ההשתוקקות לתורה | הרב שלמה רביבו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אז מה שואלתם, השאלה שעכשיו הוא קרא את הפסוק, כל המחלה אשר שמתי ממצרים לא אשים עליך, כי איני השם רופאיך.

והשאלה היא פשוטה, אם כל המחלה אשר שמתי ממצרים לא אשים עליך, אני לא אשים לך,

אז מה זה כי אני השם רופאיך?

אם לא שם עליך את המחלה, אז לא צריך להגיע לכי אני השם רופאיך.

אז אני אגיד לכם,

הבור דוב פרוורסקי, ראש ישיבת פונוביץ', זה היה כשהלכתי לבקר אותו,

שהוא עשה ניתוח, עשה פעם ניתוח, והייתי בחור בישיבה,

ואני בדיוק הייתי צריך, גם הייתי מאורס,

והוא סידר לי קידושים,

אז הוא תקופה, הפסיק חודש וחצי מהניתוח לא לסדר.

אז באתי לבקר אותו כשהוא היה חולה.

אז הוא אמר לי, לך אני אסדר, אתה הראשון שאני אתחיל לסדר לו חזרה, אני חולה, ועד אז אני בסדר,

אני אסדר לך, אל תדאג.

ודיברנו אותו, אז הוא שאל לנו, הוא אמר לו, אתה מבקר אותי את החולה.

הוא שאל את השאלה הזאת.

הוא אמר, נו,

איך מסבירים את הפסוק הזה?

כל המחלה ששמתי במצרים לא אשים עליך, הוא שאל אותי.

ואיך אתה מסביר את הפשט הזה?

הרי אם לא אשים עליך, לא צריך כי אני השם רופא לך.

אז הוא אמר, הוא הביא לי את האורחיים הקדוש.

מה שכתוב באורחיים הקדוש,

שיסוד גדול, האורחיים הזה זה אורחיים מאוד חשוב.

אני מעריך על האורחיים הזה הרבה בספר שלי על עבודה זרה, לא על כריתות, על עבודה זרה.

אני מעריך בהרבה הרבה על האורחיים הזה. האורחיים אומר,

יסוד, הרי האחים זרקו

את יוסף לבור. הבור אין בו מים, אבל יש בו נחשים ועקרבים.

מה עזרו מה שהם זרקו אותו?

שיהרגו אותו, הנחשים והעקרבים.

כתוב שבאמצע שמונה עשרה, אם אתה רואה עקרב, מותר ללכת.

נחש, אתה לא תזוז, אז לא, אבל עקרב זה סכנה.

הם זורקים אותו לבור שיש בו נחשים ועקרבים.

מה הרווחו?

למה נהרוג את החינו?

הם אמרו,

בואו נזרק, הם זרקו אותו. מה זרקת אותו שם? זה ימות שמה, מה זה משנה?

אז

אומר ארוחיים הקדוש דבר נורא.

ארוחיים הקדוש,

שמה עדיף

שיצאו מידי כוח הבחירה ויכנסו מידי כוח של הקודשברוך, תחת ההשלכה של הקודשברוך. אז ארוחיים מסביר את זה, לא רשי.

ארוחיים אומר, תראה את רשי. מה?

שמה?

שוביל זה במקור. שמה?

הבור אין בו מים. אין בו מים, אין בתורה כוונת. אז הוא אומר ש...

עם בור יש תורה?

תורה היום זה אומרים,

הפסוק הולך... אני קראתי את הבני צבא, מי שאין במים, אין בו תורה, אין לו הגנה לפנים.

עוד פעם, זה הכל מוסר. הבורא, זה על אדם, בורא כשהאדם ריק,

שאין בו תורה,

אז יש לו בראש נחשים ועקרבים.

זה פשוט מפורסם.

אבל מדברים על הבור עכשיו, זה רעיון אחרי, על הבור שם של יוסף. כן, באותו בור לא היה מים, אבל היה נחשים ועקרבים. אתה רואה את הרשי שהוא מביא?

איזה רשי? לא היה מים, זאת אומרת, לאן במים? תן לו את ה... לאן במים לחיוס או לשתות? הוא מדבר על אורח חיים, אתה מדבר על אורח חיים, אתה אומר מה שאמרת את המילה, כבודו. לא היה בו קיום?

מה? זאת אומרת, לאן במים לקיום ליוסף יתקיים? זאת אומרת, בגלל שיש נחשים. בגלל שיש נחשים. איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים? מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. מה אתה רוצה?

זה מה שאמרנו, איפה מה שאמרת?

זה גם הפסוק אומר. זה הפסוק אומר. כן, זה רש״י מסביר את הפסוק.

אבל מה שכבודו ניסה להגיד, כבודו התבלבל בין רש״י לאורחיים. שיכול להיות.

לא יכול להיות, בטוח. הוא היחידי שירץ את זה ככה?

לא, רש״י ודאי לא אומר מה שהוא אומר.

אז הרוחיים מסביר. הרוחיים אומר דבר נורא, ותשמעו פה יסוד, תקשיב, פה יסוד ש...

תבין את הרוחיים יותר היום גם.

יסוד שהרוחיים אומר דבר נורא.

הוא אומר הרחיים, אדם,

שלא נגזר עליו מיטה.

אם בן אדם החליט להרוג אותו, הוא יכול להרוג אותו אפילו שלא נגזר עליו מיטה.

למה?

הכל זה בידי שמיים אמנם, אבל לאדם יש כוח בחירה.

וכיוון שלאדם יש כוח בחירה,

אומר האורחיים,

אז הוא יכול להרוג בן אדם אפילו שלא נגבה עליו מיטה.

ואומר האורחיים, לכן האחים זרקו אותו לבור. אמרו,

אנחנו, אם נהרוג אותו, יכול להיות שלא מגיעה לו מיטה.

ובגלל הבחירה שלנו הוא ימות.

אבל נחשים ועקרבים,

אם לא מגיע לו מיתר, נחשים ועקרבים אין להם בחירה,

אז הם לא יהרגו אותו.

אז זה יהיה מודד.

אם אנחנו זורקים אותו לבור,

אם הוא צדיק באמת, אז הם לא יהרגו אותו.

אם הוא רשע, אז הם יהרגו אותו. אבל אנחנו, יכול להיות שהוא צדיק,

אבל כיוון אומר ארוחיים, שלאדם יש בחירה,

אז אנחנו יכולים להרוג אותו אפילו שלא מגיע לו.

ארוחיים ולוז'ינר, בעל הנפש החיים, הוא לא מסכין לדבר כזה, הוא אומר, אין דבר כזה גם.

אבל ככה אומר ארוחיים הקדוש.

כך אומר, כן, כך קוראים למנוע,

אבל ארוחי ארוחי ארוחי ארוחי ארוחי ארוחי ארוחי אומר בכללות זה הפשט.

אז אמר לי הברל פוברסקי שלפי ארוח חיים הקדוש הזה,

אז אני שאלתי אותו שאלה אחת על ארוח חיים הזה,

שאלתי אותו שאלה פשוטה, כתוב על דוד המלך.

דוד המלך אומר,

לא להרוג, כי כללה היא כללה נמרצת, אז רצו להרוג אותו,

שהוא קללה את דוד המלך, הוא אמר לו, השם אמר לו כלל, נכון?

אמרתי לו, מה פשוט, יש לו בחירה, אז מה זה השם אמר לו כלל?

אז הוא עשה את זה מעצמו.

אז הוא ענה לי איזה תשובה, אולי זה רק בדיבור,

בקיבור, בקללות, לא במעשים, לא משנה, לא ניכנס לזה, לא על זה אני רוצה להאריך, מי שרוצה יראה בעבודה זרה, אני מעריך על זה הרבה,

אבל מכל מקום,

אז הוא אמר לי,

והיא תוספות בבבא קמא, יש תוספות בבבא קמא באזור דף פ' שם,

יש תוספות בבבא קמא אומר על הפסוק ורפא ירפא.

מה זה ורפא ירפא, שמכאן הגמרא דרושת שניתנה רשות לרופא לרפא,

מה זה רפא ירפא?

אומר תוספות לא רק מחלה שמה שבידי שמיים,

גם מחלה שהיא בידי אדם,

אז הוא אומר לי, מה התוספות מתכוון?

כל מחלה שמישהו עשה לך זה בידי שמיים, אם לא היה מגיע לך לא היה.

אבל לפי יום החיים זה מיושב,

ורפא ירפא, זה הפשט, יש מחלה שלא הייתה מחלה בידי אדם, כלומר שבן אדם עשה לך את זה, אז לא היה מגיע לך את זה בכלל.

למה?

כי זה בן אדם עשה, זה לא בידי שמיים בכלל,

כי יש לו בחירה, זה יכול להיות שלא נגזר עליך.

ככה הוא הסביר את התוספות נפלא, נכון?

מובן החלק הזה? עוד פעם, ורפו ירפא.

אומר תוספות, מכאן שיש רשות לרופא לרפאות.

מה זה ורפו ירפא?

פעמיים ורפו ירפא. אומר תוספות, לא רק חולי שמה...

בידי שמיים. לא רק חולי שבא לך בידי אדם, הפוך, לא רק חולי שבא לך בידי אדם,

שפה הייתי אומר, אתה יכול לרפא מי שעשה לך, אבל חולי בידי שמיים, השם נותן לך מחלה,

מה אתה הולך להתרפות,

לרופא? השם רוצה שתהיה לך את המחלה הזאת, אם הוא נתן לך,

לא ללכת לרופא שירפא אותך.

אז הוא שאל, רגע, מה זה?

כל מחלה בידי אדם זה היה בידי שמיים. מישהו נותן לך מכה ועשה לך מחלה.

אז השאלה אם אדם מגיע לך משמיים, לא היה קורא לך את זה?

הוא אמר, לפי יום החיים זה נפלא.

לא? הוא אמר, חיים, שבן אדם יש לו בחירה, אז אפילו שלא מגיע לך.

אז לכן יש חולי בידי אדם, יש חולי בידי שמיים.

אבל זה לא מתרץ כל המחלה שם? עכשיו אני עובר. עכשיו, מה עם השאלה כל המחלה, הוא אמר? הוא אמר, כל המחלה שאני שם, אני לא אשים עליך שום מחלה.

מה זה כי אני אשם רופאיך? אם בן אדם בעל בחירה יעשה,

אני לא שם עליך מחלה, אבל מה שבידי בחירה זה לא קשור בידי שמיים.

כי הרי אפילו אם לא נגזר עליך, מישהו עם בחירה יכול לעשות עליך.

אז על זה הולך ואני אשם רופאיך.

ככה אמר לי אז, בזמנו, כשהייתי בחור באירוסין שלי,

גם אם אני ארקם בגלל דם אדם לטומח החולי, אני ארקע אותך?

כן.

השם אמורך, גם אם זה היה בידי אדם.

צינים מופכים.

צינים מופכים זה בידי אדם.

מה?

צינים מופכים זה בידי אדם.

אה, צינים מופכים.

רגע, עכשיו תסכם את זה, יש בחירה לאדם אם הוא רוצה להראות בן אדם מבחינת המכה שלו.

כן.

אז אפילו שלא נגזר עליו לביטל הבן אדם הזה,

אז זה יכול להיות. לכן אדם צריך להיזהר. לא נגזר עליו.

אני צריך להיזהר מבעל בחירה.

אבל יש בזה מחלוקת, רבותיי, מחלוקת גדולה, מבחינת וולוז'ין אומר שאין דבר כזה.

אני מצאתי רבנו חננאל מפורש ראיה לזה, מהראשונים,

ממש ראיה לזה לגבי הסוגיה של מרים,

לא ניכנס לכל הסוגיות האלה. ראיות לזה,

זה נושא ארוך בפני עצמו.

אני ראיה שאדם יכול, אפילו שלא נגזר עליו,

כיוון שהוא בעל בחירה יכול להרוג. מצאתי רבנו חננאל מפורש ככה. כוח העליון? לא, הבחירה, אדם כבוד ברוך הוא משאיר את העם בחירה לעולם. אני יכול להרוג אותו? כן, ככה אומר ארוך ים הקדוש.

אדם צריך להיזהר ממך. אדם צריך להיזהר ממך. יש ערבי,

נבוא, נשמרתם על שטחיהם. יכול להיות שאין לך להכפיס זכויות גם, אז גם הם יכולים. מה? נכון, נכון, נכון, נכון. זה הייחוד גדולה. טוב, רבותיי, זה נושא ארוך, אבל קח שאלה לדרך.

בפרשה, רבותיי, לפני שאני מתחיל את הגמרא, בפרשה שלנו כתוב לא ירבה לו נשים.

לא ירבה לו נשים, נכון? כתוב בפרשה לא ירבה לו נשים.

למלך.

שאסור להרבות לו נשים למלך.

שלמה המלך.

דוד גם, שלמה המלך, למה? כן, הכל מלך.

הגמרא אומרת שעד שמונה עשרה אפשר.

למה? דוד היה לו שש, כהנה וכהנה אמר לו הפסוק,

אז כהנה וכהנה זה עוד שש ושש, 12 ביחד זה 18. עד 18 עכשיו. הוא בסדר, הוא היה במגבלה...

טוב, הוא כמעט שער עשרים. האמת היא שיש, רבותיי,

הרב של הרוקח, רב יהודה קולמינוס,

הרב של הרבי של הרוקח,

הרבי שלו, הוא כותב דבר נורא.

הוא כותב, הרב של הרוקח,

שהיה בגמרא מאן דאמר בר כפרה.

היה גאון לגאונים,

בר כפרה, הרבה מה שאת נמצא, בר כפרה.

היה אדם גאון, חכם,

והוא מביא שם שבספר אגדה כתוב שבר קפרה, היו לו 12 נשים,

והם, מרוב החוכמה שלו, שהוא רצה, הם רצו להתחתן איתו,

והוא אומר שהם פרנסו אותו, את כל הבית.

כי רצו להתחתן עם בר כפרה, הוא אדם חכם גדול.

אז מפרשים כבר עומדים על המקום שם, על הזה, שכולם הרבה באחרונים דנים.

מה, בר כפרה היה אחד, לא מצאנו אצל התנאים,

היו פרושים וקדושים, כל כך הרבה נשים,

וכולי וכולי, ואם התורה מזהירה על מלך כי עשית אותו, אז כל...

הרבה מערכים שהם חיפשו. זה לא הילדים שאנחנו אומרים בסוף המדרן.

לא, לא, זה בר פאפה, זה רב פאפה. זה לא בר כפרה, אלא זה רב פאפה.

אז רבותיי,

אז היה לו, אז הם לא מצאו בשום, הם לא אומרים,

בקיעי השס והמדרשים, אין מדרש כזה, ולא מצאו שום דבר מקור למה שאומר הרב של הרוקח.

אבל יש ספר של איש הרב, ראובן מרגליות, יש לו הרבה ספרים.

יש לו ספר ניצוץ האור על השס,

ניצוץ הזוהר, על הזוהר.

הרב ראובן מרגליות היה אדם בקיא גדול וגאון גדול.

אז הוא כותב שהוא חושב שהפשט של המדרש שהוא מביא,

יש ירושלמי, ירושלמי ממסכת יבמות, ירושלמי, לא בבלי,

ירושלמי ממסכת יבמות, פרק רביעי,

כתוב בירושלמי שאחד בא לרבי, לא כתוב מי,

שהיה אחד שבא לרבי,

והיה, הירושלמי מביא מעשה שם, שהיו 13

אחים שהתחתנו,

ו-12 מהאחים מתו, השם ירחם.

נשואים, ו-12 אחים מתו, ולא היה לאף אחד ילדים.

ואחד שנשאר, אומר הירושלמי,

רצה לחלוץ אותם.

לחלוץ, מלבמות, אין להם ילדים.

רבי שכנע אותו שיעשה להם ייבום.

אמר, איך אני אאבם אותם? לא רצה, אבל אחר כך אמר, טוב, אתה יודע מה, גם אם אני אאבם אותם,

מאיפה אני אפרנס אותם?

אומר הירושלמי, אמרו אנשים,

אנחנו כל חודש נפרנס חודש שלם. אנחנו 12 נשים,

כל אחת מוכנה חודש שלם לפרנסה לכל המשפחה.

וזה לא. אנחנו נעבוד.

כל חודש אחד שלם, כל אחת אמרה, אני מפרנסת את כל המשפחה שהיא.

אז רבי לחץ עליו, אז הוא אמר, רבי, ותדעו מה זה בר-כפרה, היה מוכשר. אומר, בר-כפרה, אומר לו, טוב, כבוד,

אומר לו בר-כפרה, טוב, אבל מה נעשה בשנה מעוברת?

יש לנו עוד חודש.

תראו אדם מוכשר כמו מרקע פרה.

כל אחד לקחה עליה חודש, זה אלול, זה תשרי, זה חשוון, זה זה.

הוא אומר לרבי, מה אני אעשה בשנה מעוברת? שלושה חודשים.

אז מי ייקח?

אני את הקיים הזה.

אמר לו, אתה יודע מה רבי אמר לו? אני לוקח עליה את השנה המעוברת.

שנה המעוברת, אני מפרנס את כל המשפחה.

את החודש הזה של השנה המעוברת, זה עוד הדר.

אני מפרנס.

רבי אשד גדול.

כן?

אז אמר לו, רבי, אני מפרנס. אמר לו, טוב, בסדר, ככה עשה.

אומרת הגמרא שהוא באמת, ורבי התפלל שיהיה להם ילדים, כי כל האחים כולו, אחים עד עכשיו לא היה להם ילדים.

רבי התפלל שיהיה להם ילדים.

אומרת הגמרא, אחרי שלוש שנים,

כל אישה היה לה כבר כל שנה בן. אחרי שלוש שנים היה שלושה ילדים.

אז תעשו כמה זה שלוש כפול שתים עשרה?

שלושים ושש. אחרי שלוש שנים, היה פעם בשלוש שנים שנה מעוברת.

באו כל הנשים, כל הילדים שלהם, 36 ילדים ו-12 נשים,

לכיוון של רבי, זה לא צחוק, כי עכשיו צריך פרנסה.

הלו שלחו מישהו למעלה, ואמרו לו, תראה, למה אתם מחכים לך? הוא יוצא מהחלון, רבי, מה רוצים?

הוא אמר, מה רוצים?

אמרו, אנחנו צריכים את חודש העיבור.

חודש העיבור, פרנסה לחודש העיבור.

אז רבי נזכר, אמר להם, אה, בסדר, נתן להם פרנסה לחודש העיבור.

מכל מקום, רבותיי, אז הוא רוצה להגיד, רבי ראובן מרגליות,

זה היה בר כפרה, למה? כי בר כפרה במסכת יבמות, אצלנו בבבלי, בדף קט,

באזורים האלה, שם קט, קיוט, בר כפרה סובר, שלא לעשות עיבום, לעשות חליצה.

אז זה מאוד מתאים שהוא לא רצה לחלוץ אותם.

ובר כפרה היה בעוד בתקופה של רבי.

אז הוא אומר, אז זה היה בר כפרה, ממילא זה המקור.

הנה, זה בר כפרה, ובדיוק 12 נשים, וכמו שכתוב שם שהוא היה חכם,

וגם פה כתוב שהוא היה חכם, אז בקיצור, ממש זה מתאים.

ואז אומר רב ראובן מרגליות שזה היה בר כפרה. ויש הרבה גמרות, רבותיי, בשעשר, בר כפרה. כשהוא היה קרוב לרבי,

עד כדי כך יש גמרא, יש פה נדרים?

יש גמרא בנדרים.

יש גמרא בנדרים, גמרא מאוד מעניינת, רבותיי, על בר כפרה. אוי, אבל יש פה גם מוסר השכל שנלמד מפה, גדול.

יש גמרא בנדרים על בר כפרה.

אתם יודעים שרבי היה,

רבי, אני מקדים הקדמה, רבי,

זה רבי יהודה הנשיא מחבר המשניות,

הגמרא אומרת, כשרבי היה צוחק העולם היה לוקה, שליש בחיטים, שליש בשעורים. היה נזק לכל העולם.

רבי היה המתווה של הבריאה פה בעולם. היה כל כולו קודש קודשים. הגמרא אומרת, רבי הקדוש, למה שהוא אף פעם לא הוריד את היד שלו מתחת לטבור?

קדושה וטרה שהיה לרבי שאי אפשר להבין. אף פעם, אף פעם הוא לא הוריד את היד מהטבור. זה נקרא רבי הקדוש, כל כולו קדוש היה רבי. רבנו הקדוש.

והגמרא אומרת, גם בנדרים זה, בדף נ', יש גמרא בדף נ',

בדף נ', יש גמרא בדף נ' במסכת נדרים,

שרבי אמר לבר כפרה, תעשה לי טובה, אל תצחיק אותי.

בר כפרה היה חכם גדול, הוא היה היחידי שיכול להצחיק את רבי, היה לו חוכמה כזאת, והיה לו להכניס לו כמו שחיים עושה לנו פה.

הוא היה שורש נשמתו, אנחנו לא נכנסים לשורש נשמתו, קטונתי מלדבר על השורש נשמתו.

אני לא נכנס לזה.

ממילא בר כפרה, רבותיי, נכון.

בר כפרה,

אז בר כפרה אמר לרבי,

שאל תצחיק אותי, למה הנה גמרא אומרת, יומא דמחייך ברבי,

אל תהיה פורענות על העלמא, יום שצוחק רבי,

באה פורענות לעולם.

אמר לבר כפרה, לא תיבטחן,

אל תבדח אותי, ואני אתן לך כבר, הוא יפצה אותו בסכומים, בדברים,

תראו את הגמרא שם,

אני אשלם לך, רק אל תבדח אותי.

אני לא יכול, כשאתה בדח אותי, כל העולם לוקה בגלל זה.

זה היה רבי הקדוש.

למה באמת?

מה?

שכל העולם היה לוקה? כי רבי זה היה,

כל כך בקדושתו, הוא החזיק את הדור,

רבי. הוא היה, כל הכוח של הדור היה, הוא היה, זה שעושה צחוק, הוא היה, שעושה צחוק. רבי צוחק. הוא בשמחה, אז... כן, אבל לא לצחוק.

הוא היה עבוד, הכול כולו יראת שמיים היה.

אתה צריך לסמוך בלב, אבל לא לצחוק, לא...

בקיצור רבותיי, יש גמרא בנדרים נא,

תראו מה זו גמרא מעניינת.

דבר נורא נוראות.

יום אחד הבת של רבי הייתה צריכה להתחתן, ופה אנחנו גם רואים את כל, אני מביא ראייה

לרב ראובן מרגליות הזה,

שרואים שבאמת בר כפרה היה כל כך קשור לרבי, וזה היה ממש באותה תקופה,

ובר כפרה הזה באה לבת של רבי, היא הייתה צריכה להתחתן.

הוא אומר לה, מתי החתונה? מחר.

הוא אומר לה, את רוצה לראות מחר בחתונה שאבא שלך,

אני אומר לו, תרקוד לפניי ויעשה, אני אשב על כיסא והוא ירקוד לשמח אותי?

אבא שלי, רבי הקדוש, גדול הדור,

רוצה לראות מחר?

ולא רק זה,

אני אגיד לו, שיגיד לאימא שלך,

שתמזוג לי שתייה, להביא לי.

מה אתה מדבר?

רבי, נשיא הדור, כל העולם, רבי הגדול הדור, וימזוג לי, ירקוד לפניך ויעשה? אמר לה, אמור להיפגש מחר.

בחתונה, עם הריקודים, בר כפרה נכנס.

הנה, אז הגמרא נמצאת בדף נא,

הגמרא נמצאת בנדרים דף נא, נכנס בר כפרה.

ואז הוא בא לרבי, הוא אומר לו, בר כפרה לרבי,

תגיד לי, רבי, מהי תועבה? כתוב, תועבה בתורה. מה זה תועבה?

רבי אמר לו תשובה,

הקשה לו בר כפרה, שאי אפשר להגיד מה שזה.

הוא מנסה להגיד לו, דוחה אותו.

רבי, הוא לא יודע מה התשובה.

אמר לפרשת, בוא תסביר לי אתה מה זה.

אמר לו, אתה רוצה שאני אסביר לך?

קדימה, תרקוד לפניי.

ואין בעיה.

ורבי רוצה להבין מילה בתורה רוקד.

רוקד לפניו.

עם זה שתרקוד לפניי, כן? אחרי זה שאשתך תביא לי כוס.

עשה את הכול, הסביר לו מה זה תועבה. תראו את הגמרא, שהוא הסביר לו מה זה נקרא תועבה. תועבה זה נקרא תועה אתה בא.

זה נקרא,

כל המילה תועבה שבתורן זה אתה תועה אתה בא. ככה הסביר לו. פירוש מילולי, להבין.

רבי הסביר פשט אחר, הוא דגשה לו על הפשט בבר כפרה, הגאון החכם הזה שלנו, וזה אנחנו רואים שהיה חכם גדול, שאפילו רבי שחיבר את כל המשניות,

היה דברים שרבי לא יכל לענות לו עד שהוא הסביר לו.

אחרי זה הוא אומר לו,

לא נרגע,

הוא אומר לו, מהי תבל?

זה כמו, הוא אומר, הוא ניסה להגיד לו מה הוא אמר משהו ענה לו,

הוא שואל אותו קושיות,

דחה אותו.

אז הוא אומר לו, טוב תגיד לי אתה, תגיד לי,

תגיד לי, תרקוד לפניי, אחרי זה אני אגיד לך.

טוב,

אחרי זה אמר, הסביר לו מה זה תבל,

וכולי וכולי, תראו את הגמרא, התבלין שיש בה.

אחרי זה אותו דבר פעם שלישית,

זימה, מה זה זימה?

המילה של התורה זימה, הבירור המילולי,

רבי ניסה להגיד לו, וכולי, דחה אותה,

אחרי זה הוא אומר לו, טוב תגיד לי אתה,

מה הפשט של המילה לבר כפרה? אמרו לו, וואלה, ככה אתה רוצה?

רקוד!

תעשה לי ריכוז, אני יושב ותרקוד לפניי.

אחרי זה שאשתך תביא את הכוס, תמזוג וכולי.

רבותיי, מי שרואה את הגמרא הזאת מתפלא.

אני מאוד התפלאתי על זה, מה הפשט בזה?

מה אתה רוצה להראות בר כפרה? בר כפרה זה אדם חכם גדול, תלמיד חכם עצום, תנא.

היה תלמיד בזמן של רבי.

היה אדם מיוחד ביותר.

מה אתה בר כפרה רוצה מרבי?

מה אתה רוצה להראות שאתה חכם?

כל לפניך, מה קורה פה?

רבותיי, כתוב פה בגמרא הזאת, אני חושב, יסוד, ושימו לב, דבר גדול.

בר כפרה רצה ללמד את כלל ישראל,

ואני אגיד לכם למה, כי אם ככה, גם מה הגמרא צריכה לספר דברים כאלה?

זה יפה שהגמרא מביאה לנו דברים כאלה?

זה היה. מה הגמרא מספרת לנו? שמה נלמד? לזלזל באנשים? חס ושלום.

מה רוצים פה?

הגמרא פה באה ללמד אותנו יסוד גדול.

בר כפרה, ויותר מזה, בר כפרה רצה ללמד אותנו, וזו הסוגיה,

מה זה אהבת תורה?

מה זה אהבת תורה? איך אדם יכול להגיע למה שהגיע רבי,

לגדלות בהכול?

שיהיה לו אהבת תורה וחשק להבין כל דבר.

ולא רק זה, רבותיי, שימו לב, בר כפרה כל כך הכיר את הגדלות של רבי, מה זה אהבת תורה שלו,

שהוא כבר יום לפני כן הבטיח את זה לבת שלו.

הוא היה בטוח, הוא ידע מה זה אהבת תורה של רבי. הוא כבר יום לפני זה מבטיח לה, תראי שהוא ירקוד מחר.

למה? כי הוא ידע מה זה אהבת תורה של רבי. הוא ידע שרבי אצלו, התורה זה החיים. בשביל להבין מילה אחת, רבי ימסור את הכול.

אז הוא כבר יום לפני זה אמר להם, תראו מחר שהוא ירקוד. בטוח היה.

כי הוא ידע מה זה אהבת תורה של רבי.

ולכן למחרת הוא עשה את זה. ולמה? ללמד את כלל ישראל.

אני חושב, זו הגמרא.

מה זה אהבת תורה? מה זה מילה אחת של תורה? להבין אותה.

בשביל זה רבי ירקוד גדול הדור. אתם יודעים מה? אני אתן לכם דוגמה עכשיו.

מתחתן לנו איזה אברך צעיר.

הגיע אלה שם, הרב שטיינמן ורב חיים קנייבסקי.

הוא אומר להם, האברך, תגידו לי מה הפשט בזה.

האברך צעיר יושב שם.

נו, אתם רוצים שאני אגיד לכם? תרקדו פה. תרקדו. אתה יודע, אדם בגוער, רבי, תתחיל לרקוד לי.

תעשה לי ריקודים לפניי. אתם יודעים, מה שזה?

רבי גדול הדור, זה לא, זה היה מלאך רבי, רבי הקדוש.

הגמרא מלמדת לנו, מה זה מילה של תורה?

אהבת תורה, מה שזה, רבותיי.

זה אנחנו צריכים ללמוד מפה. מילה, להבין.

מה זה ההשתוקקות?

רבי השתוקק להבין.

וזה צריכים לדעת, היסוד וההצלחה בגדול התורה, לגדול בתורה זה ההשתוקקות שלנו לתורה.

כשאדם השתוקק, הוא יכול לגדול. אם אדם אין לו השתוקקות,

הוא לא יכול לגדול.

צריך את ההשתוקקות, זה סוד ההצלחה, זה כתוב גם ברבני יונה.

כפי גודל ההשתוקקות של אדם לתורה, כך גודל ההצלחה.

אני דיברתי על הנושא של השתוקקות פה?

אני לא יודע אם דיברתי על זה.

אה, רבי מיכאל?

לא, כי יש גמרא בסנהדרין, לא יודע אם הזכרתי לכם אותה פעם, אני... יש גמרא בסנהדרין, שהגמרא שם אומרת

דבר נורא, שימו לב.

הגמרא בסנהדרין אומרת,

כשרבי אליעזר הגדול, לפני שהוא רבי אליעזר הגדול,

לפני שרב אליעזר הגדול נפטר, היה חולה בסוף ימיו,

נכנסו התלמידים אליו.

דיברתי על זה?

נכנסו התלמידים אליו.

הוא אמר למה עובדים בקרותי? כן. הוא לא סיפר, הוא לא סיפר.

אה, דיברתי על זה אני חושב פה, לא?

מכירים את הגמרא, נכנסו התלמידים אליו.

אז נכנסו התלמידים אליו,

אמר להם, איפה הייתם עד היום?

אה, עכשיו אני הולך למות, אתם באים? איפה הייתם עד היום?

זה תנורו של הכנאי, זו הסוגיה.

איפה הייתם עד היום? נידו אותו וכו'.

אמר להם, תשמעו.

אמר להם רבי אליעזר הגדול.

תשמעו טוב, אומר להם.

כיוון שלא באתם אליי עד עכשיו,

זלזלתם בתורה,

המיטה שלכם תהיה לא מיטה כמו של כל אדם.

לא מיטה רגילה, כולכם תמותו.

אמר לו רבי עקיבא, ומה אני?

אמר לו אתה, שליבך פתוח כאולם, אתה תלמיד חכם, שחטא לקבל,

מיטתך קשה משל כולם, המיטה שלך תהיה הכי קשה מכולם.

כולם לא מבינים, רבי עקיבא, מסרקות של ברזל, איך מגיע,

עד שמשה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא כשהוא ראה את זה.

זו תורה וזו זכרה, רבי עקיבא.

כן? אתה חושב שרבנו אמר לקדוש ברוך הוא את זה?

כן, הגמרא במנחות�חור של ברוך הוא היראה למשה רבנו, דור ודור אשר.

דור ודור ותראה את כל דור ודור אשר.

ואז הוא רואה שרבי עקיבא דורש על כל,

יש לנו הרי בספר תורה, מה יש לנו?

לא תילים, איך קוראים לזה? תגים, יש לנו תגים.

ועל כל תג ותג דורש רבי עקיבא תילים של הלכות.

על התגים.

אומרת הגמרא במנחות, אמר משה רבנו ראה את הדרשות האלה שהוא לא ידע אותן אפילו.

אז נחלשה דעתו, אמר מה אתה נותן לי את התורה? רבי עקיבא, תן לו.

הגמרא שם אומרת, עד שרבי עקיבא הוא שמע אותו דורש הלכה למשה מסיני, אז הוא נרגע כשרבי עקיבא מביא הלכה למשה מסיני.

תן לו את התורה, מה אתה נותן לי?

ככה משה רבנו אמר, רבי עקיבא אז הגיע לדרגות שאי אפשר להבין, רבי עקיבא.

רבי עקיבא היה רבותיי גר,

שיודע רבי עקיבא היה גן של גרים, אי אפשר להגדלת למה שרבי עקיבא הגיע,

לאיזה דרגות.

עד כדי כך שאמר לו אחרי זה,

מה אמר לו אחרי זה?

אמר לו שמה משה רבנו לקדוש ברוך הוא, תראה לי את שכרו, איך הקדוש ברוך הוא מראה לו, שכרו אמר לו, הוא מראה לו איך הוא מת.

סורקים במסורגות של ברזל, אמר לו משה רבנו לקדוש ברוך הוא, זה תורה וזהו שכרה?

איך זה אפשר להיות?

אמר לו הקדוש ברוך הוא. כך עלה בדרך. שתוק, כך עלה במחשבה לפניי.

הגועל מתרדק. צריך לשתוק, אבל זה לא משה באמת הסכר שלו.

הסכר שם הוא טוב. בטח, אבל אני מדבר על המקרא הזה. אבל משה הוא רואה את זה? שמע, לא, אבל איך, מה?

הגועל מתרדק. את מה? את מה? לא שאלנו שאלה. את הלא, את הנושא הזה. מה הנושא? זו תורה וזו שכרה?

כי במיתתו, הוא אמר,

הוא... כל ימיי חיכיתי, הוא אמר. מה זה כל ימיי חיכיתי?

‫לקדש שם שמיים. ‫-לקדש שם שמיים. ‫-להגיד את השמייסר. ‫הוא מתרץ את זה, הוא מתרץ את זה, ‫הרי רבי עקיבא היה אחד מעשרה הרוגי מלכות,

‫והרוגי מלכות הם היו כנגד האחים ‫שמכרו את זה. ‫כן.

אז היה שם תשעה אחים, ‫היה חסר עשירי. ‫הקדוש ברוך הוא הצטרף איתם. ‫-הוא הצטרף.

‫עכשיו, מי הולך כפרה על הקדוש ברוך הוא? ‫זה רבי עקיבא.

‫מאיפה הוא מצא את זה? הגוען מצא את זה בפסוק,

וכל מאסר בהמה

כל מאסר בהמה, עשירי יהיה קודש להשם. אז זה הראשי תיבות, וכל מאסר. רבי עקיבא. למה שעקיבא שהיה רואה בקר וצום, למה הוא הלך עשירי, קודש להשם. אז הוא עכשיו קיים,

הוא עכשיו זכה לתיקון שלו, שהוא אמר שמע ישראל, למה הוא הלך, כפרה אלפים לשבור. אבל מה זה ככה עלה במחשבה לפניי? מה התשובה הזאתי?

אבל מה זה ככה עלה במחשבה לפניי, שקדוש ברוך הוא אומר?

סתם דבר.

אנחנו נכנסים מנושא לנושא, רבותיי. טוב, אבל מה זה ככה עלה במחשבה לפניי?

מה, אתה תגיד, שאתה רוצה ככה.

משה אומר לך, זה תורה, ככה אתה נותן לו? אומר לו, קדוש ברוך הוא, ככה עלה במחשבה לפניי.

יש בזה ביוג נפלא, צריכים לדעת אותו.

זה אומר לזה גם רב אלחון ווסרמן, נראה לי, בקובץ מאמרים,

ועוד, יש ביור מאוד נפלא,

שמה זה ככה עלה במחשבה לפניי.

הקדוש ברוך הוא בהתחלה רצה לברות את העולם, כמו כתוב בחז״ל הרי,

במידת הדין.

ראה הקדוש ברוך הוא,

אומרת הגמרא, שאין עם יכולים לעמוד במידת הדין,

אז מה עשה?

שיתף מידת הרחמים.

אמר הקדוש ברוך הוא, אומר לו הקדוש ברוך הוא, למשה, קח עלה במחשבה לפניי. יש אנשים בודדים בעולם שהם יכולים שאני מתנהג איתם במידת הדין.

אומר לו הקדוש ברוך הוא, שתוק, שקח עלה במחשבה.

הוא מהאנשים האלה,

שכמו שבמחשבה, שרציתי לברות את העולם, המחשבה שלי זה היה לברות אותה בדין,

הוא מהאנשים האלה, זה לא סתם שתוק כך עלה במחשבה לפניי, הוא מהאנשים שמהמחשבה הראשונים יכולים להתקיים. אדם נורמלי לא יכול, רק בדין, אי אפשר להחזיק. אבל רבי עקיבא הגיע לדרגות האלה שהוא מהאנשים שיכולים להיות במחשבה,

שרציתי במחשבה לעשות את העולם בדין, הוא מהאנשים שיכולים להחזיק בדין.

טוב, אבל אנחנו מתפרסים, איפה אחזנו?

נחזור לנושא, אה? השתוקקות, השתוקקות, או! אז אדם צריכים, אה, אז על זה הבאתי את הגמרא שם.

אז מה הגמרא, אז מה רב לזר אומר להם? רבותיי, שימו לב טוב, ואני רוצה להגיד לכם, פשט שאמרתי שם, פשט בגמרא הזאת, תבינו, פשט אדיר.

זו גמרא שצריכים להבין אותה.

שימו לב, אומרת הגמרא שם,

שאמר להם רב לזר, אתם יודעים מה ההבדל ביניכם לביני?

אומר להם רב לזר, אתם יודעים מה ההבדל ביניכם אליי?

לתלמידים,

אני הייתי ככלב השותה מן הים אצל רבותיי.

כמו כלב שותה מן הים, ככה הייתי אוהב את התורה אצל רבותיי, הלכתי לשמוע מיהם תורה.

ואתם,

כאישה

שלוקחת,

כאישה,

כאישה, זה הפוך,

רבי חיים זכאי היה הרב שלו, אתם מתכוונים. הרב שלו, כמו התלמיד שלו. כן, זה כשהוא הלך, זה הגמרא.

אבל כן,

ואתם כמו אישה שלוקחת ממכחול בשפורפרת, היא לוקחת, איש לה איפור קטן, חבילת איפור,

ולוקחת במכחול להתאפר.

ככה אתם למדתם תורה כמו שאתם לוקחים.

ככה הוא אמר להם, אני רוצה לשאול אתכם פה שאלה בגמרא, פשט, פשט.

אישה הזאת שלוקחת במכחול בשפורפרת,

היא לוקחת טיפה להתאפר.

כשהיא לוקחת, כמה כל השפורפרת שלה, של קופסת האיפור הזאת, היא הולגרה, נכון?

והיא לוקחה טיפה.

אז הטיפה שהיא לקחה מהמכחול, מהשורפרת הזאתי,

זה הרבה הרבה הרבה יותר יחסית ממה שהכלב שותה מן הים.

כמה הכלב שותה מן הים? הים הוא ענק.

כמה הכלב שותה ממנו?

זה, ביחס לים...

כשהכלב שותה, זה שום דבר.

מה שהם לוקחים, מה שהאישה לוקחת במכחול זה הרבה יותר, כי כמה כל המכחול הזה הוא ככה, וכשהיא לוקחת קצת אמנם,

אבל יחסית, בוא נראה יחסית,

באחוזים זה הרבה הרבה יותר ממה שמה שהכלב שותה מן הים. אז מה הוא אומר להם? דברים הפוכים?

הוא אומר, אני הייתי כמו כלב שותה מן הים.

אתם כמו אישה, אז אנחנו יותר טובים ממך, מה אתה רוצה?

כלב שותה מן הים, הוא שותה ביחס לים, זה שום דבר מה שהכלב שותה.

ביחס לים הגדול?

זה שום דבר מה שהכלב שותה.

אבל היא, ביחס למה שהם לקחו, הם לקחו קצת אמנם,

אבל זה הרבה יותר ממה שהכלב שותה באחוזים ביחס למה שהכלב שותה מן הים.

רבותיי, הפשט פה פשט נפלא, שימו לב, פה כתוב יסוד גדול.

אמר להם רב אליעזר, לא, לא, על הכמות של הלימוד.

אמר להם רב אליעזר, אני ככלב השותה מן הים.

כלב שהוא בא לים,

הוא מסתער על המים. כלב צמא שרוצה לשתות את כל הים.

הוא בטוח הכלב שהוא כבר שותה את הים, מסתער, שותה...

אבל כמה יכול הבטן? שתה, שתה, נגמר, זהו.

אישה שלוקחת מהשפורפרת,

מהאיפור לטבול ולהתאפר, היא בכוונה לוקחת קצת, היא רוצה את הקצת הזה.

אמר להם, ההבדל בין מלחמת זה הרצון.

אני, הרצון שלי, את כל התורה הסתערתי על השס, הסתערתי על רבותיי, עוד חידוש, עוד לשמוע, עוד, לא ויתרתי.

הסתערתי על התורה,

לא ויתרתי אף פעם עוד להבין, עוד סוגיה, עוד מסכת, עוד מסכת, עוד.

אבל מה אתם?

רק קצת, רציתם רק את הקצת, כמו אישה.

מספיק לנו, לא באתם לשמוע את התורה הפעם, לא באתם אחר כך, לא מספיק את הקצת הזה.

זה ההבדל ביני לביניכם.

זה המושג של השאיפות, רבותיי.

שיש שאיפות, אפשר להצליח. ומה שאתה מדבר, שאותו רב בלייזר הגדול,

הרי מה הוא היה בהתחלה, רב בלייזר הזה, שהגיע לדרגות שאי אפשר להבין?

היה, אבא שלו היה עשיר, הוא היה יולד במחרשה.

ואחרי זה כתוב בגמרא שהבן אדם התחיל לבכות, עזב את המחרשה והתחיל לבכות שהוא רוצה ללמוד תורה. אבא שלו אמר לו, מה, אולי קשה לך פה, זה אבנים, בוא נתן לך מקום אחר.

התחיל לבכות שהוא רוצה ללמוד תורה.

שלושה ימים הוא לא אכל ולא שתה ובוכה שהוא רוצה ללמוד תורה.

אחרי שלושה ימים בא אליו אליהו הנביא, רבותיי.

אמר לו, בני, למה אתה בוכה? אמר לו, רוצה ללמוד תורה.

אמר לו, סע לירושלים,

משם הישיבה של רבי יוחנן בן זכאי, גדול הדור.

הפעם דיברנו על רבי יוחנן בן זכאי, את הגמרא במסכת סוכה, דף כף חטא, פעם הבאתי לכם אותה.

לא מזמן אמרה בורבר, שמה שהוא ידע, רבי יוחנן בן זכאי, לא משנה.

בקיא בהכל. סע לגדול הדור, תלמד את עצמו בישיבה.

הוא נסע לשם, ותראו את החזל הזה, אי ואי ואי מה שהיה.

הלך,

ולא ידע כלום,

ועד שהתחיל ללמוד, ולא אכל, והיה אוכל חולות, וירח רע מהפה.

אבל הוא הגיע אחרי זה, ואבא שלו הדיר אותו מהנכסים.

מה, עזבת את העבודה, רק הגיע אחים?

אחרי זה, אבא שם הגיע לירושלים, היה כנס גדול.

ואז

היה גדול התלמידים אחרי זה, רב לוזור, הוא דרש, והיה קרני אור, יוצאים אש מהראש שלו.

מה שראה לנו, כשרב לוזר הגיע, עלה על כולם.

ואני פה רוצה לשאול אתכם שאלה פשוטה, אני לא רוצה להאריך, זמן קצר,

אבל בשאלה פשוטה.

מה אתה שולח אותו אליהו הנביא

לרבי יוחנן בן זכאי, גדול הדור? תשלח אותו קודם כל לשמוע דא ב', עומד מהמחרשה,

תשלח אותו שיהיה ז', תשלח אותו כבר לאליהו הנביא, לישיבה הכי חזקה שיש בעולם, לרבי יוחנן בן זכאי?

רבותיי, כתוב פה את היסוד הזה.

אדם שבוכה ומשתוקק, הוא בכה על תורה?

אתה בוכר כמה ימים על תורה?

אתה זוכר לגילוי אליהו? מי זוכר לגילוי אליהו?

תארו לכם איזה אחד עובד במחרשה, לא יודע, בור ועם הארץ הוא היה. לא ידע קרוא כתוב ולא ידע כתוב, שום דבר.

כלום הוא לא ידע.

עובד במחרשה מבוקר, לא יודע, א', ב'.

ופתאום, מה קורה? אליהו הנביא מגיע אליו.

ולא סתם, אליהו הנביא שולח אותו לישיבה הכי טובה.

כן, כי מי שמשתוקק ובוכה לתורה,

הוא מצליח ומגיע להכול. ולכן אמר לו, לך לישיבה הכי טובה, כי גם שם אתה תצליח. לא, זה, חד שיש לו את ההשתוקקות,

את הבכי הוא יכול להצליח ולהגיע למה שאי אפשר להבין.

כי זה יסוד כל ההצלחה של תורה,

ההשתוקקות לתורה.

ואני לא אספר לכם סיפור.

יש תלמיד חכם גדול במדברק, באחת הישיבות.

של היום. של היום, חי.

תלמיד חכם גדול.

שהוא בא מהשואה.

זה איזה שיעור שמתכם לתת אתמול בישיבה? לא,

לא. יש קוטטות של תורה? לא, לא. אתמול בישיבה אסרתי שיעור פתיחה.

שיעור פתיחה על המסכת. בלומדס,

שיעור פתיחה אתמול היה. פשט בסוגיה, שיעור...

בקיצור...

התלמיד חכם בבני ברק?

היה תלמיד חכם בבני ברק.

כשאותו תלמיד חכם,

רבותיי,

הוא היה ילד, בא מהשואה עם הסבתא. אבא ואימא שלו בשואה, השם ירחם, נהרגו.

הוא בא עם הסבתא,

והצוואה של ההורים הייתה בשואה לפני שהרגו אותם.

תהיה בן תורה, תלמד, והאימא, הסבתא גם ראשה, כל הזמן בית של תורה היה שם.

היא הגיעה לארץ, והוא הבן בוכר שהוא רוצה ישיבה.

היה אמור להיכנס לישיבה קטנה כבר.

הסבתא הייתה חולה מאשרה,

דוחה עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש.

והילד בוכר שהוא רוצה, הוא רוצה ללכת כבר לישיבה, ללמוד.

טוב, אז היו היו ישיבות הרבה, היו הישיבה בפתח תקווה

של הרב

נוימן.

נוימן.

רבי יעקב נוימן. רבי יעקב נוימן. אה, מי שהכיר את רבי יעקב נוימן, הרי אני מסופר עליו, ראית אותו. היה מידה מיוחדת.

נותן לך יטיפה.

אולי יש לך יטיפה.

היה אציל, אציל, הרב נוימן, היה אציל. בוא תשמע דבר נורא עליו עכשיו.

הסבתא נסע לב, אמרו לה... בשיטת החינוך שהוא זכה, לא יצא אחד מהישיבה לצבא או להתמקד, אפילו לא אחד.

ככה היה לו אוהבת ישראל. היה לו. בין הבחורים,

למה הוא מדבר איתה?

מלטף אותה בקול. היה אדם מיוחד.

אז הוא, הסבתא נסעה,

זו ישיבה טובה, אמרו, של הרב נוימן.

לא היו ישיבות.

היא הלכה לישיבה הזאת, עד שהגיעה לשם פתח תקווה, עד שהגיעה למקום, הוא כבר הרגיש היה לא טוב,

אבל הם עשו בסוף את המקום.

היא נכנסה עם הבן שלה לרב נוימן,

אמרה לו, אני באתי,

אומרת לו, זה נכד שלי,

הוא איבד את ההורים שלו,

והוא רוצה לבוא ללמוד בישיבה.

איזה צדיק אתה, עם כל זה אתה רוצה תורה, כל הכבוד, אשריך,

העריף עליו כאלה מילים.

הילד כל כך היה מבסוט, אותו ילד.

ואז הרב נוימן אומר לו, בואו ניכנס למשרד, נכניס את הסבתא,

בואו נראה לאיזה שיעור להכניס אותך, לאיזה רמה.

הוא מדבר איתו והוא רואה שהילד הזה חלש, לא למד כלום עוד.

אוי והרב נויאמן כבר התחיל להתאכזב, אמר, לא מתאים לי, אבל אמרתי לו, כל כך אכזב.

אמרו לו, רב נויאמן, תשמעו אותי, בואו נסדר לך למקום, לך למקום אחר,

תתרגל קצת שם, תגדל,

תביא יותר,

תביא, תיכנס לסוגיות, תדע טוב, אחרי זה תבוא אליי, אני מבטיח שהשנה הבאה אני אקבל אותך.

ואז הילד התחיל להתפרץ בבכי.

אבל לפני שהוא התפרץ,

הסבתא התערבה.

והסבתא אומרת לו, כבוד הרב, אבל זה ילד יתום,

מה אתה, זה ילד יתום,

הוא רוצה לבוא ללמוד תורה.

הוא לא ברמה, הוא לא... הוא אומר לה, סבתא יקרה,

תקשיבי, סבתא יקרה.

הוא אומר לה, הרב נויאמן,

אני לא יכול לעשות את העוול הזה לשום יהודי,

ובמיוחד הוא לילד יתום.

אני אביא אותו לישיבה, הוא לא יבין מה אנחנו מדברים.

אתה יודעת שזה עוול, זה בשבילו.

הוא לא ברמה, הוא לא מבין עכשיו, הוא עוד לא נכנס לסוגיות, הוא לא יודע כלום.

פה מדברים בשיעורים, איך הוא יתקדם, איך הוא יצליח?

אני לא הייתי עושה את העוול הזה לשום יהודי וכל שכן לילד יתום.

והוא אמר לה, אני אקבל אותו שנה הבאה, שייכנס למקום אחר, אני אומר לך,

אני שמח שילד רוצה ללמוד תורה.

קבל אותו, שילך שנה אחת למקום אחר,

ייכנס קצת, יתחכם טיפה,

ואז אני אוכל להכניס אותו לפה.

סבתא אמרה לו, אתה צודק.

הילד שמע את זה שהוא צריך ללכת ולא הולך,

התפרץ בבכי ובכה.

הוא אמר לו, ילד, מותק, למה אתה בוכה חמודי?

למה אתה בוכה?

אני הסברתי לך מה אני, אני אקבל אותך עוד שנה.

תלך למקום אחר, אני אבוא.

ואז הילד אומר לו,

הרב, אני לא משנה לי איפה אני אלמד,

אבל אני רוצה כבר ללמוד תורה. הסבתא שלי יכולה.

עד שבאנו לפה זה לקח זמן.

עכשיו אני אחזור הביתה, היא לא תוכל עכשיו לנסוע, תראה איך היא נראית.

ועד שהיא תלך לישיבה כבר זה עוד חודש, חודשיים, תיקח אותי עוד פעם בחזרה,

ויתחילו את הזמן, ואולי לא יקבלו אותי גם במקום אחר,

ואני אשאר בבית, ואני רוצה ללמוד תורה, והוא התייפח בבכי.

הרב ניימן אמר לו, אל תבכם את זה, אתה בפנים.

אתה התקבלת.

אתה אצלי בישיבה.

אמר אותו הילד, אמר, שזה היה היום הכי מאושר בחיים שלו.

אבל האושר הזה לא לקח הרבה זמן.

דקה, בקושי דקה.

הסבתא קמה ואמרה, מה?

אתה ראש ישיבה, היא אומרת לרב ניימן.

אתה ראש ישיבה?

מי שם אותך ראש ישיבה?

טעה מי ששם אותך, אני מפטרת אותך מהרגע. אתה לא מתאים לראש ישיבה.

אותו ילד הרגיש,

הוא אמר שפעם הראשונה שהוא קינה בכוח זה היה הפעם הזאת,

שבלעה אותו אדמה. הוא קינה, שהלוואי תבלע אותו אדמה באותו רגע.

עד שהוא מקבל אותו, הראש ישיבה, ועד שהכול, ופתאום הסבתא פה עושה צרות,

וצועקת עליו, בושה וחרפה לך, אתה ראש ישיבה?

מי שם אותך? לא מתאים לך להיות ראש ישיבה.

תלך!

ואב לו מאין-אמון, מה קרה?

הוא אומר לה.

ואז היא באה ואומרת לו,

גם אם תרצה את הילד שלי,

אני לא נותן לך, קיבלת אותו, אני לוקחת אותו איתי.

אומר לה, מה את רוצה?

אומרת לו, מה אני רוצה? אתה שכחת מה דיברת מקודם?

שכחת?

אתה

אמרת שאתה לא תעשה את העוול הזה לשום ילד יהודי,

וכל שקרה לו לילד יתום,

פתאום איזה דמעות מזיזות אותך?

פתאום בכי, עזבו שישיבה, שלא יכול לעמוד לפני דמעות?

הרי זה עוול, אתה אמרת שעוול, ואתה לא תעשה את זה לשום יהודי.

פתאום מה קרה עכשיו?

אי, הרב נאמן אמר לסבתא היקרה, עם האצילות שלו,

הרב נאמן,

אמר לסבתא היקרה.

בואי אני רוצה להגיד לך משהו.

מה שאמרתי, אני לא חוזר בי.

אני לא מקבל ילד שהוא לא מתאים לרמה, זה עוול.

אבל כשהילד שלך בכה,

כשילד בוכה על שהוא רוצה ללמוד תורה,

אז יש לו כזה רצון עז,

עם רצון כזה עז הוא יכול להסתדר ולהצליח גם פה אפילו שהוא רחוק ברמה.

כשהוא בוכה ומוריד דמעות, הוא אומר לסבתא,

זה מראה שהרצון, הוא לא מחיפש שם, מותג, הוא רוצה רק ללמוד תורה, ועל זה הוא בוכה, כי הוא רוצה ללמוד תורה.

זה הרצון שלו,

ילד כזה,

הוא יצלח, יצליח ויגדל ויהיה הכול.

ואותו רעיון, אותו אדם אומר, ברוך השם, הוא דיבר את זה בפורים, אותו אדם בישיבה שלו,

אותו תלמיד חכם, הוא אמר להם, ברוך השם, לא אכזפתי אותם. והיום הוא רם באחד הישיבות הקטנות פה בבני ברק,

והוא לא אכזב.

והסבתא השאירה אותו, היא קיבלה את ההסבר של הרב נאימן, השאירה אותו, ובו השם יצא.

אותו יסוד, רבותיי,

כשאדם יש לו השתוקקות,

כשהוא בוכה על תורה,

יכול להגיע ולגדול ולפרוח. אם אדם בוכה ורוצה,

אין לזה גבול.

כשיש את ההשתוקקות לתורה,

הוא יכול לגדול, הוא יכול ל...

וזה מה שצריך, את ההשתוקקות. אדם הולך להשתוקק, עוד ללמוד עוד.

כמה כפי גודל ההשתוקקות,

כך גודל ההצלחה.

אדם שבוכה על זה,

פה אין מחסומים. אתה בוכה על תורה, אתה משתוקק, שום דבר לא יעצור.

אתה תפתח ואתה תגדל, וככה הוא גדל.

ככה הוא גדל וגדל, כי היה לו את ההשתוקקות.

כשיש את ההשתוקקות,

כשיש את הרצון העז,

אז אין דבר שיכול להפסיק.

הדרך פתוחה,

שולחים אותך לישיבה הכי טובה של רבי יוחנן בן זכאי, יש לך גילוי אליהו הנביא,

יש הכל, כשיש בכי באמת, ואדם, מה הוא בוחר? הוא רוצה תורה?

אפשר להגיע פה להכל, רבותיי.

רבותיי, אנחנו צריכים קצת להכניס לנו השתוקקות לתורה.

להשתוקק!

יש לנו תורה כל כך מתוקה, כל כך מתוקה,

כל כך מתוקה. אני רק אסיים בסיפור של הרבה הגדול שלי,

מרן הרב שך,

אה, זכר צדיק וקדוש לברכה.

מרן הרב שך,

שדבר כזה לא היה בדורות,

משהו שאני לא יכול להסביר, אני אגמור לדבר עליו שעות-שעות, ואני לא אגמור.

אבל סיפור אחד אני רק רוצה לסיים בזה, כבר מאוחר.

ותראו מה זה מרן הרב שך. אתם חושבים שככה גודלים, נהיה גדול הדור.

הוא נהיה גדול דור, שלא היה כמה דורות קודם כמו הרב שך.

איך אמר אז אחד מראשי ישיבת כל תורה בהספד,

הרב דיסקין,

שמהגאונים לא היה מנהיג לכלל ישראל כמו מרן הרב שך, שנלחה והכול בשביל עם ישראל.

ואני רוצה לספר לכם סיפור על הרב שך, מרן הרב שך.

דבר נורא, רבותיי.

הרב שך,

היה לו פרופסור, דוקטור בנק,

הוא היה הפרופסור שמטפל ברב שך.

פעם אחת הוא אמר לרבנית,

זה הסיפור הזה, אני יודע,

היום כבר מפורסם, אני דיברתי עליו כבר בכמה מקומות,

באחד בהספדים כבר אמרתי את זה, אז

עשו הספד אז גדול בשלושים שלו,

אז אני דיברתי, בתור אמנם אברך צעיר,

ולקחו רב אשכנזי, חסיד, היה ברחוב ירושלים, ורצו סברדי.

ואני הייתי קשור קצת לרב שך,

אז התקשר אליי, אז לא בבן אדם, רק שאני אבוא להספיד שם ונספדתי, אז אמרתי שם את זה בהספד.

אצל הרב חליבה זה היה ברחוב ירושלים,

אבל בכנסת שמה עשו הספד גדול. אז אני אמרתי שם,

אמרתי בהספד דבר נורא,

שאיש אחד, הרבנית וולמרק,

היא טיפלה בבית ברבנית, עזרה להם, הייתה

עוזרת לרבנית,

אז הרבנית, היא פעם דיברה על הרבשך, היה לו בעיות עם העיניים.

ולמה הוא לא רואה טוב,

עשו לו הרי ניתוחים בסוף יום, הרבה פעמים בעיה בעיניים.

אז היא אמרה לרבנית, הוא אשם בזה, הרבשך אשם בעיניים, היא אמרה לה, למה?

ואז הרבנית של אשתו של הרבשך סיפרה,

איי דבר נורא.

היא אומרת, תראי, דוקטור בן פעם בא,

הוא אמר שהרב שך חייב לישון, הוא לפני קריסת כל המערכות.

הבן אדם לא יושן, כל היום לומד, הגוף חלש, הוא אמר לה, תדעי לך,

אם את לא תשמרי על בעלך הוא קורס,

הוא חייב לנוח.

אז הרבנית אמרה, אם ככה, אין מה לעשות.

בלילה הראשון שאחרי הרופא היא באה אליו והוא היה לומד.

אמרה לו, בלייזר, אתה צריך לישון, הרופא אמר, אתה חייב לישון.

הוא אמר לה, כן, ודאי, אבל אני פה באמצע רשבו קשה, אני לא יכול,

עד שאני אשב אותו.

היא חזרה לחדר נרדמת אחרי שעה וחצי, היא גם אמרה,

והיא הולכת לחדר הבלייזר והסלונות שלו עומד. הרופא אמר,

אני עכשיו ברמב״ם קשה.

לא יכול להירדם פשט בלי הרמב״ם.

הוא לא יכל להירדם, אתם יודעים, פעם, במאמר המוסדר אני רוצה לספר לכם על זה,

שפעם היה,

הוא הלך פעם לשאול אותו שאלה של הרמי בריסק באחד הערבים בלילה, לשאול אותו שאלה בלימוד.

הרמי בריסק, מאוד היה קשור לרמי בריסק.

רמי בריסק מאוד התפעל, תראו מה רמי בריסק כתב בהסכמה על הרבשך, דברים שאי אפשר להבין.

אף פעם הוא לא כתב הסכמה הזאת על אף אחד בעולם.

אז הרבשך דיבר איתו שאלה,

והרמי בריסק קיבל לו תשובה, אמר לו, אני אחשוב.

הייתה שאלה מאוד חזקה.

טוב,

אז הוא חזר.

ב-3 לפנות בוקר הרמי בריסק קיבל לו תשובה.

הוא אמר לבנים שלו, בואו, הולכים ללכת לבלייזר להגיד לו את התשובה.

אמרו לו, אבא, עכשיו 3, הוא ישן.

הוא יכול להירדם אם יש לו קושייה?

אני מבטיח לכם שהוא לא יירדם עד שיש לו תשובה. הוא לא ישן עכשיו.

אמרו לו, אז הוא לא יש לו תשובה, והוא הלך לישון.

הוא היה בא להגיד לי, הוא יודע שאני גם, קשה לי להירדם עם שאלה.

הלכו וראו אותו עוד חושב על השאלה ויושב.

הם כבר הכירו, ידעו מזה הרב שר, גם רמי בריסק ידע שכשיש לו שאלה הוא לא יכול להירדם אם אין לו תשובה.

מכל מקום לחזור אלינו, הוא אומר לה אישי, קושייה ברמב״ם לא שייך.

והיא מספרת כל הלילה, חמב״ם, רשב״ו, סוגיה,

כל הלילה, עוד שיהיה לי תשובה,

ולא הלך. אמרה לילה המחרת,

בעלי, אני חייבת לדאוג לו, אין מה לעשות.

מחרת בלילה, אתם יודעים מה, הם לא כמו שהיום יש לנו חשמל, זה כפתורים.

אז היה פקקים בחשמל, אתם זוכרים את זה, ריין?

רב חיים.

פקקים לבנים עם חוט. היה לכל חדר פקק בחשמל בתקה,

כל חדר שאתה מבין, פקק, אתה מוציא אותו, זה מכבה את החדר.

אז לכל הבית, היה בבית קופסה של הפקקים.

הלכה הרבנית,

הוציאה את כל הפקקים,

והבית חושך מוחלט.

סגרה את הדלת, המפתחות איתה, כל הפקקים בשקית,

לקחה את כל הגפרורים והנרות שיש בבית בשקית,

הבית חושך מוחלט,

אין לו לאן לצאת, אין לו כלום, הכל מתחת לכרית.

אמרה לו רב לזר, אני מצטערת, אני חייבת לדאוג לבריאות שלך.

עכשיו תבוא לישון.

אמרה, טוב, אין לי ספרים, אין לי כלום.

עוד כמה דקות אני אנסה לגמור את מה שאני בראש שלך, סוגיה, ואני אעבור.

והלכה לישון.

טוב,

הירדמת יותר רגועה.

והיא מתעוררת ככה אחרי כמה שעות,

מסתכלת על המיטה, ולא רואה אותו נמצא במיטה. אמרה, מה עכשיו יכול להיות?

חושך מוחלט, מה יכול להיות עכשיו?

היא יוצאת החוצה לחפש אותו לחדר, היא עוברת בפרוזדור,

פתאום היא רואה בפרוזדור שולחן,

היא רואה בפרוזדור שולחן, מסתכלת, רואה כיסא,

כיסא, שולחן, ועליו כיסא,

ועל הכיסא הרב שך יושב,

יש את הזה של הבוילר,

האדום הקטן הזה של הבוילר,

אז זה לא קשור לפקקים,

זה היה דלוק,

והוא מצמיד ספר בלילה לבולר הזה, והוא לומד.

הוא הרס את העיניים שלו.

אבל אתם רואים מה זה אהבת תורה, מה זה השתוקקות לתורה, רבותיי?

בוילר, אתה יודע, בקושי מצמיד את הספר, וואו, מה?

אבל ככה גודלים.

כשיש השתוקקות כזאת לתורה,

אז אין שום דבר שיכול להפריע.

אנחנו צריכים את החלק הזה, להשתוקק לתורה,

להשתוקק, להשתוקק.

כמה שנשתוקק יותר,

נגדל יותר, כפי גודל ההשתוקקות,

כך גודל ההצלחה. הקדוש ברוך הוא יעזור שכולנו נזכה בעזרת השם לגדול בתורה ויראת שמיים.