בארבעה בנים דיברה התורה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. השיעור יהיה להצלחת משפחת

חן

תשרי הברכה וההצלחה בכל מעשי ידיכם.

סייעתא דשמיא, בבית הזה התמלאו רק שמחות ועושר.

כל המשתתפים, בעזרת השם,

חלם כל המקדישים את השיעור הזה, בעזרת השם,

יהיה להצלחתם.

היום בסייעתא דשמיא נעסוק

לעילוי נשמת

הנזכרים וחלם דוד בן רבקה רוח הנונאי תנחמו בגן עדן.

אמן. היום נעסוק בהכנה לחג הפסח,

חג החירות.

אם רוצים לצאת משעבוד לגאולה ולא להישאר בגולה,

אז אנחנו צריכים לדעת לקראת מה אנחנו הולכים.

כידוע, עם ישראל שהה במצרים אחרי שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו בברית בין הבתרים,

גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחריכן יצאו ברכוש גדול וכו' וכו'.

וכידוע, חז״ל מביאים

מתי עושים את החשבון, האם 210 שנים,

כמניין רדו, 400 שנה,

מאיזה זמן עושים, מרגע שיעקב ובניו ירדו מצרימה או לאחר מכן.

אבל כל זה היה הכנה לקראת דבר אחד, והוא קבלת התורה.

וכידוע, המצווה על האדם לחנך

את כל בני ביתו.

כשאני אומר את כל בני ביתו, זה כולל גם בין בעל לאישה, זה כולל גם בין אבא לבנים,

אמא לבנות, וכן להפך,

אב לבנותיו ואמא לבניה.

ומי שמלמד אותנו בעצם

מהו חינוך אמיתי וכיצד מתנהגים בחינוך, זה הקטע הבא בהגדה.

אין לנו אסמכתה מי כתב את ההגדה,

ההגדה של פסח, תשאלו מי כתב אותה,

תשאלו בגוגל,

רב גוגל לא יודע מי כתב את ההגדה של פסח.

מייחסים למגילת אסתר אנחנו יודעים, מגילת איכה אנחנו יודעים,

וכן על זה הדרך,

כל המגילות אנחנו מכירים.

ההגדה של פסח,

אין לה שום מקור.

יש המייחסים אותה לתקופה כזו או אחרת,

יש מייחסים אותה לאדם כזה או אחר, אבל אין לנו שום אסמכתה ושום מקור מי כתב את ההגדה של פסח.

אם כך, הכתוב בה דבר נפלא,

ברוך המקום, אחרי המעשה עם רבי אליעזר,

שהיו יושבים ומסובים בבני ברק, לא בני ברק של ימינו,

שאתמול בר-מינן היה שם אסון נורא, בדיוק עד עכשיו הנספים, אם תספרו, נפטרים, זה היה 11,

בדיוק לימי ה-11 ימים מאז פטירתו של רב חיים קנייבסקי.

איך הקדוש ברוך הוא מסדר את הכול, לא יאומן כי יסופר.

ופעם הרבנית קנייבסקי נכנסה לרב חיים, לבעלה, ואמרה לו,

בעלי היקר, אתה הבטחת שלא יהיה שום זה, ושמעתי שנפל טיל.

נפל טיל, הוא אמר לה, בבני ברק שום דבר לא קורה.

בבני ברק לא קורה שום דבר. כל זמן שאני נמצא, בבני ברק לא שהוא החזיק טובה לעצמו,

אלא הוא הבין שמעלת כוח התורה כל כך גדולה, עד כדי כך שהיום כבר התחילו הרבה רבנים להבין שהחיסרון הזה של התורה, של רב חיים קנייבסקי,

שכל שנה מסיים שעס בבלי, ירושלמי, ספרא ספרי וכו' וכו',

תוספתא והכול ומדרשים והכול, חסר באוויר.

אז בואו נתחיל לקבל על עצמנו קבלות.

כל אחד יקבל על עצמו קבלה, זה יקבל על עצמו ללימוד גמרא, זה יקבל על עצמו ללימוד משנה,

זה יקבל על עצמו הלכה, הנהגות וכו'.

ואחת מההנהגות המופלאות ביותר,

שזה בעצם רואים מה זה זוגיות טובה,

קשר בין בעל לאישה,

למרות שיש לו את יום העמוס שלו, של לימודים, של קבלת קהל והכול,

הוא לא היה מוותר על המפגש בבוקר עם אשתו.

הוא קם מוקדם יותר והוא יושב

מול הסטנדר שלו. הוא צריך להגיד עכשיו, הגיע הזמן של ברכות השחר, ברכות התורה.

לפני שלומדים תורה, צריך לברך אשר בחרבנו מכל העמים, כמו שעולים לתורה.

מברכים כמו ונתן לנו את תורתו ונותן לתורה, אז מי עניה מן אחרי הברכות שלו?

אז אשתו הרבנית הייתה מגיעה, רבנית בת שבע, הייתה עומדת לצידו בסטנדר,

והוא מתחיל להגיד, מודה אני לפניך המלך חי וקיים בעברה אשכנזית, שהחזרת בי נשבעתי מלך באמונתך וכו',

הנותן לסרבי בינה ופוגע חברים וזוקף גופים וכו', והיא עונה אחרי כל ברכה, ברוך הוא בראש שמו, אמן.

ברוך הוא בראש שמו, אמן.

הוא מסיים את הברכות, מסובב לה את הסידור,

ועכשיו היא מתחילה, מודה אני לפניך וכו', ורואה את כל הברכות,

והוא עונה לאמן.

ראיתם זוגיות כזו מיוחדת, זוגיות כזו מופלאה, זה סבא וסבתא,

שאף אחד לא חשב שבכלל הם, איך אומרים,

מתראים אולי בארוחת צהריים או ערב,

וגם את זה אין להם זמן בפועל, אבל מה ההתראות שלהם, מה הקשר שלהם,

מה המיוחדות שמחברת בין שני הנשמות הגבוהות הללו?

זה הברכות בבוקר, זה הפתח של היום,

ואחר כך הוא הולך ושוקע וצולל בתורה הקדושה.

אז בעל האגדה כותב את הדבר הבא, כנגד, ברוך המקום, ברוך הוא, שנתן תורה לעמו ישראל.

אנחנו מודיעים לקדוש ברוך הוא, כי אלמלא תורה, איפה היינו היום?

לכל בן אדם, אפילו הרחוק שברחוקים,

הוא מבין שהקשר, הנה, כמה אנשים

שלחו סרטונים,

אז ראיתי מלא אנשים, שאפילו אנשים רחוקים מתורה, מצוות ממש.

הוא אומר, השתבח שמולד, אחד סיפר.

הוא אומר, אתמול המחבל נכנס עם איזה רובה, כבר נכנס לבניין, הוא אומר, יש שם איזה חדר, משהו.

אם הדלת הייתה פתוחה, היה השם ישמור ויציל, עושה שם פוגרום.

הוא אומר, בנס הדלת הייתה סגורה, ובשעה הזו היא בכלל לא אמורה,

היא הייתה בכלל אמורה להיות.

הייתה אמורה להיות, והדלתה סגורה, והיא יצאה קודם לכן, או ששהתה במקום אחר.

הוא אומר, היה נס, לא האמנתי אפילו איך הקדוש ברוך הוא עשה איתו נס. אז הוא אומר, כאן המקום להודות לקדוש ברוך הוא, הם קטעו אותו בחדשות.

לא רוצים שישמעו שהאמת זה להודות לקדוש ברוך הוא על כל צעד ושעל. והבחור ההוא עם האופניים,

שהוא נוסע והוא מכוון עליו כבר ולוחץ,

והחופש ממעדה שהוא מכוון עליו ולוחץ שלוש פעמים ולא הולך,

ישתבח שמולה. זאת אומרת, זה נכתב עליהם בראש שנה,

מה?

בראש שנה תשפ״ב, בהתחלה נכתב עליהם,

אלו לחיים טובים.

יש כאלה, השם ישמור ויציל, שנכתב עליהם למוות.

בר מינן.

אבל אדם יכול לשנות את הגזירה

על ידי כוח התשובה, על ידי כוח המעשה שיעשה טוב, ישנה את הכול, תשובה ותפילה וצדקה, אנחנו אומרים, מעבירין את רוע הגזירה.

אז זה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא, קודם כל, שנתן לנו. למה אלה פראי אדם, חיות?

אי אפשר בכלל להבין בכלל ולהשכיל מי הם ומה הם ואיך הם עושים. תראו,

אפילו צעירים שבהם מלאים, כן,

אנחנו מלאים מצוות כרימון, מלאים עבירות

שמשמור כרימון. מוכנים לאבד את עצמם, מוכנים לעשות מעשים אשר לא יעשו. זאת אומרת,

יש עליהם את ברכת יעקב אבינו, יצחק אבינו, על חרבך תחיה, לא יעזור.

אמרו, נעשה איתם שלום, אולי זה יעזור.

הלך, הרבך תחיה.

יש אמרה כזאת שאומרים שאפילו ארבעים שנה בקבר שמים שם את הערבי ולצידו יש איזה יהודי קבור, גם אחרי ארבעים שנה בקבר לא יעזור שום דבר.

עדיין ערבי נשאר ערבי.

ומזל הקדוש ברוך הוא עשה שעשה אותם טיפשים.

לא סתם טיפשים, טיפשים מטופשים.

כי אם היו חכמים, השם רוצה לתת להם עצות מול המצלמה.

המספיק שלא נכנסים לאיזה בית מדרש או בית כנסת, וכולם יושבים ולומדים, ורעש של התורה,

אף אחד אולי גם היו שקועים, לא היו שומעים אפילו את היריות,

כמו שעשו אז טבח בשכונת הר נוף.

נכנס לבית כנס, שם איזה מחבל, והתחיל, השם ישמור.

אז זה הקדוש ברוך הוא עשה איתנו ניסים ונפלאות,

ויעשה איתנו עוד ניסים ונפלאות, רק אנחנו צריכים להחזיק בו, ובהמשך בעזרת השם גם נזכיר את זה.

והנה ההמשך. ברוך הוא, כן, ברוך שנתן תורה לאומו ישראל, ברוך הוא, כנגד ארבעה בנים דיברה תורה,

אחד חכם

ואחד רשע ואחד טעם ואחד שאינו יודע לשאול.

אז כידוע יש לנו ארבעה בנים בהגדה, שמאה אנחנו לומדים דוגמה אישית, כל אחד מייחס את עצמו, איך אומרים?

לדוגמה שהוא אוהב.

יש אחד מייחס את עצמו לחכם,

כי הוא רוצה להיות חכם, הוא רוצה לינוק

ממי שהחוכמה שלו שזה בורא עולם.

ויש אחד שמייחס את עצמו חס ושלום, חס וחלילה, לרשע.

הוא אומר, טוב לי עם מה שיש לי, טוב לי עם אבלי העולם הזה, טוב לי עם הנעות העולם הזה.

בזה אני מצטיין, תשאיר אותי פה, עזוב אותי, אל תקרב אותי לשום מקום.

ויש אחד שמשהו מתקרב לעניין של התמימות, הוא נשאר בתמימות, אני בתמימות שלי, אל תפריע לי,

תשאיר אותי תמים.

ויש אחד שאינו יודע לשאול, זה אין לו סיכוי לשום דבר.

לא פה ולא פה, שום דבר, הוא מה שנקרא מחוץ לפרק. אז בואו נבער בדיוק,

על פי בעל האגדה, מה זה בעצם חכם,

מי זה הבן הזה, מה תפקידו בעולם,

מי זה הרשע,

מה הוא ומה תפקידו,

בשביל מה הוא הגיע לעולם, בשביל מה צריך אחד כזה,

מי זה אתה ומי זה שאינו יודע לשאול.

אז בואו נראה.

ברוך המקום, כותב הרב, אל תאמר בלבבך לאמור,

מה לי להרבות בסיפורים ובשבחים והילולים

על הניסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו. בשביל מה אני צריך להרחיב בכל הניסים והנפלאות?

עצם זה שאני פורס כבר את השולחן עם הכלים הנאים,

הבגדים היפים והכול,

זה כבר שבח והודיה לבורא עולם.

זה מזכיר לי, פעם אחת איזה אחד הגיע אליי לשיעור, אז הוא אומר לי, כבוד הרב,

איך זה יכול להיות שאתם החרדים עושים במשך ארבע וחמש וגם שמונה שעות ליל הסדר?

אנחנו בקושי שעה גומרים את ליל הסדר.

ואני פעם אחת באמת, כשהייתי אצל ההורים שלי, אז

קמתי לרחוץ ידיים, מאורחץ, אז הסתכלתי רגע בחלון, הם גרים קומה שביעית,

אז אני רואה כבר אנשים, היד, סליחה מכבודכם,

מאחורי הכתפיים כבר צועדים אחרי ארוחת ערב, כן?

ארוחת ערב של ליל הסדר, הם קוראים לזה.

והוא צועד, וזהו, ונגמר ליל הסדר. אני אומר, זה לילה שמסדר את האדם כל השנה, לכן הוא נקרא בשם ליל הסדר.

יש לו עוד שמות, ליל שימורים וכו'.

אבל לילה שמסדר את השנה וגמרת אותו בשנייה וחצי, לא הבנתי.

אז

חודש שלם טרחת, ועמלת, וניקית, והזמנת מנקה, ומנקה, וכרצפת, ולמכבסה, ולטטות,

ולטייח, ולסדר, ולצבוע, יש כאלה מחמירים לצבוע את כל הקירות, למה אולי הילדים ברחו עליהם מי חמץ, או אני יודע מה,

איזה לכלוך של חמץ, הכל, הכל, 100 אחוז, ובשנייה וחצי סיימת אותו,

ואיך הוא אומר, החלל אל הסדר, נו יאללה, מתי, מתי כבר מגיע הזמן של הלחם? יאללה.

