עין יעקב - שבת צא-צב | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, השיעור יהיה לעילוי נשמת

השם הטוב דוד בן ליליה עוזיס וגם מור אביהם ועטרת דורשם אליהו בן ישועה, דוד בן ישועה, יהודה בן ישועה,

מור דודי אליהו בן אסתר וגם לעילוי נשמת דוד בן תנחום,

ליך בן וולו,

דניאל בן אב הזה,

אהרון בן יפה,

מיכאל בן דייזי, הרב האוליאב חיון בן רחל,

האישה הקשרה נעימה בת מג'ודה,

וגם האדמו״ר מקאלב

יוסף בן,

עליזה שושנה רוח ארונאי תנחם בגן אדם,

וגם

איוון בת פרידה,

החייל לוויתר יחמים בן דליה,

וגם הרב אחיה דטינגר בן כרמית,

ברוח אולי תנחם בגן אדם.

אנחנו ממשיכים.

בעין יעקב, אנחנו מסרט שבת, פרק 16, דף קיוט עמוד ב',

אות צדיק א',

אמר עולה

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה להם בושת פנים זה מזה,

שנאמר בירמיה ו' הובישו כי תועבה עשו,

גם בוש לא יבשו.

אז עזות פנים זה מזה

זה חלק מהמידות שאנחנו צריכים לתקן, בפרט בימים הללו, ימי ספירת העומר,

שנענשו תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה.

ואמר רבי יצחק, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול,

שנאמר בישעיה כד והיה כעם ככהן.

כולם שווים,

רק כהן מעלתו גדולה.

דיברנו בשבת האחרונה מהי מעלתו של כהן גדול.

על פי פירוש אחד,

אחד מן הכהנים במשך שישים שנה

היה שם את הקלפי

של

שני השעירים,

שעיר אחד להשם

ושעיר אחד לעזאזל, ובמשך שישים שנה שהוא היה מכניס את ידו הימנית,

היה יוצא לו ביד

את הפתק של להשם.

שישים שנה רצוף

כל שנה.

לעומתו היה כהן

ששירת לפני ולפנים עשרים שנה,

וכשהוא היה מכניס ביד ימין מה היה עולה לו תמיד? הפתק של לעזאזל.

אז אנחנו רואים, זה תלוי בהכנה של הכהן, זה לא מפעל הפיס.

הכנסת יצא, עלה הגורל ככה, זכה במספרים האלה. לא, זה לא עובד ככה. צריך להכין את עצמו בהכנה גמורה,

שיהיה לו סיידא דשמיא מן שמאיה, שיצא,

של להשם ראשונה.

ימין השם רוממה,

ימין השם עושה חיל.

ולעומתו היה דבר פלא,

אומרת התורה, ושילח ביד איש עיתי המדברה.

אז אנחנו יודעים שעיתים א', א', י', ט', י',

זה אדם שהולך לאט,

כגון זקן, תשוש כוח, חולה, וכן הלאה זה הדרך.

מה זה איש עיתי?

מה זה איש עם שעון?

או איש עם סטופר? מה זה איש עיתי?

מסבירים רבותינו הקדושים, יש עיתי איש שמזומן למוות.

דהיינו, הכהן הגדול היה רועה באורים ובתומים,

ויש מי שפירא שהיו אחרים רועים בחוכמת הגויים,

כוכבים מזלות וכולי,

והיו אומרים, פלוני אלמוני, עתיד השנה למות.

היות והוא עתיד השנה למות, בוא ניתן לו צ'אנס.

מה הצ'אנס שלו?

שיהיה שליח של הכהן הגדול.

מזכיר הכהן הגדול, העוזר של הכהן הגדול.

להבדיל, כמו היום, מזכיר של אחד מהנבחרים הבכירים הציבוריים,

או איזה, אני יודע, של איזה רב גדול, אז ככה.

הוא הולך

ודואגים לו למאכל ומשתה בעיצומו של יום הכיפורים, זה משהו הזוי.

ביום הכיפורים כתובעיניתם את נפשותיכם, ויש לו אוהלים,

בכל מקום ומקום, שמים לו שם אוהל,

ושם דואגים לו מאכל ומשתה, ומפנקים אותו ונותנים לו את הטוב שביותר.

והוא לא יודע שהוא עתיד למות. לא מגלים לו, אחרת הוא לא היה רוצה ללכת לשליחות הזאת.

היה מעדיף למות בבית,

למה הוא לא יודע מתי זה יתקוף אותו, מתי יצערי ייקח אותו, כן? במהלך המוות.

הוא ממתין.

והוא הולך ועושה את השליחות, ואיך הוא צריך לעשות את השליחות?

יש לו לפני כן לקשור את הסימן,

שהכהן מביא לו שהוא קשור, על מה?

על קרני הסעיר,

והוא צריך לקשור את זה על הקרן של ההר.

ואז הוא עושה רוורס לסעיר,

וזורק אותו למטה, ומתגלגל.

אומרים רבותינו הקדושים,

וכך אנחנו גם קוראים בתפילת כהן גדול ביום הכיפורים,

שהסעיר, אם הייתה זכות

לכהן באותה שנה,

השעיר הזה, המשתלח, היה לא מגיע לחצי ההר, עד שנעשה כולו איברים-איברים.

מתפרק כולו.

אבל אם לא הייתה זכות לכהן הגדול,

יכול להיות שהוא היה עושה צניחה חופשית,

בלי מצניח,

והיה נופל למטה, נכון, גפיים שבורות,

גפיים תחתונות, קדמיות ואחוריות שבורות.

יכול להיות שגם היה לו סחרחורת מהקפיצה הזאת.

אבל דבר אחד,

הם היו צריכים לעשות, לרדוף אחרי השעיר כדי להרוג אותו. כי אם הוא נשאר בחיים,

איזה קורבן זה?

צריך להרוג אותו עכשיו. איך יהרגו אותו?

אז כתוב שהיו רודפים אחריו למטה והורגים אותו,

את השעיר הזה. למה? זה שייך לחלק של הסטרא אחרא.

ויש מי שמפרש, היו, מה עושים איתו?

היו גונבים אותו האמוראים שהיו בתחתית ההר.

אה, ככה?

אז צריך להביא עוד שעיר המשתלח,

כי זה לא הגיע לנקודת המוצא שלו העיקרית.

איפה נקודת המוצא שלו העיקרית?

בחלק של הסטרא אחרא. ולאן הוא הגיע? הוא הגיע לשכנים של הסטרא אחרא, זה האמוראים.

הם עכשיו יעשו אותו סטייק על האש ויאכלו אותו.

אז מה יהיה?

לכן הכהן הייתה צריכה להיות בו זכות, ומצד שני גם קדושה עזה,

כדי שבאמת הקורבן הזה של השעיר המשתלח ייפול,

הכל כמו שצריך,

ויישלח על ידי איש עיתי,

דהיינו שהגיע עיתו למות,

כן, באותה שנה,

כמו שצריך.

אם לא,

לא יכול ללכת להתפלל על עם ישראל, לא יכול להקריב את השעיר להשם.

יפה.

אז נחזור.

לכן היות ומה והשוו קטן לכהן גדול,

או סתם אדם לכהן גדול, הלו,

איך אתה משווה סתם אדם לכהן גדול?

הרי כהן גדול מעלתו גדולה,

ולא סתם גדולה, מעלתו מיוחדת מכל העם כולו, עד כדי כך שהיה מקהיל את העם,

פרשת הקהל,

והיה מלמד אותם את דברי התורה,

והיה חייב להחזיק וללמוד קבוע בספר התורה.

והוא מה שנקרא השליח הציבורי החשוב ביותר,

ולא כמו שליח האו״ם, כל השטויות האלה.

השליח הציבורי החשוב ביותר לעם ישראל.

ואם לא היה קדוש וטהור, ואם לא היה נקי וזך במחשבתו,

אז מה היה קורה לו?

באותו רגע שנכנס לקודש הקודשים, באותו רגע מת,

שולפים אותו החוצה עם שלשלאות של ברזל.

אין צחוק.

אי אפשר לעשות מה שרוצים, לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה.

בפרט לא הכהן הגדול.

אז היות והם השוו פשוט העם,

או תינוק למעלתו של כהן גדול,

אה.

על זה מה הם נענשו?

שתחרב עיר הקודש ירושלים.

וכתיב בתרי היבוק תיבוק הארץ.

אמר רב עמרם ברדה רבי שמעון בר הבא, אמר רבי שמעון בן אבא, אמר רבי חנינא, לא חרבה ירושלים אלא בשביל דבר נוסף שלא הוכיחו,

הוכיחו זה את זה.

הם עשו מה שבא להם, לא נורא, מעלים עין מהאור, מעלים עין מזה.

פרסמנו.

כמובן, שלחו לנו, כן?

גם הרב הפיץ את זה

על המטחנות הטעימות

של הקמח.

אנשים מיהרו ישר, נו, יאללה, אני אלך לקנות.

ראיתם את הג'וקים שהיו שם? פרסמנו, שלחנו לכם.

שתראו את הג'וקים שיש שם.

מביא לדבר הזה, זה קמח חדש, חדש, עכשיו, חדש.

אבל יש ג'וקים,

אתה רואה שהמכונות עמדו, שהמפעל עמד, שהקונדיטוריה לא עבדה שבעה ימים,

הכל מטליח.

אי אפשר לאכול את זה. אדם צריך להיזהר, בפרט מקום שאמרנו שלא עשה מחירה, איך תקנה משם?

לכן אין מה לעשות, חייב להתאמץ בעבודת השם.

חייב להתאמץ בקדושה, חייב להתאמץ.

אם אדם לא יתאמץ בדברים הללו, אז במה כן הוא יתאמץ?

במה הוא ייקרא חרדי לדבר השם?

במה הוא ייקרא דתי לדבר השם?

מה, במתי שנוח לו? בזה שהוא בא לבית הכנסת?

בזה שהוא מניח תפילין? זה לא מספיק.

זה הדברים שאתה חייב לעשות אותם כל יום,

בלי קשר.

אבל מה אם להידבק בבורא יתברך?

והלכת בדרכיו, מהו רחום, אף אתה רחום, מהו חנון, אף אתה רחום.

מה אם ויראת מאלוקיך אני השם? הגוש ברוך הוא מצווה אותך.

מה אם להווית הקדוש ברוך הוא?

אז אם אדם לא ידבק בהשם, לא יעשה, ממילא

הוא יכול ליפול.

ולכן חרבה ירושלים, כי לא הוכיחו את זה את זה, העלימו עין. אה, לא נורא, בסדר, יעבור.

הכל בסדר. אה, ככה?

שנאמר באיכה א', היו שריה כאיילים לא מצאו מרעה.

השרים של ירושלים, במקום שהם ירעו את הצאן, הם חיפשו להם ללכת, לנופש.

אה?

שבת נופש פה, עכשיו נוסעים שמה, נוסעים ככה, למה לברוח?

לא שהוא נוסע כדי לאגור כוחות ולבוא שוב פעם לעשות חיל. לא, לא, הוא נוסע כל השנה לנופש,

ופעם בשנה הוא מוכיח את העם שלו. מתי זה?

ערב יום הכיפורים, ערב ראש שנה.

מה שווה אז התוכחה?

אתה צריך להוכיח אותם כל הזמן. גדולי עולם, תקשיב טוב,

גדולי עולם היו מזכירים להם שני אנשים.

האחד

רב שיהיה, שידריך אותו בדרך הנכונה, והאחר בעל מוסר,

שהוא ייתן לו על הראש מוסר.

אם אין לו מישהו שייתן לו מוסר על הראש, אז אין לו.

אז איך אתה עובד את השם?

אדם חייב שיהיה לו.

אדם שמכוון אותו בדרך התורה,

הוא מתייעץ איתו ושואל אותו בהלכה, והאחר שנותן לו מוסר.

זה כמו אצל החסידים, האדמו״ר,

שהוא מקבל ממנו ברכה וייעוץ, הוא לא פוסק הלכות האדמו״ר.

ויש את הרב של הקהילה שהוא פה עיסק.

הוא פוסק את ההלכות הכול.

אם אדם אין לו את זה, איך ידע ללכת בדרכי השם יתברך?

לכן מאוד האדם צריך להיזהר בדבר הזה.

שנאמר, היו שרי הכאלים לא מצאו מרעה. מה היה על זה ראשו של זה בצד זנבו של זה?

אם תשימו לב, בספארי תמיד האיילים,

איפה נמצאים?

הראש של האייל הזה בזנב של האייל השני.

אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע

ולא הוכיחו זה את זה.

מה הם אמרו?

כמו אלה שאומרים, מה,

מה פתאום שאני אוכיח?

אני קטן, הלו.

אתה תיתבע במקום שאין איש.

אתה צריך להיות האיש,

אתה צריך להיות המוכיח.

מה, אבל לא יקבלו ממני כי אני עם כיפה סרוגה או אני בלי ציצית.

אמרנו לו, להפך, אתה תהיה המוכיח, אתה תהיה האיש.

במקום הזה אתה לא יודע כמה שזה יעשה טוב בעולם.

סיפרתי לכם בעבר,

דלת מול דלת של ההורים שלי,

משפחה נורמלית, סטנדרטית,

שלושה בנים,

בין אחד מהנישואים הראשונים של האימא,

שתי בנים מהנישואים השניים ובת.

בבין הזמנים, שהיינו,

גם בתלמוד תורה היה בין הזמנים,

אז הייתי נכנס ללמוד איתם בחברותא

עם שתי הבנים.

על אחד התורה השפיעה, ברוך השם, זכה, רצה, חשקה נפשו.

ברוך השם,

התחתן, הקים משפחה לתפארת,

הולך בדרכי השם.

האחר, השם ישמור ויתזיל. עד היום לא התחתן,

חי, לא יודע, ספק אם יהודייה, ספק לא שמה.

וההורים שלו בצער.

וכל פעם שהייתי יורד במעלית,

אבא היה אומר, מה זה הפאות האלה? בשביל מה אתה צריך את זה?

אז הייתי מסתכל עליו, מחייך,

ואומר בלב שלי, יום אחד אתה תבין למה אני צריך.

היום הוא בוכה.

היום הוא בוכה

על הילד השני שלו, על התהום.

בוכה עליו דמעות, הוא אמר לא מתחתן.

אמרתי, אתה זוכר את זה?

שגרמת לי בפנים צער של דמעות?

הנה התשלום, בבקשה.

האחד יצא נורמלי, והאחר לא.

הייתי אומר לו שילכו לבית הכנסת. אבא שלי, אימא שלי היום מדברים, שילכו לבית הכנסת.

לא, לא, אני מפחד מעין הרעה.

אמר, רק לך יש שתי בנים?

לא הבנתי.

יש אנשים עם 16 ילדים, כולם בבית הכנסת.

לא, אני מפחד מעין הרעה.

הוא אומר, צריכים לראות טלוויזיה.

זהו, שיהיה להם העשרת ידע, היא תיתן להם הרבה, כן?

מה יצאת בסוף?

ככלב עשב אל קיאו.

הוא אהבל.

