הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק סט | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואת שרה בת מרים פייג.

לא יאונה לה כל רע בבית החולים ותצא בריאה ושלמה.

הכרת הטוב

בכפיות טובה,

סט.

הכרת הטוב במשנתו של רבי שלמה בלוך,

זכר צדיק לברכה,

הוא היה תלמיד החפץ חיים, חברותו שלו,

בעל מופת,

והיו שולחים אליו להתברך גם החפץ חיים וגם החזון איש,

שהיה כבר בארץ ישראל.

זכור לי איך שהיה מודל לכל מטפל שטיפל בו,

אפילו טיפול הקטן ביותר.

וראה פלא,

בימים הראשונים שקיבל שיתוק, רחמנא ליצלן,

ושכב בשערי צדק כמעט בלי תנועה

ובלי כושר דיבור,

והיה נראה כי קרב קיצו,

שמתי לב,

כאשר טיפלו בגופו,

או נתנו קצת מים עם צמר,

עם צמר גפן, והיה מוצץ ממנו,

היה ממלמל בשפתיו.

שמתי אוזניי לשמוע היטב, ושמעתי אותו אומר, אה דנקה.

תודה.

וחוץ מזה לא דיבר כלום,

רק היה מקפיד לומר תודה.

והיה קידוש השם גדול

בהנהגה שלו זו בהכרת תודה,

והמניעה שלו מלהתריע.

באותה עת היה בחדר גם

אחד מראשי המשטרה שקיבל התקפת לב,

שלא היה לו שום רגש לשמירת תורה ומצוות.

פעם חבריו ראו שבאים הרבה אצל רבי שלמה כל הזמן,

אז חששו שזה מפריע לשוטר הזה.

אז סידרו עם הנהלת בית החולים שיעבירו אותו לחדר שקט יותר.

כשבאו אל השוטר, החברים,

לבשר אותו שמחליפים לו חדר,

ויהיה לו שקט,

אמר להם, בשום פנים לא אצא מכאן.

אם אתם מוציאים אותי מכאן, אני אמות תכף.

אני חי רק בזכות היהודי הזה.

והצביע על הרב שלמה בלוך,

זכר צדיק לברכה.

הכרת הטוב במשנתו של רבי אליעזר יהודה פינקל, זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת מיר.

ראש הישיבה היה מכיר טובה שאין כדוגמתו.

פעם בפעם,

כשביקרתי אצלו,

אמר לי, אני צריך להודות לך שאתה דואג לצורכי הציבור כשליח ציבור.

כאילו, לזה הייתי חייב להפסיק

מלימודי

כדי לעזור ולעשות מה שדרוש לציבור.

הווה אומר שהוא הרגיש חובה לעזור לכלל,

לא רק בתחום הישיבות ולימוד תורה,

אלא הוא האמין שחובה מוטלת על כל אדם לעזור לזולתו בכל מה שהוא זקוק.

חחחחחחחחחחחחחחחחחח. הכרת אותו במשנתו של רבי יחיאל מרדכי גורדון,

זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת לומז'ה בפתח תקווה.

סיפר תלמיד חכם

שיום אחד בצעירותו, כשלמד בישיבה,

סיימו להתפלל מנחה,

ביקש ממנו המשגיח רבי יצחק גרינברג, זכר צדיק לברכה, ללוות את ראש הישיבה

רבי יחיאל מרדכי גורדון לביתו.

עשיתי כבקשתו וליוויתי אותו.

נכנסנו לחצר ביתו,

צועדנו בפרוזדור,

והוא נעמד ליד שלט על הקיר שרשומים

שמות נדיבי הישיבה,

ומלמל בפיו תפילה להצלחתם

ולעילוי נשמת אלה שנפטרו.

וזה היה כאות הכרת הטוב על פעולם להחזיק את הישיבה ולומדיה.

הכרת הטוב במשנתו של רבי יחזקאל אברמסקי,

זכר צדיק לברכה, בעל החזון יחזקאל,

כשישב

שבעה לרבנית,

הבחין שנכנסה לדירה

האחות הרחמנייה, פעם זה היה אחות רחמנייה,

שטיפלה ברבנית עליה השלום.

ורבנו ביקש את סליחת המנחמים ואמר,

הנני מוכרח להודות לך.

וקם ממקומו,

יצא לחדר השני ואמר לאחות בהתרגשות רבה,

אני מודה לך

על כל מה שטיפלת ברבנית.

מה יכול יילוד אישה כמוני לגמול לך

אבל השם הוא בעל הגמולים,

והתקיים בך מה שאמר דוד המלך,

היטיבה אדוני לטובים,

שתמיד יהיה לך טוב.

ופנה אל הבנים ואמר, אנחנו אסירי תודה לה שטיפלה באמא.

עוד מסופר עליו שהיה מצוין באופן נעלה ביותר,

במידה של הכרת הטוב,

כל מי שעשה איתו טובה, אפילו קטנה ביותר, היה אסיר תודה ממש,

והשתדל להשיב כגמולו בכל אופן אפשרי.

