עין יעקב - עירובין יד-יז | הרב שמעון חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת עירובין.

פרק,

פרקים, סליחה, בית גימל, דפים,

כף טית,

עמוד ב' והלאה.

פרק שלישי, בקול מערבין, אות טו.

תנו רבנן לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו.

היום בימינו מוצאים כל מיני ג'וקים וזה, בזמנם היו נחשים.

ומעשה ברבי חנינא בן דוסא שאכל חצי בצל ונחש שבו,

וחלה ונטה למות,

וביקשו עליו רחמים וחיה.

ומפני שהשעה צריכה לו, היות והיה נצרך לעולם,

רבי חנינא בן דוסא ביקשו עליו רחמים ונענו בתפילתם.

כידוע שנחש מקיש,

אז

באמת ההרס

של הנחש

הוא גם התרופה שאפשר נקרא נסיוב, נסיוב, משהו כזה.

זה גם התרופה לרפות את אותו אדם שהוקש מהנחש.

וכידוע מאמרו של רבי חנינא בן דוסא, לא הנחש ממית אלא החטא ממית.

ולכן

אכל חצי בצל ונחש היה בו,

וחלב אין אתה למות, וביקשו עליו רחמים,

ונתרפע.

בהרבה מקומות אנחנו רואים בש״ס

שמופיע המאמר הזה וביקשו עליו רחמים,

או התפללו עליו,

וחי או ואוקמה וכולי,

אבל לא רואים את ההמשך של מה שכתוב.

מה ההמשך פה שכתוב? מפני שהשעה צריכה לו.

זה לא מצינו בש״ס.

מלבד במקום הזה.

אומר המהרש״א הקדוש,

אז למה פה זה כן כתוב?

אומר המהרש״א, מפני שרבי חנינא

בן דוסא, נקרא לכם את הלשון,

ויש לומר משום די רבי חנינא בן, שהוזכר אך היינו רבי חנינא בן דוסא,

שהוא בעל המעשים,

והוא היה המתפלל על חבריו.

וכאמר אחא, דביקשו חבריו רחמים עליו, ולא ביקשו רחמי שמעיה

על עצמו,

שמעיה על עצמו.

וכאמר, תאמה מפני שהשעה צריכה לו שיתרפא מחוליו,

ואין בקשתו על עצמו מועלת כבקשת אחרים עליו.

כדאמרינן בגמרא ברכות ה' עמוד ב', אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורי.

אז היות ורבי חנינא הוא היה גדול הדור,

והוא היה זה שמה? שמתפלל על כולם.

ידעו שהשעה,

העולם צריך לו.

כפי שאומר הקדוש ברוך הוא, וחנינא בני די לו בקו, אין העולם ניזון,

אלא בשביל חנינא בני.

וחנינא בני די לו בקו חרובי מערב שבת עד ערב שבת.

כל היום מתפלל, יושב, עוסק בתורה וכולי, לא היה בטלן.

אז מעלתו של רבי חנינא נצרכת לו. היות ומעלתו של רבי חנינא נצרכת לו,

הרי יכל להתפלל על עצמו,

אם כל כך כוח התפילה גדול אצלו.

אתה רואה שמה?

שבאותו זמן נצרכת תפילתם של רבים עבורו,

כדי שמשהו יתרפא. לא שאין בכוחו,

אלא כדי שבאמת יהיה סימן כלפי שמאי אשמה,

שחפצים בו עדיין בעולם הזה, ואז יכריע לכאורה את אותם מקטרגים.

דבר נוסף,

אומר המהרשע שאין בקשתו על עצמו מועילה כמו בקשת אחרים עליו.

כשאדם מבקש על עצמו, אז טוב, נו, בסדר,

אנחנו בשמיים צריכים אותך אצלנו.

במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, מה אתה עכשיו רוצה?

להגיע למה?

להישאר פה בעולם השקר?

אבל לכן הוא צריך את התפילה של האחרים.

כפי שאומרת הגמרא ברכות,

עמוד ב', אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

כן.

ממשיכה הגמרא ואומרת

ואמר רבא כי הבינא ברב הונא איבע ילן מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכיפורים.

כיוון דמזמן לזמן עטו אמרינן עודילמה כיוון דלא יקרו רגלים לא אמרינן.

האם גם אנחנו נאמר ברכת שהחיינו שזה נקרא זמן

בראש השנה וביום הכיפורים או שלא נאמר ברכת שהחיינו. נכון שאנחנו אומרים גם ביום הכיפורים

וגם בראש השנה ברכת שהחיינו גם ביום הראשון וגם ביום השני,

אבל אנחנו מסבים את זה לא רק על הזמן עצמו,

וכאן נפסקה ההלכה,

אלא גם על מה? על מהות קדושת היום

או על פרי חדש או על בגד חדש שנוסף לנו גם אנחנו מסבים על זה.

בדעתנו אנחנו מתכוונים על עצמותו של יום, אבל בנוסף לזה גם על פרי חדש או בגד חדש.

פה שואלת הגמרא מה דינו של מה?

מה דינם של אלו הימים?

האם נאמר בהם גם ברכת שהחיינו

הקרויה זמן או לא?

כיוון דמזמן לזמן עטו,

כיוון שהם באים מזמן לזמן, אמרינן נאמר עודילמה כיוון דלא יקרו רגלים.

יש לנו שלושה רגלים שהתורה קוראה אותם, שלושת הרגלים.

מהם שלושת הרגלים שלנו? פסח,

שבועות וסוכות.

אז פסח, שבועות וסוכות, כיוון שנקראו בלשון התורה הקדושה,

רגלים, אז לכן שייך בהם הדין הזה.

ולכן נהגו לומר בהם ברכת שהחיינו.

אבל ראש השנה ויום הכיפורים זה לא זמן שמחתנו,

זה לא זמן צאתנו מארץ מצרים.

נכון, זה יום מחילת עוונות, זה יום מיוחד,

אבל זה יום של רצינות, זה יום של שמחה.

שמחה.

אותו דבר ראש השנה, יום הדין, אדם ירא.

אז כיוון דלא יקרו רגלים, אומרת הגמרא, אולי לא נאמר.

אומרת הגמרא, לא הווה בי ד...

כי עתה היא, זה היה בידה פסק, כן? לא ידעו מה.

דרך לי. כי עתה בי רב יהודה אמר, אנא

אקרא

חד את הנא מימין הזמן.

אמר לה, רשות לעומקה מבעיה לי, כי כמיבעיה לי חובה,

מאי.

אומרת הגמרא, אמר לה, רב שמואל, דאמרת רב היו, אין אומר זמן אלא בשלוש רגלים.

אז כן, נחלקו

בימים הללו,

האם

גם יקרעו אותם זמן, או לא יקרעו אותם זמן,

ולא היה בידם,

ואולי

רב יהודה אמר,

אקרא

פעם אחת

עליהם זמן,

ונגמר.

אקרא חד את הנא מן הזמן, אמר לה, רשות, זה לא חובה.

כי כמיבעיה חובה, אמר לרב שמואל, ואמרת רב היו, אין אומר זמן אלא בשלוש רגלים. זאת אומרת, היות ולא נכתב בתורה,

העניין של מה של יום הכיפורים כרגל,

נכתב בתורה עם הכיפורים,

נכתב בתורה ראש שנה, אבל לא כרגל,

אלא כיום מיוחד, יום מחילת עוונות, ועיניתם את נפשותיכם.

תוהבה ראש שנה, יום תרועה יהיה לכם, או יום זיכרון,

אז כיוון שכך, אין אומר בהם זמן.

יפה מאוד.

מי טבעה,

הפסוק הידוע בקהלת יא,

תן חלק לשבעה וגם לשמונה.

רבי אליעזר אומר, שבעה אלו שבעת ימי בראשית.

שמונה אלו שמונת ימי מילה.

רבי יהושע אומר, שבעה אלו שבעה ימי פסח.

שמונה אלו שמונת ימי החג.

וכשהוא אומר, וגם,

תן חלק לשבעה וגם לשמונה.

מה זה ה'וגם'?

וגם בא לרבות.

מה הוא בא לרבות?

לרבות עצרת וראש השנה ויום הכיפורים.

אומרת הגמרא, מהי לב לזמן? למה הוא רוצה ללמד אותנו?

שנגיד באמת מה, את העניין של ברכה עד שהחיינו?

אומרת הגמרא לו, לברכה.

יפה מאוד. כדי שמה?

שיברכו בימים הללו את הברכה שאנחנו אומרים בקידוש.

ברוך אתה ה' מקדש ישראל ואז זמנים, אבל לא ברכת שהחיינו.

זה סיום את הברכה בקידוש

שעושים באלו הימים

של ראש השנה, בית הימים. ביום הכיפורים לא עושים קידוש.

יפה מאוד.

תניא,

לאחר פטירתו של רבן גמליאל נכנס רבי יהושע להפר את דבריו.

עמד רבי יוחנן בן אורי על רגליו ואמר, חזה,

אנא, דבתר,

רישא גופא עזל.

כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו.

עכשיו אתה מבקש לבטל את דבריו?

יהושע, אין שומעין לך

שכבר נקבעה הלכה כרבן גמליאל.

ולא היה אדם שיער בדבר כלום. כולם שמעו את דבריו של רבי יוחנן בן אורי,

והשתיקו את רבי יהושע,

שכבר נקבעה הלכה

כרבן גמליאל, ולא היה אדם שאיר בדבר כלום. ובדורו של רבן גמליאל, עויד כרבן גמליאל.

ובדורו של רבי יוסי, עויד כרבי יוסי.

ובדורו של רבן גמליאל, עויד כרבן גמליאל.

ועתניא,

איך אתה אומר שבדורו של רבן גמליאל הייתה הלכה כמו רבן גמליאל?

הרי מצינו, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק, אני הייתי בני שנאה, בן בנימין.

ופעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת, ודחינו אותו לאחר

השבת והתעננו בו ולא השלמנו.

למה? מפני שיום טוב שלנו היה.

אומרת הגמרא, תעמד יום טוב וכולי.

עד כאן.

אז אתה רצית לומר שמה?

שזה היה שההלכה נפסקה כמו רבן גמליאל,

ואם ההלכה נפסקה כרבן גמליאל,

אז אנחנו מה צריכים?

להתענות.

בתשעה באב מתענים בשבת?

לא מתענים בשבת, דוחים את התענית למה?

ליום ראשון,

נכון?

דוחים את התענית ליום ראשון.

דהיינו, ממוצאי שבת והלאה, כמו שנה שעברה היה, ממוצאי שבת.

מה, איזה קן צומות מתענים?

עשרה בטבת, אם יחול בשבת, לא יחול לעולם, אבל אם היה חל בשבת, היו מתענים אותו.

גם בפני חומרת חורבן בית המקדש,

התחלת החורבן,

יותר נכון,

ודבר נוסף, מה זה יום הכיפורים?

שם היום מחילת עוונות. כמובן, זה תענית חלום וכולי, זה עוד משהו.

כן.

לכן,

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק, אני הייתי מבני שנאה בן בנימין, ומה היה? אומר השיעי, הקדוש, משפחה הייתה משבט בנימין,

שנפל להם גורל של קורבן עצים להביא בי' באב,

בימי עזרא, ויום טוב היה להם.

מי שהיה מביא את הזה, נופל לו היום שלו,

היה עושה אותו יום חנקה על האש.

שמח, מביא קבע שחיטה פרטית,

ממנגל, עושה יום שמחה וכולי וכולי וכולי, אז יהיה תשעה באב.

איך אתה עושה בתשעה באב עושים חנגות?

בעשרה באב, כן, זה יהיה עוד יותר חמור מהתשיעי.

למה?

שם נשרף בית המקדש.

עוד יותר. אז מה?

אז אתה עושה חנגה? כן, ככה עשינו.

ודחינו אותו לאחר השבת. דחינו את מה? את התענית ליום אחר השבת, יום ראשון, והתענינו בו ולא השלמנו.

מפני שיום טוב שלנו היה.

תעמד יום טוב. עד כאן.

יפה מאוד.

פרק רביעי משעות ציור, טז.

תענו רבנן שלושה דברים מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ואלו הן עובדי כוכבים,

ורוח רעה ודקדוקי עניות.

שלושת הדברים הללו

הם מעבירים את האדם על דעתו. אדם רואה עובד כוכבים ומזלות, או שנדבק

לעובד כוכבים ומזלות, משתבשת עליו דעתו.

היום היה אצלי מוהל מצרפת.

מוהל מצרפת בא.

ישב אצלי, כמה עניינים, דיבר וכו' ופה ושם.

שאלתי אותו מה המצב בצרפת, הוא אומר, אל תשאל.

כבוד הרב, איזה התבוללות יש שם. לא יאומן. הוא אומר, אני צריך לשכנע יהודים לעשות ברית מילה.

גדולים, לא רק קטנים.

הוא אומר, אני צריך לשכנע אותם. אני צריך לשכנע הורים שיביאו את הילד שלהם למעלה לעשות ברית מילה.

וגם אם הוא רוצה לעשות ברית מילה, בלי ברכות.

שלא ישמעו שאנחנו יהודים, הם כל כך מפחדים.

מהפחד של האנטישמיות וכל מה שהולך שם.

הוא אומר, לעומת זה, יש שם גויים כאלו,

לאו דווקא מוסלמים, גם נוצרים,

שהם באים, מחפשים מי יעשה להם ועוד מוכנים לשלם.

הוא אומר, אני צריך ללכת ליהודים, לשכנע אותם,

ואולי גם לשלם להם כדי שהם יסכימו לעשות ברית מילה.

הוא אומר, אתה מבין שהפעילות שלי כל כך רצינית יותר מחב״ד?

חב״ד עושים פעילות

מיוחדת מאוד,

אין ספק אפילו באיזה חור בעולם שלא תהיה שם הם נמצאים.

מפחיד.

נראה לי אפילו באנטרקטיקה ליד הפינגווינים שם יש איזה בית חב״ד משהו.

אפילו שם הם נמצאים. כל מקום בעולם הם נמצאים.

למה? זו השליחות שלהם,

שליח של הרבי, שליח של הרבי, כל מקום הם נמצאים.

וראה זה פלא,

אחד כזה נמצא ושם יש הרבה תלמידי חכמים בצרפת,

הרבה רבנים,

הרבה הכול, ותראה, אנשים רחוקים מתורם מצוות,

השם ישמור ויציל, ההידבקות לעובדי כוכבים ומזלות, הנישואי תערובת,

כל הדברים הללו מעבירים את היהודי שמשמור מדתו.

מעבירים את היהודי מההתחברות לבורא עולם.

ואז הם אומרים, הכול בסדר. הוא אומר שם,

יותר מ-70% התבוללות של ה... זה משהו מבהיל הדבר הזה.

אז מכאן אנחנו קוראים לכל היהודים,

שוב פעם, כפי שכבר קראו,

לא פעם ולא פעמיים, לעלות לארץ ישראל,

להתחבר פה לקדושה.

אל תדאגו, עכשיו בונים הרבה בנייני רב-קומות.

יש מספיק מקום.

ואם לא אין מקום, יש מספיק מקום. בונים בנייני רב-קומות,

הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל, להתאחד בקדושה וטהרה. לא, אנחנו לא צריכים את הסוכנות שתביא לנו פה כל כמה שנים או כל כמה חודשים עוד עשרות אלפי גויים,

כדי שיערבבו, ואז יהיו להם קולות בבחירות,

שהם יגידו לו, הנה, אנחנו עכשיו איזה,

אחרת החרדים מנצחים אותנו.

אנחנו לא צריכים את זה.

אנחנו צריכים לפה אך ורק את היהודים, אנחנו צריכים לפה אך ורק את הקדושה ואת ההרעה,

את הכול. את הטומאה תשאירו שם, בארץ טומאת העמים. אותו דבר בארצות הברית.

בארצות הברית לפני כמה שבועות גם דיברו איתי.

אותו סיפור, אותה התבוללות.

אתה הולך לשם, מחפשים שם רב, מה היה שם? מסכן הרב יתקלקל שם.

אם מפה רב הולך לשם, חבל על הזמן שלו.

השם ישמור ויציל, צריך לברוח משם.

למה אי אפשר, אי אפשר לשרוד שם. מה תאכל שם?

מה תשתה שם? איך תתנהג שם?

וכולם שם עם שתיים וחצי שקל יותר,

כבר מרגישים זהו.

הם כבר,

חס ושלום, חס וחלילה מעל השם יתברך, נגמר הסיפור.

וככה האדם כופר בקדוש ברוך הוא.

הוא מאמין בדולרים,

איך קראו לזה שנמצא שם בדולר?

בתמונה שלו, הוא מאמין בזה, נגמר. זה רק מה שהוא רואה.

שיוויתי דולר לנגדי תמיד.

מה זה, השם ישמור ויציל.

מה זה, רק הכסף?

הכדור אומר לי הכסף ולי יזם נאום השם.

הכל שייך לקדוש ברוך הוא. פששט, הוא עושה ככה, נגמר הסיפור, טעני מרוז.

מביא לך איזה אחד צונאמי, פששט, נגמר הסיפור.

הכל נמחק.

רוח קלה, שרפה, ושום דבר לא נשאר.

לאנשים, אני אשאר שם, אני אעשה, אני אעשה כסף.

מה אתה הולך לשם בשביל לעשות כסף?

האם מגיע לך הגדוש ברוך הוא יביא לך את זה פה? מה הלחץ?

מה הדחף ללכת לשם? חוץ לארץ, חוץ לארץ.

הוא הולך לשוק, קונה חליפה שם, כמו שוק הפשפשים פה,

קונה חליפה כזאת יפה, בלא יודע כמה דולרים.

הוא בא לפה לארץ פעם בשנה, שם נעלי עקב עם לקה,

והוא מגיע, או הנה הדוד מאמריקה, זה גביר נהיה, גביר. ומה גביר? מה גביר?

אין לו שום דבר מסכן, ריק ברוחניות,

ריק בתורה, ריק בתפילה,

ריק בירת שמימה יש בו, אין בו כלום, אפילו רוח אלוקים אין בו.

הבורק אין בו מים, נחשים ועקרבים יש בו.

אז זה האדם צריך להיזהר מהדבר הזה, לא לתת לעץ הרע, והעץ הרע המפתה הכי גדול זה העץ הרע.

כל הזמן הוא יפתה את האדם, העיקר אל תדבק בקדוש ברוך הוא, אל תדבק בתורה, אל תדבק במצוות,

מעשים טובים, שום דבר תברח מהעץ הרע, חק אם תחווה קשת.

אז הדבר הראשון שמעביר את האדם על דעתו זה עובדי כוכבים.

הם יושבים איתך, לא לחינם גזרו חזל שלא לאכול איתם ולא לשחוט איתם. למה? מהסיבה הזאת משתבשת דעתו של האדם.

רק אומרים, מה הבעיה?

בוא, אני אציע את הבן שלי לבת שלו, מה הבעיה? מה, מה?

הוא בן טוב, הוא יותר טוב מאלה שפה.

מכירים את הביטויים האלה של המסכנים שאומרים את זה.

הדבר הנוסף זה רוח רעה.

אדם שלא נטל את ידיו בבוקר, בקאלי,

כמו שצריך,

ונגע בדבר מאחד, או דבר משקה, או לחץ יד לחבר שלו.

הרוח הטומאה הזו עוד פעם נוגעת בדבר מאחד, והכול נכנס טומאה לגוף,

אופפת אותו רוח רעה.

תראו ילד קטן אחרי נטילת ידיים, איך הוא מתנהג. תראו לפני נטילת ידיים איך הוא מתנהג.

אחרי נטילת ידיים כבר כשהחזרת בי נשמתי.

הנשמה הטהורה הגיעה, בחזרה נגמר הסיפור.

הוא קם במרץ לעבודת השם והכול. לפני נטילת ידיים, העץ הרע גובר עליו, העץ הרע של השינה, יש כמה סוגים.

הוא גובר עליו, הוא אומר, תן לישון, תעייף, מה פתאום, אתה לא ישנת מספיק, והכול, העיקר שתפספס ולא תלמד תורה.

ודבר אחרון זה דקדוקי עניות.

הוא הולך ומדקדק, פה אני אחסוך ככה, ואעשה ככה, ופה ושם, וזה והכול.

ושום דבר. ומה אומר לו יצא רע? אתה בעל חוב.

אתה פטור מלעשר.

אתה פטור מלעשר. לא פעם ולא פעמיים מתקשרים.

פטור או לא פטור?

הלו,

עשר תעשר בשביל שתתעשר.

איך אתה רוצה להיות עשיר?

עשיר לאו דווקא במובן של כסף,

במובן של כל-כולו, אומר הקדוש ברוך הוא,

קרבני.

איך תהיה אם אתה לא שומע בקול הקדוש ברוך הוא

למה שהוא כתב בתורה הקדושה?

לכן אדם צריך

למעט בתענוגות

ולהרבות במה?

בדברים החיוביים וההכרחיים לו,

וגם לגופו.

וההכרחיות החשובה, כפי שהתורה הקדושה

כותבת לנו.

אומרת הגמרא, שואלת הגמרא, למי נפקא מינא? למי בעיה עלי ורחמי?

האם נבקש על אותם שלושת האנשים הללו תפילה?

רחמים, נבקש עליהם.

האם זה באמת ישפיע או לא ישפיע?

אומרת הגמרא, שלושה הן רואין פני גהינם.

ואלו הן דקדוקי עניות. אדם שחי בעוני בדוח הקרב לא רואה פני גהינם.

וחולי מעיים,

כמו כל אותם הצדיקים שקודם פטירתם, הקדוש ברוך הוא מחלה אותם במים שלהם. והרשות,

לא הרשות הפלסטינית,

הרשות, אלה,

לא צריך להזכיר אותם מפאת כבוד בית הכנסת,

שיושבים שם על כסאות עור הצבי.

אז אלו,

אין רואים פני גהינום.

יפה מאוד.

התוספות, כותב, הרשות, זה הכוונה על עול מלכות הרומיים.

האלו שמה שהם,

הטילו עליהם מיסים, אנשי רומי,

ואז לא השאירו מהם שום דבר.

לא אלה שיושבים על מי מנוחות, הנה עלני והכול.

אלה ודאי יש להם גהינום.

מה הוא עושה שמה?

במקום לדאוג לתורה הקדושה,

לדברים הטובים, נגמר, הוא עושה הפוך.

עושה ככה, עושה ככה, עושה ככה, השם ישפו.

אחר כך קוראים להם שלוחה דה רבנן.

של איזה רבנן בדיוק?

זה אני עוד לא הבנתי. הם שליחים אבל.

של איזה לא יודעים.

אז כן, אז יש רבנן חדש, זה נקרא סיטרא אחרא.

הוא שלח אותם לשם כדי, חס ושלום, חס וחלילה, לעשות להפך.

וזה הם דבקים. במה? באותם עובדי כוכבים,

באותם אנשי דמים ומרמה,

והשם ישמור ויציל.

אבל דוד המלך כבר אומר, אנשי דמים ומה לא יחצו ימיהם, ואני אפתח בך.

אתה רואה שמי שבוטח בקדוש ברוך הוא, חסד יסובבנו.

לא צריך לכל האנשים הללו.

ויש אומרים אף מי שיש לו אישה רעה.

ואידך, אישה רעה מצווה לגרשה.

ואידך, זיבנין דכתובתה מרובה ולא מצי לגרש לה.

האם הכתובה הרבה, הוא התחייב לה הרבה, ולא יכול לגרש אותה?

אינם יש לו בנים ממנה.

מה יעשה אל?

ואינו יכול לגרשה.

אומרת הגמרא, למאי נפקא מיני לקבולה מאהבה.

יקבל את אותם הדברים הללו, במה?

באהבה. אני גמר, בונו של עולם, אתה שלחת לי את הניסיון הזה.

סימן שאני יכול לעמוד בו.

אומרת הגמרא,

יפה מאוד.

שלושה מתים כשהם מספרים, ואלו אין חולים מעין.

וחייו הידרוקן.

וחייו הידרוקן.

למאי נפקא מיני? ומשמו שלהוא זבדתא.

כן.

אז כשחז״ל אומרים לנו שמה שהם

מוציאים את האדם,

מעבירים אותו על דעתו ועל דעת קונו,

זאת אומרת שמה שהם לא נותנים לאדם

שכל נכון וישר,

להיות מחובר לקדוש ברוך הוא.

הם מסיטים אותו מהדרך הישרה.

וכשאומרים לנו שמה,

ששלושת האנשים הללו אינם רואים פני גיהינם, כי הסבל שלהם הוא סבל רב.

חולים מעיים, השם ישמור ויציל, שלא נדע.

חיה,

הכוונה ליולדת,

השם ישמור ויציל.

כתוב שנכנסת לגיהינום ויוצאת בחזרה.

והלאה.

ואלו אין חולים מעיים וחיה וידרוקיין למים נפקא מיניה, למשמוש אלה הוא זבדתא. אומרים לנו חזל.

יביא לנו פה כבודו מסכת עבודה זרה.

מסכת עבודה זרה.

פה יש לנו גמרא מסכת עבודה זרה.

אנחנו נראה את דברי רשי הקדושים שמה.

י״ז עמוד א׳

‫או, תודה רבה.

‫ראשי במסכת עבודה זרה, דף יז, עמוד א',

‫אומר שעזב דתא

‫דיבור המתחיל בזבדתא.

‫זה הכוונה תחריכין כמדומני, ‫אבל בואו נראה.

‫או, תחריכין, יפה מאוד.

‫צעידה לדרך ומתרגמינן זבדין לאורך, ‫ותחריכין הן לצדה לדרך המתין.

‫יפה מאוד.

‫אז שלושה מתים כשהם מספרים, ‫אל תשכחו את התחריכין,

‫שהכנתי.

‫הלך לתופר,

‫תפר לו לפי המידה, כמו שצריך, ‫מפשתן, לפי ההידור וכו' וכו'.

‫אותו דבר היולדת

‫וחולה המעיים. יפה מאוד.

‫כן.

הלאה.

יז,

‫תשמע, הנה שב שמעתתא,

‫דאית עמרן בצפרא ושבתא כמדרבחיסדא בסורה.

‫ובהא דפניא דשבתא

כמדרבא בפומפדיתא,

‫מה נמרינו?

‫לאו אליהו אמרינו?

‫עלמא אין תחומין למעלה מעשרה.

‫זאת אומרת, הגמרא, לא דילמא יוסף שידא אמרינו.

‫אז זה מדבר לגבי

‫ביעתו של מה? של המשיח, מלך המשיח.

‫ויתעמרן בצפרא דשבתא

‫כמדרבחיסדא בסורה,

‫ובעניה דפניא דשבתא כמדרבחיסדא. ‫מה הם אמרינו? לאו אליהו אמרינו?

‫הרי יום אחד לפני ביעתו של מה?

‫של מלך המשיח, אליהו מחויב, ‫אמרנו, לבשר את הגאולה.

‫והיות ואליהו הנביא מחויב ‫לבשר את הגאולה,

‫מתי יאמר את זה? ‫האם יאמר את זה במה?

‫בבוקר של יום שבת או קודם השבת?

‫מתי הוא יבשר את הגאולה?

‫והיינו, מתי תהיה הגאולה עצמה?

‫כי בשבת ויום טוב מקובלנו ‫שלא יבוא מלך המשיח,

‫כדי שלא יהיה חילול שבת המוני, נכון?

‫צטרכו להכריז

במיקרופונים,

במגפונים של המנגינות של השבת, ‫יגידו,

‫המשיח הגיע, המשיח הגיע,

‫הולו והתכנשו, ‫בואו כולם עם חליפות של שבת.

‫איך יכריזו את זה חילול שבת?

‫-אומרת הגמרא, מה נמרינו? ‫לאו אליהו אמרינו? ‫לא אליהו מכריז?

‫על מעין תחומין למעלה מעשרה.

‫אומרת הגמרא, לא.

‫דילמא יוסף שידא אמרינו.

‫דלומין תר שבת.

‫תשמע,

הרי איני נזיר.

‫עוד רגע.

‫כן,

תשמע,

‫הרי איני נזיר ביום שבן דוד באדם ‫קיבל על עצמו נזירות ביום

‫שמלך המשיח מגיע.

‫מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ‫ואסור לשתות יין כל ימי החול.

‫היא אמרת בשלמה יש תחומין.

‫אם אמרת שמה שיש תחומין,

‫משום מה אחי שראה?

‫משום כך מותר.

למה?

‫כי לא יוצאים מחוץ

לתחום בשבת.

‫אלא היא אמרת, אין תחומין, למה אם מותר?

‫אבל אם אין תחומין, ‫אז למה מותר? הרי כן יש

‫אופציה ללכת, לצאת, לבוא.

‫שעניית עמדה אמר קרא, מלאכי גימל, ‫הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא,

‫לפני בו יום אדוני,

‫והא לא עטה אליהו מאתמול?

‫וכי אליהו לא הגיע מאתמול?

‫אומרת הגמרא, יאחי בכל נעמי,

‫כל יומא ויומא ליש תראה.

‫דהא לא עטה אליהו מאתמול.

‫אלא אמרינן, לבית הדין הגדול עטה.

‫הכנה מלאמה לבית הדין הגדול עטה.

‫אז הגיע למאה לבית הדין הגדול, אליהו.

‫ובאותו יום שהוא בא, הוא כבר מבשר.

‫זה מה שכתוב, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, ‫לפני בו יום השם הגדול והנורא.

‫לפני בו,

קודם.

‫שיבוא ממלך המשיח,

‫וכבר מובטח להם,

לישראל, שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ‫ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח.

‫כסל כדעתך מדי אליהו לא עטה, ‫משיח נמי לא עטה.

‫אם אליהו לא בא, אולי גם מלך המשיח לא בא.

‫אומרת הגמרא, במעלה שבע אליש תראה,

‫אבל קודם השבת,

‫כן.

‫סליחה.

‫ומעל לשבע אליש תראה, אומרת הגמרא, ‫אליהו לא עטה, משיח עטה,

‫וכיוון דעתה משיח עבדים רבים הן לישראל.

‫כיוון שיבוא משיח, אז

‫כל אחד ואחד יזכה להבטחה ‫המובטחת לו של מה

‫שיהיו סביבו עבדים רבים.

כן.

‫נמשיך עוד קטע אחד.

‫תניא.

‫שפורפרת הידע לו לרבן גמליאל, ‫שהיה מביט וצופה בה אלפיים אמה ביבשה, ‫וכנגדה אלפיים אמה בים.

‫הרוצה לידע כמה עומקו של גיא מביא שפורפרת ‫ומביט בה ביבשה.

זה מה שנקרא ה...

‫המשקפת של זמנם.

‫וידע כמה עומקו של גיא והרוצה לידע ‫כמה גובהו של דקל עמדות קומתו.

‫וצילו וצל קומתו וידע כמה גובהו של דקל.

‫והרוצה שלא תשרה חיה רעה בצל קברון, ‫נועץ קנה בארבע שעות ביום,

‫ויראה להיכן צילו נוטה.

‫הוא משפע ועולה ומשפע ויורד.

‫ואמר רב יהודה אמר רב שחוזרין ‫בכלי זינן למקומן.

‫כדתניא, בראשונה היו מנכין כלי זינן ‫בבית הסמוך לחומה.

‫ופעם אחת הכירו בהם אויבים,

‫ורדפו אחריהם ונכנסו ליטול כלי זינם,

‫ונכנסו אויבים אחריהם, ‫דחקו זה את זה והרגו זה את זה,

‫יותר ממה שהרגו בהם אויבים.

‫ובאותה שעה התקינו שיהיו חוזרים ‫בכלי זינן למקומם.

כן, הם עשו להם חדר כזה, ‫מה שנקרא שם כל הציות,

‫ואז עד שהם רצו לשם, ‫הרגו אחד בשני, מאשר שמה,

‫שהם יהרגו באויב. ‫מאותו זמן אמרו, ‫כל אחד יחזור עם הנשק,

‫אבא עאידה ויהיה אחראי עליו. ‫אתם מבינים את התקנה של צהל עכשיו?

‫שהחייל חוזר עם הנשק ‫והוא אחראי עליו, דרבלאקים ייעלם.

‫יעלם, אתה נכנס לכלא, תיזהר.

‫לא, תשאיר את זה בבסיס, ‫תהן לחזור בשלום. ‫לא, חייב להיות עם הנשק.

‫יפה מאוד, שתהיה מוכן.

‫והרגו זה, זה יותר ממה שהרגו, ‫בהם אוהבים. ‫באותה שעה התקינו שיהיו חוזרים ‫בכלי זינן למקומם. ‫ורב נחמן בר יצחק אמר לו קשיא, ‫כאן שניצחו ישראל את אויביהם,

‫כאן שניצחו אויבים את עצמם.

‫ואמר רב יהודה, אמר רב, ‫עובדי כוכבים שצרו על עיירות ישראל, ‫אין יוצאים עליהם בכלי זינן, ‫והם מחללים עליהם את השבת.

‫תעניין המייחי, עובדי כוכבים שצרו וכולי, ‫במה דברים אמורים?

‫כשבאו על עסקי ממון, ‫אבל אם באו על עסקי נפשות, ‫יוצאים עליהם בכלי זינן ‫ומחללים עליהם את השבת.

‫ודאי, מה זה, הצלת נפשות? ‫נותנים להם.

‫ובעיר הסמוכה לספר, ‫אפילו לא באו על עסקי נפשות,

‫ולא על עסקי ממון, ‫אלא על עסקי קש ותבן, ‫יוצאים עליהם בכלי זינן,

‫ומחללים עליהם את השבת.

‫יפה מאוד, נלחמים איתם.

כן.

ואמר

רבי יוסף בר מניומי אמר רבי נחמן ובבל כעיר הסמוכה לספר דמיה

ותרגומן נהר דעה

זה שם מקום שהיה סמוך

דרש רבי דוסתאי דמין בילה

מהי דכתיבה יגידו לדוד לאמור הנה פלישתים נלחמים בקליעה

בקהילה סליחה והמה שוסים את הגרנות תנא קהילה עיר סמוכה לספר הייתה

והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש

דכתיבה המה שוסים את הגרנות

וכתיבה ישאל דוד בהשם לאמור הילך והכיתי בפלישתים האלה

ויאמר השם אל דוד לך והכית בפלישתים והושעת עת כעילה

מהי קמי בעיילה?

אילי מה אישה הרי

אי אסיר הרי בית דין של שמואל הרמתי קיים

אז למה לא הלך לשאול את הבית דין והלך לשאול בקדוש ברוך הוא?

אלא אם מצלח, אי לא מצלח

למה לא הלך לשאול אם יצליח או לא יצליח?

דקא נמי דכתיב לך והכית בפלישתים והושעת עת כעילה

שמע מינה

מכאן אתה רואה שבמקרה כזה כן יוצאים להילחם אפילו שמה שהם באו והצרו על עניינים ועסקים של קש ותבן.

ממשיכה הגמרא

ומטמא לישא אישה וללמוד תורה אמר רבי יהודה ימתי בזמן שאינו מוצא ללמוד אבל מוצא ללמוד לא יטמא ורבי יוסי אומר אף בזמן שמוצא ללמוד נמי יטמא

לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד

ואמר רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלך אצל רבו לצידן ללמוד תורה

ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי אמר רבי יהודה מעשה באנשי בית ממל

ובאנשי בית גורון בארומה

שהיו מחלקים גרוגרות וצימוקים לעניים בשיני בצורת

ובהן עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה ומחשיכין על התחום למחר משכימין ובאין אז זה היו מביאים להם

לאכול

למה?

כדי שמה? שיוכלו באמת לשבת אותם עניים ולסעוד את ליבם

כדי שלא ימותו כך היו מרחמים עליהם

וכל זה כדי שיהיה בהם כוח כמובן לעסוק בתורה הקדושה ולמה?

כי אין אדם זוכה ללמוד מכל מלמדיו את הכל

יש רב שמשנתו סדורה בפיו ויש רב שאין משנתו סדורה בפיו או שמשנתו קצרה לכן צריך בעצמו גם הוא כוח

לשבת ולעסוק בתורה בעצמו נוסף למה שלומד ואם

זכה והספיק והכל ולמד הרוויח את השכר שלו לעולם הבא

ברוך ה' לעולם אמן ואמן נעבור עכשיו

בסייעתא דשמיא על הפה ליועץ שכותו תגן עלינו

אמן

חיזוק

ביד לומדי התורה הייתה אבן דחייה בעליה עץ חיים אלא מחזיקים בה

ויעללוה בשערים מעשיה וידוע אומרם זל

זיכרונם לברכה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחופה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה

שנאמר בצל החוכמה ובצל הכסף ועוד אמרו שקדים לזבולון

שהיה מחזיק קודם יששכר שהיה לומד כי גדול המעשה יותר מן העושה

ואמרו שחולק עם בעל התורה לעולם הבא שווה בשווה

ומי ראה כזאת ומי שמע

כאלה ולא יעשה זאת אפוא

ליתן מעט כסף שהוא דבר שאין בו ממש

הבל הבלים לקנות מעדנים לנפשו וחלק טוב לעולם הבא

וכמו התלמידי החכמים אשר אין להם מנוחה בעולם הזה ולא יתנו שינה לעיניהם וטומאה לאף אפיהם

וחיי צריך יהיו על התורה ועשיר טוב לב ומשתה תמיד וחשוב כאילו יושב ולומד כמו התלמיד החכם

ונוטל חלק כמוהו ממנו יהיה

מהאיש אשר חננו השם עושר ולא יעשה זאת

פתי וסחל יקרא כי זה דומה למוצא לקנות מרגלית ובן יקרה בעד פרוטה ואינו רוצה לקנות

אך אין לך כסיל ובער גדול מזה

ומה יענה להם פקודה עשירי העם אשר אין להם פנאי ליגה בספר ומוצאים כמה וכמה הוצאות בדברים של מה בכך

ואפילו גם לעבירה ואין נותנים לב לעשות ולהחזיק ביד עומדי התורה תחסם בושה וכלימה

אמנם כדי להיות כמו יששכר וזבולון צריך להספיק לתלמיד חכם די מחסורה אשר סר לו באופן

שלא יהיה לו שום טרדה

ויותר טוב להחזיק ביד תלמיד חכם אחד וליתן לו די מחסורו מלהחזיק ישיבה של עשרה תלמידים

וליתן להם מעט פרס

ללא זו הדרך ליטול חלק כחלק

ואף על פי שהוא מחזיק ביד לומדי תורה אין פוטר אותו מלעסוק בתורה כפי כוחו לעיתות הפנאי

שאף התלמיד חכם שתורתו אומנותו ולמד את כל התורה כולה

לא ניתנה לו רשות לעסוק בדברים בטלים אלא בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה

אם יש שעה כזו

דכתיב הגית בו יומם ולילה וכמובן בשעה סרק זה כל פרי המחזיק שנחשב לו בשעה שהוא עוסק בפרקמטיה כאילו הוא עוסק בתורה

והנה התלמיד חכם שיש לו אפילו מועט מי שלא ראוי לא להיות מצטמק ויפה לו

ולא התרצה ליטול פרס ולמכור חלק מתורתו

כי כל חפצים לא ישבו בה

ובעיין בזוהר הקדוש בעובדא דרבי יוסי בן פזי שהחזירה פז

לעשיר באומו כי דברי התורה נחמדים יותר מזהב ומפז

ובוודאי שאם יגרע חצי מחלקו לעולם הבא וייתן לעשיר נמצא שעל תלמיד חכם מוסי חליפין רעים

לוקח דבר רוחני ומחליף אותו בדבר גשמי

כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה

ואם נאמר שאין יגרע ודומה למדליק נר מנר הדבר קשה

שאם כן יהיה שווה הלומד תורה מתוך הדחק ללומד תורה מתוך הרווחה

והלב מהסס ומה גם ביגאלו דברי הזוהר הקדוש ועיין שכתבו הפוסקים

שהלומד על פרס אינו מקיים מצוות והגית עיין שם

באופן שלפי הנראה אם ימצא תלמיד חכם מי שירצה לתן לו בתורת דורון ובתורת צדקה הרי זה ייטול ממנו

אמנם על מנת לחלק חלק כחלק כישרר וזבולון או על מנת שימכור לרובי תורתו

לא יהיה הווה ולא יקבל שהוא כנותן זהב ומרגליות על עופרת ועפרות

אך אמנם אם אינו מוצא להתפרנס באופן אחר ואם אין קמח אין תורה וסופה בטלה וגוררת עוון

ראוי לו לקבל

ולא בלבד כשנותן חצי חלקו לעולם הבא אלא אפילו אם יצטרך ליתן כל חלקו

אמור יאמר העבד הנאמן אהבתי את אדוני

ויעפה לי שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה ביישוב

כדי שאוכל לעבוד עבודה שלמה כדעת מה לעשות מכל חיי העולם הבא

ומה חשוב בעיני כל העולם הבא נגד שהוא דהו שאוכל לעשות יותר נחת רוח ליוצרי

ודורשה שהם לא יחסרו כל טוב

וידוע שבכל מי לשייך מאמר רבותינו זיכרונם לברכה חייך הקודמים וענייך הקודמים

הוא אמר גם בעניין הזה שהוא קודם ללימוד שייך יותר מהממון

ואם הוא אינו יכול ללמוד יחזיק במעוזו לבניו שיהיה תורתם אומנותם

וכמו כן האחים אשר נפל בגורלם אך תלמיד חכם

יהיו מחזיקים בידו

וכן לכל שהוא ממשפחתם ומבית אביהם אם הם קודמים לאחרים וזכותו להם ולנפש אביהם

וכן אם לא יוכל האחד להספיק יחד כולם יישאו מסע אחיהם התלמיד חכם באופן שיהיה תורתו אומנותו

ולא יצטרך לבטל מלימודו ולא יהיה לו שום טרדה

אלא תהיה דעתו צלולה ומיושבת עליו ומלבד

שיקבלו שכרתו בעמלם יישאו ברכה מאת אביהם ואמם

ואין לך כיבוד אב האם גדול מזה

וכבר כתב לילהל בערך אהבת לומדי תורה ואין שם

ואשר לא עצר כוח להחזיק בידו לומדי תורה בממונו יחזיק גופו לעמוד לשרת ולקנות לו חפציו אם יוכל לעשות פרקמטיה לתלמיד חכם

עשיתו מסחר

וגדולה שימושה

יותר מלימודו וכחלק היורד למלחמה כן חלק היושבים על הכלים

כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו אשר בכוחו לעשות יעשה

לעשות נחת רוח ליוצרו ולזכות את נפש רוח ונשמה כי זה חלקו

ואין בכלל מצוות החיזוק להחזיק ידי לומדי תורה

ועושה מצוות ובהיותו מכבדה ומנשאה ושלא להיות גורם נועל דלת

בפני לומדי תורה ועושה מצווה בהיותו מבזה אותם

ומלעיג עליהם חס ושלום והנה הגדולים אשר אין דעת ותבונה בהמה וכבר נכנסו בגדר בעל תורה ובעל מעשים טובים

אין כל חשש שיחזרו בהם מפני לעג השאננים

אמנם אי צריך חיזוק היינו לקטנים או המתחילים לחנך בתורה ובמצוות

וביותר צריך זירוז להחזיק בידם בדברים טובים

ובמנות ומתנות לפי דעתו של בן ולפי רצונו כך שמתוך שלא לשמה

יבוא לשמה מדרבנים אותם נותנים לו כמה שקלים עוד משנה

עוד גמרא עוד אף עוד פה עוד שם זה מבחן טוב הנה עוד ככה

ככה מדרבנים אותו עוד ועוד מתוך שלא לשמה יבוא לשמה

והרואים כבוד התורה ולומדיה וכבוד שעושים לבעלי מצוות התלהב ליבם לקרובה אל המלאכה

והתלהב ליבם באומרם עושים מבצע בתלמוד תורה בשביל שכל הילדים מתלהבים

למה זה מדרבן אותם עוד לגדול

ואם בעולם הזה לא עושה רצונו כך לעולם הבא על אחת כמה וכמה ברוך ה' לעולם

אמן ואמן. רבי חנין אמר כשרה אומר עזר יש ברכות לעקוד ישראל לפיכך

ועליהם תורה ומצוות שנאמרנו מה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדיל.