עץ הדעת, ועץ הדעת היה ענבים,

ולכן מתקנים. אז אי אפשר להעלות פגם שאכלו ממנו על גבי השולחן, ולכן דוחים רבותינו את הדבר הזה, ולמה? אחרת יעשה קידוש.

וגם מענבים, זה לא ממיץ.

לכן באמת אין את הבעיה הזאת,

והכול בסדר גמור.

כמובן שנוהגים לאכול מאכלים שמנים ומשובחים לסעודת ראש שנה, זה יום טוב,

מצווה להתענג, אך לא להרבות באכילה, כדי שלא יחטוף

אותו שינה.

צריך לגמור את הטעילים פעמיים בכל יום מימי ראש השנה. זאת אומרת, סך הכל ארבעה פעמים. וחוץ מלימוד תורה, שאדם יחויב להתפלל.

וחוץ מהתפילות, ושמיעת קריית שופר, וההלכות, והכול, ולשבת ולעסוק בתורה, ודברי תורה,

ושירים, ושמחה, וכו'.

לכן מאוד חשוב, הדבר הזה, שאדם לא יאכל הרבה, אלא ימעט באכילתו, כדי שבעזרת השם יוכל לקיים את ראש השנה כדת וכדין, בלי שום פשלות.

כן, נהגו להניח אתרוג מסוכר או מבושל במרקחת סוכר,

בדבש על גבי השולחן, והם אומרים עליו, יהי רצון בפניך ה' אלוקינו לעבודנו.

שנהיהם מהודרים במצוות ונזכה לדור בעולם משנה לשנה. כך כתבו רבותינו.

בברכת המזון מוסיפים אמירת יעלה וידור,

ומוסיפים ברחמנו, יחדש עלינו את השנה הזאת לתורה ולברכה.

קריאת שמע כמובן, בזמנה. כן. דינהו מן הגלל וימי ראש השנה. השתדל כל אדם להימנע מלכרוז בימי ראש השנה.

נוהגים ללמוד על גבי השולחן ארבעה פרקים של משניות מסכת ראש שנה,

כנגד ארבע אותיות של מרוויה ברוך הוא וכנגד ארבע אותיות של שם אדנות.

נוהגים לומר את מאמר הזוהר ביומא דה ראש השנה,

עד על כן קרא שמו סוכות ובעלמא דעתה.

הכל מובא במחזורים.

כן.

יש ירושלמי שמקורו אינו ידוע.

והזכירו אותו אמנם רבותינו וכתבו.

מנדדנמיך ברי שתא דמיך מזל פירוש מי שישן בראש שנה,

ישן מזלו כל השנה.

יש בזה כמה וכמה שיטות כיצד מחשבים את זה,

האם אחר חצות יכול לישון, האם כל היום כולו, וכן על זה הדרך.

אין זמן, זה ימי דין.

גוזרים את החיים של האדם,

השם ישמור לכאן או לכאן, גוזרים עלינו את השנה הבאה.

לכן החכם נשאר ער.

ויושב העוסק בתורה וקורא תהילים ומתפלל לבורא העולם כדי שהקדוש ברוך הוא בעזרת השם יחתום ויחתום אותו,

את כל עם ישראל לחיים תום שלום. אבל חס ושלום חס וחלילה אדם שהוא לא חכם,

בלשון המעטה,

ואז הוא מרשה לעצמו ככה,

לישון בימי ראש שנה והשם ישמור ויצא.

המנהג הוא מאחל מעלות השחר ועד אחר חצות היום שלא לישון.

דברים שבין איש לאשתו כמובן שנמנעים בראש השנה, אלא אם כן זו תפילת מצווה,

ששם באמת מותר אבל ישתדל בבוקר ללכת לטהר את עצמו

על ידי טבילה במקווה טהרה.

כן, בתפילת ראש השנה השתדל לקום קודם עמוד השחר,

לחבר הלילה והיום בדברי תורה, ובשכר זה ימצא חן ושכלתו בעיני אלוהים ואדם,

כי מנהגנו להתפלל בנץ.