אין צריך לומר שהיה אסיר תודה באהבה רבה איתנה למי שהטיב איתו טובות גדולות.

וזכיתי לשמוע מפיו הקדוש כמה פעמים שמדבר בהתרגשות רבה על הנושא הזה,

וארשום

מה ששמעתי מפיו.

הוא אמר שהמיטיב הכי גדול שלו כאן בארץ ישראל

היה הגאון רבי אייזיק שר,

זכר צדיק וקדוש לברכה.

וכך הוא אמר, בתפילת שמונה עשרה האחרונה שהתפללתי בלונדון

בשנת תשי״א,

לפני בואי לארץ הקודש,

אמרתי לקדוש ברוך הוא,

וזה היה ביטוי שגור

בפיו

ריבונו של עולם.

רצוני להרביץ תורה בארץ הקודש בישיבה.

יש כאלו המסוגלים לקיים ולבנות בעצמם ישיבה,

אבל אני אינני מסוגל לכך.

לכן אני מבקש ממך שתכניס בליבו של איזה ראש ישיבה שיסכים

להזמין אותי לישיבה שלו ולהגיד שם שיעורים לפני הבחורים.

ברוך השם, נתקבלה תפילתי.

בסמוך לבואי לארץ ישראל הזמין אותי רבי אייזיק שר,

זכר צדיק לברכה,

להגיד שיעורים מישיבתו תלמידים כסדרם.

איזה חסד כביר

גמל עמדי רבי אייזיק.

הלא הוא סייע בידי להוציא לפועל את משאת נפשי הגדולה

להרביץ תורה בישיבה בארץ הקודש.

ואין לתאר

איך שהיה קשור בעבותות אהבה עזה נאמנה

עם ראש הישיבה דה סלובודקה רבי מרדכי שולמן,

זכר צדיק לברכה,

הרגיש כלפיו תמיד הרגשה של הכרת הטוב עד בלי די,

על שהוא זוכה לומר שיעורים בישיבתו,

בעל שמעמיד לרשותו חלק מביתו כשהוא בא לישיבה.

מתוך כך תבעו חוטי אהבתו והוקרתו העצומים לבני משפחת רבנו,

ראש הישיבה, על כל הטוב והחסד שגומלים עמו.

ברוב ענווה וצדקות של רבנו הוא התעלם לגמרי מהעניין

של אתייקור ראהו דמתייקרו בי.

זאת אומרת, אדם כזה חשוב ונכבד, גדול בישראל,

שהוא מתארע אצל מישהו, אז הם מתכבדים בו כבוד גדול.

אבל הוא לא ניצל את זה להגיד, הנה מתכבדים בי.

זאת אומרת, אם הוא סועד אצלם על שולחנם ונהנה מהם,

זה לא מתנה שהם נותנים לו, אלא הם מקבלים מתנה בזה שהוא סועד אצלם.

ככה זה הדין.

אבל הוא לא,

הוא ברוב צדקתו וענוותו התעלם

מהעניין הזה שאתייקור ראהו דמתייקרו בי.

הוא רק ראה את הצד של החסד וההטבה שעושים איתו,

שמסכימים לארח אותו עם כל הטרחה הקשורה בזה,

ושהם מסכימים לשמוע את שעוריו.

מאוד הרגיש

הסיר תודה,

כמו שהוא כתב בהקדשה בספר שהוא נתן להם,

הסיר תודה במלוא מובן המילה.

לשני האחים העיקריים, הנעלים המופלגים,

הרב רבי חיים והרב רבי יצחק לנג,

ששימשו אותו בירושלים שנים רבות בנאמנות ובמסירות עד אין קץ,

וידעו להלך לפי רוחו בכל עניין ועניין.

ופעם אמר,

כל כך הנני משתוקק להיטיב להם,

להשיב להם במקצת

על כל מה שהם עושים עם מדהים.

ותשמעו עכשיו מה הוא אמר.

באחת השיחות

בלונדון בבית הכנסת אמר רבי יחזקאל אברמסקי, זכר צדיק וברכה,

מה אתם חושבים כאשר אתם באים לבית הכנסת?

ומה חשב דוד המלך עליו השלום כשהוא בא לבית הכנסת?

אתם ודאי חושבים שאתם עושים טובה גדולה לקדוש ברוך הוא שאתם באים.

אבל דוד המלך אמר בתהילים מי ח'

ואני ברוב חסדך אבוא ביתך.

זה חסד גדול שאתה נותן אפשרות לבוא לביתך.

הוא הרגיש, דוד המלך,

בחסד הגדול שהשם נותן לו אפשרות לבוא לבית הכנסת.

הייתי בביקור בבית חולים בלונדון.

מאות אנשים רתוקים למיטות בלי אפשרות לזוז.

כמה אנשים היו מוכנים לשלם

עבור האפשרות שיוכלו לקום מהמיטה,

ללכת לבית הכנסת,

אפילו למנחה אחת.

ואנחנו מגיעים לבתי כנסת בריאים ושלמים לעבודתו יתברך,

ומרגישים

שעושים טובה, או מרגישים שזה עול וטרחה בשבילנו.

עוד פעם מנחה, עוד פעם מייריב, עוד פעם.

ודוד המלך אומר, ואני ברוב חסדך אבוא ביתך.

האם לא צריך להכיר טובה לקדוש ברוך הוא שאנחנו יכולים בקלות כזו לבוא לבית הכנסת

ולנצל את הזכות הזאת היטב

כל זמן שעדיין אפשר?

בימי חוליו,

כשנכנסו אצלו רופאים,

נהג להדר אותם בקימה פורתא.

היה קם בפני הרופא קצת,

כדרך שעושים למי שמביא ביקורים בזמן בית המקדש.

ולמה?

הוא אמר, חביבה מצווה בשעתה.

גם הרופא בא הנה עכשיו לקיים מצווה,

ורפו ירפא.

אז הוא

קם פורתא.

ואפילו שהרופאים מחלו על כבודם,

הוא לא היה מוכן לוותר על כך.

וכל פעם שבאו ונכנסו לחדר,

היה קם

קימה

והשתדל לענג את רוחם בפרפראות מפרשת השבוע.

היה מסביר להם במתק,

כדי שיוכלו להבין.

ואמר להם, זה מה שיש בכוחי לשלם לגמול לכם עבור הטרחה סביבי.

והם מצידם טענו שהוא פורע להם בכפלי כפליים הרבה יותר מן התמורה שמקבל בטיפול הרפואי.

אבל עם זאת,

למרות שהוא הכיר טובה לרופאים

של פעם,

לא נשא פנים למי שאינו ראוי לכך.

פרופסור,

אחד התבטא בנוכחותו בזחיחות הדעת,

אה,

יש בליבו פקפוקים ביחס ליכולת הרפואית של הרמב״ם,

מכיוון שבימיו לא היה את המכשור המודרני,

שעומד לרשות הרופאים בזמננו.

זה פרופסור סתום ואהבל.

אתה המצאת את המכשור?

הביאו לך מוכן, אמרו, תעשה ככה, ואתה עושה. מה זה קשור לחוכמת הרפואה שלך?

הרמב״ם היה חכם ברפואה מעצמו, לא ממכשור.

הכיר כל הצמחים, כל העשבים,

אפילו עשב המחיה מתים.

מה אתה יודע בכלל, מקבל הכל מוכן בקפסולות?

ומשחדים אותך גם, אומרים,

תדחוף דווקא את התרופה הזאת תמיד.

זה אני אומר במאמר סגור, כן?

מה הוא עשה, הרב?

התמרמר

רבנו והתריס נגדו.

אמר לו, אלמלא היה אחד שכמותך מצוי בדורו של הרמב״ם,

בוודאי לא היה נחשב

אפילו לגולם גמור בחוכמת הרפואה.

הפרופסור

לא פילל

לתגובה חריפה כזאת,

נפגע ונעלב מאוד.

אבל

רבנו אמר אחר כך שלא היה שייך לעבור בשתיקה

על דברי עלבון מסוג זה ביחס להרמב״ם.

אז לכן, לכבד רופאים במה שמטיבים לו,

בסדר.

אבל אם מישהו פוער את פיו כנגד חכמי ישראל וגדוליהם,

בשחצנות,

שלא במקומה,

אז הוא נתן לו ככה, כמו שאומרים, הקהה את שיניו.

אז רואים שזה לא אומר שאדם,

זה לא מין מידה כזאת של כל ה... תודה רבה,

דנקשט,

ביטשט, כל הזמן, כאילו הוא תוכי.

אלא יודעים, אלא אזן,

מתי צריך כך, מתי צריך כך, ואפילו לאותו אחד ש...

גם מטפל בו.

מצד אחד, צריך בזמן המצווה

להדר אותו,

אבל אם הוא פוער את פיו כמו פי האתון,

אז היא דיברה גם בחוכמה.

הוא לא דיבר בחוכמה, הוא לא דיבר על הרמה שלו.

אז לכן, קיבל בשיניים, מה שנקרא,

הקהה את שיניו.

וכיוון שאנחנו מכירים, תודה לקדוש ברוך הוא,

שברא את השבת,

ומחר היא כבר תהיה,

אז אנחנו צריכים לשמוח בזה,

ובמלכותו של הקדוש ברוך הוא,

שנותן לנו הזדמנות להתארח

ביום הקדוש,

איתו ביחד,

נשכינה בשמחה.

ישמחו

במהלכותך שומרי,

שומרי, שומרי,

שבת וקוראי עונג שבת,

ישמחו במהלכותך שומרי,

שומרי,

שומרי, שבת וקוראי עונג שבת.

עם מקנדשא,

מקנדשא,

מקנדשא שביעי שבת,

עם מקנדשא,

מקנדשא,

מקנדשא שביעי שבת,

ישמחו

במהלכותך שומרי, שומרי,

שומרי, שבת וקוראי עונג שבת,

ישמחו במהלכותך שומרי,

שומרי,

שומרי שבת וקורא עונג שבת הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך

והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל ידוך,

והכל ישבחוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

יום טוב,

בריאות והצלחה ונחת

עם כל עמו בית ישראל.