הפלא ופלא - אות א - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

ענו בת תנא

רפואה שלמה בכל האיברים והגידים, בעיקר בראייה,

רפואת הנפש,

לא תצטרך לניתוחים ולא טיפולים,

בעזרת השם, אמן ואמן.

לעילוי נשמת אבנר וציון בני יהודה,

זיכרונם לחיי העולם הבא, תנוח נשמתם בגן עדן,

ויזכו

כל יוצאי החלציהם ישובו בתשובה שלמה מהרה,

ולעילוי כל נשמות ישראל שאין מי שיאמר בעבורן קדיש.

לעילוי נשמת

תספאי

בין צריך, צריך,

ומלכה,

בת

זה נש.

זה נש.

מנוחתה עדן, אמן.

הפלא ופלא, אות א' חלק ב'.

אבנר, בן נר,

גבורתו של אבנר הייתה כה עצומה,

עד שרצה להפיל חומה,

היה שואג מההדף

הייתה קורסת תחתיה.

מופיע בילקוט שמעוני,

ירמיהו ט', רמז, רש פה.

זריזותו של אבנר

הייתה כה רבה עד שבשעת ריצתו לצות צבי

היה מהלך על ראשי השיבולים בשדה ולא משבר את הקנים.

חכמים,

זיכרונם לברכה,

מספרים על גבורתו הנפשית

בזמן שיואב

הכה את אבנר

מכת מוות

שמחמתה

הוא היה עתיד לנפוח את נפשו

בעוד שניות ספורות.

באותו רגע

תפס אבנר

את יואב וכפתו בידו ורצה למועכו למוות.

עם ישראל,

ברעותם זאת,

התחננו לאבנר

שלא יהרוג את יואב

כדי שיצילם מאויביהם.

אמר להם אבנר,

ומה עשה שקיבה את נרי?

השיבו לו, תדון עמו בעולם האמת.

מיד השליך את יואב מידו,

ובו ברגע נפח אבנר את נשמתו.

יואב

בן צרויה היה

שטר צבא של דוד.

אבנר בן נר

היה שטר צבא של שאול.

לימים

השלים אבנר

עם דוד המלך,

ודוד המלך קיבל אותו.

כשהוא יצא מאצל דוד המלך, שמע

יואב שנטרצה דוד לאבנר. שניהם רמטכ״לים, שרי צבאות.

רדף אחריו,

שאל אותו שאלה בדיני חליצה,

כיצד

היבמה חולצת

וכולי.

ואז הוא אמר לו,

איך, דימה לו, איך החליצה נעשית, התכופף,

ולקח

סכין, חרב, פגיון, ודקר אותו אל ליבו,

בתרמית כמובן.

וזה מדובר שם היה ביבמה קידמת,

שאין לה יד.

לחלוץ. אז היא צריכה לחלוץ בפיה, אז הוא אמר לו, תראה לי איך היא עושה את זה.

ואז הוא התכופף להראות לו, והוא תקע לו.

וככה,

בשארית כוחותיו,

כפת אותו,

והכוח שלו היה עצום,

ועוד רגע אחד,

אם הוא ממשיך ללחוץ,

שניהם מתים.

אבל לעם ישראל לא יישאר שום מצביא,

שום

שר צבא.

אז התחננו אליו,

אל תהרוג אותו. הוא אומר, אבל הוא קיבע את נרי, הוא הוציא לי את הנשמה.

מה אני אעשה?

אמרו לו, תדון אותו למעלה.

בשביל עם ישראל הוא ויתר.

אתם מבינים מה זה?

אדם הורג אותך,

ואתה עכשיו מוותר בשביל שעם ישראל לא יפסידו לבקשתם,

והניח אותו

באמת לבד.

זה היה אבנר.

זה היה אבנר, כן.

אברהם אבינו,

כל אדם

שהוא גומל חסדים

נקרא גם כן בשם אברהם.

כמו כן, כל אדם

שנקרא בשם אברהם,

יש בו מידת החסד.

הליצנים מהשסניקים,

פעם אמרנו שאנחנו עושים מעשים, למדנו מאברהם,

מתי יגיעו מעשיך למעשי אברהם, יצחק ויעקב,

ואנחנו השתדלנו מההתחלה

ללכת בדרכי אברהם. אז הם מלגלגים כאילו.

הוא חושב שהוא אברהם אבינו.

כתוב שחייב אדם,

כן?

נאמר מתי יגיעו מעשי אל מעשי אברהם.

ואנחנו משתדלים לעשות מה שהאבות הקדושים עשו.

אז הנה נאמר שסניקים.

כתוב כאן

שכל מי שגומל חסדים,

הוא נקרא גם בשם אברהם.

לא רק הוא עושה מעשה דומה לאברהם, הוא נקרא בשם אברהם.

איך קוראים לך יוסף? לא, קוראים לך גם אברהם.

למה?

כי אתה גומל חסדים.

שסניקים.

איברים.

אצל רוב בני האדם האיברים רק מבצעים את מה שהמוח חושב.

נכון?

ככה זה עובד אצלך, לא?

אך יש אנשים מועטים שגם האיברים שלהם חושבים מחשבות

ויש בהם דעת

בפני עצמם.

האיברים בעצמם יודעים מה לעשות בלי לחכות להוראה מהמוח.

כך כתב

בעל אמרי פנחס ובעל נחלת חיים.

יש לנו ראייה מה כתובים. המפרשים אומרים

על יעקב אבינו,

והוא סיכל ידיו לברך את אפרים ומנשה.

אז אומרים, למה השתמשה התורה בלשון סיכל ידיו?

סיכל מלשון שכל,

כשהידיים שלו היה להם שכל לבד

לדעת את מי לברך,

והם עשו את הפעולה בלי הוראת המוח.

כמו שכתוב פה, שיש איברים אצל אנשים מיוחדים, צדיקים גדולים,

שהאיברים שלהם

יש להם שכל לבד

לעשות בלי הוראה של המוח.

צורת אברי כל אדם ואדם בתבניתם

נוצרת באופן ישיר מהמעשים והפעולות

של האדם,

כמו שרואים בחוש.

כל אומן

שאומנותו דקה,

אצבעות ידיו דקים.

פניו

בגופו מורים

שאומנותו דקה.

קשה למצוא, אני חושב, רואה חשבון גדול ממדים.

זה עובד

בעמסת

עפצים לבתים,

להוריד אותם

לפי הגוף, לפי האיברים,

אתה יכול לדעת מה המקצוע,

ולפי משלח ידו

אתה גם יכול לדעת מה מבנה גופו.

בדרך כלל רואי החשבון הם כאלה דקים,

אצבעות עדינות וכו'.

אז הגוף הולך בהתאם.

ולהפך, מי שאומנותו עבה,

אז ידיו

וגופו עבים.

כי האיברים הגשמיים נמשכים לפי הערך השכליים.

כך כתב

דרכי

חן מרדכי בהקדמה.

אגדה.

הלומד

דברי אגדה.

הליצנים, הציונים,

טונאי ישראל,

כן,

כגון חיים נחמן ביאליק,

שהיה פוקר,

בהתחלה היה בחור ישיבה,

ואחרי זה נהיה פוקר.

אז הוא כתב

אגדות חז״ל.

ומה הם מפרשים? אגדה זה כאילו סיפורים עממיים שאין להם שום קשר למציאות.

אצלנו לא אגדה, והגדה

זה היינו אך.

דהיינו, אגדה זה להגיד,

ואגדה זה דברים אמיתיים,

אבל מוצפנים בחוכמה, נסתרים מאוד.

מסתירים בתוך

דברי האגדה דברים עלומים עליונים.

הלומד,

דברי אגדה,

שכידוע כלולים בתוכם

סודות צפונות ונעלמות

שאין אנו מבינים אותם כלל,

אל יאמר מה תועלת יש לי בלימודם,

הואיל ואני לא מבין את הסודות הנעלמים,

שכן

על ידי האגדה שלמדנו נזכה לעתיד לבוא לשמוע את כל הסודות הצפונים בהן.

כך כתב אצלח

בהקדמה לריש ברכות.

זה מתאים למה שאמרנו,

לגרוס שבע דפים, דפי גמרא,

בגרסה,

כדי שבסוף ילמדו אותנו,

ולמדנו באחד השיעורים הקודמים,

שבתחיית המתים כל מה שאדם גרס,

ילמדו אותו.

אז זאת אומרת, מה שהוצאת מפיך ולמדת,

אתה עתיד

שיפרשו לך את הכל.

אבל אם לא,

לא תדע מזה מאומה.

אגוז,

הואיל והאוכל אגוז שורה עליו שר של שכחה,

משום כך אין לאכול אגוזים בראש השנה,

הוא יום הזיכרון.

כך כתבו בעל ילקוט גרשוני אות תקפאג'

בנפש החיים מערכת א' אות י' ט',

וכף החיים כד' מ' ג'.

איגרת הקודש

עוברה על ידי רבי שמשון מאוסטרופולי,

והיה גאון וקדוש,

בן נגלה ובן נסתר,

ונודע כמי שהיה לו מגיד שגילה לו סודות רבים מן השמיים.

הוא נהרג על קידוש השם

בגזרות ת״ח ות״ט, עם עוד 300 מתפללים בבית הכנסת,

סיפור אכזר, מה שעשו שם.

בסוף האיגרת הוא מביא

כל המעיין בסוד נפלא ונורא זה על מכונו,

זה שקוראים אותו בדרך כלל

ערב

ליל פסח, מי שקורא אותו, את האיגרת הזאת, שיש שם את הסודות,

מה זה דצח, חדש, באחר,

כל מה שהוא שם מגלה.

אם קורא אותו אפילו פעם אחת בשנת האיגרת,

וביותר בערבי פסחים,

מובטח לו,

מובטח לו,

מובטח לו,

שהוא ניצול כל אותה שנה מכל מכשול ומיתה משונה.

ולא ימשלו בו אויביו,

בכל שונאיו יפלו תחתיו,

ובכל אשר יפנה, ישכיל ויצליח.

וידוע,

מפורסם,

כל מי שקרא את איגרת הקודש של רבי שמשון מאוסטרופולי

בשואה

בערב פסח,

לא קרא לו מאומה וניצל לחיים.

כך כתב אריאז מרגליות בהגדת הפסח שלו.

כמו כן, ידוע כי בשנת תש״ה,

כשהגיעה השואה להונגריה,

היו יהודים רבים שאמרו איגרת זו,

וכולם,

ללא יוצא מן הכלל,

ניצלו בניסים גלויים.

מי שלא אמר את זה בערב פסח,

אני יכול לקחת את האגדות שיש בהן את האיגרת ולקרוא גם עכשיו.

אדם, בהמה.

הספר הוא הפלא ופלא.

אישה

שילדה עורב.

ופרח העורב,

ועמד בראש הדקל.

ומת אחיו ולא בנים.

לעורב הזה שנולד היה אח קודם נורמלי.

בן אדם.

רגיל.

אבל עכשיו העורב נולד, הוא אח

של זה.

וזה מת.

ולא היה לו בנים.

ניגשים להורא ואומרים לו,

בוא וחלוץ.

או יבם לאשת אחיך.

כך מבואר זיידי להתראות

בירושלמי

נידה

ג' ב'.

כמו כן,

אישה שילדה אדם

שפניו

בדמות בהמה.

אפילו אם הוא עומד

וקורא בתורה,

אומרים לו, בוא,

לשוחתך.

למה?

יש לו דין של בהמה.

כך מבואר בירושלמי שם.

כמו כן,

אישה,

ילדה ולד,

הפנים

פני אדם,

שאר חלקי הגוף צורת בהמה.

יש לו דין אדם.

הולכים אחרי הפנים.

ואפילו אם רתמו אותו,

למחרשת בקר,

כדי לחרוש,

ניגשים אליו ואומרים לו, בוא,

בחלוץ או יבם.

כך מבואר בירושלמי שם.

אתם אולי לא ראיתם אנשים כאלה,

אבל בתימן סיפרו לי הוריי,

מנוחתם עדן,

שהייתה אצלהם אישה כזאת,

שהיה לה פרצוף של חתול.

אדם וחווה.

ביום שנבראו אדם וחווה,

בו ביום הם גם ילדו תולדות.

כתוב, שניים עלו למיטה,

אדם וחווה, וירדו ארבעה.

אדם וחווה, קין והבל.

יש אומרים, ירדו שבעה.

אדם וחווה,

קין ותעומתו,

והבל ושתי תעומותיו.

כך מבואר במדרש רבה בראשית כב', ב'

אדמה.

כשם שלאדם

יש רמח איברים ושסה גידים,

כך גם לאדמה יש רמח איברים ושסה גידים.

כך כתב אור החיים הקדוש בראשית ד'-ח'.

אמרו חכמים,

זיכרונם לברכה,

כי הארץ יש לה איברים כאיברי אדם,

עיניי עיני הארץ.

ידיים,

רגליים, פה, ותפתח הארץ את פיה.

ולמכיר בה,

הוא יודע את המקומות.

איפה כל מקום מקום מביאה בהם.

אדני השדה,

בעל חיים

המדבר דברים רבים בלתי מובנים

ודיבורו דומה

לשל אדם.

כך מובא בפירוש המשניות לרמב״ם,

פרק ח׳ משנהי.

אדני השדה מחובר בטבורו לאדמה.

תסתכלו במורי גוגל,

אז תוכלו לראות,

רואים אותו, זה כמו צורה של בן אדם קטן

שהוא מחובר בטבור שלו

אל האדמה.

ואם חותכים את החיבור הזה,

אז מיד הוא ימות.

אין כל ברייה יכולה להתקרב אליו לצודותו,

מכיוון שהוא הורג כל מי שמתקרב אליו.

הרב טייא מביא

על זה מעשה ביששכר, תכף אני אספר,

ולכן הציידים יורים חיצים בטבורו ומיד הוא מת.

לדעות אחרות, אדני השדה

הוא מין קוף הנקרא איש יער,

שיש לו צורת אדם ממש,

ומלמדים אותו לחטוב עצים ולשאוב מים,

וללבוש בגדים כבן אדם,

ולהסב על השולחן,

לאכול בכף ומזלג וסכין.

הוא מצוי ביערות הגדולים באפריקה.

כך מובא בתפארת ישראל,

הכינו בועז שם אות ל.ב.

לדעות אחרות,

אדני השדה הוא מין ירק

הגדל באדמה שצורתו בצורת אדם,

בטעמו מיוחד ביותר.

במבוא למדרש תנחומא

לשם מדרש כתב יד.

אז יש כמה אפשרויות

בהגדרה של אדני השדה, ואפשר שכולן

ביחד קיימות.

ולכולם קוראים

אדני השדה.

אז הסיפור שמספר

הרב טאיה,

מה זה יששכר חמור גרם, על הפירוש הזה,

על הפסוק הזה הוא מפרש,

מה זה יששכר

חמור גרם?

אז הסברנו,

בזמנו שראובן הלך להביא דודאים

לאימו וזה נקרא אגני השדה,

וזה מועיל להיריון,

ואז

בשביל לעקור אותם,

כי הוא הורג את כל מי שמתקרב אליו, איך הוא הורג?

בשעה שהוא מת הוא צועק צעקה כזאת גדולה שאנשים במרחק

רב מאוד מתים מכל הצעקה הזאת.

מה יעשה בשביל שהוא לא ימות?

אז הוא תחבל תחבולה,

הוא לקח

חבל ארוך מאוד מאוד מאוד,

וקשר אותו לצווארו של חמור,

וניגש לאדני השדה,

וקשר לטבור,

ועלה על סוס,

ונתן מכה לחמור,

ודהר עם הסוס,

הסוס רץ מהר, החמור איטי יותר,

ואז הוא הספיק להתרחק

מרחק רב מאוד,

והחמור שרץ

עד שנגמר

החבל

תלש את אדני השדה,

ואז כשהוא צעק הוא כבר היה רחוק שלא נזוף.

וככה הוא הצליח להביא את הדודאים וכו'.

ומה נולד מזה?

יששכר.

אז לכן כתוב, יששכר חמור גרי.

מי גרם שיוולד יששכר?

על בני השדה.

על ידי זה שהוא עשה את התחבולה הזאת,

איך להוציא אותו?

רבי חנניהו ברגשי אומר,

עושה הקודש ברוך הוא זה קודש