תפילת שחרית.

כן,

יש נוסח הזוהר הקדוש שמופיע בסידורים,

אמר רבי שמעון העמרית ידיי בצדותין,

וכן נוסח

ריבון עלמאי ער אהבה קמך למהיו לנחילה, ובא בן איש חי.

כל הדברים הללו, מובטח לו שיעלו תפילותיו בכל הכוונות,

ויועיל לו לכוון בתפילתו.

לכן יאמר אותם,

כן,

לגבי תפילת שחרית, כפי שמופיע בסידורים, במחזורים,

מאוד חשוב הדבר הזה, שאדם יכוון את כל מה שצריך לכוון, לכן מאוד חשוב שכבר בשבת הקרובה אדם יעבור על התפילה.

ידע כל דבר ודבר, מה הוא עושה, מה הוא לא עושה, מה צריך, מה לא צריך,

ולא, חס ושלום חס ושלום שיגיע, ואז ישאל, רגע, איפה מדפדפים? איפה הרצון ונמצא מדבר בתפילות?

כן, אוי ואבוי לו לאדם, חס ושלום שמדבר בבית הכנסת, בפרט בראש השנה,

בין בשעת התפילה, בין קריאת התורה, וכן בשעת המכירות של המצוות.

יש לך זמן, תפתח את ספר התהילים, תקרא עוד ספר, עוד פרק,

עוד דברי תורה, עוד משניות,

כמובן שזה יועי. בראש השנה אנחנו אומרים את הנוסח

בפתיחת ההיכל על פי הסדר. ביום הראשון קוראים בפרשת

פקידת שרה, וה' פקד זרה,

לאחר מכן מפטירים בפרשת פנחס ובחודש השביעי, ולאחר מכן את המפטיר בשמואל א', ואיש אחד מן הרמתיים. ביום השני קוראים פרשת עקדה, ויהי אחר הדברים האלה.

לאחר מכן מפטירים פרשת פנחס ובחודש השביעי,

בהפטרה בירמיה ל״א, מצא חן במדבר עד הבן יכיר לי אפרים.

לגבי מוסיפים, כל בית כנסת עושה את המוסיפים שלו, כמובן שלא עשו טורח ציבור, יש גם את התקיעת שופר, דברי תורה שערב,

מאוד חשוב לא לזלזל

בדברים הללו. חותם בברכת ההפטרה בשל יום הזיכרון,

כן?

את הברכה של יום הזיכרון.

מאוד חשוב שאדם ישתדל לקנות עלייה לתורה

בימי ראש השנה, אחד מהימים.

אם יכול בשני הימים, תבוא עליו ברכה בכלל.

כן? אבל אפילו, כך מובא בספרים, ואפילו בדמים מרובים,

כמובן שיש לו לשלם, כן?

היה איזה יהודי שהתקשר לפני שבועיים, אומר, אני התחייבתי לפני שנה סכום כזה גדול ועדיין לא שילמתי לו. השם ישמור היציע, אדם שנודר ולא משלם,

כמו אומרת עליו דברים מזעזעים, בניו מתים וכולי וכולי.

לכן מאוד חשוב שאדם שמוציא כבר מהפה, אתה יודע, ודאי שיש לך את הסכום הזה שאתה יכול

לשלם אותו ולהעלות, לקנות את אותן מצוות, ולא חס ושלום לעשות רעש וצלצולים,

ולאחר מכן חס ושלום להתחייב בנפשו או בנפשות בני בטון.

כן, לגבי תקיעת שופר, כמובן שהשופר צריך להיות על פי ההלכות

שלו לגבי תקיעת שופר, נהגו שהרב דורש בדברי תורה ומוסר.

הרשש הקדוש

כתב דברי מוסר מאוד מאוד מאוד חשובים, מן הראוי שאדם בעזרת השם ישתדל לעבור עליהם. זה מופיע בספר שופר בציון של הרב מוצפי,

פרק ה' מעמוד ר' ל' עד ר' ל' ו' עוד ו' עוד ז' עד הסוף.