אנחנו רוצים לחזור לחמץ, לחמיצות.

יאללה, מתי נגמר הפסח הזה? כבר זהו, מקיא את המצות, לא טוב לי עם המרוח, החרוסת עושה לי שלשול,

וכל אחד איך שרואה את הפסח. אבל אם האדם היה מבין מה המשמעות של חג הפסח, מה הקדוש ברוך הוא נתן לנו, איזה מתנה הקדוש ברוך הוא נתן לנו בחג הזה שנקרא חג הפסח, וואי, וואי, וואי, וואי, הוא היה כל היום רוקד ומשורר לבורא עולם.

למה? כי זה ראשית, איך אמר אותו אחד? ראשית צמיחת גאולתנו.

זה לא מה שהוא התכוון.

ראשית צמיחת גאולתנו, בעצם שמזה נגאלנו, מה זה היה? זה היה ליל הסדר.

לילה שמסדר אותנו לכל השנה כולה.

ונראה.

ולכן, לכאורה נמצא בן אדם עכשיו בתוך הגולה, כמו שאנחנו מרגישים עכשיו, אה? בתוך הגלות, קשה לנו כבר, אנשים כבר די, מה עשו?

נגמר הסיפור.

ואנחנו נמצאים, ואבותינו, וחברינו, ובני משפחותינו נמצאים בדרך רחוקה מהארץ הקדושה, ולא לחינם אנחנו מבקשים, השיבה שופטינו כבראשונה,

והוליכנו מרקמות לארצנו.

זאת אומרת, גם שאנחנו בארץ שלנו, זה לא שלנו, אה? מרגישים את זה עכשיו, לא?

אמרתי לאיזה מישהו, נו, השנה איך תחגוג את יום העצמות?

אה, תחגוג אותו כמו שצריך, עוד פעם עם סטייקים וזהו, שתבין שבאמת החרדים פעם אחת צודקים, נו.

פעם אחת באמת הם מבינים את הערך המוסף הזה,

שנקרא מדינת ישראל, אבל לא של ישראל.

אז הוא אומר, באמת, אתה צודק, כבוד הרב, אני לא מרגיש פה,

אני לא מרגיש פה בן חורין, אני מפחד ללכת. הנה, אנשים היום פחדו לצאת.

התקשר, עזוב רחם בני ברק, שהוא גר ממש בקרבת הקורמות, הוא אומר, היום הילדים שלי בבית. נו, מה קרה?

הוא אומר, תקשיב טוב, מה זה פחד? אנשים בקושי קמו.

בקושי קמו, לא רוצים להיזכר ביום שהיה.

פחד וחלחלה, והם מפחדים לקחת את הילדים, והיה שם נס.

היה שם נס. הייתה משפחה שבדיוק צעדה ברחוב,

שהוא רק התחיל לצאת,

וכאילו הקדוש ברוך הוא שימה את עינו, והם ראו אותו, כנראה שמעו אותו פעם אחת יורה, והכול, וברחו, נסו, התחבאו באיזה בניין שם,

לאחר מכן הוא הלך לכיוון המכולת. ועוד נס,

כל אלו שהיו במכולת.

ושנייה אחת יכל השם ישמור לקצור אותם שם.

זה נס שהקדוש ברוך הוא שימה את עיניו, הכניס לו איזה פחד לחלחלה והכול,

שהוא פנה למקומות אחרים, כי עליהם נגזר, איך אומרים?

ללכת כפרה על הדור,

וכו', ועל השאר שינצלו.

ניסי ניסים, כל רגע, אם אדם מתבונן,

כל רגע ורגע הגדוש ברוך הוא עושה לו נס. ואני כבר כמה שבועות מדבר על זה,

ואני אומר גם בשיעורים, גם בבית הכנסת,

כל הזמן תתבונן לו. אתם יוצאים מהבית,

שים את היד על המזוזה, אל תמהר לצאת.

אתה אפילו לא מסתכל על המזוזה כשאתה נכנס,

יאללה, מזייף מדלג על זה. טוב, נו, נשקתי מקודם.

שים את היד על המזוזה, תגיד, ריבונו של עולם,

שמור צאתי ובואי לחיים טובים ושלום. תודה רבה שחזרתי בחזרה בריא ושלם הביתה.

ועוד לא רק בריא ושלם, חזרת עם סלים, עם קניות,

עם הכול, חסד עם המשפחה שלך, האישה והילדים חזרו בינים מושלמים.

אלף פעם תודה.

אדם הולך לעבודה מסכן, מתקשרים אליו, הילד שלך שבר את הרגל. מה שבר את הרגל עכשיו? אני לא יכול לצאת מהעבודה הזאת, הבוס הזה קשיח.

איך אני אצא?

הוא, מה לעשות עכשיו? טוב, נו, אין ברירה, הוא יוצא.

וחס ושלום, חס וחלילה, הוא מקבל טלפון יותר גרוע.

כמה אנחנו צריכים להודות לקדוש ברוך הוא? אנחנו לפעמים,

איך אומרים, מנפנפים את זה. ומה עם אשר יצר שלנו,

שאנחנו צריכים לברך אותו מילה במילה כמו שצריך.

אפילו הקטנצ'יק שלי, בן שלוש ומשהו, הרגלתי אותו שהוא יוצא מבית הכיסא, אשר יצר.

אז הוא לא יודע להגיד אשר יצר, אז הוא עומד, הוא מתנדנד בינתיים, הוא מסתכל למעלה לברכה.

יש כזה ברכה יפה ככה ביציאה מבית הכיסא, מחוץ לדלת,

אז הוא מסתכל ואז הוא מסמן לאבא, אני צריך לברך.

אז אני אמרתי איתו, ברוך אתה.

מילה, מילה. והוא אומר את זה לחצאין, כן, הוא עדיין קטנצ'יק.

הוא לא יודע, אבל זה כל כך נפלא כשמרגילים,

חנוך לנער אומר שלמה ולך על פי דרכו, גם כי אזקין לאסור ממנה.

אז כמה אנחנו צריכים להודות ולהלל ולשבח את בורא העולם שאנחנו בריאים,

שאנחנו שלמים ברמח איברים ששגידים.

אלף פעם.

אלף פעם צריכים להודות. אין אנחנו מספיקים, איך אמרנו בתפילה?

אין.

על אחת מאלפי אלפים ורוב הרבה רבות פעמים, הטובות, ניסים ונפלאות שעשית עימנו ועם אבותינו.

אין אנחנו מספיקים להודות לך, ריבונו של עולם. כמה שנודה לך זה עוד כלום.

זה קצהו של קצהו של מה שאנחנו חייבים להודות לבורא העולם.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו. אז בן אדם יבוא ויגיד, ריבונו של עולם,

המשפחה שלי נמצאת בארץ רחוקה.

אני לא יודע מה יהיה איתם, שם תקועים, אני יודע מה, בארץ טומאת העמים.

לא יכולים לבוא, לא יכולים לחזור, לא רוצים להכניס אותם, כן רוצים להכניס אותם. על מה אני מודה לך, ריבונו של עולם?

על מה זה נקרא ברוך המקום שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא? על מה אני משבח ומודה ומהלה לקדוש ברוך הוא?

הרי נאמר אמנם על ארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך תמיד בה מראשית השנה ועד אחרית שנה,

אבל עדיין, אם כל המשפחה לא נמצאים פה,

וייבנה בעזרת השם בית המקדש, צריך לעשות קורבן פסח,

אז איך אני אעשה ככל חוקותיו וככל משפטיו,

מי יהיה המנויים שלי אם כל המשפחה וכולם נמצאים בכל מיני מקומות אחרים.

להשיב על הטענה הזאת כותב הרב

את הדבר הבא, ברוך המקום יתברך, מה הכוונה ברוך המקום?

ברוך מקומו של עולם, שהקדוש ברוך הוא נקרא מקומו של עולם.

הוא מכווין את האדם לאן הוא יגיע,

ובכל מקום, מה כתוב בפסוק, בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אם אתה תזכיר את השם שלי,

אני אגיע אליך.

אבוא אליך וברכתיך.

רק תזכיר אותי, אומר בורא העולם.

משל למה הדבר דומה? לאבא שאומר לילד שלו, אין בעיה, מה שתרצה אני אביא לך.

הוא אומר, אבא, אתה בטוח? תזכור.

מה שתבקש מניין אני אתן לך.

אבל הבן הזה מגיע ולא מבקש, והאבא מחכה שהוא יבקש.

זה הדרך של האבא וזה הדרך של האימא להעניק, זה חיי הנישואין של האדם.

שהוא מעניק, עד עכשיו הוא היה לעצמו, אה?

איך כתבו אלה בממתקים? ביסלי, כיף לי, הכל לעצמי.

מעכשיו שאתה נותן, אתה מעניק לשני. אין לך כבר לי, לי, לי, לי, לי, אין לך.

עכשיו אתה צריך לדאוג לשני. התחתנת בשביל מי?

בשביל לדאוג לעצמך? להישאר אגואיסט? לצאת עם החבר'ה?

לא.

התחתנת בשביל להיות עם אשתך,

התחתנת בשביל להתבטל, אשתך, לפעמים האישה היא יותר קשה, היא יותר מנהיגת הבית בחוכמה, אז היא יותר, לא, אתה תעשה מה שאני אומר לך.

הוא אמר, אני חייב לך משהו.

כן, אתה התחתנת איתה, התחייבת לה, שאתה זן, שאתה מפרנס אותה, שאתה דואג לה, שאתה קונה לה, כל צורכה נמכס שלום, הרמב״ם כותב, נשבתה, צריך לפדות אותה, היא חלתה, צריך לטפל בה.

נו, איפה כל ההתחייבויות הללו?

ויותר מזה, מה עם ההתחייבות שלך בתור בן אדם לבן אדם? הרי בסופו של דבר הוצאת אותה מבית של מה?

מקופסת יהלומים, מהבית של ההורים שלה,

לקחת אותה אליך, אני לא מדבר על איזה בית הבאת אותה,

כן, ועכשיו אתה רוצה, איך אומרים, להתחיל לקבוע לה,

או להתחיל לחיות את החיים החדשים, מה פתאום, היא רוצה לחזור בחזרה הביתה, ואז מתחילים בעיות, לא מתאים לי, כן מתאים לי וכולי, אבל איך אתה התנהגת? איך היית?

האם אתה היית מורה דרך שלה בצורה נכונה, שהיא תהיה הדוגמה בבית, שהיא תשתית את הבית,

ולכן נקראת אישה?

יש לה גם את הצד של האש,

ויש גם את הצד של האיש,

ומה שמחלק ביניהם,

דברים ידועים, זה היודקה,

אצלה זה ההי ואצלו זה היוד,

אז אם נסיר את השכינה מבפנים,

שמשמור, אש אוכל דם, מתחילים לריב, בלאגלים, גירושין וכולי וכולי,

איך אנחנו מתבודדים כנגד זה, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, למי? ליוד שלנו,

לשם השם, להי שלנו,

היא תבטל את עצמה לחיצוניות, להי, והבעל יבטל את עצמו בפנימיות בעצם,

באגו שלו,

וממילא השכינה שורה בבית הזה.

אז אם ככה, איך אדם יעשה את הפסח במועתו ככל חוקותיו וככל משפטיו? אומרים חז'ל, ברוך המקום, ברוך הוא, שהוא מקומו של עולם, בכל מקום שתזכיר את שמי, יבוא אליך וברכתיך.

וזה כלל גדול בתורה שאנחנו אומרים את זה.

ואומר, ברוך הוא שנתן לעמו ישראל את התורה. למה? כי מי שעוסק בתורה מעלה עליו הכתוב, כאילו מקריב קורבן הפסח במועדו. שמעתם?

אנחנו עכשיו יושבים ולומדים את ההלכות שקשורות לפסח, התחלנו אותן מיום פורים, בסעודת פורים עצמה,

נוסף לזה שמשתכרים, ושותים, ואוכלים, וזוללים, ושובעים,

כן, שזה מותר, שזה שמחת היום,

אז אנחנו גם מחויבים גם ללמוד את הלכות הפסח.

בן אדם אומר, אה, שנה שעברה הייתי בשיעור אצל הרב,

דרשת שבת הגדול, את כל ההלכות אני יודע, אתה בטוח?

השנה זה כבר השתנה.

מה נשתנה השנה הזה מכל הלילות?

שבכל ימות השנה זה יוצא בחול. השנה, מתי זה יוצא? בערב שבת.

אז מה עם כל ההכנות,

ואיך מסדרים את הקערה, ומתי מכינים את המי מלח?

עולף עם רנא בן אישך את המים עם החומץ או הלימון?

מתי את כל זה מכינים? מותר לערב את זה? מותר? מה עם השקילות בשבת?

באיזה משקל תשקול את הכזיתות של המצות?

וואו, וואו, וואו, כמה הלכות יש?

כל שנה, כמה שחוזרים, אנחנו יודעים כמה אנחנו לא יודעים.

אנחנו יודעים כמה אנחנו שוכחים, כמה אנחנו לא חשבנו שזה.

ומה עם שאר חגים? כמה הלכות יש?

אדם צריך להתבונן.

אתה צריך תמיד לחזור.

לכן ההיסטוריה של התורה גם חוזרת.

בראשית, שמועות, ויקרא, ומדבר, דברים, הכול חוזר. מה קראנו איזה שנה שעברה?

אף פעם לא סיימת.

סיפרתי לכם פעם מעשה,

רבים חיים קניבסקי הגיע אליו איזה אברך מתל אביב.

אמר לו, כבוד הרב, אני רוצה לצאת ללמד הוראה.

להיות מורה בתלמוד תורה. עד היום, דרך אגב, הוא לא מורה אותו אחד.

עם כל התעודות והכול, אני המורה.

הוא אומר, אני רוצה ללמד הוראה. כבוד הרב, מה אתה אומר?

אמר לו, גמרת ללמוד?

הוא אומר לו, כן,

גמרתי ללמוד. גמרת ללמוד? הוא אומר, אני לא גמרתי ללמוד. איך אתה גמרת ללמוד?

עשיתי חשבון, אז כמה סך הכול, זה לא סך הכול, כן?

כמה בערך שאנחנו יודעים שרב חיים קניבסקי סיים את השס

ואת הבבלי ואת הירושלמי והכול, הוא כל שנה בערב פסח היה עושה סיום. השנה, בגלל שנה מעוברת,

יום לפני פטירתו הוא עשה את הסיום.

י״ד באדר ב' וט״ו והוא נפטר.

אז כמה פעמים הוא סיים בערך, משוער.

בואו נגיד הוא התחיל מגיל 15,

לא משהו כזה.

הגענו לתשעים ומשהו פעם.

שמעתם?

תשעים ומשהו פעם. יש פה מישהו שסיים פעם אחת?

יש פה מישהו שהספיק ביום אחד,

כמו רב חיים קניבסקי,

פלוס הקבלת קהל וכל הטרדות וכל השקצים והרמסים שמסביב שמה?

יש מישהו שמספיק? תראו כמה כוח רצון יש לבן אדם, עם כל הקושי והחוליים והכול, שהוא יכול להספיק.

זה כמו אותו אחד שרוצה להתאפס על ההר הכי גבוה בעולם,

שהוא מתאמץ בכל כוחו והכול, הוא אומר, אני אשיג את המטרה, אני אשיג את המטרה, ובסוף הוא מגיע כמעט והעץ הרע מייאש אותו.

ופה הוא לא ויתר רגע אחד לעץ הרע, בכל הזדמנות. פעם אני הגעתי ב-12 בלילה, סיפרתי את זה.

ב-12 בלילה

הייתה לי איזו שאלה דחופה, ב-12 בלילה

העלו אותי דרך המדרגות האחוריות, לא המדרגות הקדמיות, למעלה.

עליתי, לא תאמין, הייתי בטוח הרב כבר זהו, אחרי קריאת שמע על המיטה, כבר הולך לישון.

כי הוא קם מוקדם.

הוא היה יושב,

שולחן מלא ניירת של שאלות, או בפקס, או בפתקים, או במעטפות. מלא, אבל אני אומר לכם, מלא, גדושתי,

תמונה כזאת.

הבן שלו מולו,

והוא מקריא לו את המכתבים, ודרך אגב, הוא קורא לפעמים בטלפון, אז הוא עונה, לפעמים הנכד הזה נכנס, או ההוא נכנס,

עם שאלה והכל, ואז אני הגעתי, זה מצולם, הוא הוציא לי את הפייס ככה, ראה אותי,

הוציא לי את הפייס ככה, שם לי את זה קדימה,

יפה, כן, מה אתה רוצה? תשב, הגשתי לו את השאלה, כבוד הרב ככה וככה עניין,

והוא ענה לי, כן, לא, שחור לבן,

וברכה, נדירה, ביקשתי, השקתי לו את היד ויצאתי.

ולא האמנתי, אמרתי, 12 וחצי בלילה, בן אדם יושב,

שולחן מלא, והוא עונה עכשיו לשאלות,

אחרי כל העומס של היום שלו ואחרי כל הקבלת קהל שהיה לו,

הוא עכשיו עונה לכל השאלות, למה אין מי שיענה לכל השאלות האלה?

אז צריך מישהו שיענה לכל השאלות.

אז הוא בעצמו יושב עם הבן שלו,

אז או שהוא מקריא לו והוא רושם,

או שהוא מקריא לו את השאלות והוא אומר את התשובה וכולי, והם צריכים להחזיר את זה, כי יכול להיות שמחר יאספו את זה,

או מחר צריכים להחזיר את זה בפקס,

וכן על זה הדרך. לא יאומן כי יסופר, זה יום-יום, יום-יום, ובשעות לא שעות.

זה רצון של בן אדם.

רצון של בן אדם להספיק לנצל את החיים במאה אחוז.

במאה אחוז. כמה אנחנו מנצלים את החיים.

כמה הגזלן הזה שנקרא פלאפון, סמארטפון, לא יודע, ג'יפה,

כמה הוא גוזל לנו מהחיים שלנו.

כמה אנשים שקועים בו, אני רואה.

שבע למעלה ושבע למטה, ולא היה זורק למעלה ולמטה, אלא כמצליף. מדי פעם לוחצים ככה.

כמה בן אדם מבזבז את החיים שלו.

לא יאומן.

לא יאומן. הוא יכול כל רגע לנצל עוד לימוד, עוד מצווה,

עוד מחשבה טובה,

עוד חסד עם הזולת,

וכן על זה הדרך.

ובכל העיקרים הללו שהקדוש ברוך הוא הקדים לנו לפני נתינת התורה,

מצויים בהם

השם יתברך

ופמלייתו.

ובכללם התורה מן השמיים והשכר והעונש.

ואמר ברוך הוא כנגד, למה כתוב ברוך המקום ברוך הוא, פעמיים?

כנגד מציאות אלוקות הנסתר מנגד עינינו.

כי יש בן אדם אומר, עד שאני לא רואה את אלוקים,

את הקדוש ברוך הוא, אני לא מאמין שיש.

ידידי היקר, אתה בעצמך זה הראייה שיש בו בעולם,

שהוא הטביע בך את החותם של עוד ברית קודש, וכן על זה הדרך.

ולכן,

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

העמיד לנו דוגמה בהגדה כנגד ארבעה בנים דיברה...

תורה, למי אתה משייך את עצמך, לאיזה בן

ובהם הוא מורה לנו גם את השכר והעונש

ויציאת מצרים היא הייתה הוראה

אל שלוש אלה, מה ההוראה? שהייתה מציאות השם

להוכיח שהקדוש ברוך הוא מצוי ונמצא,

חידוש ומחדש

זאת אומרת זה לא רק שהקדוש ברוך הוא נמצא

אלא גם תראה איזה חידושים נהיו פה במצרים כגון

המדרש מביא שהם היו, הוא גם מופיע במעם לועז, שהם היו רבים, מצרים וכוש, כל הזמן על הגבול, איפה הגבול נמצא?

למי שייך הגבול? זה היה אומר הגבול שלי פה, הוא היה אומר הגבול שלי שם, מה עשה הקדוש ברוך הוא?

שהביא את מכת קינים ומכת ארבה וכו', וינח כתוב בכל גבול מצרים.

מה זה וינח בכל גבול מצרים?

בדיוק איפה שייך מצרים, ואז באו אליהם הכושים שם, אמרו לו, הלו, הלו,

אנחנו רואים שהרבה הגיע לפה ולא לפה אז מה אתם טוענים שזה עוד שתי מטר זה שלכם

או עשרה מטר זה שלכם? הנה זה המקום שלכם פה.

איך אתם טוענים ככה? ואז זה היה מסדר להם את מה? את כל הפלטות שהיו עושים המצרים, גנבו להם שטחים והכול,

זה היה מסדר להם את הכול.

אז זו התחדשות שהכזור הוא חידש בבריאה עצמה, ויותר מזה היה.

כל רגע ורגע כשבור הוא מחדש. פעם ראיתם את הספרי כולם ביחד באים?

נכנסים לאיזה בית? הקוף מלמעלה, הסלמנדרה וכל האלה מגיעים, כולם מגיעים שם בכוחות מתוגברים ונכנסים לבתים ושולפים משם את הילדים והכול,

והקדוש ברוך הוא בדיוק הורג את הבכור כשהוא ישן עם הבכור היהודי.

אז אותו הרג למכי מצרים בבכוריהם, הרג אותו ואותו לא. איך זה יכול להיות?

אז זה חידוש שהקדוש ברוך הוא עשה,

זה נס בתוך נס, בתוך נס.

כל פעולה שהייתה במצרים, איזה ניסים ונפלאות, ואיזה קינים ואיזה צפרדעים,

ואיזה מכת דם, ואם הם משלמים אז יהיה להם מים, לא משלמים אז יישאר להם דם.

והוא שותה בקש אחד היהודי, זה נהיה מים, אצלו שותה, זה נהיה לו, השם ישמור, מיץ עגבניות, דם.

כן? הכול כך, הקדוש ברוך הוא סיבב את זה, יעילת כל העדות וסיבת כל הסיבות, זה נס בתוך נס.

כל זה הקדוש ברוך הוא הכניס לנו במה? בתוך מצרים, ויותר מזה.

ונאמר בדיברות האחרונות, וזכרת כי עבד היית במצרים, מה אני צריך לזכור?

שימו לב, בכל הזדמנות התפילה, בקידוש, זכר ליציאת מצרים,

של המועדים, זכר ליציאת מצרים,

בתפילות, כל הזדמנות יש לנו להזכיר זכר ליציאת מצרים. מה יש לנו במצרים האלה?

וחזל הקדושים אומרים שהניסים שיהיו באחרית הימים, עכשיו, בתקופה שאנחנו מתחילים אותה,

הניסים שיהיו באחרית הימים פי כמה היו גדולים, עד כדי כך שלא ייזכרו ניסי מצרים אפילו,

מרוב עוצמת הניסים של ימינו.

וכבר העין הבשרית הפשוטה שלנו מתחילה לירות כל מיני ניסים מתבוררים, רק צריך לפקוח אותה עוד יותר ועוד יותר.

ולכן יסדו לנו בקידוש

ליל שבת זכר ליציאת מצרים כמובן ארבע קדמונים, וההוראה על שכר ועונש, כי אף שהייתה גזירת הבורא ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, עדיין הקדוש ברוך הוא ריחם עליהם.

אבל המצרים הוסיפו, הם לא היו פריירים, הוסיפו פלבל ומלח על הגזירה,

ועיבדו את ישראל בפרח,

כשדורשים בפרח או ממש שהקשו את מעשיהם והימיתו מהם והטביעו אותם.

ובר, מין דין, פרעה וכל עמו היו רשעים וכו', ועוד לא מספיק שהוא חטף את המכות, אלא מה הוא אומר, בוא בוא בואו, כולם בואו, תביאו את התכשיטים הכל, שימו על העגלות וירדפו מצרים אחריהם. איזה שנאה הייתה להם שהם עכשיו רודפים, אולי אנחנו נשיג אותם חונים על הים, הם לא יוכלו לחצות את הים, ואז מה נעשה?

אנחנו נהרוג שם את כולם, ננקום בהם.

ומה עשה הקדוש ברוך הוא? עוד פעם נס.

כל אחד נפלט מהים, כל מצרי שנפלט מהים, לא תאמינו, לצד מי הוא נפלט?

לצד הרגליים של היהודי שאיבד אותו.

לא נס.

מוסטפא שאיבד את זה, אברהם,

שיצא בדיוק ליד הרגליים שלו, שהוא יראה שהוא מת. הנה, אה,

עכשיו הנה הגיע תשלום השתבח שמו לעז.

איברהים הגיע לדביר,

וזה מחמוד, וזה, ומוחמד, וכן על זה דרך גיהנב,

כל אחד הגיע לזה שלו.

וזה היה נס בפני עצמו. רואים, הנה, זה, זה, זה, זה, אברהים, זה שאיבד אותי, זה נתן לי תשע פחות, אה?

לא נותן לי לישון בלילות, היה מפריע לי, בוא תעשה לי כביסה, גיוס. פה עכשיו, הנה, תראה איך הקדוש ברוך הוא נקם בו.

זה היה נס בפני עצמו שהקדוש ברוך הוא עשה להם.

ולא לחינם כותב הראב״ד

בהלכות תשובה שנענשו בעשר מכות וטבעו בים סוף,

ובני ישראל מה? הרוויחו, ויצאו ביד רמה. לא מספיק ששאלה אישה משכנתה ומגרעת ביתה כלי כסף חולי זהב, אלא גם אתם תקבלו צ'ופר. מה הצ'ופר שיש שאתם תקבלו?

גם מה שהם סחבו איתם עכשיו בדרך,

אה? שהם החביאו ממכם, שלא ניצלתם אותם,

גם את זה אתם תקבלו. איפה תקבלו את זה? תקבלו את זה על הים ז'ון גלר, אה?

שוטפים את זה עם המים,

מוציאים לכם את כל הרכוש והכל, הים פולט את הכל, ואתם תבחרו לכם מה שאתם רוצים.

שום דבר לא היה חסר לדור הזה שנקרא דור יוצאי מצרים, הכל היה להם.

היה חסר להם בית, אה?

לא היה להם עדיין בית, לא היה להם עדיין בית מקדש, לא היה להם משכן וכולי, אבל מבחינת התשלום שהקדוש ברוך הוא נתן, כפי שהבטיח לאברהם אבינו בפריט בין הבתרים,

במאה אחוז פלוס,

כי זה לא היה מגיע להם, וזה הקדוש ברוך הוא נתן להם צ'ופר.

כל זה למה? כי ויאמינו בהשם ובמשה עבדו.

והרי גאולת מצרים היא תורה, ויש בה שכר ויש בה עונש,

ותורה מן השמיים, כי תכף בתחילת השליחות נאמר,

שמה מפי השם יתברך, וזה לך האות כי אנוכי שלכתיך.

הרי משה רבנו,

כשפגש את הקדוש ברוך הוא פעם ראשונה במפגש בסנה, והוא מתבונן והוא רואה, לא יכול להיות, יש פה אש,

שזה דבר שמכלה הכול,

שום דבר לא עומד מולו,

ומצד שני יש פה איזה עץ, שהוא נקרא סנה,

והאש הזו אוחזת בסנה, ושורפת אותו, ומתלקחת, ועולה עשן מלמעלה,

ומאריכים ריח שרוף והכול, והסנה איננו עוקל.

הוא לא נשרף, מה הולך פה?

זה לא אלה של הליצנים והקוסמים ששמים את ה... איך זה נקרא? אש כרה.

יש איזה חומר כזה שהם שמים ומדליקים כמו וכאילו שיש אש. לא, אש, אש.

ולכן משה רבנו אומר, אסור עניו ויראה את המראה הגדול הזה.

מה, סתם משה רבנו מתבטא?

מה זה המראה הגדול הזה? איך זה יכול להיות שהסנה בוער באש והוא לא נשרף?

לא יכול להיות, יש פה משהו שאי אפשר להבין אותו, צריך להתבונן.

ואז הגשברום מתגלה אליו בסנה, ומה הוא אומר לו?

וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך, הרי יבואו הכויפרים,

יבואו כאלה שהם יגידו, נו באמת, משה, מה אתה מבלבל לנו את המוח?

מה, חס ושלום,

מה אתה עכשיו משגע אותנו? תן לנו, עזוב אותנו, תן לנו לעבוד, לגמור את המכסה היומית,

שלא נחטוף מכות, שלא נחטוף זריקות, תן לנו לגמור את העניינים.

זה כבר הסיפור, מה אתה רוצה מאיתנו? לא.

אני נותן לך עוד, תכניס את היד שלך מתחת לבית צ'כי, הוא מכניס,

תוציא אותה רגע, הביא, מוציא אותה, רואה, הכל מצורעת כשלג.

הכל נהיה ככה מלא מלא מלא מלא סימנים,

הבעבועות כאלה, משהו, וואי, וואי, אמר משה רבנו, מה זה?

ריבונו של עולם, טוב, אשב ידך בחקיך,

תחזיר בחזרה,

תוציא עכשיו, מוציא, והנה ידו שבה כבשרו,

הכל חזר. טוב, מה יש לך ביד? הוא מטה.

מה זה המטה הזה? סתם מקל.

שלקחתי, שיהיה לי קל ללכת בין הסלעים, זה לא רק כביש סלול.

זרוק אותו רגע על הרצפה,

הוא זרוק אותו, פששש, נהיה נחש.

וינוס משה מפניו, בורח.

זה בורח של עולם, זה יכול להקיש הסנייק הזה.

יעשה לי עכשיו הקשה, יכאיב לי. לא, לא, לא.

אחוז בזנבו.

איך אני אאחוז בזנבו?

אתה יודע, תאחוז בזנבו.

אוכל בזנבו,

חוזר בחזרה להיות מטה.

הוא אומר לו, זה הסימנים.

וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך.

מה הסימן שאני נותן לך?

חמישים יום אתם תצטרכו להיות במדבר.

תעבדון את האלוקים על ההר הזה,

מהי העבודה, מהי ההכנה שבן אדם צריך לעשות? חמישים יום, וזה מיד

בצאת היום הראשון של פסח,

בצאת

יום טוב ראשון של פסח, אנחנו מתחילים לספור את ספירת העומר.

יש אנשים כאן, אומרים, עזוב אותי, כבוד הרב, זה קשה לי, תמיד אני מתבלבל, תמיד אני מפספס. אז מראש אני לא אספור.

זה רשע.

אין כזה דבר.

אתה צריך להקפיד על זה, כמו שאתה מקפיד על דברים אחרים.

תקפיד על זה, תיקח לך איזה יומן,

תקנה לך איזה לוח שנה ככה, תעשה לך הנהגה, אני אומר, רק ב-12 או בלא יודע מה, באיזה שעה שאתה מגיע וזה נמצא ליד הדלת.

יש כאלה בבתי כנסת, כמו לוחות כאלה, שמחליפים כל יום.

אז בזמנו היו עושים כאלה קטנים, פשוט כזה בבית,

כזה קטנצ'יק, ומחליפים כל יום. למה גם שבני הבית ידעו שיש ספירת העומר.

מה זה ספירת העומר? זה הכנה. לקראת מה ההכנה?

ברוך המקום ברוך הוא שנתן תורה לעמו ישראל,

הכל הכנה לקבלת התורה, ריבונו של עולם.

כל מאוויינו וכל חפצנו בעולם הזה, מה זה?

בשביל התורה הקדושה.

לא ניתנה תורה לעם ישראל, אלא כדי שיעסקו בהם.

כדי שישמחו בתורה.

ומתי נבראה התורה?

תתקעד דורות קודם לבריאת העולם.

בכלל שבמחשבה של בורא העולם היה לברוא את העולם,

לא מהפיצוץ של, לא יודע איך קוראים לו שם, רואים הזנב מאחורה.

וכולי, שאומרים, נברא מהפיצוץ, ואני מתנדב זקה בכיר.

מאוד מאוד אבל.

אף פעם לא ראיתי שמפיצוצים נבראים דברים.

אני מחפש את הפיצוצים האלה שהם טוענים שזה במדע שנברא מזה דברים, וצומחים מזה אנשים,

אף פעם לא מצאתי. ראיתי רק שהתפרגו אנשים,

ושם ישמור, אספנו ג'ולות לצד חתיכות והכול.

דברים מזעזעים, איך זה יכול להיות?

אומרים, מפיצוץ מזעזע, לכפור בה' יתברך.

הכול, רק לא הקדוש ברוך הוא חס ושלום.

מפה צומחת הישועה של הבן אדם, מהכלום הזה. משם אתה יכול למצוא את בורא העולם, לראות את בורא העולם, דווקא מהמקום הכי רחוק.

סיפרתי לפני כמה חודשים,

יום אחד נסעתי

עם אחד מרבני החברה קדישא.

נסענו לישיבה במועצת הרבנות בירושלים,

בדרך אנחנו מקבלים טלפון. מה הטלפון?

מתקשר איזה חבדניק בהול, אה לא, חסיד ברסלב, בהול.

מה קרה?

כבוד הרב, ככה וככה העניין, מה, מה?

תקשיב, אני עכשיו פה הלכתי בחוץ, אני בטיול בחוץ לארץ, הלכתי להתבודד מתחת לאיזה הר,

הר גבוה.

והוא אומר, אני צועק, טאטה, טאטה, בום, פתאום צונחת גופה של אישה.

מההר למעלה, נפלה.

זו הייתה מטיילת, תושבת בת ים,

שמעתם בטוח על הסיפור הזה,

שהיא הלכה שם לטייל והכול,

וכנראה החליקה או נפלה מהצוק ונפלה למטה ומתה.

ומה עשה כזה? ברור, שלח את הבן אדם הזה להתבודד איפה, לא פה,

שלח אותו דווקא לחו״ל כדי להתבודד שם,

מתחת להר הזה,

כדי שהגופה הזאת של האישה אמורה לבוא בקבורה הזו. הוא אומר, מה אני עושה עכשיו? אני לא יודע למי לפנות, מה לפנות? זה לא נכון לך עם 100 ויבואו אליך 20 כוננים ו-50 ניידות. לא.

זה לא קרה, שם זה נהלים אחרים.

ואיך נביא את הגופה? הוא לא עזב, הצדיק הזה לא עזב את הגופה

עד שהביאו אותה לקבורה פה בארץ.

כל החופשה שלו שם, כל הזה שלו, הכול היה צמוד לגופה, לא נתן לגויים שם לעשות שום דבר.

זה לא השגחה פרטית.

שהגוש ברוך הוא שלח אותו לשם,

ולא סתם להתבודד שם, והיא תיפול והכול וזה. אם לא, לך תחפש אותה.

איפה היא נפלה?

איפה יחפשו אותה?

אולי הפלאפון נשאר בכלל על צלע הר למעלה, ולך תדע מה נשאר מהגופה.

ואם נשאר משהו בכלל,

ואולי גם בחיים לא הייתה מגיעה לקבר ישראל. הגוש ברוך הוא סיבב את הכול,

שהפלוני הזה יבוא לשם, יתבוד שם, והיא תיפול והכול, והוא יראה את זה והכול, והוא מתקשר אלינו והכול.

אה זה, זה דברים.

רק בורא העולם יכול. אז זה נברא מפיצוץ.

זה נברא משטויות שהם אומרים? ממש לא.

זה רק גוש ברוך הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות שהוא מכניס את הבן אדם את המחשבה והכול בדיוק, ואיך יהיה, ומה יהיה.

וזה אתה צריך לפחד, זה היה צריך ככה, וזה צריך לקרוא לו ככה, וזה צריך לקרוא לו ככה, וזה יביא לו,

וזה ייתן לו, והוא ככה.

אלף ואחת

סיפורים בן אדם יכול על עצמו אפילו לכתוב של השגחות פרטיות, רק אם הוא יתבונן ויראה מה הקדוש ברוך הוא נתן לו.

בא הקדוש ברוך הוא אליהו משה ואומר לו על ההר הזה תעבדון, זה הסימן. אתה יודע מה הסימן?

אתה רואה את ההר הזה?

בהר הזה אתם תקבלו את התורת העבדון.

ביום החמישים אתם תזכו לקבל את התורה דווקא על ההר הזה.

כזה סימן ריבונו של עולם שאתה נותן לי, נוסף ליד ונוסף למקל והכול, כזה סימן אתה נותן לי?

ישתבח שמו בורא העולם, אין שום בעיה, אני השליח שלך.

והולך משה רבנו בצניעות מופלאה, הוא אומר איך אני אדבר, ריבונו של עולם, איך אני אדבר עם פרעה?

ומה הוא יגיד לי, אנוכי כבד פה וכבד לשון, אז הסברנו פעם למה,

מה פחדת לדבר לפרעה? דבר, זה כמו שבן אדם מדבר, דבר איתו, מה הוא פחד דבר?

אז אתם זוכרים שמשה רבנו היה קטן,

אז מי הניקה אותו?

היא הניקה אותו אמא שלו, נכון?

מי לקחה אותו לשם?

מרים, אחותו, ואתה תצא ואחותו מהחוג לדעה מה יעשה לו, לקחה אותו והביאה אותו לאן? הביאה אותו, הלך וקראתי לך אישה מנקת מן העבריות ותניק לך את הילד? כן,

אין שום בעיה.

ואז היא מביאה אותו לאימא שלו ליוכבד והיא מניקה אותו והכול,

מחלב של מצריה,

כן? זה לא של תנובה ויוטבתה, זה חלב של מצרית.

היא אוכלת הכול שקצים ורמסים, הכול טרם והכול, בפה כזה קדוש?

איך זה יכול להיות?

זה רק טפטף, לא עכשיו עשה סעודת קבע.

אז צריך לכפר על זה. איך מכפרים על זה?

אז אנחנו ניתן לך תשובת המשקל. מה תשובת המשקל?

אתה תגדל בבית של פרעה,

ויום אחד יקלוט אותך אחד מהשרים בקבינט שם.

איך קראו לו?

קראו לו בלעם הרשע.

המדרש אומר, היו כמה וכמה שרים יושבים שם בקבינט של פרעה. היה פרעה, היה איוב,

היה יתרו, היה בלעם.

הם ישבו כולם.

איוב ששתק ולא הגן על משה רבנו, שהוא היה קטן ולא אמר כלום, יקבל ייסורים.

לכן

אנחנו אומרים בכינוי ייסורי איוב, זה סובל ייסורי איוב.

אוי וואי, איזה ייסורים סבל איוב.

למה? כי הוא לא הגן על משה רבנו.

יתרו,

בגלל שהוא הגן עליו, אמר, אה, זה ילד, מה אתם רוצים ממנו והכול? זכה שמשה רבנו נהיה החתן שלו.

הוא נהיה החם של משה רבנו, החם של גדול הדור.

ובלעם הרשעה,

שהיה שם, זכה למות במיטה משונה.

ופרעה גם חטף צ'פחות.

כן, אבל בגלל שהוא עשה את רצון השם יתברך וכו',

אז בחור בסופו של דבר ריחם עליו, הלך לנינווה והשיב את כולם בתשובה, ונתבצר לו מקום מיוחד.

אם ככה,

מי שנתן את העצה הזאת זה היה, מי היה? בלעם הרשע.

הוא נתן את העצה כנגד משה רבנו.

אה, אם אתה נתת את העצה כנגד משה רבנו, אנחנו צריכים לטפל בך.

אז משה רבנו בעיניים של פרעה הוא היה שוייטה.

יחס ושלום. למה?

כי הביאו לו שני מגשים עכשיו, תארו לכם, הנה יש שני קערות,

אתם רואים, אחת נוצצת של אבנים טובות מרגליות,

ואחת של גחלים לוחשות.

נכון שהגחלים לוחשות זה מדליק ככה אינפרה אדום?

אה, זה יותר קורץ לילד.

אבל זה יותר נוצץ.

מה עושה משה רבנו? הוא בא לקחת את ידו לכיוון הנוצץ.

בא מלאך גבריאל, מסיט את ידו לכיוון הגחלים לוחשות, והוא נוגע, והי! מקבל קביעה.

ומה הוא עושה עם הקביעה הזאת שהוא מקבל ביד דרכו של ילד? להכניס אותה לתוך הפה.

ופה הוא מתחיל להיות מגמגם. זו הכפרה בעצם, על מה? על הטיפות חלב שטפטפו לו לפה של צדיק שאמור לדבר עם השכינה הקדושה.

