מסכת ברכות - ו: | הרב עמנואל טולדנו [020]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמר רבי יוחנן, משום רבי יצי

טובה מרדות אחת

בליבו של אדם יותר מכמה מלכויות,

שנאמר

ורדבה את מאהביה

ולא תציג אותה.

זה פסוק בהושע.

על עם ישראל, שהם עזבו את הקדוש ברוך הוא

ונדבקו בעבודה זרה ובדברים אחרים.

והיא בסוף, אחרי העורבן,

היא תרצה להתקרב אליהם,

אבל היא לא משיגה אותה.

ואז היא נעמדת, אתה רואה?

היא אומרת, מה?

הם לא רוצים אותי.

אז מה יותר טוב?

נשאר אצל הקדוש ברוך הוא.

קצת מחשבה שלא כדאי לי. זה משל

כמו אישה,

אשת איש,

שעזרה את בעלה

והלכה עם מאהבים.

אבל בסוף היא רואה,

היא הלכה למאהבים לחפש אותם, לא רוצים אותה.

נו, אז היא התאכזבה,

אין לך כלום מהמאהבים האלה.

אז היא ראתה יותר טוב להישאר.

אז שוב היא באה אל אישי הראשון.

אני אחזור לאישי הראשון,

לקדוש ברוך הוא.

היא רצתה לחזור לקדוש ברוך הוא.

אז הוא אומר, זו מחשבה

שהיא טובעת את עצמה.

לא טובעת שיטי, זה יותר שווה ממכות,

מסורים.

כשהיא רואה, היא מתבוננת

בדבר מוסר ההשכל, כשהיא רואה

שזה לא טוב מה שהיא עזבה

את בעלה,

זה עשה יותר טוב מן האיסורים שהיא קיבלה.

על כנסת ישראל.

אז זה מה שכתוב, טובה מרדות.

מרדות

בליבו של אדם יותר מכמה מלכיות.

אבל פה הרי יש בגמרא במדרס רבו

על פרשת שמות,

קשה מרדות.

בביתו של אדם יותר מאויבים שנאמר, השם מרדות צרי רבים קמים עלי.

כשאבשלום בא

והוא אבשלום,

הוא בא למרוד באביו.

זה היה יותר קשה לדוד מאשר

מה שהאויבים.

זה השם מרדות צרי רבים קמים עלי.

זה הוא אמר במזמור בבורחו מפני אבשלום בנו.

אבל כאן

מתכוונים למשהו אחר.

כשאדם חושב

בליבו

מחשבה של מוסר השכל,

זה יותר שווה מייסורי.

תחת

גערה במבין

מהכות בכסיל מאה.

תחת, מלשון

אל תירא ואל תחת.

לא ליפול.

אל תירא ואל תחת.

איך אמר הקרוש ברוך הוא לירמיהו נביא?

אל תחת מפניהם.

פן אחיתך מפניהם.

אם אתה

תפחד מהם

ותכנע להם אז אני אוריד אותך.

זו המילה תחת.

אולי זה בא מלשון תחת.

מורידים אותך תחתם אז אתה נכנע להם.

יכול להיות שהמילה תחת.

תחת

יש זה.

זה יכול להיות זה בא מן השורש תחת.

אז מה זה אומר כאן?

תחת גערה במבין זרש. לא כסומך.

יותר ממאה מלכויות.

מקודם כתוב רבי יוחנן משום רבי אייסי

יותר מכמה מלכויות.

הוא בא ואומר יותר ממאה.

מן הפסוק טובה גערה

תחת גערה במבין.

הגערה במבין

הוא מקבל מזה

הכנעה.

תחת

גערה נופלת עליו.

הוא מקבל הכנעה.

זה יותר שווה ממכות.

ממאה מכות ראש מקישון.

יש כאן, רבי אייסי אומר מכמה מכות.

אבל הוא ראש לקיש מוסיף

זה רבי יוחנן בשם רבי אייסי אבל ראש לקיש מוסיף יותר ממאה מכות שנאמר תחת

גערה בכסיל מהכות בכסיל מאה.

תחת גערה בכסיל מהכות כסיל מאה.

אמר רבי יוחנן משום רבי אייסי.

תחת גערה במבין.

במבין.

תחת גערה במבין אדם שמתבונן והוא מקבל

תוכחת מוסר אומר לעצמו מתבונן בעצמו

זה שווה יותר מן המכות

זה עוזר לו

עומר רבי יוחנן אמר משום רב יש

שלושה דברים ביקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא

ונתן לו

ביקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו

שנאמר

הלא בלכתך עמנו

ביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו שנאמר ונפלאנו

ונפלאנו אני ועמך אני ועמך אנחנו נהיה שונים

לא כמו כל הגויים

זה דבר נורא חשוב

שכינה שורה בעם ישראל

אבל אין שכינה שורה בעכו

ומי עשה שהשכינה תשרה בעם ישראל?

משה רבנו

משה רבנו ביקש מהקדוש ברוך הוא

שתשרה הלא בלכתך עמנו

יוגו ויבי ויבי

אתה הולך איתנו

ואנחנו הולכים ועולים עכשיו

במדבר לארץ ישראל

שאתה תמיד איתנו

כי השם אלוקיך הוא הולך לפניך

הוא

כמו שאמרנו באמת בפרשת השבוע כתוב ואדוני הולך לפניהם יהיה ימם

בעמוד ענן לנחתם הדרך

ולילה בעמוד אש לעיר להם

היו מתחלפים בלילה היה יורד עמוד אש

מתגלה עמוד אש

גם מאיר וגם מנהיג, גם בלילה, אתה הולך

ללכת יום ובלילה

ביום

הלך עמוד האש

ובא עמוד הענן

הזריחה של עמוד האש הייתה בשקיעה של עמוד החמה

של החמה

מתי שהשמש שוקעת

בא עמוד אש

אתה פעם חשבת מה זה עמוד אש?

עמוד אש

תתאר לך

כלבו שלום

אתה מכיר?

בניין גבוה של שלושים קומות

וכולו חתיכת אש

והוא הולך איתם

הם כמובן

הוא גבוה של לצרוף אותם

היה לא לצרוף אותם

אבל הם רואים

עמוד אש הולך לפניהם

אני פעם עושה, כשקראתי

מאוד התרגשתי

מה זה והשם הולך לפניהם יומם בעמוד ענן?

הריבינו שלנו בעצמו הולך להראות לעם ישראל את הדרך

ואדוני הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך

ולילה בעמוד אש להאיר להם

ללכת יומם ולילה.

לא כתוב שאיזה מלאך

אשר הקב' בכבודו בעצמו הוא צריך לראות להם הדרך אין לך שם משווים?

מה אתה בעצמך צריך ללכת?

תראו מה כתוב

הבור האלום בעצמו הולך ומראה להם איך ללכת.

אז מצאתי

מצאתי במדרש רבו

שהוא טמא

לא הלך על ידי מישהו אחר הוא בעצמו הבור האלום בעצמו הולך ומנהיג אותם בדרך

באמת בספר דברים כתוב כמה פעמים

כי תצא למלחמה על עובך

וראית סוס ורכב

עם רב ממך

לא תירא מהם

כי השם אלוקיך הוא הולך לפניך

הוא יכניעם והוא ישמידם מלפניך

וגם בפרשת

בצבא

אז הכהן המשיח קורא לפניהם

אומר

אל תירא

אסור ליראו לפי שבורא האלום הולך איתכם.

כמובן לא לעשות דברים שמסלקים שכינה

לפי שהיא מטלקת, אז זה הגרוע ביותר.

זה באמת החבץ חיים בכנסייה הגדולה

מווינה

החבץ חיים בא עד וינה

ממרדין

הוא היה זקן מופלג

והוא בא בשביל לחזק יהדות

אז החבץ חיים

אז שאלו אותו

יש שם עזרת נסיב

אז שאלו אותו

והם למעלה אבל אם לעשות מחיצה או לא

צריך מחיצה או לא צריך מחיצה

הרי הם למעלה

אז היו כאלה שצייצי דף כדי לעשות מחיצה אז

באו ושאלו את החבץ חיים

אמר להם

דבר אחד מסלק שכינה מעם ישראל

ולא ייראה בך ערוות דבר ושר מאחריך

ושר מאחריך

הרגי תווה כפונדין

והולך ממך

אז אמר להם בוודאי כמה שיהיה יותר צניעות

יותר מביא

שכינה אלינו

וזו הצרה הכי גדולה זה שהשכינה תסתלק מאיתנו

זה היה

כשעכם

מעל בחרם של יריחו

אז הקדוש ברוך הוא הסתלק מהם וככה באו אנשי העין והרגו

לא הרגו הרבה אנשים

הרגו

כשלושים

ושישה איש

אז אומרים חז״ל שזה יאיר בן מנשה

מנשה זה מנשה הבן של יוסף הצדיק

אז היה לו בן ששקול כנגד רובה של סנהדרין

כמה יש בסנהדרין?

שבעים

שלושים וחמש זה חצי

שלושים ושש זה רוב

הוא היה כשלושים ושישה איש

כי הוא היה שקול

כנגד רובה של סנהדרין

והוא נהרג במלחמה עם העין

ואז יהושע עשה סקנדל גדול

ישב

הוא והזקנים

שאמר לה כדוש ברוך הוא אם אתה לא הולך איתנו בשביל מה עברת לנו את הירדן?

היינו יושבים בעבר הידים כבר נכבשה עץ לגמרי והיינו יושבים שם

מה אנחנו צריכים לבוא?

וכי אנחנו יכולים להילחם עם הלמ״ד א' מלכים

והם היו חזקים וגיבורים וענקים

וגם נלחמו בחירוף נפש

הגויים שהיו פה

ידעו שיש לאו שלא תחי כל נשמה

הם ידעו, ראו, ביריחו הרגו את כולם

גם בעי אחרי זה

והם היו יודעים או למות או לחיות

המלחמה הזאת זה למוות או לחיים

אין הם לא ישאירו אותנו בחיים

אם הם ישתלטו עלינו יחסלו את כולם

אז הם לחמו כמו אריות

הגויים

נו אז אמר יהושע אנחנו בכוחנו אין אנחנו יכולים להם

רק בגלל שאתה איתנו

אבל אם אתה עוזב אותנו יותר טוב שנישאר

בעבר האדם בשביל מה עברתנו את היהודים

אמר רק ראש ברוך הוא

מעל ישראל

ישראל חטאו

יש חרם בתוככם

אני לא יכול להיות איתכם

ואז הם הוציאו את החרם

הרי עשו גורל

ממעל בחרם

נתפס

שבט יהודה

הוא עשה גורל איזו משפחה

ונמצא ערך

מזרעו של זרע

בן של יהודה

ובתוך המשפחה גם

אז ההכן אמר לו

מה אתה אומר?

בגלל הגורל אתה אומר שאני

אני הוא?

אם תעשה בינך לבין יהושע, בינך לבין אלעזר הכהן

שני גדולי הדור

יהושע גם מלך וגם גדול הדור בטררו

תלמיד משה רבנו

והוא לא זז מן הישיבה כל הזמן למד

וישוע בן נון לא יביש מתוך האוהל

תעשו גורל בנכם זה יפול על אחד

אז מה?

מה זה הגורל אומר משהו?

ככה הוא אמר לו אל תוציא לעז על הגורל

שהרי אנחנו ארץ ישראל

הולכת להתחלק על פי גורל

זה מפי השם גורל

אז אם זה מפי השם

אתה הוא הבן אדם

אז בסוף הוא נכנע והודה אנוכי מעותי

והודה והלכו לאיפה זה נמצא הוא לקח אדרת

אדרת שינער אדרת

וגם מכסף וזהב

והלכו למקום שלו

לאוהל שלו ומצאו את זה

שכח הכעס של הקדוש ברוך הוא

וחזר עוד פעם על העין

והצליח במלחמה

בלי הקדוש ברוך הוא איך אפשר גם פה בארץ

חושבים

הצהל הזה

כוחי ועוצם ידי

הם יצילו את עם ישראל

עם ישראל מעולם לא היה לא בחרב ולא בחנית

כי אם ברוכי אמר השם איך דוד המלך אמר לגוליאת

אתה בא אלי בחנית ובחרב

ואני בא אליך בשם השם

אלוקי מערכות ישראל אשר חירבת

היום הזה אסגר לך השם בידי

וקרעתי את ראשך מעליך

ככה היה דוד המלך

הביטחון שלו

הקריירה הצבאית

ראשית הקריירה הצבאית שלו הייתה המלחמה עם כל ידי.

הוא לא היה מקודם טירון בצבא, עוד לא נכנס לצבא של שאו.

הוא לא היה, הוא לא יהיה בחור צעיר עוד.

האחים שלו היו כבר בצבא אבל הוא עוד היה בצבא.

הוא נשאר עם אבא שלו משם.

אבל כבר בתחילת הקריירה שלו

היה לו להילחם עם בן אדם

מנוסה ובעל

בכולו שריון ובכולו ברזל ונחושת

והוא

הולך בלי שום מדים, בלי חרב אפילו.

אז איך אתה תילחם?

לקח אבן.

למה? כי לא בחיי ולא בכוח

התשואה, התשואה זה ברצות השם יתברך.

קרז'בוך הוא בעל מלחמות.

הוא בעל מלחמות, הוא עושה את המלחמה.

על כל פנים זו

גמרא מאוד חשובה כאן.

משה ביקש

שתשרה שכינה בעם ישראל ולא בעמים.

שני בקשות.

רק אצלנו השכינה תשרה.

ובאמת,

הסכים לו הקב'-ברוך-הוא.

הוא הלך לפניהם תמיד.

הקב'-ברוך-הוא הלך עם ישראל.

אחרי כן הוא ביקש

להודיעות דרכיו של הקב'-ברוך-הוא.

הוא ביקש להודיעות דרכיו של הקב'-ברוך-הוא.

ונתן לו שנאמר

הודיעני נא את דרכך.

אמר לפניו

ריבונו שלום מפנימה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו שניהם צדיקים

זה טוב לו וזה רע לו מפנימה יש רסע וטוב לו

ורשע ורע לו

אז הוא

ענה לו

צדיק וטוב לו זה צדיק ואין צדיק

צדיק ורע לו זה צדיק ואין רשע

שואלת הגמרא

וכי בגלל שהיה ברשה

אז הוא יענש?

איך יש הפסוק שאומר

אבות אכלו בושר

ושיני בנים תקהנה אם האבא אוכל בושר בושר זה הענבים

הם חמוצים מאוד עוד לא יתבשלו

אז החומצה העוסה כואבת בשיניים

נהייה כהייה

כהויה

תקהנה וקוף

תקהנה כותבים בקוף

ושיני בנים תקהנה

שלא יכול להיות דבר כזה

אם אתה אכלת בושר השיניים שלך ייקולו השיניים של הבן שלך

אז הגמרא אומרת

כתוב פוקד עוון

בנים לא ימתו על אבות

אבל מצד שני כתוב פוקד עוון אבות על בנים

אז יש סתירה בפסוקים

כאן באחזים מעשי אבותיהם

כאן בלא אחזים מעשי אותם

נו וכאן הרי היה צדיק ונרשע

אבל הוא לא אחז

הצדיק הוא לא אחז במעשי אבותיהם אז מה זה תשובה בוא נלמד את הגמרא

קצת קשה הגמרא נלמד

הנה ביקש להודיע עוד דרכיו של הקדוש ברוך הוא

ביקש תשא שכינה בעם ישראל ושלא תשרה על העקום וביקש להודיע עוד דרכיו

מפני מה שאלה שנאמר ודעיני נא את דרכיך

אמר לפניו ריבונו שלו אלוהו מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו

יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו אמר לו משה

אמר לו משה

צדיק וטוב לו או צדיק ונצדיק

צדיק ורע לו או צדיק ונרשע

רשע וטוב לו רשע בן צדיק זה הפוך

הוא רשע אבל יש לו זכות אבות

ורשע ורע לא זה רשע ורשע

אומרת הגמרא המרמר

צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק

צדיק ורע לו צדיק בן רשע

אין,

הרי בהכתיב פוקד עון אבות על בנים

וכתיבו בנים לא ימתו על אבות

ורבינה קראי ההדדה

הרי יש קושיה בפסוקים עצמם פעם כתוב

שהקדוש ברוך הוא פוקד עון אבות על בנים

ומשלם את העונש של האבא

הוא משלם אותו לבנים

פוקד עון אבות על בנים

וכתיב ובנים לו ימתו על אבות.

אז תראה בפסוקים.

ורמינן קראי ההדדה, הקשינו את הפסוקים ביחד,

זה נגד זה,

ומשנינא ותירצנו,

לא קשיא,

קאנו שאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם,

רק כשהם אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם.

אז איך יכול להיות צדיק ורע לו?

אמרת צדיק ורע לו.

אבל הרי אם הבן הוא צדיק, אז הוא לא אוחז במעשה אבותיו.

אז הוא לא היה צריך להיענש

בכלל עוונות האבא.

זה הקושייה,

ועל זה הגמרא מתרצת.

אלא אחי כמה ראה.

צדיק וטוב לו,

אלא הוא לא ענה לו, הקדוש ברוך הוא ככה.

אם הוא צדיק ונוסע,

אז רע לו.

כי הרי אם לא אוחז במעשה אבותיהם,

הוא לא נענש בעוון אבותיו.

אלא ככה ענה לו הקדוש ברוך הוא.

צדיק וטוב לו, צדיק גמור.

צדיק ורע לא, צדיק שאינו גמור.

הוא בעצמו,

אפשר לקרוא לו צדיק, אבל לא לגמרי.

לא צדיק גמור. מה זה צדיק גמור, מה זה לא גמור?

אולי,

אולי אני חושב שיש בספר התניא

יש פירושים על זה.

אולי צדיק גמור,

כמו שאמר אדוננו דוד,

וליבי חלל בקרבי.

אדוננו דוד המלך

אמר

וליבי חלל בקרבי.

כל כך

הוא תיקן את הלב שלו,

אין לו יצר הרע.

זה נקרא צדיק גמור?

לא יודע.

רשי אומר משהו? מה זה צדיק גמור?

אבל לפי הרמב״ם זה מסתדר, מה שהרב אומר.

שמה? הרמב״ם, בדקות תשובה הוא פוסק,

רובו זכויות צדיק. הוא לא כותב צדיק גמור.

הוא אומר צדיק.

אבל רובו זכויות, משמע שקצת עוונות יש לו.

עכשיו לפי מה שהרב אמר, ליבי חלל בקרבי אם אין לו יצר הרע. זה צדיק גמור.

אז לפי זה הרי אין לו עוונות. מאיפה עוונות בהם? יצר הרע.

אז אם אין לו יצר הרע,

אז אין לו עוונות.

אז לכאורה צדיק גמור.

אם זה חלל בקרבי, כמו שהרב אומר.

אז אם אין לו אפילו מיעוט עוונות זה צדיק גמור.

לפי הרמב״ם ומתגשר את מה שהיה ואומר.

משהו בגמור.

ופליגה אדר רב מאיר

ומה זה הסתירה ברסע

רסע וצדיק ורסע וטוב לא ורסע

רסע שהוא רסע גמור

רסע ורע לא

ומה זה רסע וטוב לא רסע שאינו גמור

אבל זאת אומרת שמשלמים לו אולי

שכר על הזכויות שלו.

ופליגה אדר רב מאיר

מה שאמרנו שמשה רבנו ביקש מהקדוש בראש שני דברים

שתשרה שכינה בעם ישראל

ולא באקום

ואודין עני נא את דרכיך

למה יש צדיק וטוב לא

יצדיק קרא לו.

ופליגה דרב מאיר, גם אמר רב מאיר

שתיים ניתנו לו ואחת לא ניתנו לו

שנאמר

וחנותי את אשר אחון

גם אמר רב מאיר שתיים נתנו לו

ואחת לא נתנו לו

שנאמר וחנותי את אשר רחם אף על פי שאינו הגון

ורחמתי את אשר ארחם

אף על פי שאינו הגון

זה מה שענו.

לכאורה מה התשובה?

יש לפעמים

שהקדוש ברוך הוא מרחם על בן אדם אפילו שהוא לא ראוי

וזה מה שאתה רואה לפעמים

רשע וטוב

אף על פי שאינו הגון

נמשיך אז קצת נראה

היומר לא תוכל לראות את פניי זה הוא לא רצה להגיד מה פשט ברב מאיר

ופליגה דרב מאיר גם רב מאיר שתיים נתנו לו

ואחת לא נתנו לו שנאמר לענותי את אשר רחם

ורחמתי את אשר ארחם

אף על פי שאינו הגון

אז זה נקרא לא נתנו לו

את אשר יחמרו רחמי עליו

לשער ואף על פי שאני כדאי

אז מה זאת אומרת?

אז זה מה פליגה

שמקודם אמרנו

צדיק שאינו גמור

וצדיק ורע לו

צדיק

צדיק גמור וצדיק טוב עכשיו מאיר אומר שלא לפעמים

אפילו אדם לא הגון אני מרחם עליו לפעמים יש

נכמרו רחמיו עליו כשהקדוש ברוך הוא

מתמלא רחמים

אפילו אדם שהוא לא הגון

מתמלא עליו רחמים

ואמר מאיר

או איפה אנחנו

ויאמר לא תוכל לראות את פניי

תנא משמדר בי יהושע בן קורחה

כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה

כשרציתי לא רצית

עכשיו שאתה רוצה גם אני לא רוצה

מה זה כשרציתי לא רצית

הרי בסנה הרי בסנה הוא לא התקרב

כשרציתי בסנה לא רצית אתה לראות את פניי שנאמר

ויסתר משה פניו

ועכשיו שאני רוצה

עכשיו שאתה רוצה אז אני לא רוצה

כשאני רציתי להראות לך את הפנים אתה סתרת פניך

ועכשיו כשאתה רוצה אז אני לא רוצה

אז אני רציתי ואתה לא רצית

ופלי גדר רבי שמואל בר נחמני אמר ביונתן

לכאורה מה שמשה הסתה פניו

בגלל שפחד מהשכינה מורה השכינה

ואדרבא הוא קיבל על זה שכר מה שאומר בהמשך

ועירום מגשת אליו וכותב את זה בהמשך אז כאילו

הטוב הוא אומר זה מחלוקת

כן מה קורה מצד אחד הוא אומר זה אומר

ופלי גדר רבי שמואל בר נחמוני אמר ביונתן ואמר רבי שמואל בר נחמוני אמר רבי יונתן

מסחר שלוש זכה לשלוש

מסחר ויסתר משה פניו כי זה היה מתוך

מתוך אימה מהקדוש ברוך הוא

הוא הסתיר את פניו

לא יכול היה להרים את הפנים

אז בכלל זה הוא זכה לכלסתר פנים

ובזכר כי ירא זכה לויראו מגשת אליו

ובזכר מהביט זכה לתמונת השם יביעית

אז זה באמת מחלוקת

לפי מה שאמר

אתה אני רציתי ואתה לא רצית

אז זה לא היה מעלה מה שהוא הסתיר פניו

הוא לא רצה לראות את הקדוש ברוך הוא

הוא לא

עכשיו שאתה רוצה

אני לא רוצה ופניי לא יראו

מה שקשה לי הרב

קשה לי שמצד אחד

לכאורה נענש

כשאני רציתי אתה לא רצית

אז זה נענש

במידה כנגד מידה מצד שני הוא קיבל על זה שכר

ויראו מגשת אליו באמת זו מחלוקת

מי שאומר קיבל שכר

הוא אומר בגלל לא הסתר פניו

אז הוא לא יגיד שהוא לא רצה

להפך הרי קיבל שכר על זה

זאת אומרת מתוך מורא שמים

הוא לא יסתכל על הקדוש ברוך הוא

אבל איך זה מיישב את הלא רצה?

מה? איך זה מיישב את זה שבסוף הקדוש ברוך הוא אומר לו על זה שם שם אני רציתי הוא לא במקום אחר אין מקום אחר שהוא אמר שלא רצה? לא הוא לא. רק שם איך זה מתיישב?

למאן דאמר שקיבל שכר

אז הוא לא אמר הקדוש ברוך הוא דברים כאלה

הוא יגיד לא אמר למה?

הוא לא רצה?

הרי הוא קיבל שכר על זה

מה שהוא לא רצה זה היה מכבוד בכלל המורא השמיים.

אבל מי שאומר

את מה שאמר מקודם, כשאני רציתי אתה לא רצית,

אז הוא לא סובר, לא קיבל שום שכרה על זה, להפך, הוא טען עליו.

למה לא רצית אז?

כי הבעדן קשה לי, אבל.

יואו,

אז צריך לראות במפרשים אם יש.

אמר רב חונו בר ביזנה,

אמר בשמעון חסידה,

מלמד שראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין,

והסירותי את כפיי וראית את אחוריי.

מה זה וראית את אחוריי?

הראה לו את הקשר של תפילין.

אבל לפני כן אמרנו שהקדוש ברוך הוא גם כן לובש תפילין.

וכתוב שם

מה הפרשיות שכתובות שם.

אז אומר, הראה לו,

יש אצל האשכנזים אומרים בשיר הכבוד,

שיר הכבוד שאומרים, אחרי שחרי של שבת.

אז הם אומרים,

קשר תפילין הראה לעניו.

קשר תפילין הראה לעניו.

כמו שכתוב בגנא,

הוא הראה לו את הדלת.

קשר תפילין הראה לעניו.

אתה אשכנזי?

איך אומרים, קשר תפילין הראה לעניו?

מה הלאה?

מה הלאה? תמשיך את הפסוק.

מה?

ותאונת השם נגד עיניו.

קשר תפילין הראה לעניו,

ותאונת השם כנגד עיניו. זאת אומרת,

כן הראה לו.

מלמד ש...

וראית את אחורי ופני לא יראו.

אחורי זה קשר תפילין.

אמר רב חונו,

רב חונו, היה איזה יהודי פה, יחוב נחמה, קוראו לו רב חונו.

חונו היה

לא חנן

ולא חנן, יא אלא חונו.

רב חונו טורצ'ין

היה ברחוב נחם יגר, נפטר.

בזמן הוא נפטר.

עומר רב חונו,

בר ביזנה.

עומר רב שמעון חסידה.

מלמד שראה הקדוש ברוך הוא משה קשר של תפילין.

עומר רבי יוחנן משה ורבי עיסאו.

כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובו אפילו על תנאי לא חזר בו.

מנהלן

ממשה

שאמר משה רבנו אמר

הרף

הוא רצה

טוב מה לא משה רבנו מה אמר הקדוש ברוך הוא משה רבנו?

הערף ממני ואשמידם

אמר לו ידוע מה שאמר לו משה. מה?

ואני אעשה אותך גוי גדול.

אמר לו משה

אם עם שהשורש שלהם זה שלושת האבות

לא עמדו לפניך איך אחד יהיה ואעש לך לגוי גדול וזה יותר טוב בשבילך?

יותר טוב עם ישראל שיש להם שורשים של שלושה אבות.

אז כתוב שם שאמר לו

אמר לו הקדוש ברוך הוא ועשה אותך לגוי עצום.

אף על פי שמשה רבנו ביטל את זה אל תעשה ממני גוי עצום

אני תישאר עם העם ישראל

יש להם שלושה אבות מעטה

וביטל את הדברים.

ובכל זאת משה רבנו נהיה גוי עצום.

כי הקדוש ברוך הוא יצאה ממנו

את הברכה הזאת ויעשך לגוי גדול ועצום

ויעשה אותך לגוי עצום.

אפילו שהוא אמר את זה אני אשמיד אותם ואז אני אעשה אותך לגוי עצום.

ובסוף הוא לא השמיד אותם.

אז לא היה צריך

הברכה הזאת להתקיים. זה היה עוד תנאי.

ארף ממני ואשמידיהם ואעשה אותך במקום זה אעשה אותך לגוי עצום.

זה היה על תנאי הברכה הזאת.

אבל זה התקיים.

לא בעצמו. משה רבנו

היו לו רק שני בנים.

גרשום ואליעזר.

אבל אחרי זה

נמשיך לגמרי.

ואגב דבעה משה רחמה עלה דמילתא

ובטלה

אפילו אחי

עוקמה בזרעיהם.

קיים את הברכה הזאת בזרע שלו

שנאמר

בני משה גרשום ואליעזר.

זה בוודאי הפסוק הזה איפה נמצא?

בטח בדברי היומים.

נראה איפה מובא הפסוק הזה?

כן הרב, דברי הימים.

בדברי היומים.

בני משה,

גרשום ואליעזר.

ויהיו בני אליעזר רחביה הראש.

ולא היה לאליעזר בנים אחרים.

ובני רחביה רבו למעלה.

אז אליעזר היה לו בן שקוראים לו רחביה.

ורחביה לא היה לו בנים, רק בן אחד.

והיו בני אליעזר רחביה הראש. ולא היה לאליעזר,

אה, לאליעזר לא היו בנים אחרים.

רק רחביה.

ובני רחביה רבו למעלה.

התרבו מאוד מאוד.

וטני רב יוסף

למעלה משישים ריבו.

הם היו לוויים.

משה היה לוי.

זה בדברי הימים מסופר

על היחושים.

בני לוי וכהנים בספר דברי הימים.

אז בני רחביה,

בן אליעזר בן משה,

התרבו למעלה. מה זה רבו למעלה?

אמר רב יוסף למעלה משישו מריבו.

אטיה רביה רביה רביה.

כתיבך רבו למעלה.

וכתיבו אותם. ונישראל פרעו וישרצו וירבוהו.

אז הוא לומד מגזר השווה שהם רבו למעלה. למעלה משישים ריבו.

כמו, הרי בעם ישראל כתוב

ובני ישראל פורו.

נתנו פירות.

וישרצו

כמו שרצים.

שישה בכרס אחד.

ויעצבו במאוד מאוד.

לפי שאם נולדו נכדים,

נולדו תאומים.

שישה בכרס אחד.

אז לכאורה הם יהיו חלשים.

לא.

היו עצומים. עוצמה. היו גיבורים. בני ישראל היו גיבורים.

אפילו שהם נולדו שישה בכרס אחד.

אתמול אתה היית בבית.

אני הייתי מדבר בטלפון.

אז הודיעו לי,

הייתי מדבר בטלפון עם מישהו,

והם צעד טלפון הודיעו לי שנולדו לי שני נינים.

זכרים תאומים.

תאומים.

הם תאומים. מה אתה מדבר?

וזה האימא שלהם, חמש שנים לאלה ילדים.

היא צעירה. עוד זה הילדים הראשונים.

אבל אין פדיון הבן כי האימא כהנת.

האימא, הבת הזאת, היא נכדה שלי, והיא כהנת.

בת כהן.

עם כהן לוויר, אין פדיון הבן.

אבל ככה אמרנו.

נולד זכר במשפחה.

נדמה לי, זה חזל במסכת נידה, אני לא זוכר,

לא יודע את המקור.

נתרפאה כל המשפחה.

אז אם יש שניים,

אחד לצד שלנו ואחד לצד שלהם.

נתרפאה. נתרפאה כל המשפחה.

תעלה שם. לא, אבל ברוך השם.

אני אמרתי את הדבר הזה. זה דבר מתקבל על הדעת.

שאם יש תאומים,

אז הכוח, גם המזונות של האימא מתחלקים לשניהם.

אז יכול להיות שהילדים הם חלשים, התאומים חלשים.

אבל הנה, הם לא חלשים, ברוך השם.

אלה התאומים האלה שנולדו לי אתמול נינים, שני נינים.

הם במשקל יפה.

שתיים וחצי ושלוש.

זה משקל יפה.

וזה אחרי חמש שנים, שלא יהיה לה ילדים.

בסוף,

כבוד ברוך השלבים לה,

בוא נגיד, כאילו נולד לפני שנתיים אחד,

ועכשיו עוד אחד.

ואז בוחר שילם.

תפילות

חנה לא היו לה ילדים,

אבל היא הייתה יודעת להתפלל.

בדף ל״ב בברכות

לומדים הרבה הלכות תפילה מחנה.

יש לנו התפילה, ותתפלל חנה ותאמר עליו ליבי.

אז כשהתפלל לה, לא אז,

לפני כן, לא זה אחרי הישועה,

ותתפלל חנה, אבל לפני כן,

כשהתפללה על שמואל,

אבל היא התפללה עם בכיות.

ויחשבה עלילה שיכורה.

והיא,

אומרים חז״ל,

תשע עשרה שנה היא התפללה,

עד שנולד לה שמואל.

תשע עשרה שנה.

וכתוב שם

שהם היו הבעלה אל קונו,

אביו של שמואל.

שמואל היה לוי שמואל.

אביו של שמואל

היה עולה לשילה,

איפה שהיה משכן.

כל רגל,

בפסח, בשבועות ובסוכות.

שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'.

הוא היה עובר כל פעם בדרך אחרת,

כדי שהוא נכנס לעיר.

מה זה האורחים האלה? הוא ובניו

היו מפנינה עשרה ילדים.

והיו עולים,

הם שואלים להם איפה אתם הולכים, מה אתם...

אנחנו עולים

לקיים מצוות עליית הרגל.

שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך.

וככה היו מושכים יהודים שיקיימו גם כן את המצווה.

וכל פעם הוא הלך בדרך אחרת.

כי הוא השפיע על אלה, שנה הבאה ישפיעה על הארץ.

כתוב שם

שהיה שוחט שלומים,

שלמי שמחה

וחגיגה.

והיום הביא להם לאכול לחנה,

נתן לה מנה,

מנה יפה.

אכילת בשר,

היו קורבנות,

והיה צריך לאכול את הבשר, זה קודשים,

שני ימים ולילה אחד.

ונלכה לבעלים.

אז היא הייתה בוכה ולא אוכלת.

אז הוא אומר לבעלה,

חנה, למה תבכי

ולמה לא תאכלי?

הלוא אנוכי טוב לך מעשר הבנים.

אנוכי טוב לך מעשר הבנים.

יש לך בעל כמוני.

אבל אני מכבד אותך, אני אוהב אותך.

אני יותר טוב לך מעשר הבנים.

איזה שטויות הוא אומר לה.

אני, נכון, יש לי בעל טוב, היא לא מתינכרת.

אבל אני רוצה בנים.

מי יעמוד לי בעת זקנותי?

אני צריך מקל להשטען עליו.

הסבתות.

אז מי תומך בהם?

ילדים.

אז מה הוא אומר לנו? אנוכי טוב לך מעשר הבנים. את לא צריכה בנים. אנוכי טוב לך.

למה היא לא צריכה? היא צריכה בעל טוב וגם ילדים.

הרי לא נשארים פה לתמיד.

אתה תהיה זקן, יהיה לי לפחות ילדים.

מה הפשט הלא-אנוכי טוב לך שם?

אז ראיתי בספר, במדרש,

שוחר טוב, שוחר טוב.

הם קוראים שוחר. אני, דודי היה אומר שוחר טוב.

מדרש שוחר טוב. יש לי הספר, מדרש שוחר טוב.

הוא אומר, הרי הלא אנוכי,

אנוכי השם אלוקיך.

לא כתוב, הלא אני...

אני טוב לך.

למה אמר המילה אנוכי?

היו אומרים הלוא אני טוב לך מעשר אבנים. למה אמר אנוכי טוב לך?

הוא רמז לה אנוכי השם אלוקיך זה יותר טוב מעשר אבנים.

מה הפירוש?

הרי הצודקת הזאת

כל שנה וכל יום יתפלל לה שהשם והייתה

טוענת בדף ל״ב בברכות.

הייתה טוענת לפני הקדוש בחור,

אמר לה ריב בראש עליו

בראת לי שדיים.

הרי לא בראת שום דבר לבטלה,

אז למה בראת שדיים?

אם לא יהיה לי תינוק

שאני צריך להניק אותו,

אז השדיים מיותרות.

ולא בראת שום דבר לבטלה.

או למשל היא הייתה טוענת

משל למה הדבר דומה?

לאחד שעשה סעודה גדולה, הייתה לו חתונה של הבן,

ונכנס עני אחד, רוצה מנת אוכל.

הוא לא נותן לו.

אומר לו, עני, מכל הסעודה הגדולה הזאת

אתה לא יכול לתת לי מנה?

גם הייתה טענה לה כזה וכו'.

כל כך הרבה אנשים בראת בעולם, אתה לא יכול לתת לי ילד?

בסוף היא קיבלה ילד.

טוב, ברוך השם שמואל הנביא.

שמואל הנביא היה שקול כמשה ואהרון.

אז אמר לה בעלה ככה,

כל הזמן, אז בואו נתאר לעצמנו חנה איתה מתפללת.

היא רואה.

כמו שאני אומר לה, אני אומר להם, תתפללו. הם מתפללים, לא נענים.

אז היא רואה ששנה ראשונה, שנייה, שלישית, לא נענית, מיואשת.

אבל היא לא הייתה מיואשת.

היא ידעה

רק

איפה הכתובת.

רק אצל הקדוש ברוך הוא אפשר להשיג משהו.

אצל הקדוש ברוך הוא

אפשר להשיג.

ורק הוא,

ואין לא רופאים ולא כלום, היא לא הלכה לרופאים.

וכל הזמן הייתה צריכה

להתחזק באמונה שיש בו רע עליו, והוא שומע אותי,

ורק הוא יכול לעזור לי.

ואני מבקשת, ועוד פעם מבקשת,

תן לי ילד.

האמונה היא גדלה באמונה.

במשך,

אז הוא אומר לה, האמונה והקדוש ברוך הוא שהיסקת,

התעלית באמונה באנוכי השם אלוקיך,

זה שווה יותר מילדי.

זה שווה יותר מילדי.

הייתי פעם, לא תקום פעמיים צרה,

הייתי מאושפז בבילינסון,

בטיפול נמרץ.

הייתה לי מהירות דופק.

טוב, בבוקר, בשחרית,

היה עוד אחד בחדר.

אמר ארץ אחד.

אבל אמרתי לו, תשמע, אני הולך להתפודד.

אני אומר בקול

כדי שאתה תשמע טוב מה שאני אומר,

ככה אני מוציא אותך בתפילה.

כאילו גם אתה התפלמת.

מה אני אגיד לכם, אבל היות שהלב שלי היה חלש,

עם המהירות דופק,

זה כמו אחת שעלה

מאה מדרגות.

נחלש,

זה מאמץ של הלב.

דיברתי, והדיבור הכי מחליש את

חולי לב,

להזהיר אותם לא לדבר הרבה.

הדיבור יוצא מן הלב.

זה מחליש את הלב.

אז בסוף התפילה

קיבלתי חוסך בעיניים.

זה היה כנראה

לא הגיע אדם למוח.

אמרו,

ממש כמעט הלכתי.

והם לא שמו לב.

הרי יש להם שמה

המחשב מראה להם את הדופן.

לא שמו לב. טוב, אחרי כן קשבו אוכל רכב עליי.

חזרתי ובא הרופא,

הרופא המנהל של המחלקה.

הוא למד בישיבה

בבואנוס איירס בארגנטינה.

הוא למד בישיבה.

אבל, טוב.

אז סיפרתי לו שנחסכו לי העיניים.

אמר לי, מה זה, למה לא, לא, אוי,

למה לא הזעקת אותנו? אמרתי לו, אהה, איך אני אזעקי אותך?

