הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק נט | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום תקלה בין

דמקץ'

יזכה לחזרה בתשובה שלמה ורפואה שלמה בכל האיברים וגידים והמחלה תעבור לסורוס יימח שמו וזכרו אמן.

תודה רבה.

איימינות

אנחנו בהכרת הטוב בכפיות טובה, חלק נט.

ממשיכים בעוד מאמר של הגאון רבי חיים שמואלביץ זכר צדיק לברכה ראש ישיבת מיר

מהי הרגשת העבדות?

פירש החובת הלבבות בשער עבודת האלוהים

שזו הרגשה של הכנעה כלפי הקדוש ברוך הוא.

כמו שמרגיש המחויב

מעות

שאין לו מה לשלם למעל חובו.

או המקבל מתנה גדולה

שאינו יכול להשיב למטיבו.

זה הרגשת הכנעה לקדוש ברוך הוא.

הוא ביאר שזה יסוד כל עבודת השם,

כי המטבע היחידה שיש לנו לשלם קצת

זה עצם הכרת הטובה עוד היה,

וזה בא לידי ביטוי

על ידי קיום כל המצוות

מתוך רגש של הכרת הטוב.

נכון שמצוות צריכות כוונה,

וכל מצווה בנפרד צריכה את הכוונה של המצווה,

ולכן אומרים לשם ייחוד קודשא ברוך הוא.

אבל צריך לכוון גם בכל מצווה שעושים,

שאנחנו מכוונים לקיים גם את הכרת הטוב שלנו לקדוש ברוך הוא,

בנתינתו אותנו את המצוות לזכותנו,

לגן עדן ולעולם הבא,

באופן שמלכתחילה ניגשים למצוות

להראות הכרת העבדות.

ואנחנו מכירים טובה לקדוש ברוך הוא שהוציאנו מארץ מצרים,

ואם לא היינו עבדים עד עכשיו.

וזה מה שאמר הלל הגר בשבת למד אלף,

כל התורה תלויה על מה דעלך סני לחברך לא תעבד.

לא להיות כפוי טובה.

מה ששנוא עליך

אל תעשה לחברך.

אתה רוצה שיכירו לך טובה,

תכיר גם אתה טובה.

ופירש רשי שם,

כמו שכתוב במשלי כזניות,

רעך ורע אביך אל תעזוב.

הכוונה לקדוש ברוך הוא,

שכל התורה זה הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא.

הרי שהלל לא רימה את הגר

שיש רק מצוות בין אדם לחברו, כי מה הוא אמר לו?

הוא ביקש ללמוד את התורה על רגל אחת, ומה הוא לימד אותו?

מה ששנוא עליך אל תעשה על חברך. כאילו מה?

יש מצוות רק בין אדם לחברו?

לא, הוא לא רימה אותו.

אלא אדרבא גילה לו את היסוד של היסודות של כל התורה.

הקדוש ברוך הוא עושה עמך כל כך הרבה טובות,

וזה מחייב אותך לקיים רצונו,

ולא לעבור את דבריו.

אז אם אתה לא עושה כלפי חברך,

קל וחומר כלפי הבורא שלך.

ועל יסוד זה העמיד חובת הלבבות את ספרו,

שכל העשרה שערים

שיש בספר הם רק ביטויים שונים של הכרת הטוב,

שכן מוכרח הוא שיכיר האדם הטובות שיש לו,

וירגיש הכרת הטוב,

ואז מקיים המצוות

מתוך חובה גמורה.

אבל אם חסר לו את היסוד הזה שהוא צריך להכיר טובה,

והוא לא מכיר שהוא בעל חוב גדול לקדוש ברוך הוא,

אז הוא מרגיש שהוא עושה מצוות נדבות,

כאילו הוא מתנדב לטובת הקדוש ברוך הוא,

וגם על המסירות נפש הזאת שהוא מתנדב לקדוש ברוך הוא לעשות כמה ממצוותיו,

הוא גם סבור שראוי לו לקבל שכר גדול.

רבי אברהם גרוג'ינסקי,

זכר צדיק לברכה, השם ינקום דמו,

המשגיח לסלובודקה,

שאל איזה בחור על מצבו,

והוא השיב לו,

ברוחניות הכל בסדר,

אבל בגשמיות חסר קצת.

ומאז לא פסק המשגיח מלדבר על זה רבות,

איך לפי דבריו

נמצא שהוא עושה טובה גדולה לריבונו של אוילו,

על ידי העבודה הרוחנית,

ואינו חייב כלום,

לריבונו של עולם.

בזה חסר לו כל היסוד של הכרת הטוב.

וזוהו באמת חובה

שאין לה שיעור,

כיוון שאין שיעור גם לחסדים של הקדוש ברוך הוא.

ואין לנו בני חורין להיפטר ממנה,

כי הנה כל הארץ ומלואה מלא אך ורק מחסדי השם,

ואין לופין ומלא שירה חייו,

ולשוננו רנק כהמון גליו,

ושפתותינו שבע כמרחבי רקיעה.

אין אנו יכולים,

אין אנחנו מספיקים להודות לשם על אחת מאלף אלפי האלפים ברוב רבי רבבות פעמים הטובות שעשית עימנו ועם אבותינו.

ולכן מחויבים להודות לשם תמיד, כמו שאמר דוד בתהילים צדיק ב',

להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות.

מה פירוש?

שמהבוקר עד הלילה

צריך לעסוק בהודיה לשם.

וזה הדבר הטוב שבחיינו.

כמו שכתוב,

טוב להודות לאדוני.

טוב להודות לאדוני.

בלי הפסקה.

ננסטאפ.

והנה,

למרות שהכול יודעים ומסכימים לזה,

אבל לא עומדים על זה,

ולא עוסקים להתחנך בזה,

ולא קונים הרגשה פנימית בזה.

ובאמת,

אי אפשר לקנות הרגשה בפנימיותו אם הוא לא עוסק בפרטים.

בלי זה הוא נמצא רחוק מלהיות

עובד השם.

לכן חובת הלבבות בשער הבחינה מפרט פרטים רבים,

ומחויבים ללמוד ולעיין בהם

על מנת לעמוד עליהם.

והיינו להוקיר

ולהכיר

טובה לקדוש ברוך הוא על כל פרט ופרט.

חובת הלבבות מפרט הרבה מפרטי הבריאה,

מהטובות של האיברים שהקדוש ברוך הוא ברא בנו.

ובאלו אולי, אולי, יש מי שמכיר בהם,

אבל בסופו של דבר

מדבר חובת הלבבות על פרט שהכל מסיחים את הדעת ממנו לגמרי.

אתם יודעים מה זה?

החיוב לשים לב להכיר טוב לקדוש ברוך הוא

על החידושים

וההמצאות

והנימוסים

שנתן הקדוש ברוך הוא בליבם של הגויים,

שהשם יתברך השכיל אותם

ועורר אותם לטרוח בהם ולהמציא אותם בשבילנו.

כל הגויים עובדים בשבילנו.

כל הסינים עובדים בלי הפסקה בשבילנו.

דרום קוריאה,

אירופה,

אמריקה,

כולם עובדים בשבילנו.

ואנחנו מחויבים להסתכל על כל ההמצאות והחידושים,

שזה חסד השם בעדנו.

ורק בדרך אגב

גם האומות

נהנים מהם.

כל המטרה שהשם נותן להם את הרעיונות זה בשבילנו.

אבל על הדרך הם גם נהנים מזה בעצמם.

שמעתם?

כל אלה זה פועלים שלנו.

אז נפתח בפנינו עכשיו עולם חדש

של עבודה.

יש לנו חיובים גדולים הרבה יותר מהקדמונים,

שמלבד מה שאנחנו מחויבים לעבוד את השם החמד, שנתן לנו את המוח ואת הלב ואת הכליות ואת הכבד ואת הקיבה ואת הידיים ואת הרגליים ושאר אברי הגוף החיצוני מהפנימיים,

ועוד אלפי אלפים פרטים

שהיו לעולמים.

אבל בנוסף לזה, יש לנו עכשיו עוד הרבה חיובים להודות על הדברים שנתחדשו לאחרונה,

וחלילה שנשאר בעלי חוב על כל זה,

בלי להיות לכל הפחות מכיר החסד ולהיות מכיר טובה לשם עליהם.

והנה,

חובת הלבבות מדבר כל זה על זמנו, זה לפני אלף שנה,

על החידושים שהיו של הגויים.