הפה אל פה אדבר בו, מראה ולא וחידו, תמונת השם יביט. לא?

בשונה מכל הנביאים, משה רבנו מדבר עם הקב' ורואה את הקב' פנים מול פנים.

שכל השאר רואים או במחזה או בחלום, או איזה סימן,

או איזה מאורע שקורא להם, לא זוכרים כמו משה רבנו.

אז בעיני פרעה, מה איזה שוטה? עזבו, זרקו, זרקו אותו לחדר הצעצועים.

מה אתם אומרים לי? זה המושיע של עם ישראל, עזבו אותו.

אחר כך, משה רבנו הציל את משה רבנו מהרג.

אבל עם בלעם צריך לסגור חשבון.

אז אחר כך הורגים אותו, ואת בלעם בן בר, הרגו בחרב. אתה רצית להרוג אותו בחרב, מידה כנגד מידה,

גם אתה תהרג בחרב.

בא משה רבנו עם הטענה הזאת לבורא העולם ואומר, ריבונו של עולם,

באיזה קטגוריה של הבנים אתה שם אותי?

אתה שם אותי בחכם?

אוי ואבוי, רבינו של עולם, אני רחוק מחכמה.

כי בעיני פרעה אני נחשב

טיפש הכי גדול.

אם אני נחשב בעיני פרעה טיפש הכי גדול,

הוא בכלל לא התייחס לבקשות שלי, אז איך אני הולך לבקש ממנו?

מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?

אהרון אחיך יהיה לך לפה.

אתה תגיד לאהרון, ואהרון אחיך הוא ידבר בפני פרעה, אל תדאג.

ובהקשר לפרעה, אני אסדר את העניינים שאתה לא תהיה משוגע,

אלא הוא ירדוף אחריך עם מה? עם הפיג'מה של כיתן.

הוא ירדוף אחריך עם הפיג'מה ברחוב, וכולם ישגו אותו משמאל לימין. יש כזה שיר

בגן שהילדים שרים פרעה בפיג'מה באמצע הלילה, וואי וואי וואי וואי וואי.

ככה שרים הילדים, מכירים איזה או לא?

אז הנה עכשיו, זה חדש לכם, תשאירו את זה בליל הסדר.

פרעה בפיג'מה באמצע הלילה, וואי וואי וואי. למה?

כי הוא יצא עם הפיג'מה.

משה רבנו אמר, אנחנו יותר זהו, לא מתראים יותר.

ומה אמר להם פרעה? אם עוד פעם אחת אני רואה אתכם, אני אוהרוג אתכם. אמר לו, תזכור מה אמרת.

כל טוב שלום. ואז הגיע מכת בכורות, ופרעה ידע שהוא בכור, והוא פחד שכל רגע הוא הולך למות. מה הוא עשה?

הוא יוצא, ויקום פרעה לילה,

מכאן שהיה לבוש פיג'מה.

ולאן הוא יוצא? הוא יוצא עכשיו לרחוב.

הוא מחפש משה רבנו, וכל הילדים,

אבני ברקי, מה עושים? מה?

במצרים.

יוצאים בחוץ ומשחקים. זה משחק בחבל, לא משחק חמש אבנים, זה זה.

רואים את פרעה, המלך, הגמצ'יק הזה, לא היה אפשר לפספס אותו. עמל עמה,

ועסקה נועמה.

רואים אותו מקפץ, החישגד הזה, מאיפה אתה הולך?

רואים לו, אדוני המלך, איפה אתה הולך? הוא אומר, אני מחפש משה רבנו. אה, הנה, שם ימינה,

בבית השני, שם הוא נמצא. הוא הולך לשם, לא, שם שמאלה, שם, ברחוב השני, שלישי.

וכך הוא הולך עם הפיג'מה ומתבזה בעיני כל הילדים, כמו שהוא חשב לבזות את מי?

את משה רבנו. אה, אתה חשבת ככה?

ואז אמרו, משה רבנו, מה קרה? אתה אמרת שאנחנו נראה אותנו, אתה תהרוג אותנו אם אנחנו נראה אותך. אנחנו ברחנו, לא רוצים שתראו אותנו, מה בטעד אלינו?

אמר להם, קומו, צאו מתוך עמי, גם אתם, גם זה, כתפיכם, הכל, הכל תלכו, רק

תצאו מפה שמה, הקדוש ברוך הוא יישמע עליי את המוות הזה. אני מפחד שמשה ברוך העולם ייקח אותו.

ככה הוא פחד.

איי, איי, איי. זה היה פרעה.

זה היה פרעה. אתם יודעים,

פעם אמן ופרעה עשו מריבה,

מי עשה יותר צרות ליהודים?

אמר לו אמן, תראה, אני לא פראייר.

אני בצו אחד רציתי להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים

בכל מדינות המלך אחשורוש, לא רק בשושן.

אמר לו פרעה, נו,

ובכל אופן, מה יצא? בסוף תלו אותך.

הוא אומר לנו, ומה איתך יצא? גם אותך, הרגו לך את כל החיילים והכול וזה.

הוא אמר, נכון, חטפתי עשר מכות, אבל תראה,

חודש שלם הם מנקים.

לפחות יצא לי משהו טוב מזה.

חודש שלם עובדים קשה היהודים האלה, תראה כמה הם סובלים והכול, ורבים, וקניות, והוצאות, והכנות, והכול. בסוף הם לא נהנים רגע אחד.

עוד אצלך לפחות הם מוחים אותך, עושים אמן עם הרעשן, ונפצים, וזה.

אבל אצלי, הם עייפים, באים לליל הסדל,

מתחילים לפהק, עייפים, חודש שלם עבדו קשה, קנו הכול, עשו.

הוא אומר, מה, הנה, אני הרווחתי.

ככה, הייתה מלחמה בין שני הרשעים.

באים חז'ל הקדושים ואומרים לנו, איי, איי, איי,

זה התכלית שלנו, שהקדוש ברוך הוא נמצא איתנו בכל צד ובכל שעל, וכל זה בשביל מה? כנגד התורה הקדושה, כדי לקבל את התורה. אז חכם, מה הוא אומר?

עם ההנחה האחת אשר הארכתי בה בילדותי בעולת חודש, כותב הרב פה,

דרוש ג', דיבור ו', הוא נתפס, וכולי וכולי,

אני אבייר את הפסוק.

מה,

זה הכוונה לפסוק, מה השם אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה.

החכם

שואל איפה אני מקבל יראת שמיים, כדי להיקראות חכם.

ועתה ישראל,

מה השם אלוקיך שואל מעמך? מה הקדוש ברוך הוא רוצה מעם ישראל?

כי אם ליראה את השם אלוקיך.

אני רוצה, אומר בורא העולם, שתפחד ממני.

מתי תפחד ממני?

לפני שאתה רוצה לעשות עבירה.

יוסף הצדיק, ראינו עליו,

שלפני שהוא רצה לעשות עבירה עם אשת פוטיפר,

הגיע לפניו דמות דיוקנו של אביו.

אמרנו כמה פעמים שהמשנה ברורה כותב,

שיוויתי ה' לנגדי תמיד. מכירים את הפסוק הזה?

זה מופיע על כל היכל, זה מופיע על פרוחות, זה מופיע על סטנדרין, זה מופיע על כל מיני מקומות.

זה מופיע אפילו בסידור כל בוקר שאנחנו פותחים למעלה, שיוויתי ה' לנגדי תמיד. ואז באמצע הראשון תפילת שחרית,

תפילת מנחה, תפילת ערבית, וכולי וכולי.

מה זה השיוויתי ה' לנגדי תמיד?

בכל מחשבה, בכל צעד, בכל שאר, האדם צריך לערב את הקדוש ברוך הוא בפנים.

אתה עושה ביזנס?

ביזנס, תערב את הקדוש ברוך הוא בפנים.

אתה אוכל, תערב את הקדוש ברוך הוא בפנים.

אתה נכנסת להתקלח, יצאת, זו ברכה, נטילת ידיים,

אשר יצר,

נו, רחיצת ידיים,

בבוקר וכולי וכולי, תערב את הקדוש ברוך הוא.

אני מנקה את גופי בשביל שאני אהיה מכובד להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.

אז אני מערב בכל פעולה גשמית או רוחנית שאדם עושה,

הוא מערב בה את הקדוש ברוך הוא. זה שיוויתי השם נגדי תמיד. זה מה שהדוש ברוך הוא דורש ממך. כי אם ליראה את השם אלוקיך וכו' וכו'.

ועתה ישראל מה שם אלוקיך? יזכרו כי אם ליראה. אז חכם, מה?

מה זה חכם? מה הוא אומר?

מה שואל החכם?

מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה השם אלוקינו אתכם?

הוא שואל את אלה שכבר מלומדים, מה הגשברוך הוא ציווה אותנו?

מה הגשברוך הוא רוצה מאיתנו?

מה עונים לו? ואף אתה אמור לו כי הלכות הפסח, תגיד לו את כל ההלכות שידעת הכל, כי הוא סוף כל סוף חכם,

ותגלה לו שאחרי אפיקומן שאוכלים, שום דבר לא מכניסים לפה.

שמעתם?

האישה כל כך טורחת, אשת חיל ממצא, טורחת, פותחת שולחן, ליל הסדר,

כל המשפחה מגיעה,

איזה כלים נעים, איזה הכול,

ובעל הבית יושב בראש השולחן, עם בגדי פאר והדר, וכולם מסבים סביב השולחן והכל, ומה נשתנה הלילה הזה, וכו', ועבדים היינו, אם הבצל היה רוגש כאלה מרביצים.

מכירים את זה?

כן.

אם הבעל תשחית, צריך לשים, לשים בעדינות, לא לפתח להם שם את זה.

כן?

ואחר כך אחד מי יודע והכל וכו', וכל זה בשביל מה?

כל הלילה הזה בשביל האפיקומן.

ואחרי האפיקומן שום דבר אתה לא יכול לטעור,

אבל אשתי הכינה לי עוגה כושית,

וככה עם כל מיני שוקולדים מלמעלה, אני רוצה ליטעור מזה חתיכה.

עד האפיקומן, תרביץ מה שאתה רוצה.

הגעת לאפיקומן, שזה

גולת הכותרת של הלילה הזה, אין מפטירין אחר הפסח,

נגמר הסיפור.

אחרי האפיקומן הזה נגמר סגרת את הבסטה.

למה?

יש לך פה את הטעם של המצווה,

האפיקומן הזה הוא נמשל למעלה קורבן פסח.

קורבן פסח, אם היה עכשיו, לא יכולת לאכול אחריו שום דבר.

עכשיו אתה אוכל את האפיקומן, זה כאילו הקרבת עכשיו לפני הקדוש ברוך הוא קורבן.

אה, הקרבת לפני הקדוש ברוך הוא קורבן, זה יפה שאחר כך תלך לאכול איזה גלידה בגולדה.

איפה?

מה שווה האפיקומן הזה? מה שווה החשיבות של הקורבן הזה בעיני הקדוש ברוך הוא?

אז זה אדם חכם.

הוא שואל, מה העבודה הזאת לכם? אני גם רוצה לדעת איך עושים את זה,

איך מתקדמים, איך מתקרבים לקדוש ברוך הוא.

ועתה ישראל מה השם אלוקיך? שואל מעימך, כי אם נראה את השם אלוקיך. אדם עושה מצווה.

אל יתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי מצווה גדולה עשיתי.

האדם עכשיו, הנה, מבקשים כולם סלי מזון.

שמעתי היום את השיחה עם שלמה, נהניתי.

מבקשים סלי מזון. אז יש היהודים יד רחבה. אפילו לגויים באוקראינה דאגו.

אה?

אז בשביל מה כל העולם הזה נברא? בשביל עם ישראל. רק בשביל עם ישראל.

שלחו להם סמיכות ובגדים וצעדים.

פצועים ומה לא, אל מי זה שולח לאויבי עם ישראל?

אבל זה דרכו של היהודי, יד נדיבה, למרות שקשה לו, למרות שהוא במינוס, למרות שהוא סולל הכל,

יש לו יד נדיבה, הוא תמיד נותן, נותן, נותן.

ואפילו שהמצווה הזו גדולה שבגדולות,

אל תחזיק שום טובה לעצמך.

למה?

כי אם יבוא לידך עוד מצווה, אתה מחויב לעשות אותה במאה אחוז, כמו שעשית את המצווה הזאת.

ואמרנו, טוב שהאדם יקיים מצווה אחת.

יש תרג מצוות, 613 מצוות, לא כל המצוות אנחנו יכולים לקיים אותן.

לא כל המצוות שייכים בנו, בישראל, או בלוי, או בכהן, וכן על זה הדרך.

לא כל מצוות אפשר לעשות אותן מבחינת הזמן, והכול.

אז מה יעשה אדם? ילמד לפחות מצווה אחת ויקיים אותה במאה אחוז,

את המצווה הזו. קיימת את המצווה הזו במאה אחוז, הרווחת.

וכן על זה הדרך, גם עבירה.

סיפרנו סיפור על הבעל שם, סיפור מזעזע, משהו נפלא, לא יודע

אם שמעתם את זה, אז כדאי לשמוע.

יום אחד הגיעו התלמידים של הבעל שם טוב אליו, אמרו לו, כבוד הרב, אין גשם,

אין גשם, לא כמו השנה השתבח שמות ושמור ושלח שפע.

אין גשם. אמר להם, תפללו, אין גשם, מה אתם דואגים? עוד החורף לפנינו.

עוד פעם חוזרים, כבוד הרב, אין גשם.

פעם שלישית אמר להם, תקשיבו טוב.

יש פה איזה אחד שיכור, או בקצה העיירה, תלכו אליו, תיגשו אליו שמה,

תבקשו ממנו ברכה ויירד גשם. הבעל שם טוב, שיכור, מה הולך פה?

הם באים לצאת, אומרים לו, הבעל שם טוב, רגע, רגע, קחו לו את הבקבוק יין.

הבעל שם טוב, תביאו לו.

מגיעה לו תמורה עבור הברכה, משהו.

הם עולים לעגלה, העגנון נוסע, לוקחנו אותם לקצה העיירה,

והנה זה הבית פה,

נכנסים בפנים, רואים אותו שם שרוע,

בין הספה לשולחן,

בקבוקים מסביבו, מלא קי,

זה נוגע לו ברגל, לתלמיד הזה, ההוא מעיר אותו, ההוא לא עוזר כלום, נותן לו איזה צביתה אחת פה, שריחת רפזת.

צביתה, הבן אדם קפץ, התעורר.

כן, מה אתם רוצים?

הבעל שם טוב שלח אותנו, בעל שם טוב, שמע ככה, התחיל להתפקח. הוא אמר, כן, מה, הבאתם לי משהו לשתות? שואל לו דם. אה, הגאון יבש, אמרו לו, הבאנו לך יין מהבעל שם טוב.

אה, מהבעל שם טוב? טוב, תביאו.

פותחים לו את היין, בורא פרי הגב, וטו, טו, טו, טו, גמר את הבקבוק, הוא הופ, עוד פעם נפל. אמרו, מה נעשה עכשיו? מה נביא לו עכשיו?

עוד פעם צובטים אותו, צובטים אותו, מעירים אותו.

מה אתם רוצים ממני? תעזבו אותי, אני שיכור, תנו לי לישון. אומרים לו, אנחנו באנו, אין גשם. הבעל שם טוב אמר שאני מבקש ממך שתתפלל לבורא עולם שירד גשם.

תעזבו אותי, תעזבו אותי.

צובטים אותו, לא נותנים לו להירדם, לא נותנים לו להגיע לשכרות הכפולה שלו, שום דבר.

ואז הוא צועק, ריבונו של עולם, תוריד להם כבר גשם, הם מציקים לי שיעזבו אותי כבר. איך שהוא אמר, תוריד להם גשם, נתקדרו שמיים בעבים, גשם זלעפות.

אלה ראו את זה ככה, נבהלו,

מיד ברחו לעגלה עם העגלון, טוסה, שעומד תקע בביצות.

חוזרים לבעל שם טוב,

אמרו לו, כבוד הרב, אתה חייב לגלות לנו את הסוד, מה הולך פה עם הבן אדם הזה? מי זה הבן אדם הזה?

אמר להם הבעל שם, ועכשיו תשבו, תשבו, נכין לכם איזה כוס תה ככה,

חמין, תשתו, אני אסביר לכם בדיוק. הבן אדם הזה זה יהודי פשוט,

כמוני כמוכם.

יום אחד הוא ישב ולמד שמצווה שהאדם עושה, צריך לעשות אותה במאה אחוז.

כמו שאומר לך, מה העבודה הזאת לכם? תסבירו לי מה אני רוצה גם לעשות.

ואז הוא עשה חשבון נפש עם עצמו. רגע, אם על מצווה אחת שאדם עושה אותה במאה אחוז,

הוא נותן כל כך שכר גדול שלא,

אז מה אם עבירה אדם עושה?

אז אני רוצה לטעום עבירה במאה אחוז. מה עשה?

בירר איפה המקום שאפשר לעשות שם את העבירה הכי גדולה,

במחיר הכי גדול, ועבד במשך חודשים וכמה ושנים, ואסף סכום גדול של כסף, והיא היום,

והוא נוסע עם העגלה שלו והעגלון והכול לאותו מקום, כדי לעשות את העבירה הכי גדולה במחיר הכי גדול.

והנה, בכניסה לעיירה הוא שומע זעקות, שוד ושבר, בחיות, תעזוב אותי, תעזוב אותי.

בטח יש פה איזה בעל שמכה את אשתו או משהו, מי זה? מה זה?

מתחיל לומר, לא, פה פריץ הגיע לבית של איזה יהודי אחד שחייב לו סכום גדול של כסף,

ואין לו לשלם, והוא מכה אותו שוק על ירך.

אמר ככה,

כמה הוא חייב? אמרו לו, עשרת אלפים אובר. הוא אומר, זה בדיוק הסכום שיש לי.

תסתכלו, מה יש לך? איזה יש לך? אתה לא נראה איזה כרכרה של משנה למלך או משהו. מה יש לך? הוא אומר, כן, אני אסף את הסכום הזה.

למה אספת? לא משנה.

לא רצה לגלות להם מה הוא הולך לעשות.

אמר, הנה, אני מוכן לוותר על הכול, על כל התענוגות שלי. קחו את הסכום הזה, תפדו אותו.

ובאמת ככה, לקחו את הסכום, נתנו לו לפריץ, ההוא נרגע מזעפו,

ומיהודה אין הוא חזר וחזרה הביתה. לא עשה שום עבירה. בשמיים נהיה רעש גדול, אומר הבעל שם, רעש גדול.

באו המלאכים הטובים, אמרו, ריבונו של עולם, תראה, מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. תראה איזה יהודים,

איזה משובחים, איזה מפארים הם. כל כך,

כל כך הוא ויתר על כל העבירה והכול, ובמשך שנים התכונן והכין, בדחילו וחימו והכול, ורצה לעשות אותה והכול,

ובכל אופן נמלח ולא עשה, ריבונו של עולם,

אתה חייב

לתת לו צ'ופר.

אמר ראש ברוך הוא, אין בעיה, אני נותן לו פה קדוש, שכל מה שהוא מבקש, באותו רגע הוא מקבל.

וואי, וואי, וואי, פתאום רואים רכבות של השחורים, אה?

כל המלאכי חבלה באים, רגע, רגע, ריבונו של עולם, מה פתאום, תעצור.

אם יהיה לו פה קדוש, שילכו, יבקש משיח, יבקש גאולה, יבקש תחיית המתים, מה התפקיד שלנו בעולם?

איך אנחנו נקבל שכר על המעשים שלנו בתור מלאכי חבלה?

אתם גם צודקים, נעשה אותו שיכור.

נעשה אותו שיכור ככה שאף אחד לא ידע את הסוד שלו,

לא ידע מי זה ומה זה. אמרו לתלמידים הבעל שם טוב, ריבונו של עולם, בעל שם טוב, היית אומר לנו לפני, היינו מבקשים על הגאולה.

אמר משמיים, לא רצו שתדעו,

רצו רק שתבקשו מה שאתם צריכים. ביקשתם גשם, הנה קיבלתם גשם מבורא העולם.

בא החכם ואומר, מה העבודה הזאת לכם? מה אתם עושים? תגלו לי, גם אני רוצה לדעת.

זה תפקידו של חכם. מה עונים לו?

יש לך מצווה, תעשה אותה במאה אחוז, להבדיל, כמו שאדם רשע עושה עבירה,

כמו שצריך, בדחילו ורחימו.

וככל שהמצווה תהיה חזקה בעיניך, תעשה אותה כמו שצריך,

תפאר את עצמך ותהלל שאתה עושה את המצווה הזאת בלבבך, איי-איי-איי, עליה אתה תקבל שכר.

ולכן בא הקדוש בפסוק ואומר,

ישראל, מה השם אלוקיך שואל מעימך, כי אם ליראה. אתה רוצה לדעת מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך?

אתה רוצה לדעת מה הקדוש ברוך הוא חפץ ממך?

ליראה את השם אלוקיך.

גם אם אתה הולך בלי כיפה ביום-יום.

אבל אם יש לך יראת שמיים, זה לא אלה שאומרים, אני בלב, בלב.

אתה דתי?

לא, אני בלב, בלב. מה זה בלב?

אין בלב, זה בלוף. מה זה בלב? זה מתי שנוח אחר כך, מתי שנוח אחר כך. לא.

כשאני עובד את הקדוש ברוך הוא,

אני אוהב אותו ברמה חברים של שגידים.

אני לא צריך לחכות לנס כדי לעבוד את הקדוש ברוך הוא, כדי להכיר את בורא העולם מקרוב. לא.

אני מכיר את הקדוש ברוך הוא בכל צעד ושעל שלי בחיי היום-יום שלי. בכל רגע ורגע אני מכיר את הקדוש ברוך הוא. למה?

כי אני חכם.

אז איפה אנחנו נמצאים?

כנגד איזה בן אנחנו מניחים את עצמנו? למי אנחנו משתייכים? אנחנו משתייכים לחכם

שהוא שואל מה העבודה הזאת לכם והוא רוצה גם הוא לגדול בתור אווירת שמיים?

רוצה גם הוא לשאוף להגיע לרוחניות, או שכס ולום אנחנו מדמים את עצמנו לאחרים.

ורשע, רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם? בשביל מה אתם צריכים את זה? מה אתם לוקחים על עצמכם מטלות שאתם לא יכולים לעמוד בהן?

לקום כל לילה בחצות,

ללמוד. מה אתם לוקחים על עצמכם מטלות ערב שבת, לשבת, לעסוק בתורה כל הלילה,

מחצות הלילה,

לתרום ככה, לעשות מצווה כזאת, לקנות דווקא מצות כאלו,

לאכול דווקא מהשחיטה הזאת, לאכול את הדברים האלה. מה אתה צריך? תראה איך כולם נהנים, פותחים את המקרר, יש להם את כל הסוגי הצבעים.

יש להם, הולכים לסופר, יש להם את כל סוגי המעדנים,

עם קצפת למעלה, קצפת למעלה, שוקולד באמצע, שוקולד בצט,

עם תמונה כזו, עם פרה כזאת, עם פרה חלבית, פרה בשרית.

מה אתם צריכים את כל המגבלות?

עכשיו הייתי בברית מילה לפני כמה שעות,

אז אני אומר לאבא, נו,

ברוך השם, אשתך הביאה,

זכתה, הביאה לך בן זכר,

קלית לה מתנה.

אז הוא אמר, לא יודע, באמת לא שאלתי לו מה אני רוצה לקנות לה.

אז אמר, טוב, נו, הנה עכשיו הזדמנות, הנה היא פה, תשאל אותה.

אז הוא אומר, אשתי היקרה, מה אתה רוצה?

אני רוצה שתיקח אותי לאכול מנת שווארמה, אמרתי, השם ישמור.

תראה על מה אנשים חושבים, אני בטוח שתגיד לו,

בעלי היקר, תודה רבה, ברוך השם,

שזיכה אותנו, כשברור לבן, אני רוצה לחנך אותו תורה מצוות, מעניין אותה עכשיו מנת שווארמה.

אמרתי, עד כדי כך אני מרגישה נעבך, שאתה גם מנת שווארמה לא קונה לה?

איזה בעל אתה?

הביאה לך בן.

מה זה? אתה צריך לדאוג לה, לזון אותה, לפרנס אותה, הנה עכשיו חג הפסח.

אדם מחויב, שמעתם? מחויב, הוא התחייב על זה בכתובה, לקנות מתנה לאשתו.

התורה הקדושה אומרת, ושימח את אשתו אשר לקח.

במה אתה משמח אותה?

אז יש אחת אוהבת דינים חדשים,

יש אחת אוהבת, אני יודע מה, איזה סוף שבוע,

יש אחת אוהבת תכשיט, יש אחת אוהבת לא זה ולא זה ולא זה, אז לפחות נביא לה זר פרחים,

רק להקפיד שלא יהיו בעיות של שמיטה,

יש שם, תקנה לה איזה כלי חדש, משהו,

אבל תשמח אותה, אתה מחויב, אתה רוצה ברכה?

שתשרירה ברכה במעשה ידיך, אתה צריך לשמח את אשתך.

וברגע שהיא רואה שזה לא על מנת לקבל אינטרסים, לא שהוא בליל כלולות, כן?

אני אומר דוגמא,

לא שרק בליל כלולות הוא נזכר בה,

לא רק בליל כלולות איך אומרים? הוא צריך אותה,

אז הוא נזכר שהוא צריך להביא לה איזה זר פרחים או משהו,

או אני יודע מה, שהוא רוצה למצוא חן בעיניי כי הוא הרגיז אותה, אז הוא קונה לה איזה מתנה או הכול. לא, גם שתמו נמצא. פעם מסרתי שיעור באילת, אמרתי לו, מה אני עכשיו אקנה לי אשתי באילת?

שם ארץ טומאת העמים.

אז הייתי איזה אברך, הוא אומר לי, בוא בוא, הרב, בוא, יש איזה מקום,

תקנה אתו, נכנסתי לשמה, קיבלתי סחרחורת, חנות של פסמים.

סחרחורת.

טוב, תבחר בושם. אמרתי, אני לא מבין שום דבר וזה.

טוב, בוא הנה, המוכר,

תעזור לנו פה לבחור בושם.

איזה... אמרתי, לא יודע, תביא לי משהו שיעניין את אשתי.

אני לא יודע מה אשתך אוהבת, אתה צריך לדעת מה אשתך אוהבת.

אמרתי, טוב, תביא.

ריח ריח כזה, השם ישמור.

זה גרוע, זה לא מתאים, זה יותר מדי זה.

תביא משהו.

טוב, הביא לי בסוף משהו, אמרתי, לא מה, תארוז את זה, לא יודע, בלי להריח, יאללה.

מה שיוצא, אני מרוצה.

סגרתי, הבאתי.

אמרתי לי, אשתי היקרה, הייתי באילת, ארבע שעות הלכתי, ארבע שעות חזרתי, הנה, חשבתי עלייך. יא הבא, עלי היקר, תודה רבה.

איך חשבת עליי? גם כשנסעת רחוק, כן, גם אני חשבתי עליך.

איך הייתה הדרך?

איך היה השיעור?

כמה השתתפו בשיעור? נו, היה סיפוק? נהנו?

סמכו הכול. זאת אומרת שבן אדם צריך לחשוב על האחר, שזה אשתו בעצם,

אשתו יותר מגופו, מכבדה יותר מגופו,

כל הזמן, לא רק שהיא תזכיר לך, אה?

כמה פעמים נעשה חשבון נפש עם עצמנו?

גבר נשוי מתקשר לאשתו, אה?

פעם תוציאו פירוט שיחות, תראו.

כמעט והוא לא מתקשר אליה, הוא מרגיש שהכול בסדר.

כמה היא מתקשרת?

יא בביי, די, חפכת לי כבר.

כמה היא מתקשרת? עזבי אותי.

לא, אני מפחד,

היה פיגוע, היה פה, היה שם. איפה אתה נמצא? מה אתה עושה?

טוב, אני אמרתי לך בבוקר מה אני עושה. לא, לא, אני עוד פעם רוצה לדעת. היא מחפשת את תשומת הלב מבעלה, היא מחפשת את הקשר הזה עם בעלה, בשביל זה היא התחתנה.

איך התנהגת לפני החתונה?

מוצי, פוצי, קוצי, אה?

נו, למה עכשיו אתה שכחת את זה?

מה, זה היה משחק?

התחתנת בשביל משחק? בשביל מה התחתנת הייתה?

אז רשע אומר, מה העבודה הזאת לכם? מה אני צריך את זה?

מה אני צריך? לא רוצה? לא צריך. מה אני צריך לקנות לה? מה אני צריך לתת לה? מה אני צריך להעניק לה?

בשביל מה כל החוקים והמצוות האלו? מה אתה עכשיו תביא קורבן פסח? תשחט אותו?

תמנה אנשים? ליל הסדר? הכנות? לשקול? מה אני צריך את כל זה? תן לי את הארוחת ערב חגיגית בחיק המשפחה ואחרי שעה וחצי שתינו כוס וחצי של יין,

בקושי אכלנו מצה ויצאנו לידי חובת פסח. היה פסח, וואי וואי, זה מזכיר לי אחד נסע לאומן.

יום אחד אמר לי, הרב, אני נוסע לאומן. הוא אמר, טוב, שיהיה בהצלחה, תתפלל בעזרת השם גם בשבילנו. הוא מתפלל לחברו, נענה תחילה.

הוא חזר מאומן, זה היה כיפור.

אז מוצא כיפור ושואל אותו, נו, אחרי ברכת הלבנה, איך היה באומן? הוא אמר, וואי וואי, איזה כבש אכלנו.

אמרתי, לא הבנתי.

הלכת בשביל לאכול כבש? יש גם פה.

הוא אומר, לא, הכבשים שם, מה הכבשים שם? אני לא הבנתי, הכבש של פה ושם זה לא אותו דבר.

הוא לא איזה כבש. אמרתי, חשבתי, הלכת בשביל רבנו, הלכת בשביל להתפלל.

אז התפללת עליי? הוא אומר, כן, התפללתי. אז מה מעניין אותך הכבש? לא הבנתי, אמרתי לו.

לא, אתה לא מבין איזה על האש עשינו, איזה כבש היה, איזה פה, איזה שם.

מה העבודה הזאת לכם? אז יש בן אדם שמבין שעבודה זה כל הזמן לעקוב אחרי אדוש ברוך הוא, מה אדוש ברוך הוא רוצה ממני, מה אדוש ברוך הוא חפץ ממני.

יש בן אדם שבשבילו זה טרחה, בשביל מה אני צריך את זה? מה, בשביל מה כל המועדים בטלים? יאללה, שיתבטלו כבר המועדים, נו, יאללה, שישאר חנוכה ופורים, טוב, זה חגים קלאסיים והכול.

אבל אתה צריך להבין שהחג הזה הוא משתית לך את כל החיים. אלמלא פסח לא היה סוכות,

כי זכר לענני כבוד, זה משתייך בפסח.

ואלמלא פסח לא קיבלנו את התורה. איפה חמישים יום? תעבדון את האלוקים על ההר הזה.

וכן על זה הדרך. כל המועדים כולם מושתתים.

ראשון הוא לכם בחודשי השנה לחג אחד שנקרא פסח.

אז זה הרשע, כל הזמן הוא מנסה למצוא תצדקה,

העיקר לא לעשות את רשתון ה'. מה העונש שלו?

אומר בעל ההגדה, מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו? אה, הוא אומר את זה לכם. אבל רגע, רגע, לא הבנתי.

גם הצדיק אמר משהו בסגנון, לא? בואו נראה.

אשר ציווה השם אלוקינו אתכם.

אומרים חז״ל הקדושים, אתה יודע מה ההבדל בין הרשע לצדיק? הוא אומר, אשר ציווה השם אלוקינו,

הוא עוד מודה שבורא עולם זה גם האלוקים שלו.

אבל רק, הוא רוצה לדעת מה אתם עושים כדי לחקות אתכם, כדי לעשות גם.

אבל הרשע, מה אומר? מה העבודה הזאת לכם? אין לי שום שייכות לעבודה הזאת.

זה לא שייך לי, אני לא בפרונט שהולך לעשות את זה, שום דבר.

אומר בעל ההגדה, לכם ולא לו?

אה, הוא לא מכניס את עצמו אפילו? לפי שהוציא את עצמו מן הכלל? הוא לא משתתף איתם בצרה והכול?

איי, איי, אם ככה, הוא כפר בעיקר. מי זה העיקר?

זו התורה הקדושה.

מי זה העיקר? קודשא בריחו.

אם הוא כפר בעיקר, אתה יודע מה העונש שלו?

אתה מוציא עלה, לא של בייסבול,

שכזו עלה מתקפלת. שששש, אתה עושה ככה?

הפתק, הא את שיניו, שבור לו את השיניים.

אה, אלימות במשפחה, כן, שבור לו את השיניים. זה רשע.

זה צריך לייסר אותו עכשיו בייסורים.

אתה מוציא את עצמך מהכלל?

הרי הקדוש ברוך הוא גאל את אבותיך ואבות אבותיך ממצרים.

ואדם מחויב להרגיש בלילה הזה כאילו הגדוש ברוך הוא גאל אותם ממצרים. ומה אתה עושה עכשיו?

אתה מבטל את עצמך מהעניין של השייכות לעם ישראל,

לעם היהודי, לקשר הזה בין מצרים והכול? את זה אתה מבטל את עצמך?

אף אתה, הקד שיניו. מה תגיד לו?

בעבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים לי ולא לו.

אתה יודע, אם אתה היית במצרים, הגדוש ברוך הוא לא היה גואל אותך,

כי אתה לא שייך להם.

לא יכול להיות שאתה יהודי.

לא יכול להיות שאתה יהודי. תבדוק בשורשים, תראה מאיפה באת.

אולי יתערבב שם משהו באמצע.

כי יהודי לא אומר כאלו דברים. יהודי לא מוציא את עצמו מהכלל, ואנחנו רואים את זה עכשיו.

בכל הצרות שיש לעם ישראל, הנה גם היום,

הגיעו שם לאזור של הפיגוע, מלא אנשים הדליקו נרות, תהילים,

משניות, דברי תורה, הכל וכל זה, וזה מלווה את עם ישראל. ובהלוויה כמה השתתפו, מאות.

מה השייכות? ואיזה בן אדם שם נהרג והכול. באים אלפים ועוזרים וחבילות ומזון, דואגים למשפחה והכול, והנה פה נפטר ושם צרה והכול.

מה זה כל זה? זה השייכות שלנו, של עם ישראל בעצם, שיש לנו הקשר.

אתה רוצה להוציא את עצמך מהקשר הזה של עם ישראל,

של הנתינה, של הסיוע, של העזרה לזולת והכול, אתה לא שייך לעם ישראל. אף אתה עקד שינה. ואם ככה אפשר להרביץ לך.

אם ככה אפשר להרוג אותך.

למה אתה לא משוייך?

ולכן הוא קרוי בגדר של בן רשע.

תמה, הוא אומר,

ואמרת אליו, מה זאת? הוא שואל מה זאת. הוא לא אומר מעבר לזה, הוא לא מרחיב, הוא לא אומר בנושא עולם,

שלכם או גם שלי, או מה אתם עושים כמו החכם והרשע. לא.

הוא אומר מה זאת בקצרה.

אקצר במילים. מה זה?

ואז תסביר לו עכשיו.

ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו השם ממצרים בית אבים. זה לא ברוך גדוש ברוך הוא גאל אותנו?

באיזה ניסים ונפלאות זה ברוך הוא גאל אותנו?

בעל ההגדה מביא שם מחלוקת, על הים נעשו כך וכך ניסים,

ועל זה נעשו במצרים, נעשו כך וכך ניסים, עושים חשבון, כל אחד לפי שיטתו.

אז רק על נס אחד שנעשה במצרים, משתבח שמו בורא עולם. איזה נס.

תארו לכם, לוקחים את הילדים, רק נולדו, זורקים אותם לתוך האי-אור.

מה עושים עם המלאכים? שולפים אותם, זה ככה, זה סיפור ככה, חלומי.

מוציאים אותם מהצד השני, ומה נותנים להם? שני לוחות בידיים.

ילד קטן מחזיק, כל דבר שיטתו לו, מחזיק.

שימו לו משהו ביד, קשה לפתוח לו את היד. מחזיק חזק,

יש לו כוח חזק בידיים.

לוח אחד של דבש ולוח אחד של חלב, שנאמר,

דבש וחלב תחת לשונך, מזה הם ינקו.

ואז גדלו, היו באים מהשדה פתאום.

המצרים שם מסתכלים בזה, לא מאמינים, מלא מלא, מה זה פה? מלא יהודים פה באים, יאללה בוא בוא.

כנסו פה לעבודה.

מאיפה היהודים האלה הגיעו? אנחנו זרקנו אותם ליאור. זה הגרוש ברוך הוא היה עושה להם נס.

מציל אותם מתוך האיאור ומוציא אותם בחזרה.

מגיעים שם כבר גברים, והוא נכנסים לתוך מצרים.

והם לא האמינו בכלל, המצרים, איך זה יכול להיות?

אז כשהתם הזה שואל,

מה אנחנו אומרים? בחוזק יד הוציא ה' אלוקינו אותנו ממצרים מבית עבדים.

הגרוש ברוך הוא עשינו ניסים ונפלאות בעוצמה חזקה.

הגרוש ברוך הוא אמר למשה רבנו, למען רבות אותותיי ומופתיי.

אני יכול לתת לו צ'פחה אחת ולהוציא אותו.

מה הבעיה שהגרוש ברוך הוא יעשה מכת בכל איזה נגמר הסיפור?

למה צריך דם, צפרדע, קינים, ערוב וכו' וכו'?

אלא להראות לעם ישראל כמה גרוש ברוך הוא, עם ישראל חביבים לקדוש ברוך הוא.

להראות כמה הגרוש ברוך הוא אוהב אותנו.

ללמד את

כל העמים כולם, שמעו עמים, ירגזו, הולכי לאחד ופילח, אז יבהלו אלופי אדום וכו' וכו'. את מה?

את יד ה'.

על זה שאנחנו רואים, מתבונים. לכן גם התם הזה מסכן, התמים הזה, תלמד אותו.

תראה לו, זה אף אחד לא מדריך אותו, לא יודע שום דבר, לא יודע מה זה ימין, מה זה שמאל.

אתה תראה לו. איך?

ביד חזקה.

ומגיע שאינו יודע לשאול, ושאינו יודע לשאול, אומר הכתוב, את פתח לו.

מה זה את פתח לו?

אתה תפתח לו את הדרך, זה מדרוב, לגמרי.

זה אין לו קשר בכלל, לא מוצא את עצמו, לא פה ולא שם, מנותק.

אתה צריך לפתוח לו את הדרך, להראות לו, בוא תפתח לו.

אל תגיד לו, הנה, יש ספר פה, זהו, תלמד ממנו, כמו אתה. לא, לא.

תפתח לו את הספר, תראה לו איפה מצביעים, איך קוראים את זה.

תלמד אותו בדיוק, תדריך אותו בצורה הנכונה. למה?

כי כבר נאמר בכתוב, הגדת לבנך ביום ההוא לאמור. מה תגיד לבן שלך?

בעבור זה עשה השם לי בצאתי מצרים, לכל אחד ואחד מאיתנו הקדוש ברוך הוא עשה נס בפני עצמו. מאיפה הראיה?

אולי הקדוש ברוך הוא עשה כללית וזהו. מי אמר, זה מה שכתוב פה,

בעבור זה אשר עשה השם לי,

זה הכוונה לכל אחד בהשגחה הפרטית שלו.

אומרים חז״ל, כי כשהים נקרע, נקרע לכל אחד שביל משלו.

יש אומרים לכל שבט, יש אומרים ל-12 חלקים, יש אומרים לכל אחד בפני עצמו היה שביל.

ככה?

הקדוש ברוך הוא עשה בשבילי את השביל הזה?

אז תספר לו את ההשגחה הפרטית שהקדוש ברוך הוא עשה, כן.

הקדוש ברוך הוא עשה לי נס.

איזה שביל?

הרי אני לא הייתי ביום סוף, כבוד הרב.

לא הייתי במצרים, אז איזה שביל יש לי?

בחיים שלך אין שבילים שהקדוש ברוך הוא פותח לך?