קודם שמברך על תקיעת שופר, מכסה את השופר,

כדי שלא ישרוט המקטרג, אך אוחז אותו בידו.

אותו דבר, בזמן בין התקיעות,

שלא תוקע, מן הראוי לכסות את השופר,

ולומר את כל התפילות החנונים. נוהגים לומר זן פעמים,

את המזמור, כל העמים תקעו כף, יש אומרים רק פעם אחת, שרק התוקע אומר אותו כדי לא לטרח את הציבור. כמובן, הכל יעשו על פי הזמן והסדר כמו שצריך.

הציבור מחויבים לכוון לצאת ידי חובה, והשליח ציבור,

התוקע בשופר, מכוון להוציא אותם ידי חובה,

היות שזו מצוות עשה מדאורייתא.

לכן גם מן הראוי שיאמר את נוסחה לשם איחוד,

ולאחר מכן יברך את הברכות כדת וכדין.

כן, הקהל לא עונים ברכו ברוך שמו, עונים אמן בלבד,

למרכות כדי שלא יהיה הפסק.

לאחר שבירך התוקע וענו הציבור אמן,

הציבור יושב, התוקע נשאר עומד. לאחר מכן, אחרי שכולם יושבים ובשקט,

מתחיל התוקע לתקוע את השלושים קולות הראשונות.

כן, ביום הראשון יש שני ברכות.

ברכה ראשונה לשמוע קול שופר, וברכה שנייה שהחיינו ביום השני,

לאחר מכן מברך רק ברכת לשמוע כל שופר. זמן התקיעה מנצח חמה ועד השקיעה שנאמר, יום תרועה יהיה לכם מצוות עשה מן התורה,

לשמוע קול שופר. לכן מאוד חשוב הדבר הזה. נשים פטורות, מצוות עשה הזמן גרמה,

נשים פטורות, אינן חייבות להגיע לשמוע קול שופר.

יכולות להמשיך להכין את ההכנות שלהן לקראת

שעודה של ימי ראש השנה.

כן.

מן הראוי שהציבור יתוודה במהלך התקיעות, גם התוקע בעצמו לא מוצאים בשפתיים, אמרנו אסור לדבר, אלא מתוודה בליבו בלחש בתוך הסדר של השלושים תקיעות דמיושב הראשונו.

לדבר אסור מזמן ברכת התקיעות עד לסיום תפילת מוסף.

יש הרבה חכמים ממיניהם שמתחילים לדבר כל מיני דברים, ולכן לא יצאו ידי חובת כי השופר יצטרכו לשמוע את כל הקולות בחזרה בשנית.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה

לא לדבר. נשים, כמו שאמרנו, וילדים פטורים,

מצוות של זמן גרמה, נשים פטורות.

אם מנהג הנשים לבוא לבית הכנסת, כמובן,

בצניעות גמורה לשאול בבית הכנסת, לא לדבר, כדי שגם הם לא יפריעו לאותם הגברים שצריכים לשמוע את התקיעות.

המנהג לומר את

נוסח עד שערי רצון,

או אם אפס רובע הקן ביום הראשון או ביום השני.

כמובן, כל אחד יפים מנהגו, יש כאלו שאומרים את זה פעמיים ביום הראשון ובשני את שערי רצון.

כמובן שגם את תקיעת השופר עושה התוקע בסמוך לספרי התורה, המונחים על גבי התיבה.

אחר סיום התקיעות, דמיושב השלושים הראשונות, רואים פסוק השראה מיודע את אירוע,

השרירות של ביתיך, מחזירים את הספר תורה, ולאחר מכן מתחילים את תקיעת,

את תפילת מוסף.

תוקע שלא מצליח לתקוע.

השטן כנראה עומד על גבי ראשו, מקטרק עליו.

לא מצליח לתקוע, לא לעשות לו, היי, מה הבאתם לנו השנה? איזה תוקע.

