הלכות תשעה באב שנדחה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק בהלכות תשעה באב.

יהי רצון בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יהפוך לנו

את היום הזה ליום ששון ושמחה, ייבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

השנה אומנם אין שבוע שחל בו תשעה באב,

ולכן הרבה אנשים מבולבלים.

מותר לכבס, אסור לכבס, בגדים חדשים, מותר לקנות, אסור לקנות, להסתפר וכו'.

אז כל הדברים שנוהגים בשבוע שחל בו תשעה באב,

כביסה,

גיהוץ,

בגדים חדשים, מכובסים הכוונה,

וכן לגבי

אכילת בשר ושתיית יין,

סליחה, חוץ מאכילת בשר ושתיית יין,

לא נוהגים בהם.

לגבי אכילת בשר ושתיית יין, מלבד התימנים, שהם נוהגים כן לאכול בשר,

אז הם מותרים בכך. או לחלופין, אדם שמשתתף בסעודת מצווה,

כמובן שיש שם קטרינג

של קפז,

לא פחות מזה,

כי אחרת אסור לו לאכול שם בשר.

איזה הכשר זה?

מי שחט?

וכן, על זה הדרך עם כל התקלות המצויות.

יפה מאוד.

ערב שבת קודש

זה ערב תשעה באב. השנה יוצאת תשעה באב ביום שבת עצמו.

והיות שתשעה באב יוצא ביום שבת,

והוא נדחה ליום ראשון כי לא מתענים בשבת,

לכן, אנחנו צריכים לדעת כמה וכמה דברים ולשים לב עליהם.

אחד מהדברים זה אישה שמכינה,

או לחלופין גבר שמכין תבשילים

של בשר

בערב שבת, והוא רוצה לטעום מהתבשיל כדי לדעת אם חסר תבלינים,

או התבשיל אכן ראוי למאכל,

או שצריך עוד לבשל אותו על גבי האש.

מותר.

לטעום מהתבלינים הללו, בפרט שזה לכבוד שבת קודש,

טעימה בעלמא, לא אכילה.

יפה מאוד.

ערב שבת חזון נוהגים לגזוז את הציפורניים,

מקלחת במים חמים.

כרגיל, יש מי שמחמיר בכך ואומר שלא.

עדיין צריך להורות

שהוא מצטער על עניין חורבן בית המקדש,

בפרט שתשעה באב זה במוצאי שבת,

אז

שייכנס מעט כשהוא מנוול בשערות ראשו.

יפה. אז מי שנוהג להחמיר, יחמיר. מי שלא נוהג להחמיר,

יכול לגזוז את הציפורניים כמו בכל ערב שבת,

להסתפר, לא מסתפר,

זה כבר ערב תשעה באב,

ולהתקלח במים חמים לכבודה של השבת גם מותר.

יפה. לגבי גיהוץ החולצות

או הכנת חולצה

עבור תשעה באב, אין בעיה לקחת דבר שהוא מכובס

ביום שישי כדי שהוא ישתמש איתו במוצאי שבת,

אחר שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול, ותכף ניגע בזה.

השולחן ערוך בסימן תקנג כותב

נהגו בערב תשעה באב

דהיינו מחצות היום ואילך ללמוד אך ורק בדברים המותרים.

נפקא מינה לגבי השבת הקרובה.

שבת אין בה אבלות בפרהסיה,

על אף שמה שהתאריך הוא העברי ט' באב.

מה קורה לגבי השבת? האם הוא יצטרך ללמוד אך ורק בדברים המותרים ללימוד בתשעה באב כגון מגילת איכה,

המדרשים והגמרות,

שמדברים על עניין חורבן בית המקדש או שהוא גם יכול ללמוד שאר דברים.

אז על אף שעל שולחן ערוך כמו שאמרנו כותב שמה שבערב תשעה באב מתחילים ללמוד

את הדברים הללו שקשורים לחורבן,

אבל היות ומדובר פה השנה בתשעה באב דחוי,

אז באמת יהיה מותר לו ללמוד כל מה שירצה.

מי שרוצה שוב פעם

ללמוד את הדברים הללו, אין בכך שום בעיה, זה גם בגדר לימוד תורה.

אבל שלא יגיע לידי צער השבת,

למה השבת ניתנה לעונג ושמחה?

ואם מהדברים הללו שהוא לומד בהם הוא מצטער,

זה ודאי ובוודאי שחז״ל לא הסכימו שיעשה.

הגאון מווילנה

כותב לגבי התשעה באב הדחוי שלנו כמו השנה.

בדרך כלל אנחנו נוהגים בו חמישה עינויים.

מהם העינויים שאנחנו נוהגים בו? רחיצה, שיחה, נעילת הסנדל,

לימוד תורה, נכון? דברים שבין איש לאשתו ואכילה ושתייה.

אז מה קורה לגבי השנה שתשעה באב נופל בשבת?

האם התשעה באב הזה שנופל בשבת, אני גם צריך להחמיר

בחמישה הדברים הללו

של רחיצה,

של שיחה,

של נעילת הסנדל,

של דברים שבין איש לאשתו? כי התאריך העברית, תשעה באב זה בשבת,

אכילה ושתייה לא.

אולי גם שיחה לא.

מה קורה?

אני צריך להחמיר או לא צריך להחמיר?

כותב הגאון מווילנה זוהי חומרה יתרה.

לא צריך להחמיר בה.

ורבותינו האחרונים כותבים

שדברי הרמה, הרמה הוא זה שכתב את הדבר הזה שצריך להחמיר.

רבותינו כותבים שהרמה הזה,

דבריו אינה מעיקר הדין.

למה?

הרי גם בתשעה באב, בערב תשעה באב, מותרים חמשת העינויים.

מתי הם אסורים? בתשעה באב עצמו.

בתשעה באב עצמו, מתי זה השנה?

זה יום ראשון, דהיינו מוצא שבת.

אז ממוצא שבת אתה יכול לנהוג בדברים הללו.

אבל לבוא ולהגיד שבטית, היות וזה נופל בשבת,

תנהג בחמשת העינויים,

ודאי ובוודאי שלא.

יפה. אז כל דברי הרמה יוצא מפה שזה על פי מנהג שנהגו.

אז היות והשנה זה נופל בשבת, ואי אפשר לנהוג כך, כי בשבת צריך לשמוח.

לכן, לא ינהגו בכך אלא ממוצאי שבת ואילך.

עכשיו, מה הדין אם בן אדם אומר,

הלימוד לא מושך אותי כל כך. הלימוד הזה של

הגמרות של תשעה באב, שקשורות לחורבן והכול, לא מושך אותי.

רשאי ללמוד גם שאר דברים.

אין בכלל בעיה. למה שבת, כמו שאמרנו, ניתנה לשמחה,

שב ותעסוק בתורה, אין בכך שוב. אבל בתשעה באב עצמו,

אין ברירה.

מה שמותר, ללמוד מותר. בפרט שבני תורה כל השנה לא עוסקים בהלכות אבלות. למה?

יש כזה, כן,

מחשבת פחד, שמי שלומד הלכות אבלות, תבוא עליו חס ושלום אבלות.

לא.

להפך, תלמיד חכם צריך לדעת את כל ארבעת חלקי השולחן ערוך, כדת וכדין, לשבת, לחזור עליהם,

ללמוד אותם לעומק,

כדי שאם ישאלו אותו בדבר הלכה, הוא ידע לענות.

לכן בתשעה באב זה הזמן בדרך כלל שתלמידי החכמים יושבים ועוסקים בהלכות אבלות, מה שהם לא עושים כך כל השנה כולה.

יפה מאוד.

מה הדין ללמוד דברי פלפול?

הוא רוצה עכשיו להתפלפל. הפלפול הזה משכיח ממנו את מה? את צער החורבן.

עכשיו הוא אמר סברה. אה,

רבא אמר כראו, ההלכה נפסקה. אמרו רבא, ברוך שגיוונת את זה. הוא שמח בסברה הזאת.

לכאורה הסברה הזו, מה הוא עושה? מבטלת אותו ממה?

מהצער שהוא צריך לשהות בו בתשעה באב, נכון?

כי כתוב, למה לומדים רק בדברים המותרים? כתוב, פיקודי ה' ישרים משמחי לב, פסוק בתהילים.

אז היות ופיקודי ה' ישרים משמחי לב,

יש חשש שיבואו לידי שמחה, לכן באו חזל וגזרו שמה?

שלא ילמד בדברים העמוקים וכולי, אלא ילמד בדברים המותרים בתשעה באב.

יפה מאוד.

ערב שבת,

סליחה, יום שבת זה תשעה באב. אדם אומר, אני רוצה לטייל.

יום שבת, אחרי הסעודה, אני רגיל לטייל, לעשות סיבוב.

אין בעיה, אם הוא עושה סיבוב כזה שהוא רגיל בו, אין בעיה.

אבל אם סתם אדם רוצה ללכת ולטייל וכולי, זה לא מתאים הדבר הזה.

שאדם יצא ויטייל ברחובות.

מה לך לטייל ברחובות?

יש לך זמן, תשב, תעסוק בתורה.

כל דקה אחת יקראי מפז ופנים, כל שעה, כל שיקין.

כל יום, עוד יותר כל שיקין.

האדם צריך לנצל את הזמן שלו.

יום חול, אז אתה יכול למצוא לך פנאי,

שעה,

שתיים, שלוש וכולי, עם המשפחה קצת,

להוציא אותם. גם אם צריכים קצת להתאוורר בין הזמנים,

מיד אחרי שבת, אז תוציא אותם.

אבל לבטל את עצמך בפרט ביום שבת,

מי יתיר לך?

לכן,

אם הוא יודע שביציאה הזאת שהוא עושה,

אפילו שזו יציאה לצורך בריאות,

אבל הוא יבוא, חס ושלום, מדי צחוק וקלות ראש, אסור לו לצאת,

לעשות את הסיבוב הזה.

אבל אם הוא יודע שהוא הולך, אני יודע מה, מפה לאיזה שיעור

של רב פלוני או רב אלמוני וכולי,

אז בכך, אין שום בעיה. ההליכה הזאת, זה בסדר גמור.

יפה. בערב תשעה באב, דהיינו ערב שבת, לא אומרים בו תחנון, כי זה ערב שבת.

שבת עצמה,

זה תשעה באב עצמו, גם אין בו תחנון.

גם יום ראשון, גם אין תחנון.

יוצא לנו שיש לנו שישי שבת ראשון שלא אומרים בהם תחנון. למה עתיד הקדוש ברוך הוא להפוך את יום תשעה באב ליום ששון ושמחה?

לכן הדין הוא שמה שאין אומרים בו תחנון משום שהוא קרוי מועד.

לגבי סעודות השבת,

אז בערב שבת אמרנו מכינים תבשיל, יכולים לטעום ממנו,

לתקן אותו יפה לכבוד השבת, כפי שכותב השולחן ההוא, חתור וכולי.

מה קורה לגבי יום שבת?

רשאי אדם לאכול בכל הסעודות, כולל סעודה מפסקת,

רשאי לאכול בהם בשר,

וגם לשתות בהם יין.

אין שום בעיה. למה שבת ניתנה לעונג?

עד כדי כך שרבותינו אמרו שאוכל כסעודת שלמה בשעתו.

כמו ששלמה המלך היה פותח שולחן, זה לא כמו שולחן שלנו. שולחן של שלמה המלך זה שולחן-שולחן.

אז ככה, כפי ששלמה המלך היה פותח שולחן,

ככה, אדם יכול לפתוח שולחן מיוחד ולאכול בו כל השבת,

כל מיני דברים טובים לכבודה של השבת, ובפרט בשר ושתיית יין.

לגבי סעודה מפסקת, מגיעים לסעודה שלישית,

מקדימים טיפה את תפילת מנחה כדי שאנשים יוכלו לאכול את סעודה מפסקת.

סעודה מפסקת נאכלת עד השעה

שבע ועשרים.

עד שבע ועשרים אוכלים את סעודה מפסקת.

זה מספר דקות קודם השקיעה.

שבע ועשרים, נגמר.

לאחר מכן

צריך לקנח את הפה שלו. עכשיו זה תלוי,

אדם שמצחצח את השיניים שלו, כמובן לא במשחה,

מדובר פה במי פה נוזליים.

אם הוא מצחצח את השיניים והשיניים שלו, החיניכיים שלו רגישות,

שזה מוציא דם, ודאי שאסור לו, לא רק בערב תשע באב,

השנה לא רק בשבת הזו, אלא כל השבתות כולן.

אז לא תהיה לו ברירה, רק לקנח את פיו עם המי פה,

לשטוף היטב, ונגמר הסיפור ככה, ניקה את פיו וכולי מכל השאריות והכול.

אדם שלא יוצא לו דם מהצחצוח שהוא עושה עם המברשת, אין בעיה.

העדיפות הטובה ביותר, לא לפצוע את הכי נכאי.

האדם ירכוש לעצמו תמיד, לכל ימות השנה כולה, מברשת רכה ועדינה.

ככה הוא יכול לצחצח בלי שיצא לו דם מהשיניים, הן בחול, הן ביום שבת.

ההכנה הזאת גם היא עד מיד,

שבע ועשרים ואחת, שבע ועשרים ושתיים, מיד כבר לסיים עם הצחצוח, כדי שיהיה

ראוי ונכון לקראת התענית.

לגבי הסעודה המפסקת שאנחנו אוכלים, שזה בעצם סעודה שלישית השנה, סעודה רביעית אין לנו, אבל סעודה שלישית כן יש,

לא צריכים לאכול אותה על גבי הקרקע כמו שאוכלים בתשעה באב רגיל.

ואפשר גם לעשות בה זימון בשלושה,

בשונה מתשעה באב שלא עושים בו זימון.

כל אחד יושב בפינה וערך ברכת המזון כאבלים על גבי הקרקע.

ושנותנים לתוך המאכל שלהם אפר, פה לא צריך

השנה לעשות את כל המנהגים הללו כולם.

יותר מזה אפילו יכולים לאכול דגים.

כמדומני, הטור כותב את זה שעיקר אכילת,

הטור או מישהו אחר כותב שעיקר אכילת הדגים הוא בסעודה שלישית.

זה שאנחנו אוכלים דג חי,

או אני יודע מה, איזה סולומון, איזה מושט, בערב שבת,

זה לא מנהג, זה ככה מה שנקרא לטעום מהדגים.

אבל עיקר אכילת הדגים, מתי זה? בסעודה שלישית. אותו דבר לגבי סעודה, סליחה, בשנה פשוטה, דהיינו שחלתי שעה באב בזמנו,

לא אוכלים דגים בסעודה שלישית, הגזירה וכו', כמו ערב יום כיפור עם שם העירי קרי וכו', אבל פה זה מצוות השבת,

לכן

אין בכך בעיה.

לגבי שני תבשילים,

בשנה פשוטה שיוצאת אישה באב בזמנו ביום חול, נהגו שלא לאכול שני תבשילים

בסעודה מפסקת.

השנה אפשר לאכול יותר משני תבשילים,

הוא רוצה שלוש תבשילים.

אני כל הזמן צועק על זה, היה מנהג של הבוכרים,

הם טענו שזה מנהג, זה לא ראינו את זה בשום מקום.

באושפלוהו, במקום אושפלוהו זה אורז, גזר,

צימוקים שמים, יש כאלה שלא שמים צימוקים, ועוף,

ובצל, ואורז.

לא עושים איזה מאכל, זה מעדן מלכים, משהו טוב.

אז הם אומרים, במקום עוף, אין לנו עוף, אנחנו שוברים ביצה, עושים ביצה, וזה נהיה כמו ביצה, כזה כמו חביתה מעורבת עם האושפלוהו,

עם האורז והגזר וכו'.

ודאי שזה שני תבשילים.

למה זה שני תבשילים?

כי לא, אין דרך לאכול את זה כל השנה ככה.

אם היה דרך לאכול את זה כל השנה ככה, אז זה נהפך לתבשיל אחד.

אוכלים את העוף עם האורז והגזר, נכון? אז זה תבשיל אחד.

אבל בזמן שאי אפשר לאכול, בשנה רגילה,

לא כמו השנה שזה יצא שבת,

שאפשר לאכול, בשנה שאי אפשר לאכול,

אז מה תעשה?

אז אתה לא יכול לשבור את הביצה ולהגיד, לא, זה תבשיל אחד.

זה שזה מתערבב ביחד, זה לא הגדר של תבשיל אחד.

הגדר של תבשיל אחד, אם אתה אוכל אותו כך, בצורה הזו כל השנה כולה או לא.

לכן זה מנהג טעות מאוד נפוץ, צועק על זה שנים.

ברוך השם, בהרבה מקומות שינו את זה לטובה.

