http://live.shofar-tv.com/videos/3164
12-9-13
"צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך" אם האדם משקיע את כל כוחותיו וסגולותיו שחננו בהם הקב"ה לצרכי גופו ועניניו וסידור בני ביתו ומשפחתו, וכן למען הנאת החיים המופלגות, הרי כך מתמעטים כוחותיו לשמש לעבודת ה' ולעסוק בהתמדת התורה, מתוך שהוא מעביר את כל כוחו לצרכים החומריים, הוא מתרוקן ולא נשאר לו דבר בעבור תורה חכמה ומוסר, כל הסגולות הטובות נשכחות ממנו ותש כוחו ממנו.
אז ה' חנן כל אדם בכוחות, בסגולות, ואם הוא משתמש בהם לעניני העולם הזה צרכיו וצרכי בני ביתו, או להנאות חיים שיש לו, כמובן כנגד זה מתמעט הכוחות שלו לעבודת ה' ולהתמיד בתורה ומצוותיה, והוא מתרוקן ולא נשאר לו בעבור התורה והחכמה והמוסר, כי הסגולות נשכחות ממנו ותש כוחו.
זה מה שאמרו חכמים ז"ל, תורה מתשת כוחו של אדם, היינו שאם האדם משקיע את כל כוחותיו, סגולותיו וכשרונותיו בחכמת התורה וקדושתה, שקידה והפלגה בחכמת התורה, לא נשאר לו דבר בעבור עניני עולם הזה.
ואמרו חכמים ז"ל במדרש, התורה משולה לחבית מלאה דבש, אם נתנו לחבית רביעית מים יצא כנגד רביעית דבש מתוכה, כך אם הכנסת דברים אחרים בתוך ליבך יצאו דברי תורה, כנגד מה שהכנסת.
"צור ילדך תשי" אומר הספורנו, וגם אתה ישורון המעיין בפנותך אל התענוגים תנשה חכמתך וידיעתך בגודלו יתברך שמו, אם נצלת את כל הכשרונות שלך לתענוגים, השקעת את כל המרץ להנאת גופך וסידורי עניניך, יחסרו לך כל הכלים היפים שחנן לך ה' לך ולנפשך. כשפונים אל התענוגים שוכחים את חכמת וידיעת ה' להתבונן בגדלו.
על הפסוק בשיר השירים "מעולפת ספירים" אומר המדרש, בן בית אחד היה לו לרבן גמליאל, והיה למוד להיות נוטל קופה של ארבעים סאה, ומוליכה אצל הנחתום, כמות אדירה שהיה מסוגל לשאת ולסחוב אל האופה, אמר לו רבן גמליאל, כל הדין חילא טבא איתבח ולית את עסיק באורייתא? יש לך כל כך הרבה כח גדול וטוב ואתה לא מנצל את זה לעסוק בתורה?
המתנות כהונה אומר, כל כח יפה יש בך, כל זה הכח היפה שיש בך ואין אתה עוסק בתורה? כיון שהתחיל לעסוק בתורה נטל שלשים סאה, נטל עשרים סאה, נטל שנים עשר סאה, נטל שמונה סאים, כיון דגמר ספרא אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול, ואית דאמרי אפילו בגד דק לא היה יכול לסבול, אלא אחרים היו מעבירין מעליו, כי הוא כבר לא היה יכול מרוב החולשה לקיים מה שנאמר "מעולפת ספירים". התורה מתשת כוחו של אדם החומרי, בגלל שאת כל הכוח הוא נותן לרוחני. מסבירים שריש לקיש היה לו כח לקפוץ את הנהר אחרי שקיבל עליו לחזור בתשובה מיד תש כוחו ולא יכול היה לקפוץ יותר, מה פירוש? מסבירים זה כל כך נראה לו טפשי לקפוץ מעבר לנהר שכבר לא היה לו כח לזה, זה כמו בן אדם חזר בתשובה והוא היה שחקן כדורגל, אז אומרים לו בא, הוא רואה את זה טפשי, אוילי, מה אני אבעט בכדור, ארדוף אחרי כדור ואבעט בו, מה יש לי לעשות עם זה? זה מתיש לו את כל הכוח להבלים ולשטויות.
בחובת הלבבות בשער הבטחון כתוב, ובמה הוא דומה, לאדם שהולך במדבר והכביד עליו הצמא, ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד, שמח בהם שמחה גדולה, שתה מהם עד שרווה מהם, הלך מעט ומצא מעיין נובע מים מתוקים, אבל דאג על מה שקדם ושתה המים הראשונים הרעים, וכעת אין לו מקום בגופו לשתות את המים המתוקים, כך מי שניצל את הכוחות והעמל להבלי עולם הזה הוא עייף ומחוסר כח לעמלה של התורה.
אתה שומע אנשים, אתה בא לשיעור? איך אני אבוא, אני הרוג, גמור, אני גומר יום עבודה אני מתמוטט, בטח, שתית מים הרעים, מילאת את עצמך בהם, איפה יש לך מקום עכשיו למים מתוקים מעיין נובע? ברור, אם התשת את כוחך בחומר מאיפה יהיה לך כוח לרוח?
והסבא מנובהרדוק זצ"ל אומר, תשמעו דבר מדהים, מה שאדם משקיע עמלו וכוחותיו בעבור משפחתו היה יכול לייסד מאה ישיבות. כמה אדם טרוד בעניני המשפחה כל הזמן, הכל סביב המשפחה, לדאוג פה לדאוג שם להביא שם לחזור.... הכל מסביב למשפחה. בכח הזה שהוא משקיע במשפחה אחת היה מייסד מאה ישיבות.
הנה אתם רואים מה עשינו בחמישה חדשים, בית מקדש מעט לתפארת, בחמישה חדשים. יש אנשים בחמישה חדשים היו סביב המשפחה איך לפתור את הבעיות של המשפחה ככה ככה ועוד לא גמרו, אנחנו לפחות לפני סיום, והם לא גמרו, והם לא יגמרו, ושבעים שנה הם יחיו ולא יגמרו. אז החשבון מתחיל להיות רציני, למה? כי אם חמישה חדשים מייסדים בית כנסת ובית מדרש, אז בשנה לפחות שניים, אז בחמישים שנה כמה זה? מאה. צודק הסבא מנובהרדוק, זה בדיוק החשבון. לא יאומן כי יסופר. ועוד נשאר עודף, אפשר עוד כמה על הדרך.
מכאן לימוד לכל האנשים שרוח ה' מפעמתם, כי ידעו שאשמת ירידת התורה והמוסר בעולם תלויה בראשם, כי לו היו גדולים באמונתם ובתיקון נפשם בודאי היה זה משפיע גם על הרחוקים, אויר העולם היה מתבשם מכח תורתם, ואם יש חסרון בעולם בתורה ביראה ובמידות טובות הוא מפני החסרונות שיש במחנה היראים, שמשקיעים את הכוחות והמרץ להנאת עצמם וצרכי משפחתם, שמעתם? לימוד לכל האנשים שרוח ה' מפעמתם, הוא לא פונה לאנשים פשוטים לאלה שרוח ה' מפעמת בהם, ידעו שאשמת ירידת התורה והמוסר בעולם כולו תלוי בראשם. אם היו גדולים באמונתם ובתיקון נפשם, בודאי שזה היה משפיע גם על הרחוקים, אויר העולם היה מתבשם מכח תורתם, ואם יש חסרון בעולם בתורה ביראה ובמידות טובות הוא מפני החסרונות שיש במחנה היראים, שמשקיעים את הכוחות והמרץ להנאת עצמם וצרכי משפחתם.
גם יחיד יכול להשפיע אם ליבו בוער כאשר באהבת ה', ואם העולם לקוי בהכרת אחדות הבורא ואם מתדרדרים הם במוסר נפשם ומשחיתים עצמם בתאוות המכוערות, האשמה אצלנו והחסרון בנו. בשלי היה הסער, אמר יונה, ולא תלה את זה בעובדי עבודה זרה שהיו בספינה. בשלי היה הסער.
ז"א, כבר אמר בעל ספר הברית שהוא פשפש שנים רבות לברר מדוע לא בא גואל צדק, וראה שבדורו יש תורה ויש גמילות חסדים ויש מצוות ויש הכל, מה חסר? והוא לא הבין למה לא בא גואל. בן תקופתו של הגאון מוילנא, לפני כמאתיים חמישים שנה, והוא לא מבין למה לא בא גואל, בסוף הוא הגיע למסקנה, כל אחד דואג רק לעצמו. גם התורה שהוא לומד לעצמו. כל מה שהוא עושה לעצמו, ולכן לא בא גואל צדק.
צריך לפעול למען אחרים, על זה דיברתי אתמול בהרצאה בראש העין, וביקשתי שיעתיקו את מה שעשיתי פה ויבנו בית מקדש שני, קהילות פז שתיים ובית מדרש בהתנדבות כמו שעשינו פה, הצביעו עשרה, אבל באו לפה כבר עם הרשימה, יש 25 שכבר נרשמו ועוד רבים שאמרו שהם רוצים להירשם. וככה צריך להעתיק את זה בארץ ובעולם שיתקבצו אנשים כחבורה קדושה במסירות נפש לתת מאונם ומהונם לבנות להם קהילות לתפארה של אנשי אמת שמחוברים יחדיו ורוצים לעשות את רצון הבורא. כי כל החסרון שיש בעולם זה שכל אחד דואג לעצמו ולא לזולתו ולא לאחרים. ואמרנו אתמול שמי שרוצה ביום הכיפורים לזכות בדין שיהיה איש שהציבור צריכים לו, וממילא אם הוא הולך לבנות בית מקדש מעט הציבור צריכים לו כי כולם רוצים בית תפילה ולא סתם, ולא מפואר רק ביופי חיצוני, אלא היופי הוא פנימי איך הוא נבנה, מאנשים שנשאם ליבם לעשות במלאכה, אנשים שנדב אותם ליבם ורוחם לתת ולעשות במסירות נפש, ככה בונים את היכל ה', כך רצה ה' שיבנו את המשכן ולכן הוא קיים לעולם.
בית מקדש מעט זה יוציא הרבה ישועות לעולם, ויעתיקו בעזרת ה' את הדבר הזה בכל אתר ואתר לתפארת הקב"ה ולעבודתו התמימה אמן כן יהי רצון.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.