למה, אוי ואבוי, אם דיברת, צריך לשמור עוד פעם את התקיעות.

לכן לא מביישים אותו, אלא,

לעומת זאת האמירת ויהי נועם היא סגולה, והאמירת ויהי נועם לתוך השופר,

כדי שהתקיעות בעזרת השם יצאו,

יצאו כמו שצריך, כדי שיצאו ידי חובה.

אבל אומרים רבותינו הקדושים, כל העיכוב הזה שנהיה, שהוא לא יכול לתקוע בשופר, זה לא בגללו, אלא בגלל הציבור.

כנראה שהציבור האלה, הם לא כל כך יראי שמים,

לא כל כך הקפידו, ולכן התקיעות לא יצאו כל כך טוב.

כולם מאשימים את התוקע,

אבל לא מבינים שהם בעצמם אשמים בכל הדבר הזה. לכן,

תקיעות שלא יצאו טוב, יזכור איזה תקיעות חסרות, או שיעמיד על גביו איזה אדם שמסמן לו,

או מראה לו את התקיעות,

ולאחר מכן יוכל לחזור עליהן קודם סיום התרועה הגדולה.

זאת אומרת, לפני הסיום של הזה, שם יחזור על אותן התקיעות, אשר אמרו שיחזור מיד

ויתקן את אותן התקיעות כמו שצריך.

כן.

לגבי כוונת התקיעות, מופיע פה בספר בעזרת השם,

וכן על זה הדרך, ורוב או עוד ספרים.

כמובן, כל אחד יעשה כפי מנהגו וכפי ידיעתו,

ולא לנסות לכוון בכוונות, אם לא יודעים לכוון, כדי שחסר לנו לפגום ולעשות שיבושים

בעולמות העליונים.

אדם צריך להכין את עצמו בנפש גוף, מחשבת הלב,

כוונת הדעת, להתפעל תפילת מוסף בהתעורמות והתרגשות,

כי בא גזר הדין על כל הקוראות אותו באותה שנה.

טוב לומר,

בכל התפילות כולם את נוסח על ה' מחוץ, זה מופיע במחזורים,

לפני כל תפילה ותפילה.

כן.

אנחנו נוהגים לעשות סימן, התוקע או השליח ציבור נותן דפיקה,

ואז גם אלו שעדיין לא הספיקו לומר כמו שצריך את כל התפילה ונעצרו באמצע, והתוקע כבר הגיע לזמן הזה, אז הם עוצרים לרגע, שומעים את התקיעות שופר, ולאחר מכן ממשיכים בתפילתם.

באמירת כתר, שיש לנו במוסף,

מן הראוי לכוון לאחד מג' הדברים.

בעת שאומרת המילה איה אה אה אה אה, כולם מעריכים שם.

מה מכוונים שם? או הדבר הראשון שיזכה לעושר מופלג לאבותו יתברך,

או שיזכה בבנים צדיקים ותלמי רחמים, או בהשגת רוח הקודש.

כל אחד לפי דרגתו,

מה שצריך, או מה שראוי,

או מה שכל כך רוצה לכוון,

יזכה לכוון, ובכך בעזרת השם יזכה להגיע לדרגות הרצויות, אמן.

כשניגש לביתו,

כמובן אחר סיום התפילה, שוב פעם,

מברכים איש את רעהו לאחר התרועה הגדולה,

רואים את הנוסח, סליחה, של ריבונו של עולם, עשינו מה שציוויתנו וכולי, שמובא במחזורים, עלינו לשבח.

כל אחד ניגש בעזרה השם לביתו ומברך את חברו, תחתמו בספר חיים טובים, או לשנה טובה, תחתמו.

כלומר, משם מתחילה החתימה כבר בבית ימי ראש השנה והלאה, עד

לסיום של עשרת

ימי תשובה ויום הכיפורים.

אחר התפילה שהוא הולך, ילך בשמחה לביתו, לשנות בטוב ליבו, לא ימהר לצאת מבית הכנסת כמי שהישיבה עליו קשה כמסע.