להכיר מה שנטוסף בימיו.

הוא אומר שצריך להכיר להם טובה, מה שנטוסף בימיו.

אה, אז מה רבה החובה בימינו אנו,

כשעל כל צעד ושעל וכל פנייה שאדם פונה,

אם ישים ליבו, יבחין בחסדי השם בדברים שנתחדשו בשנים האחרונים,

ושעליהם אנחנו חייבים להודות.

היום זה עוד יותר, כשהרב שמואלביץ כתב את זה, זה לפני, אה, וואה, עשרות שנים רבות.

אצלו החידושים עוד לא היו כל כך,

אבל תכף נראה איזה דוגמאות הוא מביא שאנחנו ודאי לא שמים לב אליהם.

אוי, אוי, אוי, אוי, לא יאומן כי יסופר.

החיוב גדול ביותר,

כי כל מה שנטוסף בדורות הראשונים,

אז לכל הפחות הקדמונים הביעו תודה לאל יתברך עליו.

אבל דברים שנתחדשו היום, זה פרק חדש.

מי בכלל מייחס את זה לקדוש ברוך הוא?

מייחסים את זה למי?

לממציאים.

ואם כי שבוודאי לא פקע מאיתנו החיוב להודות גם על מה שנתחדשו בדורות הקדמונים,

אבל מה שנתחדש בדורות האחרונים, יש חיוב מיוחד.

לדוגמה,

תראו דוגמה שאף אחד לא יודע בכלל ממנה.

לא יודע.

יש לנו היום מים לשתות

כל זמן שאנחנו רוצים.

יש ברז,

פותחים את הברז, יש מים.

לא רק מים לשתייה, לכל השימושים.

בישול, בכביסה.

בסלובודקה

לא היה לנו מה לשתות כל היום.

כל המים היו נשאבים מהבאר בטרחה גדולה.

והם גם לא היו נקיים כל כך.

והיה צריך קודם לבשל אותם, קודם השתייה.

והיה בישיבה רק יור אחד לנטילת ידיים.

אם כן, בנוסף על החיוב,

הכרת הטוב שכבר היה לעולמים על זה שניתנו לנו מים

על ידי חסד השם מהמטר,

כולם יחלו למטר. אם לא ירד מטר, מאיפה אין לך מים?

יורד מטר, יש מים. אם לא בצור, אז בצורת מתים.

אין מים, רק מהשמיים.

ועכשיו יש מים בכל ברז.

ועל זה כבר תיקנו החכמים זיכרונם לך להודות באמירת מוריד הגשם.

ועכשיו יש לנו חוב גדול.

על עצם הזדמנות המים,

כפי רצוננו בכל עת ובכל שעה,

ויש בקבוקי מים גדולים וקטנים עם שמות שונים,

ממעיינות, מג'דתי.

יש,

מה זה?

יש מים בצבע, ומים עם סירופ, ומים,

וואו, מה שיש היום,

הכל נגיש, והכל לידך ובכל פינה.

מה זה?

תאר לך שאתה צריך לצאת לבאר,

והיה יורד שלג בחוץ או מטר,

ואתה לא יכול, ועכשיו מישהו צמא.

אתה צריך לתת לתינוק משהו,

וזה כל הזמן ללכת ולשאוף בדליים, ואם נקרע לך חבל,

וואי, וואי, וואי, מי ייכנס לתוך הבאר למטה ויעלה לך את זה למעלה?

צריך להביא סולמות, צריך לזה.

ולא היה גז שאתה יכול לחיימם את המים,

כאילו, בשביל לבשל אותם מפני החיידקים.

אתה היית צריך להשיג את התנור,

צריך ללכת להביא עצים,

ואתה צריך לשים שמה, ועולה עשן,

ואתה שם את זה עד שאתה... וואי, וואי, וואי.

אמא שלי, המנוחניה, עוד זוכר אותה?

לא היו מכונות כביסה.

איך היו עושים כביסה?

היו שמים דוד גדול

עם מים,

זה כבר טוב, כשהיה כבר גז.

שמים אותו על הגז או על הפרימוס שהיה, פרימוס, אתם לא יודעים מה זה פרימוס.

פרימוס. זו הייתה פתילה כזאת

שמכניסים שמה ועושים ככה, מנפחים ומדליקים, ועד שזה נדלק,

והיו שמים את הפרימוס, אתה צריך לחכות חצי שעה, שעה, שזה ירתח עם הכביסה,

ושמים קצת איזה סבון כזה, משהו כזה,

ואחר כך זה רותח, רותח, מערבבים עם מקל, עם קרש כזה, ככה, ככה.

ואחרי שזה התחמם בכל,

עכשיו הולכים לשפוך את זה באיזשהו מקום,

שופכים על זה מים קרים,

ואחר כך סוחטים את זה,

ואחר כך וואי, וואי, וואי, עד שאתה עושה כביסה,

ואם יש לך הרבה ילדים, יאח, חביבי, כמה עבודה.

והיום זורקים הכול מתוך המכונה, טוז, לוחצים על תוכנית,

וזהו, לא מייבשים אפילו, יש ליד זה מכונת ייבוש,

מכניסים בפנים, צ'יק, הכל בפנים. ויש גם מכונה היום שמקפלת.

שמים, כן, מקפלת חולצות, מקפלת הכול.

וככה.

אין עבודה בכלל.

מי מודה?

והלוא גם יותר מזה, יש לנו גם מים חמים לרחיצה.

איפה היה דבר כזה, מים חמים לרחיצה?

מה זה מים חמים?

מה זה, יש בוילר?

מה זה, יש דוד שמש?

מה זה?

יש גז?

אין שום דבר.

זה היה טרחה מרובה.

היו הולכים רק לבתי מרחץ.

אין דבר כזה אמבטיה בבית.

הולכים לבית מרחץ

פעם בשבוע,

כמו חמאם טורקי,

ונכנסים לשם,

ושם אתה צריך להתרחץ.

גבירים גדולים,

היה להם משרתים שטרחו במיוחד להסיק להם את המים.

וההורים שלי, הוא אומר, סיפרו לי

שגביר אחד

בעיר היה מוכר לאחרים

מים חמים שהוא כבר רחץ בהם.

מים חמים משומשים, יד שתיים.

והיו קונים את זה, כי מי יכול לחמם? לא כל אחד יכול לחמם.

שמעתם דבר כזה?

זה לא היה מזמן, עשרות שנים.

דוגמה נוספת.

חכמים זיכרונם רכה תקנו לנו ברכה מיוחדת,

את הברכה הכי ארוכה בין הברכות על החסד הנפלא של אור השמש.

אבל בנוסף,

יש חיום מיוחד להודות על האור שהמציאו בני אדם.

ואם כי אנחנו מברכים ברכת מאורי האש במוצאי שבת,

אבל זה תקנו חכמים על אור חלש שיצא מהכאת אבנים

או מנר של שמן.

מה גדלה הרגשת ההצלחה כשהמציאו נר של גז?

ואני זוכר עדיין כמה היה זה נחשב הצלחה גדולה.

וכשהתחילו להשתמש בנרות חשמל אלקטריק,

זה עשה רעש גדול בכל העולם כולו לאין שיעור.

וזה היה עוד על נרות חלשים.

והיום השתכללו, אתה יכול לעשות אור יום, הנה, לדים.

אור יום ממש.

בוודאי הקדוש ברוך הוא תובע מאיתנו הכרת הטוב על זה.

הכרת הטוב גדולה מאוד.

ואין ספק

שחלק מעבודתנו צריך להיות מכוון על הכרת הטוב, על החשמל.

צריך לשים לב

לכל התועלת הבאה מזה ומכל הפרטים של זה. כמה אתה נהנה מזה שיש חשמל, שיש כוח חשמלי.

מה זה?

פעם היו מבריגים, דרר, דרר, דרר, כל אחד היה לו יד כאן נפוחה ככה,

רק מברגות.

תאר לך, ירימי, היית צריך כל הזמן ככה.

היום יש מקדיחות עם המשברגות,

אתה עושה טררר, נגמר.

טררר, טררר, נגמר.

שולף בורג, טררר, אחורה, ובס.

הכל.

פעם הוא אמר, ירימי,

תודה לשם על המקדיחה, על המבריגה, וזה רק מתלונן, נגמרה בטריה.

איי, איי, איי, איי,

כמה היה קשה כשהיה מגיע לילה, אין אור,

אין אור, צריך נר.

לך תלמד עם נר, הוא זז ככה,

ואתה עם העיניים שלך ככה על הספר,

ולך תלמד. ואיזה ספר היה?

דפוס, מה פתאום?

כתיבת יד.

ועל ניירות, או על קלף, וזה, ואם אתה רוצה סידור, אתה צריך לשבת, לכתוב.

אין מי שיכתוב לך.

אתה צריך להעתיק.

אין דפוס.

מישהו מודה על זה?

וואי, וואי, וואי.

אבל כוח ההרגל מחה את הרגשות.

התרגלנו בכול,

ולכן מקבלים את זה בלי מחשבה,

ולא חושבים על שום חסד בזה.

אבל זה לא פותר אותנו.

ואסור לנו להיות כפויי טובה על כל טובה וטובה.

וזה חסרון גדול באדם שהוא לא מכיר טובה.

חימום והסקה.

היום יש דירות חמות בימות הקור,

חימום, הסקה, יש תנורים, תנורי חימום,

יש כל מיני סוגים מסוגים שונים.

לא יאומן כי יסופר.

פעם, לא פעם רחוק,

היה רק תנור במטבח.

מה זה תנור? שמסיקים אותו עם גחלים.

בסלובודקה כל החורף אנשים היו סובלים מצינה חזקה.

באירופה היו פטורים משהות בסוכה בגלל הקור.

פטורים מסוכה.

אי אפשר לישון בחוץ בסוכה.

אי אפשר אירופה קפואה.

אין חימום.

והיו הרגליים קופאות מקור חזק.

והקדוש ברוך הוא רוצה תשלומים על כל הטובות האלה. הלו, הלו, אתה נהנה?

איפה התשלומים?

מה המטבע שמשלמים?

הכרת הטוב, להכיר טובה על הקדוש ברוך הוא.

אי אי יאי, יומש מקרירים.

הוא אומר פה, בילדותי,

רצינו לשמור איזה ירק וכדומה למחרת.

היה לנו חור בקרקע,

שהיינו מטמינים את הירק שם.

ולפעמים היה מתמלא תולעים.

ולפני 60 שנה המציאו המצאה גדולה, קופסה של קרח.

לא היה מקפיא.

היה קופסה,

והיו הולכים למקום שמוכרים קרח,

אם היו מוכרים בלוקים של קרח כאלה,

20 על 20 בלוק,

היית צריך לסחוב אותו עם אגבת על הגב, והיית רואה אנשים הולכים ברחובות עם קרח,

ובאים הביתה ולוקחים כמו מברג או סכין,

ושומרים ככה ככה חתיכות ומכניסים בתוך הקופסה הזאת,

וככה היו משמרים דברים שצריכים שימור, כגון בשר וזה.

בטמון או במקומות אחרים

לא היו מקרירים.

אז איך היו שומרים בשר?

היו שמים את זה כמו במערות,

תולים את זה במקום שזה

גריר מצונן,

או מעשנים את זה,

את הבשר, שהוא יהיה מעושן, ואז הוא משתמר.

אין דבר כזה מקרר.

והיום,

הכל יש לך, אתה מודה על זה בכלל?

וואי וואי וואי.

והיום יש מקררים אלקטריים,

יש שתי דלתות, יש ככה וככה.

יוצא לך אפילו מים קרים וקרח,

ואיזה דברים.

ויש גם מקררים מדברים איתך,

ועוד מעט יהיה רובוט שיביא לך גם מתוך המקרר.

אתה בעצמך תהיה סייבורג.

אז בכלל,

יא חביבי,

רק צריך במקררים לשים

מפסק של שבת מיוחד בכל מקרר,

שיש היום כל מיני בעיות עם המאוורר,

ועם ההפעלה, ועם

האיש חיישנים,

ויש את ההקפאה,

ויש איזה חמש מנועים במקרר משוכלל,

ופתיחה וסגירה גורמת לכל מיני דברים, ויש גם בונה לפי החזון איש,

של מעגל, שסוגרים ופותחים.

צריך, חייבים, אחרת אתה מחלל שבת.

וכהנה וכהנה צריך להכיר כל מה שנתחדש לנו,

ולעיין בכל התועליות שיש לנו ולהודות עליהן.

וטלפון?

מה זה טלפון?

רצית לדבר עם קרוב משפחה?

תעלה על החמור, תרקב שלושה ימים,

ותלך אליו, תדבר איתו.

מה זה, מה זה לדבר? איך לדבר? איך לדבר? הוא בעיר אחרת, ואתה פה, איך? היו רואים אחת את השני פעם בעשר, עשרים שנה.

היום יש לך פלאפון,

כל רגע, אתה רואה כל האנשים הולכים בראש, נתקלים בעמודים בגלל שהם מדברים כל רגע.

למה?

כל רגע הטלפון מצלצל.

אבל לא לדברים הכי חשובים.

לא תמיד.

אמא ואבא שוכחים צלצל, להגיד להם,

בת שלום, להגיד להם מה נשמע,

היום היה ככה, אין להם זמן.

אמא, לא היה לי זמן.

אמא, לא היה לי זמן.

תאמיני לי, את לא יודעת מה זה.

אבל ענית על עשרות אנשים כל היום.

דיברת עם עשרות אנשים. למה אמא לא בחשבון? למה אבא לא בחשבון?

עם הטלפון, יא הבא.

חובת הלבבות,

מזכיר גם את נימוסי הגויים.

וזה כל סדרי המלכות והתקנות,

וזה לתועלת לנו.

ויש עכשיו גם שירותי דואר, אומרה בישראל, זה לא צבי, זה צבי קיטע,

כי הוא מגיע רק אחרי שלושה חודשים, הדואר.

כבר החתונה נגמרה, יש להם כבר ילדים,

יש להם זה, ורק ההזמנה מגיעה.

אבל עם הדואר אפשר לשלוח בכל העולם. היום אתה מזמין בארצות הברית,

אתה יכול לקבל תוך 24 שעות אצלך פה בישראל.

יש חברות שלמות שהן דואגות לך, אמזון, חמבזון, ג'מבזון,

כולם שם רק כסף,

והם ממים לך הכל על המקום.

וכן המצאות ותקנות שתיקנו להצלת נפשות וכולי.

וצריך להכיר חסד מן השמיים על זה.

היום כמעט בכל בית מחייבים שיהיה

חרקת מכבי אש וצינורות בכל קומה,

שאם חלילה תפרוט שרפה,

ישר אתה מפעיל את זה, פותח ויכול,

מה זה?

וכל מיני תקנות שיהיה לך גם, אתה מבין?

מטפים לכיבוי אש וספרינגלרים והכול, כל מיני תקנות בשביל שיהיה . או שהם ירוויחו או שישלטו באנשים.

אבל גם זה עוזר, בסוף זה גם עוזר.

וכן רמזורים ברחוב, אני זוכר, סיפרתי את זה פעם,

שאחרי מלחמת ששת הימים

הגענו לירושלים וראינו שם ערבים התקינו,

ישראלים התקינו שם רמזורים.

היו עומדים ערבים מוחאים כפיים,

רואים זה מתחלף בצבעים? מוחאים כפיים.

זה היה קסם, קסם.

כן.

בלי רמזורים כמה תאונות. עם הרמזורים כמה יש.

בלי הרמזורים כל אחד נדחף, כל אחד רוצה, כל אחד.

אז כל הדברים האלה. פעם היה כזה דבר מדרכה?

מה פתאום?

היה רחוב, כולו עפר, מלא בוץ, שלוליות, אם זה גשם והכול,

וזהו, ואכלת אותה.

והיום יש לך מדרכות, אפילו שבילים לאופניים,

ויש לך זה,

מעבר חצייה, ויהיה סדר פחות או יותר.

איפה זה הדבר הזה? בראש העין עד היום יש מקומות שאין חצי מדרכה.

וגם זה החסד, הצלת נפשות.

וכמובן,

אני לא רוצה להזכיר את כל התרופות ואת כל הרפואה המתקדמת והכול, כי היום זה נהיה פשע מאורגן, וזה הכול כסף, והכל חיסולים ודילולים,

אז לכן לא נשבח את זה עכשיו.

וכמובן,

שיש עוד

מיליונים של המצאות ודברים שהועילו. לדוגמה, דפוס, אני קורא מתוך ספר עכשיו מודפס.

מי היה לו ספר מודפס?

תסתרו כמה ספרים יש פה. אם היו צריכים לכתוב את כל זה שיש פה בספרייה,

היה לו כעשרות שנים שהיו מאות אנשים צריכים לכתוב.

מהיום יש לנו את הכול על המוכן.

כל ספר, עשרות שקלים בלבד, ואתה כבר יכול להיות גאון.

גאון אתה יכול להיות.

פעם היית צריך לחכות עד שהכינו לך את הספר, חודשים שהכינו לך ספר.

והכל מצוי הדפוס.

לא יאומן. למי היה שץ שלם?

מי היה לו שץ שלם?

בעלי התוספות, בשאר הראשונים לא היה להם שץ שלם לעיין בו.

בספרים הישנים היה קשה לקרוא. כשאני חזרתי בתשובה והתחלתי לקנות ספרים, כולם היו דפוס שבור, אותיות רשי,

בקושי אתה יכול לראות.

וכמה היה עולה ספר פעם, אתם יודעים? מחיר של שדה.

היית קונה במחיר של ספר?

שדה!

והיום זה בקל, באותיות יפות, משהו עולמי.

לא חייבים להודות להשם יתברך.

צריך לראות כמה חייבים אנחנו להודות על כל פרט ופרט.

פעם איזה נעליים חוץ מכבודכם היו?

היה נעליים עם גומי?

אתה הולך כמו קפיץ?

היו סוליות קשות, כשאתה היית הולך, חביבי, היית שובר את הקרסון.

והעור לא היה רך בכלל.

היה קשה כמו סוליה.

כל פסיעה הייתה מרגיש מכה וגם שפשוף.

ופלסטיק? איפה היה פלסטיק?

ואיפה היה ניילון?

היום אתה רואה את העולם בלי פלסטיק, בלי ניילון?

כמה חידושים והמצאות עם הפלסטיקה.

ומכוניות?

אה, מכוניות.

אתה יכול לנסוע במהירות, להגיע ממקום-מקום בבטחה, מוגן, בהכול, לא יורד עליך גשם, יש לך גג,

יש לך הכל.

יש לך אפילו זכוכית למעלה, לראות את הגשם,

אתה מבין?

סידרו לך את הכל, יש לך מסאז' על הכיסא,

הופ, הופ, הופ, הופ, הופ. יש לך חימום, חימום בגב, יש לך קירור בגב.

יש לך, מה זה, הגבהה לקרב לזה, להוריד את ההגה, להרים את ההגה.

מה זה?

אתה יכול לכוון את האוטו כשהוא נוסע לבד?

אתה יורד מהשוליים, הוא מחזיר אותך?

איפה היה חמור כזה?

אז צריך לעיין בבגדים.

איזה בגדים? היום יש כפתורים,

יש ריצ'רצ'ים, יש כל מיני דברים.

סקוצ'ים, סקוצ'ים, איזה דברים.

אם נחיה אלפי אלפים שנים, לא נוכל להכיר טובות לקדוש ברוך הוא על זה שהעסיק את כל העולם, מיליארדים,

בשבילנו.

כל ההמצאות.

אפילו בתינופת שלהם אנחנו משתמשים להחזיר בתשובה.

ומעבירים הודעות ומסרים מיד ועונים לאנשים ומברכים בזמן מצוקה וסכנת נפשות ונותנים עצות והלכות ומסבירים והכל ובשניות,

בשני שניות.

אם לא, תאר לך מה זה, לך תודיע עכשיו משהו.

אתה לא יכול להודיע כלום.

אתה רוצה להזהיר.

אתה לא יכול להזהיר.

אתה פה וכולם מסובבים בכל העולם. איפה תזהיר?

מה המקסימום אם יכולת לדבר בבית כנסת שלך?

עשרה, אני יודע, עשרים איש, היית יכול להודיע להם משהו. זה הכול.

ומה עם השאר?

אין כלום.

והיום ברגע,

כל העולם יכול להתוודע על מה שאמרתי.

אז אפילו שהגויים המציאו את זה כאילו למענם,

לטובתם,

להצלחתם, לשגשוגם,

להרוויח מזה כסף,

הם לא יודעים שהם עובדים בשבילנו.

אם היו מכוונים שהכול בשבילנו,

היו זוכים, כמו שכתוב, בעבודה זרה.

אבל הם התכוונו לעצמם.

הם לא יקבלו על זה שכר.

אם היו אומרים, אנחנו ממציאים את הכול רק בשביל שהיהודים יוכלו לעבוד את השם יותר טוב,

היו קונים עולם הבא.

אז צריך שיהיה לנו בהירות,

כמה חסדים.

אנחנו מורעפים מאת השם יתברך בחסדיו על ידי שליחים,

ולהודות עליהם.

לא צריך להפסיק מלימוד התורה

ולשבת להודות כל היום, אלא תוך כדי להתבונן.

הנה, אני קורא בספר, צריך להודות על זה שאני קורא,

שהנייר הוא בהיר וניתן לראות ברור, ושהדפוס הוא טוב וחזק ואיכותי והכול, ויש כריכה עבה בשביל שלא יתבלע הספר, ונוכל לשמור אותו,

ונוכל,

וואי וואי וואי, ולהעמיד אותו, להעמיד אותו,

ולשים אותו בארון, מסודר, אחד ליד השני, ויש סימנים, וכתוב,

ואיי ואיי ואיי.

בקיצור, יש לנו סוגיה, סוגיה של כל החיים,

הכרת הטוב על כל מה שסביבנו,

כל מה שאיתנו,

על הגוף הנפלא שנברא לנו,

על האנשים שבסביבתנו.

צריך לשים לב לכל המתרחש ולהודות על כל דבר ודבר.

איזה מרצפות היו פעם?

היית צריך לשפשף אותם, לשבת על הברכיים,

ולשפשף ולקרצף, כי אם היו משחירות והכול.

היום יש לך גרנית פורצלן,

יש לך שיש,

יש לך שטיפה קלה עם מים, בלי סבון אפילו, והבית מבריק.

מה היה בחוץ לארץ? מה היה בתימן ובאירופה, בכל המקומות?

הבית, היו מטוטטים אותו במתעתק קש, אבל הבית היה בפנים עפר.

מקסימום אלה שהיה להם בית מיוחד, היה להם טיט.

היו עושים טיט בבית.

זהו.

וככה היו מתעתים.

ואנחנו, תראו מה זה,

הולכים על דבר יציב, לרוקע ארץ על המים.

אנחנו, מה זה, מאושרים, הכל בשניות, וזה

לא יאומן כי יסופח.

לא יאומן כי יסופח.

פעם אמרתי לאשתי,

שכרנו דירה, אחר כך קנינו דירה בתל אביב.

אז שיבחתי אותה על מעלות הדירה, אמרתי לה, את רואה?

יש פה ניקוז שהמים יורדים בצנרת למטה. במקום לאסוף את המים,

כל הבית, כן, אתה שוטף, אז צריך לקחת ולסחוט את המים לתוך דלי. ועוד פעם, לאסוף את המים ולסחוט לתוך דלי.

אמרתי לה, תראי איזה בית קניתי לך.

יש עור שם, את רואה?

כל המים, את הולכת לשם, וזה נכנס ויוצא לבד, לא צריך לעשות את זה.

מישהו ראה פעם בזה איזה מעלה?

תסתום את החור ונראה אותך.

נו, תסתום. עכשיו, נו, תגיד לה, תשטיפי.

ותימניות, הן לא שוטפות חרטא, אתה מן הסמרטוט של אתמול.

הן שופכות דלי מים קודם כל בחדר, עם סבון,

והן שפשפות, ואחר כך הן גורפות, ואחר כך הן יבשות.

אז איפה תשים את כל המים?

דליים, איפה תשים את המים?

עשו לנו חורים שם, ניקוז למטה.

וזהו.

אלף לאות.

קודם היו בתים, איזה בתים? בקתות, בקתות.

אתם רואים איזה קור היה נכנס?

בקתות.

היום בתים בנויים, הכל לא יאומן.

תמשיכו להתבונן לבד.

בינתיים

ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

יישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת,

וקוראי עונג שבת.

עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת

עם מקנדשה,

מקנדשה, מקנדשה שביעי שבת,

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שמרי שבת,

ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת הכל יודוך.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך

והכל ישבחוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

זו הדרשה.

רבי חנן יפה ראשי אומר,

עושה הקודש וחוזק קודש רואה לפי כוך,

קרבו לו עם תורו ומשוות,

שנה אמור אדנו אופס למען סתגול.