מסכת ברכות ד. - הרב עמנואל טולדנו [010]
תאריך פרסום: 16.12.2016, שעה: 08:35
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nכבוד הרב, שתהיה בהצלחה לבעלות. -אני רציתי שתשמע את הקושייה של הרב שך. -אני אשמע את הקושייה, אין בעיה. בכבוד, זהו.
שמעתי קושייה עצומה מהרבשך לפני שלושים ומעלה שם.
פה, כשעשיו הגיע,
ויסע יעקב עיניו, וירא ועיני עשיו בא,
ועימה ארבע מאות איש.
ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות.
וישם את השפחות את ילדיהם ראשונה,
ואת לאה וילדיה האחרונים,
ואת רחל ואת יוסף האחרונים.
והוא עבר לפניהם.
אז הרבי שאל,
אנחנו יודעים,
יעקב אבינו אהב את יוסף
ואת רחל.
רחל, הוא בשבילה, הוא עבד,
רק הרמאי הזה רימה אותו, אבל רחל הייתה עקרת הביתה, עיקר הביתה.
טוב, הוא אוהב אותם.
אז אני מבין שמילא שקנה כותונת פסים
ליוסף ולא לאחים אחרים.
אז זה סביר לשמוע.
אפילו שחז״ל נותנים ביקורת על זה,
שלעולם אדם לא יעשה אפליות בין הבנים.
שהרי בשביל קיתונת פסים אחת שקנה יעקב אבינו ליוסף,
התגלגלו וגלו למצרים.
גם על זה הייתה ביקורת.
אבל זה מילא, זה כותונת פסים, נו.
מה, האפליה הזאת, לתת כותונת
לילד הזה ולא לילד הזה, זה לא נורא.
אבל לבוא כאן, הרי הייתה שאלה של סכנת נפשות.
עשו בא וארבע מאות איש איתו,
והוא הלך וחילק
ועשה מחנות בילדים,
לפי,
הוא הקים, הראשונים זה הבני השבחות,
השבחות וילדיהן.
השניים, לאה וילדיה,
יותר
חשובים אצלו,
לא בני השבחות,
וזם לאה, היא הייתה חשובה מאוד,
ואחרי כן רחל ויוסף.
איך אפשר לעשות אפליה בנפשות?
אין דוחים נפש מפני נפש.
איך יכול להיות שהאדם מראה את זה? -הרב מתקרב, הרב מתקרב לעמיתו.
איך עקושה.
איך הוא עשה דבר כזה בין הבנים,
לומר להם, אתה, לא אכפת לי, אתה תמות, לא נורא.
אבל הילד הזה לא.
איך אפשר לעשות בנפשות?
אין דוחים נפש מפני נפש.
לא, זה לא מובן.
ויאזו יצוזוג מדיקה שאיך. -אבל יש דבר כזה, שאם יש בין תלמיד חכם לבין עם הארץ, והם תובעים שניהם, יכול להציל אחד מהדין.
יש דין בעקבץ,
בין אם הולכים לטבוח, יכול להציל רק אחד מהדין.
יש כל מיני דברים. -מפה,
מה הייתה העדיפות של יוסף ורחל מלאו? למה רחל קודמת ללאו?
מה הייתה העדיפות כאן? -היסוד של הבית.
היסוד שממנו נבנה הבית.
עיקר הקבונה, הריישיס, כל הריישיס שהיה, זה הקול של הבית ישראל,
זה היה מרוכל.
טוב, בסדר, אני...
הכושה היא כושה גדולה. -מה לך אמרתי שלא? אני מחכה לשמוע מה הרב שחמאל.
לא, הרב שח לא ענה.
לפני 30 שנה הרב שח לא ענה. -ולרב יש תשובה. לפני 15 שנה אולי,
שנתיים-שלוש לפני הפטירה שלו,
הוא ענה.
הוא אמר,
הוא אמר,
היא תירוץ של בעל מוצר.
הוא אמר שמשהו הקדים את בני השלוחות, אחרי כן לאה,
כי הם היו מושפלים בבית יעקב.
לאה הייתה, כמו שכתוב, וירא השם כצנועה לאה. כמובן,
הצדיק רבי יעקב, לא חס ושלום רבנו אבינו יעקב.
וודאי התנהג איתה יפה, אבל מכל מקום,
הרי הם יודעים שהוא עיקר, הוא רצה את רחל,
ורק בגלל הרמאי הזה השתנה.
היא הייתה, כתוב בפירוש, שהיא הייתה שנואה,
הייתה מושפלת.
ובני השפחות עוד יותר,
בני השפחות והשפחות.
אז אמר הרב שח
שהזכות שהם היו מושפלים,
הוא חשב שהם ינצלו.
ואז בזכות שהם היו מושפלים,
אז יש יותר סבירות שהם ינצלו מאשר רחל ויוסף.
לכן הוא שם אותם הראשונים,
שיש להם הזכות שהם מושפלים.
זה אמר, זה תירוץ.
עכשיו,
אני שמעתי פעם גם
מרב גרסון,
מנוברדו,
זה נכון, זה תירוץ נפלא, וכתוב בספרים שיש דין כזה,
שהם מושפלים תמיד יש להם הגנה וכו' וכו',
אבל מה נגיד, על פי סברה פשוטה,
מה יקרה כשאיסון רוצה להכות?
אז אם הוא ירצה להכות, הוא יגיד, אתם לא,
אתם לא, אני הולך לאחרונים להכות?
כשאדם הולך להכות, הוא מכיר את מי שלפניו.
הוא לא הולך להכות את מי שאחרון. -נכון, בטח.
טוב, אבל... השאלה אם הזכות הזאת כבר תגן,
זה נשמע אורח.
יעקב אבינו,
יעקב אבינו דעה, הרי בדרך התיבה,
הוא גע בראשונים.
כן. -במה שהיו.
אז הוא היה צריך זכויות.
אז הוא הרגיש שזה יותר זכויות. -אז לא להם, רק לכולם.
לכולם.
חייבים להגיד לכולם. -אז מה, בגלל שהם מושפלים לכם גם מיוסף ברחב.
-בוודאי. למה? כי הם עוצרים עם הזכויות שלהם. אלה שבאים ראשונה,
בעלי הזכויות, הם חוסמים את בעל הזה.
בסדר.
אבל על כל פנים,
אני שמעתי מרבי גרשון ליבמן,
זכרונו לברכה.
הוא אמר,
זה שיחה, אני שמעתי את השיחה שלו,
הייתי שם.
הוא אמר שיחה, הוא אמר
כתוב,
וירושם כצנועה לאה, ויפתח את רחמה.
מסכנה לאה הייתה מושפלת,
אבל אילו הייתה יודעת
שההשפלה הזאת
תביא לה רווח גדול כזה, שהיא תקבל הרבה ילדים.
שישה ילדים בבת.
כן.
אז היא לא הייתה כל כך בוכה על ההשפלה.
הוא אמר את זה,
יש לפעמים בחורים בישיבה, קצת אין להם מעמד,
והם מרגישים שהם
קצת מושפלים.
זו הייתה הכוונה שלו,
לומר להם,
אתה לא יודע כמה המושפלות הזאת,
ההשפלה הזאת, כמה היא טובה בשבילך. לא רק זה, הם חילס אבוינוס.
מחילת אבונות על ההשפלה. ודאי, על כל השפלה אדם נמחלים לו אבוינס,
מה שאי אפשר לשים,
בתשובה אי אפשר לשים.
בתשובה אדם לא יכול לעשות תשובה תמיד הכי מאה אחוז,
אבל השפלה זה מאה אחוז.
וזה מנקה, על זה היה בוכה החופץ חיים.
למה לא מקללים אותי? למה לא פוגעים בי? -אוווזבים אותו. כן, למה לא פוגעים בי? -ביזיינס. כן, ביזיינס, כי הייתי יכול למחק את כל העווינס.
-אז למה אמר לנפשי?
-בתור ביזיינס. -זה הייסורים הכי חביבים,
הכי יקורים,
הכי חשובים, כי הם לא פוגעים בגוף,
לא פוגעים כלום.
-בעומרי מילים. -אז אומרים מילים.
אז מה, זה עובר,
לא נשאר רושם בגוף ולא כלום, ונמחק הכול.
אבל יש ייסורים שזה מחלות ובתי חולים.
כמה יפה התורה הזאת. -מאוד.
הוא אמר לי, אתה יודע, העברת ככושה, לא היה לו תירוץ.
אולי חמש עשרה שנה לא היה לו תירוץ.
פעם,
הוא אמר לי, זו התשובה.
זה כבר כיוון מחשבו אחר.
זה להפך.
הוא חשב שהם ינצלו, וזה טוב בשביל כולם.
הם מושפלים. יש להם את הזכות שהם מושפלים.
עד כאן. זהו. -חייבים אבל להגיד שזה מגן על כולם.
למה אם לא, אז הוא היה צריך להרחיק את הפחות בעלי זכויות, להניח אותם במקום רחוק ולא לבוא איתנו.
אבל אם הוא בא עם כולם, מה יועיל? הרי הוא לא ידלג איסו,
אומר אלה בעלי זכוי אס ואלה בזה, וידלג לאחרונים. אין דבר כזה.
מי שמכה בקבע שלפניו, אבל אם הזכות עומדת,
אז כבר מגונן על כולם. בעלי סכוסים, יש פה בעלי סכוסים. -זה יהרגות.
זה יהרגות העם. זה יהרגות.
עכשיו אנחנו מתחילים את הגמרא.
הגמרא, במשנה יש מחלוקת תנאים.
ברשע כתוב, מאימה טייקורינג אשמח בערבית.
משע כהנים נכנסים לעומתם, זה יוצאת הכוכבים, על זה אין מחלוקת.
אבל עד מתי?
רב אליעזר אומר, עד סוף האשמורה הראשונה, עד ארבע שעות בלילה, שליש הלילה.
לא, הוא אומר, דעת רב אליעזר זה שלוש שעות, עד רבע הלילה.
דעת רב אליעזר,
ארבע שעות.
שליש. הוא אומר שלוש אשמורות בלילה.
ודעת רבי, ארבע, ארבע הים והלילה.
ואין הלכה כרבי, כי תמיד הלכה כרבי מחברו,
לא מחבריו. כאן יש רב אליעזר ורב נתן אורקינג אז זה עד סוף האשמורה הראשונה.
וחכמים אומרים מהנדחצות,
רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השער.
המחלוקת
בין רבן גמליאל לרב אליעזר מובנת.
רש״י, הוא סובר, רב אליעזר סובר, מה זה ובשוח בך וקומך?
מתי שהולכים לשכב?
אנשים הולכים לשכב עד ארבע שעות,
עד סוף השמורה הראשונה.
עד עשר בלילה, כשלא היה חשמל,
ולא היו בתי מדרש יפים כאלה,
אז היו הולכים לישון.
אבל זה עד, עד,
זה רב אליעזר.
זמן שהולכים לישון,
ורב אליעזר שאומרים כל הלילה,
עד עמוד השער,
זמן ששוכבים.
-כל זמן השכיבה. -כל זמן השכיבה.
אבל הגמרא שואלת, חכמים, מה הם סוברים?
לומר שהם סוברים כמו רב אליעזר?
וכי אנשים נשארים עד חצות בשביל לישון?
עד ארבע שעות כולם הולכים לישון.
אז לא מובן ארבע אליעזר. ואם הוא סובר כמו חכמים, אז יגיד עד עמוד השער.
אומרת הגמרא, לעולם סבר כרבן גמליאל,
עד עמוד השער, רק למה
הם אומרים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
אז כאן אני אקרא את הגמרא,
אומרת הגמרא ככה, בדף דלת, סוף עמוד א',
הוא שואל איזה עבירה, כבוד הרב.
- שלא יתבטלו ממצוות קריאת שמע.
אם הם יישנו,
אז הם עלולים לישון כל הלילה ולא יאמרו קריאת שמע של הערבית.
זו העבירה, כן? יש דברים אחרים שהם ממש עבירה.
למשל, בקודשים צריך לאכול לפני
עמוד השחר.
מה שנשאר אחרי עמוד השחר, זה נהיה נותר.
ואז באמת יש כרת מס אוכל נותר.
אז שמה מתאים בדיוק המילה עבירה.
הגמרא אמרה את זה גם על הדברים האלה, במשנה.
או, אז נראה את הגמרא. כדתניא,
חכמים עשו שיג לדבריהם,
כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה בערב,
ואומר אלך לביתי ואוכל קמעה,
ואשתה קמעה,
נשים לב למילים,
שלא יהיה אדם בא בשדה בערב.
מה זה מן השדה בערב? מתי אנשים נכנסים לעבודה?
היו כאן בנץ, הולכים לישון בלילה, בלילה, בשקיעה.
מה? היו כאן בנץ, והולכים לישון בשקיעה.
מה הוא אומר? לא, פרשוט לא... היו הולכים לישון בנץ וחוזרים מפני השקיעה. נכון, זה פסוק. יצא אדם לפעלו ולעבודתו עד הערב.
אז אנשים עוברים,
חוזרים הביתה, בשקיעה עדיין יש קצת אור,
באים מן השדה.
הוא יאמר,
אפילו אולי ממש לפני השקיעה אם הם באים.
אז הוא יאמר,
אני אוכל משהו
ואשתם משהו
ואישן קמענוח קצת,
ואחרי כן אני אקום ואתפלל ואקרא קריאה שמע ואתפלל.
שלא יאמר, לא יעשה אדם דבר כזה,
כדי שלא יהיה, חכמים עשו שיאגרי דבריהם,
שהם אמרו עד חצות,
שאחרי חצות לא תוכל לקרוא,
אחרי חצות לא תוכל לקרוא,
אחרי חצות אתה לא תוכל לקרוא קריאת שמע.
אז הוא לא יאמר, יש לי זמן.
אם יעבור חצות לא תוכל לקרוא, הקריאה היא לא סבל, לא קיימת מצווה.
אז לכן חכמים עשו סייג לדבריהם,
שרק עד חצות ותו לא,
בשביל שלא ייקשה לאדם,
יאמר, יש לי זמן, אני אלך לאכול משהו, לשתות משהו,
ואחרי כן אני אתקראת קריאת שמע ואתפלל.
רבנן, רצו שידע האדם
לא לאכול לפני התפילה ולפני כהשמע.
שכדי להרחיק עד ארץ מהעבירה, שלא יעבור עליו הזמן, שלא יהיה אדם בא מן השדה בערב,
ואומר, אלך לביתי,
ואוכל קמעה, ואשתה קמעה, ואישן קמעה,
ואחר כך אקריאה שמית פלל.
וחוטפה אתו שינה,
וחוטפה אתו שינה ונמצא,
ישן כל הלילה.
אלא אדם,
אבל אדם בא מן השדה,
אדם בא מן השדה,
ובערב, נכנס לבית הכנסת.
אם רגיל לקרות, קורא, אם הוא יודע רק לקרות, מקרא,
שיקרא, ואם רגיל לשנות,
לומר משניות, אז יקרא משניות.
שונה.
וקורא קריאת שמע ומתפלל,
ואוכל פיתו ומברך.
אז הטעם של החכמים שאמרו שאין הזמן כאשר מה נגמר ועצות, לא מן התורה.
לעולם כרב בן גמליאל סבירה לאו שימשוך בך כל זמן שכיבה,
ומן הדין היה אפשר לקרוא עד עמוד הסחר.
רק למה אמרו חכמים עד חצות?
כדי שאדם לא יאמר, יש לי זמן,
בינתיים אני יכול לישון, לקום לפני חצות.
לקום אחרי זה, ואני אזהר.
אדוני, אם אתה תתחיל לישון, אתה עלול לישון כל הלילה.
לכן אמרו חז'ל שאין לו זמן.
וככה הוא נמנע מלישון.
הוא מפחד שיעבור הזמן, אבל שתעבור כל הלילה הזה הוא לא מפחד.
כך הוא חושב.
לכן אמרו רבנן, עד חצות.
אבל מעניין,
בבריית הזאת,
בבריית כדתניא,
חכמים עשו שיאגרי דבריהם,
כדי שלא יהיה אדם בן השדה, אלא כך צריך לעשות.
אומר רבי נהנה, משמע שזה דין מוסכם,
שלא יאכל אדם לפני קריאת שמש. מה אישה?
אז גם רבנן מודים שלך, גם רבן גמליאל מודה שלכתחילה,
לא לאחר.
הברייתה הזאת זה לא רק
חכמים שברו עד חצות,
זה ברייתה אחרת, לא מדברים על...
זה הגמרא מתרצת.
איש אומר, כדתניא חכמים, לכאורה פשטות זה הולך לפי חכמים,
נראה רשי.
רשי אומר,
אבל רבנו יונא אומר שהברייתה היא מוסכמת.
כולם מודים שלכתחילה צריך לקרוא מייד,
כשמגיע הזמן, קריאת שמש, לקרוא.
לא לחכות
ולא לאכול ולא לישון.
כולם מודים בזה, רק המחלוקת בדיעבד,
אם לא קראה קריאת שמש עד חצות.
רבן גמליאל אומר, בדיעבד יקרא עד הבוקר. הסייג עשו חכמים זה רק לכתחילה,
אבל חכמים סוברים שהסייג היה גם בדיעבד,
שמי שלא קרא עד חצות,
לא קורא יותר.
מה פירוש?
איך זה יכול להיות?
זה רק מדרבנון, אבל מן התורה הוא חייב, עדיין זה זמן שכיבה שיושנים.
מה אפשר שרבנן יש להם כוח לעקור דבר מן התורה בשבי אלתעס?
מביא רבי יונה בתחילת הפרק.
על הריף יש פירוש,
קוראים לו תלמידי רבינו יונה.
רבינו יונה היה רבו של הרשבו,
בגירונדה, אבל הרשבו היה בברסלונה.
אבל זה לא רחוק משם.
אז הוא אומר שמצאנו מקומות שרבנן אמרו לבטל מצוות עשה מחשש שיעבור עבירה.
למשל, הוא מביא,
למשל, הוא מביא
לולב ושופר,
לולב,
מן התורה כתוב, אקחתם לכם ביום הראשון
פרעי צדר בגבולין,
מצוות עשה לקחת ארבעה תמלים ביום ראשון.
בבית המקדש כל השבעה.
אחרי שנחרב בית המקדש תיקן ארון זכאי,
שיהיו כולם נוטלים כל שבעה, אפילו בגבולין, כדי לזכור זכר לומד.
אבל על כל פנים,
מן התורה צריך ליטול ארבעה תמלים, ואם חל ושבת, גם כן מצווה ליטול.
מה מפריע?
רק רבנן אמרו,
אם חל ושבת לא נוטלים כלום.
למה?
גזירה שמה יהיה אדם
שלא יודע איך מנענעים ואיפה מנענעים,
באיזה היבט,
וילך לשאול לחכם,
הוא ייקח איתו את ארבעת אבנים, והוא מטלטל בשבת.
בשביל החשש הזה,
אמרו חז״ל,
בשבת אין מזתלולה.
וגם סופר אותו דבר.
שמה ילך למי שיודע לקוח,
או שהוא ייקח לו את הסופר,
שילמדנו או שיתקע בשבילו.
לכן אמרו רבנן
שלא נוטלים, לא תוקעים בסופר
בשבת, אפילו בראש שנה שחל בשבת, לא תוקעים. וגם ארבעת המינים לא נוטלים.
גם כאן
אמרו שמי שמכר עד אחרי חצות,
לא קורא קריאת שמע.
אני חייב מן התורה, אתה פטור.
אל תיקח.
אל תקרא.
כמו ששמה אמרו רבנן
שלא קוראים, שלא נוטלים לולב יום ראשון בשבת,
גם פה אמרו, אחרי חצות לא קוראים קריאת שמע.
ורבנן עקרו את המצווה דאורייתא,
מחשש שמא
יחללו שבת בהוצאה וטלטול.
שפר.
וכאן שמא יבואו אותם... שמא אם תגיד לו שיש זמן כל הלילה,
הוא יעלה. אמרת לו, אני אקום לפנות בוקר ואני אקרא.
אני עייף עכשיו.
אבל כשהוא יודע שאין לו זמן, אז הוא מייד קורא.
-מה?
אז הוא יקרא גם אחר, אגב.
בדיעבד, הוא יקרא גם אחר, אגב. זה לפי רבן גמליאל.
אבל אומר הרבי יונה שהמחלוקת ביניהם היא על דיעבד,
לפי חכמים עד חצות ותו לא.
אבל רבן גמליאל אומר,
כל היום לא חושש על הסייג הזה. -אז מה הגזירה?
מה? -אז מה הגזירה? אז הם רק ייצרו את דאורייתא. אז מה הגזירה?
הם רק ייצרו את הזמן של דאורייתא. -רבבנן אסרו לאכול ולשתות
ולישון
לפני שהוא קורא קריאת שמע ומתפלל.
אבל הגזירה הזאת הייתה,
אם היה זמן כל הלילה,
אז יש לחשוש.
אבל אם הזמן הוא רק התעצות,
הוא לבד נזהר.
לכן, כפי שהוא יודע, אם אני אוכל שאני...
אפילו לישון עד חצות, יעבור הזמן.
אבל אם זה כל הלילה, הוא אומר, אני אקום לפני עמוד השער.
לכן אמרו רבנן שעד חצות, אפילו בדיעבד.
הרב, יש זמן תפילה?
מה? יש זמן תפילה?
זמן תפילה, נכון, יש זמן תפילה?
אבל אם הוא יתפלל בדיעבד עד חצות,
זה נקרא תפילה. זה לא נקרא שזמן תפילה וגמרנו.
גם אחר, גם הוא יתפלל אחר כך על צבאות. אז שמה,
תשחרית. בתפילת שחרית
בגלל שאו מדין תשלומין.
תשלומין יש על תפילה, לא על קריאת שמע.
מדין תשלומין, זה פירוש אחד, בבית יוסף.
ופירוש שני, שזמן, באמת עיקר הדין,
שזמן תפילה זה עד חצות.
רק רבנן אמרו, עד ארבע שעות.
אבל בדיעבד
הוא מתפלל תפילה.
זה בפרק תפילת הסחר.
הכל רב, כאן זה אומר, רבני יונס, דבר, הוא מביא עוד דוגמה
על פשטים, טלית של פשטים.
בית שמאי אומרים
פטור מן התכלת.
הרי התכלת
זה צמר.
תכלת אמרה.
בצבע, תכלת.
תכלת זה צמר בצבע התכלת.
ויחד עם בגד של פשטים, זה כדאי עם שעטנז.
התורה התירה, שנאמר,
לא תלבש שעטנז,
צמר ופשטים מחטר, וגדיל אם תעשה לך מהם.
תכלת,
מן הדין תורה עשה דוחל או תעשה.
עשה של מצד תכלת.
דוחה,
לא תעשה דקליים.
אפילו בפתלית של פשטן,
חייב ומותר לעשות ציצית
מצמר
של תכלת.
אם זה לא של פשטן, יכול לעשות מכל המינים.
אבל תכלת אי אפשר לעשות רק מצמר.
תכלת אמרה.
אמרה, בארמית זה צמר.
אבל מן התורה, כיוון שיש סמיכות פסוקים,
לא תלבש שעטנז, גדיל אם תעשה לך מהם.
מה שעטנז תעשה.
זה מן התורה.
אבל היות וכסות לילה,
היות ומתרציצית זה רק ביום
ולא בלילה,
אם אנחנו נתיר לו לעשות תכלת
ביום
שמאי שער עם זה גם בלילה,
ובלילה לאו זמן ציצית.
שניהם אמרו, ראיתם אותו בזמן ראייה.
אז לכן באו רבנן ואמרו שטלית של פשטן פטורה מן הציצית.
פטורה מן הציצית.
איך פטרו מן הציצית, מן התכלת?
לא מהלבן, מהתכלת.
אבל התכלת לא מכירה את הלבן, והלבן לא מכירה את התכלת.
אנחנו היום,
יש לנו רק לבן, ומצד תכלת לא מקיימים,
כי לא יודעים מה זה תכלת.
לא יודעים מה.
החלזון הזה שיוצא, שהוא הדם שלו, של דג אחד,
שהוא נותן צבע תכלת.
אנחנו לא מכירים את זה.
אז אם כן אנחנו אנוסים על מצוות תכלת,
אבל אז מה אתה מקיים חצי מצווה?
אתה מקיים את הלבן.
הרי אתם יודעים את הפסוק, איך אומר הפסוק?
ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם.
ועל ציצית, ונתנו על ציצית את הכנף וטיל תכלת.
בהתחלה ציצית, אתה יכול לעשות ציצית
מהמין של הטלית,
בכלל לא כלאיים.
אתה יכול לעשות מפשטין את הציצית.
אבל,
כתוב, ועשו להם ציצית,
אבל,
ונתנו על ציצית את הכנף וטיל תכלת.
אבל היות שלא יודעים היום
מה זה תכלת,
אנחנו אנוסים, לא יכולים לקיים את זה תכלת.
אבל במקום זה עושים עוד שני חוטים לבנים.
ככה היה צריך להיות שני חוטים לבנים ושני חוטים תכלת.
ככה כתוב בגמרא, תראו, ברש פרק התכלת, במנחות.
אנחנו פטורים מן התכלת,
ועושים ארבעה ציציות לבנים.
אז גם כן רואים שיש כוח לחכמים לעקור דבר, את המצווה של הדאורייתא,
בשבע אל תעשה, אל תעשה אותה.
לא בקום ועשה.
יש על זה סוגיה במסכת
יבמות דף... הם עקרו, הם עקרו, אבל אם אני החלטתי בכל זאת לקיים,
אז קיימתי מצווה? מה? הם עקרו את המצווה, אמרו שם ואל תעשה, אבל אם בכל זאת החלטתי לקיים,
קיימתי מצווה דאורייתא?
ברבינינא זה משמע שבדיעבר גם לא קיימת מצווה.
וכן יש תוספות
בסוכת דף ג'
על סוכה קטנה,
או סוכה גדולה והשולחן בחוץ,
שמחלוקת
בשמר ובטילן.
אז כתוב שם,
אמרו לו על אחד שמצאו אותו,
זה תנא יושב בסוכה,
אבל השולחן בחוץ, אין הסוכה.
אמרו לו, אם ככה עשית, לא קיימת מצד סוכה כל ימיך.
והרי זה רק גזירת רבנון, שמה יימשך לחוץ.
רואים שגם מגזירת רבנן עקרו לגמרי את המצווה,
כאילו לא קיים מצווה.
ממש, רבנן עקרו את המצווה.
והתוספות בסוכה דווקאים לעמוד א', התוספות הארוך.
וגם פה רבי נהנה הזה אומר שהנה, אחרי חצות.
למה יש להם כוח לעקור מצוות עשה ואין להם כוח לעקור מצוות לאומה עשה?
בקום ועשה אין להם כוח.
מפשט, ללכת ממש
בעשייה נגד התורה,
זה לא מצאנו.
לפעמים יש, למגדר מילתא,
למשל אליהו בהר הכרמל.
הוא בנה מזבח
והקריב שם קורבן, וזה שחותה חוץ.
וזה בקום ועשה.
הגמרא מקשה את זה.
רואים שאפשר לעקור דבר מן התורה וקום ועשה.
אומרת הגמרא, ודף צדיק עמוד ב',
אומרת הגמרא,
שמה למגדר מילתא,
כי היו שטופים בעבודה זרה,
ואליון נובי על אור השלום,
זכותו טוען עלינו, עשה התעוררות שכולם יכירו שהשמו האלוקים.
וגם כל ישראל הכירו שהשמו האלוקים, כולם צעקו.
העם, כשראו שהאש
יורדת על המזבח של אליהו,
כולם אמרו, אדונו יהיו האלוהים, אדונו יהיו האלוהים.
עשה להם
תשובה על העבודה זרה רבה, אני לא רוצה עכשיו להאריך.
זה אחאב.
הוא רצה גשם, כבר מתפוצץ,
אין מים.
אז הוא בא לאליהו והתחיל לצעוק עליו.
אמר לו, אתה עוכר ישראל, שאתה הוא שעושה עבודה זרה,
אז לכן אין גשם, כמו שכתוב בפרשת הים שמוע.
ושיאמרו לכם, פי נפטה ואוכלם, וסרתם ועברתם למחרים,
ועצר השם את השמיים, ולא יהיה מטר.
לא יהיה מטר כי אם על פי דברים.
אני לא רוצה להאריך את הסיפור מתחילתו.
על כל פנים,
אבל עכשיו הוא רוצה גשם.
אתה רוצה גשם, אדוני?
אין גשם ואתם עובדים על זה. זה לא יכול להיות.
אתה רוצה גשם?
נעשה שכל ישראל יחזרו בתשובה
מהעבודה הזרה,
ואז יהיה גשם.
אני מוכן.
לך אסוף לי כל ישראל,
וגם את נביאי הבעל, 450,
ונביאייה אשרה,
ותביא אותם להר הכרמל.
מה עשה בהר הכרמל?
הוכיח להם שהשם הוא האלוקים.
הם קיבלו על עצמם שהשם הוא האלוקים.
אמרו לאחיו, תרוץ, שלא תתפוס אותך גשם בדרך.
ואליהו הביא את הגשם.
ואני תמיד סיפרתי איך שאליהו הצדיק הזה,
הרי
היה לברית לפני שבועיים או שלושה, היה לברית של נכד.
אז אמרתי,
כתוב, אחרי זה, אחרי שאחאב,
אולי הוא קיבל גשם.
אבל מה עשה אליהו?
הוא אמר, צעק,
בכל העולם,
שום אחד מנביאי הבעל לא יימלט.
כולם להריגה.
והרג 450. איזה מלחמה היה לו נגד המרשעתאי, האיזבל.
הוא עשה את זה.
אבל אחרי כל זה,
ואחאב, שתק.
מסכן, מה יעשה?
הוא רוצה גשם.
נכון, עובד עבודה זרה גם.
יש לכולם, יש לו עצמת עבודה זרה.
אבל מה הוא יעשה? צריך גשם.
ואליהו אומר,
גשם,
בלי עבודה זרה. האיש עבודה זרה, אין גשם.
טוב, אז הוא עשה התעוררות ועשו תשובה
שלא יעבדו עבודה זרה, ואז הוא הרג את כל מביאי הבעל.
אבל אחרי זה
כתוב
שכשהתחיל אחאב לנסוע,
אליהו רצה לכבד את המלך,
שכתוב, צעום תשים עליך מלך
שתהה אימתו עליך.
מה כתוב שם? וישנץ את מותניו
וירוץ לפני המרכבה של אחאב
בגשם
מן הכרמל
עד עמק יזרעאל,
מחיפה עד עפולה.
רץ לפני, וישנץ את מותניו, היה גיבור.
אבל באמת, בפסוק כתוב, ורוח
לבשה את אליהו.
זה היה רוח אלוקים שהיה לו
רוח של גבורה.
והוא רצה לקיים בזה את המצווה של שום תשים עליך מלך.
ורץ לפני אחאב.
הוא במרכבה והוא ברגל.
וגשם.
כבר היה גשם, והגשם לא הפסיק כאן.
והוא נסע, הלך, רץ כל הדרך
לכבוד המלך.
אתמול הוא קורא לו עוכר ישראל.
אבל היום הוא כבר עשה תשובה.
כבר הוא... עצם הדבר שהוא שתק
ונתן לו לנהל את הכנס
ולהרוג את כל נביא הבעל,
זה הייתה...
זה זכות של לאחאב.
על כל פנים,
אבל הוא רץ לפונו ולכבד את המלך.
זה היה... רואים מכאן
שכל מעשיו של אליהו היו לשם שמיים.
מעשיו של אליהו היו לשם שמיים.
כשצריך לכבד את אחאב הוא כיבד.
לפני כן הוא קורא לו עוכר ישראל,
אבל אחרי כן מה שמגיע לו הוא מוכן לקיים,
כי הכל לשם שמיים מה לעשות רצון הקדוש ברוך הוא.
זהו אליהו.
זה הכל פה, למה הבאנו כל הסיפור הזה?
בשביל שהוא שאל לגבי אם אפשר לבטל מצווה.
אז אמרתי לו שאליהו הוא באר הכרמל,
שחט שחוטי חוץ, שאיסור כרת.
למה עשה שחוטי חוץ? אבל הגמרא אומרת,
שונאתם למגדר מילתא דעבודא זרה.
זה היה מגדר מילתא, יש להם כוח לעקור.
תו, הוראת נביא לצורך שעה.
אבל שמה עקר הכוונה עבר על האיסור
בשביל למגדר מילתא.
תו, שהוראת נביא לצורך שעה. הוא באמת השאלה שלו היא שאלה יפה.
אם יש להם כוח לרבנון לעקור את המצווה לגמרי,
מה ההבדל בקום בעשר שבע עשר?
הרי הם עוקרים את המצווה, הרי זה כבר ויתר, זה כבר אין מצווה.
זה יש פחות בזלחות. זה קצת קשה, אני לא יודע לבאר את זה.
אם נגיד שלא יכולים לעקור את המצווה,
סוכה והשולחן בחוץ,
המילים האלה, לא קיימת מצווה סוכה כל מיני חרן, באמת חולק.
שלא הכוונה לא קיימת, הרי מדרבנון לא קיימת,
אבל בתוספות כתוב לא קיימת מעולם,
לא בדקתי, צריך לבדוק את התוספות בסוכה,
והרן
על המשנה, זה נדמה לי בפרק שני,
מי שהיה שולחנו יושב בסוכה ושולחנו בתוך הבית.
הרן שמע, והתוספות חלוקים בזה, אז הוא אומר,
שאלה יפה, הוא שאל,
איך השם, אדוני?
רונן.
רונן שאל את השאלה יפה.
אם היה פשט רק,
רבנן אומרים לך, אל תעשה את המצווה.
בשבע אל תעשה יש להם לעקור.
אבל לא שעוקרים אין כאן מצווה.
אז היה מובן,
כיוון שהמצווה קיימת, אז אנחנו מחלקים.
בשבע אל תעשה, אני לא עושה ממש נגד התורה, אני לא הולך,
לא, לא, לא.
למשל, לא שם ציצית, או לא הולך, לא תוקע בשופר,
לא נותן לולב.
בשבע אל תעשה.
זה יותר קל, אבל כשאתה תלך בקום ועשה,
אז אתה הולך,
זה לא טוב,
זה קשה.
אבל אם רבנן יכולים לעקור,
אז אם עקרו כבר, אז אין כאן קום ועשה?
זו שאלה יפה.
אם אנחנו אומרים שעקרו, מה ההבדל בין קום ועשה לשבע אל תעשה? הרי כשהוא ילך לעבור, הוא לא,
הוא, אין כבר, עקרו את המצווה, אז אין כאן,
אין כאן,
רואים שבאמת המצווה קיימת,
אז מילא יש הבדל בין אם אני עושה וקום ועשה,
אני בעצמי עובר על התורה בגופי, אבל אם אני רק
נמנע מלקיים את המצווה, זה יותר קר.
יש מצווה דוגמא, לא תעשה שהיא בשבע אל תעשה, בגלל.
אני, כתוב שאסור לקפוץ, לא תקפוץ את ידך ואחיך חייב להיות.
זה דוגמא למצווה שהיא לא תעשה לעבד דאורייתא שהיא בשבע אל תעשה.
לא בטוח. זאת אומרת, אני חייב לתת לו צדקה. לא בטוח זה. אם אני שותק, אני עובר עליו. שמע, אבי נשמע.
לא בטוח זה נקרא בשבע אל תעשי.
אתה יודע מה פירוש המילים?
לא תקפוץ את ידיך,
לא תאמץ את לבביך ולא תקפוץ עד ידיך,
נתון תיתן לאחיך היום. נתון תיתן לו.
הפשט, מה פירוש לא תקפוץ ידיך? תראה, אני,
בא אני,
רציתי לתת לו.
הכנסתי את היד לכיס, להוציא את הארנק,
אני מקפיץ את היד, לא צריך לתת לו.
זה נקרא לא תקפוץ את ידיך,
מה זה לא תאמץ לבביך.
בהתחלה היססתי
כן לתת לו, ראוי לתת לו.
זה לא.
זה לאמץ את הלב. אולי לאמץ את הלב זה לאו שם במאייס,
אבל לקפוץ ידיך זה שבמקום ועשה.
אז יש הרבה מצוות בלא תעשה בשביל ואל תעשה.
הרבה מצוות.
אתה רוצה דוגמה?
ומה בשביל ואל תעשה,
לגבי
יש כוח רכבים לעקור.
אני חושב,
לכאורה לא תעשה בשביל ואל תעשה,
יש כוח רכבים לעקור.
כמו שבעשה, כיוון שאני לא עושה.
במציאות. יש על זה
עוד משהו.
הרי על עשה,
אדם לא חייב לתת
לבזבז יותר מחומש ונכסה בשביל לעשה.
אבל בשביל לא תעשה,
כל ממונו חייב להיות.
ולא לעבור על הלא תעשה.
שנאמר ובכל מאוד איך,
בפרשה הראשונה מדובר
על עבודה זרה.
זה לא תעשה.
אז יש בכל נפשיה ובכל מאוד איך.
אבל בפרשה השנייה, שמדובר
על עשה,
ואין שמוע תשמעו ומצוותיה,
אשר אנוכי מצווה אתכם
ומצווה אתכם לעשות, אשר אנוכי מצווה אתכם, אה?
איך כתוב? אשר אנוכי מצווה אתכם היום
לאהבה את הנאלחים, לעומדו בחברותכם.
זה מצוות עשה.
כאן לא כתוב ובכל מודל,
בכל לבבכם ובכל משה, ולא כתוב בכל מאותכם.
כי על מצוות עשה לא חייבים כל ממונות.
זה נפסק בשולחן ערוך,
שמי שאין לו
הרבה קשם,
הוא חייב להוציא על הלולב והאתרוג, אפילו על תפילין,
רק עד חומש ונכסה.
יותר מחומש הוא לא חייב.
עכשיו, בחור ישיבה שאין לו תפילין,
אבל אין לו כסף.
למעשה הוא פטור מנתונים.
אבל הוא מבקש מישהו, טוב, אבל...
זאת אומרת, אם חכמים רוצים,
הם יכולים גם לעקור את מצוות מחיית עמלת.
מה?
אם חכמים רוצים,
הם יכולים גם לעקור את מצוות מחיית עמלת.
אם יש סיבה.
יכול להיות דבר כזה, לא?
לא, אבל שם... איפה שיש סיבה. במלחמה,
היות שזה סכנה,
ועלול למות, הלוחם עלול למות,
אז קל וחומר שיפשיט גם ממונו.
אם נפשו צריך לתת כשאתה הולך למלחמה.
לא, רק מצוות מחיית עמלת. לעקור את מצוות מחיית עמלת. איך מוחים עמלת?
להרוג את כל העמלתים.
מלחמה. כן, נו.
צריך להרוג את כולם. גם אם יפסיד ממונו,
הוא חייב,
גם אם על ידי זה יפסיד את כל ממונו,
מחיית עמלת זה עשה. זה עשה. זה עשה.
אז הוא לא חייב, אבל אני, מה זה לא חייב? זאת אומרת, הם יכולים לעקור. אבל אני אומר לך, אולי קל וחומר,
אם חייב להילחם ולסכן את נפשו,
קל וחומר שהוא חייב ממונו.
הרי אדם הולך למלחמה,
הוא עלול למות במלחמה.
סכנה.
אז אם עלול לסכן נפשו,
מי הם היום העמלכים שיש?
החמאס הם עמלקים?
לא.
כן, יכול להיות. הם לא בטוח שהם ישמעאלים.
לא בטוח שכל הערבים האלה ישמעאל.
הרי אדום היה בשעיר. איפה זה שעיר? סעודיה.
מה זה שעיר?
שעיר, לפי התורה, זה סעודיה.
אז הערבים הם מאדום.
אנחנו רגילים לומר שאדום זה גרמניה ורוסיה,
שדגלם אדום של רוסיה,
של הושם אדום, ודגלם אדום.
הצבא אדום.
יש סימן, יש סימן.
כתוב, יש סימן שכתוב,
פרא אדם, הוא יהיה פרא אדם.
פראי האדם הכי גדולים זה הערבים.
זה מי?
זה הערבים, הם פראי האדם הכי גדולים. פראי האדם, אז זה...
נוזר אי שמיים.
בהותם אין פרא.
הרב אמנון נתן דוגמא.
העמלקים הערב רב, חמישה סוגים מהם.
הערב רב זה ראשי תיבות.
הערב רב זה ראשי תיבות, זה חמישה סוגים של עמלקים.
חמישה מינים
של הערב רב.
אבל הערב רב הם יהודים היום, לא?
הערב רב הם התגיירו.
כן, כן. הם גרו במדבר, אבל זה לא גרו תאם. אבל אפשר לזהות, אני חושב שאפשר לזהות בקלות מי זה עמלק הרב, אשר כתוב שהשער קרחה בדרך.
אז אפשר לדעת לפי זה אדם שהוא בא לקרר אותך מתורה ויהדות.
הוא מבחינת עמלק,
עוקרי תורה.
תראה, אנחנו לא מדברים על בחינות.
אני שואל אם הוא עמלק קולו.
מבחינת עמלק,
אז מה, יהיה מצווה להרוג אותו?
שורש עמלק!
השורש שלו הוא עמלק, איך הוא יכול לבוא לקריירה? איפה שמעת את זה? מרבנעמה מברסלב?
רבנעמה.
רבנעמה, תראה,
אין ללמוד הלכות מדרשות.
תראה, בכל אחד יכול להיות שורש של עמלק.
זה רוח.
מה שאבני?
מה שאבני? שש וחצי.
שש וחצי.
אני צריך כוס מים.
אתה יכול להביא לי כוס מים.
אני מתעייף.
צריך לשתות.
אז היינו לומדים פה,
נמשיך קצת את הגמרא.
אמרנו כבר,
אלא אדם בא מן השדה בערב,
נכנס לבית הכנסת,
לא אלא חסר לביתו.
אם רגיל לקרות, קורה.
והתוצאות אומר,
משמע שאפילו לפני הזמן.
כי הרי כתוב, אדם בא מן השדה בערב.
מתי באים מן השדה?
לפני השקיעה, בשקיעה.
זה עוד לא יוצא את הכוכבים.
עוד לא הגיע הזמן לקראת שמע.
ובכל זאת אסור לו לאכול גם לפני הזמן.
רק הפוסט אומר.
לא הבנתי את התוספות.
אצלך את הגמרא אומר התוספות,
מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן קריאת שמע של לילה,
שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא קריאת שמע והתפלל ערבית.
מאיפה לקחו את התוספות של רק סעודה אסורה,
אבל קצת?
הרי בגמרא כתוב, אוכל קמעה וישן קמעה.
כל שכן.
מה?
אם סעודה אסור כי שם הישן,
אז כל שכן שיש לו לישון.
לא על לישון, אבל אוכל קמעה כתוב שאסור.
כתוב, שלא יאמר אדם.
הלך לביתי ואוכל קצת,
ואשתה קצת ויישן קצת.
ואם הוא רק יאכל קצת, מותר?
לא, זה היה... ונמצא...
ככה טבעו של אדם,
ענו לו מן האכילה הוא ייגרר קצת לישון.
אבל...
ולכן גזרו.
אבל האיסור הוא גם לאכול קצת.
למה פטוסות אומר רק סעודה? -אפשר לומר, אפשר לומר, הסיבה שאמרו עד חצות, למה עד חצות?
-שלא יישן.
כי אם אני יודע שיש לו את כל הלילה,
הוא יאכל קצת, יישן קצת אולי,
ואז הוא יישן כל הלילה.
לכן אמרו חיים עד חצות, אז אדם יודע שיש לו קצת זמן.
מה?
-אז אדם יודע שיש לו קצת זמן, יש לו עד חצות.
בגלל זה...
-הוא לא יבוא לאכול. -הוא לא יבוא לאכול קצת. -אז כתוב שלא לאכול.
והטוסות מביא ראייה מן הבריתה, בגלל
מאמרהם שאסור לאכול. כתוב, אוכל קמעה, וזה לא טוב.
לא, שלא יאכל, לכן גזרו.
מה? -לכן גזרו עד חצות.
לכן גזרו עד חצות, אבל לא גזרו שהוא לא יאכל.
גזרו עד חצות. -לא גזרו שלא יאכל. -לא, אבל למה גזרו עד חצות?
שלא יבוא לידי כך
שיאמר אוכל קצת, יש שם קצת,
ונמצא גשם כל הזה. לכן אמרו עד חצות, אז הוא כבר לא יאמר,
יש לי זמן, הוא אקום לפני עמוד השער.
הוא לא יאמר את זה. -נכון, את זה כזה, שלא יאכל קמעה. הוא לא יעשה את זה. -הוא יכול לאכול, אבל לא גזרו על אכילה.
איזה אוכל? אוטוס קומה שכן, אוטוס קומה שכן. איזה אוכל
מביא לי דשן עליו? אוכל קצת.
טוב, אינה סעודה.
כעת שררה מקטין איזה, אמרו לנו את זה כמעט.
-באמת, בכל הפוסקים,
לפני מוסף לכמן דף כט, אני חושב, יש,
אפשר לאכול קצת,
רק סעודה אסור.
כן, אפשר לאכול לפני מוסף קצת, בדף כט, אני חושב.
-באמת, לאכול קצת מותר, רק לאכול סעודה אסור, בכל מקום כתוב את זה.
אבל כאן היה לי...
הגמרא הרי אומרת שאנחנו באים למנוע ממנו שלא יאכל כמעה.
-בגמרי הסעודה.
מה שאסור, לאכול כמעה.
אבל אבנו ידע, בהי, סימן הי קטן, מי זה, מי זה?
אבנו ידע, עוד היו.
אבנו ידע.
אבל אם אבנו ידע, יכול להיות? אולי זו התשובה? -מביאים לשינה.
אם יאמר אוכל רק מעט,
ומתוך כך לא אבוא לשינה, אף על פי כן,
הוא עלול להרדם.
אז אם האיסור הוא לאכול קבעה, אז למה צריך לצור על חצי? ומה כתוב? ועובר על דברי חכמים.
חייב מיתה. -חייב מיתה.
כבר הסברתי פעם.
אתה זוכר?
למה עובר על דברי חכמים חייב מיתה?
רבנן,
הקדוש ברוך הוא נתן כוח לרבנן,
עשו משמרת למשמרת.
בסדר.
אבל דבר שמותר מן התורה,
יהיה על זה עונש.
הקדוש ברוך הוא לא מעניש. אם הוא מתיר לעבור, בוודאי אין,
איפה הוא מעניש?
אז אלא מה רבנן? לרבנן יש להם כוח להעניש?
לרבנן יש להם
כוח לעשות שיגים.
אבל איך הבן אדם הזה חייב מיתה? אם מי ממית אותו?
הקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא התיר, הוא לא גזר למות על זה. מותר מלכתחילה.
אבל לרבנן יש כוח לעשות משמרת למשמרתיה.
אבל איך יש להם כוח לחייב אדם מיתה?
כך שאלנו פעם
והבאתי רש״י
רש״י
בסוטת דף דלת
גם שמה כתוב כל המזלזל בנטילת ידיים
חייב מיטה
כל העובד והעובדים חייבים מיטה
אומר על זה רש״י
שנאמר, דכתיב
ופורז גדר ישכנו נחש
רש״י היה קשה לו, מה זה דכתיב?
הוא בא לפרש מה זה, איך יש? היו מיטה מדרבנן,
רבנן יש להם כוח לחייב מיטה?
אומר על זה רש״י
למה הוא חייב מיטה?
כי שלמה המלך קילל אותו
שלמה המלך אמר, הוא פורץ גדר ישכנו נחש
מה זה פורץ גדר ישכנו נחש? אז זה בכל הגדרים יש נחשים?
וכי בכל הגדרים יש נחשים?
הכוונה גדר של חז״ל
אז רואים,
אומר שלמה, מי שפורץ גדר גדרו חז״ל
ישכנו נחש
הוא קילל אותו שישכנו נחש
וקללת צד חכם מגיעה, מתקיימת.
זה הפירוש, אבל לא...
- הרב אמנון אמר לרב שנחש,
זה ראשי תיבות,
נידוי חרם שמטה.
הרב זוכר?
-כן, על מה הוא אמר? על... נחש. -נחש.
טוב, זהו.
אבל הרב אמנון אמר, הרב קצת יותר גם. הם אמרו שאין לו חלק לעולם הבא.
זה יותר ממיתה.
אין לו חלק לעולם הבא. זה יותר ממיתה.
איפה כתוב הדבר הזה?
שמי שעובר אדרבנון אין לו חלק לעולם הבא? -הם אמרו את זה? -כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. -המלבין בני חברו ברבים, הרמב״ם אומר שזה.
מלבין בני חברו ברבים אין לו חלק לארערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערערעררערערערערערערערערערערערערערערערערערער
השירים האלה,
האינטרנט
ולראות אינטרנט מה קרה,
אבל תראי מה הלאה,
איך שזה מושך ומפתה את האדם בדיוק.
זה, התוצאות, יביאו אותו שהוא יהיה כופר בעיקר.
האפיקורסים, אין להם חלק לעולם הבא.
כרז בוכו יצילנו מן היסר הרע, מן הניסיונות של הדור הזה.
הרב אמנון אמר לרב, מה ייהנו לנו הבנן?
מה ייהנו לנו הבנן? אין לו חלק לעולם הבא.
מי אמר את זה? חכמים.
לא, עשו פתרון.
מה ייהנו לנו הבנן?
זה ביקורת.
ברור את המציאות.
אבל זה לא מבין.
בגלל שהאדם הזה הוא מזלזל בתורה.
ובפסוק כתוב, כי דבור ה' בזה
ואת מצוותו הפר, יכרת יכרת. יכרת יכרת, אבל לא לנוכל יקרא עולם הבא. יכרת יכרת, למי יהיה עולם הבא? היא כבר לא נמצאת, לא קיימת הנשמה.
יכרת יכרת.
הגו כרת הנפש.
אין לו תהיה נשמה. מי יהיה לו חלק?
לא על המקום.
אבל כנראה זה גם לא...
זה חמור מאוד.
כי חז״ל אומרים את זה גם
זה חמור מאוד. מה זאת אומרת? כתוב. כי חז״ל אומרים את זה גם
על כל מי שראוי לעסוק בתורה ואינו עוסק
מי שבידו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו הכתוב ואומר כדבר ה' בזה
ואת מצטווריה קראתי כזה נורא ואיום.
מה שאדם, יש לך תשע בלימות.
לא, לא הולך לו.
הוא רוצה לעשות זה, אצל זה, חס ושלום הוא רוצה לקרוא עיתון.
המכנה שם לחברות, כבוד העולם. המכנה שם.
אינו חלק לעולם הבא.
מי קבע את זה?
חכמים.
לא, לא. משלמה יש להם מקור בתורה.
אני לא יודע.
משלמה יש להם מקור בתורה.
אני לא יודע. צריך לראות מהם.
המכנה שם הבעל אשת איש.
המכנה שם הבעל אשת איש.
כל השלושה שאינם חלק. יש להם חלק, רם הבעל אשת איש.
כך אמר דוד.
הרמב״ם אבל,
הרמב״ם כותב את זה. היו באים ואומרים לו,
לדוד,
הבעל אשת איש מדינו.
היה אומר להם,
הבעל אשת איש,
יש להם חלק לעולם הבא.
הוא הרי באו לבקר אותו,
שהוא
כאילו בעל אשת איש.
אבל המלבין פני חברו אין להם חלק.
אומרים לכם, אתם מלבינים אותי,
אין להם חלק לעולם הבא.
כך היה עונה להם.
הרמב״ם פוסק, אם אני זוכר טוב,
שאומנם הוא לא לוקה.
הוא לא לוקה, אבל עוון גדול הוא.
זאת אומרת, אם הוא לא לוקה,
אז זה לא מהתורה,
אם הוא לא לוקה.
מי לא לוקה?
מי לא לוקה?
המלבין. המלבין. אה, אני איננו. זה לאו.
כי לא כתוב.
כי לא כתוב. אז מי אמרו שאין לו חלק מהם והחכמים?
אבל זה מסברה.
אבל מה זה סברה? זה נצחק לא אחר. כל הכבודים על ביבי חברו ברבים. זה כמו שפיכות דמים.
הגברה אומרת.
דאזיל סומק.
הדם שלו בורח, הוא נהיה חיוור מעל בנות.
לא, כמובן. אם כתוב, אם החפץ חיים אומר שעובר לזכויות שלו או לא, נכון?
אז זכויות עוד לא. טוב, זה לא כתוב. זה...
החפץ חיים כותב. מעניין.
כולה החפץ חיים כותב.
לא, גם בחובות תל אביבות כתוב.
כן, נכון. אבל מקור בחזל?
לא יודע איפה יש מקור לאיזה בחזל.
אבל אני אומר, אם ככה, מובן למה אין לו חלק מהם והמבא? לא נשאר לו כלום.
לא נשאר לו כלום.
אין לו חלק מהם והמבא? לא נשאר לו. זה המקור.
לא יענו לרבנן, אז הוא לא מעניין בחכמים,
אז איזה זכויות? הרב ניזם בשביל חנין הבני. הרב אמר את זה לרב.
הרב אמנון אמר את זה לרב.
כל העולם ניזם בשביל חנין הבני.
אבל אם אתה לא מאמין בחנין הבני,
אז אין זכויות.
כי כל הזכויות זה בזכותו, בזכותו אתה עיין. אז זה נגמר... רבי חנניה ונא קשיא אומר,
עצר הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך ירבה להם תורה מזאת,
שנאמר אדוני החפץ ומעם צדקו,
צדקו יגדיל תורה ויאדיר. כבוד הרב, הייתה לו שאלה, לרונן, רונן, הייתה לו שאלה,
כבוד הרב.
אין לנו מניין לומר קדיש, אה?
אין לנו מניין לקדיש.
יש שמה...
שירה.
אין שמה.
מי זה בעל הכובע הזה?
אני מתכבד על שירותים.
אנחנו שמונה.
רק
חסרים שניים.
אנחנו ראינו את המעלה של קדיש אחרי שלומדים בתוצאות בדף ג' לדבי.
כן, בשפה שלהם, שהם הזכירים, שדבינו המדובר, כי לא כולם לא זוכרים אחרים.
הבהרה קטנטנה, תודה על הזכות להאזין לנציב יום של היום בשופר קול, בשידור החוזר. ערב טוב אנו מבקשים למסור תודות מעומק הלב בראש ובראשונה - לכבוד הרב, על הזכות להאזין לנציב היום של היום 🙂. אשמח להעביר תודותינו לכל העוסקים במלאכת הקודש... על ההענות, היחס, המסירות והסבלנות... לא ברור מאליו. תהיה משכורתכם שלימה מן השמים. אמן. תודה ושבת שלום💐 משפחת ...
רבנו הטהור והקדוש! אני בהלם. ב"ה בהריון חודש 9 ואחרי 3 חודשים רצופים שבהם השתעלתי ללא הפסקה (ל"ע) עם שיעולים שההרגשה שנקרע הבטן בכל שיעול. לא היה לי יום ולא לילה. יום רביעי ביקשתי מרבנו שיברך: שיעלמו לי השיעולים והכאבים. ותודה רבה לבורא עולם שהעתיר לברכת הצדיק וגם עשיתי כעצת רבנו ושתיתי תה עם דבש והשיעולים פחתו באופן פלאי ממש!!! וגם אם יש שיעול אחת ל... זה לא כואב כפי שכאב. - אין מילים בפי. לא ברור לי איך לא פניתי לפני לרבנו שיברך. אני מודה לבורא עולם ולך רבנו היקר!! תודה על הברכה היקרה מפז! שתהיה שבת שלום ומבורכת לרבנו ולכל משפחתו💐💐 (אמן).
כבוד הרב היקר ב"ה אני באמצע בישולים לשבת קודש שומעת שו״ת ביוטיוב ועצרתי להקליט את הקטע הזה שריגש עד דמעות, כמה הרב איש חסד ועזרה לזולת, איך אכפת לו מכל יהודי. ושמחת את הבחור שלא היתה ידו משגת לתפילין והוא ממש הודה שמעו את השמחה שלו! איך הרב מתקתק את הענינים בכיתי מהשמחה של הבחור, והנדיבות של הרב והאכפתיות שיהודי יניח תפילין וגם הגדיל ודאג לו לתיק!! יה"ר שנזכה לדבוק בך ובאורחותיך תמיד לנצח! ישר כוח לרבנו הצדיק והיקר שהשי"ת ישמרהו אמן התרגשתי ממש!! זכינו בזכות גדולה שקשורים לכבוד הרב!!🌹
כבוד הרב היקר שליט"א שלום וברכה! רציתי לשתף לתועלת הציבור, היה לנו מקרה שהבת שלנו בכיתה ב' חזרה מצוברחת ושיתפה אותנו שיש ילדה שמציקה לה ואף שוברת לה את חפציה האישיים ועוד... (ל"ע) ב"ה בזכות כבוד הרב היקר שליט"א שלימד אותנו 'וקנה לך חבר...' - החלטנו לקנות מתנה קטנה בצירוף שוקולד קטן עטוף יפה באריזת מתנה עם פתק שהבת כתבה: "לחברה הכי טובה שלי" והיום מסרה את המתנה לילדה ה "מציקה"... - הילדה הייתה בהלם מוחלט וב"ה מאותו רגע השתנה בהתנהגות כלפי הבת שלי 360°, במקום שנאה מצאנו דרך להרבות אהבה! תודה רבה לכבוד הרב היקר שליט"א שמלמד אותנו חכמת התורה, הדבר הכי יקר בעולם!!!!!
כבוד הרב, יישר כוח על המסירות וההשקעה בהדרכת הציבור. כל מי שמבין את הדרך האמיתית של התורה והערכים שלה, יודע שכבוד הרב הוא חלק בלתי נפרד מכבוד התורה וזיכוי הרבים. לעיתים מופיעים כותבים או פעולות מתוך עין צרה, אך המסר החשוב נשאר – ב"ה הרב מוביל בדרך נכונה, חכמה ומחנכת, ומאיר את הדרך לכלל הציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
פששש, רבנו הטהור והקדוש! ב"ה מהרגע הראשון הרב ידע כיצד להתמודד עם השאלה המאתגרת מצד הבחורים, ומצליח להאיר את החכמה הגדולה שלו לכל הנוכחים. בזכות הרב, גם כאשר מופיעה עזות פנים או חוסר הבנה, ניתן ללמוד כיצד להבחין ולכוון את הלבבות בדרך התורה. גאווה גדולה להיות חלק מהדרך שהרב מתווה לנו, וללכת בעקבות חכמתו והדרכתו (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו היקר על מסירותו הבלתי נלאית למען הציבור ולמען התורה. ב"ה הרב מקדיש מזמנו הפרטי והאישי כדי ללמד, לעודד, לחלק ספרי קודש ולחנך – לעיתים כמעט 20 שעות ביממה למען כולם. הסיפור עם הבחורים שמתקשים להבין את המסירות הגדולה שלו ממחיש עד כמה רב ההבדל בין העשייה הגדולה של הרב לבין התנהגות חסרת ניסיון או חוסר הבנה של צעירים. הרב ממשיך להוות דוגמה חיה של מסירות, השקעה ונחישות למען התורה והציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה, יישר כוח לכבוד הרב על המסירות וההשקעה בהדרכת תלמידי הדור. גם כאשר מופיעות שאלות או התנהגויות לא מכבדות מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך להאיר את הדרך בחכמה ובסבלנות. מי ייתן ונראה עוד רבים לומדים להעריך את כבוד הרב ולשאוף בעקבותיו בדרך התורה והיראת שמים (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א, תודה על ההדרכה וההרצאה המרתקת (פתח תקוה 8.12.25) גם כאשר הופיעה קנאה או חוסר הבנה מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך במסירות ובחכמה לקרב יהודים רחוקים לאביהם שבשמים. נאחל לרב שכל מה שעבר יהיה לתועלת ולכפרה. ויה"ר שימשיך בכל הכוח ובבריאות איתנה, ושהקב"ה ישפיע עליו שפע וברכה, כפי שהיה לרבי יהודה הנשיא זצוק"ל ואף יותר (אמן) תודה על המסירות, החכמה וההשקעה בחינוך ובהדרכה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו על ההדרכה הנבונה ועל היכולת לענות גם לשאלות שמקורן בחוסר בשלות ובהשפעות חיצוניות. במקום שבו צעירים מושפעים ממראית העין ומתפיסות חיצוניות, ב"ה הרב מצליח להאיר את הדרך ולהעמיד את הדברים על דיוקם. אשרינו שזכינו לרב שמכוון, מחנך ומיישר את הלבבות בדרך טובה ובהירה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).