מגיע הביתה, עושה את נוסח הגידוש כמופיע במחזורים,

נטילת ידיים, אוכל כזי פת, מן הראוי להתפלל כדי שיספיק

את הגידוש לעשות קודם חצות היום.

את הסימנים לא נוהגים לעשות ביום, אלא בלילה, שנהגו לעשות ביום, אין חובה לעשות הדבר הזה.

כן.

בראש השנה לא עושים על האש.

כשאנשים חושבים שראש השנה זה פיקניק,

בראש השנה, למרות שמותר להכין מלאכת אוכל נפש,

כן, בישול וכדומה,

אסור לעשות על האש בימי ראש השנה. זה יום עדין, זה לא יום של פורקן.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה,

וכבר ראינו אחרים שהתירו,

ועוון עלה בידם.

כן. דיני תפילת מנחה,

אותו דבר בתפילת מנחה, מן האוי שהתפלל, כמו שצריך, יגיע בזמן לבית הכנסת.

אומרים את הנוסח, התפילות והכול. לאחר תפילת מנחה, בעזרת השם, נוהגים,

או ביום הראשון או ביום השני, כל קהילה כמנהגה, לעשות את התשליך

למקום ששם יש גיגית עם מים זורמים, או באר נובע מים מקרקע איתו.

שומעים את סדר התשליך, כמובן המחזורים. יש בעיה אם התשליך אינו נמצא,

במתחם בית הכנסת, לטלטל את הדברים ביום טוב, סידורים וכן על זה הדרך. לכן מאוד חשוב הדבר הזה, שיתארגנו בדבר הזה כמו שצריך. נשים פטורות מאמירת השליך

ברבים יכולות לעשות אותו בביתם על ידי הנחת הקערה. אנחנו אומרים את הפסוקים בתנוסח התפילה שתיקן מרן רבנו החידה בספרו עבודת הקודש.

זה ערוך במחזורים כדת וכדין.

כשאומרים ותשליך במצולות ים, שם יש מעל כמוך, יג מידות, מכוונים.

כשמכוונים באמירת תשליך במצולות ים, כל רבותם מנער את שולי בגדיו, ויכוון להשליך את העוונות ואת החטאים מעליו,

וכן להשליך את מהלכי החבלה והקטרוג הממונה עליהם שנבראו מעוונותיו, ויחזור על כך ג' פעמים.

על פי הסוד, יש לנער את בגד הציצית.

למה?

בגד הציצית זה קדושה, זה נקרא אלמנת השכינה,

ועליו נדבקים כל החיצונים. איפה? במקום הקדושה נדבקים כל החיצונים, לכן אותם אנחנו משליכים לתוך המים ויושלכו במצולות ים.

תפילת ערבית של מוצאי ראש השנה מתפללים כהרגלה בתוספת של אמירת התוספות בתפילת שמונה עשרה, זוכנו לחיים, היא כמוך מלך המשפט וכתוב לחיים ובספר חיים,

ואמירת עושה השלום מכל ימי עשרת תשובה. לגבי הבדלה,

מוצאי ראש השנה מבדילין על הכוס בלבד, אבל השנה זה ערב שבת.

לכן מאוד חשוב לעשות על פי הסדר הבא, יקנה אז יין, קידוש נר הבדלה זמן.

הדבר הראשון מברכים זה מופיע בסידורים, ברכת בורא פריה גפן. לאחר מכן קידוש אשר בחר בנו.

לאחר מכן

בורא מורש על נר ששבת,

או על נרות שהדליקה אשתו קודם לכן, בערב כניסת שבת.

לאחר מכן אומר את נוסח המבדיל בין קודש לקודש, ומברך ברכת שהחיינו.

פה אין ברכת שהחיינו.

יהי רצון בעזרת השם שנזכה כולנו להיכתב

ולהיחתם בספרם של צדיקים לחיים טובים ולשלום, בשנה טובה, כתיבה וחתימה טובה,

בשורות טובות, ישורות ונחמות. אמן ואמן.