הנהגות לחודש מנחם אב | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח היום נעסוק בה הנהגות וסודות לחודש מנחם אב

כתיב מי שנכנס אב ממעתין בשמחה לפי שחודש אביו הוא מוכן לפורענות חס ושלום לשונאהם של ישראל הראו בו בחודש אביו דברים קשים ואין מזלם של ישראל טוב באלו הימים רבותינו בגמרא בשבת קנ עמוד א אומרים שישראל ישראל הם מעל המזל ומכל מקום מגלגלין חובה ליום חייו מסכת תענית בדף כט עמוד א פיתא מי שנכנס אב ממעתין בשמחה אמר רב יהודה בר דרב שמואל ברשיל משמי דרב כשם מי שנכנס אב ממעטין בשמחה כך מי שנכנס אדר מרבין בשמחה ואמר רב פפאקח בר ישראל דיתלה דינה בהדנוכרי לשתמית מנה באב דרע מזל דהינו אדם שיש לו משפט עם נוכרי השתמט ממנו בחודשיו הועיל ור מזלו של חודש זה ולמצא נפשה אומרת הגמרא באדר דברי מזלה וימציא לעצמו לדון עמו בחודש אדר שאז מזלו הוא טוב התוספות בתענית כט עמוד ב דיבורה מתחילה מרב פפה כתבו לבאר דין זה של חודש אב פירוש משום דאמר לאל מגלגלין חובה ליום החייו ומבואה שהזמן שהיה בו מזל טוב בעבר יהיה בו גם טוב בעתיד וכן להפך. ואם כן אין זה משום המזל אלא שמאחר שכבר אראו ביום זה צרות לפי כך יש להיזהר ביותר באלו הימים והוא הדין להפך זמן שהרו בו ניסים לישראל הנו מסוגל ולהצלחה רבנו יונתן הכהן מילוניל שהיה מתלמידי הרעבד השלישי בעל ההשגות על הרמבם זל על דברי הריף הוא כותב נשמית מינה כלומר ידחינו בדברים שלא יבוא עמו לדין בכל חודשיו לפי שחודש אב מוכן לפורענות לשונאי ישראל ובהדר ניזיל בעדה ולא ידחנו שהוא חודש מוכן לטובת ישראל ובכך יזכה לדין הרמה בפסיקתו ביורדה בסימן קעט בסעיף ב כתב במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל לא יעשה ולא יסמוך על הנס אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה עם השם אלוקיך כפי שמובא בדברים יח יג ג בספר ב הבחירה למאירי על מסכת תענית כט עמוד א כותב וזה לשונו בגמרא פירשו שכמו שמי שנכנס אב ממעטין בשמחה כך מי שנכנס אדר מרבין בשמחה הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות להשם בכל עת ובכל זמן כפי הנעות למה שירא באותו זמן וכן שכל אדם צריך לברך על הטובה ועל ההרעה כפי שמתבאר הפוסקים נחלקו על איזה ימים אמרו בגמרא שממעטין בהם בשמחה יש אומרים שהוא על כל חודשיו יש סוברים דעד י באב ולהלכה הדין הזה אמור רק על תשעת הימים אך מצד סימן טוב כדאי להמתין בעניין שאינו נחוץ ודחוב עד תו באב רבים נוהגים לקרות את החודש הזה בשם מנחם אב כדי להורות על נחמה שנזכה לה והיא מנחם במרה בימינו ויש ויש אומרים שאף שמו של מלך המשיח נקרא מנחם והוא נולד בחודש זה ולכן מזכירין אותו באומרנו מנחם אב בשולחן ערוך באבן העזר בסימן קכו סעיף טז כתוב שהיה מנהגם בברכת החודש וכן בכתיבת האגרות לומר זאת וטעם הדבר שקוראין וכותבים כן כתב שם שזה לשם של נחמה שנזכה להם ירצה השם ממירה בימינו אמן בספר הל תמר על הירושלמי ברכות יז עמוד ב מבאר טעם נוסף לכך למה נקרא החודש הזה מנחם אב על פי מה שאמרו בירושלמי שם ששמו של מלך המשיח הוא מנחם וכן הוא נולד בחודש זה ולפני כך אנחנו מנחמים עצמנו וקוראים את החודש הזה בשם מנחמה לאורות על ציפייתנו לביאת המשיח ששמו מנחם רבנו חיים פלג'י בספרו מועד לכל חי כותב, כי בחודש הזה יתקן כל אדם את מידת ההוד לכבד את לומדי תורתנו הקדושה ולהחזיק בהם ולרוץ לדבר מצווה ולהיות אוהב שלום ורודף שלום ולהיזהר משינת חינם ולשון הרע ובפרט שידוע שנחרב בית מקדשנו בעוון שינת חינם כי דעית ביום הט עמוד ב' ולכן יש עניין גדול לתקן באלו הימים ולזרז בכך ולקרב את הגאולה על ידי זה אב כותב הרמבם בזמנים חלק זמנים פרק ה וכן בהלכות תעניות בפרק יט כל הצומות הללו עתידין להתבטל אמות המשיח ולא עוד אלא שהם עתידים להפך ליום טוב וימסום ושמחה שנאמר בזכריה ח יט כ אמר השם צבעות צום הרביעי צום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום מאבו בספר אוהב ישראל ובספר בני סוכור מובא שיזהר בחודש זה לתקן את פגם העיניים והמחשבה כי אב מלשון מחשבה ורצון וצריך להרבות בו בעסק התורה הקדושה יותר משער חודשים וכתב בספר פרי צדיק לרבי צודק הכהן מלובלין זכותו תגן עלינו אמן כעיקר חודש זה שלא ילך בטל אלא יתמיד בלימוד התורה והוא מסוגל להבנת התורה ויתקן בו כל פגם וקלקול הנחש ובפרט שמיטו ואב צריך להוסיף בלימוד התורה הקדושה כדית במסכת תענית מעוד שעתיד אב להיות ראש לכל המועדות כולם כי טובה גנוזה בתוכו לעתיד לבוא וזהו ט אב כי ט ראשו כפוף לתוכו כמו שכתוב מרב טוב אשר צפנת ליראך שהוא מכוון הפסוק הזה על חודש אב בימים שמראש חודש אב עד אחר תשעה באב נוהגים בני אשכנז כמובה בשולחן ערוך בסימן תקנא שלא לאכול בשר ולא לשתות יין וכדי למעט את השמחה יש לזכור ולהצטער על חורבן בית המקדש כפי שכותב הלבוש שם בסעיף י אלא שישנם חסידים הנוהגים ובהם חסידויות בלז שינהוה גור רוז'ין לעשות סעודת סיום מסכת בבשר ויין באלו הימים כמבואר ברמו בסעיף י סעודת מצווה כגון סיום מסכת מכוונת כן לא בכוונה תחילה שהם מסיימים אותה ממתינים איתה אלא שלומדים אותה ומסיימים באלו הימים אוכלים בבשר ושותים ביין וכל הדברים השייכים לסעודה נוהגים בה טם המנהג המבואר בספרים הקדושים בשער ישכר מאמרי תמוז ואב אות ח ות והוא כדי להחליש את כוחו של הסמ כמרומז בראשי תיבות בשמו סיום מסכת אין לעשות כן זה סמ סיום מסכת אין לעשות סמאל ראשי תיבות כידוע שבבית חודשים הללו תמוז ואב הם חלקו של עשו הרשע שהוא סמ כן שרו של עשו ולכן עושים סיום מסכת וסעודת מצווה ובכך מחלישים את כוחו החידושי הרים איגור על התורה מביא טעם אחר כדי לתקן את חטא שנאת חינם שמחמתו נחרב בית המקדש לכן עושים סעודת סיום מסכת והכל משתתפים בה וסעודת סיום מסכת בו מרבים באהבה ואחווה של חברים השמחים ועם כל זה הוא ההפך לשינת חינם ומתקנים את אותו החטא הקדושת מיום טוב מסיגת זכותו תגן עלינו אמן אמר שהמנהג לסיים מסכת עושין סעודה ובשר ויין כי חובה עלינו לעשות פועל דמיוני לעתיד לבוא שימים אלו יתהפכו לנו לטובה לשון ולשמחה כך כתב בספרו שולחן מלכים בפתיחה באות טו וישנם הלומדים בכוונת תחילה מסכת שיוכלו לסיים ולעשות סעודת מצווה כמו שכותב בעל היעבץ בסידורו שאף ממהר לסיים לימוד ספר תורה יותר ספר יותר מלימודו בשאר ימות השנה הוא זריז ונזכר שהקדים עצמו למצווה וכן כתב בעל האריה דבי איליזצל בקונטרסו אבני זיכרון סימן יא ודלא כי העליה רבה בסימן תקנא והמשנה ברורה שם בעג שכתבו שאם לא נזדמן בלימודו הסיום לא ימר או לאחר משום כך שלא יבואו בהם לאכול בשר ולשתות יין כי אז זה לא יאב ולא נה ובשוט רבי ידיד תאי הויל באור החיים בסימן לח מביא מעשה מרבו הגאון רבי רבי יונתן איבייש נצל שבשבוע שחל בו תשעה באב הוא למד את מסכת תענית במתכוון באיזה שעות ואחר כך סעד בבשר ויין וכך הגיד הגאון סופר שזכר שבילדותו אצל אביו הגאון רבי שמעון סופר מארלוי זצל נהגו ללמוד מסכת בכוונת תחילה השאירו סוף המסכת לימים שבין ראש חודש לט באב וכן כתב בכף החיים בסימן תקנא באות קסא דמותר להקדים סיום אם אינו משנה סדר לימודו בהבנה ובעיון ורק שמרחיב הזמן דהיינו שהיה לומד בית שעות ביום ועתה שלוש שעות כדי לסיים קודם ורבים נוהגים לשלב את סיום סעודת ההילולה עם הילולתו של רבנו מאור עולם הארי זל שיכול ביום ה באב כמובה בספר דברות חיים שהרב הקדוש רבי סחר בר מרודשץ זצל נהג בכל שנה ביום ה באב לעשות סיום מסכת ואכל סעודה של בשר ויאין עם תלמידיו וכך נהג בעל החקל יצחק מספינקה זכותו תגן עלינו אמן יש מקומות שנוהגים בהם לעשות סיום לפחות ביום אחד מבין הימים שמראש חודש ועד תשעה באב ויש נוהגים לעשות סיומים בכל יום מתשעת הימים כדי להוסיף שמחה שמחה של מצווה באלו הימים שהם מעטים בהם בשמחה כדי שיהיה הכנה לעתיד לבוא ומנהגם של חסידות בל שלא לערוך סיום אלא עד ז באב וכן מובאמרגן אברהם בסימן תקנד סעיף קטן ט שהיא יולדת נכון שתימנע מבשר ויין מז באב וילך מפני שבאותו היום נכנסו הגויים להיכל וכן נהג רבנו הקדוש הדברי חיים מצנז כן מובא בספר דרכי חיים זכותו תגן עלינו אמן אן שבת חזון בספר אוהב ישראל לרבי ישראל מאפטא כתב יש לומר אשר שבת חזון שהיא שבת קודם תשעה באב היא יותר גדולה במעלתה מכל שבתות השנה ובפרט אם יכול תשעה באב בשבת המרשם מברזן בתכלת מרדכי על תהילים קטז עמוד א כתב תפילת ישראל בימי בין המצרים שמתפללים מהם בלב נשבר מתקבלת לרצון יותר משאר ימות השנה או כמו ששמעתי בשם הרב הקדוש רבי יורי מסטרליק זכותו תגן עלינו אמן שאמר שהתפילה בשבת חזון צריך להיזהר בה מאוד בכוונה כי היא מעלה את כל תפילות השנה ומטעם זה היא נקראת בבחינת תפילה לעני כי יעטוף ולפני השם ישפוך שיחו ועוד מובא בספרים הקדושים שבשבת חזון כוח בכוחה של השבת להפוך מקללה לברכה וחזורנו לשון ראייה ועל כן צריך להיות בה בענווה ובנמיכות רוח ובספר שפתי צדיק בדברים אות א' כתב את זה לשונו שבת חזון שמעתי מפה קודש של זקני בעל החידושרים מיגור זל בשם הרבי מלובלין שבת קודש זו כולה את רצון כמו שלוש סעודות דהיינו סעודה שלישית ואתה מפני כן כי מנחה הוא זמן דין ושבת קודש מהפכו לרחמים ולכך הוא רעבה דרעבה כן כל השבת קודש הזו שבת חזון כי מפני תת ימי הדין מתהפכת השבת קודש לרחמים ועל כן ניקע לאיש פחות שיתקן ויגיע לשורשו בקדושה כיד בספרים הקדושים שכל טעם החורבן מפני שכשהמלך בפלטרין שלו יש רבבות שומרים והרבה היכלות טרם יוכל מי לזכות להקביל פניו מה שאין כן כשהוא בנסיעתו בדרך כשמוצא בית נקי ומתאחסן בו והכל יכולים לשוכח עמו ועל כן צריך כל אדם להתבונן ולשים מבטו בהשם יתברך וחלקו בחורבן כדי שבגולה יוכל בקל להתקרב בתשובה ובפיוס ובפרט בשבת זו להיות מוכן ביותר לתקן חסרונו ולזכות בה לשלמות כדי בתהילים פד בדידות משכנותיך דרשו על כך רבותינו במדרש שוחר טוב בית המקרש בית המקדש נקרא ידיד ומי שבנא נקרא ידיד בחלקו של ידיד ויש לומר שכוונתו גם בעניין המשכון על עוונותינו הוא מטעם ידידותו של הקדוש ברוך הוא שראה הקדוש ברוך הוא שנוכל יותר להתקרב אליו בגלות הוא לקח חרב המקדש שנקרא משכן ועל ידי זה נכספה וגם קלטתה נפשי לחצרות בית השם וכשעברו בית אלפים שנים ואין לנו מקדש וכל עבודת הקודש ועל כל פנים יש לאדם לעורר תשוקה רבה עד מתי ישב בחושך עד קלות הנפש לעבוד בבית המקדש תשוקה זו היה מכוון על עיכוב הבניין כי מה שבלב פנימי מגיע לפני בוחן כליות ולב לבדו ולכך בהפטרה זו כתיב כסדו וכעמורדמינו מכל מקום נאמר באים יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו לומר שזאת העיקר הכוונה בחורבן כי בסופו של דבר יזכנו השם להתלבן על ידי נדנוד התשוקה אליו יתברך שמו עד כאן מה שמואה בספר שפתי צדיק הגמרא בתענית ל עמוד א אומרת התתתנו רבנן כל הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב איסור באכילה ושתייה בשיחה בעניית הסנדל בתשמיש המיטה וכן פוסק הרמבם בהלכות העניות בפרק הלכה י וכן מרן השולחן ערוך בסימן תקנד בסע סעיף א' תשעה באב אסור ברחיצה ושיחה ונלילת הסנדל ותשמיש המיטה והוא מלבד מה שביארנו קודם לכן ועל כן איסורו גם באכילה ועוד אמרו כל המטאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה גמרא בתענית ל עמוד ב מי שאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה וזוכה בשמחתה ועוד אמרו בתענית שם שרבן שמעון בן גמליאל אומר כל האוכל ושותה בתשעה באב כאילו אוכל ושותה ביום הכיפורים והמגן אברהם בסימן דף קנד סע סעיף א כתב וזה לשונו ונו ורבנו חנל כתב יהיה בנידוי מי שעושה אחד מכל אלו כל היום וציין בזה לספר התניה שהוא בסימן ס בשם שיבולה לקד בסימן רעב בשם המהריל על הלכות תפילה בתשעה בא ועמוד רנז בשם הבית בית חדש בסימן תקנא בדיבור המתחיל ונראה וכן כתב השלה הקדוש בתענית פרק נר מצווה באות ד ובשולחן ערוך בסימן תקנד סעיף כה כתב כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחת ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה והמשנה ברורה בסימן שם בסימן תקנד סעיף נא סעיף קטן נא כתב וכדיו בית אלוקינו להצטער על חורבנו על כל פנים יום אחד בשנה ועוד איתם בשולחן ערוך בזעיף כד וזה לשונו כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה ועוד כפי שהזכרנו כל האוכל בתשעה באב כאילו אכל ל מגיד הנשה יזכנו השם על דבר כבוד שמו שנזכה בעזרת השם שפוך הקדוש ברוך הוא את החודש הזה לחודש של ששון ושמחה ויהיה צום תשעה ביוב ליום שמחה אמיתי וראש לכל המועדים כולם כדיית בספרים הקדושים אמן כן נהי רצון