הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק נג | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, נחמן משה בן שירן יזכה לרפואה שלמה,

הצלחה גדולה בוועדה מול משרד הבריאות.

יזכה במאה אחוזים מולם.

אמן כן יהי רצון.

מה בשמחת בימיך בהיית אך

שמח ושמחת בימיך בהיית אך שמח ושמח

בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית

אך שמח ושמחת בימיך.

אך שמח ושמחת

בימיך,

בהיית.

אך שמח ושמח

בימיך, והיית שמח.

ושמחת בימיך, והיית שמח.

מתחילים.

הכרת הטוב וכיוט טובה, חלק נג.

כפיוט טובה מביאה לשפיכות דמים.

כתוב, ולא זכר שר המשקים את יוסף, וישכחהו.

כתב על זה בעל הטורים,

וזה לשונו.

כתב על המשקים היה כפוי טובה,

ולא זכר הטובה שעשה לו יוסף.

וכן יואש היה כפוי טובה,

ולא זכר הטובה שעשה לו יהוידע הכהן,

והרג את זכריה בנו,

ועל זה נהרגו הרבה נפשות מישראל.

אתם יודעים כמה?

למעלה משלוש מיליון.

והיה דמו תוסס.

של זכריה הנביא עד שנחרב הבית,

גיטין נ'זן.

וזה שכתוב, ולא זכר אדום רגליו ביום הפה.

כך מביא בעל הטורים בראשית מ',

כג.

כפיוט טובה

אין קיום לעולם.

אם הכרת החסד המקובל תיעדר,

אם לא מכירים את החסד שמקבלים

וזה חסר,

והשבת הגמול הראוי תתבטל,

על מה העולם יעמוד.

הרי עולם חסד ייבנה.

והקב' ברוך הוא ברא את העולם כולו חסד ואמת,

ונתן מציאות שלם לכל נמצא בתורת רצון ונדבה לפי מה שגזרה חוכמתו.

והנה מבואר כי אף על פי שלא עשה חן לקבל ממנו פרס,

כשכיר ייקבע פעולו לצורך מחייתו ופרנסתו.

אמרנו שהקב' ברוך הוא ברא את העולם ועשה מציאות שלמה ברצון ונדבה.

הוא לא עשה לקבל פרס

מהברואים שלו

כשכיר שמקבל פעולה

על פעולתו לצורך מחייה ופרנסה, כי המציאות השם מספיק בעצמו ואין לו שום צורך לזולתו.

אבל מכל מקום, טבע העניין מחייב

שיקבל מכל הברואים,

כולם,

חלף מעשיהו, בתמורה למעשיו של הקדוש ברוך הוא,

את השכר הראוי שיינתן לו מהם.

מה זה?

זה הכרת החסד על מה שמקבלים,

על ידי הילול והודאה איש לפי מהללו.

וזה המין מן השכר שלא מנע הקדוש ברוך הוא מעצמו מלקבלו.

אדרבא, ביקש אותו מן הדין.

למה? לפי שגורע חוקו בזה,

תהיה מציאותו לבטלה וכאילו אינו.

אדם שלא מכיר טובה לבורא,

מציאותו היא לבטלה וכאילו אינו.

זה אומר בעל עקדת יצחק, והוא ממשיך,

כפיות טובה מחרבת את העולם.

אי אפשר לחיות על מידת שלי שלי ושלך שלך.

זו מידת סדום.

וזה מחריב עיר ובנותיה.

ומתבטל העירוב ההכרחי מביניהם.

יותר קשה ויותר נמנע

זה לחיות על שלי שלי וגם שלך שלי.

זה מידת רשע.

זה מחריב את העולם.

וזה לוקח משל זולתו,

באיזה צד מהצדדים, בלי שישלם לו שווי

כפי חומר הדבר.

וכפי טבע אשר לוקח ממנו,

יהיה מחירו בדמים או בשווה להם כפי משהו.

ולזה אמר שהמידה יותר פחותה ויותר מזקת שבאנשים,

זה היותו כפוי טובה,

לא מחזיק חיוב ולהשיב גמול

למי שעשה עמו חסד.

והקדים ונתן לו את מה שצריך לו.

כי הנה בזה הוא מבטל את המידה שעליה נברא העולם.

מי שמשיב

גמול

למי שנתן לו מהטוב שהוא קיבל,

אז הוא נותן כוח ביד הנותן לתת ולהוסיף לו עוד שפע,

כי הוא שבע רצון

מזה שהוא מכיר טובה.

אמנם אם הוא נמנע מלהשיב גמול, הוא מתיש את כוחו,

ולא יוסיף לתת לו וייפסל.

אמרנו, מי שלא מכיר בטובה, אסור לתת לו.

אסור לרחם עליו.

וזה אומרת הגמרא בתענית ח', אמר רבי יאמה,

אין גשמים יורדים לעולם

אלא בשביל בעלי אמנה,

שנאמר אמת מארץ תצמח

וצדק משמיים נשקף.

הוא אומר שאין השפע מתמיד

לרדת

מפאת מעלה,

אלא בשביל בעלי אמנה,

אלה שמחזיקים טובות

על מה שהם קיבלו טובות,

ואינם נועלים דלתותיהם מלהשיב הגמול הראוי להם.

וזה מבאר יפה את הכתוב, אמת מארץ תצמח,

כי מתורת הדין והאמת זה שישיב אדם הגמול שהוא חייב.

זה אמת מארץ,

היא תצמח.

ואחר כך צדק,

משמיים נשקף.

זאת אומרת, ואז הקדוש ברוך הוא יורד גשמים בזכות זה,

בזכות בעלי האמנה שמכירים טובה.

אמנם כאשר יעיז אדם פניו לבלתי ישים חובו,

בזה הוא אשם,

יש לו אשם,

ובעוונו נעצרים הגשמים.

כמו שנאמר בתענית זן, בעוון עזות פנים הגשמים נעצרים.

שנאמר בירמיה ג' ג',

בהימנעו רביבים.

ומצח אישה זונה היה לך מאן תקלם.

זאת אומרת, נמנעים רביבים.

זה הגשם הראשוני שיורד,

גשם חזק,

ומלקוש לא יהיה,

הגשם האחרון.

למה מצח אישה זונה היה לך?

מאן תקלם, בלי בושה.

גישה כזאת היא חצופה, מעזה פנים,

הולכת במצח גלוי,

לא מכסה, אין לה בושה.

והכל לפי מה שאמרו באיכה רבה, פרק א',

סוף סימניות.

כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום,

מוסיפים כוח בגבורה של מעלה.

שנאמר, ועתה יגדלנה כוח ה'.

תנו עוז לאלוהים.

אנחנו נותנים כוח למעלה על ידי מעשינו הטובים,

שעושים רצון ה'.

וכל זמן שהם עושים רצונו,

מתישים כוח בגבורה של מעלה.

שנאמר, צור ילדך,

תשי,

מתישים כוח של מעלה, כביכול.

וכל זה מבואר,

כי על כן אמרנו,

ביבטל זאת המידה

שאדם לא מכיר טובה,

וכפוי טובה, כאילו יחריב העולם.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, באבות,

שאחד משלושה עמודים שהעולם עומד עליהם הוא גמילות חסדים.

עד כאן העקדה תצחק במאמר נב.

עד היכן אפשר להגיע כשאין הכרת הטוב?

בזמן שבן אדם אין לו הכרת הטוב,

אז אפילו אם הוא רואה אנשים שקטים,

פתאום יעלו לו דמיונות כאלה.

עד כדי כך,

הם רוצים לשלוט עלינו,

הם רוצים להוציא אותנו.

זה הכל בזמן שבן אדם לא מרגיש הכרת הטוב.

ואם היו מכירים הכרת הטוב,

שיוסף וכל משפחתו, האחים שלו, הם עשו טובה למדינה,

כי יוסף הציל את המדינה בזמן שאחרת היו מתים כולם ברעב,

ואחרי זה כל כך הרבה שנים היה מנהיג את המדינה,

והכול,

ולא קיבל על זה שום דבר, משהו מיוחד,

ובכל זאת, מה אתם רוצים?

למה אתם בודים כאלה?

דמיונות.

ועלה מן הארץ.

ומה זה? והצטרף לאויבים, והילחם בנו,

ויצאו מפה.

בודים כל מיני דמיונות, המצרים,

בגלל שאיניהם הכרת הטוב, הם רואים רק שלילים.

אבל זהו זה.

אם חסר לבן אדם רגש של הכרת הטוב,

הוא כפוי טובה.

ואפילו הוא אומר, לא ידע את יוסף.

עושה את עצמו כאילו לא ידע.

מה הוא חושב אם הוא שם לו כיפה בכותל המערבי?

מה הוא חושב לו?

לא ידע, לא ידע את יוסף.

לא ידע.

פעם הוא אמר בישיבה שלו, שח-שח,

הוא אמר בישיבה שלו,

אני מקנא בזכויות של הרב אמנון יצחק.

זה היה פעם, לפני הבחירות.

ככה העידו לי מתלמידיו.

איי, איי, איי.

אז לא ידע את יוסף, עושה עצמו כאילו לא ידע. פתאום הוא שוכח את כל מה שהיה, ובודה אפילו כאלה דמיונות.

אף כדי כך, לעשות כאלה דברים,

שיבנו ערי מסכנות.

לקח אנשים להפוך אותם עבדים בעבודת פרך.

הכל בגלל מה? שהוא חסר הכרת הטוב.

כי אם הייתה הכרת הטוב,

כל המחשבות האלה היו נעלמות.

אבל מה לעשות?

רק הכיסא יגדל ממך.

ככה הוא אמר, רק הכיסא יגדל ממך.

בשביל זה הוא קפץ על הכיסא של הרב עבדיך.

פעם הוא אמר, מי יכול להיכנס בנעליים שלו?

תכף ומייד הוא נכנס.

צ'ק צ'ק.

בלי עכבה.

כן, גם פרעה בהתחלה הוא אמר, תשמע, צריך להכיר טובה ליוסף. שלושה חודשים הוציאו אותו מכיסאו, אמרו לו, אם אתה לא יוצא נגד העם הזה, וזה, ופה ושם,

הקבינט החליט,

אז אנחנו מדיחים אותך סופית.

ואז הוא ראה שזה כבר חס ושלום, הכיסא ילך לו.

אז זהו.

הוא גם אמר מההתחלה, רק הכיסא.

הוא אמר, הוא אמר, תשמע, אני אתן לך מלכות, הכל, אבל רק הכיסא,

כן? אתה זר על הכיסא שלי.

איי, איי, איי.

אז זהו, ובסוף הוא חזר, ולא ידע את יוסף, לא מכיר, לא יודע מי, מה?

מה? מי?

מה?

מה? איפה?

איפה היה דבר כזה? מה פתאום?

לא, אני אוהב אותו, אני כהן, אני מברך.

הוא מברך שלא יקום, יישן ולא יקום,

יישרף עם התורה שלו,

וברכות של כהן.

כן,

אז את הדברים האלה אמר הגאון הרב שטיינמן, זכר צדיק וברכה.

ככל שהטובה גדולה יותר, הכפיות טובה גדולה יותר.

אומר, כתוב בשופטים ח' ל'ה', ולא עשו חסד עם בית ירו בעל גדעון,

ככל הטובה אשר עשה עם ישראל.

גדעון יצא ונלחם, וניצח, והציל את עם ישראל

מפני האויבים,

והם הבטיחו לו עם ישראל שהוא ובניו ימלכו עליהם

לעולם ובסוף הם רצחו את הילדים שלו

והעמידו את אבי מלך.

אז הם לא עשו חסד עם בית ירו בעל,

שהוא רב עם הבעל והרס את הבעל וכו' וכו'.

וככל שהטובה יותר גדולה, כך חיוב הכרת הטוב יותר גדול.

ומי שכופר בטובה ומשלם רעה כנגדה,

באופן היותר גדול שיכול להיות, כמו שהיה שם, שהרגו את בניו,

שבעים בנים הרגו לו

והוא מסר את נפשו על הצלת ישראל, איך אפשר להיות רשעים כאלה?

עיין ערך ש״ס.

לא שבעים ילדים,

מיליון ילדים

הרגו אותם ביום אחד.

הפכו אותם לכופרים בטובה.

לא היה דבר כזה בעם ישראל.

אפילו מעשה פילגש בגבעיים.

שום דבר לא דומה לזה.

פשע לעולמים.

זה היה משבצות זהב שם.

עכשיו רבי ראובן קרלינשטיין,

זכרונו לחיה עולם הבא,

ורוח אלוהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן, ויעמוד מען לעם, ויאמר להם.

פה אמר אלוהים,

למה אתם עוברים את מצוות השם ולא תצליחו?

כי עזבתם את השם,

ויעזוב אתכם.

ככה הוא אמר להם, הוכיח אותם זכריה בן יהוידע הכהן, ויקשרו עליו,

וירגמוהו אבן

במצוות המלך שהוא הציל אותו, יואש.

בחצר בית השם עשו זאת.

ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו,

יציל את חייו

מידע עתליה,

ויהרוג את בנו.

בעל הלב אליהו אמר, תקשיבו טוב,

אמר

על הפסוק הזה לימוד נורא.

מהו הכרת הטוב?

אתם לא יכולים להאמין מה זה הכרת הטוב.

לא תאמינו מה זה הכרת הטוב.

לא תאמינו מה זה הכרת הטוב.

לא תאמינו מה זה הכרת הטוב.

אמרתי שלא תאמינו מה זה הכרת הטוב.

לא תאמינו מה זה הכרת הטוב.

לא תאמינו מה זה הכרת הטוב.

ובכן,

הוא אומר ככה,

חכמים זיכרונם רכה באיכה רבה,

פרק ב', סימן ה',

ובירושלמי, פרק ד',

ד'תענית, הלכה ה'.

שבע עבירות עשו ישראל כשהרגו לזכריה הנביא.

באותו יום הם הרגו כהן

ונביא

ודיין

ושפכו דם נקי

ותממאו את העזרה וזה היה בשבת ביום הכיפורים.

שבע עבירות עשו ישראל כשהרגו לזכריה הנביא.

הוא מובא בגמרא בגיטין

שנבוזרעדן הרג מישראל כשלוש מיליון בני אדם

על העבירה הזו,

עד שנח זעפו של זכריה.

שמונים אלף פרחי כהונה.

ועכשיו יאמרו המושלים, בואו חשבון.

מהו החטא של זכריה?

במה הם חטאו כשהם הרגו את זכריה?

האם זה היה הריגת כהן

או הריגת נביא

או כל אחד מהדברים שאמרנו?

ששפכו דם נקי, שטימאו את העזרה,

שעשו את זה בשבת וביום הכיפורים.

מה היה החטא?

אבל הנביא בספר דברי הימים משמיענו את חומר החטא,

וזה כפיות טובה.

על זה מדבר.

הנביא בספר דברי הימים משמיע אותנו שחומרת החטא זה כפיות טובה.

שיואש המלך לא זכר את החסד שעשה לו יהוידע הכהן,

שהיה אביב של זכריה,

שהחביא אותו והציל אותו ממוות,

והרי הוא כפוי טובה.

יותר גרוע משבע עבירות שמנינו.

אתם שומעים מה זה כפיות טובה?

וגם בפסוק בשופטים,

כתוב, ולא עשו חסד עם בית ירובעל גדעון ככל הטובה אשר עשה עם ישראל,

משמע שכל התביעה

היא שלא זכרו את החסד,

ולא מדובר על זה שהם עבדו עבודה זרה,

כמו שמדובר במלבים.

הוא ירובעל, רב עם הבעל, הרס את הבעל

בכל עבודה זרה,

והם חזרו לעבוד עבודה זרה,

והרגו לו שבעים מבניו.

כמו שכתוב בפרק ט'.

לא זה מה שאומר הפסוק.

הפסוק אומר, ולא עשו חסד.

לא הכירו לטובה על שהציל אותם.

על זה מקפיד הפסוק.

לא יאומן כי יסופר.

עד כמה זה חמור.

וכמו שאמרנו,

שלא זכר יואש המלך את החסד שעשה יהוידע אביו עמו ויהרוג את בנו,

משמע שכל התביעה הייתה רק שלא זכר את החסד,

ולא על עצם היותו רוצח שפל,

ששפך דם נקי של נביא וכהן בבית המקדש ביום הכיפורים, שחל יום שבת.

ורואים מכאן את חומר מידת כפיות טובה,

שעל ידה באים לידי מעשים רעים וחמורים כעבודה זרה ורציחה.

ולכן הדגיש לנו הפסוק,

שהשור של כל הדברים האיומים האלה היה שלא זכרו את החסד,

כי כפו את הטובה,

ועל ידי כן יכולים להגיע לעבודה זרה ורציחה.

קוראים מודעות בשבת של ההרצאות.

כופרים.

אין להם דת, אין להם אלוקים, אין להם שום דבר.

כמו כן מצינו אצל פרעה.

עכשיו באלעד יש לנו הרצאה ביום שני,

קורעים את כל המודעות,

לא משאירים אחת.

כי רב העיר אמר להתחסל.

כמו כן מצינו אצל פרעה,

שנאמר בפסוק,

ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף.

מה התלונה על פרעה?

שכפה בטובה

ולא זכר את החסד שיוסף עשה עמו.

ומכיוון שכפה בטובה, התחיל בשעבוד של ישראל,

עד כדי רציחה,

שזרק את הזכרים ליאור ורחץ בדם של תינוקות ישראל.

וכן אצל המן

אומרים בפיוט, ולא זכר רחמי שאול כי בחמלתו על הגג נולד אויב.

ההמון הזה נולד מזה.

אז משמע שעיקר התביעה למן כפיות טובה,

שהיא השורש לכל הרע שבא לאחר מכן.

הכופר בטובה מסיר מעליו את הכבלים של השעבוד למתיב.

לכן מי שאינו מכיר טובה לקדוש ברוך הוא

על חסדיו הוא לא רוצה להשתעבד לקונו

ומסיר ממנו עול מלכות שמיים

והדברים מבוארים במשנת רבי אליעזר

וכן הקדוש ברוך הוא אומר לעני ישראל

אנוכי אדוני אלוהיך

מה תלמוד לומר?

אשר הוצאתיך, אמר להם,

היזהרו שלא תכפו טובה,

שכפוי טובה אינו יכול לקבל מלכות שמיים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא לא אומר,

אנוכי אדוני אלוהיך אשר בראתי שמיים בארץ.

זה לא מחייב כל כך הכרת הטוב, זה ברא בשביל כולם.

מה זה קשור אליי?

אבל אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אתה נהנית ממני, אתה יצאת מבית העבדים עכשיו,

אז אל תחפור בטובה,

כי כפוי טובה לא יכול לקבל מלכות שמיים.

וכן יהושע אומר לישראל, אם כפיתם הטובה,

בזאת לא תוכלו לעבוד את השם.

ואז מה ישיבו אותו?

כי אדוני אלוהינו הוא המעלה אותנו מארץ מצרים, מבית עבדים,

ואשר עשה לעינינו את האותות הגדולות האלה,

וישמרנו בכל הדרך אשר הלכנו בה,

גם אנחנו נעבוד את אדוני,

כי הוא אלוהינו.

אין אנו כופים טובתו.

ומוסיף הספתי חיים,

שכפיות טובה אינה יכולה לדור יחד עם אמונת יציאת מצרים,

כי תכלית יציאת מצרים היא קבלת עול מלכות שמיים,

ומי שהוא כפוי טובה

ואינו מכיר ומודה על הניסים והנפלאות

שנעשו ביציאת מצרים,

אינו מסוגל לקבל עליו עול מלכות שמיים.

ועל כן,

כאשר אדם מכיר טובה,

למי?

לאדם שעשה לו טובה,

הרי הוא כאומר,

שמע ישראל,

אדוני אלוהינו,

אדוני אחד.

כי המכיר בטובתו של חברו,

ודאי יכיר בטובתו של המקום.

וזה היסוד לקבלת עול מלכות שמיים,

שכל הכופר בטובתו של חברו,

סופו לכפור בטובתו של מקום.

אז היסוד שעליו עומד כל האמונה

וכל קבלת עול מלכות שמיים זה היותו של האדם מכיר טובה

לכל המיטיב עמו.

ולמדנו

שלא צריך להכיר טובה רק למי שהיטיב לך,

אלא

גם לזרעו.

ולא רק בדור שלך,

גם ארבע מאות שנה אחר כך.

כמו

שלבן ובלעם היו כפויי טובה לאברהם וליעקב.

הבלעם הזה נולד מברכתו של יעקב,

והלוט הזה ניצל בזכותו של אברהם, וממנו יצא

לוט.

אז זאת אומרת,

כל הדברים האלה צריכים להיות ברורים.

וגם עמון ומואב לא יבואו בקהל ה' בגלל שהם חייבים הכרת הטוב,

שוב פעם,

לאברהם אבינו שהציל את לוט אבינו.

אז זאת אומרת,

בלק, בלק, אני טעיתי קודם, במקום לוט בלק.

ארבע מאות שנה זה היה אחרי.

ישראל לא היו צריכים לא לחם ומים.

היה להם מן והיה להם בעירה של מרים.

אבל לא קידמו אתכם

לעשות את המינימום המתבקש.

אנשים עוברים, אפילו בתשלום.

זה מראה על מידה רעה של כפיות טובה.

כאלה לא יכולים להתחבר לעם ישראל, כי ישראל נחמנים וישנים וגומלי חסדים.

אז אם כן, צריך להעמיק מאוד מאוד בהכרת הטוב יסוד ושורש, והפנינה, אומר הנציב,

וכתר המידות.

ולכן, אנחנו מודים כל יום לקדוש ברוך הוא.

ושמחת בימיך,

והיית אך שמח, ושמחת בימיך,

והיית אך שמח, ושמחת בימיך,

והיית אך שמח,

ושמחת בימיך, והיית אך שמח.

ישמחו במלאכותך שומרי,

שומרי, שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי,

שומרי,

שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

עם מקדשי,

מקדשי,

מקדשי שביעי שבת.

עם מקדשי,

מקדשי,

מקדשי שביעי שבת.

ישמחו

במלאכותך שומרי,

שומרי, שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

ישמחו

במלאכותך שומרי,

שומרי,

שומרי שבת, וקוראי עונג שבת. יש תינוק?

מי?

יש תינוק?

ואיפה אבא של התינוק?