אתה, אתה בטוח זהו, הבוס פיטר אותי, נגמר הסיפור.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הביא לך את טיבי וביבי.

נתנו לך צ'ופר ככה מהצד,

ואחר כך בוא, ופתאום מה עשה הקדוש ברוך הוא נתן לך? סיפר לי אחד הרבנים מאלעד,

אומר לי, בא אליי איזה אחד מהקהילה,

אמר לי, תקשיב,

הבוס אמר לי, אם אני לא מתחסן, אני מפוטר.

אמר לו, אתה תעמוד על שלך.

אתה לא מתחסן, נכון? הוא אמר, לא, יפה מאוד.

שמעת, יש בזה סכנות, שמעת פה, שמעת שם, בסדר גמור, אין שום בעיה.

וקיבל על עצמו, לא מתחסן.

אמר, גם אם זה עולה לי בפיטורים, ריבונו של עולם, אני מאה אחוז איתך.

תקשיבו טוב, הוא בא אליו

שבועיים או חודש אחרי עם העטפה.

הוא אמר, נו, מה זה?

הוא אמר, כבוד הרב, הבאתי לך תרומה, מה?

הוא אומר, תראה מה זה, רק אני עזבתי שם, באותו יום בערב פגשתי איזה מישהו, הוא אמר לו, תקשיב, אני מחפש איזה עובד.

מה עובד?

מה, איזה עבודה? ככה וככה, איננו אומר,

פי אחד וחצי ממה שהייתי מרוויח שם,

פחות שעות, והנה המעשרות, כבוד הרב, שהרווחתי החודש.

לא השגחה פרטית.

זאת אומרת, אם בן אדם מחובר ב-100% לקדוש ברוך הוא, והוא מבין שהגוש ברוך הוא זן ומפרנס, אז לא, שום דבר,

שום דבר לא יעכב ממנו והרב, שיהיה בריא,

שמרחמבו בטוף ושנותיו בנעימים, הוא נמצא עכשיו בטבריה, הוא מוסר שיעור,

אז הוא הביא את הסגולה בשם

רבי יצחק לוי מברדיצ'וף, זה נכון? והמגיד מקוז'ניץ.

מה יש סגולה? הנה, אני לא יודע אם אתם יודעים את זה.

גילית להם את זה, שלא או לא?

עוד לא. הנה, עכשיו אני אגלה לכם את זה, הוא לא רצה את זה.

מה הסגולה, אתם שומעים?

אדם עושה סעודה שלישית בשבת, נכון?

כל אחד מארבע סעודות שאדם צריך לעשות, שלושה סעודות קבע וכולי,

ושולחן האורך כותב שגם סעודה רביעית אדם יעשה על פת וכולי.

ובסעודה שלישית אתה לוקח חתיכה של האמוצי שלך,

נותן ידיים, מוציא לכם מן הארץ, זה מאוד חשוב, אנשים זלזלים בסעודה שלישית.

אה,

אני לא יכול, אין לי מקום, אכלתי הרבה חמין, אכלתי פה, סלטים, דגים.

פחות אוכל בבוקר, ובסעודה שלישית אתה חייב לאכול.

למה? ניצול מדינה של גיהנם,

ומלחמת גוג ומגוג.

מי לא רוצה להינצל

מדין של גיהנם ומלחמת גוג ומגוג? אז זוהר כותב, בפורש,

שמי שאוכל בסעודה שלישית, ניצול משני הדברים הללו.

וגם ניצול מחבלו של משיח.

ועוד דבר, הסברנו פעם מה זה חבלו של משיח, שסברו ומותח חבל מצד אחד,

ומלך המשיח אימתה חבל מצד אחד, ויגיד, כולם תתפסו.

ואז ראש המשיח אומר למלך המשיח, יאללה אודו, מרימים את זה למעלה, והוא מתחיל לנענע.

מי שיהיה לו את הכוח

של האחיזה, כגון שהוא אחז בתורה ומצוות מעשים טובים, אז יהיה לו כוח להחזיק בחבל.

גם כשמנענעים חזק, והוא לא ייפול.

אבל מי שלא החזיק, טק, נפל, טק, נפל, טק, איבד. עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד. בסוף מי יישאר?

מי שהחזיק חזק.

זה חבלו של משיח.

אז ניצול מדינה של גיהינם, חבלו של משיח, אז מה הסגולה?

אז הרב אמר דבר נפלא בשם אותם קדושים,

שאם אדם,

כן,

אה, רבי מנחם מנדל מרמינוב, נכון. אז הנה, נקריא את זה בפנים.

וכתב הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מרמינוב, זכותו יגן עלינו, אמן,

שכיוון שכל השפע של כל השבוע יורד בשעה הזאת של סעודה שלישית,

שזה רעבה דרעבין, שכותב הזוהר,

לכן יכוון האדם בשעת אכילת סעודה שלישית,

שפע לכל השבוע כולו. איך יעשה?

הוא נוטל ידיים, המוציא לכם מן הארץ, בחתיכה הראשונה שהוא אוכל,

יגיד, ריבונו של עולם,

אני רוצה שתמשוך לי השבוע שפע ליום ראשון בשבוע.

ברוך עניות ופגש מיעוט.

בדוק, רבותיי, עשיתי את זה גם השבוע, עובד.

עובד.

נכנס בריתות, השתבחנו לאז.

אני מוהג.

נכנס בריתות, כל שבוע השתבחנו. הלאה, חתיכה שנייה, ריבונו של עולם.

גם,

תיתן לי שפע ליום שני בשבוע, ברוך עניות ופגש מיעוט.

חתיכה שלישית וכולי, וכן הלאה.

כל השבעה חתיכות כנגד

שבעת ימי השבוע.

ובזכות כך מובטח לו שלא יחסר לו שפע של פרנסה לכל השבוע כולו. אתה נוסח את הבוס.

מי שיש לו את זה, הוא מסודר.

ועשו השבוע בשופר, הנה, שי פה נמצא.

קיבלו עשרות טלפונים, אה?

רק על הנושא הזה, איך הסתדרנו,

ורוצים לתרום, ופה ושם, איזה סיפורים. ואחד הסתדר לו עבודה, ואחד פתאום קיבל רכב, והוא זה.

איזה ניסים ונפלאות נעשים לאנשים.

זה דברים בדוקים. ומי עשה את זה? לא תאמינו.

מאבותינו הקדושים, יעקב אבינו.

הוא עשה את זה.

כך כותב בני ישראל.

שמפני שסעודה זו היא כנגד יעקב, אם הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא ביקש, ריבונו של עולם,

תן לי לחם, נתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, זה מה שאני מבקש,

תן לי את הביסים לעשות.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

השתבח שמו.

קידל את יעקב, שניהם עשר שבטי קה, שפע של צאן ובקר, מה היה לו כשהוא בא ללבן? שום דבר, אפילו בגדים שלו לא היה לו.

אפילו בגדים שלו לא היה לו. גזלו ממנו את הכול, אליפז לקח ממנו את הכול.

שיעני חשוב כמת, שלח ראש ברוך הוא איזה רוכב, הוא טבע ולקח את הבגדים של הפרש הזה וכו'.

עם זה הוא בא, אפילו מתנה לאשתו לא הביא.

הוא הולך עכשיו להתחתן עם רחל וכו', גם מתנה לו, היה צריך לעבוד עוד שבע שנים ועוד שבע שנים והכול.

וכל זה מה?

הוא מבקש, תן לי רק לחם לאכול ובגד ללבוש לו. הוא לא ביקש מרצי דייש, לא ביקש וילה,

לא ביקש איזה, שום דבר הוא ביקש, ביקש פשטות.

כמה אנחנו מבקשים מבורא העולם, אה?

כמה אנחנו מבקשים, אה? תן לי, תן לי, תן לי, מה, לא תתן לי?

תן לי, הנה עכשיו יש סכום כזה, הנה ככה, הנה אני רוצה את זה, למה לי אין? מתלוננים כל היום, אה?

כמה אתה מודה לבורא העולם, כמה אדם צריך להודות לבורא העולם כל רגע ורגע על מה שהוא נתן לו עכשיו.

אז בש ושאינו יודע לשאול לזה,

אנחנו צריכים לפתוח לו את הדרך, להראות לו, את פתח לו.

ואנחנו אומרים לו, שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים.

חז״ל יכול מראש חודש,

תלמוד לומר ביום ההוא, איזה יום?

יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.

מה מסמל, מה הסימן שלנו שהיהודים מסרו את הנפש?

זה כל החיים אצל יהודי זה מרירות.

אין לו רגע אחד של מנוחה. ביקש יעקב,

אבינו לשב בשלווה, קפץ על אברוג זו של יוסף ולבן ואי-סוף מהבטן והכול. מי לא? מי לא? זה דרכו של יהודי.

מה לעשות?

כי עבודנו ואבות עבודנו גם סבלו, גם אנחנו צריכים לסבול.

אלה עכשיו הצוררים שעוטפים אותנו והכול, זה רצון השם יתברך. למה?

כי אנחנו צריכים לסבול, כי אנחנו עם ישראל. נולדנו לסבול.

לא נולדנו להיות כמו אומות העולם כל היום,

בן זהב וכסף והנאות וגשמיות והכול.

נולדנו לסבול, רבותיי.

זה המהות של הבן אדם בעולם הזה, אלמלא הסבל הזה, הוא לא יכול לצאת מפה לעולם שכולו טוב.

הוא לא יכול לצאת לגן עדן,

הוא לא יכול לקבל חלק בגן עדן אם אין לו פה את הסבל בעולם הזה.

אז זה המרור, המרירות.

וזה לא המרור של ימינו, זה מתוק זה.

המרור של אז באמת מר.

והמצה, המצה זה גלגל חוזר בעולם.

תדע לך, היום אתה ככה, מחר אתה קרה, עוד פעם זה חוזר.

כל הזמן זה חוזר.

וזה לחם עוני, אין לו טעם המצה הזאת. נכון, היא קצת דקיקה, זה בסדר, זה קצת טעים, שרוף.

אבל זה שרוף, זה לא טעים,

יש בו הרבה חורים והכול,

ולא שבעים ממנו כמה שאוכלים, רוצים עוד וכולי וכולי.

זה המהות של היהודי.

וזה מה שאתה צריך ללמד את אותו אחד, את אותו בן שנקרא,

שאינו יודע לשאול.

הוא לא, אתה צריך להסביר לו שזה המהות של הבן אדם. אבל למה, ריבונו של עולם, למה אתה מוריד אותנו למצב כזה?

למה אתה מביא אותנו לדור שכזה והכול? האמוראים והתנאים,

יתחננו לקדוש ברוך הוא שהוא לא יוריד אותם בזמן שלנו.

ואם כבר אנחנו פה והשכר שם הוא כפול ומכופל, לפחות תודה לקדוש ברוך הוא.

אז אם נתבונן בארבעה הדברים הללו

של חכם ורשע ותם ושאינו יודע לשאול, ונתבונן מה המהות שלנו, למה אנחנו משייכים את עצמנו?

האם אנחנו משלחים את עצמנו לשאינו יודע לשאול?

האם אנחנו משייכים את עצמנו למה, לתם?

האם אנחנו משייכים את עצמנו לרשע או לחכם?

איפה אנחנו רוצים להיות בקטגוריה הזאת של בעל ההגדה?

אם אנחנו נתבונן,

ונבחן את עצמנו ונשייך את עצמנו למהות של החכם,

שאנחנו גם רוצים לקיים מצוות, גם רוצים לעשות רצון השם יתברך והכול,

כל מה שיעשה הקדוש ברוך הוא בעבורנו זה אך ורק בעבורנו.

למה? כי זה רצון השם יתברך, שאנחנו נעשה את רצון השם והקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו בזכות זה שפע ברכה והצלחה ונזכור כל מה שנעשה כרגע בעולם

בשביל עם ישראל.

כל מה שיעשו ויעשה הלאה בעולם בשביל עם ישראל ובסוף כולם יגידו מי השם,

לא בנט,

לא כיפלה,

יגידו עם ישראל השם כולם בסוף יעבור עלינו ולכן אנחנו נגיד ויהי שעמדה לאבותינו בלילה הגדול והנורא הזה שנקרא פסח

ויהי שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אה? כמה אנחנו רואים מפה צד ומפה צד משם מהאום מתוכנו בחוץ מבפנים

נראה כמונו ולא כמונו

שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר אותנו איפה היינו?

איפה היינו?

רק אם יחליטו לעשות טפו,

זהו מספיק אנחנו טובעים כבר

כל הגויים האלה.

רק ירצו לרוג נטבע,

לא צריך להביא לנו ים וחולות והכול,

לא צריך עם נשקים, רק טפו לעשות עם ישראל השם ישמור נטבע.

אז אם הקדוש ברוך הוא מסייע בעדנו ויסייע בעדנו,

אין אנחנו מספיקים עוד לך, אנחנו צריכים להודות ולהלל ולשבח את בורא עולם,

ערב, בוקר וצהריים תמיד. הקדוש ברוך הוא יעזרנו על דבר כבוד שמו,

שלא תצא תקלה תחת ידינו,

שהפסח הזה ישייך אותנו בעזרת השם כמה שיותר קרובים לקדוש ברוך הוא.

כמו שאנחנו עושים סדר הפסח, הקדוש ברוך הוא יעשה סדר עם אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו כל השנה כולה,

ונזכה בפסח הזה שיקוים בנו בניסן ייגאלו ובניסן עתידין להיגאל במהרה בימינו.

אמן ואמן.

רבי חננה בן הקשה אומר, הצעה קדוש ברוך הוא לדקות ישראל,

לפי גרם ועליהם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדים.