"וייפל ה' אלוקים תרדמה על האדם וישן, ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה".

אמר ר' הושעיא : בשעה שברא הקב"ה האדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, משל למלך בהיפרקוס שהיו בקרונין והיו בני המדינה מבקשים לומר למלך "דומינו" אדוננו המלך, ולא היו יודעין איזה הוא?! אין הבדל! מה עשה המלך: דחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכול שהוא היפרקוס.

 כך בשעה כשברא הקב"ה את האדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה, וידעו הכול שהוא אדם,

הדא הוא דכתיב: "חידלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא".

עד כאן זה המדרש.

 אמר ר' יושעיה: בשעה שברא הקב"ה האדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, צריך באמת להבין: כיצד באמת יכלו מלאכי השרת לטעות בו,

  הרי ירמיה הנביא, בפרק י': מבאר חילוקים שאי אפשר לטעות, שבורא שמיים וארץ אינו אלא הבורא יתברך!, ומי לנו גדול כמלאכי השרת בהשגתם! ואיך הם טעו בו?

מוכרחים אנו לומר שלא היה אפשר במציאות לחלק בינו בשום אופן לבין ה' יתברך, יה בביי!, כל כך היה מחובר ומדובק  אחד לאחד!,  שזה הוא הסוד של צלם אלוקים!, ככה הוא ממש, מדובק ומחובר אחד לאחד.

 ועל זה אמרו חז"ל משל שנבין: מלך בשר ודם ושר המדינה היו בקרונין בקרון אחד, בני המדינה רצו לומר דומינו אדונינו מלכנו, לא ידעו לזהות איזה מהם המלך, מה עשה המלך: דחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכול שהוא היפרקוס, כיצד מבינים ששניהם זהים כביכול?

 איך אפשר להבין שאומרים ששניהם דומים זהים כביכול ששניהם בקרונין אחת, מה? האם ראו מלאכי השרת ח"ו שני רשויות? מה?: אלא זה סוד הדבר, בקרונין אחת, זה הוא הסוד של צלם אלוקים, כל כך מחובר בתכלית! עד שמלאכי השרת לא יכלו להבחין את הגבולים בין אדם לבין אלוקיו.

כשמבינים כן את הסוד של צלם אלוקים, אז מתבאר בזה שלמעלה מצלם אלוקים אין, כי זה הדיבוק המקסימאלי שיכול להיות, בייסוד הזה יש לנו מהלך להבין, איך פרעה אמר: "לי יאורי ואני עשיתיני" ? ואיך אפשר לומר אדמיי לעליון? אך לפי מה שלמדנו עכשיו אנחנו לועגים לפרעה  רק מפני שמשתמשים כבר עם "בדחפו" אבל לפני שה' דחפו מהקרונין כאילו, אבל לפני שדחפו לא ידעו להבדיל,כלומר מצד הצלם האלוקים של האדם {לא משנה הגובה שלו} מצד הצלם האלוקים של האדם זה הדיבוק והחיבור המקסימאלי, שיכול להיות לאדם לבורא.

 אבל הקדמונים ביודעם כוחותיהם, אף שידעו מכוחות האדם מטומאה ולא יותר, כי פרעה היה טמא וכל מלכי ארץ היו טמאים , ואמרו אדמיי לעליון, "לי יאורי ואני עשיתיני", אז הם ידעו אפילו בטומאה עד כמה צלם אלוקים דומה.

 המסילת ישרים פרק א': וכשאדם נמצא בכוחות הקדושה, הרי הוא בונה עולמות ומחריבן, זו כל המציאות של כל צלם אלוקים של כל בן אדם, כשהאדם עולה הוא מתעלה ומעלה את כל העולם כולו, וכשהוא מתקלקל הוא מקלקל את כל העולם כולו, האדם עולה- האדם עצמו מתעלה ומעלה את כל העולם עמו.

 ומאידך גיסא: גם מתקלקל העולם עימו כי האדם הוא המניע והמנהיג את הבריאה כולה, זה הוא הסוד של צלם אלוקים, עד שצריך להגיד לנו ישעיהו הנביא: חידלו לכם מין האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא! {אם תסתום לו את האף, תראה שלא נחשב}, כל עוד שהאדם נושם צלם האלוקים שבו אם הוא בדרגה האמיתית, קשה להבדיל! הוא שולט בכל העולמות כולם!, הרי שהוצרך ציווי מיוחד.

 ישעיה אומר: לא לעבוד את האדם, אבל בלי זה היה צריך לחשוב שצריך לעבוד את האדם "חידלו לכם מן האדם", כי נשמה באפו. כי במה נחשב הוא? הזוהר הקדוש אומר: אל תקרי כי במה נחשב הוא אלא, במה נחשב הוא,

{כמו שהיו עובדים על במות חוץ לבית המקדש שהיו מקריבים קורבנות, זה במה כי אסור לעבוד אותו, כמו שאסור לעבוד את הבמה}.

 כשאנו מבינים על דרך זו את הסוד של צלם אלוקים שהוא בקרונין אחד עם נשמתן של ישראל, הרי מבואר פשוט שהושווה כבודם לכבוד המקום, אז צלם אלוקים של עם ישראל הנשמה של ישראל, או אה: מזה יתרצו כל מיני דברים בלתי ברורים, מפני שכבוד צלם אלוקים הוא כבוד אלוקים ממש, כתוב על "תלוי שלא תתלה נבלתו על האש כי קיללת אלוקים תלוי", למה אומרים קללת אלוקים תלוי? כי קללת האדם תלוי,כי ח"ו זה הדומה שבדומה ביותר.

 אלא מביאים משל כמו שני אחים תאומים: שתלו אחד ולא מזהים אם זה זה או זה, לא יודעים את מי תלו, הצלם אלוקים הוא כל כך לא הדמות של הגוף כן? הצלם אלוקים זה נקרא: קללת אלוקים תלוי, לא תלין נבלתו משום כבוד הצלם אלוקים שבו,  

ומה נפלא לפי זה דברי חכמים ז"ל: איזה הוא מכובד המכבד את הבריות, שנאמר: כי מכבדי אכבד, מאיפה לומדים שהמכבד את הבריות הוא מכובד? כי מכבדי אכבד, אומר הקב"ה: מי שמכבד אותי אני אכבד אותו,

מביאים ראייה: מדובר באדם מי שמכבד את האדם הוא מכובד, מה מביאים ראייה: מי שמכבד את אלוקים הוא מכובד!, אלא מה שלמדנו שהצלם אלוקים של האדם הוא הכי קרוב עד שטעו בו מלאכי השרת, אז כשמכבדים את הבריות אתה מכבד את צלם אלוקים זה נקרה שאתה מכבד את ה', "כי מכבדי אכבד",

 והראשונים תמהו איזה ראייה ממקרא זה אבל לפי דברינו הדברים כפישוטן שהמכבד את הבריות הוא מכבד את המקום ממש, כי סוד הדבר הוא שזה נקרה בקרונין אחת, שמלך והיפרקוס נמצאים בקרונין אחת קשה לזהות עד שדחפו.

 לכן הקב"ה הפיל תרדמה על האדם, ברגע שהפיל תרדמה על האדם ראו שהוא לא אלוקים, כי "ה' לא ינום ולא ישן" זה ישן וזה "וייפל", זה נקרה נפילה מהמדרגה, פה ראו שזה לא, לא יכולים להגיד קדוש לאחד כזה.

כשאדם מגיעים לעולם האמת שואלים את האדם: המלכת את קונך? {ה'},  הרי עשינו מלכויות בראש השנה נכון? "מלוך אתה עלינו", "נמליכך מלך", הקב"ה מלך ואנחנו ממליכים אותו, ואח"כ שואלים: המלכת את חברך? וזה תמוה מה ההשוואה?  איך שואלים שאלה כזאת,  כן! לפי מה שלמדנו זה הצלם אלוקים!, זה הדבר הכי קרוב הכי הכי שאין למעלה ממנו!, וזו הדרגה של כל הברואים!,    

אפילו רועה חזירים בפולניה יש לו צלם אלוקים, אם היה משיג מה שהשיגו בטומאה פרעה ומלכי עולם, שחשבו את עצמן אלוהות, או כמו הרומאים להבדיל שהם עשו מכל המלכים הקיסרים שלהם אלוהות, זה בחינה של צלם אלוקים,

הם לקחו את זה לכוון השלילי לטומאה, לעבודה זרה וכ"ו,

 אבל האדם בכוחותיו מצד בריאתו "ויפח באפיו נשמת חיים", חלק אלוקה ממעל, צלם אלוקים נמצא באדם, אז לכן האדם לא זלזל בעצמו כי הוא לא יודע את מדרגתו, הוא יכול להניע את העולמות! הוא לא צריך לצאת למלחמה להילחם, הוא יכול לשבת בחדר עם הספר והוא יכול להניע עולמות.

זאת המעלה של האדם שיעריך איך שהקב"ה ברא אותו, לכן נאמר חידלו לכם מין האדם, האדם הראשון, אל תעבדו אותו אל תאמרו לפניו קדוש כי נשמה באפו כי "וייפל ה' אלוקים תרדמה על האדם",  -ויישן ----------

בואו לא נזלזל בעצמנו ומצד שני נעריך את חברינו, כי כל המכבד את הבריות הוא מכובד, ומהיכן לומדים: "כי מכבדיי אכבד",

והמלכת את קונך: האם המלכת את חברך, צריך לראות, ואפילו קללת אלוקים תלוי.

אז רואים מפה שזה המהלך כלומר: השיעור של כל אדם ואדם  והצלם אלוקים שבו, וזה המינימום, כי מעל הצלם אלוקים יש אח"כ תורה,  גדולה המעלה של האדם המוסיף תורה על הצלם אלוקים, לכן נאמר: "חביב האדם הנברא בצלם", ואח"כ כתוב: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ואח"כ: "חביבין שניתנה להן כלי חמדה", זו התורה הקדושה.

נו! צריך להתחיל להעריך את עצמנו באופן הזה להתבונן כמה אנחנו יכולים לפעול ולשנות לטובה את העולם בצלם אלוקים שניתן בנו,  בצלמנו כדמותנו.