מסילת ישרים - פרק ד' - חלק א
(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר מסילת ישרים לר' משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)
הא למה זה דומה לגן המבוכה. הוא הגן הנטוע לצחוק הידוע אצל השרים שהנטיעות עשויות כתלים כתלים וביניהם שבילים רבים נבוכים ומערבים כלם דומים זה לזה והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמתי או בכוזב כי כלם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה
והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו, ומבחין בין האמתיים והכוזבים והוא יכול להזהיר את ההולכים בם לומר זה הדרך לכו בו והנה מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה מי שעדין לא משל ביצרו הוא בתוך השבילים לא יוכל להבחין ביניהם אך המושלים ביצךם שכבר הגיעו אל האכסדרה שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמע ואליהם צריכים אנו להאמין ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם כי כבר הם נסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.
כללו של דבר צריך האדם להיות מתבונן בשיכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו מהו הדרך האמתי לפי חוק התוךה שהאדם צךיך לילך בו ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליעזר כל דרכיו וכמו שהכתוב אומר משלי ד כו פלס מעגל רגלך וכל דךכיך יכנו' ואומר איכה ג מ נחפשה דךכינו ונחקרה ונשובה עד יי'.
פרק ד: בדרך קנית הזהירות
הנה מה שמביא את האדם על דרך כלל אל הזהירות הוא למוד התורה והוא מה שאמר רבי פנחס בתחילת הברייתא תודה מביאה לידי זהירות אמנם על דרך פרט המביא לזה הוא ההתבוננות על חמר העבודה אשר חייב בה האדם ועמק הדין עליה ויצא לו זה מן העיון במעשים הכתובים בספרי הקדש ומן הלמוד במאמרי החכמים זכרונם לברכה המעוררים על זה:
והנה יש בהתבוננות הזה הערות הערות בהדרגה לשלמי הדעת ולפחותים מהם ולכל ההמון כלו לשלמי הדעת תהיה להם ההערה במה שיתברר להם כי רק השלמות הוא הדבר הראוי שיחמד מהם ולא זולת זה ושאין רע גדול מחסרון השלמות וההרחקה ממנו כי הנה אחר שיתבאר זה אצלם ויתבאר להם כמו כן היות האמצעים אליו המעשים הטובים והמדות הטובות ודאי הוא שלא יתרצו מעולם להמעיט באלה האמצעים או להקל בהם כי כבר נתבאר אצלם שאם אמצעים אלה ימעטו להם או אם האמצעים יהיו חלשים ולא בכל החזק המצטרך בהם הנה לא ישיגו בהם שלמות אמתי אלא יגרע מהם כפי מה שגרעו הם בהשתדלותם ונמצאים חסרי השלמות מה שהוא להם צרה גדולה ורעה רבה על כן לא יבחרו אלא להרבות בהם ולהחמיר בכל תנאיהם ולא ינוחו ולא ישקטו מדאגה מדבר פן יחסר מהם מה שיגיע אותם אל השלמות אשר הם חפצים.
והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום משלי כח יד אשרי אדם מפחד תמיד' ופרשו זכרונם לברכה ברכות ס ההוא בדברי תורה כתיב:
והנה סוף זאת המדרגה היא הנקראת יראת חטא שהיא מן המשבחות שבמדרגות והוא שיהיה האדם ירא תמיד ודואג פן ימצא בידו איזה שמץ חטא שיעכבהו מן השלמות אשר הוא חייב להשתדל בעבורו ועל זה אמרו זכרונם לברכה בבא בתרא עה על דרך המשל מלמד שכל אחד נכוה מחפתו של חברו כי אין זה מטעם הקנאה אשר תפל רק בחסרי הדעת כמו שאכתוב עוד בסיעתא דשמיא אלא מפני ראותו עצמו חסר מן השלמות מדרגה שהיה יכול להשיגה כמו שהשיגה חברו והנה על פי ההתבוננות הזה ודאי שלא ימנע השלם בדעתו להיות זהיר במעשיו.