הילד הזה אפילו לא בא להסתכל עליו, לא רואה אותו, שום דבר.

הילד השני, ברוך השם, שזכה לטעום טעמה של תורה,

זכה לפחות להקים בית נאמן בישראל.

אז זה היה שווה עמל של ילד קטן

עם שני ילדים קטנים.

תראו כמה שזה משפיע.

וכל זה למה?

לימוד דרכי המוסר.

לימוד התורה הקדושה.

בלי מוסר נשארים בעלי חיים.

ממש, על שתיים רק.

אבל בעלי חיים.

אבל אם יש את המוסר,

אז אדם נהיה בן אדם על שתיים.

לא בעל חיים על שתיים, בן אדם על שתיים.

לכן, היות וכבשו פניהם בקרקע, נענשו על כך שבעקבות מעשיהם, שהם גדולים,

יחרב ירושלים.

תחרב ירושלים.

ואמר רבי יהודה, לא חרבה ירושלים טעם נוסף אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים,

שנאמר,

והיו מלעיבים במהלכי האלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת אדוני בעמו עד לעין מרפא.

כעס הקדוש ברוך הוא, לא שומעים, אה?

לבעלי המוסר, לא שומעים לאמת של התורה. בבקשה.

נותן לכם חמת, חרון אף,

עד לעין מרפא.

אין תרופה, אין כלום.

מכירים את המדרש שם, רבי יוחנן, שרצה לצאת וכו' וכו', ולא עזר שום דבר.

בסוף הם התעקשו, אותם זה, וירושלים

הלכה לאבדון.

ומה היא עד לעין מרפא? אמר רב יהודה, אומרת הגמרא, אמר רב כל המבזה תלמיד חכם, אין רפואה למכתו.

אתה יודע שהוא תלמיד חכם, אמיתי פה מדובר, ואתה מבזה אותו, אין לך רפואה למכה שלך.

לא יעזור הפרופסור, לא יעזור הרופא, שום דבר לא יעזור.

אין רפואה למכתו.

השם ישמור ויציל.

שלא נדע.

ואמר רב יהודה, אמר רב,

מה ידכתיב בתהילים קה,

אל תיגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו.

אל תיגעו במשיחי, אלו תינוקות של בית רבן,

כמו ליברמן.

עכשיו, מה ליברמן רוצה?

לא מתאים לו הנוסחה של החרדים.

גם לביבי זה לא מתאים.

למה?

הוא טוען שמגזימים יותר מדי.

אבל לא מעניין אותם,

מעניין אותם מהחרדים, מעניין אותם מהעם ישראל, מעניין אותם.

הם לא רוצים שיתרבה כמו קובי.

מה אומר רון קובי?

שאלוהים פה יותר מ-28 אחוז, משנה את זה ל-32 אחוז, כל רגע הוא, הוא לא יודע מה הוא אומר אפילו.

כל רגע הוא מחליף משהו, שלא יהיה ככה, שלא יהיו, שלא יתרבו לנו.

מה זה, ג'וקים? לא הבנתי.

מה זה שלא יתרבו לנו?

אתה שכחת מה עשו להמוני

יהודים בשואה?

אז אתה בדיוק היטלר,

רק באיצטלה של רון קובי, מה זה משנה?

הוא גם לא רצה.

אתה לא מתבייש?

במקום שתגיד כל הכבוד,

במקום שתגיד אשריהם,

אז הוא סוגר את החוף הנפרד, הוא אומר, זה שיפוץ, שיפוצים, שיפוצים.

איזה שיפוצים? שום דבר, רק סגר, בלי שיפוצים.

יש לו כסף בכלל לתבורה שהוא רוצה שיפוצים?

אבל הוא אומר, לא משנה.

למה? העיקר שלא יבואו חרדים. ואחר כך הוא אומר, תבואו, תבואו, תיירו, תיירו.

הוא רואה שהחרדים באים ולא קונים מהסוחרים שלו,

שמחללים שבת בפרסיה, קונים רק ממי שמקפיד.

אז הוא לא יודע מה לעשות, אז הוא אומר לו, לא, לא, עכשיו זה בשיפוצים.

שלא יתרבו לנו, אני מזהיר, אני מזהיר. מה אתה מזהיר? הלו,

יעשה לך הקדוש ברוך הוא ככה. שנייה אחת, אתה לא פה.

אל תיגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. עם מי אתה מתעסק?

אתה לא מתעסק עם גופות,

אתה לא מתעסק עם גשמי, אתה מתעסק עם אש.

כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא.

מה כתוב? הוא ישמידם והוא יכניעם מפניך.

נגמר הסיפור.

אתה רוצה להתעסק עם הקדוש ברוך הוא?

עם מי אתה רוצה?

נכון, אתה יכול לדבר מול המצלמה, הכול, אבל מה עם קודשא בריכו?

הרי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כמו כל בן אדם אחר.

וזה לא משנה מי זה ומה זה.

אז שקול מילים לפני שאתה מדבר.

בפרט מול המצלמה

ובפרט מול החבר'ה

ובפרט שאתה בן של מלך,

שהקדוש ברוך הוא מתעד את הכול,

עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.

לכן אל תיגעו במשיחה, אומר דוד המלך,

הוא מפרש את הגמרא,

זה הכוונה לתינוקות של בית רבן.

ולנביאי אל תרעו, אלו תלמידי חכמים.

ודרך אגב, הוא שכח, הוא אומר, הם רוצים שאנחנו נשלם ארנונה. לא הבנתי.

אני לא ביקשתי עד היום הנחה מהעירייה בכלל, אתה יודע את זה?

אני בתל אביב, משלם יותר יקר מטבריה.

לא ביקשתי.

אבל מה לעשות שהתנא באבות אמר שאדם שיושב ועוסק בתורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ?

מה, אתה רוצה להיות חכם יותר מהתנא באבות?

מה אתה רוצה? עול מלכות?

מה, מה, מה, דרך ארץ זה גם, זה נקרא דרך ארץ של הבן אדם,

שאדם רגיל בתשלומים הללו, אתה לא יודע?

שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס והוא מסדר את הכול.

אתה עצר הכול לשליח, אין מה לעשות.

אתה צריך לדאוג לאוכלוסייה שלך. שוויון, שוויון אמרתם,

לא?

שוויון, אז תעשה שוויון עד הסוף.

אין בעיה, תדאג גם שהחבר'ה החילונים שלך, יהיה להם הנחה, מה הבעיה?

למה אתה רק משתמש בזה לרעיהם? החרדים מנצלים אותנו.

לקחו לך משהו?

להפך, החרדים זה הקניינים הכי גדולים, נראה לי.

גם בטיסות,

גם ברשתות,

גם בהכול.

אתה מכיר מישהו יותר קניין, יותר טוב מהחרדים?

מה באים לך, שתי חילונים עם כלב?

עושים לך טובה שקונים משהו?

או שישבו לך במסעדה בגלל שאכלו בורקס וכוס קפה

שעתיים והשתמשו לך בווי-פיי? זה קניינים?

תראה את החרדי, בא לך עם עשרה ילדים, שמונה ילדים,

חבל על הזמן.

כל הסחורה צ'יק צ'אק, ביום אחד הקיוסק צריך למלא את עצמו בחזרה.

אז מי הקניין יותר גדול?

הם או אתם?

ודאי שהם.

אז מה אתה רוצה מהם?

אבל מה לעשות? זה דרכו של יצר רע,

להתלבש

על אנשים שאין בהם תורה ודרך ארץ, ושידברו.

השם יילחם לכם, ואתם תחר עישון, תחר עישון בשתיקה.

אנחנו עושים את רצון השם יתברך, והשם נלחם לנו.

לכן תיזהר, דוד המלך כבר אמר, הזהיר, אל תיגעו במשיכה, אלו תינוקות של בית רבנו,

ולנביעי אל תרעו, אלו תלמידי חכמים.

ואמר אשלקיש, משום רבי יהודה הנשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל!

תינוקות של בית רבן.

ראית איזה כיתות לימוד יש להם?

אתה מכיר עוד קבוצה?

עוד בית ספר חילוני שלומדים שם תחת טפטופי גשם?

עם המלמד?

עם קערות של מים?

בתוך קרוונים? בתוך קרווילות? מה אתה מכיר?

אתה מכיר מקום ממוזג,

עשרים תלמידים בכיתה של אצטדיון,

ומלמד אותם איזה חכם אחד,

במירכאות,

יענו מלמד אותם תנ״ך.

לא יודע מה מלמד אותם זה תנ״ך זה.

זה נהיה שיעור של חוכא ואיטלולא,

של ביזיון התורה זה נהיה.

והם נקראים לומדים, הם נקראים המשכילים.

ואנחנו, חס ושלום, אוי ואבוי, אסור, אסור, אסור.

יש לי דבר אחד להגיד לך.

אתה יודע,

בחרדים משתמשים בשלושה דברים.

גם בשעת הלידה,

גם בהמשך החיים,

אם זה חתונה ובר מצווה, וגם בסוף.

תמיד משתמשים עם החרדים.

אז לא תצליח,

אדון רונקובי, לחמוק מהם באף צורה.

מזמן שנולדת, בטוח שהיה לך מועל ירא שמיים,

חרדי, אני לא יודע אם ירא שמיים, אבל מועל היה לך.

זה ודאי, לא היה רופא בזמנך שיעשה בריא.

וכל שכן, וכל שכן גם,

עד מאה ועשרים, כן? שתחזור בתשובה.

אבל גם גברן חרדי.

לא נראה לי שתהיה עדיף להיות שרוף עם עבר בתוך צנצנת, זה לא מתאים.

עדיף לך להיות כמו שצריך,

בקבורה יהודית,

שיגידו עליך קדיש, ושיהיה לך באמת זכות בעולם הבא.

לכן,

חכם עיניו בראשו,

תפקח את עיניך,

תרפד שכליך על ידי לימוד התורה הקדושה,

ובעזרת השם

תהיה ראש עיר טוב, לא חס ושלום להפך.

נמשיך.

אמר לרב פאפא לאביית, דידי ודידך, מאי?

אמר לא, אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא.

מה אם הבל פינו שאנחנו לומדים תורה?

וכי התורה שלנו היא לא תורה?

וכי התורה שלנו היא פחותה מהבל פיהם של מה? של תינוקות של בית רבן? אמר לו כן.

אצל תינוקות של בית רבן אין להם שום חטא.

אם אין להם שום חטא, ההבל שיוצא מהפה שלהם ישתבח שמו לעד.

אבל אצלנו זה אחרי חטאים.

אתה יודע איזה גודל חטאים, אבל חטאים היה.

כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.

ואנחנו כבר עברנו את גדר התינוקות של בית רבן, לכן הבל פיהם גדול

יותר מהבל פינו.

כי אצלהם אין חטא ואצלנו כן יש חטא.

ואמר אשלקיש משום רבי יהודה נשיאה, הם מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש.

שמעתם?

תינוקות של בית רבן יושבים ועוסקים בתורה,

לא מפריעים להם. אה, צריך לבנות פה בית מדרש,

תן להם ללמוד תורה.

לדבר אחד אולי מבטלים אותם,

כשגדול הדור נפטר.

אז מבטלים אותם, למה שידעו מה זה מעלת התורה הקדושה?

צדיק נפטר. אה, כזה גדול, מוציאים אותם להלוויה.

שיראו מה זה ערכו של צדיק.

לא במספר האנשים,

בהרגשה של ההלוויה,

בזה שסוגרים את החנויות ובטלים ממלאכה,

בהספדים שעושים,

בלוויה שעושים,

בכבוד האחרון שחולקים,

לא לבשר ודם,

לתורה.

שבו, לעמל שבו, ליראת שמיים שבו.

זה מה שהם צריכים לראות, אחרת איך יגדלו עמלים?

מדי פעם מזדמן לי להיכנס לרב חיים קנייבסקי,

אז שם

מגיעים

כל מיני חיידרים.

ורק בשביל ההרגשה, הרבה מנהלי חיידרים אומרים, רק בשביל ההרגשה אנחנו מביאים אותם לפה.

לפעמים רב חיים גם בוחן אותם,

שואל אותם שאלות ככה מתוחכמות,

לראות, ועונים תשובות יפות בהצבעה,

אבל גם, מעבר לזה, גם בשביל ההרגשה, לראות מה זה פשטות.

לראות מה זה גדול בישראל, לראות איזה סטנדרט פשוט הוא מלמד איתו תורה,

לומד איתו תורה,

איזה שולחן פשוט, איזה כיסא פשוט,

איזה חדר שינה יש לו.

אין לו לדים וכל מיני תפאורה, פשוט של פעם, הפורמייקה של פעם, כזה יש לו.

איזה מטבח בכלל, אתם מכירים את הארונות הירוקות?

איפה היום, באיזה בית יש את זה?

של פעם, הכל של פעם, המקרר של פעם, הכל פשטותי, מה הוא צריך את זה?

זה מזכיר את הסיפור עם החפץ חיים,

שהגיע אליו גביר עשיר, מאמר, חפץ חיים?

הייתי בטוח שאני מגיע לווילה שלוש קומות,

עם משרתים,

עם שומרי ראש, עם איזה שולחן פר ואדם,

בית שייראה קצת עם אגרטלים, משהו.

זה החפץ חיים שמספרים עליו ששמו הולך בכל העולם כולו?

מסתכל עליו החפץ חיים, אומר לו,

ואתה זה שאומרים עליך שאתה גביר עשיר? אני לא רואה שום עשירות בך.

אני רואה חולצה ומכנסיים פחות או יותר כמו שלי,

כובע יפה עם נוצה בצד,

זה אין לי.

היה לו כובע קסקט לחפץ חיים, כמו שרואים בתמונות,

ונעליים פחות או יותר גם אותו דבר מאור,

עבודת הסנדלר, מעשה ידי אומן.

אין איזה משהו מיוחד, שונה.

אמר לו, לא.

כבודו, אני... זה לא מה שאתה מבין, אני מהגבירים, מהגבירים.

נו, ואיפה הבית שלך?

כבוד הרב, איך אני יכול לסחוב את הבית לרעדין?

ואיפה הרכב יוקרה שלך או הסוס והעגלה שלך?

כבודו, איך אני יכול לסחוב? הכל השארתי שמה.

אמר לה החפץ חיים, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.

אתה אומר שאתה זמני פה, לכן לא שרפת? גם אני זמני פה.

אז מה אם זה 120 שנה?

אז מה אם זה 80 שנה?

אז מה אם זה 70 שנה?

אז מה, אבל זה זמני.

למה אתה צריך להגיע ל-99 כדי להבין שאתה זמני?

למה

כשאתה בן 6 אתה לא מבין?

למה כשאתה בן 13 אתה לא מבין?

למה כשאתה בן 20, בן 30 אתה לא מבין?

למה אתה צריך להגיע לזקנה כדי להבין שזה רצון השם יתברך, אתה זמני פה בעולם?

ואתה צריך לאגור אך ורק תורה ומצוות ומעשים טובים,

ולא דברים אחרים.

אבל זה עצת היצר.

אז גם על גביר גדול וחכם

פעם אמר הרב לוינשטיין דבר יפה מאוד.

