עין יעקב - עירובין כב-כג | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת עירובין, פרק חמישי,

דף נד עמוד א',

אות כב'.

אמר רבי יהושע בן לוי,

המהלך בדרך ואין לו לוויה,

לוויה, הכוונה ליווי,

יעסוק בתורה.

בזמנם, כידוע, הדרכים היו מסוכנות.

אולי זה גם דומה קצת לימינו,

בזמן של האינתיפדות והפיגועים והכל,

וכל מיני מרעין בישין שנמצאים ברחוב, אז אדם הולך,

איך כתוב בפסוק,

בפרשיות שמדברות על הקללות,

ורדף אותם כל עלי נידף.

לפעמים בן אדם הולך בלילה והוא חושב שיש איזה מישהו מאחריו.

הוא מסתכל, מכירים את זה, הוא מסתכל לימינו, הוא מסתכל שמאל, הוא אומר, אין, אף אחד.

אז מישהו מתחבא, איזה סופרמן אחד מתחבא מאחורי הזה?

מה הולך פה? מי זה הבן אדם? אני שומע אבל משהו, שומע רשרושים.

זה איזה פחד מסוים שהתורה הקדושה אומרת, ורדף אותם כל עלי נידף.

איזה עלה ככה של השלכת שהתייבש, והוא

עושה כל מיני רשרושים והוא מפחד וכו'.

אז הגמרא אומרת שלא היו מהלכים, זה אחד מהתקנות שתיקנו לומר אחרי הערבית את ברכת מעין שבע.

למה תיקנו לומר בערבית של שבת את ברכת מעין שבע?

בגלל שהיו מאריכים בתפילה,

והיות והיו מאריכים בתפילה והבית כנסת נמצא מחוץ לעיר,

כגון שהיה בשדה,

איך יחזרו לבד?

בזמנם

לא היו דרכים מתוקנות כמו בזמננו.

לא הייתה תאורה.

עדיין יש מקומות, אתה נוסע בכביש לכיוון דרום או לכיוון צפון,

יש מקומות חשוכים. מה הוא עושה? לא עושה חשבון לנהג שממול,

לא עושה חשבון לנהג שמאחוריו, מדליק את האורות הגבוהים.

מסנוור, הוא לא עושה חשבון.

מסנוור, למה? הוא דואג, הוא מפחד שהוא לא יסטה מהכביש,

לא יפגע באיזה משהו או חפץ או בעל חיים או איזה רכב, או פתאום חוצה הולך רגל.

מאוד מסוכן היום הכביש. הנה,

בחור בן 20,

30 בערך,

עצר את האופנוע שלו לפני שבועיים פה בכביש 20

של וולפסון, כן, בחור מכפר שלם.

בחור מכפר שלם

עצר את האופנוע, הגיע זקן על

סקודה סופרב, חדשה.

נשא גשם, לא שם לב, בתוך המנהרה,

הוא עצר רגע את האופנוע לסדר משהו, בום, הרג אותו במקום.

השם ישמור ויציל.

אז אחד מהמתפללים אצלנו מכיר אותו, והוא

אמר אפילו לא זכה להקים בית.

הוא היה בקשרי שידוכים, והוא לא זכה אפילו להקים בית.

וההורים כל כך שבורים, כל כך בצער, עד כדי כך שמה?

שהילד הזה לא זכה להקים בית. השם ישמור, שלא נדע.

דברים מזעזעים. אדם יוצא מהבית,

אלף פעם תודה.

אז היות ובזמנם היה סכנת הדרכים, תיקנו

את מה, את העניין הזה, שיחזרו יחד.

בנוסף לזה, כשהיו הולכים,

לא הולכים לבדם.

אה, מה קורה אם בן אדם הולך לבד?

מה יעשה?

אומרת הגמרא, אמר רבי יהושע בן לוי, מה יעשה?

ידבר דברי תורה, יעסוק בתורה.

היות והתורה היא מגנה ומצלה, היא מגינה ומצלה על האדם,

אם התורה מגנה ומצלה על האדם, סימן שמה?

שלא יאונה לו רע.

הקדוש ברוך הוא ישמור עליו.

שנאמר כי לווית חן,

זה פסוק במשלי א',

הלאה, חש בראשו, אם כואב הראש מה עושים?

אז יש פרסומת, לוקחים אדוויל, נכון?

לא, אבל הגמרא יש לה פרסומת אחרת,

וזה המתכון האמיתי לכאבי ראש.

יש כאלה שמתנגדים בימינו,

הרפואה האלטרנטיבית, מתנגדת מאוד מאוד לתרופות.

כשיש כאבי ראש,

אם תשתה הרבה מים, תנוח,

ונגמר הסיפור, הכל יעבור לך.

כי כמו שהגוף מחליא את עצמו, מחליש את עצמו,

ככה הגוף גם מרפא את עצמו.

ובאמת, אור איזה פלא, גם בתעניות וצומאות כואב הראש, נכון?

ולאחר מכן אדם קצת נח,

כי לשתות ולאכול לא יכול, וחולף הכאב ראש.

אבל אדם שהוא חסר תעסוקה,

או חסר מנוחה,

אז באמת כואב הראש. יש סיבות אחרות גם לכאבי ראש.

אבל הגמרא נותנת פתרון. אם כואב הראש, מה יעשה? יעסוק בתורה.

למה עומק הלימוד של התורה ישכח ממנו את מה? את הכאב, אם ממנו הוא מתרפא.

אנחנו צריכים להבין שהתורה,

להבדיל כמו חולה שצריך אינפוזיה,

ככה זה התורה הקדושה.

קשה לקבל את זה למי שלא טועם טעמה של תורה.

מה,

אני חולה עכשיו, מה, אני יכול לזה? כן.

כשאתה חולה, גדולי ישראל שחלו, סיפרנו לכם,

היו מוצאים אותם בבית חולים, מה עושים? במקום לשכב על המיטה,

יושבים בכיסא של האורח, נכון?

אומרים להם, איפה הסטנדר? אז אין סטנדר, מביאים להם את העגלה הזאת, שמעים עליה את האוכל

של הבית חולים, מביאים להם את העגלה, איפה הגמרא?

מוצאים לו את הגמרא מהשקית, והוא יושב, לומד, לומד שעות. האחיות, הרופאים נכנסים, מה יש לו, זה החולה הזה?

החולה הזה כרגע יושב, כן.

כשיש חולי, יש זמן לשבת, זה לעסוק בתורה.

יש הזדמנות.

כשאדם בריא, אז הוא לא מנצל את הרגעים הללו של הלימוד.

הוא אומר לו, לעת זקנה, לעת זקנה, יהיה לי זמן, אני אצא לפנסיה,

אז אני כבר, לא יהיה לי טרדות והכול.

ושם הקדוש ברוך הוא מביא טרדות אחרות,

של בריאות, של חולי,

של בני ביתו,

כל מיני עניינים וכולי.

הנה, אדם מביא ילד לעולם והכול, וככה, והוא נמצא שם, וחי שם, ופה ושם.

וככה, בסוף האלה זה מגיע אחרי שנים, עד שהוא,

ופה,

אומרים לו, הנה, זה הסיפור,

אתה רוצה עכשיו,

שאנחנו נפדה אותו מכל הצרות שלו?

חצי מיליון שקל. חסך כל החיים שלו.

שקל לשקל, שקל לשקל, שקל לשקל.

אתה רוצה? העורך דין לוקח חצי מיליון שקל.

מאיפה אני אביא חצי מיליון שקל?

אני חסכתי כל החיים, דאגתי לעת זקנה.

הקדוש ברוך הוא מחליט לאדם מה יהיה, לא האדם מחליט לעצמו.

אתה יכול לתכנן תוכניות מפה עד הודעה חדשה, מה עושה הקדוש ברוך הוא? בן רגע משנה את כל התוכניות כולן.

בן רגע.

הנה, אלה שם בפרס, לא היה? עם המטוס?

בארצות הברית. לא, בפרס, בפרסים, עם המטוס שם.

גם בארצות הברית היה?

אה, לא, זה לא מעניין, בסדר.

זה, זה פחות חשוב.

אני מדבר שם בפרס, מטוס שלם של נוסעים, אמרי, הכל בסדר.

אחרי כמה רגעים היה צריך לעשות

נחיתת חירום. איפה? בשכונה.

נכנס לכל השכונה.

כולם יורדים, הגיעו לכיכר.

מחנה. למה? נגמר. אדם על התכנן תוכניות, אני אסע לשם, יעשה ככה, יפגוש את זה, יעשה פרס. הוא אומר, הקדוש ברוך הוא, אני מנהל את העולם, זה לא משנה מי אתה ומה אתה.

אם אתה יהודי שמאמין בי, ואם אתה רחוק, אני מנהל את העולם, אתה תרא.

הוא יורד מהמטוס.

וזה יורד לפני שהכל מתלקח ומתפוצץ ונהרס בניסי-ניסים.

כי אם הקדוש ברוך הוא מחליט שהוא יחיה, אז הוא יחיה.

יעשה מה שבא לו. שום דבר, כשהוא החליט שתחיה, אתה תחיה.

אז לכן אומר רבי יהושע בן לוי, החש בראשו יעסוק בתורה,

שנאמר הם לראשיך.

חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגורגרותיך.

חש בבני מעיים,

כאבי בטן.

יעסוק בתורה, שנאמר רפאו תהיי לשריך.

חש בעצמותיו, יעסוק בתורה, שנאמר ושיקוי לעצמותיך.

חש בכל גופו,

שוב פעם יעסוק בתורה.

אז אנחנו רואים שהתרופה הטובה ביותר

לריפוי גוף האדם כולו, מכף רגל ועד ראש,

זה לשבת ולעסוק בתורה.

אף אחד לא אמר שקל.

תביאו את כל המקצועות שבעולם,

אם בן אדם, יאמנו אותו, ילמדו אותו, יהיה לו קל.

התורה,

ככל שאתה מתעמק בה ומתעמק בה, היא יותר ויותר קשה.

אבל זה יותר מאתגר.

עוד דף גמרא, עוד תוספות,

עוד משנה, עוד הלכה,

עוד שולחן ערוך, עוד שח, עוד תז,

עוד תוספות טריד.

ככל שאדם מתעמק בה, עוד יותר. אין סוף.

ואז הוא אומר, אני סיימתי? אין כזה דבר סוף.

עכשיו עשו סיום הש״ס לא מזמן, נכון?

הם סיימו הגמרא רשי, ואולי קצת, אולי קצת מפרשים, או משהו שם, נגיד שיעור,

ראה לנכון לתת להם.

אבל יש להם עוד תוספותים ועוד ראש ורן ורשב״א וריטווה, מלא.

אין מציאות. מה?

המון המון המון. זה שנים שנים

לשבת ולעסוק בתורה. אין מציאות כזאת שאתם יסיים את התורה.

היה אחד בדור שזכה לקבל הכול והעביר הכול.

משה ויהושע.

לא משנה מי הגדלות. והכול, כמה שלמדו, עדיין לא סיימו.

ויותר מזה, משה רבנו כל רז לו הניסלה. גם אם אתה יושב עכשיו,

לא יודע מה, בשוויץ, ומחדש חידוש,

החידוש הזה גם נמסר למשה רבנו מפי הקדוש ברוך הוא.

אחרת איך הוא יכול להעביר משהו מושלם?

משה קיבל תורה מסיני. הוא לא קיבל חמישה חומשי תורה.

תורה שבכתב, תורה שבעל פה, גמרות ראשונים, אחרונים, הכול, הכול, עד סוף כל הדורות.

וראה כל דור, דור ודורשיו, דור, דור וחכמיו, דור, דור ומנהיגיו. הכול הוא ראה.

הכול.

כי הוא המנהיג העולמי, משה רבנו.

והוא צריך לקבל הכול.

יותר ממה שקיבלו האבות הקדושים קיבל משה רבנו.

שנאמר הוא לכל בשרו מרפא.

אז הריפוי שאדם יושב ועוסק בתורה מרפא כל כולו.

אבל צריך להאמין בזה.

אדם הולך לרופא והוא מביא לו את הקפסולות של כדורים, הוא אומר לו, זה התרופה שלך.

הוא מאמין שהוא בידי בשר ודם, ואז

כשהוא לוקח את זה, אז הוא עוד יותר מאמין, איזה מרפא, הנה זה מרפא.

קורא לו פסיכולוגי ומרפא אותו.

כן.

יש אחד, מחלק עכשיו מנטוסים,

ומה הוא אומר שזה?

הוא אומר, זה נגד סרטן. תאכל מנטוס, זה רק פדיון נפש שאתה משלם.

אתה משלם כמה מאות אלפים, וממנטוס הוא מרפא אותך.

חרטות, ודאי שזה חרטות, זה עולם השקר. הוא קנה עכשיו מרצדס חדשה.

עם הכל ריפודי אור.

אז זה עלמא דשיקרא, זה עולם השקר.

אם אדם יתבונן, יבין שלא התרופה היא מרפאה. מה מרפא?

הקרבה שלי לקדוש ברוך הוא, ואני קרבת אלוקים, אומר דוד המלך, לי טוב.

טוב לי שאני קרוב אצל הקדוש ברוך הוא.

אם אני רחוק מהקדוש ברוך הוא, לא טוב לי. והנה העובדה, כל בן אדם הוא בן אדם.

כשהוא קרוב לקדוש ברוך הוא, איך הפרנסה מזומנת לו?

איך העניינים שלו מסתדרים? איך הכל הולך חלק בבית?

וטיפה אם הוא מתרחק מהקדוש ברוך הוא,

בקדוש ברוך הוא אתה יכול להסתדר לבד? אין בעיה, בוא נראה אותך.

ופתאום באים כל הנושים והבעלי חובות והכול, וכולם קופצים עליו.

מה זה, מאיפה הם באו לי? עוד פעם הוא נזכר שיש הקדוש ברוך הוא, עוד פעם הוא מתקרב אליו.

גם עם ישראל במצרים, לאורך כל התקופות,

מאז בריאת העולם ועד ימינו אנו והלאה.

אדם צריך להתקרב לקדוש ברוך הוא. התקרבת לקדוש ברוך הוא, נהיה לך טוב.

ואמר רבי יהודה ברד ארבכי, יבואו ראש אלו כי מידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ואדם. מידת בשר ואדם אדם נותן לחברו סם תרופה.

יפה לזה וקשה לזה. יש תרופות שהן טובות למשהו מסוים,

אבל מזיקות למשהו אחר.

עכשיו אתה לא יודע, אתה בטוח שהרופא נגמר הסיפור.

והיום, הרפואה של היום בכלל,

הוא אומר לך, זה, זה הפתרון שלך, זה נגמר.

תראו, מסכנים, השם ישלח להם רפואה שלהם, החולים במחלה הידועה,

מחלת הסרטן.

נותנים להם תרופה כזאת, הרגליים מתנפחות. עושים להם ככה, הגוף מתנפח.

זה ככה, כאבים פה, זה ככה, כאב שם.

לא נגמר.

כל בשרו כואב עליו.

והוא אומר, אומרים לו, זהו, הנה, הצליח. עכשיו, יכול להיות שיהיה מזה גרוגרות, זה נקרא.

אז יהיה כל זה, וזה גם, אוי ואבוי, השם ישמור ויציל.

איזה צרות אדם עובר, איזה צרות אדם סובל, איזה איסורים.

הוא מתייסר?

קשה לי, קשה לי להיות קרוב לבור העולם, אבל האיסורים שלך יותר קשים.

בור העולם לא רוצה לתת לך את זה, הוא נותן לך תזכורת,

אור מהבהב, תתעורר,

תתעורר, תעורר את האחר.

איך קמת, הרווחת.

לא החכים, פספס.

יפה לזה וקשה לזה, והקדוש ברוך הוא נותן תורה לישראל, וישם חיים לכל גופן שנאמר ולכל בשרו מרפה.

ואמר רב עמי, מה ידכתיב? כי נעים כי תשמרם בבטניך יקונו יחדיו על שפתיך.

אימתי דברי תורה נעימים?

כי תשמרם בבטניך. כשאדם שומר את התורה שהוא לומד,

מה הכוונה לשמור? הכוונה לקיים את התורה,

אז ישתבח שמו לעד.

אז זה גם יהיה מחונן על שפתיך.

ומתי תשמרם בבטניך? בשעה שייקונו יחדיו על שפתיך, שאדם מוציא בה שפתיים.

היום שלחו תמונה של גנץ.

הוא מתפלל שחרית.

לא יודע אם שחרית, אם תפילין זה היה.

הוא התפלל, אתה אומר, מה, זה כזה בן אדם שרחוק מתורה ומצוות, מניח תפילין, או כל הכבוד, אולי בשביל התמונה, אולי בשביל באמת שהוא התפלל.

אבל לא משנה.

אתה רואה שגם הרחוק ביותר מהתורה הקדושה יודע שבשעת הצורך,

נקרא לזה, לא משנה אם זה לצורך ההוא או לצורך, לצורכו,

אבל צריך את הקשר לקדוש ברוך הוא. צריך את המשדר,

שזה התפילין של יד ותפילין של ראש, להיות מחובר לקדוש ברוך הוא.

כי אם לא מחוברים לקדוש ברוך הוא,

נגמר הסיפור.

ורבי זרע אמר מאח השמחה לאיש במענה פיו,

ודבר בעיתו מה טוב. מתי יש שמחה לאיש? מתי יש לאדם שמחה?

בשעה שבמענה פיו, ששואלים אותו,

והוא יודע לענות.

סיפרתי לכם, פעם אחת פה עמדתי בקרית שלום בתחנה,

הגיעו אליי המבוגרים התימנים של הדור הקודם, לא עכשיו של ימינו,

אלה שהיו דבקים בתנ״ך, הכל בעל פה.

והוא אומר לי, לא מפריע, לא מפריע, הוא אומר לי דבר אחד, מה הוא אומר לי?

תגיד לי, אתה בחור ישיבה? כן, הייתי אז ישיבה קטנה.

או מה אמר ישעיהו הנביא בפרק זה וזה? אמרתי לו, אין לי מושג, לא יודע.

לא יודע.

מה אתה רוצה ממני בכלל? אני לומד עכשיו גמרא.

הוא אומר, כן, אבל מה אם נביאים? מה, לא מגיע כתובים, נביאים? לא, רק חומש וזהו, זהו מה.

הוא אומר, אנחנו, איסרו אותנו כדי שאנחנו נלמד בעל פה, בעל פה.

אמרתי, ככה, אתה יודע מה? אני לוקח

פרויקט.

הלכתי אז, היה הרב לוינשטיין,

מוסר שיעורים בבני ברק,

הרב שלמה לוינשטיין.

ואז אמרתי לו, כבוד הרב, ככה וככה, מה לעשות? הוא אמר, תקבע לך סדר,

גם על נביאים וכתובים.

כי בדרך כלל נביאים כתובים, מלבד מה שקוראים בהפטרות של שבת קצת,

או אם יש איזה פסקה או אמרה בגמרא שאתה רוצה להיין, אז אתה פותח.

מעבר לזה, מי פותח נביאים כתובים?

מי לומד נביאים כתובים על הסדר? אם זה לא שיעור מסודר שלומדים בו,

החליטו שלומדים נביאים כתובים, בדרך כלל לומדים על הסדר. פרשת שבוע, אדם לומד, גמרא אדם לומד, הלכה, משנה,

קצת

אם הוא מקורב לזוהר הקדוש, אז זוהר הקדוש, ונגמר הסיפור.

מעבר לזה הוא רוצה לשמוע דרשות, דרשות, דרשות, דרשות.

אז הוא אמר, אתה בישיבה, תנצל את הזמן שלך.

אני חושב, חצי שנה אחרי, פגשתי אותו עוד פעם בתחנה, כבר עכשיו היה לי מענה.

כשהוא שאל אותי, כבר ידעתי לענות לו.

תשובה, הוא אומר,

אני אומר שהתקדמת יפה בישיבה.

לא רק שאתה לומד גם גמרא, אלא גם שאתה לומד מה

נביאים וכתובים.

אז זה אומר שלמה המלך,

שמחה לאיש במענה פיו,

שיש לו תשובה. מתי יש לאדם שמחה שיש לו תשובה?

על השאלה שישאלו אותו.

אוי לבן אדם

שישאלו אותו והוא לא יודע להשיב.

תגיד, אני לא יודע, תשאל את הבן שלי.

הגמרא מקללת,

תבוא מהרה, כמדומני, היא אומרת,

על האדם

שבניו ואשתו יודעים לעשות קידוש והוא לא יודע לעשות קידוש.

אם אני זוכר טוב את המקור, ככה

זה מובא.

מה?

ככה קללה,

מחלה לא טובה, תבוא לו. מה? אז הוא לא יודע לעשות קידוש. מה קרה? עולה חדש.

לא, תלמד.

למה דברים אחרים כן אתה יודע וזה אתה לא יודע?

עכשיו, היום בימינו, בפרט שהכול מוסבר והכול שידור חוזר,

והאדם יכול לראות, אין תירוצים היום.

יגידו לו בסמארטפון, במקרר,

איך אמר מישהו אתמול בעולם? מקרר.

במקרר ידעת לעלות ולהוריד?

לשחק?

למה את הדפים של הגמרא לא ידעת לפתוח ולסגור?

אם קשה לך, יש לך חברותה בטלפון.

אם יש לך כבר מחשב או מכשיר כזה, יש לך גם חברותה במכשיר הזה. רק תפתח,

רק תלמד. נתנו לך הכל.

יותר מזה, היום אישה רוצה לשמר את עצמה בקדושה וטהרה. בעניינים של טהרת המשפחה,

עשו לה אפליקציה חכמה. אני לא יודע כמה שזה טוב הלכתית, אבל למה נשים בדרך כלל עמוסות?

אומרים, הנה, תיכנסי לשם וזה, תעשי לך רישום וזה יצפצף לך.

מתי אצלך זה?

לשמור את עצמך וכולי, מתי כן, מתי לא, הכל.

מודיע היום, ככל שהטכנולוגיה התקדמה,

לכאורה בשכל האנושי שלנו אנחנו הולכים אחורה. למה?

אנחנו לא מתקדמים, אנחנו נשאר, הנה, המחשב יעשה את הכול.

אז מה יהיה, עוד מעט לא יצטרכו בני אדם, יהיה הכל רובוטים.

בן אדם יושב ככה, נגמר כאילו בבית אבות, והרובוט מגיש לו, עושה לו הכול.

אז מה עשה מזה?

אם היית משתמש גם בזה וגם מתקדם,

וגם רוצה לעצמך זמן, היי, השתבח שמו לעד.

אבל מה אדם עושה? מבטל את הזמן שלו בגלל כל התעסוקות.

והייצר רק הזה, אלוף, אין לכם מושג כמה הוא אלוף.

כמה הוא גזלן של זמן ברמות שאי אפשר להבין.

הוא ייתן לך את כל התעסוקות שבעולם, וידע לשלוח את האנשים מתי שלא צריך,

והעיקר להעסיק אותך שלא תלמד תורה.

פעם אמרו, סגולה, אדם שיש לו חנות, רוצה שיבואו לו קליינטים. אין לו קליינטים.

לא עושה פרסומות באלפי שקלים.

מאיפה יביא עכשיו את הקליינטים?

תפתח ספר לימוד, תראה שיש לך את הקליינטים כבר. העיקר שלא תלמד.

אני אפריע לך, אתן לך טלפון באמצע השיעור הזה, הכל. העיקר שלא תלמד.

התקשרה אמא השבוע.

בוכה, היא אומרת, הבן שלי למד בישיבה פלונית בפתח תקווה.

ישיבה מצוינת.

טובה, הכול.

הישיבה עשתה סינון,

הוא היה בחור מצוין, הכול טוב,

אבל הוא שמע שהחברים האלו והאלו עוזבים, הוא רוצה גם לעזוב.

לאן הוא רוצה ללכת? הוא רוצה ללכת, לא לישיבה,

ללמוד, אני יודע מה מקצוע ופה ושם. בין כמה הוא?

15. מה 15 מקצוע? מה הוא רוצה להיות מלצר? מה הוא רוצה להיות?

מה יש ב-15 מקצוע?

איזה מקצוע יש?

כמה הוא יעבוד?

כמה הוא ירוויח?

צריך לשלם אחר כך מס. מה הוא יעשה? מה יעשה עם זה? כמה יאגור? כמה יאסוף?

בסוף.

מה יעשה?

תביאי לו אותו, אני רוצה לדבר איתו. לא, הוא לא בבית.

טוב,

מה אני אעשה, כבוד הרב? מה אני אעשה? יש לי עצה טובה.

מה העצה הטובה?

קחו אותו לשיחה, תדברו איתו. תראו בדיוק מה הוא רוצה, למה הוא רוצה.

יכול להיות שהחברים השפיעו עליו.

לא, אולי אני אעביר אותו לישיבה. אמרתי, ישיבה אחרת? אם הוא לא רוצה עכשיו,

אז גם בישיבה האחרת הוא לא ירצה להיות.

אבל יש לי עצה, יש איזה תלמיד חכם אחד בבני ברק.

תגשי אליו,

הוא ידבר איתו, ובעזרת השם, את תראי שהוא ישתנה לטובה.

את מוכנה? בוודאי שאני מוכנה.

אני אעשה הכל בשביל הילד שלי.

אני מקווה שהיא תלך בימים הקרובים אליו,

והוא ידבר על ליבו ונגמר.

כל זה למה? כי ההשפעה הסביבתית שהיצר הרע יוצר לבן אדם,

משפיעה.

הורים בבית צריכים לדעת לשמר את הילדים שלהם, לשבת איתם לשיחה.

איך היה היום בתלמוד תורה?

איך היה בבית הספר?

מה למדת בסמינר?

איך היה בשיעור?

נו, השתתפת, הכל היה בסדר?

ברגע שיש

שיחה אוטומטית, הילדים מספרים.

אם לא, הילדים מרגישים מרחק מההורים, נגמר הסיפור.

שמחה לאיש

במענה פיו.

שואל אותו, ממילא אתה יוצר מה? מיוחדות, יוצר שמחה.

לשון החרם, מתי שמחה לאיש במענה פיו? בזמן שדבר בעיתו מה טוב.

ורבי יצחק אמר מאחר כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

ורבי אמר מאחר, תאוות ליבו נתת לו, ארשת שפתיו בלמנת הסלע.

ומתי תאוות ליבו נתת לו? בשעה שארשת שפתיו בלמנת הסלע.

כשנתת בו דעת לדעת מה להוציא מהפה שלו

ומה לא לדבר,

אז זה נקרא שמה שנתת לו תאווה טובה.

רבא אמר, כתיב תאוות ליבו נתת לו, וכתיב ארשת שפתיו בלמנת הסלע. זכה, תאוות ליבו נתת לו, לא זכה,

וארשת שפתיו בלמנת הסלע.

טען הדבר רבי אליעזר בן יעקב כל מקום שנאמר נצח,

סלע ועד.

איפה נאמר?

יש כמה מקורות, אבל מתי משתמשים בשלושתם, אתם זוכרים?

שעושים סיום מסכת.

אז אומרים נצח,

סלע ועד.

אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים, שזה כתוב ככה, אין הפסק לעולם. נצח דכתיב כי לא לעולם עריב ולא לנצח יקצוף.

פסוק בישעיה נז.

סלע דכתיב תהילים מהם כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות בעיר אלוהינו,

אלוהים יכונניה עד עולם סלע. ועד דכתיב השם ימלוך לעולם ועד.

ואמר רבי אליעזר, מהי דכתיב הענקים לגורגרותיך?

אם משים אדם עצמו כענק זה שרף לצוואר ונראה ואינו נראה, תלמודו מתקיים בידו,

מבטל את עצמו.

שום דבר, אני כלום. ונחנו מה?

ואם לאו, אין תלמודו מתקיים בידו. אז למדת.

יכול להיות שלמדת הכל,

ושום דבר לא יתקיים בידיך.

דבר נוסף.

רב ג', ואמר רבי אליעזר,

מהי דכתיב לחייו כערוגת הבושם?

פסוק בשיר השירים.

היי,

אם אדם משים עצמו כערוגה שהכול דורכים על להדשים בה,

וכבושם הזה שהכול מתבשמים ממנו,

כולם מקבלים ממנו,

עוזר לזה, נותן לזה, מדבר עם זה, מייעץ לזה וכו' וכו', מסייע לכולם.

תלמודו מתקיים בידו.

גם אדם שיושב ועוסק בתורה,

יש אדם שלומד תורה ויש אדם שלומד תורה.

זה שלומד תורה ומלמד את האחר תורה, תלמודו מתקיים בידו. ולמה?

כי הוא דואג שגם האחר ילמד.

אה, אומר הקדוש ברוך הוא, אתה דואג שהאחר ילמד ממך?

שהאחר ילמד מהתורה שלי?

אני אדאג שגם אתה תזכור את התורה שלי.

זה אנחנו אומרים כל בוקר ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים.

זה לא רק ללמוד,

לא רק ללמד, לא רק לשמור, לא רק לעשות,

אלא גם לקיים את מה שאני לומד,

לקיים את מה שאני משמר, לקיים את מה שאני עושה או שאני רוצה לעשות.

וזה קשה להגיע.

כי יצא הרע, הוא אומר, דבר, דבר, מה הבעיה? דבר, כמה שאתה רוצה דבר.

אבל לקיים איפה הוא ואיפה הקיום, נגמר רחוק כרחוק מזר ומערב.

אבל לעמוד אחרי מה שעושה,

פה מתמודדת היראת שמיים של הבן אדם.

פה נמדד האדם מיהו ומהו באמת בתוך תוכו.

חדרי חדרים.

ואם לאו, אין תלמודו מתקיים בידו. ואמר רבי אלעזר, מה הכתיב? לוחות אבן.

אם משים אדם לחייו

כמו אבן שאינה נמחית,

תלמודו מתקיים בידו.

ואם לאו, אין תלמודו מתקיים בידו.

ואמר רבי אלעזר, מה הכתיב? מכתב אלוקים הוא חרוט.

אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות, לא נשתכחה תורה מישראל.

הרי ידוע שמשה רבנו זרק את הלוחות הראשונות

ולאחר מכן שוב פעם עלה וקיבל את הלוחות השניות.

על זה מתבטא רבי אליעזר ואומר, אלעזר ואומר

מה שנקרא מכתב אלוקים, חרות על הלוחות. אל תקראי חרות אלא חירות.

ברגע שנפלה התורה, הרגישו כבר אפשר לעשות פורקן.

נגמר, לא מתייחסים.

לכן משה רבנו, מה עושה? משבר את הלוחות לעיניהם.

הוא לא סתם שבר, שיבר לעיניהם. למה שהזדעזע הוא?

אדם חס ושלום, חס וחלילה, הרים ספר תורה, פאק, החליק, נפל.

מה הוא עושה באותו רגע?

הוא מחפש את הבור הראשון לקבור את עצמו.

גם מיראת אלוקים, שנפל ספר תורה,

ודבר נוסף מהפחד,

שעכשיו כולם יצעקו עליו בבית הכנסת, או יבזו אותו, יגידו לו, מה עשית?

אבל אדם מגיע לבית הכנסת ואין לו פחד לא לדבר. הוא נמצא בקודש הקודשים פנימה, והוא מדבר חופשי.

אה, מי אתה הקדוש ברוך הוא? אני שם עליך פסחס ושלום.

אתה לא מתבייש?

אתה נמצא בבית שלי, בטרקלין שלי, ואתה מדבר?

האדם צריך לעורר על הדבר הזה. אתה רואה מישהו מדבר, לא להתבייש, יצעק, לא נורא.

אחד כזה, כותבים עליו חזה, צריך לבזות אותו.

שמעתם מה זה לבזות?

לא, לא, יגידו, הלו, לא, שקט.

מה אתה עושה?

למה אתה מדבר בבית הכנסת?

מה עשיתי כבר?

אל תדבר בבית הכנסת.

אתה תלך עכשיו, אני יודע מה, עם איזה מדריך טיולים.

אתה תדבר באמצע, הוא יזרוק אותך מהטיול.

אתה תלך להבדיל בבתי עובדי עבודה זרה.

אתה תדבר שם, לא, תתבייש. אתה תלך לאיזה בכיר, פקיד, אתה תדבר שם, יזרקו בית משפט.

יזרקו אותך מכל המדריקות. למה בבית השם, שהוא מעל כולם, אתה מזלזל?

כי אתה מרגיש שזה נהיה חס ושלום, חס וחלילה.

כמו מועדון.

ובאים, נפגשים, מדברים,

על דא ועל הא וככה, והביזנס ככה, והנושא ככה, ואני טסתי שם, והייתי שם, וביקרתי פה.

הגעת לבית של הקדוש ברוך הוא, לקודש הקודשים פנימה. נכנסת ואתה ככה מזלזל?

לכן לא כל אחד מורשה להיכנס לקודש הקודשים פנימה.

רק הכהן, אחרי שהמחשבה שלו נקייה,

אחרי שמפרישים אותו מביתו.

שבעה ימים קודם לכן.

למה?

הוא חייב להיות בדעה צלולה וזכה.

אם חס ושלום הוא עושה טעות אחת, איך מוציאים אותו?

עם השלשלאות של ברזל, מושכים אותו מהרגל.

שהשלשלת של ברזל קשורה אליו. למה?

איך פגמת?

נגמר, שם אין חוכמות.

נכנסת, לא חשבת? בוק, נפלת, מת, נגמר.

מה, זה דין? כן, זה דין.

אז אנחנו על אחת וכמה וכמה שנמצאים בקודש הקודשים פנימה,

כמה שאנחנו צריכים לשמר.

ונסיים.

לכן אמר רבי אליעזר, מהי תכתיב מכתב אלוקים וחרות, אלמלא לא נשתברו הלוחות, לא השתכחה תורה מישראל.

רב אך אברהם יעקב אמר, אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.

שנאמר חרות על הלוחות, אל תקריא חרות אלא חירות.

כשהקדוש ברוך הוא החליט לגאול את עם ישראל בפרשיות הבאות שנקרא בשבוע הבא,

פרשת בשלח ויהי בשלח פרעה,

וגם בפרשה שלנו בסוף הפרשת בוא.

כשהקדוש ברוך הוא החליט לגאול את עם ישראל, עזר הכישופים של פרעה?

אז שום דבר לא עזר, כלום.

לעומת זה שהקדוש ברוך הוא החליט להעניש את המצרים בעשרת המכות, וזה שאלו אותי השבוע,

איך זה יכול להיות? מה, המצרים, האבלים, מה, לא יכולים לברוח ממצרים?

יש עשרת המכות, נגמר.

כמו שהם השליטו לכאורה את מה? את כל הכישופים שלהם והכול בשעה שהם שיעבדו את עם ישראל,

ככה הקדוש ברוך הוא שלט עליהם בשעת עשרת המכות. אין חוכמות.

אתה עכשיו צריך לחטוף, אתה נשאר פה, נגמר.

אתה רוצה לברוח? אתה לא תצליח.

אני שולט עליך, אני הקדוש ברוך הוא, אני מנהל את כל העולם כולו.

סיימנו בכף ד', נעבור בזריזות לפה ליועץ, לאחר מכן יש לי משהו מיוחד,

מקווה שנמצא את זה, נספר לכם.

הפה ליועץ הקדוש, חברותא, או, אקטואלי.

חברותא מה טובה עד שאמרו אדם בלא חבר, כי שמאל בלא ימין.

כי שמאל בלא ימין.

רק שיהיה חבר טוב ירא אלוקים ושר מרע.

לא כל חבר מתאים.

יש חבר הוא לאיש משחית, חס ושלום.

יש הרחק משכן רעה ואל תתחבר לרשע.

הוא בגדר של רשע, הוא חבר רע.

כמו שאמרנו בבוקר,

שתצילנו מייצר רע, מחבר רע, משכן רע, מפגע רע וכולי.

אבל יש חבר טוב, וחבר טוב,

חבל שאתה לא צמוד אליו,

חבל שאתה לא לומד ממנו.

רק שיהיה חבר טוב ירא אלוקים ושר מרע, וכבר אמרו רבותינו זל.

שק דרגה בחר שושבינה.

וטוב לגבר שיהיה לו חבר טוב ואוהב ורע,

שיגלה לו קול סתריו,

ויתייעץ עמו

על כל דבר שרוצה לעשות.

ואף אם הוא חכם גדול, ייטול עצה מן הקטן. גם שהוא חכם גדול, יכול ליטול עצה מהבן אדם הכי קטן.

ושומע לעצה חכם,

כי טובים השניים מן האחד, ומי גדול מן הקדוש ברוך הוא, ואמר, נעשה אדם בצלמנו.

מה צריך לרשום?

אעשה.

מה זה נעשה?

יבואו אותם הכופרים ויגידו, אה, הנה, יש שתי רשויות, חס ושלום.

כי כתוב, נעשה.

יש שניים.

התשובה היא לא, הקדוש ברוך הוא רצה ללמד אותנו דרך,

איך מתנהג בן אדם, איך צריך להתנהג בן אדם?

להיות שותף עם החברו.

התחתנת, אתה שותף, יש לך אישה שאתה שותף איתה,

אתה לא מסתיר ממנה דברים, אתה לא עושה מאחורי הגב שלה.

להפך, אתה יחד איתה.

אותו דבר, אדם יש לו שותף בעסק שלו, הוא לא מעלים ממנו, הוא לא גונב אותו,

כי אין ברכה לאחר מכן.

הכל הולך.

אתה לא רוצה, פרק את השותפות, אין בעיה, תגנוב את עצמך.

אבל למה שאתה צריך לגנוב את האחר?

ואמרו רבותינו, נמלך הקדוש ברוך הוא במהלכי השרת ללמד לאדם דעת שאף הגדול יטול עצה מן הקטן, כי כמה פעמים אינו מטעה אותו, ולפום חורפה שבשת.

וכל האדם כוזב, וכאשר יטול עצה, אם לא יועיל, לא יפסיד.

היום ביקש ממני יהודי

לפרוט לו 200 שקלים.

נבדוק? כן, יש לי 200. אז הוא אומר לי, אתה לא בודק?

אז תסתכל, לא? לבדוק, יש מזויפים.

אמרתי לו, ודאי שאני בודק. הסתכלתי, ראיתי את הסימן ככה, לא אעשה ככה מול העיניים שלך, זה לא יפה.

לפעמים גם בן אדם נעלב, מה, אני אביא לך מזויף?

זה הולך הרבה בסופר, נכון?

אדם נכנס לסופר, לא של קפז,

נכנס לסופר של זה, מסתכלים, אמרו לו,

בודקים אותו, גברת, מה, אני משקר אותך?

הבאתי לך שטרות אמיתיים.

לא, אני חייבת לבדוק, אל תפגע.

אדם שהוא זה, לא מבין, מה, מה, מה הם חושבים פה שאני זה? אני לא אקנה פה יותר. הוא מתחיל להיפגע. מה אתה נפגע?

דרך העולם, מה לעשות, שיש רמאים ושקרנים וזייפנים והכול? צריך לבדוק.

אדם שרוצה עוד בטוח, בודק.

אז אמרתי לו, אומר שלמה המלך, כבדהו וחשדהו.

גם בא בן אדם לך, אתה חייב לכבד אותו.

אבל גם חשדהו.

אקטואליה, אורן.

כבדהו וחשדהו.

נגמר, אתה לא יודע מי זה,

אנחנו עוד מחמאס פתאום.

יכול להיות פה או שם, כבדהו וחשדהו, תבדוק.

לאו דווקא כסף, גם שידוך, גם תלמוד תורה לילד, גם הכל, כל דבר שאדם עושה, צריך לבדוק.

גם עובדים.

שבוע שעבר התקשר אליי יהודי, אמר לי הרב,

סיפר לי מישהו, אני נסער, ספר תורה הוא קנה מועדר, 150,000, 140,000 שקל שילם.

הוא אומר, מצאו שם פסול, טוב, סידרו, עוד פעם החזירו,

עוד פעם הכל בסדר, עוד פעם פסול מצאו.

הוא אומר, התחלתי לברר והכול וזה וזה,

הסופר נשבה,

לא הסופר, הסוחר,

נשבה, נשבר, סליחה,

והוא עוד לא אמר, כן, זה לא אני כתבתי.

אתה רואה איזה כתב יפה, כתבה איזה אישה.

שמעתם?

איזה חוסר בירת שמיים.

נתן כנראה לאיזה אחת גרפיקאית,

עשתה הפרויקט, ספר תורה, נגמר.

ומהשמיים רומזים לו, זה לא טוב, זה לא טוב, זה לא טוב, הוא בודק, ומחשב, והכול טוב, ומהשמיים רומזים, בום, עד שנפל הסיפור.

עכשיו הוא פרסם את זה החוצה, שידעו.

שמעתי את זה, הזדעזעתי, אמרו, תראה מה זה.

עכשיו, מי זאת האישה? מה זאת האישה? אסור לה לכתוב.

סופר כמו שצריך יראת שמיים, של הכוונה אין לה כוונה.

אין יראת שמיים.

כבדהו וחשדהו.

תבדוק מי זה, מה זה, מי עושה את זה, מה עושה. אתה חייב לבדוק.

אתה לא יכול להאמין לאף אחד.

מבהיל.

ואם לא יישר בעיניו, הישר בעיניו יעשה.

ושנינו אל בינתך לתשען ותשועה ברוב יועץ, ומה גם לעיסוק בדברי תורה צריך חברותא, שמחדדין זה לזה בהלכה.

אדם לומד, הוא בטוח שככה הקו של ההלכה, ככה ההסבר בדיוק.

וכשהוא יושב עם החברותא שלו, מה פתאום? זו הבנה הפוכה לגמרי.

לצד הנגדי, הוא אומר, מה פתאום? לא יכול להיות. אני למדתי את זה ככה.

בואו נלמד את זה עוד פעם.

הוא לומד עוד פעם. עוד פעם הולך, שואל. עוד פעם לומד. הכל, בסוף הוא רואה שהוא טעה.

איך זה יכול להיות?

אבל אני הבנתי ככה.

התשובה היא, לא הבנת טוב.

כי תשועה ברוב יועץ.

וידוע מאמר רבותינו על הפסוק חרב אל הבדים ונועלו רחמנא ליצלן ולשזבן.

אך צריך לבחור בחברים טובים שנוחים זה לזה בהלכה ומודים על האמת.

לא כן כשאינם טובים שמנקחים זה את זה בדברי קנטורים ורבה קטגוריה ושנאה ותחרות.

כי הא,

ההיעדר טוב.

ואם לא ימצא חבר טוב, התלמידים ימונו לו לחברים.

שכבר אמר פלוני, הרבה למדתי מרבותיי ומחבריי יותר ומתלמידיי יותר מכולם.

כי כשתלמיד בא לשאול שאלה,

אז הלימוד הוא יותר מעמיק והוא יותר טוב.

ממילא לא יוצא תקלה. ונסיים. וכשם שחבר טוב מביא גאולה,

קבל דנא כך, חברה גורם רעה גדולה שבלתי אפשר שלא ילמד ממנו.

ושלא יעשה כמעשהו אם לא ברצון מפני הכבוד ומפני הבושה.

ואם ינצל מדיבורה לא ינצל משמיעה רעה. ואם ינצל מעשות רע לא ינצל מעבור על מצוות תוכחה.

ונשא הצעיר עליו יגון והנחה. ולכן כל אדם ייזהר ויעמוד על המשמר על בניו.

להפרידם מחברים רעים ולהושיבם בין ברכי תלמידי חכמים.

כי איש רעים להתרועע, אומר שלמה המלך. והולך את חכמים יחכם.

ועל כל פנים אם אין לו חבר טוב ימלך בדביתיו ובביתו.

כמו שמצאנו ברבי אלעזר בן עזריה.

כשרצו למנות אותו נשיא, למי הלך?

לא למי להתייעץ. לאן בא? בא לאשתו.

ואמרו רבותינו זל, איתתך גוצה גחן ולחשת לה.

תבוא לאשתך ולחש לה ותספר לה.

וכתיבי חברתך ואשת בריתך.

להשתבח שמולד.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנן בקשר אומר עזר ושבחות דרכות ישראל.

לפיכך בא להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו.

יגדיל תורה ויעד.