אני הייתי,

בקיצור,

אבל אמרתי לו, אבל תראה,

ובכלל שאני דיברתי הרבה,

קראתי בקול את התפילה,

אבל אמרתי לו,

היה כדאי להיות חולה בשביל להתפלל תפילה כזאת.

הוא נדהם.

היה כדאי להיכנס לסכנת נפשות.

לא, לא אגיד לכתחילה זה כדאי.

לא לכתחילה.

אבל בדיעבד

הראיתי לו שזה מזמח.

להתפלל טוב לקדוש ברוך הוא פעם זה טוב.

זה כדאי.

כך חנה אמרה,

אמר לה אלקנה,

כל התשע עשרה שנים שאת מתפללת,

כמה התעלית באמונה שאת מבררת לעצמך,

אין ייאוש,

יש בורא עולו,

הכול מידו,

הוא יכול על כול,

יש גזירה, אני חייבת

לפתל אותה, ואני, במה?

בהתחתנונים.

אני משתלם, והיא הייתה מתחזקת בתפילה,

באמונה.

הרי אנוכי,

טוב לך מעשר הבנים, יותר טוב זכית להתעלות, אין לך ילדים,

אבל זכית להתעלות מהתפילות

באמונה של אנוכי השם אלוקיך,

אז זה יותר שווה מעשר הבנים.

אמרתי את זה פעם לרבי יודל שפירא,

אמרתי לו את החידוש הזה.

בראש השנה הרי אומרים את התפילה של חנה.

בראש השנה,

בהפטור, אומרים בו תתפלל אל חנה ותאמר.

על עץ ליבי במאיירה.

רמת קרני באלוקי,

רמת קרני ולא פחי.

למדנו את זה.

רמת קרני ולא רמה פחי.

הרי

את שאול,

שמואל,

משך

מהפח שמן,

אבל את דוד הוא משך מהכרת.

היה כרת, כמו של השופר,

היה שמן,

ואת זה הוא שם

ובזה הוא משך את דוד.

אז

המשיחה של שאול נפסקה,

המלכות

ששאול נפסקה בגלל שלא הרג את עמלק,

את אגג.

אבל המלכות של דוד

המשיכה.

לכן היא אמרה רמה קרנית.

ולא חיים.

ולא אמרה רמה פחים.

הרי שמואל, הבן שלה, משך את שאול ואת דוביץ.

שמואל משך את שאול ואת דוד.

אבל שמואל, דוביץ נמשך

על ידי הפח שמן.

לא נמשך המלכותו.

אבל דוביץ נמשך

מהסמן בקרן.

ושופר.

יש גמרא במסכת שבת,

נדמה לי ל.ו,

ששופר

זה נקרא מלאכתו לאיסור,

אבל מותר לטלטל אותו.

כי בשביל מוקצה ממלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו.

אבל בתנאי שהוא ראוי גם לדבר היתר.

אפילו זה לא העיקר.

אז אומרת הגמרא כי בשופר אפשר לשתות מים.

תמלא את השומר, אם אתה יכול להשתתף.

אבל לכן בשופר זה מוקצה

רמת איסור שיש לו,

מלאכתו לאיסור וגם להיתר.

אבל חצוצרה

מוקצת,

כי חצוצרה לא שותים עם חצוצרה.

אז זה מיועד רק לתקוע,

ולכוח אסור מדראבונו, אבל זה אשמת תקן כלי.

אם כן, זה מלאכתו לאיסור, ואין לו שימוש אחר.

אני הסתפקתי פעם,

לא, מישהו שאל אותי,

היה באורח חיים,

במוסד אורח חיים של הבנות,

היה יהודי שומר,

בלילות, כל הלילה היה ער על יד השער,

והיה לו אקדח.

הוא שאל אותי, אם הוא טלטל את זה בשבת,

מה אתה צריך את זה? הוא אמר לי, העובדה שיש לי אקדח

מבריח את הפושעים.

ואם פושעים,

הוא היה צריך שמירה.

אז השאלה,

אם זה נקרע, הרי אקדח זה מלאכתו לאיסור.

אתה יורה,

זה עושה אש.

וגם, חס ושלום, אם אתה הורג

או פוצע, זה גם חובל בשבת.

אז זה מלאכתו לאיסור.

אבל דבר שהוא מלאכתו לאיסור, לצורך גופו מותר, אבל בתנאי

שיהיה לו שימוש אחר.

למשל, עט אסור לקחת לצורך גופו.

כי מה אתה יכול לעשות עם עט?

אם ראוי יש איזה שימוש כלשהו,

למשל,

פטיש.

נכון, פטיש עושים בשביל לבנות.

בשביל לבנות כן יהיה בשביל לבנות.

זה מלאכתו לאיסור.

מישהו בונה כלי

או בונה או מכה בפטיש.

יש מלאכה כזאת.

אבל פטיש, ראוי גם לשבור בו אגוזים.

ולכן, מותר לי לקחת פטיש לצורך גופו.

אבל כאן

הסתפקתי, מה עם הרובה?

זה נקרא

מלאכתו לאיסור, אבל הוא צריך בשביל להפחיד אנשים.

ואז שאלתי את רב גדליה, אני לא יודע מה הוא פסק לי שמותר.

אה, אוקיי, אולי נדמה לי שהוא אמר,

הוא אמר שזה פיקוח נפש.

למה פיקוח נפש?

לא שומעים.

הוא אומר שזה פיקוח נפש.

למה זה פיקוח נפש?

הוא אומר,

אם יבוא איזה פושע למוסד,

הבנות נבהלות,

ומניעה היסטריה,

יכולים להשתגע וליפול אחד על השני.

רב גדל החכם הזה.

אתה יודע למה שהוא אמר?

הוא אמר, זה פיקוח נפש. למה פיקוח נפש? מה, מה, יש לנו פה מישהו שבא?

אבל עלול לבוא מישהו.

אפילו לא יעשה כלום.

מספיק ש...

גם נדמה לי שהוא אמר שאם נחבא אז מה?

אולי הוא אמר את זה על נחבא אחשמאל.

נחבא אחשמאל, אולי לא על זה הוא אמר.

שמותר להדביק על ידי גוי.

למה? כי זה פיקוח נפש.

בבנות.

כי הם מקבלים פחד.

ואיך היה בחושך של מצרים?

הילדים לא פחדו.

בטח מתו הרבה ילדים בחושך של מצרים.

מה אמר אבי עמדה שפירא?

הוא אמר, תתפאר לך נא.

אז אני אמרתי לו את החידוש הזה.

הוא אמר שהפשט הפשוט הוא

הלא אנוכי טוב לך מעשר הבנים של פנינה.

הרי פנינה היו לה עשר הבנים.

הוא אמר, הלוך הני טוב לך מעשר הבנים, לא מבנים שלו.

הלוואי שיהיו לך בנים.

אבל אני טוב לך מעשר הבנים של פנינה. יש לה עשר הבנים,

אבל אני יותר,

את אשתי ואני אוהב אותך יותר ממש פנינה, שילדה לי עשר הבנים.

ככה.

אבל מה שאמרתי זה טוב. למה זה הנוכח שמלוקחו?

למה לא אני?

אמרתי פשט

שחנה

עם התפילות שלה

התחזקה כל הזמן באמונה.

למה?

תראה אנשים שאין להם ילדים,

מדוכאים,

מיואשים.

אומרים להם, תתפללו.

הקדוש ברוך הוא מתאבד לתפילתם של צדיקים.

התפללנו,

זה לא מעניין.

אז הם מיואשים.

אדם רואה, אני מתפלל, מתפלל, ולא זז כלום.

אבל שיחזק את עצמו זה רק ניסיון.

תתפלל, תמשיך להתפלל, תדע לך, אין כתובת אחרת.

מי שיכול לעזור לך זה רק כדור העלום.

אל תתייאש, תחזור.

עוד פעם ועוד פעם תתפלל.

אז חנה הייתה מתפללת

עם חיזוק ואמונה

שרק הוא יכול לעזור לי

ולא לשמוע לקול. אף אחד פיזי זה כבר הרבה שנים.

שאני מפצירה, והקרב ברוך הוא לא עונה לי.

ובכל זאת אני יודע שזה רק בידיך.

ואז משחזרת לה

את כל האמונה שבור העולם אין עוד מלבדו.

והוא מנהל את העולם.

וכל מה שנעשה תחת השם הזה ממנו,

כל הזמן צריך חיזוק בשביל להחזיק בתפילה ברצינות.

כל הזמן.

אז ההתעללות

שהייתה לך מהתפילה

באמונה

מה שהתפללת זה יהיה לך החיזוק ואנוכי השם אלוקיך.

זה יותר שווה מהילדים.

היה כדאי שלא יהיו לך ילדים בשביל להתעזק באמונה.

מה שאני אמרתי ליהודי הזה?

אמרתי לו היה כדאי להיות חולה בשביל להתפלל תפילה טובה.

ומייבם.

למדתי ממנו דברים טובים.

למדתי שכשאדם יש לו בעיה בלב,

או למשל מעקפים או כל מיני,

העיקר לומר לו מילים

של ביטחון, שהוא יתחזק, אתה תקום.

הוא בא אליי אז, היה בא אליי,

עשיתי צנתור,

שעתיים היה צנתור

בשביל למצוא למה השמירו תופת.

אז

הוא בא ואומר לי,

עבד תלוי לנו,

אתה תקום ותחזור למשפחה שלך, יהיו לך.

אתה תקום, בעזר השמת תהיה בריא.

והמילים האלה כל כך מחזקות את הלב,

כי אדם, כשיש לו בעיה של לב,

הוא פוחד, הוא יודע שזה עיקר החיים,

זה המנוע של החיים.

אז הוא פוחד, והפחד זה

שלושת רבעי המחלה.

מלבד המחלה הפחד של האדם

הפחד מחליש אותו מאוד.

אז אם אתה אומר לו מילים,

מילים, אני הרבה פעמים, ברוך השם, השתמשתי.

השתמשתי כמה פעמים מהידיעה הזאת.

הידיעה הזאת יש לי מלפני ארבעים שנה.

אם הייתי בחור הצעיר הייתי,

היה לי מהירות דופק.

אבל למדתי משם כמה דיבורים,

אז מישהו,

יש

שלושה אנשים שעשו מעקפים.

כל אחד בזמנו, אין להם משייך, עוד אחד עם השני.

אבל כל אחד הלכתי במיוחד.

אחד, הלכתי לבקר אותו,

בשביל לומר לו מילים טובות.

זה יעבור, אתה רואה המון אנשים

חיים עם מעקפים, וברוך השם,

הם חיים יותר טוב.

אתה תקום, בעזרת השם,

אתה תראה,

להוציא לו את הייאוש ואת הפחד.

אתה תראה בעוד כמה זמן אתה תקום ותחזור

לפעילותך.

אבל הזהרתי אותו לא לדבר,

כי הדיבור מחליש את הלב.

ההתאוששות

במחלת לב

לוקחת הרבה זמן.

עד שהלב מתאושף,

לוקח זמן.

טוב, אז הזהרתי אותו שלא ידבר,

שלא ישיר.

לא ישיר ולא יהיה חזן.

אבל החיזוק הזה

זה ביקור חולים אמיתי.

זה ביקור חולים אמיתי.

מה ביקור חולים?

ביקור חולים זה כתוב ברבי עקיבא.

כשהוא נכנס לבקר את החולה,

ראשית הוא ניקה

את הבית על בית אלס,

שיהיה לחולה.

ודאג לחולים.

מה לאכול? מה זה?

זה ביקור חולים.

לא סתם לבוא לראות אותו.

לדאוג לו.

אז למחולי לב,

הביקור הזה שאתה מחזק אותו בדיבורים

שעברו את הניתוח הזה וקמו והרגישו מצויין.

ואתה בעזרת השם גם אתה תקום.

ואחד הוא בירושלימה.

לא הלכתי אליו רחוק.

אבל שלחתי את חתנו,

שלחתי לו את הדיבורים.

תגיד לו שהרב עמנואל אמר

שאתה תקום

ואתה תחזור עם פעילותך

ותרגיש יותר טוב ממה שהיית.

רק ההתאוששות לוקחת זמן.

אבל אחרי זה אתה תראה, תשכח מזה.

כך צריך לדבר עם החולים.

לא, אנוכי טוב לך לעשרה רבנים.

ברוך השם.

אמר רבי יוחנן משום רב שמעון בן יוחאי,

מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

לא היה אדם שקראו לקדוש ברוך הוא אדון.

עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון.

להגיד אדוננו,

איך יימשך

שמה במדרש הגדול?

אני הבאתי איתי ספר מדרש הגדול.

במדרש הגדול, לפני כל סדרה, הוא כותב חרוזי.

אה, איזה יופי.

הקדוש ברוך הוא נקרא אדון.

אבל מי קרא אותו אדון הראשון?

זה היה אברהם אבינו.

רק נגמר מקודם את הגמרא.

עד שבא אברהם אבינו קראו אדון, שנאמר,

ויאמר, אדוני במה אדע כי ירשנה.

הוא קרא לו המילים אדנות.

היו מסתמה אומרים אלוקים.

מנהיג גם בלועזית.

יש מילה, קוראים לה

ד'יוא, דיוס,

בספניונית דיוס,

בשפה הצרפתית דיוא.

זה מבטא לקות, לא שם הוויה.

בכלל לא.

וגם לא אדנות.

אבל מי קרא לו לקש ברוך הוא אדון?

אתה אדון של העולם.

ריבון כל המעשים.

מנהל הכול, האדון,

זה אברהם אבינו.

אף

אומר רב,

אף דניאל,

לא נענה,

אלא בזכות אברהם, בשביל אברהם,

שנאמר,

ועתה שמע אלוקינו

אל תפילת עבדיך

ואל תחנוניו.

ואיר פניך על מקדשך אשר מהם

למען אדוני.

הרי הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא.

ועתה שמע אלוקינו אל תפילת עבדיך, היה צריך לומר לו, למענך.

מה זה למען אדון?

למענך מבעלילם אמר,

אלא למען אברהם שקראו אדון.

למען אברהם שקראו אדון.

הראשון

שקרא את הבורא עול ומעדון

זה היה הסבא שלנו, אברהם אברהם.

הוא שקרא לקרוש בחור אדון.

אגיד קודם משהו מפורסם,

איזה יהודי בזמן הגרוע.

הוא הוציא ספר, סידור, סידור תפילה.

והוא כתב כמה הערות, הלכות וזה.

אז איך מתחילים?

את התפילה

מתחילים במודיעני וברכות.

אחרי כן מתחילים אצל האשכנזים.

אצלנו לא.

מתחילים באדון עולם.

אדון עולם עושר מלאך וטרם כבר ישן מלאבה.

אז הוא כתב, פירוש,

מה פתאום מתחילים מאדון עולם?

הוא אומר, היות

ומי תיקן תפילת שחרית?

זה אברהם אבינו.

ואברהם אבינו קראו לקדוש ברוך הוא אדון,

כמו שהגמרא אומרת.

אז לכן קבעו גם אנחנו להתחיל עם אדון אבא.

והוורט הזה בא על סידור לרבינו אגרו.

הוא ראה את הפירוש הזה,

הוא היה כל כך נהנה מזה,

מהוורט הקטן.

אז שאלו

בוורט קטן, שאלו את הבריסקרוב,

מה הוא כל כך התפעל, מכזה ביאור של דבר קטן, מה, מה?

הוא אמר, אבל זה אמת.

דבר שהוא אמת זה,

למה זה משנה? זה לא חידוש גדול.

וככה זה אברהם אבינו קרא.

וקרא לה כדוש ברכו אדון.

באמת,

באותו אדון עולם זה סתירה לגמרא.

אדון עולם אשר מלך,

בטרם כל יציר נברא.

לעת נעשה באפסוקול,

אזי מלך שמו נקרא.

זאת אומרת,

אה, אדון העולם שהוא אדון העולם,

נו, זה בסדר.

הוא לא נקרא מלך

בטרם כל יציר נברא.

לעת נעשה בחפץ הכול,

אז מלך. כי אין מלך ולא עם, ואין רב ולא תלמידים.

אז מתי הוא נקרא מלך אם אין לו עם?

אחרי שנברא עולם,

אז הוא נהיה מלך.

ואז נברא עולם הוא נהיה מלך.

שאלתי על זה שלא מצאנו

בשום מקום שהקדוש ברוך הוא נקרא מלך

רק אחרי מותם תורה.

בפרשת מילעם כתוב, הותרת מלך בו.

איפה כתוב עוד מלך?

אבל לא מייד כשנעשה.

אז יש מלך שמו נקרא. מי קרא לו מלך?

מייד.

נוח קרא לקדוש ברוך הוא מלך?

האדם הראשון קרא לקדוש ברוך הוא מלך? לא.

רק מאז שבאו ישראל.

וזה באמת פסוק. הפסוק אומר

ויהי בישרון מלך,

ויתאסף ראשי עם יעד שבטי ישראל.

מה זה ישרון? ישרון זה ישראל.

ויהי בישרון מלך.

הקדוש ברוך הוא הוא נהיה מלך אצל ישראל.

מלך ישראל.

ויהי בישרון מלך, מתי?

ויתאסף ראשי עם לקבל את התורה.

ולקבל מצוותיו הוא גזר אותם.

אז יש עם.

מה, לפני מותן תורה אין לך עם ששומעים לך,

שציווית אותם, נתת להם חוקים. אין עם כזה.

מתי זה התחיל?

יום מותן תורה. זה מה שאומר הפסוק.

הפסוק אומר

בשיר השירים

וצאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה.

בעטרה שעתרה לו אמו

ביום חתונתו וביום שמחת ליבתו.

מי זה המלך שלמה? זה הקדוש ברוך הוא כשהשלום שלו.

אז תצאו כולכם ותראו העטרה שעתרה לו אמו. מי זאת אמו?

מי זאת אמא שלו?

עוד פעם.

זה תם אמור מחזל,

הרי הקדוש ברוך הוא קרא את עם ישראל

והתחילי אחותי.

מצח.

אחותי,

רעייתי,

אישה שלי,

רעייה,

רעייתי,

יונתי,

תמתי.

מה זה יונתי?

ידוע שהיונים הם מאוד מסורים. הבני זוג

בין הזכר ובין הנקבה הם מאוד מסורים אחד לשני.

אז הקדוש ברוך הוא אומר יונתי.

כנסת ישראל זה יונתי.

יונתי, תמתי. מה זה תמתי? השלמה שני.

השלמה.

ולא זז מלחבב את כנסת ישראל.

קרא לה אחותי,

קרא לה רעייתי.

הכול

אדם אוהב את אחותו.

אדם אוהב את אשתו.

בעייתי יונתי.

יונתי.

שמסורה לקנות דוח.

מסורה לקנות ברוך הוא לעשות רצונו.

תמתי הקומפלט.

השלמה שלי.

שלם. תמיד.

תמתי.

אז

מתי זה היה?

אבל לא זל מחבבה עד שקראה אמי.

הקדוש ברוך הוא אומר.

בעטרה שיתרה לו אמו.

כנסת ישראל נקראת כביכול אמו של הקדוש ברוך הוא. כאדם.

יש דברים סודיים הוא רק לאמא שלו.

אפילו לאשתו לא. לא הולך לאמא שלו.

בעטרה שיתרה לו אמו.

ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת ליבו זה יום הקמת המשקע.

מה זה עטרה?

למי נותנים עטרה למלך?

עטרה נותנים למלך.

אז זה ביום מתן תורה ויהיו ישורון מלך.

מתאסף רשם ועד שקצה אז הוא נהיה מלך.

אז עם ישראל שקיבלו גזירותיו,

המליכו אותו על העולם.

אז זה נקרא נתנו לו עטרה שיתרה לו אמו ביום חתונתו.

וכשבנו לו ארמון,

איפה תשרש שכינתו?

זה המשכן.

והיום שקם המשכן זה יום א' ניסן.

זהו יום חתונתו,

גם כן נתנו לו עטרה.

אתה מלך שלנו, אנחנו בונים לך ארמון.

זה מוטל על העם.

העם, כששלמה המלך בנה את ביתו,

הוא אומר, כן, מאיפה היה לו קשר?

מהמיסים,

מהעם.

וזה מוטל על העם. גם אנחנו, עמו של הקדוש ברוך הוא,

מוטל עלינו לבנות לו משכנה.

עכשיו מטעיל פרשת תרומה, לא? עוד מעט.

שב ושלח משפטים יתרו תרומה.

זו דרשה לפרשת תרומה.

לבנות לו משכן,

לקדוש ברוך הוא,

שיבוא

לשכון איתנו.

זהו.

אבל אני הקשיתי על אדון עולם,

מה זה,

בעת נעשה כעצור כל הזה מלך שהוא נקרא. איפה זה כתוב? באף מקום לא כתוב שהוא מלך.

רק, זה התחיל רק

מזמן מתן תורה.

אין שום מקור

לפני מתן תורה נקרא אדון.

הנה, אברהם אבינו קורא לו אדון.

אדון.

טוב, עכשיו אני אגיד לכם, רק תראו את

הרב הזה, בעל המדרש הגדול.

מרשות, מלך גיבור חי וקיים,

עושה שמיים וארץ ואת הים ואת כל אשר בם והוא מחייה, יתברך שמו,

מעון עולמו הוא המקום של העולם.

מעון עולמו.

חז'ל אומרים,

לא העולם מקומו של הקדוש, העולם מקומו של העולם.

הוא מחזיק את העולם.

מעון עולמו ודיים,

משפיל גבוהים ומגביה דוח ים,

אשר עשה את משה ואת אהרון ואת מרים.

וישלחם לעמו לגאולם ולחזק ריף ים,

להיפרע מאויביהם,

כי חזקו קוש ים,

לקו ושילחו וניתל מחמת

חבים.

לקחו מהם אביזת

מצרים בחוסך,

אז הם ראו מה שיש להם ושאלו.

אז זה נקרא לקו, ובסוף הם לקו

ושילחו אותם,

וניתל מחמת חבים.

לקחו

ישבית שמם וזכרם.

רועם יאמרו אי ים.

העולם אמרו, איפה, איפה, איפה קודש במצרים?

איפה הוא?

איפה פרעה, פנוהו?

כולם

ישבית שמם וזכרם.

רועם

יאמרו אי ים. הם שואלים איפה הם? איי הם? הים.

ככתוב שמש זרחה

וגודר ולא נודע מקומו איים.

זה פסוק

ונודד

שמש זרחה ונודד ולא נודע שמו איים.

יעזרנו השם

אשר קרא אנו בנו, בני בכורי ישראל,

הוא קרא אותנו בן שלו,

יזכור ברית קרותה בינינו ובינו.

ישמרנו כרועה

אשר יראה צאנו,

יצרנו כאישון עין וייט עלינו חינו,

יתננו לחינו חסד ורחמים בעינו ובעיני כל המושלים עלינו,

ויראנו גאונו,

יתן חלקנו בתורתו,

ואם עושה רצונו, עומד.

כן יאמר קדוש העולם וקולנו.

וקונו, הוא קונה הכול.

אשר עילה והוריד והושיב

כל עלי חנו,

והושיב כל על כנו,

ככתוב, מעל השמים וירד,

מה שמו ומה שמו בנו.

זה לפני פרשת שמות.

לפני פרשת וירא,

יש לו עוד.

זה חרוזי שהוא כתב לפני.

היהודי,

איזה מחבר, איזה, איך היה.

אז מניין אין לנו.

רבי חנניה בן-עקשיה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

ובכך חירבה להם תורה ומצוות,

שנאמר אנו נחפש אמון צדקות,

יגדיל תורה ויגדיל.