דיני חג השבועות שחל במוצ"ש - חלק ב' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד הלכות

חג השבועות,

שיבוא עלינו לטובה ולברכה.

אנחנו בדיני תפילות של ערב חג השבועות.

ערב חג השבועות השנה, כפי שפתחנו בשיעור הקודם, יחול במוצאי שבת קודש

תפילת ערבית.

יש להתפלל אותה.

לאחר זמן, כדי שיהיה את העניין של

שבע שבתות תמימות יהיינה, מה שכתוב, פסוק תמימות, שלמות.

לכן,

במוצאי שבת מאחרים טיפה את תפילת ערבית

אחר צאת הכוכבים,

ולאחר מכן, בעזרת השם, פותחים במזמור הקשור לתפילת החג,

כפי שמופיע במחזורים.

אנחנו מזכירים

בתפילת העמידה את נוסח

ותודיענו.

זה מחליף לנו את עתה חוננתנו.

כשחל יום טוב ולאחר מכן, כשחל שבת ולאחר מכן יום טוב,

אומרים בתפילת ערבית,

בערב יום טוב, ותודיענו.

אדם ששכח לומר נוסח של ותודיענו ונזכר באמצע הברכה,

חוזר

לומר את הנוסח, ואפילו שחתם

ברוך אתה השם, אבל לא סיים מקדש ישראל והזמנים,

סליחה, אם חתם,

ברוך אתה השם,

אז לא חוזר לומר את נוסח ותודיענו.

לאחר תפילת הלחש, אומרים את

מזמור קכב א' שבתהילים, שיר המעלות לדוד, שמחתי ואומרים לי,

בית אדוני נלך, קדיש יש אל המה, עלינו לשבח.

להזכירכם, ספירת העומר מסתיים ה'

קודם לכן.

מקומות

שנהגו,

כמו שהזכרנו, להתפלל מוקדם,

העדיפות השנה, לא להתפלל תפילת ערבית מוקדם,

כדי שבאמת יוכלו לקיים את העניין של תמימות, ובנוסף לזה,

כדי שיוכלו

שלא לבוא, חס ושלום, לידי זלזול בשבת.

כי אמרנו, היות והוא עכשיו מתפלל ערבית, כביכול הוא דוחק

מכבודה של השבת,

וכבודה של השבת יותר גדול מכבוד יום טוב.

נוסח הקידוש השנה,

כפי שאנחנו אמרנו בשיעור הקודם, זה על פי הסדר של יקנה אז יין, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן.

קידוש,

את אשר קידשנו וכו' וכו', ותיתן לנו ה' אלוהינו באהבה, מועדים לשמחה, חגים וששון, את יום,

חג השבועות הזה, את יום טוב מכבי הקודש הזה,

זמן מתן תורתנו, באהבה מכבי הקודש, צריך לנסוע למצרים,

לאחר מכן זה נר, מביאים

אל השולחן מעט קודם הקידוש,

לאחר שהאישה הדליקה את הנרות,

רגע לפני שהתחילו את הקידוש,

מביאים את הנר, איזה נר אמרנו מביאים, לוקחים את הנר הבדלה הקיים,

חותכים ממנו חתיכה, מניחים את זה על גבי צלוחית,

ומגפרור או מדבר אחר או ישירות אפשר להדליק מהנר ששובת, מהנר של 48 שעות,

אנחנו מדליקים את השארית של הנר הבדלה כדי שיהיה לכתחילה כאבוקה,

עליו אנחנו מברכים בורא מורה האש בלבד. אין לנו בשמים ביום טוב,

כי כל העניין של הבשמים, שמברכים על הבשמים, זה כדי להחיות את הנשמה.

במוצאי יום טוב הנשמה היתרה לא יוצאת,

סליחה, בכניסת יום טוב,

שאחר השבת הנשמה יתרה לא יוצאת, להפך, היא ממשיכה.

לכן אנחנו לא מברכים על הבשמים.

אחרי שאנחנו מברכים בורא מורה האש, אם רוצה לתת לשאר בני הבית

להקריב את ידם וגם הם לרעות על כף היד והציפורניים, כפי שמובא בהלכה,

אז יעשו כן.

למי שלא מתכוון לצאת ידי חובה או שדיבר וכו' וכן על זה הדרך,

אז יכול גם לברך בורא מורה האש.

ראש הסעודה ממתין רגע,

ולאחר מכן ממשיכים. אחרי נר, עושים את נוסח ההבדלה.

מהו נוסח ההבדלה השנה?

לא ברוך המבדיל בין קודש לחול, אלא ברוך המבדיל בין קודש לקודש,

כי היה לנו שבת שיש בה קדושה ועוברים ליום טוב שגם הוא קדוש.

ובסיום, מברך ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אז זה הנוסח שככה צריך לנהוג.

מה יעשה אדם ששכח?

שכח.

טעה לא אמר את הנוסח של ההבדלה.

מה יעשה?

אז כל זמן שהוא שוהה בביתו,

מחויב לחזור ולומר את נוסח ההבדלה.

יש אומרים, אף ישתי יין, ואז יאמר את הנוסח.

כן.

אחר הקידוש כמנהגנו, כפי שנוהגים בערב שבת, נהגו לברך

את הבנים ואת הבנות,

בנוסח של ישמחי אלוקים כאפרים וכמנשה, ברכת

כהנים וכן על זה הדרך,

נוטלים את ידיהם וניגשים לערוך את הסעודה.

אמרנו, איזה סעודה האדם יאכל?

האם יאכל סעודה בשרית או סעודה חלבית?

הבאנו בספר, משה אמת, על חג מתן תורה, הלכות שבועות,

שם המון המון המון המון טעמים למה אוכלים מאכלי חלב

בחג השבועות.

אחד מהטעמים זה כי אנחנו עושים עכשיו, כי אין סעודת סיום. על מה סיום?

על זה שאנחנו ספרנו עכשיו,

התכוננו במשך חמישים יום

של הספירה, ברוך השם, הגענו ליום הזה, צריך לעשות סעודה.

אם אנחנו נעשה סעודה בשרית,

איזה היכר יש?

אתמול אכלנו סעודה בשרית,

בסעודה שנייה אכלנו סעודה בשרית.

אין שום היכר שזו סעודה מיוחדת, שיש פה איזה סיום או משהו.

לכן הרבה נוהגים, כך היה מנהגו של הסטייפלר,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

לאכול בערב חג השבועות מאכלי חלב.

עכשיו, אם כבר הוא מעלה על השולחן שלו מאכלי חלב, שלא יהיה קמצן.

לכבוד המועד יכול לקנות,

להכין, כדי שישתו תכין, הכול בשפע רב,

בדקדוק, בהידור, בלי כל מיני בעיות וסכנות

שמכניסים לנו בכל המוצרים למיניהם.

לכן יכינו סעודה מכובדת,

לחם, גבינה,

חן על זה הדרך, סלטים וכולי, כדי שהוא ירגיש ממש כאין סעודת חג, ולא איזה סעודה של טיול,

שוקו ולחמניה, או אני יודע מה, דברים כאלה שהוא בדיעבד

עושה אותם.

במהלך הסעודה,

דברי תורה למי שנוהג את נוסח הזוהר על פי מה שמובא במחזורים,

ובנוסף לזה גם משנה שלומדים על גבי השולחן,

שירי קודש כמובן,

לאחר מכן, בעזרת השם,

מסיימים בברכת המזון. בברכת המזון אנחנו מזכירים יעלה ויבוא.

לשים לב לדבר הזה, גם בתפילות וגם בברכת המזון מזכירים יעלה ויבוא.

שאדם לא יפספס,

אם הוא אומר את נוסח יעלה ויבוא, הוא יגיד את יום ראש חודש הזה. זה לא ראש חודש,

חג מתן תורה.

זה שבועות.

מסיים את ברכת המזון, מייד

הולך לבית המדרש או בית הכנסת,

ושם יושב ועוסק בתורה הקדושה במהלך כל הלילה.

טוב שאדם

לא ירבה באכילה במוצאי שבת.

ולמה?

אם אדם ירבה באכילה במוצאי שבת, אז תחטפהו שינה.

יש סגולה כזאת, למי שרוצה לישון, יאכל הרבה, ואז הוא נרדם.

אז כדי שאדם לא ירדם,

לכן יאכל מעט, כדי שיהיה לו מקום.

במהלך הלילה, אותו דבר שהוא מגיע לבית הכנסת,

גם צריך לשים לב על הדבר הזה. לא באנו לאכול,

באים לשבת ולעסוק בתורה,

ללמוד, כי זה בעזרת השם לזכות לקבל את התורה הקדושה.

רבותינו הקדושים כתבו עשרה דברים

שאדם

המקיים ועוסק בתורה בלילה הזה זוכה בהם.

הדבר הראשון זה שישלים את שנתו, ולא ייארע לו שום נזק באותו השנה כלל.

הדבר השני, שנרשם ונכתב בספר הזיכרונות.

הדבר השלישי, הקדוש ברוך הוא מברך אותו בשבעים ברכות.

הדבר הרביעי, זוכה לשבעים כתרים של העולם העליון.

הדבר החמישי,

שהוראת חיי האדם בשנה הזאת תלויה בעניין הזה שהוא יושב ויעסוק בתורה.

הדבר השישי, לא ינום ולא יישן מזלו כל אותה השנה.

הדבר השביעי, יזכה לבנים ובני בנים, תלמידי חכמים.

הדבר השמיני, עושה תיקון לשכינה הקדושה,

לשכינתה בגלותה.

הדבר התשיעי, זה זוכה לתקם את פגם הרעות שפגם בעיניים שלו, באיזשהו מנדד שינה מעיניו.

והדבר העשירי, חזק,

אין הסיטרא אחריי יכול לשלוט עליו בזה הלילה.

אבל כל זה בתנאי שאדם באמת יושב ועוסק בתורה בלילה הזה, ולא חס שלום מחפש לעצמו כל פעם לצאת.

אני יודע מה, יש כאלה הפסקת סיגריות, הפסקת קפה,

או הפסקה של חס שלום דיבורים לא טובים, לשון הרע, רכילות, וכן על זה הדרך. אם אדם ישב ועסק בתורה מתחילה ועד הסוף בבוקר,

מחזק עצמו ומקבל בעזרת השם את התורה,

אז מובטח לו שבאמת יזכה לכל אותם עשרה הדברים הללו שיבטיחו רבותינו.

תיקון ליל שבועות לא מיועד לנשים.

נשים צריכות ללכת לישון,

רוצות, הן יכולות למחרת

לקרוא תהילים, זה מה שהן יכולות. ללמוד את התיקון זה לא בשביל נשים.

תיקון ליל שבועות מיועד לגברים. מה, הן לא קיבלו את התורה? כן, הן גם קיבלו את התורה.

הן גם היו שותפות לקבלת התורה,

אבל הן צריכות

להיות שותפות בחלק המתאים להן.

אישה לא צריכה ללמוד תורה.

כל המלמדת, ביתו תורה כאילו מלמדה.

תפלוט כתוב שם, הרבה דברים.

לכן, אדם צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה.

כל כבודה בת מלך פנימה. האישה, התפקיד שלה להיות בבית. את רוצה? אין בעיה.

תקראי תהילים לנשמת דוד המלך, סיפורי הבעל שם טוב,

אבל תיקון?

לך ולתיקון אין כל קשר.

אישה שחוששת להישאר לבדה בבית,

כגון שגרים באזורים מסוכנים, עוטף עזה וכדומה,

מפחדים להישאר בבית,

אז בעלה רשאי להישאר בביתו ולשבת ולעסוק בתורה,

ללמוד את כל התיקון כולו.

כן,

יש שנהגו להדליק נרות בבית הכנסת לעילוי נשמת קרוביהם.

כמובן שצריכים להיזהר שזה יהיה מנר שדלק מראש ל-48 שעות,

שלא יעברו על איסור ממרח או מקב הפטיש וכן על זה הדרך. לכן הכל עדיף שיכינו מיום שישי,

כדי שיהיה מוכן

להם למוצאי שבת, שהוא ליל יום טוב.

יש שנהגו להדליק בחג השבועות שני נרות,

לכבוד דוד המלך,

עליו השלום, ורבי ישראל בעל שם טוב.

כמובן שמדליקים את הנרות,

אומרים את הנוסח הבערני, מדליק נר, לכבוד נשמת, ולא לעילוי נשמת,

כי צדיקים אינם צריכים עילוי נשמה. להפך,

אנחנו החיים צריכים עילוי נשמה יותר מאותם הצדיקים.

קודם התחלת התיקון, יש לנו את הנוסח של הלשם מחוץ, שתיקן אותו רבי בנימין הלוי, בעל החמדת ימים.

את הנוסח הזה אנחנו קוראים לא לדלג עליו,

ולאחר מכן מתחילים את סדר התיקון, כפי שמופיע בסדר קריאי מועד.

התיקון הזה ייסד אותו הארי הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

דיבר רבי שמעון בר יוחאי, דיבר על המעלה של הלימוד

בלילה הזה, שיש בה הרבה תועלת, ומי יימצא,

מי שאינו ישן ועוסק בתורה כל הלילה עד הבוקר,

מתקן את נפשו מעז חטאת האדם, ואין הסטרה הכרה שולט עליו בזה הלילה.

וכמאמרו

חסידי קדמאי לא הבו נימה בהאי לילה,

ואהבו לאן באורייתא, ועמרי נייטא לאחסן העירותא קדישא לן ולבנן בטרן עלמין.

והוללה כנסת ישראל את התירת עליו, ואל רשאיו דהנון זכאן לכם. אז כפי שאמרנו,

הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל מלבישים עליו את אותם כתרים ואותה קדושה.

אדם שחפץ לעסוק בתורה, ללמוד שס ופוסקים.

רוצה ללמוד, ולא רוצה לעסוק בתיקון הקדוש, יש לו על מה שיסמוך ואין למחות בידו כלל.

אך טוב שילמד לפחות את פסוקי התנ״ך ואת הזוהר הקדוש,

ואחר כך יעסוק

בלימוד אשר חפץ.

גם אותם שיושבים בישיבות הקדושות ועוסקים בתורה,

כמובן שהם יכולים גם הם לפתוח בתיקון, ולאחר מכן, בסיום,

כהוראת רבותיהם לשבת ולעסוק בכל דבר שליבם חפץ, העיקר שלא ידברו חס ושלום שיחת חולין בזה הלילה,

ולא יפטפטו.

כן.

את הפסוקים של התנ״ך שאנחנו קוראים בתיקון

צריך לקרות אותם בטעמים ובדקדוקים ובסימנים שלהם.

בהיגוי הנכון, לא לקרוא אותם

חס ושלום כלאחר יד.

ומי שקשה עליו לעסוק בתורה בזה הלילה, מן הראוי שישתדל לכל הפחות ללמוד ברציפות ללא הפסקה עד אחרי חצות הלילה.

יש הרבה שנוהגים בכך,

עד אחרי החצות הלילה, לאחר מכן נחים,

אבל העיקר הוא לקום לתפילת שחרית.

כי בעצם קבלת התורה זה בתפילת שחרית עם קריאת התורה,

וערד ה' בענם ויתייצא עמו שם, רק תשברו מביא את התורה, אנוכי ה' אלוקיך, לא אליך אלוקים אחרים על פניי.

אז חס ושלום שלא יצא שכרו בהפסדו,

אבל השנה אין לנו תירוצים.

השנה זה יצא יום שבת, יכול אדם לנוח, מוצאי שבת יכול להישאר ער ולעסוק בתורה ברמח איברים ושסה גידים בלי שום בעיה.

מעט קודם זמן, חצות הלילה, אנחנו משתדלים לסיים את הקריאה של פסוקי התורה,

קוראים קריאת שמע ללא ברכת המפיל וללא וידוי,

את שאר הפסוקים אומרים, ולאחר מכן ממשיכים בלימוד.

אדם שרגיל ללמוד משניות, בדרך כלל אני מדבר על התיקון,

אני לא מדבר על הסעודה.

בסעודה לומדים מסכת ביצה,

שורה ליום טוב, ביצה שנולדה ביום טוב, וכן על זה הדרך.

אבל מה קורה לגבי אדם שרוצה ללמוד משניות?

בלילה זה מותר ללמוד משניות או אסור?

אם אדם רגיל ללמוד אותן בקביעות משניות,

יש לו סדר קבוע של אימון משניות, אין בעיה שילמד בזה הלילה.

אבל אדם שלא רגיל ללמוד בסדר קבוע את המשניות,

אז ישתדל לעסוק בתיקון ובשאר דברים.

לגבי עישון סיגריה, אמרנו שוודאי וודאי שהאדם צריך להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו,

ובפרט בכל ימות השנה, לא רק ביום טוב.

לכן מאוד חשוב שהאדם יימנע מלעשן בכל ימות השנה כולה.

אבל אדם צריך לדעת

אם כבר הוא מעשן וסומך על פוסקים כאלו ואחרים,

יעשה את זה כדי שלא יעצור את לימודו ולא יפריע לו, ומייד אחר כך ישוב, וחס ושלום, חס וחלילה, לא ייכנס

לכל מיני מקומות של אנשים שיושבים, מושב לצים, חס ושלום.

יפה.

בלילה הזה אנחנו גם יושבים ומבארים את תרי״ג מצוות, מסבירים כל מצווה מצווה לפרטי פרטים.

אדם שעוסק בתרי״ג מצוות בלילה הזה צריך לכוון ולומר, איני בא לקיים מצוות התרי״ג. בדעתי יש מצוות שרק כהן מחויב,

יש בזו נוהג בארץ ישראל ובחוץ לארץ.

אדם לא יכול לקיים את כל הדברים עם המצוות, אבל בעצם הלימוד מעלה עליו הכתוב כאילו קיים את כל התרי״ג מצוות, ובפרט אם יכוון לשלושת הדברים, שזה מחשבה,

שחושב על עצם המצווה,

דיבור, מה שמוצאים מפיו,

ומעשה מייחל, כמובן.

כן?

לגבי הלימוד של הזוהר,

יש הרבה מקומות שנהגו לחלק את הזוהר, למה הנוסח של הזוהר הוא ארמית, מאוד קשה לאנשים לקרוא אותו. לכן מי שבאמת

יש לו שיגרא דלישנה,

אז הוא שגור בלשונו נוסח הזוהר וכולי,

והארמית הוא יודע אותה כמו שצריך, אין לו בעיה לקרוא את הזוהר לבדו,

לא רוצה להתחלק עם אחרים. אלה מקומות שקשה להם,

או אני יודע מה, עייפים לכם על שדה דרך.

יכולים לחלק את ההדרה,

כמו, יש ספרונים כאלה מחולקים, מחלקים את זה, כולם קוראים. לאחר מכן, מה עושים? לא מתבטלים, לא יוצאים להפסקת סיגריה וקפה.

לאחר מכן יושבים ועוסקים בכל ההלכות.

מה אפשר ללמוד בלילה הזה? תרי״ג מצוות, הלכות בשר וחלב,

כשרות המטבח,

כל הדינים הנוהגים,

לחג השבועות,

אפשר אותם ללמוד בזה הלילה.

בלילה הזה יש לנו מספר קדישים.

יש לנו, יש שאומרים ש-13 קדישים, יש שאומרים פחות.

אנחנו נסדר אותם על-פי הסדר הבא. בתפילת ערבית

יש לנו ארבע קדישים,

פתיחה וכן על זה הדרך.

לימוד התנ״ך, קדיש אחד.

עידרא רבא, בסיום שלו, קדיש אחד. תיקון חצות,

קדיש אחד. תהילים, קדיש אחד.

גמרא,

אם אדם שב ועסק בגמרא, קדיש אחד. מדרש, קדיש אחד.

מדרש נוסף, קדיש אחד. מוסר, קדיש אחד.

בקשות ותפילות לתיקון כרת שומרים בזה הלילה, גם קדיש אחד. סך הכל יש לנו 13 קדישים.

יש שלא נהגו לומר את כל הקדישים הללו או ללמוד את כל הדברים הללו, כל אחד כמובן ינהג לפי מנהגיו.

צדיקים הראשונים היו יושבים ועוסקים בשער

התיקון לתורה,

שער התיקון לתורה, שהוא מידת היראה

שמכין את האדם ומקדם אותו לקראת הבוקר כדי שיהיה ראוי לקבלת

התורה כולנו.

בסיום הלימוד, בזה הלילה, יש

עניין להגיד את שיר השירים על כל שמונת ברכה ושמחה,

ואודה לקדוש ברוך הוא מאוד מאוד.

כן.

אדם צריך לדעת, יש אנשים שאוכלים

או שותים,

ולפעמים יוצא שהוא יוצא כמה פעמים לבית הכיסא.

אז אם מכוון בדעתו מראש,

לפני שהוא מברך את הברכה הראשונה על המים, לדוגמה, או על הכוס תה,

אני עכשיו מכוון את דעתי שכל השעקול שנהיה בדברו שאני אברך בזה הלילה,

אני פותר בברכה הזו בסדר גמור.

אדם שלא עשה זה,

באמת צריך להקפיד לראות חס ושלום חס וחלילה, שלא ייכנס

לבעיה ולא יברך, או סבבה, וכן על זה הדרך.

כן.

הברכת

אשר בחרבנו מכל היום ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה השם נותן התורה שאנחנו מברכים בבוקרו של יום השבת,

היא מלווה אותנו, עד למתי?

עד לעלות השחר של יום ראשון בבוקר.

ביום ראשון בבוקר אנחנו צריכים שוב פעם לברך ברכות התורה.

אבל יש בעיה.

אם אתה מברך ברכות התורה ולא יושב ועוסק בתורה,

אז מה עשה?

הוא הולך לישון חס ושלום.

לכן חכם עיניו בראשו, אם יברך ברכות התורה,

מייד אחרי תפילת שחרית לא ייתן לייצרה להתגבר עליו.

זה בדרך כלל, בתוך התפילה ייצרה מתגבר. אחרי התפילה כבר מרגישים ערניים, לא רוצים לישון.

יושב ויעסוק בתורה

עשר דקות, רבע שעה, שעה, ככל שידו מגעת כפי יכולתו.

לאחר מכן ילך הביתה,

יאכל איזה משהו קל, ילך לנוח, יקום קודם.

זמן חצות היום, חבל על הזמן, לבזבז.

מהיום הזה יש מעלות מעלות גדולות, שפע גדול.

של מעמד הר סיני, קבלת תורה, שפע גדול שיורד. חבל לבזבז את זה בשינה.

ילך וינוח קמעה, יקום, יאמר את ספר התהילים,

ילמד תורה,

יקרא את מגילת רות שוב פעם, כפי שנוהגים,

וכן על זה הדרך,

ככה שיעסוק בתורה כל היום כולו וירוויח.

לא ניתנו ימים טובים לישראל, אלא להתענג בהם ולעסוק בהם בתורה. כל השנה אדם, קשה לו.

בזמנים הללו של המועדים, בפרט השנה, שזה אחרי שבת,

אין שום תירוצים. אדם יכול לשבת, ולא חס ושלום יבזבז את זמנו. כך הוא מראה רצינות הקדוש ברוך הוא, שאכן באמת הוא מוכיח שהוא חפץ בקבלת התורה.

כן.

על פי הסוד,

בבוקר,

אם אדם יתעורר כמובן שצריך לברך

את הברכות כולן מבחינת ברכות השחר וכו',

אבל

אם לא,

צריך ליטול את ידיו.

כן.

אם נכנס לבית הכיסא, אשר יצא,

ברכות התורה, כן?

זה על פי הסוד.

את כל ברכות השחר מברכים חוץ משני הברכות האלו, על נטילת ידיים ואשר יצר, אלא אם כן נצטרך להן.

על פי הפשט,

הספרדים מברכים את כל ברכות השחר חוץ מעל נטילת ידיים ואשר יצר.

למה?

אם לא הוצרח לנקביו, לא מברך.

יש מהספרדים שנמנעו מלברך על נטילת ידיים,

אף על פי שהוצרח לנקביו.

אחינו האשכנזים מברכים את כל הברכות כולן.

כן, אדם שרוצה להרוויח כבר, הוא כבר מתפלל, הוא רוצה עכשיו, לפני הזמן, לברך את ברכות התורה,

יכול לפנות לאדם שישן ולהגיד לו, תכוון עלי בברכות התורה,

ישמע ממנו ויענה אמן לאחר מכן ויצא ידי חובה. אבל מנהגנו למי שלא ישן או שכל הבית כנס ברוך השם לא ישן,

עכשיו עסק בתורה, לאחר

עלות השחר מברכים את ברכות

התורה לאחר התפילה, שוב פעם יעסוק בתורה כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.

כן, נטילת הידיים שנוטלים קודם התפילה,

זה כהכנה לתפילה.

כי אדם לא ישן, ממילא לא שרתה על הרוח תומה, לא צריך לטעול ידיים, אבל משום מקום לקראת אלוקיך ישראל נהגו למי שנהג בכל תפילה שנוטלים את ידיהם.

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל,

בניי,

היו קוראים בפרשת עשרת הדיברות בכל שנה ושנה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם עומדים לפני בהר סיני ומקבלים את התורה.

זו ההזדמנות שיש לנו בתפילה,

בזמן קריאת התורה.

אם אדם יכול לרכוש את העלייה,

ודאי ששכרו גדול,

יש עניין ביום טוב,

במועדים שאדם ירכוש את...

אחת מהעליות כדי שבאמת יוכל לעלות בתורה באיזה עניין גדול

בדרך כלל זה זול,

למה הרבה עייפים ונרדמים תוך כדי אז אדם יכול ממש להרוויח את זה בקלי קלות ולהרוויח גם את העניין של יעלה לתורה בפרט במועד.

יש מחלוקת

על פי הפשט ועל פי הקבלה.

האם אומרים את נוסח הי״ג מידות?

כבר האריכו בזה אחרוני זמננו.

יש מי שכתב שיאמרו את נוסח הי״ג מידות, יש מי שכתב שלא אומרים את נוסח הי״ג מידות, כל אחד

לפי מנהגו.

יש נוסח מאוד מאוד מיוחד שזה נקרא הכתובה.

את הכתובה הזאת קוראים אותה בפתיחת ההיכל. חיבר אותה רבי ישראל נג'רה,

הוא היה תלמידו של הארי הקדוש, זכותו תגן עלינו אמן.

וזה ההסכם בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, אחרת אנחנו מתחתנים. על מה אתה מתחייב?

על מה אתה חותם?

חתימה בפועל אין, אלא חתימה בדיבור,

במעשה.

אבל מהי הכתובה אתה רוצה לדעת? אז הכתובה הזאת, נוסח הכתובה מופיע קודם קריאת התורה בכל מחזורי המועד.

שם נהגו באמת להשתמש. בחסידות חב״ד, לדוגמה,

ככה מופיע שהם נהגו לומר בסיום הכתובה מה זה לדאי.

אומרים מזל טוב, מזל טוב, למה כל אחד ברוך השם עכשיו מצא את השידוך שלו, התחתן ברוך השם אז?

אומרים לו מזל טוב. יש שנהגו כמו בשמחת תורה לומר הקדמה. מה זה הקדמה?

כי אין מילת דיבור או כי אין פתיח לפני העולה לתורה.

זה נקרא הקדמות, מופיע במחזורים מסוימים.

לכל אחד משבעת העולים ביום טוב אומרים במקומות שנהגו את נוסח ההקדמה.

קוראים בפרשת יתרו בחודש השלישי, עד ולא תעלה במעלות על מזבחי. לאחר מכן אומרים קדיש.

ומפטירים בפרשת פנחס וביום הביכורים עד ונזכהם. לאחר מכן גם אומרים קדיש.

ההפטרה בספר יחזקאל, פרק א', ויהי בשלושים, עד וישמע אחריי קול רעש גדול.

עתיד הדבר הזה להיות וישמע אחריי קול רעש גדול, ברוך כבוד השם מקומו.

ומוסיפים לסיום, ותישאנו רוח וישמע אחרי קול רעש גדול. מסיימים בברכות

ההפטרה של יום טוב, מזכירים שם.

לאחר מכן מתפללים תפילת מוסף.

יש מקומות שנהגו להשמיע את עשרת הדיברות לילדים,

בפרט בדור העגום שלנו,

שה' ישמור ויציל קריאת שמע, יש אנשים שלא יודעים,

וכל שכן ילדיהם.

אז טוב הדבר הזה שיעודדו במקומות מסוימים לקרוא להם את עשרת הדיברות.

כמובן שלא יוציאו את הספר תורה מההיכל כדי לקרוא, אלא כשספר תורה מונח

בהיכל יפתחו את ההיכל ויקראו להם את פרשת עשרת הדיברות. כמובן צריך לעשות זאת בצניעות גמורה ובהפרדה מלאה.

לא ישימו בנים ובנות יחד, או ה' ישמור ויציל נשים וגברים יחד.

לא טוב הדבר הזה שרוצים,

אחרת יוצא חס שלום סחריו בהפסדם.

כן,

עליית רביעי,

שהיא עליית עשרת הדיברות, היא עלייה חשובה. בדרך כלל מכבדים אותה,

את התלמיד חכם הגדול המצוי או את הרב. עלייה זו יש בה משום כבודה של התורה,

לכן היא עלייה מאוד מאוד חשובה.

מנהג ישראל להזכיר את נשמות נפטריהם וקרוביהם, שכבר לא בעולם הזה,

להזכיר אותם במועדים. למה כתוב שבזמן שהיה בית המקדש קיים,

כל אותן

הנשמות היו יורדות מבית מקדש של מעלה לבית מקדש של מטה, כדי מה?

להשתתף עם עם ישראל, לראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה.

לכן אנחנו מזכירים את אותן הנשמות,

זכר לזה אנחנו מזכירים את אותן הנשמות. ומי בראשם יורד? אברהם,

יצחק ויעקב.

לכן מקומות שרוצים לעשות השכבה, לא יגידו, אה, עכשיו אין זמן, תורך ציבור, תעשה להם את ההשכבה בזריזות

כמו שצריך.

תפילת מוסף שאנחנו מתפללים ביום טוב,

צריך אדם לכוון תשיבה במקום הקרבת קורבן מוסף של שבועות.

ובאש שמזכיר ובפני חטאינו,

יתפלל בהתעוררות ובהשתפכות הנפש.

בקדושת כתר, כמו שאנחנו מכוונים בשבת ובשאר ימים טובים,

צריך לכוון, לקבל תוספת הערת יום טוב במילה שהוא מזכיר, איה,

שם מכוונים,

איה מקום כבודו לעריצו. לאחר מכן אומרים קדיש תתקבל,

נוסח של כל ישראל יש להם חלק מהמבה, אין כאלוהינו,

ולאחר מכן עלינו לשבח.

יש שנהגו לומר את פרקי התהילים, ס' ח' ויט' שבתהילים אחרי תפילת מוסף,

כל אחד כמנהגו, נפרדים איש מעת ראהו, בברכת תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות, או מועדים לשמחה

חגים וזמנים לששון.

לגבי דיני יום טוב של חג השבועות,

אדם מחויב, כפי שאמרנו בשיעור הקודם, אדם מחויב לשמח

עניים שבעירו, אלמנה, גר ויתום, ונוסף לזה גם עניים תלמידי חכמים,

על פי מה שכתוב בפסוק בהושע ט'

כנאמר, זה ראיתי פרש על פניכם, פרש חגיכם, סליחה,

זה פסוק במלאכי ב' ג',

הפסוק בהושע, אז יבחיהם כלחם, עונים כל אוכליו יתאמהו, כי לחמם בנפשם יש שמחה כזאת, קלונו להם. אדם שלא משמח,

אז נאמר עליו הפסוק הזה. בזמננו ענו, כפי שאומרת הגמרא, במנחות ק' י',

מצווה לשמח את אותם תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה,

ומעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודת בית המקדש.

כן.

אדם מצווה לענג את בני ביתו,

כפי שאמרנו,

ואין עינוג בשמחה אלא בדברים טובים. כמובן שאנחנו מכינים, ברוך השם, את הכול ביתי בהידור רב,

את כל העוגות ושאר הדברים הנפלאים שברוך השם הנשים הצדקניות

בקהילה הקדושה מכינים,

זה הדברים שהם לעונג. אבל לא ישכח לחדש ביום הזה, זה גם עונג, לחדש חידוש, עניין לחדש ביום הזה חידוש תורה,

כדי שישפיע עליו לחידושים למשך כל ימות השנה כולה.

כפי שאמרנו, מצוות יום טוב מחולקת לשלושה חלקים.

אחד, לבית הכנסת, שאדם מחויב ללכת.

השני, לבית המדרש, יושב ועוסק בתורה. השלישי, זה לאכילה ושתייה, תענוג ושמחה.

כן.

יש מנהג מאוד מאוד ידוע ומפורסם, שעולים לרגל

ג' פעמים בשנה,

למי שלא שובד בירושלים ברחבת הכותל המערבי

או בעיר

העתיקה וסביבותיה,

לא יכול לעלות ביום טוב. לכן מנהג גדולי עולם,

כל גדולי ישראל, הרב שטיינמן זצ״ל, רב חיים ייבדל לחיים טובים,

כל גדולי ישראל נהגו כבר מקדמת דנא במוצאי חג השבועות,

עולים לרחבת הכותל המערבי.

אפשר לעשות זאת עד ג' ימים שאחר המועד.

נוהגים ללכת לשם, לכותל המערבי,

לראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה,

לקיים את העניין של מצוות עלייה לרגל כשיבנה בית המקדש,

שמה יתפלל.

אותו דבר, אדם מחויב לראות את פני רבו.

הקבלת פני רבו זה גם אחד מהדברים שהוא מחויב בהם במהלך המועד. למי שרבו רחוק ממנו ואינו קרוב,

יכול לעשות זאת לאחר המועד.

נהגו ללמוד בספר המצוות לרמב״ם בחלק א' במהלך

חג השבועות. אדם ישורר שירים על טהרת הקודש.

אין בחג השבועות תענית. לא מטענים גם מי שבמהלך תענית 40,

דוחה לאחר מכן, לאחר שבועות, את התענית.

כן,

אחינו אשכנזים שנהגו לשורר ולשמוח

במהלך חג השבועות,

התירו למחוק כף

לכבודה של תורה,

מה שאנחנו מתירים בשמחת תורה בחג השבועות שלנו הספרדים אסור,

אלא אם כן יעשה כמובן את המחיאת כף בשינוי, אבל ריקוד,

כידוע שזה אסור.

לגבי אכילה, אמרנו ביום טוב יש לנו חיוב בלילה

של יום טוב וביום.

אז אמרנו בלילה, אשתדל לאכול סעודה חלבית, כפי שהסברנו.

למה?

אבל ביום ישתדל לאכול סעודה בשרית.

למי שאין בשר בקר, יאכל בשר עוף.

כמובן, כפי שאמרנו, בדקדוקיה והלכותיה,

כדת וכדין אין לו,

יתענג במה שיש לו.

אם זה מצער אותו אכילת בשר, יש הרבה אנשים טבעוניים

שמצער אותם אכילת בשר,

לא מחויב להצטער, מצווה לשמוח ביום טוב.

או מצער אותו שתיית רביעית יין,

אין מה לעשות.

אז לא, אשתי, אבל אדם צריך לשמוח,

אין שמחה אלא בבשר, ביין.

כן, את הסעודה צריך לעשות אותה מעט קודם חצות היום.

זה בערך באזור רבע לאחת,

12.5,

פלוס מינוס, בשעה 12 כבר

להתעורר, לעשות את הסעודה של יום טוב, בשמחה,

וכן על זה הדרך.

לגבי ביציעת הפת,

גם ביום טוב אנחנו נוהגים לבצוע על

בית לחמים.

כל החיוב של האכילה זה דווקא,

כמו שאמרנו, בסעודת הלילה ובסעודת היום.

יש מנהג

שמופיע בספר,

לא זוכר את שם הספר כרגע,

זה לא ספר התודעה, ספר אחר.

שם הוא מזכיר,

טעמי המנהגים.

בספר טעמי המנהגים שם מופיע שנהגו לעשות לחם עם ארבעה ראשים.

כנגד?

לא זוכר כרגע.

אז נהגו לעשות לחם עם ארבעה ראשים, כמדומני שבטעמים כתבנו את זה,

שעושים לחם עם ארבעה ראשים, מייד נאמר את זה.

כן, יש עוד עניין לאכול בסעודת

שבועות משיירי המצות

שברשותו, למה?

זה כי אין חג של המשך.

מפסח לשבועות,

איך?

ארבעה ראשים?

אה, נכון.

נכון, צודק. בגלל פרדס התורה הבאנו בזה עוד טעמים,

פשט רמז, דרש וסוד, זה כנגד ארבעה ראשים,

וכמובן לחם ארוך, ארוכה מארץ מידה.

אז זה אמרנו,

טעם שאוכלים בחג השבועות גם חמץ וגם מצה,

זה לזכר העולם, אחר התחייה לגוף ולנפש העתידים להתאדם וזה. בנוסף לזה, היות שיש המשך

בין פסח לחג השבועות,

ואנחנו רוצים לרמוז על החירות שלנו ממלאך המוות,

משעבוד מלכויות, לכן אנחנו באמת נוהגים לאכול מצה.

בספר, בסייעתא דשמיא, הבאנו פה, בואו אני אגיד לכם בדיוק, הבאנו 31 טעמים.

לא חושב שיש עוד ספר שהביא 31 טעמים, תבדקו אותי.

31 טעמים הבאנו פה בספר שלנו,

למה לאכול מאכלי בשר ומאכלי חלב בחג השבועות.

משהו מדהים,

מומלץ

לראות את זה בפנים, למי שמחזיק את הספר.

אחינו אשכנזים נוהגים לקרוא את מגילת רות על קלף ומברכים בית ברכות, נקרא מגילה ושהחיינו.

אנחנו הספרדים קוראים אותה מתוך המחזורים או מתוך הספרים,

וזה מספיק.

בזוהר הקדוש בסדר פרשת יתרו יש עניין ללמוד את הזוהר הזה במהלך חג השבועות.

זה גם מופיע במחזורים מסוימים.

הלכות תלמוד תורה לרמב״ם,

ספר היד החזקה לרמב״ם, פרק א',

כמו שאמרנו, וכמובן, כמו שאמרנו, השתדל לחדש.

למי שלא יודע לחדש בתורה או לא עלה לו איזה חידוש,

יקבל על עצמו להתחיל ללמוד בספר חדש.

אדם, אתם יודעים, ייתבע על זה בשמיים.

הוא קנה כל כך ספרייה גדולה, לא פתח את הספרים האלה.

יגידו לו, בשביל מה שמת את זה?

שיגידו, או, זה פלוני, יש לו הרבה ספרים בבית, לא טוב הדבר הזה.

אם כבר אתה מחזיק ברשותך ספרים,

תקבל על עצמך ללמוד אותם, שהספר הזה, אחרי מה-20, לא יתבע אותך למעלה, שקנית אותו ולא פתחת אותו.

כולו, פתחת אותו פעם בשנה לנער את האבק לכבוד פסח.

כאילו שאולי יש חמץ. איזה חמץ?

אבק זה לא חמץ, מה אתה השארת שם? לכן,

טוב שאדם יפתח בלימוד של ספר חדש

שלא למד בו עד עכשיו,

וככה בעזרת השם יזכה עוד ועוד ללמוד. במוצאי יום טוב של חג השבועות,

אחר התפילה,

אנחנו מתפללים את תפילת

ערבית כהרגלה.

יום שאחרי חג השבועות נקרא יום תבוח.

כן, זה נקרא איסור חג, יום תבוח. נהגו גם בו להרבות באכילת סעודה מיוחדת ושתיית יין. אדם העושה כן יחשב לו כאילו בנה מזבח והקריב עליו עולות.

כן?

וביום זה לא מטענים ולא מספידים אלא לחכם בפניו,

ונהגו אנשים להימנע ממלאכה ביום הזה.

ואנחנו נוהגים גם ללבוש

בגדים של בגדי שבת גם ביום איסור חג. יהי רצון בעזרת השם שנזכה לקבלת התורה מתוך שמחה, מתוך יראה,

ובעזרת השם הגדוש ברוך הוא יגלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן ואמן.

רבי חנוניה בן הקשי, העומר הזה, הגדוש ברוך הוא לדכות ישראל. לפיכך,

הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיר.