מעלות ימי השובבי"ם - ג | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

טוב, אנחנו ממשיכים בענייני ימי השובבים.

הצדיק הרב מרדכי אליהו זצל,

זכותו תגן עלינו אמן.

הוא אמר שימי השובבים,

הגדול שבתיקון ימי השובבים זה בעזרת השם מה שאנחנו נעשה בשבוע הבא,

זה יום תענית הדיבור העולמי.

בעזרת השם, כן.

יום שלישי הקרוב בעזרת השם, שיבוא עלינו לטובה ולברכה, זה יום תענית דיבור העולמי.

שזה היום הכי הכי מסוגל בימי השובבים.

וזה התיקון הכי טוב.

למה? בתענית,

אז אדם אמנם כמה שעות לא אוכל, אחרי כמה שעות

הסתבח שמו ברור העולם, כמובן שצריך להרביץ אוכל טוב.

הוא מרביץ,

משלים את הכול כמו שצריך.

ואם הוא עושה דברים אחרים, גם.

אבל בתענית דיבור, מה הוא יוסיף אחר כך בדיבור?

אתם יודעים שיש מכסה של דיבור שהאדם הוריד לעולם הזה.

כל אדם נולד עם מכסה של דיבור.

וזה דווקא במילה דה-עלמא. מה זה מילה דה-עלמא? סתם דברים בטלים שהוא רוצה לדבר.

אם הוא יגמור את המכסה, חס ושלום,

יקפל את הציוד, אורז את הכול,

אומרים עליו, יושב בסתר עליון,

נגמר הסיפור,

אורזים אותו.

הוא עולה לבית דין של מעלה.

ויגידו לו, מה, בשביל מה אתה דיברת כל כך הרבה? הוא אמר, מה, אני לא יודע, חשבתי הכול אפשר, לדבר ככה בשפע, להוציא מהפה.

אבל במילה

מילדי קדושה, מילה דאורייתא, מילים של התורה הקדושה, אין לזה סוף.

כמה שאדם ידבר וידבר וידבר, אין לדבר סוף.

עד כדי כך

שרבותינו אמרו, בכל הזדמנות אדם צריך לנצל.

החפץ חיים הקדוש מספרים עליו שהיה לו בכל קיר בבית, וכל פינה בבית מיותרת שעון.

אמרו, כבוד הרב, אין לו חנות שעונים.

אז מה זה?

הוא נשמע את כל הנזכרים.

איך השם שלה?

שלושנה בת קציעה.

אז שאלו את החפץ חיים הקדוש,

בשביל מה אתה שמת כל כך הרבה שעונים בבית?

מה אתה צריך?

אז הוא אומר, חבל על כל רגע.

כל דקה שאם הוא ירים את הראש,

הוא ירצה לחשוב איזה משהו.

לא, לא, הוא הסתכל, אוי ואבוי, עוד דקה מהחיים עבר, עוד דקה מהחיים עבר.

אז פעם אחת, אחד מהבחורים בישיבה היה ממש חולה.

ואחד מהבוגרים של הישיבה אמר, בוא נאסוף מכל אדם ואדם בישיבה,

אלפיים תלמיד, נאסוף מכל אחד, זכות לרפואה את ה... זה.

אז הלכו לכל אחד, פנו לראשון, אמרו, כמה שעות אתה תורם לזה? אמר, אני תורם שבוע מהחיים שלי.

יש בזה מחלוקת,

אם אדם יכול לעשות כזה דבר,

לתרום מהחיים שלו זמן או לא,

אם זה תקף בבית דין של מעלה. היו מעשים שבאו בפני בית דין של גדולי עולם,

ואמר, אתה התנדבת מהחיים שלך, לכאורה זה יתקיים, כמו עם האדם הראשון שנתן לדוד המלך.

נכון, לא יכלל דיבורו, נכון?

אז פה עכשיו הוא התנדף שבוע, זה ארבע ימים, זה חמישה ימים, זה באו לחפצריים,

דקה.

האחראי, זה שאסף את האדם, צחק, הוא כבוד הרב.

פה יש אנשים שתרמו שנים וחודשים,

כבודו תורם רק דקה. הוא אמר, אם היית יודע כמה זה דקה של החפץ חיים,

לא היית מדבר ככה.

אז האדם חושב שיאללה, אפשר ככה לתרום בכיף, להריץ את הכל, אבל זה לא נכון.

זה לא נכון, כי כמה החיים של הבן אדם הם כל כך חשובים,

שאי אפשר בקלות, חס ושלום, חס וחלילה, לזלזל בהם.

אז אומר הרב מרדכי אליהו, זכותו תגן עלינו, אמן.

הוא אומר שהתיקון הכי גדול בימי השואבים זה תעני דיבור.

מה עושים בתעני דיבור?

לא מדברים בכלל? לא, אז איזה תיקון.

אז יש כאלה שנהגו לומר ג' פעמים את התהילים,

עם שבעה כורתי ברית והקפות, ותיקון הצדקה עושים באותו יום, וכן, על זה הדרך.

אז זה, אמנם, אדם לא ידבוק רק בתיקונים.

אדם כל השנה צריך לשבת ולעסוק בתורה, בלי קשר לתיקונים.

אבל אם אפשר בקלות לעשות את הדבר הזה,

אדם יכול לעשות. אתם יודעים שכל שבת אדם יכול לעשות עני דיבור.

איך בבית הכנסת?

כשכולם עוסקים עכשיו לראות כמה השכן תורם,

וכמה הוא מתנדב, וזה,

אדם יכול בזמן הזה לגמור את התהילים שלוש פעמים. אבותיכם

ואבותינו היו מסיימים כל יום את התהילים.

כמה פעמים.

היו אומרים בן אדם, בוא תשב כל הלילה בשבועות רק.

פעם בשנה, תגמור את התהילים.

אוף, עזוב, עזוב, עזוב.

זה הרבה אי אפשר, אני לא יכול, קשה לי.

מה קשה לך?

אבותיך היו עושים את זה כל יום.

והיו מספיקים עוד. הרב פלאג'י מביא, מה הסדר יום של גדולי עולם דאז היה?

מה הסדר יום שלהם היה?

עשרות גמרות, עשרות פרקי משניות, עשרות פרקי זוהר,

ועוד היו מתפללים, ועוד תהילים, ועוד, ומה לא היו עושים? ועוד היה להם זמן.

היום יש לנו כל כך הרבה זמן,

כל כך הרבה זמן יש לנו, והאדם אומר, אין לי זמן, אין לי זמן, לא יכול, קשה לי.

היה הצער הגדול.

ככל שאדם גדול, היה הצער יותר גדול ממנו.

אבל אדם צריך להשתדל בימים הללו. לכן, לא לפספס

את היום הזה, יום שלישי הקרוב,

אדם ישתדל לעשות תעני דיבור. אפילו בעבודה,

כשאדם נמצא והוא עובד גשמי,

הוא יכול להרוויח שעות, שעות רבות של רוחני.

כשאדם עובד במפעל, הוא לא עושה שום דבר.

קח את הדיסק של הרב אמנון, שים באוזניים,

עם האוזניות, השתבח שמו, אתה עובד כל היום ואתה שומע דברי תורה.

גם אתה נהיה בקיא,

שעה ופוסקים ומוסר והכול,

גם אתה שומע את האמת,

מקבל את האמת ממי שאמרה,

והשתבח שמו, גם אתה מרוויח שכר גשמי מהבוס,

בורא עולם כמובן, שזה הבוס הכללי, וגם שכר רוחני,

שהרווחת כל דקה.

רבותינו אומרים, איך אדם

הולך לעבודה ומקיים מצווה?

הולך לעבודה,

עובד גשמי ומקיים מצווה. יכול להיות כזה דבר?

יפה. הוא מכוון שעם הכסף הזה הוא שם את הילדים שלו מוסדות טובים,

שילמדו תורה,

מכוון לשם מצווה, שמהכסף הזה הוא יכנסות מעשרות לצדקה, פה או שם.

אז כל הדברים שאדם מכוון בדעתו, מראש.

הולך בית הכנסת, בנץ,

בבוקר הולך להתפלל, שיהיה לו כוח,

שישכים לעבודת הבורא, וישכם אברהם בבוקר.

לא כתוב שאברהם קם בשעה 10-11,

וישכם.

אפילו בלעם הרשע השכים קום.

הוא רצה לקום יותר מוקדם.

מה? הוא רצה לדבוק במידתו של אברהם אבינו.

אבל בשמיים זה לא עלה לא ככה, שכר.

השתבח שמו בורא העולם לאברהם אבינו, אב האומה, עלה שכר.

ואברהם עשה מסירות נפש, מה שאף אחד לא עשה, ולכן אנחנו צריכים ללמוד מעשיהם של אבותינו הקדושים,

ולא חס ושלום ללמוד מעשיהם של סתם אנשים שלא הורישו לנו אמת לאמיתה.

דיברנו בשבוע שעבר על כמה וכמה נקודות. אחת מהנקודות גם, שהאדם, אמרנו,

בפגם הברית מקלקל חס ושלום את השפע.

הימים הללו, ימי השואבים, מסוגלים מאוד לתיקון פגם הברית. כתוב, אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.

אדם לא יכול לומר, אני קדוש וטהור.

אמרנו שזה הרבה תלוי במוהל.

אם המוהל יתפלל היטב לפני הברית

שהילד הזה לא יפגום בבריתו,

מאובטח לו שלא יפגום. ככה כדור בספרים הקדושים.

אבל אם הוא יאללה מחפש רק לחתוך וללכת,

או לקבל את הכסף מהמשפחה, אז חס ושלום, חס וחלילה, הוא לא מכוון לאמיתה של מצווה, לשם שמיים, כמו שצריך שהילד הזה יהיה בקדושה וטהרה כל ימיו. אז יכול להיות, חס ושלום, שהאחריות גם עליו, הוא היא תבע על זה בשמיים.

איך הוא לא התפלל, איך הוא לא ביקש.

גם העלה של הסנדק,

כתוב שזה מקריב קורבן.

לכן אדם שיושב סנדק, יש לו הזדמנות לשבת סנדק, זו מעלה גדולה.

אתה צריך לקרוא פיתום הקטורת.

זה ממש כמקריב קורבן.

אז בשעת המצווה של הסנדקאות,

יגיד גם פיתום הקטורת, זה מעלה גדולה.

אז אמרנו שכמה וכמה דברים הוא מקלקל, אחד מהדברים זה הוא מקלקל את השפע הרוחני שהוא יכול לקבל מלמעלה, את האור הרוחני שיורד בימים הללו,

ודבר נוסף גם הוא מקלקל את השפע הגשמי.

אדם שחס ושלום פוגם בבריתו, קשה לו בממון.

לא הולך לו פרנסה, לא מפטרים אותו מהעבודה, עושים בעיות לאשתו בעבודה.

פה לא מסתדר לו, הפסדים מפה, הפסדים משם. למה זה?

כי הוא לא משמר את בריתו. ואמרנו שחותם הברית זה חותמו של הקדוש ברוך הוא.

לכן הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מבקש מאיתנו,

תמולו את בצרכנו. ביום השמיני מול בשר הולדתו. מה קרה?

ברוך הוא לא יכול להוליד אותנו שלמים?

לא יכול לעשות אותנו מושלמים?

לא.

ברוך הוא רוצה שאנחנו נכרות את הברית איתו.

ברגע שאדם כורת את הברית בינו לבין המקום ברוך הוא,

אז הוא מכוון,

ישתבח שמו להשם יתברך, שכל כולו הוא מקדיש את כולו להשם. ברגע שהוא מקדיש את כל כולו להשם יתברך,

ממילא גם הקדוש ברוך הוא נותן את חלקו בעניין.

הגמרא אומרת ששלושה שותפים באדם,

אבא ואימא והקדוש ברוך הוא.

האבא מביא כך וכך, האימא מביאה כך וכך,

והקדוש ברוך הוא מביא את הנשמה, ומה אנחנו אומרים כל בוקר, אלוקיי?

נשמה שנתת בי טהורה היא.

אדוני ברוך הוא לא הכניס בנו איזה נשמה של מחבל.

הוא הכניס בנו נשמה טהורה, אתה בירא, אתה, אתה יצרת, אתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי.

תראו כמה אנשים מאושפזים עכשיו מהשפעות.

שפעת חזירים,

שפעת זה, והביצים ככה וזה ככה.

אין משהו טוב שאפשר לאכול.

הכל מלא בעיות ומחלות וזה.

עדיף לעשות כבר צום, תענית ארבעים יום, השתבח שמונה,

אין מה לאכול כבר.

זה בעייתי, זה פה, זה שם, זה.

למה כל זה? הקדוש ברוך הוא רוצה שנתעורר אליו.

אדם לוקח משהו, תברך כמו שצריך.

תודה לקדוש ברוך הוא שהוא הביא לך את זה.

יאללה, הוא ישר מכניס לפה.

ומה הלאה?

אז זה לא מתברך בבטן שלו.

לא מתברך, זה מחלות, זה חוליים, זה בעיות, זה הכול.

ואצל מי תראו?

אתה לא תראה חילוני, תראה חרדי.

פתאום שם אתה שומע צרה כזו וצרה כזו וככה. למה הקדוש ברוך הוא דווקא דורש מאיתנו?

דווקא מאלה שהכי קרובים לו,

או שנראים בעיני העולם הכי קרובים לו,

דווקא הם צריכים לעשות קידוש השם.

וחס ושלום אנחנו רואים את זה להפך,

שנעשה חילול השם.

האדם צריך לקדש את המטרה שלו. בשביל זה הוא בא לעולם, לקדש את שמו יתברך בעולם.

הקדוש ברוך הוא לא חפץ.

אולי צריך אותנו בשביל לקדש את שמו בעולם.

מספיק הבריאה שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם, השתבח שמו, האדם יכול לראות

מראות אלוקים, פלאי הטבע. אתם

יכולים ללכת למקומות

שאין יד אדם מגעת שם, ושם גדלים עצים ופרחים יפים. מי שתל אותם?

מי הביא אותם?

מי הביא אותם שם?

את העצים ואת הפרחים האלה. עבר פה איזה גנן.

היה שם איזה מישהו שהשקע, הדר, זיבל, לא.

הקדוש ברוך הוא, בכבודו ובעצמו, עשה את הכל טוב.

בלילה אחד הקדוש ברוך הוא קישט את הר סיני.

היה ההר הכי מכוער,

היה הכי נמוך, הכי שלא מתייחסים אליו.

וכולם התגאו, אמרו, עלי ייתן הקדוש ברוך הוא את התורה,

עלי ייתן, עלי ייתן מסה. הקדוש ברוך הוא לקח את ההר הכי פשוט,

את ההר עם הכי ענווה, את ההר הכי שפל, אמר עליו אני נותן את התורה. למה?

הקדוש ברוך הוא רצה לרמוז לנו רמז לדורי דורות.

אתה רוצה שהתורה תתקיים בך?

תשפיל את עצמך.

אתה רוצה שהתורה תתקדש על ידך?

תתברך על ידך? שהעולם ייהנה ממך?

תראה כמה אתה שפל.

תראה לקדוש ברוך הוא כמה שלא אכפת לך מעצמך, אלא רק ממנו.

וזו דרגה של צדיק.

שכל מה שהוא עושה לכבוד השם יתברך, לא לכבוד עצמו.

אם אדם עושה חס ושלום לכבוד עצמו, זה שום דבר, זה משפה ולחוץ.

זה בסופו של דבר נופל.

ומה?

אתה אומר, אז עכשיו מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, נכון.

אבל פה מה הוא מתכוון, מה זה זה לא לשמה?

הוא לא מתכוון שלא לשמה, פה הוא מתכוון יש לו אינטרס כבר.

אין פה את הלא לשמה.

כשאנחנו אומרים שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, זה לגבי קטן, בוא נגיד.

אז הקטן הזה עכשיו באמת הוא לא יודע לכוון למיתה של תורה, הוא עכשיו לומד.

אז מתוך שלא לשמה, שהוא לומד עכשיו, ישתבח שמו בעתיד יבוא לשמה.

אבל פה שהוא יודע שצריך לשמוע והוא דווקא עושה להפך,

זה הקדוש ברוך הוא מואס בדבר הזה.

אנחנו רואים כי את אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה.

את מי שהקדוש ברוך הוא מייסר, סימן שהוא אוהב אותו.

הוא רוצה בקרבתו אליו.

לכן הוא מוכיח אותו.

וכמו שאבא

רוצה את הבן שלו,

מה הוא עושה? הוא דוחה אותו בהתחלה. אבא, למה אתה דוחה אותי? למה אתה... לא, לא, אני אוהב אותך.

לכן אני דוחה אותך.

אחרת אם לא הייתי אוהב אותך, לא הייתי דוחה אותך.

לא הייתי מכיר אותך, לא הייתי מרביץ לך.

מהצד מי שיסתכל, מה הוא עושה? למה אתה מרביץ לילד מסכן?

אבל

בתוך הלב האבא לא רוצה להכות אותו.

הוא רוצה לחנך אותו.

כמובן, צריך לדעת איך לחנך. זה לא היה להתחיל עכשיו לתת לו כל מיני...

כן.

אז אמרנו, בנוסף לזה שחס ושלום, חס וחלילה, אדם בורא את אדם מזיקים

מפגם הברית,

גם נבראים בעולם הזה,

שימו לב מה כותב פה הרב, שנבראים בעולם הזה כל מיני אנשים שהם עושים נגד רצון השם יתברך.

ממה זה?

ממה זה?

למה נבראים אותם אנשים שמסיתים ומדיחים מרצון השם יתברך?

זה בעקבות מעשה של כל אחד ואחד מאיתנו.

אם אדם חס ושלום פגם,

בחותמת קודש שהקדוש ברוך הוא נתן לו,

הוא משפיע על הסביבה כולה.

כמו שישראל ערבים זה לזה,

כך אותו דבר בכל מעשה שאני עושה, אני יכול לעטות לכאן ולכאן.

אז עשיתי מעשה לא טוב, פגמתי בכלל כולו.

תראו, תמיד כשיש איזו צרה לעם ישראל, כולם מתאחדים.

אה?

כולם. אתמול בלילה ביקשה המשפחה שרוצים שיהיה בהלוויה אנשים.

אוה, כמה באו.

כמה באו לקיים מצוות לווית המת לאותו חייל.

כמה, אלפים.

והנה, היום אותם ביקשו שהם רוצים בשבעה שיבואו לנחם.

ועם ישראל לא רק בא לנחם, להגיד, טוב, תנוחם מלשמם וזהו.

אלא באים עם שקיות וסלים ועוזרים ועזרה ומה לא ומה לא.

אז אנחנו רואים שבשעת צרה עם ישראל מתאחד.

אבל זה לא צריך להיות ככה. גם שלא בשעת צרה עם ישראל צריך להתאחד.

גם כשהדוש ברוך הוא לא כועס לנו, הוא תמיד צריך להיות באחדות.

אבל זה קשה,

כי העץ הרער הוא מפריע לאדם.

הוא אומר, עכשיו טוב לך, מה אתה צריך לדאוג לשני?

בוא תדאג לעצמך.

יש לו מנה, רוצה 200, בוא נדאג, עוד שעה תדאג לעצמך. בשביל מה לך להקדיש לזולת?

בשביל מה לך לדאוג לזולת? עזוב, תדאג לעצמך. זה העץ הרע מפתה את האדם.

אם אדם היה יודע שכל מה שהעץ הרע, מסית אותו ומדיח אותו בסופו של דבר, זה היה אך ורק לרעתו.

אם הוא היה צופה ורואה את מה שהעץ הרע עתיד

לקטרג עליו בשמיים, הוא לא היה משתכנע לעץ הרע.

אבל היות והקדוש ברוך הוא, אלמלא והקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו.

אלמלא שהקדוש ברוך הוא תומך בנו, עם ישראל, חס ושלום, חס וחלילה,

מאבד את עצמו.

בא הקדוש ברוך הוא ומסייע בעדינו.

והמשפחות אומר, בוא אני אסייע לך, אבל תשתדל בשבילי.

לכן ה' ברוך הוא נתן לנו את הימים הללו.

הוא אומר, בוא אני נותן לך הזדמנות לתקן

מה שקלקלת.

ומה זה קלקול? קלקול של צינורות השפע, שעכשיו אתה סתום הכול, אתה צריך אינסטלטור.

שישאב את כל הלכלוך, את כל הסתימה, את כל הסערות.

הכול, יוציא את כל הג'יפה החוצה.

בוא נותן לך הזדמנות, שזה ימי השואבים, בוא תתקן.

אז חכם עיניו בראשו.

הוא מונע את עצמו מהדבר הזה והוא גם מסביר הלאה לדורות הבאים, לילדים, מה זה ימי השואבים, מה זה פה, מה אפשר לתקן. כמובן, צריך לדעת

איך לדבר עם זה. אתה יכול לדבר עם ילד על פגם הברית בצורה כזאת.

צריך להסביר לו את המשמעות שיש זה, כמובן בלשון עדינה.

וכל זה בתנאי שבאמת אדם עוסק בתורה. כתוב שחס ושלום וחס וחלילה בא מחשבה זרה לאדם מה יעשה, מיד יעצור את עצמו, יקום, יטול את ידיו וישב ויעסוק בתורה.

מה? למה?

תמשיך הלאה לישון, מה זה משנה? לא.

אם אתה תמשיך הלאה, אתה נופל ברשת העץ הרע בקלות.

אבל אם אתה תתפלל,

תקום ותתפלל ותבכה לקדוש ברוך הוא מעמקי נשמתך, מובטח לך שלא תחטא.

למה?

ברגע שהאדם עוסק במחשבה שלו בתורה,

הקדוש ברוך הוא לא ייתן העץ הרע לשלוט עליו.

אבל זה שהוא עוסק באמת ובגלב שלם,

לא כאילו שהוא עוסק.

כי העץ הרע הוא מאש,

ואנחנו בשר ודם.

ומי שולט על מי?

ודאי שהעץ הרע ישלוט על האדם.

לכן האדם צריך להתגבר.

במה אתה יכול לנצח אותו? באש.

מה זה אש? זה התורה הקדושה.

התורה הקדושה זה אש, היא שורפת את העץ הרעים,

היא ממיסה אותו.

היעץ הרע מלווה את האדם עוד מבטן אמו.

מבטן ומלידה כבר הוא מלווה את האדם.

היעץ הרע הטוב רק נכנס לאדם בגיל 13. רק בגיל 13 היעץ הרע הטוב נכנס לאדם.

אז מה עושה אדם 13 שנים? אז יש לנו הזדמנות בחיים.

עד גיל שלוש אנחנו משאירים את הילד עם השערות. למה?

אתם יודעים למה?

אנחנו נותנים שלוש שנים

ליעץ ההערה.

כי מגיל שלוש כבר מתחילים ללמד אותו אותיות, א'-ב'.

היום כבר מתחילים קצת לפני ללמד אותו,

אבל הסטנדרט זה מגיל שלוש.

זה כמו עורלה, מדמים את הילד הקטן לעורלה.

דין של עורלה, כתוב, ונדעתם כל עץ מאכל,

וערלתם עורלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.

ובשנה הרביעית תהיה כל פריו קודש, הילולים להשם וכו'.

שלוש שנים אסור לנו לגעת בפרי,

הראשון שביקר מהעץ. מה קרה?

למה? אבל אני נתתי,

אני זרעתי, אני עמלתי, אני חרשתי, אני טרחתי. מה, לא מגיע לי לאכול?

בזמן שבית המקדש היה קיים,

היה לוקח חוט אדום, חוט של גמי, היה אדם קושר,

וזה היה מעלה ביקורים לקדוש ברוך הוא, להגיד תודה.

למה?

אבל אני רוצה לאכול את הפרי הראשון, לשבת תחת

ההסככה מהעלי גפן,

או של התאנים, ולאכול את זה.

למה אני צריך זה לא לאכול את זה, לעלות לירושלים? בשביל מה? אז לא היה כמו היום, אוטובוס 402, 405,

רכבת עוד מעט

מתל אביב לירושלים, לא היה את זה.

היו הולכים על החמורים כמה ימים, כמה שבועות, היו באים לירושלים לביקורים,

שמחה וששון, מה?

והיו מקשטים את השברים,

את החמורים, היו באים בשמחה, את הכבשים, מקריבים קורבנות, הכול, מה קרה?

זה האדם צריך לשבור את האגו שלו.

הרי בשכל מה? האדם היה אומר, כוחי ורוצים ידידי, עשה לי את החיל הזה, נכון?

אם אני לא הייתי נוטע את העץ, היה גודל פרי ראשון?

לא.

אז מה? מי? אז מי? של מי? למי זה שייך לי?

ככה האדם היה צריך להגיד, בשכל הפשטי שלו.

מה עושה הקדוש ברוך הוא אומר? בוא תשנה את עצמך.

תשנה את האני שבך, את האגו שבך, תבטל. מה תעשה?

תיקח את הפרי הראשון ותביא אליי.

ומה האדם אומר שם בנוסח של הביקורים? ארמי עובד אבי. מי זה ארמי עובד אבי?

אז יש בזה כמה פירושים. במיוחד זה לבן הארמי.

שהוא רימה את יעקב אבינו,

החליף את משכורתו עשרת מונים, ומה לא עשה?

אבל פירוש נוסף, ארמי עובד אבי, זה הכוונה לייצר רע שהוא כל רגע ורגע לפתח עדת רובץ.

הוא רוצה לרמות את האדם.

הוא רוצה שהאדם חס ושלום יכפור בעיקר. עד יומו האחרון של האדם, עד הדקה האחרונה.

עוד הוא מנצל את ההזדמנות, הוא אומר, בוא בוא תכפור, מה אכפת לך?

אני מבטיח לך, יהיה לך חיים טובים. תכפור!

רק תגיד מילה אחת, אני לא מאמין בהשם, חס ושלום.

האדם שאומר את זה, נגמר הסיפור.

זהו, כפר בעיקר, לא מאמין בהשם, נגמר הסיפור. איזה רעש, תפס אותו, כבר שייך לי, זהו.

עכשיו,

הוא יכול לעשות עם האדם מה שהוא רוצה.

מה האדם יגיד אז לקדוש ברוך הוא.

ויראו לאדם את הסרט של החיים שלו.

זה לא, טוב, נו, מערים פה, מפספסים, מדלגים קטע,

זה לא ערוך מספיק, זה מטושטש.

שם אין בעיות של שחור-לבן, צבעוני, HD, שם הכל איכותי.

גם מוקלט,

גם מוסרד, גם מושמע, גם כל החבר'ה והמשפחה והחברים והידידים רואים.

מה האדם יענה?

מה יגיד, זה לא אני?

מה זה?

אתה יכול לשקר שם?

אם חס ושלום, חס וחלילה, האדם שיקר,

שם כל המלאכים שאומרים, שקרן! עכשיו, זה נשמע לעולמות.

זה לא נשמע, זהו.

רק שתיים, שלוש אנשים אמרו, טוב, נו יאללה, אז אמרו לי שקרן.

יאללה, אני אבליג. לא.

זה נשמע, בגן עדן, בגן עום,

וכולם אומרים, שקרן, הוא שקרן, הוא רמאי, הוא זה. מה האדם יגיד? איפה האדם יקבור את עצמו?

איפה הוא יכול להתחבא?

מה הוא יכול להגיד? זה לא אני? זה כן אני?

לא התכוונתי?

מראים גם את הכוונה שלו, מראים מה הייתה המחשבה שלו.

הוא, לדוגמה, ישב וכאילו למד שיעור גמרא,

ובראש שלו היה כמה יש לו בחשבון.

גם את זה מראים לו.

שבאותו רגע אתה למד את הגמרא, והראש שלך היה בסנוקר,

היה בחשבון בנק, היה פה, היה שם איזה... כל דבר ודבר שאדם עושה, יראו לו.

זה הר עמי עובד אבי, היצרה תמיד מנסה לרמות האדם.

הוא נותן לו להגיע לשיא של הקדושה.

איך הוא אומר לו? עכשיו יש תפילה במניין. יאללה, בוא.

אבל חכה רגע, השכן רוצה לרדת, מסכן.

בוא תעזור לו עם הסלים.

מה אכפת לך? תעשה חסד.

על מה אתה עושה חסד? על חשבון מה?

יש מצוות בודדות שאדם יכול לבטל מצווה ולעשות דבר אחר.

עכשיו אתה, זהו, הכל אפשר?

איך אתה עושה כזה דבר?

אתה עכשיו מבקש מהקדוש ברוך הוא, מתפעל לקדוש ברוך הוא, כאילו מתפילת שמונה עשרה.

וואו, וואו, וואו, וואו, והטלפון, מה זה זה?

ככה אתה יכול להתפעל תפילת שמונה עשרה?

באת לבית הכנסת, תכבה את הפלאפון שלך,

תראה לקדוש ברוך הוא שאתה איתו,

שיש לך קליטה איתו, הוא נותן לך הכל יום-יום.

אם אתה בן אדם או אתה לא בן אדם, הוא נותן לך את הכל כמו שצריך, תבקש ממנו.

תבין מה אתה מוציא מהפה שלך.

כתוב חסידים הראשונים, אף פעם לא הבנתי את זה.

חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה,

שעה לאחר התפילה.

בשביל מה?

לא מספיק שעה לפני?

היום אנחנו שוהים שעה לפני התפילה.

אה, כל אחד יעשה חשבונים עצמו.

חצי דקה לפני התפילה אפילו, באים בגבעת סוס פרעה.

איפה שעה לפני התפילה? איפה שעה אחרי התפילה?

האדם עוד לא נגמר, היינו נשבח, הוא כבר מאייץ בחזן, יאללה.

מהר, מהר, נו, אני ממהר לעבודה, הבוס יפטר אותי. אבל הבוס זה בורא עולם, לא הבוס שלך.

זה הבוס הגשמי, זה שום דבר.

אם הגשבוך הוא מחליט,

מחר, אם יהיה לו את המפעל הכי גדול, גם הוא יכול לפשוט רגל, ואז מה?

אז הוא מפרנס אותך, הוא לא מפרנס אותך, בוראו לא מפרנס אותך.

כתוב שצדיקים כל ימיהם היו מבקשים שלא יהיו תלויים במתנת בשר ודם, רק מתנתו של הקדוש ברוך הוא. למה זה?

יש לך הבוס הכי טוב.

אין בעיות, אין פיטורים, אין חוסר בתקציב,

אין שום דבר.

כל הקדוש ברוך הוא מזמן עד עיניך. אתם מכירים את הסיפור מהדוב?

היה איזה אדם אחד

שהיה לו סוס ועגלה, הוא היה מתפרנס ככה למחייתו.

נתחילה מכבודכם רגע.

היה מתפרנס למחייתו.

כל הזמן ככה את הסוס והעגלה, מזכיר, סוחב קצת דברים לפה, לשם, קצת עושה הובלות, מה שנקרא.

והיה ככה מביא כמה גרוש הביתה,

גרוש אחד היה שומר ליום למחרת,

גרוש אחד לאותו יום, וגרוש שני הולך לשבת ככה ללמוד בישיבה.

יום אחד, יום גשום, סוף.

אמר לי אשתו, אשתי היקרה,

אין נפש חיה ברחוב. כלום!

כלום! אף אחד לא רוצה הובלות, לא רוצה שום דבר, לא יודע מה לעשות.

מה את מציעה?

אמרה לו אשתו, מה זה מה אני מציעה?

אז לך תלמד!

אמר לה, בסדר, אבל מאיך נאכל? היום אין לנו ארוחת בוקר.

איך נאכל? אמרה, נשאר מהגרוש של אתמול, נסתפק בזה ליומיים, אני יודעת מה.

טוב, עשו את מה שעשו ואכלו וזה,

אבל היא הייתה חסרת אמונה.

כתוב שאישה היא קצת,

אין לה אמונה שלמה בהשם, היא קצת חסרת אמונה.

והבעל הוא זה שמחדיר את האמונה הטובה לתוך ביתו, הוא משלים את אשתו.

לכן הם, אחד את השני משלים. הוא משלים בה את האמונה, והיא משלימה עם התמימות שלו, והגרוש ברוך הוא משפיע עליהם את השפע.

אז היא אמרה, אבל בכל אופן קשה, אני לא יודע מה אתה אומר. רגע, רגע, לפני שאתה יוצא לבית המדרש,

אולי תעשה עוד פעם סיבוב עם העגלה.

אמר לה אשתי, כבר ניסיתי כמה סיבובים.

שום דבר, גם בכיכר המרכזית של העיר, שכולם היו מתאספים שם, גם שם אין אף אחד.

אז היא אמרת לו, אז מה אתה אומר? הוא אומר, לא יודע,

אתה יודע מה יש, אני יודע,

אמרו לי כמה יהודים שטוב להתבודד.

אני אלך להתבודד, מה הבעיה היום? אני גם אלמד, גם אתפלל להשם, אלך להתבודד.

דרך אגב, אדם שפגם בבריתו, אמרנו, ארבעים יום אין תפילתו נשמעת.

אז מישהו אמר לי אתמול, גם בבריתו אדם וגם בבריתו, גם בבריתו. מה? חס שלום, הוא הוציא זרע לבטלה, שכבת זרע לבטלה.

ארבעים יום אין תפילתו נשמעת, צריך תשובה.

אז מישהו אמר לי אתמול בשיעור באלעד, רגע,

אז אולי יעשה התבודדות ויעזור. מה זה התבודדות ויעזור?

יכול לשאול שאלה על סיבוב המטרה הרב? מה? הוא שאל אותי מישהו לא מזוון, הוא אומר לי, איזה כבר הבן אדם שהוא כבר לא זרעו, כבר לא...

עדיין צריך לעשות תשובה, מה זה משנה?

עדיין צריך לעשות תשובה.

אסור בכל מצב. ודאי.

גם שלא בכוונה.

גם שלא בכוונה צריך לעשות תשובה על הדבר.

אז הוא אמר, הוא יעשה התבודדות. מה, אז רגע, התבודדות שמה?

אז אנחנו אומרים, רבי נחמן ברסלב הבטיח שכל מי שיגדל פה, ימשוך אותו מהפיות.

בסדר.

כתוב, אברהם אבינו יושב על פתחו של גיהנום ורואה למישהו נימול.

אז אם הוא נימול כהלכה,

אז אברהם אבינו יציל אותו משמה גם.

בזכות הברית מילה, רבי נחמן מהפאות. נו, ו?

ומה עם הנשמה? איפה היא תישאר?

אדם צריך לעשות תשובה.

מבקש מהקדוש ברוך הוא באמת, ברוך ה' הרוצה בתשובה. הקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה תשובה.

אז אותו אדם אמר, בוא נתבודד.

והוא הלך, אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, גם השבטים הקדושים, מה אמרו לפרעה?

אמרו כבר, מנורנו אנחנו, אבותינו היו רועי צאן, היו עבדיך, מנורנו ועדת המים רמזו. ואנחנו, טוב לנו,

אם בורא עולם זה הבית מדרש שלנו, אנחנו מבקשים בורא עולם על זה, שאדם יודע מה הוא עושה.

לא שהוא מטייל, שורף את הזמן, והוא סופר את העשבים ואת הפרחים.

זה לא נקרא להתפלל בינו לבין קונו.

ויש כאלה שעל פי הבריאה הם רואים את הקדוש ברוך הוא. יש אדם שצריך לנסוע להודו כדי להכיר את הקדוש ברוך הוא.

להודו כדי להכיר את הקדוש ברוך הוא. יש אחד שהוא פה בארץ מכיר את הקדוש ברוך הוא.

מהגמרא,

מהמוסר, מהחימש, מההלכה.

ויש אדם שצריך לנסוע לשם,

חס ושלום, חס וחלילה, להינצל מאיזה אירוע,

ואז להכיר את הקדוש ברוך הוא. נספר לכם גם על זה משהו.

בקיצור, אותו יהודי הלך שם להתבודד, והוא רואה שם איזה רועה צאן, הוא כל כך קינא בו, הוא אמר, תראה איזה כיף לו, אמנם יום גשום,

אבל לכבשים זה לא מפריע, והרועה צאן,

יש לו איזה,

כן, מטריה כזו של פעם,

והוא נהנה לו, הוא בינו לבין הקדוש ברוך הוא, לבין קונו, הוא מחלל לו בחליל,

כל מיני מזמורי תהילים, והכול מה?

טוב,

הוא אמר, אני אשאר פה במשך כל היום לראות מה הרועה צאן הזה עושה.

מה מעשיו?

והוא רואה שלפנות ערב ככה, כבר הרועה צאן, יאללה, מתחיל לקפל את ה... זה,

את כל הכבשים לכיוון ה... זה, לכיוון הדיר.

והוא רואה שהוא ככה נותן להם המקלות,

או שורק להם במשרוקית,

וכל הכבשים מתחילים להתקדם-להתקדם,

אבל פתאום הוא רואה שהרועה צאן מתקדם יותר מדי מהר, כדי הלאה להזיז את כל הקבוצה מקדימה,

והוא רואה שאחד מהכבשים ככה הלך הצידה.

הולך-הולך,

אחריו

הכבש הזה עולה, יורד, עולה, יורד,

עובר נחלים, עובר זה.

הוא אמר, מעניין לאן הכבש הזה הולך,

לאן הוא הולך?

לא יכול להיות שכל הקבוצה כולם זה, והכבש הזה הולך למקום אחר.

יש פה משהו.

זה לא כבש שלא אכל, לא היה לו מה לאכול.

ברוך השם אכל כמו כולם, שדה כמו כולם, נהנה,

השתזף מהשמש, התרטף מהגשם, לאן הוא הולך?

והוא עוקב אחרי הכבש הזה במשך כמה שעות טובות,

עד שכבר נהיה חושך,

לגמרי ואת הכבש הזה עולה במורה במעלות ההר ומגיע לפתח של מערה,

פתאום הוא שומע איזה שעגה ככה ונגמר, את הכבש הוא כבר לא רואה.

הוא אומר, אני חייב לראות, מעניין מה יש בפנים.

הוא בא להיכנס בפנים, הוא רואה איזה זוג עיניים נוצצות ככה אל לכיוונו,

והוא שומע, נהמה קרה, הוא, ממש מפחידה, ברח, קולות נפשו בו החוצה.

אמר, אוי ואבוי, לאן הגעתי? עכשיו חושך,

בקושי אני אראה את הדרך חזרה הביתה.

אבל אני מוכרח לראות מה קורה פה.

עוד פעם, עזר כוח בבוטניו,

שמע ישראל אחד קרע בקול, והוא נכנס ככה בפנים,

היה לו כנראה גם איזה מצית שם או איזה גפרוי,

הוא הדליק, הוא לא מאמין למראה עיניו, והוא רואה דוב

מצד ימין, גל של עצמות.

ככה, ערימה גדולה.

איך זה יכול להיות?

הוא שומע פעם שעה גם מהדוב, פעם כבר הוא לא נבהל.

הוא רואה שהדוב אומנם זועק, אבל להתקרב אליו, הוא לא יכול.

אמר, תראה מה זה.

השתבח שמו בורא העולם, הדוב הזה חיגר, אין לו לא ידיים, לא רגליים.

והוא פה נמצא, ויש פה גל של עצמות,

לסתום איזה כבשים בהכשר,

שהוא מקבל פה כל יום מבורא העולם.

תראה איזה השתבח שמו, איך נשבחו זן ומפרנס אותו.

הוא עזב כוחותיו באמונה ואמר,

אני עכשיו יש לי תשובה לאשתי.

מי שזן ומפרנס את הדוב, לא יפרנס אותי.

למה שאני אהיה תלוי במשר ודם?

הרי מי שזן ומפרנס את הדוב, מביא לו כל יום את הכבש עד למערה,

את האחים משובח,

בלי שהרועץ או נדע,

הורגב איזונו יפרנס אותי.

אמר, לאשתי?

תגיד לה, הנה, היה לי יום-יום מיוחד היום,

עם הרבה מוסר השכל. תרצה לשמוע, תשמע. לא,

אני בשלי.

למחרת בבוקר, מוריי ורבותיי, מזג האוויר שונה לחלוטין.

גשם לא היה, היה ככה משהו נקרא נורמלי, חצי יום שמש, חצי יום ככה רוחות קצת.

אשתו אומרת, נו,

ברוך השם, חזרת מתפילה בנס, נו, לאן אתה הולך היום?

הוא אומר לה, נשאר בבית, הוא אומר, מה קרה?

היום אין גשם,

אנשים יוצאים החוצה, צריכים סוס ועגלה, הובלות. מה, למה אתה מפספס היום את השלוש רובל?

אמר לה, אשתי היקרה,

מי שזן ומפרנס את הדוב,

הוא יפרנס גם אותי. שועדה, מה אתה אומר?

מה, מה?

התחיל לספר לה, אמרה, תגיד לי, אתה משוגע?

מה אתה מדבר? צריך השתדלוס, השתדלוס.

אה, זה היה צער רע. השתדלוס צריך.

צריך השתדלות, מה אתה אומר? אתה יודע, כל הרבנים אומרים שצריך השתדלות.

אז מה אתה אומר? לא צריך השתדלות.

הגשברור ישלח לך את הכבש לבד? מה, אתה דוב? אתה לא דוב עוד.

אם תהיה דוב, בלי רגליים, בלי ידיים, אני מבינה.

אבל דוב אתה לא, ידיים ורגליים ברוך השם יש לך. תתחיל לעבוד, תהיה בן אדם.

אמר לה, אני נשאר בשלי עדיין.

לא מוכן לשנות את עצמי, כלום. אני ראיתי את זה, בזה אני דבק.

כנראה שאם הגשברור נתן לראות את זה, סימן שזה מה שהוא רוצה שאני אעשה. אני אשב כל היום ללמד תורה והגשברור ישלח לי.

בינתיים מתווכחים, היא אומרת, לא כן, הוא אומר, לא, לא, כן, לא, זה, פתאום דופקים בדלת.

דופקים בדלת,

שני אנשים ככה נבושים יפה,

אומרים לו, שלום,

שמענו שאתה העגלון של העיר, אנחנו רוצים להזכיר את הסוס והעגלה.

הוא שמע את זומזום, הוא אמר, תרועה?

תראי מה זה, רק חשבתי.

עוד לא מאה אחוז הבנתי, כי הפרת לי להאמין בהשם יתברך, אבל רק חשבתי, תראה איך יש בחור סידר לי את הזה,

והנה, כבר באו להזכיר, והם מוכנים לשלם

שש רובל.

זאת אומרת, שלוש בשביל היום, שלוש בשביל מחר כבר.

זה כמו מן, קיבלו כפול ביום השישי.

השתמח שמו, הנה, כבר נותנים לי כפול.

אמרה לו אשתו, בסדר, אולי זה רק היום, מה יהיה מחר?

אומר לה, אם אדם יחזק את האמונה שלו באשר יתברך,

והיום הוא קיבל, למה שמחר לא יקבל?

תלוי באמונה, אני עכשיו מחזק את עצמי עוד יותר,

והם אמרו, שלח לי איזה סימן שזה הדרך הנכונה, זה מה שהוא רץ שאני אראה,

וככה אני הולך לנעוג כל יום.

אמר לו, טוב, טוב, אתה נהיית יותר מדי דתי.

נראה לי קצת הכל לא בסדר אצלך, אתמול יום מעונן.

אז המזג האוויר השפיע.

טוב, עזוב, היום אני מוותרת לך, מחר

שלא תחזור על הסיפור.

טוב, בינתיים זה נתן להם את הסוס והעגלה.

עכשיו, אולי, אתה יודע, אלה היו רוצחים.

והם הרגו מישהו ורצו להוציא את הגופה החוצה לקבורה,

לקבור אותו שם בשדה,

במדבר,

מחוץ לעיר.

עכשיו, מה יעשו? איך יעשו? אז לקחו את העגלה, הסקירו את העגלה, שמו את הנפטר שם,

אתה מת שם, חיסו אותו, ככה שמו כאילו סחורה ויצאו מחוץ להם.

טוב, יצאו מחוץ לעיר, ראו שני סוחרים וזה, אז לא דיברו איתם בשלטונות, בכניסה, כלום.

נתנו להם לצאת.

בינתיים אלה הגיעו לאן? לקצה ההיא, לקצה הזה שם,

ויטחו לחפור בו.

ייטחו לחפור בו, חופרים, חופרים, עכשיו,

כבר הגיע לפנות ערב.

חופרים, חופרים, פתאום מרגישים משהו קשה באדמה.

אמרו להם, מה זה, משהו קשה?

פה אנחנו יודעים שהאדמה פה אין בה אוצרות.

חופרים, טאק טאק, שומעים איזה צלצול של ברזל.

אמרו, בטוח יש פה משהו. חופרים מהצד הזה, מהצד הזה, מגלים,

לא מאמינים, מטמון, מזוודה,

נו, תיבה ענקית, מלאה, יהלומים, זהב, שרשראות, מה לא?

אין מגלים את הדבר הזה.

השתבח שמו אלה ששתיהם, לא מאמינים, מה שמתברגויים.

אמרו, תראה מה הקדוש ברוך הוא זימן לנו, זה אלוהים של היהודים, היה שווה לרצוח את הבן אדם. תראה מה זימן לנו הקדוש ברוך הוא.

טוב, בינתיים כבר נהיו רעבים,

אז הכניסו את המת שמה, קברו אותו,

והוציאו את התיבה, שמו אותה על גבי העגלה.

שמו את התיבה על גבי העגלה, ועד הם עכשיו פחדו לחזור לעיר.

אמרו, יתפסו אותנו במכס, מה יגידו?

מאיפה זה, מה זה, תשלמו מיסים.

אמרו, אנחנו נחזור בלילה מאוחר.

המשמרת מתחלפת,

ואלה השוטרים שנמצאים בלילה, הם ככה חצי ישנים, חצי זה,

אנחנו ניתן להם כמה דולרים,

וככה נעבור, הכל יהיה בסדר.

הם לא יבדקו לו כלום.

וכך היה.

אבל, לפני שהם חזרו,

והם מתכננים,

אחד אמר לחברו, תשמע, אני מאוד רעב.

גם אתה רעב, עבדנו כל היום.

עד ששדדנו את ההוא והרגנו אותו, ועכשיו קברנו אותו, ועד שהוצאנו את האוצרות והכל,

בוא נעשה כזה דבר.

אחד יישאר מאיתנו פה לשמור,

ואחד ילך יביא אוכל.

בשביל שתינו,

ונעשה ככה סעודה לכבוד המזל הטוב שירד לנו, והשם יעזור.

ככה נחזור לעיר.

בינתיים,

עשו גורל ביניהם, יצא, לדוגמה, ראובן,

הוא צריך ללכת להביא את האוכל.

צריך ללכת להביא את האוכל, ובדרך הוא אומר, רגע, למה קרה?

שאנחנו נתחלק חצי-חצי.

אני חפרתי יותר, אני הרגתי אותו,

אני תקעתי בו את הסכין וזה וזה,

רק עמד מהצד, שמר על הדלת שמישהו לא ייכנס,

והוא רוצה עכשיו חצי מהאוצר, מה פתאום?

יש לי רעיון.

אני, במנה שלו, שאני הולך לקנות,

אני אקנה גם רעל.

אשים לו שם בפנים,

הוא יאכל את זה, הכול יהיה בסדר.

בינתיים זה,

שנשאר לשמור, אז הוא הביא לו את הכלי נשק, את הסכין.

הוא אמר, רגע, רגע, למה? מה קרה? אז מה? אז מה אם אני רק שמרתי על הדלת?

אם הייתי משאיר את הדלת פתוחה והמשטרה הייתה נכנסת.

אז נגמר הסיפור, שנינו היינו היום בכלא.

אז מי, מי זה ששמר? אני.

אז מה קרה שהוא ייקח חצי?

בוא,

אני אקום עליו, יהרוג אותו באמצע ארוחה,

ידקור אותו, יקבור אותו, גם ייקח את הכול, אני אעשיר גדול.

לבד, כל הרכושי יש שני.

זה חושב על זה, וזה חושב איך לעשות לזה ככה.

כתוב, רבות מחשבות בלב איש,

והצד אדוני היא תקום. הם חשבו, כל אחד חשב להרע, לחבר שלו, רק כשברוך הוא אומר, השתבח שמו מהעולם, אני מנהל את העולם.

אני זה שמדריך את הכול.

מי אתם שתחשבו כל מיני מחשבות? מה שאני אחליט זה מה שיהיה.

בינתיים, מוריי ורבותיי,

זה חוזר עם האוכל.

האומר לו, נו, איך היה?

הוא אומר לו, תשמע, מצאתי מקום קטרינג משובח.

אתה לא מבין איזה אוכל לויטה? הוא אמר, כן, יאללה, טוב, בוא, נו, בוא נאכל.

יושבים, וזהו, מדליק שם נר ככה,

מתחממים ככה, ומתחילים לאכול.

בינתיים זה בא אליו עם הסכין, פח, דקר אותו.

דקר אותו,

והתחיל לחפור בור נוסף, לקבור אותו. אמר, אחר כך אני אוכל בנחת, מה אני צריך עכשיו איזה?

גמר, לקבור אותו, לכסות את הכול, התיישב לאכול.

אמר, אני קודם יאכל את המנה שלו.

למה הוא כבר פתח? שלא יהיה בא לתשחית.

אכל את המנה שלו, נהיה רעב, אכל גם את המנה של עצמו,

והתחיל, אוקיי, בבטן שמה,

אחרי חי רגעים, מת.

גם הוא מת.

טוב, נהיה חושך מוחלט בחוץ.

עכשיו שם ביערות ובזה,

יש שם כל מיני שועלים וחבלים בקרבים.

פתאום הוא שומע את השועלו, החמור.

שומע את השועלו, עכשיו חמור וסוס, מפחדים משועל.

הם שומעים רק את הכול, הם מתגעגעים הביתה.

ואז החמור עשו זה.

שמע את הקול של השועל,

התחיל לזרוק, ריבונו של עולם, איפה הבית?

קיבל פתאום חשק מרוצה, אלא התחיל להתקדם לכיוון העיר.

התחיל להתקדם לכיוון העיר, נכנס בשערי העיר,

השומרים היו רדומים, ראו חמור בלי זה, אמרו כנראה זה חמור עזוב, ולא התייחסו אפילו.

לא קמו אפילו להצית מהביתן.

המשיכו לישון.

המשיכו לישון, לאן הוא מגיע? הוא מגיע לחצר של הבעלים שלו.

ושם הוא נותן בעיטה עם הרגל.

פח, פח, זה, בשתיים בלילה, שתיים, שלוש, לבנות בוקר, שומע בעיטות, מה קורה פה?

מה זה, הם קבעו איתי בשמונה בערב, הם מחזירים את הסוס והעגלה,

אני שומע עכשיו שתיים וחצי בלילה, הוא מעיר את אשתו, את שומעת?

אני שומע פה את הנעמות של הסוס, של החמור, מה קורה פה?

היא קמה לעזור להם שם עם הששית, יוצאים החוצה,

הם רואים את החמור, את הסוס שלהם שם, וזה,

מכניסים אותו,

הלכו לישון, לא שמו לב, לא כלום.

בבוקר,

ומתהום מוקדם,

הולך לתפילה, ישתמח שמו בורו אליו, מתפעל, אומר לאשתו היום, טוב, נו, מה קורה היום?

אומר לה, מי שזן ופרנס את הדור,

הוא יפרנס גם אותנו, מה דואגת, אשתי היקרה, הכל יום עשר, תאמיני בהשם.

כמו שאתמול אלה באו, הם יבואו, אולי גם היום ישלחתם שבחו מישהו אחר.

אמרו לה, אבל בעלי היקר, תראה, קבעו איתך בשמונה, גזלו אותך. אמרו, מה זה משנה, שילמו שיש רובל.

אז מה?

אז לקחו עוד כמה שעות, מה? אז מה? תהיי לארג'ית, מה את כזו קמצנית?

בינתיים היא נכנסה ככה לנקות את העגלה, וזה, תראה מה יש פה על העגלה.

כנראה הביאו לנו מתנה, צ'ופה. הוא פותח, הוא לא מאמין למראה עיניו.

תכשיטים מזעם, אבנים טובות, מרגליות, יהלום ורשתים, בואי תראי מה זה.

מה זה אמרו? הוא אמרו, רגע, רגע, תביני, אני רוצה שרשרת.

הוא אמר, רגע, את מאמינה בהשם או לא?

בוודאי אני מאמינה, תראה מה שלח לנו.

השתבח שם בו עונה. אמר לה, את רואה?

מי שזן ומפרנס את הדוב,

הוא מפרנס אותנו. הנה, עכשיו יש ברוך הוא דאג לנו, אם את באמונה,

בהשם יתברך כמו שצריך,

יש ברוך הוא זן ומפרנס לנו.

אז זה פעם, ראיתי סיפור יפה

על אותו אחד שהכיר את הקדוש ברוך הוא דווקא מהג'ונגל,

באפריקה.

היה איזה חסיד חב״ד אחד שהוא פגש איזה שני צעירים ככה ישראלים

בדרך שם לשדה תעופה, הוא אמר להם, בואו תניחו תפילין רגע, מה אכפת לכם, מצווה?

אדם אחד אמר, עזוב, אני לא מאמין בדת, לא מאמין בזה, לא רוצה אפילו להניח תפילין.

אז אני תמיד אומר דבר יפה,

אדם שמניח תפילין מגיל צעיר, כמו שצריך מקפיד על הנחת תפילין,

בגיל מבוגר לא יצטרך לנדוד לחץ דם.

זה על אותה פעולה.

אם אתה מקפיד כמו שצריך, הוא עושה את הלחץ הטוב,

לא צריך את הלחץ השלילי אחר כך, בגיל מבוגר.

האדם שחס ושלום מזלזל, זה מזלזל איתו.

זה האנטנה שלנו, הקשר בינינו לבין בוחו עולם כמו שצריך.

השני אמר, אתה יודע מה, יש לנו עוד עשר דקות, רבע שעה,

יאללה, בוא נניח תפילין, כמה זה? שתיים, שלוש דקות?

נניח תפילין, ישמע ישראל כמו שצריך, אהבת,

וידבר, וזה נגמר.

הוא אמר לו, הוא התחיל לדבר איתו, מה אתם פה מליחים תפילין וזה?

הוא אמר, תקשיב.

גם אם אתה חושב שאתה הכי קרוב לקדוש ברוך הוא, לפעמים אתה רחוק.

אנחנו פה כדי לזכות עוד יהודי, להבין מה זה תפילין.

פעמים שגם יש יהודים שאין להם תפילין, לא יודעים מה זה תפילין, אנחנו קולעים להם, מזכים אותם.

כדאי שתכיר את ברוא העולם.

אם לא מכירים אותו בטוב,

מכירים אותו ברע.

הוא צריך גם לומר, מה אתה מבלבל את המוח הזאת?

הוא אמר, מה אכפת לך? לא, לא מוכן, לא מוכן. טוב, לא מוכן.

נתן לו אבל את הכרטיס שלו.

הוא אמר, אולי פעם.

תרצה, הנה זה הטלפון, תראי לי בקשר.

בינתיים הם הלכו לטיול שם בג'ונגל באפריקה, השכירו שני אופנועי שטח.

ואמרו, אנחנו ככה נחצה חצי מהג'ונגל, רבע מהג'ונגל, נראה ככה את פיליה בריאה והכול, נצטלם ליד הקופים, ליד הנחשים, זה.

כשהם נוסעים שם באחד מהנסיעות שלהם,

עכשיו שם אין טלפון ציבורי, וזה בג'ונגל, איפה?

מנדכר שמי, אין אנשים אפילו.

איפה תמצא שם מישהו משהו? אתה זקוק לעזרה משהו? כלום.

אז הם היו שתיים.

ובאחד מהנסיעות שהם נוסעים ככה, נוסעים, ופתאום,

אותו אחד שלא הניח את הפילים, רואה זברה רצה לכיוונו.

עכשיו הוא לא כל כך היה בטוח שהיא רצה לכיוון שלו, היה בטוח שהיא יותר רצה הצידה.

או שככה, יש כאלה חיות שרק משחקים אותה כאילו באים לכיוון ואחר כך סוטים, מבחינים.

אז הוא לא כזה התייחס, אבל החבר שלו כבר צפה את הנולד.

אמר, זהו, עוד רגע, נראה לי, אמר לו, תזוז, תזוז. נגיד, אברהם קראו לו, תזוז, תזוז הצידה. הוא לא שמע.

הוא עשה תאונה חזיתית עם הזברה.

עשה תאונה חזיתית עם הזברה, נפל,

איבד את העקרה.

עכשיו, זה החבר שלו, למי התקשר? מגן דוד?

אין שם.

למי יתקשר? עם מי ידבר?

אין קול ואין עונה. למי יצעק? לקופים? למי יצעק? לעצים? עם מי ידבר?

השאיר אותו שם בלית ברירה,

עשה פרסה עם האופנוע שלו עד לכביש הראשי.

עכשיו, בכביש הראשי שם, פעם ב-עובר אוטובוס תיירים.

למזלו,

בדקות שהוא הגיע לשם, במקרה עבר האוטובוס של התיירים.

במקרה.

הוא מסמן לו ככה לעצור,

בלית ברירה, האוטובוס של התיירים עוצר.

עכשיו, אצלהם שם הכל זה זמן.

הם לא מוכנים לאבד שנייה אחת

של הטיול שלהם בשביל איזה... זה לא אכפת להם.

מחוץ לארץ אדם נדרס, כולם ממשיכים לנסוע.

לומד אותם, זה לא כמו פה בארץ.

כן, יש להם את האיום שלהם.

איך פעם סיפר הרב?

בשווייץ, הוא בא דקה אחת לקנות.

עוד...

עבר הזמן.

נגמר.

אה, תבוא מחר. מה זה מחר?

אבל רגע, עוד דקה.

זה לא כמו פה בארץ. יאללה, יתנדבו עוד זמן, וזה, יתנו לך ו... לא.

שם לא באת בזמן, נגמר.

לא מעניין אותם.

מבחינתם אתה זבוב בשבילם, אתה לא בן אדם.

אז לא מעניין אותם ממך.

מעניין אותם רק מהזמן שלהם. כמה הזמן שלנו חשוב. רגע, מה עם החבר שלך? לא מעניין.

אז אדם נדרס, שלום שם, לא מעניין אותם. כלום.

אצלנו עם ישראל, כל ישראל, ערבים זה לזה.

אחד אכפת לו מהשני, דואג לשני.

מפריע לו שהשני סובל.

בכל צר אדם לא צר. אצל אומות העולם זה לא ככה, זה להפך.

כאילו, זה מה זה רגש אותי? בשנייה נותן לי 100 שקל, כאילו...

כאילו, זה שום דבר.

זה יהודים משתבח שמו לעד.

אתה תעמוד שם בתור בחוץ לארץ, מישהו יסתכל עליך?

יגיד לך, לא, אין לך כסף?

שם מהתור, לך.

לך!

אתה יודע, פעם אמרו במילתא דבדיחודא, איך מזהים ישראלי בחוץ לארץ, שזה ישראלי.

תמיד הישראלים עוקפים את התור.

כמו אני הייתי לפני, לא?

אבל זה דבר אחד.

אבל איך מזהים ישראלי אמיתי?

איכפת לו מהחבר שלו, חסר לך?

זה כמו באוטובוס, חסר לילד, זה הנהג אומר לו לא לעזור.

מצד אחד הנהג צודק,

כי הוא לא בעל הבית, שהוא יגיד לך, יאללה, תעלה.

זה גזל.

אז יש נהגים שטוב, הוא עולה אצלו כל יום, אז לא אכפת לו, מחר תביא לו.

בסדר, או שהוא יוצא מעצמו. אבל יש יהודים, רואים שחסר לו, אלה, כולם באים, או, ככה.

הוא כבר נותנים לו מחיר של עוד שתי נסיעות להשתבח שבו באולם. יש יהודים ש...

אוהבים!

אז זה, כל ישראל ערבים זה לזה. אז אותו אחד במקרה עוצר את האוטובוס של התיירים, הוא פותח את הדלת, הוא אומר לו, מה?

הוא אומר לו, תעשה טובה, החבר שלי, ככה, באנגלית,

החבר שלי ככה וככה נפצע. הוא אומר לו, תקשיב, אני לא יכול.

פה יש לנו, קבענו מסלול, וצריך לשאול את כל התיירים. אני לא יודע, אנחנו לא עושים כזה דבר. הוא אומר, אבל אני לא יודע איפה הבית חולים המקומי, משהו, כלום.

בלית ברירה, ככה, בכוח,

הוא הסכים, ירד החובש שם מהאוטובוס, וזה, וזה, הלכו שתיים עם האופנוע והכול. בקיצור, הביאו אותו ככה על ערז דווי לבית החולים.

השליח הזה של חב״ד הגיע לשם,

לחוץ לארץ, כנראה, לשליחות, והוא, באחד המקומות שהוא הלך זה לבית החולים, לראות איפה יהודים, וזה, צריכים עזרה, ישועה, ופה ושם.

באחד מהחדרים שהוא פותח ונכנס, שלום, וזה יהודים פה, כן?

אז מי הוא רואה?

הוא רואה מיודעין, הוא כולו מגובס מכף רגל ועד ראש.

הוא אומר לו, רגע, אני מכיר אותך, זה עם הגבס.

הוא אומר לו, אני מכיר אותך.

הוא אומר לו,

לא מכיר אותך.

לא מזהה אותך, למה הוא כול היה עם גבס? הוא אומר, אני מכיר אותך, אבל.

זה לא אתה עם התפילין בישראל?

הוא אומר לו, כן, זה אני. מי אתה? מה אתה? הוא אומר לו, לא,

אתה זוכר שאמרת לי, אם לא בכוח,

אם לא במוח, בכוח?

זה אני. הוא אומר, מה היה לך?

הוא אומר, אל תשאל, נסענו לטיול באפריקה וזה, ועם האופנוע, והג'ירפה נכנסה מחזיתית,

ותראה, הנה כולנו זה.

אמר לו, אתה רואה מה זה?

תראה, אם היית שם את התפילין, כמה הקדוש ברוך הוא היה שומר עליך.

אם היית מקיים את המצווה בשלמות, אז זלזלת. אמרת, אהה...

בסדר, שום דבר. זה לא נכון.

אתם יודעים, במלחמה האחרונה שהיה, בעזה,

עשרות חיילים קיבלו על עצמו מצוות ציצית.

עשרות של חיילים. ואיזה מופתים וניסים

שחייל בירך

ברכה אחת.

אמר לחבר שלו, רגע, אני עובר לידך, ככה, בתוך המערה,

שבמנהרה שם של היום, הוא אמר, אני עובר לידך, תלמד אותי איך מברכים, מה הברכה? ניצל.

אם הוא היה נשאר במקום שלו, פשש, הנ״ט היה פוגע בו, הורג אותו במקום.

בזכות ברכה, בזכות מעשה טוב, האדם ניצל.

ניסים ונפלאות קרו. כל זה למה?

כי דווקא בשעות הכי קשות האדם יודע להתקרב לאנשי מתברך.

וזה הגשברות דורש מאיתנו בימים הללו של ימי השואבים.

פיתחו לי פתח ירודו של וחד ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. תעשה תיקון אחד, תעשה תשובה על מעשה אחד.

הגשברות יפתח לך שערי פרנסה,

יפתח לך שערי שפע טוב. למה?

תתקן דבר אחד.

אז בואו נראה.

חומרת העניין, הזוהר הקדוש, כותבים חס ושלום אדם שפוגם בבריתו, אין לו חלק לעולם הבא.

אתם יודעים מה זה?

אז מה, אם ככה אין לאף אחד חלק לעולם הבא.

למה? כתוב אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.

אז מי לא חטא?

כן, אבל זה שחטא ונשאר בעוונו.

אבל אם אדם מתקן את הפגם הזה,

מקבל על עצמו תשובה, והרמב״ם כותב איך אדם צריך לעשות לעצמו תשובה.

איך אדם יעשה לעצמו תשובה?

מה, זה רק משפה ולחוץ?

ישים כיפה לבנה, אתם רואים את כל אלה?

נכנסים לכלא,

שם כיפה לבנה, בא לבית המשפט,

זה עם כיפה לבנה, עציצית בחוץ, זהו, הכל בסדר, כבר השופט יוותר לו, מה זה?

אם אתה רשע, אתה רשע עד הסוף.

מה, הכיפה והעציצית ישנו אותך?

זה לא העיקר החיצוניות, זה העיקר הפנימיות. איך אתה עשת תשובה?

איך באמת אתה רוצה בתשובה?

איך אתה באמת מבקש מהקדוש ברוך הוא לעשות תשובה?

איך?

האם זה רק משפה ולחוץ ביקשת, או שבאמת קל עצמותי תאמר לך?

באת לקדוש ברוך הוא, אמרת, ריבונו של עולם, באמת אני חוזר עכשיו בתשובה.

באמת אני משנה את הדרכים. אז הרמב״ם כותב כמה וכמה דברים

שאדם צריך לעשות אותם, ללמוד אותם לפני כן, כדי לדעת שבאמת הוא בתשובה שלמה.

ואחד מהדברים זה שלא יחזור על העוון שהוא עשה.

אם אדם חוזר על העוון הזה שהוא עשה, אז איזה תשובה זאת?

זה חרדה, זו לא תשובה.

אם אתה חוזר על המעשה הזה,

וכמה אנחנו מרביצים ככה בכיפור, אה?

רק יוצא כיפור,

יאללה, אדם דופק את החבר שלו בסוכות,

בארבעת המינים, בזה, אבל הרגע יצאת מכיפור.

וואו, מסחר זה מסחר.

כיפור זה כיפור.

זה לקראת תשובה?

הראש ברוך הוא נותן לאדם הזדמנות.

ארבעים יום.

תבקש, חנן הוא לפניך ארחם עלינו.

אדם שר לו סליחות, אה, אה, אדון, מה זה פה?

מה, באת פה לקרקס?

מה, באת פה לשירת הבקשות? מה באת לפה?

איך אתה שר כזה דבר?

אתה צריך להיכנס לתוך המינים.

להתבונן מה אתה אומר לקדוש ברוך הוא.

מה אתה מבקש מהקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא באמת יסלח לך?

מה אתה שונה השנה משנה שעברה?

הרי גם שנה שעברה ביקשת סליחה וחזרת עוד פעם על המעשים שלך.

ושוב פעם,

חטאת והחטאת.

אז מה השנה אתה שואל משנה שעברה?

עם מה השנה אתה בא לקדוש ברוך הוא ואתה אומר, ריבונו של עולם, הנה,

השנה אני באמת משנה את הדרכים שלי.

השנה אני באמת לא חוזר על המעשים שלי. מה אדם יעשה?

ואם אדם חס ושלום, חס וחלילה, מרמת אז הוא מנחם את עצמו. לא, הגדוש ברוך הוא ימח לי. איך אמר לי אתמול אחד בלילה?

אנחנו נגיד תיקון הכלל, יהיה, הכול יהיה בסדר.

אמרתי, מה זה מוסך?

אתה בא למוסך, נגמר הסיפור, זהו, מה?

התיקון הכללי יעזור ככה? מה זה זה?

התיקון הכללי יעזור אחרי שהאדם עשה תשובה אמיתית,

לא פוגם בברית ולא יחזור על העבירות שלו, אז זה יעזור.

הרי אם תפילתו של אדם לא נשמעת 40 יום, אז מה זה יעזור שתגיד?

40 פעם ביום תיקון הכללי, מה זה יעזור?

זה יעזור משהו? נכון שהמעלה של תיקון הכללי גדולה,

אבל זה רק אחרי שהאדם עשה תשובה.

ועשה תשובה כמו שצריך, לא עשה תשובה אלא שכולם יראו שהוא בתשובה.

ובחדרי חדרים הוא משקר את עצמו.

וזה מה שאדם גורם חס ושלום במעשה הזה, מה כותב הרב פה? שימו לב.

שגורם שבניו יהיו רשעים ומשם באה אפיקורסות ומינות לעולם.

הילדים שלו חס ושלום עצמם יהיו רשעים. למה?

כי תלוי במעשה האבא.

אם אתה תתנהג כמו שצריך, הילדים שלך יתנהגו כמו שצריך.

כתוב למה הבנים של תלמידי החיים לא יוצאים כמוהם.

למה?

לכאורה עץ טוב, פירות טובים.

אז למה לא יוצאים כמוהם?

כשהם קוראים את ברכות השחר במרוצה שם, הם לא מכוונים. ונהיה אנחנו וצאצאינו.

וצאצאי, צאצאינו והצאצא ימיך בישראל. כולנו יודעי שמיך ולא מדברנו. לא, לא, לא.

נותן התורה. מה נותן התורה?

איזה נותן תורה?

כתוב, תורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצי יבוא וייטול. כיוונת מה שאתה אומר?

כיוונת בבנייה אנחנו וצאצאינו?

כולנו יודעי שמיך או שקראת את זה ככה במרוצה.

לא מדבר על זה שבכלל לא קוראים.

או שהרי הקדוש כותב, אם אדם התחיל מהסוף להתחלה ודילג באמצע וזהו,

פוגעים בעולמות העליונים.

אז איך חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה,

כדי לברור את מחשבתם,

שבתפילה חס ושלום חסיכה לא תהיה לו שום מחשבה זרה.

שום מחשבה לא טובה, שתהיה לו מחשבה נקייה רק להשם יתברך,

שהוא יוכל להתפלל ולהבין מה שהוא מוציא מהפה שלו,

לבקש הכל כמו שצריך. ושעה אחרי התפילה, למה?

לראות אם הם באמת ביקשו את מה שהם היו צריכים,

אם באמת הם קיימו את מה שהם התפללו,

אם באמת הם הולכים לעשות את מה שהם ביקשו מהשם, שהגשמור ייתן להם את זה לטוב ולא להפך,

או לא.

זה שעה קודם התפילה, שעה לאחר התפילה.

איפה אנחנו נמצאים, לצערנו הרב?

איפה אנחנו נמצאים?

רק על זה האדם צריך לבכות כל יום.

לבקש מהגשו ברוך הוא שהתפילה שלו תהיה נשמעת, שהוא יתפלל כמו שצריך.

קשה הדבר הזה.

קשה.

אדם בא לבית הכנסת, יש יצרה היום ברוב הבתי כנסת.

יש מיעוט של בתי כנסת.

יש היום יצרה חדש בבתי כנסת.

בשבתות.

צריך לעשות ככה איזה 100 גרם מחיה וככה דגים מלוכים והכול. בשבת,

באמצע קריאת התורה,

פטור מלשמוע קריאת התורה. הוא הולך הצידה למטבח

והוא שותה כוסית לחיים.

זה תפילה של שבת?

זה קריאת התורה?

בקושי לבית הכיסא יתירו לצאת. בקושי.

בין העלייה לעלייה, אולי.

איך אתה מרשה לעצמך ככה לחרוג מהעליות ולצאת החוצה ולשתות ולאכול?

איפה הקידוש?

אז הוא מוצא לעצמו תירוץ. אני חולה סכרת.

מותר לי. מה זה?

מה זה?

מי יתיר לך?

מי יתיר לך?

באמצע קריאת התורה יתירו לך?

מה?

או שהוא אוכל ואחר כך הוא בא לתפילה.

ככה אתה יכול להתפלל כמו שצריך?

האדם שמתפלל מתוך

רעב ומתפלל מתוך צבא זה אותו דבר?

הבדל שמאי וארץ.

פה הוא מוכנע לקדוש ברוך הוא, כל כולו.

אומר כבוד לקדוש ברוך הוא, מתפלל ברמה חברים של שגידים, ושכשהו הוא אוכל הוא מרגיש כבר הכל בסדר.

לכן רבותינו,

יש תיקון הגדול שאנחנו קוראים ביום כיפור, רבנו ניסים, הווידוי הארוך לרבנו ניסים.

מתי תיקנו לומר אותו?

תיקנו לומר אותו ביום, לא בלילה. למה?

תגידו אותו בלילה. הוא אכל צעודה מפסקת כבר.

יש מצווה, חמש סעודות בערב כיפור לאכול.

והעץ הרע יכול לקטריג על האדם. מה עכשיו אתה אומר וידוי?

אחרי שהרבצת חמש סעודות אתה אומר וידוי עכשיו. איזה וידוי זה?

זה משפה ולחוץ.

זה משפה ולחוץ וידוי שכזה.

לכן ביום, אחרי שהוא בבוקר קם והטעם של המרירות של השינה אצלו,

והוא לא אוכל ולא שותה, עכשיו תגיד את הווידוי לראותך.

עכשיו תתוודה לקדוש ברוך הוא, תגיד חטאתי, עוויתי, פשעתי.

איזה וידוי זה היה להם.

איך אדם מרגיש בקדושה וטהרה שביום כיפור הוא מרגיש בשיא השיאים?

כשהוא מגיע לנעילה בכלל, הוא מרגיש שהוא יותר מדרגה של מלאך בעולמות העליונים. איך הגעת לדרגה כזאת?

מה, מיום אחד של עבודה? כן.

אם אדם באמת יעבוד את השם כמו שהוא עובד ביום הכיפורים, ככה יעשה כל השנה?

הוא תמיד יהיה בדרגה גבוהה.

הוא תמיד יגיע למעלות גדולות. אבל מה יצרה אומר? מכשיל את האדם. לא, אתה לא שווה, אתה נה בך.

אתה לא טוב.

קשה לך, אי אפשר, כולם נגדך, כולם זה.

פה האדם צריך לעבוד על העצרה, להגיד, לא.

אני בן של מלך.

ואם אני בן של מלך, האבא שלי, המלך רוצה בי.

רוצה בתשובתי, רוצה בהתקרבותי אליו.

תעשה את ההשתדלות הכי גדולה שהקדוש ברוך הוא יהיה איתך, והקדוש ברוך הוא יהיה איתך.

תתפלל לקדוש ברוך הוא, תכוון שהילדים שלך,

אפילו שאתה רחוק מתורה ומצוות, שהילדים שלך יהיו קרובים לקדוש ברוך הוא.

ברגע שהם יתקרבו, אתה גם תתקרב.

אתה תעשה השתדלות, הקדוש ברוך הוא יהיה בעזריך.

כל זה תלוי במעשים של האדם, כל זה תלוי בתפילות שהבן אדם יתפלל.

הסטייפלר הקדוש,

אבא של רב חיים קנייבסקי,

הוא סיפר שרב חיים קנייבסקי היה הילד הכי שובב שלו.

ממנו הוא לא ציפה להיות גדול הדור.

חיים כשני, כך הוא אמר, חיים כשני,

זה היה פרחח של המשפחה.

הבלאגניסט

של משפחת קנייבסקי, הוא אומר, ממנו לא ציפיתי.

הוא אומר, ועליו הכי בכיתי בכותל המערבי.

הוא היה הולך לכותל המערבי ובוכה ומתפלל שחיים כשלא. שאר הילדים בסדר, אבל לא שמענו עליהם. פעם שמעתם על האחים של רב חיים קנייבסקי?

שיש איזה קבלת קהל אצל מישהו?

שעומדים בתור מהנץ, פעם אחת הייתי אחרי הנץ.

אתם יודעים, וזה תור?

עד תחילת הרחוב אנשים עומדים

בתור ויש להם הזדמנות של כמה רגעים לשאול מה שהם רוצים וזה, ויאללה,

מוציאים אותם החוצה, למה אין זמן? הרב צריך ללמוד.

מישהו פעם שמע לאחים שלו

שעומדים אצלהם ושואלים אותם, ומה שאומרים, קודש קודשים, שהרב שטיינמן צריך לבוא לרב חיים קנייבסקי לשאול אותו אם לנסוע לחוץ לארץ או לא, והוא אומר לו אל תצא כי המשיח כבר פה?

הרב שטיינמן, שהוא בן מאה וצריך לשאול,

לעומתו הוא צעיר,

הוא יחסית אברך צעיר לעומתו.

הוא שואל אותו, לנסוע לחוץ לארץ או לנסוע? הוא אומר לו, לא, לא, המשיח כבר פה, אל תצא, אל תצא,

שלא תפספס.

שלא תפספס, אל תיסע, אבל רגע, אני הולך לדבר מצווה.

יש כמה דברים שאדם יכול לצאת.

לא, לא, אל תצא, אל תצא, המשיח כבר פה, שלא תפספס.

הוא אומר לו והוא שומע על העצתו.

אז הסטייפלר אמר, עליו, אחי, אני בכיתי, לכן אני יודע שהוא יצא צדיק.

אם לא הייתי בוחר עליו, אז הוא היה יוצא כמו שאר הילדים, רגיל.

אבל בגלל שבכיתי עליו, תראה מה זכיתי.

שהחייבקה שלי יצא רב חייבקה, כי אני הפגיע.

אני אספר לכם סיפור אישי

על הרבנית.

הילד השלישי שלנו,

שבוע לפני הלידה הפוך בבטן.

כבר רצו לקבוע תור לניתוח.

אמרתי לאשתי, נוסעים לרבנית קניאבסקי.

מה שרב חיים קניאבסקי יגיד נעשה, תור לניתוח, תור לניתוח, לא תור לניתוח, לא.

אני חיכיתי באוטו אמנם, זה היה זמן של קבלת זה,

והתפעלתי עם הרב מנחה ערבית בזמן הזה גם,

ואשתי עלתה למעלה.

לפניה הייתה כלה, ועוד שלושה נשים ברייר לי עם אותה בעיה.

היא הושיבה אותם על הכיסא של הסטייפלר.

פרק תהילים,

אשתי אומרת, אישה אחרי אישה, אותה הרגשה.

היא פשוט לקחה את היד שלה בפרק תהילים, שאמרה, עשתה ככה,

אשתי אומרת, אני מרגישה שהתינוק נהפך.

אני הרגשתי שהתינוק התהפך.

אמרתי, לא יכול להיות כזה דבר, איך זה יכול להיות? התינוק הפוך,

הוא צריך להיות עם הכיוון של הראש.

הוא עם הכיוון של הראש, הוא רואה שהתינוק נהפך.

אני לא יודע,

וכל הנשים, שתי נשים,

שלושה אנשים שהיו אחרי אותו דבר.

כולם אותה הרגשה.

הלכנו לבית החולים,

אמרו, לא יכול להיות.

איך התינוק התהפך?

חשבו או לעשות היפוך או לקבוע תור לניתוח קיסרי, חס ושלום.

התינוק התהפך.

אמרו, תראי מה זה, אשת חבר כחבר.

אשתו של גדול הדור, אשתו של הצדיק,

כמו הצדיק ממש.

חייבים בכבודה אותו דבר.

אם חס ושלום נפטרת,

הולכים ללוות אותה, כאילו גדול הדור חס ושלום נפטר.

אשת חבר כחבר.

כזו גדולה, כזו

בת צדיקים, תראי מה זה, ממעשה פשוט.

בן אדם בשכל המובן לא מבין את זה. איך זה יכול להיות? מה, עשתה ככה התהפך?

מה זה הוקוס פרקוס? מה זה קוסמות? איך היא עשתה ככה?

אבל זה אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא דווקא אצל גדולי ישראל נותן דברים מעל הטבע שהשכל לא מבין אותם.

אבל זה גדולי ישראל האמיתיים. אז אם הוא לא היה בוכה על חיים כשלו,

אז טייפלר הקדוש, רבי יעקב ישראל קניבסקי,

לא היה לנו היום רבי חיים קניבסקי.

הוא אומר, בזכות זה שבכי איתי, בזכות זה שביקשתי,

עליו הקדוש ברוך הוא שמע את התפילה שלי ויצא בן כזה צדיק לבחיים.

מוריי ורבותיי, זה הימים הללו, ימי השובבים.

אדם יכול להשיג בימים הללו מה שהוא לא משיג במשך כל השנה, אפילו לא ב-40 יום שלפני,

ב-40 יום של הימים הנוראים.

בימים הללו אדם יכול להשיג יותר,

כי בימים הללו יורד שפע גדול מן השמיים. כל זה תלוי בכוח התפילה.

אם ביקשת מהקדוש ברוך הוא כמו שצריך,

הקדוש ברוך הוא יענה לתפילתך.

אם חס ושלום זלזלת בימים הללו,

דחית אותה, אמרת עכשיו, יאללה,

השמש שוקעת מוקדם,

יש זמן בלילה, בוא נלך לישון עוד שעה יותר.

רגע, החורף לא ניתן לאדם, הרב פלג'י קודם שבימים הללו

אדם יישב עוד שעה בלילה ויעסוק בתורה.

מה תגיד לקדוש ברוך הוא?

בקיץ חם,

בחורף קם. אז בחורף הלכתי אישון מוקדם, בקיץ ישבתי עוד שעה מול, אתם בפלוויזיה, מה?

ישבתי בעוד שעה בעוד איזה מסעדה, אכלתי נבלות וטרפות, מה עשיתי?

הלכתי לתיאטרון, מה עשיתי?

יש לך עוד הזדמנות,

עכשיו אתה לא יכול להגיד קשה לי, לא יכול.

ערב שבת, קשה לך יום חול? ערב שבת עם המשפחה.

תלמד איתם הלכות, תספר להם פרשת שבוע,

תקרב אותם להשם יתברך.

הקדוש ברוך הוא רוצה בקרבתנו, רוצה שנתקרב אליו, הוא רוצה לתת לנו, כי אנחנו הבנים שלו, רק אדם יעשה את עצמו, יכין את עצמו ככלי כיבוד.

ברגע שאדם מכין את עצמו בימים הללו, הקדוש ברוך הוא משפיע עליו, שפע, יהי רצון.

בעזרת השם שנזכה לשמור קודם כל את הברית שלנו.

אמן. ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא יסלק מאיתנו כל מיני יצא ערב וכל מיני מחשבות לא טובות,

ואיתנו אך ורק מחשבות טובות בעזרת השם, נעבור את השם בשמחה

וביראת שמיים טהורה ומידות טובות, ועל ידי זה נזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה לתקן את עצמנו בימים הללו ולזכות לקבל את השפע הגדול

בגאולה השלמה בנימין את המקדש השלישי במהרה בימינו אמן.

רבי חנניה מן הקשיא אומר,

רצה ראש ברוך הוא לזכות את ישראל.

בפיקר רבי בלם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.