הוא אמר

שרוב החכמים הם לא בעלי מזל.

דהיינו, הוא תלמיד חכם, רובם לא בעלי מזל.

דוגמה אבן עזרא,

שאר החכמים,

כפי שאומרים רבותינו,

הלומד תורה מעוני, סופו שיקיימה מעושר, תחילתם עניים מרודים.

סופם, ברוך השם.

אבל החכמים הגדולים, במה?

בחוכמה ובעשירות והכול, אין להם שכל כלל.

והעובדה

הגדולה ביותר, שימו לב,

סביב כל הגבירים יש יועץ.

סביב ביבי ביבי, שכולם מתפארים ממנו, ראש הממשלה שלי,

אה, הוא חכם, איזה מהלך הוא נתן לשמאל, יא אללה.

שהחוש שהקדוש ברוך הוא זה שהוא מסדר את כל המהלכים,

לא ביבי.

לא היועץ הקמפיין שלו.

ישבו כל הטמבלים ואמרו, אנחנו עשינו את הכל, אנחנו, אנחנו. הלו,

פו,

עפר לפיכם, מה זה אתם? לא הבנתי.

לב מלכים

ביד השם.

הקדוש ברוך הוא הכל מסובב.

עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, הוא סידר את הכל.

מה, אתם חושבים שהוא לא...

יכל להביא לנו את גנץ, שיהיה יותר מעניין?

שעם ישראל יותר יצעק באמת ויבכה? הוא יכל.

אבל הוא לא צריך את הגנץ של פה.

הוא מביא לנו את ההוא עכשיו, זה יתעורר בחזרה.

אלה של ה... איך קוראים להם? המדינה האסלאמית.

דאעש, דאעש. פתאום הוא צץ מהביצה בחזרה, קם, הנה אני פה.

חצי שנה לא ראיתם אותי, בגדדי? תזכרו, אני בא מבגדד.

או-טו-טו, תתכוננו.

והוא גם הודיע שהוא

מודע לזה בתקשורת, כן?

שביבי נבחר לראש הממשלה, הוא מודע להכול.

הוא גם עוקב אחרי הכל כמו שצריך.

אז אם הקב'-הוא רוצה לתת לנו, הוא נותן לנו גנץ אחר, זה לא בעיה.

מה הבעיה? זה שר ביטחון, זה שר רב הטבחים, מה זה משנה?

מי זה יהיה?

איזה שר ביטחון?

של פנים או של חוץ?

הקב'-הוא מכוון את הכול,

ובאים בשר ואדום ואומרים, אני, אני, בזכותי, בזכותי. מה זה בזכותך? לא הבנתי.

הרי גם לך יש כמה יועצים.

ותתבוננו ותראו, כל החכמים הללו שקוראים לעצמם חכמים, סביבם

שלושה-ארבעה יועצים.

סביב כל ראש עיר כמה יועצים, כמה מזכירים, כמה מזכירות,

כמה אנשי מפתח, או-הו, מלא.

ראש ממשלה, כל שכן.

ושאר אנשים עוד יותר בכירים, כל שכן וכל שכן.

אחד יועץ לענייני דת,

יועץ לענייני זה, יועץ לענייני זה.

בלי זה הם לא זזים.

אה, מה קרה? איפה החוכמה שלך?

צוחק הקדוש ברוך הוא, אומר לו, זהו, זהו, נגמר.

עד עכשיו חשבת שאתה חכם, עכשיו אני מנהל את העולם. טיק.

שולף את השכל החוצה, שם בתוך הכיס, נגמר, זה של ביבי.

נגמר, עכשיו אני מנהל את הכול.

עד עכשיו דיברתם?

עכשיו נגמר הסיפור, עכשיו אני מחליט.

אני מדבר עכשיו, מתחיל התיאטרון בובות, פותחים את הווילון,

והנה זה יצא ככה, וזה ככה, וההוא ככה, וחברת כנסת חרדית נהיה כבר, ברוך השם, כן.

יפה, לא מצאה מקום,

ולא מצאה יונה מנוח לכף רגלי, הגיעה לכנסת.

כאילו ששם יכולה להיות כל כבודה בת מלך פנימה. הלו,

יש לך בית?

תהיה חברת כנסת בבית שלך, נראה אותך.

לא, היא הולכת, בשליחות.

איזה רב שלח אותך?

איזה מורה הוראה פסק לך שזה מותר?

מותר, מותר. מותרים לכם, מותרים לכם,

הכל מותר.

העיקר,

להיות בולטים בחברה.

לא יודע אם זה בשביל הממון,

או בשביל באמת לעזור, לא משנה.

אבל זה לא מתאים להיות במקום שכזה של מינות ועבודה זרה, השם ישמור,

ומה מדברים שם,

ואיך מזלזלים, ומה לא עושים.

אז יאמר לשבחם, השנה לא שמו מוזיקה.

לא יודע אם זה לכבוד

יום השואה הקרב,

או לדברים אחרים, אבל אם לא שמו מוזיקה, למה ספירת העומר?

או,

הם קיבלו את ההשפעה של החגים החרדים.

או,

אולי השפיע משהו, יכול להיות, לא יודע.

נראה בהמשך

איך הם מתנהגים.

אבל שידעו,

הכל, הכל, הכל, הכל נמצא בידיו של הקדוש ברוך הוא. קודשא בריך הוא הכל, הוא מנהל את העולם, הוא מסדר את הכל.

לא נמצא אצלהם שום דבר.

הם לא מחליטים שום דבר, להפוך עולמות, שום דבר. גוש ברוך הוא זה שמחליט

מה יהיה ואיך יהיה ואיזה צורה יהיה.

נמשיך.

לכן אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש.

אמר להירש לקישת רבי יהודה נשיאה, כך מקובלני מאבותיי, ואמרה להם, אבותיך, כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה.

רבי נאמר, מחרימין אותה.

ואמר רבה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמונה,

שנאמר בירמיה, היי שוטטו בחוצות ירושלים, וראו נא הודעו, וגומר.

אם יש עושה משפט, מבקש אמונה.

שואלת הגמרא, הנה היא ואמרה רב קטינה,

אפילו בשעת כישלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמונה. ראינו כמו בשואה,

נפטר

בתחילת השבוע

אחד מהאדמו״רים החשובים

והגדולים והמפורסמים ביותר.

ולא בזכות עצמו,

ולא בזכות השואה,

אלא בזכות דבקותו בה' יתברך, ובזכות שהיה לו אכפת מכל יהודי ויהודי, שמה יגיד?

שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד. רק בזכות זה.

זה לא בזכות שהוא הקים קהילה גדולה,

זה לא בזכות שהתלהבו כי אין לו כל כך זקן,

זה לא בזכות שהוא אימץ

ילדה או שתיים.

פעם אבא שלי היה באחת החתונות.

זה היה, אני חושב, פה בהיכלי הפאר.

ויד אליהו.

והוא אומר, באתי עם חליפה חדשה, דחפו אותי,

ואימא שלי מספרת, ראו ספרדים, היו בטוחים שאנחנו מהצד של הכלה,

לשולחן שלנו, אז,

לפני עידן הקשרויות.

היא אומרת, הביאו לנו את המאכלים הכי טובים,

וכולם הגיעו, הסתכלו, איך בשולחן שלהם מביאים את הדברים הכי טובים,

את המגשים, האוכל הכי טוב, ואצלנו מביאים את כל האוכל הפשוט.

והיא מספרת שהיה שם כל כך דוחף נוראי, ואנשים היו רעבים, כי החתונה אצל החסידים אורכת

מספר שעות, זה לא כמו אצל הספרדים שלוש-ארבע שעות ונגמר הסיפור.

ואז הוא מגלה, דופק את הראש בקיר כמה בזבזתי

על שטויות,

במקום לבזבז על דברים יותר חשובים.

יום צילומים עשיתי, עשיתי ככה, כל מיני שטויות והבלים.

או היום נהיה מודה חדשה,

מחליפים כל הזמן חליפות ושמלות.

מה זה?

בשבע ברכות אתה יכול ללבוש בגד חדש כל יום.

מה זה בלילה אחד להחליף כמה שמלות, או להחליף כמה חליפות?

עכשיו הוא בא עם פפיון,

אחרי החופה הוא בא עם עניבה, אחר כך בלי חולצה.

הולך פה.

השם ישמור, זה חתונה על טהרת הקודש, זה בקדושה וטהרה.

זה במקום שימחלו כל עוונותיו, מתרבים כל העוונות של כל הנוכחים שם.

למה הוא החטיא את כולם, השם ישמור ויציל?

אדם צריך להיזהר בדבר הזה.

אם כבר אתה משקיע כל כך הרבה על חתונה,

אז אל תצבור את הזכויות.

הוא חושב שעם הזכויות באים המעטפות.

הלו, כל המעטפות האלה זה עוונות, זה לא זכויות.

זה השם ישמור.

וגם אחר כך יצא במינוס,

וגם אם מלא זה והתחיל את הזה ברגל שמאלה, למה אני מתגרש?

לא יודע למה אני מתגרש, למה אני סובל בחיים?

מה אני סובל? למה אתה סובל?

איך הייתה החתונה שלך מעורבת, אה?

אז למה אתה לא תסבול?

הרי אתה לא עשית את רצון השם יתברך ביום שהוא מוחה לך

על כל העוונות.

במקום ביום הזה להקפיד, עשית הפוך. הנה, בבקשה, תסבול.

אתה חשבת לעבוד על הקדוש ברוך הוא

בשבע שעות שעשית? הקדוש ברוך הוא עובד עליך בשבעים שנה.

עכשיו תסבול. ואחר כך צרות צרורות,

היא ממררת לי את החיים, והבית דין לא שומעים, וככה, והבית משפט,

והשופט החליט, ועוצרים אותו במעצר. הלו,

אם הכל היה כמו שצריך, בקדושה ובטהרה,

והיית בוכה ביום החופה, לא צוחק,

או עושה משתה חברים לילה קודם, אה?

משתה אחשורוש עושה לפני.

מה זה הדברים הללו? ויש כאלה עושים איסורים בר מיניהם.

השם ישמור ויציל.

אם תעשה בקדושה וטהרה, אין סיבה שיצר הרע ישכון בפנים.

אם עשית חס ושלום בעירוב,

אתם יודעים מה אומרים רבותינו הקדושים?

הסית רעך הרע בכבודו ובעצמו נמצא שם בדיסקוטק.

אה, הם רוקדים שם, אה?

למה עושים חושך שלא יראו אותו?

אה, אה, אה, שמים אורות, אה?

והוא רוקד שם איתם, כולו מלא עיניים, הוא לא מפספס אף אחד.

הוא רואה את כולם, נגמר הסיפור.

אתה תעלה אחרי מעשרים למעלה, אמרו לך איך רקדת עם הסית רעך. מה, לא, הוא לא היה שם.

אין מצב.

תגידו לו, שכחת איך הזעת?

הנשמה שלך ראתה את העיניים נבהלה, נבהלה.

היום התקשרה אישה.

היא אומרת הרעף,

חייבים, חייבים, חלום, הטבת חלום, חייבים. מה קרה?

יש איזה

ילדה שגילתה שהיא לא יהודייה.

אימא שלה הסתירה ממנה את זה כל החיים,

והיא החליטה להתגייר, ברוך השם, כמו שצריך,

והם המשפחה האומנת שלה.

ואותה ילדה חלמה, הייתה אצלהם, היא חלמה, כנראה שנת צהריים,

היא חלמה שמה שנכנס הסמ״מ בכבודו ובעצמו מהחלון,

והוא רוצה להזיק לכל בני המשפחה.

והיא קמה,

אותה

מתגיירת הזאת, היא קמה וגירשה אותו, הרגה אותו, פגעה בו והצילה את כל המשפחה.

אז עכשיו ראשת המשפחה, כן, האישה הזאת,

היא אומרת, רגע, הרב, מה צריך לעשות?

אז היא אומרת, זה עוד לא נגמר בזה.

והבת שלי גם חלמה אותו, הפעם הוא בא עם בגדים אדומים.

וההוא ניזוק, וזה ניזוק, וחמותי ניזוק, מה אני עושה?

אמרתי לה, גברת, הכל בסדר. חלמת טבח אזי, חלמת טבח אזי,

חלמת חלום טוב, הכל בסדר. אשרייך, אשרייך,

שזכית שמהבית שלך

יוצאת גיורת כמו שצריך,

כדת תורתנו הקדושה.

בפרט שזה לפני שבועות, בימי ספירת העומר, בכלל המעלה גדולה.

מעשה הגרים עם רות

ונעמי.

אז את זוכה, אל תפחדי משום דבר.

זה רק כדי להחליש אותך. להפך, את צריכה יותר להתחזק בעבודת השם,

יותר לחזק אותה, יותר לעודד אותה. אתם יודעים מה זה שפתאום ילדה קטנה,

מה זה קטנה?

אולי עוד מעט עשרים, היא מגלה פתאום שאימא שלה לא יהודייה.

היא בכתה, היא לא רוצה לגור בבית שלה.

היא לא מאמינה.

היא אומרת לאימא שלה,

איך הסתרת ממני את הדבר הזה?

איך הסתרת ממני?

למה לא אמרת לי?

והיא גדלה כיהודייה לכל דבר,

אבל לא שומרת תורה ומצוות.

עכשיו ברוך השם עושה את הגיור כמו שצריך.

ברוך השם,

הכל מגיע לצד הטוב ביותר, בקדושה ודהרה.

מי ייתן ותזכה בעזרת השם גם להקים בית

כמו שצריך.

נמשיך.

ואמר רב קדינא אפילו בשעת כישלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמונה שנאמר כי יתפוס ישפה אחיו בית אביו שמלה לך קצין תהיה לנו.

דברים שבן אדם מתכסין בהם כשמלה ישנן תחת ידיך והמכשלה הזאת תחת ידיך דברים שאין בני אדם עומדים עליהם אלא אם כן נכשלים בהם.

ישנן תחת ידיך קצין תהיה לנו.

יישא ביום ההוא לאמור לא יהיה חובש אין יישא אלא לשון שבועה וכן הוא אומר לו תישא את שם השם אלוקיך לשווא.

לא יהיה חובש לא יהיה מחובשי עצמן בבית המדרש קשה לי ללמוד תורה.

לא יכול.

ככה הוא אומר לעצמו לא יכול.

מה זה לא יכול?

תגיד לי דבר אחד מפריע לי.

אנשים אומרים קשה לי לבוא לבית הכנסת קשה לי לבוא לתפילות קשה לי בעבודת השם למה שאבא שלך נפטר בדיוק שנה

אחת לא קשה לך שום דבר אתה משכים לפני הגבאי ומתעצבן על הגבאי שהוא לא בא בזמן.

למה?

איך זה יכול להיות?

ואחרי שנה אתה חוזר בחזרה למרכז המסחרי לשש בש. למה?

איפה הלך כל הכוחות? מאיפה הכוחות האלה הגיעו לשנה ואחרי שנה הם חזרו לשש בש? מאיפה?

לא מבין.

הרי אם יש בך כוח

אז כל הזמן אתה תצטרך להיות עד 120 בכוח הזה.

אם אין בך כוח גם בשנה של אבא שלך לא יעזור.

אין בך כוח.

מאיפה צמח בדיוק הכוח פתאום שהאדם עושה את זה?

אלא זה תלוי בליבו שהוא רוצה את זה.

זה כמו שהוא משכים

זה כמו שהוא משכים לעבודה למה הוא רוצה את המומנט הפרנוסה אה?

לכן הוא משכים.

או אומרים לו יש לך תור

או יש לך היום בית משפט הוא ישן בלילה לפני.

את הקריאת שמע הוא בקושי יכול לכוון.

הוא מפחד מה השופט יכריע מחר.

אז אצל מלך מלכי המלכים שיש לך כל לילה משפט אצלו וכל לילה אתה חותם לו.

זה לא חתימה שאתה אומר זה לא שלי החלפתי אותה.

זה כמו טביעת אצבע.

שמעתם?

לכל בן אדם ובן אדם יש מיוחד משלו. אי אפשר לזייף,

אי אפשר לחרטט, אי אפשר לרמות, שום דבר. את מי תרמה? את קודש הבריחו?

הרי לפני יום היית פה.

לפני שהיית פה. כל לילה אתה עולה וחותם.

אז מה תגיד לו, זה לא אני? רגע, רגע, שב, שב, שב, נגיש לך פפקורן.

המלאך גבריאל, תביא, תביא לו פפקורן פה, שיראה את הסרט של החיים שלו.

וזה לא סרט של שעה, לא צריך לקנות כרטיסים, זה בחינם.

מראים לך 100 שנה, 120 שנה, 70 שנה, 80 שנה, 90 שנה,

בכמה רגעים.

אתה רואה את החיים שלך פה עכשיו.

איך תכחיש?

לא אני. וכל המשפחה מאחורה, גם צופים.

כל המכרים, כל החברים, כולם יושבים ורואים.

זה לא אתה?

אני רואה אותך אומר, זה לא אתה.

הם יזהו אותך, יגידו לך את הסימנים, הכול.

וגם אם אתה חושב שזה לא אתה בסרט, ישמיעו לך פסקול.

אה?

מה תגיד, זה לא אני?

זה לא הטונים שלך שהיית צועק בבית.

זה לא האמן שהיית צועק בבית המדרש. הנה, זה אתה.

מה אתה אומר, זה לא אתה?

ומעבר לזה, וכל מעשיך בספר נכתבים.

אז יש לך שלושה חזקות, איך תכחיש מול ברור עולם? ושם אי אפשר להכחיש.

שם אי אפשר להתחבאות ולברוח, רבותיי. אי אפשר.

אדם לא יכול לברוח לשם, לאן יברח?

מה יגיד? מי יושיע לו? מי יעזור לו? כלום.

לכן אין תירוץ. אדם צריך להיות מחובשי בית המדרש. יחבוש את עצמו. קשה לך? אין בעיה, פעם בשבוע.

אם אתה יכול יותר, אשריך.

יש אנשים

קרובים אליי מאוד,

אחד מהם זה חמי.

כל השבוע עובד קשה סנדלר.

כל השבוע עובד קשה. בגשם, בחורף. ברחוב הוא עובד. ברחוב. אין לו חנות. ברחוב.

עובד קשה.

אל פעם בשבוע הוא לא מפספס.

לא מפספס.

עוד מדבר בירה, הוא לא מפספס.

לא הולכים לעבודה.

כמה על האש תאכל?

כמה אתה יכול לדחוס בפנים?

הנשמה יכולה להאכיל כמה שתיתן לה.

לא מפספס. אפילו מגיע אליי שבת,

אני אומר לו, חמי היקר, שב.

יש דברי תורה, מסיימים את הדברי תורה.

מהר, מהר, ברכת המזון. ברכת המזון. לאן אתה הולך? לא, לא, יש לי פה שיעור קבוע.

עונג שבת. אני חייב להיות שם. אין שם אוכל בעונג שבת.

והוא נכנס, והוא עייף, והוא מתאמץ, והוא עוד פעם נרדם, ועוד פעם פותח עיניים, ועוד פעם נרדם.

אבל הוא

יעזוב את הכול.

לפעמים, כשסבתא של אשתי, חמותי, אימא של חמותי,

שהייתה חולה,

הוא היה אומר לה, אני לא הולך, שם אין עונג שבת איפה שאת הולכת. לא, לא, אני נשאר פה.

היה שולח אותה, כיבוד אב האם, לכי את לאימא שלך, נשאר פה. למה יש לי שיעור עונג שבת קבוע? איך אני אפספס?

אתם מבינים?

בן אדם יעלה אחרי 120 למעלה, ייקחו את כל העונג שבת הזה, שהוא יתאמץ,

והוא היה עייף את הכול, ייקחו, מה יעשו עם זה?

יעשו לו חבילות, חבילות, הררים, הררים של מצוות.

יגידו לו, הנה, בבקשה.

הנה, זה מה שאתה פעלת כשהיית עייף, כשהיית צמא, כשהיה קשה לך.

התאמצת. אה, השתבח שמו בורא עולם.

כמה שכר רצו הוא יקבל על זה.

לכן אדם ישים את עצמו מחופשי בית המדרש.

ממשיכה הגמרא, הפסוק ואומר, ובביתי אין לחם ואין שמלה, שאין בידי לא מקרא ולא משנה. זה לא הכוונה לשמלה ולחם גשמי,

אלא מקרא ומשנה, ולא תלמוד.

מה יעשה אדם כזה בלי תורה בבית שלו?

הבית יכול להתנהג בשר וחלב.

אסור ומותר. נכשלים שם על ימין ועל שמאל.

ממאי.

שואלת הגמרא, דיל משאני עדם תהיה אמר לאו גבירה נא.

אמרה לאימה לן.

עליו למימר גמר ושכח, ומאי לא יהיה חובש?

כלל.

אומרת הגמרא, לא קשיא כאן בדברי תורה, כאן במשא ומתן.

נעבור בזריזות, בעזרת השם,

לפה ליועץ.

זכותו תגן עלינו, אמן. סיימנו באות צדיק ב'.

זכירה

זכירה היא כלל גדול בתורה, סמא דקולה, וזה כל האדם שיזכור כי הוא יהודי.

וחובה מוטלת עליו להישמר ולהיזהר מכל דבר רע.

עכשיו, בימים הללו, מעלים כל מיני ניצולי שואה,

או כל מיני אנשים ש...

שמה עושים את זה?

שיזכירו לנו מאיפה אנחנו, באיזה מסירות נפש הגענו לפה,

כמה סבלנו.

רק אתמול, אה? דפדפו להם בשתי דפים בקוראן. ראיתם מה עשו שם לניידת?

ראיתם או לא ראיתם?

הפכו שם, והיום הוא מהפכה בוונצואלה.

כל העולם תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.

כל העולם נהיה בועש ורועש וגועש עם האסלאם.

הכל.

אדם צריך לזכור שהוא בן של מלך, הוא יהודי.

ולהישמר ולהיזהר מכל דבר רע ומכל צד נדנוד, איסור ולשמור כל מצוות ה' דאורייתא ותרבנן בכל דקדוקיהן, הדק היטב בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו.

לא לחפש תמיד את הכולות, לא לחפש את ההיתרים.

מהיתרים לא נצמח גדולי עולם, לא נצמח בני תורה אמיתיים.

תודה רבה.

מהיתרים אנחנו, השם ישמור, רק אנחנו נרד למטה למטה.

גם גדולי עולם שהתירו,

התירו את זה באישת הדחת, לא התירו את זה על בסיס קבוע.

היום זה נהפך להיות,

הכל מותר, מותרים לכם, מותרים לכם, הכל. מחפשים רק את ההיתרים.

אז במה אתה ירא שמיים?

במה אתה בן של מלך? במה אתה בן תורה?

במה אתה מיוחד כלפי חברך?

במה אתה מיוחד כלפי כות שבריחו?

אם הכל אתה רוצה היתר, היתר, היתר.

יש להם תירוץ יפה, הדור חלוש, קשה כזה.

אי אפשר, קשה, קשה.

תגיד לי, למה בדברים גשמיים אתה לא אומר שקשה?

למה רק ברוחניות תמיד קשה? למה?

הרי אם בגשמי אתה מתאמץ ואתה עושה את הכל ואתה משתדל, לפעמים אפילו אתה רב עם האישה, לא בא לחתונה, יש לי עבודה, בוא תשאיר לפטר אותי.

אז למה בחול המועד אתה מתקשה? הרב,

אני יכול לעבוד בחול המועד, יש איזה היתר משהו? תמצא לי איזה משהו לעבוד.

הלו,

יש לך ימי מחלה, לא? נתנו לך.

יאללה, פרק אותם בחול המועד א',

בחול המועד ב', נגמר, זהו, מה קרה?

ברוך השם, לא תכלה, אל תדאג. אם תשמור את חול המועד, לא תהיה חולה.

השם ידאג לך שתהיה בריא כל השנה. לא!

הוא רוצה להיות

יוצא דופן, הוא רוצה לעבוד בחול המועד.

כל המחלל את המועדות, כל המבזה את המועדות,

אומר רבותינו, אין לו חלק לעולם הבא.

אתה רוצה להיות מאלו שיש להם חלק לעולם הבא, או מאלו שאין להם חלק לעולם הבא?

אדם צריך מאוד להיזהר בדבר הזה.

וגם זכור יזכור לקיים שיוויתי אדוני לנגדי תמיד ולהתעורר ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא ולדפקה בו בכל עת ובכל רגעים יוכל

לומר כפעם בפעם פסוקים המעוררים כגון שיוויתי אדוני לנגדי תמיד אשרי האיש אשר לא ישכחך וכדומה

וגם יזכור על כל העבירות דרגי לבואין שווה נעשו לו כהיתר כגון במידות הרעות גאווה,

כעס, קנאה, נקימה, נטירה, קפדנות כגון אכילה מרובה,

שיחה בטלה, לשון הרע, תפילות וברכות חטופות ובלי כוונה,

גזל והונאה וביטול איזה מצוות וכהן הרעות וביטול תורה כנגד כולם. על הכל לזכור

עונשן של מידות ושל עבירות וחומר שבהן ואיך ומה ראוי לעשות לגדור בעדו להינצל מהן,

ואיך בתחבולות יעשה מלחמה ואין אמת בעידן יצר הרע,

לט לדמדקר ליצר הטוב.

אבל כבר מילתי אמורה לעיל,

בערך הכנה שירשום מכתב יעד ישר ויבטא בשפתיים יום ליום ויביע עומר ויזכור בפה ואל ישכח בלב.

והמכתב מכתב אלוקים הוא כי ראייה

של הכתוב מביאה לידי זכירה.

בלבד שיזכור לרשום את הכול בכתב.

כמה אנחנו רחוקים מהדורות הקודמים.

בדיוק דיברתי על זה השבוע. כמה שאנחנו רחוקים.

פעם היה יומן,

היה להם תיעוד בכתב

של המעשים הטובים שלהם.

היום עשיתי מצווה כזאת וכזאת,

היום עשיתי ככה,

היום למדתי עוד עשר דקות יותר, הכל היה מתועד בכתב.

היום זה נהיה דור של...

גם בזה שוכחים לתעד.

מתעדים סלפי כל רגע.

או תמונה פה או תמונה שם, זה התיעוד האמיתי.

איפה התיעוד האמיתי שהיה והכל נשאר לדורות עולם, מזכרת?

אתם יודעים, בזמנם היה פנקסים שנקראים פנקסי החברה קדישא.

אם לא היה את הפנקסים האלה היום,

היה קשה מאוד לדעת מה נהגו בכל מיני חברות קדישא בעולם.

ויותר מזה, היה קשה לדעת מי יהודי ומי לא.

כי בזמן שהתבוללו בין אומות העולם,

היו עושים רישום, כמו שהיום עושים אנשים מתעצבנים, מה? אני הולך לרבנות, אני צריך לשלם להם 300 שקל עבור פתיחת תיק?

אני צריך לעשות את זה? הלו, זה לטובת הילדים שלך.

תראה כמה יש פה, השם ישמור, צבעונים, מיני צבעונים,

מין בשאינו מינו.

מחר אתה רוצה לחתן את הילד שלך, אתה יודע מאיזה פסולת זו?

מאיפה הם באו? מאיזה בית זה?

מי הם ומה הם?

מה, כל מי שלובש שחור-לבן,

גם חברי כנסת לא לובשים שחור-לבן, אז מה?

וכולם באמת עובדי השם אמיתיים?

אדם צריך להיזהר מזה, איך תדע?

אם לא היה רישום בזמנם, לא היו יהודים.

אז היו מכירים פלוני, נו, ומי אמר שהוא בכלל יהודי? הנה תראו, מקרה פשוט.

ילדה מגלה בגיל 16-17 שאימא שלה גויה בכלל.

16 שנה היא לא יודעת כלום,

וספק אם בכלל הייתה יודעת.

איך זה התגלה, זה עוד סיפור

בפני עצמו.

אבל השם ישמור ויציל. יש אנשים שמגלים, כמו שסיפרנו כמה פעמים,

שהם בכלל ערילים, לא עשו להם ברית.

היה אחד כזה

שהוא שואל את אימא שלו, מי עשה לי ברית? לידי.

אמרתי, תשאל אותה, אני מוכרח לדעת מי עשה לך ברית.

אימא, מי עשה לי ברית?

אה, לא זוכרת.

אימא, אני מבקש ממך, מי עשה לי ברית?

מה זה משנה, היא אומרת לו.

לא, נו, אימא זה חשוב, הרב שואל, מי עשה לי ברית?

אני, היא אומרת, לא.

פחדתי לה, התחלתי לצחוק, מה זה אני?

מה, היא מוהלת? מה, היא ציפורה?

מה זה היא עשתה לך ברית?

בסוף מה מתגלה? שהיא בכלל לא עשתה לו ברית.

הפשילה שהוא היה קטן טהור למטה, מהול.

ערל לחלוטין.

יהודי שומר תורה ומצוות, כמו שצריך, הכול.

עשינו לו ברית בגיל 21 לפני החתונה.

לא מסירות נפש?

איך אדם יכול לדעת?

היום הוא לא יודע מה יש לו בבית.

אתה רוצה שידע מה יש לו מחוץ לבית?

מבהיל.

לכן היו עושים סדר, רושמים, מתעדים כל דבר בכתב.

כשהיו מוצאים את זה, השתבח שמו לעד, זה היה בשבילם סימן היכר.

שהבן אדם באמת,

יש בו שורשים טובים, יש בו יהדות,

יש בו קדושה, יש בו טהרה.

ונסיים.

ובלבד שיזכור לרשום את הכול בכתב כאשר מיד השם עליו השכיל.

וגם יזכור שחוק נתן ולא יעבור לקרוא את הרשום בכתב והיה על מצחו תמיד,

לזיכרון בין עיניו.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חננה בבקשה אומר, יצא הקדוש ברוך הוא לזכויות ישראל.

לפיכך בעליהם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדיל.