שיעור ברש"י לפרשת מצורע

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו לומדים פסוק עם רש״י בפרשת מצורע.

וידבר אדוני אל משה לאמור,

זאת תהיה תורת המצורע ביום טהורתו והובא אל הכהן.

אומר רש״י ביום טהורתו,

מלמד שאין מטהרין אותו בלילה.

כתוב

זאת תהיה תורת המצורע ביום טהורתו.

אומר רש״י מלמד שאין מטהרין אותו בלילה.

דעים לא כן,

מלמד שאין מטהרין אותו בלילה.

אומר אספתי החכמים

ואם תאמר לי

למה לי למכתב

ביום טהורתו אכתיב במקום אחר ביום צוותו

לעשות את קורבניהם וכו' וכו'.

יש פסוק לפני כן שמובא שכל הקורבנות

עושים אותם ביום.

אז למה לי למכתב ביום טהורתו?

הרי כתוב במקום אחר ביום צוותו, ביום אבל לא בלילה.

אז כבר משם אנחנו לומדים שמדובר ביום

ולא בלילה.

ביום צוותו

את ענייני הקורבנות, שם נאמר מפורש

שזה ביום ולא בלילה. למה חוזר פה רש״י לומר

מלמד שאין מטהרין אותו את המצורע בלילה?

למה?

ויש לומר, אם לא כתב ביום טהורתו הווה אמנה,

היינו אומרים, הואיל וקורבן שלא משונה מכל קורבן

שצריך תנופה מחיים,

כיוון שהקורבן הזה צריך להניף אותו מחיים,

עדיין שהוא בחיים,

אף דינו משונה.

אז כמו שההנפה שלו היא שונה מקורבנות אחרים ומניפים אותו מחיים,

זה נקרא קורבן משונה,

וממילא אז גם הדין יהיה משונה.

אז אולי אפשר יהיה להקריב אותו בלילה.

לכך יצטריך מיום טהורתו שנשאר

על מצבו הרגיל של קורבנות ביום ולא בלילה.

אז זאת אומרת,

כל הדברים האלה באים ללמד אותנו דיוק

שרשי עמד עליו.

זה רק פירוש אחד של שפתי החכמים, הוא אומר את זה בשם מצאתי, הוא לא אומר אפילו מי אמר את זה.

אבל יש פה עוד יא' מפרשים על רשי, אבל זה ייקח המון זמן,

והרבה דיוקים כאלה ואחרים מכל מיני מקומות,

אבל במשך הזמן אנחנו ניכנס קצת יותר ונרחיב ונלמד ללמוד

את הדברים.

בינתיים מצאתי פה דבר יפה, מעניין, מעשה שכולם מכירים.

אבל הדיוקים שיש פה מדהימים, יפהפיים.

בואו תשמעו עכשיו דבר מדהים.

במדרש כתוב, זה פירוש של באר התורה.

במדרש כתוב, מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכים לציפורי,

שם מקום ציפורי, בצפון.

והיה מכריז ואומר,

מן בעי למזבן סם חיים,

עוריק עליכו לעלמא,

יש מקור שאומר עודיק עליכו לעלמא.

בקיצור, הוא היה מכריז מי רוצה לקנות סם חיים.

אז הסתכלו עליו כל בני העולם,

יש כאלה שאומרים שהתכנסו עליו כל העולם.

רבי ינאי, הווה יטיב, הוא פשיט בטרקליניה.

בדיוק כשהוא עובר שם ומכריז על הסחורה שלו, שיש לו סם חיים למכור,

אז רבי ינאי יושב בטרקלין שלו.

ואמר לו,

תא, סליק לאחה,

זבין לי, בוא, תעלה לפה, אני רוצה לקנות.

מוכר חיים, אני רוצה לקנות.

אמר לי,

לא אצריך לב ולא דכבתך.

אתה לא צריך את הסחורה שאני מוכר, ולא מי שדומה לך.

אתה לא צריך.

אטרח עלי.

רבי ינאי לא ויתר, הוא אומר לו, לא, עלי, עלי, עלי.

סליק לגבי.

עלי, עלי,

אפיק לספר תהילים.

הוציא ספר תהילים, הרוכן.

הראה לו,

מי האיש שחפץ חיים,

אוהב ימים לראות טוב?

מה כתיב בתראה?

מה כתוב אחרי זה?

נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.

אמר רבי ינאי,

אף שלמה מכריז ואומר,

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

אז הוא אומר, גם שלמה המלך אומר,

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

זאת אומרת,

מי שלא שומר את פיו ולשונו,

אז הוא יהיה בתסבוכת

כמו מצורע.

המוציא שם רע, מה עונשו? צרעת.

אז מי ששומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, יבואו עליו נגעים,

מחלות, איסורים, מכות.

אז הוא אומר,

אמר רבי ינאי, אף שלמה מכריז ואומר, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

ואחרי זה אומר רבי ינאי,

כל ימיי הייתי קורא מקרא זה ולא ידעתי היכן הוא פשוט,

עד שבא רוכל זה להודיעו.

והודיע,

מי האיש אחפץ חיים?

לפיכך משה מזהיר את ישראל,

זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע. עד כאן דברי המדרש.

אם אתם לא תקשיבו,

לא יהיה טוב.

למה יתחיל ריח?

אז אנחנו מפסיקים רגע ומתארים

ביום טהורתו.

זאת תורת ההיגיינה.

זאת תורת ההיגיינה.

תביא את האדום, נו.

נו, תראו איפה זה, זה לא פה.

אבסטרי גם בו.

תעלה יהודה למעלה, תסתכל איפה שהכיורים שם, אם זה משמה,

ומישהו יעלה פה לראות אם זה מכאן.

נו,

שמה?

אתם מראים שמה?

שמה

חזקים. השאלה מאיפה?

ראיתי משם.

בוא, תרסס להם שם.

תנועה לפנים.

כלפי מטה.

כלפי מטה.

לא יותר מדי.

נו, יש מקור.

מה?

משם יש.

אתה חושב?

בטוח.

אז תגיד לו לראשון ראשון.

יש לו מפתיע?

כך, הנה.

אפשר להמשיך?

טוב, אחרי ששמענו את המעשה ולא הקשבתם כל כך, אבל

כתב

מהרי בעל העקדה, רבי יצחק ערמה,

בעל העקדה,

בעל ספר עקדת יצחק,

כתב 105 דרושים על פרשיות השבוע,

לוקח פסוק ומפרש

חי בשנת 1420 לערך,

נפטר בן 74. אז הוא כתב שקודם ששמע רבי ינאי דברי הרוכל

היה חושב שכל פסוק משני פסוקים אלו מתפרש בעצמו.

מה הפירוש?

מי האיש החפץ חיים?

תשובה,

אוהב ימים לראות טוב.

זה גזירה אחת של הפסוק.

אחר כך גזירה אחרת, גוזרים את הפסוק.

נצור לשונך מרע,

ושפתיך מתפר מרמה.

זה עוד עצה שנותנים לבן אדם.

אז ככה אומר רבי יצחק, בעל העקדה,

קודם ששמע רבי ינאי את דברי הרוכל הזה,

חושב שכל פסוק משני פסוקים אלו הוא מתפרש בעצמו.

שגזירת מי האיש החפץ חיים הייתה אוהב ימים לראות טוב.

ופסוק ניצור לשון חמר רע הוא גזירה בפני עצמה.

כאשר שמע את דברי הרוכל,

הבין שהפסוק השני הוא גזירת הראשון.

מה הפירוש?

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?

ניצור לשונך מרע או שפתיך מדבר מרמה.

זאת אומרת,

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?

רק אמר כפל.

מי האיש החפץ חיים שמשמעו אוהב ימים לראות טוב?

מי זה האיש הזה שהוא אוהב ימים לראות טוב והוא חפץ חיים? כאילו כפלת לשון.

ניצור לשונך מרע או שפתיך מדבר מרמה?

זה האיש שהוא אוהב חיים, אוהב טוב, אוהב הכול.

אז פסוק שני הוא גזירת הראשון, ואם כדבריו הוא כן באמת,

אז הוא מקשה עליו כמה קושיות לא ניכנס.

בקיצור, הוא אומר, ודעתי,

והדרך הנכון בעיניי הוא מה שכתב הרב משה אלמושנינו,

וזה לשונו,

מעולם לא עלה על דעת רבי ינאי,

שהיה פסוק מי האיש החפץ חיים,

גזירה מנושא ונשוא,

ושתהיה גזירת אוהב ימים,

לראות טוב נשוא הגזירה,

שפשיטה להם בצדק ובמשפט,

שהחפץ חיים הוא האוהב ימים לראות טוב, שאם לא כן ימאוס חייו,

ועל כן חשב לעולם שהפסוק הראשון כולו דבר אחד,

והוא כפל את העניין במילות שונות,

רק שהיה קשה אצלו היכן הוא פשוט,

שלא היה מוצא נשוא.

בכל משפט יש נושא ונשוא.

והנושא היה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, ומה נשוא?

היה צריך להגיד שניצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.

אבל זה אי אפשר להגיד.

למה אי אפשר להגיד?

הוא אומר,

כי לא יתיישב אצלו בשום צד שיהיה פסוק השני, כאילו החלק השני, ניצור לשונך מרע, נשוא לראשון. למה?

זה לא יסתדר לו.

מפני שאם היה נשוא הראשון,

היה לו לומר כך,

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?

נצור לשונו מרע,

ושפתיו מדבר מרמה.

דהיינו,

דיברת עד עכשיו לא בנוכח,

דיברת בנסתר

לגוף שלישי.

אמרת, מי האיש? אתה מדבר על ההוא שם, ההוא שם.

מי האיש שחפץ ימים אוהב ימים לראות טוב?

אז אתה לא יכול להגיד ניצור לשונך בנוכח

למי שנמצא לפניך. זה עניין אחר.

אם היה אומר ניצור לשונו מרע, או ייצור לשונו מרע,

ושפתיו מדבר מרמה,

זה היה נשוא לנושא של קודם.

אבל כיוון שלא אמר כך,

אך באומר נצור לשונך מרע,

אי אפשר שיהיה דבק למעלה עם הפסוק הראשון.

יען הוא אזהרה פרטית לאיש פרטי מדבר עימו לנוכח.

נצור לשונך מרע?

אז איך תהיה נשוא לגזירה כוללת הנאמרת בלשון נסתר?

זה היה קשה לו.

נחזור. מה היה קשה לו לפי הרב אלמושנינו?

הקושי היה ככה.

הוא הבין

שיש פה שני פסוקים.

פסוק אחד שמכיל שני עניינים.

מי האיש החפץ חיים,

וזה לא תשובה

אוהב ימים לראות טוב,

אלא זה כפל לשון.

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב,

שפירושו כאילו אוהב ימים לראות טוב. נו, אבל עדיין נשארת השאלה.

ואיפה הנשוא?

איפה התשובה?

מי האיש וזה?

כיוון שאי אפשר לומר שהחלק השני של הפסוק הוא התשובה לזה מחמת,

שהחלק השני מדבר באופן פרטי לאדם פרטי בנוכח,

נצור לשונך מרע.

בהתחלה הייתה שאלה כללית, שלא מתייחסת למישהו בנוכח,

אלא שאלה כללית, מי?

אז אף פעם הוא לא ראה שזה יכול ללכת הפשט ככה, לסדר את זה.

עד שבא רוכל

ועורר אותו שזה הנשוא לחלק הראשון.

איך?

אז הוא אומר,

עד ששמעה הכרזת הרוכל שהיה מכריז מנבע אלה מזמן סם חיים,

הייתה הכרזה קודמת,

מי רוצה לקנות סם חיים?

מי רוצה לקנות סם חיים?

אה, זה נפל לו עכשיו.

כאילו,

מה שכתוב בפסוק זה כמו הכרזה של הרוכל.

מי האיש החפץ חיים, הימים לראות טוב?

זה רק הכרזה,

זה לא הודעה.

אז אם זו הכרזה,

אחרי שהכרזתי, מנבעי,

מי רוצה לקנות סם חיים?

בא אחד ואומר, אני רוצה לקנות.

נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה.

אה, אז נפל לו האסימון, כאילו אפשר לחבר את החלק השני לחלק הראשון.

אז הבין את הפסוק בתירוץ הקושייה שהיה לו מגזירת נצור לשונך מרע,

שבאופן ההוא היה אפשר שיהיה הפסוק השני, נסו לפסוק הקודם.

כי בהיות הפסוק, מי האיש החפץ חיים, היו אומרים לו, טוב,

כולו הכרזה כמו אותו רוכל,

אז יצדק שיהיה פסוק נצור לשון חמרה, תשובה אל הנסום המכריז, הסם חיים,

שהם אישיים פרטיים.

עד כאן,

זה הדבר שנאמר כאן.

אז יוצא,

איך יכול להיות שרוכל בא וחידש חידוש לרבי ינאי?

איך יכול להיות שהוא בא וחידש חידוש? רבי ינאי לא יודע פירוש פשוט, הוא אומר, היכן הוא פשוט?

היכן הוא פשוט?

נחזור על הלשון.

אמר רבי ינאי,

אמר רבי ינאי במעשה שמובא במדרש,

אמר רבי ינאי, אף שלמה מכריז ואומר,

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

אמר רבי ינאי, כל ימיי הייתי קורא מקרא זה,

ולא ידעתי היכן הוא פשוט,

עד שבא רוכל זה להודיעו,

והודיע,

מי האיש החפץ חיים?

זאת אומרת, ההודעה שלו, הפרסום וההכרזה,

היא-היא שבעצם נתנה לו להבין שגם הפסוק הוא מעין הכרזה.

מי האיש החפץ חיים הזה?

מן באה למזבן חיה. מי רוצה לקנות חיים?

רוני, מי שיושן לא קונה חיים.

אז לכן,

מן באה למזבן חיה.

אז הוא אמר, אם זו ההודעה,

התשובה היא ניצול לשונך, מרע.

ושפתיך מתדבר מרמה.

עד כאן זה הדבר.

כן?

יש עוד פלפולים בזה,

אבל עכשיו אני רוצה להראות לכם משהו מעניין.

מה זה מסביר את רשי?

את רשי? איזה רשי?

זה קשור לרשי, שהפירוש הזה?

זה, אחר כך מובא, כן, שהמוציא שם רע זה בדיוק אותו דבר.

בדיוק אותו דבר.

אתה רוצה פתרון? תכף תשמע.

בפרשה שלנו

אנחנו נפגשים עם העונש של מספר לשון הרע.

שהעונש שלו זה נגע הצרעת.

ובמדרש

כתוב זאת תהיה תורת המצורע, תורת המוציא שם רע.

יש שני מעשים דומים.

אך שונים במהות

שמופיעים אצלנו בשני מקורות.

אחד במסכת עבודה זרה יט עמוד ב'

ואחד במדרש רבה ויקרא פרשת טוז פסקה ב'.

אז זה מסכת עבודה זרה יט.

שמה כתוב ככה

מכריז רבי על אקסנדראי

מן באה חייה, מן באה חייה.

היה מכריז רבי אלכסנדראי

מי רוצה חיים, מי רוצה חיים.

כניפו לקו לעלמא ועטו לגביה.

אמרו לה, הב לן חייה.

התאספו כל העולם,

באו אליו וביקשו חיים. אתה מוכר חיים?

לא, בלי, בחינם.

מי רוצה, מי רוצה,

באו כולם

והתאספו, ביקשו חיים.

אמר להוא,

מי האיש החפץ חיים?

נצור לשונך מרע.

שמה יאמר אדם, הואיל ונצרתי את לשוני מרע,

ושפתי מתדבר מרמה,

אלך ואגרא בשינה.

תלמוד לומר, סור מרע מעשה טוב, זה המשך הפסוק.

ואין טוב אלא תורה,

שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.

זהו לימוד התורה.

זאת אומרת, מה יחשוב אדם? אתה יודע מה?

אני סותם את הפה, אני לא מדבר לשון הרע,

ואני אלך ואגרא בשינה.

אז הכי טוב, אני ישן.

ככה אני גם לא אדבר,

הכל יהיה בסדר,

ואני אחיה.

אומרים לו, לא, לא, לא, לא. סור מרע בעשה טוב. יש ביטול תורה, צריך ללמוד.

אין טוב אלא תורה.

עשה טוב, עשה טוב. מה זה עשה טוב?

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.

אז כל מי שמרגיש פה שהוא רוצה לישון, שיעמוד.

לא ינמנם וייענס וככה,

לא הבאנו ריפוד פה בשביל שיישנו.

שיהיה נוח לשבת הרבה זמן.

אז אם מישהו רואה מישהו נרדם,

אז להחזיר אותו לחיים.

לא לתת לו למות.

להחזיר אותו לחיים.

זה נקרא תחיית המתים.

ובכן,

זה מעשה אחד.

מעשה שני במדרש רבה.

זאת תהיה תורת המצורע.

עד ההוא דכתיב מי האיש החפץ חיים.

מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות

שהיו סמוכות לציפורי.

היה מחזיר או מחזר

בעיירות שהיו סמוכות לציפורי.

והיה מכריז ואומר,

מן בעל למזבן סם חיים.

זה הרוכל מוכר.

מוכר את הסם של החיים.

הקודם היה בחינם.

עוד כי נעלה.

מה זה עוד כי נעלה? מסתכלים עליו.

רבי ינאי ויטיבו פשט בטרקליני.

שמעי דמכריז מנבעי סם חיים.

אמר לי תא סקלא אחא זבוני.

אז אמרנו כבר שהוא ישב, רבי ינאי בטרקלין,

שמע את ההכרזה של הרוכל ואמר לו בוא תעלה תמכור לי.

אמר לי למה אנט צריך ל... ולא דכבתך? אתה לא צריך לסם הזה.

אטרח עליה סליק לגבי.

הוציא לו ספר תהילים,

והראה לו פסוק מי האיש שחפץ חיים.

מה כתוב אחריו? נצור לשונך מרע,

סור מרע ועשה טוב.

אמר מי ינאי

אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

אמר לי רבי ינאי,

כל ימיי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט,

עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש אחפץ חיים.

אוהב ימים לראות טוב.

לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם,

זאת תהיה תורת המצורע,

תורת המוציא שם רע.

עד כאן שני המעשים.

אנחנו לומדים מכנה משותף בשניהם,

שמי שרוצה לזכות בחיים,

חיים אמיתיים, חיים ארוכים, בלי קיצור ימים,

זה רק כששומרים על הלשון.

החידוש הוא שהחיים של עבירה ושל לשון הרע אינם חיים.

ולא רק כשמביאים אל השאול,

לא רק מחמת העונש בעולם הבא,

אלא גם בעולם הזה מכות ונגעים וייסורים.

לכן חייב אדם לשמור על לשונו.

עכשיו,

יש אנשים

שהם מפיצים חיים בקרב ההמון.

מפיצים חיים, הולכים

ומפיצים חיים בהמון.

רבי אלכסנדראי מציע חיים בחינם.

עניינו של איש הרוח,

שגם אחרים יצטרפו לדרך החיים משום שהוא יודע

כמה מתוקה התורה וכמה היא נעימה.

אדם שהוא רוחני הוא לא איש גשמי,

הוא לא איש עסקי שמחפש מכל דבר להרוויח כסף מכל דבר,

כמו הפוליטיקאים.

הוא לא מחפש את זה, הוא מחפש כמה שיותר להפיץ חיים בקרב העם.

אדם רוחני כזה,

הוא מצרף כמה שיותר אחרים לדרך החיים,

לדרך התורה.

תעמור הוא כטוב השם, אשרי הגבר יחסה בו.

וכך מצינו גם במסילת ישרים,

בדרכו של החסיד שמונה שם הרמחל הקדוש.

הוא אומר לך, הכוונה האמיתית המצויה בחסידים אשר טרחו וישתדלו להשיגה

הוא שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ברוך הוא יגדל וירבה.

מה הוא אומר?

מה הכוונה האמיתית שמצויה בחסידים שטרחו וישתדלו להשיג אותה?

זה שהאדם שהוא כבר עובד את השם הוא עובד רק למען שכבודו של הקדוש ברוך הוא יגדל וירבה.

ומתי זה קורה?

אחר שיתגבר באהבה אליו יתברך

ויהיה חומד ומתאווה להגדלת כבודו של הקדוש ברוך הוא,

ומצטער על כל מה שימעט ממנו

כי אז יעבוד עבודתו לתכלית זה שלפחות מצידו יהיה כבודו יתברך ומתגדל אבל

הוא גם יתאווה שכל שאר בני האדם יהיו כמוכן.

זה החסיד.

והוא יצטער ויתענח ממה שממעטים שאר בני האדם

וכל שכן על מה שהוא ממעט את עצמו חלילה

בשוגג או באונס או בחולשת הטבע.

קורה לפעמים שיש שוגג ואונס וחולשת הטבע והוא לא מצליח להגדיל את שמו יתברך כל כך.

נגיד היה צריך לתת שיעור בחלה אז כואב לו למה הוא לא יכול לתת שיעור?

לא כואב לו שהוא חולה.

כואב לו למה הוא לא יכול לתת שיעור?

מתמעט כבוד שמיים.

ולפעמים

קשה לאדם להישמר מן החטאים בכל עת.

כי העניין שכתוב כי האדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא,

אז גם כן יכול להיות סיבה.

אז לכן

רואים מפה שאדם שהוא רוחני רוצה שיצטרפו לדרך החיים עוד אחרים ובחינם.

אמנם במעשה של הרוכל

יש חידוש גדול.

לצורך פרנסתו הרוכל מצוי בעולם של מסחר.

מסחר,

כסף,

מאבק בחיים,

בקיום גשמי עכשווי.

כך הכל מכירים אותו. רוכל שמוכר מרכולת בשוק.

והשוק זה לא מקום לכאורה לענייני רוח.

תחיה אותו בבקשה.

והנה דווקא,

מתוך ניסיון החיים שלו,

מבין הרוכל תובנות עמוקות

ומפרסם לעולם מה העיקר ומה הטפל.

מה מביא לחיים אמיתיים ומה מרחיק את האדם מחיי נצח.

אבל הוא רוצה להפיץ את זה כל

כל כך וזה בוער בו

לכן הוא לא שומר את ההבנות שלו לעצמו

אלא יש לו עניין שהאמת תתפרסם כמה שיותר לכל

יש פה אבל ניגוד בין הרוכל שדיברה עליו התורה בציווי לא תלך רכיל

מה זה לא תלך רכיל? למה היא אמרה לזה לא תלך רכיל?

כי זה כדרכו של רוכל לוקח דברים מפה ומוכר במקום אחר זה נקרא רכיל

לא תלך רכיל לא תיקח דברים ששמעת פה ותלך תיתן אותם תמכור אותם או תחלק אותם לאחרים זה נקרא רכיל רוכל אתה מרחל הולך ממקום

אז יש פה ניגוד

הרי רכיל רוכל מרחל נכון?

פה מה הוא עושה הרוכל הזה?

במקום לפזר רוע ופטפוטים רעים

זה הרוכל מנצל את מלאכתו כהוגן ודואג להפיץ טוב בכל העולם

עכשיו בואו תקשיבו השוואה בין שני הסיפורים

מלבד ההבדל שיש בין אישיותו של רבי אלכסנדראי לאותו רוכל יש עוד הבדלים

ההכרזה של רבי אלכסנדראי הייתה מי רוצה חיים?

הרוכל, מי רוצה לקנות

סם חיים?

אלכסנדראי מציע את מרכולתו בחינם

אז נשאלת השאלה למה הרוכל מתנה את ההפצה שלו של סם החיים

בזה שיקנו את זה לקוחות?

אם אתה רוצה להצילם

תן להם גם בחינם, למה אתה מוכר?

בתגובה של השומעים זה דבר אחד שונה ביניהם, כן?

בתגובה של השומעים כתוב

שסביב רבי אלכסנדראי התכנסו כל העולם לקבל חיים

למה היה בחינם?

כולם באו בחינם

ואילו על הרוכל כתוב שהם הביטו בו

לא מתקרבים ולא מעוניינים לקנות עד שרק רבי אל ינאי אמר לו בוא תעלה אני רוצה לקנות

הם לא קונים אני קונה בוא תעלה אליי

וגם למה מפורט לנו איפה הסתובב הרוכל? מה אכפת לנו אם זה היה בעיירות הסמוכות לציפורי

או בכל מקום אחר? מה העניין?

אז הכלי יקר סולל לנו דרך בהבנת הסיפורים הללו

אבל לפני כן

אנחנו צריכים להקדים לשאול

האם יש תיקון למספר לשון הרע?

הרי מעשה הדיבור כבר יצא מפיו ופגם

האם ניתן להחזיר את הגלגל אחורה?

אדם שדיבר לשון הרע אמר אותו כבר, התפרסם על לשון הרע

האם הוא יכול להחזיר את הגלגל אחורה?

דוגמה במלאכת בורר אנחנו אומרים אדם ברר

אפילו אם הוא נזכר ומחזיר

עבר על בורר

האם בלשון הרע זה גם ככה?

יש מה לתקן?

אז הגמרא בערכין טו אומרת

אמר רבי חמא בר חנינא

מייתא קנטה של מספר לשון הרע?

עונה הגמרא אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה.

הפה שלך דיבר דברים אסורים,

תעשה עכשיו דברים מותרים הכי טהורים.

כתוב שהעבירות הכי גדולות שאפשר לעשות בעולם זה בלשון.

לשון

מדברת גדולות.

המוות נמצא בלשון

ובלשון אפשר לעשות את הדברים והמצוות הכי גדולים,

שתלמוד תורה כנגד כולם.

אז זה שתי הקצוות מוות וחיים ביד הלשון.

אז זאת אומרת

עשית חבילות של עבירות עשה כנגדם חבילות של מצוות.

במה עשית את העבירה? בלשון, תקן בלשון.

דיברת לשון הרע, דבר דברי תורה.

טוב, אז זה תלמיד חכם יעסוק בתורה,

ואם הוא עם הארץ,

מה יעשה? מה התקנה שלו?

ישפיל עצמו.

הוא צריך לעבוד על ענווה,

כי מה הייתה המידה שהוא אמר לשון הרע? הגאווה השרוחה שלו,

שלא נחשב בעיניו אדם שיכול למחוק אותו ככה צ'יק צ'אק.

אז לכן, תעשה לו את חיית המתים.

אז לכן,

קום תחיה.

אז לכן,

לכן

התקנה שלו שישפיל עצמו.

טוב,

זו דעתו של רבי חנינא, רבי חמא בר חנינא.

רבי אבא בר חנינא

אמר, סיפר,

אם סיפר,

אין לו תקנה.

אם סיפר, לשון הרע, אין לו תקנה,

שכבר כרת אותו דוד ברוח הקודש, הרי תהילים נאמר ברוח הקודש,

שנאמר בתהילים יב' ד',

יכרת אדוני כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות.

אלא מה היא תקנתו שלא יבוא לידי לשון הרע?

אז כיוון שאין לו תקנה,

אז לפחות מה התקנה שלא יבוא לידי לשון הרע?

אם תלמיד חכם הוא, יעסוק בתורה.

יש תקנה לתלמיד חכם, תעסוק בתורה.

ואם תעסוק בתורה,

אז אתה לא תבוא לידי לשון הרע.

כי מי שעוסק בתורה יודע מה גודל האיסור ומה חומרתו,

והוא לא יבוא לידי זה.

הוא היה תלמיד חכם.

נכון, אבל צריך לעסוק בתורה וגם בדברים הנוגעים למקומות שצריך.

טוב, אז לפי דעה ראשונה,

יש תיקון למספר לשון הרע.

לימוד תורה או ענווה. תלמיד חכם, לימוד תורה,

עם הארץ, ענווה.

לפי הדעה השנייה, אין תקנה לאחר סיפור לשון הרע.

מה שניתן לעשות זה קודם שאדם עלול לחתור לעסוק בתורה,

שלא ייכשל בלשונו.

אני אומר לכם, יצר הרע,

אלוף העולה ומצליח להרדים אנשים בעמידה.

כעת נראה שתי שיטות

שיעזרו לנו להבין את דרכו של רבי אלכסנדראי. מי שעומד ועומד להרדם, אני לא רוצה שייפול, זה סכן דבשות,

אז אני מבקש שילך הלוך חזור וככה או יתעורר או ישתה קפה וכו'.

אז כעת נראה איך שתי השיטות האלה יעזרו לנו להבין

את דרכו של רבי אלכסנדראי לעומת דרכו של הרוכב.

תקשיבו טוב.

רבי אלכסנדראי סובר שאין תקנה למספר לשון הרע.

אין תקנה.

כל עניינו, אין תקנה,

כל עניינו הוא לדאוג לאנשים שלא יגיעו לידי חטא. לכן הוא צועק, מי רוצה חיים?

מי רוצה חיים?

כי הוא סובר סיפר, אין לו תקנה.

לכן הוא הולך אל אלו שלא סיפרו לשון הרע ומלמד אותם את דרך הבריאות

לא לחלות במחלה קשה סופנית

לשון הרע.

לכן הוא הולך לכל מקום,

לא דווקא קרוב לציפורי או פה,

כל מקום הוא הולך, ובחינם,

והוא כופל בלשונו

מן בעי חיה, מן בעי חיה,

להבטיח שמי שיקיים את עצתו וישקע בתלמוד תורה יזכה שלא ידבר לשון הרע,

וכך לא יספרו עליו לשון הרע.

אז לא רק שהוא לא ידבר, גם לא יספרו עליו.

אדם ששקוע כל הזמן בתורה,

אז יעסוק בתורה זה לא רק יעסוק,

אלא יעסוק תדיר.

ממילא הוא מתבטל מלשון הרע,

והוא גם לא נראה בחוצות שיכולים לדבר עליו הם. מה קרה? מה הוא מסתובב פה? מה הוא עושה?

למה הוא נכנס לחנות הזאת? למה הוא עשה ככה?

וזה כמה שפחות, את המין מתראה בחוץ,

יותר בטוח גם שלא ידברו עליו.

אז הוא לא הזכיר סם.

שמתם לב, רבי אלכסנדרי לא הזכיר סם. מן בעי חיה.

לא, כמו שאמר הרוכל, מן בעי למזבן סם חיה.

הוא לא אומר סם.

למה?

כי אין תרופה ללשון הרע לפי מה שהוא אומר,

אז לכן זה לא סם, זה לא תרופה.

והוא גם לא אמר למזבן, נמכור.

למה? ששמירת הבריאות אינה צריכה סם,

רק הרופא מלמד להוחיל,

שיהיה נשמר מן הדברים המזיקים,

שלא יבואו לידי חולי.

בדברי תורה צריכים להילמד בחינם,

לכן הוא לא מבקש על זה שכר.

לעומתו,

הרוכל סובר שיש תקנה

למספר לשון הרע.

הרוכל עצמו בעל תשובה.

ומניסיונו ידע שיש תקנה גם לאחר חטא זה.

והוא ידע בניסיון בעצמו כי גם הוא היה רוכל.

גם הוא היה הולך רכיל.

הוא היה רוכל, הולך רכיל.

והוא היה רגיל על לשונו לשלח מדנים בין אחים.

אחר כך הוא נתן אל ליבו לשוב בתשובה.

הוא ביקש את דרכי הרפואה שהזכירו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

לתלמיד חכם יעסוק בתורה ולעם הארץ שישבור את רוחו.

וראה שהתרופות הללו הועילו לו.

על כן מלאו ליבו לזכות את הרבים.

ולהחזיר בתשובה את כל אותן העיירות

שידע שיש בהם שם בעלי לשון.

עד אשר לא יבואו עליהם ימי הרעה בצרעת

ויצטרכו להדר אחר ציפורים עפות כטהרת המצורע בציפורים. למה? שהן עושות מעשה פתית.

צי צי צי צי צי צי צי צי צי צי כל הזמן.

מפטפטות.

וזהו שאמר שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי.

היה מחזר בתשובה.

הוא מחזיר בתשובה את אותן העיירות הקרובות

למעשה ציפור. לציפורי.

העושין מעשה פתית. שעושים מעשה פתית. פטפטה, כמו שקוראים לזה ביידיש.

והיה מכריז.

מנבעי למזבן סמחייה.

למה הם חולים והם צריכים את התרופה.

הם צריכים את התרופה.

והצריכים לתרופה, צריכים לשלם.

למה?

אסיה מגן,

מגן שביא.

תרופה בחינם שווה חינם.

אז צריכים לשלם.

איך התייחסו אליו השומעים?

כתוב, אודיק עלי עלמא.

מה קרה?

כיוון שאלה כבר בחרו בדרך המקולקל,

והיו רגילים לספר על לשונם, לשון הרע,

לא באו לקנות כלום ממנו.

ואדרבה רק הביטו אחריו.

למה?

כי הם בעלי רעתן.

מה זה בעלי רעתן?

רואים רק תמומים של נפשות רבות וחסרונן.

כן, הם רק רואים נפשות רבות וחסרונן,

כי כך דרך מואסי התוכחה,

שמביטים אחריה, מוכיח אותם לראות אם ימצאו בו שמץ פסול,

כדי להשיב לו, טול קורה מבין עיניך.

וכך אמרו לו, אתמול היית רוכל,

היית הולך רכיל,

היום אתה רוצה לתקן דרכינו?

קשוט עצמך תחילה.

רואים מכאן שהמעשים שרבי אלכסנדראי הרוכל

והרוכל היו דומים, דומים, אך שונים בתכלית.

כל אחד פנה לקהל השונה והמתאים לפי תפיסתו.

אחד הבין שאין תקנה, הלך לאלה שצריך להסיר אותם לפני שיפלו בזה.

אחד ידע שיש תקנה,

הלך להסיר את אלה שכבר נפלו בזה.

לכן רבי אלכסנדראי דאג למנוע את החולי, לשמור את הפה מרע ולהקפדה בלימוד התורה.

הרוכל,

שכנראה היה בעל תשומה בעצמו, דאג לתיקון החולים,

אלו שצריכים את הרפואה ושנכשלו,

ולהמציא להם את

דרך התשובה והתיקון לחזור בהם.

עכשיו,

אני רוצה עכשיו להגיד חידוש.

זה מרשים לי, כן?

מתוך הלשון

היה לי קשה,

ולא עכשיו, כבר מזמן, במעשה הזה,

היה לי קשה.

מה היה לי קשה?

היה לי קשה. תקשיבו, תגידו לי אם זה לא מפריע לכם.

אמרנו אחרי שהרוכל הסביר לו את הפסוק,

עכשיו שלמדנו את מה שאמר הרב אלמושנינו,

שבעצם למה רבי ינאי לא הבין בהתחלה, כן?

כי שני החלקים הראשונים, כאילו, כפל לשון,

אין איזה נשוא,

רק אחר כך התיישב לו שזו הייתה הכרזה,

ומילא הוא הבין, כמו שהוא אמר, מנבאי או מנבאי למזבן חי, סמחי וכולי.

אבל תשמעו מה כתוב לפני כן במדרש.

אחרי שהוא אמר לו,

הראה לו ספר תהילים,

ואמר לו, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?

מה כתיב בתרי?

אז קודם כל זה מדויק כמו אלמושנינו.

למה?

כי הוא כותב ככה, הוא הקריא לו את הפסוק ככה ברציפות, שימו לב,

הוא הקריא לו את הפסוק

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?

מה כתיב בתרי?

מה כתוב אחריו?

נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה.

פירושו הייתה פה שאלה, והנה התשובה.

אמנם היה קשה עדיין לרבי ינאי, מה שאמרנו לפי התירוץ של הרב אלמושנינו,

שהיה לו קשה אבל הלשון מדבר בנוכח נצור לשונך וקודם דיברת כללי,

אבל תירצנו כיוון שזה היה הודאה והכרזה לפני כן. מי מר...

עכשיו הוא פונה אליו ישירות ואומר לו,

כמו הרוחן.

אבל תשמעו מה אומר רבי ינאי.

אחרי שהוא שומע את מה שמסביר לו הרוחן,

אמר רבי ינאי, אף שלמה מכריז ואומר,

שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו.

אז רבי ינאי ידע שגם שלמה המלך אומר אותו דבר.

הוא אומר, אמר רבי ינאי, אף שלמה מכריז ואומר,

כמו שאתה הכרזת בהכרזה,

אף משה מכריז ואומר,

שומר פיו ולשונו,

שומר מצרות נפשו.

ואחר כך מה אומר רבי ינאי?

כל ימיי הייתי קורא מקרא זה ולא ידעתי היכן הוא פשוט.

מה זה לשון ולא ידעתי היכן הוא פשוט?

קודם כל אתה אומר, כל ימיי הייתי קורא מקרא זה.

ולא ידעתי היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה להודיעו והודיע מי האיש החפץ חיים.

יש לכם איזה קושייה פה על משהו?

לכאורה, הנה הוא יגיד לך מה זה.

אנחנו העזרנו את הפסוק שלמה זה בלשון מסתר,

ואחרי זה נוכח,

וכיוון שזה מכריז.

אבל בפסוק השני לא רואים הכרזה.

לא כתוב שם הכרזה, לשון של הכרזה,

ואחרי זה נוכח.

כתוב אצל שלמה. כן, אצל שלמה לא כתוב על מה זה, אבל פה כתוב לשון של הכרזה.

שומר פיו ולשונו, ואומרים מצרות נפשו.

טוב, לא נמתח אתכם, אני אגיד לכם מה אני סובר,

ותגידו לי אם אתם מסכימים.

הוא אומר לו, אמר רבי ינאי, אף שלמה מכריז ואומר, שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו.

אמר רבי ינאי, כל ימי הייתי קורא מקרא זה.

איזה מקרא?

איזה.

איזה מהם? את שלמה כן, את שלמה.

את הקודם, את הקודם, לפי ההכרזות שלו. הוא דיבר לזה ש... זהו, את המקרא הראשון.

ועכשיו התיישב לו, עכשיו הוא הבין את זה יותר, אחרי שרבי ינאי אמר לו מה... בדיוק לא.

עכשיו,

מה הוא אמר?

שימו לב, כל ימיים...

הייתי קורא מקרא זה, איזה מקרא?

של שלמה המלך.

מה אמר שלמה המלך?

אמר שומר פיו ולשונו,

שומר מצרות נפשו.

אז מה כתוב?

שמי ששומר את פיו ואת לשונו,

שומר מצרות נפשו, פירושו,

אם הוא לא שומר את פיו ולשונו,

יבואו עליו צרות.

נכון?

עכשיו, ואם הוא שומר, אז לא יהיו לו צרות.

נכון? זה שלמה המלך אומר.

נכון?

עכשיו תשמעו מה הוא אומר.

הוא אומר כאן,

וכל ימי הייתי קורא מקרא זה, ולא ידעתי היכן הוא פשוט.

איפה הפסוק הזה פשוט?

מה זה לשון איפה הוא פשוט?

מה זה איפה הוא פשוט?

תגיד, לא הבנתי את הפשט, לא הבנתי זה,

לא מבין את המשמעות.

אתה אומר, היכן הוא פשוט?

זאת אומרת, הוא חיפש סמך

לדבריו של שלמה המלך,

היכן הוא פשוט, שאני אוכל לפשוט משם ולהבין

שמה שאומר שלמה המלך,

שם זה ברור ופשוט.

ואז הוא אומר, תקשיבו,

עד שבא רוכל זה להודיעו את הפסוק שחסר לי, היכן הוא פשוט,

והודיע,

מי האיש שחפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?

נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.

אבל נשאלת השאלה, למה הוא צריך

פסוק אחר שיפשוט ממנו את הדבר,

ולא מספיק לו מה שאמר שלמה המלך עליו השלום.

נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.

שומר פיו ולשונו,

שומר מצרות נפשו. יש הבדל. אה, יש הבדל. כן?

שלמה המלך, הוא לא נותן את ה... אם בן אדם עבר מלשון רע, הוא לא נותן לו את התמותה.

הוא אומר, אתה רוצה שיהיו לך בעיות,

אל תדבר לשון רע.

אבל אם כבר עברת, הוא לא נותן לך את התשובה איך לתקן.

הרוכל הוא נותן לך את התשובה איך לתקן גם.

גם אם אתה עברת, הוא נותן איך לתקן את זה.

שלמה לא אומר שמור פיו. מפה ואנא אל תדכן לשון הרע, ואתה תתוקן לך על דברים שעשית.

שומר פיו ולשונו, הוא לא אומר לא לדבר לשון הרע, לא לדבר דברים. מה זה שמור פיו?

שומר פיו ולשונו,

שומר מצרות נפשו.

לפי זה אפשר להגיד. אני יכול להבין או לדבר פיו?

לפי זה אפשר להבין,

ששלמה המלך מדבר שאין תקנה.

שומר פיו ולשונו,

רק הוא שומר מצרות נפשו.

אין תקנה.

המכריז, הרוכל, מה אמר? יש אפשרות לתקן. מה האפשרות לתקן?

כשאתה אומר, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב,

נצור לשונך מרע,

ושפתיך מדבר מרמה. יש תקנה לתשובה. יש תקנה לשונות. אז איך זה, איך זה, כן, איך זה,

איך אני לומד מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב,

אה?

אז בוא, בוא נחלק את הפסוק, את החלק הראשון לשתיים עוד פעם.

נגיד, מי האיש החפץ חיים?

זה לכתחילה.

אוהב ימים לראות טוב,

זה בדיעבד כבר.

זאת אומרת, מי האיש החפץ, לא נגיד שזה כפל לשון.

נגיד, מי האיש החפץ חיים?

זה לפני שהוא ייכשל.

אז נצור לשונך מרע.

ואוהב ימים לראות טוב, כבר לא יהיה לו טוב, בגלל שהוא דיבר לשון הרע, ועכשיו הוא אוהב ימים, עכשיו הוא החליט

לאהוב את הימים.

עכשיו הוא רוצה לראות טוב, מה נעשה איתו?

הוא אומר, נצור לשונך מרע,

ושפתיך מדבר מרמה.

נצור לשונך מרע זה על החלק שנשמר.

נצור לשונך מלפני,

ושפתיך מדבר מרמה זה התיקון לתלמיד חכם,

שהתלמיד חכם יעסוק בתורה.

על ידי שהוא נוצר את הפה שלו, כן?

נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה.

השפתיים שלך לא ידברו מרמה יותר, אלא יעסקו בתורה.

אם הם יעסקו בתורה,

זה הפתרון למי שעבר על החלק השני.

זה גם לפי האיברים, הלשון היא מעניינית יותר.

השפתיים חיצוניות.

אם אתה מנת את הלשון, זה מוכר, אמר לו אף שבו הוא אמר.

לא, זה רבי ינאי אמר.

רבי ינאי אמר.

הפסוק הזה של שלמה המלך, היכן הוא פשוט?

לא רק בתהילים, איך הוא יפשוט לנו את האפשרות שאפשר גם לחזור בתשובה.

לא, זה מישהו אחר, רבי אלכסנדראי.

אמרנו שאחד.

אחד אמר שהוא הולך לפי השיטה שאין תקנה,

ואחד יש תקנה, הרוכל יש לו תקנה.

והרוכל היה אצל רבי ינאי.

ואז הוא הבין שיש תקנה.

אם יש תקנה,

כי הוא אומר, מנ בעל מזבן סמחייה. מי רוצה לקנות סם חיים? סם חיים פירושו,

אחרי שאדם לקה במיטה,

אפשר למכור לו סם חיים.

ואז הוא יחיה ממה שהוא עבר.

אז בהתחלה רבי ינאי סבח כמו רבי זה.

רבי ינאי סבח שהייתה כזאת.

כן.

כמו ששלמה המלך אמר,

שומר פיו ולשונו,

שומר מצרות נפשו. זה הכל, לכאורה אני שומע שמי ששומר פיו ולשונו, רק הוא

שומר מצרות נפשו.

ומה עם אחד שהוא כבר דיבר?

אין לנו פשט לפשוט

ממקום אחר.

פה בא רוכל

ואמר לו.

זה מעבר לדיוקים שעשינו ברב אלמושנינו, שזה בנפרד, כן?

אז לפי זה יוצא, כן.

הלכה למעשה, מה הדין? יש דקה או אין דקה? יש דקה.

יש. מחלוקת.

אבל אנחנו יודעים שהתשובה, כמו שפוסק הרמב״ם,

שהתשובה יש גם על לשון הרע. מי שהיה רגיל בלשון הרע עושה תשובה על זה.

כמובן מפייס את כל מי שצריך

לפי השעון.

אז יכול לפרסם ברבים,

יגיע להרצאה ויודיע את הדברים ברבים,

ואז יתפרסם הדבר. לא יפרסם באיזה עיתון כזה ואחר ששם יש ציבור שעלול לבן אדם לשמוע,

וכן הלאה. או שישמיע את זה בבית המדרש בפני העשרה וזה יתפשט אחר כך

למקומות נוספים וכולי.

אבל יעשה כל השתדלות להשיג את הבן אדם. אם לא השיג את הבן אדם בחייו והוא נפטר,

מביא עשרה אנשים על קברו,

ואם לא יכול להגיע על קברו,

אומר את הנוסח,

ריבון העולמים, חטאתי לפלוני אלמוני ואמרתי עליו ככה, והרי אני מבקש מחילתו וכולי וכולי וכולי, וזהו.

ובזה יצא ידי חובתו.

כמובן שכשמפייסים אדם צריך לדאוג שבאמת המחילה תהיה אמיתית.

אם הוא לא מחל אמיתי ואמר לו, בסדר,

שום דבר, שום דבר, ונשאר לו עדיין עליו בפנים,

אז אין לו מחילה.

איך יודעים? איך הוא ידע? אז זה הבעיה, צריך להמשיך לפייס אותו תמיד, ותמיד לבקש מחילה,

ויעשה הכול, וייתן לו איזה מתנה, ויקנה לו ככה, ויעשה לו ככה,

עד שיסיר מליבו את כל הקפדה וכל הטינה שיש לו, והכל והכל, שיהיה בטוח.

אם לא,

לא עזר שום דבר.

לצערי, אתה יודע,

הרב ידיע, שמדברים לשון הרע, מדין, איך תמצא אותה? לא תמצא אותה. מה לעשות, מתוק? אני לא קבעתי את הדינים בהלכות.

אמרתי מה עושים. כן, אבל הרב אומר שתפייס אותו ותמצא אותו, ותביא אולי למקום למי שאתה אומר. נכון.

נכון.

אז אני אגיד לך מה תעשה, אתה תתפלל להשם יתברך,

שהבן אדם הזה בראש השנה יתכוון באמת למחון לכולם,

או בלילה כשהוא הולך לישון, שהוא ימחן לכולם ואתה בכלל,

ותתפלל שהוא יחזור בתשובה, או תתפלל שיפגיש אותך איתו,

או שכל מה שאתה יכול לעשות בשביל שהקדוש ברוך הוא ידאג שהכול יסתדר בצורה שלא תישאר חייו.

כמו שאדם שגזל כסף צריך להחזיר אותו, אם הוא לא יחזיר אותו, זו בעיה.

אמנם יש לו עצה, במידה, והוא טרח ולא מצא,

שייתן לארגון שופר,

ואז לזיכוי הרבים.

אז זה מועיל בשביל שזה,

זה התקנה שאומרים חכמים.

אבל קודם כל חייב לעשות כל השתדלות לנסות להשיג אותו, לאתר אותו, לרדוף ולחפש, כי זה לא חוכמה לתת לאיזשהו מקום להתפטר. צריך לחפש את הבן אדם, לא אתה חייב.

רק מה חייב לו? לא לפי הערך של היום ביחס למה שהיה אז,

אלא צריך לתת לו את הערך שהיה אז.

אם זה היה בשקלים ישנים, נותן לו לפי שקלים ישנים.

אם זה היה בתעריף כזה בדולרים, שפעם זה היה כך וכך, ייתנו לפי מה שהיה כך וכך.

אז זאת אומרת,

פה ראינו כמה דברים יפהפיים.

יש עוד לעיין בזה כמובן,

והדעות הן יכולות להיות לכאן ולכאן,

אבל יצא לנו בכל אופן לימוד חשוב מאוד.

בתורת המצורע זה המוציא שם רע,

אז יש לפחד קצת, כי יכול להיות שאין תקנה,

זו בעיה חמורה.

והרמב״ם פוסק שהרגיל בלשון הרע אין לו חלק לעולם הבא.

ורואים כמה ביזיונות צריך לעבור המצורע,

כמה ביזיונות לפני, והוא צריך להכריז על עצמו תמם, להיות אבל ולקרוע את הבגדים שלו, והוא לא יושב אפילו עם טמאים אחרים,

מנותק מהחברה,

אסור לו לשבת בחברת הנשים, כי זה רק גורם לו לדבר.

וממילא אחר כך צריך לגלח את כל שערות גופו,

וכולי וכולי,

ואחר כך לוקחים עליו את הציפורים החיות,

ועושים לו ככה תהליך כזה ואחר שזה מבייש אותו.

לא כל כך פשוט שאדם כזה, עד שיחזור בחזרה,

אתה מבין, לתוך החברה, ויתקבל, והכול יהיה בסדר.

הרושם של מה שהוא עשה ואיך הוא נראה לא יישכח לו בכלל.

אבל יש כאלה שיודעים להעביר את הדברים ככה, בצורה כזאת ואחרת,

כמו שהיה אתמול,

אבל לא נפרש את זה עכשיו,

שטוב כל טוב, כן.