עין יעקב - שבת סה-סח | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח השיעור יהיה ליליון נשמת הנזכרים וחלמו רביהם ועטרת ראשם השם הטוב אליהו בן ישועה,

יהודה בן ישועה, אהרון בן יפה,

אהרון בן שרה,

הנרי בן עמרם,

ליך בן וולו ודור הבת מרים לעבד בלור.

וגם האלה דוויתר החמים, בן דליה רוח אלוני תנחם בגן עדן.

אנחנו בפרק העשירי המצניע

מסרת שבת.

אמר רבי אלעזר,

המוציא מסוי למעלה מעשרה טפחים חייב

דיני הוצאה בשבת,

שכן מסע בני קהת ומסע בני קהת

היה למעלה מעשרה טפחים.

זאת אומרת, עד גובה של עשרה טפחים

זה סטנדרט שבני אדם עושים בו פעולות.

לכן, לא מקרה הוצאה, מעל העשרה טפחים כבר,

חשיב כהוצאה, כי אין דרך בני אדם לעשות כן.

ראשי הקדוש אומר, מעבירו באוויר בידו ואינו על כתפו וגבוה מן הארץ עשרה, כאמר,

דהי במונח על כתפו, מתניתיני משנה.

ועד אתננה זורק ארבע אמות דקות אל למעלה מעשרה כזורק באוויר.

על מעין למעלה מעשרה רשות הרבים דווקא,

זורק, אבל מעביר חייו

דאי א' מבני קהת במשכן. והיות בני קהת במשכן היו מעבירים למה? בגובה של למעלה מעשרה טפחים.

זה העניין של העברת המשכן ממקום למקום. לכן,

באו חזל ואסרו את ההוצאה שהיא בגובה של למעלה מעשרה טפחים.

ומסע,

שכן מסע בני קהת,

ומסע בני קהת מנהלן,

שואלת הגמרא,

דכתיב במדבר ג' על המשכן ועל המזבח סביב.

מקיש מזבח למשכן. מה משכן עשר אמות?

אף מזבח עשר אמות,

ומשכן גופי מנהלן. מאיפה יודעים מה שיעורו של המשכן?

דכתיב במפורש בפסוק בשמות כו,

עשר אמות אורך הקרש, ואמה וחצי אמר וחב הקרש האחד.

וכתיבה יפרוס את האוהל על המשכן.

ואמר רב משה רבנו פרסו,

מכאן אתה למד גובהן של לויים עשר אמות.

כן, זה היה הגובה של בני לוי, עשר אמות.

וגמירא דכל תונה דמדלי במוטות.

תלתא מלעיל ותרא תלתא מלתחת.

אשתק יחדאה ומיד לטובה.

אז כיצד היו נוסעים

שלושה מלמעלה ואותרי תלתא,

כן,

מלתחת מלמטה.

אשתקח נמצא דאה ומיד לטובה.

בצורה שכזאת סוחבים

כמו שצריך את המשכן.

ויהי בהייתימה מארון דאמר מר, ארון תשעה וכפורת טפח. הרי מכאן עשרה.

היות והיה הגובה

של הכפורת טפח

וארון תשעה,

אז חייבים שיהיה מקום של עשרה מינימום כדי להכיל בתוכו את הארון יחד עם הכפורת.

הרי כאן עשרה. וגמירא דכל תונה דמיד למוטות. תלתא מלעיל ותרא תלתא מלרע.

אשתקח נמצא מלמעלה מעשרה וכאלה. אז כל אחד כמובן מסביר את שיטתו,

כיצד היה, אבל כולם על אותה דרך שהיה דווקא הגובה של עשרה טפחים ולא יותר.

ס.ו.

אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר,

וגם בעל קומה.

אז ארבעה דרגות צריך כדי שתשרה שכינה על אדם.

הדבר הראשון צריך שיהיה

חכם שטייל בו חוכמה.

דבר שני, שיהיה גם גיבור.

אחרת יתחילו לאיים עליו.

הדבר השלישי, צריך שיהיה גם בעל ממון, עשיר.

והדבר הרביעי, גם בעל קומה.

על מי היה את כל המעלות הללו?

על משה רבנו.

היה גם חכם, היה גם גיבור,

היה גם עשיר,

היה גם בעל קומה.

חכם דכתיב במשנה כא עיר גיבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה,

גיבור ובעל קומה דאמר רב.

משה רבנו עליו השלום עשר אמות הייתה קומתו.

אז עשר אמות היה גובהו של משה רבנו.

שנאמר, ויפרוס בשמו דמיהם, ויפרוס את האוהל על המשכן.

עשיר דכתיב.

פסול לך,

אומרים חז״ל, מי שלך? הפסולת של הלוחות,

כפי שאמרנו, ניתנה למשה רבנו, ומזה נהיה משה רבנו עשיר.

יפה, פסקה.

את החי במיטה פטור אף על המיטה.

אדם שעכשיו סוחב את החי

על גבי המיטה, גם המיטה שהוא סחב הוא פטור.

לימא מתניתן רבינתני ולא רבנן.

נתניה מוציא בהמה חיה ועוף לרשות הרבים, בן חאין בן שחוטין חייב.

בשבת אסור לטלטל בהמה חיה ועוף ברשות הרבים, ואדם שעשה כן,

אומרת המשנה חייב.

רבי נתן אומר על שחוטין חייב, על חאין פטור.

למה?

למה על שחוטין חייב?

לכאורה הוא מטלטל פה, הוא סוחב משהו.

אבל חיים, לכאורה אנחנו יכולים לומר שמה שהם סוחבים את עצמם.

אם סוחבים את עצמם, מה עשיתי פה? סך הכל החזקתי בחבל.

להבדיל, כמו אדם שמחזיק בעל חיים, כלם,

שהחי כלל הוא בידינו, החי נושא את עצמו.

אה?

איך החיילים סוחבים במסע? כומתות זה נקרא? לא יודע איך זה נקרא מסע, זה לא עשיתי, ברוך השם.

אז מסע כומתות, סוחבים שם את החייל.

מה יותר כבד אם זה מת או חי?

מת ודאי יותר כבד. למה?

אין, הוא לא נושא את עצמו.

החי, הוא משתתף איתם, מה שנקרא, עמו אנוכי בצרים. עכשיו מחזיקים, אני שותף איתם. אז כאילו, כביכול, הוא מתרומם שיהיה להם יותר קל.

כן, אבל מת, וואי וואי, קשה לסחוב אותו. אתם רואים בהלוויות כמה אנשים סוחבים?

שישה אנשים ומתעייפים מהר.

מה קרה?

כי המת, הוא כבד.

לעומת החי, שהארבעה אנשים יכולים לסחוב אותו,

וודאי וודאי שיותר קל. לכן, אדם שהוציא ברשות הרבים דבר שהוא חי, לכאורה,

לפי דברי רבי נתן, פטור.

אבל אם הוא הוציא דבר שמשהו, מת,

או שחוט, לכאורה, בעל חיים, כן?

אז הדין הוא שמשהו חייב.

למה שהחי נושא את עצמו?

אמר רבא,

ראשון רבא, אפילו תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן על ידי רבי נתן, אלא

כל מה שנחלקו רבנן על רבי נתן זה דווקא בבהמה,

חיה ועוף.

כן,

דמישר בתי נפשיו,

אבל אדם חי דנושא את עצמו, אפילו רבנן מודו.

כן?

אז כל מה שרבותינו אמרו לא צריך.

תודה רבה. כל מה שרבותינו אמרו זה דווקא על מה? על החי הנושא את עצמו.

תביא לי, תודה רבה.

אבל לגבי אדם שמה,

שאינו נושא את עצמו,

אפילו, סליחה, על בהמה חיה ועוף. למה? משום דמישר בתי נפשיו. אבל אדם חי,

זה נושא את עצמו, אפילו רבנן יודו לו. אז מה זה דמישר בתי נפשיו?

שמשמתין כלפי מטה ומכבידים עצמם להשמיט מיד הנושאים.

השטרנגול שאתה מחזיק אותו, מה הוא עושה? הוא עושה כל מיני פעולות שאתה תעזוב אותו, נכון?

אותו דבר שאר בעלי חיים, עושים כל מיני פעולות שמה?

שאתה תעזוב אותם. הם לא רוצים שמה?

שאתה תאחוז בהם, זה מפריע להם. כמו ילד שלא אוהב שמה, שמפריעים לו

ברגע שמה שתופסים לו בחולצה וכדומה.

אבל אדם חי, נושא את עצמו, אפילו רבנן מודו.

ואמר רבי יוחנן,

הוא מודה רבי נתן בחפות.

יפה, אבל אדם קשור בין עוף, בין בן אדם,

שמה אין את הבעיה הזאת.

ואמר לרבד אבו מדנא לאבייה,

והה, הנה פרסאי, דחמן דחפי תדמו.

כן,

כנראה מדובר פה על הפרסים.

שזה כאילו שמה שקשרו אותם,

דחמן דחפי תדמו, כמו קשורים הם.

למה?

שרוכבים מעוטפים בבגדים רחבים,

וגם הם עצמם מעונגים מהצג על הארץ.

בסדר? זאת אומרת, הבגדים שלהם כל כך ארוכים, והם עטופים בהם,

כאילו שמה שהם נהנים מזה שהגלימה, מה שנקרא, נופלת

אל מתחת לרגליהם. ואמר רבי יוחנן,

בן בית ארא ורבי נתן אמרו דבר אחד.

הטמרמות רוחאו דנא קתלעו.

דהאור פרדשקא

דעיתך מלכא עילווה.

ורעית לתא פרסה בחרא.

אז פרדשקא

זה סרדיות.

זה כן, מוישל כזה, סוג של שליט.

דרעיתך מלכא ילווה, ורעית לתא פרסה בחרא.

ממשיכה הגמרא ואומרת גודלת ופוסקת.

משום בונה.

דרכם של נשים.

וכי דרך בניין בכך?

אומרת הגמרא, אין, כדדרש רבי שמעון בן מנסיה

את הפסוק בבראשית ב' ויבן אדוני אלוהים את הצלע מלמד שקלעה

הקדוש ברוך הוא לחווה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

עצמות הראשונות

שנעשו אי פעם לאישה בהיסטוריה,

היום מתפארות כל מיני כאלו שעושות תסרוקות. אה, אני עושה ככה, אני ככה.

אני יודעת לה סתחלקה כזאת, כל הבר מינן.

העצמות הראשונות שעשה הקדוש ברוך הוא כדי לייפות את חווה בעיניו של אדם הראשון,

זה ראיה מכאן שחווה הייתה צנועה ולא הייתה עם שיער פזור,

או לא התהלכה לפני אדם הראשון בחוסר צניעות.

הייתה אסופת שיער.

אמנם כיסוי ראש לא היה.

למה? כי לא היו עוד גברים שיכשלו.

לכן לא היה את הכיסוי ראש.

ומורא שמיים לא הייתה בהם דת.

רק לאחר שחטאו,

וידעו כי ערומים הם, מה עשו, ויתפרו על הית הנה, ויעשו להם חגורות, כיסויים על עצמם.

אם תשימו לב, זה דברים מבהילים הדבר הזה.

לולא חטאו של אדם הראשון לכאורה,

לולא אכילת עץ הדת, טעימת עץ הדת אצל חווה ואצל אדם הראשון,

לא היו צריכים היום לרדוף אחרי מותגים.

הוא רוצה את המכנס הזה, 600 שקל, זה, 500 שקל,

נעליים כאלו. עכשיו יצא נעליים ש...

לא תאמינו,

זה לא חשמלי,

זה נעליים שאתה לובש אותם והן

נסגרות לבד על הרגל שלך.

של חברת נייק, זה נקרא, ה-V הזה.

זה נסגר לך לבד על הרגל. עכשיו, לאיץ, 300 דולר, 400 דולר, משהו כזה כבר,

בארצות אמה ריקה, אמריקה, זה נקרא, אמה ריקה, שם התחילו עם זה, פרסמו את זה. נעל שנסגרת לבד על הרגל.

תראה מה, מה, מה לא, אמרתי, שימו בגדים שמתלבשים לבד על הגוף.

כן.

לכן,

אנחנו רואים,

אז מה עשה הקדוש ברוך, אז לכאורה, בעקבות החטא הזה, האדם נצרך למעלה מותגים.

נגדיר את זה ככה, האדם נצרך לעשות כל מיני דברים, לקנות בגדים פה ושם.

כמה זה גוזל מהאדם? או, אלפי שקלים.

יש איזה קרובי משפחה של אשתי,

אז הם כל כמה חודשים מביאים לנו מלא מלא מלא שקיות של בגדים. דיברנו על זה בשבוע שעבר גם.

אז מביאים הרבה הרבה שקיות של בגדים. ברוך השם, אנחנו עושים עם זה דברים טובים. מביאים את זה לאברכים.

ברוך השם, מנווטים את זה למקומות טובים, שהילדים של האברכים ייהנו, ילבשו דה בסט.

והם קונים, לובשים פעם, פעמיים, שלוש, לא תאמינו, חדש.

חדש, עוד לפעמים מטיקט.

פעם, פעמיים, שלוש, וכבר מעבירים את זה הלאה.

מה קרה? לא.

דירה אין להם,

בקושי חיים מהיד לפה, כל היום מטיילים בקניון.

מה הולך פה?

כל היום אתם מטיילים בקניון,

איך סיימתם ללמוד,

סיימתם להתפלל?

איך יש לכם זמן כל היום ללכת ולטייל בחוצות ולקנות?

אז זה המרקע, השופינג.

כל הזמן רוצים עוד לקנות, עוד לקנות, עוד לקנות, מאיפה זה בא?

העין לא שבעה של האדם,

אבל כל זה נובע ממה?

חיית עץ הדעת.

אם לא היו אוכלים, לא היו פיקחים לכאורה בדברים הגשמיים הללו.

ממילא לא היו יודעים כי עירומים הם.

לא יודעים כי עירומים הם. הכל בסדר. מה, אתה רואה היום בן אדם ערום ברחוב, אתה אומר, זה מג'נון זה, אה?

ככה היו אדם וחווה לפני החטא.

לא מבינים שזה בושה. כמו שבאפריקה יש מקומות שם שאנשים מסתובבים ללא בגדים,

ואף אחד לא מבין שזה לא טוב, ואנחנו רואים את זה גם, מה הם מסתובבים בלי בגדים? הם משוגעים שם?

כן, אבל אצלם אין שופינג.

אצלם אין קניות. הם מבינים שככה צריך להיות, וזה לא בושה.

אז הבן רואה את האב, האב רואה את הבן, וכן להפך. דברים שאותנו זה מזעזע. רועי, חוסר תניות, שגעת, שיקצה, מה הולך פה?

אבל אצלם אין, לכאורה,

הם אפילו לא השכיעו להבין מה זה חטא אדם הראשון. ממילא אין אצלם את הדבר הזה.

וככה היה אדם הראשון וחבל לפני החטא.

אבל בכל אופן, הקדוש ברוך הוא, כשהוא מביא שידוך,

הוא רוצה לעשות את זה על הצד הטוב ביותר.

ואיך הוא יגיד לאדם הראשון שחווה עימנו היפה שבנשים?

זה רק קטלוג של פריצות, שהוא יגיד עכשיו, הנה אדם תבחר לך מה אתה רוצה.

כמו האתרים שעשו, כל מיני אתרים שמחזירים בתשובה.

שהם אמרו, אנחנו נעשה ככה לשידוכים, נעשה לפה. עכשיו בדצ, העדה החרדית יצאה על כל מיני ארגונים שונים למיניהם, השם ישמור ויציל, שבמקום לזכות את הרבים,

עושים להפך.

אז לא היה את כל זה, מה יביא לאדם הראשון עכשיו?

היום אתה אומר לבחור, טוב, נו, שידוך, איך היא נראית?

תביא לי תמונה שלה.

הלו, אתה נראה יותר טוב?

מה זה תמונה שלה? תצא, תראה, מעניין אותך היופי?

הרי היופי איזה מתבלה בעפר בסופו של דבר, לא נשאר פה.

השערות השחורות נהפכות ללבנות.

מקום שאין שערות לפעמים צומח זקן ושפם.

אז מה אתה מתרגש מיופי?

ומי אמר שבהמשך הסולומי לא תעבור איזה תאונת דרכים קשה,

אז מה אחר כך תעשה? תתגרש.

אתה רואה מידות טובות, אתה רואה יראת שמיים,

אתה רואה אישה שיכולה באמת להנהיג בית של תורה,

להיות איתך שותפה יחד לגידול של הנשמות הללו שהקדוש ברוך הוא מוריד,

איתה אתה יכול להתחתן.

או הוא מחפש יופי, בסוף הוא מצא אחת יותר יפה, אז הוא עוזב אותה, הולך, השם ישמור בר מינן,

איזה מקרים יש לו? תאמינו.

לא תאמינו, איזה צרות אנשים עוברים.

לכן, אדם צריך לדעת

לשמוח בחלקו.

מה עשה הקדוש ברוך הוא כליל? היא אפותת חווה

אחד בעולם. זהו, נגמר, אין לו עוד לבחור.

גם לה אין ברירה אחרת.

נגמר. הוא עוד היה לו אפשר להגיד ברירה. למה?

לפני ראי נפיר כדי רבי אליזור כותב שחציו היה הסמיך מהם,

חציו היה מה אדם.

ולכן עשה לו עזר כנגדו,

היה העזר הזה כל הזמן כנגד שלו, לא היה לו עזרה.

עד שויבן השם אלוקים,

לוקח את הצלע אשר זה, ועושה מזה אישה, מביא לאדם.

וכדי להאפות את זה, עשה לה הקדוש ברוך הוא צמות,

לא שיער פזור,

עשה לה שיער אסוף בצניעות.

מבעל האדם הראשון, ישתבח שמו, זאת תיקרא חווה,

כי היא הייתה אם כל חי.

נגמר הסיפור.

ויבן השם אלוקים את הצלע מלמד שקלעה

הקדוש ברוך הוא לחווה, והביאה אצל אדם,

שכן בקרחי הים קוראים לכליעת הבינטה.

בסדר?

יפה מאוד.

הזורק, פרק 11, ס.ז.

תנו רבנן מקושש,

זה צלופחד.

וכן הוא אומר במדבר טו, ויהיו בני ישראל במדבר. ולהלן הוא אומר,

אבינו מת במדבר, מה להלן צלופחד, אף כאן צלופחד.

דברי רבי עקיבא, אמר לרבי יהודה בן ביתר, עקיבא,

בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין.

אם כדבריך התורה כיסתו,

ואתה מגלה אותו,

ואם לאו, אתה מוציא לעז על אותו צדיק?

ואלא האמר גזירה שווה?

גזירה שווה לא גמי,

אומרת הגמרא, אלא מהיך אהבה.

מאיפה הולך על הדעת?

ממדבר?

דכתיבה יעפילו?

כיוצא בדבר אתה אומר, ויהי חרף אדוני בם ויילך. מלמד שאף אהרון, זה היה בעניין של מרים ואהרון,

שמרים מדברת על משה

בתואנה לכאורה צודקת. רק בנו הוא דיבר, רק במשה דיבר השם, הרי גם בנו.

גם אנחנו נביאים, משפחת הנביאים אנחנו.

לא משפחת הבבות, משפחת הנביאים.

באמת, כולם קדושים, אהרון,

משה, מרים, זוכים לגילוי שכינה.

והיא אמרה, גם אנחנו נתגלה אלינו הקדוש ברוך הוא,

אמנם לא כמו אצל משה פנים אל פנים,

אבל אנחנו לא פורשים, אני לא פורשת מבעלי,

ואהרון לא פורש מאשתו.

מה פתאום שמשה יפרוש?

לכאורה,

זה נראה על אודות האישה הכושית אשר לקח כאילו שהם ביזו את משה,

נכון?

מה לקחת איזה אחת שחורה?

מה פתאום? זה לא הכוונה.

אלא הכוונה שמה שהם דאגו לגיסה שלהם.

היא דאגה לגיסתה, אמרה, מה פתאום שאח שלי, משה, לא יהיה בבית כל הזמן?

אליך עשה לו אוהל נפרד.

הרי גם איתנו הקדוש ברוך הוא מדבר.

אז אם איתנו הקדוש ברוך הוא מדבר ואנחנו לא פורשים,

אבל הם לא הבינו שמשה רבנו כל כך היה צדיק,

שהיות הקדוש ברוך הוא כל רגע יכול לדבר איתו,

לא כמובן שהקדוש ברוך הוא רק מזמן אותם במיוחד,

אלא אצל משה רבנו הכל VIP. הקדוש ברוך הוא מדבר איתו, אפילו עוד רגע הוא מגיע אליו, נגמר. אז תמיד הוא צריך להיות בהכנה

של אכון לקראת אלוקיך ישראל, אם אכון לקראת אלוקיך ישראל, ממילא אי אפשר,

מה שנקרא, לעסוק בדברים שבן איש לאשתו,

כי צריכים לשהות תמיד בקדושה ובטהרה.

אז מלמד, כתוב שם בפסוק, וימחרף אדוני בם, ויהיה לך, וישברו כעס עליהם, ונגמר.

מלמד שאף אהרון נצטרע, אז לא רק מרים קיבלה צרעת,

אלא על פי הלימוד הזה, וימחרף השם בם,

בם הכוונה בשניהם, גם באהרון, גם במרים,

שניהם קיבלו צרעת,

לכאורה.

כך אומר רבי עקיבא, דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי יהודה בן בטהרה, עקיבא,

בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין.

אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו?

הרי התורה לא אמרה שאהרון קיבל צרעת,

אז למה אתה מגלה שאהרון קיבל צרעת?

אז אתה תענש, תיזהר.

אתה מוציא כביכול אז.

אתה מגלה, מה שנקרא, דברים שלא צריך להגיד, כי התורה לא השתמשה, אז מה אתה מגלה?

ואם לאו,

אתה מוציא לעזל אותו צדיק,

שאתה אומר שהוא נהיה צרעת. מי אמר שהוא נהיה צרעת? מה, אתה היית שם?

לא ראינו, לא מאמינים, אה?

ולהכתיב בם, ההוא בנזיפה בעלמא. אז אם ככה, מה זה שכתוב בם? הכוונה שתשבורו נזף בו.

חצוף.

מה אמרת? מה אתה שותק?

הרי שמעת עכשיו לשון הרעש, שמעת שמדברים בגנותו של אדם, תוכיח אותו.

מה אתה שותק?

טניה, אומרת הגמרא, כמאן דאמר, אף אהרון נצטרע.

דכתיב במדבר דדבר ואייפנה אהרון אל מרים, והנה מצורעת.

הוא מסתכל כלפי מרים, והוא רואה שהיא מצורעת אנא שפנה מצרעתו.

דהיינו, גם הוא היה מצרעת והצרעת נסתלקה,

ולכן הוא פונה למרים שאולי גם אצלה הצרעת שהגיעה תסתלק.

אז לכאורה,

יוצא מהדבר הזה שהצרעת של אהרון הייתה

לכמה רגעים.

אמר יש לקיש, החושד בכשרים לוקה בגופו.

לפעמים אתה אומר, בן אדם,

הכוס הזאת שהייתה פה, רק הוא לקח אותה. לא היה פה מישהו אחר, רק הוא היה, לא יכול להיות.

בסוף מה אתה מגלה? שהעכבר מאחור בה לקח את הכוס.

אה, מצלמות היום, יש פה, הוא מסתגר, הוא אומר, יואו, איך חשדתי בו, איך אמרתי?

אומרים חז״ל, דיזהר, החושד בכשרים לוקה בגופו.

אתה חשדת? מרים חשדה במשה סתם?

אה, שהוא כנראה מחמיר על עצמו, אה, הוא מחמיר זה.

תיזהר, לוקה בגופו.

דכתיב בשמו ד' והן לא יאמינו לי,

והן לא ישמעו בקולי.

מה עשה הכסף שברור למשה באותו זמן שהוא אמר את זה?

שים ידך בחגך,

אה,

עשה לו צרעת, מה קרה?

אמרת, דיברת? חשדת בהם?

עכשיו אתה צריך לחטוף את הרגע הזה של הצרעת.

אוי, מה נראה לי ריבונו של עולם? טוב, טוב, טוב, בסדר, עשתה תשובה, תחזיר.

השב ידך בחגיך, והנה שבה כבשרו.

מדהים.

וגל יקמקו תשבריכו דמיהמנה ישראל, הרג שבוך הוא ידע שעם ישראל באמת סובלים, באמת בצרה.

באמת הם מאמינים בו.

אמר אילו הם מאמינים.

בני מאמינים, ועתה אין סופך להאמין?

הם מאמינים בני מאמינים, ואתה לא מאמין?

הם לא ישמעו בקולים. מי אמר לך, ניסית?

קודם תנסה, אחר כך תגיד.

דכתיב, מאיפה הרעיה שבאמת הם האמינו? שנאמר, ויאמן העם וישמעו, כי פקד אלוקים

את בני ישראל וחירה את ענייהם, ויגדו וישתרעבו. מכאן שמה שכן האמינו,

למרות שסבלו, למרות שהיו בצרה, עדיין האמינו.

בני מאמינים,

שנאמר, והאמין באזוני ויחשביה לא צדקה.

אתה, אין סופך להאמין? בן אמרם.

שנאמר, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל.

כמה אדם צריך להיזהר ממה שהוא מוציא עם הפה שלו. תראו, משה רבנו אמר, הם לא יאמינו לי? מה אומרת התורה עליו?

יען, הגשבורה אומר, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל?

זה העונש שלך, לכן אתה לא נכנס

ארץ ישראל.

ממה היא דלקה?

אז מי אין דלקה? דנאמר בשמו ד' ויאמר,

אדוני לא עוד,

הבה נא ידך בחיקיך,

כמו שאמרתי,

בלי להסתכל, ברור שכיוונתי.

ואמר רבא, והתאמר רבי יוסי בר חנין, המידה טובה ממהרת לבוא ממידת פורענות.

דאילו במידת פורענות כתיב, ושמו ד' ויוציאה,

והנה ידו מצורעת כשה ל'.

ואילו במידה

טובה כתיב, ויוציאה מחיקו,

והנה שבה כבשרו.

מחיקהו דשבה כבשרו.

יפה.

עוד לימוד, ויבלם מטה ארון את מטותם.

אמר רבי אלעזר, נס בתוך נס.

יפה. אז אתה יכול להגיד, תנין בלע את מה?

את שאר התנינים. בסדר, זה עוד מובן.

נחש, אוכל בני אדם, האנקונדה, כן?

זה אדם, בסדר, לאט לאט לאט מצמק אותם שם, מוצץ את דם, נגמר הסיפור.

אחר כך מקיא אותם. אבל מקל שיבלע מקל?

איפה ראינו כזה דבר?

אפילו לא אצל המחשפים.

מקל שיבלע מקל.

תעניה רבי אומר, דברים, הדברים.

אלה הדברים, אלו שלושים ותשע מלאכות

שנאמרו למשה בסיני.

אז זה אנחנו קוראים פרשת דברים. אלה הדברים. מה זה הדברים?

מה זה ההי הזאת?

ההי הזאת באה מה?

לרבות.

את מה היא באה לרבות?

שנוסף לתורה שמשה רבנו הוריד מהר סיני.

דהיינו עניין עשרת הדיברות

והמסתעף נוסף לזה גם שלושים ותשע אבות.

מלאכות שנאמרו במשכן, גם הם נמסרו למשה מסיני.

שלא יבוא אדם ויגיד, איפה כתוב בתורה שאסור לקשור?

איפה כתוב בתורה שאסור, אני יודע מה,

לטבות?

איפה כתוב?

אה, זה רק חכמים גזרו. לא, לא, לא.

נהיה קראי פתאום.

הוא רק מקיים מה שכתוב בתורה. לא, לא.

אז אחד דברים זה בא לרבות את שלושים ותשע המלאכות ס.ח.

כתוב במשנה.

המושיט חייב והזורק פטור.

אדם שהושיט חפץ לחברו מרשות היחיד לרשות הרבים חייב,

והאדם שזרק חפץ לחברו מרשות היחיד לרשות הרבים פטור.

שכך הייתה עבודת הלוויים.

תנו רבנן, חרוצים היו הקרשים,

וחלולים היו האדנים,

ונראים קרסים בלולאות,

ככוכבים ברקיע.

תנו רבנן נראה אותה תחתונות של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש, ועליונות של מעשי עיזים וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות.

ואילו בתחתונות כי וכל אישה חכמת לב בידיה תבוא.

ואילו בעליונות כתיב וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחכמה תבוא את העיזים.

ותנא משום רבי נחמיה שתבוא

שטוף בעיזים ותבוא מן העיזים.

זאת אומרת שעדיין זה היה מחובר למעל העיזים עצמם,

ושמה כבר הם התחילו את מלאכת, מלאכת התביעה.

יפה.

נעבור בסייעתא דשמיא, עצרנו בסמך ט',

אנחנו נתחיל בשבוע הבא, פרק י״ב.

נעבור בעזרת השם למוסר.

פה ליועץ הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן. הלוואה.

ידוע שהיא אחת מתרייג מצוות להלוות למי שצריך ללוות, בין לעני ובין לעשיר.

אלא שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, בגמרא בבא מציע,

עי א' עמוד א', עני ועשיר, מי קודם

להלוואה עני.

ואפילו לעובד כוכבים ומזלות בריבית,

ולישראל בחינם ישראל קודם.

ואף על פי בהלוואה לעכו״ם בריבית, נע מי מקיים מצוות לנוכרי תשיך

ולאחיך לא תשיך.

הרי יש מצווה כזו בתורה, לנוכרי תשיך.

תן לו ב...

ויש לו רווח שהוא אוכל פירות.

מצוות הלוואה לישראל, שאתה לא מרוויח שם,

עולה על גבי המצווה הזאת.

ועבינו רוענו אינו חפץ בהפסד שלנו.

אבל פה אני מפסיד.

ריבונו של עולם לא חפץ בהפסד שלך.

ואין מעצור להשם לשלם רווח פירות בעולם הזה כפלי כפליים

ממה שנותן העכו״ם.

ואפשר דאחי נמי אם עשיר רוצה לקח בשכר בדרך

היתר בתורת עסקה ועני בחינם.

עני קודם.

וכל שכן הוא שערי בלקיחת שכר מישראל ליכא מצווה.

ואף על גב דאחי בהלוואה גופה לעשיר מצווה היא,

אפשר דאחי שנותן בשכר להנעתו ליכא כל כך מצווה,

אפילו אם העשיר ביקש ממנו שיעשה לו חסד זה, שילווהו בשכר בשעת דוחקו.

ומי הוא נראה שהכל לפי הצורך? שאם עני רוצה ללוות,

לקנות איזה דבר של מותרות,

דשא גיבליו אחי,

והעשיר רוצה לשלם את בעל חובו כדי שלא יבוא לידי בושה וכלימה וביזיון ולא יפסיד אמונתו,

כגון בפריאת הפוליסה,

כן, הלוואה,

שבאותו פרק חבלי יולדה יבואו לעשיר.

יהיה לו צער.

גולו גולו יהיה לו, כן?

כי כל הבוודאי העשיר קודם.

אבל העני פה מסכן, כן, כן.

אבל העשיר, אתה יודע איזה ביזיון הנשיאה לו?

כן, לעשיר.

דהו ניהו העני באותה שעה יותר מכל העניים. הוא נחשב יותר מכל העניים שקיימים, העשיר.

יש לו הרבה מאוד, כן, אבל עכשיו, במצב שלא עכשיו, אוי ואבוי.

ובוודאי שלא נאמר זו דלעקום בשכר וישראל בחינם ישראל קודם, אלא למי שהרחיב השם גבולו ויש לו מקום להרוויח

כדי חייו ממקום אחר, ואינו מלווה לעקום בריבית, אלא כדי לקיים מצוות לנוכרית השיח, אז מצוות הלוואה לישראל קודם.

אבל אם צריך לא לקח שכר משום כדי חייו, הרי אמרו חייו קודמים.

אך דא עקא שעכשיו פתח פתוח מצאו לומר שעכשיו הכל צריך לכדי חייו.

ואוהב כסף לא יסבע כסף. לא, אני, המצב שלי הכלכלי קשה.

אה?

הוא מוצא לעצמו טענת פטור,

לומר שאין ביכולתו להלוות בחינם.

והלא אלוקים יחקור זאת, כי הוא יודע אם יכול או לא יכול.

ולפי שטבע האנוש שדורש טוב לעצמו, ואינו רע בשלו,

לכך החמירה התורה באזהרה, דכתיב

ישמר לך פן יהיה דבר עם לבביך בליעל לאמור.

קרבה שנת השב ושנת השמיטה, ורע עיניך באחיך האביון. תיזהר.

תגיד לו, המצב הכלכלי שלי קשה, אני במינוס, אז אני לא יכול לתת

עכשיו שנת השמיטה, אני אקח את הכל אליי, תיזהר.

ופרשו רבותינו שחשוב כעובד עבודה זרה, הוא כתיבך בליעל,

הוא כתיבת המייצור האנשים בני בליעל,

ולפי חומר שבו יחרה דאיש וילפת, ולפי מאי דכתיב קרבה שנת השמיטה,

יקרא למשמע דאפילו אם יש מקום לחוש להפסד ממון, לא יימנע מלהלוות, והשם משלם לו.

ובוודאי שהכל לפי מה שהוא אדם, וידוע שלכל דבר אפילו דבר תור מידת חסידות.

ויש גבול לקצבה וצריך פלס ומאזני צדק שלא להטות לאחד משתי הקצוות,

אלא אמצעי שלם, וכדתנן איזוהי דרך ישרה כלשהי תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

וכבר אמר החכם בחובת הלבבות בהקדמה מכלל הזהירות שלא תהא זהיר הרבה,

וכל שכן בעניין זה שעליו נאמר

את הפסוק בתהילים קי״ב, ה״טוב איש כונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט, ובוודאי שלא טוב לעשות באופן שתכלה קרנה,

ולא יוכל להתמיד לעשות הטוב, יצטרכו לבריות.

אלא זוהי דרך ישרה שיעבור לו אדם שאם חננו השם עושר ונכסים יותר מכדי צורך פרנסתו,

יפריש חלק מנכסיו כברכת השם אשר נתן לו,

או אם הוא נוהג מנהג כתוב להפריש מעשר מאשר מרוויח,

חלק ממנו יהיה מונח אצלו להלוותו הלוואות חן וחסד.

וזה יהיה קרן קיים, לעשות בו מצוות כל ימי חייו.

ואף כאחר מותו לא יהיה חופשי מן המצוות.

ותהיה צדקתו עומדת לעד, תלך לפניו

ולאחריו צדקתו.

מעצור פה כי זה ארוך, ברוך ה' לעולם.

אמן ואמן.

רבי חננה,

כשאומר את המשפחות דרכות ישראל,

לפי גרם בעולם, תורה ומצוות, שנאמר ה' החפץ למען צדקו נגדיל תורה ויהיה.