הלכות ומנהגי ז' באדר | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

נעבור

למקבץ הלכות

חשובות לקראת

יומא דהילולת משה רבנו.

אתם יודעים, השנה אומנם זה שני הדרים, הדר הראשון והדר השני.

בנוסח הזה רושמים בכתובה.

לא רושמים אדר א', אדר ב', אלא אדר הראשון ואדר השני.

יש מרבותינו שאמרו שבשני הדרים צריך לעשות את התענית המקובלים, ואנשי החברה קדישא

וזקא נהגו לעשות תענית.

זה נקרא תענית הצדיקים.

בז' באדר,

ערב ז' באדר, מקבלים עליהם תענית בקודם יהיו לרצון עם רפי של תפילת מנחה,

וביום ז' באדר עושים תענית עד למוצאי ז' באדר,

מה שנקרא מעלות השחר עד צאת הכוכבים, בפרט בשעון הזה זה מאוד קצר.

כל אדם יכול לעשות את זה, גם בריא, גם טוב וגם יזכה.

אבל את התענית הזאת נהגו לעשות, ולמה? כתוב, ולא ידע איש את קבורתו.

משה רבנו לא ידעו איפה נקבר, למרות שהזוהר כותב

שהקדוש ברוך הוא קבר אותו,

הסתיר את מקום קבורתו, ולאחר מכן העביר אותו ואת ציפורה למערת המכפלה.

ולכן במערת המכפלה כמה זוגות קבורים, אדם וחווה, זוג הראשון,

אברהם ושרה, זוג שני,

יצחק ורבקה, הזוג השלישי, יעקב ולאה, זוג הרביעי,

והזוג החמישי, מי זה?

משה וציפורה. זה על פי הזוהר הקדוש.

אבל,

פשט הדברים, משה רבנו ולא ידע איש את קבורתו.

ציפורה, לא דפקא מינה.

לא כדור איפה היא נקברה, כנראה שזה לא חשוב.

עכשיו,

לכן יום ז' באדר א' או יום ז' אדר ב',

חשיב כיום הילולת משה רבנו, אנחנו נוהגים לעשות אותו

באדר השני, כי זה האדר החשוב בעצם, האדר הסמוך לניסן.

זה האדר החשוב, כמו שעושים בו את העניין של קריאה שבת שקלים, כמו שקראנו פרשת זכור, החודש וכדומה,

אז זה באדר הסמוך לניסן.

החסידים ואנשי מעשה נהגו לעשות גם באדר א'.

הרבה אנשים ראיתי ושמעתי ואמרו לי ושאלו אותי מתי להדליק נר.

האם להדליק באדר הראשון או באדר ב'? זה לא נפקא מינה לגבי אזכרה,

אם עבר שנה, 12 חודש או 13 חודש.

יותר נפקא מינה אם אפשר להדליק. אפשר גם באדר א', אפשר גם באדר ב', אבל אדר ב', לכאורה,

זה האדר היותר עיקרי, כי הוא האדר הסמוך לניסן.

יפה.

בלילה הזה כותב הבן איש חי הקדוש

תיקון מיוחד.

ספר שלם.

כמו שיש לנו תיקון לליל הושענא רבה,

תיקון לשביעי של פסח,

תיקון לליל שבועות,

אותו דבר יש תיקון לליל ז' באדר.

לא ראיתי עוד מקומות,

מלבד המקומות של המקובלים, שנהגו שם לשבת ולעסוק בתורה כל הלילה

וללמוד את התיקון הזה.

אבל איש שקצת ירד שמיים בו,

ויש בו כוח,

ינוח במעט בצהריים,

ויישביעי לעסוק בתורה כל הלילה.

לעלות לציון, אין ציון, אז לא יודעים לאן לעלות, אבל ידליק נר בבוקר, יבקש בקשות,

ובעזרת השם, זכות משה רבנו,

אדון לכל הנביאים, המושיע של עם ישראל, יזכה, יבקש על הכלל וגם על הפרט.

קודם יבקש על הכלל,

שיהיה גאולה בעזרת השם, הוא הגואל הראשון או הגואל האחרון, וגם יבקש על הפרט, על עצמו זיווג, פרנסה,

בריאות, ילדים, וכן על זה הדרך.

אז זה תיקן את התיקון הזה, הבן איש חי הקדוש,

תיקון לליל ז' באדר. בליל ז' באדר,

אחרי שקיבל על עצמו תענית, פלל ערבית, אכל ארוחת ערב, דשינה וטובה,

כדי שיהיה לו כוח למחרת לתענית, לומד את התיקון הזה עד אור הבוקר, אור הבוקר הולך בנס להתפלל,

אם יכול מקווה לפני התפילה,

ולאחר מכן הוא מתחיל את התענית שלו,

עד למה?

עד ליום, עד לצאת הכוכבים, צאת הכוכבים,

תפילת ערבית, כן,

פותח את התענית.

יפה מאוד.

את התיקון הזה כותב הבן איש חי הקדוש, צריך לעשות בשמחה,

בהתלהבות רבה,

ולהקפיד, כמו בליל שבועות שלא מדברים שיחת חולין,

כמו בליל הושענא רבה שלא מדברים שיחת חולין, אותו דבר, בתיקון הזה לא מדברים. אם באת נטו ללמוד, זה מספיק עבה

כדי ללמוד אותו כל הלילה ולא לדבר.

אז אם אדם הצליח,

על שכרו יבוא, בעזרת השם.

יקבל על זה שכר עצום, בפרט שמשה רבנו יעמוד.

אחרי מאה עשרים שנה יהיה מליץ טוב עליו.

יפה מאוד.

עכשיו, היות ו...

ולא ידע איש את קבורתו, התורה אומרת,

לכן באו אנשי החברה קדישא ואמרו, אנחנו נקבע את היום הזה ליום תענית.

יש לנו שתי תאריכים.

תאריך ראשון, שאנשי החברה קדישא מאוד

תופסים אותו חזק, זה יום עשרה בטבת. יום עשרה בטבת זה יום הקדיש הכללי.

יש הרבה אנשים שאין להם קבורה,

לא נודע מקום קבורתם.

אין בארץ ואין בחוץ לארץ, לא יודעים את מקום קבורתם.

איפה הם קבורים?

לעומת זה יש אנשים שמה?

שיודעים איפה הם קבורים. דוגמא, הסבא שלו קבור בחוץ לארץ, אבל הוא לא יודע איפה בחוץ לארץ.

או שחרשו שם את בית העלמין, כמו שנוהגים הגויים לעשות בכל מיני מקומות.

חרשו את בית העלמין, לא השאירו שם זכר, הוא לא יודע איפה המצבה שלו, איפה זה הימין, השמאל, הולך לשם ולא יודע איפה.

אז מה עושה? לא יכול לעלות לשם.

איפה יעלה? ליל הציון צריך לעלות.

פתאום הוא ילך, אני יודע מה קברו שם אולי איזה גוי, לך לגוי.

לכן,

הוא עומד בבית שלו, מדליק נר, קורא פרקי תהילים, משניות, עושה תיקון לנשמה ועושה לעילוי נשמתה, כן?

קצת צעודה או זה,

וזה בא על שכרו.

אז באו אנשי החברה קדישא וזקה וכל העוסקים בנפטרים,

או סתם אדם שעסק בנפטר,

אדם שמת לא מת ועסק בקבורה שלו,

או עסק בטהרה שלו,

בסדר? או השתדל בכל הנושא הזה.

הוא צריך לבקש ביום הזה מחילה. למה?

יכול להיות שהוא לא נהג בנפטר הזה כבוד,

יכול להיות שהוא זלזל בנפטר הזה,

יכול להיות שאתם יודעים כמה פעמים קורה שבמהלך הרחיצה

או במהלך הטהרה,

פתאום היד מקבלת צ'פחא או ראש מחליק או זה.

אז מה עושה האיש של החברה קדישא? הוא כבר רגיל, זה לא מדבר אליו.

אבל הנשמה של הנפטר מרגישה את הסבל הזה,

והוא עתיד לתת את הדין בשמים. איך אתה זלזלת?

איך עשית לי את הטהרה? אולי הוא לא עשה את זה כמו שצריך.

תדעו לכם, לעשות טהרה לנפטר,

צריך הרבה יראת שמים גדולה.

הרבה יראת שמים גדולה, אתם לא מבינים.

לפעמים זה לא חברה קדישא מסודרת כמו פה בתל אביב,

שיש לה רעב והכול מסודר, הם יכולים לזלזל חס ושלום.

יכולים לעשות כאלה, זה נגמר, ומשאירים אותו חס ושלום עם מלא לכלוך

של כל הבמעיים שלו וכל הצואה והכול, והיושב ישמור.

ובמקום שהוא ייכנס קדוש, מה שנקרא, וטהור לקבר,

אחרי המיקווה, הוא נכנס

עם כל הג'יפה.

עושים בדיקות עם צמר גפן, מדחיקים פנימה וכולי, אבל לא תמיד הם יודעים לבדוק בחורים ובסדקים כמו שצריך.

לכן מאוד חשוב שיהיו באמת אנשים ירי שמים יעסקו בדבר הזה,

ולא קומבינטורים או מאפיונרים.

בסדר?

יפה מאוד.

לכן נהגו אנשי חברה קדישא לעשות יום סליחה.

מה עושים ביום סליחה? זה מתאספים כולם,

אומרים דברי כיבושין ותחנונים,

עושים תענית, ובערב הם עושים להם שם סעודה,

כן?

עם דברי תורה,

עם דברים שמעוררים את הלב, עדיין ממש יום סליחה ומחילה

עבור כל העיסוק שלהם במשך כל השנה כולה.

עכשיו, דבר נוסף, בסוף.

דבר נוסף, שהם מבקשים,

הם עולים אל הקברים ביום ז' באדר ומבקשים יחידה מהנפטרים כללית.

הם לא הולכים סתם לקבר פלוני,

ככל שעוד אלפי נפטרים הם לא יתעסקו בהם בכבוד או לא נהגו בהם בכבוד.

בסדר?

לכן עומדים בבית העלמין ומתפללים.

איזה תפילה הם מתפללים? תפילה מיוחדת, זה מופיע בספר גשר החיים,

על הלכות הבלות שם.

חלק ב', עמוד רלח, רלט,

אחר כך הרב דורש בפניהם את התפילה לכיבושי.

יפה.

אתם יודעים שיום ז' באדר לא יחול לעולם בשבת.

לא יחול. תבדקו, בלוח שנה,

יש לוח ל-120 שנה, אף פעם ז' באדר לא יחול ביום שבת.

ולכן קבעו רבותינו את התענית מתי לא בז' באדר א', אלא ז' באדר ב', כי ייתכן שבאדר א'

כן יחול ביום שבת ז' באדר.

אבל באדר ב', שזה האדר העיקרי, כמו שאמרנו, לא יחול לעולם בשבת.

מכאן שזה האדר העיקרי. אבל אם חל בז' באדר א' ביום שבת מתענים בו, לא, לא מתענים.

תענית לך, לא?

שרתניות ויום הכיפורים, כן?

שרתניות, שבהה, זה הכול, לא מתענים.

יפה מאוד. בני אשכנז לעומתנו, לעומת הספרדים,

אלו שמתענים, מוציאים ספר תורה.

אם יש עשרה שמתענים, מוציאים ספר תורה, קוראים בפרשת וייחל.

הם מוציאים ספר תורה גם בשחרית

וגם במנחה.

כמו שאנחנו עושים בתענית רגילה, ככה הם נוהגים.

הם עושים את הדבר הזה, אומרים, עננו,

גם השליח ציבור, עננו, בשמא קולנו,

ולאחר מכן מסיים את זה, ברוך שומע תפילה.

לאחר מכן הולכים לבית העלמין, שחרית וכולי.

יפה מאוד.

הם מוסיפים עוד דבר, בעליית שלישי,

בדרך כלל מעלים את רב החברה קדישא,

או מישהו מכובד אחר,

מאנשי החברה קדישא, והוא קורא את ההפטרה.

איזה הפטרה? דירשו השם בהימצאו, קראו בהיותו קרוב, שקוראים אותה בשבתות של חודש אלול.

את ההפטרה הזו, זו ההפטרה שמעוררת.

אז לכן נוהגים לקרוא אותה

יפה מאוד.

כשמדליקים נר,

לאו דווקא למשה רבנו,

אלא לכל צדיק.

לא אומרים לעילוי נשמת הצדיק, כי צדיק לא צריך,

מדובר בצדיקים, כן, גדולים, לא צריך עילוי נשמה.

צדיק לא צריך עילוי נשמה.

אז מה אומרים?

הריני מדליק נר זה לכבוד

הצדיק, לכבוד, לא לעילוי נשמת, לכבוד הצדיק משה בן עמרם.

יש את המשפחה של משה רבנו, מישהו יודע?

אה, מה המשפחה של משה רבנו היה?

מה המשפחה שלו, נו?

רובינו, הוא היה בוכרי.

מה הוא היה? אשכנזי? מה הוא היה?

למי מייחסים? אתה אומר בוכרי, לא עיראקי.

ודאי, כן.

אז יכול להיות שזה היה שם המשפחה שלו היה לוי. למה לוי?

כי הוא היה משוייך למי?

והיה לך איש מבית לוי, והיה ייקח את בת לוי.

אז יכול להיות שהוא היה משוייך למי? למה? לשבט לוי?

לא יכול להיות. סליחה, הוא משוייך לבית לוי,

ולכן המשפחה שלו גם לוי.

משה בן עמרם על לוי,

כן?

אני לא יודע, כן, אני רק משער ככה.

משה בן עמרם, לכבוד הצדיק משה בן עמרם.

זה מה ש... לא, זה נתחלקה הכהונה והלוויה מזמן משה רבנו.

כן, אז הוא היה צריך להיות כהן, אבל

הוא ויתר על התפקיד הזה,

והוא נהיה מנהיג של עם ישראל ולוי, והאהרון, אחיו,

הגדול יותר, קיבל את תפקיד הכהונה.

יפה מאוד.

אז זה לגבי.

עכשיו, יש מנהג של הרבה אנשים שאחרי שמדליקים גפרו, לעילוי נשמט נפטר, אסור לכבות.

אסור לכבות. איפה המקור לזה?

אין לזה שום דבר, מותר לנשוף, מותר לזרוק לכוס מים,

הכול אפשר גם לכבות בכוס קפה, מה הבעיה?

זה לא ביום טוב שעכשיו אסור לכבות את הסיגריה או את זה, כן, למי שמעשן, שאסור לעשן ביום טוב,

אבל זה אסור

עם הסיגריה ביום טוב, אבל ביום חול,

כשאתה מדליק נרות

לעילוי נשמט, אין בזה שום דבר.

מותר להדליק,

נניח את הגפרור הזה, רוצה לזרוק אותו, רוצה לעשות פואה, הכל בסדר.

אין בזה שום בעיה, העיקר שהדליק את זה. את הנר לכבות זה משהו אחר, בסדר?

בזמנם שהיו מקפידים על הנרות כי לא היה חשמל,

אז היו דואגים לכבות או עם היד או עם ה... זה, אבל לא בפה.

אבל פה אין בכך שום דבר. עוד שנייה הגפרור הזה יתחבא מאליו, אז מה תוספו?

לא חבל על הרוח

שאתה מוציא מהפה או על התנועת יד שאתה מבזבז?

יפה. זין באדר שחל בערב שבת,

קודש, זאת אומרת זין באדר בית

שחל בערב, כי אמרנו זין באדר א' יכול לחול בערב שבת,

ולכן לא נהגו להתענות בו אלא זין באדר בית. אבל אם זין באדר בית חל ביום שישי עדי,

מתי יתענו, אנשי החברה קדישא?

התשובה היא, אם מקדימים את התענית יום אחד ליום חמישי.

בסדר, אם זה תענית 40, אז כן מתענה.

מי נכנס לשבת ואז פותח בשבת את התענית שלו,

אבל זין באדר בית, מתענה,

מקדים את התענית ליום שישי. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חננה בקשה אומר, אז יש בחור דגות ישראל לפי גר בים תאור המצוות שנאמר,

ה' חפץ למען צדקו יגדיל טוב.