"חנוך לנער" - פרק ב' - שמירת החינוך - הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 01.11.2025]

- - - לא מוגה! - - - 

היה זה כאשר השם יתברך גמר עומר להשמיד את העיר סדום. אנשי העיר סדום היו רעים וחטאים להשם מאוד אולם. קודם ביצוע הגזירה הקדוש ברוך הוא רואה צורך מבחינה מוסרית לעדכן את אברהם אבינו. כך מספרת לנו התורה הקדושה.

"וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית יח, יז-יט). פסוקים מצויים בפרשת בראשית יחיז.

פירושים שונים נאמרו על הפסוקים הנל על דרך החינוך. אמנם נראה בסיעתא דשמיא לפרש את כוונת הכתוב. כך אומר הקדוש ברוך הוא, איך אני יכול להעלים מאברהם את אשר אני עושה? הרי אברהם עתיד לצאת ממנו משפחה מפוארת ועצומה ונברחו בו כל גויי הארץ כאשר ירצו להביא דוגמה טובה לאנשים הגונים ומוצלחים הכל יצביעו על אברהם אבינו משפחתו באומרם ראו את משפחתו של אברהם כמה הם טובים ומוצלחים יהי רצון שתהיו כמותם ואם תשאל מן נין הערובה לכך שאכן יצא מאברהם אבינו משפחה מפוארת ומוצלחת התשובה היא תמונה בפסוק כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו אומר הקדוש ברוך הוא אני מכירו ויודע שהינו עוסק בחינוך בני ביתו ללכת בדרכי השם והכל ללכת אחריו דהיינו לא די שהוא משפיע עליהם לקיים את מצוות השם בעודנו חי שאז אין זו שום בעיה אלא אברהם היה חשוב מבחינה גשמית גם ואהוב מבחינה רוחנית ואם כן לא יקשה עליו להשפיע על בני ביתו שיקיימו את מצוות השם בשבילו משום שהם אוהבים ומעריכים אותו כאב ומנהיג מסור ודגול או שבני ביתו יקיימו בשבילם משום שיש להם אולי איזה אינטרס לקבל ממנו צריכים את אברהם מבחינה חומרית ולכן אולי זה מה שמשתלם להם לקיים את מצוות השם וזאת אף על פי שבני ביתו אינם משוכנעים שאכן עליהם לקיים את מצוות השם הם יעשו זאת אך אברהם חינך והפנים פנימה לא רק לעצמו אלא גם לסובבים אותו את הצורך הגדול לקיים את מצוות השם שאף אחרי מותו הם יתמידו איתם ויצליחו בהם. ולכן זאת חזקה גדולה שהיו עוד אחריו הרבה אברהמים כמוהו וממילא הם יהיו לגוי גדול ועצום זרע קודש מבורך. הערכתו של אברהם אבינו כלפי קודש בריך הוא הייתה עבור ההדרכה שהוא מדריך את בניו ואת ביתו אחריו. וזאת היא גם הסיבה שהקדוש ברוך הוא מביא על אברהם את אשר דיבר עליו. בפסוק הזה מגלה לנו הקדוש ברוך הוא שכדי לזכות לבנים ממשיכים בדרך הוריהם בדרך הנכונה עלינו בתור הורים להיות בבחינת אשר יצווה. יש לנו להשקיע רבות בחינוך, בעבודת השם בכל המישורים. וזאתי הארובה האמיתית לחינוך מתאים ומוצלח. יש הורים שטוענים, הרי ראינו הרבה משפחות, בני תורה טובים, הילדים שלהם יצאו בר מינן לתרבות רעה. ואם כן, מה תהי התועלת שנשקיע? ההשקפה הזאת הינה פסולה לחלוטין מכמה טעמים, טעם אחד. גם משפחות טובות השומרות תורה ומצוות אינם תעודת הכשר לחינוך נכון. חינוך זוהי סוגיה גדולה ועצומה בפני עצמה. צריך ללמוד אותה היטב ולא רק כמצוות אנשים מלומדה. טעם נוסף וכי אם לא נחנך יהיה יותר טוב. הרי אנחנו רואים שעל פי רוב המשפחות הטובות הם אלו שהשקיעו בחינוך. בדרך כלל הם הצליחו. ואילו לעומתם משפחות שלא השקיעו, רובן הגדול נכשלו. ואם כן, מה עדיף? אמנם הרושם שהרבה שחינכו על ברכי התורה יצאו לתרבות רעה, הוא חריג. כי משפחה ששומרת תורה ומצוות ויוצאים לתרבות רעה, יש פה איזה רושם גדול שבולט ועושה פה מנגנון רע. וכן להפך. כשיש רושם שממשפחות לא שומרות תורה ומצוות, גודלים ילדים שומרי תורה ומצוות זה משום שהם חריגים ולכן הם בולטים והרושם ניכר בחוץ. אבל האמת הוא שבאופן כללי אין לנו להשוות כלל וכלל בין התוצאות של החינוך במשפחה שומרת תורה ומצוות לחינוך במשפחה שאיננה שומרת תורה ומצוות. טעם שלישי. גם אם חס וחלילה ההורים לא יצליחו בחינוך הילדים, הם יכולים לנחם את עצמם שלפחות את האחריות הכבדה שהטיל עליהם הבורא יתברך הם עשו כהוגן והקדוש ברוך הוא יעשה את שלו. חז"ל בגמרא בברכות דף י עמוד א' מספרים לנו את המעשה עם חזקיהו המלך. בא אליו הנביא ישעיה בן המוץ ואומר לו מת אתה ולא תחיה. דהיינו מתה בעולם הזה. ולא תחייה לעולם הבא. מה הסיבה לעונש כל כך חמור? כל זה משום שלא עסקת בפיריה ורביה. אמר לו חזקיהו הרי אני רואה ברוח הקודש שיצא ממני בן שאיננו הגון שה עובד עבודה זרה. ואם כן מה טעם לפניו יתברך שיעסוק בפריה ורביה. עונה לו ישעיה הנביא בכו שדרחמנא למלאך אל תתערב בחשבונות שמיים אתה מוטל עליך לעשות את המוטל עליך והקדוש ברוך הוא יעשה את הטוב בעיניו וכך היה המלך חזקיהו מקבל את דברי התוכחת של הנביא ישעיה בן עמוץ ונושא את בידו של הנביא ישעיה וממנו יוצא בן הקרווי בשם מנשה מלך ישראל שלא הניח סוג של עבודה זרה שעבד אבל בסופו של יום בסופו של ימיו חזר בתשובה שלמהסיפור הזה בדברי הגמרא הקדושה אנחנו יכולים ללמוד שאפילו אדם שהנו ענק רוח שיש בו את כל הקישורים וההצלחות כדי להשיג חינוך מוצלח וטוב אף על פי כן אין לו שום ערובה שאכן יצליח בחינוך בניו והיא יתרה מזאת למדנו שאפילו אם לא רואים סיכוי לחינוך טוב זה לא פותר אותנו כלל וכלל מלחנך השם יעשה את הטוב בעיניו מי יודע אילו חזקיה לא היה מלמד את מנשה ומחנכו כדי בעל התורה. יתכן שמנשה אף בסוף ימיו לא היה שבי תשובה. בהזדמנות זאת אני רוצה להביא לפניכם את דברי הגאון הקדוש רבי רחמים חי חויתא הכהן זכותו תגן עלינו אמן. שיברי על דברי המגיד בהגדה על המילים ואת עמלנו אלו הבנים. וזה לשונו בזה. יש לנו לפרש את מאמר חכמינו זכרונם לברכה בגמרא אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו דהנה אנחנו רואים שאדם שהוא ירא שמיים וכל מעשיו וענייניו הם על פי התורה והיראה ובזה נדע אם עשה כן מאהבת הבורא יתברך בלב שלם או רק מפני שהורגל כך מנעוריו ויקשה בעיניו לעזוב את הרגלי דרכו כי הרגל דבר הוא שלטון. הנה יש לנו ניסיון ובחינה גדולה בזה. אם הוא מדריך את בניו ומחנכם בדרכי התורה והיראה ומלמדם תורה, בזה נדע שמה הוא מתנהג ביראת השם. הוא מפני שאהבתו לשם יתברך בלב שלם ובנפש חפצה. אך אם אנו רואים שהוא מעלים עין מבניו והם עושים מה שעולה על רוחם ומה שלבם חפץ ולא תורח כלל וכלל ללמדם תורה או ליתן להם את הכלים כדי לשבת ולעסוק בתורה עם מלמדים וכולי הנה בזה נדע כי לא מאהבתו הוא עושה כן אלא רק מפני שהורגל כך מנעוריו המשל בזה הוא במי ששואף טבק או מעשן סיגריה ואין אנחנו יודעים אם הוא עושה כן בלב שלם בחפץ לב או מפני שהוא הורגל בכך כאשר אנחנו רואים מלמד אבא מלמד שמלמד את בניו לעשות כמוהו נדע שהוא עושה זאת בחפץ לב ואם אנו רואים שזה להפך כאשר יראת בניו עושים כמותו והוא גוער בהם ומוכיחם אז מו מוכרח שמה שהוא עושה כן זה בעבור שהוא הורגל בכך ולכן את ההרגל הוא לא יכול לעזוב ולשנות הרגל נעשה כטבע המפרשים מפרשים בזה את כוונת הפסוק ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מעודך וסמך לב ושיננתם לבניך ודיברת בם רוצה הכתוב לומר לנו בזה נדע את האדם אם הוא עובד השם מלב ומנפש כאשר נראה שהוא מדריך את בניו כמוהו בדיוק לעבודת השם ובלי זה אם אינו מדריכם ומחנם לעבודת השם משהו מתנהג בדרכי השם או ביראת השם אינו אלא מפני ההרגל וזהו דברי כתוב אשרי מי שעמלו בתורה ואין עמל כדברי בעל האגדה ואת עמלנו אלו הבנים שמדריך את בניו בדרכי השם ובהירת השם ותורח עליהם ומלמדם תורה כי בזה ניכר שהוא עושה נחת רוח ליוצרו מאהבת השם ולא מפני שהורגל בכך הדברים מבוארים נפלא ואין צורך אפילו לפשטם ולבואהרם אם נתבונן מעט יש לנו פליה עצומה על עצמנו. אולם אם נציג את הפלייה נתאר לעצמנו. כל אחד מקורא המאמר הנל יש איזה עסק. לדוגמה חנות מסוימת. כיצד מנהלים חנות. ראשית חובה להקים אותה במקום מרכזי הומי אדם. כמה שיותר לקוחות, כמה שיותר אנשים שיחספו לעסק. ככה העסק יעלה ויסגסק ויצליח. וכאשר העסק מתנהל, דואגים לעשות סכום יומי של הכנסות. סיכום שבועי. בודקים אם זה משתלם מה אפשר לשפר. כיצד אפשר לי ולהרבות את ההכנסות. בקיצור, היד תמיד על הדופק תהיה. העסק מצריך לו מציאות ומסירות, ערנות ועקביות. רק אדם אחראי יוכל לנהל עסק שכזה. מעניין אם נשאל את בעל החנות בשביל מה לך כל המאמץ הזה? הפרסום לדקדק מה לקנות, ממי לקנות, כמה לקנות, סכום יומי. תנהל את העסק. איך אומרים? איך שנראה לך דבר יום ביומו. בלי כאבי ראש, בלי דאגות. למה אתה בכלל דואג לפרנסה? על פי רוב התשובה תהיה. אם היד לא תהיה על הדופק, העסק שלי יקרוס. ואשר שאלת מדוע אני דואג לפרנסה? וכי איך לא אדאג לפרנסה? הרי יש לי אישה, יש לי ילדים ואני מחוייב לדאוג בעבורם למחייתם ולפרנסתם. יוצא איפה? שבעצם הילדים הם העיקר והעסק הוא התפל. ואם נשאל כך את עצמנו האם אנחנו משקיעים באמת בילדים שהוא בעצם למעשה המטרה העיקרית שבנו לעולם כמו שאנחנו משקיעים בעסק התשובה היא שלילית לחלוטין מדוע אולי נרגיע את עצמנו בתירוץ אנחנו מוכרחים להשקיע את כוכנו בעסק שאילולי כן הילדים לא יוכלו להתקיים אבל האמת שהתשובה הזו היא רוח למת שהרי אנחנו יודעים טוב כי כאשר יש ספק על יציבות בעסק, אנחנו נשקיע כל רגע פנוי גם מעבר לשעות העבודה כדי לייעל אותו. נו, נשאל את עצמנו, האם זה קורה אצלנו בביתנו גם כאשר יש לנו ספק ביציבותם של ילדינו, האם אנחנו מנצלים כל רגע פנוי לייצב את הילד? התשובה היא שלילית לחלוטין. והשאלה נשאלת מדוע? ומה גם עסק החינוך לא מצריך מאמץ והשקעה יותר מהעסק הגשמי. אז למה אנחנו לא משקיעים בו? אלא התשובה האמיתית היא רק מעשה שטן. כי אנחנו יודעים היטב שאם נשקיע מאמצים בילדים זה בשבילנו יהיה הרווח הגדול ביותר וההשקעה משתלמת ביותר. ולכן אנחנו מוכנים לתת את כל כולנו, את כל עיסוקנו ואפילו את זמן הלימוד תורה שלנו עבור היצר הרע שהוא יעשה את הכל כדי שלא נשקיע בילדים. והיתרה מזאת, הרי דוע לנו שכאשר חס וחלילה הילד יוצא לתרבות רעה, ההורים מוכנים למסור את נפשם ומעודם. ובלבד שישוב הילד למותיו כמה צער וחורבן יש בליבם כמה דמעות של א ואם במיטת שנתם וזאת חרף כל ההוצאות והתרכה ועוגמת הנפש הקורחים בכך ואפילו שיש ספק אם בכלל הילד יחזור לתלם או לא אם כן מדוע לא נשקיע בילד כוחות מבעוד מועד ונמנע או נצמצם את הסיכון שהילד יצא לתרבות רעה חס וחלילה. על זה אנחנו חייבים לומר שוב אין זה אלא מעשה שטן. ולכן עלינו לקבל על עצמנו למצוא כל יום סיכום יומי על הילדים בין בעל לאשתו. 10 דקות ביום. בסוף שבוע נקבע זמן לסיכום שבועי. ואם אכן נעשה זאת, עשויים אנחנו להיות מופטעים עד כמה שזה יועיל מעבר למצופה. אמנם יש להדגיש שיש יותר זמן עלינו להשקיע יותר זמן, אבל למי שאין מספיק זמן, אז לכל הפחות יקא לעצמו את ה10 הדקות. ועוד עלינו להעיר את תשומת ליבנו, שעלינו להקפיד שלא נהיה כמו פקידים שאינם קשורים בעינם ובין נפשם למקום עבודתם. ברגע שמסיימים את היומית שלהם, הם חוזרים לבית ומתנערים מכל זיק ומחשבה על העסק. בשבילם העסק כאילו מת. לוחנו בחינוך הילדים אדרבה. אף על פי שלמדנו עם הילדים או הקדשנו 10 דקות למחשבה בין איש לאשתו אודות ילדינו מכל מקום בהיותנו פנויים עלינו לבדוק שוב את מצבם לחשוב ללאות האם יש לנו מה לשפר כיצד ניתן לעשות זאת פשוט כל מגמתנו בזמן הפנוי חייבת להיות סביב העסק העיקרי הוא חינוך ילדינו הם אור איננו כאשר נתפלל נזכור תמיד להזכיר אותם בתפילותנו וכמו כן ניתן ליבנו בכל פעולה שאנחנו עושים מה מצב ילדינו באותה פעולה כיצד זה ישפיע עליהם לדוגמה כאשר ניגש לאכול ניתן ללייבנו האם הילד יודע מה הם מנהגי האכילה בדרך ארץ או שמה עדיין לא למד כיצד הוא מברך האם הוא מכוון בברכות הוא מברך קייעות או שמה הוא טעון שיפור וכן על זו הדרך עלינו להתבונן ולעקוב אחר הקו הכללי הרוחני של הבית. האם הוא קו נכון, מעשי ומה אפשר לשפר? ועל ידי זה יזכנו הקדוש ברוך הוא שיהיה סיעתא דשמיא במעשה ידינו ויהיה עמלנו אלו הבנים, בנים מבורכים העוסקים בתורת השם וביראתו תמיד. אמן. כן יהי רצון. פרים תהיו להשם.