יש מקומות שעדיין עקשנים, מה לעשות, לא בקיאים,

לא יודעים מה זה תורה, לא למדו הלכה,

לא יודעים ספר, לכן

הם הגיעו לידי הטעות הנפוצה הזאת.

יפה.

לגבי

חמשת העינויים שדיברנו עליהם,

אזרח יצא בשבת,

כמובן, לפי הגדרים המותרים, אפשרי.

שיחה, ודאי שאסור.

נעילת הסנדל, אדם לובש נעליים בערב שבת, בשבת, אין בעיה, נעלי עור של שבת, אין בעיה, מותר לו.

דברים שבין איש לאשתו, גם מותר לו.

בפרט אם זה ליל הטבילה,

גם מותר. בעילת מצווה, ערב שבת, מותר. אין בכך שום בעיה.

אבל זה ט' באב,

ובתשעה באב אין דברים שבין איש לאשתו. היות וזה שבת ונדחה, זה דחוי, לכן באמת מותר.

יפה.

לגבי קבלת התענית, כידוע, יש לנו כלל דברים,

תספורת וגילוח, ודאי שלא.

בסדר?

לא מסתפרים ולא מתגלחים. אתה רואה, אני מועל,

יש לי אופציה להסתפר ולהתגלח, להיות חתיך,

ועדיין אני לא מסתפר ומתגלח.

מחמירים.

נוהגים, גם ערב שבת לא.

יפה.

בסדר?

יפה.

יש לנו כלל דברים שבפה,

סליחה, דברים שבלב אינם דברים.

ראינו אדם מקבל בלב שלו.

הוא אומר, אני אעשה ככה, זה לא נקרא דבר שהוא קיבל אותו.

מתי הוא מקבל אותו? ברגע שמוציא בפה שלו מפורש.

אז זה נקרא שהוא קיבל.

לכן,

היות וזה שבת, אי אפשר לקבל תענית בשבת.

אז מה עושים?

סיים את האכילה שלו.

יפה מאוד.

הגיע כבר זמן של מה שבין השמשות כבר ממש צמוד לקרץ את הכוכבים.

הוא אומר, אני מקבל עליי תענית של תשעה באב.

הוא יכול לשנות את הנוסח,

הרי נקבל תענית של י' באב, כי זה י',

כן? כבר זה ערב. תשעה באב.

כך כתב מרן השולחן ערוך בסימן תקנג, סעיף א'.

יפה מאוד.

עכשיו, מה קורה לגבי התפילה? אז אמרנו, תפילת הרביעית,

מנחה מקדימים של שבת, כדי שיוכלו לאכול צעודה מפסקת עד שעה ועשרים ולקנח את הפה וכו'.

לגבי

מי שנתאחר בסעודה שלו, אין בעיה.

יכול לבח ברכת המזון, יכול להגיד רצה ואחלה יצאנו, גם אחרי שהחשיך כבר.

אין שום בעיה בכך. למה?

הוא נגרר אחר סעודתו או מה שאכל, אבל ברגע שהגיע הזמן שעה ועשרים, כבר זהו.

לא יכול. הגיע הזמן של הכניסת התענית, כבר לא יכול לאכול ולשתות.

לכן חכם עיניו בראשו, מתפלל מוקדם וכולי.

ככה אוכל בנחת ולא נכנס ללחץ וכל מיני בלבולים.

את תפילת ערבית טוב לאחר. למה? יש כאלו רוצים, אני יודע מה זה צום, חלושים, או מדמיינים שהם חלושים, רוצים לבוא עם הרכב לבית הכנסת.

לא בשבת, חס ושלום.

במוצאי שבת.

אז יצא שבת,

יציאת השבת זה שמונה ותשע דקות.

הוא אומר,

ברוך המבדיל בין קודש לחול, כי אין הבדלה.

מתניע את האוטו,

נוסע לבית הכנסת, אין בעיה.

בערך עשרים דקות, חצי שעה

אחרי צאת שבת, אם שמונה ועשרה יוצא שבת, אז יעשו שמונה וחצי.

את תפילת ערבית, ככה שכולם גם יוכלו להחליף את הבגדים. למה?

אי אפשר, למרות שזה נקרא מועד,

כפי שכתוב באיכה, קרא עליי מועד לשבור בחוריי,

החג הזה, הגשברו, עתיד להפוך אותו ליום טוב, למועד.

אבל למרות שזה נקרא מועד, אדם לא יכול להישאר עם בגדי השבת בתשעה באב.

זה בגדר של יום תענית, זה בגדר של יום עצוב, ואתה לובש דברים משמחים?

לכן,

פושטים את בגדי השבת,

את נעלי העור וכולי,

והוא לובש נעלי גומי,

לא לבוא עם נעלי בית.

אסור לבוא לבית הכנסת עם נעלי בית בלי גרביים.

אסור, אנשים נכשלים בזה.

הוא ילד קטן, אין בעיה.

אבל בן אדם גדול,

איך אתה בא לבית הכנסת

בלי נעליים?

לא מדבר עכשיו על הריח הלא-טוב.

נגיד שהוא נקי, אין בעיה,

יש לו ריח טוב בגוף.

אבל עדיין, זה לא כבוד של בית הכנסת.

אתה יודע, אנשים באים עם כפכפים, נעלי אצבע, מה זה, באת לפיקניק?

באת לבית הכנסת, קדושה

גבוהה יש במקום, הכנסת משרה את השכינה שלו שם.

איך אתה הולך?

אדם כזה אסור לעלות לדוכן, אסור להתפלל

בצורה כזאת.

יש כל מיני רבנים כאלו שמתירים.

הלכה,

שולחן ערוך,

אדם לא יכול לבוא.

אפילו אנשים שסובלים מציפורניים עם פטריות וכו' וכו', גם הם

צריכים להקפיד על הדבר הזה, לקנות להם גרביים, 100% כותנאה,

לשים כל מיני משכות ותרופות. בזמנים שהם לא בית הכנסת,

יכולים להברר את הרגליים שלהם.

אבל אתה בא לבית הכנסת, זה מקום של כבוד.

לכן, לא לבוא עם נעלי בית פתוחות.

אתה רוצה, יש היום קרוקס, זה נקרא נעלי בית כאלו עטומות, סגורות.

זה נראה יותר כבוד, גם לא הצבעוניים האלה.

זה לא מתאים.

אתה בא עם נעלי בית שחורות, בסדר. נעלי גומי, כמה עולה נעלי גומי? 20 שקלים.

50 שקלים, בסדר?

אז אתה קונה לך, יישאר לך גם לצום כיפור.

כזה דבר, אדם בא מכובד לבית הכנסת, בפרט שמסתכלים עליו כבן אדם נורמלי ומכובד,

לא כבן אדם שמסתובב בשוק בבסטה.

לכן, אחד כזה צריך לכבה את עצמו.

אז יקנה לו נעליים אם אין לו, יקנה לו נעליים מיוחדות.

זה לתשעה באב, לצומות וכו' וכו'.

יפה מאוד.

אז בשמונה ותשע דקות חולץ את המנעלים שלו, פושט את בגדי השבת, לובש בגדי יום חול.

מנעלים, כן, אמרנו של גומי או של בד.

יפה מאוד.

ולאחר מכן צועד לבית הכנסת.

אבל כל זר אחרי שיצאה שבת, הוא אומר, ברוך המבדיל בין קודש לחול.

אבל גם לא הייתי אומר בין קודש לקודש, למרות שזה נקרא מועד.

בין קודש לחול זה נקרא.

בסדר?

לגבי ההבדלה, תכף אנחנו נדבר עליה, כיצד עושים את ההבדלה.

עכשיו, מה קורה, דרך אגב, לגבי

סעודה שלישית? רוצים לשיר שירי שבת? אין בעיה.

אפילו שסעודה מפסקת, אין בעיה.

מים אחרונים.

הוא עכשיו מסתפק. רגע, עכשיו כבר נכנס הצום,

שמונה ותשע דקות, כבר זהו, ערבית כבר.

אני עכשיו עושה מים אחרונים, מותר? הרי

אחד מהעינויים שאסורים בתשעה באב זה רחיצה.

אז איך הוא רוחץ? התשובה היא, זה לא רחיצה לשם תענוג.

כל מה שאסרו זה רחיצה לשם תענוג. כהן נוטל את הידיים שלו? נוטל.

אדם נוטל את ידיו בבוקר עד

סוף פרקי האצבעות?

אין בעיה.

זו לא רחיצה של תענוג, זו רחיצה שאדם צריך להיות נקי.

הוסרה הטומאה ממנו, רוח וטומאה עכשיו הוסרה ממנו, היא נמצאת בקצוות.

לכן נוטל את הידיים שלו.

התורה הקדושה אומרת על הכהנים ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו, ציווי.

ורחצו ידיהם, מצוות עשה זה.

והייתה להם לעולם לא ולזרעו לדור העולם. חוק עולם זה.

לכהנים, כהן שרוצה לעבוד בבית המקדש,

חייב ליטול את ידיו ורגליו.

אז הקלו איתנו. אל תיטול את הרגליים, אין בעיה, לפחות תיטול את הידיים.

אז החי האדם צריך להקפיד על הדבר הזה.

יפה מאוד. לכן, אם הוא רוצה לעשות מים אחרונים של סעודה שלישית, שהוא משך אותה עד... הוא יודע שבשמונה וחצי מתחילים עם הרביעית, כי מאחרים.

אז הוא משך אותה עד שמונה ותשע דקות, אין בעיה.

למה אין בכך רחיצה של תענוג? זו רחיצה של מצווה לצורך ברכת המזון.

התירו לו.

מה קורה לגבי פינוי השולחן? הוא רוצה עכשיו לפנות את השולחן.

סבבה, עכשיו יצא שבת, מותר לפנות את השולחן או אסור?

שלא יחזור מבית הכנסת, יחשוף סעודה רביעית עכשיו.

אז יצא שבת, אין בעיה לפנות את השולחן.

אם סיים קודם משקיעה ורוצה לפנות את השולחן,

גם בכך אין שום בעיה.

שאר הדברים הנוהגים, כגון

הפעלת מדיח כלים,

או שטיפת הכלים,

או הסרת הפרוכת מבית הכנסת, הרי מסירים את הפרוכת שבהיכל.

מסמלים אבלות.

כיסאות נמוכות לסדר בית הכנסת, או פורסים שטיחים ומחצלעות כדי שיוכלו לשבת להגיד את הקינות.

כל הדברים הללו רק אחרי צאת השבת, ואמירת ברוך המבדיל בין קודש לחול. שמונה ותשע דקות יצא,

אומר ברוך המבדיל במקודש לחול אותו דבר אישה, ברוך המבדיל במקודש לחול נגמר.

כל זה למי שמתענה.

אז אנחנו לא עושים הבדלה במוצאי שבת, רק מברכים על הנר, תכף נראה.

בשמים גם לא מברכים, כי אנחנו צריכים להיות בצער, בשמים משיב את הנפש.

במוצאי התענית אנחנו נעשה הבדלה רק על הכוס.

אז עכשיו,

אדם שהוא אוכל, מה יעשה?

הרי אסור לאכול ולשתות,

רק מים מותר לשתות,

נכון? בלבד.

שאר מאכלים משקיעים אסור לאכול לשתות, עד שיבדיל.

לכן אדם שהוא אוכל,

ופטור מן התענית,

ובפרט השנה בתענית תחויה שמקלים מעט יותר עבור אותם החולים, או יולדת,

חולה שיש בו סכנה וכו',

אז הדין שהוא צריך לעשות הבדלה על הכוס,

עושה הבדלה על הכוס עם בורא מעורי האש והנר,

בלי בשמים,

ואז באמת הוא יכול לאכול.

בשמים בכל מצב,

הוא לא מברך.

יפה מאוד.

עכשיו, הטוב ביותר בסעודה שלישית, חד פעמי, יוקרתי.

אתה לא רוצה יוקרתי, פשוט. למה?

אחר כך מי ישטוף לך את הכלים?

האישה גם בתענית.

אז מה אתה מכביד עליה עכשיו? לא מספיק התענית, גם היא צריכה לעבוד עכשיו?

גם לשטוף את הבית היא לא יכולה.

לכן להקפיד שהבית יישאר נקי,

רק אחרי חצות היום, ביום ראשון,

הקלו בשטיפת הבית.

לטאטא את הבית אין בעיה, כמובן במוצאי שבת.

בסדר, שבת יכולה לטאטא את הבית, לכבד את הבית, לסדר שולחן וכו' וכו'.

למה כל הדברים הללו מסיחים את האבלות של אדם מהדעת שלו?

אדם צריך להיות

בדעת שלו עוול, להצטער על חורבן בית המקדש.

עכשיו, מה אתה עושה? במקום להצטער על חורבן בית המקדש,

אתה מכניס את הכלים למדיח, אה?

זה משמח, אנא? עוד רגע הריח של הפרי ייתן ריח טוב של הסבון כלים,

והוא ייהנה.

תהיה לא טוב, זה הסחת הדעת מהאבלות.

ככה ביעור ההלכה מביא בסימן תקנט סעיף י' בשם הלבוש.

ככה הוא כותב את זה.

לכן,

להסיח דעת מהאבלות לא טוב,

אבל בזה שהוא מפעיל מדיח כלים, אין בכך בעיה. לכן יצא שבת, שים במדיח כלים, הוא לא עושה שום פעולה בכך.

הוא מכניס את זה בפנים, מסתיים, עוד מעט יוציאו, הוא לא חייב עכשיו לפתוח, יכול לפתוח עוד שעה, עדיין שלוש,

יכול לפתוח מחר בבוקר, בכך אין בעיה. אבל רחיצת הכלים,

לכן הטוב ביותר, חד פעמי,

וכך פתרנו את הבעיה.

יפה. לגבי שטיפת הבית, זה מופיע בשולחן ערוך,

יורה דעה, סימן שפ, סעיף כ' ב' לטאטא ולכבד את הבית, מותר,

לשטוף אסור.

יפה מאוד.

נמשיך.

כל אלו הפטורים מן התענית

לא מכריחים אותם.

שנה בן 13, בסדר, השנה הוא פטור.

אז הוא יכול כמה, רוצה להחמיר על עצמו לעשות כמה שעות, אין בעיה, אבל לא מחייבים אותם.

תתענה, תתרגל, מה קרה?

מה כן מרגילים אותם? מרגילים אותם לישון על גבי הארץ.

ילדים אוהבים את זה, זה כמו חוויה בשבילם.

בתשעה באב לא יושבים על המזרון הנוח, אה?

יושנים על גבי הקרקע, וכתוב ברבותינו,

דברי רבותינו, שצריך להניח אבן מתחת לכרית שלו.

שלא יהיה לו נוח בשינה הזאת, אה?

שירגיש קצת הצער. השכינתה בגלותה, תשברו בצער.

ואתה יושנך, נהנה לך.

ולכן מניחים אבן מתחת הראש, בסדר? אם לא לקח אותה בשבת, אסור לקחת, כן?

זה מוקצה.

אז יכול להקצות את זה בערב שבת, קודם,

כניסת השבת, או במוצאי שבת. יצא השבת,

סיים את הקינות ואת הכנסת, בדרך כלל עושים גם שיעור,

כן, בענייני דיומא, מה שקשור לתשעה באב, גמרות וכולי.

אז מניח את האבן מתחת לכרית שלו, ובכך

הולך לישון.

גם לא אומרים לילה טוב,

או בוקר טוב,

כל הדברים הללו, אנחנו עכשיו באבן, אנחנו בצער.

מה אתה עכשיו אומר בוקר טוב וכולי? כביכול אתה שמח.

שמח.

בתפילה אנחנו מוסיפים קודם תפילת ערבית נוסח

המזמור על נהרות בבל,

שם ישבנו ואחר כך קוראים קטע מפרשת האזינו.

יפה מאוד.

בתפילת ערבית של שמונה עשרה אנחנו אומרים שני דברים, א' כל התחוננדנו,

כי זה מוצאי שבת.

לאחר מכן אנחנו מוסיפים את הענינו בשומע תפילה.

גם מוסיפים שלוש דברים. סליחה, גם נחם.

נחם ה' את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים וכולי.

אז הנוסח הזה מופיע בסידורים.

צריך הרבה תשומת לב כדי שלא לשכוח את זה. לאחר סיום תפילת הלחש,

אומרים יהי שם, חצי קדיש, יושבים על גבי הארץ.

וסליחה, לפני שיושבים על גבי הארץ,

השליח ציבור עושה את פרקת בורא מאורע האש. זו ההבדלה שלנו.

מדליק את הנר, ברור ה' אלוהים וקוראים לכם בורא מאורע האש, מכוון להוציא את כולם, כולם מתכוונים לצאת.

מעבירים בין כולם, או שכולם מתקרבים לנר, עושים בורא מאורע האש וכולי. מי שהתכוון לצאת לא מברך, מי שלא התכוון מברך.

ויושבים על גבי הארץ,

עושים קצת חושך בבית הכנסת,

כן, ומתחילים להגיד את אמירת הקינות בבכי.

בסיום אמירת הקינות ומגילת איכה,

מכבים את האור, שוב פעם מדליקים נר, הפעם לא נר של אבדלה,

לא נר אבוקה, אלא נר רגיל, ואז אומר השליח ציבור את הנוסח

של אחינו בית ישראל, שימעו היום כך וכך שנים לחורבן בית המקדש, בוכים,

לאחר מכן ממשיכים בתפילת ערבית, ואתה קדוש.

אני נתקל בזה כבר המון המון המון שנים, שאנשים חושבים שזהו.

ברגע שיושבים ואומרים את הקינות, אפשר לדבר.

זה לא זמן לדיבורים, או אפשר לשחק בטלפון, מה זה?

ככה אתה בוכה על חורבן בית המקדש?

אדם צריך לשים תשומת לב יתרה על הדבר הזה.

בוכים על חורבן בית המקדש, לא עכשיו משחקים או מצטלמים או עושים כל מיני דברים שכאלו.

לכן

אדם צריך לשים תשומת לב לזה, ואם הוא יודע שהחבר שלו הוא כזה, תעיר לו.

יפה מאוד.

בסיום, לאחר מכן, ומבאתה קדוש,

שאומרים קדיש,

תתחלה חורבה וכופנה ומותנה,

פסוקי נחמה נחמו נחמו עמי, שיר המעלות, קדיש ישל אמר,

עלינו לשבח.

יפה מאוד.

כן, את הקינות

צריך להגיד מילה במילה.

לא סתם השליח ציבור מעריך בזה ומנגן בזה בניגון של בכי.

כי באמת צריך להגיד את זה בבכי,

ולדעת להצטער על חורבן בית המקדש.

שאדם חושב שעכשיו זהו, חוויה, יושבים כולם,

ישיבה מזרחית, יאללה, אפשר לדבר, אפשר לספר בדיחות, זה לא עובד ככה.

או לסנוור עם לייזר, את זה שיושבים ממולו.

זה לא, זה לא תשעה באב.

זה צחוק וקלות ראש, זה תשער בבית. עדיף שלא תצטער ככה על חורבן בית המקדש.

כן, שרפרף נמוך.

כן, אין בעיה, יצא שבת אפשר.

יפה מאוד.

בכל פעם שמזכירים את המילה איכה,

מגביהים את הקול.

גם, קול של יללה ובכי.

יפה.

נוסף לזה,

אדם צריך לכוון גם לבכות על אותם הצדיקים שנפטרו.

מלבד חורבן בית המקדש, שהרה פעמיים, גם נפטרו הצדיקים.

אז אותם צדיקים שנפטרו זה אבדון גדול לעם ישראל.

אבדון גדול לנו בתור יהודים שחפצים

לשבת וללמוד תורה ולהחכים בתורה הקדושה,

ולשאוף ולהגיע לדרגות גבוהות ונשגבות. ואותם הצדיקים שנפטרו מאיתנו,

הם היו בעלי דרגות שהיו גם משפיעים עלינו.

והיות שהם נפטרו, אנחנו בצער כפול. א', נחרב פעמיים בית המקדש בתאריך הזה,

וב', על אובדן אותה פטירת אותו צדיק.

יפה מאוד.

פעם הרב מזוז, בעלון שלו בית נאמן,

מספר 23. הוא הביא את החשבון הזה, איך מחשבים, כמה יש בזה מחלוקת.

יש כאלה אומרים שנה אחת יותר, יש כאלה שאומרים שנה אחת פחות.

איך מחשבים את החורבן בית המקדש? זה מופיע בדרך כלל בלוח שנה.

יש לכאן, ויש לכאן, אני מאמין שגם בעלון של השבוע הוא יביא את זה.

אז הוא פעם הביא על זה סדר, איך עושים את החישובים וכולי, ולמה הם טעו,

אלו שמחסירים שנה וכולי.

אז אפשר לעיין שמה, או מי שימצא את המספר 23 יוכל לעיין שם, לראות בדיוק

מה הוא כתב.

אחרי תפילת הרביעית, זה מוצא שבת,

אי אפשר ללכת לטייל עם האישה.

זה תשעה באב, לא הולכים לטייל.

כולם אבלים.

לכן מתקיים, בעזרת השם, נעשה פה שיעור.

בעזרת השם, מוצא תשעה באב, נעשה פה שיעור על ענייני דיומא, כל הגמרות שמדברות על החורבן.

בעזרת השם,

מי שיוצא יוכל להשתתף, יוכל לצפות בעזרת השם.

בשיעור שמדבר על אותם הדברים הרעים המותרים בלימוד.

נפרדים הביתה,

לא באמירת שלום,

ראש מורכן כלפי מטה,

לא שבוע טוב ולא בסימן טוב ומזל טוב. יוצאים עם ראש מורכן כלפי מטה.

יפה מאוד.

אנשים שמתקשרים לרב כדי לשאול שאלות,

אסורים לשאול שאלות שלא קשורים לתשעה באב. למה? אסור ללמוד תורה רק בדברים המותרים,

והקשורים לתשעה באב.

לכן מאוד צריכים להיזהר בדבר הזה גם מי ששואל וגם אותו הרב שעונה.

למחרת בבוקר משכימים

קום לבית הכנסת.

שוב פעם, אין אמירת שלום, אין אמירת בוקר טוב.

לאחר התפילה יושבים על גבי הארץ וקוראים שוב פעם את הכינור.

אוי, עכשיו תשמעו מה כתוב.

מי שלא קם להתפלל בתשעה באב לבית הכנסת, עליו הכתוב אומר.

על מה תוכו עוד, תוסיפו צרה.

דהיינו, אותו אדם שלא קם להתפלל, חס ושלום הוא שותף

לעיכוב בבניין בית המקדש וביאת המשיח.

ולכן אדם צריך להזהיר לא רק עצמו,

אלא גם את הסובבים אותו וכל שכן את המשפחה שלו.

אדם שהוא חלוש, אין ברירה, יקום ויתפלל בבית שלו

או בבית הכנסת הקרוב אליו.

כן?

וכל זה כדי שהוא לא יבטל את התענית שלו.

אם קשה לו, אין בעיה שב ותתפלל בבית כמו שצריך.

אבל צריך לקום להתפלל.

לא אומר לו, אני במנחה אניח תפילין.

יש שיטות לכאן ולכאן.

מתי הם מניחים תפילין ביום של תענית, האם במנחה וכו'. גם אלו שנוהגים להניח תפילין במנחה זה אחרי שהם הניחו בבוקר,

זה לא שהם הרביצו שינה בבוקר.

לכן אדם לא צריך להקפיד על הדבר הזה. יום תענית זה יום פורקן, לישון. מה פתאום? ממש לא.

מי יתיר לך לישון?

או אדם הולך לטיול, או יש כאלה שעולים לקברות צדיקים. מי יתיר לך?

עכשיו חם בחוץ, שבבית במזגן.

אין לך מה ללמוד? אין בעיה. תשמע שיעורים

של רב פלוני כשר או אלמוני וכו' שמדברים על עניין תשבע ועל עניין החורבן.

תהילים אי אפשר לקרוא. בגדר פיקודי השם ישרים וסמכי לב.

רק הדברים המותרים.

יפה מאוד.

לגבי תפילת שחרית, מתפללים כהרגלה ומברכים את כל הברכות, כולל ברכת שעשה לי כל צורכי.

מנהג הספרדים, כמו שאמרנו, להניח תפילין בבוקר, לבוא לבית הכנסת שהוא עטוף בטלית ותפילין.

בני אשכנז ומרוקו

נוהגים,

כמו שהרבה עושים, לישון עם הציצית שלהם,

כדי שלא ייכנסו לספק ברכות בבוקר שהם צריכים לברך על הטלית קטן.

בני אשכנז וחלק מהספרדים נהגו להניח תפילין בבית,

לאחר, אומרים את הפסוקים של וידבר וכו', קריאת שמע, לאחר מכן באים בית הכנסת

לתפילת שחרית ללא טלית ותפילין. במנחה שוב פעם מניחים את התפילין ומתפללים מנחה.

אדם שרגיל להניח תפילין של רשי ורבנו תם, מניח אותם כרגיל בשחרית.

בסיום התפילה מניח רבנו תם, כך באמת צריך לעשות.

מרן הרב עובדיה אמר לעשות את זה לפני יחסדך,

למה שלא יפסידו.

אותם אלו שממהרים לעבודה, יוצאים מוגדר, אז תניח אחרי יחסדך.

אבל מעיקר הדין צריך את התפילין של רבנו תם להניח בסיום התפילה ממש.

רשי כל התפילה וסיום התפילה אז מניח רבנו תם.

לאחר מכן חולצים את התפילין ואז יושבים על גבי הקרקע ואומרים את הכינור.

התוספות שיש לנו ענינו ונחים בתפילת שמונה עשרה הן של השליח ציבור בין גואל לרופא והן שלנו בשמעה קולנו אדם צריך לומר בתשכון ירושלים גם כן אדם צריך לומר אותם כמו שצריך.

הכהנים נוטלים את הידיים עד פרק הזרוע כי הרגלם זה רחיצה של מצווה

ומותר להם.

יפה מאוד.

קוראים בתורה בפרשת

ואתחנן כי תוליד בנים ובני בנים עולים ג' עולים לאחר מכן האחרון מפטיר בספר ירמיה את ההפטרה אסוף אסיפם נאום השם

מסיים את הברכות אמירת חצי קדיש.

לאחר מכן התפילה נמשכת כרגלה אשרי ואתה קדוש ברוך אלוקינו קדיש תתקבל מזמור תוספת על נערות בבל מחזירים את הספר תורה למקומו

לאחר מכן בית יעקב שיר של יום

כן מוסיפים עוד שיר המעלות בשוב השם את שיבת ציון.

הושיענו קדיש על ישראל קוה קדיש שלמה עלינו לשבח ואז יושבים על גבי הקרקע

אומרים את פרשת האזינו ואז מגילת איכה.

יש שלומדים גם

אחרי הקינות בספר איוב.

שם בספר הזה מלא מלא מלא מאורעות שקראו לאיוב לכן יושבים ולומדים או יש כאלו שספרים שסידרו בהם חוק לישראל מיוחד לתשעה באב.

אדם ירכוש לעצמו מחזור כזה

עבודת השם של הרב ציון רבי

עבודת השם. שם יש מיוחד לתשעה באב מחזור כזה שם הכל מסודר לא יצטרך לדלג מה עכשיו?

איפה עכשיו?

כמה? למה? ואיך?

הכל מסודר שם זה עולה גרוש וחצי

כן אדם ירכוש את זה ככה יהיה לו הכל מסודר כמו שסר. בית כנס שיש לא צריך לרכוש

הוא לוקח מבית הכנסת ומשתמש בזה

יש הרבה אנשים שלוקחים הביתה מבית הכנסת ולא מחזירים

למשרדת זה גזל.

לסידור הזה קנו אותו לבית הכנסת, לא לבית. ביקשת אישור מהגבאי, הסכים לך, בבקשה.

אבל תחזיר את זה, אל תשאיר את זה אצלך הבית. הוא לא נתן לך את זה מתנה עולמית.

תרמו את זה לבית הכנסת.

הוא סך הכל אחראי על הספרים, צריך להוציא אותם כדי שיהיה לציבור. אתה לוקח, שנה הבאה לקחת עוד ספר, בסוף הספרה של בית הכנסת עוברת לבית שלו.

ומתי הוא מרוקן הודעה?

לפני פסח, כשהוא עושה ניקיונות, שם את זה בגניזה, למה הוא מתעצל להביא את זה לבית הכנסת? זה גזל בידו.

לא, אני אחר כך אתרום לו. לא, תחזיר את מה שלקחת בחזרה.

יפה מאוד.

לאחר מכן נפרדים כל אחד למקומו. יש כאלה שיושבים ועוסקים בדבורה בדברים המותרים.

נפרדים כל אחד למקומו, ללא אמירת שלום. תזכרו.

יפה מאוד.

רבותינו כתבו את הדבר הבא, כל האוכל ביום תשעה באב ואינו נצרך לכך הוא לא אחד מג' בעלי ברית שהשנה זה צום דחוי, יקלו להם. יש שלוש שיטות. יש כאלה שאומרים אפשר לאכול אבל עדיף שלא יאכל.

יש כאלה שאומרים שאפשר לאכול מחצות היום ואילך, לאחר שיתפלל מנחה.

ויש אומרים

אחרי חצות, כן?

ויש אומרים שגם כשמותר לאכול לא יאכל בכלל.

שלוש שיטות.

לגבי ג' בעלי ברית.

אז אדם כזה שאינו נצרך ואוכל, לא מעניין אותי,

מעלה עליו הכתוב כאילו אכל מגידה נשה.

כרת.

כן?

אכילה מגידה נשה, איסור כרת.

סליחה,

דאורייתא זה.

דאורייתא.

יפה מאוד.

לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

אם אתה לא נצרך לאכול בתשעה באב ואתה לא מהאנשים המותרים, תיזהר.

יפה מאוד. ביום תשעה באב נוהגים לתת צדקה לעניים תלמידי חכמים.

אפילו בערב תשעה באב טוב שייתן, למה? כדי שיוכלו, ערב שבת, כן?

טוב שייתן, כדי שיוכלו לדאוג להם לסעודה עבור צום תשעה באב. וזה מופיע מפורש בקינות. כתוב, גלתה יהודה מעוני.

למה יהודה נהייתה ענייה?

בגלל שהם לא עזרו בצדקה. לכן אתה תתקן את העוון הזה, תיתן צדקה ביום תשעה באב,

הן ביום והן בלילה, וכך תתקן בסייעתא דשמיא את העניין של גלות יהודה.

תשעה באב,

רק אם יש הלוויה רשאי ללכת לבית העלמין. סתם ככה,

לא הולכים לבית העלמין.

בפרט שזה ימים חמים,

ואז הוא יבוא לידי שבירת הצום, קשה לי, תתיר לי וכו' וכו'. לא מתיר.

אין להתיר.

אל תלך לבית העלמין.

גם אם אתה יודע שקשה לך ואתה חייב ללכת, אז אין ברירה.

קח איתך איזה כובע מצחייה,

או מטרייה, אני יודע מה.

אבל אם לא קשה לך, אז למה אתה הולך?

אם קשה לך, למה אתה הולך? אתה לא חייב, למה אתה הולך?

אין שום עניין לעלות לבית העלמין ביום תשעה באב, אני לא יודע מאיפה הדברים הללו.

יפה מאוד.

כן.

טיפולי שיניים, מעכשיו לדחות אותם לאחרי תשעה באב.

תמיד יש את החכמים האלה, הרב, קבעו לי את זה לפני.

מעכשיו,

הרב, תדחה את זה.

בסדר? לא מטפלים בתשעה באב, אתה יודע שזה מחליש אותך, בשביל מה אתה הולך?

או איזה בדיקה, תדחה את הכול לאחרי תשעה באב.

אין חו... זה משהו מיוחד, בסדר, אין ברירה.

אבל סתם ככה לא.

יפה מאוד.

אז כפי שאמרנו, יש לנו חמישה עינויים.

בכלל העינויים זה שהאישה, או סתם האיש, מבשם את עצמו.

זה שיחה.

הוא שם לעצמו בושם, שעריך אותו טוב, איזה ספיצטיק, מי יתיר לך?

ביום התענית. אסור את הדבר הזה, לכן צריך להחמיר אדם על עצמו.

או אישה רוצה לענות תכשיטים.

מי יתיר לך לענות התכשיטים הללו?

בתשעה באב עצמו לא מתייפים.

זה זמן לצער וחורבן.

יפה מאוד. טבעת נישואים, אין בעיה, יכולה ללבוש.

שאר הדברים שהם ליופי וכולי ולהנאה, אסור. איפור כל שכן.

כל המריחות למיניהן, כל שכן.

יפה מאוד.

אדם מגיע לבית הכנסת, אומרים לו, אל תגיע עם נעלי עור. מסבירים להם את ההלכה, דווקא הוא מגיע עם נעלי עור.

או שהוא אומר, לא, זה לא נעלי עור, אין לי נעליים אחרות.

מצווה למחות בידו, להגיד לו, הלו, היום תשעה באב, תוריד את הנעליים האלה, זה נעלי עור.

לכן מעכשיו אמרנו, אדם מתכונן, אין לך, תקנה איזה 50 שקלים, 20 שקלים עולה בברקול בבני ברק,

25 שקלים נעלי בד,

או נעלי סקאי, אין בעיה.

אבל זה לא...

כן, נעלי בד, טובות של איך זה נקרא? סקוני, סקוני.

סעוני ואטילוני.

כך כתוב על יונה הנביא.

אז לא בגלל שאתה נעלי בד וכך פתר,

יש כאן אנשים שמובשים את זה כל השנה, זה יפה.

נעלי בד יפות, שחורות וכו'.

יפה מאוד.

אדם שאמרו לו שלום,

והוא לא מבין שהם תשעה באב, שלום, למה אתה לא עונה לי?

אז יענה לו בספר שלום.

או שיגיד לו, היום תשעה באב, אין שאילת שלום. יסביר לו. איזה חילוני אחד, הוא לא מבין שום דבר.

ישיב בשפה רפה וכובד ראש.

יפה.

הנפרד מחברו, מה יכול להגיד לו?

יהי רצון שנזכה להתראות יחד בבית המקדש.

לא בא לך להגיד לו שלום, שאתה יודע... יהי רצון שנזכה להתראות יחד בבית המקדש.

יפה מאוד.

גם אדם שיושב ואומר קינות ועובר תלמיד חכם או זקן,

חייב לעמוד מלוא לכבודו,

כפי שנוהגים בשאר ימות השנה.

אדם רוצה ללכת לנחם את האבלים, רשאי.

ללכת לביקור חולים, רשאי.

סתם לטייל, אסור.

רוצה לנסוע לכותל המערבי. יש כזה מנהג לנסוע לכותל המערבי. מי נמצא שם? מה נמצא שם?

אם אתה הולך באמת בשביל הקינות, כן, אם אתה הולך בשביל להעביר את הזמן, שב הבית.

או הולך שם להתרוע עם כל מיני חברים ומכרים,

זה לא זמן

ללכת להתרוע. הקדוש ברוך הוא, אש כינתה בגלותה. הקדוש ברוך הוא מצטער.

אדם יושב עם החבר'ה.

איך אני אעביר את הצום? דבר עם החבר'ה. דברים בטלים.

אוי ואבוי לו.

ליצנות וקלות ראש בתשעה באב, גדול עוונו מנשוא, רבותינו כותבים.

צריך להצטער. מה אתה יושב איתם וצוחק איתם? מצחקק.

יפה מאוד. תינוק שבוכה, מותר להרים אותו.

אבל אם הוא רוצה לשחק איתו, הוא ציפוציה, אה, איזה מתוק אתה, רוצה לנשק אותו. זה אסור בתשעה באב.

יגיד לו, איה, בני היום, אין נשיקות, אין חיבוקים ואין הרמות.

מרים אותך רק כשאתה בוכה או שצריך להחליף אותו?

יפה מאוד. מקומות שנהגו לעשות מלאכה, עושים בהם מלאכה בתשעה באב.

מקומות שלא נהגו לעשות בהם מלאכה, אין עושים בהם מלאכה.

שתדעו,

אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה גם על תשעה באב עצמו. לכן לא משתלם לעבוד כחופש על חשבון החופשות שאתה עושה במהלך השנה. מזה הבוס ייתן לך.

אין לך ברירה ואתה מחויב לעבוד. הוא חייב לעבוד, אבל בתנאי שזה לא יבטל אותך מהצום או שתודיע לו מראש.

ביום הצום קשה לי לעבוד, אני צם.

אז בבקשה ממך, תדחה לי את זה ליום או תוריד לי.

יפה מאוד. בעלי חנות מכולת. אנשים צריכים לקנות דברים לצום

או לצאת הצום, רשאים לפתוח לכמה שעות,

אין בעיה.

יש כאלה שזה אפילו יכול למכור כל היום כולו.

בתנאי שזה לא יכביד עליו את הצום, נהגו לעשות חצי יום.

תרגיל את האנשים, נגמר הסיפור.

מלאכת דבר האבד עדיף להעשותה על ידי גוי.

אין גוי,

אין ברירה, עושים אותה גם על ידי ישראל. אדם רוצה להזמין, ביום תשעה באב יש הנחות.

הוא בבית, פותח את המחשב שלו, מחשף,

פותח את המחשב שלו במקום ללמוד תורה בדברים המותרים,

הוא עכשיו מחפש בית מלון לבין הזמנים.

הוא היה עכשיו 50% הנחה מי סוגר בתשעה באב. מי התיר לך? אסור.

אתה רוצה, תסגור לפני כן.

אסור לאדם להזמין נופש או טיול בתשעה באב,

אפילו שהוא הולך אחרי תשעה באב.

גם צריך לשים לב לאן אתה הולך,

מהחבורה שנמצאת שם,

צדיקים, לא צדיקים,

איפה אתה הולך לתפוש את זה? כל זה אדם צריך לשים לב.

יפה מאוד.

כל ההכנות כולם שהאישה רוצה להכין, מראש.

מה זה מראש?

אחר חצות היום יכולה להכין.

קודם לכן, לא.

עכשיו תשמעו פתגם יפה של זקני מרוקו.

אמרו חכמי וזקני מרוקו,

כסף של איכה, דהיינו,

עבודה של תשעה באב,

וכסף של מי כמוך, זה המזמור שאומרים אותו בפורים,

מי כמוך ואין כמוך, נכון?

זה פורים. אין להם סימן ברכה, היה כדאי מנהג במרוקו להגיד,

כסף של איכה וכסף של מי כמוך, אין להם סימן ברכה.

פורים ותשעה באב, ימים מיוחדים לעם ישראל.

יפה מאוד.

קודם תפילת המנחה, אדם נותן שלוש מטבעות לצדקה, אגרדת ענית צידקת.

הגמרא אומרת שאדם ייתן

שלושה פרוטות קודם התפילה, ולאחר מכן יכול להתפלל תפילת מנחה,

נקדים להיות מעשרה ראשונים כרגיל,

את מי מעלים לספר תורה, את מי שמתענה וראוי להקפיד להעלות את מי שבבוקר עלה.

אותם השלושה שעלו בבוקר, אלו אותם השלושה ששאלו ממך.

לו יצוייר שיש כהן והוא לא מתענה, אינו רשאי לעלות.

בסדר? אינו רשאי לעלות.

לכן יוצא החוצה, מעלים במקומו ג' ישראלים.

את השלושה אנשים שהיו בבוקר,

כגון שהמניין הוא מניין מתחלף,

כן, התשובה היא שמה?

שיכולים לעלות ג' אנשים אחרים.

קוראים בפרשת וייחל, כמו כל קריאה

של תענית,

מן הראוי את תפילת מנחה

לעשות סמוך לשקיעה כדי להרוויח את העניין של מה של ברכת כהנים,

ולא לעשות אותה מוקדם,

תפילה כמו מנחה גדולה.

בסדר?

יפה מאוד.

את החזרת השץ השליח ציבור צריך לכוון שזה יהיה עם שקיעת החמה.

למה?

כי צריך במוצאי תשעה באב, שזה משקיעת החמה ואילך, להגיד פסוקי נחמה.

ואי אפשר לומר את פסוקי הנחמה ביום תשעה באב עדיין.

לכן הוא מכוון את התפילה שלו סמוך לשקיעה,

וכך עד שפסוקי הנחמה שאחר החזרה אומר אותם בדיוק

בזמן של שקיעת החמה, יהיה שם, חצי קדיש, אומרים אותם

נחמו נחמו עמי וכולי, קדיש תתקבל, שיר המעלות בשוב השם תשיבת ציון, קדיש ישלמה עלינו לשבח, לאחר מכן תפילת ערבית.

אנשים לא יודע למה כל הזמן אוהבים למהר. מהר, מהר, נו, מהר, מהר?

עוד לא הגיע הזמן לצום, מה אתה ממהר? לאן אתה ממהר?

לא, אני רעב כבר.

לך תוציא היתר מאיזה רב שיתיר לך לאכול. מה רעב?

יש זמן, תפילת עבודה, אז עוד דקה, עוד שתיים, מה קרה?

אנשים ממהרים, גם ביום קיפוק, רענו מהר, מהר, תקע כבר בשופר, יאללה, מהר. מה זה?

מה זה הגבורות צחוק שלנו?

מתי שמתחשק לנו, מתי שאנחנו אוהבים לא עושים לו חשבון?

לא, זה לא עובד ככה, אדם צריך להקפיד על הדבר הזה הכל בזמן.

צד עצום, צריך להקפיד לצחצח את השיניים היטב.

להסיר את רוח הטומאה ששרתה על הפנים ביום הזה, כי שוטפים רק את העיניים.

נכון? קצת מעט מהפנים.

צריך לשטוף את הפנים, צחצח שיניים, אחר כך אתה יכול לאכול כמו שצריך.

הטוב ביותר, לטעום משהו חם.

קודם כל, לשתה משהו חם, ולאט לאט לאט מרחיב את

האיברים הפנימיים בגוף, אז האדם יכול לאכול, ולא לאכול מאכלים כבדים.

הוא רוצה עכשיו לאכול, לא אכל, אה,

כמה ימים בשרי, השנה זה יהיה מותר, כן? בצד עצום הוא יכול לאכול מיד.

אז הוא רוצה עכשיו לאכול, לא, לא. תאכל משהו קל, חלבי, קשה לך להביא, אז תאכל משהו פרווה.

אבל לא ישר הוא מרביץ עכשיו איזה.

יפה מאוד. ברכת הלבנה אומרים במוצאי הצום,

למה כתוב דוד מלך ישראל חי וקיים, זה זמן לבשר הגאולה. צד עצום, אז מבשרים את הגאולה.

האשכנזים נוהגים, הרב קנייבסקי אמר כבר השבוע,

יום ראשון כמדומני, הוא כבר אמר ברכת הלבנה.

זה הזמן בערך, אני חושב, ראשון, כן, ראשון,

או אתמול שני, אמר כבר ברכת הלבנה. הם נוהגים להגיד לפני כן,

מה שנקרא בזמן.

אבל יש,

או הרבה נהגו להגיד את זה בצאת התענית, למה צריך לשמוח?

בימים הללו קשה לשמוח.

אלא אם כן שמחה של מצווה,

ברית מעילה בזמן הפדיון הבן וכו'.

לכן נהגו לדחות את זה לאחר מכן.

לאחר ברכת הלבנה אפשר להגיד שלום.

אומר שלום לכל החברים שלו, אמר להם שלום, בכך פתר את הבעיה.

הספרדים מותרים להתקלח ולהתרחץ,

בני אשכנז מחמירים.

עד השנה גם הם באמת מותרים.

יפה מאוד.

אותו דבר לגבי אכילת בשר ושתיית יין, מיד מותר.

בשבתות שאחר תשעה באב הם נקראים שבתות שבעה דנחמתה.

יש בהן שבעה הפטרות,

שכל הפטרה והפטרה אנחנו הולכים ומתנחמים עוד ועוד ועוד.

הראשונה זה נחמו נחמו עמי, השנייה זה בתומר ציון, השלישית ענייה סוהרה לנו נוחמה,

רביעית אנוכי אנוכי ומנחמכם,

חמישית רניע עקרה לא ילד, השישית קומי אורג כבא עורך,

שביעית סוס הסיסבה, שאחרי ההפטרות הללו בסייעתא דשמיא, כבר חודש הרחמים והסליחות,

מפטירין דירשו השם ושובה ישראל עד השם אלוקיך, כי אחו עמכם דברים ושובו אל אדוני.

לעתיד לבוא, כתבו רבותינו, כל הצומות עתידין להתבטל ולהיות ימים טובים וימי ששון ושמחה לעם ישראל,

כמו שנאמר ביזכריה, פרק ח' יט'.

כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה, לששון ולשמחה ולמועדים טובים,

והאמת והשלום אהבו,

כך כתוב גם בתוספתא,

תענית פרק ג' על אחיות ג', הרמב״ם בסוף הלכות

תעניות גם מביא את הדבר הזה.

לגבי ברית מילה הנערכת ביום תשעה באב,

הכיצד נוהגים? אז אמרנו ג' בעלי ברית, ישנן שלוש שיטות,

איך הם יכולים לאכול, יש שיטה שאומרת לא לאכול בכלל,

יש שיטה שאומרת

רק אם עשו את הברית מוקדם

בבוקר מדין זריזין מקדימים למצוות, שזה דהיינו אחרי הקינות, אחרי התפילה, אחרי הקינות,

אז עושים את מה?

אז עבר חצות היום,

עושים הבדלה על הכוס,

ואז יכולים לאכול ולשתות כהרגלם,

פטורים מן התענית כי זה צום דחוי.

בשנה רגילה ממשיכים להתענות,

אפילו שהוא יום טוב שלהם,

ויש שיטה שאומרת שאף על פי שרשאים לאכול, עדיין יתענו.

יש עניין להתענות,

צום דרבים, תשעה באב וכו', אף על פי שהוא יום טוב שלהם, כך כתב הרב מרדכי אליהו.

לגבי

הברית עצמה, הברית עצמה נערכת,

אפשר לעשות את השירים, אבל לא עכשיו לרקוד וכפיים וכו', למה עדיין?

אמנם זו שמחה של מצווה, אבל עדיין זה תשעה באב,

לכן אפשר לשירה ארוך מעלה על ניבי בשביל שמחת המצווה,

אבל לא מעבר לזה לרקוד וכו' וכו'.

כל שכן לא לשים שירים ומוזיקה בקולי קולות, שזה ודאי

אסור לא בשקט ולא בקול רם, כן?

על השיר יכולים לשיר, יש כאלו שנהגו גם לא לשיר,

והשאר עושים את המצווה של הברית ונגמר.

יש שנהגו לעשות הברית דווקא אחר חצות היום, מהסיבה שעד חצות היום, היום הוא מצער, אחר חצות היום, קודם תפילת מנחה כבר

יותר קל, למה גם אלו שנהגו לשבת על גבי הקרקע זה היה תפילת מנחה, בתפילת מנחה יושבים כבר על גבי הכיסאות

ולא על גבי השרפרפים, כי זה פחות כבר חמור,

בכל בפרט שהשנה זה כבר

צאת י' בעצם, תחילת ליל י'א.

לכן באמת יש כאלו שנהגו לעשות הכל. אם באמת הברית תיערך אחרי,

אחרי, כן,

דהיינו אחרי צהריים, אז באמת הם לא יהיו רשאים לפתוח את התענית,

המועל, הסנדק והאבי הבן,

אלא ימשיכו עד הסוף, כבר רוב היום הם יטענו,

אז לכן ממשיכים הלאה להטענות כמו כל הציבור כולם.

לגבי ברכת הכוס,

לגבי ברכת הכוס, אז באנו דעת השולחן ערוך היה שבתעניות וכולי לא יעשו ברכה על הכוס,

בברית מילה.

הרמ״ק כתב שמביאים לקטן.

פה אפשר לתת או לקטן או ליולדת.

כן, או לקטן או ליולדת,

וגם תענית תחויה וכולי,

יכולים את הכוס של הברכה לתת לקטן או ליולד, הרב המברך, מברך וכולי, נותן.

יפה מאוד.

בשמים לא עושים.

למה לא עושים? היות וזה משיב את הנפש,

והיות ביום התענית אדם צריך להתענות, להרגיש צער וכולי,

אז לכן בשמים לא נהגו,

אה, או יש שם אולי קטן שהוא יברך,

או זה, לא חייב.

לכן, לא מברכים על הבשמים, ברכו על הכוס,

בכך באמת הסתיימה לה הברית כמו שצריך.

מאוד ראוי להקפיד על הדבר הזה, אם כבר יש להם ברית מילה וכולי,

להודיע להם.

תדעו, אסור להתעפר, אסור זה, אסור,

את התינוק מותר לקלח, אין בעיה.

אבל שאר הנשים, האבי הבן וכולי, אסור להם להתקלח וכולי.

יכולים ללבוש את הבגדים של בגדי שבת, זה אין בעיה,

אבל שאר הדברים,

שהם בכלל החמשת העינויים,

מלבד הבגדים לשעת הברית עצמה, ולאחר מכן מסירים,

זה ודאי, ובוודאי שהם נכללים בכך,

כמובן, מלבד האכילה ושתייה שאמרנו, שמי שנוהג

בצום דחוי לצאת,

לפטור את עצמו מן התענית לאחר מכן אחרי תפיית מנחה,

אז גם אם יהיו רשאים לאכול ולשתות. יהי רצון בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יהפוך לנו את היום הזה ליום שמחה וששון,

ומי ייתן וקרוב ממש נזכה לגאולה השלמה,

מניין בית המקדש,

ועד משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן. רבי חנן בן הכשר אומר הצער יש בכל דרכות ישראל לפיכך,

ולהם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעד.